שאלה שבועית עולמית - הרב חנוך שוורץ מס' 5

- - - לא מוגה! - - - 

כן.

ראיתם את השאלה?

הסיפור הזה זה סיפור שקרה לפני כחודש בערך,

חודש-חודשיים.

קרה סיפור שמתואר פה,

ונראה מה תיאורים, מה צריכים לעשות הלכה למעשה.

זה היה פה בבני ברק,

יש פה, אתם יודעים שבשבת יש פה הרבה שלא משתמשים בחברת חשמל,

בגלל שחברת חשמל מייצרת את החשמל בשבת.

לדאבוננו הרב,

אנשים יהודים שהצטוו בתורה לשבות, לא לעשות מלאכה,

עובדים בחברת חשמל.

אז זה לא יפה שאנחנו נהנה מזה, כאילו אנחנו שמחים שהם עובדים בשבילנו.

אנחנו לא רוצים שהם יעבדו בשבת, חס וחלילה, רחמנא ליצלן.

אז הרבה משתמשים בגנרטור בשבת.

יש פה הרבה הרבה גנרטורים בבני ברק.

בכל שכונה יש גנרטור.

כן, הגנרטורים שוכנים בכל מיני מקומות.

יש גנרטור אחד שנמצא פה על יד מפעל קוקה-קולה.

מתחת למפעל יש שם גנרטור של כל השכונה הזאת.

ושם הגנרטור צריך לאכול סולר.

גנרטור רואה ואוכל.

הוא שותה סולר.

אז יש שם מכל ענק של סולר.

מכל ענק.

ובשבת זה עובר עם צינור לגנרטור.

והגנרטור עובד ומפעיל פה את כל הבתים של האזור.

כן?

באמצע השבוע באוטו וממלא אותו סולר.

עכשיו, מה היה הסיפור?

בואו נקרא את הסיפור.

פועל שחפר בטרקטור תעלה בערב שבת על מנת להניח צינורות מים באדמה,

לא הבחין,

ופגע בצינור שהעביר סולר ממיכל ענק לגנרטור המיועד לספק חשמל כשר ללא חילולי שבת לציבור שומרי תורה.

היה,

חברת מי ברק יש פה בבני ברק,

שהיא אחראית על המים.

בא הטרקטור של החברה, רצה לחפור תעלה כדי להניח צינורות מים,

והוא לא ידע שיש פה צינור של הסולר שמחובר מהמיכל,

מעביר לגנרטור,

פגע בצינור, ופתאום התחיל לצאת שפריץ של סולר מהצינור.

נהיה חור קטן, שפריץ של סולר.

זה כבר היה לפני שבת,

מה הוא יכול לעשות עכשיו לפני שבת?

הוא בין כה צריך לעזוב את השטח, הוא עזב את השטח והלך.

מה קרה?

הסולר הרב נזל לעתו מהחור שנפער בצינור,

ובליל שבת לפנות בוקר אזל הסולר מהמיכל והגנרטור קבע.

מאיפה נודע לתושבים הסיפור הזה? פתאום בשבת לפנות בוקר

רואים שאין חשמל.

הולכים לבדוק מה קורה,

רואים שאין סולר,

כל הסולר נגמר, מבריחים סולר בכל האזור,

הסולר אזל מהמיכל,

ואז מגלים שיש חור קטן בצינור שנפער

בגלל הטרקטור.

ביום ראשון נפגשו שני הצדדים,

הפועל של הטרקטור והוועד של הגנרטור,

והפועל תיקן מייד את הצינור. הסבירו לו שזה נקרא, ברור, כן, מייד תיקן מייד את הצינור, עשה שם איזה תיקון, וזהו,

סתם את החור.

אך לא הסכים לשלם עבור כל הסולר שזרם לאיבוד.

זה היה הון עתק,

סכום ענק של כסף,

המון סולר.

הכול נשפך לאיבוד.

ועד הגנרטור פנה לבית-דין כדי שיתירו להם לפנות לבית-משפט,

מאחר שהפועל החילוני סירב להתדיין בבית-דין.

הוא היה פועל חילוני,

בבית-דין, הוא לא רוצה ללכת, הוא רוצה בית-משפט.

טוב, בשביל ללכת לבית-משפט

צריכים היתר של בית-דין. אסור ככה ללכת לבית-משפט,

אלא שצריכים לדון בדיני התורה.

אז אם בבית-דין מתירים ללכת לבית-משפט כגון

בציור שאי-אפשר ללכת לדין תורה, כי הנה יש לנו כאן

סיפור עם חילוני שלא רוצה ללכת לבית-דין,

אז צריכים ללכת לבית-דין,

ואז הם מתירים ללכת לבית-משפט.

הם אומרים, אין ברירה,

בדין תורה אתה יכול לתבוע ממנו את זה? תתבוע בבית-משפט.

אך אחד הדיינים העלה סברה שאולי על-פי דין-תורה אי-אפשר לחייב את הפועל לשלם עבור כל הסולר.

כיוון שנחשב נזק בגרמא,

וממילא אסור לטובו בבית-משפט שעלולים לחייבו שלא על-פי הדין,

האם אכן הפועל פטור?

אחד הדיינים אמר, אולי זה נקרא גרמא.

למה שזה יהיה גרמא?

גרמא זה נקרא, מה זה גרמא?

אנחנו יודעים שמזיק חייב,

אבל רק מזיק שהזיק את הדבר בעצמו.

אבל אם אני עצרתי משהו, אני לא הזקתי את הדבר בעצמו.

אני עשיתי משהו, ואחר כך, כתוצאה מזה, ניזוק החפץ של חברי.

זה נקרא גרמא. אני גרמתי שהחפץ ההוא יינזק. אני לא הזקתי את החפץ בידיים.

עשיתי פעולה שכתוצאה מכך

החפץ ייזוק.

זה נקרא גרמא ופטורים.

פטור על זה.

עכשיו, בבית-משפט לא מכירים את כל הדיני תורה. יגידו, אתה עשית חור וזה, נשפך. אסור לה, אתה חייב לשלם.

אז אסור לבית-דין לאשר לו לפנות לבית-משפט,

כי אחר כך יתברר שהבית-משפט יפסוק שלא כדין, ואז הוא ישלם לו.

זה גזם?

אסור לקחת, אסור להוציא ממון שלא כדין מהשני.

אסור.

אם הבית-דין רוצה לאשר לו ללכת לבית-משפט,

הבית-דין צריך להיות בטוח שבאמת צריכים,

הדין פוסק, הדין קובע שאפשר להוציא ממנו כסף.

כן? שהם לא יחייבו דברים שבדין תורה אסור לחייב.

טוב, גרמא הם יחייבו.

עכשיו השאלה אם בדין תורה באמת

זה נקרא גרמא.

למה זה נקרא גרמא?

מכיוון שהוא בסך הכול הסחור בצינור.

הוא לא לקח את הסולר ושפעה.

הוא עשה חור בצינור.

זה היה סולר לבד, הוא הלך הביתה ולאט-לאט הסולר נשפק לבד מעצמו.

אולי זה נקרא גרמא?

מה אתם אומרים?

למה זה גרמא? זה לא גרמא.

למה?

לפי דעתי, אם הוא היה מתחיל בזה, לא. מה זה?

אם הוא היה מתחיל בצינור ומסתכל אחורה עכשיו זה משהו אחר, אז זה לא נקרא גרמא.

לא, את החור בצינור עצמו הוא עושה בידיים, זה ברור. הוא הזיק את הצינור בידיים, וזהו תיקן.

כן, בסדר, לא משנה.

גם אם הוא לא יפחיד זה לא עושה את זה גרמה, זה נקרא לזה בידיים, רק בלי כוונה.

לא, זאת אומרת שאלה אחרת, זאת אומרת, אם הוא כן נראה בכלל, זה יכול להיות שזה לא נקרא.

אה, בסדר, טוב. אז שוגג אתה אומר, זה נקרא, זה נקרא, בסדר, אבל אדם המזיק חייב גם בשוגג.

אדם המזיק חייב גם בשוגג. מה?

אולי זה גרמי, אבל לא גרמה.

או, בסדר. למה זה גרמי?

זה, ודאי, יש, אם יש פה סולר

ויש חור בצינור, ודאי ש... או, יש פה בחור למדה.

יפה.

טוב, נדבר על זה גם, בעזרת השם.

דבר ראשון,

האם באמת זה נקרא שהוא לא הזיק את זה בידיים,

את הסולר הזה?

זה נקרא שהוא הזיק בידיים או לא נקרא שהוא הזיק בידיים?

הצינור עצמו הוא ודאי חייב,

כי את זה הוא הזיק בידיים,

הכף שלו,

תכף את זה, את הכף של הטרקטור הזה, זה ודאי יזיק בידיים.

אבל הסולר נשפך מעצמו, הוא לא שפך אותו. הוא רק עשה חור והלך,

אחר כך הסולר נשפך לבד.

זה נקרא הזיק בידיים,

או שזה נקרא גרמה?

למה?

זו השאלה.

זה ממש תלוי לגרמה, כי יכול להיות שאחר כך זה יתפשט במשהו יותר רציני.

זה כי ברחוב מהחור הזה יתפשט במשהו יותר רציני. מה יתפשט? החור יגדל?

כן, ואז זה לא יגיע יותר רציני. בסדר, אז זה ודאי, טוב.

אנחנו מדברים עכשיו על הסולר שנשפך, האם כשאני עושה חור

והסולר נשפך מעצמו, לא, אני שפכתי אותו,

זה נקרא גרמה.

כי לא אני שפכתי את הסולר בידיים.

מה אתה עושה את החור?

אני עשיתי את החור.

כן. אז בואו נראה, יש איזה גמרא, בואו נראה. יש גמרא דומה לזה ונראה מה הדין.

זו השאלה שהציגו, וזו שאלה מעשית. אני אומר שוב, השאלה הזו קרתה ודנו בזה.

נראה מה

יש לומר.

נראה, נפתח את העמוד הבא.

חולין, דף טז, עמוד א'.

כן? יש לנו?

חולין?

גמרא מסכת חולין.

הגמרא הזו מופיעה גם במסכת סנהדרין, דף אין, זין, עמוד ב',

וגם בחולין, דף טז, עמוד א'.

יש.

וכיהא דאמר רב פאפא, האי מאן דקפטה לחברי,

ואשקיל עלי ביטקה דמאיה. יש לכם?

זה שורה שביעית מלמעלה.

חולין טז, עמוד א', שורה שביעית מלמעלה.

האי מאן דקפטה לחברי,

ואשקיל עלי ביטקה דמאיה, ומת, חייב.

מאט טאמא? גירא דילהו דאניבי,

גירא דידהו דאניבי. מה הסיפור?

היה אחד שכפט את חברו,

לקח את החבר שלו, קשר אותו. איפה הוא שם אותו?

סוחב אותו. איפה הוא שם אותו?

ליד הנהר.

הנהר הזה היה סכר.

היה נהר עם סכר.

עשו סכר שנהר לא יציף את כל האיזות, כל השדות.

עשו סכר,

סחרו אותו,

ואז המברשים מתפשטים למקומות אחרים,

אבל במקום הזה אין זרימת מים.

ההוא שם אותו ליד הסכר,

הלך, הרים את המנוף של הסכר, המנוף פתרומה, ואז מה קורה?

כל המים זורמים על הבן-אדם, ואז הבן-אדם מת.

טבע בתוך המים.

הימא דקפטה לחברי, קשר את חלברו שהוא לא יוכל לברוח, והשקיל עלי ביטקה למאיה.

הוא הרים עליו את המחסום של המים,

ומת, חייב.

הוא נקרא רוצח, הוא נקרא שהוא רצח אותו בידיים.

רוצח חייב רק אם הוא הורג מישהו בידיים, אם הוא גרם שהוא ימות או לא חייב.

מאי טעמת גירא דילי יו דעני בי, זה נקרא כמו חיצים שלו. גירא זה חיצים.

אם אתה מרים את זה והמים בבת-תחת זורמים עליו, זה נקרא כאילו שאתה זרקת את המים.

גם פה לכאורה אותו דבר, אני פתחתי את החור, זה כמו שפתחתי את המחסום של המים והמים זורמים, זה כמו חיצים שלי, כאילו שאני שפכתי את המים, נכון?

נכון או לא?

אותו דבר.

אז כתוב בגמרא שזה נקרא מעשה בידיים,

אבל נקרא עוד שורה אחת בגמרא.

ואנא מילא בכוח ראשון, זה דווקא בכוח ראשון,

אבל בכוח שני גרמא בעלמאו.

אומר רשי

בכוח ראשון,

מייד כשנטל הדף המעכב את המים והתחיל ל...

לא, זה

הולך על גמרא קודם.

יש עוד גמרא קודם,

עוד גמרא קודם.

נקרא עוד רגע,

עוד גמרא דומה לזה.

אמר מר בשורה השנייה מלמעלה.

זה אותו סיפור, אבל לא לעניין רוצח,

לעניין אחר.

אמר מר,

השוחט במוכני שחיטתו כשרה.

אם אדם שוחט עם מכונה, עם גלגל,

זאת אומרת שיש משהו שמסובב את הגלגל והוא שם שם את הבהמה,

שחיטתו כשרה, לא צריכים דווקא לעשות ככה עם השכין.

אם אני גרמתי שהגלגל יסתובב וזה שחט את הבהמה, זה גם טוב. בסדר?

שואלת הגמרא והתניא שחיטתו פסולה.

כתוב בברייתא אחרת שחיטתו פסולה.

לא קשיא.

אבא סרנא דפחרא,

אבא סרנא דמאיה.

אומר רשי,

בסרנא דפחרא זה גלגל של יוצרים של חרס

ויש להם מוכני שמגלגלים בו כשחוקקים את הכלי.

לאלה שעושים כלי חרס, כשעושים חקיקות בכלי, יש להם כזה גלגל

שעושה את הציורים בכלי.

פחרא חרס.

אומר רשי, סרנא דפחרא שחיטתו כשרה, שאדם מגלגל לו.

אדם עושה ככה ומסובב, אז זה נקרא מעשה שלו ממש. אז אם ככה גם שוחטת הבהמה זה נקרא שחיטה,

הבן-אדם שחט, זה לא נשחט לבד.

מה הדין במנוע שהוא מסובב על גלגל? מה הדין במנוע שהוא לוחץ על כפתור והמנוע מסובב?

אז בחזון איש כתוב את השאלה הזו, והוא אומר שזה גם נקרא הכוח שלו.

כי אני לחצתי על כפתור וזה העביר את הזרם, וכל ההשלכות של זה, זה נקרא הכול מכוחי.

אז זה גם טוב.

אבל יש כאלה שפקפקו בזה, לכן אנחנו לא עושים ככה.

זה הנושא של מצות, נכון, מצות מכונה.

האם אפשר לעשות לשמה או לא?

יש כאלה שפקפקו בזה שלא, לכן לכתחילה מהדרים לא אוכלים מצות מכונה לשמה, אפילו כשלחצו על הכפתור שמפעיל את המכונה שעושה את המצות, אמרו לשמה.

אז זה נדון באחרונים.

החזון איש נוטה שזה כן נקרא מעשה שלו, וכן

מועיל בזה לשמה.

טוב.

אז בסרנא דפחרא זה טוב, שחיטתו כשרה, אבל סרנא דמאיה

אומר רש״י שחיטתו פסולה,

שהמים מגלגלים אותו, ואין שחיטה זו מכוח אדם. אם יש גלגלת שמסתובבת מכוח מים, זרימה של מים,

ואני הרמתי את המחסום והמים זורמים על הגלגל, וזה שחט את הבהמה, שחיטתו פסולה.

ותנא לקמון נפלה ושחטה שחיטתו פסולה.

אומר רש״י, כן, אז כתוב שחיטתו פסולה.

אם המים מגלגלים שחיטתו פסולה, נכון?

עוד שורה גמרא, והיא באה את אימה,

אה ואה בסרנא דמאיה, ולא קאשי, אה בכוח ראשון או בכוח שני.

מה זה כוח ראשון, מה זה כוח שני?

אומר רש״י,

בכוח ראשון, מייד כשנטל הדף המעכב את המים,

והתחיל לגלגל, ובתחילת גלגולו שחט מכוח האדם שנטל הדף,

אז זה בסדר,

אבל בכוח שני, לאחר שגלגולו המים את הגלגל פעם ראשונה ושנייה,

זה לא טוב.

זאת אומרת ככה.

אם אני, יש לי פה גלגל,

אני מרים את המחסום של המים, המים זורמים עליו והם מגלגלים אותו.

מייד כשאני מרים את המחסום, הוא שם את הבהמה ושוחט,

זה בסדר. למה?

כי כשאני מרים את המים, מייד המים זורמים על ה... נופלים על המכונה,

זוחפים אותה, ואז זה נקרא הכוח שלי.

זה גירדילי, זה כמו שאני זרקתי את המים.

אבל אם אני הרמתי את המכסה,

את המחסום,

והמים זרמו,

והמכונה מתחילה לגלגל עוד פעם ועוד פעם,

והמים זורמים, ועוד פעם מגלגל, והמים ממשיכים לזרום, וזה ממשיך לגלגל, ואז אני בא ושם את הבהמה, זה פסול.

למה? זה כבר לא כוח שלי.

זאת אומרת, רשי מגדיר לנו חילוק.

אם ברגע שהרמת את המחסום

שמת את הבהמה, זה כוח שלך.

למה? כי ברגע שהרמת את המחסום,

השטף הראשון של המים,

כאילו שאתה דחפת את המים.

אבל אם אתה הרמת את המחסום, הלכת הצדה, והמים ממשיכים לזרום, זורמים, זורמים, זורמים מעצמם,

זה כבר לא מתייחס אלי, זה כבר לא נקרא מעשה שלי, זה כבר נקרא גרמא בעלמא.

ואז שחיתתו פסולה. אם עכשיו אני אשים את הבהמה, זה כבר לא נקרא.

כן?

אותו דבר בציור הבא של הגמרא שקראנו קודם.

אם אני כפתתי את הבן-אדם

והרמתי את המחסום והמים הראשונים שטפו אותו והרגו אותו, זה נקרא שאני הרגתי אותו.

למה? כי השטף הראשון, כאילו אני דחפתי את המים.

אבל עם המים הראשונים לא הרגו אותו,

אלא המים שטפו, שטפו, שטפו, ורק עומד במים שזרמו אחרי כמה זמן,

לא השטף הראשון,

אז אני פטרו, זה נקרא כוח שני,

ואז אני פטרו.

כן?

זאת אומרת, הכלל שלמדנו פה מהגמרא, עם הפירוש הזה של רשי,

שאם המים זורמים,

תלוי מתי.

אם זה זורם,

הזרימה הראשונית של המים כשאני מרים את המחסום, כאילו שאני דחפתי אותם.

כאילו זה נשטף מכוחי, זה כאילו אני זרקתי אותם.

אבל אם אחרי שאני הרמתי את המחסום המים זורמים,

באים עוד מים וזורמים וזורמים וזורמים, זה כבר לא אני, זה כבר נקרא לבד.

אני גרמתי שזה יעבור את המחסום,

לא אני דחפתי אותם כאילו,

ואז זה נקרא כוח שני,

ואם ככה בן-אדם, אני הרגתי בן-אדם, אני פטור. זה גרמה.

מובן שאסור להרוג אחד אנשים, כי אני חייב בדיני שמאי,

אבל מיטה בידי אדם הוא חייב, הוא פטור. זאת אומרת, אי-אפשר להרוג אותו בבית-דין, כי זה לא נקרא שהוא רצח בידיים.

ברור שהוא יקבל על זה עונש בשמים, לעתיד לבוא.

זה לא עוד הרבה שנים. בסך הכול, בן-אדם עובר 70 שנה ואחרי זה מקבל עונש בשמים, זה לא הרבה.

כן?

אדם דואג לפנסיה שלו בסוף החיים, שידאג לדקה אחר כך גם.

זה אותו מרחק. אבל אתה כוח שני, הכול לא עובד כל כך.

כוח שני זה נקרא שאני הרמתי את המחסום. לא, אבל בכל מקרה תגיד, אם לא הייתם רואים את המחסום, זה לא היה. אז זה לא היה, אבל אני גרמתי שהמים יזרמו מעצמם. זה לא נקרא שאני דחפתי אותם.

אני דחפתי את הנער הזה פה.

תגיד, עכשיו אני הרמתי בתחילת החורף את הנער הזה,

עכשיו כל החורף הנער זורם, זורם, זורם, זורם, זורם. זה כמה שאני עשיתי?

זה לא, זה כבר לבד זורם.

אלא מה? אתה הולך ותרמת?

אני תרמתי לזה,

בגלל שאני תרמתי לזרימה הזו, אבל זה גרמה.

זה לא רק כך שאני דחפתי אותם.

מה שהיה, כן, בכוח ראשון, כשהמים נשענים על זה ואני הרמתי, אז כאילו אני, זה כאילו הכוח הראשון של המים. זה כאילו הכוח הראשון של המים, כאילו אני דחפתי אותם.

כן?

כי המים נשענו על המחסום, אני דחפתי את, אני כאילו דחפתי את המים.

למה? אני הרמתי את המחסום שנשאר על המחסום,

את המחסום שהמים נשענו עליו,

באותו רגע המים שטפו, זה כאילו אני דחפתי אותם.

אבל אם המים אחרי זה המשיכו לזרום מעצמם,

זה נקרא כוח שני, זה גרמה.

זה לא אני עשיתי.

אז לפי מי שסובר שמכונה זה יכול לעשות נשמע.

כן. זה נראה רק בהתחלה, המצה הראשונה. יפה, זה החזון נשדן שם. החזון נשדן באמת על מכונה, למה זה לא כוח שני.

הרי עכשיו כאילו החשמל זורם מחברת חשמל.

אני רק הרמתי את המתק.

החשמל זורם מחברת חשמל. נכון, החזון נשדן בזה, זה לא הנושא שלנו כרגע. נכון, שאלה מצוינת שאלת.

טוב, מאוד מצוין.

טוב, זה הנושא שכתוב בגמרא הזו.

לפי זה, כשנחזור לשאלה של הסולר,

מה הטומה צריך להיות בסולר?

הפועל יהיה חייב או פטור?

יהיה חייב. למה?

כי ברגע שהוא עשה את החור,

כמו שהוא הרים את המחסום, ואז מה?

ואז זה המשך לזרם וזה הרגע. כמה זמן זרם?

כל הליל שבת זה זרם, נכון?

הרבה זמן.

אז הוא חייב על כל מה שנשפך.

הוא יהיה חייב רק על כוח ראשון לכאורה.

רק על המים שסמוכים לחור.

אבל כל המיכל הענק זה זרם וזרם וזרם וזרם, זה כוח שני לכאורה.

צריך להיות פטור, נכון?

אני חושב שבדיוק קיבל דווקא הפוך משהו.

אם זה היה באמת כוח רצינית ומשתמש בזרם,

ומאחור איזה כאילו חול שהוא עשה, זה כבר התפתח לדברים יותר גדול.

לא, החור לא התפתח, זה היה צינור רבה, זה לא צינור רבה. בסדר, לא משהו. והיה את זה מאחור שהוא כאילו עשה, כן? אבל זה לא זרם ממש כאילו שזה היה בלחץ,

ואז כאילו בכוח ראשון אתה רוצה להגיד שיהיה פטור. כוח ראשון, לא? אפילו כוח ראשון יהיה פטור, אפילו על מה שהיה סמוך לנקי. כן, כאילו כוח ראשון הוא עשה את החור ופתאום זה פרץ בצורה רבה. אבל החלק הראשון שיצא זה כאילו פרץ מיד. מה שפרץ מיד נקרא כוח ראשון.

טוב. אז קצת על זה הוא יהיה חייב, בסדר.

אבל אתם רואים על כל המחאה, על צדוד פטור, נכון? זה כוח שני.

בכאורה, לפי הגמרא פה הוא יהיה פטור, אבל זה קצת לא דומה.

לא, למה?

לא מריח לו. הוא אומר לך ידינה, זה לא מריח לו, למה לא? זה פה באריקריה וזה, זה...

אתם מדברים טוב היום.

כל מילה שלכם במקום.

מה אתה אומר, למה נראה לך שזה לא דומה?

כי כאן,

הכוח שלו גורם לתוצאה אחרת.

פה הוא גרם שהסולר נוזל.

מתי זה הנזק של הסולר?

אתה יודע מתי זה נזק? כשזה יוצא החוצה.

זה יוצא. עכשיו, את המעבר שלו, של הסולר מהמכל החוצה,

אני דחפתי אותו או שהוא נשפך לבד?

אם הייתי שם שם איש ליד הפתח של הסולר, הייתי אומר, זה לא אתה דחפת את הסולר, זה נדחף לבד.

אם זה נדחף לבד, אז גם אני לא שפכתי אותו החוצה, זה נשפך לבד.

זה אותו רעיון.

אם הייתי שם מישהו ליד הפטר של הסולר, אתה אומר, למה זה לא נשפך על האיש הזה?

זה היה נשפך לבד, זה גרמה, אני רק פתחתי, זה נשפך מעצמו עכשיו, נכון? זה גרמה.

אני רק גרמתי שזה יישפר, לא אני דחפתי עליך את הסולר.

נו, אם לא אתה דחפת את הסולר, גרמה פתור גם בממון.

אני לא הזקתי אותו בידיים, אני לא שפכתי אותו, הוא נשפך לבד.

זו פה השאלה שעמדה בפנינו.

זו השאלה שהעלה אותו דיין

לפני הרבנים. הוא אמר, אולי זה גרמה.

הנה, כתוב בגמרא שזה גרמה, אז אולי פטור.

זה לא מעניין.

יכול להיות שהוא כן יהיה פטור.

אם זה המשך לזרוק ולא לזרוק, אז הוא יהיה פטור.

הוא יהיה פטור על כל המרחק.

זה נראה קצת מפליא שאדם עשה חור בנגב.

נכון, לכאורה לפי הגמרא זה מה שיוצא.

הוא לא גרם לזה שאת כל הזמן יש את הרעש, והוא לא כאילו... נכון, נכון מאוד, נכון מאוד.

עכשיו נהפוך דף. נראה את הדין הזה, כתוב גם בעוד הלכה, נפסק בשולחן ערוך.

הדין הזה נפסק בשולחן ערוך בעוד הלכה.

בשולחן ערוך ילכויות נטילת ידיים,

סימן קנט. אתם יודעים שחייבים לפני שאוכלים לחם

לטול ידיים.

לטול ידיים, נטילה על כל היד, כן?

מספר, מכלי.

יש הרבה דינים. צריך שיהיה כלי שלם,

צריך שיהיה כלי ישר,

וצריך גם שבן-אדם ישפוך את זה.

אם זה נשפך מעצמו, לא טוב. צריכים כוח גברא. זה נקרא כוח גברא.

יש כאלה שאומרים, מחלוקת למעשה בשולחן ערוך, יש כאלה שאומרים שעם כוח שפך מתים את זה כן טוב.

ניקח את הדין שצריכים כוח גברא. הוא אומר,

השולחן ערוך. אבל אם זה נשפך לבד זה לא טוב. זה ודאי. אם נשפך לבד זה לא טוב.

זאת אומרת, אם יש נהר זורם ושמתי את הידיים, לא טוב.

כמה כניסת הידיים לגמרי מים?

אה, רק בנהר זה מחובר לקרקע, אז יש דין טבילה, זה משהו אחר, זה כאילו הטביל את הידיים. מה אתה אומר?

גם כמו שיש את הדבר הזה עם קולר את היד,

מתי שאתה מכניס את היד. בכולר הזה? במכונה?

לא, מכניסים את היד וזה זורם.

אוי, איזה שאלה יפה.

המכשירים האלה, בברזים האלה, שמכניס את הידיים זורם, האם זה עיקר כוח גברא?

כי אני הדלקתי את החשמל הזה שמדליק את זה. זו אותה שאלה כמו ששאלת קודם על החשמל של המכונות,

האם זה עיקר כוח של הבן אדם? זו אותה שאלה, שאלה נפלאה.

האם כשאני מכניס את היד זה עיקר כוח גברא? כי אני הפעלתי את החשמל ששופך עלי את המים.

יפה מאוד.

יפה מאוד. אבל המים האלה בסך הכול פותחים את הברז.

זה לא זורק את המים, כמו במצות,

כשהמכונה כל הזמן עובדת.

החשמל, כשאני מכניס את היד,

אז החשמל פותח את הברז,

החשמל פותח את הביטקה דמיה, את המחסום,

ואז המים זורמים מעצמם. אז מה הדין? זה בעיקר שאני שפכתי או לא?

אז אותו דין צריך להיות, נכון?

אז בואו נקרא את זה בשולחן ערוך.

אה, כולה עוצרים את השולחן הערוך הנכון.

זה לא כאן.

זה לא הדין הזה.

זה לא הדין הזה.

הוא לא צילם את הסעיף הנכון.

אה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, נכון. זה בעמוד הבא, כן, בעמוד הבא.

בואו נקרא מתחילת סעיף ט', אבל למעשה זה קשור לסוף הסעיף. בואו נקרא כבר מתחילת הסעיף.

חבית שיש בה מים,

אדם אין לו ספל, מה יעשה? יש לו חבית מלאה מים.

מניחה על ברכיו ונוטל ממנה לידיים.

הוא מניח עכשיו איך הוא ייטול?

להחזיק ביד אחת את החבית השלמה, הוא לא יכול.

חבית, איך מחזיקים חבית ככה? איך ייטול ידיים?

שם את זה על ברכיו,

וככה מנענע עם הברכיים,

ומהכוח של הברכיים הוא שפך. זה גם כוח גברא,

לא צריכים דווקא כוח של היד.

הוא דוחף את זה עם הברכיים גברא. בסדר.

ואם היתה מוטה בארץ

והמים מקלחים ממנה, אם היא היתה נשענת באלכסון והמים זורמים מעצמה לבד,

אז זה לא טוב.

או שהיא עומדת והמים יוצאים דרך הנקב שבה,

ידיו שם לא עלתה לו נטילה,

אין שם כוח, נכון?

אין כוח של בן-אדם ששופך את המאזין למשפחה מעצמו.

עכשיו הגענו לסעיף שאנחנו רצינו להגיע.

ואם היתה ברזה בנקב,

היה ברז,

היה ברז, היה חבית עם ברז.

והסירה, וקיבל המים על ידיו,

חשיב שפיר כח גברא.

האדם פותח את הברז ושם את היד, זה כח גברא, אומרים הפתיחה שלך של הברז,

אתה פתחת, זה כוח גברא.

וצריך להחזירה ולאסירה בכל שפיכה ושפיכה.

כל הזמן תפתח תסגור, תפתח תסגור. למה? כי אם תפתח ותשאיר פתוח, זה כבר יהיה כוח שני.

בדיוק הדין הזה של עברנו בגמרא,

זה מתורגם הלכה למעשה בשולחן ערוך. באו הראשונים ואמרו, אותו דין יהיה גם נטילת ידיים.

ככה פסקו בשולחן ערוך.

איך אני אטול ידיים עם ברז?

יש לי ברז,

אני פותח אותו ונוטל ושם את היד.

מייד תסגור, תפתח עוד פעם.

למה? כי כל פתיחה,

הכוח הראשון זה כאילו אתה עשית.

אבל אם אתה תשאיר את הברז פתוח רגע, יהיה כוח שני כבר, זה כבר נקרא שזה זורם לבד.

מחילה, החבית זה כלי.

כן. אני פותח ברז, איפה? איזה כלי? הצינור זה כלי? לא, החבית זה כלי.

הצינור והחבית זה כלי אחד.

כן, אבל הבנתי שמערב כאילו פותח ברז זה...

לא, לא ברז בקיר, אנחנו עוד לא מדברים על ברז, אנחנו מדברים על ברז, אנחנו מדברים על ברז שכבית.

ברז שכבית. מה הדין? ברז בקיר זה בעיה עם כלי, נכון? הוא אומר, טוב.

מה שדיברנו קודם על ברז בקיר זה בעיה של כלי.

נכון.

שיהיה דין של כלי.

אבל, נכון.

יש גם דבר, אני חושב שגם ברזים או אוטומטים,

כשאתה שם את היד ומציא את היד, זה כבכל אופן אוטומט מפסיק. זה אותו דבר, נכון. זה גם יהיה אותו דבר, זה יהיה בעיה של כלי.

יש כאלה שיש להם דוד על הגג, כשהמים באים מהדוד, אז זה יהיה אותו נושא גם בברז.

עכשיו, מהדוד בא מחברת המים זה נכנס לדוד, ומשם זה לא...

אז הוא אולי יוכל לטול ידיים גם בצורה כזו מעברת, אבל נכון.

אבל אם נדבר על חבית, הציון של השולחן ערוך, אז כתוב פה איך אפשר לטול די בחבית,

אתה פותח וסוגר, פותח וסוגר. למה? כי רק הכוח הראשון של המים זה נקרא כוח גברא.

הכוח השני, מה שכבר זורם לבד,

זה כוח שני, זה נקרא גרמה,

זה לא כוח שלך, זה לא אתה דחפת את זה, זה נדחף לבד.

זה כבר פסול לנטילת עדה.

אז הנה יש לנו את הדין הזה,

מתורגם הלכה למעשה גם בנטילת עדה.

אז לכאורה אנחנו נשארים בזה, שזה גרמה, נכון?

אבל זה גם לא פשוט.

גם לא פשוט.

יש פה פירוש אחר,

בגמרא.

היד רמה במסכת סנהדרין זה אחד מהראשונים,

רבינו מאיר הלוי,

וגם הוא מביא שיטה אחרת בביאור של הגמרא מה זה כוח שני,

והוא לא כותב מי זה השיטה הזו, אבל למעשה זה נמצא בחידושי הרמב״ן,

מסכת עבודה זרה, דף נט עמוד ב'.

מה כתוב שם ברמב״ן?

הרמב״ן אומר

שמה שכתוב כאן בגמרא, כוח ראשון וכוח שני, זה לא כמו פירוש רשי שלמדנו,

אלא פירוש אחר.

פירוש אחר.

מה הפירוש האחר?

הפירוש האחר הוא שזה משנה אם שם את,

מה אמרנו? אדם קפט בן-אדם, קשר בן-אדם, שם אותו ליד הסכר.

ליד הסכר.

אז רשי אומר שזה משנה אם שם את המים ומייד הוא מת,

או שהמים הבאים אחר כך הם שהרגו אותו,

לא המים הראשונים שיצאו מייד בשטיפה הראשונה.

הרמב״ן אומר לא ככה.

כל המים שיוצאים

זה הכול נקרא כוחו,

זה כוח ראשון.

מה פירוש בגמרא כוח ראשון וכוח שני?

מה הגמרא מחלקת? זה סיפור אחר.

תלוי אם שמת את הבן-אדם ליד הביטקדמיה או רחוק מהביטקדמיה.

אם קשרת אותו סמוך למחסום,

סמוך לביטקדמיה,

סמוך למחסום הזה, לסכר,

אז כל המים ששוטפים אותו זה נקרא כוח ראשון.

מדוע?

הרמב״ן אומר מכיוון שברגע שהשרת את המחסום,

כל המים התחילו מייד לזוז.

מייד. המים נשענו על הסכר,

התחילו מייד לזוז. אז כל המים שנדחפו ברגע הזה,

זה נקרא כוח שלך.

אם שמת אותו סמוך לסכר, כל המים זה נקרא,

מה שנשען על הסכר זה נקרא שאתה דוחף את כל מה שנשען,

אפילו אם זה יבוא אחרי חמש דקות.

ככה, אז מה כתוב בגמרא שבכוח שני פטור?

אם שמת אותו רחוק מהסכר,

אז אומרים בסדר,

כל מה שנשען על הסכר זה נקרא שאני דחפתי אותם.

אבל מה שאחרי זה כבר זורם על המדרון,

זה כבר זורם על המדרון, זה כבר לא מעשה שלי.

זה כבר המשיך לזרום לבד.

עד שזה הגיע לאיש הזה, זה כבר זרימה,

זרימה שלי.

זה זרימה עצמית, זה כבר לא אני דחפתי.

זה נקרא כוח שני שפטור.

ככה מפרש הרמב״ן את החילוק בין כוח ראשון לכוח שני.

זאת אומרת, לפי הרמב״ן יוצא,

שכל המים שבחבית שזורמים, זה הכול כוח ראשון.

הרמב״ן אומר, הרמב״ן מדבר בעבודה זרה, הרמב״ן נמצא במסכת עבודה זרה, אמרנו. על מה הוא מדבר?

הוא מדבר,

הוא מביא שם, שהראשונים דיברו מה הדין עם גוי,

בא לתקן חבית של יין.

היה חבית של יין של יהודי, מלאה יין.

אתה יודע מה הדין עם גוי נוגע ביין?

אסור לשתות, זה יין נסך.

למה? כי הגויים היו פעם מנסחים מים לעבודה זרה.

אז כל פעם שגוי היה מזיז יין, הוא היה אומר, זה בשביל העבודה הזרה שלי,

היה מנצל את ההזדמנות, זה בשביל העבודה הזרה. כל פעם גוי היה מזיז יין, בשביל העבודה הזרה.

המילא כל יין שגוי הזיז, זה יין נסח, אסור לשתות אותו.

עבודה זרה.

אז, כן?

אז כל פעם שגוי הזיז יין, זה יין נאסר.

בא גוי לתקן את הברז, להחליף את הברז.

יש אומנים גויים,

ובאים לתקן, היה חבית גדולה של יין,

ונראה שמהברז התקלקל, בא גוי להחליף את הברז.

נאסר היין או לא?

הוא מוציא את הברז הישן, שם ברז חדש בחבית.

אז אמרו הראשונים שכן,

בגלל שכל מה שקרוב לברז,

הוא הוזיז אותו. את היין שקרוב לברז הוא הוזיז.

כשהוא החליף את הברז, כל מה שקרוב לברז הוא הוזיז.

ממילא זה נאסר. אבל כל שאר היין שמעל הגובה של הברז, הוא לא הוזיז אותו? זה לא נאסר.

כן? לא? ככה הם אומרים.

הרמב״ן אומר, מה פתאום?

לא רק שהוא החליף ברז זה אסור.

כשהוא החליף ברז אתם אומרים שהחלק הפנימי של הברז כאילו מנענע את היין. מה פתאום?

זאת אומרת, אפילו כשהוא הוציא את הברז ושם ברז חדש, אפילו בלי ברז בכלל.

רק היה שם איזה סמרטוט שסותם, הוציא את הסמרטוט,

כבר נקרא שהוא הזיז את כל היין שבחבית.

למה?

כי ברגע שיצא טיפה יין החוצה,

כל היין היה בתזוזה.

מה תגידו לי, זה כוח שני? זה לא נקרא שהגוי הזיז?

זה נקרא שהגוי הזיז, זה כוח ראשון הכול.

כך אומר העמוק.

כל מה שהיה בתזוזה ברגע שהגוי הוציא את הברז,

זה נקרא שהגוי הזיז בעצמו, בידיים שלו.

זה לא נקרא שזה בא בגרמה שלו, בכוחו.

זה הוא בעצמו נגע בזה.

הוא הוזיז את זה בידיים.

הוא אומר, מה שכתוב בגמרא בסנהדרית שכוח שני פטור, זה מדובר שקשר אותו רחוק.

אבל כאן, כל מה ש... ברגע שהוא הוזיז את ה... פתח את הברז והכול זז, זה נקרא שהוא עוד בעצמו הוזיז את הכול.

הרי לנו שיטת הרמב״ן,

שהכול נקרא כוח ראשון.

כן?

ממילא יוצא לפי שיטת הרמב״ן,

שאם

בציור שלנו זה נקרא שהוא הזיז את כל ה... שהפועל עשה חור בצינור,

זה נקרא שהוא הזיז את כל

היין, את כל הסולר.

זה נקרא שהוא בעצמו שפר את כל הסולר.

נכון? כאן אין כאן נושא שמישהו קשר מישהו מרחוק. זה הכול. ברגע שאתה פתחת, כל הסולר היה בתזוזה,

כל הסולר נשען כאילו על הצינור, נכון?

למה הסולר לא פורץ החוצה? הוא נשען על הצינור. ברגע שפתחת את החור, עשית חור בצינור,

כל הסולר באותה שנייה התחיל לזוז, זה נקרא הכל מכוחך.

ואז לפי הרמב״ן יוצא שחייב.

אז לכאורה יוצא לנו מחלוקת ראשונים, הרמב״ן ורש״י,

זה לא רק רש״י, זה הרבה ראשונים כמו רש״י.

האם כל מה שנשפך אחרי זה מהחביץ,

מהמיכל של הסולר,

זה נקרא שאני הוזסתי או שזה גרמה?

זה מה שיוצא.

להלכה,

יש בשולחן ערוך, פחות לטילת ידיים, פוסק,

שזה כוח שני,

אז זה נקרא שצריך להיות פטור.

אם בלכות לטילת ידיים בשולחן ערוך, פוסק, זה נקרא כוח שני. צריכים כל פעם לפתור ולסגור את הברן,

כי כל מה שיוצא אחרי זה מהחבית של המים זה נקרא לא שאני שפכתי, זה נשפך לבד.

אז אותו דבר צריך להיות בסולר, שיהיה פטור.

זה לא נקרא שאני שפכתי.

ברור.

כן?

שזה נשפך שפיפורים קרם את המחסום של הנוער וזה הרג את אותו כל אחד.

אז

בכל המים שהיו הם אותם, כן. זה היה קודם כל הראשון.

נכון.

זה היה לפי הרמב״ן.

נכון. לפי הרמב״ן באמת,

כל המים שהרגו את האיש הזה זה נקרא שהוא רג.

מה כתוב בגמרא שפטור? גם אחרי זה.

גם אחרי זה, נכון.

והרמב״ן אומר שמה שכתוב בגמרא שבכוח שני פטור,

לא הכוונה המים שזרמו אחר כך, אלא הכוונה אם הוא שם את האיש ברחוק מהסכר.

כשהמים זרמו אחרי שזה כבר עבר את הסכר,

הוא שם אותו רחוק והמים זרמו,

זה נקרא כוח שני.

אבל אם הבן אדם היה סמוך לסכר והוא מת שם, אפילו שהוא מת במים,

אותו דבר בשחיטה.

שמת את הבהמה ליד הגלגל והגלגל עמד סמוך לסכר,

אז אפילו המים שבאו אחרי זה וסורגו את הגלגל, זה גם שחיטת אופי, לפי הרמב״ם.

אז יוצא לנו מחלוקת ראשונית.

אז לכלל צריך להיות פטור, נכון?

יוצא לנו הדין שאם אדם עושה חור בחבית ונשפך כל היין, הוא פטור על היד.

הפלא ופלא,

דבר שלא שמענו עד היום.

ויותר מזה,

שיש הרבה גמרות במסכת בבא קמא,

שכתוב שאדם שובר את החבית ונשפך היין, הוא חייב לשלם.

כל הזמן שיש כאלה גמרות במסכת בבא קמא.

כשאדם עושה, אדם שובר חבית ונשפך היין, יין, שמן, חייב לשלם, זה גמרות עם כל מיני צורות של סיפורים כאלה יש.

ברור שחייב.

מה קרה פה?

למה לא כתוב שלא חייב, אילו יש זיכוח שני.

הנה, נקרא למשל דוגמה של משנה

במסכת בבא קמא, דף ל״ב.

כן, במשנה למעלה.

היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון, נשברה חבית בקורה חייב.

כתוב פה שאם אחד הלך ברחוב עם חבית של יין,

ולפניו הלך מישהו עם קורה,

ופתאום בעל הקורה נעצר ונתקע בחבית ונהיה חור בחבית,

נשפך כל היין, חייב לשלם.

כתוב פה שחייב.

מה נגיד שמדובר שהחבית התפוצצה לגמרי, ולא רק נהיה אחור, אלא הכל הכל התפוצץ, ברגע אחד כל היין זרם?

זה לא משמע, משמע שבכל ציור שנאבד היין, חייב.

אפילו אם הקורה עשתה חור קטן,

והיין זרם לאט, ונגמר היין, זה גם חייב.

אז מה קורה פה?

למה חייב?

קושייה גדולה, נכון?

הוא אומר כל הזמן שגרמיך חייב בנזקין.

זה מה שאומר הרב הזה.

הוא יודע שיש דין שגרמיך חייב בנזקין.

זאת אומרת, גרמי זה אפילו לא מעשה בידיים.

גרמי זה נקרא לא מעשה בידיים, אלא

שאני גרמתי משהו שיהיה נזק ודאי.

אז יש בזה כללים, שאני צריך לגרום שזה יהיה בדבר בעצמו, לא בעקיפין,

אבל בכללים מסוימים אומרים שגרמיך חייב בנזקין.

אז הוא אומר חייב מדינא דגרמיך.

דינא דגרמיך היה איזה מחלוקת אמוראים.

תחלוק את המוראים, אם חייב או לא.

נכון שאנחנו פוסקים שחייב, אבל יש המוראים שפוסקים שלא חייב.

אז ממילא, וגם אם,

ויש שיטות שחייב רק בדין קנס ולא מעיקר הדין.

ופה כתוב במשנה שחייב.

אז זה לא נראה שזה מדין גרמין, כי יש המוראים שסברו שגרמין פטור.

ופה כתוב במשנה שחייב.

אז גרמין לא כל כך יפתור לנו את הבעיה.

זה נכון שלהלכה יש לדון שיחה מצד גרמין, זה נכון.

על הדין הזה של הסולר, נכון?

אבל כשאנחנו רוצים לדעת אם זה רע גרמי או עוד סיבות,

אז זה לא מספיק לנו.

ויש עוד דפקא מינה. אם זה מצד גרמי,

אז בשח סימן שפו סעיף קטן וו

כתב שבגרמי פטור כשזה לא נעשה בכוונה,

כי זה רק קנס, לפי כמה שיטות.

יש כמה שיטות שגרמי חייב רק מצד קנס.

אז רק אם הוא עושה את זה בכוונה.

אבל אם זה נהיה לו בלי כוונה בשוגג,

כמה שיטות השח פטור לפי כמה שיטות.

אז ממילא זה לא יעזור לנו.

פה מדובר שהוא עשה בלי כוונה.

וגם בציבור של המיכל של הסולר,

הפועל עשה את זה בלי כוונה. אז מילא גם מי,

לפי השח יש כמה שיטות שאי-אפשר לחייב אותו.

הוא לא עשה את זה בכוונה.

אנחנו באים לדון עכשיו אם הוא חייב מעיקר הדין.

כן?

אז מה עושים? איך מסתדרים עם זה?

פה במשנה כתוב משניות. הרבה משניות במסכת בבא קמא שחייבים, אם אדם

שובר את החבית ועל ידי זה ישפך היין, חייב על כל היין.

והנה, לפי מה שיוצא לנו פה, יוצא שלפי רוב הראשונים, איך שמסבירים את הגמרא, כוח שני.

יוצא שהיין שנשפך אחר כך זה נקרא כוח שני, וזה רק רמה, למה חייב בנזקים?

שאלה עצומה.

טוב,

אין לנו כבר הרבה זמן להאריך. אני רציתי ללמוד בשביל זה תוספות במסכת סנהדרין,

אבל אני אגיד לכם בקיצור.

אני רואה שכבר הזמן עבר מדי מהר.

בקיצור זה כך. יש תוספות במסכת סנהדרין דף אין זין.

דיבור המתחיל, סוף חמה לבוא.

תסיימו את זה פה.

אני חושב שכבר לא נספיק לקרוא את התוספות בפנים.

זה ייקח הרבה זמן.

בקיצור,

מה שכתוב בבת תוספות זה כך.

יש בגמרא שם הרבה ציורים שפטור ברציחה.

כן? למשל, אדם קפץ, בן אדם במקום,

שעוד מעט תבוא השמש,

ואחרי זה הגיעה השמש, חיממה אותו עד שהוא מת.

הייתה שמש חזקה, הבן אדם הזה היה כפות,

הוא לא יכול לזוז מהשמש,

השמש חיממה אותו עד שהתייבש ומת.

אז כתוב שהוא ברציחה ופטור. למה? כי בזמן שהוא קפט אותו לא היה שמש.

אחרית השמש באה, זה לא נקרא שאתה הרגת אותו בידיים, זרק גרם.

אותו דבר יש סיפור וציור הלאה בגמרא,

שאדם זרק אבן למעלה והיא נפלה למטה והרגה בן אדם.

אז כתוב בגמרא, זה לא כוחו.

אתה הרמת את זה, האבן נפלה לבד, זה לא כוחו, פטור.

התוספות שואל מכמה מקומות, שכתוב שבנזקין כן חייב על כזה דבר. הדברים דומים בנזקין חייב.

כן חייב על כזה דבר.

כאלה סוגי דברים דומים.

שאני עשיתי משהו שנגרע מכוחי משהו, כן חייב.

אז בתוספות, לא נעריך עכשיו בדיוק את כל התוספות כותב את זה, אבל בתוספות יש שתי, למעשה יש שתי תרוצים בתוספות.

האם אומרים שזה באמת אותו דין, צריך להיות נזקין ומיטה, והתוספות מסדר את זה?

שזה יתאים,

או שנזקין לא דומה למיטה.

בחיוב מיטה יהיה פתור ובנזקין יהיה חייב.

בנזקין זה נקרא אש,

יש חיוב של אש, זה הכול נקרא אש, ככה התוספות אומרת בסוף.

יש עוד חיובים בנזקין. בנזקין חייב יותר.

להסביר את כל הדברים האלה זה ייקח הרבה זמן. אני אומר בקיצור את התוכן של התוספות.

זאת אומרת, יש שתי תרוצים בתוספות.

האם מה שמצאנו בגמרא שפטור ברציחה הוא הדין, אפשר ללמוד מזה

שפטור בנזקין, או שלא.

בנזקין חייב אפילו בדברים שלעניין רציחה פטור.

אז אם ניקח את התרוץ הזה של תוספות

שבנזקין

חייב יותר,

אז אפשר להגיד, כל מה שהגמרא דיברה על ביטקא דמאי בכוח שני שפטור,

זה רק לעניין חיוב רוצח, לעניין חיוב מיטה.

אם הוא רצח ככה בן-אדם, אבל אם הוא הזיק בצורה כזו הוא באמת יהיה חייב.

כי אפילו כוח שני, לעניין זקין, חייב.

לפי התרוץ הזה בתוספות.

ואז יצא טוב שבמשנה שכתוב שבנסבר חבית, אפילו שהיין נזל בכוח שני, לעניין נזקין חייב.

ומה לגבי השחיטה שם אמרנו?

שחיטה זה כמו ביטה, שחיטה זה כמו רציחה.

שחיטה צריך כוח ממש.

אז מה שנקרא כוח ראשון לעניין רציחה נקרא כוח ראשון לעניין שחיטה.

אותו דבר בנטילת ידיים.

צריך כוח ראשון. אבל לעניין נזקין חייב, אפילו אם זה יזיק, בכוח עקיף.

כוח עקיף גם חייב בנזקין.

ככה יוצא בתוספות, לפי תרוץ אחד.

אז הכול מסודר.

הכול מסודר.

אבל יש תרוץ בתוספות לא כזה, מה נעשה שיש תרוץ בתוספות לא ככה?

יש תרוץ בתוספות של נזקין ומיטה, אותו דבר.

מה שחייב ברציחה חייב בנזקין, מה שפטור ברציחה פטור בנזקין, מה נעשה?

אז אם ככה יוצא שכתוב שבכוח שני פטור גם בנזקין, כי זה אותו דילים.

כמו שכתוב בגמרא שפטור ברציחה בכוח שני,

אז לפי תירוץ אחד בתוספות צריך להיות

פטור גם בנזקין, מה נעשה?

מה נאמר?

נגיד שאולי זה מתאים,

שרש״י שאומר שכוח שני זה נקרא המים שזרמו אחר כך,

וזה פטור ברציחה,

הוא יסבור כמו התירוץ הזה בתוספות,

שתמיד יש חילוק בין רציחה לנזקין,

ולכן בכוח שני תמיד יהיה חייב בנזקין, אפילו שפטור ברציחה.

אבל הרמב״ן שסובר,

והתירוץ הראשון בתוספות שאמר שאין חילוק בין מיטל לנזקין,

שמה שפטור ברציחה פטור גם בנזקין,

אז איך הוא יסתדר עם המשנה הזאת שכתוב שאדם שובר חבית חייו על כל היין?

הוא יסבור כמו הפירוש של הרמב״ם,

שבחבית כל היין זה כוח ראשון,

ולכן חייב בנזקין.

נגיד ששני התירוצים בתוספות נחלקו בזה הראשונים בפירוש של כוח ראשון וכוח שני, זה יהיה תלוי אחד בשני,

ואז נוכל ככה לסדר את הכול.

מובן?

טוב, אבל זה פלפול,

מי אמר שזה ככה?

אז יכול להיות שיש הצעה כזו, אפשר להציע הצעה כזו.

אם נאמר שזה לא מתאים,

השיטות,

כן, שהשיטת תירוצים בדיוק לא מתאימות,

אז אנחנו נשארים בגושייה.

למה אם אחד עושה חור בחבית חייב על כל היין שמשפח מהחבית?

הרי כתוב בגמרא שכוח שני פטור.

מתקדמאיה בכוח שני פטור, מה ההבדל?

אפשר לומר חילוק כזה.

יין שנמצא בחבית

יין שנמצא בחבית

ואתה הזקת את החבית,

אז זה כאילו שהזקת כבר את כל היין. פעלת את הפעולה של הנזק בכל היין.

למה? כל החבית והיין,

היין נמצא בתוך החבית, כל היין הוא נקרא אחד

בכל החבית.

מה שאין כן בביטקה דמיא.

ביטקה דמיא זה לא חבית,

זה נהר.

אז זה מה שמאגד את כל היין.

אז אנחנו מתייחסים לכל מים לחוד. המים הראשונים זה העיקר שאתה דחפת.

המים השניים לא פעלת בהם כלום.

בחבית, כשאתה הזקת את החבית,

אומרים אתה הזקת את כל היין שבחבית.

התחלת להוציא את היין, זה נקרא,

כל היין הוא אחד.

חבית זה כלי כזה שמאחל את הכול. נאמר שכאן זה אחרת.

כלי זה אחרת.

ככה נאמר.

זה נקרא שהזקת את כל היין.

ככה אולי יש מקום לומר.

אבל לפי זה יוצא

שבציעור שלנו מה יעדיד?

בציעור של הסולר.

זה גם נמצא במיכל.

זה נמצא במיכל, אבל הוא לא הזיק את המיכל.

הוא הסחור בצינור שיוצא מהמיכל.

אז אין קשר בין הדברים.

הצינור נמצא בתוך הקרקע, אז זה כמו נער.

הצינור נמצא בתוך הקרקע,

הוא לא הכלי יחד עם המכל של הסולר.

אז אולי זה נקרא כוח שני כמו ביט קדמאיה,

אז אולי יהיה פטור על זה.

בצינור עצמו זה לא משנה.

גם בתוך הקרקע.

זה לא שזה מבואי חוזר לדרך ה...

יש לו ערכות מסוימת, אבל אחרי שהוא בתוך הקרקע הוא כבר לא כלי.

הוא חלק מהקרקע.

הוא צינור בתוך הקרקע.

נגיד שכל הסולר שבצינור והמיכל זה נקרא מחובר, זה כלי אחד?

לא כלי.

אולי לא.

אז אולי נגיד שזה פתור.

אבל אולי כן.

לא פשוט.

לא ברור איך לדון את זה, נכון?

הדברים לא ברורים.

אבל יוצא שבאמת

הנטייה לחייב אותו,

בגלל שיש לנו את התירוץ בתוספות, יש לנו ככה, יש לנו את הרמב״ן שאומר שזה נקרא כוח ראשון.

יש לנו את התירוץ בתוספות שאומר שיש חילוק בנזקין לרציחה.

ואז יוצא שבנזקין יהיה חייב.

כן?

ויש לנו עוד סברה, אולי, שגם בסולר, אולי זה גם נקרא כלי אחד. אולי.

אבל יש גם את הסברה של גרמי.

אולי אפשר לחייב אותו בדין גרמי.

כי לפי חלק מהראשונים גרמי חייב, להלכה חייב בדין גרמי.

וזה, אבל אם, סליחה, אם הצינור היה בתוך האדמה,

זה לא בדיוק כמו החבית שזה נגלה על העין והוא מזיק. זה לא טרדה.

זה לא דומה.

נכון. אמרנו שאולי זה לא דומה. נכון.

יש, בגלל שהוא לא,

האדם הולך, הוא רואה חבית מולו, הוא הולך עם קורה,

תסתכל, לפניך יש כמו חבית, תסתכל.

כן. פה הוא חופר, הוא יודע מה יש מתחת לאדמה.

לכן זה אונס.

אבל האדם חייב גם באונס.

האדם המזיק חייב גם באונס.

כן, אז אם נצטרך אותו שזה גם אונס,

וזה גם לא...

אונס זה לא פותר.

לא, זה גם אונס,

וזה לא,

כמו שהרב אמר, אולי זה... כוח שני.

כוח שני, או...

בשולחן ערוך כתוב כך, בואו נראה מה כתוב בשולחן ערוך. יש בשולחן ערוך, בסימן שפד,

לא צילמו את זה, נקרא,

שפד סעיף א',

אחד המזיק בידו או שזרק אבן

או ירח עץ והזיק בו,

חייב על הכל, נכון?

או שפתח מים על חברו או על הכלים והזיק.

חייב.

אז כתוב בשולחן ערוך שאחד שפתח מים על הכלים והזיק, חייב.

למה חייב?

הרי הגמרא עשתה חילוק בין כוח ראשון לכוח שני.

הגמרא עשתה חילוק.

למה על שולחן ערוך לא עושה חילוק בין כוח ראשון לכוח שני?

אז או שהוא סבר שבנזקין חייב תמיד אפילו בכוח שני, כמו תראו את זה בתוספות.

או,

כמו שהוא אמר, שלהלכה אנחנו פוסקים שחייבים בנזקין מדין גרמי,

ואז מילא, אין נפקא מינא, כי גם כוח שני זה מדין גרמי.

ויש לזה קצת

סיאטה, כי יש קודם בגמרא ציור נוסף

על אחד שקוראים לו מצמצם.

מצמצם זה נקרא אחד

שעשה טבילה בתוך בריכה,

בא מישהו והחזיק לו את היד על הראש עד שהוא מת.

אז לעניין רציחה הוא חייב.

מה הדין בנזקין אם הוא רק ניזוק?

מה הדין?

האם הוא חייב בנזקין או לא? זו מחלוקת בגמרא.

האם בנזקין הוא חייב?

זה לא הולך עם סיאטה, זה הולך עם פסוקים.

כלומר, אין לנו כבר זמן להאריך בזה.

זה הולך עם פסוקים.

האם בנזקין חייב או לא?

האם דורשים מפסוק שגם בנזקין חייב או לא?

והשולחן ערוך פוסק שבנזקין חייב.

אומרים הראשונים למה הפוסקים שחייב,

בגלל שלהלכה חייב מדין גרמי.

הגמרא דיברה עוד לפני דין גרמי, אבל אחרי שאנחנו פוסקים,

שאמוראים פוסקים שחייב מדין גרמי,

אז אפילו אם זה לא כוח שלו ממש בנזקין חייב מדין גרמי.

אז יכול להיות שגם פה כוונת השולחן ערוך, למה בכוח שני שהוא חייב זה מדין גרמי?

זו כוונת השולחן ערוך של מדין גרמי,

כמו שאתה אמרת.

אבל בא השח בסימן שפו ואומר שגרמי חייב רק אם זה בכוונה, אם זה לא בכוונה אז הוא אומר שזה תלוי במחלוקת.

אבל יש הרבה שיטות שגם בלי כוונה חייב.

אם אלה זה עוד סיבה לחייב.

אם אלה רוב הצדדים פה כן לחייב את זה ש...

הסחור ונשפך הסולר. עוד פעם.

הצד הזה שזה נקרא כוח ראשון לפי הרמב״ן.

יש לנו צד שאפילו אם זה כוח שני אבל בנזקין זה אחרת כמו הצד הזה בצפון בסנהדרין שנזקין חייב תמיד.

ויש לנו צד שאולי לעניין ההיזק של החבית זה נקרא כן נחד שהוא כן חייב על זה.

ויש לנו צד שאולי חייב את דין גרמי לפי הרבה שיטות שבגרמי חייבים אפילו בלי כוונה.

יש לנו ארבעה סדרים לחייב,

מילא הצד,

לפתור אותו זה כבר נשאר הצד מאוד רחוק.

יש גם עניין שנגיד קבלן, אני רוצה עכשיו