שאלה שבועית עולמית - הרב אונגר שליט"א - מס' 1

- - - לא מוגה! - - - 

כן, אנחנו מתחילים.

ערב טוב.

אנחנו מתחילים, נקרא את השאלה של אלה שאין להם את השאלה מול העיניים.

מוסד צדקה ארגן הגרלה סינית,

מה שמקובל במוסדות חסד,

שבו מגילים חפצים שנים הנתרמים על ידי נדיבים.

הגרלה סינית כוללת הרבה הגרלות.

הרבה הגרלות בודדות.

מביאים מוצרי חשמל או דברים אחרים.

גם הגרלות גדולות, מכונית,

צופים לדירה.

ובאופן ההגרלה שמכינים קלפי על כל חפץ המוגרל.

רשום עליו מחיר ההגרלה.

אז יש קופסה לכל מוצר.

לכל מוצר יש מחיר להגרלה, 5 שקל, 10 שקל. ככל שהמוצר יקר יותר ככה המחיר של ההשתתפות בהגרלה יקר יותר.

ומי שרוצה משלם מחירו ומכניסים שמו בהגרלה זו שבחר.

ואחר כך עושים כל הגרלה בנפרד ומי שבחר במוצר הזה משתתף בהגרלה הזו.

וקרה שאחר שעשו ההגרלות,

מתברר שעל חפץ מסוים הונחו בטעות שני קלפיות.

היו שני קופסאות על אותו מוצר.

כך שעל אותו חפץ הגרילו שני קבוצות אנשים.

כלומר, בשני קבוצות אנשים הגריל אדם אחד.

בקלפי הזה הגריל נניח ראובן, בקלפי השני הגריל שמעון.

זה אשר יש רק מוצר אחד שאפשר להגריל.

נגיד לדוגמה,

אחד מהמוצרים היה מכונת כביסה.

שמו שני קופסאות

שעליהן ראשי מכונת כביסה.

בקופסה הזו זכה ראובן, בקופסה השנייה זכה שמונה.

רק שהסטייל אולי לא ראו שכרטיס אחד בעצם... לא שמו לב שיש שני קופסאות.

הכינו את הקופסאות.

לא שמו לב שבעצם מכינים למכונת כביסה שני קופסאות.

אבל כשעושים הגרלה על כל מוצר,

הם עושים בעצם את הקופסה מול המוצר.

עושים הגרלה על המוצר ואומרים,

בקופסה הזאת זה שייך לזה. כן, אז כנראה שהיה שם קצת בלאגן והיה מקום שהיה כנראה מסודר המוצרים ומקום אחר עם הקופסאות.

ושם בתחילת השורה נניח היה קופסה אחת ובסוף השורה הייתה קופסה שנייה,

אבל לא שמעו להם שיש שניים.

אבל לא מתאמים אחד מהשני, זו הייתה מכונת כביסה בסדר.

אז אמרו, אם נחזור עכשיו על מה זה יהיה מכונת כביסה, כבר עשיתם מכונת כביסה.

אז זה שבסוף עשית הגרלה התחילה עם מכונת כביסה,

הגריל, הוא אמר ראובן הגריל.

המשיכה למוצרים האחרים, כשהוא גומר את הקופסאות,

עוד במגרלה לא היה מכונת כביסה.

או שלא זכר, או שהוא עשה מכונת כביסה, או שהוא זכר, טוב, אבל יש עוד קופסה.

אז הוא עושה גם שם הגרלה.

עכשיו יש לפנינו שתי זוכים במוצר אחד.

עכשיו, מה האפשרויות שלנו?

או להניח שמכיוון שהייתה פה טעות בהגרלה,

אז ההגרלה בטלה לגמרי.

צריך לעשות הגרלה מההתחלה.

רק על אותו מוצר.

על אותו מוצר, כמובן.

אפשרות שנייה,

וזו בעצם השאלה שלנו, אולי שני הזוכים האלה ביניהם יתאמו, שני אפשרויות יש להם.

או לחלוק את המוצר,

או לעשות הגרלה ביניהם.

ביניהם ודאי שלא.

למה לא?

האחרים בטח לא זוכו.

מי שיכול להיות שזכה זה או זה או זה,

אז הם יעשו הגרלה ביניהם,

או שיתחלקו ביניהם, או שירצו.

זה אפשרות אחת. אפשרות שנייה, שהמגזלים... מה שבטוח שזה בפרץ.

זה בטוח.

להגיד למה, זה חשוב.

זה פשוט, אבל בגלל ששתי הקופסאות בעצם,

פה אלה שהכניסו למוכנת כביסה, וגם פה הכניסו למוכנת כביסה.

שתי הכיוונים הכניסו.

עכשיו, אלה שבקופסה השנייה,

הם בכלל לא השתתפו בהגנה של הקופסאות כביסה.

זאת אומרת, אלה שבקופסה א' לא השתתפו בקופסה השנייה. בדיוק. אז הם אומרים, אולי אין להם אפשרות לזכות.

בגלל זה צריכה להיות מקופסה אחת,

לא משתי קופסאות נפרדות.

אז בעצם הם לא השתתפו בהגנה אמיתית.

מה היה קורה, זאת אומרת, גם מה היה קורה אם היינו לוקחים, אם באמת הייתה רק קופסה אחת

והיינו סופרים את מספר המשתתפים, 100 משתתפים,

והיינו מחלקים את זה לשני קופסאות, 50 ו-50,

עושים הגרלה בזו ובזו,

ובין שני הזוכים שיצאו לנו היינו עושים הגרלה ביניהם. היה איזה בעיה בהגרלה הזו? בוודאי. למה?

הסיכויים של כל אחד לזכות זה אותם סיכויים בדיוק.

אין שום הבדל בין אם הסיכויים שלו זה אחד מתוך 100

או הסיכויים שלו זה בהתחלה אחד מ-50, ואחר כך בין שני הזוכים.

נעשה הגרלה.

זה אותם סיכויים בדיוק לזכות.

כשאתה עושה הגרלה של אחד מ-50,

הכפלת את סיכויי הזכייה,

ואחר כך עוד פעם חילקת את זה כשאתה עשית הגרלה בין שני הזוכים.

אז זו השאלה ששמעת בפנינו.

או הצד שהארגון צריך למובן עוד תנוחת כניסה, כאילו?

לא. זה בכלל לא מעלה צד כזה. לחייב אותם לעשות. כי מצדם, אם אפשר, הם מוכנים לכל שלושת אפשרויות.

או לבטל את ההגרלה ולחזור על ההגרלה עוד פעם.

עשיתם טעות. או לעשות... כן. אבל למה? אם יש לנו פתרונות.

יש לנו פתרון,

או לבטל את ההגרלה ולחזור עליה עוד פעם,

או להגיד לשניים הזוכים שהם יעשו הגרלה ביניהם או יתחרגו.

לבטל את ההגרלה? כי מי שזכה יגיד פעם שעבר היה אני מזל. מי אמר שגם היה רגע?

נכון.

הצד לבטל את ההגרלה זה לומר, מכיוון שההגרלה הזו היא לא תקינה. הגרלה הזו?

הגרלה לא תקינה היא לא הגרלה.

אז כאילו לא הייתה הגרלה בכלל.

זו השאלה.

האם יש צד כזה, או שעד כמה שהיא לא תקינה זה ביחס לשניים האילו, אבל האחרים הרי בכל זאת לא זכור, אז בואו נסגור את זה בעניין.

זו השאלה שמאז בפנינו, ואנחנו נראה שהאחרונים דנו בשאלות דומות לזה.

נראה אם זה מתאים לשאלה שלנו, לא מתאים.

המקום הכי קרוב לשאלה שלנו זה נושא קצת רחוק,

אבל הרעיון מאוד דומה.

יש גם נוגן עברון בסימן קל' בייס, באורח חיים.

מגן אברהם, יש לכם, זה בעמוד השלישי פה,

לא כל הדוקים שסילמו פה קשורים אלינו.

פשוט מארגלדיסקים זה לא קשור אלינו, רציתי סימן A וסימן סימן ד'.

טוב, ננסה להתמודד עם מה שיש לנו.

יש לכם מגן אברהם?

כן. תראו, זה באמצע,

באמצע הסעיף.

בשורות האמצעיות זה בערך השורה החמישית,

מהשורות האמצעיות.

כשמטילים גורל ד' או A. פה הוא מדבר, כי יש כמה אנשים בבית הכנסת

וכולם רוצים להגיד קדיש.

והחיוב של כולם הוא חיוב שווה.

לכולם היא רוצה,

או סיבה אחרת, לכולם מביא עילים.

החיוב של כולם הוא חיוב שווה,

אז צריך לעשות הגרלה.

הצורה הפעם, איך היו עושים הגרלה, היא הצורה מאוד מעניינת.

הם היו עושים ככה.

הם היו נותנים לכל,

נתנו לכל בן אדם אות אחת,

כמו זאת.

הכניסו לתוך קופסה, הכניסו לתוך קופסה

את כל האותיות, מ-א' עד ת',

וכל אחד מהמשתתפים בהגרלה היה מוציאות.

ולפי המספר הערכי הגדול ביותר של האות,

לפי זה הם קבעו את הזוכה.

זאת אומרת, אם נניח שהזוכים יצא להם לזכור את אחד באחד באות א',

השני באות ג', השלישי באות ז',

הרביעי בכ' והחמישי יצא להם לזכור את בש'

אז זה שזכה בש'

הוא זכה.

כמו שאנחנו יודעים שהגימטריה של האותיות מתחיל מ-א' עד י' זה עד עשר, ומשם מכ'

עד

ק', יש לנו עד מאה, ואחר כך מאות, כן. אז כמובן שזה שזכה בישין יש לו שלוש מאות.

זה היה הצורה.

מה שקרה זה קרה פעם אחת טעות,

כי אנחנו מדברים על גרלה מאוד מעניינת שהיה פעם כי עשו קדיש.

היו כמה אנשים שרצו לעשות קדיש,

הם רצו להגיד קדיש,

אז שמו בקופסה את כל האותיות,

וכל אחד הוציא פתק אחד עם אוט,

וזה שיצא לו האוט בעלת המספר הגבוה ביותר, הוא זכה בקדיש.

ומה שקרה זה שפעם אחת שניים הוציאו ולשניהם היה אוטף.

זאת אומרת, בטעות הכניסו להקלפי שניים, פעם ראשונה.

זו השאלה.

אז עוד גם זו השאלה פה,

השאלה בהגרלה הזו, עם הטעות הזו שהכניסו פה שני אותיות ת' לתוך ההגרלה,

האם שני הזוכים בעלי אוטף יעשו הגרלה ביניהם,

או שהזוכים האחרים אומרים, אם שמתם...

פעמיים יתראו ת' בפנים, אז ההגרלה היא לא תקינה, כל ההגרלה בטילה.

זה השאלה שלך.

כשמטילים גורל ד' או א' כלומר, ארבעה או חמישה אנשים,

ויש בהם שניים שיש להם אותיות שוות, כגון ת',

לשני אנשים יצאה או ת',

והאחרים, יש להם עניין הפחות מזה.

האחרים יצא להם לאחד ג', לאחד ז',

אז בטל גורל, וצריכים כולם להטיל גורל מחדש.

אמר הנגן אברהם, הגורל בטל לגמרי,

וצריכים להטיל גורל מחדש.

השניים האלה שזכו באותה אפ לא יכולים לומר,

האחרים בטח לא זכו.

כל השאלה אם אני זכיתי,

או החבר שלי זכה, אז אנחנו נעשה גורל בינינו.

הם לא יכולים לומר את זה. מה הראייה?

ראייה מר' פרק ב' ד' יומה.

ובזמן שהם שווים, הממונה אמר להם, הצביעו.

ראייה מר' גמרה.

מה כתוב בגמרה?

את הגמרה צילמו פה,

זה חלק מהגמרה,

זה העמוד הראשון שצילמו פה.

גמרה באיום עד דף עד ב'.

הצילום יפה, אבל הקטע הוא ממש חלקי.

בשורה השנייה, בגמרה מלמעלה.

ניקחנו דף עד ב'.

ואם היו משניהם שווים, הממונה אמר להם, הצביעו.

שם מדובר על ה...

מה?

לא, אין צורך, זה בסדר.

מה? כן, כן, כן.

שם הנושא היה ככה.

הכוהנים באו לבית המקדש, וכולם רצו לעשות תרומת הדשם.

כל יום בבוקר,

לא יודע, לפני הבוקר, מוקדם מאוד עשו את זה,

היו תורמים מהמזבח קצת אפר ושמים ליד המזבח.

היו הרבה הרבה כוהנים.

וכל הכוהנים היו מעוניינים לעשות תרומת הדשן.

אז איך יחליטו מי יעשה?

אז בכל העבודות שהיו בבית המקדש,

כלומר, קרבת קורבנון תמיד, למשל,

הסדר היה שהיו עושים הגרלה.

היו ארבע פליסות בבית המקדש, כל יום עשו הגרלות.

אבל על תרומת הדשן, הדרך שהיה בהתחלה,

הצורה שהייתה בהתחלה, שלא היו עושים הגרלה,

בגלל שהחכמים אמרו שכנראה לא יבוא הרבה כוהנים, הם היו צריכים לקום בלילה מוקדם.

מוקדם בבוקר, כשעוד היה חושך,

היה להם שנהיה קשה לקום.

אז הם שיערו שלא יהיו מידי הרבה כוהנים שירצו את זה,

ולכן הסדר היה אחר.

כמה כוהנים שכן היו משם היו רצים ועולים בקדש.

היו רצים ועולים. מי שהגיע הראשון לתוך הארבע אמות

הקרובות למערכה, הוא זכה לתרומת הדשן.

הוא זכה לתרום לתרומת הדשן.

זה היה סדר.

מאוחר יותר כתוב שראו,

כשחכמים ראו שבו הולדתי סכנה, שהם רצו ואחד נפל ונשבר לרגל,

אז ביטלו את זה וחזרו לנוהל הרגיל, שגם לתרומת הדשן עשו פיס, עשו הגרלה.

אבל במקור לה הייתה הגרלה על תרומת הדשן.

עכשיו, מה היה קורה אם שני כוהנים רצו

והגיעו באותו רגע בדיוק,

שניים הגיעו בדיוק.

אז כתוב, זה מה שאנחנו רואים פה בשורה, ואם היו שניהם שווים, אם שני כוהנים הגיעו בדיוק באותו רגע

לראש הקדש,

אז הממונה אומר להם להצביעו. זאת אומרת, הממונה אומר להם, כל אחד ירים אצבע, והוא עשה הגרלה.

אבל פה, חסר פה את הרשי על זה,

הרשי על זה במשנה, הרשי אומר שהממונה לא אמר רק לשניים האלה להצביעו,

אלא כל הכוהנים שהיו בבית המקדש,

שכולם נכנסו להגרלה.

ברגע שלא יכולנו להכריע את זה על ידי המרוצה של הכוהנים,

אז כל הכוהנים חזרו להגרלה.

ובזה מביא המגנב רם רעייה.

שהנה אנחנו רואים שכאשר יש פה שני זוכים,

שני הכוהנים האלה זכרו,

ולא יכולנו להכריע בהגרלה הזו את כל ההגרלה,

אז בטלה כל ההגרלה.

לכאורה אנחנו יכולים לקשר את זה לשאלה שלנו.

יש לנו פה שתי זוכים,

ולפי מגן אברהם אנחנו צריכים לבטל את כל ההגרלה.

האמת היא שזה לא דומה בכלל.

עוד מעט נראה את מה שאחרונים דנים על דברי מגן אברהם בעצמו,

אבל זה לא דומה לגמרי למקרה שלנו.

מגן אברהם מדבר על מקרה שהשני הכוהנים האלה הם בעצם הכוהנים שנבחרו מכלל כל הכוהנים.

בכלל כל הכוהנים יש לנו שני זוכים.

זה מתאים למקרה שלו,

שכל האנשים שרצו להגיד קדיש נכנסו להגרלה,

ויצאו שני זוכים.

יש כמובן שאלות תקין בשני זוכים.

במקרה שלנו הזכייה של כל אחד זה מתוך חצי מהמשתתפים.

זה לא שני זוכים מכלל כל המשתתפים,

כי חצי מהמשתתפים השתתפו בהגרלה של ראובן, כמו שאמרנו, וחצי מהמשתתפים השתתפו בהגרלה של שמעון,

ואחר כך אנחנו עושים הגרלה בין שני הזוכים האלו הזה.

אילו היינו מחלקים ממש את כל המשתתפים ועושים 50-50 והיו יוצאים להם לשני זוכים,

אז היה מאוד הוגן לעשות ביניהם הגרלה, זה מהלך קביל.

פה אנחנו מדברים במצב כזה שכולם השתתפו ובמקום לצד אחד יצאו שניים.

על זה מגן אברהם הביא ראייה שההגרלה בטילה.

אבל בואו נראה שהאחרונים לא קיבלו את ה...

לא קיבלו, דנו בזה הרבה מאוד בפסק של מגן אברהם.

הרבה מאוד לא קיבלו את זה.

יש לנו פה מחצית השקל, מאחורי הדף של מגן אברהם

יש לנו מחצית השקל באריכות רבה

הוא מעתיק את כל הגמרא,

יש פה סימן במחצית השקל, הוא מעתיק

הוא מעתיק את הגמרא

עם הרש״י וכל מה שהסברנו

ואחר כך הוא מביא...

בקטע הראשון, בסוף הקטע,

בשורה האחרונה,

תראו, בסוף השורה הוא בספר א' ר',

זה בספר אל יראבה

דשן יתם דאי אפשר דאווקא אותם שניים לבד אי אפשר שיפייסו, כמו שכתוב התוספת יום טוב.

מה אני מתכוון לומר?

הוא רוצה לומר שבפה עקרונית

היה מן הראוי שאותם שני כהנים שיצאו,

שרצו בקבע, שיהיו לראש המזבח,

היה מן הראוי שנעשה הגרעה ביניהם.

אבל הוא אמר שלפי הצורך שהיו עושים שם פיס בבית המקדש, לא היה שייך לעשות פיס ביניהם.

כי איך היו עושים הגמרא בבית המקדש?

נגיד היו,

נניח היו 300 כהנים,

אם היה יותר או אם פחות,

אז הממונה היום במספר היה זורק מספר,

תמיד מספר יותר גדול מכמות הכהנים שהיו שם.

600,

350, 450, היה זורק מספר גדול,

ומתחיל, לאחד היו מורידים את המצנפת מהראש,

מתחילים לספור ממנו,

וככה ספרו ספרו עד שהגיעו לכהן שבו נגמר המספר,

וידעו מי זכה.

עכשיו, הכל זה מתאים, כי יש לנו הרבה הרבה כהנים.

אבל כאילו, יש שני כהנים,

אז מה, איך שנעשה כבר, איזה מספר, שלא יגיד, אנחנו נדע מייד מי הכהן שזוכה.

אם נגיד מספר זוגי, אז נדע שהשני שהתחיל למנס, אם נגיד מספר פרד,

אז נדע שה...

שהראשון שהתחיל בו זכה.

אין אפשרות שהממונה שקבע מספר לא יקבע בעצם המספר את הזוכה, אז אין פה שום הגרלה.

ולכן הוא אומר, באופן עקרוני הייתי צריכים לעשות הגרלה, בגלל שאי אפשר לעשות הגרלה בין שניים.

אז אנחנו מכניסים את כל הכהנים בפנים בשביל לעשות הגרלה.

אם הכהנים לא יכלו לעשות הגרלה בצורה אחרת, חייבים דווקא בצורה הזאת? או, או, תמיד נכון, כן.

זו הערה נכונה.

איך אתה מצליח שנעשה הגרלה?

לא חסר צורות של לעשות הגרלה בין שניים.

האם דווקא אפשר לעשות בצורה כזאת או...

נכון, נכון.

ההערה נכונה.

אז מה שאני מצאתי, יש ספר, שו״ת זכרון יוסף.

זה ספר שיצא לפני כמה מאות שנה.

הוא מביא גם כן את המשא ומתן הזה בין המגן אברהם לאליה רבה.

וקודם כל, דבר ראשון, הוא טוען על ההערה של אליה רבה למגן אברהם,

הוא טוען שזה לא מדויק.

למה? כי הוא אומר שבתוספות, ברמב״ם,

מבהר שהממונה שהיה קובע את המספר של הכהן, את המספר לו,

ועל ידי זה עשו את ההגרלה,

הוא לא היה,

כלומר,

הממונה שהיה מתחיל,

הממונה שהיה סופר את הכהנים וקובע את ההגרלה,

לא הוא זה שקבע את המספר.

זאת אומרת, זה שני כהנים שהיו קובעים. אחד היה קובע את המספר והשני היה סופר.

ובצורה כזו,

אז גם בשניים אפשר לעשות את זה.

שיש לנו אחד שיספור והשני יקבע, יקבע את המספר

ובתנאי שזה שסופר לא ידע את המספר שהשני קבע.

איך יתחילו?

הוא יתחיל מאחד, ממי שיהיה, מישהו אקראי, או מהראשון או מהשני.

הוא מתחיל לספור.

עד שיגיע למישהו אחר, יקבע לו מספר בלב או אפילו יודיע למישהו אבל לא יספר לו.

במצב כזה, מכיוון שהוא לא יודע ממי להתחיל, אם הוא יתחיל מהראשון או יתחיל מהשני,

אז יש לנו הגרלה מצוינת.

גם בשניים אנחנו יכולים לעשות את ההגרלה.

הוא יתחיל עם מי שהוא רוצה,

יגיע נגיד למספר 10.

אם ההוא קבע מספר 10, אז זה שהגיע למספר 10 הוא זה שזכה.

צריך הוא נותן על העצם דברי אלי רבא.

עכשיו, על המגן הבראה הוא מעיר הערה מאוד הגיינית.

הוא טען ככה, הוא טען.

זה דבר מאוד מסתבר.

איך שלא נגיד ואיך שלא נקבע בשאלה היסודית, הבסיסית, מה קורה לזה הגרלה, כי השניים זכו,

אבל זה ברור שהם היה סיכום מראש.

הגיעו 100 אנשים לעשות הגרלה ביניהם, אני חושב שזה על כל החפץ שיעור.

100 אנשים.

אם הם יכניסו מראש, שאם יהיו שני זוכים,

אז שני הזוכים האלה יעשו הגרלה ביניהם.

זה ברור שגם לפי

מגן אברהם, שאמר שכשזכו שניים,

הם לא יעשו הגרלה ביניהם.

אבל זה ברור שאם יש, כמו שאנחנו רואים,

אם נסכם מראש

שאם במקרה יצאו שני זוכים, הם יעשו הגרלה ביניהם,

אז ודאי שכך צריך לעשות, אין בזה ספק.

אותו דבר הפוך.

אם נגיד, אם לא נקבל את דעתו של המגן אברהם, נראה כמו שיטתו של אלי הרבא,

ונאמר שכשיצאו שני זוכים,

אז שני הזוכים כן עושים הגרלה ביניהם.

אם היה סיכום מראש, אם יצאו שני זוכים, אז כל ההגרלה בתהילה,

אז ההגרלה בתהילה, אין לזה ספק.

אז הוא אומר,

איך אפשר להעביר העניין בית המקדש לשאלה שלנו?

בית המקדש הייתה תקנת חכמים,

שאם שני הכוהנים שרצו בקדש

הגיעו ביחד,

אז חוזרים ועושים הגרלה על כל הכוהנים.

אם יש הלכה כזו ויש סיכום כזה,

אז הם רואים שהכוהנים הגיעו לבית המקדש, ולדעת זה,

לפי הנוהל המקובל בבית המקדש.

איך אפשר להחליט, איך אפשר משם ללמוד לנושא שלנו?

אז הוא אומר, בטח כמובן שהמגן אמרה להם להגיד למה באמת חכמים קבעו הנהגה כזו.

נכון שבוודאי כאשר קבעו הנהגה כזו, אז היא תקבע. אם יש תקנון כזה, אז זה מה שיקבע.

אבל המגן אמרה להם מתכוון להבהיר הערה, אבל למה חכמים קבעו הנהגה כזו? היו צריכים לקבע.

אם בדרך כלל,

שני כהנים זוכים.

אז אנחנו אמורים לעשות הגרלה ביניהם, אז למה חכמים קבעו בצורה כזו שאם יצאו שני כהנים זוכים יחזרו להגרלה מההתחלה?

אומר הזיכרון יוסף, זו לא טענה בכלל.

יכול להיות שלחכמים יש כל מיני סיבות צדדיות בעניין.

מה יכול להיות? לדוגמה הוא אומר.

קמו בבוקר 30 כהנים רוצים לזכות בתרומת הדשא.

עכשיו, הם יודעים שכוהן אחד יצליח לרוץ ואחרים,

אלה שיותר חדשים ממנו פחות זריזים וגמישים ממנו לא יגיעו.

מה בכל זאת ימריץ אותם

לרוץ ולקום בבוקר במוקדם?

אם יודעים שיש סיכוי ששני כהנים יגיעו ביחד ואז יעשו הגרלה על כולם, אז יש להם סיכוי.

אבל אם אין סיכוי כזה בכלל, אז כל אלה שהם לא מאוד מאוד, בלי כושר גופני מיוחד,

לא יקומו.

יכול להיות שזו הסיבה שכוהם החליטו

ליצור תקנון כזה,

בשביל לתת תמריץ לכוהנים האחרים.

אבל חוץ מהגרלה של תרומת הדשא נילוט, עוד הגמלות. כן, אבל זה מאוחר יותר.

תרומת הדשא נוסעים מוקדם בבוקר.

מוקדם, כשהוא עוד היה חושך, היה קשה לקום.

בשביל לקום, אז היה צורך שיהיה לכוהן, יהיה לו איזשהו סיכוי לזכות בזה. יהיה לו תמריץ.

יהיה לו תמריץ לזכות.

זה דבר אחד. חוץ מזה הוא אומר,

הרוחב של הכבש היה שש עשרה אמה.

אם ההלכה הייתה שאם הגיעו שני כוהנים או שלושה כוהנים לראש הכבש, אז עושים הגרלה רק ביניהם.

אז כשנגיד בתחילת הכבש נניח עלו שש עשרה כוהנים,

אם הם יודעים שמי שלא הגיע עד סוף המרוץ הוא בכלל יצא מהעסק,

אז כולם היו מתאמצים מאוד, ויכול להיות שלאורך כל הכבש היו רצים שש עשרה כוהנים,

זה הסיכוי שאחד מהם ייפול הוא סיכוי גדול מאוד.

מאוד מסוכם.

אבל אלה שנמצאים על הכבש היהודים שגם אם הם לא יגיעו עד סוף,

שיש כזה מספר של כוהנים ויש סיכוי גדול ששניים יגיעו בבת אחת

ואז יעשו הגבלה על כולם, אז לא כולם ירוצו.

זה רעיון הפוך.

הוא מתכוון לומר,

קשה לדעת מה בדיוק היה, מה היו החשבונות של החכמים כשהם קבעו את התקנון הזה.

אבל זה יכול להיות כל מיני אפשרויות שהם ראו סיבה בבית המקדש לקבוע בצורה כזו,

שאם הגיעו שני כוהנים וראש הגבלש,

אז יעשו הגבלה על כולם.

אבל זה לא קשור לשאלה שלנו מה קורה בהגבלה תמיד בכל מצב שיש הגבלה ושני אזרחים יצאו,

וייתכן ששם יעשו הגבלה ביניהם.

זה טענת הזכרון יוסף שם.

במקרה שלו, המקרה שלהם הוא מקרה קצת שונה,

מקרה מאוד מעניין.

הסיפור שם היה ככה.

הסיפור שם היה שהייתה עיירה

שיחפשו חזן.

חיפשו חזן.

איך מחליטים על חזן טוב?

אז קודם כל היו רשימת הצעות.

היו להם חמישה רעיונות לחזנים.

מהעיירה הזו, מהעיירה הזו, חמישה רעיונות.

ואז עשו אספה של כל חשובי הקהל,

האנשים שאמורים להחליט שם בעיר.

זה מספר גדול, מ-30 מחליטים היו,

היו מספר די גדול של מחליטים.

והם עשו בחירות על החזנים. והסדר היה כזה.

עשו חמישה, נגיד היו חמישה הצעות של חזנים,

עשו חמישה קלפיות,

ובכל קלפי ישימו את ה... כל מי שבוחר בחזן ישים פתח,

ואז יספרו את הפתקים.

החזן שיש לו את המספר הגדול ביותר של הפתקים,

הוא יהיה החזן הראשון שיפנו אליו ויציעו לו להיות חזן.

אם הוא לא יסכים,

אז יעברו לחזן השני שיש לו את המספר השני של המצביעים.

וככה היה, החזן הראשון קיבל 11 קולות.

הם פנו אליו,

והוא אמר שקשה לו לעזוב את העיר שלו, הוא לא יכול.

החזן השני והחזן השלישי קיבלו את המספר של קולות.

שניהם קיבלו 7-7.

אז שם התעורר השאלה בדומה לשאלה של המגן אברהם. האם לעשות הגרלה בין שני החזנים האלו?

או לרמוש, מכיוון ששניהם קיבלו את המספר של קולות.

אז מהחזנים האלה ולמטה אין הגרלה בכלל.

הם צריכים לחזור לעשות עוד מאותה הגרלה מההתחלה.

לכן הוא מתיישב על מגן אברהם, וזה כל המסורות האלה שהוא מדבר עליו,

והוא כותב שבשאלה שלו זה בכלל לא שייך לנדון הזה.

למה? כי הוא אומר שכשאנחנו מדברים על רוב קולות,

אם יש לנו רוב דעות לבחור בחזנים מסוימים,

אז האחרים בכלל לא בחשבון.

לא מתחשבים בחזנים שרוב נבחרי הציבור לא מעוניינים בהם.

זה לא הגרלה פה.

פה זה רוב דעות.

זו החלטה של רוב דעות.

אז אם יש לנו 7 קולות לחזן מספר 2,

7 דעות לחזן מספר 3,

ולחזנים האחרים יש כל אחד או שניים,

אז זה אומר שנבחרי הציבור החליטו שהחזנים האחרים הם לא נתיקים לנות תפקיד.

אנחנו לא עוסקים פה בהגרלה אלא ברוב דעות.

זה המערך שלו.

אם אתה רואה במחצית השקל בסוף הוא מביא משו״ת

נעיל צדקה. בסימן י' הוא גם חולק על מגן אברהם,

אבל מכיוון אחר לגמרי.

זה נמצא פה באמצע, ממש באמצע הקטע.

באמצע הקטע, בתשובת מעיל צדקה, סימן י',

הוא דן מכיוון אחר לגמרי. הוא רוצה לטעון שבהגרלה רגילה, כששניים זכו,

בוודאי שנעשה הגרלה ביניהם.

לא נתחשב בזה שהייתה פעם ממש לא תקין בהגרלה.

כששניים זכו,

אז נעשה הגרלה ביניהם.

הוא רוצה לטעון שבבית המקדש השניים שזכו הם לא זכו בהגרלה,

הם זכו במרוצה בכבש.

זאת אומרת, חכמים ניסו, עשו ניסיון להסתדר בלי הגרלה

על ידי שנתנו את האפשרות לכהנים לרוץ בכבש,

וכל הקודם זוכה.

ההנחה הייתה שכנראה לא יהיו הרבה כהנים שירצו לעשות את זה,

וכל הקודם זוכה. מי שיזכה, יזכה.

עכשיו, כששני כהנים הגיעו לראש הכבש,

אז זה אומר שהשיטה שלנו נכשלה.

לא הצלחנו עם השיטה הזו.

אם לא הצלחנו עם השיטה הזו אנחנו חוזרים למסלול הרגיל והמקובל, שבכל הקורבנות לבית המקדש עושים הגרלה.

זה לא משהו בגלל ששני אנשים זכו בהגרלה אז ביטלנו את ההגרלה. הוא אמר, לא, אנחנו חוזרים לשיטה הרגילה, השיטה הרגילה היא הגרלה.

ניסינו להסתדר בלי הגרלה על ידי שהצאנו לכהנים לרוץ בראש הכבש,

מי שיגיע ראשון יזכה. אם לא הצלחנו עם זה,

אז אנחנו חוזרים לשיטה המקובלת.

אבל כשנדיבר על הגרלה מראש, התחלנו עם הגרלה ושניים זכו.

שניים זכו, אז נעשה הגרלה ביניהם או שיחלקו ביניהם, אבל לא כתובר להכניס את כולם מההתחלה.

זה המילס. דקה וחצי אני לא מסכים עם המשכנה של מגן אברהם. הוא אומר שגם בסיפור של הקדיש למגן אברהם,

הוא אומר שהשניים שיצא להם טעות ת', כמו שאמרנו,

שניים זוכים יצא להם טעות בעלת מספר ירקיע גבוה בין...

יותר מעשייה גדולה בעניינים.

עכשיו.

כי היה להם פה זכייה גמוהה.

כן.

אין להם פה זכייה גמוהה.

נחזור בחזרה לשאלה שלנו.

אנחנו התחלנו בסיפור של המכירה הסינית שלנו.

נכנסנו ישר לעומקו של הגורל,

שבעצם עיקר השאלה עוד לא... כמו שאמרתי קודם במילה אחת, אמרתי שהסיפור לא ממש דומה, כי במקרה שלנו עשו שני חצאי הגללות.

זה לא ששני זוכים זכו בהגרלה אחת, אלא חילקנו את ההגרלה לשני חצאים.

אני מנסה עכשיו להתחיל מההתחלה ולעבור לאורכו של הנידון בדיון שלנו.

נתחיל מההתחלה.

אילו ההגרלה כן תקינה.

נתחיל ממש לפתוח את המשאים מההתחלה.

אם היה אפשר ממש זוכה אחד, היה קלפי אחד וזוכה אחד.

מה מחייב בכלל להתייחס

להגרלה?

זאת אומרת,

מפעל חסד עשה הגרלה רגילה,

לא הגרלה, אפילו לא הגרלה, הגרלה רגילה, כל הגרלה שהיא.

הרבה אנשים קנו כרטיס

ועשו הגרלה.

אז זוכה בהגרלה,

באיזה צורה הוא זכה בהגרלה?

אנחנו יודעים שבשביל כל קניין של חבל'ה צריך לעשות מעשה קניין.

זה אנחנו יודעים בכל התורה כולה,

יש דרכים איך קונים חפצים.

אם על פי החוק קונים חפצים רק על ידי כסף,

על פי התורה יש עוד דרכים, ודווקא כסף הוא לא קניין.

כסף הוא קניין על פי התורה רק בנדלן.

קרקע נקנית בכסף, בתים נקנים בכסף,

אבל חפצים לא נקנים בכסף.

הייתה סיבה לחכמים שקבעו שחפצים לא נקנים בכסף,

בשביל שאם אנשים היו יכולים לקנות חפצים בכסף,

אדם היה קונה סחורה מהשני, יכול להיות הרבה סחורה,

והסחורה הייתה נשארת אצל המוכרים, והמוכר היה לשום עניין לשמור על נזקים בסחורה,

ויכול לומר להם נשרפוך איתך בעליה.

לכן קבעו שכסף לא קנו.

באיזה קניין פה קנו את המוצר?

אז באמת, קניין גמור אין פה.

כל הנדון כאן זה שכשאדם עשה קניין כסף,

אז יש לנו כלל שיש מי שפרס. זאת אומרת,

המוכר חייב לעמוד בהתחייבות שלו.

הוא חייב, זאת אומרת, זו חובה מוסרית,

אבל אין לו חובה משפטית.

אם בית דין הוא יגיד אני לא רוצה,

אנחנו לא יכולים לעשות לו שום דבר.

בשנה הם יתבעו אותו על זה.

אבל בבית דין לא יחייבו אותו לעמוד בהתחייבות שלו.

זו חובה המצפונות שלו לעמוד בהתחייבות.

אז כשאנחנו דנים עכשיו,

מה צריך לעשות במקרה הזה,

זה בעצם איך העמותה שעשתה את ההגרלה הזו, איך היא אמורה להתמודד מול הזוכים פה. יש פה זוכים שבאמת האמיתית הם לא זוכו, הרי, כמו שאמרו.

הם שילמו כסף ולא זכו.

ההגרלה היא גם כן למעשה קניין בשבילם.

אוקיי, הם פונים לעמותה שארגנה את ההגרלה והם מצידם מעוניינים פה לזכות.

אז רק שאלה,

באיזה צורה נוכל לקיים את ההתחייבות שלנו כלפיהם?

אבל אין פה שאלה מי בעצם זכה בחפץ, כי בחפץ אף אחד לא זכה פה.

גם השאלה הזו, איך אנחנו נקיים את החובה שלנו כלפיהם, זה כנראה תלוי בשאלה הבסיסית.

בגורל כזה שהוא כן היה יכול להכריע בקניינים,

כמו השותפים שמתחלקים בין חפצים,

אז משם אנחנו נוכל לקחת את הרעיון ולקשר אותו לזה.

אפילו שבעצם הנושאים הם חלוקים.

השאלה היא לא מי זכה אלא איך אנחנו נוכל לקיים את ההתחייבות שלנו כלפיהם וכלפי כל היתר המשתתפים.

זה שלב ראשון.

עכשיו,

מה קורה בכל הגרלה שנעשתה בצורה לא תקינה?

הנידונית של המגן אברהם היה שזכו שתי זוכים.

מה היה קורה?

ניקח ציור פשוט.

ציור פשוט.

הגרלה שיכנס, נגיד, עשרה אנשים עושים הגרלה ביניהם.

פשוט מוצר.

ואחד זכה.

אחר כך בדקו את הפתקים ורואים שלאחד מהאנשים

היו שני פתקים בפנים.

אתה יודע מה זה? לקחו קופסה, שמו בתוך הקופסה עשרה פתקים,

השמות של העשרה אנשים. זה מה שתכננו לעשות.

בסוף, אחד זכה ובסוף רואים שלאחד המשתתפים בהגרלה היו שני פתקים בפנים. הוא לא זכה בכלל, לא בזה ולא בזה,

אבל היו שני פתקים בפנים.

האם ההגדלה בטילה?

על פניו נראה שבכלל לא.

למה לא? על פניו נראה שבכלל לא בטלו?

הוא לא זכה בכלל. אז מה זה משנה שהיו לו לפני דקים נכון וההגדלה לא הייתה תקינה? לא, אם הוא היה זוכה היה מתעורר את השאלה.

אבל בינתיים כשהוא לא זכה,

למה לומר שההגדלה כן בטילה?

משתי סיבות.

א',

סיבה ראשונה,

הוא יכול לטעון מה היה קורה אם הוא כן היה זוכה.

אם הוא היה זוכה בפתק,

אז ודאי שהיינו מבוטלים את כל הדבר הזה. בעצם בהגדלה הזו לא הייתה לי שם אפשרות לזכות.

ההגדלה הזו זו הגדלה שלהם איש אפשרות לזכות. אילו הייתי זוכה, לא הייתם נותנים לי את החרץ.

הייתם אומרים שיש לי שני פתקים.

אז בעצם השאלה שלי בחוץ.

זו הסיבה א'.

סיבה נוספת,

האם עצם העובדה שההגדלה היא לא תקינה,

זו סיבה לעצמה לפסול הגרלה.

אנחנו רואים, הנה פה יש לנו סיפור בשנת חוות יעיר.

יש לך בשנת חוות יעיר, סימן ס״א,

הוא מספר סיפור.

אבל זו טענה קשה בשביל לפסול הגרלה של אדם שזכה,

שאילו הוא היה זוכה,

אז היה חוזר המצב לקדמותו,

אבל למעשה היה לו יותר סיכוי והוא בכלל לא זכה.

היה לו סיכוי לזכות?

סיכוי אמיתי לזכות לא היה לו אף פעם.

היה לו יותר פתקים, אבל סיכוי לזכות לא היה לו אף פעם.

אם הפתק שלו היה יוצא, הוא לא היה זוכה.

אז בהגלת זה לאלה שלא. הוא היה זוכה, והאם מקדימו לו את זה,

אבל אי-אפשר בגלל שיש פה פתק נוסף שלו,

בגלל הטענה הזאת לשלול מזה שבאמת זוכה.

זאת אומרת ככה, הסיכויים שהפתק שלו יעלה בגורל יהיו יותר גדולים,

אבל הסיכויי זכייה שלו הם אפס.

איך תתייחס להגדרה כזאת? סיכויי זכייה אפס, סיכוי שהפתק שלו יעלה בגורל זה סיכוי כפול. אבל למאי שלו הוא לא זכה.

מה זה אילו?

הוא לא זכה. איך אני יכול ללכת למנוע מאותו בן אדם שזכה להגיד לו אילו הוא היה זוכה, אז הוא באמת לא היה זוכה, לא היה מקבל.

בגלל זה הוא נבדל.

למעשה הוא לא זכה, אז איך אני יכול לבטל מישהו אחר שזכה?

כן.

אני שומע את הטענה.

בוא נראה

בשיר חוות העיר, סימן סמ״א,

אנחנו נקרא בפנים.

בחבורה לומדים אצלי ומקשיבים לקולי.

תודה רבה. בחבורה לומדים אצלי ומקשיבים לקולי.

סעדו יחד יב בני ביתי בטוב ליבם ביין, בימי פורים.

היו שם 12 בני בית,

עשו סביבת פורים,

וכטוב ליבם ביין הטילו גורל על כוס כסף גדול, מוזאב.

כוס כסף, מוזאב. מסופק על עזב.

וזה מעשה הגורל. מביאים שתי קלפי או שני כלים,

ומטילים יב פתקים.

כתוב על כל אחד שם אחד מהם.

12 פתקים, על כל פתק כתוב שם של אחד מהמשתתפים.

את כל אלה היו מכניסים לתוך קלפי אחת.

ומטילים לקלפי שנייה לקופסה השנייה היו עושים שתי מילים,

12 פתקים. על אחד מהם כתוב מזל טוב,

ו-11 יישארו חלקים.

בקופסה אחת

12 פתקים, 11 חלקים, ועל אחד כתוב מזל טוב. בקופסה השנייה 12 פתקים, ועליהם השמות של כל המשתתפים.

ותינוק או תינוקת לוקחת אחד מכלי זה ואחד מכלי זה.

היא הייתה לוקחת פתק אחד מהכלי הזה ואחד מהכלי הזה,

ואם מי שיוצא מזל טוב זכה בכוס.

זאת אומרת, היא מתחילה לקחת.

בהתחלה היא לוקחת פתק מזה ופתק מזה.

אם היה חלק אני אשיכה לקחת עוד פתק מזה ופתק מזה

אם יצא חלק פעם שלישית,

עד שהיא מגיעה לפתק שבו כותבים מזל טוב ואז

היא בודקת מה כתוב בפתק השני,

מי שיצא לו עם המזל טוב הוא זה שזכה.

עכשיו יש פה שני שלבים בשאלה, אנחנו נעבור לשלב השני מה שקורה.

אז זה בסוף הקטע, בסוף הקטע הראשון

וחזרו להטיל פתקים חדשים באופן הנאלי, שני קילים.

אתה רואה איזה שש שורות מלמטה, שבע שורות מלמטה.

חזרו להטיל, הייתה איזה בעיה בהגבלה הראשונה, אז הוא כתוב אומר שחזרו להטיל פתקים חדשים באופן הנאלי,

לשני קילים,

וזכה אחד מהם בהעלאה שישית.

זהו, אחד זכה בפעם השישית

שהיא הוציאה פתקים, אחד זכה.

ואחד מהנשארים בקלפי, לפי תומו, פתח פתקים.

הכרוכים כנראה

הוא פתר את כל הפתקים האחרים הנשארים

ומתוך כך ראה שחסר שם אחד מנותני מעות שלא נזרקו לתוך הקלפי, רק 11 פתקים.

זאת אומרת,

בקופסה של הפתקים של השמות היה רק 11 מתוך 12. אז פה יש תלונה לזה שלא שמו את הפתק שלו

שההגמלה הזו לא תקינה.

מה היה הנושא כאן?

ואמרו בני חבורה לבטל גם פיס זה.

כולם אמרו לו, אה, אז אם ככה, אז ההגרלה הזו לא בסדר.

חסר פה פתק של אחד מהמשתתפים,

לא היה יותר לשם אפשרות לזכור,

ההגרלה מטילה.

וזה שזכה תען נגדם דנתם לתלונתם לכלכל הגורל.

אדרבה, לידי גירעון שאין אחד מהם היו קרובים לזכור.

אה, הוא תען להם ככה. זה שזכה אמרנו, תשמעו, מה אתם רוצים?

לכן, הסיכויים של הזכייה שלכם יהיו יותר גדולים

מהסיכוי אילו היה גם את הפתק ה-12.

עכשיו, רק אחד עשר דקים, אנחנו יותר חשובים לזכור.

אז אתם מחוץ לעסק, אתם, אין לך בשבילות קטנה.

מי בבעיה? זה שלא שמו את הפתק שלו.

איתו אני אסתדר, אותו אני אפצה.

נעשה חצי-חצי.

אני אפצה את זה שלא שמו את הפתק שלו בפנים.

והוא אומר, מה פתאום? ההגרלה הזו תקינה, אין הגרלה בכלל.

מה המקרה הזה, אתה אומר?

גם פה, מבחינת החשבון, הם ודאי לא צודקים.

אתם, מה אתם רוצים?

לכן יהיה כל השירות.

האמת היא שגם פה יש להם איזושהי טענה שהם טוענים,

ההגרלה לא תקינה גם מבחינתנו, כי גם אילו אנחנו היינו זוכים,

היינו צריכים לפצות את זה שלא שמו את הפתק שלו בפנים.

אז גם לנו היה סיכוי פחות גם בזכייה.

אבל מבחינת המספרית,

היה לכם יותר סיכויים לעלות בהגרלה, ולא הייתם בכלל. הם צריכים להגיד, גם אם אנחנו היינו זוכים, לא היינו זוכים.

כי זה מה שהם טוענים לו עכשיו.

הם צריכים להגיד לו ש...

שאילו אנחנו היינו זוכים, גם כן היינו צריכים לפתק. אז לא היינו זוכים בכלל. לא היינו זוכים באופן מלא.

לא היינו זוכים, למה? הם טוענים לו שאתה לא זכית בכלל. כן. אז הם טוענים לו עכשיו... אז שאם היינו זוכים, אז גם כן היינו... לא היינו זוכים בכלל.

מה אומר חברות יאיר על זה? זה אנחנו נראה בעניין הזה. בקטע השני, באמצע הקטע,

הוא טען שהכל בטל.

הוא טען שהכל בטל,

וזה, תראה, באמצע הקטע השני.

יש שם נקודה, באמצע הקטע השני אנחנו נקרא לאט לאט.

כי ראינו מהתורה מן הנביאים ומן הכתובים שסמכו על הגורל

באשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות.

זאת אומרת, אנחנו רואים בתורה שנתנו משקל לגורל.

איפה בתורה מופיע גורל?

איפה יש לנו בתורה גורל?

איפה יש הגרלה בתורה?

בחומש.

הגורל הראשון שיש לנו בתורה זה ביום כיפור.

שמו שני אסירים ביום כיפור.

הגורל השני שיש לנו בתורה זה בעצם הגורל הראשון

זה לא גורל ממש, בגביע של יוסף זה לא גורל ממש, זה נחוש.

אבל יש לנו בעשירים ויש לנו גורל בחלוקת הארץ.

בנביא יש לנו הרבה מקומות של גורל, הרבה הרבה מקומות יש לנו גורל.

יש לנו בסיפור של החאן, יהושע.

יש לנו בסיפור של יהונתן ושאול.

שאול המלך אמר שמי שיאכל לחם, ביום של המלחמה,

מי שיאכל,

אז זה ימות,

ובסוף הם לא יפצחו במלחמה,

אז עשו גורל לדעת מי אחר לחם והטילו גורל על כל עם ישראל, יצא שאול ויהונתן. הטילו גורל על שאול ויהונתן, יצא יונתן.

גם יונה.

ויונן עדי מצאנו את הגורל, והשעמאן יפיל פור.

יש לנו גם כן פסוקים על זה, כמו שמבינים פה.

וכן סמכו על הגורל

במיטת אחן ויונתן. ויונתן לולי שפדעו העם,

גם כן היו הרוגים אותו, אבל בסוף העם פדעו את יונתן, ובאמת.

ונאמר, בכתוב במשלי, בחייק יוטל הגורל ומהשם כהן משפטו.

זאת אומרת, בחייק יוטל הגורל אנשים לוקחים את הגורל ושמים את זה בחייק. זה היה הצורה,

כמו פעם, שלוקחים את הפתקים ושמים בחייק,

או בקופסה, זה לא משנה,

ואנשים עושים את הפעולה שלהם הפעולה הפשוטה,

אבל למעשה מי שזוכה בסוף בגורל זה מכוון מהשמיים, מהשם כל משפטו.

ואפילו באומות העולם היה מקובל זה, כמו גביונה והמן הרשע.

אז פה הוא מסביר מפני שקרוב הדבר, שאם הגורל כהוגן, ידבק בו ההשבחה העליונה.

כמו שכתוב, עבה תמים.

מה שאין כן, אם הגורל מקולקל,

אין מבוא

לומר שמי שזכה מאת השם, שמי שזכה מאת השם הייתה זאת.

אין שהקלקול על ידי תחבולת אנוש או בשגגה. הכל בנו הגורל מקולקל.

ואז כשהגורל מקולקל, אז כל אחד יכול לומר,

אילו נעשה הגורל כהוגן,

המזל שלי היה מצליח,

או על ידי תפילתי שייתן לי הצלחה.

אבל עכשיו הגורל היה מקולקל, לכן לא זכיתי.

לכן הוא אומר שבמקרה שלו פה, במקרה שלו, הוא אומר,

כל הגורל בטל,

וכולם חוזרים לגריל עוד פעם, גם אלה שלא זכו בכלל.

לכן עד הסיום שלו.

גדולה מזה נראה לי.

אם הערים אדם

והטיל שני פתקים ששמו כתוב על הקלפי,

וזכה אחר או אחד בפתק מזל טוב,

זה הסיפור הקודם ששמענו.

אם אחד מהשני פתקים בבשל והוא לא זכה,

וגילה זה החוטא אחר כך, הוא בדקו ומצאו כך,

מכל מקום יכולים האחרים לבטל הגורל,

ואפילו הוא בעצמו.

גם האחרים יכולים לבטל את הגורל וגם הוא בעצמו.

למה כולם יכולים לבטל את הגורל?

כי לא היה פה סייתר לשמור. עוד כן. הוא אומר, הגורל הזה הוא גורל שלא קביל, כי המושג של גורל זה שיישאר בו ההשגחה.

הגורל הזה הוא מקולקל, אפשר לבטל אותו.

אבל הוא לא דן מצד הנקודה הנוספת,

שאמרנו קודם,

שיש לנו גם טענה לזה ששם שני פתקים, ולא יעלה ממנו שיעור חזקות.

זה עוד חשבון

ולא יעלה בתל דברון.

עכשיו אני אגיד לך, במקרה שלנו, כי נחזור למקרה שלנו,

במקרה שלנו,

אז אני חושב ככה.

מבחינת, קודם כל מבחינה מציאותית,

אם

נתחיל ככה,

אם באמת היו לוקחים, אם היה קלפי אחד

ובקלפי הם רוצים 100 פתקים

והמגרלים שהם היו רוצים לעשות העסק יותר גדול, היו מחלקים את זה לשניים,

ואמרו להם אנחנו עושים את זה 50 פתקים או 50 פתקים, וכל אחד נעשה הגרלה לעצמה, ואחר כך בין שני הזוכים נעשה הגרלה, אני חושב שזה 100%.

זה צורת הגרלה. מבחינת הסיכויים, הסיכויים שלהם להגריל זה אותם סיכויים בדיוק,

אין בזה שום בעיה. זה 100%. הבעיה שיש לנו פה, שפה מבחינת האחוזים יש פה טעות.

למה?

כי אם בהגרלה אחת יש לנו 30,

30% מהפתקים,

ובהגרלה השנייה יש לנו 70. אז יוצא שאלה ש... זה לא אותו מספר. אלה שבחופסה שלהם יש 70% מהמסתתפים,

הסיכוי שלהם להגריל זה סיכוי הרבה יותר קטן.

אז זה לא הוגן שאנחנו נעשה אחר כך הגרלה בין שני הזוכים,

בין זה שזכה ב-30% לזה שזכה ב-70%.

ואז בעצם גם בלי כל החשבון שעשינו עד עכשיו, בלי המגן אברהם ובלי החבות עיר, בלי שום דבר, זה פשוט לא, זה לא הוגן לעשות דבר כזה.

אין שום היגיון לעשות הגרלה בין שני הזוכים האלו כאשר,

אז אם באמת בשני הקופסאות יצא שזה היה אותו מספר משתתפים,

בסדר.

אבל אם זה לא אותו מספר משתתפים,

אז באמת הסיכויים היו סיכויים להגריל,

זה סיכויים השווים.

ההגרלה הזו ודאי בטלה,

וצריך לחזור על ההגרלה היום.

אבל אני חושב שזה לא תמיד ככה.

זאת אומרת ככה. אם המארגנים... גם פה, אלה

אלה שהיו רק שלוש... נגיד היו שלושים ושבעים.

כן.

יכולים למעון להם, אלה שהיו בשלושים ולא זכו.

אתם בשלושים לא יצאתם.

בימי התייצור?

כן. ודאי לא הייתם יוצאים.

אז אותם נציל לגמרי.

אותם נציל לגמרי.

האם אותם נציל לגמרי?

נכון. כן, כן, נכון, נכון. ביחס אליהם...

‫תלוי בחוויות הללו, שהוא אומר, ‫השם, זכותם לטעון, ‫ההגרלה פה אולי הייתה תקינה,

‫אז גם אנחנו חוזרים להגרלה מההתחלה,

‫ולולא החידוש הזה,

‫אז הם היו יכולים לטעון טענה כזאת.

‫רק אני חושב, אני רוצה להוסיף עוד נקודה אחת.

‫אם בצורה שזה היה היו שני קופסאות מונחים,

‫כשהגישה הייתה אותה גישה, ‫הם היו בולטים באותה צורה בדיוק.

‫ומשום מה קרה שבאחד מהם הונחו ‫30% מהמשתתפים ובשני ה-70%,

‫אז בעצם יש לנו הגרלה עוד לפני ההגרלה.

‫עוד לפני ההגרלה האחרונה,

‫מי יזכה בכל קופסא,

‫יש לנו גם כן הגרלה מי ישתתף בהגרלה ‫שבה יש 30% ממשתתפים, ‫ומי ישתתף בהגרלה שבה יש 70% ממשתתפים.

‫גם זה הגרלה נושאית.

‫אם הייתה צורה כזאת שקופסא אחת ‫הייתה מונחת בצד, ‫היא היתה מונחת במקום בולט,

‫אז האנשים יכולים להגיד, ‫יש פה איזו טעות.

‫אנחנו הגרלנו בתוך ה-70% מהמשתתפים,

‫בעוד שאחרים,

‫יש להם רק 30% מהמשתתפים, ‫יש להם סיכויים יותר גדולים להצביע.

‫אבל אם שני הקופסאים מונחים ‫בדיוק באותה צורה,

‫אז כאילו עשינו הגרלה מי יגריל

במספר הגדול ומי יגריל במספר הגדול.

הסיכויים שלכם לצאת בסוף ‫זה סיכויים שווים, ‫כי אנחנו ניתנו לשני הקופסאות ‫באותו מצב בדיוק.

‫תגיד השאלה מראש. ‫-הגרלה מתחילה,

‫אחרי ששמו את כולם,

‫מתחילה הגדלה. ‫זה לא אומר מתחילה הגרלה ‫מתי שהתחילו להציב,

‫שזו טענה כזאת.

‫הגרלה מתחילה אחרי שכולם שמו, ‫הוא מתחיל מהגריל.

‫אחרי שכולם שמו, ‫פה שמו שבעים ופה שלושה.

‫כן, אבל זה יותר מסכים, שהאמת היא ‫שאם נשאל את האנשים ‫לפני שהם נכנסים לשם,

‫האם זה משנה לך שיהיה מצב כזה? ‫למעשה זה לא משנה. ‫מבחינת הסיכויים של כל אחד לזכות,

‫אם יהיה מצב כזה שהוא לא יודע ‫כמה יש בכל קופסא,

‫אז הם לא אמורו לשנות לו.

‫אבל המציאות הזו היא שבאחד יהיה ‫יותר משתתפים ‫לשני פחות,

‫כשאין שום סיבה בעולם ‫שבאחד יהיו יותר משתתפים ‫בשני פחות.

‫אבל זה אמור שיש הגדרה כזאת, ‫זו רק זה רעלה מתחילה עכשיו ‫ולאו לפני כן.

‫אבל מבחינת חשבונית,

‫לא אמור לשנות לאף אחד ‫מהמשתתפים, ‫זה יהיה בצורה כזאת.

‫זה באמת נקודה עיונית ‫שצריך להכריע בה.

‫אז בואו נסכם את הדברים ככה. ‫זה ברור שאם אנחנו נספור ‫את המשתתפים,

‫בזה ובזה ובמשתתפים שווים,

‫אין שום סיבה בעולם ‫לא לעשות הגרלה בין השניים האלו.

‫ולמגן אברהם זה לא בהכרח קשור,

‫כי הוא מדבר על מצב כזה ‫שיש לנו שתי איזוכים,

‫כל המשתתפים,

‫ולא כי יש לנו שני איזוכים ‫כשכל אחד זכה מאיתו חצי,

‫שאז אין שום סיבה ‫לא לעשות גרלה ביניהם.

‫אם יש לנו באמת משתתפים בשנים ‫בשני הקופסאות,

‫אז פה אנחנו עושים ‫לשאלה העדינה הזו, ‫האם אפשר לומר להם, ‫כבר עשינו את זה, נעלה לפני כן,

‫במי הגביל מתוך מי,

‫או שזה בכלל לא בחשבון, ‫ואז זה לא מתחילה מי זה, ‫מי הרגע שהתחלנו להוציא, ‫ואז אם כן,

‫מכיוון שהמספרים לא שווים, ‫אז באמת לא תקינה, ‫אז ודאי שחייבים לעשות את זה ‫למי ההתחלה.