למה שאברכים לא יצאו לעבוד במקום לעבור מגמ"ח לגמ"ח?
- - - לא מוגה! - - -
אני רוצה לשאול, למה האברכים, לפני שהם מתחתנים,
אז בסדר, בישיבות עוד יושבים ולומדים,
אחרי החתונה רוב האברכים ממשיכים ללמוד כל הזמן.
מה הרב חושב, האם זה טוב שגם הם ישלבו...
זאת אומרת, ילמדו? -כמו שאמר, העיקר זה התורה. אם עושים את התורה העיקר, הם בני העולם הבא.
הם בני העולם הבא כשהם, העיקר אצלם זה התורה.
מה עם יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ?
מאיפה יש להם כסף לחתן את הילדים?
למה שיגלגלו גמחים וגמח לגמח לגמח וגמח לגמח בשביל לחתן את ה-23 ילדים שיש להם?
למה הם יכולים? -הרי הקדוש ברוך הוא, לא כמו שהרב הזכיר, זה העיקר הלב, כוונת הלב.
השיבית ה' ילדים תמיד, השולחן ארוך הוא אומר, הסימן הראשון,
שכל מה שאתה עושה, אם אתה שם בפניך את הקדוש ברוך הוא,
אז זה מה שה' רוצה ממך. זה לא משנה אם תלמד תורה, אם תשחק כדורגל. יפה, אז זהו.
אז כיוון שכן, אז לכן זה לא מורא, זה לא מורא, וגם נראה לי שזה טוב לגוף ולנפש,
שאברכים שתורתם עיקר גם יתפרנסו מאיזשהו משהו כדי שיהיה להם איך לחטט את הילדים בנאומים האחרים.
השאלה נשאלת בעבירה פרונית היא בהגייה קמפית.
אז אני אענה לך בינתיים.
אני אגיד, הבנתי, מה? -זה היה רק עוד דבר חג נכון, אבל זה לא מורמית, אבל ההגייה של האמת.
-בטח זה באמת.
עכשיו,
יש לי,
נכון להרגע,
תשע דלתות ודיסקים שנקראים שער הביטחון של רבינו בחיר.
חובה עליך לשמוע אותם, ואני נותן לך אותם לתנאי.
אבל עכשיו,
בשאלה אתה שמת טעות כבר.
אמרת, למה, למה, למה, למה, למה שהאברכים לא יפרנסו קצת את עצמם?
זו טעות.
אברכים לא יכולים לפרנס את עצמם, כי המפרנס היחידי זה הקדוש ברוך הוא.
כי מדובר כשאומרים את זה בברכת המזון,
זעם ומכלכר ומפרנס, הוא, הוא, לא הם, הוא, הוא.
זאת אומרת,
אברך שיוצא להביא את הפרנסה,
פרושו של דבר הוא כמו בדור המן,
שהצדיקים היו מקבלים את המן לפתחם,
והבינונים היו יוצאים,
והרשעים היו לולכים מחוץ לטעות, והיינו מחוץ לארץ.
זאת אומרת, מישהו בעל בדרגה אמיתית בביטחון,
אז הקדוש ברוך הוא ימציא לו את פרנסתו גם אם הוא לא יזוז מהבית,
גם אם הוא לא יזוז מהבית,
אבל זה כשהוא בעל ביטחון אמיתי.
לא כל אחד יכול, רבים עשו, כן,
ולא עלתה בידם,
אבל מעטים כן עלתה בידם כרבי שמעון. אם עובדים על זה, יכולים להגיד. זה אחד. שתיים.
על זה שאתה רוצה להביא פרנסה אתה לא מקבל שכר, על זה שאתה עובד אתה בוודאי מקבל שכר.
אין מצווה להביא פרנסה, זו קללה וזיעת אפיך תאכל לחם.
זה לא ברכה.
זה לא איסור, אבל זה לא מצווה.
אז לכן אתה צריך להביא שלמעשה,
אין עניין לצאת, רק חסרי ביטחון הולכים.
שנייה.
אני לא יכול לספר לך הרבה סיפורים שאני מכיר של אנשים שהיו בעלי ביטחון,
שאכן הם זכו לקבל את הפרנסה לבית.
דרך אגב, אני אחד מהם.
אני לא אספר לך את הסיפור שלי, אני אספר לך שני סיפורים קצרים,
ובזה נסיים.
אני אגיד לכם.
אני למדתי חרודה פעם אחת
עם הרב דויטש
בכולל חבר'ה.
למדנו שם כמה שנים.
אבא שלו היה הרב דויטש המפורסם בכולל חזון איוב,
שחיבר ספרים בשמיטל,
והם היו עניים מרודים.
נדמה לי שהם שלושה אחים,
שנה אחר שנה.
והאבא מעולם לא ירד מהכולל חוץ מלישון, גם לא יכול להיות אוכל למעלה. חוץ מלישון. הוא הגיע עד גיל מוכר למעלה מתשנות.
והוא קדם ספרים,
ולא היה לו כסף.
לא לכתוב אותם, לא להפיץ אותם,
והיו לו ידעים שהגיעו לגיל חופה וקידושין, ולא היה לו במה לתת.
הנה יום אחד.
זה מספר לי הבן שלו.
כשהגיע הזמן של הראשון להתחתן,
פתאום הודיעו לאבא שהוא קיבל ירושה של מיליוני דולרים.
הוא לא יודע על קרוב משפחה שנפטר, הוא לא יודע מאיפה זה נחת.
בסוף התברר שלפני כמה שנים,
יהודי עשיר שהגיע לכולל החזון איש בשביל לתרום כסף,
הסתובב, ראו לו את כל הכולל,
את הרב קנייבסקי, את הרב שפירא, את הרב קרליץ.
והראו לו גם את הרב דויטש, יושב בפינה בקדמת הכולל,
שאל מי זה, אז אמרו לו, זה המאסמי,
זה לומד כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן. אין, זה הבית שלו. למטה עורב של הראשון, צר נבגר באותו בניין.
הוא שם את זה אצלו בראש,
ולפני שהוא נפטר כתב צווה שאת כל ההרכוש שלו הוא מוריש לו.
הוא לא הכיר אותו רב דויטש, הוא רק ראה אותו מהגב, הוא לא ראה אותו, לא דיבר איתו. הוא ראה אותו מהגב, רק סיפרו לו שהאיש הזה,
חוץ מתורה בעולם אין לו כלום.
הוא חיתר את כל הילדים הוא הוציא את כל הספרים ונשאר עודף.
אבל לא הייתה לו בעיה של אמונה, הוא לא יצא ולא גלגל גם אחים, ולאו גלגלו אותו מהרחובות, ולאו שום דבר. הוא ישב, הוא עשה את שלו,
והקדוש ברוך הוא שלח לו כמו שהבטיח, כמו שהבטיח הקדוש ברוך הוא.
אשליך על השם יהבך והוא יחלקל לך. זה בעל ביטחון מלא.
היה בן אדם שלא היה לו ביטחון כזה, לא היה לו ביטחון כזה.
הוא היה צריך לחתן את הבת שלו והוא יצא לחוץ לארץ, אמרו לו תלך ללונדון.
הוא הלך ללונדון
ושם הוא הסתובב שבועיים עם הכנסת כלב
והוא לא קיבל אגורה.
בסוף הוא עמד ובכה בתפילה וראו אותו בוכה, ניגש אליו איזה יהודי, אמר לו למה אתה בוכה? הוא אמר לו תראה, אני מארץ ישראל, אני הגעתי לפה, אמרו לי זה,
אני צריך לחתן בת, יש לי עוד
11 ילדים, אני צריך לחתן את כולם,
וזאת הראשונה, אין לי כסף.
אני לא יכול לחתן אותם, מצאנו זיווג, הזיווג מוצלח,
ולא יכול לחתן.
אמר לו, היית אצל פלוני, אמר כן, ופלוני כן, ואלמוני כן, וזה כן וזה כן, ולא כלום.
אמר לו, תשמע, יש עוד אחד שאני מכיר,
אבל הבן אדם הזה או שאתה יוצא אצלו בפעיטה, או שאתה יוצא עם הרבה כסף.
הוא לא מעט.
אמר, אם אתה רוצה לנסות, תלך לב.
אמר, מה יש לי לעשות?
הלך אליו, הוא נכנס, רואה בן אדם יושב עם הרגליים על השולחן, עם מכתרת,
מי אתה?
אז הוא אומר לו, אני יהודי, באתי מארץ ישראל, מה אתה צריך?
אז הוא אומר לו, יש לי בה את הצרעת העיניים.
וכמה אתה צריך?
הוא אומר לו, אני צריך 60,000 דולר. וכמה ילדים יש לך?
אז הוא אומר, יש לי 11 ילדים.
אז הוא התחיל לצעוק עליו. נבל ברשות התורה.
נבל.
מי אפשר לך לעשות כזה דבר?
להביא ילדים ואחר כך לחפש מאיפה לתת להם לחיות ולאכול ולחתר אותם.
נבל! הוא התחיל לצעוק, נעלו.
ההוא נשפך דמו,
הסתובב, ובא ללכת.
פתאום המזיק לו בראש משהו,
הוא הסתובב לאהוב ואמר לו,
כמה ילדים לך יש?
אז הוא אמר לו,
לי יש אחת!
אז הוא אמר לו, אתה יודע מה ההבדל ביני לבינך?
אני אגיד לך.
שלושה שותפים באדם,
הקדוש ברוך הוא, האבא והאימא.
כל אחד נותן את חלקו.
אותי הקדוש ברוך הוא לקח 11 פעם שותף, אותך הוא לקח רק פעם אחת.
ההוא שמע את זה, אמר לו, אל תלך,
אל תלך. כמה אמרת? 60 אלף דולר?
אה, כן רגע, כתב לו את שאלה, נתן לו.
אמר לו, בפעם הבאה שאתה צריך לחתן עם השותף ההוא, אתה עובר לארבעה.
אתה שומע?
זה בן אדם, תקשיב,
זה בן אדם,
זה בן אדם שלא היה לו ביטחון, הוא לא חיכה, הוא הבין שהשיתוף נגמר והוא צריך להביא כסף.
אז הוא יצא.
בשמיים הראה לו הקדוש ברוך הוא שהשתדלות לא קובעת אלא גזירה קובעת.
אתה יודע מאיפה בא לרעיון הזה פתאום להגיד את הדבר תורה? אדם עצבני לא יכול להגיד דבר תורה.
אדם עצבני יכול כלל, אבל הוא לא יכול להגיד דבר תורה.
השותף השלישי נתן לו את הרעיון ואמר לו, תגיד לו ככה.
והוא אמר לו ככה, הוא מוציא את הכסף.
זאת אומרת, אם אתה רוצה להיות
אחד שזוכה לקטרה של התורה,
אז אתה יכול ללמוד תורה בלי לחשוב על שום דבר, ואתה תקבל הכול, הכול תקבל.
אבל אם יהיה לך פקפוק ואתה עושה ניסיונות כאלה ואחרים,
אני אגלה לך סוד.
זה כתוב, תקרא את הסוד הזה, הוא כתוב,
אבל לא הרבה זוכרים אותו.
הפתיחה של רבנו בכי בחובת הרבבות, בשער הביטחוני כזו.
כל המסיר ביטחונו מהשם
בתולהו ביד צולדו,
הקדוש ברוך הוא מסיר השבחתו ממנו ומניח אותו ביד מי שבטח עליו.
עוד פעם,
כל המסיר ביטחונו מהשם.
ותולהו בזולדו, אתה לא בוטח בשם, אתה הולך לעשות פרנסה, אתה הולך להביא גמר, אתה הולך לעשות השתדלות.
אתה הוא בוטח בו, בוטח בהשתדלות שלך.
כל המסיר ביטחונו מהשם בתולהו,
בתולהו בזולדו,
השם מסיר השגחתו ממנו ומניח
אותו ביד מי שבדח עליו.
אומר הקדוש ברוך הוא, אתה לא סומך עליי, נכון?
אתה צריך את ההוא, תסתדרו.
אני מחוץ לתמונה.
עכשיו באמת, תתגלגל מגמח לגמח בלי ספק.
אבל אם תפתח בשם ב-100%,
ב-100%,
לא יחסר לך לפחות כמו הנמלים.