חילונית בעלת יסורי מצפון בגלל חילול שבתות
- - - לא מוגה! - - -
ככה אני מאוד מאמינה בשם אני מאוד מאמינה בשם
והקרובים שלי שהם מתו אני כל הזמן כאילו אני מרגישה בתוכי שהם בעצם לא מתים כאילו הם איתי אפילו שהם לא איתי אני כל הזמן כאילו אומרת
לא הם לא זאת אומרת הם מתו אבל הם איתי כאילו אני לא
אני לא יודעת איך להסביר את זה הם מסייעים לך כאילו אני מרגישה כאילו שהם איתי הם שומעים אותי אפילו שאני חילונית אני מדליקה להם נרות זאת אומרת
ואני אומרת שזה בשבילם. בואי תסבירי לי למה את חילונית.
למה אני חילונית?
אני גרה במקום של אנשים, רובם חילונים.
אני, האמת היא שאני גרושה.
כן. אז יש הרבה חברה שאני הוצאת ואני באה, הם יוצאים בעיקר בערב שבת.
אז מה יש? אפשר לצאת ביום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי? אוקיי, גם בימים האלה אני הוצאת, אבל ביום שישי האנשים פה הם,
זאת אומרת, יותר באים כי הם לא עובדים.
זאת אומרת, יום שישי, אתה יודע.
אז מה, את צריכה להעניש את עצמך בגללם?
אני לא שאני מענישה, אני פשוט גם כן נשארת לבד בבית.
אני... אז תשארי יום אחד בבית, אז מה? כן, אבל זה לא תמיד נוח, זה לא תמיד נעים. נכון. לפעמים אני יושבת ואני מאוד מאוד עצובה.
נו. אז אני מעדיפה לצאת. למה את חושבת להיות עצובה בין ארבע קירות ולהתפוצץ?
איך בדיוק? אני שואל, ולמה תשאירי את הקדוש ברוך הוא עצוב? אני אגיד לך את האמת, שאני יוצאת ביום שישי בערב ויש לי איסורי מצפון.
ואני אומרת לו מחילה, אני באמת מרגישה מפחדת. אז את גם יוצאת ויש לך איסורי מצפון.
גם אני נהנית כשאני רוקדת, כשאני יוצאת לבלות. תרקידי בבית לבד.
כן, אבל אי אפשר בין ארבע קירות לבד.
מה את מדברת?
אם היית יודעת שהרווחת איזה זכייה, עכשיו נגיד הודיעו לך בטלפון שאת הרווחת זכייה,
את תרקידי לבד או לא תרקידי? את תשאירי לבד.
במטבח את תשאירי.
כבוד הרב, רציתי רק להגיד משהו. לא שאני אומרת לך שאני איזה נביא,
לא אמרתי את זה,
אבל עוד פעם, גם כשאני חילונית,
גם כשאני חילונית, זאת אומרת שאני,
אני לפעמים מדברת עם השם, אני אומרת לו, לא בא לי לקרוא תהילים,
לא בא לי להתפלל,
לא בראש שלי,
ואני רואה את החלומות. למשל, פעם לפני... יש דברים שאת אומרת בא לי? אני אגיד לך, לפני למשל חודשיים,
לפני שלושה, ארבעה חודשים בערך, עוד פעם חזרתי,
זאת אומרת שאמרתי שבת, התחלתי לקרוא, להתפלל ותהילים והכול.
יום שישי אחד התחלתי ממש לבכות, הרגשתי לא טוב עם עצמי.
רציתי מאוד מאוד לנסוע.
לא היה לי רכב, לא הולך להגיע,
כאילו מלמעלה, לא יודעת, לא נסעתי.
אז אמרת, אני לא קוראת תהילים? דיברתי איתו. אמרתי לו, לא רוצה לקרוא תהילים, לא רוצה להתפלל, לא רוצה כלום.
הלכתי לישון בוכה במיטה.
בבוקר קמתי, זאת אומרת, חלמתי שכולם סיבי קוראים תהילים ואני לא.
האמת היא שקמתי מיובשת, Laser, אני שאלתי אם אני בחיים עדיין או לא.
אבל כשראיתי את הבית, החדר, אמרתי, יופי, אני בחיים.
אז, טוב, אוקיי, חזרתי עוד פעם בתשובה. עוד פעם שמרתי.
אבל זה הולך ובא, כאילו אני שומרת ועוד פעם חילונית.
אבל עם כל זה יש לי אמון שלם בשם.
זאת אומרת,
הדעת שהוא קיים, הדעת שהוא נמצא.
כי גם כשאני חילונית אני מבקשת דברים, אני רואה שהם מתקיימים.
אני יודעת שהוא נמצא. את עובדת? אני מכניסה אותו. מה? את עובדת?
אני כן, אני עובדת. אני נהגת אוטובוס במקצוע.
כן, הרב יגן אמר לי בזמנו שלא מתאים לי להיות נהגת אוטובוס. כן, אבל אני שואל, את יכולה לפעמים, נגיד, באמצע הנסיעה להגיד לנוסעים, לא בא לי להמשיך ולרדת?
לא, אני לא יכולה לדבר כזה. למה את לא עושה כזה דבר?
זה חוסר אחריות, לא? תגיד, אני הולכת להסתבך איתך או איתו?
אבל זה חוסר אחריות. תראה, אני מרגישה שאני מדברת איתו כמו שאני מדברת איתך.
אני אתן לך דוגמה,
למשל,
לפני כמה זמן רבתי עם אחותי. הבעיה שאני מחייך, הוא לא. תראה, רבתי עם אחותי. בוא אני אגיד לך, כן, אני לא יודעת.
תראה,
אני רואה דברים,
אפילו שאני חילונית, עוד פעם, ואני מבקשת משהו,
אני מקבלת את זה.
זאת אומרת, אני לא, לא שאני מתגאה, ולא מנצלת את המצב. שמעתי. אם זה ככה,
מבקשים מהקדוש ברוך הוא לשוב בתשובה ולא לרדת מזה.
לא, אני ביקשתי לחזור בתשובה ולא אמרתי לא לרדת.
או עכשיו תגידי. אמרתי שיעזור לי לחזור בתשובה. עכשיו תגידי ונגיד כולנו אמן ויהיה חותמת.
אוקיי, נו תגידי. בא שאני עזור בתשובה שלמה, אמן, אמן. ולא ארד ממנה לעולם. לא ארדת לעולמי עולמי. אמן. גם הבת שלי, גם אוריה בתמר. גם אורי חיים בן תמר. ואורי חיים בן תמר. אורי חיים בן תמר. כן. ילכו בדרך התורה והמצוות תמיד לעולם. אמן, אמן, אמן. שיהיו לך בשורות טובות בעזרת השם. ולכולם, לכל אחד, כל יהודי ויהודי אבא אשר הם. מאן לכם, חזקו ואמצו.
חזק וברור. זה קשה וזה לא קל, אבל הוא ישנו. זה אני יודעת. אני מרגישה גם. העיקר שאו עם דן.