שאלה שבועית עולמית - הרב שאול שטראוס - מס' 5

- - - לא מוגה! - - - 

אפשר להתחיל?

כן?

טוב, נתחיל עם השאלה.

ראובן הוציא שקית אשמה מהבית ושם אותה בתוך הצפרדע השכונתי.

הוא שכח לסגור את המכסה של הפח וכתוצאה מכך באו החתולים והוציאו את השקית החוצה.

קרוע ופיזרו את ההשפעה בפשוט הרבים.

בתוך השקית היו גם שברי זכוכית,

עובר אורח שעבר במקום,

לא הבחין בהם,

נתקל בהם וניזוק בגופו ובבגדיו.

האם ראובן חייב בנזקים? זו השאלה הראשונה.

שאלה שנייה,

אדם השאיר מכונית עם דלת פתוחה במעלה הרחוב,

ילד קטן שהבחין בדלת הפתוחה נכנס לתוך המכונית

ותוך כדי משחק שחרר את הבלמים.

המכונית הודרדרה והזיקה למכונית חונה.

האם בעל המכונית חייב בנזק?

יש קשר בין שני השאלות האלה.

זה מה אתם אומרים?

זה לא נזק ישיר, זה בגרמה.

אז אתה אומר שהוא פתור.

אני אגיד שאיתם הבן-דלתים שהוא פתור במקום בטוח.

אתה אומר שהוא פתור מדיני אדם חייב בדיני שמיים.

מדיני אדם בכל אופן הוא פתור.

איך אתה אומר, אתה אומר שהוא פתור?

מה אתה אומר?

הוא שם את זה במקום בטוח, הוא לא...

הצפרדל זה במקום בטוח? הוא שכח לסגור את המחסה.

אז איך לעשות את זה? אתה יכול... שתסגור את המחסה?

יש חובה לסגור את המחסה. בטח, מה? בשביל מה יש מחסה?

שיש השירות הפתוח?

דלת זה בשביל לסגור.

כן,

אתה אומר...

מה? מה? לא יכול...

כבר יש שני דמות בין ילד לחתולה.

נגיע לילד עוד מעט. קודם כל נגמור עם הבן אדם והחתול.

אחרי זה נבוא לילד.

תכף נראה את הקשר ב... כשנלמד את הגמרא נראה את הקשר

בין שני השאלות.

אבל... הוא התפטר מזה. הוא גם מקום שזה אמורים להניע.

אולי אני אנסח את הדברים שלך בצורה קצת אחרת.

אתה טוען שבעצם לא כולם סוגרים את המחסה של הפח.

כן. אז אם לא סגרת, זה לא נורא.

תראה, זה ברור שהמחסה מיועד כדי להיסגר. על זה אין ויכוח, כן? בוודאי. שמים מחסה אסתטי, זה מיועד להיסגר.

ואם זה היה סגור, החתול לא היה מוציא את זה. זה ברור.

זאת אומרת, בגלל שאתה לא סגרת, החתול הוציא את זה.

זה ברור.

אתה טוען שמכיוון שהרבה אנשים לא סוגרים, אז זה לא נורא.

השאלה היא למה לא נורא.

זה לא נורא.

איך אמר... הוא מחויב. איך אמר החילושי ההרים?

מישהו, מישהו, הוא העיר למישהו, הוכיח מישהו על משהו, אז הוא אמר לו...

אז הוא אמר לו, כולם עושים את זה.

הוא אומר, בגיהינום יש מקום לכולם.

אתה מבין? זה שאנשים,

רוב האנשים לא מתנהגים בסדר, זה לא אומר שהוא צריך להיות פטור.

כשהחתול יוציא את השקין, פתאום ההשפעה,

זה לא כל כך מעט. אתה גר בבני ברק?

אתה גר בבני ברק? נראה לי שלא.

אני לא גר בבני ברק.

אני גר ביחסים שיש פחות חתולים מבני ברק,

ואני מבטיח לך שזה רגיל ביותר. ברגע שאני משאיר את הפח פתוח,

החתולים חוגגים על ההשפעה. כן, זה אולי ליסים שגמו אותך פרצוע.

מה? ליסים שגמו אותך פרצוע, כלומר...

ליסים שגמו אותך כבשוע, כבשוע, כבשוע. כן.

זה דבר פה,

‫אתה כבר חוזר בך קצת. ‫אולי שזה יהיה חייב, ‫בגלל שזה שכולם לא סוגרים, ‫זה לא אומר ש...

‫מה אתה אומר? ‫אולי זה תחילתו בפשיעה ‫בסופו באונס. ‫למה?

‫אונס? איזה אונס יש פה? ‫-חתולה, דווקא את השקית שלו. ‫חתולה?

מה יהיה? זו השקית שלך למעלה, ‫מה אתה רוצה? ‫היא לוקחת את העליון.

זאת אומרת, זה סופו בפשיעה. אם כבר, אז כבר.

תחילתו במשמעת הסופו בפשיעה. תגיד אולי שאם זרקת שקית, אז אולי זה קרוב לאונס.

זה לא פשיעה שלא סגרת פח.

למה לא?

אני אומר לך, אני מכיר, אני פסיכולוג של חתולים, ואני מכיר את החתולים.

החתולים מוציאים שקיות מההשפעה, זה נורמלי.

בוא נקצין את נקודת ההלכה שזה נורמלי.

אני לא מסכים עם הקביעה הזאת שחתולים לא מוציאים.

זה דרך שחתולים להוציא שקיות אשפה, לחפש שריות של אוכל.

הן קורעות בצבעוניים שלנו את השקית,

מפזרות, כדי למצוא את מה שהם רוצים.

אז אם זה דרך,

אז אם זה היה דרך,

זה אולי המקום של ההשפעה,

גם אנשים צריכים לדעת ששם צריכים להיזהר.

כי על פי דרך יש שם דברים של סכנה.

או, זה רעיון.

טוב, מה אתה אומר?

תגיד.

אבל אין דרכם של בני אדם להתבונן מהדרכים.

אבל שם כן, שם אתה מולדעת.

עכשיו מגיע לאזור, מגיע לקר בנייה, אתה אומר. אמר לי אולי זה אבנו סכינום מסו שניחן מראש גגו, והם נפלו ברוח מצוין.

זה יכול להיות דומה, כן, זה יכול להיות דומה. זה רוח מצוין, נגיד שזה החתולים. אני דווקא חשבתי על גמרא אחרת, אבל אפשר הרבה תשובות את זה באמת.

זה אבן סכין ומסה, זה זכוכית, זה כמו אבן סכין ומסה.

הזכוכיות.

ונפלו מראש גגו, גם שם הוא הניח את זה,

וזה בא בסוף רוח.

גם כאן זה בא... טוב, אולי ננסה קצת לראות את הגמרא ונראה,

יש סוגיה, זה נכון, אתה צודק מאוד שזה דומה למקרה של הנושא קינום מסור.

יש לנו סוגיה שיותר דומה לזו, אז בואו נראה את הסוגיה.

אז אתה טוען שהוא יהיה חייב, אז אתה כבר חוזר בך, אתה אומר שהוא יהיה חייב, נכון?

אגב, בואו נעבור לילד, שכחתי מהילד.

הילד נכנס לתוך המכונית החונה, שחרר את הבלמים, המכונית הידרדרה בירידה והזיקה למכונית חונה.

האם בעל המכונית חייב או פטור?

הילד ודאי פטור.

אבא שלו גם פטור. אבא לא חייב לנזקי הילדים שלו.

השאלה היא האם בעל המכונית חייב.

בעל המכונית חייב. למה?

כי זה בכלל פשוט, אמרת בכלל משאיר דלת פתוחה.

זה לא כמו איזה פח פתוח. אבל הוא לא עשה את זה.

אבל זה הרכוש של הבן אדם. בן אדם אמרו, הרכושו לשמור. זה כמו שור.

כמו שור, אתה צריך לתפוס אותה עם שרשרת.

כלב בחצר, שמים לו גם שרשרת. בסדר, אבל פה היה שרשרת, היה בלמים. בא הקטן ושחרר את השרשרת. הבלמים זה גם בדלת. הבלמים זה גם בדלת. לא, הבא הקטן, אם אני קשרתי את השור שלי עם שרשרת,

אני קשרתי את השור שלי עם שרשרת. תדימי את זה לשור.

קשרתי את השור שלי עם שרשרת, בא הקטן ופתח את השרשרת.

תלוי אם זה קשר חזק ועשיתי את הכול מצוין.

אמרו לפתוח הילד, והם מתייחסים לו במסר לילד. הדלת היתה פתוחה,

הדלת היתה פתוחה, לא...

והילד נכנס פנימה.

כתבתי ישיר דלת פתוחה.

ישיר דלת פתוחה, חשבתי שגם לא נעשו. לא, לא.

יש מקום לחלק.

כן, אבל אנחנו מדברים שהישיר דלת פתוחה,

הילד נכנס פנימה, משחרר את הבלמים.

למה? למה?

בגלל שזה פרצה קורית בגנב.

אבל אנחנו צריכים להגדיר דברים ונזיקין.

הרי ברשות הערבים,

ומקריא את הגמרא הזאת בסוף פרק ראשון בבקמה.

הרי ברשות הערבים דרס ואכל פטור, ריבונו של עולם. בן אדם מחזיק אריה,

האריה שלו הולך ברשות הערבים

ודורס ואוכל פטור, הוא לא מהב ולעשן ברשות הערבים.

שמעת פעם כזה דבר? כן, כיצד אריה? כן, למה? למה? איזה היגיון יש בזה? אתה מחזיק אריה, אתה לא שומע עליו אוכל ברשות הערבים? התשובה היא שאני חייב,

אם אתה רוצה לחייב על נזק,

אתה חייב לייחס את זה לאיזשהו מזיק בתורה.

אין להמציא מזיקים. אנחנו לא יכולים להמציא פרצה קורית לגנב,

פליסטים שכמו שכך כבשוה, כל הדברים האלה הם דברים נחמדים,

סברות טובות, אבל אנחנו צריכים לנכס את זה,

לשייך...

אני רוצה שייך את זה לאיזה מזיק, שייך את זה לאיזשהו מזיק. זה דבר כאילו...

יש הסתברות שיהיה ככה, אבל זה לא מאה אחוז. יפה. אני עשיתי את זה. זה לא מאה אחוז, מילא זה לא מיוחס לאותו בן אדם. רגע, אז הוא לא עשה את דמי הפטור.

זה גרמה.

זה גרמה.

כמו שאתה אמרת על המקרה הקודם, מה אתה אומר על הסיפור של המכונית?

זה לא אומר, כמו שהוא אומר, הדרך של הרכב להיות חונה.

ומה הפעולה שאמורים לעשות בשביל זה כשנוצא רכב?

להרים את ההמרקס, לא יותר מזה. והוא עשה את הפעולה הזאת. אבל גם, השארת דלת פתוחה, ילדת פתוחה. אתה לא יודע, אתה לא יודע... הרבה פעמים אתה משאיר את הילדים שלו ברכב, הוא יוצא. הוא פושע באמת.

יש מחלקה במשטרה, יש מחלקה במשטרה שנותנים לנשים כאלה.

שמשאירים ילדים בתוך הרכב.

זה היה שאלה בחוק. החוק הוא מה שאולי אפשר להשאיר ילד ברכב,

חלון פתוח, לא צריך לשלום שימות מהמחלת.

אם חלון פתוח ושהילד יהיה שם, עכשיו אני אמצא לקנות...

אז אני מודיע לך, אם אתה מדבר מצד החוק שיהיה לך בורים, אם בן אדם משאיר ילד באוטו,

הילד הוריד את ההמרקס והאוטו יידרדר,

הבן אדם הזה יהיה מסכן.

הוא יהיה מסכן על מה שקרה.

הוא אחראי על מה שקרה, אין שום ספק בזה.

אין שום ספק שיהיה מסכן גדול. עכשיו אנחנו לא מדברים מצד משטרה, אנחנו מדברים מצד,

בן אדם השאיר דלת פתוחה, כל אחד מאיתנו הוא ילד, בוא נשאיר אותו.

מה אתה אומר? אתה תראה אוטו עם דלת פתוחה.

אתה תיכנס פעימה לשחק באוטו או לא? אף אחד לא רואה. תיכנס באימא ותשחק או לא? בטח תיכנס, נכון?

אוטו עם דלת פתוחה בטח תיכנס לשחק.

רק רכב ישן או לא? רכב חדש עוד יותר, מה קרה לך? לא, זה מה?

רכב חדש? נכנסים בנגן.

ילד, ילד, כל ילד נורמלי נכנס, מה? אתה מסכים איתי? הנה, יש לנו פה ילד. אתה מסכים, נכון? אני רוצה לדמות את זה. אתה לא יודע נכנס? ילד טוב. אבל אתה, אתה כנראה ילד לא, לא רגיל, ילד מיוחד.

אולי זה כמו גחלת וליבה, אם נתן לילד קטן גחלת. אתה כבר נכנס לשליחות, אבל אם נתן לילד גחלת וליבה...

הוא פתור.

השאלה בליבה, השאלה היא דומלת.

אולי השאלה היא שלהבת, אולי השאלה היא שלהבת. טוב, עכשיו בואו נתחיל עם הסוגיה.

אתם נגעתם בהרבה נקודות מעניינות,

למעט את הסוגיה נקבל איזה מאבק חדש, בינתיים אני רואה שאף אחד לא,

אמרתם הרבה שבעות אבל אף אחד לא נגע בנקודה של הסוגיה. בואו נראה את הסוגיה, הסוגיה מאוד יפה,

ואחרי זה אני מאמין שנקבל את התמונה.

התרנגולין, משום מה לא סימנו את זה כל כך טוב,

אנחנו בעמוד דף יט עמוד ב',

איפה שמתחיל התרנגולים מועדין להלך כדרכן ולשבר.

במשנה?

במשנה כתוב,

יש המשך, פה לא כתוב את ההמשך של המשנה,

אותנו מעניין ההמשך של המשנה,

היה דליל קשור ברגליו,

או שהיה מהדס ושיבר את הכלים,

משלם חצי נזק.

עוד פעם, כתוב במשנה,

היה דליל קשור ברגליו,

מסביר רשי במשנה,

כל דבר שנקשר ברגל התרנגול נקרא דליל, איזה חשור חפץ,

ואו שהיה מהדס, התרנגול ריקד ושיבר את הכלים, משלם חצי נזק. עכשיו,

אנחנו כרגע, מהדס לא מעניין אותנו, מעניין אותנו הדליל הזה. עכשיו, דליל זה נראה דבר שהוא מזיק בתור,

דליל זה נראה דבר שהוא מזיק בתור,

תקלה, כן?

התרנגול הולך עם זה ככה, וזה מתנדנת צד לצד,

עבר מישהו, עבר משהו, נתקל בזה, נפל,

וניזוק,

כן?

נשברו לו הכלים.

ככה הפשטות, נראה שזה דליל, תכף נראה שזה לא כך,

אבל בואו נראה את הגמרא.

אמר רב הונא,

אומר רב הונא, מתי אני אומר שחייב חצי נזק?

לא שנו,

הדין הזה לא נאמר,

אלא שנקשר מאליו,

שהדליל הזה היה מונח ברשות הרבים,

וזה נקשר מאליו

ברגל התרנגול,

זה נקשר מאליו ברגל התרנגול,

ואז אני אומר,

אז זה נקשר ברגל התרנגול,

אז הדין הוא שהוא משלם חצי נזק, אבל כשאוה אדם חייב.

אבל אם מישהו אחר הלך וקשר דליל ברגל התרנגול,

הקושר חייב כמה? נזק שלם.

זאת אומרת, הדין הזה של חצי נזק נאמר דווקא אם הדליל נקשר לבד.

זה אונס גמור. אבל,

רגע, בואו נראה עוד מי חייב, מה חייב, כן נכון, לא נכון, בואו נראה רק לאט לאט את הגמרא לפי הסדר,

כי העומר דרס זה בכלל לא מובן מה שרב הונא אומר,

אבל לאט לאט.

אם זה נקשר מאליו, אז נשלם חצי נזק,

מי משלם חצי נזק?

אני עדיין לא יודע למי הכוונה.

בעל התרנגול, בעל הדליל, לא יודע מי, נראה.

אבל אם קשרו אדם,

אז הקושר חייב לשלם נזק שלם.

טוב,

שואלת הגמרא, עכשיו הגמרא רוצה לשלול את ההבנה הפשוטה בדברי עבונא,

שזה הולך על המשנה.

איך?

שואלת הגמרא, נקשר מאליו מן חייו.

יש לנו הרי שני בני אדם בתמונה הזאת.

יש לנו בעל הדליל ויש לנו את בעל התרנגול.

אז נקשר מאליו מן חייו. אם זה נקשר מאליו,

מי חייב לשלם את החצי נזק הזה שכתוב במשנה? את החצי נזק שכתוב במשנה?

מי חייב לשלם

את החצי נזק הזה?

שואלת הגמרא,

אי לימה בעל הדליל, אם נאמר שהחצי נזק הזה כזה צריך לבד על הדליל,

בואו נבדוק איך הוא התנהג.

אי דעת צנאי,

אם הוא הצניע את הדליל, זאת אומרת שהוא שם אותו במקום שמור.

אבל התרנגול בא והוציא את זה במקום שמור.

אז אנוס הוא, הוא אנוס. למה אתה רוצה לחייב אותו לשלם על מה שהדליל שלו עשה? למה שהיא שלם?

אין להם מה נגיד,

אפשרות שנייה,

ואי לועת צנאי, למה אתה רוצה להגיד,

שהוא לא הצניע את הדליל.

פושע הוא.

אז הוא פושע.

הוא צריך לשלם נזק שלם.

זאת אומרת, בעצם הגמרא אומרת, לא ייתכן שכוונת

המשנה נזק, חצי נזק הכוונה לבעל הדליל. כי ממה נפשך?

אם הוא שמע את זה כמו שצריך,

אז הוא לא צריך לשלם כלום.

ואם הוא לא שמע את זה כמו שצריך,

אז הוא צריך לשלם

נזק שלם.

אז לא יכול להיות חצי נזק.

מי האפשרות השנייה שלנו?

מי האפשרות השנייה שלנו?

בעל התרנגולון.

שואלת הגמרא, אלא מי? אלא חייב, מי חייב? בעל התרנגול.

אז שואלת הגמרא דבר כזה, רגע.

אתה אומר חצי נזק, למה לא נזק שלם?

למה לא נזק שלם?

אם הוא אחראי, למה לא נזק שלם?

למה בעל התרנגולון לא משלם נזק שלם?

מה ישנה כולו נזק דלא?

למה? מה שונה כל הנזק שהוא לא צריך לשלם?

דכתיב, כי כתוב

כי יפתח איש בור, כי כתוב בתורה לגבי בור, כתוב איש פותח את הבור,

אז דורשים איש בור ולא שור בור.

שאם השור שלי, הבהמה שלי יצרה מזיק,

הדין הוא שפטור.

שואלת הגמרא,

אז חצי נזק נמי, איש בור ולא שור בור.

כשהתורה פותרת,

כששור שלי עשה,

כשהתורה פותרת, כששור שלי עשה,

עשה נזק, עשה בור, אז התורה פותרת לגמרי.

אז לא ייתכן להגיד פשרה כזאת חצי נזק, או כלום או הכל.

אם אתה דורש את הפסוק איש בור ולא שור בור, אתה צריך לפתור לגמרי.

אז ממילא,

כל העסק הזה לא ייתכן. למה?

כי רב הונא מעמיד את המשנה, ככה הגמרא רצתה להגיד,

בנקשר מאליו.

כאשר זה נקשר מאליו, הרי...

אם נחייב את בעל התרנגול,

אז או נזק שלם או כלום.

לחייב את בעל הדליל זה או נזק שלם או כלום.

אם הוא שמר זה כלום, אם הוא לא שמר זה נזק שלם.

בעל התרנגול בכלל אי אפשר לחייב, כי כתוב איש בו ולא שור בו.

אז על מה הולכת המשנה שהיא כותבת חצי נזק?

אז ממילא, רב הונא, נדחה בעצם.

כי רב הונא אמר שבנקשר מאליו יש חצי נזק במשנה,

וזה לא נכון.

אם מתייחסים לבעל הדליל זה או נזק שלם או כלום,

לבעל התנגול צריך להיות פתור לגמרי.

אז זה כל כך פשוט שאם יש דליל זה...

כל כך פשוט ש...

שאם יש דליל זה נקשר?

זה מה שמדובר כאן, היה דליל קשר ברגלו,

זה נקשר.

השאלה איך זה נקשר?

האם מישהו קשר את זה או שזה נקשר לבד?

אז אמונה רצה להעמיד את המשנה. זה כל כך פשוט שאם הוא מניח דליל זה יקשר ברגלת הארגון.

כנראה, תרנגולים, צורת ההליכה שלהם זה שברגע שיש חוט ארוך,

אז ה...

ברגע שיש חוט ארוך, אז ה...

אז ה...

אז הם מסתבכים בזה.

זה נקרא רוח מצויה.

אבל זה לא יעזור לך שום דבר.

מה אתה תגיד, שתרנגול זה לא רוח מצויה?

השניהם צריכים להיות פטורים.

זה לא יעזור לך, אתה מבין?

אתה שואל שאלה על הגמרא

למה. אבל דבר אחד ברור, כן?

הגמרא כתוב,

שתרנגול נקרא רוח מצויה.

ואנחנו צריכים ללכת עם מה שכתוב בגמרא.

והגמרא מבואר באופן ברור שתרנגול נקרא רוח מצויה. כי מה כתוב פה?

שאם בעל התרנגול לא הצניע את הדליד שלו,

והתרנגול נכנס לחצור שלו,

לקח את זה, הסתבך עם זה והעיף את זה וגלגל את זה, פשוט הרבה ממישהו נתקל בזה, אז מה הדין?

אז בעל הדלית חייב.

זאת אומרת, זה ברור שתרנגול נקרא רוח מצויה.

זאת אומרת ש... אבל אני מבין לכזה מקרה שלא בטוח שיבוא תרנגול דרך חום.

אבל זה נקרא מצוי כאילו. מה זה נקרא מצוי? מסתבר. לא חייב להיות שזה ככה אמור להיות ב...

שזה חייב לקרות. לזה זה עומד כאילו.

לא, לא, לא, לא.

תאכל למשל?

בטח, זה ודאי, אלא לא, אם זה סבירות,

שילד פה ייכנס, זה גם. לא, תרנגולים, תרנגולים,

תלך למקומות שיש שם תרנגולים פרטיים של אנשים וכל זה,

תרנגולים מסתובבים ונכנסים לחצירות ועושים בכל מקום כבתוך שלהם.

זה המנהג שלהם, כן?

זאת אומרת, זה נורמלי שתרנגול לוקח דבר מחצור שלו.

לא זה, ודאי לא... לא, לא בשביל זה הוא שם את הדליל,

אני לא צריך שישים בשביל זה. לא, אבל זה לא... אני מדליק יש אצילי בחצר, כן? מדליק את זה בשבילו לבשל.

אני לא הדלקתי בשביל שרוח מצויה תיקח את זה לחצר. לא בשביל, אני לא מתכוון, כאילו, אבל זה אמור להיות שיבוא רוח מצויה.

רוח מצויה, כאילו. יכול לבוא רוח מצויה. בן אדם נשכב על קצה הגג, הוא נשכב כדי ליפול.

שרוח מצויה זה מטפון ימין, שרוח מצויה זה דרקר, יכול לבוא. כן. יכול לבוא ילד? כן, כן. אתה חייב? כן. איך קוראים לזה? בן אדם נשכב בקצה הגג, הוא נשכב כדי ליפול? ודאי שלא.

רק אם הגיע רוח מצב יפיל אותו, רבא, מה הדברים? כדי ליפול, אבל זה אמור להיות ככה? אבל אם זה יכול לקרות, ומצוי שזה יקרות. יכול, לא שזה אמור לקרות. לא, לא, כן, לא צריך להיות שזה אמור לקרות, כן, ברור, אתה צודק.

עכשיו,

אז בינתיים,

בינתיים לא הסתדרנו עם המשנה, נכון?

אומרת הגמרא,

אלא מתניתין

בדעדיה אדויה.

במשנה מדובר שהתרנגול

העיף את הדליל.

מאיפה היה לו דליל? תכף אני אסביר.

מדובר שהוא העיף את הדליל והדליל פגע במשהו ושבר אותו, שיבר את הכלים, כמו שאמרנו.

וזה נקרא צרורות.

זה בכלל, אנחנו עוברים מחלקה.

בכלל לא מדברים על בור,

מדברים פה על צרורות.

צרורות זה כידוע,

צרורות זה של הלכה למשה מסיני,

שמשלמים חצי נזק.

אז לכן כתוב במשנה שמשלמים חצי נזק.

רק השאלה היא,

רק השאלה היא

של מי היה הדליל?

מאיפה הוא הגיע?

האם בעל הדליל שמר את זה או לא שמר על זה? זו שאלה שצריכים לשאול.

אבל בכל אופן אנחנו כרגע מתייחסים

רק לבעל התנגול בהאפת הדליל,

ולמה אנחנו מוצאים לחייב את בעל התנגול?

בגלל צרורות.

אז בואו נראה, בואו נראה במה מדובר במקרה הזה. תסתכלו בתוספות הקטן,

השני בעמוד.

אלא מתיתם בדעת דעדוי, אומר תוספות,

ואיירי בדליל הפקר.

מדובר שהדליל הזה הוא של הפקר.

אין את מי לחייב על אי שמירת הדליל.

או דחברי ועצניי.

או שהדליל הזה שייך לשכן שלו,

והוא הצניע את זה, זאת אומרת, הוא שם את זה במקום שמור,

והתנגול באב הוציא את זה,

ולכן אי אפשר להאשים אותו על הוצאת הדליל,

ולכן בעל התנגול חייב לבד,

חייב בדין שרוד חצי נזק,

וזה החצי נזק של המשנה.

עכשיו,

אחרי שאנחנו רואים שזה המקרה של המשנה,

יש מקום לדון.

קודם כל,

ראינו פה את הדינים עד כאן.

את הדינים עד כאן.

מה קורה בקשרו אדם, מה קורה אם הוא לא הצניע, כן?

שבעצם אם

תרנגול הוביל תקלה, והתקלה הזאת הזיקה

ברשות הרבים,

אז

אם הבן אדם לא שמר על התקלה שלו כמו שצריך,

אז הוא חייב על מה שהתרנגול שלו,

מה שהתרנגול של השני גרם לנזק ברשות הרבים.

תכף נראה למה.

אבל הוא חייב על זה. למה? בגלל שכמו שאמרת,

התרנגול נקרא רוח מצויה,

זה מוכח מתוך הגמרא,

שברגע שהוא לא הצניע את זה, התרנגול נקרא רוח מצויה,

ולכן הוא חייב לשלם, בעל הדליל יהיה חייב לשלם מדין בור.

איזה בור? נראה בסוף הסוגיה.

עכשיו, מה קורה במקרה שהתרנגול העיף את הדליל?

עכשיו, פה השאלה היא,

מה קורה אם אני קשרתי דליל ברגלי תרנגול?

קשרתי דליל ברגלי תרנגול,

והתרנגול העיף את הדליל.

ועד ידוע? עד ידוע.

האם אנחנו מחייב את הקושר או גם את הקושר או רק את בעל התרנגול,

רק את הקושר? שלוש אפשרויות אני מעלה.

אפשרות אחת,

בעל התרנגול חייב, למה זה צרועות?

התרנגול שלך יעיף את הדליל הזה? צרועות אתה חייב. או לא,

בעל הדליל חייב, למה? אתה קשרת את זה ברגל התרנגול.

או אפילו אם הוא לא קשר את זה, הוא רק לא שמר את זה.

ברגל שהתרנגול הוא רוח מצויה,

אתה אשם בזה שהתרנגול יעיף את זה.

אם אתה היית שומר על הדליל שלך כמו שצריך, זה לא היה קורה.

אפשרות שלישית, אולי שניהם חייבים.

ואם הם חייבים, איך הם מתחלקים בנזק? רבע ורבע, אולי.

אולי רבע ושלושתווה.

למה הנזק שלם?

פטרון.

אמרתי, אולי רבע ושלושתווה.

לא, זה ודאי שבעל התנגול לא ישלם נזק של הנזק.

אנחנו מדברים על חצי נזק. השאלה היא, מה קורה עם בעל הדליל?

אז בואו נראה רשי, בואו נראה רשי.

בואו נראה רשי.

הרשי נמצא מול המוסף רשי.

אני לא קורא את כל הקטעים, כי אנחנו לא נספיק את כל הדברים,

אבל הקטע הזה הוא מאוד חשוב. אומר רשי,

אלא מתניתין

לא מתוקמא, אי אפשר להעמיד את המשנה,

אלא בדעת דיעדוי, שמה?

שזרק התנגול לדליל ושיבר בזריקתו כלים דאבו צרורות.

ואפילו כשרו אדם,

נמי לא משלם אלא חצי נזק בעל התנגול,

גם מישהו, אם אדם קשר את הדליל ברגל התנגול,

אז רק בעל התנגול ישלם חצי נזק,

והקושר פטור שלא נתקע לאדם בבורו.

הרי הוא בעצם יצר פה תקלה, נכון?

זה הרי לא היה תקלה.

זה לא הזיק בתור תקלה. הוא אומר רשי, הוא פטור.

הרי,

על מה אתה בא לחייב אותי? שלא שמעת על התקלה שלי, נכון? זה הזיק בתור תקלה?

לא, אז מה אתה רוצה ממני?

מה קסימום אתה יכול לקרוא לי גרמה,

שגרמתי שתנגול הזיק בצורות.

אבל לחייב אותי על זה?

שזה הזיק בתור תקלה, מה פתאום? לא הבנתי, איך הוא הזיק בדיוק?

זרק את התנגול?

תנגול הלך,

פתאום הוא ככה קיבל איזה פרץ של ריצה, התחיל לרוץ,

טאק, הדליל עף,

החוט נקרע, וזה פגע במשהו.

רגע, למה המנטיק שלו לא הזיק בתור בור?

מה? זה לא בור, אבל זה לא הזיק בתור בור. מה זה בור?

בור זה תקלה, זה לא הזיק בתור תקלה,

אומר רשי.

אבל אתה רוצה לחייב את בעל הדליל מצד התקלה שלו, נכון?

זה לא הזיק בתור תקלה.

אני שואל אותך, אבל בור המתגלגל,

בור המתגלגל, לא מדובר שהבור יתגלגל על משהו.

מדובר שהבור עבר ממקום למקום ושם הוא הזיק בעמידה.

בור תמיד באים אליו, בור לא יכול ללכת אליו. ואם כבר בור בא למישהו, הוא לא חייב.

אולי נשאר את זה למשהו אחר, נראה עוד מעט, אבל אי אפשר לקרוא לזה בור. אבל הנחתי סכין באדם,

מה?

הנחתי סכין ברחוב, סכין עבדם.

אתה יכול להגיד, בן אדם שם בראש הגג אבן סכין ומסער, וזה אף ברוח מצויה והזיק בהליכתו.

אבל זה לא בור,

הוא קוראים לזה אש.

אז רשי אומר, לא נתקע לאדם בבור.

אתה נוגע בשאלה למה לא אש. נראה בזה אש. אבל רשי אומר דבר חידוש עצום,

שתכף נראה שאתה חולק על זה בתקיפות.

רשי אומר שאם הדליל הזה הוא עף על ידי התרנגול ולא הזיק בתור בור,

אז פטור בעל הדליל, אפילו אם הוא קשר את זה בידיים שלו.

לא רק אם הוא לא הצניע את זה ובא התרנגול ולקח את זה,

אלא אפילו אם הוא קשר את זה בידיים שלו לרגל התרנגול,

גם יהיה פטור.

ולמה?

ולמה בגלל שלא נתקל אדם בבור.

המאזיק שלי קוראים לו בור, וזה לא הזיק בתור בור.

שימו לב עכשיו.

נעבור עכשיו ישר לתוספות, לפני שממשיכים הלאה,

כי אני רוצה לראות את הנקודה במטוס אתה חולק על רשי.

תוספות אחרי התוספות הקטן שראינו מקודם,

וכי איתמר דרב הונא בעלמא איתמר.

זה נראה בהמשך הגמרא.

אומר תוספות,

דלא מתוק מעמת ניטין. אי אפשר להאמין לי דברי רב הונא על המשנה שקשרו האדם חייב. למה?

כי קשרו האדם חייב משמע הכל.

אם אדם קשר את הדליל משמע בדברי רב הונא קשרו האדמה כוונה בכל.

זה הרי לא נכון.

ובדאה דיה דויה וכאשר הוא העיף את הדליל,

הרי נמי חייב בעל התנגול.

בעל התנגול משתתף איתו בנזק. זאת אומרת,

תוספות כבר בפשיטות,

בלי לאותת אפילו, הוא חולק על רשי.

הוא אומר, זה פשוט שבעל הדליל יהיה חייב, רק מה? הוא לא חייב הכל.

הוא חייב רק חלק.

וכיוון שהרב הונא אמר, כשרו האדם חייב, משמע בכל,

אז אי אפשר להבין את דברי רב הונא למשנה.

אבל תוספות אומר מפורש שבעל הדליל גם יהיה חייב. כמה יהיה חייב?

אז באמת בראש כתוב שהרי צרורות משלם חצי נזק.

אז אם יש לבעל הצרורות שותף, כמה הוא צריך לשלם?

רבע נזק, נכון?

אז יש לנו הרי מחלוקת ידועה בין רבי נתן לבין רבנן בפרק חמישי.

קילקה להשתלם ממאי,

משתלם מאי או לא? זאת אומרת, אם יש לי שני מזיקים,

שם מדובר על שור שדחף שור אחר לתוך בור.

אם השור הוא תם,

אז סובר רבי נתן שבעל השור ישלם רבע נזק. למה?

כי הוא מגיע לו לשלם חצי נזק,

ויש לו שותף, אז זה הופך להיות רבע נזק.

ובעל הבור צריך להשלים שלושת רבעי.

למה? כי רבי נתן סובר, וככה נפסק להלכה,

קילקה להשתלם ממאי עין.

כאשר אי אפשר לגבות מזה, גובים מהשני. כי שני מזיקים בעצם, שניכם אחראים על כל הנזק.

הוא לא משלם לי, אתה תשלם, לא מעניין אותי כלום.

זה, אז מילא גם פה אותו דבר.

כשטוסט אומר שחייב בעל הדליל להשלים, הכוונה היא שבעל התרנגול,

שבעל התרנגול ישלם רבע,

ובעל הדליל ישלם שלושת רבעי.

נמשיך הלאה.

כשהוא מביא את רשי,

אחרי שהוא כבר חלק עליו, הוא מביא את רשי.

הוא בקונטרס פרש, קונטרס זה רשי.

דלא מתוקמא המתניתין, אי אפשר להמין את דברי רבי רב הונא על המשנה,

משום שהכושר היה פתור כיוון דאדי אדוהי שלא נתקל אדם בברורו.

מקשה תוספות.

זה קשה לפירושו.

למה?

פה אנחנו מגיעים לנקודה המרכזית של הסוגיה שלנו,

שנוגעת לשבט שלנו.

וקשה לפירושו, אומרת רשות. למה?

מכל מקום לחייב משום אישו.

דאבי כאבנו, סכינו ומסעו שניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו בעדי דאזלי.

מבואר בגמרא בשני מקומות,

גם בדף ג' עמוד ב'

וגם בדף ו' עמוד א',

שאם אדם הניח תקלה בראש הגג,

הגיעה רוח מצויה.

והעיף את זה למטה, וזה הזיק תוך כדי שזה הלך,

אז הדין הוא שזה שהניח את הדבר הזה בראש הגג, הוא חייב לשלם,

וזו תולדה של אש. למה?

אש, איך היא מזיקה? היא הולכת ומזיקה בעזרת הרוח.

גם פה התקלה הזאת, האבן, סכין ומסע,

הלכו באמצעות הרוח והזיקו.

כן?

אז לכן, שם החייה משום אש.

אומר התוספות, גם פה אותו דבר.

התרנגול, תכף הוא יוכיח,

התרנגול נקרא רוח מצויה.

יוצא שבעצם התקלה של בעל הדליל הולכת באמצעות הרוח המצויה על שדה התרנגול.

אז זה מילא, זה נקרא אש של בעל הדליל.

אז בעל הדליל צריך להיות חייב, בכל אופן, על החלק שלו מדין אש.

אז על החלק שלו, בעל הדליל יכרה מדין אש.

מאיפה אני יודע שהתרנגול נקרא רוח מצויה? אולי לא.

מי אמר, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע. מי אמר שתרנגול נקרא רוח מצויה? בכלל, מי אמר שתרנגול נקרא רוח מצויה? תכף נגיע לשאלה שלך. הוא קשר, הוא קשר את זה. לא, הוא לא קשר.

כתוב, אבל התרנגול נראה לי את זה. אם הוא קשר, אם הוא קשר, טוסט מקודם אמר שגם אם הוא לא הצניע את זה, זה אותו דבר.

טוסט הראשון, לא למדנו את זה.

אומר שאין הבדל בין אם הוא קשר או לא הצניע. אם הוא לא הצניע, זה כמו קשר.

אם הוא קשר לזה להגיד תרנגול, או שתרנגול לקח את זה והעיף את זה,

בעצם התרנגול נקרא רוח מצויה כמו שראינו מקודם,

כי אם אדם לא מצניע את הדליל שלו,

הוא מגיע לתרנגול ולוקח את זה מהחצר שלו, הרי זה נקרא רוח מצויה,

אחרת לא היינו מחייבים את בעל הדליל על הבור ברשות הרבים, נכון?

אז מילא רואים שתרנגול נקרא רוח מצויה.

אז מילא אומר את זה, זאת אומרת,

כיוון שתרנגול נקרא רוח מצויה,

אז צריך לחייב את בעל הדליל מדין אש.

הזיק כתקלה, אבל הרי זה הזיק כאש.

אז ממילא צריך לחייב אותו,

את בעל הדליל, בכל אופן להשתתף בנזק, כפי שאמרנו בשלושת רבי,

בגלל שהאש שלו הזיקה.

מאיפה אני יודע שזה נקרא רוח מצויה? אני ממשיך את ההוספות.

דהי תרנגול, הביא כרוח מצויה.

התרנגול נקרא רוח מצויה, למה?

מי דפריך, אי דלא אץ, אני פושע הוא.

מדי שהגמרא לאל הניחה הנחה פשוטה,

שאם בעל הדליל לא יצניע את הדליל שלו,

אז זה נקרא פשיעה והוא חייב, זאת אומרת,

שתרנגול נקרא רוח מצויה.

כי אם התרנגול היה רוח מצויה, זה לא נקרא פושיע.

עכשיו שימו לב,

נסתכל על בטוס אתמל לפני שאני ממשיכה לתגמר, כי גם זה עוד נקודה שחשוב מאוד לשים לב אליה.

אבל כשרו אדם חייב, זה הולך על הרב הונה בהתחלה את הסוגיה.

אומר תעשו עוד פירוש, מתי הוא חייב?

באתר דנח ומשום בוא.

אם זה הזיק אחרי שזה נח, או בגלל בוא.

ולאו דווקא קשרו, אומר תוספות. זה לאו דווקא אם הוא קשר את הדליל.

אלא כל איכה דלואטני כקשרו דמי.

אם הוא לא הצניע את הדליל שלו, זה כאילו שהוא קשר את זה?

כי דקאמר, כמו שהגמרא אומרת,

אי דלואטני פושיעו. זאת אומרת, תוספות פה אומר שקשר ולא הצניע, זה אותו דבר.

קשר ולא הצניע, זה אותו דבר.

אז לכן,

לכן,

תוספות חולק על רשי,

רש״י אמר שבגלל שלא נתקע לאדם בבורו יהיה פטור,

זאת אומרת, נכון, מצד בורו יהיה פטור,

אבל יהיה חייב מצד אש.

נמשיך הלאה את הגמרא.

רואה, אין חילוק בין אש לדבר שזה מתייחס למישהו אחר.

תסביר לי מה אתה מתכוון.

אם התרנגול, זה לא כמו רוח שלי.

כל בן אדם חייב לשמוע על התרנגול שלו.

מה?

כל בן אדם חייב לשמוע על התרנגול שלו.

אתה צודק, ולכן בעל התרנגול גם צריך להיות חייב.

אבל מצד מה? על מה?

על בור?

עד שאני רואה, בואו, בואו... זה נקרא אש, בגלל שאתה למעשה מתייחס אליו. איך קוראים לך?

מה? ארון. ארון. תשמע,

אני רוצה לשאול אותך שאלה.

יש לנו פה בעל הדליל ובעל התרנגול, נכון?

יש לנו בעל התליל ובעל התרנגול. רגע, אני מחלק את זה לשתי שאלות. א', למה זה נקרא מעוף מסויר?

מה?

למה זה נקרא רוח בשער, כל מיני אדם יכול לשמוע על זה? כי התרנגולים מסתובבים.

לא שומרים עליה.

לא שומרו את הנוגנים בלות. התרנגולים מסתובבים. ואת יכולת זה שיש חינוך.

זה מרוח ל...

אתה צודק שיש מקום להגיד את זה.

אבל אנחנו צריכים לקחת את הנתונים שכתוב בגמרא קודם כל, כן?

אם הגמרא אומרת

אי דלא עצני פושע הוא, זאת אומרת שתרנגול יקרא רוח מצויה.

זה הנתונים.

זה כמו בעיה מתמטית, כן?

יש לך נתונים, ועל פי הנתונים אתה פותר את הבעיה.

זה נתון.

אתה יכול מקסימום לשאול למה. אז למה ככה.

אבל כתוב בגמרא אי דלא עצני פושע הוא. זאת אומרת, זה נתון שהגמרא נותנת שתרנגול נקרא רוח מצויה.

מה שאני הייתי אומר, וזה מה שאתה כל הזמן הולך מסביב,

אבל לא נגעת בנקודה,

מה שאני הייתי מחלק, אולי בתוספות כדי ליישב את רש״י,

בצורה כזאת.

יש רוח מצויה לעניין להוביל את הדבר,

ויש רוח מצויה לעניין להעיף את הדבר.

ייתכן לומר שתרנגול נקרא רוח מצויה לגבי להוביל את הדבר לשוט הרבים.

להוביל את הדבר לשוט הרבים, הוא נקרא רוח מצויה.

ולכן, אם זה ידעיק בתור בור,

הוא יהיה חייב, כמו שאמרת, מצד בורה מתגגגג, כמו שהגמרא תגיד בסוף הסוגיה.

אבל לגבי לחייב כשזה עף,

לזה לא הייתי צריך לחשוש.

הייתי צריך לחשוש שהוא יוציא את זה,

לא הייתי צריך לחשוש שהוא יעיף את זה,

ולכן אומר רשי שיהיה פטור.

כי אי אפשר לקרוא לזה אישו, אי אפשר לקרוא לזה אש הבעל הדליק, כי הוא לא היה צריך לאפשר שהוא יעיף את זה.

זאת אומרת, התרנגול נקרא הרוח מצויין לגבי להזיז את זה,

ולא לגבי להעיף את זה. זה נקרא רוח מצויין שהתרנגול תעיף, כי זה מסתבר שהיא תעיף.

אז זה לא נקרא מופקד, זה לא נקרא שהוא אנוס. לא, רק מה, רק מה, רק מה, רק מה.

למה הטוסט בכל זאת שואל את זה? הרי מה שאני יודע הטוסט בכל זאת יודע, כן?

אז למה אתה בכל זאת שואל את זה?

כי אם צרורות חייב

מדין רגל,

ורגל זה נקרא דרך הילוכו,

זאת אומרת שצרורות חייב להיות בדרך הילוכו.

אם זה לא בדרך הילוכו, אז הוא לא חייב.

אם זה דרכו של תענגול להוציא את הדליל

ולטייל איתו, אז גם דרכו להעיף אותו.

בגלל שכל מושג של צרורות,

שאפשר לחייב צרורות מדין תולדה של רגל, זה רק אם זה קרה בדרך הילוכו.

הוא חייב חצי נזק לא? ‫- הוא חייב חצי נזק בגלל הרב משה מסיני,

אבל לא בגלל זה לא דרכו.

הרבה אומר בדף י״ז עמוד ב׳,

‫כוחו וגופו דמי,

וחצי נזק תוהל תהיה לך תא גמיר אילה.

חצי נזק ואכל למשה מסיני, שמשלם חצי נזק. זה דבר,

זה דבר אחר, זה לא קשור.

אבל הצרורות זה רגל רגיל, זה נקרא דרך הילוחו.

כדי להיות תורידה של רגל צריך להיות דרך הילוחו.

אם זה דרך הילוחו,

אז לכן תוספת מניח, הנחה פשוטה,

שגם לגבי איזה זה נקרא רוח מצויה,

אבל היה מקום לחלק, וכנראה זה רש״י סובר. רש״י אמר שזה לא נקרא מצויה, זה שהוא יעיל.

כך צריך לומר. אבל זה יכול להיות כזה דבר ש... אבל רש״י אומר את המילה פטור, נכון?

אז חייבים לומר שרש״י אומר, זה לא נקרא רוח מצויה.

אז מה קשה לנו?

אבל בגמרא כתוב במפורש שזה נקרא רוח מצויה.

אם כך חייבים לומר שמה?

ברש״י, דחוק, אבל חייבים לומר שרש״י מחלק מנור רוח מצויה של בור לנור רוח מצויה של אש.

זה נקרא רוח מצויה לגבי ליצור תקלה בשוט הרבים, ולכן זה יהיה ברור המתגלגל והוא יהיה חייב.

אבל לגבי

להיות אש, זה לא.

כן,

נמשיך הלאה.

אומרת הגמרא עוד פעם, אלא מתניתים בדעתי ידועי,

אלא המשנה מדובר שהוא העיף את הדליל.

ורב הונא לא דיבר בכלל על המשנה.

וכי איתמא דרב הונא בעלמא איתמא, מה שרב הונא חילק בין קשר מאליו לבין קשרו האדם,

זה נאמר על משהו אחר, זה לא נאמר על המשנה שלנו.

סתם, כללית.

דליל הפקר.

היה איזה חפץ שהוא היה הפקר ברשות הרבים.

והתרנגול,

זה התרנגול לקח את זה.

אז השאלה היא, איך זה הגיע לרגל של התרנגול?

אמר רב הונא,

נקשר מאליו,

פטור.

רק אם זה נקשר מאליו, אז פטור בעל התרנגול. למה בעל התרנגול פטור? מי זוכר?

כי איש בו ולא שור בו.

הרי אם תרנגול יוצר תקלה, אז הוא פטור.

אבל כשרו אדם,

אם מישהו בא וקשר את הדליל לפקר לרגל של התרנגול, חייב.

למה הוא חייב? הרי זה לא שלא.

למה הוא חייב? הרי התרנגול הוביל את זה.

הוא אומר, אתה שואל את הגמרא משום מה היא חייב?

משום מה הוא חייב?

עונה הגמרא,

אמר רבו נא במנוח,

משום בורו המתגלגל ברגלי אדם ומגלה בהמה.

מבואר בדף ו,

שאם אדם הניח תקלה באיזשהו מקום, אבל ברשות הרבים, במקום זה יכול להזיק.

זה לא יזיק שם. למה זה לא יזיק שם?

בגלל שמישהו עבר שם, לא שם לב, נתקל בזה. לא קרה לו כלום.

אבל הוא גלגל את זה קצת למקום אחר.

אז מובהר בגמר לעיל שזה שהניח את התקלה חייב,

לא זה שגלגל.

אז זה מהילה? גם פה אותו דבר.

אם בן אדם קשר דליל ברגל התרנגול, והתרנגול הוביל את זה למקום אחר,

מכיוון שהתא הזה שעצרת את החטימצי,

שהתרנגול יוביל את הדליל למקום אחר,

אז זה נקרא בורא המתגלגל ולכן הוא חייב.

השאלה פה היא,

שכשקשרו האדם למה הוא חייב?

האם הוא צריך להגביה את זה?

האם זה צריך להפוך להיות שלו או לא?

אז רשי אומר,

תסתכלו ברשי, רשי אומר,

כשרו האדם חייב,

הקושר,

דקניה בהגבהה ו...

יש לו להי דליל בעלים.

אז רש״י אומר שלמה קשרו האדם חייב כי כשהוא קשר את זה הוא הגביה את זה והוא זכה בזה ועכשיו זה שלו.

לפי רש״י יוצא שאם נניח הוא קשר את זה בלי לקנות מהיה הדין הוא יהיה פטור נכון?

הוא אומר תוספות, קשרו האדם חייב

לאו דווקא.

לאו דווקא קשרו.

דהו הדין, שימו לב, תוספות מוסיף עוד יותר

אם היה במקום המוצנע ונכאו במקום התעופה.

לא צריך אפילו שיקשור את זה, אומר תוספות.

אם הדליל הזה היה מונח במקום שהתרנגול לא יכל להגיע לזה.

זה היה מונח מאחורי איזה חפץ.

לא, תוכיח שלא.

אומר תוספות, אפילו אם הוא הוציא את זה ממקום המוצנע,

מקום שמור,

ונכון במקום התעופה הכוונה היא מקום מגולה,

ואז התרנגול לקח את זה,

אז זה נקרא שהוא פשע בו. ואפילו לא הגביהו ולא הקנו.

הוא לא צריך להגביהו ולא לקנות, אפילו הוא מושך את זה על הרצפה ברשות הרבים.

כשהוא לא עשה שום קניין, גם יהיה חייב.

וזה לא כמו שפרש הקונדרס דקניה בהגבהה,

שקשרו ויש לו אולי דליל בעלים.

לא כמו שרשי אומר שהוא קנה את זה בהגבהה,

שהוא קשר את זה,

ויש לו דליל בעלים ולכן הוא חייב,

משמש, אם לא יהיה לזה בעלים הוא יהיה פטור.

אומר תוספות,

דכל תקלה שנאכל ברשות הרבים,

מי חייבי משום בו. כל תקלה שאדם מניח ברשות הרבים,

הוא חייב משום בור.

ואף על גאב שלא זכה בה, גם אדם לא זכה בזה.

דעת כאן לא פליגי רב ושמואל, אלא בדלא אפקרי, אבל דאפקרי בין הרב לשמואל היינו בור. אומר תוספות,

זה ידוע הרי,

שרב ושמואל נחלקו, אם אדם לא הבקיר את התקלה, האם זה נקרא בור או שור, האם זה נקרא במונוע מזיק או בור.

אבל אם הוא הבקיר את התקלה, כולם מסכימים שזה בור.

אי זה לא שלו, לא אכפת לי.

התורה חייבה אדם לא על בעלות על הבור,

אלא על יצירת התקלה.

מה שכתוב בתורה, בעל הבור ישלם,

לא צריך שיהיו הבעלים של הבור. הכוונה היא בעל התקלה. יוצר התקלה נקרא בעל הבור.

כמו שרבי ישמעאל אומר במקום אחר,

שני דברים אינם ברשותו של האדם,

והשאה נא כתוב כאילו הם ברשותו, ואחד מהם זה בור ברשות הרבים.

אדם חפר בור ברשות הרבים, זה לא שלו,

אף אחד לא יכול לזכות ברשות הרבים, זה נשאר של הרבים.

אבל יצרת תקלה ברשות הרבים אתה חייב.

ועל זה התורה מדברת, זה הבור של התורה,

‫לפי רוב התנאים.

‫אולי זה...

‫ראשי אומר, ויש לו לאי דליל בעלים, כאילו, ‫לשון מוזרה.

‫יש לו לאי דליל בעלים. ‫-שהדליל, יש לו עכשיו בעלים, ‫לכן הוא חייב.

‫הוא בעלים של הדליל. ‫-אולי, הוא לא היה בעלים של הדליל.

‫זה נהיה... ‫-זה מיוחס לזה מישהו. ‫זה נהיה דליל עם בעלים, כן. ‫ראשי אומר, כאילו, ‫זה מיוחס לזה מישהו.

‫לא בגלל שזה שלי אני חייב.

‫אבל ראשי אומר בעלים, בעלים זה בעלים.

בעלים זה כמו בעל עבור.

אז למה הוא צריך להגביה ולקנות את זה? למה הוא לא יגביה?

מספיק יצירת התקלה.

כן, אז זו הסוגיה הראשונה.

אולי מיום הזמן נדון עוד כמה שאלות שיש בסוגיה הזאת, אבל זו הסוגיה הראשונה.

נעבור לקטע הבא. קטע קטן בעמוד הבא.

על החערה משלם.

הקטע הזה הולך על המשנה שבין

שני הדפים האלה.

כתוב שם במשנה,

הכלב שנטל חערה והלך לגדיש,

אכל החערה ודליקה גדיש,

על החערה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק.

זו משנה ידועה,

כולם מכירים את זה.

אז על החערה משלם נזק שלם. למה על החערה משלם נזק שלם? בגלל שזה שן,

שן בחצר הנזק,

ועל הגדיש משלם חצי נזק או בגלל שזה משונה או בגלל שזה צרעות.

זו הסוגיה הקודמת, יש לנו משום חיצה ויש לנו משום עמונו.

אנחנו לא ניגש לזה עכשיו.

אבל יש פה, הגמרא שואלת שאלה כזאת.

מן חייב?

מי חייב לשלם על הגדיש חצי נזק? מי חייב?

בעל הכלב.

בעל הכלב חייב, נכון?

שואלת הגמרא, ולחייב נע מבעל הגחלת,

שגם בעל הגחלת יחייב.

למה לא שמרת על הגחלת שלך?

למה נתת לכלב לקחת את זה?

למה השארת את החצר שלך פרוצה?

הכלב נכנס, נכון? בעל הכלב לא בסדר.

בעל הכלב גם צריך לשלם נזק.

אבל מה שהוא לא משלם, תשלם אתה, כמו שאמרנו מקודם.

מה שבעל הכלב לא יכול לשלם

או לא צריך לשלם,

הרי זו מחלוקת אבי יוחנן ברשתקיש בסוגיה הקודמת,

כמה בעל הכלב צריך לשלם,

האם הוא צריך לשלם על מקום הגחלת

נזק שלם על שער גדיש חצי נזק,

או על מקום הגחלת חצי נזק, או על שער גדיש פטור.

אז מה שבעל הכלב לא משלם,

שבעל הגחלת ישלם. למה הוא ישלם? בגלל שהוא לא בסדר.

לא שמרת על הגחלת שלך, תשלם.

עונה הגמרא בשישימו את גחלתו.

מדובר שבעל הגחלת, בעל החרבה, שמר על הגחלת שלו.

הכלב נכנס, לקח, נכון,

אבל הוא מצידו בסדר, הוא שמר על זה.

שואלת הגמרא,

אי כששימר גחלתו, מאי באי כלב אטם?

אם הוא שמר על גחלתו, אז איך הכלב הגיע לשם?

זה תרתי דסתרי.

אתה לא יכול להגיד שהוא שמר או שהכלב הגיע לשם.

אם הוא שמר, אז איך הכלב הגיע לשם?

עונה הגמרא בשחתר.

מדובר שהכלב חפר מתחת לשער של החצר,

ונכנס פנימה, הוא הריח את החררה מרחוק,

וזה קסם לו,

הוא נכנס פנימה ולקח את זה.

יש פה שאלה נסתרת בגמרא.

אם מדובר שהוא חתר, אז הכלב היה משונה קצת.

זה משונה שכלב חופר.

אם זה משונה,

אז מה צריך להיות? שישלם חצין על זה על החררה.

למה הוא משלם? לאיזה כשלם על החררה?

זו שאלה נסתרת של הגמרא.

אמר הרב מארי ברייד הרב כהנא, עונה הרב מארי הבן של הרב כהנא,

זאת אומרת,

מזה שכתוב פה שבעל הכלב צריך לשלם נזק שלם על החררה,

שזה נקרא דרך,

סתם דלתות חתורות הן אצל כלב.

זאת אומרת, זה נורמלי שכלב חופר מתחת לדלת.

אז כאן נשאל השואל,

אם זה נורמלי שכלב חופר מתחת לדלת,

חוזרים למשבצת הראשונה.

אז זה נקרא שלא שמרת, נכון?

אם כלב רגיל לחפור מתחת לדלת,

אז מה צריך להיות?

שהוא יהיה חייב בעל הגחלת, כי הוא לא שמר כמו שצריך.

עכשיו תסתכלו בתוספות, תסתכלו בתוספות, תוספות שואלת את השאלה הזאת, וששימע הגחלת, מה אתה אומר?

הוא לא יהיה בעל הכלב, הוא אמר לו שכלב בעל הגחלת.

עוד פעם, עוד פעם.

אם השארתי את השער פתוח, בוא נלך שלבים, אתה צודק, בוא נלך שלבים.

אם השארתי את השער פתוח, מה הדין?

למה?

מה פתאום הכלב נחץ אצלי?

הייתי צריך לחשוב שכלב יכנס ויקח את זה.

אם השארתי את השער סגור וכלב רגיל לחפור מתחת לשער, זה אותו מצב בדיוק.

לא.

הייתי צריך לחשוש. אני מצוין.

תעמוד,

עוד פעם, אנחנו התחלנו מזה שכלב,

אם תושב שכלב נחץ, זה נקרא מצוי, נכון? הייתי צריך לחשוש לזה, נכון?

אז אם הכלב רגיל לחפור, זה אותו מצב.

תסתכלו בתוספות בשישי מרגע חלטות, מסומן,

קצת מחוג פה,

ואם תאמר,

מה שמירה היא זו,

כיוון שיכול הכלב לגייס שם בחתירה,

וסתם דלתות חתורות הן אצל כלב,

איזה שמירה זה נקרא?

אם אתה אומר שסתם דלתות חתורות הן אצל כלב,

אז אם אלה,

אז זה נקרא שהוא לא שמר, למה אתה קורא לזה שהוא שמר?

עונה תוספות, דבר, יסוד,

יסוד גדול, והתוספות הזו הוא יסודי מאוד לשאלות שלנו גם כן.

מה?

אומר התוספות,

ויש לומר,

כיוון דנתר כדנתרי אינשי לא אטרחו רבנן תפי.

כיוון שבן אדם שמר על הגחלת,

כמו שאנשים רגילים לשמור,

הוא יתנהג באופן הרגיל,

מה שדיברנו בהתחלה,

הוא יתנהג באופן הרגיל,

לא הטריחו אותו יותר.

אז לכן, בעל הגחלת יהיה פטור מלהשתתף.

זו משפשתה צדדית,

כי בהמשך הגמרא, הגמרא מעמידה את הסיפור

שהוא אכל את הגחלת בגדי של בעל הגחלת,

כי אחרת זה לא חצר נזק.

אז מה שייך בכלל לחייב את בעל הגחלת לשלם לעצמו?

מאוד רוצה את הכוונה שבעל הגחלת יהיה פטור,

שבעל הכלב יהיה פטור מהחלק שבעל הגחלת צריך לשלם.

עכשיו, טוב, אז בכל אופן ראינו את שתי הסוגיות.

לפני שנעבור לתשובות שלנו, אני רק רוצה לעמוד על כמה נקודות חשובות

שלהשלמת הסוגיה, כי זה יהיה לנו נפקאון גם לגבי התשובות.

קודם כל, הגמרא, בסוגיה הראשונה,

הגמרא חשבה שמדובר כאן בבור, נכון?

מה כתוב במשנה?

היה דליל קשור ברגליו,

או שהיה מהדס ומשבר את הכלים.

רגע, בור חייב על כלים?

על מה רב אונא מדבר?

רב אונא אמר, והקשרו האדם חייב.

מצד מה? מצד בור. בור חייב על כלים?

נו, אז איך כתוב במשנה, איך אומר רב אונא, והקשרו האדם חייב?

על כלים?

יש פה כמה תירוצים בראשונים, במפרשים.

תירוץ אחד

מדובר שהוא לא הפקיר את הדליל, בעל הדליל לא הפקיר אותו.

ורב הונא הולך כמו רבו כמו רב שסובר שבור שלא הפקיר חייב על כלים.

תירוץ שני,

שבאמת החלק הזה שהדליל כושר ברגליו לא מדובר על זה הזיק כלים, אלא זה הזיק בן אדם.

מה שכתוב במשנה ומשברת הכלים מדובר על החלק השני של מהדס.

ותירוץ שלישי,

שהיה אפשר ליישב את המשנה, שהמשנה הולכת לפי רבי יהודה שמחייב על כלים ובור.

בסדר.

עכשיו עוד נקודה

שאם אנחנו מדברים עכשיו על בור ואש,

אש חייב על כלים, כידוע, אש חייב על כלים, נכון?

עכשיו, אז פה שימו לב,

יהיה נפקמין הגדולה,

איך הדליל הזיק. בוא נגיד בן אדם לא שמר על הדליל כל מה שצריך.

בא התנגול להוציא את הדליל והדליל הזיק.

אז אם הדליל הזיק כשהוא עמד,

יהיה פתור על כלים.

למה?

כי זה הזיק בתור בור, בור פתור על כלים.

אבל אם זה הזיק

תוך כדי שהתנגול יעיף את זה,

מה עומדת לעשות?

למה מחייבים את בעל הדליל מצד אש, נכון? אש חייב על כלים,

יהיה חייב על כלים.

עכשיו,

עוד נקודה שרציתי להדגיש פה,

כן, אז אמרתי לכם לגבי החלוקה שהראש אומר,

הראש אומר ככה, ועוד נקודה אחת מעניינת.

דליל

הוא קשור ברגל של התנגול, קשור.

יש מקרה שיחייבו את בעל התנגול לשלם נזק שלם גם אם הוא הזיק עם הדליל.

איך?

אם הוא לא העיף אותו.

נגדיר את זה בצורה כזאת. אם נניח הוא משך את הדליל,

התנגול משך את הדליל.

הדליל נתקע במשהו ושבר אותו.

אז זה נקרא רגל, זה לא נקרא צרעות.

ואז התנגול יהיה חייב נזק שני.

אם התנגול העיף את הדליל,

לא צריך דווקא שזה יתנתק.

הכוונה היא שזה לא היה,

זה היה פעולה של העפה ולא פעולה של משיכה, לא פעולה של

קשר ישיר בין התנגול לבין הדליל,

אז זה חצי נזק,

ואז עם אלה זה ירד לרבע נזק ושלושת דובר כמו שאמרנו קודם.

טוב, אולי נעבור לשאלות שלנו עכשיו. אני חושב שהדברים הוגדרו.

עכשיו בואו נשמע מה אתם אומרים. אחרי שראינו את שתי הסוגיות האלה

על כל המסתעף,

מה אתם אומרים?

זה פשוט שלגבי הצפרדע הזה,

החתולה יהיה פתרום. למה?

הוא עושה הגדרירה של בני אדם, זו ההגדרירה של בני אדם לבוא, להניח.

בני אדם? זה השמונה של בני אדם לגבי הנזקים. אדם, נשבר לו פלורסין בבית, נשבר לו כוס.

שם את זה בפרוקיין עשה כי התקושר ואתה שם באשפה.

זה השמונה של האדם שיכול לעשות לגבי השברים

שזה סוכין.

זה מה שהוא עשה, אתם יודעים, לא מחייבים אותו, לא מחייבים לטבע.

אמרנו מקודם שיש לך פתחים,

יש לך דלתות לפתחים,

הפתחים האלה אמורים להיות סגורים.

למה לא סוגרים?

שלא סוגרים. למה שלא סוגרים? בוודאי שסוגרים.

צפרדע לא סוגרים.

גם אם לא סוגרים, זה מקום פתוח. גם אם לא סוגרים, גם אם לא סוגרים. אם הפח רגיל, הצפרדע זה דבר פתוח, קבוע.

מה פתאום?

ספרדה הוא קבוע, אבל אולי רק... זה אחרי ששרפו את זה בירושלים, אז... כל החלק העליון שלו פתוח, קשורים בני סוגים של צור. יש היום בעירייה הביאו... קשורים בני סוגים ישנים, באמת הם תורים, כמו שאתה אומר,

החלשים גם זרזים, חדורים, נכסים.

כי זה ישנים ש...

כן, הישנים, אבודו, אבודו יתקעו את כל הדלת הגדולה הזאת ויסגורו אותה כל פעם.

פחות מכך זה לא יכול להזיז את זה גם אם תרצה.

נכון. אבל יש פתחים בצדדים, הדלת הגדולה הזאת צריכה להיות סגורה.

יש פתחים בצדדים, את הפתחים האלה צריכים לפתח ולסגור.

אם הוא לא סגר, למה שלא יהיה חייב?

הרב, אם אנחנו רואים כמו ששומרים אנשים,

לא בורטים כל אנשים פושעים, גם אם אני גר בעיר שכולם שם פושעים, זה לא משנה, הם נוחים והם מפגרים בכלל המילה.

אבל מה שאומרים כזה, שומרים אנשים שהוא מתנהג כאן באמת נורמלי, אין לו מה לעשות יותר, זה גחלת כאילו מה הוא חייב עכשיו,

וכל פעם,

גם אם זו רוח מצוינת, זה מה שהוא עושה.

אם יש לו דלת לסגור, ברור שיגידו לו לסגור את הדלת, אפילו שאנשים לא סוגרים את הדלת.

זאת אומרת, אתה אומר שהוא יהיה חייב, למה?

לא, אני אומר סתם על הטענה כאילו ש... אני מדבר עכשיו על הדלת, ש... אם כל האנשים לא סוגרים את הפחים,

נגיד אני חי במקום שלא סוגרים, אז מה זה, לכן, מי צריך לסגור?

נכון.

רק ששם הוא נוהל, סוגר את הדלת,

עושה מה שצריך לעשות.

אז אתה אומר שזה שונה מכלב. אתה אומר, בכלב, עשיתי מה שצריך, נעלתי את הדלת,

הכלב חטר מתחת,

יותר מזה לא יכולתי לעשות,

אז לכן לא הטריחו אותי לעשות. לא, זה לא יכולתי לעשות, זה להוריד את הכלכלה, וזה הרבנן לא אומר. את זה לא אמרו לי שאני צריך לעשות.

אבל פה, אבל פה בעצם אתה צריך לסגור את הדלת של ה... את הפתח של הפח, לא סגרת, זה בעיה שלך.

זה מה שאתה טוען, נכון? כן. מה אתה אומר?

גם, חייב. חייב, שפטור, כמוהו.

בגלל שרוב האנשים לא סוגרים את זה.

מה אתה אומר רבי?

אסתפק אם זה רשות ערבים או שזה חצר פרטית,

מה?

אסתפק אם זה רשות ערבים,

לא, התקלה היא יצאה לרשות ערבים. זאת אומרת, זה ברור שגם אם המפח נמצא ברשות היחיד, התרנגולים לקרוא את זה לרשות ערבים.

כי אם הם פזרו את הזכויות הציר בחצר,

מי שנכנס לבעיה שלו, הרי לא חייבים לבוא ברשותו. הוא מקדם, וההשוואה, כן.

אבל פה מדובר שהוא שבר את זה, שהם פזרו את הזכויות ברשות ערבים.

וגם אם הוא הוציא את זה מתוך הרשות היחיד, זה ראינו הרי,

שאם הבעל הדלי לא הצניע את זה, אפילו אם זה היה ברשותו,

ואתה נגוע בבעיה ומוציא את זה לרשות הרבים,

אז הוא חייב, נכון?

זאת אומרת, כשאתה רואה שזה לא עוזר זה שזה היה ברשות היחיד.

אז אתה טוען שהוא צריך לסגור את הפח, ואם הוא לא סגר את הפח,

צריך להיות חייב.

מה?

חתולים?

אני יודע דבר אחד, אני יודע שאם אני לא סוגר את הפח,

אז במוחרת יש לי השפעה מפוזרת ליד הפח.

מכיוון שאני גם במקום שזה כניסה לבית פרטי,

אז לא נעים לי, אז אני מאוד דואג לסגור את הפח.

אני אף פעם לא ידעתי שהייתי בוועדה של שקית חצי שעה בחוץ.

פגיות מפורקות, פגיות, אבל בתוך הפח הם מוציאים. הם מוציאים החוצה, הם לא רוצים לסגור להם את הפתח, הם מוציאים את זה החוצה,

ובודקים את זה לאור השמש או לאור הירח.

כן, אז בעצם מה שנראה לכם זה שהוא צריך להיות חייב, נכון? חייב, כן. למה?

בגלל שאת החתול נמצא,

אתה רוצה להגיד שאתה פטור. עוד מעט נראה, עוד מעט נראה, אולי אתה צודק קצת.

זו שמירה, אבל לא חזקה כזאת. גם קשה לעמוד על השמירה הזאת. זה מה שעושים בשביל לשמור מהסוכיות. זה הנוהל בעולם. זה מה שעושים.

אדם עושה דברים אחרים. אז אני אלך לקראתך קצת, אבל לא לגמרי, בסדר?

אם בן אדם שם את זה בצפרדע ציבורי,

במקרה כזה יש מקום לפתור אותו.

למרות שהוא לא...

לא ציבורי, אבל אני חושב שהוא ציבורי.

צפרדע שהוא ציבורי.

הוא שם את זה בתוך פח ציבורי.

יש מקום לפתור אותו, למרות שהוא לא בסדר שהוא לא סגר את הפתחים.

למה?

כי מכיוון

שידוע

שיש הרבה שלא סוגרים,

אם בן אדם שולח את הילד שלו לזרוק את הפח,

הילד שלו לא יסגור את הפתח, זה ברור.

יש עוד הרבה אנשים פושעים שלא סוגרים.

אז לכן,

יש פה כאילו הסכמה, וזה מה שאתה אמרת מקודם,

יש פה כאילו הסכמה של בני רשות הרבים,

שפח ציבורי, ליד פח ציבורי, עלולים להיות תקלות.

לכן,

יש פה מעין מחילה הדדית, מכיוון שלכל אחד זה יכול לקרות,

יש פה מעין מחילה הדדית,

שכאשר פח נשאר פתוח ונגרם נזק כתוצאה מזה,

הם יהיו פטורים.

אם אחד לא מוכן. מה? זה לא יעזור.

בגלל שזה איזה שאלה, זה כמו ש... מעין, לא אותו דבר, מעין מה שהיינו בפרק שלישי,

בין מה שהיינו בפרק שלישי, יש דין הרי, שמניח תיקת רשות הרבים,

הוא בא אחרי ונתקל בראשווה פטור, נכון?

שירות הגמרא, למה הוא פטור?

עונה הגמרא, בגלל שאין דרכם שלא ללמוד מדמוד מדחים.

אבל יש סיפור שם,

היה סיפור בנערדה, בפומבדיתא,

שרב אחייב,

שירות הגמרא, רבה סובר כמו שמואל,

שלא סובר, אין דרכם שלא ללמוד מדחים, עונה הגמרא,

קרנא דאצרא אבי, זה היה קרן הרחוב, פינת הרחוב של בית הבד, ששם, רגע, רגע, ששם,

דרך בני אדם, ששם אנשים נוהגים להניח קדימה רשות הרבים,

לכן תפקידו של המהלך שם, להיזהר, להסתכל.

אז אם אלה באותו רעיון, אפשר להגיד גם כאן.

ואנחנו נלך קצת עם הסתם דלתות חתורות המצלקלים.

מכיוון, בקשר למחירים, מכיוון שפחים,

צוורדיה גדולה,

זה נקרא מקום שבדרך כלל חתולים מוציאים אשפה,

כי גם אם אני סוגר את הדלת של הפח,

אחרי עשר דקות יבוא ילד לזרוק והוא לא יסגור,

אז הם אילא,

זה נקרא

קצת

שעשיתי מה שצריך מבחינת נזקים. ודאי שאם הוא יבוא לשאול רב, צריך לסגור? ודאי שצריך לסגור. לא אכפת לך מה שהשני יעשה.

אבל לחייב אותו על זה אי אפשר. מה אתה אומר?

התורים מצויים שם, מצויים שם בגזיין.

...מזורגים,

יכולים לזרוק לזה ונשתהיה לפרוץ עליהם איתם.

הם מצויים שם, זה אפילו יותר קל מאשר כזה. זה הסיבה שלי, זה הסיבה. זה הסיבה של שלושה סוגרים, כי פוחדים מהם.

בסדר.

אז אתה מסביר עוד יותר למה זה צריך להיות הסכמה הדדית.

אבל מה יהיה הדין למשל, הנה עכשיו...

עשוי להיות שם לנזקים בקשר למחילה הדדית, כאילו.

עשוי להיות שם לנזקים. מכיוון שליד פחים... בגלל שיש להם פושעים על זה, מלוא ורעש וזה,

אבל זהו, אנשים אמרו לי, זה... מלוא ורעשו אותם, כן. אבל מה יהיה הדין, שימו לב, מה יהיה הדין אם זה פח אשפה פרטי?

למשל, אני גר ברכסים,

אין לנו פחים ציבוריים. כל אחד יש לו בית לבד ויש בתים משותפים, אבל אני גר בבית, בית נפרד, יש לי פח פרטי,

זרקתי שקית בתוך האשפה ולא סגרתי את הפח.

בא החתול, הוציא את זה מתוך הפח.

פה אני כבר לא יכול לטלות על זה שילדים לא זורקים,

כן זורקים, כן סוגרים, לא סוגרים.

ויכול להיות שגם הילד שלי לא סגר את הפח, אני אהיה חייב. זה שלו. למה?

בגלל שזה שלי, נכון?

אז לכן, באמת, אם זה יהיה פח פרטי,

אני אהיה חייב. אז באמת יהיה חייב.

עכשיו בואו נעבור לאוטו, זו שאלה מאוד מעניינת. לאוטו, בואו נעבור לאוטו עכשיו.

בואו נעבור לאוטו עכשיו.

אדם השאיר מכונית עם דלת פתוחה,

והילד שהבחין בדלת הפתוחה נכנס

ותוך כדי משחק שחרר את הבלמים, כמו שילדים אוהבים לעשות,

והמכונית ידרדרה והזיקה על מכונית חונה. מה יהיה הדין?

האם יהיה חייב או פתאום? אולי יהיה מטרנגול שסימשלה על ה... כן, אגב, אגב, שכחתי להדגיש,

לגבי הזכוכיות של החתול,

אז זה ברור שכשחייב בא לשקיות זה דווקא על נזקי גוף שקרה למי שנתקל בזכוכיות,

שהוא נפצע.

אבל, אבל לחייב אותו על מה שהבגדים שלו נקראו, לא יחייבו. למה? כי זה בור.

בור פתור על כלים.

יותר מזה,

יותר מזה, אני אחדש לכם עוד משהו,

שאם הבן אדם הזה נפצע,

פציעה כזאת, שהיא צריכה טיפול רפואי,

אבל הערך של הבן אדם לא ירד בכלל.

אז אולי זה צלקת נניח בפנים,

שעכשיו,

אם הוא היה נמכר באותו עבד בשוק, היום היה כזה עבד מוכר,

מושלמים עליו פחות,

כן?

אלא איזו פציעה, פציעה כזאת, שהיא צריכה חבישה,

היא צריכה תרופות, היא צריכה כל מיני דברים. זו הראשונה.

וזה היה מתרפא גם ככה, היה לוקח הרבה זמן עד שזה היה מתרפא,

אז זה נקרא ריפוי.

בואו פתור על ריפוי.

ריפוי רק אדם חייב, זה לא אדם המזיק, זה יהיה פתור גם על זה.

רק יש מחלוקת מעניינת בינינו, מטבעות המשפט, החזון איש,

מה יהיה הדין שבר, למשל. בן אדם נשבר,

נשבר לו היד. עכשיו, אם הוא לא ישים גבס על היד,

הרי ברור שהבן אדם הזה, הערך שלו ירד מאוד, נכון?

כדאי לה מזיק שהניזק ישים גבס

כדי שבעוד שלוש שבות, עוד חודש,

היד שלו תחזור לקדמותה ולא תהיה לו ירידה בערך הכספי

כעבד הנמקה בשוק.

זה אותו מוסף חייב.

אז נתיבות המשפט טוען שריפוי כזה,

שבא למנוע נזק בלתי הפיך בבן אדם, זה נקרא נזק.

וזה יצטרכו לשלם.

החזון איש טוען, לא.

זה גם נקרא ריפוי, וגם על זה הוא יהיה פתרון.

לא סתם, הבעיה היא הרבה פעמים שאנשים,

חייב,

תשלם, רגע, זה כלים,

זה חמישה דברים, זה לא, לא, לא על כל דבר חייבים, צריך לדעת כל דבר, בדיוק מתי חייב, איך חייב. בסדר לקראת העירייה, מה? בסדר לקראת העירייה, הלכתי ברחוב ונתקלתי באיזה מרצפת...

משהו באיזה אתר פנייה ואיזה, הם יוציאו שם ברזלים,

ושבר, בדיוק כזה מקרה, קרה לך,

לתבוע את העירייה... תראה, לתבוע את העירייה זה הרבה יותר קל.

בגלל שלעירייה יש, כל עירייה יש לה ביטוח.

הביטוח מיועד לדברים האלה, אז מהנה, זה כמו הסכמי כזה,

שעל נזקים כאלה העירייה משלמת באמצעות הביטוח, היא משלמת לפעמים, והם גובים את זה.

אבל אם נניח זה היה לגבות,

אם זה היה לתבוע את העירייה עצמה, לכאורה,

זה לא היה פשוט בכלל. זה היה תלוי ב...

זה היה פשוט בכלל. זה היה תלוי בנושא הזה? בנושא הזה, במחלוקת.

הם יגידו קימלי.

אתה התובע, הוא הנתבע.

הנתבע אומר קימלי.

כן.

בואו נעבור לילד עכשיו עם המכונית.

בואו נעבור לילד עם המכונית, מה אתם אומרים?

ילד רוח מצויה

ו... אש. מה?

אוטו מדרדר, מה זה?

אש. אש.

ולכן מה יהיה הדין? תהיה דרוח מצויה. כן.

אז גם?

אז מה יהיה הדין?

אז יהיה חייב.

בעל המכונית יהיה חייב, נכון?

אתם טוענים גם, אותו דבר.

עכשיו, בילד שנרץ לתוך אוטו

זה נקרא

רוח מצויה,

אז אם אין לה...

אוטו שמתדרדר זה נקרא אש שהלכה עם רוח מצויה,

ואין לו חייב, אבל האוטו שוב פגע בו, נכון?

מה יהיה הדין, למשל, עם האוטו?

הילד דרדר את האוטו,

האוטו למד באמצע הכביש,

וזה היה בדיוק אחרי סיבוב.

בא מישהו שנסע בכביש לתומו,

עשה את הסיבוב, פתאום הוא נתקע באוטו, האוטו זה עמד במקום שהוא לא צריך לעמוד.

והוא נתקע עם האוטו, זה האוטו שלו נרץ, מה היה הדין?

אוטו של מנרה.

נו, אז מה יהיה הדין?

זה יהיה פתור. למה?

כלים, זה לא... מה זה כלים? כי זה כלים, אוטו זה כלים.

אז יהיה פתור לאוטו שנכנס בו, למה? בגלל שהאוטו שנכנס בו זה כלים.

כן, אז... מה המה המיעוט של כלים? מה? כלים או לא אדם?

כלים. כלים, תוספות בדף י' עמוד א' אומר שכלים זה לאו דווקא

כלים. כל דבר שאין בו רוח חיים נקרא כלים.

כי הגמרא בפרק חמישי אומרת

שאם נפל לבור,

שור נפל לבור והביא שמימיו,

אז אם הנזק ראה אחרי הנפילה,

אז הוא פתור על המים. למה? דהב אלי שור, בור ומים כלים.

ולא מצינו בור שחייב בו לכלים.

אז מילא ה...

אז אתה רואה שכל דבר שאין בו רוח חיים נקרא כלים.

לכן, תוספות שם מחפש ציור איך יכול להיות טמון באש.

אז תוספות אומר ש... רש״י שם אומר שנפל שק מלא תבואה לתוך בור.

התוספות זו לא דוגמה טובה. למה? בגלל שזה גם נפתר בבור מצד כלים.

לכן, תוספות אומר שגדי נפל בתוך שק לתוך בור.

גדי בתוך שק זה נקרא טמון בבור.

כן, אז בואו נסכם את הדברים. בואו נסכם את התשובה.

בואו נסכם את התשובה.

נתחיל מהשאלה של הפח.

בשאלה של הפח,

אם החתול יהיה שייך לאדם פרטי, מה היה הדין?

בוא נגיד שהחתול של השכן.

אתם דווקא לא רואים חתולים פרטיים, אבל אצלנו ברכסים יש חילונים שיש להם חתולים פרטיים.

החתול של השכן...

כן, אבל זה לא חתול של הישיבה, זה חתול שאימץ לעצמו את הישיבה.

אה, אתה שייך לישיבה?

בכל אופן, אם יהיה למשל אדם, יהיה לו חתול פרטי,

לשכן יש חתול פרטי.

החתול של השכן בא והוציא את הזכוכיות לרשות הרבים.

ואז הזכוכיות הזיקו. מה יהיה הדין?

אז אם הוא העיף את הזכוכיות מה יהיה הדין?

אז יהיה חלוקה של שלושת לבי ורבע, כמו שאמרנו.

בעל הזכוכיות צריך לשלם שלושת לבי,

בגלל שהחתול יקרא רוח מצויה,

ובעל החתול צריך לשלם רבע מדין צרורות.

מה אתם אומרים? הוא יצטרך לשלם רבע מדין צרורות?

מה?

תלוי איפה זה פגע.

אם זה פגע במישהו ברשות הרבים, יהיה פטור.

כי צורות חייב רק בחצר הניזק.

צורות חייב רק בחצר הניזק.

אבל אם החתול העיף את זה מרשות הרבים לרשות היחיד,

אז זה יהיה שלושת רבע ורבע. למה? כי בגמרא כתוב בעמוד הקודם, בדף הזה שלמדנו,

כתוב שם שצורות, אם הוא התעיז ברשות הרבים, הזעיק ברשות היחיד,

אז זה נקרא ברשות היחיד והוא חייב.

אז אם החתול יעיף את זה ברשות היחיד,

אז החתול יהיה חייב לשלם רבע, בעל החתול יהיה חייב לשלם רבע,

ובעל הזכוכיות,

זה שזרק את הפח,

יצטרך לשלם שלושת רבעים.

אם החתול הוא חתול של ההפקר, אז תלוי, אמרנו.

בפח ציבורי יהיה פטור מצד שיש פה איזו מחילה והסכמה הדדית שזה קורה,

בפח פרטי הוא יהיה חייב הכול.

נעבור לילד.

אז מה יהיה הדין אם הדלת הייתה סגורה ולא נעולה? זה מה ששאלתם קודM

השאלה היא, השאלה היא, השאלה היא, השאלה היא, הוא יכול לנעול, הוא יכול לנעול, אז השאלה היא, אולי יש לו דין של רוח שינה מצויה,

אבל גם ברוח שינה מצויה, לכאורה, צריך להיות חייבת דיני שמיים.

כי ראינו בסוג, ראינו, אני אגיד לך, מה?

קבצת גרמא.

למה? יש את הדין שהשולחת בעירה ביד חייש, השולחת בעירה ביד חייש אותה בקטן,

פטור מדיני אדם חייבת דיני שמיים, נכון?

יש מחלוקת בין הריש לקיש ובין רבי יוחנן באיזה מקרה מדובר.

מה הסיבה לחייב ולפתור?

צריכים להגדיר

האם

הדבר הזה נקרא רוח מצויה שהחירש וטוב הקטן יוליך את זה לגדיש או לא.

אם הוא נקרא רוח מצויה,

אז המשלה חייב, כי זה כאילו שאתה שמת את זה ורוח מצויה הובילה את זה.

אם הוא לא נקרא רוח מצויה, פתור.

אבל גם כשהוא פתור, מה כתוב במשנה? פתור מדין אדם, חייב מדין השמיים.

אז לכאורה גם אם הקטן הזה לא נקרא רוח מצויה,

הוא צריך להיות פתור מדין אדם, חייב מדין השמיים.

בגלל שאתה חייב למנוע כל אפשרות שיקרה.

לא לנעול דלת זה קצת פשיעה, במיוחד שזה בירידה, לא משאירים כאלה דברים,

אז לכן יהיה צריך להיות חייב אדוני שרים.

טוב.