שאלה שבועית עולמית - הרב מרדכי צביון - מס' 5

- - - לא מוגה! - - - 

מעשה שהיה במוסד, מוסד צדקה, שערך הגרלה,

עשו הגרלה על דירה.

זאת אומרת שכל אחד שתורם למוסד מקבל כרטיס הגרלה,

ואחר כך, אחרי שבזמן המוסכם,

הם עושים הגרלה על כל המשתתפים,

ומי שעולה השם שלו בגורל,

אז הוא זוכה בדירה.

אחר כך, הגיע הזמן, והם עשו את ההגרלה,

וכשהרימו את הפתק לראות מי שזוכה,

אז ראו שאיזה עשיר גדול זכה בדירה.

אז המנהלים של ההגרלה אמרו,

זה העשיר, מה הוא צריך דירה? הוא מספיק עשיר גדול?

הוא הסתדר טוב גם בלי הדירה.

אמרו, טוב, בואו לא נגלה לאף אחד.

לא גילו לאף אחד, עשו הגרלה חוזרת,

ומישהו אחר זכה בדירה.

אבל היה אחד מהמארגנים שבכל זאת הלך וסיפר את הסיפור הזה לעשיר,

אז הוא הלך ותבע אותם לדין.

אמר, עשיתם הגרלה,

השם שלי עלה בהגרלה,

ומגיעה לי הדירה, מה פתאום נתתם את זה למישהו אחר?

אז הם אמרו לו,

איך הדירה שלך?

עשית, וכי עשית איזשהו מעשה קניין?

לא עשית לא חזקה, לא משיכה, לא הגבהה,

שום דבר לא עשית.

הדירה לא שייכת לך, נתנו את זה למישהו אחר, וזהו.

והוא אמר, מה פתאום?

סליחה, עשיתם הגרלה, השם שלי עלה מגיע לי.

וכך הם התווכחו, ואנחנו רוצים לדעת מי הצודק.

האם הדירה מגיעה לעשיר,

או שהדירה מגיעה לאיש השני שהם נתנו לה?

אני חושב שהוא מגיע להעשיר. למה?

הוא זכה בזה. כעניין אי אפשר לעשות בריאות בית.

אה?

חזקה.

נעל גדר פרץ. הוא עוד לא קיבל את הדירה.

אה? הוא עוד לא קיבל את זה שיעשה קניין. נו, אז הוא לא קיבל שיעשה קניין, אז איך זה נהיה שלו?

כי הגרלה יצאה שם שלו. הגרלה, יש קניין ששמו הגרלה?

יש כזה קניין?

אז זאת אומרת, כל זה זה מזויף, כאילו, לא?

אתה אומר שהם לא הגונים.

בסדר, הם לא הגונים,

אבל מלא הגונים ועד שהדירה תהיה שלו, הדרך רחוקה.

לא הגונים, נותן להם מכות, אבל

עדיין זה לא אומר שהוא זכה בדירה.

לכאורה, בשביל שבן אדם יזכה במשהו,

צריך שיהיה איזשהו מעשה קניין. איך השני כן זכה? הם נתנו לו כבר, כבר גרו שם.

אה.

אנחנו יכולים לקנות את הכסף שהוא טוען כקניין כסף בתנאי שהוא יעלה לו גורם.

הוא התכוון לזה?

הוא התכוון לזה?

הוא התכוון שזה יהיה הקויינה? זה יהיה הסיבה, מה שנתקבל.

אלף כל, מן הסתם שאף אחד לא מתכוון לקניין כסף.

ודבר שני, בדרך כלל כשקונים את הכרטיסים,

בפרט הראשונים, הדירה עוד לא בעולם בכלל.

הם עוד לא קנו את זה במוסד בכלל.

אז איך אפשר לקנות דבר שלא בא לעולם?

חוץ מזה, הסברה הראשונה מספיקה. עצם זה שהם לא התכוונו לקנות, זה מספיק.

אין נוחה. מעכשיו, כשיש כבר דירות, נמצאים איזה דבר עוד לפני שמתחילה הגרלה.

זאת אומרת, הם קנו את זה כן.

טוב, אבל אז... שמעי הדין לא, לפי אחד ששמע עכשיו, הוא יגיד, אני התכוונתי כי אין כסף באמת.

הכרטיס שזה נותן כסף והגרלה,

הרי התוכנית שלו, הרי המתפלל, הוא רוצה כן להרוויח את זה.

גם אם נגיד שהכויין יתכוון, המקנה לא יתכוון מסתובן.

צריך גם דסמאקנה.

חוץ מזה, שזה גם קניין כזה רחוק,

שאחד ייתן את הכסף על הצד שיזכה, זה כזה רחוק. אבל הוא בטוח שהוא יזכה.

אבל כל היסוד של קניין זה גמירות דעת.

אבל אם אחרת יעלה בגורל, אז נתכנע גם לזה.

כל היסוד של קניין זה גמירות דעת.

כזה הדבר הרחוק,

קשה להגיד לכאורה שיש פה איזושהי גמירות דעת.

הרי אם אחד עושה עכשיו מעשה קניין בקרקע של השני, שהוא רוצה לקנות את זה,

ומחר אולי הוא יקנה לו את זה, זה שום דבר לא נכון.

מה הסיבה שהוא עושים את הקנונה? והוא גם לא יכול לקנות על הצד שמחר הוא יקנה לו.

מה זה יכול, אני חושב, כתנאי. כתנאי שהוא יזכה בהתחלה.

אם הוא ירצה זה לא אם הוא ירצה,

הוא יעשה את הענונה.

ואם? אם יזכה. השם שלו יעלה, בתנאי זה יעלה.

התשובה שלך,

על הצד שהתשובה שלך נכונה,

זה רק אם גם הקוינה וגם המקנה התכוונו.

אבל במקרים הרגילים לא שמענו שאנשים מתכוונים לזה.

אז גם זה יכול לעזור גם פה,

שהמקנה פה לא התכוון שהשיר יקנה.

מראש. אבל בכלל, אנחנו בצד שהגורל הזה כן קניין.

אבל הוא מראש בכלל לא התכוון הרי.

כן, אז זה גם יכול ללכת.

אז לכאורה זה ראייה מקורא של הידס מקנה.

של הידס מקנה בכלל.

אפילו אם בוא נגיד זה הצד שזה כן טוב, ברדע.

מה אתם אומרים?

הרי הוא לא קנה.

אולי הם לא הגונים, כמו שהרב אומר, אבל אין פה איזה מעשה שהוא קנה את הדירה.

הוא עשה פה מעשה בקוף הדירה.

זה גם מוסד.

חלק מזה הוא לדעתו גם אומר לתרום.

זה באמת, בהמשך השאלה באמת, כתבנו על הצד הזה.

עוד לא הגענו לחלק הזה.

מה אתה אומר?

נראה בסדר.

נראה בסדר מבחינת מי?

העשיר, אפשר לו להגיד לו שיתרום אותו, אני זוכר שזה צדקה.

הוא לא רוצה לתרום.

מאז הוא כבר נהיה עני, הוא הפסיד את כל הכסף שלו. רגע, אפילו אם הוא נשאר, שאחרי שעשו לו את זה,

הוא חושב שיתרמו לו וחבל. כבר למוסדות אחרים הוא כבר לא רוצה לתרום בגלל התרגיל הזה.

בתוך השאלה הזאת הכנסנו עוד שתי שאלות שקשורות לנושא,

שאחר כך התורמים באו ואמרו,

סליחה, אנחנו נתנו כסף בשביל הגרלה הגונה.

אתם עשיתם פה דברים לא הגונים, תחזירו לנו את כל הכסף.

הם צודקים או לא?

הם בכלל לא צודקים. למה לא? הם לא צודקים.

ממה נפשך? או שהשיר זכה או שזה זכה.

הם לא עלו בגורל בכלל. אין להם מה לצבוח.

או שאנחנו נתנו כסף בשביל שיהיה פה הזדמנות שוויונית לכולם לזכות.

יש כאן, עשו הגרלה.

למעשה יש כאן ויכוח, שאו שהשיר הזה זכה או שנגיד שמיידים

הוא לא עשה חזקה אז השני יזכה.

אבל אתם לא עליתם חזקה בגורל.

לא שלקחו את הפתקים שלכם וסרקו ועשינו הגרלה פה. אני שומע,

אני שומע. סברה יפה מאוד.

זה לישיבה את הכסף.

הם בכלל לא חשבו על ההגרלה.

ואם הם כן חשבו על ההגרלה?

אם הם כן חשבו על ההגרלה, אז צריך להוסיף את הכסף. כן. אז איך אנחנו נדע על מה הם חשבו?

עושים הגרלה רק בשביל שיחשבו על ההגרלה,

וייתנו תוך כדי עוד בדקה. יש מוסדות, בלי לנקוב באף שם, שבכלל לא שמעת עליהם.

פתאום כשהם עושים הגרלה כולם שומעים עליהם.

אז מה, אנשים,

בלי הגרלה אף אחד לא היה תורם להם בכלל.

עושים הגרלה גדולה, מפרסמים, אז כולם תורמים.

אז יש מקום להגיד שתורמים,

שאף אחד לא חושב על ההגרלה?

האמת היא שיש כזאת סברה, אתה צודק, אנחנו נראה בהמשך שיש כזאת סברה, אבל

בכל זאת זה רחוק להגיד לכאורה שזה רק...

נחזיר את הכסף.

לא,

השאלה, אבל זו בעיה, איך דבר כזה,

איך אפשר לדעת דבר כזה, זאת השאלה.

ועוד נקודה שהכנסנו,

מה הדין אם המוסד סתם ככה מתחשק לו לא לערוך הגרלה?

לא רוצה.

לקח את הכסף מכולם,

עכשיו הוא אומר, אני לא מעוניין לערוך הגרלה.

אפשר לחייב אותם?

הוא חוזר מהנדר.

נדר? מי אומר? נדר נדר?

הם לא נדרו שום... איך ההתרת נדרים?

אה?

חרצו, מי שחוזר על נדר, אולי פרץ מדום המגור.

כן, אבל הוא לא נדר.

הוא פרסם שהוא יעשה הגרלה, ובסוף הוא יתחרט.

זה גניבה דעת.

גניבה דעת, נכון.

אתה צודק, זה ודאי זה גניבה דעת, זה שקר.

אבל השאלה אם אפשר לחייב אותם. זאת השאלה שאנחנו שואלים.

אה?

הרב זלצור.

גם קבלן ששת הרגל או משהו, רוצים את הכסף בחזרה?

אפשר לחייב אותם?

מה? אפשר לחייב אותם?

למה פה לא?

זה אנחנו שואלים. למה פה? אתה אמרת מקודם למה.

אתה אמרת בגלל שהם תרמו בשביל הצדקה ובכלל לא בשביל ההגרלה.

הם לא חשבו על ההגרלה, חשבו על הצדקה.

אז זה הצד באמת לחלק בין מוסד צדקה לשאר ההגרלות.

כשאחד קונה במפעל הפיס, הוא לא חושב על צדקה בכלל,

נכון?

הוא חושב, שרוצה לזכות.

נו, אז אם יום אחד מפעל הפיס לא ירצה לעשות הגרלה,

אפשר לחייב אותו?

שבוע אחד מפעל הפיס אומר, השבוע אין הגרלה.

זהו, בשבוע הבא תתקנו עוד פעם כרטיסים.

אפשר לחייב אותו על פי דין לעשות?

לפי חוק כן, לפי דין לא יהיה. נורי על פי הלכה.

כן, כן. אפשר לחייב אותו? למה?

או,

אז כבר יש פה התקדמות. זאת אומרת, אתה מסכים שלעשות הגרלה הוא לא יהיה חייב,

ולהחזיר את הכסף כן.

וזה משנה מאוד. אני אגיד לך דוגמה מאוד פשוטה ששכיחה מאוד.

למשל,

איזה ארגון, או מוסד,

או לא משנה כל מה שיהיה, רצה לעשות הגרלה.

והתוכנית שלו הייתה שיגרילו 1,000 שקל,

והוא ירוויח מכל העסק הזה 10,000 שקל.

בסוף,

רק 500 שקל נכנס מכל הסיפור.

אז הם אומרים, בואו נחזיר את הכסף לאנשים.

ו... ו... ו... ולא נעשה הגרלה. אנשים אומרים, סליחה, התחייבתם לעשות הגרלה, אתם חייבים.

מי צודק?

אה?

פה כבר בלבלתי אותך.

על הצד שאתה אומר שאפשר להגיד להם, תחזירו את הכסף,

זה יכול להיות מאוד נפקא מינה.

הם התחייבו, וכל העיתונים היה כתוב שהם יעשו הגרלה. הם לא על הצד, הם אמרו שיעשו הגרלה.

ברור שאם הם לא עושים הם משקרים, הם רמאים, אבל השאלה היא אם אפשר לחייב אותם. זאת השאלה, על פי דין.

אני חושב להתחייבות. כולם יודעים שהאנשים לא מתחייבים לעשות הגרלה, שהם מתחייבים.

מי אמר?

הבטחת שתעשה, על הצד שאתה חייב בגלל שהבטחת,

אתה חייב לעשות.

ואם לא הבטחת, ואם זה לא התחייבות, אז זה לא התחייבות.

זה הנידון פה לכאורה.

זה הנידון פה.

אנחנו נתחיל, בעזרת השם, עם הגמרא.

יש פה את הגמרא בבשרי.

בגמרא כתוב ככה.

זה שבע שורות מלמעלה.

תניא רבי איסי אומר,

האחים שחלקו,

כיוון שעלה הגורל לאחד מהם, קנו כולם.

האחים שחלקו, הרשב״ם אומר, הרשב״ם בבובוסרה,

הפירוש הוא של הרשב״ם,

נכד של רש״י. זה הפירוש בבובוסרה.

הרשב״ם אומר שהחלקים הם שווים,

והם לא יודעים איך לחלוק,

אז החליטו שיחלקו בגורל.

יעשו הגרלה,

ומי שיזכה יקבל את החלק הזה.

אז מה אומרת הגמרא? כיוון שעלה הגורל לאחד מהם, קנו כולם.

זאת אומרת,

אם למשל היו רק שתי אחים,

ואח אחד זכה בגורל,

אז השני לא יכול להתחרט והוא צריך לקחת את החלק השני.

על שלוש אחים, לא נאריך בזה, אז יכול להיות ששתי אלה שלא זכרו עדיין יכולים להתחרט, אבל כלפי מי שזכה הם לא יכולים להתחרט.

מה איתה עימה?

אז כבר הגמרא שואלת מיד, מה הטעם?

וכי איזה קניין זה גורל?

אומרת הגמרא, אמר רבי אלעזר, כתחילת ארץ ישראל.

מה תחילה בגורל?

אף כאן בגורל.

כשבאו, כשנכנסו בני ישראל לארץ ישראל,

הם חלקו את הארץ על פי הגורל, פסוק מפורש בתורה,

על פי הגורל תחלק הארץ.

הקרקע, כל נחלה של כל שבט ושבט נחלקה לפי גורל.

איך היו עושים גורל?

אז אנחנו כבר אומרים כעת,

כי אנחנו נראה בהמשך שזה נפקמינה.

היו שתי קלפיות,

ובכל קלפי,

בקלפי אחד היה כתוב את כל ה-12 שבטים.

לא, כל ה-12 חלק בבריאות, אין, אבל.

ובקלפי השני היה תחומים,

והכהן הוציא,

מקלפי אחד הוא הוציא את הקלפי של השבטים,

מהקלפי השני את הקלפי של התחומים,

ואז ראו, ראובן זכה בתחום זה וזה. שמעון זכה בתחום זה וזה.

זה נקרא קלפי כנגד קלפי.

כך חלקו את ארץ ישראל עד שניגמרו לחלוק את כל החלקים שחלקו.

אז רבי אלעזר אומר,

כמו שתחילת ארץ ישראל הייתה חלוקה בגורל וזה תפס,

אותו דבר גם האחים שחולקים עושים חלוקה בגורל וזה תופס.

כך אומר רבי אלעזר.

שואלת הגמרא,

אם מה להלן בקלפי ואורים ותומים,

אף כאן בקלפי ואורים ותומים,

חוץ מהגורל היה גם אורים ותומים. לפני שהגורל היה מכריז בה אורים ותומים, היה אומר האורים ותומים מי יזכה ובמה יזכה.

אז אולי דווקא בחיי גבנה זה מועיל,

אבל בלי קלפי ואורים ותומים זה לא מועיל.

אומרת הגמרא, אמר רב אשי,

באו הנאה דקצייתי להדדי,

שמסכימים לחלוק בגורל באותו הנאה,

גם רי עומקנו להדדי.

באותה הנאה שמסכימים לחלוק בגורל שישמעו אחד לשני,

בהאי אותה הנאה,

אז יש גמירות דעת והם מקנים אחד לשני.

אלו דברי הגמרא.

שתי נקודות ברשב״ם יש פה.

נקודה ראשונה, אומר הרשב״ם,

בסוף דיבור המתחיל קנו כולם.

הרשב״ם אומר, כבר מדגיש על ההתחלה,

שאין פה בעצם איזשהו מעשה קניין.

אלא מה?

כיוון שהם שותפים,

הרי הם אחים, ששתיהם ירשו,

שתיהם שותפים בקרקע,

כיוון שהם שותפים, הגורל לא מקנה אחד לשני איזשהו חלק,

אלא הגורל רק מברר מה של כל אחד.

כך אומר הרשב״ם,

אף על גב דלא אחזו כל אחד בשלו, הם קנו.

למה? דכיוון דמוחזקים ועומדים הן,

כולן בכל הקרקע,

אין הגורל מקנה להם כלום,

אלא מברר לכל אחד חלקו המגיע.

אז דבר ראשון, הרשב״ם פה מדגיש באופן ברור שלא מדובר פה על מעשה קניין, אלא על בירור חלקים,

ולכן זה מועיל.

עוד למדנו מדברי הרשב״ם שבאמת לא צריכים אחר כך מעשה קניין.

לא צריכים אחר כך מעשה קניין.

עצם זה שעשה הגורל,

זה כבר מספיק גם בלא מעשה קניין.

זה הדבר השני שלמדנו מדברי הרשב״ם.

עוד נקודה שלא ממש נוגעת ישירות לעניין.

יש פה ברשב״ם, בדיבור המתחיל אמר רב אשי,

אז הרשב״ם אומר שזה לא חזרה מהנושא,

זו גם נקודה חשובה.

זאת אומרת, כשרב אשי אמר באי הנאה,

לא מתכוונת הגמרא לחזור בה ולהגיד שלא לומדים מחלוקת ארץ ישראל.

באמת, לומדים מחלוקת ארץ ישראל, רק עדיין חסר את האורים ותומים,

במקום האורים ותומים באה הנקודה של האי הנאה.

אבל עדיין הנושא נלמד מהאורים ותומים.

אז אנחנו כעת נדבר על הנקודה השנייה שהדגשנו בדברי הרשב״ם,

שברשב״ם מבואר שלא צריך מעשה קניין.

עצם הגורל הוא הקונה,

אבל רק בגלל זה מברר את החלקים.

אותו דבר מבואר בשאר הראשונים ברשב״ם,

כתוב כך, ובעוד ראשונים,

ונראה שכן פסק הרשב״ם, הרמב״ם בעצמו,

כי הרמב״ם לא הביא שצריכים אחר כך לעשות איזה חזקה או משהו.

הרמב״ם בהלכות שכנים,

מה שמצוין פה, כתוב ברמב״ם,

האחים שחלקו ועשו ביניהם גורל,

כיוון שעלה גורל לאחד מהם,

כולם, קנו כולם.

בהנאה שנעשית להם, ששמעו זה מזה לדברים שהסכימו עליו,

גמר כל אחד ומקנה לחברו.

אבל פעם ראשונה זה כבר אומרים שכבר הקרקע של כולם.

כן. אם זו רק החלוקה.

נכון,

נכון,

נכון.

אז כן דעת הרמב״ם.

כך נראה דעת הרמב״ם.

הראש,

הראש

חולק על הרשב״ם ועל הרמב״ם.

הראש בתשובה,

אני רואה שאת הטור לא צילמו פה.

אולי שכחתי לציין.

אבל על כל פנים,

הרמו מביא את דברי הטור.

אז נתחיל ככה. תראו פה בקעין ג', בשולחן ערוך.

בשולחן ערוך,

בסעיף ב'. סימן קעין ג', סעיף ב', בשולחן ערוך.

אנחנו נביא את הראש,

כשנראה את הרמון, נבהר קצת יותר בעזרת השם את דברי הטור.

אם חלקו בגורל,

לאחר שעלה הגורל לאחד מהם, נתקיימה החלוקה לכולם.

הרי לנו שגם השולחן ערוך פוסק כהרמב״ם וכהרשב״ם,

שלא צריכים אחרי החלוקה,

אחרי הגורל, שום מעשה קניין.

הגו,

מיהו הראש כתב בתשובה ויביאו הטור, הטור פה על המקום מביא,

דין הגורל קונה,

רק מברר החלקים.

אם יחזיק אחד בחלקו, החלוקה קיימת.

בראש כתוב, הראש חולק על הרמב״ם ועל הרשב״ם,

והראש אומר שאפילו בחי גבנא,

ששתיהם עדיין שותפים.

זאת אומרת שזה מקרה יותר מכל הגרלה, כמו שהדגשנו בדברי הרשב״ם.

אפילו ששתיהם שותפים, אומר הראש זה לא יעזור.

כל עוד שלא היה קניין לאחר הגורל, הגורל לא קונה,

והם יכולים להתחרט בהם.

ומה שנאמר בגמרא, שהגורל קונה זה רק אחר קניין.

אנחנו לא נעריך, יש פה הרבה,

כל הניסקלים על הטור ועל השולחן הערוך מדברים,

איך זה מסתדר עם הגמרא, ומה הפשט בגמרא,

והאם הטור חולק על אביו הראש או לא.

על כל פנים זה ודאי מבואר במפורש בדברי הראש,

וכך הביא ארמו גם כן,

שגם באופן שהם היו שותפים מקודם,

והם עשו חלוקה,

כל עוד שלא היה קניין,

הגורל שום דבר לא.

כך מבואר בפשטות, מפורש,

בדברי הראש.

השולחן ערוך פסק כהרשב״ם וכהרמב״ם,

ואילו ארמו, משמעות דברי ארמו, שהוא פוסק כמו אראש,

שגורל הזה של חלוקה צריך אליו דווקא קניין. כך משמע.

למה צריך לבד?

כי כל אחד רוצה דווקא את הצד הזה.

יש צד,

הם ירושע, הם ירשו מאבא שדה,

וכל אחד רוצה חצי שדה,

ואחד יכול לקוף את השני לחלוק,

עשו שתי חלקים שווים, כל אחד אומר, אני רוצה דווקא צד זה.

אז אין להם ברירה אלא לחלוק בגורל.

יש עוד אפשרויות לחלוק,

אבל זה אחת מהאפשרויות לחלוק.

יש עוד אפשרות, אתה רוצה דווקא את זה, תשלם יותר.

תקבל קרקע יותר קטנה עד שמשתווים, זה גם אפשרות.

אבל גם אפשרות בגורל היא גם אפשרות, כמו שמבואר בגמרא.

כמו שמבואר בגמרא.

אבל מי קונה ממי?

אך מהשני.

כל אחד יש לו אוכלת לכל הכלל.

אז אם אנחנו נעצר פה,

לכאורה היה מקום להגיד

שזאת השאלה שלנו.

לכאורה היה מקום להגיד שזאת השאלה שלנו.

הם עשו גורל,

ובסוף הם לא נתנו עוד למי שהגריל, אלא הם נתנו את זה למישהו אחר.

אז הנה, לפי השולחן ערוך שגורל קונה,

אז העשיר קנה, ראשון קנה וזהו.

ולפי הרמוש, הרמוש פוסק מראש,

שגורל לא קונה,

אם בשותפים לא קונה, ודאי בהגרלה כזאת שלא קונה,

אז אין להשאיר כלום חוץ מתערומת, אין להם עליו שום דבר. לא קנית.

אתה היית צריך להיות נוכח בשעת מעשה,

וברגע שעלה שמך בגורל, לרוץ לקנות את הדירה לפני שהם יספיקו לתת את זה למישהו אחר.

כל עוד שלא עשית ככה, הם יכולים להתחרט.

עוד יותר, לפני שהם יתחרטו, ברגע שהם יתחרטו כבר לא תוכל לעשות שום דבר.

אז מכאן ההצעה באמת, לכל אחד ששם הגרלה,

לרוץ למקומות שעושים בהם את ההגרלה, שמא יתחרטו.

זה רעיון.

הגורל בוודאי משפיע שאי אפשר לחזור מהגורלה. הנה, אפשר, הראש אומר שאפשר.

הראש אומר שאפשר. אם הוא יחזיק בסוף?

אם יחזיק.

אז גם אם יחזרו מהם.

אם לא יחזיק...

אם הם מסכימים שהגורל יפגע.

כן.

ועדיין לא חזרו בהם ואחד בא ויחזיק,

כן. אם נגיד שרק על זה מול גורל, אז אין גורל שם השפעה.

זאת שאלה טובה, כך שואלים כל מיני סיכלים, הביסיוסף, אבאך, כולם שואלים את השאלה שלך.

אולי אפשר לחזור, ואם הוא יחזיק, אז אפילו שחזרנו. אבל הראש מפורש אומר שכן.

ראש הממשלה יצטרך שבסוף הוא יחזיק. שאם לא יחזיק, יכול לחזור.

כל עוד שלא יחזיק, אפשר לחזור. כך כתוב הראש במפורש.

כל עוד שלא יחזיק, יכול לחזור.

פה העשיר לא יחזיק בדירה.

כך לכאורה היה נראה לו מה.

כך לכאורה היה נראה לו מה.

אבל יש חילוק פה בין האחים ל... מה החילוק?

האחים, כל אחד יש פה חלק בתוך הסדר. כן.

אלה שעשו הגרלנה, עוד אין לו כלום פה. נו, ובכל זאת אמר הראש,

בכל זאת אמר הראש, שאף על פי שלכל אחד יש חלק בשדה,

עדיין יכולים לחזור בהם כל עוד שלא היה קניין.

אז באופן ש... כל שכן שלאחד שאין חלק.

אתה מתכוון להגיד הפוך,

שמהשולחן ערוך לא יהיה ראייה. יפה מאוד, יפה מאוד.

זה אנחנו תכף נראה, אבל לפני כן אנחנו רוצים לראות את דברי על שבות יעקב.

זה הדף שצילמתי,

שלא צילמו פה כולם.

אם מתחייבים שהם לא יכולים לחזור,

אז הם יהיו שקרנים.

אם מתחייבים, אז אולי הם לא יוכלו לחזור אחר. אז אתה צודק, שהם יהיו שקרנים,

אבל משקר עדיין לא זוכים.

הם מתחייבים לא לחזור, אבל איך הם יתחייבו? במה?

בנדר. בנדר? יעשו התרת נדרים.

אז מה ההשפעה של הכול?

על זה אנחנו מבררים עכשיו, בשביל זה התכנסנו פה, לדעת אם יש לזה השפעה או שאין לזה השפעה.

הנה, אשרות יעקב פה.

השבות יעקב

באה עם חידוש גדול. השבות יעקב,

הרב קיוויגר בשולחן ערוך על המקום,

והפסחי תשובה, שתיהם מציינים לדברי השבות יעקב.

בדרך כלל, אם הרב קיוויגר מציין ולא השיג עליו,

זאת אומרת שסבר כך.

הפסחי תשובה גם כן, בדרך כלל, אם הוא מציין,

ידוע בשם החזון איש שהפסחי תשובה זה לא סתם ספר ליקוט,

אלא מה שהוא ליקט, דעתו הייתה כך.

כי הפסחי תשובה כותב, אין בתשובת זה, אין בתשובת זה.

מה שהוא כתב הפשט הוא שהסכים על כך.

זאת אומרת שחוץ מה שהוא סייאנקב,

גם הרב קיוויגר וגם הפסחי תשובה לכאורה מסכימים לזה.

והוא כותב ככה.

הוא שואל שאלה,

אם הגורל היה בצורה אחרת,

הגורל היה בצורה שמי שיעלה ראשון יבחר איזה חלק שירצה,

ואחריו השני ואחריו השלישי. זאת אומרת ככה,

נגיד שהיו שלושה אחים,

אז חילקו את השדה לשלוש חלקים,

באים ואומרים,

לא שהגורל הראשון יקבע שפלוני פה,

אלא בגורל יעלה שם של ראובן,

הוא יבחר אחד מהשלושה חלקים.

יעלה אחר כך חלק של שמעון,

תהיה לו זכות לבחור שני,

והשלישי ממילא יבחר.

מה הדין?

אז השבות יעקב מאריך בזה,

והוא מביא פה את המחלוקת,

הוא מביא פה את המחלוקת של הרמב״ם והשולחן ערוך והרמור והראש,

הוא מביא פה את כל זה.

מה שנוגע לנו,

זה תראו בסימון השני, איפה שסימנו בפס השני,

ואפילו לאותם פוסקים,

שהוא הרמב״ם וסיעתו.

דסבירה לאו, דגורל, קונה לגמרי.

מכל מקום,

צריך דווקא גורל כמו שהיה בארץ ישראל.

תחום פלוני,

ופלוני עולה עמו.

וכן מבואר, זה כמו שהסברנו קודם איך עושים גורל.

אבל, בהמשך,

אבל גורל זה מי שיעלה ראשון ויברר מה שירצה?

אין כאן בירור וכניעה כלל.

ודאי.

כל אחד יכול לחזור.

כנל ברור.

מחדש על שבות יעקב חידוש גדול.

אומר על שבות יעקב,

גורל צריך שיהיה כמו גורל של ארץ ישראל.

איך היה גורל של ארץ ישראל? כמו שהסברנו מקודם,

מרימים קלפי אחד של שבט, קלפי אחד של תחום,

מה שנפגש אחד עם השני, זוכה.

כך

היה הגורל של ארץ ישראל.

כל גורל שהוא כגורל של ארץ ישראל מועיל.

גורל שהוא לא כגורל של ארץ ישראל,

זה שום דבר לא. כך אומר השבות יעקב.

הרי לנו שכל ההגרלות הנהוגות בימינו,

שמוצאים פתק ואומרים מי שיעלה הפתק הוא יזכה,

זה לא קלפי כנגד קלפי?

אין פה שום בירור מי הזוכה.

בגלל שהכריזו ברמקול שמי שיעלה הפתק הוא יזכה?

איזה בירור יש פה?

צריך שיה.

אם למשל יש

אלף נתנו כרטיסי הגרלה,

אז צריך לעשות אלף פתקים עם אלף שמות,

כנגד זה עוד אלף פתקים,

כל האלף, ה-999 פתקים יהיו חלקים,

והפתק האלף יהיה כתוב בו זכה,

ויתחילו לעלות ראשון, זכה, יכולים לעלות אלף פעם, ובפעם האלף יזכה הזוכה.

כל עוד שלא עשו כבקאי גבנה, אומר השבות יעקב,

אין לזה שום תוקף הלכתי, זה שום דבר לא הגרלה הזאת.

אין פה שום בירור, הגרלה צריכה להיות בירור, קלפי כנגד קלפי.

ייתכן שהוא סובר שזה לאו דווקא בגלל שותפים.

ייתכן. זה קניין כמו משהו, קניין. קניין, דהיינו הגורל עצמו קונה.

הגורל עצמו קונה.

לפי הרשב״ם לא צריך קניין?

הנקודה שיכול להיות הבדל בין הרשבם לרמב״ם,

לא נרחיב בזה, אבל הנקודה שיכולה להיות הבדל בדבר שהם לא שותפים בו

כמו הגורלות שלנו,

וזה יכול להיות הבדל ביניהם, כי הרשבם הדגיש מפורש

יכול להיות שלפי דברי הרשבם בלא שותפים כן יצטרכו מעסיקים, זה יכול להיות

אז,

אם לענייננו, לעניין השאלה שלנו,

כל עוד שלא עשו כזה גורל, זה שום דבר לא.

אז מה גמרא אמרה קלפי?

בגמרא מדובר שעשו כבניין ארץ ישראל.

אבל מה גמרא שאלה שלא היה קלפי?

אורים ותומים. עיקר השאלה הייתה לאורים ותומים, לא על קלפי.

קלפי יש.

ראיתי לפי איזשהו סיימת, כמו למספר מאה זכה. צריכים להמשיך הלאה את הגורל או שלא? לא, לא,

בוודאי שלא. כבר יש בירו.

יש לי רעיון לזה מאחר וסיום, שלא.

יש ספר שנתפס על השולחן ערוך בעצמו,

פה הם צילמו שולחן ערוך ישן יותר,

שזה לא נתפס.

לספר קוראים כסף הקודשים.

זה של היה גאון גדול,

בעל האש של אברהם, אני חושב, אבו צ'צ'ר.

זה מודפס על השולחן ערוך. כתבתי את זה פה, מתחת לשבות יעקב בכתב יד,

כי חשבתי שאולי הם יצלמו שולחן ערוך אחר.

אז כסף הקודשים על השולחן ערוך כותב

שייתכן שגורל דינו כקניין סיטונטה.

יש בגמרא מושג של קניין סיטונטה.

המושג של קניין סיטונטה זה קניין שעל פי דין לא קונה.

על פי דין יש קניין משיכה, הגבהה,

הולכה, חזקה.

סיטונטה זה קניין שהוא לא קונה על פי ההלכה, זה לא הגבהה או משיכה.

אבל בכל אופן הוא כן קונה. למה?

כי באותו מקום מנהג אנשי המקום שסוג הקניין הזה קונה.

אז כיוון שבאותו מקום נהוג שהקניין הזה קונה,

לכן גם חז״ל אמרו שבחיי גבנה זה יקנה.

כל דבר, אף על פי שהוא לא קניין על פי דין,

אם באותו מקום המנהג שהמנהג הזה קונה, אז זה קונה.

לשם דוגמה בעלמא,

בעסקי היהלומים מקובל שכשלוחצים ידיים אז נגמרה העסקה, בלי שיעשו קניין משיכה או הגבהה.

ייתכן שקניין כזה למשל ייקרא קניין סיטוטה.

אם בין כל היהלומנים ככה המנהג ייתכן,

לא נכנס כעת לדין, אני רק אמרתי את זה לשם דוגמה. וזה צריך מקום?

עצם זה שזה מנהג אותו מקום, זה מספיק.

אבל בלי קשר להגרלה.

בלי קשר.

לארץ ישראל.

בלי קשר.

בא כסף הקודשי ואומר,

הגרלה זה כמו קניין סיטוטה.

אנשים, מקובל שהגרלה קונה ממנו, זה יקנה.

כך אומר כסף הקודשי.

הוא ממשיך ואומר,

שצריכים לברר האם באמת

גורל זה קניין, או שגורל זה לא קניין.

יש לברר האם באמת כשעושים גורל מתכוונים שהגורל יהיה מעשה קניין או שלא.

הגורל רק מראה למי לתת,

אבל עדיין זה לא קניין.

כך הוא אומר, יש להן בזה.

ובסוף הוא מסיים,

והיום הוגד לי,

כך הוא מסיים, והיום הוגד לי,

שנוהגים פה,

שמטילים גורל,

ואחר כך חוזרים ומטילים.

עושים גורל, לא מצא חן בעיניהם,

עושים עוד הגרלה.

הסיפור שלנו זה סיפור עתיק, כבר מימי הכסף הקודשי. בדיוק זה הסיפור.

עשו גורל, ביטלו עשו עוד גורל.

זה הסיפור.

ואינם מחזיקים זה שיהיה בזה החלטיות הקנעה,

זה לא החלטיות הקנעה.

ואם כן, הוא בדברים קטנים,

היו עושים הגרלות על דברים קטנים, היו עושים הגרלה, לא מצא חן בעיניהם, עשו עוד פעם הגרלה.

בדברים קטנים.

כל שכן בדברים גדולים,

שלא הוחזק שום מנהג כאן בזה שיטילו גורל.

ודאי שעל דירה, אם כשעושים על דבר קטן זה לא החלטיות, ודאי שכשעל דירה זה לא החלטיות.

ולא הכרעתי בזה הוראה עדיין.

זאת אומרת ככה, דעתו שעל הצד,

שגורל זה קונה קניין גמור.

זה מועיל.

רק שצריך לברר האם גורל זה קונה קניין גמור או לא. איפה מבררים?

נניח בדברים הקטנים.

כשעושים גורל במסמידים ומגרילים שקית שתייה, והמארגנים מחליטים שלא, אז עושים עוד פעם הגרלה.

ושם זה לא החלטיות. ודאי שגם בדברים גדולים.

זה סברת

הכסף הקודשי.

הסברה מעניינת.

הם לא מתכוונים, אז זה לא סתומתא.

זה לא סתומתא.

אה, למה הקודש כי אני לא יודע? אבל כך דעתו.

לכאורה יש לה אין בזה. הרי אנחנו בסברה שלנו, לכאורה היינו אומרים הפוך.

דבר גדול זה... שבדירה המארגנים לא מעיזים,

אבל בדברים קטנים הם כן מעיזים.

הם לא מעיזים.

יכול להיות שאפשר, שם בעיה בדאס מקנה.

אז בדברים קטנים הוא לא קיבל קצת קושקן דברים קטנים, הוא לא...

יכול להיות.

יכול להיות.

בדרך כלל כשעושים הגרלה, לא חוזרים ומגרילים.

בכמה הגרלות כבודו ישתתף במשך ימי חייו?

לא יודע. שאתה יכול להגיד את זה בדרך כלל. איך זה נראה לכם?

אנשים ששאלו בתוכו, מספרים לו ככה?

אני, כשהתחלתי לעבוד על הנושא הזה, ודיברתי עם כל מיני אנשים,

שמעתי המון סיפורים,

של כל מיני סיפורים,

אז אם נצרף את כל הסיפורים אפשר להגיד

אולי שהבדרך כלל שכן עושים כאלה דברים. אולי אם על פי החוק. אבל אני לא יודע, יכול להיות שאנשים המציאו את הסיפורים.

אני לא יכול להגיד על בדרך כלל, כי לא השתתפתי בהרבה הגרלות. אם על פי החוק.

אבל כבר הכסף הקודשי אומר שהוא בירר ו... אם על פי החוק נכת לך,

אז זה כבר כן יהיה סקסונות.

לא, מה שהחוק מחייב זה עדיין לא אומר שככה אנשים נוהגים.

הולכים אחרי מנהג האנשים.

יש הרבה אנשים שלא עושים כמו החוק.

תצא פה לכביש, תראה כמה אנשים עוברים על חוקי התנועה.

אז לכן זה נהיה מנהג?

מה שהחוק מחייב זה עדיין לא עושה שום מנהג.

אבל משיח'ה יכול להקשיב שם אנשים ש... משיח'ה זה דין. זה בכלל לא יש דין. גם אם אף אחד בעולם לא יקנה ממשיח'ה זה יעזור.

אבל הסיטוטה זה רק אם מנהג המקום כך.

אם מנהג המקום זה עוזר בדין מנהג המוקריין.

אבל אם זה לא מנהג המקום זה לא עוזר.

זה ההבדל.

זה ההבדל.

כך אומר הכסף הקודשי.

עכשיו,

בואו נראה מה שכבר כמה העירו פה,

וזה המקום באמת להגיד,

שלכאורה יש חילוק גדול בין הסוגיה הנזכרת

של האחים השותפים לבין השאלה שלנו. זה אתה הערת, כמה העירו, עכשיו אנחנו נסביר ביתר פירוט.

בסוגיה של הגמרא שהבאנו, שמה מדובר שהם היו אחים, שותפים,

יש להם דין ודברים אחד עם השני.

הם צריכים לחלוק, הם מחויבים לחלוק, אחד יכול לכפות אל השני לחלוק.

הם צריכים לחפש כל מיני אפשרויות איך לחלוק.

יש להם כל מיני אופציות, הם בחרו בדרך של הגורל.

אבל למעשה,

הגורל לא עושה איזה חלויס של קניין.

הגורל לא עושה איזה מעיסה, הגורל עושה בירו הדבורים.

גם אם נגיד שהוא כן סוף סוף מקנה משהו, כי לאחד זה שווה יותר,

אבל אחרי הכול זה לא עושה איזה חלויס קניין, זה לא עברת ביילוס, זה יותר פישור הדברים בין אחד לשני.

אבל אם יש לי חצי

לשוטר, כן.

לא, החצי שלי, אני לא צריך שאתה תקנה לי.

והחצי השנייה אני לא מקנה לך, זה נשאר שלך.

אלא מה? כן.

אני נמצא פה עכשיו ואני מקנה חלק. אנחנו כאן, בכל השדה הזה ישנו ביחד.

עכשיו,

אני רוצה שחצי יהיה לי, חצי יהיה לך.

ואליבא דאמס יש לי חצי, וגם לך יש חצי.

אז אין פה איזשהו קניין ממוני. אבל מהחצי שאני קונה יש גם חצי שלך. לא. למה?

מהחצי שאני קונה... כי בעד זה אני משאיר לך את החצי שלך.

אבל מי אמר, איך זה נהיה בעד זה?

זה לא בעד. זה מתברר שזה החלק שלי וזה החלק שלך. תחלת לי על ה...

זה לא מכילה.

זה ברירה. זה ברירה. מתברר העניין.

אבל לפני זה, לפני זה זה היה שלו.

זה לא היה שלו. אם זה שתי יסודות, ש... מה זה? הם שתיהם שותפים, זה שייך לשתיהם ביחד.

אבל חצי היה של השני. לא.

חצי מתוך החצי שאני קונה, זה היה של השני, ועכשיו...

הכל היה של שתיהם ביחד.

ועכשיו אנחנו רוצים שזה יהיה רק של אחד, וזה יהיה רק של השני.

אבל הכל היה ששתיהם ביחד.

אין פה איזשהו קניין מוגדר, זה לא כמו שאני נותן לך,

אלא זה בירור דברים. הם שתיהם מוחזוקים בו, הרשבם אומר במפורש. שתיהם מוחזוקים בו.

זאת אומרת, ברשבם זה כתוב במפורש.

וגם אם נגיד, לא, גם אם נגיד שברמב״ם זה לא כתוב,

ייתכן שגם לא כתוב אחרת ברמב״ם. בזה הם נחלקו?

הרשבם והרמב״ם לא בהכרח נחלקו.

לא בהכרח שהרשבם והרמב״ם נחלקו.

הראש... הם אומרים קניין כזה דבר, שזה חצי... לא, הראש, הראש, הראש. הראש והרמב״ם נחלקו. הרמב״ם והרשב״ם שלו. לא בהכרח שהם נחלקו.

לא, לא. ברשב״ם היה כתוב מפורש

שזה רק בגלל שהם מוחזקים והם שותפים. ברמב״ם לא היה כתוב מפורש.

אז אמרנו שאולי זה לא דומה.

אבל אין לך ראייה גם הפוכה.

ראייה הפוכה אין לך.

אה, כתוב בזה שקורל פונה לגמרי.

אז ייתכן שהוא לא מסכים, אבל ייתכן שכן. ראייה ממש אין.

ראייה ממש אין.

פה אצלנו, מה קורה?

פה אצלנו מגיע בן אדם, מגיע מנהל מוסד, מגיע מנהל ארגון,

ומה הוא אומר לך?

הוא אומר לך, תשמע,

אני אתן דירה לאחד מאלה שיתרום, נעשה הגרלה.

בסדר.

בסוף הוא לא עשה הגרלה. בסוף הוא עשה הגרלה ולא נתן.

פה זה עוד רחוק הרבה יותר להג...

אז אדרבה, פה אנחנו צריכים לשאול בכלל מי אמר שהוא קונה.

א' כול צריכים לשאול

מה זה הקניין הזה ששמו גורל, אם זה קונה בכלל או לא.

שייניס, מי אמר שהם חייבים? הם הבטיחו לעשות.

הבטיחו, הבטיחו, זה ודאי, אחד שהבטיח חייב לקיים,

אבל לא לחייב אותו להוציא ממון על ידי זה.

מי אמר שזה אפשר?

ומה הדין באמת אם ירצה לחזור בו?

כמו שאמרנו, לדוגמה שהיא די שכיחה,

בסוף הוא רב, שהוא לא מרוויח מהעניין.

אז אם זה סתם דברים, אם הוא רוצה מחר להתחרט, להתחרט, אבל אם יש פה איזושהי התחייבות מסוימת, הוא לא יכול להתחרט.

זה גם כן דבר שצריך לברר.

יש פה עוד דבר שצריך לברר,

מה עם אסמכתא?

אנחנו יודעים כלל, כולם יודעים,

אסמכתא לא קניה?

דבר שהוא אסמכתא לא קונה?

אם כן בכלל, איך עושים הגרלה?

זה אסמכתא, אסמכתא לא קניה.

נשחק בקוביין.

אלה שמאמינים בהגללה הם כן קיבלו אסמכתאים.

אם אסמכתא לא קניא, אז זה גזל, אז צריכים להחזיר את הכול

על הצד שאסמכתא לא קניא.

האמת שעל אסמכתא לא יהיה לנו זמן להאריך, זה אפשר לעשות שיעור בפני עצמו על כל דיני אסמכתא.

אז אנחנו ניגע רק בקצרה, כי כבר כולם יודעים פחות או יותר את הדינים,

אבל זה ניגע רק בקצרה בעזרת השם.

אז נמשיך הלאה.

חוות יאיר.

יש תשובה של חוות יאיר.

פה הרחבת יאיר מספר,

ועמוד 6 בסמך א', זה מתחיל וזה עובר לדף השני.

פה הוא מספר סיפור שלם שהיו עושים אצלו הגרלות.

היו עושים אצלו הגרלות בפורים, פעם התאספו האנשים אצלו בבית.

אנחנו אומרים בקצרה את הסיפור, מי שרוצה, יסתכל בתוכו את כל הסיפור.

וזה מעשה הגורל שהיו עושים.

היו מגרילים איזה כוס מזהב או מכסף,

מכסף מוזבת.

היה משתתפים 12 אנשים.

הלכו וכתבו שם של כל אחד בקלפי, ושמו בקלפי אחד.

בקלפי השני הלכו ושמו 11 פתקים חלקים, שלא היה כתוב על זה כלום.

והחלק ה-12, בפתק ה-12 היה כתוב מזל טוב.

והיו מתחילים להוציא, היו קוראים לתינוק או תינוקת,

היו אומרים, תוציא פתק מפה ופתק מפה,

והיו רואים, ראובן יצא, יצא חלק,

לא זכה. שמעון, ליבי, עד שיצא אחד כנגד אחד מזל טוב, כולם ערכו כפיים, מזל טוב, וזכה.

כך היה הסיפור, והוא אומר שהיה כמה טעויות,

היה כמה טעויות

בגורל,

והוא מעלה לדינה שאפילו מי שלא נפגע מהטעות שהיה בגורל,

בכל אופן הוא יכול לדרוש הגרלה חוזרת.

אפילו מי שלא נפגע.

אחת מהטעויות שהיה שם זה שבמקום 12 אנשים,

כתבו רק 11 אנשים, והבן אדם ה-12 לא נכנס להגרלה,

והבן אדם ה-12 לא התלונן, הסתדרו איתו, שילמו לו כמה לירות והסתדרו איתו.

באו אנשים אחרים ואמרו, ההגרלה פה לא הייתה עגונה, אנחנו רוצים בבקשה שתעשו הגרלה חוזרת.

אמר להם המארגנים, אמרו להם, תשמעו,

כשהורידו פתק אחד, אז הסיכוי שלכם היה יותר גדול,

מה לכם להלין, אדרבה?

אתם הרווחתם מזה שלא היה פה הגרלה עגונה. הם אומרים, לא,

אנחנו רוצים הגרלה עגונה.

ואומר השבות יעקב,

כל אחד ואחד יכול לדרוש הגרלה חוזרת,

אף על פי שההגרלה הייתה לטובתו האי-הגינות.

בכל אופן, הוא יכול לדרוש הגרלה חוזרת.

כך אומר השבות יעקב.

אומר השבות יעקב,

כי ראינו מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שסמכו על הגורל

באשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד ההתחכמות.

הוא מביא פה כמה דוגמאות שגורל סומכים עליו מהתורה,

וכל המערער

על הגורל,

העובר על הגורל כעובר על עשרת הדיברות.

כך מביא השבות יעקב, אה, חבות יאיר.

תסתכלו בתוך הדברים.

ממילא כל אחד ואחד יכול להגיד,

אני רוצה הגרלה עגונה.

אילו היה פה הגרלה עגונה, אני הייתי זוכה.

אל תתחיל להגיד לי, הייתי יותר טוב או פחות טוב?

כי הגרלה עגונה זה על פי שמיים. דבר שהוא לא עגון זה לא על פי שמיים.

וזה לא משנה אם יכלתי להרוויח, לא יכלתי להרוויח, הייתי יותר טוב, פחות טוב.

כך כתוב בתשובות חוות ירק. לאידך גיסא,

כשהייתה הגרלה עגונה,

מן התורה, מן הנביאים, מן הכתובים, קונה קניין גמור.

סביר בנוגמה שלנו, הייתה הגרלה עגונה?

אה?

איזה הגרלה לא עגונה הייתה?

אתה צודק במאה אחוז.

אז רואים, לקחת לי את המילים מהפה,

רואים מהרחבות יאיר, שכשהיה הגרלה עגונה,

אין מה לעשות, חייבים לתת להשאיר.

זהו זה.

אין שום טענה, שום מענה, הגרלה עגונה משמיים.

כך רואים פה מהרחבות יאיר לכאורה.

כל השאלה מתחילה כשעושים הגרלות לא עגונות.

האשר מוותר? מה?

האשר מוותר? מוותר, משהו אחר.

יוותר, יוותר, פה הוא לא מוותר.

מה שהיא מוותרת, לא צריך להדחיק את הקולה בהתחלה.

אם הוא מוותר, זה יכול להיות לעשות הכל.

לא צריך את השיעור פה. לא צריך לעשות את כל הבדקים מההתחלה, כי מתברר שהוא בכלל היה בהגרלה.

כן, אם הוא מוותר זה משהו אחר.

כולם מדברים שם בצדק.

זה נקרא שאולי בהגרלה, העשיר.

הוא היה, רק אחרי זה מתחרטו.

אם הגרלה קונה קניין גמור כמו ערכבי סיריה.

הוא שואל אם העשיר ויתר,

והאנשים לא ויתרו, הוא אומר שלא היה פרק אגרלה עגונה.

אבל סוף סוף ההגרלה עצמה הייתה עגונה. אחרי זה קרה משהו.

למה?

ההגרלה עצמה היא בסדר.

בשעת ההגרלה זה היה בסדר, אחרי זה הם רצו לגנוב לו.

לפי החוות יהיר,

הסברה שלך היא סברה חזקה, אנחנו נראה עוד מעט שלפי אחרים

הסברה שלך היא חזקה, אבל לפי החוות יאיר,

שהגרלה קונה קניין גמור, ואין לערערך להגרלה.

אתה מעז לערע אחרי הגרלה, אתה מערע לעשרת הדיברות.

אז היה פה הגרלה גמורה, די, עכשיו הם גונבים לו. זה דבר חדש לגמרי.

נראה שלפי האחרים ייתכן.

כך אומר החוותיים.

הנראה,

לא נאריך מדי, אני רואה שכבר מתחיל להתאחר,

הנראה שהאחרונים והראשונים שהבאנו לעיל חולקים על החוותיים.

כך נראה.

מהשבות יעקב יש קצת ראיה שהוא חולק.

אין ראיה גמורה, כי יכול להיות שהחוותיהר התכוון רק כשעושים גורל כדין.

כשהשבות יעקב אמר שדווקא בקניין ארץ ישראל, לזה אין ראיה גמורה.

הכסף הקודשי מסתפק, אם גורל זה סיתומתא או שזה לא סיתומתא, צריכים לבדוק. בדקתי בעיר שלי, כמו שהזכרנו מקודם.

גורל קונה קניין גמור, מי דאורייתא, עשרת הדיברות.

ודאי שהכסף הקודשי לא סבב כחוותיהר.

ואם כנים דבר ראינו, הראש גם לא סבר ככה בסיריון.

וזה פלא באמת שהרחב הסיריון...

לא, מהתורה, מהנביאים, מן הכתובים. תסתכל מה הוא כותב שם. לא הקראנו את כל הלשון, תסתכל בתוכו.

לא, מה פתאום, סטותיה זה רק המנהג.

מנהג, למה התורה לא כתוב שהם עשיתם את העיתונים? עשיתם את העיתונים? לא, לא, סטותיה.

אחרי שזה המנהג, אז הדאורייתא.

אבל על מה צריכים להגיע לכל זה?

לפי החובות העיר לא צריכים להגיע לכל זה.

הראש מפורש... לא מביאים את החילוק בין פה לשם? מי?

החווי סייאל?

בין פה ל... זו שאלה טובה.

זו שאלה טובה.

כאן אין מקום להאריך בזה, או זו שאלה טובה.

יש לי בזה.

זה הרעיון של ההגרלה.

יש לי בזה פשט, אבל זה לא המקום לכאן.

זו שאלה טובה, אבל מה שאתה שואל על החווי סייאל.

וראיתי כבר מישהו שנוגע בזה ומנסה להגיד שהוא לומד במיטת אחן, הוא מביא אחן ואמן ו...

הלאה. הראש

חולק על אחווסייר וזה פושוט,

וזה פלא על אחווסייר

שלא הביא דברי הראש, יכול להיות שלא פסק כהראש.

הראש אומר ששום דבר זה לא קניין אם לא היה משהו זכייה אחר כך.

מפורש לא כמו אחווסייר הראש.

מפורש לא.

הרב פעלים שואל על הרחבת יאיר שלה. הוא שואל כמה שאלות.

תראו ברב פעלים,

הרב פעלים מאוד מעריך בזה, והוא בעיקר מעריך בחלק של האסמכתה.

רב פעלים,

משפט, אתם רואים? זה עמוד, שתי עמודות.

יש לכם את הרב פעלים? יורד דרך הרב פעלים חלק ב' כתוב למעלה.

תסתכלו בעמוד.

בעמוד סמך,

בדיבור המתחיל ועוד, בטור השני.

אז הוא מביא שמה,

הוא מביא את החוות יאיר,

ועוד אני תמה התמיהה זו במה שכתב להגיון חוות יאיר בסימן סמך אלף, שכתב בחבורה יושבים אצלי ומקשיבים לקולי וכולי,

הוא מביא פה את כל הזאב, ותראו, באמצע, ככה, יותר בשליש התחתון,

הוטמעני.

איך לא חש הגאון הנזכר בזה משום איסור קובייה?

אסמכתה.

אסמכתה לא קניה.

דנראה דברשותיו דאחי, ואדרבה נותן את ה... השביח את הגורל.

כך שואל הרב פעליו, מתרץ הרב פעליו,

ונראה לי ליישב מנהג העולם בגורל של יא נציב.

הגורל הזה, שהוא קורא לזה גורל של יא נציב,

זה הגורלות שאנחנו עושים. מרמים פתק ומישהו זוכה.

זה הגורלות שלנו.

אז פה הוא כותב ש...

איך עושים את זה? שכל אחד נותן קצת כסף,

והוא מאסף חלקים של הדמים, ובסוף הוא נותן.

אומר הרב פעלים,

בהמשך, בעמוד הבא כבר,

אלא בשורה השלישית מלמעלה, אלא נותן החפץ שהוא ביד האדם שקיבל הדמים מכל בעלי פתקאות,

וזה החפץ היה עודנו ביד בעליו.

והמשחקים בעלי הפתקאות לא עשו שום קניין של משיכה בגוף החפץ ההוא. אנשים לא קנו את הדירה, לא קנו את החפץ,

כדי שיזכו בגוף החפץ.

כי אם רק נתנו מעות,

גם במעות לא נעשה גמר קניין,

אלא הם בסוג פיקדון אצל בעל החפץ.

דבאדה אם נאבד או נגנב החפץ, עבד לבעל החפץ, והם נותנים מעות שנתנו.

אם בעל החפץ בסוף לא רוצה לעשות הגרלה,

נאבד החפץ, הדירה נשרפה, קרה משהו,

אז כולם צריכים לקבל את הכסף בחזרה. כך כתוב במפורש.

לכן, בחייגיו נא אין שום חשש.

וגם ביד בעל הכוס אין חשש,

זה שעושה את הדירה,

כי קיבל אמהות ברצון בעלי הפתקאות, וגמרום רק לזה בקעגמנה כל אחד ואחד מאותם.

בתמצות הדברים,

בתמצות הדברים,

כתוב פה ברב פעלים בתמצות, כתוב ככה.

הקונה, כל אחד משלם מעט כסף,

וזה שזוכה בגורל לא מקבל מה שאחרים נתנו, אלא מבעל החפץ.

בעל החפץ טוב לו, ונותן החפץ ברצונו, הוא רוצה לתת.

ולכן, אין בזה אסמכתא.

גם לבעל החפץ אין? כי כל אחד נתן לו ברצון את הדמים.

הוא מוסיף ואומר שכל זה בחפץ, אבל בכסף אסור.

אם כל אחד נותן קצת כסף, וזה שזוכה לוקח את כל הכסף,

אומר הרב פעלים בהמשך,

זה אסור כבר, כי הוא לוקח מאחרים.

הרי לנו מועיל,

הרי לנו מדברי

הרב פעלים,

רואים מפה דבר אחד.

רואים מפה שכל העניין כי הדבר נעשה ברצונו,

בעל החפץ רוצה לתת,

לכן אין פה בעיה של אסמכתא.

אם בעל החפץ לא ירצה לתת,

אסמכתא גמורה.

נכון? כך כתוב פה.

כל מה שזה לא אסמכתא,

כי בעל החפץ נותן ברצונו.

אבל אם הוא לא רוצה לתת,

אסור לקחת ממנו, זה אסמכתא.

אם המארגנים, למשל,

לא ירצו לתת את הדירה להשאיר, והוא כן ייקח בכוח,

בעיה של אסמכתא.

כל היתר,

כי הם רוצים לתת, והם שמחים לתת, וזה טוב להם.

אבל אם הם לא רוצים,

אין אפשר בכלל.

דברים פשוטים שכתובים ברב פעלים.

ובפרט שבכסף הוא אוסר לגמרי.

אפילו אם הבעלים מסכימים.

כך מבואר מהרב פעלים. אבל,

עכשיו הוא לא רוצה, בהתחלה הוא רוצה, עכשיו הוא מתחרט.

מכל סיבה שלא תהיה, זה לא משנה מה הסיבה.

כל היתר הוא כי הוא רוצה, אבל אם הוא לא רוצה, אז אסור.

לא משנה מה הסיבה.

עבר לו ג'וק בראש, הוא התחרט, הוא לא רוצה, זה לא משנה מה הסיבה שהוא לא רוצה.

אני רוצה להגיד, הוא עושה את הכסף שלו. כן?

נכון.

אבל מה?

אבל באמת אם הוא לא עושה הגרלה, הוא כותב מפורש,

כולם ייקחו את כל הכסף.

הוא כותב מפורש.

אם עבד או נגנב,

זה סוג של פיקדון, כולם ייקחו את הכסף.

זה גם כתוב מפורש בדברי הרב פועלים.

עוד דבר אחד, ואנחנו ניגש לסיכום הדברים, מה שיצא לנו.

היה הגרלה, ופתחו במים, אנשים שאירע להם דירה,

כדי שלא יהיה בעיה עם הגורל.

טוב, הנה, הגורל מן השמיים, כמו הרחבת יעיל.

הגורל מן השמיים.

ארמו,

ועל סמך זה רבים התירו גם את ההגרלות של מפעל הפיס, על סמך דברי הרמון.

הרמון אומר שגם אם נגיד שזה כן קובייה וזה כן אסמכתה, בכל אופן מותר.

הרמון מתיר.

רק הרמון אומר בתנאי שכל הכסף מונח על השולחן, אבל אם זה בעמונה,

הרמון אוסר, על פי דברי הטסות בעירובין,

שזה יהיה אסור בחיי גבנא,

אבל לענייננו נראה שלענייננו

זה נקרא כמו שהמאות נמצאים וכמו שהדירה נמצאת, אף על פי שהיא לא נמצאת.

כל הסיבה שזה אסמכתה,

כי הוא אומר מי אמר שהוא יביא,

אבל פה, שעל פי רוב כולם יודעים שהם מביאים, הם לא יעשו צחוק מעצמם וכולי,

נראה שגם בזה לפי הרמון יועיל. כך נראה. אפשר לקבוע אותו במשפטים.

כך נראה. אתה צודק, זה לא מוכח, אבל כך נראה, כי כל החיסרון.

אז עכשיו אנחנו נעבור לסיכום העניינים.

לפי הרמון שהזכרנו כעת בסוף,

והרחבות יאיר,

הרמון שאומר שזה מועיל והוא חייב לתת,

והרחבות יאיר,

המוסד חייב לתת את הדירה לזוכה הראשון, בלי שום טענה ושום מענה.

אבל נקודה אחת שיש פה להעיין, שזה לא נגענו בזה,

כשהם יבואו להוציא את הדירה מהבן אדם השני, הוא לא ירצה לתת להם, מה פתאום, הוא כבר זוכה בדירה.

והם יגידו, זה נתינה בטעות.

השאלה אם זה נקרא נתינה בטעות או לא.

יש לעיין בזה.

אני חושב שיש צד גדול להגיד שהם לא יוכלו להוציא ממנו את הדירה, ויצטרכו לתת דירה אחרת. ככה אני חושב,

אבל יש לעיין בזה. כי נתינה בטעות,

כשהם לא חשבו, כשהם נתנו, הם ידעו שהם לא בסדר.

הם ידעו שהם לא בסדר. אז אתה יכול לקרוא לזה נתינה בטעות?

אבל זה לא נגענו, זה יש לעיין.

אה? בפי מי? ארמו וחוות יאיר.

חוות יאיר, הרמון מפורש קונה. אם זה קניין, אז הראשון קנה. הראשון.

לא, אנחנו... אתה אומר הם גנבו ונתנו לו, אז על הגניבה לא חלה כלום.

יכול להיות שאתה צודק.

אולי הם יגנבו, אבל לא... טוב, בואו,

זה נשאיר בצד, זה לא נוגע לכל השיעור, זה אני אומר רק כאגב.

יש להם בזה.

לפי הרב פעלים,

אם הם לא רוצים לתת לו ראשון, הם לא חייבים.

אסמכת.

אבל מה?

את כל הכסף לכולם, הם חייבים להחזיר.

כי כל עוד שלא היה הגרלה, הם חייבים להחזיר את כל הכסף לכולם.

ככה היה די מבואר, ממש מבואר, בדברי הרב פעלים.

אם זה קניין, צריך דעת קונה?

בוודאי, דעת קונה ודעת מקנה.

זה לא זכייה.

לא, זה קניין.

אז לא היה דעת קונה, והשיעור לא היה דעת מקנה.

גם לא היה דעת מקנה.

זוכי, אולי מדין זוכי.

אבל שאלה, מה, הגלעד

תנו לזכות אותו נראה? אתה צודק, צריך להעניין בזה, אבל ברור שבחוות יאיר לא כתוב ככה.

ברור שכתוב בחוות יאיר שזוכי.

לפי השבות יעקב... חוות יאיר היה שם?

אתה אומר, זה דווקא עם הנמצא.

זכין לאדם שלא בפניו, בכל מקרה, זה לא קשייה.

אבל הגלעד זה מדין זה, צריך לדכות למישהו אחר.

אם זה קניין, אז זה זוכי.

ובזכייה זה צריך לתת למישהו אחר. זה גופי הקניין.

אם הגרלה זה קניין, אז זה הקניין, שם הקניין. זה קביעה, אבל זה קניין שהם בדיקים.

לפי השבות יעקב, כל ההגרלות צריכים להיות רק כהגרלות של ארץ ישראל.

קלפי כנגד קלפי.

כל הגרלה שהיא לא כזאת, זה שום דבר לא. אין לזה שום ערך להגרלה שהיא לא כהגרלה של ארץ ישראל.

אולי הם לא יודעים את הדין, אבל למעשה אין לזה שום הגרלה, שום ערך.

הם לא יכולים לתת לראשון בכלל, הם לא הגריל,

לא היה הגרלה, אם לא עשו כגורל ארץ ישראל.

שום דבר לא, לא עשו מעשה הגרלה.

אם הבטיחו שאם יעשו הגרלה, תעשו הגרלה שקונה על פי התורה, לא הגרלה אחרת.

כן.

לומדים את זה? זה מה שלומדים משם? צריך שיהיה בירור.

אם זה לא בירור,

זה לא הגרלה.

כך אומר שבות יעקב.

לדעת כסף הקודשים זה תלוי.

אם באותו מקום הגרלה,

המנהג שההגרלה קונה קניין גמור, אז זה קונה.

ואם באותו מקום המנהג הוא שזה רק מראה למי לזכות,

אין שום קניין, זה לא מעיל.

הוא אומר שם שתינוק ותינוקת?

מרימים.

תינוק או תינוקת.

מה, זה המעשה, הקניין ה...? כן.

ותינוק ותינוקת גם יכולים לעשות את ה...? איך כתוב בחוות יעין?

מה זה הקניין?

הבירור, אולי הרמה? איך זה עובד בדיוק? אני לא יודע. זה נלמד מהתורה.

זה נלמד מהתורה.

אם המוסד לא מעוניין לעשות הגרלה, לכאורה אפשר לחייב אותם לפי הדברים הללו או תעשו הגרלה או תחזירו את הכסף לכולם.

אם עושים את זה בצורה של בירור,

אז זה מועיל,

אם לא עושים בצורה של בירור לפי השלושיון קו, זה לא מועיל. זה לא צריך מעשה, זה לא וורט של מעשה. זה וורט של מייסט, אתה צודק, זה וורט של בירור,

לברר את הדברים.

אנחנו שאלנו אם יש הבדל בין מוסד לצדקה לדבר אחר. אז ככה,

לפי הרב פעלים, זו נקודה חשובה שנוגעת למעשה,

לפי הרב פעלים, בהגרלה על כסף יש בעיה של אסמכתא ואסמכתא לא קניא.

אסור לעשות כאלה הגרלות לפי הרב פעלים.

לפי הרב, הוא מותר, אבל לפי הרב פעלים בדס שולחנוך, אסור.

על כל פנים,

במוסד צדקה רבים התירו.

הרבה רבנים התירו,

הם אומרים שהעיקר זה ההגרלה,

כל השאר זה רק אגב.

כל השאר זה רק אגב. סליחה, סליחה. העיקר זה הצדקה, כל השאר זה רק אגב, רק דרך אגב. לא נעריך בזה.

אני חושב שגם הרבנים שמתירים לתת מכסף מעשר להגרלות,

הם גם סוברים שהתרומה היא העיקר. יש רבנים שאוסרים.

אני שמעתי מהסבא, מהרב קניבסקי,

שאומר מפורש שאסור לתת מכסף מייסר להגרלות.

ואם נתן מכסף מעשר, הוא אומר,

וזכה, כל הכסף שייך למייסר.

כך הוא אומר.

אבל אלו הרבנים שכן מתירים כנראה שהם סוברים שהעיקר זה התרומה,

וההגרלה זה רק אגב.

אז לפי זה, לפי זה ככה.

אם המוסד עשה הגרלה על כסף,

כמו שלפעמים עושים הגרלות על כסף,

אז לפי הרב פעלים,

אז א' כל זה אסמכתא,

ב' כל, אז ההגרלה עצמה היא אסמכתא. אלא מה? אתה אומר שהעיקר זה התרומה למוסד.

אם המוסד יחליט בסוף לא לעשות הגרלה, הוא יגיד, תראה, הגרלה זה אסמכתא.

אתה תרמת בשביל המוסד, לא בשביל משהו אחר.

אתה לא יכול לחייב אותנו שום דבר.

לא אסמכתא אם זה... זה הרמוס סובר. הרב פעלים מדבר לפי השכנור שחולק על הרמוס.

לפי הרמוס, מותר, אמרנו.

אבל לא לפי הרמוס, לפי הרב פעלים,

זה באמת יהיה בעיה.

זה מה שנראה שיוצא מכל הסוגים. נשים נתנו מפורש להולך לקהר.

אה?

או, אז כתבתי פה באמת שהנותנים יכולים להגיד שהם סוברים כמו אחרים, שמותר,

ועל דעת זה הם נתנו.

יש דבר כזה שאתה נותן למון כולל משהו עשר אלף שקל.

אתה מקבל החזר ממס הכנסה. כן.

מה עושים עם הכסף הזה שאתה מקבל ממס הכנסה? כלומר, גם צריך לעשות.

לא, זו שאלה יפה.

אם הוא התכוון לזה מעיקור מס הכנסה,

אז הפשט, אם הוא לא ידע מזה ופתאום מס הכנסה שלחו לו תרומה, והוא התכוון באמת לתרום עשר אלף שקל,

אז יכול להיות שאת הכסף הזה שייך לצדקה.

אבל אם מראש, כשהוא תרם,

הוא ידע שיקבל החזר, אז הפשט הוא שזה הוא לא התכוון לתרום.

לא, אם הוא חייב לזה מעשר, לא נתרום. מה מעשר?

הוא התכוון עם מס הכנסה.

אם הוא חייב לעשות... לא, הפשט הוא שהוא לא התכוון בכלל לתרום את זה, אז ממילא זה נשאר שלו.

זה לא שייך למעשר.

ברור.

יש כוח לכל המאזינים, תודה רבה.

זה כאילו לא, כאילו את הסכום הזה הוא לא ייסר.

בסדר, זה לא יתכוון מההתחלה. אם הוא נתן אחרת 1,000 שקל,

והחזירו לו 3,500 שקל, זאת אומרת שהוא יסתהו...

נכון, אבל אם הוא התכוון לזה מההתחלה...

אם הוא יתכוון מההתחלה אז הוא יתכוון מראש לעשר רק את הסכום הזה ועל זה.

אני יושב פה קהל.

בבקשה, אדוני.