הצניעות שומרת על כבודה של האשה

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב.

ערב טוב.

קודם כול, כבוד הרב, אני יכולה להגיד שאפשר לאהוב את השם מאהבה ולא מפחד,

ואני בדרך לחזרה בתשובה,

בתוך הדרך,

וזה באהבה, רק באהבה. כמו שאבא אוהב אותי, אני אוהבת אותו. ברוך השם.

אתה דיברת על הפריצות.

אני לא חושבת שאפשר לקרוא לחילוניות

שלובשות חשוף חיות.

אני יכולה לקרוא להם תינוקות שנשבו,

כי זה אנשים שלא מבינים.

אתה יכול להסביר להם, אבל אם הם גודלים בחברה שהם רואים רק דברים כאלה,

אז הם לא מבינים מה זה צניעות,

זה לא אומר להם כלום.

אם אתה לוקח זוג שהוא חילוני,

אני היית חילונית

ומקים משפחה,

משפחה יהודית בישראל, כי אנחנו קודשנו על-ידי חופה וקידושין.

ואחרי כמה שנים מישהו מבן-הזוג מחליט שהוא מבין,

לא מחליט,

שכל החיים שלו זה היה משהו שהוא לא נכון לעשות,

והוא צריך לבחור בדרך אחרת.

אין אפשרות ישר להחליט שזהו, אני לא עושה את זה ואת זה ואת זה ואת זה,

כי קודם כול אתה תרחיק את הבן-הזוג השני שלך ואתה פשוט תפרק מקדש בישראל. אני מאמינה שמשפחה בישראל זה כמו מקדש קטן בבית.

מה אני יכולה לעשות כמו, לדוגמה, כיסוי ראש?

נכון שזה דבר אישי שלי,

אבל זה גם משפיע על בעלי.

אני, לדוגמה, כבר שבת כמעט הכול עושה,

וגם טהרת המשפחה, שזה משהו בעצם אישי שלי.

מישהו רוצה לעשות משהו אחר, הוא יעשה, אני לא.

אבל דבר כמו כיסוי ראש,

זה כבר משהו שבעצם זה לא מראה שאני, זה מראה גם משהו עליו.

זאת אומרת, זה צריך לחייב אותו במשהו.

אני פשוט מפחדת שאם אני אעשה צעד אחד יותר מדי,

אני ארחיק אותו.

טוב, שתי שאלות יש לך.

אחת,

לא כל מי שהולכת בפריצות היא חיה.

ובכן, אני רוצה להגיד לך דבר אחד.

החיות לא מתביישות שהן ערומות.

אם הן היו יודעות שהן ערומות,

הן היו רוצות מהר להתלבש.

אבל כיוון שאין לחיות דעת

והן לא מבינות את מצבן,

לכן הן הולכות כך.

אבל מי שיש לו דעת ומתפשט,

הוא יותר גרוע מחיה.

למה?

כי הוא בן-אדם, הוא בצלם אלוקים.

אדם הראשון בחווה שהיו בגן-עדן היו ערומים.

ובאמת העירום

הוא לא דבר פסול.

מתי?

כשיודעים בדיוק למה משמש הגוף.

הגוף משמש לעבודת השם יתברך,

וקיום

המין האנושי זו מצווה ראשונה בתורה, פרו ורבו.

זאת אומרת, כל האיברים שהאדם קיבל הם לקיום המין,

על מנת שיהיה עולם מיושב בבני-האדם.

אבל ברגע שהיצר הרע החטיא אותם,

והתערבב בהם גם יצר הרע,

מאז הפך גופו של האדם כזה, שמשמש לחטא.

לכן הם מייד התבוששו,

והם התביישו,

והבושה היתה בגלל שהיה מעורב בזה חטא,

ולכן הם מייד כיסו את גופם במה שהם היו יכולים, עד שהשם בעצמו תפר להם קטנות עור.

זאת אומרת, הם כיסו את עצמם בעלי תאנה,

והקדוש-ברוך-הוא תפר להם קטנות עור. זאת אומרת, אדם שמבין

מהו הגנאי והחטא שנעשה באברי הגוף שלא על-פי התורה והמצווה הקדוש-ברוך-הוא,

אז ודאי שהוא יצניע את איבריו.

אבל אם הוא חושף אותם, והוא לא חושף סתם, לא בשביל אוויר להתאוורר, במקומות מסוימים דווקא,

או בגדים שהם לא צנועים, הכוונה אפילו אם הכול סגור,

אבל כשמבליטים איברים,

זה כבר לא בשביל להתאוורר.

וכן, על זה הדרך. הרי האישה יודעת בדיוק איפה היא שמה את לבה.

אז ממילא אי-אפשר לבוא בטענה שהיא באמת צנועה, רק היא לא מבינה.

היא לא צנועה.

היא לא צנועה, כי יש גם גויות

שהן צנועות.

זאת אומרת,

על הטענה הזאת שזה לא חיות,

אני לא מתכוון בלשון של חיה, כאילו להגיד שזה,

אלא להגיד את המשל,

שזה פירושו של דבר כמו בעל-חי שאין לו הבנה והכרה,

והוא הולך עירום, וזה לא מפריע לו בכלל.

אם אדם הגיע לדרגה כזאת שהוא לא מרגיש בזה בכלל,

אז באמת הוא כמו בעל-חי.

עכשיו, הצניעות ודאי נרגשת,

והצניעות מראה קדושה,

וזה שומר גם על כבודה של האישה.

אישה היא לא הפקר לעיני חול.

אישה צריכה שלא תתגנה בעיני בעלה.

חכמים הקפידו מאוד שהאישה לא תתגנה בעיני בעלה ותתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו.

והיא צריכה להתייפות לבעלה, אבל לבעלה,

לא לרחוב.

בבית היא עם חלוק

ועם משכות על הפנים,

וכשהיא יוצאת החוצה היא מתגנדרת.

אז רגע, למי את מתייפה? לבעלך

או לשכונה?

הפוך, לבעלך מגיע, תלבישי בגדי שבת.

אבל זה לא נעשה כן.

למה?

אם היא היתה חושבת באמת מה המטרה שלה ומה החשיבות שלה,

אז היא היתה עושה מה שנכון על-פי התורה, ואת זה היא לא עושה.

זה לגבי החלק הראשון, ויש עוד מה להאריך בזה. ואני רק אגיד לך,

כשהקדוש-ברוך-הוא ברא את האישה,

הוא כביכול התחבט מהיכן לברותה.

והמדרש אומר,

הוא אמר, אם הוא יברא אותה מהפה,

היא תהיה דברנית.

אז הוא לא ברא אותה מהפה.

מהאוזן, אז היא תהיה צייתנית.

מהעיניים, אז היא תהיה סקרנית.

מהידיים, אז היא תהיה משמשנית.

מהרגליים, אז היא תהיה יצאנית.

כל עבר ועבר הקדוש-ברוך-הוא בחן מהיכן לברותה, ולא מצא בסוף מקום שראוי לברותה, אלא מן הצלע של האדם

שהיא צנועה ומכוסה,

כדי שהאישה, מהותה, יהיה צניעות וכיסוי.

לכן הוא ברא אותה מהצלע.

ולמרות זאת היא ברברנית, ודברנית, וצייתנית, וסקרנית, ומשמשנית, ויצאנית.

אז מכל מקום צריך להבין

שזה בריאתה, מה נעשה? ולכן היא צריכה לשמור ביותר על הדבר הזה,

כי עיקר החטא נסב אחר מראה עיניים.

לכן התורה מזהירה, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם.

זאת אומרת, אדם טר אחרי עיניו, יוצא,

אם יש לו היכן לתור,

אז הוא נכשל.

ומי המכשיל?

האשה.

אבל אם האשה לא נותנת לו פתח להיכשל,

אז היא זוכה ומזכה.

אבל אם היא נותנת לו פתח להיכשל, היא חוטאת ומחטיאה.

והקולר תלוי בצווארה.

והיא עתידה לשלם

על כל אחד ואחד שהחטיאה,

הן במראה עיניים והן אחרת.

אשה, מה עושה יצר רע? מוציא אחת

שהיא לא צנועה.

מה זה פריצות?

פריצות זה ההיפך מצניעות.

מה זה צנוע?

מוסתר, מכוסה.

מה זה פריצות?

פרוץ, גלוי, חשוף.

למה זה נקרא פריצות?

כי זה פרוץ, חשוף.

מה זה צניעות?

זה כיסוי.

מה עושה יצר רע? לוקח אחת שהולכת בפריצות,

מוציא אותה, ואלפי גברים שהיא עוברת ברחוב מסתכלים,

ועוברים עבירות חמורות שלא תתורו אחריהם ועליכם,

והיא תשלם והם ישלמו. כל אחד מהם ישלם פעם אחת והיא תשלם על כולם.

הבנת? איך הוא מתפרנס יצר הרע?

עכשיו,

אשה שמכסה את ראשה

אז היא צנועה,

ואת יודעת שיופייה של האשה זה בשיער,

והיא מטפחת את שערה מאוד,

והיא משנה את סרוקת לכאן ולכאן,

חוץ מאלה שעושות

ככה כל הזמן,

שופוני,

או אלה שעושות ככה וככה.

אז כל הפוזות האלה זה לא בשביל הצניעה,

או כאלה שמעבירות את האצבעות בין השערות ככה, כל מיני.

אז זה נועד לא למטרות של צניעות, זה ברור לנו, אנחנו יודעים.

אבל

אשה שמצניעה את ראשה, אם הראש סגור כל הגוף נהיה סגור. לא שאיך שאשה תלך

עם מטפחת ומכנסיים קצרים, נכון?

זאת אומרת, זה ברור.

אז ממילא סוגרים את הראש, נסגר הכול.

עכשיו יש לך בעיה עם בעלך?

את אומרת שברוך השם את שומרת היום טהרת משפחה,

ושבת ברובה,

אז את אומרת, אין לי בעיה עם בעלי.

זאת אומרת, אני מצטערת שאני מפריעה לך. זאת אומרת, הוא לא מתנגד.

הוא גם אומר לי, את חוששת?

אם זה טוב לך,

וזה עושה אותך מאושרת, זה עושה אותי גם מאושר.

את חוששת אבל שהוא יתרחק, אמרת.

אני חוששת, כי ברגע שאתה מתקדם,

הוא עומד במקום מסוים, ואני מתקדמת, אז אנחנו מתרחקים.

רק רגע, רק שנייה.

קודם כול, בעלך חכם. ראיתי שמה שטוב לך, טוב לו. זה טוב מאוד, זה מצאת בעל מיוחד.

לא כולם מוצאות כזה.

זה לא אני מצאתי, זה הקדוש-ברוך-הוא מצא לי.

או, אז אם זה הקדוש-ברוך-הוא,

אז ברוך השם.

הקדוש-ברוך-הוא רוצה שתלכי עם כיסוי ראש,

בכל מקרה, ואני אסביר לך, את אמרת שמצווה של טהרת משפחה זה עניין אישי שלך. במקרה הזה מצווה זו היא לא אישית,

היא דו-אישית.

למה?

כי גם הוא תלוי בך בעניין זה,

והוא לא יכול להיות אתך אם את לא תהיי בטהרה, פירושו של דבר.

זו מצווה משותפת לשניים.

שבת את יכולה לשמור לבד, והוא יכול לא לשמור, לדוגמה.

זה לא מפריע לך לזכות בגן-עדן.

אבל טהרה זה רק בשניים.

אז לכן את חייבת

בטהרת משפחה גם אם הוא לא רוצה,

כי אחרת את תאבדי את העולם הבא שלך גם כן.

אז זה לעניין זה. צניעות, את מחויבת.

זה כמו שאשה תתנגד,

לדוגמה, כן?

בעלה הוא לא מל. נגיד הוא נולד ולא מלו אותו, והוא לא מל,

אז היא תתנגד שהוא עושה ברית גמילה. היא לא יכולה להתנגד. הוא מחויב.

אם לא, זה כרת.

הוא חייב לעשות ברית גמילה.

היא לא יכולה להתנגד.

גם בעניינים של האשה, האשה צריכה לקיים את המצוות התלויות בה.

עכשיו אל תשכחי שזה לא רק בינך לבינו.

זה לא נשאר בבית. את יוצאת החוצה

ואת מכשילה אחרים.

את העוונות האלה, מי יסחב על הגב שלו?

גם אם הוא יתנדב זה לא יעזור לך.

זאת אומרת, את צריכה ללכת.

אבל אצלך אין בעיה בכלל. אם הוא מוכן והוא שמח וטוב לו,

את צריכה לרוץ מהר לעשות את זה.

ואם את רואה שהוא לא מתקרב במהירות שלך לאן שאת מבינה שאת מגיעה,

אז אפשר להסביר לו,

אפשר להדריך אותו,

אפשר לשלוח אותו לסמינר,

אפשר לראות לו חומר,

אפשר להיכנס לשופע דת נט,

לראות.

אין בעיה. אם צריך לדבר אתו, ידברו אתו.

אין בעיה.

אבל אם הגעת למצב כזה, זה נפלא.

מה שנשאר לך זה רק לקבל כיסוי ראש במעמד של רבים וזיכוי רבים בקידוש השם

ולצאת לדרך.

מה את אומרת?

חזק וברוך.

כבוד נצאנו, כבוד נצאנו, כבוד נצאנו, שירי הכוי, הכוי, הכוי, נחזרו אחי לכוי.

כבוד נצאנו, כבוד נצאנו, כבוד נצאנו, שירי הכוי, הכוי, הכוי, נחזרו אחי לכוי.

הנא ובאמתם אוויר.

נא לשרי

שיהיו את כויל,ה כויל,ה כויל,

נחת רוחי לבוי. שיהיו את כויל, הכויל,ה כויל,

נחת רוחי לבוי.

את איפה ניתן לנו לברכזינו?

את איפה ניתן לנו לברכזינו?

כי אין אף אחד, אף אחד, אף אחד, אף אחד.

שייח יאנו, ברוך.

ברוך אתה, אדוני,

אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו, שהחיינו, וקיימנו, והגיענו, והגיענו, והגיענו לזמן הזה.

אמן.

השם, השם יזכה אותך,

שעה טובה עליך, וילדייך

תבנו ביתכם בניין עדי עד בקדושה ובטהרה, ובהצלחה גדולה.

אמן.