הבעל מסתגר בחדר ולומד כל היום... מה עושים?

- - - לא מוגה! - - - 

יש לי זוג חברים שהם בעלי תשובה,

וברגע שבעלה יתחזק,

הוא פשוט התחיל להיות מסוגר והוא בקושר מתייחס אליה.

הזוגיות שלהם פשוט התחילה להתפרק.

מה שאני יודעת, שבן-אדם מתחיל ללמוד תורה,

אז התורה בעצם מלמדת אותו איך להתנהג גם לאישה,

מלמדת אותה גם את המידות היא מלמדת.

איך זה אני, בעלי, למשל, הוא לא לומד תורה.

מדי פעם הוא לומד הלכות, וברוך השם,

טוב לי טוב, הוא יודע גם איך להתייחס אלי ואיך להתנהג לאשה.

לעומת זאת, היא, חברה כל כך קרובה אלי,

היא כל כך התחזקה ובקושי מדבר אתה. כמה זמן הוא לומד תורה?

הם מתחזקים כבר קרוב לחמש שנים. לא, אבל כמה זמן הוא לומד תורה מאז שהוא מסוגר, כמו שאתה אומר. הוא עובד, הוא חצי יום עובד, הוא חוזר הביתה כל היום לומד, לא מתייחס אליה בכלל. שואל שאלה, כמה זמן זה?

כמה זמן? כן.

בערך, נראה לי סביבות שלוש שעות, ארבע שעות. לא, כמה זמן? מה הכוונה? משך הזמן שהוא כבר החליט להיות מסוגר.

אה, שהוא התחיל להיות מסוגר?

כן, כמה? מאז שהוא התחיל להתחזק, זה בסביבות שלוש שנים, משהו כזה. שלוש שנים, הבנתי.

שלוש שנים. הוא לומד שלוש-ארבע שעות, הוא עובד כמה שעות?

הוא עובד ב-8 בבוקר, למשל, עד איזה חמש.

חמש, ועוד שלוש שעות זה שמונה, ואחרי זה מה הוא עושה? הולך לשיעור תורה, אחר כך חוזר הביתה, לומד כל היום, ישר הוא הולך לישון. אז זה כבר יותר משלוש שעות, זה עוד מעט שש עשרה.

לא, למה? הוא חוזר בחמש, הוא הולך לתפילה. אמרת שלוש שעות הוא לומד.

ביום. ביום? כן. מה נשאר?

שמונה ועוד שלוש, כמה זה? אחד עשרה. מתוך 24, כמה נשאר? 13. מה הוא עושה בשלוש עשרה? מדבר עם עצמו.

רגע, רגע, לא הבנתי. הוא חוזר בחמש.

בחמש הוא מתפלל, הוא חוזר, הולך בערך בשבע לתפילת ערבי,

שבע בערך הוא הולך לשיעור עד שמונה וחצי,

שמונה וחצי הוא יושב, לומד,

כלום, הוא בקושי מתייחס לאשתו.

כלום, הוא לא מדבר, בקושי שלום הוא אומר. זאת אומרת, הוא גם לא מבקש אוכל, לא שתייה, לא כלום. כלום, כלום. היא מנסה להציע לו כלום. הוא סגור, הוא מסוגר. ולפני כן, לפני שהם בהתחלה, שהם לא היו כל כך חזקים,

הוא ערב בן-אדם אחר לגמרי. אולי היא רוחנית מדי, שהוא לא רואה אותה בכלל? לא, בכלל לא, ההפך.

הבנתי. בכלל לא.

היא בדיוק אמרה, היא התחזקה יחד אתו. היא ניסתה לפנות אליו בשלוש השנים האחרונות? היא מדברת אתו יום ולילה. הוא לא עונה. זה לא עוזר. או שהוא שותק, הוא אומר, אין לי כוח, אני אעייף, תעזבי אותי.

כלום, זה לא עוזר. היא ניסתה ואמרה לו, בוא נלך לייעוץ.

הוא נלך לרב. אני מבין דבר אחד פשוט, שיש פה בעיה מעבר לזה,

ושכנראה הוא עושה איזה מהלך דווקאי, דווקאי,

כנגד משהו שלא מצא חן בעיניו.

ההסתגרות היא בעצם בריחה מהמציאות.

יכול להיות, אני לא יודע לקבוע בדיוק, אבל יכול להיות שהיא דורשת מדי, מטרידה מדי,

והיא כמו דלף טורד ביום סגריר,

כשהוא לא יכול כבר לסבול את הדרישות והבקשות,

אז הוא אומר, עדיף לי לשבת,

והמפלט שלי, המקלט שלי, להסתגר, ללמוד,

וזו הסיבה, כאילו, שבגללה לא פנוי לדבר. אבל איזה דרישה? לחייך הוא לא מחייך אפילו.

מה אם מבקש ממנו שייכנס ויגיד שלום? אם בן-אדם, אם בן-אדם, זו דרישה גדולה? אם בן-אדם לא מחייך, יש בעיה.

כנראה שאין מה שיכול לגרום לו לחיוך. אז מה עם התורה שהוא לומד?

הרי מלמדים אותה שם איך להתנהג לרשימה. תורה, תורה אם הוא לומד, יכול להיות שהוא עוד לא הגיע לדפים שכתוב שם שצריך לחייך.

אבל בכל מקרה, בכל מקרה, את צריכה להבין דבר אחד, כמו שאני מבין,

הבעיה היא שהאישה לא יודעת לתקשר נכון עם הבעל.

מה הם יכולים לעשות, בנימוד? לא יכול להיות. הנה את אומרת שאת עם בעלך, אפילו שהוא לא לומד,

מתקשרים טוב, נכון? ברור לך. הנה, אז כנראה שאת יודעת.

אולי תלמדי אותה איך את מצליחה. סתם ישבתי אתה, היא עשתה את כל מה שנתתי לה המון טיפים בזוגיות שלי. זאת אומרת שהיה צריך לשבת ולהסביר לה, כי הבנת שחסר לה טיפים, נכון? אבל היא עושה בדיוק מה שאני אומרת לה, היא גם עשתה את זה. כן, אבל זה לא אותו בעל, הבנת?

וכל בעל צריך להתנהג לפי הבעל. לא כל הילדים שווים, נכון? יש אחד שמסבירים, לא מבין, יש אחד שצריך הרבה פוסי, מוצי, מוצי, פוסי, עד שהוא מבין. ככה זה הולך.

אז יש בעלים שרוצים הרבה צומי בשביל שהם יחייכו.

אם לא נותנים להם צומי, הם לא מחייכים.

ויש כאלה שרוצים שיפנקו אותם, ויכינו להם, ויטרחו בעבורם, ויש כאלה שלא.

אבל זה תלוי.

צריך להכיר את הבעל, צריך להכיר את האישה, ולראות מה העצה המתאימה לשניהם.

זה אחד.

שתיים, אני אגיד לך, חילוק בינך לבינך.

אם היא מסכימה עם זה שהוא לומד,

אז היא זוכה חצי ממה שהוא לומד.

זה בעל חשבונה, אבל.

אבל אם היא מסכימה, שימי לב,

אז היא זוכה חצי ממה שהוא לומד.

אם את מצליחה עם בעלך בזוגיות אבל הוא לא הרבה לומד,

את מקבלת חצי ממה שהוא לומד.

זאת אומרת, אם בעלך לומד שעה, יש לה חצי שעה יומית.

אם בעלה לומד שש שעות, יש לה שלוש שעות יומיות.

אז לפחות... זה כל החיים של הסבל.

או, ואחרי 120 שנה עם העולים,

לא עם הזוגיות, אלא עם סלים של מצוות.

אז זו הדרך שהתורה צריכה לעשות לגביון האישה? לא, לא, לא.

אבל אני אומר קצת ניחומים, שתגידי לה לפחות שתתכוון שבשעה שהוא לומד שההסגר לא יהיה על חשבונה אלא יהיה לטובתה לפחות. כי אם היא תתכוון,

אם היא תעודד אותו,

אם היא לדוגמה תבוא לו בהפוך ותגיד לו, מה קרה קמת מהספר? תמשיך מותק, תמשיך. למה? כשאתה לומד אני מתפרנסת מזה, אל תפסיק.

אולי הוא יעשה דווקא, ויגיד, אה, תקבלי חצי, אני אתחיל לחייך עכשיו.

אולי?

אי אפשר לדעת.