שאלה שבועית עולמית - הרב חנוך שוורץ מס' 2

- - - לא מוגה! - - - 

‫תודה רבה.

ניסים, טייח מומחה,

גמר לטוח את דירתו החדשה של יוחנן.

בסקירה האחרונה גילה פה ושם חוסר אחידות קל בטיח,

והחליט ששמו הטוב והמחיר היקר שהוא לוקח,

מחייבים אותו העברת טיח נוספת,

כדי שתהיה החלקה מושלמת.

זאת אומרת, היה פה גימור באופן עקרוני, הוא גמר לטוח את הדירה,

הדירה כבר הייתה פחות או יותר מושלמת,

והוא רצה שיהיה עוד יותר מושלם,

אז הוא החליט להעביר שוב טיח, הוא השפריץ שוב, כדי להחליג שוב את הדירה.

משגמר להטיז שוב את הטיח על הקירות, לפני החלקתו הסופית,

פנה לבצע שיחת טלפון ודבר החלקת הטיח המתייבש נשכח ממנו לגמרי.

זאת אומרת, הסיפור היה שניסים באופן עקרוני גמר לטוח את הדירה,

גמר לשים טיח, הכל היה בסדר, רק הוא החליט שבשביל שיהיה עוד יותר מושלם, שיהיה ספאץ',

כמו שמתאים לשם שלו,

אז המוניטין שלו מחייב להעביר שוב

טיח על הקיר, ואז הוא השפריץ עוד פעם טיח, כדי להחליק את זה שוב,

לעשות החלקה נוספת.

אבל אחרי שהוא גמר להשפריץ לפני שהוא החליק,

אז הוא התעסק עם שיחת טלפון ונשכח,

שכח להחליק את הטיח.

זהו, אחרי זה נגמר היום, הוא הולך הביתה.

למחרת נתגלה לעיני יוחנן הנדהם קיר פגום,

מותז בטיח יבש.

הוא בא,

הוא הבין מניסים שהיום הטיח היה אמור להיות גמור.

הוא בא לראות את הדירה והוא רואה

דירה מטויחת, אבל יש על זה סימנים של שפריץ, של התזת שפריץ של טיח.

בשיחה עם ניסים התברר שאין שום תקנה, אלא צריך לנתץ את כל הטיח ולטוח מחדש.

ניסים אמר לו, תראה, אם תתחיל לנקות רק את הזה,

להתחיל לגרד רק את ההתזה האחרונה, אז יתגרד ביחד עם זה גם השכבה הראשונה,

ואז יהיה לא יפה.

צריכים לגרד את הכל ולטוח את כל הקיר מחדש.

ניסים אמר בהתנצלות שלצערו הוא כבר לא יוכל לבצע את הטיוח מחדש,

כיוון שהוא תפוס לעבודה במקום אחר.

אמרנו, מהיום הוא כבר הבטיח למישהו אחר עבודה, אין לו כבר זמן לעשות את זה.

לכן בלית ברירה,

ישלח פועל על חשבונו לנפץ את כל הטיח,

ויוחנן לא ישלם לו כלום עבור זה. זאת אומרת, עבור כל העבודה הוא לא ישלם לו. בסך הכל הוא מחזיר את המצב כמו שהיה,

ישלח פועל על חשבונו לנפץ את כל הטיח,

יישאר בית לא מטויח כמו שהיה מההתחלה,

וזהו. ויוחנן לא ישלם לו כלום, רק יזכור טייח אחר לטוח מחדש.

טוב,

ניסים לכאורה נהג בהגינות רבה.

הוא יחזיר את המצב לקדמותו ויגמור את הסיפור.

הכל על חשבונו.

יוחנן שראה כי חלומו נגוז לנגד עיניו שדירתו תהיה מטויחת באומנותו המיוחלת של ניסים.

יוחנן היה עניין טעם.

הוא הזמין טייח מומחה באופן מיוחד, שבאמת לוקח מחיר מאוד מאוד יקר, אבל הוא רצה שיהיה טייח-טייח.

ישר, בלי שום פגם, עבודה משובחת, חומר טוב.

והוא רואה שגמרנו, ניסים כבר לא יטוח לו את הדירה,

הוא היה נבוך מאוד, עכשיו הוא ייקח טייח פשוט,

תהיה לו דירה מטויחת כמו כולם, הוא צריך משהו מיוחד.

אז הוא חשב מה לעשות,

ואז הוא פנה לניסים בדרישה לועזת.

אם לא תטייח לי מחדש את הדירה בעצמך,

תצטרך לשלם לי מחיר יקר.

כיוון שאתמול הדירה הייתה מטויחת ומחירה התייקר מאוד לפני ההתזה האחרונה,

ואתה הזקת לי את הדירה לידי שטייחת שוב ולא החלקת.

לכן עליך לשלם את דמי הנזק שהינם יקרים בהרבה ממחיר עבודת טיוח.

הוא אמר, תשמע,

אם לא תרצה לטייח,

אז תדע לך שאני אתבע אותך על נזק.

איזה נזק?

אתה טייחת לי אתמול, נכון? היה טייח טוב. פחות או יותר, חוץ מהשלימות-שלימות שאתה דרשת מעצמך, היה טייח טוב.

עכשיו ככה, הדירה לפני הטיוח,

כשהייתה שלט,

נאמר שהמחיר שלה היה 500,000 שקל.

כן? זה היה מחיר הדירה שלט.

אחרי שטייחת, כמה עולה דירה מטויחת?

דירה מטויחת, כמה עולה?

700,000 שקל.

זה משהו אחר לגמרי, דירה כבר לא שלט, דירה מטויחת.

700,000 שקל.

כמה עולה מחיר של טיוח?

כמה עולה מחיר של טיוח, המחיר של העבודה שלך ששכרתי אותך?

50,000 שקל.

נאמר, לטייח דירה 50,000 שקל.

נכון?

עכשיו, תדע לך,

שאתה אתמול הזקת לי,

הדירה שלי כבר הייתה שווה 700,000 שקל אחרי הטיוח.

אתה הטסת עליה שפריץ,

ועכשיו אני צריך לגרד את הכל,

מה יהיה?

אתה מחזיר לי את הדירה מ-700,000 שקל

ל-500,000 שקל.

כי זה הקטנית הדירה ב-200,000 שקל.

יש לך עצה אחת,

אם אתה בעצמך תטייח מחדש,

אז לא עשינו כלום,

אז אני אשלם לך 50,000 שקל וגמרנו את הסיפור.

אבל אם לא, אז תשלם 200,000 שקל.

מדוע? הבנת למה?

מה אתה אומר לדרישה הזו?

נועה זה איש, אה?

ניסים אומר לו, מה?

אני מחזיר לך את המצב כמו שהיה על חשבוני, יותר טוב מזה יכול להיות?

אתה לא תשלם לי על העבודה של כמה הימים שעשיתי פה.

שבוע שלם בזבזתי עליך עם כל הטייח.

אני על חשבוני עכשיו משלח פועל לנפץ את כל הטייח,

לגרד את הכל מחדש, זו עבודה של עוד כמה ימי עבודה. הכל על חשבוני, להחזיר לך כמו שהיה. קח תייח אחרי שיעשה לך את העבודה.

הוא לא ייקח 50,000 שקל כמובן, נכון? הוא ייקח 20,000 שקל.

הוא טייח רגיל.

אבל מה? אני לא עשיתי לך כלום, אני מחזיר לך את הבית למה שהיה.

הוא אומר לו, יוחנן, לא, לא, לא.

אתמול הדירה הייתה מטויחת, היא הייתה, היה לי דירה ששווה 700,000 שקל.

דירה מטויחת זה דירה אחרת, זה לא דירה כמו שלי, זה דירה יקרה.

אתה הזקת לי את זה כי השפרצת בסוף טייח. נכון, עשית את זה, לא בשביל להזיק לך. שלום, חלילה, אתה אדם טוב.

אבל אתה, בגלל השכחה שלך, נגרם לי נזק.

אתה הזקת לי דירה של 700,000 שקל.

הפכת אותה לשווה 500,000. אם אתה לא מטייח לי מחדש, תשלם לי 200,000 שקל.

זו הדרישה של יוחנן מניסים.

ניסים, רגע, בסוגריים, ודמי הטיוח יקזז לניסים מדמי תשלומי הנזק. ברור שאם

אני תובע מניסים

את הנזק שהוא הזיק לי את הדירה מ-700,000 שקל ל-500,000 שקל,

ברור שאני צריך לקזז לו את ה-50,000 שקל מהעבודה.

מדוע?

כי למה הדירה שווה 700,000 שקל? בגלל ניסים.

אם אתה מתחשב בזה שהיה לך דירה ששווה 700,000 שקל,

מי יקר לך את הדירה? ניסים. ברור. אז תשלם לו קודם 50,000 שקל על העבודה,

ואז

גמרת איתו את הסיפור הזה, יש לך דירה ששווה 700,000 שקל,

עכשיו תגבה ממנו את ה-200,000 שקל של הנזק.

אתם מסכימים עם החשבון?

לא מסכימים.

מדוע לא?

קודם כל, כל הדרישה הזאת היא מיותרת.

מי שנפרד מדור המבול, אתה הבטחת לי שאתה תעשה את העבודה באופן אישי? כן. לא מעניינים אותי כל הסיפורים, אתה הבטחת לי. כן. אתה תעשה את העבודה.

היה פה אונס, נכון. אבל הוא לא יכול, גמרנו. עכשיו הוא במצב שהוא לא מסוגל, אז מה הוא יכול לעשות?

הוא לא מסוגל. שהלקוח השני חייב.

אבל הוא גם, יש מי שפרד ללקוח השני.

קודם כל הוא חייב לי, אבל זה לפי דבר. מה, הלקוח השני אשם?

זה, אבל דרך אגב, סתם השולית.

למה הוא לא הטיח טיח פעם שלישית?

אלא אם הוא יכול היה לטיח פעם שנייה על הפעם השנייה. על הכל?

אם הוא הטיח פעם שנייה על הפעם השנייה. אני אגיד לך, אני אגיד לך, כשהוא מטיח,

אני אגיד לך, טיח יש לו עובי מסוים, נכון?

עכשיו פעם השנייה הוא הטיז הרבה, וחשב אחרי זה יעשה חלק.

אבל העובי שהוא, כשהוא סתם מטיז, זה עובי כזה.

אחרי זה הוא לוקח את ההתזה הזאת ומחליק.

אם הוא ימלא את הכל בטיח, יהיה לו קיר עובי כזה, מה הוא יעשה עם זה?

הוא לא יכול. כן, אבל זה שהוא לא יחליג, זה, אני לא תופס את הדבר הזה.

אני בכל אופן בעל מקצוע,

יכול להיות שזה תכנון בגלל השאלות פה, אבל...

מה אתה אומר? בעל מקצוע לא שוכח כזה דבר, איך אתה שוכח? לא, לא, לא. אלא. זה לא שהוא מפסיק באמצע צבע. מה זה, טיח הוא שזה שפריץ. זה טיח, טיח.

טיח. אבל איך עושים טיח?

טיח. לשפריצים. כן, אבל אחרי זה מכניקים. בסדר. אבל הוא הולך לשפריץ, ואחרי זה היה לו שיחת טלפון,

וחשב, רגע, בעצם את הדירה הזו גמרתי, אחרת שיחת טלפון לא היה, לא, לא. זה השאיר את ה... לא משנה, זה בעל מקצוע. שיחת טלפון שהודיעו לו שחמותו נמצאת בטיפול נמרץ, היה צריך לרוץ לסדר עניינים ואחרי זה. אבל הוא באופן עקרוני היום היה צריך לגמור את הדירה הזאת, היה לו בראש שהוא גמר. הוא היה צריך לגרד את הכול.

הוא יגרד, הוא באמת יגרד, על חשבונו. הוא שלח פועל לגרד את הכל. עכשיו הוא כבר גרד את הכל. אבל עכשיו הוא אומר לו, ניסים אומר לו, תשמע, אני למחר כבר לא יכול... זה עוד שבוע עבודה לטייח, שבוע עבודה.

אני לא יכול לעשות לך את זה, אני כבר הבטחתי, אני כבר עמוס עבודה, לא יכול.

אני אשלח לך מישהו אחר שיגרד את כל הטייח, ואתה תזכור מישהו אחר, מה קרה?

כאילו שלא שחר.

שכרת אותי. הוא מיושג ימים. כאילו שלא שכרת. אין בכלל דבר כזה. הוא נפסיד ימים. הפסיד ימים, אין מה לעשות. בין כל כך הוא יפסיד ימים. זה אולי. מה שאבוד אבוד. סליחה? דירה על טיח לא מיושר, ראש דבר הגרוע. לא, זה היה טיח שבלי ניסים. זה היה טיח אחר. הוא היה משאיר לו את זה ככה. רק ניסים, בגלל שהוא כזה מומחה ולוקח הרבה כסף,

טיח רגיל לוקח עשרים אלף שקל על טיח של דירה,

אז הוא מבחינתו זה מספיק.

ניסים, הוא כזה מומחה, לוקחים אותו בחמישים אלף שקל, אז הוא אומר, בשבילי זה עדיין לא מספיק, אני אעשה עוד פעם.

יש פריצות פעם כדי עוד פעם לעשות.

זה בשביל זה משלמים לו כפול.

מה, אבל הוא היה שירה עקום.

לא, הוא לא עקום, הוא דירה כזו שירה. הוא היה ישר, הוא שינה אותו עוד דבר. הוא היה יקר, הוא היה ישר. עכשיו, כשהוא היה ישר, דירה כבר הייתה שבעה, 700 אלף שקל. הוא כבר נתון,

הטיח עוד לא גרוע, זה כרגע. לא, אז זה כבר נזק.

אמת, אמת הדבר. ועכשיו, אם מישהו בא לקנות את הדירה, אתה יודע כמה הוא ישלם על הדירה?

הוא יגיד כך, הוא ישלם פחות משלד.

של עוד עולה 500 אלף שקל.

הוא יגיד, תשמע, בשביל להשיג מצב של שלד, אני אצטרך להביא פה עלי, לגרד את הטיח,

ואחרי זה יהיה לי שלד, ואחרי זה אני אתייח. איפה?

אז מישהו אומר לו, תשמע, אני אגרד לך על חשבוני.

יחזור לך את המצב.

הוא לא מסתפק בזה.

הוא אומר לו, תשמע,

אתמול לפני שהחלקת בפעם האחרונה הדירה כבר הייתה שווה יקרה מאוד, 700 אלף שקל.

הוא כאילו כביכול,

ניסים הזה רצה להשם שלו שיהיה טוב,

הוא רוצה אוהב עובד עבודות ספס, זאת אומרת, כן, כן, מקסימלי.

מקסימלי.

אז הוא לבד החליט לעשות את זה, לא? אמת הדבר.

הוא עשה את זה, אז הוא עשה טעות שהוא שכח מהטלפון. ברור טעות, אבל עכשיו טעות, נו, אז מה הוא יעשה?

מה הוא יעשה? הוא חייב לשלם בשביל זה 200 אלף שקל עכשיו?

השאלה שלפנינו, הוא צריך לבטל. הוא יכול לתקן רק על ידי לשבור את כל הטיח ולתוך כך. ויעשה בעצמו. ליוחנן אין זמן.

לא, ליוחנן אין זמן, אבל ניסים אין לו זמן. ניסים אומר, מחר הוא ידפוס, זאת אומרת. ניסים אומר, אתה תזכור מישהו אחר, אני מחזיר את זה למצב אפס, כמו שהיה.

כמו שהיה מקודם, תחזיר למצב אפס.

אבל ליוחנן צריך לשלם לו. על מה? על מה שהוא עשה.

על מה שהוא עשה הוא לא ישלם לו, בטח שלא.

אני מחזיר למצב אפס, אל תשלם לי אגורה, ואני עוד אגרד את זה על חשבוני. שום דבר, נחזיר למצב כמו שהיה לפני שהגעתי.

הכל על חשבוני.

הקטה תשכור אחרי איזה 20,000 שקל פועל,

במקום אותי שכרת ב-50,000, תרוויח.

תשכור פועל יותר זול,

פועל רגיל, ב-20,000 שקל, שייתן לך את הדירה.

בא ניסים, בא יוחנן ואומר, אדוני, אני לא רוצה את זה, אני רוצה טיח-טיח,

אבל אני לא יכול לעשות...

אם לא תעשה את זה תשלם 200,000 שקל.

מדוע 200,000 שקל? על זה אנחנו מדברים עכשיו. יש צדק בדבריו שהוא חייב לו 200,000 שקל?

כי לפני שהוא הטיז את ההתזה האחרונה, הדירה הייתה כבר שווה מאוד הרבה, בגלל שהוא ייקר לו את הדירה על ידי הטיח.

אבל הוא עושה טיח חדש.

אין לו זמן, אין לו זמן.

אין לו זמן, מישהו אחר יעשה טיח חדש.

מישהו אחר זה עולה 20,000 שקל, זה לא טיח כזה מומחה,

אבל יוחנן רוצה דווקא שניסים יעשה, אז מה הוא בא אליו ואומר לו, תשמע, אם אתה לא תעשה... אני פה אחר כך, באיזה זמן, הוא רוצה לדבר איתו.

ניסי כבר לא רוצה יותר.

השאלה אם התביעה, אנחנו דנים פה עכשיו דבר אחד, האם התביעה הזו צודקת או לא?

האם יש טעם לדרוש מניסים 200 אלף שקל, או שזה נשמע לא נורמלי?

זה נשמע לא נורמלי. תביעה צודקת, אבל לא מעט... הוא אמר לו, תשמע, בוא נעשה חשבון.

אתמול, שבוע קודם, לפני שטייחת, הדירה הייתה שווה 500 אלף שקל. זה היה שלט, 500 אלף שקל.

אחרי שטייחת, אתמול לפני שהשפרצת,

פעם אחרונה, כשהיה טייח פחות או יותר סביר,

זו דירה כבר מוכנה, דירה מטויחת טוב.

כמה הדירה עולה?

700 אלף שקל.

אתמול השפרצת לי על זה טייח,

ואתה לא גירעת את זה, אז מה קרה?

הזקת לי את הטייח הזה, אז חזרנו למצב של דירה שלט. אבל אם אתה מוציא את זה לקדמות אלף שקל. החזרת לי את זה לקדמות אלף שקל. החזרת לי את זה לקדמות אלף שקל. הנה, הזקת לי. אז הזקת לי. הזקת לי 200 אלף שקל.

לא, זה עבודה שבוע עשרה. זה הזקת לי עבודה שבוע עשרה. או, אז הוא אומר, נכון. הוא אומר, אבל בא ניסים, הוא אומר, אתה תגיד לי, אתה תובע ממני 200 אלף שקל, על מה?

עבור שאני הכרתי לך את הדירה, עבור העבודה שאני עשיתי, אתה לא מתבייש?

יש.

אני הכרתי לך את העבודה, את הדירה, אני בעצמי עשיתי לך תתיח,

בגללי זה שווה 200,000 שקל נוסף,

ועכשיו אני רוצה להחזיר לך את זה בחזרה, אז כאילו לא עשיתי כלום.

אתה בא ואומר שזה יקרה שאני הזקתי לך?

אני הזקתי לעצמי, את העבודה שלי הזקתי.

את העבודה שלי הזקתי, זה מה שאתה טועה. מחילה מהרב, נגיד שהיה להם סיכום שהוא נותן לו עבודה ב-50,000 שקל,

למחרת היה היצף של פועלים מסין שהיו מוכנים לעשות את זה בעבודה הזאת לא ב-50,000 שקל, ב-5,000 שקל. אז מי היה מפסיד?

יוחנן היה מפסיד, נכון?

אז עכשיו יש להם סיכום, אז ניסים צריך לעמוד בסיכום, זה לא משנה שום דבר.

לא, זה אתה צודק שניסים צריך לעמוד בסיכום, אבל הגיע המצב שהוא לא יכול, גמרנו, הוא תפוי.

שישלם כמה, כמה הוא צריך לשלם. שישלם. קודם כל הטענה צודקת.

אנחנו מדברים האם הטענה צודקת.

הסיבה היא לא צודקת, אבל הטענה היא צודקת. הטענה צודקת שהוא חייב לטוח לו.

רק שיבוא הלקוח השני ויגיד, ומה איתי? אתה התחייבת גם לי, ואז יריבו, ישברו אחד לשני את הראש, בסדר. לא, לא, לא ישברו אחד לשני את הראש. למה לא? אני אתחייבת הניסים. בלקוח השני ישבור את הראש עם ניסים, אבל הלקוח הראשון הוא צריך לקבל את הדירה. אז שתי הלקוחות יריבו, בסדר. לא, לא, לא.

תראה, זה שהלקוח הראשון, מסודר. אתה צודק. זה שניסים, יש פה בעיה איתו שהוא לא יכול לעמוד, תראה, זה אונס, הוא נהיה בנבוכה,

הוא לא יכול, מצד אחד הוא התחייב ללקוח השני, מצד אחד הלקוח הראשון.

הוא מציע הצעה מיוזמתו, תשמע, בוא נבטל את העסקה,

תחזור לזה.

אני לא יכול לתאר לך. עכשיו, אנחנו פה דנים, עיקר השאלה זה לא האם הוא צודק שהוא צריך,

שהוא כועס על ניסים.

זה שהוא צודק שהוא כועס על ניסים, זה, לא, אבל ניסים צריך להביא לו... השאלה שלפנינו האם ניסים צריך לשלם 200,000 שקל או לא. לא, 200,000 יפסיקו לעובד. פיצוי צריך להגיד לו.

פיצוי?

פיצוי על העצמו אולי על הזמן. אני דן עכשיו, השאלה שאנחנו מציגים, האם יש טעם לדרוש 200,000 שקל? לא. עבור הנזק שהזקת לי את הטיח שעשית לי אתמול? לא.

האם השאלה ברורה או לא? אני רוצה לדעת דבר ראשון, האם ברור למה הוא מבקש 200,000 שקל? האם זה מוסבר למה הוא מבקש בכלל 200,000 שקל? בגלל שקל. מוסבר ברור. ברור. הוא הזיק לו 200,000 שקל של הטיח, ברור. לא, הטיח עצמו לא שווה 200,000 שקל.

הדירה שנגמרה. הדירה הגמורה, שווה ביותר. השבחת דירה, בדיוק, הזקתי לי השבחת דירה. בא נסים ואומר, אבל הזקתי את העבודה שלי.

אני עשיתי לך ואתה תובע לי שהזקתי את עצמי?

זו עבודה שלי, הזקת. זה פה שתי הצדדים.

לא, הטענה של נסים לא צודקת, בכל מקרה.

אתה אומר שמי? הטענה של נסים אין לו מה לטעון.

השאלה, לא, השאלה אם הוא צריך לשלם 200,000 שקל או לא. כי זה שהוא השביע, זה חלק מההסכם.

זה חלק מהעסקה.

ואם למחרת היו מצהירים, לא יודע מה, בבית שמש, בונים עכשיו היצף של דירות והמחיר של הדירה יורד,

אז זה לא שהיה. לא משנה. כבר היה עסקה, היה עסקה. נסים צריך להסכם וזהו, הוא צריך לעמוד בהסכם וזהו. באמת, באמת הדבר. נסים צריך לפצות אותו. זה שהוא צריך לעמוד בהסכם, אני מבין מה לוחץ עליך כל הזמן. הוא צריך לעמוד בהסכם, וניסים אולי צריך לפצות אותו, או שהוא לא צריך.

לא, זו השאלה שאנחנו מציגים.

הוא לא שילם על החומר השבחה.

מי לא שילם?

מה על הדירה?

לא שולחים על זה, זה לא שלום בכלל, אטיח שעה על הקיר, הוא עוד לא שילם על זה. מה זה משנה אם זה... לא, כשהוא, אם הוא תוגע... זה לא ישפיח את הדירה, כי זה לא שלום בכלל.

כשהוא יקנה את זה, כשהוא ישלם לטייח,

אז זה דבר שישבח את הדירה, כי הוא קנה את זה. או, או, או, נכון. הוא כבר מתחיל... הוא כבר מתחיל להיכנס יותר לתוך העניינים. אבל אולי שלם... הוא אומר, הוא מתחיל לדון של מי שייך ההשבחה הזו. לפני ששילמו לניסים, עדיין לא שילמו לניסים על העבודה.

לא.

אז למי שייכת ההשבחה הזאת? זה פה הנושא.

ניסים, אבל למה לא... האם לניסים או לבעל הדירה? לניסים. זה לא, אבל השאלה, מה היה הסיכום? זה השאלה. זה, במילים אחרות, כמו שהוא הציג את זה, זה השאלה. אבל השאלה של מי היה הסיכום? מה היה הסיכום? אם הסיכום, מה יש? אני משתר ממך שוטף פלוס מ-20 יום. תגיד אתה של מי הסיכום. הסיכום היה שאתה תטרוח ואני אשלם. לא מתווכחים על הכסף.

אנחנו יודעים איך מסכמים דברים. אתה יודע, אם תציץ בחוזה, אתה לא תגלה שם משהו.

כתוב שאתה תטייח לי את הדירה באומנות מיוחדת, כמו שאתה יודע לטייח, באומנות ככה ספץ עד הסוף, ואני אשלם לך חמישים אלף שקל.

מתי?

כשזה יהיה גמור. זהו, אז הוא לא עושה. אז חמישים אלף שקל אני לא חייב. חמישים אלף שקל אני לא חייב, אבל לפחות ארבעים אלף שקל עשיתי לך עבודה בארבעים אלף שקל, נכון? הוא לא שילם. לפחות תשלם לי עכשיו ארבעים אלף שקל,

ו... אז הוא אומר לו, בסדר, אני אשלם לך 40,000 שקל, אבל אז זה נקרא שההשבחה של הדירה היא שלי,

ואז אתה הזקת לי את ה-40,000 שקל, אז אתה תשלם לי 160. אז מה הרווחנו?

הוא אומר, נכון, אני אשלם לך 40,000 שקל, בסדר, נו, אז מה?

אז ההשבחה שייכת לי, ואז אתה הזקת לי את זה.

אתה הלכת וקלקלת לי השבחה של דירה. עכשיו אני צריך לפוצץ את הכל ולטוח מחדש.

תשלם לי.

אבל יוחנן, יוחנן לא שילם לו כלום.

אני אמחיש את זה יותר בשביל להסביר.

לא, הוא ישלם לו, הוא ישלם לו, אין בעיה, הוא ישלם לו. הוא אומר לו, אתה חייב 200,000 שקל, אני אוריד לך מזה את הכסף של העבודה. לא, לא שילם לו כלום. על ההוראה הוא השביח את הדירה? הוא השביע. כן, אבל הוא ישלם לו, הוא ישלם לו. מה, שישלם לו, בסדר? לא, הוא ישלם לו, אין בעיה. הוא אומר, אתה חייב לי 200,000 שקל, אני אוריד לך מזה את ה-50,000 שקל. הוא אמר לי שניסים לא עבוד את זה ב-40,000 שקל. הוא השביע שיתנו להחזיר את זה בינתיים. יפה, יפה, יפה, יפה. יפה, יפה, י

זה הנקודה, יפה, יפה, יפה. האם זה דומה לכאילו שכבר הדירה שלי גמורה,

מטויחת, ובא מישהו ומפוצץ לי את הטיח,

שאז אני אומר, ודאי הוא חייב לשלם לי על ההשבחה.

הדירה שלי הייתה שווה 700,000 שקל, עכשיו שווה 500,000 אחרי ש...

או שלא, של ניסים יש משהו אחר כי עוד לא שילמו לו, זה נקרא עדיין שלו ההשבחה הזאת.

זה פה שתי הצדדים, נכון?

יפה.

הצלחנו פחות או יותר למצוא...

את הנושא, את הצדדים. יופי, נגמור את השאלה.

ניסים, שהיה המום לרגע מהדרישה המוזרה,

ומעזותו של יוחנן, ניסים לא חלם לרגע על כזה רעיון.

אנחנו מדברים שעשיתי לך עבודה, אז תגיד, תשלם לי 50 אלף שקל, אבל, אבל, אבל. בסדר, אל תשלם לי בכלל, אבל תבקש ממני 200 אלף שקל.

מאיפה זה בא?

הוא היה המום,

אבל הוא התעשת כשנזכר,

שבעצם העירה כן לחברו,

שסייע דירה במחיר מוזל מאוד לידיד,

ושכח להחליק לבסות את טיפות עשין. הוא זכר שפעם חבר שלו סיפר לו כזה סיפור.

הנה חבר שלו סייע פעם דירה.

והיה לו אותו דבר. בסוף, במקום, אתם יודעים, הסייעד מעביר את המברשת, הצבעים מעביר את המברשת. בסוף לפעמים נשארים טיפות, אז הוא מחליק את זה ככה עם המברשת.

והוא שכח להחליק בסוף, הוא הסתכל לקיר אחר כבר, מייער,

ונשארו כל הטיפות.

ואז בא בעל הבית ואומר לו, הי, מה זה? אז הוא אומר לו, רגע, רגע, נכון, אתה צודק, מה אני אעשה, זה לא מתאים לי עבודה כזאת. בוא, אני אגרד לך את הכל מחדש,

ולי כבר אין זמן לצבוע לך את הדירה, אל תיקח מישהו אחר. אותו סיפור.

ואז הלכו לרב,

ובזיכרונו הלאה שהרב פסק שלא סייד לשלם תבינו תקילין על נזק הדירה המסוידת.

אתם יודעים ככה הוא זכר.

זאת אומרת שזה ניסים צריך לשלם.

שניסים צריך לשלם. אלא כשפנה לשמוע מחברות במדויק את פסקו של הרב,

הבין שאין הנידונים דומים, הוא פנה לברר את דינו אצל הרב.

אז כאן יש לנו עכשיו תעלומה נוספת.

הנה, בסייד אנחנו כבר יודעים שהרב פסק

שבעל הבית צודק,

ואם הוא לא יסיין לו שוב מחדש, הוא יצטרך לשלם לו על נזק הדירה.

ובכל אופן, יש הבדל בין הנושא של צבעי הזה לבין הטיח של ניסים.

מה ההבדל שיכול להיות?

אולי הוא שילם מקדמה.

לא, בשתיהם לא שילמו מקדמה.

טוב, אז בשביל זה אנחנו צריכים להתחיל ללמוד את הסוגים.

הרב פסק שאם הוא לא מחזיר לו בחזרה את הצבע,

צריך לשלם לו, תגיד לו את זה.

כמה תמינים הוא תקינן אנחנו נראה בהמשך. כמה הוא צריך לשלם נראה בהמשך בזמן. הוא הסכים לשבור לו מחדש.

לשבור את הטיח כן, לשבור את הצבע כן, אבל הצבעי גם לא יכל עוד פעם לשבור לו את כל הדירה, הוא היה כבר עסוק בעבודה אחרת.

זאת אומרת, תיקח צבאי אחר.

ואז הרב אמר, לא, לא, לא, לא, אם אתה לא צובר מחדש, אתה תשלם לו על איזה קביעה.

מה היה הסיפור עם הצבאי, ומה זה שונה מהטייח?

אנחנו נצטרך בשביל זה ללמוד תשויית הגמרא בבא קמא,

דף צדיק ח' עמוד ב'.

כתוב במשנה כך

נתן לאומנים לתקן וקלקלו, חייבים לשלם.

אם אחד נתן

לאומנים לתקן, לא כתוב במשנה מה הוא נתן,

הוא נתן לאומנים משהו לתקן וקלקלו, עוד מעט תראה מה הוא נתן.

וקלקלו חייבים לשלם? טוב, בסדר, הם קלקלו חייבים לשלם.

נתן לחרש, חרש הכוונה נגר, חרש עצים,

שידה, טיבה ומגדל לתקן וקלקל, חייב לשלם.

הוא נתן לו ארון,

שידה זה הכוונה, זה מרכבה סגורה שעושים מי עץ,

וחירש?

חרש, חרש עצים.

חרש זה נגר.

נגר זה מילה חדשה.

במקורות קוראים לנגר חרש עצים.

זה היה כתוב בתורה.

הוא נתן לו שידה, תיבה ומגדל. שידה זה מרכבה שעושים סגורה מקרשים, מעץ מרכבה סגורה,

תיבה זה ארגז,

ומגדל זה ארון. הוא נתן לו לעשות ארון.

לעשות או לתקן לו נדיר, הוא נתן לו ארון.

ארון, למה לארון קורה מגדל? כי בזמנם היו עושים ארון, אז היו עושים למעלה באלכסון,

בשיפוע,

כדי שלא ינוחו על זה בעלי חיים וכדומה.

אז קראו לזה מגדל.

הוא נתן לו, בקיצור, הוא נתן לו כלי מעץ לתקן,

וקלקל, חייב לשלם.

בסדר, זה מובן, הוא נתן לו כלי וקלקל אותו, בסדר, שישלם.

והבנאי שקיבל עליו לסתור את הכותל ושיפר האבנים,

ביקשו ממך לסתור את הכותל, דאגנו לפרק את האבנים, ואתה בטעות שברת את האבנים,

או שהיא זיקן, חייב לשלם.

היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר, פטור.

ואם מחמת המכה, חייב. טוב, זה לא קשור אלינו.

נראה את הגמרא, מה הגמרא מסבירה את תחילת המשנה.

נתן לאומנים לתקן וקלקלו, כתוב במשנה, חייבים לשלם.

אומרת הגמרא, אמר רב אסי,

לא שנו,

המשנה לא דיברה,

לא שנו במשנה שחייב לשלם,

אלא שנתן לך רש

שידה תיבה ומגדל לנעץ בהן מסמר,

ונעץ בהן מסמר ושיברם.

היה לו שולחן צולע, ארון,

שכבר התחיל לחרוק, אמר לנגר, קח את הארון,

תתקן לי אותו, תדפוק פה מסמר,

פה ציר, שם ציר, תשפץ אותו.

והנגר שיפץ, ותוך כדי הדפיקות שלו התנפץ הקרש, התנפץ הארון,

קלקל אותו.

אז על זה כתוב במשנה שחייבים לשלם.

ככה אומר רב אסי, שזה הפירוש במשנה, נתן לאומנים לתקן וקלקלו, שהוא נתן להם משהו מוכן,

והם קלקלו אותו.

אבל נתן לחרש עצים לעשות שידת תיבה ומגדל,

הוא נתן לנגר עצים, הוא נתן לו עצים כדי שיעשה מזה ארון,

או תיבה, או כן,

ועשה מהם שידת תיבה ומגדל ושיברם, פטור.

הוא עשה את הארון, הנגר לקח את העצים,

לקח את הארון,

ואחרי זה,

אחרי שהוא גמר את הארון,

הוא דפק עוד כמה דפיקות והתפרק כל הארון.

בסדר, חזרו העצים למה שהיו.

לא עזוב, הוא גם לא משלם לו על זה.

על מה?

על הכול שהוא בונה לו את השקיפה. על העבודה, ודאי הוא לא משלם, הוא לא מביא לו עבודה, ודאי. אז לכן הוא פטור. כן, פטור לשלם.

מה היא טעמה? עכשיו, הוא אומר למה הוא פטור לשלם?

מה היא טעמה? מה זאת אומרת, מה היא טעמה?

ברור שזה פטור שלהם. מה השאלה? זה שילום. של מי?

של הנהגה. לא, העצים היו של בעל הבית.

אה, של בעל הבית. הבעל הבית נתן לו עצים. מה הטעם להגיד את זה מחר? מה הטעם להגיד שהוא פטור? שואלת הגמרא.

מה? הגמרא שואלת מה הטעם להגיד שהוא פטור? מה, אתם לא מבינים למה הוא פטור?

הוא בנה את זה בעצמו. אז הוא פטור. הוא נתן לו את זה בלי, יש לנו... אוווווווווו כשהגמר שואל מה הטעמה זה כבר אומר לנו

שהסיבה

לחייב היא סיבה יותר חזקה, מדוע?

אתה לקחת את העצים שלי ובנית, יופי, של מי עכשיו השידה הזו שייכת?

של מי היא שייכת?

לקחת עצים, בנית מזה אהרון, כן? של מי שייכת?

מי שייך לאהרון הזה? של מי זה?

לי, גם לבית שנותן את זה. בלבית!

יבוא מישהו אחר וישבור את זה, הוא חייב לבעל הבית? כן. בגלל. אבל הוא... אפילו שעוד לא שילמת לאומן.

נכון? מה זה קשור? אתה תשלם לאומן, אבל מישהו אחר שבר את הארון, שישלם.

מה זה קשור? אני אשלם לאומן על מה שהוא בנה.

זה שני דברים, נכון?

האומן בנה לי ארון, עוד לא שילמתי לו.

אבל זה ארון שלי, הוא לקח את העצים שלי ובנה לי ארון.

עכשיו בא מישהו אחר ושבר לי את זה, שישלם לי על מה שהוא שבר לי ארון.

ואני אשלם לנגר כמה?

כמה שעולה לבנות. נאמר, לבנות עולה,

הנגר לקח 2,000 שקל על בניית הארון,

אבל ארון מוכן עולה 5,000 שקל.

ההוא שבר, הוא ישלם לי 5,000,

ואני אשלם לנגר רק 2,000. ואת ה-3,000 אני אשמור בכיס, נכון?

הרווחתי מהסיפור,

נכון?

טוב.

אז שואלת הגמרא, אם כן, אז למה אתה אומר שאם הוא נתן לנגר עצים והנגר עשה לו ארון,

והנגר בעצמו שבר את זה, למה אתה אומר שהוא פטור?

למה הוא פטור? מה ההבדל בין אם הנגר שבר את זה לבין אם מישהו אחר שבר?

אומרת הגמרא, לא. מה הייתה?

אומן קונה בשבח כלי או...

האומן השביח את זה,

מי עשה את השבח? מי עצר את השבח הזה?

של מי היה שבח? בעל מקצוע, האומן שבנה את זה.

אז כל זמן שלא שילמת לו וקנית את זה ממנו... זה כסף בגלל האומן.

שלו. הכסף של מי?

שלא הכסף. לא, אם מישהו אחר שבר, זה מגיע לבעל הבית,

אבל אם האומן שבר,

אז ככה אומר הרשב״א, הוא שואל מה הדין באמת אם מישהו אחר ישבור? הוא ישאלה. נגמור את הגמרא רגע. אומרת הגמרא, השבח שייך לאומן. מדוע?

זה אומן. אני השבחתי, עוד לא שילמת לי, זה עדיין אצלי.

זה בדיוק מטיח אותו דבר. יפה. יפה. הנה כבר אנחנו שואלים. הוא לא שילם. אז הצדיק הזה שואל, ואם מישהו אחר ישבור,

למי הוא ישלם? לאומן?

לא.

לאומן זה משלם את זה.

רגע, שמי זה שייך, לאומן או לבעל הבית?

לבעל הבית. אמרת שהוא אומן כל היום. הוא השביח את זה. לא. הוא שייך לאומן. לא. אז הוא ישלם לאומן עם שוחר ישבור? לא. לא, לא. האומן ישלם לפועל. לא. מה שהוא השביח אותו... רגע, רגע, עוד פעם, עוד פעם. אני אסביר שוב את השאלה שלו.

האומן, אני הבאתי לו קרשים. הקרשים עולים כמה שקלים. הבאתי לו קרשים, הוא בנה לי אהרון, העבודה עלתה 2,000 שקל.

יופי.

אני חייב לאומן 2,000 שקל, יופי, האומן עשה ארון, עומד אצלו ארון שלי,

שתמורת העבודה שלו אני חייב 2,000 שקל, אבל הארון הזה שווה היום 5,000 שקל.

בא מישהו אחר, רואה את הארון הזה, שבר לי אותו.

הוא שואל... למי?

לבעל הבית.

לא לבעל האומן. השבח של האומן או השבח של בעל הבית? לא, השבח אוהב, הוא לא שבר את השבח,

הוא שבח את ה... לא את העצים, הוא פירק לי את הארון.

בסדר, הוא בנה את זה לבן אדם, עכשיו הבן אדם,

האמן הוא כבר שייך לו, אחרי שהוא השפיח אותו. שייך לו, ואם האמן בעצמו פירק את זה? אז זה לא, אז פה זה עבודה שלו, אז הוא לא יהיה חייב, בגלל שזה עבודה שלו. כך אומר הרשב״א, הרשב״א אומר תדעו לכם

שזה לא הכוונה שהשבח שייך לאמן והוא באמת בעלים על הרע, השבח הזה זה שלו, ועכשיו אם מישהו יזיק את זה

אז הוא חייב לשלם לאומן, לא עד כדי ככה.

אומרים ככה,

אומן הוא משביח וזה מיד יקנה לבעלים, ברור. אם אומן בונה בכלים של הבעלים, למשל, הוא בונה בית לבעלים בשטח של הבעלים,

אז זה שייך לבעלים.

אותו דבר אם הוא לוקח קרשים של הבעלים ובונה מזה ארון,

אז זה שייך לבעל הבית, זה הקרשים שלו, הוא יצר לו מהקרשים ארון, זה שייך לבעל הבית,

נכון?

אבל כשהאומן בעצמו בונה והוא עצמו מפרק את זה, זה הכי לא. מדוע?

כי האומן אומר, תשמעו,

אני השבחתי את זה.

נתן לי לפרוק מזה. אני השבחתי את זה. זה לא שמותר לפרוק. הוא אומר, אני משעבד את זה.

עדיין יש לי זכות בזה. יש לי זכות בעבודה הזאת. זה לא עוד שלי. מכיוון שעוד לא שילמו לי על זה, עדיין יש לי זכות בזה כלפי שאם אני מזיק את זה, אני פטור.

ואותו דבר, אם אתה לא תשלם לי על העבודה, מותר לי גם לפרק את זה.

נכון. ומותר לי לקחת חלק מהארון בשבילי. אני בהתחלה אמרתי, הוא לא שילם לו את הציון, הוא עוד לא שילם לו. אם הוא עוד לא שילם,

יפה, יפה. הוא השמיח לו את המקום, עוד לא שילם לו. אם הוא עוד לא שילם, אז כאילו הוא שומר לו זכות. כן. האומן שומר לו זכות ביצירה שלו לעניין שתי דברים. א',

שאם אני מזעיק את זה, אני פטור. יש לי זכות ביצירה עד שאתה משלם לי. עד שאתה משלם, נכון? יפה, כמו שאמרת.

ממש כמו שאמרת.

ודבר שני, יש לי זכות ביצירה הזו שאם אתה לא תשלם לי בזמן,

אני לוקח את היצירה לעצמי ואנחנו נהיה שותפים.

הקרשים לך והשבח שלי.

הוא משעבד את היצירה הזו כי הוא אומר, זו יצירה שלי, אני עוד לא מכרתי לך כביכול את היצירה הזאת עד שתשלם לי.

אבל זה הכל כלפי האומן, כלפי מישהו אחר זה לא יהיה ככה.

אבל פה דובר על שישלח מישהו אחר לפרק. רגע, רגע, אנחנו כבר נגיע.

כבר אנחנו נראה לדמות את זה לטייח,

מה בדיוק הנושא של הטייח.

אז בפשטות אומר הרב הזה שזה המקרה של טייח,

בדיוק זה הסיפור של הטייח, נכון?

הטייח טייח את הדירה,

מה אתה אומר, שעכשיו הטייח שייך לבעל הבית ואני הזקתי לו? עד שלא שילמת לי זה עוד לא נקנה לך לחלוטין.

עדיין יש לי זכויות בטייח הזה.

הם אלה כשאני בעצמי מנפץ את זה, או כשאני הזקתי לך את זה,

כאילו הזקתי לעצמי,

אל תשלם לי לדבר.

בדיוק. זה יוצא באמת לפי, לפי...

נכון. אם האומן מביא איזה מישהו, אומר לו אתה תשבור לי את זה, אני רוצה שתשבור את זה, למה?

במקום שאני אשבור אתה תשבור? אם האומן יצר את הנזק הזה...

הוא אומר לאיזה איש זר, תשבור את הארון הזה. כן, אבל זה נעשה בשליחותו.

כן. אז הוא קיבל את אחריות הנזק. אז הוא אומר, אני מותר לי לקבל לעצמי אחריות לנזק ולהזיק כל זמן שלא שילמו לי.

נכון.

מחילה, אני קיבלתי מרבותיי,

שאם יש הסכמים כתובים,

שנגיד ההסכמים הכתובים, נגיד, תאורטית הם סותרים את התורה,

אז מה שתופס זה ההסכם. למשל, נגיד, דוגמה. אין כזה מושג הסכם שסותר את התורה, כי התורה מסכימה שבן אדם יסכם מה שהוא רוצה.

אתה יכול לסכם לרקוד על האף ובוא ישלם לו. למשל, בן אדם גנב למישהו כבשה, אז אנחנו יודעים שצריך להחזיר פי 4-5.

עכשיו בא אליי מישהו שאני יודע שהוא גנב מועד, ואומר לי, שמע, אני רוצה להשתקם,

וזה אני רוצה להיות שומר.

אני אומר לו, בסדר, אבל יש לך עבר פלילי,

ואתה גנב מועד, וזה לא רוצה שתשמור.

הוא מבקש, אין לי מה לאכול וזה, אז אני אומר לו, טוב, אני מחתים אותך עכשיו על חוזה, שאם אתה גונב לי כבשה, אתה מחתים לי פי 4, אתה משלם לי פי 10. ההסכם תופס. בטח, מה השאלה? זה מה שאני אומר פה. השאלה אם פה הטייח הזה, אם היה פה הסכם בכלל, מי משלם מתי?

לא, לא, אף אחד לא מדבר בהסכם, מה יקרה?

אתה מבין שאף אחד לא עושה הסכם עם טייח על הצד שיקרה כזה נזק?

בדיוק להיפך.

אין הסכמים. ההסכם הוא מתי משלמים, לא השאלה מה יקרה. משלמים אחרי העבודה.

אחרי העבודה. אז כל הדיון הזה עם הגמרא לא רלוונטי. למה? כי אם יש סיכום מתי משלמים, אחרי העבודה. אז זה לא משנה למי שייך השבח.

למה? כי הסיכום כבר מגולם, כבר בתוך החוזה.

הסיכום בחוזה מבטל את כל הנידון בחוזה. הסיכום שבחוזה זה על זמן התשלום, וזה גם כן משלמים אחרי העבודה.

לא, לא, לא. לא משלמים. כתוב שם שהוא השקיע. זה ודאי שהוא עוד לא שילם, וזה לפי ההסכם, הכל בסדר. הוא לא שילם, וככה היה הסכם שהוא לא ישלם.

זה נכון, שהוא לא ישלם עד גמרא עבודה, ובאמת הוא עוד לא שילם לו. לא שילם, הוא עשה את העבודה. עכשיו השאלה מה קרה אחר כך, הוא עוד לא שילם, בסדר.

אבל עכשיו בגלל זה יש לאומן זכות להזיק את מה שהוא עשה?

בגלל שעוד לא שילמו לו?

או שלא?

תשמע, אני חייב לשלם לך כסף, אבל בשביל זה אתה מזיק לי את מה שעשית לי.

זה שתי דברים.

טוב, אז אומרת הגמרא, אומן קונה בשפח כלי, זה הסוד פה.

ככה אומר רב אסי.

אומרת הגמרא, תנן,

למדנו במשנה, נתן לאומנים וקלקלו חייבים לשלם.

כתוב במשנה שאם הוא נתן לאומנים וקלקלו חייבים לשלם. לא כתוב במשנה, מה הוא נתן?

מה אליו?

בפשטות מדובר, דייהיב לאו עצים.

שהוא נתן לאומנים עצים,

והם בנו לו את זה, וקלקלו,

והם חייבים לשלם.

ואז כתוב במשנה נגד רב אסי, שהם כן חייבים לשלם.

אומרת המשנה, לא.

שידת תיבה ומגדל. לא מדובר שהוא נתן להם עצים לבנות,

אלא הוא נתן להם שידה לתקן והם קלקלו.

שואלת את הגמר, מה?

המדקתני סיפה שידת תיבה ומגדל נכלל דרישא עצים.

בהמשך של המשנה כבר כתוב את הסיפור נתן לאחר השידת תיבה ומגדל לתקן וקלקלו.

אז מה כתוב ברישא? הרישא צריכה להוסיף עוד דין.

אז כנראה שברישא מוסיפים עוד דין שאפילו בלי שידת תיבה ומגדל הם חייבים.

שאפילו אם הוא נתן לו עצים והאומן בנה את התיבה, הוא גם חייב לשלם לו אם הוא קלקל.

כן?

אחרת יש במשנה כפילות, פעמיים חוזרים על אותו דבר.

אומרת המשנה לו, עמרי פירוש הכי מפרש לה,

המשנה מתכוונת לומר כיצד

נתן לאומנים וקלקלו חייבים לשלם.

לתקן.

כיצד נתן לאומנים לתקן וקלקלו חייבים לשלם, כגון שנתן לחרש שידת איבו המגדל וקלקל.

זאת אומרת, זה לא שתי סיפורים, אלא זה מקרה אחד.

נתן לאומנים לתקן וקלקלו חייבים לשלם.

על מה דיברנו שהוא נתן? לאחר שידת איבו המגדל, המשנה באה לאף אחד.

הוא נתן מוכן. הוא נתן מוכן. המשנה באה להגיד לך, דווקא בסיפור הזה הוא חייב לשלם, אבל אם נתתי לו עצים והוא בנה אותם וקלקל, הוא לא היה נושם בכלל. איפה? מה שהוא צריך. אם הוא נתן לו מוכן. אם הוא נתן לו מוכן, בסדר גמור.

אני לא יודע אם המשנה דיברה רק על הציור הזה שהוא נתן לו מוכן וקלקל.

הוא צריך לשלם. אז ודאי האומן צריך לשלם.

כן. או שבריישה של המשנה זה סיפור נוסף.

שבריישה מדברים על סיפור שהוא נתן לאומנים עצים ועשו שידה וקלקלו.

זאת אומרת, המשנה לא חייב להיות. אומרת הגמרא, לא חייב להיות.

הריישה זה המשך לסיפא, זה כאילו המשנה עובדת ככה. נתן לאומנים לתקן שידת איבה ומגדל וקלקלו לו את זה,

חייבים לשלם. למה? כי הוא נתן...

במה מדובר? שהוא נתן לאחר השידעת דיוו המגדל לתקן וקלקל.

דווקא אז חייבים. והמשנה באה לומר, תדע לך, דווקא בציור הזה.

אבל אם נתת לאומן עצים והוא בנה את השידעה, הוא בנה לך את המגדל

והוא הזיק אותו, אתה לא חייב לשלם.

ככה הגמרא מנסה ליישב את המשנה לפי, שהיא השתדרת עם שיטת רב אצי,

שאומר אומן קונה בשבח כלי. מה קוראים שאומן קונה בשבח כלי?

שאם נתת לו עצים והוא בעצמו יצר את השבח והוא קלקל אחרי זה את השבח,

הוא קלקל לעצמו, זה לא נקרא שהוא קלקל לבעלים,

הוא בעל השבח הזה והוא לא חייב בניזם.

את זה אפשר לדלג את ההמשך של הגמרא, זה חוזר על עצמו פחות או יותר, הדיוקים במשנה.

טוב, עד כאן יש לנו את הסיפור של הטייח,

אז למעשה יוצא ככה, שאם אנחנו נפסוק כמו רב אסי,

אז יוצא שהטייח פטור מלשלם.

נכון?

הטייח פטור.

הבעיה היא שהגמרא ממשיכה הלאה בכל העמוד הבא, בצדיק ט' עמוד א', ואחר כך בצדיק ט' עמוד ב', לדון על זה אם רב אסי צודק או לא צודק,

ולהלכה הגמרא לא אומרת חד משמעית אם רב אסי צודק או לא.

אין בזה דבר חד משמעי בגמרא.

אז נחלקו הראשונים, מה ההלכה למעשה?

האם הגמרא מנסה להגיד כן אומן קונה בשבח כלי, או לא אומן קונה בשבח כלי? מה?

ואז יוצא בפוסקים, זה לא ברור, השולחן הארוך פוסק,

אין אומן קונה בשבח כלי.

השולחן הארוך פוסק, אין אומן קונה בשבח כלי, לא כי מועלם. זאת אומרת שחייבת.

זאת אומרת שלפי איך שהשולחן הארוך פוסק,

אז אם הבאתי לאומן עצים והוא בנה לי ארון,

אחרי זה הוא בעצמו פירק את הארון,

אמר לו, אדוני,

אין כזה דבר לפרק מה שאתה עשית, בגלל שזה אתה עשית, יש לך איזה פרוטקציה.

אין פרוטקציה.

אתה עשית לי אהרון שלי, זה שלי אהרון,

אתה תשלם כמה שעולה נזק של אהרון.

זה המחלוקת. זה המחלוקת, והשולחן ערוך ככה פוסק.

יוצא שניסים הפסיד שהוא צריך לשלם 200,000 שקל. רגע, זה לפי השולחן ערוך. אז מי צודק, אבל?

רגע, רגע, זה אומר השולחן ערוך. בא השח, השח זה אחד מגדולי הפוסקים על השולחן ערוך, והוא אומר, זה דעת השולחן ערוך.

אבל הרבה מהראשונים הפוסקים האחרים אמרו לו ככה,

ממילא זה נשאר ספק,

ולמספק, מכיוון שהאומן הוא מוחזק בכסף, תמיד אומרים מספק,

המוציא בחברו עליו הראייה,

אתה לא יכול לבקש מהאומן כסף, כי הוא אומר, אולי אני פטור.

מספק פטור.

ממילא יוצא הדין שהלכה למעשה, מספק, אנחנו אומרים שניסים לא צריך לשלם.

אנחנו פוסקים מספק שאומן קונה בשבח כלי.

זאת אומרת שאומן שהשביח שהוא בעצמו יצר את השבח והזיק את זה לעצמו,

הוא פטור מלשלם.

זה ההלכה למעשה.

פיתוח הם לאחר מעשה למה שכותב על שולחן האור? ככה אומר השח.

ששל שולחן האור זה דעה אחת, אבל השח מביא עוד שיטות אחרות, ואומרים, זה נשאר ספק,

ומספק אנחנו לא יכולים לחייב את האומה לשלם.

הרבה פעמים הפוסקים אומרים שבשלמנו הוא כתוב ככה, אבל פוסקים הולכים כתוב אחרת.

אז מה הם חוסקים פה?

נשאר ספק, ומספק הוא פטור.

זה הבתי דין הוא ילך. מה זאת אומרת?

כל הבתי אלינים חייבים לפסוק אותו דבר, איך שכתוב בספר שולחן העור.

ובספר שולחן העורך יש בצד שעך.

אתה שער ואתה... כן, עוד פוסקים חוץ משלביהם,

אחרי השולחן העורך אמרו לנו שהלכה למעשה אי אפשר לחייב את האומן.

אין בית דין שיפסוק לו כמו ההלכה. כל הבתי דינים חייבים לפסוק כמו שכתוב בספר הזה,

במבחן העורך.

מעדות המזרח עד עדות המערב בצד השני. כולם חייבים לאותו ספר.

זה ההלכה למעשה.

עכשיו, אנחנו צריכים עוד לדון מה קורה עם הצבאי.

מה קרה?

למה את הצבאי הרב כן חייב לשלם?

מה זה שונה הצבאי?

הרי ניסים זכר שהרב אמר לצבאי כן לשלם.

מה קרה בצבאי?

אז בשביל זה אנחנו צריכים להמשיך עוד קטע גמרא.

יש בעמוד... הנה, בסוף בסוף בסוף בסוף בסוף עמוד ב' למטה לימה מסייע לה.

הגמרא מנסה להעביר ראיה לרב אסי,

שאומן קונה בשבח כלי.

אה, לימה מסייע לה?

לימה מסייע לה. לימה מסייע, הכוונה בוא נסייע לרב אסי, בוא נביא לו ראיון.

שכתוב, הנה, הנה הסיפור.

כתוב במשנה, הנותן סמר לצבא.

והקדיחו יורה. הוא נתן סמר לצבא כדי שיצבע אותו.

איך צבא צובע סמר?

הוא הכניס אותו לצבע קרביץ.

יפה. הוא, יש לו יורה רותחת, מלא צבע, צבע רותח.

עושים לו השבחה.

כן. הוא לוקח את ה... איך צובעים גדיל?

יש יורה, יורה, זאת אומרת, סיר גדול. דוד גדול, מלא צמר, מלא צבע.

מרתיחים אותו על האש חזק-חזק.

וכשהצבע רוצח...

מכניסים את הבגד, מכניסים את הבגד, מכניסים אותו כמה דקות? חמש, עשר דקות,

עד שהבגד נצבע היטב, ואז מוציאים אותו,

ואז הבגד צבוע. גמרנו, הצבע נכנס חזק בחום.

נכנס חזק בבגד, בצמר.

אחרי זה עושים מזה בגליל.

הוא נתן, עכשיו יש מומחה לזה, צבע, הוא נתן לו את הצמר,

והקדיחו יורה.

הצבעי הזה הכניס את הצמר, הלך לרגע לדבר בטלפון,

והכול נשרף.

נשרף הצמר.

כן?

השאיר מדי הרבה זמן את זה על האש, ונשרף.

נו, מה הצבעי צריך לשלם? נותן לו דמי צמרו.

הוא אומר לו, תשמע, אתה הבאת לי צמר, קח בחזרה צמר, מה אתה רוצה ממני? אני אחזיר לך בחזרה מה שהיה לך.

הזעקתי לך צמר, קח בחזרה צמר.

אומרת הגמרא, דמי צמרו אין,

דמי צמרו ושבחו לא.

למה הוא חייב לשלם לו רק צמר?

בא אליו הבעלים, הוא אומר לו, תשמע,

הצמר היה בתוך היורה חמש דקות.

הוא כבר היה צבוע,

נכון? אחרי חמש דקות.

אבל הצבע אתה חייב לו.

לא, השבח שלו, הוא שיבר, בוא נצביע לו. אחרי חמש דקות, אחרי חמש דקות,

הצמר כבר צבוע היטב, נכון?

אתה אישרת את זה עוד שלב עד שיישרף, הזעקת לי.

כשהצמר היה צבוע, הוא כבר שווה הרבה כסף.

כבר צמר צבוע זה לא מחיר של צמר רגיל.

צמר צבוע זה יקר.

אחר כך השארת את זה על האש, כמו שמישהו אחר בא ולקח לי צמר צבוע, והזעיק לי ושרף לי אותו.

אתה שרפת לי צמר צבוע.

על העבודה אני שלם לך, זה לא קשור, אני כזה, זה כמה עבודה ששווה לך,

שאני חייב לך. אבל אתה צבעת לי צמר, תודה רבה שצבעת לי.

אבל אחרי זה הזעקת לי, זה כמו שתי אנשים.

אתה צבעת לי, אני אשלם לך להצביע, גמרנו. עכשיו אתה באת והזקת לי, תשלם לי על הנזק.

למה לא כתוב במשנה שהוא צריך לשלם לו דמי צמרו ושבחו סימן,

שמה, לאו,

בפשטות מדובר, לאו זה הכוונה בפשטות מדובר, שהקדיחו לאחר נפילה דייקה שבחה.

שמדובר שהקדיחו, זה נשרף אחרי שכבר הצמר היה ביורר ורתך,

דייקה שבחה, הוא כבר היה שלב שהוא היה מושבח.

כבר היה מושבח, כבר עבר את השלב של ההשבחה.

ושמה מינה אומן קונה בשבח כלי.

אם כתוב במשנה הזו שהוא יכול לשלם לו רק דמי צמר, הוא לא יכול היה לשלם לו על הנזק של הצביעה.

זאת אומרת שהשבח הזה שייך לאומן.

האומן אומר, תשמע, מי עשה לך את השבח הזה?

אני.

אתה לא יכול לחייב אותי על מה שאני עשיתי.

אם אני כבר, אתה שילמת לי, גם מרתתי את הסיפור, אחרי זה באתי לך הביתה ושרפתי לך את הבגד,

אני אשלם לך כמה שעולה בגד צבוע, נכון.

כל זמן שלא שילמת, עדיין יש לי זכות בהשבחה הזו.

ההשבחה הזו, מותר לי לקלקל אותה, ואני לא אשלם לך על זה.

ככה שמה מינה מהמשנה, אחרת למה אתה קונה,

אחרת למה הוא חייב לשלם לו רק דמי צמרו?

שישלם לו דמי צמרו ושבחו.

שמה מינה אומן קונה בשבח כלי, ראייה, לרב אסי.

ככה מביאה הגמרא ראייה.

אמר שמואל, בא שמואל ואומר, אני אדחה לך את הראייה.

אחר במאי עסקינן כגון שהקדיחו בשעת נפילת דה לייקה שבחה.

היו ראה, אתה יודע למה היא שרפה לו את זה? לא בגלל ש...

המשנה לא דיברה שהוא שכח את זה על האש וזה נשרף אחרי שזה השביח. לא זה היה. יש, הוא הכניס את זה?

הצבע הזה כבר היה שרוף.

אתה יודע למה זה התקלקל? ברגע שהכנסת כבר, הצבע הזה היה צבע שרוף, עשה לו שחור מיד את הבגד.

אז מתי הוא הזיק לו את זה? לא היה מצב של שבח.

לא היה שבח. לא היה שבח, אז ממנו הוא משלם למי צמרור.

רק המעסקינן כגון שהקדיחו בשעת נפילת דה לייקה שבחה.

אבל מי יודע שהצבע היה שרוף?

הוא לא יודע, אם אחד מחזיק בשוקת הוא גם היה.

חוץ מזה, אומן לא. אם האומן לא ידע, אז מי ידע? בשביל מה אתה אומן?

אתה צריך לדעת, אתה צריך לבדוק.

אתה בעל מלאכה. אם הוא יוצא בשרוף, אז למה הוא יכניס את הצבע?

כי הוא חשב עכשיו על... חשב בלימוד.

אומרת הגמרא, אז זה שמואל אמר.

שמואל אמר שהמשנה דיברה, כגון שקדיחו בשעת נפילה שאין שבח.

אומרת הגמרא,

אבל יקדיחו לאחר נפילה, מהי?

מה שמואל אמר?

שדווקא אם יקדיחו בשעת נפילה? רגע, רגע. אז מה שמואל אמר? שמואל עצמו, מה סובר?

שאם יקדיחו לאחר נפילה, שאם באמת זה כבר היה כן שלב של שבח ואחרי זה, זה נשרף.

נותן לו דמי ציברו ושבחו?

הנה, לאימא שמואל, לית לידי רבאסי.

שמואל חולק על רבאסי.

רבאסי אמר שאומן קונה בשבח כלי, ואומן לא צריך לשלם.

ושמואל אומר, לא, דווקא בשעת נפילה שאין שבח, אז אין לו מה לשלם.

אבל אם כבר היה שבח ואחרי זה זה נשרף, הוא חייב לשלם?

אז הוא חולק על רבאסי?

הוא אומר, רגע, אז יש לנו כבר מחלוקת שמואל ורבאסי?

אם אומן קונה בשבח כלי או לא קונה בשבח כלי, זה שואל עכשיו על הדרכה. האם נוכיח משמואל,

ששמואל העמיד את המשנה הזאת דווקא בשעת נפילה, נוכיח שהאם שלא בשעת נפילה

הוא חייב לשלם על השבח שהוא בעצמו קלקל?

ואז יוצא שחולק על רבאסי.

אבל שמואל סובר טוב.

למה הוא ישמעו סובר טוב?

הוא ברור לך שתיים, שתי חלקים.

אם הוא, אם הוא שרף את זה בזמן ש...

אם הוא שרב, כן, אין בעיה, אבל למה שמואל אמר דווקא את הסיפור הזה?

סימן ששמואל סובר, שאם זה לא במקרה הזה, אלא במקרה של אחר נפילה,

שעבר שלב של השבחה, אז הוא חייב. אז הוא חייב, או, אז שמואל חולק על רב אסי, ושמואל סובר, אין אומן קונה בשבח כלי,

אלא השבח שייך לבעלים והאומן צריך לשלם לו על הנזק?

זה שואלת עכשיו הגמרא.

האם יהיה לנו כאן מחלוקת, שמואל ורב אסי?

אמר לך שמואל,

לא, שמואל יגיד לך, אל תוכיח שאני חולק על רב אסי, למה?

שמואל לא היה במקום, שמואל אמר את הדברים שלו,

הגמרא שמעה את זה בשם שמואל.

אז אנחנו מנסים לחשוב מה דעתו של שמואל.

אמר לך שמואל,

אם שמואל היה פה, אולי הוא היה עונה לנו ככה.

אך במה עסקינן, כאן במה מדובר, כגון דצמר וסמנים דבעל הבית,

וצבע אגר ידהו דשקיל.

אמרת הגמרא, אתה יודע למה שמואל אומר שאם

אתה

נכנסת ליורא וזה השביח ואחרי זה התקלקל,

אתה חייב לשלם?

אני אגיד לך למה.

שמואל דיבר שהצמר היה שייך לבעל הבית. שייך לבעל הבית. וגם הצבע היה שייך לבעל הבית. בא הבעל הבית לאומן, מביא לו ביד אחת את הסמר, ביד אחת את הצבע.

הוא אומר לאומן,

בבקשה, בוא תחמם לי את זה,

תכניס לי את הצבע בתוך הבגד.

אומרת הגמרא,

בסיפור הזה, אתה יודע מה הדין?

הסיפור הזה, אין שפח, לא אומן השביח בפניו.

למה? כי הוא הביא את הצבע שלו ואת הצמר שלו. וצבע אגר ידהו דשקיל.

הצבעי, על מה אתה משלם לו? על ההשפחה שלו? על הצבע. יש פה איזו אומנות?

לא. שום דבר, על הפעולה, הוא פועל שחור, פועל שחור הלך, הכניס לו את הצבע על האש, שפך צבע על האש,

לקח את הצמר, הכניס לו בזה.

השבחה, אין פה השבחה של האומן בכלל. שימו לב מה הגמרא אומרת פה.

מה אומרת שאם אני לוקח צבע של מישהו,

עם צמר שלו, של אותו בן אדם, ובסך הכול אני מערבב לו את זה ביחד עד שנהיה צמר צבוע,

אין פה השבחה של האומן בכלל, אתה לא השבחת.

למה הצמר, למה הצמר עכשיו שווה יקר?

כי נשפך על זה צבע של הבעלים.

אז גם את ההשבחה עשה הבעלים כאילו.

הצבעי בסך הכול עשה את העבודה השחורה.

את העבודה השחורה, הוא צבע.

אבל מכוח מה יש את ההשבחה?

מהצבע של הבעל הבית וה... מכוח הבעל הבית. עכשיו כך,

אומרת הגמרא,

עד כאן בוא נסתפק פה, אומרת הגמרא,

חידוש גדול, שאם הצבע של הבעל הבית והצבעי של הבעל הבית, אז אנחנו, הצמר של הבעל הבית והצבע של הבעל הבית, הצבעי הוא לא בעניין בכלל, הוא רק פועל שחור. לקחתי אותך בשביל שתעשה לי את העבודה.

אבל זה הכל בצבע.

כשאנחנו רואים עכשיו צמר צבוע, אנחנו אומרים

איזה צמר צבוע יפה.

מי עשה פה את זה? הצבע. הצבע ייקר פה את המחיר.

אבל כשאנחנו רואים למשל ארון,

יש פה עצים, שנייה מזה ארון.

אנחנו רואים פה, יש פה,

יש פה עצים יפים? זה עצים של הבעל בית? עשו את ההשבחה.

לא.

מי עשה פה את ההשבחה?

האומן. האומן. האומן מפותח. פה אפילו ש...

העצים של הבעל הבית והמסמרים של בעל הבית, אפילו המקדחה של בעל הבית והמדרגה של בעל הבית. אבל בואו נעשה את העבודה. אבל יש פה אומנות.

מעשה אומנות.

האומנות הזו השביח האומן, הנגר.

לכן בזה אנחנו אומרים, אומן כן קונה בשבח כלי,

אבל בצבעי אנחנו לא רואים פה שום אומנות. בסך הכול לקח צבע, שפח על הצמר ונראה.

ירתח על האש, הוא עושה עבודה שחורה, אין פה אומנות.

כשאנחנו רואים צמר צבוע, אנחנו רואים,

יש פה צבע יפה על צמר, לא רביומן. אבל אף אחד על קירצא, יש אומנות.

שנייה אחת. הצבע בקירצא. שנייה אחת, שנייה אחת, שנייה אחת. אנחנו כבר נגיע צבע בקירצא. הנה כבר אנחנו מתחילים לראות

סדקים בדין שאמרנו קודם. קודם דיברנו שתמיד כשאומן משביח, אנחנו אומרים, הוא יעצר את ההשבחה,

מותר לו להזיק את זה, כאילו כשהוא מזיק הוא לא חייב, הוא מזיק את העבודה שלו.

אומרת הגמרא יש לזה הגבלה.

בצבע זה לא ככה, כי בצבע זה לא נגיד שאתה מזיק את שלך.

ההשבחה גם של הבעלים. זאת אומרת,

נעשה את החשבון, הצבע עלה לבעלים,

הצמר עלה לבעלים עשרה שקלים,

הצבע עלה לו חמש שקל בחנות,

חמש עשרה שקל. חמש עשרה שקל עלה לו החומרים.

לקחנו את הצמר והצבע ביחד ושפכנו את הצבע על הצמר, נהיה עכשיו צמר אדום, עכשיו זה שווה עשרים וחמישה שקלים עולה הצמר הזה,

כן?

מי יצר פה את השבח?

הצמר והצבע ביחד. אין פה שום שיתוף של האומן.

שימו לב, זה מה שהגמר אומרת.

האומן בסך הכול עשה את הפעולה,

אבל אין פה את האומנות.

אין פה אומנות.

טוב, כן. אם אין אומנות, אז אנחנו יכולים... ההשבחה גם שייכת לבעלים.

אפילו שהאומן בפועל עשה אותו, זה בסך הכול פעולה.

זה אגר ידי עוד 9 קילומטר גמור, זה מעשה ידיו.

זה פעולה גרידה, זה לא אומנות.

אם אין פה את הפעולה המיוחדת של האומן,

אז אני לא מייחס את ההשבחה לאומן, אלא לצבע של הבעלים.

זאת אומרת, זה שעשה את זה הוא גרופא את זה כמו מכונן. אז ממילא יוצא שהאומן, לכן אמר שמואל,

לכן אמר שמואל, שאם האומן בהתחלה,

שאם הצבעי הזה בהתחלה שם באש וזה השביח ואחרי זה נשרף,

אז האומן כן צריך לשלם על הנזק.

מדוע קמנו צריך לשלם על הנזק? שהיה לו כבר מוכן עם ההשבחה.

אבל אני עשיתי את ההשבחה, לא אתה עשית, זה הצבע שלי עשה את ההשבחה, הצבע של הבעלים ולא האומן. אז מילא אין לאומן קשר להשבחה.

הוא לא חייב.

אז הוא חייב לשלם.

הוא חייב,

מכיוון שההשבחה שאין לך בעלים. כי האומן לא קונה. וממילא האומן אין לו מה לקנות, זה לא השבחה שלו, אין לך...

כשזה שלך, זה שלך ההשבחה, אבל כשלא אתה יצרת את ההשבחה, אלא הצבע של הבעלים יצר את ההשבחה,

ממילא, כשאתה הזקת לו את זה, אתה שפכת לו צבע על צמר ונהיה מושבח, ההשבחה, כאילו הבעלים יצר אותך.

ואתה הלכת ושרפת לו את זה, אז תשלם גם צמר וגם צבע.

תשלם 25 שקלים, כמה זמן יוצא לא צבוע.

ממילא אומרת הגמרא שיש חילוק גדול.

זה החילוק בין צמר צבוע לבין נגר. בין נגר אנחנו נגיד אומן,

בין נגר נגיד

אומן קונה את השבח והוא פטור אם הוא הזיק ומצא מלון.

עכשיו נחזור לסיפור. הנה, אז יש לנו כבר הבדל בין, אנחנו כבר מבינים מה יכול להיות ההבדל בין טייח לצבעי.

עכשיו שימו לב, הוא שאל שבצבעי זה גם אומנות.

אדם לא הולך לקחת צבעי, יהיה סתם פועל מהרחוב.

כי הוא עושה לו עבודה שחורה. היא הנותנת פה, שהוא קלקל את הצבע. כן, הנה אתה רואה.

אבל יש הבדל גדול.

בצבעי האומנות זה לא העשייה, אלא לדאוג שלא יתקלקל.

שימו לב.

נגר, כשהוא בונה משהו, אם הוא לא אומן, הוא לא יבנה בכלל טוב. הוא לא ידע לשים את הקרש הזה במקום הזה. הוא לא ידע. הוא לא ידע לגלף את זה טוב.

כל הפעולות החיוביות שיש פה, הכל אומנות.

צבעי, אני אומר ככה, הוא לקח צבע של הבעלים.

הצבעי הזה, ידידנו היקר, לקח צבע של הבעלים,

מרח אותו על הקיר.

זה כל ילד יכול, כל פועל סיני יודע לעשות. אלא מה? יצטרכו לדאוג שלא יהיה נזק.

צריך אומנות כדי לדאוג שהצבע של הבעל בית לא יזיק.

האומנות פה היא בשלילה,

שלא יקרה נזק לצבע בזמן המריחה.

אבל האומנות פה,

עכשיו למעשה כשאנחנו רואים קיר צבוע,

אנחנו אומרים, איזו אומנות יפה יש פה? בכלל לא.

אומרים, הצבע שלך יפה, קנית צבע יפה, נכון? אף אחד לא אומר, איזה אומן נפלא שידע לעשות פה קיר יפה צבוע? בכלל לא.

בנגר אנחנו אומרים, איזו אומנות עשה אהרון יפה.

יש פה האומנות החיובית של הנגר.

לכן הנגר קונה את השבח, כי זו האומנות שלו.

בצבעי אין לו מה לקנות.

בסך הכול מה שהשביח את הקיר,

מה שהשביח את הקיר זה הצבע יצר והצבע שייך לבעלים.

מילא הוא הלך לברך את השאלה אצל,

ומילא ההוא הסייד הזה הלך לרב.

הרב אמר לו, תשמע, של מי היה הצבע?

שלך או של הבעלים?

של הבעלים פה.

הצבע של הבעלים פה. אז מה יושבח פה את הקיר?

הצבע, אז הוא לא יכול לשלם. הצבע,

אתה עכשיו הזקת לו את ההשבחה של הבעלים, אז תשלם.

אתה טפטפת טיפות סיד על הקיר המושבח שהוחשק.

כל מה שאתה מורח על הקיר שייך לבעלים.

עכשיו, אם יש לבעלים קיר מסויד יפה מושבר, זה כמו שבא מישהו ואחרי זה מרח לו זכת על קיר מסויד.

אתה חייב לשלם.

אז אומר הרב לסייד, לך תשלם.

אם אתה לא רוצה לשלם, יש לך עצה אחת.

תגרר את הכול ותשאיר לו מחדש, זה כמו שהחזרת את הקיר המושבח לחדש. אתה יכול להחזיר לו קיר מושבח.

אם לא תחזיר לו קיר מושבח, תצטרך לשלם לו נזק.

כמה שהזקת לו, תשיג.

יפה. אבל עכשיו בוא נשאל, עכשיו אתם באים לשאול, ומה קורה בטייח?

בטייח גם הוא אומר לו, החומרים של הבעל בית, נכון?

אז למה זה... אבל יש אומנות בטייח.

למה זו אומנות יותר מסית?

אני אגיד לך פשוט.

כן? הטייח מקבל, איזה חומרים?

הבעל בית שילם לו את החומרים, יפה מאוד, אבל החומרים כבר לבד. אבל הוא עושה אותם יפה.

הוא צריך לקחת, לערבב לו, ליצור לו את זה.

הוא צריך ליצור לו את זה. הוא יודע כמה חומר מהזה לא עושים. הוא עוסק כבר ברוכן. כמה זה... מילא את כל ההשבחה של הטייח יצר מי?

הטייח. מילא מכאן, מהרגע שהוא מתחיל להשביח, כל ההשבחה שייכת אליו.

מילא הוא, מזיק לו את זה, הוא פטור.

כי אומן קודם משפח, הוא פטור מספק.

יש פה עוד נקודה, אותו דבר נגח, איפה יש פה עוד נקודה להוסיף,

נקודה שצריכים לדעת

כשאדם מזיק סתם חפץ לשני, סתם ידיעה כללית, אדם מזיק חפץ לשני,

אז נאמר הוא לקח לו, הוא שבר לו חלון בבית,

כמה יכול לשלם לו?

מחיר חלון! יבוא בעל בית ויגיד, למה מחיר חלון?

אתה תשלם לי בית עם חלון עולה כך וכך, בית בלי חלון עולה כך וכך, נכון?

תשלם לי כמה עולה בית, בלי חלון.

תשלם לי את הפער ביניהם. לא.

לא אומרים ככה, מדוע?

כי דברים שאפשר לתקן אותם לידי תיקון,

אז הדין הוא,

שלא צריך לשלם. שאתה לא משלם כמה שהזקת את השבח.

משלמים כמה שעולה לתקן.

באומן זה לא שייך להגיד את זה שתשלם כמה שעולה אומנות. כשהאומן הזה הזיק את השידת טבעה, בגלל שהוא בנה,

אי אפשר להגיד,

טוב, אני לא אשלם לו כמה שעולה שידה,

אני אשלם לו כמה שעולה לתקן, זה לא לתקן, זה ליצור מחדש. זה נקרא שהרקת לו את השידה.

אבל אם נאמר, הוצאתי לו בורג אחד מהשידה, אז אני לא אגיד לו כמה עולה בורג בלי שידה ועם שידה. לא.

התיקון של זה, זה על ידי הכנסת בורג חדש. זה מה שאתה צריך לשלם, הכנסת בורג חדש.

למה אני אומר את זה?

כאן הסייד הזה,

הסייד הזה אומר לו, תשמע, אתה מחייב אותי כמה שעולה בית לא מסויד וכמה שעולה בית כן מסויד, את ההפרש ביניהם, את ההשבחה, מה פתאום?

איזה מין דבר זה?

אני צריך לשלם לך כמה שעולה לסייד בית.

אפילו שהזקתי לך בית מושבח, אבל לא על זה משלמים.

משלמים.

הרי איך מתקנים את הנזק הזה? באים ומסיידים, נכון? אני אשלם לך כמה שעולה לסייד.

אז הוא אומר לו, נכון.

ואז מילא,

מה הצבאי רוצה בטענה הזו? אם אני חייב לשלם לך כמה שעולה לסייד,

בסדר, זה המחיר שאתה חייב לי, נכון?

זה המחיר שאתה חייב לי, בסדר, אז אף אחד לא ישלם לאף אחד.

נכון? הצבאי אומר לו, תשמע, כמה אני חייב לשלם לך?

הזקתי לך, נכון, אז אני אשלם לך כמה שעולה לך לסייד.

אבל אתה עוד לא שילמת לי משכורת על הסיוד שלי, אז גמרנו, אתה חייב לי את המשכורת,

אני חייב לשלם לך כמה שעולה לסייד.

אבל כאן יש בעיה אחרת, לכן הסיפור הלך.

הסייד הזה עשה לו עבודה בזול מאוד, הוא היה חבר שלו.

הוא לקח על העבודה שלו הרבה פחות, נכון?

אז הוא אומר לו, תשמע, אתה חייב, אני חייב לך לעבודה, הוא אומר לסייד, אני חייב לך לעבודה כמה שסיכרנו, פחות, נכון? הולכים לפי הסכמים.

200 שקל, אבל סייד חדש כמה יעלה לי?

500. אז תשלם 500, תשלם 500, זה מה שהוא אומר לו.

500. זה החשבון. 300, כמובן. 300. חוץ מזה שיש גם לגרד את מה שעשה לפני. זה גם נכון, זה הוא גם יצטרך לעשות, בהחלט.

הוא צריך לתקן את הנזק. איך מתקנים את הנזק? מגרדים וצובעים מחדש. ואם אתה לא תצבע, תשלם לי כמה שעולה לי לסקור צבעי חדש ולסייד. לא מספיק שאני אשלם לך,

שאני לא אשלם לך רק על מה שהבטחתי לך, בגלל שאתה לקחת מחיר נמוך, אבל כמה לי יעלה, יקר.

אתה הזקת לי צבע יקר.

אתה הזקת לי צבע מושלם.

ברור.

מסקנה?

זהו, המסקנה, אמרנו שהטייח פטור מלשלם מכיוון שהוא קנה את השבח והוא הזיק לעצמו, ואנחנו פוסקים שמספק אומן קונה משבח כלי. והצבעי, מכיוון שהצבע זה לא השבח של האומן, והוא הזיק את השבח של הבעלית,

ממילא הוא חייב לשלם לו כמה שעולה לסייד דירה מחדש.