"עכשיו תבקיע גול"
- - - לא מוגה! - - -
תכף, תכף,
תכף.
בימי קום המדינה
הרבה עזבו את הדת
וכולם גדלו על מערכת החינוך של מפאי.
מספר חכמים יצאו להשיב את לב הבנים
לדרך הישר, קראו להם הפעילים
על הפעילות הנמרצת.
ביניהם היה גאון בשם רבי שלום מרדכי כהן שבדרון.
היה אוסף נערים,
מקים מסגרות תורניות בדמות שיעורי ערב.
לא הבאת לי את הפתק.
ובמהלך אחד השיעורים
הוא שם לב שאחד הנערים המשתתפים של השיעור הקבועים לא הופיע.
הדבר חזר בשיעור הבא והבא והבא.
מה עשה הרב?
ניגש לבית שלו.
דפק בדלת.
הנער פתע, נדהם לראות את הגאון עומד לו בדלת.
אומר לו, שלום עליך יקירי,
לא ראיתי אותך בימים האחרונים.
מה?
מה קרה? אתה לא חש בטוב?
אמר לו, לא, לא, רבי, הכל בסדר, אני בקו הבריאות.
אבל רק השבוע אני אצטרך להיות חסר.
השבוע אתה לא תבוא, למה?
מישהו חולה במשפחה,
אתה צריך לשהות לידו?
אומר לו, לא, לא, כולם חשים בטוב.
יש סיבה צדדית.
מה הסיבה הצדדית?
אז הוא אומר לו, לא נעים לי לספר, כבוד הרב, אני מתבייש.
אמר לו, למה תתבייש?
תהיה בטוח, אני לא אכעס עליך. ספר, ספר.
טוב,
כבוד הרב,
השבוע מתקיים הדרבי בכדורגל.
וזה בדיוק בזמן של השיעורים ואני פשוט אוהב כדורגל ואני לא יכול לוותר על זה.
הרב שתק
חשב איך הוא ימחיש לו את הנושא
והבריא כלא מחשבה.
אמר לו,
אתה יודע מה?
אני מבין אותך,
אבל אני לא יודע מה זה המשחק הזה שאמרת, כדורגל.
אולי תוכל להסביר לי מה זה?
או, הנער התמוגג.
עכשיו הוא נותן שיעור לרב.
אז הוא אומר לו, מה החוקים בכדורגל?
אז הוא אמר לו,
כבוד הרב, זה נערך במגרש רחב ידיים, יש שתי קבוצות,
יש כדור, ובועטים בכדור,
וצריכים להכניס אותו לשער בצד השני.
רגע,
הבקעת השער
זה הרגע הכי מרגש. כולם צועקים גול! אין התרגשות יותר מזה,
זה הדבר הכי גדול.
הפנים של הרב
התחלפו בתמימות.
אמר לו, זה הכל?
זה הכל?
אמר לו, בוא,
מה הבעיה? ניגש עכשיו למגרש,
ואני אראה לך, אני אבעט עשרים כדורים לשער
במהירות בזק. למה צריך תשעים דקות עד שיבקיעו גול?
בוא איתי, ניקח כדור ותראה.
הנער התחיל לצחוק, לא, לא, כבוד הרב,
זה לא חוכמה להכניס את הכדור כשאין אף אחד.
צריך להיות שוער שעומד ומגן על השער.
נו,
נו,
אז מה, מה קשה כל כך?
בוא,
נלך עם הכדור ונכניס את הכדור לשער.
אומר לו, לא, צריך גם קבוצה שמתנגדת
לאלה שרוצים לבוא להכניס את השער.
אז הוא אמר לו, אתה יודע מה?
תגיד לי, השוער הולך לישון מדי פעם?
הוא לא הולך בסיום היום?
מה, הוא שומר על השער עשרים וארבע שעות?
בוא, נלך בלילה.
הוא אומר לו, לא, כמו דרם, מה פתאום?
השוער בטח הולך לישון,
אבל המשחק זה רק שבאים שתי הקבוצות.
אמר לו, אתה יודע מה?
הנער היה אמון, הרב
מתקשה להבין מה המשחק.
אז אמר לו, רבי, אני אסביר לך, תשמע,
זה לא חוכמה להבקיע את השער כשהשוער
לא נמצא שם.
אין תועלת להכניס לתוך השער בשעה שאף אחד לא נמצא.
כל החוכמה זה כשיש ממול קבוצה שלמה שעושה הכול נגד,
למנוע את הבקעת השער.
וזה עושים על ידי חוכמה, ומסירות, ותחבולות, בעקשנות, בהתמדה.
או, אמר לו הרב, או,
או, או, או, עכשיו הבנתי את המשחק.
יופי.
עכשיו בואו נתקדם.
לקח אותו עכשיו בזרועו,
והתחיל לטייל איתו, ואמר לו, ישמעו אוזניך,
מה שפיך מדבר.
אם לבוא לשיעור בשבוע הבא,
האם זו גבורה?
האם יש בזה חוכמה או ניצחון כלשהו?
הרי בשבוע הבא לא יעמוד השוער בשער.
לא חוכמה שאתה תבוא שבוע הבא.
אז לא יהיה יצר רע בשער.
עכשיו, בשבוע הזה,
אתה צריך להבקיע את הגול.
לא מתי שהוא לא נמצא.
אני אמרתי לך, בוא נלך לשער עכשיו,
נכניס גול. אמרת לי, לא חוכמה.
צריך להיות מישהו נגד בשער, וצריך קבוצה נגד.
כשאתה מרגיש שיש לך נגד, נגד, עכשיו תבקיע את השער.
השבוע, לא שבוע הבא.
וככה הוא הצליח.
הנער אמר לרב, כבוד הרב, ניצחת אותי.
אני בא לשיעור.
רבותיי.
אין מה לעשות, יצר הרע נלחם איתנו, אבל אנחנו עם כוח התורה ובעזרת השם שעוזר.
אם אנחנו באמת רוצים לנצח, השם יעזור לנו לנצח. בלעדיו לא ננצח.
אבל אם אנחנו רוצים,
הוא יעזור לנו.