שאלה שבועית עולמית - הרב עקיבא מאמו - מס' 1

- - - לא מוגה! - - - 

כעת אנחנו נמצאים בערב פסח,

אז מצוי שאדם

היה צריך לצאת מחוץ לביתו,

לאכול משהו, ליטום משהו, ומה שקרה הוא שהוא הלך למכונת קפה

והכין שמה, הכניס את הכמה שקלים,

והמכונה התחילה להכין את הקפה.

תוך כדי הכנת הקפה הוא פוגש חבר,

וכדרכם של ידידים,

נערכה השיחה ופטפטו, והוא לא שם לב שהקפה כבר היה מוכן,

והמכונה צפצפה והודיעה לו שזה כבר מוכן הקפה.

ומה שקרה זה שהוא המשיך לדבר,

והגיע אדם אחר.

אדם השני שהגיע,

הוא לא רע שיש שם את הקפה של הראשון מוכן,

כי בדרך כלל זה הולך בצורה שעולה הקפה מלמטה,

ואז יש דלת זכוכית כזו שפותחים אותה, או פלסטיק,

שפותחים אותה ומוציאים את הקפה.

עכשיו, בדרך כלל כשבן אדם עובר על יד מכונות כאלה, אז בדרך כלל אין שמה קפה, אין שמה שום דבר.

אז אותו אדם הכניס את הכסף שלו כדי להזמין,

וכמובן שהראשון לא ראה.

ומה שקרה זה

שהקפה

של השני גם כן נהיה מוכן, וכמובן שפך את הקפה של הראשון,

ושני הכוסות קפה נפסדו ונשפכו והפסידו את הקפה.

מה שקורה כעת זה שהשני,

שהזמין את הקפה אחרי הראשון,

אז הוא טוען

מה הפירוש.

מה, אני צריך לחלום שיש בפנים קפה?

בדרך כלל, חונת קפה עומדת,

אין בן אדם שעומד צמוד ומחכה לקפה.

בדרך כלל, אז אין שום סיבה

שהקפה הזה,

יהיה בפנים.

ומילא, אומר השני, תשלם לי בבקשה. אומר השני לראשון, תשלם לי בבקשה את הקפה.

למה? כי בגללך, אתה הראשון,

הפסדתי את הקפה שלי.

אין דרך. שני הכוסות נשפכו.

כן.

כן. זה לא שהראשונה נשפכה. כי הראשון השאיר את הכוס,

הראשון השאיר את הכוס,

ואז כשאתה מזמין שוב מהמכונה, אז היא פשוט,

איך אומרים, פותחת את הלוע הזה,

ושוב פעם הוציאה עוד כוס, ועד שני הכוסות נשפכו.

כן.

בקיצור,

עכשיו, האם חייב השני לשלם לראשון

את הקפה או לא? זו השאלה. האם חייב,

ואם חייב, אז מאיזה דין? ואם פטור, אז מאיזה דין, כמובן.

זה שאר שאיר את הקפה במכונה,

מה אתה משאיר קפה במכונה? זה ברור שהוא חייב לשלם לי, רק ככה.

זה הטענה בדיוק.

זו הטענה בדיוק.

למה אתה משאיר? איזה סיבה יהיה שיהיה הפוך.

מה הוא רוצה להגיד, שהוא ישלם לו או שהוא לא ישלם לו? לא, לא ישלם לו. הוא רק רוצה להתפטר מהסכום. הוא רוצה להיפטר מהסכום הראשון, והשני תובע את הראשון. מה פירוש פה לחמש, שש שקל כוס קפה פה? זה מקום יוקרתי.

תשלם לי.

תשלם לי את זה.

אנחנו לא דנים פה על הכסף כמו על הדין.

זו השאלה.

נתחיל לדון כאן ככה.

יש, בואו ננסה להתחיל להבין מאיזה דינים הוא יכול להיות חייב ומאיזה דינים הוא יכול להיות פטור.

יש יסוד, יש דין שנקרא גרמא.

גרמא בן זיקין פטור בידי אדם וחייב בדיני שמיים.

גרמא בן זיקין.

עכשיו, יש עוד דרגה יותר חמורה מגרמא, זאת אומרת שאתה מתקרב יותר

לאיסור, להיזק, ונקרא גרמי, כמו שאתה אומר.

כן.

לכאורה,

בפשטות,

הייתי אומר שיש פה דין של גרמא.

אני גרמתי לאן לשפוך לך את הקפה.

אני לא עשיתי שום דבר בידיי, לא לקחתי את הקפה שלך, לא שפכתי, לא ידעתי בכלל שיש פה משהו.

אז נגרם מההכנסה של הכסף שלי,

הראשון אומר לשני,

ממה שאני השארתי את הכוס קפה בפנים והמשכתי לפטפט עם ההוא ולא לקחתי אותו מיד,

זה גרם לנזק שאתה באת והכנסת. מה אני שותף לעסק הזה?

ממש, זה גרמא גמור.

ככה לכאורה יהיה מקום לומר.

אולי אפשר להגיד שבעל המכונה חייב להשתיים. למה שבעל המכונה יהיה חייב? כי אדוני, כל עוד יש כוס בפנים ונגמרה השמירה... מה הוא צריך? הוא הולך לעשות מגנט שזה לא נפתח? לא, שייעשה צפצוף. ברגע שמסתיים ה... כשהסתיים, היה צפצוף, היה צפצוף, והוא היה שקוע בשיחה ולא התייחס. מי אמר שהיה צפצוף?

לא, בוודאי, זה המקרה, זו השאלה.

עכשיו, גם אם לא היה צפצוף, גם אם לא היה צפצוף במכונה הזאתי,

אדם השני, הראשון, לא יכול לטעון, לא ידעתי. בדרך כלל, דרך העולם... יש לי מה שיזכיר לי, אני נכנסתי. לא, אבל אין כזה דבר. אתה ראית אנשים קונים קפה? כן, מחכים ליה. מחכים ליה. מחכים, קופצים על זה כאילו.

זה הדרך של העולם.

בן אדם עובר, רואה מכונה סגורה, אין כלום,

תחשוב שיש בפנים קפה. הפוך, הפשטות היא שאין קפה.

זה צריך ל...

זה הנושא.

עכשיו, אנחנו רוצים לכאורה להגיד שהוא יהיה פטור מדיני אדם וחייבים לשמיים,

מדין גרמא בנזיקין פטור.

אבל זה לא כל כך מדויק, אנחנו רוצים לחדד קצת את השאלה,

ואז על ידי שנחדד את הציור,

אנחנו נראה שזה לא גרמא אלא גרמי יותר.

למה?

כי זה בריא איזקה.

הגדר,

הגדר של ההבדל בין גרמא לגרמי,

זה שבגרמא, נכון, זה לא היה ישיר.

גרמי גם, לא היה ישיר.

רק ההבדל הוא שגרמא זה לא היה ישיר,

אבל זה בכלל לא היה בטוח שיהיה איזק.

זה ספק אם היה יכול להיות איזק.

כאן איזק הוא בריא, בריא שיבוא איזק. למה?

כי כיוון שאף אדם בעולם, כשיש שער פלסטיק כזה שסוגר שם, אף אדם בעולם לא היה חולם

שיהיה שם כוס.

ממילא בריא איזקה,

שהראשון היה צריך לחשוב, להפעיל את המחשבה שלו.

הרי אם אתה עכשיו מתחיל לדבר איתו ולא יצויר שאתה תשכח את זה,

אז מי שיבוא לשם אחר כך לא ידע,

ולא ידע ויזיק את הכוס, ואתה תזיק את הכוס שלו.

אז היה לך, זאת אומרת,

ברור שיגיע ההזק.

ההזק, ברור שהוא יגיע. רק זה שהוא לא שם לב, זה לא מחייב שלא יבוא. בדיוק, בדיוק. כי הרי הפוך. זה התרשם, זה משלמות שלו. בדיוק. האי שימת לב שלך היא לא עשתה ספק אם יהיה ספק אם לא. האי שימת לב שלך היא ודאי תגרום לנזק.

ועל זה חז״ל אמרו שזה נקרא גרמי,

וגרמי חייב,

אבל... גרמי זה יותר קרוב לנזק מכמה? כן. יותר קרוב למייזיד מאשר לאונס.

יותר קרוב בכוונה.

כן. יש אונס,

זה יותר קרוב לכוונה, זה לא בכוונה תחילה.

לא שם לב סוף סוף. זה קרוב לנטגוריית בכוונה. כן, כן.

אז לכאורה,

אנחנו, אם חידדנו נכון את השאלה,

אז יוצא שזה בעצם לא גרמא אלא גרמי,

ולכאורה יהיה חייב השני לשלם לראשון את הכוס.

אם נעיין בדברי השולחן ערוך בסימן שפו,

סעיף א' אני קורא,

כותרת של השולחן, של הדברי השולחן ערוך,

זה הראשון שהכניס.

כן, הראשון שאירוע אורבן, כן.

חילוק שבין גרמא בן זיקין לדינא דה גרמי וכולי.

אומר השולחן ערוך

בעמוד הראשון

קיימה לן כרב מאיר דדאין דינא דה גרמי.

דהיינו שחייבים

דנים דינא דה גרמי,

ואם אנחנו רואים מקרה של גרמי,

אנחנו מחייבים.

אומר הרמא,

ודווקא באדם חייב דינא דה גרמי,

אבל בבהמה לכול עלמא פתור.

אז לכאורה, אם נבוא לדון את המקרה שלנו,

אז יצא מפשט אבל בבהמה פתור.

כל מה שחז״ל אמרו שגרמי הוא יותר קרוב לכוונה,

וכיוון שהוא יותר קרוב לכוונה,

אז זו סיבה לחייב את האדם ולא לפתור אותו כמו גרמה,

וזו סיבה יותר לחייב אותו,

את הממון,

כי למרות שזה קצת דומה לגרמה, אבל זה יותר קרוב לכוונה, ולכן מחייבים אותו,

אבל בבהמתו לא נאמר הדין הזה.

אז מילא כאן... זאת אומרת, הרמב״ם חלק בין בן אדם לבהמה בדין הזה. כן, ונראה שהשולחן הערוך לא חולק על זה, כי הוא גם הביא את זה בשם הבית יוסף,

וגם ככה מהפוסקים משמע, שהשולחן הערוך לא חלק על זה. זה נימוקי יוסף.

זה נימוקי יוסף, יכול להיות. אני לא... האמת, הצילום פה מאוד מפושטש.

אבל אני חושב שהפוסקים אומרים,

כן,

הפוסקים אומרים שפשטות השולחן הערוך לא חולק.

אז מילא יוצא לנו כעת,

יוצא לנו כעת

שלפי דברי הרמה,

אז הוא יהיה פטור על הכוס.

כי הרמה אומר יסוד,

שכל מה שחז״ל חייבו זה גרמי של האדם.

זאת אומרת, צריך פה צירוף של אדם, שהוא בר-דף,

עם יותר נטייה לכוונה להזיק,

וזה נקרא גרמי שחייבו.

אבל, תראה את הנקודה,

אבל אם זה בהמתו של האדם,

אז זה כבר פחות, אין את הדעת בבהמה.

אז מילא זה שוב חוזר להיות כמו הדין של גרם הרגיל ופטור.

אבל אז במקרה שלנו הוא יהיה חייב. ולכן במקרה שלנו הוא יהיה פטור, כי זה בהמתו.

זה לא בהמתו. זה כליו, זה בהם, זה לא.

לא, מה בא להגיד לא אדם? מה הכוונה בהמתו?

דווקא באדם חייב, אבל בבהמה... אדם אבל עשית את הטעות.

לא, אבל זה נגרם מהכלים שלו.

גרמי בממונו.

אה, הוא רוצה להגיד שהמכונה זה כאילו בהמתו, הוא השכיר אותה לכמה שניות,

והיא זו ששפכה את הכוס של השני?

לא מצד שהוא השכיר אותה, מצד שתכלס המזיק, זה ממונו, זה לא הוא.

אה, זה לא בידיים שהוא עמד עם הכוס ומישהו נתקע בו כאילו הוא עמד במקום בעייתי. מקום סכנה, או כן, כן, כן, כן.

זה לא נעשה באדם עצמו, אלא זה נעשה על ידי ממונו.

וכיוון שזה נעשה על ידי ממונו,

אז לפי הרמה נכון היה פטור. אפשר לדמות על הבהמה לזה, כאילו לפי הרמה יכול להיות שהוא יהיה פטור. כן.

עכשיו,

אז מה שיוצא לנו פה זה שאם נחשוב שזה גרמה,

אז פטור.

אם נחשוב שזה גרמי,

אז גם כן פטור.

למה? שורה אחרונה, אם נחשוב שזה גרמה, פטור. פטור. גרמה פטור. אם נחשוב שזה גרמי, פטור בגלל שזה לא אדם. או בהמה.

שזה בהמתו, זה ממונו, זה לא הוא.

אז ממילא, מצד, או שזה גרמה פתור, יפה מאוד, מכל צד יהיה פתור.

עכשיו נעמיק

מה הגדרים של הדבר הזה פה, בוא נעמיק. אם נצליח להוכיח שהוא בעצם מזיד,

אם נוכיח שהוא היה מזיד, אז הוא חייב.

מה זה? אדם מועד לעולם. מה זה? כן. אדם מועד לעולם, בן הער בן ישן, הוא ער,

והוא שם מכשול ברשות הרבים, זה רשות הרבים.

נכון.

המקום של הכוסות שנופל. לכן דחינו ואמרנו שהוא לא גרמה, הוא גרמי.

לא, אבל אי אפשר להגיד, הרי זה היה בלא חובה. זה כמו שבן אדם עובר, כולם עוברים עם העגלות, אני אבוא, אשים עם עגלות, עם גלגלים

מגומי, כאילו, שמנופחים באוויר,

ואני אשים שם הקרשים שלי של הנגרייה, ויש להם מסמרים.

אני צריך את זה לנגרייה שלי,

אנשים צריכים לעבור שם, אז יהיה להם פנצ'רים, אז אני מזיק בידיים, מה?

אתה בעצם מעורר את השלב הבא של השיעור עכשיו. זה שהוא משאיר את הנקודה של ה... את הכוס שלו שנייה אחת מעבר לרגע שהמכונה שופכת את המיץ,

הוא נקרא מזיק, הוא שם בור ברשות הרבים. נפלא, נפלא ביותר מה שאתה אומר. באמת נפלא ביותר. תראה, תשים לב, אנחנו התחלנו עם גרמה,

אחר כך חכנו שהוא גרמי.

נחלשנו. עכשיו אנחנו נחזק, חיזקנו. עכשיו אנחנו נחזק אותו יותר, והוא נקרא בור ברשות ערבים. בור ברשות. סוגיה של בור ברשות ערבים.

ככה.

נראה לאחר העיון, כמו שאתה אומר, עיינת בעניין בעומק,

זה בדיוק בו.

כי ברגע,

כל זמן שהכנסתי את הכסף והמכונה מכינה,

המכונה מכינה. אני מקבל שירות ממנו. אני מקבל עכשיו את השירות מהמכונה.

מהרגע שזה נהיה צפצף וזה נהיה מוכן, על האדם מוטל להוציא את זה.

מהרגע שזה צפצף וזה היה מוכן ולא הוצאת את זה,

מעכשיו זה רשות הרבים כאן,

וזה בור ברשות הרבים שיכול להזיק. אתה חייב מייד לפנות את זה משם, אני הוכיח את זה מגמרא מפורשת.

בוא נראה.

הגמרא...

או לפחות לעמוד שם על יד קרוב, שבן אדם יבחין שהוא לא... לעצור, כן, כן.

אבל זה ממש בור ברשות הרבים, ועוד מעט אנחנו נראה איך שזה בדיוק הגדרים של הגמרא אומרת שזה בור ברשות הרבים. בפועל הנזק היה בתכלס, אבל בפועל, בפועל, מי הזיק? מי שפך את הכוס?

הכוס. הכוס, שזה כליו.

אנחנו חוזרים עוד הפעם לגרמי, יש פה שתי מצבים, זה קשה מאוד. אתה... תראה, זה עוד מעט נגיע לרמב״ן, תראה, זה משהו נפלא פה, כל העסק. כן, אתה מעורר טוב, תסתכל.

אז תראה, תראה.

אז בואו נעמוד עכשיו איפה שאנחנו אוחזים.

בואו נעמוד איפה שאנחנו אוחזים.

חשבנו גרמה,

אחר כך גרמי, עכשיו אנחנו...

גירול.

עכשיו אנחנו אוחזים ב...

בור.

בור, ברגע שהאדם לא פינה את הכוס שהיא הייתה מוכנה, זה בור ברשות ערבים. בור ברשות ערבים חייב.

עכשיו ככה, תסתכל לגמרא בתמ״ח עמוד א',

אמר רבא, הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות,

וחפר בה בורות שהכינו מערות.

בעל השור חייב בנזקי חצר,

ובעל חצר חייב בנזקי הבור.

כן?

היה סיפור כזה, אדם הכניס שור לחצר של בעל הבית,

שלא ברשות הבעל הבית,

וחפר בה בורות שהכינו מערות.

מי

חפר בה בורות שהכינו מערות?

השור.

השור חפר בה בורות שהכינו מערות,

בעל השור חייב בנזקי חצר, וכמובן נפלו שם הכלים וניזוקו.

בעל השור חייב בנזקי חצר,

ובעל חצר חייב בנזקי הבור.

בעל החצר חייב בנזקי הבור

ובעל חצר חייב בנזקי הבור.

למה בעל החצר חייב בנזקי הבור?

והרי הוא לא חפר.

למה בעל החצר חייב בנזקי הבור? הרי הוא לא חפר.

אומרת הגמרא

אף על גב דם מר כי יכרה איש בור ולא שואו בור

הרי התורה אומרת שצריך שהאדם יכרה בור,

ואם שור, אז אין את החיוב של תורה. לא, פסוק כתוב, יכרה איש. כי יכרה איש בור, וכי,

כן.

לא שור.

וכי יפתח איש בור, כן, זה ההמשך.

כל פנים, לא שור.

אומרת הגמרא, כאיבן דאית ללאה איך למלא יהיה ולא קמא ליה,

כמאן דקר יהיה דמי.

אתה ראית בורות בחצר שלך, לא עשית את זה אתה.

מהשנייה שאתה גילת שיש בור,

ולא כיסית, כדרך כל אדם נורמלי, אתה חפרת את זה.

כמאן דקר יהיה דמי. הוא חפר את זה, אתה חפרת את זה.

אנחנו אומרים, זה היסוד כאן בכוס.

נכון, מותר לך להזמין כוס במכונת קפה.

מהשנייה שלא פינית את זה כשהגיע הזמן,

זה בור, תפנה את זה מיד.

לא פינית את זה מיד, אתה שמת מכשול, אתה חפרת בור עשרה טפחים, שחייב על מיטה וחייב על נזיקין.

אתה חפרת בור ברשות הרבים.

בכל נזק שיגרם מזה אתה חייב.

חייף או מדין בור.

כי הגמרא הזאת ככה.

כן, לכאורה. לא, וזו גמרא שנפסקת להלכה גם.

עכשיו,

אם כך...

כן, שמועות ה'.

מה? שעות ה' קטנה להלכה.

בגמרא? כן, כן, אני יודע, זה נפסק להלכה. כן, ודאי, ודאי, שולחן הון חוסק את זה ככה, זה הדין.

עכשיו,

אם כן, יש לנו כלל נוסף בהלכות בור.

שור ולא האדם, חמור ולא כלים.

ממילא, אז מתי חייבים על בור? מתי התורך היווה בור?

דווקא שור שנופל לבור

או חמור שנופל לבור? בעלי חיים.

אבל שאר מהמונו של האדם,

זאת אומרת, אדם ובעלי חיים,

אבל שאר ממונו פטור.

יש פטור כלים בבור. אם נופלים כלים לבור ונשברים, פטורים עליהם.

שור ולא אדם, חמור ולא כלים.

ממילא, כאן מה הזיק?

מה הזיק את מה?

הממון שלי,

זה בור.

אני לא צריך להיות בעלים על זה אפילו.

אבל מה ניזוק? הקפה של ההוא.

שור ולא אדם, חמור ולא כלים.

אז גם אם נאמר,

חיזקנו אותו והפכנו אותו מגרמא לגרמי,

ומגרמי לבור המאזיק.

אבל עדיין כאן במקרה הזה הוא פטור, כי הקפה נשפך, והקפה נאמר עליו שור ולא אדם, חמור ולא כלים. עוד פעם. מה עם פיטים?

לא, פטור. מה זה פיטים? פטור. אני אגיד לך למה. תראה,

אם מישהו עבר על הקרש שלי עם עגלה ונהיה לו פאנצ'ר מהמסמר,

אז אני הזקתי לו.

אבל אם הוא דרך על תבלית ביצים שלי ונהיה לו פאנצ'ר, אני גם הזיק אותו וגם הוא הזיק אותי.

זה כמו שקרה בקפה, שתיהם הפסידו. הגמרא אומרת,

תקשיב טוב מה שאתה אומר, הגמרא אומרת שהגדר של נזק של בור,

יש לנו,

הרי, הרי, לא, כשהתורה אמרה בור, אם אדם נופל לבור, הגון נזק, הבור לא נזק. תשמע, תשמע טוב.

כשהתורה אמרה בור, היא לא התכוונה אם יש חפירה באדמה.

כשהתורה אמרה בור, היא לא דיברה על חפירה באדמה.

היא דיברה על כל דבר שיש לו גדרים של בור.

אומרת הגמרא בכמה מקומות,

שהגדרים של בור

זה שהמזיק והניזק שותפים ביחד.

כן.

כן? אתה שומע? כן, כן. השור גם כן הוא שותף לנזק,

גם הוא, בהכבדה שלו, בנפילה שלו, גם הוא שותף. המזיק והניזק שותפים, זה הגדרים של בור. זאת אומרת, אם היה נופלת על הגול, הוא לא היה ניזוק.

בגלל שהוא חמור, הוא ניזוק אם הוא חבר.

אבל זה גם סיבה, כי זה בור.

אז עכשיו נראה איזה יפה.

אחרי שאמרנו שהאדם הזה, בעל הקפה הראשון,

לכאורה יהיה חייב מדין בור,

אבל פטרנו אותו בכל אופן מדין שור ולא אדם, חמור ולא כלים, שפטורים על כלים בבור, והקפה הזה זה ממונו של האדם, זה לא,

זה נקרא כלים, ועד כמה זה...

זה נקרא כלים ולא בעלי חיים, כי יש פטור.

רק בעלי חיים חייבים בבור,

אבל שאר דברים לא חייבים בבור,

לכן

פטורים על הבור, פטורים בבור.

עכשיו, עוררו פה מקודם שאלה,

מה פירוש זה לא שלי?

הרי כשאדם הכניס את הכסף לתוך המכונה,

אז זה לא שלו.

הוא קנה את זה?

מעות לא קונות להלכה.

צריך איזה קניין

חוץ מהמעות.

אז איך הוא קנה את הבור?

אז תשובה פשוטה.

יש גמרא מפורשת

במרובה,

סליחה, יש גמרא מפורשת במסכת פסחים, דף ו' עמוד ב', זה הדף האחרון פה.

הגמרא אומרת

דאמר רבי אלעזר שני דברים אינם ברשותו של אדם והשאנה כתוב כאילו ברשותו, ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות הוא למעלה. זה ממש נוגע לימים האלה שלנו.

חמש שעות משש ולמעלה?

כל דבר שאינם ברשותו של המסכת כאילו ברשותו.

אז ממילא גם אם הוא לא זכה, כי מעות לא קונות והוא לא זכה בכוס שהזיקה,

הכוס המזיקה, הראשון,

הוא בעל הכוס המזיקה,

הוא לא זכה בכוס עדיין והוא לא בבעלים שלה,

אבל בבור, מהלכות בור לא צריך להיות בעלים.

התורה עשתה את זה ברשות האדם.

זה טענה אחת.

טענה שנייה יש לתרץ לפי דרכו של הקצות, קצות החושן.

הקצות החושן אומר יסוד

שלא צריך

שהאדם יגביה בידיים

את החפץ,

אלא אפילו אם הוא גרם להגבהה,

אדם שהכניס את הכסף למכונה זה גרם למכונה להעלות את הכוס,

אז על ידי זה גם לגרום הגבהה סובר הקצות,

גם כן זה נקרא הגבהה, וממילא הוא קנה את זה מדין זה, אבל אנחנו עוד צריכים להגיע לכל החידוש של הקצות, שגם

על ידי לגרום הגבהה זה גם כן נקרא קניין הגבהה,

אלא בגלל שעשה הוא ברשותו.

מה שהקמאה אומרת שהתורה עשתה ברשותו, אז אדם לא צריך להיות בעלים על אבן

ולשים אותה ברחוב ולהיות חייב מדין בור על נזקים.

מספיק שהוא צם את זה, התורה עשתה את זה ברשותו.

כי אתה מאזיק, ככה ככה מזיקים, איך מזיקים?

זה, יצאנו למאה, הוא מוסגר, נקודה.

איך?

לא, אבל מדובר, מה המקרה? מדובר שהוא הכניס את הכסף,

הוא התחיל לדבר עם החבר שלו, והמכונה עשתה את כל הפעולה והוציאה את הכוס.

זה סתם מצד עצמה, אם הוא לא היה מפעיל את זה, כאילו, זה כמו שיש לך מנוף, שנייה. יפה, אז בפשטות... מנוף, אני שומע את זה, אז זה נקרא שאני לא עשיתי.

בפשטות, בפשטות, בפשטות, בפשטות, בפשטות,

לוקח כוס, מגביה אותה, ככה הוא קונה. אם אני אלחץ פה על כפתור,

אם אני אלחץ על כפתור בשולחן, אם הייתם מוכנים, זה היה מתרחש? אם הייתי, לא.

לא התרחש. אבל זה חידוש, מה שהקצות אומר, שהגבהה קונה גם אם הוא לא מגביה בידיים, אלא מכוחו.

הפשטות היא שחייבים שזה יהיה בידיים. איננו מגביה?

הקצות מחדש, שגם אם זה מוגבל על ידי כוחו. אני לוחץ פה על כפתור,

ועכשיו זה גורם לכוס כאן, אם יש לזה פלסטיק, מרים אותנו ככה.

גם זה נקרא קניין הגבהה.

אני לא מכיר את הכוס הזו בכלל, מה? איך אני, לא נגעתי בה בכלל. זה משנה. קניין הגבהה זה ככה.

קניתי.

זה חידוש, בסדר.

אבל אנחנו רואים, לא צריכים להגיע להקצות. מה החידוש של הקצות?

הפשטות של קניין הגבהה זה שכשאדם מגביה את הדבר,

אז הוא קונה בידיים.

כשהוא אומרים בידיים. כן, הורד בעלות.

וכשהוא לא אומרים בידיים?

כשהוא לא מרים בידיים והוא גורם,

אז זה חידוש לומר שגם זה נקרא הגבהה, קניין הגבהה.

השני, אין לו אשמה פה.

השני? השני בא, תובע אותו.

כן, אבל אולי צריך לשים לב שיש פה...

כן, אתה פעם ניגשת למכונת קפה. יכול להיות שהוא הלך הצידה, הוא חשב שהוא הלך הצידה וגמר. הוא לא עמד בדיוק. מכונת קפה עומדת, אין על ידה בן אדם שעומד ומחכה. איך הבני אדם קונים קפה? מכניסים את הכסף,

עומדים, מחכים, רק נהיה צפצוף,

הם רצים להביא את הכוס קפה.

כן?

רצים להביא את הכוס קפה.

פה עומד הבן אדם, מדבר עם החבר שלו,

אז הפלסטיק סגור,

אחרונה עומדת, לא כתוב כלום, כתוב להזמנת קפה.

בא, הכניס, הוא לא חלם.

פתאום כשקראת בראיון הוא פותח, רואה שתי כוסות שפוחים, הוא עושה לו, היי, מה אתה יודע?

אני מתעורר ההוא, אומר לו,

היי, הקפה שלי, הקפה שלי, הקפה שלי, תשלם לי, מה הקפה שלך?

אז עכשיו, אנחנו עומדים עכשיו בנקודה שהחיוב שלו צריך להיות מדין בור ברשות הרבים,

ואמרנו שבור לא צריך להיות בעלים עליו, כמו שמוכח בגמרא, וגם אם נאמר,

למה זה לא צריך להיות בעלים? גם אם נאמר שצריך להיות בעלים,

אז אפשר לפי הקצות לומר שעל ידי שמכוחו הוגבה הכוס,

הוא קנה את זה.

אבל, למה הוא פתור עדיין?

בגלל שהגמרא לומדת שור ולא אדם, חמור ולא כלים,

שכל דבר שאין בו רוח חיים לא חייבים בבור,

ובקפה אין רוח חיים.

נדמה לי, פתור על הקפה,

כן?

גם אם נאמר לחייב אותו מדין בור,

אבל הוא פתור.

למה?

בגלל שהתורה אומרת שור ולא אדם, חמור ולא כלים, חייבים רק על בעלי חיים.

והקפה הוא לא דבר שיש בו רוח חיים.

וכיוון שאין בו רוח חיים, אז הוא פתור.

כן?

ברור.

עכשיו,

יש פה נידון,

עוד נידון קצר נוסף בכל העניין הזה.

אם נתבונן, נחזור קצת לתחילת השיעור, נתבונן, אמרנו שלכאורה יש פה דין של גרמי.

מה זה גרמי?

אמרנו, גרמי זה שלב אחד אחרי גרמא.

גרמא הוא יותר קרוב לאונס,

גרמי הוא יותר קרוב לכוונה.

מה הגדר שאדם שגורם נזק לחברו,

אני קורא לזה גרמי ולא גרמא?

הגדר, האם בריא היזק, האם בוודאי יבוא ההיזק או לא?

פה אמרנו, בוודאי יבוא ההיזק.

אם האדם הזה היה אדם קצת בעל מחשבה ולא היה נגרר אחרי השיחה עם החבר שלו,

מה היה חושב?

הרי יכול להיות שאני אשכח את זה,

אז יחכה, ובינתיים יבוא מישהו ויכניס את הכסף ויפעיל. מה יקרה לכוס קפה של השני? יינזק.

זה ודאי שיבוא ההיזק.

אילו הוא היה חושב לרגע, מה קורה מכוח המעשים שלו?

לא מעשי ישיר, אבל מה קורה מכוח המעשים שלך?

ודאי יבוא ההיזק.

אז כיוון שזה גרמי,

אז יש פה שילוב מעניין של בור עם גרמי.

כיוון שיש פה שילוב של בור עם גרמי,

אנחנו מגיעים כאן לשאלה מסוימת.

כן?

מתי שבן אדם השאיר את הכוס שלו,

שהוא הולך להכניס, הוא רואה שיש פה כוס.

מדובר, אז הגדרנו, אמרנו,

שהמכונה היא עומדת עם איזו זכוכית פלסטיק כזו שסוגרת,

ולא רואים. המכונה, אחרי שהיא מצפצפת ומודיעה שהגיע הכוס,

כבר לא רואים שיש כוס.

אבל לכאורה צריך להגיד שהבן אדם התרחק מהמכונה.

כן, הוא עמד באופן שהוא דיבר עם חברו. הוא דיבר איתו,

ונגרר לגמרי מחוץ, אחרת הוא יכול להפוך הוא,

אם אני עומד שם ומחכה לכל שתצא.

אם הוא היה עומד,

אז הוא היה שומר על הבור, שלא יינזקו. מצוין. אחד עומד מסביב הבור ואומר, אל תתקרבו, אל תתקרבו. מצוין. אם מישהו ייפול, הוא יהיה חייב. מה זה, אל תתקרבו? אבל... אם הוא יתרחק מהמקום, אם הוא לא יתרחק משם,

אני לא יכול, אני צריך לדעת אם... כן, זה היה המקרה שהוא נטל לכיוון החבר שהוא דיבר איתו, והיה...

המכונה הייתה נראית תמימה.

אז עכשיו נדגיש שיש פה גרמי,

דהיינו, זה גרמא של בריה זקה זה גרמי, עם בור.

יש רמב״ן,

אפשר לראות את זה בדפים,

יש פה בראש,

בעמוד הזה כתוב ספר אמרי נועם, אז בסוגריים,

אמרובאות, אפשר לראות את עברי הרמב״ן.

קושייה נפלאה של הרמב״ן בין קונטרס דינא דה גרמי,

ויש לדון במה שהקשה הרמב״ן בקונטרס דינא דה גרמי, ובכל בור

יהיה חייב על כלים מדינא דה גרמי.

שואל הרמב״ן, שאלה עצומה,

אנחנו אומרים

שתמיד אדם פטור על כלים בבור.

למה?

שור ולא אדם, חמור ולא כלים,

חייבים בבור רק על דבר שיש ברוח חיים.

דבר שאין ברוח חיים, פטורים.

אומר הרמב״ן, הרי כל בור זה בוודאי גרמי.

אז איך אתה אומר שפטור על כלים בבור,

אבל לפחות שמדין גרמי יהיה חייב? מדין בור פטור על כלים בבור,

בבור אבל מדין גרמי שיהיה חייב על כלים בבור

קרא הרמב״ן שואל

מדין בור יש לך פסוק כשאתה עושה לימוד שפטור על כלים בבור אבל מדין גרמי, גרמי יש פה הרי אז מדין גרמי יהיה חייב על כלים בבור קרא שואל הרמב״ן

לכאורה אחרי שאנחנו חשבנו לפטור את הבעל הקפה הראשון

מדין שור ולא אדם חמור ולא כלים

וזה דבר שאין בור החיים פטורים

נשאל אבל גרמי יש פה אז

תסתער קושיית הרמב״ן על הסוגיה, על הנידון שלנו,

שלכאורה יהיה חייב מדין גרמי בבור.

אז אנחנו חייבים לקרוא מה התשובות של הרמב״ן כדי לדעת האם לפתור פה את בעל הקפה או לא.

אומר הרמב״ן שתי תשובות בדבר.

אם ככה, אז כל בן אדם, כל בור ש... ככה שואל הרמב״ן, כל בור יהיה חייב מדין דין גרמי. כל בור בכלים יהיה חייב מדין דין גרמי.

לא, מדין בור פטור, יש פסוק.

אומר הרמב״ן שתי תשובות בדבר, א',

דלא בריא זקה שייפלו כלים לבור ולכן עוד דמי לגרמי.

אין לי ודאו, יש ודאות שייפול, אבל שכלים ייפלו, אין ודאות. מה, ודאות שיש כלים?

אולי רק חמורים הימי עברו פה וייפלו.

אין ודאות על כלים, כן? הרי על החמורים ודאי חייבים, אין על זה ויכוח.

הרמב״ן שאל שיהיה חייב מדין דינא דגרמי.

אבל בשביל שיהיה גרמי צריך שיהיה בריא זקה על כלים,

על הפטור, על הדבר הפטור שיהיה בריא זקה, ואין בריא זקה על כלים.

תירוץ שני יותר מחודש,

דא גזירת הכתוב דא פטור כלים בבור אף שחשיב גרמי עניין שם.

מחדש הרמב״ן שגם זה נכלל בלימוד של חז״ל לפטור כלים בבור.

לפטור למרות שזה נקרא גרמי.

חז״ל ידעו שזה נקרא גרמי,

ידעו תמיד.

זה החידוש,

הגמרא באה לומר שגם מדין גרמי לחדש שלא יהיה חיוב גרמי בבור באמת.

זה מה שזה בא לחדש.

פטור כלים בבור בא לחדש שגם גרמי לא יהיה חייב, גם מדין גרמי לא יהיה חייב.

זה שתי התשובות של הרמב״ן.

בגלל זה אתה כתוב, כתוב. למה שאלת בהתחלה את השאלה ככה?

מה?

למה שאלת שכן יהיה דין של גרמי?

ככה הרמב״ן שאל בשאלה, וזו שאלה עצומה,

זו שאלה עצומה מאוד. מה התשובה השנייה? אז חידוש אחד זה, לא, אתה צודק,

מדין גרמי היה צריך להיות חייב,

רק פה אין גרמי,

כי זה לא ודאי שכלים יגיעו.

תירוץ שני,

מה פתאום האב אמין שלך לא נכונה?

זה נכלל בדברי חז״ל שאמרו שפטור על כלים בבור. לפתור גם גרמי, לחדש גם גרמי, לפתור גם גרמי.

לפתור גם מדין גרמי, זה החידוש.

לפי התירוץ השני הוא לא חושב כמו שאלה,

אבל הפשטות היא לא כמו התירוץ השני.

הפשטות היא כמו שהוא סבר בשאלה. בתשובה השנייה, נגיד שלא הייתה שאלה.

נכון, ככה זה. מה התירוץ?

זה התירוץ.

לא הייתה שאלה?

כן.

לא.

שכעת אני חולק על ההבנה שלי בשאלה.

זה שתי ההבנות.

ודאי שיש, אני לא יודע.

עכשיו...

זה נראה יותר בגזרת הכתוב. כלומר, מה פתאום שחמור יהיה חייב וכן למלוא?

מה שונה מזה?

בגזרת הכתוב. מה הסברה בגזרת הכתוב? מה אתה מבין?

לא, אני לא יודע על סברה, אבל זה נראה...

בסברת הכתוב לא צריך סברה בעיקרון.

על כל פנים,

אז בואו נבוא לנידון שלנו,

לכאורה ככה.

לפי התירוץ הראשון של הרמב״ן,

לפי התירוץ הראשון של הרמב״ן,

שלא בריה זקה שייפלו כלים.

פה בריה זקה.

אז מה יסבור הרמב״ן במקרה שלנו לפי התירוץ הראשון?

שיהיה חייב.

כי הרמב״ן אומר יסוד,

שאין אוכל נעמי בבור צריך להיות חייב מדין דין דגרמי,

רק פשוט לא בריה זקה שכלים בבור. בסדר, אבל אם אני אמצא לך מקום שיהיה בריה זקה,

אז יהיה חייב?

כן.

אז מילא בנידון שלנו, לפי הרמב״ן,

יהיה חייב, לפי התירוץ הראשון של הרמב״ן, יהיה חייב על הקפה.

אנחנו רצינו קודם לומר שיש פה דין של בור,

ובור פתור על כלים, אבל לפי התירוץ הראשון של הרמב״ן,

חייב על כלים בבור.

במקרה, לפי התירוץ הראשון של הרמב״ן,

שמדין גרמי יהיה חייב ורק בבור לא חייב בגלל שאין בריא זיקה, זה לא גרמי וכל גרמי צריך שיהיה בריא זיקה וכאן אין בריא זיקה, אז אם אני אביא לך מקרה של בריא זיקה, אז יהיה חייב לפי התירוץ הראשון של הרמב״ן. אבל לפי התירוץ השני של הרמב״ן, שהגזרת הכתוב היא

לפתור כלים בבור, אז גם אצלנו יהיה פתור,

לכאורה ככה זה יצא.

‫אפשר במכונה פה דומה על גרמי?

‫בגלל שזה בריא איזקה, ‫בוודאי יבוא ההזק, ‫זה הגדר של גרמי.

‫-אפשר יותר מגרמי, יותר מגרמי.

‫נכון, לכן אמרנו שזה בור,

‫אבל גרמי יש בזה.

‫מה אתה טוען? אתה טוען...

‫אתה טוען... ‫-זה לא דומה לגרמי. כן, אבל מה? ‫-לכן הוא יהיה בטור, אבל פה זה לא דומה. ‫אני אשאל אותך שאלה, אבל בכלל למעלה 200, כאילו מה?

‫אפשר מתי ימנה.

‫מה, בכל מזיק ודאי, ‫אין בו גם גרמי?

‫זה הערה, מה שאתה שואל, אבל.

‫בתחילת השיעור הזכרנו דברי הרמה.

‫הרמה פוסק

שכל הדין שגר מחייו ‫זה דווקא באדם המזיק,

‫אבל בממונו, בבהמתו, פטור.

‫לכאורה יוצא שהרמב״ן פה חולק על זה.

‫הרמב״ן שואל, שיהיה חייב מדין דגרמי בבור,

‫על הכלים.

‫הבור, זה לא אדם המזיק בבור.

‫אז לכאורה רואים שהרמב״ן סובר,

‫הרמה לא הלך פה כמו הרמב״ן, ‫זה לא כשיטת הרמב״ן.

‫אז מילא בנידון שלנו, כן, ‫נשוב רגע.

‫יש, לפי התירוץ הראשון, צריך להיות חייב, ‫לפי התירוץ הראשון של הרמב״ן,

‫לפי התירוץ השני של הרמב״ן, ‫צריך להיות פטור.

‫עכשיו, יש נידון באחרונים, ‫וזה מסתיים כל הסוגיה פה,

‫יש נידון באחרונים,

‫הרי

בבור,

‫בבור הדין הוא שפטורים על כלים בבור, נכון?

‫עכשיו, בבור פטורים

על כלים גם מדיני שמיים,

‫לא רק מדיני אדם,

‫כי זו גזירת הכתוב שפטור.

‫הדנים האחרונים,

‫האם

בור

שפטור על כלים

‫הוא פטור בין מדיני אדם ובין מדיני שמיים,

‫או שפטרו אותו רק מדיני אדם, ‫אבל מדיני שמיים חייב?

‫מאיזה דין יהיה חייב?

‫גרמא בן זיקין.

‫הרי גרמא בן זיקין, מה הדין? ‫פטור מדיני אדם וחייב מדיני שמיים.

‫אז דנים האחרונים,

האם בור שפטור על קיילים בבור, פטור קיילים בבור,

האם פטור גם מדיני אדם וגם מדיני שמיים? דהיינו פטרו, כל כך התורה פטרה אפילו על הדין גרמא שיש פה,

שהיה מדין גרמא צריך להיות חייב, אפילו את זה פטרו,

נדמה לי גם בדיני השמיים יהיה פטור?

או שלא פטרו את הגרמא?

פטרו שהוא לא ייקרא מזיק של בור,

אבל לא יותר מזה, לא פטרו יותר מזה.

גרמא בטח יש, גרמי יש, תכניס את כל הדינים שאתה רוצה, אבל בור אין כאן.

שאלה בגזרת הכתוב, כשחז״ל פטרו כלים, האם הם פטרו את הכלים מדין בור או בכלל לחייב?

האם בכלל מלחייב את האדם

או מדין בור?

אז הברכת שמואל והחזונאיש חולקים בזה.

לזכורי המקום לתלות את שתי תירוצי הרמב״ן, את המחלוקת של הברכת שמואל והחזונאיש

בשתי תירוצי הרמב״ן.

לפי התירוץ הראשון של הרמב״ן,

שלא בריא זקה

שייפול, אבל אין הכי נמי. אם תמצא לי שיש בריא זקה, מה יהיה הדין?

חייב.

אז הוא הולך כמו המהלך שפטרו אותו רק

מדיני בור.

אבל לגרמא גרמי תעמיס, למה לא? ודאי שיש.

וחייב מדיני שמיים.

אבל החולק שסובר שפטרו גם מדיני שמיים,

זה לא כמו התירוץ השני של הרמב״ן, שהגזרת הכתוב באה לפטור גם כלים בבור.

שהגזרת הכתוב באה לחדש שאפילו מדין גרמי יהיה פטור.

כן?

ברור?

המחלוקת של החזונאיש והבריקת שמואל לכאורה תלויה בשני התירוצים של הרמב״ן.

ממילא,

לפי הנידון שלנו, בוא נעבור.

מדין גרמא, פטור בדיני אדם.

מדין גרמי,

פטור בגלל הרמה שפוסק,

שבבהמתו לא נאמר גרמי.

מדין בור,

פטור שור ולא אדם, חמור ולא כלים.

רק לפי תירוץ אחד של הרמב״ן ולפי דברי אחד מהאחרונים, הברכת שמואל לא חזונאיש,

אז צריך להיות חייב במקרה שלנו, כי פה יש בריאה זיקה.

אז יוצא לדינה שלפי כל הצדדים כולם,

לכאורה,

האדם השני,

בעל הכוס הראשון שהכניס את הכסף וגרם שיוזק הכוס של השני שהכניס,

יהיה פטור.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.