שאלה שבועית עולמית - הרב חנוך שוורץ - מס' 9

- - - לא מוגה! - - - 

הרוקח שכמעט וכבר התייאש מלקבל את הסחורה שהזמין אצל ספק התרופות

אחר ששמע על חובותיו הרבים ליצרן התרופות בחו״ל,

שמח מאוד כשיום אחד הופיע אצלו הספק שפירק מי רכבו את רגז העץ שהאכיל בקבוקים רבים של תרופה יקרה מחו״ל,

והניחו בזהירות בבית המרקב.

יש לנו רוקח שמחכה להזמנה של התרופות

והרבה זמן היא לא מגיעה. מדוע? הוא שומע שהספק מסובך בחובות עם היצרן, היצרן לא רוצה לספק לו סחורה.

והוא שומע שהספק מסובך בחובות אצל היצרן,

היצרן לא רוצה לספק לו סחורה כל כך.

בקיצור הוא כבר התייאש,

כמעט התייאש מלקבל את הסחורה היקרה שהוא הזמין. הוא הזמין תרופות מאוד נדירות, יקרות,

ויום אחד הוא ברוך השם שמח לראות שמגיע אליו הספק עם הרכב ומביא לו ארגז עם הבקבוקים היקרים של התרופה.

אחר שהרוקח מסר לידו צ'ק על סכום של 4,000 ש״ח,

התנדב הספק לפתוח את הארגז החתום.

הספק, אמרנו, פרק את הסחורה, הניח אותה בחנות,

בקבוקים מאוד מאוד יקרים, תרופה יקרה,

והרוקח שילם לו על זה 4,000 ש״ח בצ'ק.

ואז הספק התנדב לפתוח את הארגז החתום, בכל אופן זה ארגז שמור שמגיע עם בקבוקי זכוכית מחו״ל,

ומשלא נפתח בנקל,

חבט בו בכוח.

ואז התהפך הארגז שהספיק להיפתח,

והבקבוקים נפלו בקול רעש גדול.

טוב, הספק שבר את הבקבוקים, את כל הבקבוקים,

הלך כל העמל לטמיון.

הספק הודה באשמה,

והשיב מיד את הצ'ק לרוקח כתשלום עבור הנזק שגרם.

הספק אומר, בסדר, הזקתי, מה אני יכול לעשות?

שברתי לך את כל הבקבוקים בגלל הרשלנות שלי.

איך אומרים?

אחרי יביש מזל רודף המזל הרע.

אחרי המזל הרע שיש לו, שהוא הסתבר בחובות, הוא גם שובר את הסחורה.

וגמרנו, עכשיו הוא חייב לשלם 4,000 שקל בחזרה לרוקח. הוא הפסיד לו 4,000 שקל.

השיב מיד את הצ'ק לרוקח כתשלום עבור הנזק שגרם.

בסדר, מה אפשר לעשות?

גמרנו.

כאילו התבטל העסקה.

הרוקח היה חייב לו 4,000 שקל,

שילם לו עבור הסחורה 4,000 שקל, עכשיו הספק שבר לו את כל הסחורה ששבר 4,000 שקל, הוא שילם לו.

מצוין.

הוא פנה כי לעומת שבא לעוגמת נפש שניהם.

ברור שהסיפור הזה לא גרם הרבה מצב רוח לשני הצדדים.

הרוקח נשאר בלי התרופות,

אמנם בנזק הוא לא יצא, כי הספק מיד החזיר לו את הכסף,

והספק הפסיד 4,000 שקל ברוב רשלנותו.

למחרת הגיע אל הרוקח אדם שטען שהוא שליח של היצרן.

היצרן הזה עקב אחרי כל מי שחייב כסף לספק כדי לגבות את חובותיו.

אז הגיע לאוזניו שיש פה עסק עם רוקח,

שהרוקח הזה קונה סחורה מהספק,

אז הוא מיד שלח אליו את השליח שלו,

הוא אומר, אדוני, אתה חייב, אני שליח של היצרן. הוא אומר, אז מה אתה רוצה?

ומכיוון שהספק חייב זה מכבר סכום עתק ליצרן ואין לו מה לשלם,

הרי שאסור היה לספק לשלם עבור הנזק לרוקח,

מאחר שחובו ליצרן קדם,

וממילא הוא דורש שהרוקח ייתן לידיו את הצ'ק שהספק יחזיר לו בדמי הנזק.

מה הוא טוען?

הוא בא וטוען טענה שכזו.

הוא בא וטוען טענה שכזו.

נכון, הרוקח שילם לך את הצ'ק,

הכל טוב ויפה.

עכשיו, של מי הצ'ק? של הספק.

הספק חייב מיד לשלם אותו לחוב שלו ליצרן.

אתה חייב כסף. מה, אתה מחזיק את הצ'ק שלך?

כל כסף שיש לך,

אתה חייב מיד לשלם אותו למי שאתה חייב לו. זה הדין.

נכון?

מה אתה הולך עכשיו לשלם את זה לרוקח החבומה ששברת לו את הארגזים?

אני קודם.

אתה חייב לי כבר הרבה יותר כסף, אתה חייב לי מזמן כסף. מה אתה הולך עכשיו לשלם למישהו אחר?

המישהו הזה זה חוב שנוצר רק עכשיו.

את החוב שלך אליי,

כך הוא אומר לספק,

השליח של היצרן דואן לספק כך.

את החוב שלך אליי, מתי התחייבת? מזמן.

כל כסף שנכנס לחשבון שלך,

אתה חייב מיד לפרוע בזה את החובות שלך אליי.

מה אתה הולך לשלם לרוקח על הנזק שגרמת לו? אסור לך לשלם? אתה חייב לי קודם.

מה אתם אומרים? טענה טובה?

טענה.

יש מה לשמוע פה, נכון?

לעומתו טען הרוקח. מה הרוקח טען?

שאינו בטוח שיש חיוב לשלם חובות לפי סדר קדימתן.

טוב, אני שומע מה שאתה אומר,

שהחוב שלך קדם, בסדר. מי אמר שאסור לשלם חוב מאוחר לפני חוב מוקדם?

מי אמר?

מי אמר שלספק היה אסור לשלם חוב שנוצר אחר כך

לפני שהוא פרט, החובות הישנים שלו? גם החוב שלו עכשיו זה חוב.

מי אמר שלך יש עדיפות ממני בגלל שאתה קודם?

טוב, זה צריכים לברר את ההלכה, מה הדין?

וגם מכיוון שהצ'ק היה שלא בעצמו והספק החזירו לו,

הרי זה נחשב כשלא שילם לו כלל עבור הסחורה.

הוא טוען עכשיו אותנו. הוא אמר, תשמע,

אני כתבתי צ'ק על שמי,

נכון? זה צ'ק שלי.

עכשיו, הצ'ק הזה חזר אליי בעצמי, אז כאילו שהתבטל, כאילו שלא שילמתי לו בכלל.

אני רשמתי צ'ק על שמי שאני צריך לשלם לו, נכון? מה זה צ'ק?

זה הוראה שאני אשלם לך כסף, שהבנק יכבד את הצ'ק ויפרע מהחשבון שלי כסף לספק.

עכשיו החזרת לי את זה, אז כאילו לא שילמתי.

מה אני יכול לעשות עם הצ'ק? לקרוא אותו וגמרנו, כאילו שלא היה כלום, כאילו שלא שילמתי.

אז גמרנו, אז ממילא אני כאילו לא שילמתי לספק,

ממילא כאילו שהספק לא החזיר לי כסף.

אז מה אתה דורש בכלל?

כאילו לא היה בינינו שום עסק.

הרוקח טוען שאני והספק,

לא היה בינינו שום עסק.

נכון?

שילמתי לך, שילמתי לספק, הספק יחזיר לי וגמרנו. עכשיו מה אתה, היצרן בא ואומר שאני אשלם לך את הכסף?

היצרן בא בטענה לרוקח,

שהרוקח יחזיר לו כסף שהספק שילם לו,

כי כאילו הוא שילם לו שלא כדין.

למה?

כי היה לו אסור לשלם עבור הנזק כשיש לו חוב קודם.

כן?

הוא אומר לו, מה? הוא לא שילם לי כלום, בסך הכל כאילו ביטל מה שהיה.

טענה?

מה אתם אומרים?

טענה מה שהוא טוען? שבצ'ק זה נקרא שהוא החזיר לו את הצ'ק כאילו הוא ביטל מה שהיה?

ביטל את התשלום?

זה לא כמו כסף שהוא נתן לו כסף,

ואחרי זה הוא בא והחזיר לו כסף.

זה לא כסף. צ'ק זה לא כסף.

צ'ק זה כאילו אמצעי שאני מתחייב

לכבד אותו,

אתה תלך להכריז על הבנק ותגבה מהחשבון שלי, נכון?

עכשיו החזרת לי אותו, קרה, אני קורא את הצ'ק וגמרנו.

כאילו שלא שילמתי.

מצוין, אם לא שילמתי אז הספק מעולם לא שילם עבור החוב שלו לרוקח,

כי הוא לא שילם, הוא בסך הכל ביטל את התשלום של הרוקח.

מקובל?

טענה?

מי צודק?

מה? יש לנו בעיה.

כן.

הכסף הזה, 400, 400,000 שקל,

זה בכלל לא שייך לא לספק,

זה שייך ליצרן,

קודם כל.

למה?

הוא הגיע לו את הסחורה, הספק... לא, ההסכם ביניהם היה שהיצרן מוכר לספק, והספק מוכר את זה לרוקח.

הספק, נכון, יש כאלה ספקים שבסך הכל הם עושים תיווך, הם מעבירים סחורה של ה...

אבל כאן זה לא ככה, כאן הספק קונה סחורה.

יש כאלה ספקים.

כן. הספק קונה את זה מהיצרן ומשווק את זה הלאה.

זה משווק.

אולי ספק זה לא מילה כל כך מדויקת.

זה משווק. אני קונה סחורה.

יש הרבה ספקים כאלה. קונים סחורה מהרבה מפעלים ומשווקים אותה.

ממילא, טוב, זו טענה שטען הרוקח. מה אתה דורש ממני להחזיר את הצ'ק שהוא שילם לי עבור הנזק?

הוא לא שילם לי צ'ק, הוא בסך הכל ביטל את התשלום שלי הקודם.

כמו שצ'ק זה כסף.

יש כאלה ספק. עוד מעט נראה, נכון.

ובכלל, איך שייך לבקש ממנו לשלם?

אתה מבקש מהרוקח שישלם, למי?

שהרוקח יחזיר עכשיו את הצ'ק ליצרן.

למה? כי כאילו הספק שילם לו שלא כדין,

ועכשיו שיחזיר את הצ'ק ליצרן.

איך אפשר לבקש ממנו לשלם כאשר בפועל הספק לא השאיר לו תרופות.

מה אתה דורש?

התרופות שבורות, הבקבוקים שבורים, אתה דורש עכשיו אני אוציא מהכיס שלי צ'ק ואני אשלם. על מה אני אשלם? על מה? שבור.

ככה צעק הרוקח.

מה אתה מאמין? מה? לא הבנתי את הטענה פה. גם אני לא.

זה כבר לא טענה, זה סתם צועק, נכון?

סתם צועק.

טוב, נחזור בקיצור על ה...

אבל הרוקח, אז הוא הניח פה, נו מה?

במה הוא קנה איתו? יפה, יפה, נכון. צריכים להקדים.

כשהספק פורק את הסחורה ומניח אותה בחנות,

באותו רגע קנה איזה בעל הבית.

קנה איזה בעל החנות בקניין חצר.

עכשיו אתה חייב לי כסף,

נכון? אבל לקנות קניתה. עכשיו הוא שילם לו צ'ק, מצוין.

וזה נגמר, העסקה ביניהם, הכל גמור.

עכשיו כשהספק שבר את זה, אז הוא שבר סחורה ששייכת לרוקח.

וזה היה בסדר, רק כאן היה מקובל על שתיהם.

זה נקרא שהוא שבר סחורה של הרוקח והוא חייב לשלם לו כסף.

ולכן הוא הוציא את הצ'ק שלפני כמה דקות

הרוקח נתן לו והחזיר לו בחזרה, כי התשדור עבור הנזק. עד כאן הסיפור.

הסיפור היה מוסכם על שתיהם.

מכאן ואילך הם התחילו לדון האם לספק היה מותר לשלם עבור הנזק שלו לרוקח בזמן שיש לו חובות לאנשים קודמים.

זה בעצם עיקר הטענה.

עכשיו השאלה, מה קורה כאשר הוא החזיר את הצ'קים? זה נקרא שהוא משלם באמת, או זה נקרא שהוא כאילו ביטל את הכשלום הקודם וכאילו לא שילם?

זה פחות או יותר שני הנושאים שעומדים פה בעימות ביניהם.

אם זה חוב, זה חוב של

המשועבד לוקח במקור הראשון?

הוא טען, מה שכתוב פה בטענה, הטענה שהוא טען זה שאסור לך לפרוע לחוב מאוחר כשהספק כבר חייב לחוב מוקדם. אסור לך לפרוע.

אסור משפטי או אסור... אנחנו מדברים על פי דין תורה. אסור לך על פי דין תורה לפרוע, וממילא אם הוא פרה, אז אני גובה את זה ממך ותביא את זה לי. איסור של איסור כמו כיבוד אב האם או איסור של... ממוני, ברור, איסור ממוני. אסור לך לפרוע. אתה משועבט, כי אתה משועבט.

הספק משועבד, בוא נראה אם יש כזה דבר, אתה צודק

אנחנו צריכים לברר אם על פי דין, הוא אמר,

את זה הרוקח טען שהוא לא יודע מה הדין, אז בסדר, אז בואו נברר בשביל הרוקח מה הדין, נפתח שולחן ערוך ונראה כבר

מה עשה הרוקח, פתח שולחן ערוך, נפתח

זה לא כמו אדם שהוא,

הוא שאיבד לו איזה משהו, נכון מאוד, אתם תלמידי חכמים,

יפה מאוד, זה מה שכתוב בשולחן ערוך

נראה את הסעיף של זה בשולחן ערוך

סימן כבודא את הדף הבא

בעמוד הבא, כן?

כן, בסימן קד, סעיף ג',

במטלטלין וכן עבדים אין בהם די קדימה

לעניין שאם קדמה מאוחר וגבה, אין מוציאים מידו.

ובכן, הלכה פסוקה, מה שכולכם הרגשתם בעצם,

אם הוא יגבה לו קרקע,

אז אומר, הקרקע כבר משועבדת

לחוב הקודם.

אבל אם הוא יגבה לו מטלטלין,

מטלטלין אין בזה שעיבוד,

אז הדין כך.

לכתחילה אסור לו לשלם לבעל חוב המאוחר, זה נכון, הטענה נכונה.

אם יש לבן אדם חוב ישן ועכשיו בא אליו חוב חדש, אסור לו לשלם לחוב השני.

אתה צריך קודם לשלם לחוב... הישן. הישן. אבל אם כבר שילמת,

אין מוציאים מידו.

אם קדם המאוחר וגבה, אין מוציאים מידו. ולא עוד, אלא שאם עמד הראשון ותפסם הבעל חוב המאוחר שקדם וגבה,

מוציא אותם מבין מידו.

זאת אומרת, גם אם הבעל חוב השני כבר

שילמו לבעל חוב השני,

ואחר כך בא הבעל חוב הראשון וחטף לו את זה,

הולכים לבית דין ומוציאים את זה, מחזירים את זה למי שגבה.

בעל חוב מאוחר שגבה, מה שגבה גבה,

במטלטלין.

אז מילא השאלה הראשונה שהעלה הרוקח, מי אמר שיש דין קדימה?

כן, הוא צדק.

הוא צדק. אין דין קדימה באמת. זאת אומרת, לכתחילה היה אסור לספק לשלם לרוקח עבור הנזק, נכון?

אבל אחרי שהרוקח כבר קיבל את התשלום,

נגמר הסיפור, בעל חוב מאוחר, נכון? אני מאוחר יותר לחובות של הספק ליצרן,

אבל מה שגבה גבה,

בזה גמרנו את השאלה הזאת,

לכאורה.

ועכשיו אנחנו צריכים לדון לשאלה השנייה.

מה עם צ'קים באמת?

זה הכול אנחנו מדברים, אם באמת הוא שילם במזומן,

אז אנחנו אומרים,

אם הרוקח שילם לספק כסף,

4,000 שקל במזומן,

והספק שילם את זה לרוקח בתור דמי הנזק,

מקובל, גמרנו, מה שגבה גבה.

מה קורה בצ'ק?

צ'ק זה גם מזומן.

צ'ק זה לא מזומן.

צ'ק, תלוי.

אם אני מוכר לך משהו ואתה מביא לי צ'ק של מישהו אחר,

זה יש כאלה שאומרים שזה כמו מזומן.

אבל אם אני רושם לך צ'ק על שמי, כל זמן שלא יצא הכסף מהחשבון שלי,

עוד לא שילמתי לך כלום, נכון?

זה ברור שעוד לא שילמתי לך כלום.

למה הכסף עוד אצלי בחשבון? אם אני אבל אתן את הצ'ק, הכסף נשאר אצלי.

כל זמן שלא יצא ממני משהו,

נכס, לא נקרא ששילמתי.

אז כאשר הרוקח...

אם הייתי מוכר, הייתי מעביר את זה הלאה,

אז כלפי זה שקיבל, זה נקרא שאני כבר גמרתי איתו את העסק. זה נכון.

זה לא יכול להיות. יפה מאוד. מצב הוא כזה דבר,

הגמרא מחלקת משתחו עובדי דלשתחו עובדי אחרים.

דניי קידושי אישה,

שיש חילוק בזה. בכל אופן, כלפי האדם בעצמו, למשל, אם אני מתחייב לך משהו,

אז זה לא נקרא שיצא ממני משהו.

כתוב בגמרא שהמקדש אישה בשטר חוב דידי אינה מקודשת,

בשטר חוב דלאחרים היא מקודשת. זאת אומרת, אם אני רושם לאישה שטר,

אני חייב לך 100 שקל,

מביא לה, היא לא מקודשת,

כי לא הבאת לה כלום.

התחייבת לשלם לה.

אבל אם אני מביא לאישה שטר חוב שמישהו אחר חייב לי כסף,

מישהו אחר חייב לי כסף,

הבאתי לה משהו משלי, הוצאתי משלי את החוב שהשני חייב לי והבאתי לה.

מה שהשני חייב לי זה נקרא שאני נתתי לה משהו.

אותו דבר פה, הרוקח נתן לשני צ'ק, הוא נתן לספק צ'ק

שהוא בעצמו מתחייב לספק לשלם לו 4,000 שקל. מה זה צ'ק בסרקות?

אני כותב לבנק מכתב, נא לתת למוסר כתב זה 4,000 שקל.

נכון? אז עדיין הספק לא קיבל כלום.

הוא קיבל שטר שמגיע לו מהבנק 4,000 שקל.

עכשיו, כשהספק מחזיר לו את זה בחזרה,

הוא צדק, הרוקח, בטענה.

הרוקח צדק בהחלט בטענה.

הספק בכלל לא שילם לו.

הוא ביטל את

הצ'ק שהיה.

הוא ביטל את אמצעי התשלום. היה אמצעי תשלום, ביטל אותו.

הוא לא שילם לו בכלל.

הוא ביטל.

טוב.

אז ממילא

כל הנושא הזה כאן,

מה שטען הרוקח, היצרן טען שלספק היה אסור לשלם לרוקח, הוא לא שילם,

הוא ביטל את התשלום ההוא.

כן? הוא ביטל את התשלום ההוא.

אלא מה?

יש כאן לדון שזה כן נקרא תשלום, לא בגלל הצ'ק.

כאן זה כן נקרא תשלום. מדוע?

מדוע זה נקרא כאן שהוא שילם?

הוא שילם עבור הנזק או לא?

מה אתם אומרים? הוא לא שילם עבור הנזק?

הרוקח בהתחלה נתן לו צ'ק 4,000 שקל,

הוא יחזל לו את הצ'ק.

אז אנחנו אומרים, הוא בסך הכול ביטל את התשלום הראשון.

הוא לא קיבל כלום. הוא לא קיבל כלום. כאילו הוא לא קיבל כלום. נו, אז הוא נקרא שהוא שילם עבור הנזק?

הוא לא שילם. אז הוא חייב לשלם עבור הנזק?

הוא לא שילם?

מה אתם אומרים? מה, הוא לא שילם?

צריך עכשיו לשלם 4,000 שקל? הוא ויתר לו על 4,000 שקל שהרוקח היום.

נו, מה אתה אומר?

אז זה נקרא שהוא שילם או לא נקרא שהוא שילם עבור הנזק?

אז הוא חייב עכשיו לשלם?

הוא חייב לשלם ארבעת אלפים שקל על הנזק, זה לא נקרא שהוא שילם?

מה נו?

איך קוראים לזה?

הוא לא צריך לשלם,

זה כאילו שהוא עוד לא העבירו לדרך את הסחורה.

למה? את הסחורה הוא קנה.

זה בטוח שאת הסחורה הוא קנה.

ואחרי זה הוא הזיק לו את זה. אז היה פה הרוקח בהתחלה קנה סחורה,

והספק הזיק לו.

עכשיו במה נקרא שהספק

רגע, הרוקח גם צריך לשלם עכשיו להוא על הסחורה.

הוא ויתר לו על הכסף. אה, אה, אה, אה, שמה?

הוויתור שלהם אחד לשני, זה נקרא תשלום.

יפה, יפה. כשאני חייב לך ואתה חייב לי, ואנחנו מחליטים, שתינו עושים,

מקזזים את החובות אחד בשני, זה נקרא תשלום.

מצויין.

אז ממילא,

נכון?

אז ממילא גם אם נאמר שלשלם בצ'ק זה לא נקרא לשלם,

אבל קיזוז חובות זה נקרא לשלם.

תודה רבה לך. אתה אומר, שלא החזרת לו צ'ק, אז לא נקרא ששילמת לו.

בסדר, אבל החלטת על מחיקת חובות.

מי הרישה לך למחוק חוב? אתה חייב את זה לספק, אתה חייב את זה ליצרן.

עוד פעם, מה טען הרוקח? הרוקח טען,

לא קיבלתי כסף עבור דמי הנזק מהספק. מה, אתה בא להגיד שהוא פרה לי והיה לו אסור לפרוע לי כי אני בעל חוב מאוחר?

אני לא קיבלתי כסף, בסך הכול הוא ביטל את התשלום.

בסדר, נכון, את הצ'ק הוא ביטל, וזה לא נקרא שקיבלת כסף, אבל משהו אחד כן קיבלת.

קיבלת מחיקת חוב.

מותר ליצרן?

מותר לספק

לשלם לרוקח

על ידי שהרוקח ימחק לו את החוב בזמן שהספק חייב קודם כסף למישהו אחר? לא.

זה גם נקרא לשלם.

מה היו צריכים לעשות? להחליט שהרוקח,

שהרוקח

חייב לספק,

את ה-4,000 שקל,

והספק ישלם את ה-4,000 שקל ליצרן.

היה לו אסור להחזיר את הצ'ק.

כי אסור לך למחוק את החוב. זכות הרוקח, אבל לא...

זכות הרוקח, מה?

לא, לא נקיים את הצ'ק, אם הוא חייב לי כסף.

או, אתה אומר שזכות הרוקח לגבות לעצמו כשהוא חייב לי כסף.

לא לכבה את הצ'ק.

יפה, יפה, יפה, יפה, יפה.

זכות הרוקח לא לכבד את הצ'ק, כיוון שהוא חייב לי כסף.

כן. אני איך הקודמים.

אני איך הקודמים.

גם כשהחוב שלו זה,

גם כשהבן אדם הזה כבר חייב למישהו אחר, יש לו זכות כזו.

אם נאמר שהדין אומר, לו הדין היה אומר שאסור לספק לשלם חוב אחר בזמן שיש לו חוב ליצרן.

אסור. אמרנו, יש לו חוב מוקדם, אסור, הוא יכול לשלם עכשיו חוב של מישהו שבא אחר כך.

נו.

אז הרוקח, היה מותר לו להשאיר לעצמו את הכסף?

אתה חייב לשלם על הסחורה הזאת, אתה חייב.

חייב לשלם, קיבלת סחורה, אתה חייב לשלם.

עכשיו,

עכשיו מותר לך לגבות את זה עכשיו ממנו?

מה שאתה מעכב לעצמך את התשלום, כאילו אתה גובה ממנו את דמי הנזק.

הוא חייב את הנזק למישהו, הוא חייב למישהו אחר קודם.

מי אמר שהוא?

לא, צריכים להחליט על הקיזוז.

צריכים לקבוע שאנחנו מקזזים.

אם הוא חייב לי ארבעת אלפים שלך, אני אכל לו ארבעת אלפים שלך. זה לא מתקזז, זאת אומרת, צריכים להחליט שזה מתקזז. להחליט שאנחנו מוחקים, עושים מחיקת חובות.

זה מוכח, ויש בזה כמה הבדלים.

הקיזוז זה כאילו התשלום. הקיזוז זה התשלום, אז אסור לך לקזז.

זה כאילו הסתום. יפה, עד כאן, יפה, ברור.

אז הצ'קים הוא צודק בטענה, אבל יש פה טענה אחרת.

נכון, הצ'קים לא נקרא ששילמת.

אבל איך מותר לך להחליט על מחיקת חובות?

הספק אסור לו לשלם לך. אם אסור לו לשלם, אז אסור לך למחוק לו את החוב. זה כאילו שאתה גובה.

לי יש לי גם חובות. אלא מה? המצווה שלו, לדאוג לאיסור שלו, שהוא אסור... אם אסור, אם לו היה לבעל חוב המאוחר איסור לגבות חובות מהספק כשהוא חייב לבעל חוב מוקדם, אז היה לו אסור לקזז.

אבל עכשיו אין לו איסור.

לו היה איסור. הדין אומר שבאמת אין איסור שמותר. בעל חוב שגבה, גבה.

אבל גם אם יש איסור,

האיסור הוא לא שיש לי כסף בפועל לתת לו.

אם יש לי כסף שמישהו חייב לי 4,000 שקל, גם אסור לי, מי אמר?

ברגע שיש לי כסף אני חייב להביא את זה.

לא, את כל האמצעי תשלום שלך אתה צריך לממש את החוב שלך. את כל האפשרויות של התשלום אתה חייב לממש.

אתה חייב לגבות חובות ולשלם.

אדם שחייב כסף למישהו, הוא חייב לבצע כל מה שביכולתו כדי לשלם את זה.

ד.

טענה שנייה, גם זהות דואג לאיסורים שלך.

בזה שהוא מכבד את הצ'ק הזו, בגלל האיסור שלו, לא לתת בת קישור אליי, מה?

יכול להיות שגם להוא אסור לקחת את זה, כאילו אתה לוקח מהבעל חוב המוקדם.

כאילו כשהרוקח מוחק את החוב, הוא כאילו לוקח את הזכות של הבעל חוב המוקדם.

מהרוקח היה אסור לו לקחת, כאילו?

יכול להיות, כי הוא כאילו לוקח את הזכות של הבעל חוב המוקדם. אם אסור להתחיל לפרוע,

אז הוא כאילו לוקח את הזכות של הבעל חוב המוקדם.

מכיוון שהספק חייב לשלם קודם לבעל חוב ליצרן.

אז כאילו היצרן בא בטענה, הוא אומר, אסור לך לגרום לזה שהספק יפרע לך, כי אתה פוגע בי,

אתה פוגע בחוב הקודם של הספק.

נכון?

שיצבע את הספק.

למה החזרת את זה צ'יק? רגע, רגע, רגע.

עכשיו עברנו שלב, האם היה לו מותר לעשות את זה. ההלכה היא שאם הוא עשה את זה,

מה שגבה גבה, נכון?

בעל חוב מאוחר שגבה, מה שגבה גבה. זאת אומרת, מחיקת החובות, חלה, גמרנו. עכשיו אין לו מה לתבוע, כמו שאתה אומר.

אין לו מה לתבוע, כי ההלכה בשולחן העורך נפסקה, כמו שקראנו עכשיו,

שבעל חוב מאוחר שקדם וגבה לפני הבעל חוב המוקדם,

גמרנו, אין מה לעשות, אי אפשר להוציא ממנו.

מה שגבה גבה.

אבל דיברנו שלכתחילה אולי היה אסור לו לעשות את זה, כי הוא כאילו גורם דבר לא הגון, הוא גורם לפגוע בחוב הקודם שלנו.

זה עד כאן שלב א'.

בסדר? זה שלושת השלבים.

זאת אומרת, דבר ראשון, למדנו את ההלכה שבמיטלטלין אין,

יש מצווה להקדים את הבעל חוב המוקדם,

אבל בדיעבד מה שגבה גבה.

דבר שני, למדנו שצ'ק זה לא נקרא באמת ששילמת כסף, זה נקרא שכאילו אף אחד לא שילם לאף אחד.

הדבר השלישי ששמענו, קיזוז החובות זה כן נקרא לשלם. אם קיזוז החובות נקרא לשלם, אז חזרנו לזה שלכתחילה היה לו אסור אולי לעשות את זה,

ובדיעבד מותר.

עד כאן, טוב, אז אנחנו נשארים פה שבדיעבד מה שגבה גבה מצוין. עד כאן התייחסנו לשאלה

שכתובה בשאלה,

אבל יש כאן לדון משום סיפור אחר לגמרי לגמרי,

שזה אין לזה רמז במה שהודפס בשאלה,

בטענות שהיו ביניהם.

כנראה שהרוקח עוד לא לומד בכולל, אז הוא עוד לא יודע לטעון את הטענות הנכונות,

וגם הספק לא.

אבל אם האנשים האלה היו לומדים בכולל, היו טוענים טענות בכיוון אחר לגמרי.

ואז בואו נראה

מה הם יכולים לטעון פה.

טוב, נשארנו כרגע עד כעת בדין.

נסכם שוב שמבחינת הגבייה של הנזקים לפני גביית חוב של הספק ליצרן,

מה שגבה גבה גמר, נגמר.

נפתח לרגע את הגמרה בפסחים דף למד אלף.

יש לנו כאן דין מאוד מעניין,

דין חדש.

זה, אז סימנו את זה פה באיזה קו גדול.

דתן, כן, קו למטה.

נתחיל

דתניא

מתחת הקו.

יש לכם?

דתניא רבי נתן אומר.

יש?

כן.

דתניא רבי נתן אומר, מנין לנושה בחברו מנה?

בחברו בחברו,

שמוציאין מזה ונותנים לזה.

תלמוד לומר, ונתן לאשר אשם לו. עד כאן המשפט בגמר.

דתניא זה הכוונה ברייתא.

רבי נתן היה תנא והוא לימד אותנו דין חדש.

מה אומר רבי נתן?

רבי נתן אומר, מנין לנושה בחברו מנה?

וחברו בחברו.

זאת אומרת, נעשה לפי שמות.

לוי

חייב כסף

לשמעון ושמעון לראובן.

ראובן נלווה לשמעון, שמעון נלווה ללוי.

כן? ראובן נלווה 100 שקל לשמעון.

שמעון נלווה שקל, נלווה 100 שקל ללוי.

עכשיו, לוי חייב לפרוע לשמעון,

ושמעון חייב לשלם לראובן.

אומר רבי נתן,

מנין שמוציאים מזה ונותנים לזה.

לא שמעון עכשיו יתבע את לוי וראובן יתבע את שמעון, לא.

התורה מלמדת אותנו שראובן הולך לבית דין ותובע את לוי, שיפרה לו ישר.

ראובן בא ללוי ואומר, תשמע, אתה חייב כסף לשמעון,

שמעון חייב לי.

אני מבקש, תפרע לי.

והוא חייב לפרוע לא ישר.

תלמוד לומר מאיזה פסוק לומדים את זה.

ונתן, לאשר אשם לו.

למה לא כתוב בתורה, אומר רשי, נראה ברשי.

הרשי הזה מודגש למטה.

לאשר אשם לו,

לאשר ילווהו לו, לא נאמן.

לא נאמר. לא כתוב בתורה, תפרע למי שילבה לך.

אלא לאשר אשם לו, לאשר הקרן שלו.

לאשר אשם לו.

אתה צריך לפרוע למי שזה מגיע. מה זה למי שמגיע?

אני יודע שזה מי שילבה.

התורה רומדת לנו כאן דין.

התורה אומרת כאן מילה משונה, לאשר אשם לו, למי שתפרע למי שאתה חייב לו. מי זה אני חייב לו? למי אני חייב?

לא למי שילבה לך. יש מישהו אחר שאתה חייב לו שלא ילבה לך. איך זה יכול להיות?

אתה חייב לשמעון. שמעון חייב לראובן? תדע לך שאתה חייב לראובן.

זה לומדים מהפסוק.

פסוק.

אבל הלוי גם יכול להגיד לנו על זה שילך ללוי,

השני? מי זה הלוי? תגיד לנו את השמות.

לוי חייב לשמעון, שמעון לראובן. עכשיו ראובן בא ללוי.

ראובן בא לשמעון.

כן. שמעון בא ואומר לו שלוי חייב.

שלוי חייב, אני לא אשלם לך, תלך ללוי.

אתה יכול להגיד לו כזה?

או, אז ככה. אז בהלכה הזו יש הרבה דינים, זו הלכה רחבה מאוד, ההלכה הזו.

יש סימן שלם על שולחן הערוץ, סימן פיו על כל מכלול הדינים שיצרה ההלכה הזו.

וכתוב, נפסק להלכה שאם לשמעון יש נכסים,

אז ראובן יכול לגבות את זה משמעון,

ולוי יכול להגיד לו, כרגע אל תבוא אליי, תלך לשמעון.

מדובר שלשמעון כרגע אין מה לשלם,

ואז

לפחות בציור שלשמעון אין מה לשלם,

אז הדין הוא שראובן בא ללוי.

שווה אם הוא יכול להפנות אותו, או ש...

כשיש לו כסף הוא לא מכיר את לוי,

אבל בין... מי זה?

ראובן? ראובן אמר לשמעון

שהוא לא מכיר את לוי.

אם יש כסף לשמעון, בבקשה. אבל אם אין כסף לשמעון, אז ראובן רוצה את לוי.

מה זה יעזור לו שיגיד את זה? אין לו כסף,

אין לו ממי לגבות.

אם לשמעון יש כסף, אז שמעון לא יכול להפנות אותו ללוי.

נכון, זה נפסק להלכה, שיטת הרשב״א, יש כאלה שחלקו על זה.

אבל באופן של שמעון כרגע אין מה לשלם,

ראובן בא ללוי ודופק לו בדלת ואומר, תביא לי כסף. מה, אני חייב לך כסף? הרי פעם ראיתי אותך, מכיר אותך בכלל?

כן, מאה ימים תכיר אותי?

לא הכרת אותי עד היום? מאה ימים תכיר אותי? מה, מאיפה אני חייב לך כסף?

תדע לך שאתה חייב לי כסף. כתוב בתורה שאם אתה חייב לשמעון,

שמעון חייב לי,

אתה תשלם לי.

מה, אני לא מכיר אותך, לא רוצה לדבר איתך, מה פתאום? אני אשלם לשמעון.

תובע אותו לבית הדין, בית הדין אומר, מוציאים ממנו ונותנים לזה.

זה הדין שילמר אותנו רבי נתן.

לאור הדין הזה נאמר בשולחן ערוך,

נאמרו בראשונים והותקו בשולחן ערוך דינים מאוד מעניינים.

דינים מאוד מעניינים.

נראה את הדינים.

נפתח בשולחן ערוך סעיף A. זה פה הדפים קצת מבולבלים.

תחפשו איפה יש סעיף A. סימן פו, סעיף A.

בדף האחרון אולי? לא, אותו אחד קנה את השדה משלוי.

מי זה אותו אחד? לוי, ראובן, אני מכיר רק את השמות.

מי זה?

היה לי שדה והוא קנה לי את השדה ואני הבאתי ממישהו אחר. כן. אני עכשיו אותו אחד שהבאתי למדינה. אז אתה חייב לשלם את הכסף של השדה, להוא.

נכון.

הוא קנה את זה ממי.

נכון, אבל זה שמחר לך...

את השדה חייב כסף לאנשים אחרים, אבל מה פתאום שתשלם לו?

הוא חייב כסף לאנשים אחרים,

תשלם את זה.

הרבי קודם, מה הוא יעשה עם הכסף?

הוא ישלם את החובות שלו, נכון?

אז תלך, יש שם הוא ישלם את החובות שלו.

התורה אומרת, אם לוי ישלם לשמעון,

מה שמעון חייב לעשות עם הכסף הזה?

לפרום מיד את החובות שלו לראובן, נכון?

בבקשה, זה שלוי ישלם ישר לראובן.

מה אומר לנו הדין הזה?

מה, רק שהוא יכול לתבוע אותו בבית דין?

או יותר מזה?

אז יש בשולחן ערוך הלכות יותר מזה.

נראה מה כתוב בסעיף A. אין שמעון יכול למחול ללוי.

יש לכם סעיף A?

אין שמעון יכול למחול ללוי.

שמעת? שמעון זה האמצעי, נכון?

לוי חייב לשמעון, שמעון לראובן.

אז אמרנו שלוי חייב לשלם ישר לראובן.

וואו.

סיבך אותו, נכון?

עכשיו ראובן בא ללוי, תובע אותו לשלם.

שמעון, אתה חבר שלי, נכון?

תשמע,

לך באינקוקו כבר לא ישלמו את זה.

אני עכשיו חייב לשלם את זה לראובן. מה אכפת לך? תמחו לי, תמחו לי את החוב.

מה אתה מרוויח אם לא תמחה לי?

מה אכפת לך?

אני חייב לך כסף, בגלל זה עכשיו ראובן תובע אותי?

תוותר לי על החוב.

אבל חיילים יהיה לי... אה, אחרי זה, כשיהיה לך, אני כבר אסתדר איתך. אם פעם יהיה לך כסף, אני כבר אשלם...

יעשו ביניהם הסכם. כשיהיה לך כסף לשלם, אני אפצה אותך.

תמחה לי.

הוא יכול למחול על תנאי,

שאם לא יהיה לו כסף.

שאם בסוף יהיה לו כסף, אז המחיר לא טחון.

יסתדרו.

או, כתוב, אין שמעון יכול למחול ללוי.

למה? למה שמעון לא יכול למחול ללוי?

בואו נראה הלאה, את הסעיף הבא, את ההמשך של הסעיף.

ולא להרוויח לו זמן, זה בעמוד ריש מן.

ההמשך של זה בעמוד ריש מן.

אין שמעון יכול למחול ללוי ולא להרוויח לו זמן. הוא לא יכול לומר ללוי עכשיו, תשמע,

אני הבאתי לך לחודש,

עכשיו אני מביא לך לשנה.

תחזיר לי עוד שנה.

לא, הוא לא יכול יותר.

למה? כי זה מפסיד לראובן.

שהרי פקע השיבוט שיש לשמעון הלוי ונשתעבד לראובן.

עד עכשיו לוי היה חייב לשמעון,

שמעון היה חייב לראובן.

זה היסטוריה.

פקע השיבוט שיש ללוי על שמעון,

פקע השיבוט שיש לשמעון הלוי. זאת אומרת, לוי כבר לא חייב לשמעון כאילו,

חייב ישר לראובן. אז שמעון כבר לא בא לבית.

אה? סליחה?

הנה, הנה, עוד שנייה, אנחנו כבר מגיעים.

אז ממילא שמעון לא יכול למחול לו.

אתה לא יכול לוותר לו, אתה לא בעל הבית על החוב הזה, לוי אומר לו, מה אתה בא למחול לי?

אתה לא בעל הבית.

ראובן עכשיו תובע את לוי ישר, וזהו, אין חוכמות.

וכן אם אמר שטר המנה או פרוע הוא אינו נאמן להפסיד לראובן.

אחר כך שמעון בא לבית דין ואומר, מה, השטר הזה שאני חייב לו הוא פרוע, הוא כבר פרה לי פעם.

אתה לא נאמן, תצא מהסיפור.

עכשיו לוי חייב לראובן.

אתה לא נאמן לומר, אם זה שטר שלך,

אם הוא היה חייב לך, אתה יכול להגיד, הוא פרה לי, גמר.

אתה לא נאמן אפילו להגיד שזה פרוע.

אתה לא שייך לסיפור.

אינו נאמן להפסיד לראובן.

ואם מאחר שנתחייב לוי לראובן, הנה, עכשיו עוד דין, זה הדין שהזכרת.

ואם מאחר שנתחייב לוי לראובן בבית דין הלך ופרע לשמעון,

חייב לפרוע לראובן פעם אחרת.

אם אחרי שלוי התחייב לראובן בבית דין,

אחרי זה ראובן,

לוי הלך ושילם לשמעון, כי הוא לא חייב לשמעון.

שילם לשמעון, זה לא שווה.

אתה חייב עכשיו לשלם פעם נוספת לראובן.

למה אבל כבר לשמעון יש כסף?

שמעון אכל את זה כבר.

כמה הוא חייב? כבר עבר החום כבר אליו. ראשית כל, לשמעון אין כסף,

זה כסף של ראובן.

הכסף הזה, שמעון לא קנה את זה בכלל, זה לא פירעון.

לא, אבל שמעון אכל את זה, אין עכשיו במי לשלם.

שמעון היה רעב, הלך לחנות עם הכסף, קנה בזה אוכל, גמר. אין כסף לשמעון. אם היה כסף לשמעון, אז ודאי לא. הולכים משמעון ומצאים את זה ממנו בחזרה, אומרים, תשמע, הוא הביא לך את זה בטעות,

תביא את זה מיד לראובן.

אבל שמעון נעלם עם הכסף, גמרנו.

אז לוי חייב ללכת ולפרוע לראובן פעם נוספת. למה?

הבית דין אמרו לו, תשמע, אתה חייב לשלם לראובן, מה הלכת לשלם לשמעון?

חייב לשלם פעם נוספת.

דווקא אם בית דין אמרו לו,

דווקא אם מתחייב לו בבית דין, אומר השח,

יש בצד צוותי כהן,

אומר השח,

בסעיף קטן יד, זה למטה מודגש, כן?

יד זה למטה.

ואם מאחר שהתחייב לו בבית דין,

נראה דווקא לאו דווקא נתחייב בבית דין.

דא כיוון דנשתעבד מדי רבי נתן, כמו שרבי נתן אמר, שלוי משועבד לראובן ישר,

ואבל למלווה ראשון בעל דבר דידי, המלווה הראשון, זאת אומרת לוי,

הוא עכשיו

בעל חוב דידי,

כדאית בשס פרק האישה שנפלו,

מה להתחייב בבית דין או לא? אלא אוכל דמילתא נקט.

דקודם שהתחייב בבית דין יכול לומר, לא הייתי יודע שהוא חייב לך.

או הייתי סבור שיש לו נכסים וישלם לך.

מה שכתוב פה בבית דין זה אומר, בגלל שבלי זה, אז לוי אומר, תשמע, אני לא ידעתי בכלל שהוא חייב לך כסף.

הוא אומר לראובן,

לא ידעתי ששמעון חייב לך כסף, אז לכן פרעתי לשמעון.

כל הזמן שלוי לא יודע מזה ששמעון חייב כסף לראובן,

הוא לא חייב לראובן, זה ברור.

מדובר שראובן הודיע לו, או שהוא יודע מזה,

שתפרע לי כי אני, כי שמעון חייב לי.

אחרי שאתה יודע מזה,

אז אסור לך לפרוע לשמעון, ואם פרעת, זה לא פירעון. לאו דווקא כשנדחה בבית דין, אומר השח.

הכוונה, אחי, שהוא נודע לו מזה,

היה לך אסור לפרוע לשמעון, פרעת לשמעון, זה לא פירעון,

כי עכשיו אתה חייב לפרוע לראובן.

עד כאן הדין.

כן.

נו,

עכשיו נחזור לרגע לסיפור שלנו,

עם הרוקח. אתם זוכרים שפעם היה סיפור עם רוקח שנשברו לבקבוקים?

בואו נראה.

מה היה הסיפור?

היה רוקח שהספק שם לו בקבוקים בבית מרקחת,

והוא שילם לו צ'ק,

והספק שבר לו את הבקבוקים והתחייב לו על הנזק,

ובא היצרן וטוען, אדוני, תשלם לי.

הספק חייב לשלם לי, הוא בא לרוקח, תחזיר לי את הכסף.

כן.

אמרנו, מה פתאום שישלם לך הספק? אמרנו, הוא כבר שילם לרוקח

על הנזק.

עכשיו אמרנו דין חדש,

ונעשה את החשבון.

הרוקח חייב לשלם עבור הסחורה שהוא קיבל.

למי הוא חייב לשלם?

ליצרן. הרוקח, למי חייב לשלם?

ליצרן. אתה כבר קפצת. בהתחלה למי הוא התחייב לשלם?

לספק.

הספק חייב לשלם כסף, למי?

ליצרן.

ממילא הרוקח חייב לשלם למי?

ליצרן, שיבודא דרבינתם.

מה אומר רבי נתן? קוראים לזה שיבודה דרבי נתן

מה אומר רבי נתן? שאם אני חייב לך ואתה חייב לו, אתה חייב ישר להוא. זאת אומרת הרוקח בכלל לא צריך לתת את הצ'ק למי?

הרוקח הזה ידע שהוא בעל חוב או לא? רגע, רגע, הרוקח הזה ידע שהספק חייב כסף. הוא ידע. שכחנו מה כתוב בתחילת הסיפור. הוא ידע. הרוקח, בוא נקרא שוב את הסיפור. הרוקח שכמעט הוא כבר התייאש מלקבל את הסחורה שהזמין אצל ספק הטובות,

אחר ששמע על חובותיו הרבים ליצרן התופעות בחו״ל.

מה אתם חושבים, סתם כתבו פה את הקטע הזה?

הוא שמע כבר שהספק הזה חייב לשלם כסף.

זה קטע שתול.

הוא ידע גם מי זה,

הוא ידע מהיצרן, והיה פה עוד קטע שמשום מה הוא השמיד,

וואלה, בטענות.

היה פה עוד שורה שהיצרן פרסם בעיתונות שלא ישלמו כסף,

שמי שחייב כספים, שלא ישלם לספק שיביא ישר אליו.

ואז הרוקח ידע מזה שהספק חייב כסף ליצרן, הוא ידע מזה.

מה אתה הולך לשלם לספק בכלל על הסחורה? הוא הביא לך סחורה.

למי אתה הולך לשלם? אתה שכחת שיש רבי נתן שאומר שאם

אני חייב לך ואתה חייב לו,

תשלם ישר לו, אז הרוקח חייב כסף לספק,

הספק חייב כסף ליצרן, אתה חייב לשלם מייד

ליצרן.

אם הוא לא ישלם את זה לספק,

ספק ייקח לו את התחורת. ‫-אה, יפה, אתה צודק. הוא היה חייב לשלם ‫כי אחרת הוא לא... לא ישים לו את הארגז, נכון. ‫-אם הוא פריע... נכון. אבל הוא כבר שילם לו את הצ'ק. ‫הוא נתן לו את הצ'ק, ועכשיו מדובר, אנחנו באים אחר כך, ‫שהוא כבר שבר את זה והחזיר לו את הצ'קים. ‫כבר היה בלגן אחר כך עם הצ'ק. ‫עכשיו, רגע. עכשיו אנחנו שואלים, ‫אם עכשיו מותר לו לקבל ‫את הצ'ק בחזרה בתור פריעת חוב.

‫זה אנחנו נסביר.

אני כבר אגיע לזה.

אני אסביר יותר טוב, אנחנו רצנו שני שלבים בבת אחת.

נסביר את זה שלב שלב.

אז שוב, הרוקח חייב לשלם לספק,

והספק חייב לשלם ליצרן, אז אומרים, הרוקח חייב לשלם כסף ישר ליצרן.

בסדר?

הרוקח לא שאל לדבריו של רבי נתן, שהוא אומר, אל תעשה ככה, וכן שילם לספק.

מה הדין?

אם פרה?

כאילו לא פרה. כאילו לא פרה. זה באמת של היצרן. כאילו לא פרה.

והרוקח חייב לשלם שוב ליצרן.

זה מה שלמדנו.

עשית שלא כדין.

מוציאים ממנו תוצאי.

רגע, רגע, רגע. עכשיו, במה נקרא ששילמת ליצרן, לספק?

נחלת לו את החוב,

נחלת לו את החוב שהוא חייב לך,

נכון?

בזה שקיזזת את החובות.

רגע, לפני זה הוא צריך להוציא ולהתקצג מהספק.

אתה באמת, הוא לא שילם ליצרן.

הוא לא שילם ליצרן, אבל... מי לא שילם ליצרן?

אה, הספק. אבל בקיזוז החובות הוא שילם לספק. בזה שהחלטת לקזז את החוב.

זה נקרא תשלום לספק.

לספק. מחלת לו את החוב שלך, של הנזק.

זה נקרא שאתה,

אנחנו חוזרים למה שדיברנו קודם. ברגע שאתה קיזזת לו את החוב שהוא חייב לך, זה נקרא שבזה שילמת לו על התרופות.

מחלת לו על החוב של הנזק עבור החוב שהוא חייב לך על התרופות,

זה נקרא שעכשיו שילמת לו על התרופות.

הציק של מי? אסור לך לשלם.

הציק של מי? הציק של היצרן. עזוב את הצ'ק, אין צ'ק, נגמר הצ'ק, הצ'ק חזר.

אמרנו נעזוב את הצ'ק.

נעזור את הצ'ק, אין צ'ק, הצ'ק חזר, אין צ'ק. אמרנו, לא שילמו, כאילו לא שילמו.

אבל היה קיזוז חובה. רגע, אבל עכשיו החזיר את הצ'ק. עכשיו הם מחליטים,

אתה חייב לי כסף על התרופות, אני חייב לך כסף על הנזק, בוא נקזז.

באותו רגע שמחליטים על קיזוז, זה כמו שאני שילמתי לספק עבור התרופות.

נכון?

באותו רגע,

אתה יכול לחלק לכולם.

כן, כן.

באותו רגע שאני שילמתי,

שאני החלטתי על קיזוז החובות, באותו רגע נקרא ששילמתי לספק עבור התרופות.

אמת?

נכון?

אוקיי.

אז ממילא אנחנו רואים אסור לך לשלם, היה לך אסור לשלם.

שילמת זה לא עזר לך, אתה חייב לשלם.

עכשיו כאילו נשאר חוב, אתה חייב לספק כסף.

כאילו לא שילמת, מה ששילמת לא שמעת לקזז חוב, כאילו לא שילמת.

כאילו לא שילמת.

ממילא שכתוב שאם הוא פרה, לוי פרה לשמעון,

זה לא פרוע.

אז הוא צריך לשלם ליצרן.

אז הרוקח צריך לשלם לשליח של היצרן. ליצרן. ליצרן.

אה, אז השליח של היצרן כן צודק.

הוא בא לרוקח ואומר, אדוני, תחזרי לי את הצ'ק.

אז הרוקח מבין, מה, הוא לא מבין מה אתה מדבר בכלל, מה אני קשור לסיפור?

אה, אתה כן קשור לסיפור.

אסור לך, עכשיו אתה חייב כסף לספק,

אמנם חשבת ששילמת לו, כי על ידי ש...

אתה היית חייב כסף לספק,

וכאילו פרעת לו את זה על ידי שבחקת לו את החוב של הנזק,

הפירעון הזה לא חל,

ואתה חייב לשלם ליצרן מדין שיבודא דרבי נתן.

יפה?

ואני לא הבנתי, אם הוא נותן את הצ'ק ל... ברור לך או לא?

נראה מבולבל, לא?

לא, לא, הבנתי. הבנת?

הוא נותן את הצ'ק לספק.

זה בעצם הצ'ק של היצרן.

עזוב את הצ'ק, הצ'ק זה נקרא שאף אחד לא שילם, כמו שאמרנו מקודם.

כי ברגע שהוא מחזיר את הצ'ק, כאילו שלא קרה פה כלום.

זה אמרנו מקודם, הוא צדק בטענה הזו.

הצ'ק, ברגע, זה בסך הכול מכתב לבנק שייתן לו כסף, ברגע שהחזיר לו את זה, כאילו,

גמרנו, כאילו לא היה כלום.

ביטלנו את זה.

ברגע שהוא החליט... הוא קרא את הצ'ק כאילו אף אחד לא שילם לאף אחד. הספק מחזיק את הצ'ק.

כן.

זה לא פירעון אבל, זה לא פירעון, בגלל שכל זמן שהוא לא משך את הכסף מהחשבון, זה עוד לא... הוא חייב אבל את הצ'ק הזה ליצרן.

הוא לא חייב את הצ'ק הזה ליצרן.

בטח שהוא חייב. מי? הספק חייב ליצרן.

נכון. אבל הוא לא נתן לו את זה, הוא החזיר את זה בחזרה לרוקח.

הוא החזיר את זה, אה, לא מדין, כן.

כן. אז עכשיו אנחנו אומרים, הרוקח חייב לשלם כסף ליצרן, ומכיוון שהוא שילם על ידי מחיקת החובות, הפירעון הזה לא חל, ואתה חייב לשלם שוב ליצרן.

דבר נפלא.

מה אתם אומרים?

נשמע מעניין, נכון?

עוד מעט נראה שזה לא פשוט, אבל לפני כן...

אבל זה לא מחיקת חובות, זה בכלל הוא לא שילם, לא מופלא.

הוא רצה לשלם על ידי מחיקת החובות, די קיזוז החובות. הוא רצה לשלם על ידי הצ'ק מההתחלה.

הצ'ק, אמרנו, זה לא תשלום. הצ'ק הדיסון זה בכלל לא תשלום. לא תשלום, מכיוון שזה חזר אליו בחזרה, זה כאילו אף אחד לא שילם לאף אחד. גם בלי זה זה חזר אליו, בגלל שהוא חייב לזה לא ראובן, אמרנו שזה בכלל לא תשלום.

גם לו הצ'ק הזה היה מזומן,

לו כאילו, לו הוא היה מוציא כסף מהכיס ונותן לו, זה גם לא היה אמורי, הוא היה יכול לפרע לו שוב.

נכון, בהחלט.

אנחנו אומרים, אפילו שהוא פרע לו בצ'ק, שזה לא תשלום,

אלא התשלום נעשה על ידי קיזוז החובות,

זה גם לא עזר לו כלום. כל תשלום שהוא ישלם לספק לכאורה לא יעזור, מכיוון שהוא חייב לשלם ליצרן.

כמו ראובן, שלוי חייב לשמעון ושמעון לראובן, אומרים,

ראובן בא ללוי ותובע אותו, תביא לי ישר.

היצרן בא לרוקח ואומר, אתה חייב לי ישר.

נפלא ביותר, זה דין מעניין.

לא כל כך מריח, נכון? עוד מעט נראה למה.

אבל הספק יראה.

יכול להיות

שלמעשה גם הספק הזה גם חייב לתת לרוקח.

את מה? את הנזק. את הנזק. בסדר, אז מה?

יכול להיות שהוא קודם ליצרן.

למה הוא קודם?

בסברה, שאדם יש לו עכשיו מאיפה לגבות, בשביל מה שהוא ישלם לו. אתה אומר טוב מאוד, אני אסביר.

אני ארחיב עוד רגע במה שאתה אומר. אתה אומר טענה נפלאה.

טענה טובה מאוד, עוד מעט אני אסביר.

לכאורה, כרגע אנחנו מניחים שלרוקח אסור לשלם לספק על הסחורה, וממילא הוא חייב לשלם את זה ליצרן, וממילא מה שהוא שילם על ידי קיזוז החובות זה לא תשלום. יפה.

יש כאן נידון קטן במוסגר, נעשה בקצרה.

הדין הזה שפירעון לא חל, זה לא כל כך פשוט.

כי הדין הזה של ה...

אמרנו שלא מועיל ששמעון ימחל לראובן,

לא מועיל ששמעון ימחל ללוי,

ולא מועיל שלוי יפרע לשמעון.

שמעון לא יכול למחול ללוי על החוב, ולוי לא יכול לפרוע לו, נכון?

הדין הזה שהוא לא יכול למחול זה לא כל כך פשוט.

השח מפקפק על זה, הדין הזה, שאולי כן מועיל מחילה.

והבאר היטב, לא צילמו לנו את זה, הבאר היטב פה למטה כותב,

שאם הוא תפס, אז אי אפשר להוציא ממנו.

כי יכול להיות שחוששים לשיטה שמחילה כן מועילה.

זאת אומרת, אם הוא מחל...

אם הוא מחל...

אם הוא מחל לשמעון מחל ללוי, אז אנחנו למעשה פוסקים

כמו השיטות האלה שאי אפשר להוציא מלוי כסף.

מלוי אי אפשר להוציא יותר כסף. זה היה חובר.

לא, אבל כאן זה היה מחילה בתור פירעון.

מחיקת חובות בתור פירעון, זה משהו אחר.

אבל שורה תחתונה הוא מחל על החוב.

מי? שמעון מחל ללוי על החוב.

שמעון, סליחה,

הרוקח

מכה על הרוח.

הרוקח? הוא מכה על הקישור, הוא מכה על ה...

לא, אבל המחילה הזו רק הייתה מותנית בגלל שאני מוכר לך ואתה מוכר לי.

אבל אם נגיד שפריעה לא בועילה, אז כאילו הכל בטל.

אני לא מכרתי אחד מעולם. אני לא מוכר לך סתם, זה לא מחילה.

זה מחיקת חובות, זה קיזוז חובות.

אם אני מוכר לך סתם, אני מוותר לך על החוב, זה מועיל.

קיזוז חובות זה נקרא פירעון.

אני מקבל משהו תמורת זה שמחקתי לך את החוב, שאתה מוחק לי את החוב. מה היום של מחילה?

מחילה זה מחילה. פירעון, עוד מעט נראה. פירעון זה לא מחילה, עוד מעט נראה.

זאת אומרת, כי הפירעון מלכתחילה לא היה כזה? רגע.

כאן הקיזוז חובות זה לא מחילה. אמנם הוא מחל לא על החוב, אבל זה תמורת זה שאתה תמחלי.

אז כאילו שקיבלתי כסף. כאן זה לא מחילה סתם, זה כאילו שקיבלתי כסף.

והפירעון זה לא פירעון.

הפירעון זה לא פירעון. כן, יפה.

לפי השיטה שפירעון לא חל. עכשיו,

עכשיו, אז מילא, אם הוא היה מוכל,

אז היה הדין שבדיעבד חוששים לשיטה הזו שמחילה כן מועילה,

ולא היה יכול יותר לתבוע מראובן,

כי חוששים לזה שהשמעון כן יכול למחול.

מה קורה בפירעון?

אז ככה, יש

מחלוקת בסימן סו,

אי אפשר להרחיב, אני אומר את זה במאמר מוסגר, פחות או יותר.

בשולחן נורא בסימן סו, יש מחלוקת

על מקרה שבן אדם

פרה חוב והפריאה לא הועילה.

אדם פרה לשני חוב והפריאה לא הועילה מחמת סיבה כלשהי, אי אפשר עכשיו להיכנס לנושא.

האם אומרים שאם בן אדם פורע והשני קיבל את הכסף בתור פירעון, אז הוא כבר מחל לו על החוב?

האם בכל פריאה מונחת גם מחילה?

שמתם לב?

אם הפריאה לא,

הרי

נאמר, אני חייב כסף ליהודי.

אני שילמתי לו,

נאמרנו, יותר אני לא חייב.

עכשיו הפירעון הזה לא הועיל מאחמת סיבה מסוימת שאני לא יכול לפרוע לו, אבל את הכסף אני כבר לא אקח ממנו בחזרה.

אני על הכסף הזה ויתרתי, אני לא אקח ממנו בחזרה,

אבל החוב לא נמחק מחמת הפירעון, מחמת סיבה כלשהי,

סיבה דינית שהחוב לא יכול להימחק כבר על ידי הפירעון הזה.

האם נאמר, בסדר, אבל

אבל כשפרטת לו את החוב הוא גם מחה לך, האם כלול בכל פירעון גם שההוא מוחל?

אז

השח אומר שזה שתי שיטות בשולחן ערוך.

כן? החזוניש אומר שלא בזה המחלוקת שלהם, אלא הם נחלקו בנושא אחר,

ולכולה עלמא בפירעון אין מחילה.

פירעון זה פירעון וזה לא מחילה.

ברור.

אז עכשיו, אם נאמר... אם הכסף לא נעשה לו זה גם מחילה?

לא, אם הכסף לא נעשה לו הוא לא מוחל, הוא מוחל רק על הצד הזה שאני אקבל את הכסף.

נו, ואם פירעון הכסף לא נעשה לו כאילו שהוא... לא, אבל הוא לא מתכונן לתפוע ממנו בחזרה. הוא אומר, תיקח את הכסף מתנה. אם לא פירעון מתנה, תיקח את זה, הוא לא מתכונן.

רק הפירעון לא הועיל מחמת סיבה כלשהי.

בציור שלנו?

לא בציור של רוקר, הוא בציור של... בציור של...

רגע, אנחנו כבר מגיעים. עכשיו שנייה אחת.

אם אמרנו כאן שאם שמעון מוכה ללוי,

אז בדיעבד המחילה שלו כן מועילה,

מה הדין בפירעון?

אם לוי פרה לשמעון,

אז יהיה תלוי במחלוקת ההיא לפי השאך.

אם בכל פירעון יש מחילה,

לפי החזון האיש, אין כזה מחלוקת.

אז זה יהיה תלוי בנושא הזה.

האם בכל פירעון יש מחילה שאז נכנס במחלוקת ההיא ואז הוא לא יוכל יותר לטבוע מהרוקח?

כי יש בזה גם מחילה,

או שלא, או שכאן זה פירעון ופירעון זה לא מחילה.

בסך הכול הערתי שזה לא פשוט.

אם פירעון זה לא, הוא לא נותן לו כסף.

זאת אומרת, זה שייך לרובן הכסף הזה.

הוא נותן את זה לשמעון.

הוא לא נותן לנו לחול.

לך הוא אמר, אני לא מבין את זה.

כן, אבל שמעון עכשיו מחה לו על החוב. שמעון מחה לו על החוב. בגלל שהוא קיבל הכסף.

הוא קיבל את הכסף ביותר, הוא לא צריך אותך.

שמעון אומר, אני כבר יותר לא צריך אותך. אני קיבלתי כסף, אכלתי את זה, גמרנו יותר, אני לא אדבר עם אחד. אם לוי נותן כסף לשמעון, הכסף הזה שייך לראובן?

לא, לא שייך לראובן, אבל אפשר להוציא משמעון ולהגבות לראובן.

זה לא נקרא שנפקע החוב של לוי, לוי עדיין חייב.

התחייבתי עוד פעם לראובן. לא התחייבת עוד פעם, אתה לא פרטת את החוב שלך, החוב שלך הוא לראובן, לשמעון, סתם נתת מתנה.

סתם נתת מתנה.

עכשיו שמעון אומר, בסדר, אבל אני קיבלתי מתנה, מה אכפת לי, אז אני מוחל.

אבל הוא לא אמר אני מוחל. השאלה אם בכל פירעון יש גם מחילה, זה תלוי במחלוקת. האם בנדון האם בכל פירעון יש גם מחילה?

אני רק הערתי את זה שזה לא פשוט.

נעזוב את השאלה. מי שיכול לפרוח, מי שלא פורים, הוא יכול למחול.

כל אחד ששילמת לו כסף, אפילו שזה לא היה לקראת פירעון, אבל הוא עכשיו, בגלל הכסף הזה,

הוא כבר לא יתבע ממך יותר.

שמעון אבל יצא כבר... שמעון כבר לא יתבע יותר את הקסם מראובן. אבל למה בכלל אפשר למחול לשמעון? הוא פה יצא מהתמונה... למה שמעון יכול למחול לראובן? מי שחייבים לי, אז אני יכול למחול. מי שלא חייבים... אה, זה דעת... השח מביא שיטות שאפשר למחול, דעת הרמב״ן. זו השאלה, איך אפשר למחול? מה, אתה רוצה להבין את דעת הרמב״ן? הרמב״ן אומר שהוא לא יצא לגמרי.

זה לא... הוא לא יצא במוחלט.

במחלקות השונים, זו סוגיה גדולה מאוד, הנידון הזה של רבי נתן.

הרמב״ן אומר שאפשר למחול והש״ח אומר שחוששים לשיטה הזו.

טוב,

זה רק הערתי במאמר מוסגר. עכשיו נחזור לסיפור שלנו.

אז אמרנו, עכשיו אם נעזוב את החלק הזה, נאמר שהפירעון לא מועיל,

אז אמרנו, אני חוזר עוד פעם אחורה, אז אמרנו שהרוקח חייב לשלם כזב ישר ליצרן, והוא לא יכול לשלם לספק.

הוא לא יכול לשלם לספק.

עכשיו יש כאן טענה אחרת,

כמו שהוא התחילה היום.

יש כאן טענה אחרת.

אמרנו שראובן ילווה כסף לשמעון, שמעון ללוי,

אז לוי חייב לשלם לראובן ואסור לו לשלם לשמעון. ישלם לשמעון זה לא מועיל, הוא יצטער לשלם לראובן.

ככה תהיה.

אחר כך,

בסדר?

בא שמעון ולווה כסף גם מעוד יהודי אחד.

איך קוראים לו?

ראובן ב' נקרא לו.

בסדר?

כי יותר קל.

עכשיו הוא חייב כסף, לוי חייב לשמעון, ושמעון חייב כסף גם לראובן א', גם לראובן ב'.

מה הדין?

למי הוא צריך לפרוע את זה?

קודם כל לראובן א'.

קודם כל לראובן א', נכון. ואם הוא פרה בדיעבד לראובן ב'?

אז זה כמו הדין שלמדנו קודם,

שבמיטלטלין אם יש שתי בעלי חובות אפשר לפרוע למי שרוצים.

כן?

יש צד אולי לומר שפה זה אחרת,

מכיוון שברגע שלוי התחייב לשמעון ושמעון לראובן, אז לוי עכשיו חייב ישר לראובן.

אז כאילו שמעון יצא מהתמונה, אחרי זה שמעון הלך ולווה עוד כסף ממישהו אחר, מראובן ב'.

זה כבר אחרי

שראובן כבר אין לו קשר עם שמעון, אז כאילו הוא לא מתחייב לראובן ב',

אבל

אם הוא לא יצא לגמרי מהתמונה, אז כאילו עכשיו לוי יכול לפרוע או לראובן א', או לראובן ב', נכון?

עכשיו באה פה הטענה הזו, מה שהוא התחיל להגיד.

תשמעו, כאן יש לנו, מי זה השמעון שלנו בסיפור של הרוקח והספק? מי זה השמעון?

כן, סליחה, כן.

אם הוא מלווה כסף,

אז זה כבר נקרא שיש לו כבר כסף,

הוא נכנס עוד פעם לתמונה.

הוא לווה כסף, אבל עכשיו הוא אכל את זה כבר, גמרנו. נכון, אבל הוא נכנס לתמונה,

ואז הוא באמת נכנס.

אה, בגלל שאז היה לו מה לפרוע?

ואז היה לו מה לפרוע, ואז הוא נכנס.

אז היה לו מה לפרוע.

ואז הוא נכנס לתמונה, ואז אתם נכנסים לתמונה. הטענה נפלאה, אתה מדבר דברים נפלאים,

שבזמן ההלוואה היה לו מה לפרוע, ואז הוא נכנס לתמונה, ואז הוא נכנס לתמונה, ואז אתם נכנסים.

יפה מאוד, זה ממש דברים מתוקים מדבש.

לכן אנחנו לא נדבר, אתה צודק, לא נדבר באופן שהוא לווה כסף, נדבר באופן שהוא הזיק.

שמעון הזיק.

אחרי ששמעון היה חייב כסף לראובן, הוא הזיק לראובן ב'.

עכשיו הוא חייב לשתי אנשים, הוא חייב כסף לראובן ולראובן ב'.

עכשיו לוי יכול לכאורה לשלם למי שהוא רוצה,

או לראובן א' או לראובן ב'. אולי צריך להקדים את ראובן א' כמו שלמדנו,

עמדנו, אבל בדיעבד אם הוא אובן ב' תפס, תפס, כן?

עכשיו נחזור לציור שלנו ונראה כמה זה נפלא.

אמרנו ככה, הרוקח חייב כסף לספק והספק ליצרן,

אז זה נקרא שהרוקח חייב כסף ישר ליצרן.

השמעון פה, האמצעי פה זה הספק, נכון?

הספק. לכמה אנשים הספק חייב היום כסף?

לשתיים. לשתיים. א', ליצרן.

ב'? לראובן.

לראובן. יש לנו כאן את ראובן ב'.

מי זה ראובן ב'?

הרוקח. הרוקח.

אז עכשיו מדין שעבודה דרבי נתן, ראובן חייב ל... הרוקח חייב למי?

למי הרוקח חייב בדין שעבודה דרבי נתן?

חוץ מליצרן, למי עוד?

הרוקח, למי חייב בדין שעבודה דרבי נתן?

לעצמו.

לעצמו. באמת?

נכון או לא?

אם הרוקח חייב לספק,

והספק חייב גם ליצרן וגם לרוקח בגלל שהוא הזיק לו.

אז עכשיו ראובן, אז עכשיו הרוקח הזה, בדין שעבודא דרבי נתן, למי חייב?

לשתי אנשים, א' לעצמו, ב' ליצרן.

עכשיו בא יצרן ואומר, רגע, רגע, אבל אסור לך לפרוע קודם לעצמך.

למה? כי אני בעל חוב מוקדם.

צריך להקדים את המוקדם.

הוא לא נכון, אבל אני כבר תפוס.

אני ברגע שאני חייב, איפה הכסף? אצלי.

אני תפסתי הראשון.

בעל חוב מאוחר שתפס, אמרנו, מה הדין?

גבה גבה.

אז אפילו אחרי הדין של שעבודא דרבי נתן,

שהרוקח חייב לספק,

אבל כאן הרוקח אומר, אני חייב גם לעצמי, אז שעבודא דרבי נתן גם לעצמי. ואני תפסתי, אמנם אני מאוחר, אבל אני תפוס.

אמרנו, אז מה אתה רוצה להוציא ממני?

אז ממילא אין מה להוציא ממנו והוא פתור.

אז יוצא שעכשיו, בציור הזה, מכיוון שאם הספק היה מזיק למישהו אחר,

אז נכון, הרוקח היה אסור לשלם לספק, היה צריך לשלם או ליצרן או למישהו אחר שהוא הזיק.

הוא הזיק לעצמו, לרוקח.

הרוקח אומר, נכון, בסדר, אני תפסתי את זה לעצמי. שימאו ליד רבי נתן עשה ככה, עשה סיבוב, וחזר אליי.

מצוין, מה שתפס תפס,

ואני לא צריך להכיר אותך יותר.

שלום על ישראל.

תודה רבה.