ה' נותן סיעתא דשמיא - מי שלא מנצל מפסיד!
כל עוד שאדם מניח: 'שיש בידו לשחק עם הבחירה; אם לא ניצלתי את ההזדמנות של הבחירה הראשונה - נו, אין בעיה! אני אנצל אותה בהזדמנות הבאה, ואם לא עשיתי זאת בצעירותי - אני אעשה זאת בזקנותי...' חייב להתעורר עם הידיעה: שאותם הכלים שהיו לו לא יחזרו לו לעולם! וזו אחריות נוראה על כלים שעלולים להיות הולכים ונאבדים!!
כך בנוגע לסיעתא דשמיא של סביבה העלולה להיאבד ממנו, אדם זוכה להיות "בקהילות פז" - זה סיעתא דשמיא! לא כל אחד זוכה, והוא הגיע לסביבה כזאת,
אבל הוא יכול גם לאבד את זה, לאבד את הסביבה לעולם! ואז הוא יצטרך לחיות בשקר. כך גם בשאר הסיעתות במשך כל שנות החיים; שאם לא יְנצל אותם - יפסיד אותם! ה' נותן סיעתא דשמיא, מי שלא מנצל – מפסיד!
הסברנו פעם: ש"מאדם הראשון היו עשרה דורות שבהם היו מכעיסים את הקב"ה, עד שבא אברהם - ונטל שכר כולם!" מתי זה היה? "מנח ועד אברהם עשרה דורות, שהיו באים ומכעיסים גם כן, עד שבא אברהם - ונטל שכר כולם!" זאת אומרת הוא לקח את השכר של כל העולם כולו!!
מה זה אומר? מה זה נטל שכר כולם? הקב"ה משפיע שפע של סיעתא דשמיא על כל הברואים! אבל אדם הלב שלו נעול, לא פונה אל ה', לא מכין את הכלי הזה לקבל את השפע האלוקי, רוצה לחיות כמו שהוא רוצה, סוגר את הלב, אז לאן הולך השפע? אם יש בן אדם שפותח ואחרים לא פותחים - הוא מקבל את הכל אליו! אברהם קיבל את כל הסיעתא דשמיא של כל הדורות האלה, לכן הוא התרומם מעל כולם והוא היה המשפיע לכולם! זה תלוי כמה אתה "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" (תהלים קמה טז) לקבל את הרצון האלוקי ולהיות כנוע לפניו לעשות את רצונו, אם הכלי שלך, הלב פתוח ממש כל כולו פתוח לעבודת ה' - כל מי שלא מקבל יעבור אליך, כמו משפך ואתה מקבל את הסיעתא דשמיא של האחרים.