שאלה שבועית עולמית - הרב עקיבא מאמו - מס' 2

- - - לא מוגה! - - - 

אנחנו, ברשות כל הקהל הקדוש, ברשות

מור אבי שנמצא כאן,

נעסוק בשאלה שפורסמה. השאלה הייתה כזו, השאלה הייתה מעשית, זאת אומרת,

היא הייתה באמת.

הסיפור היה שאדם שכר רכב מחברו,

חברו, הוא לא הכיר אותו, אבל הוא שכר ממנו רכב, והוא שילם

סך של 200 דולר על השכירות,

משם השאל ניקח לשלושה-ארבעה ימים.

אחר כך,

והוסיף לו עוד 500 דולר פיקדון.

אם נותן לך את הרכב,

אז צריך להבטיח את עצמי שלא תברח איתו.

גם פיקדון של 500 דולר. בסך הכל נתן לו 700 דולר.

הוא נהג ברכב, נסע במשך היום, בקראת ערב,

אז הוא הכנע את הרכב מתחת לביתו,

היה בבית אחרי כמה דקות, הוא שוב פעם יצטרך להשתמש ברכב.

בא להניע את הרכב, והרכב לא מניע.

התקשר לסוחר,

הסוחר התקשר למזכיר, אמר לו,

הרכב תקוע, יש לי עוד יומיים שכירות.

אמר לו, כן, כן, אתה צודק, זאת תקלה,

אני מבין את הבעיה.

אמר לו, בעזרת השם, עד מחר בבוקר אני מחליף לך רכב, שם לך רכב חדש, אחר.

הוא מתקן את הבעיה,

אמר לו איזה משהו, שהוא יטפל לו בבעיה.

טוב, הבן אדם היה רגוע, שמח שהוא ככה אדם רציני,

ובאמת הלך לישון רגוע, קם בבוקר,

לא מצא רכב.

תוך כדי שהוא מנסה לאתר, להבין מה קרה,

הסיפור התברר לו שהאדם הזה הוא גנב גדול ורמאי גדול, והוא ככה עושה תמיד.

הוא עושה איזשהו תקלה באוטו באופן שאחרי החניה הראשונה אי אפשר, אני אשוב,

גורם לשוכרים להתקשר,

ואז הוא גונב אותם בלילה, והוא ככה מרוויח את ה-700 דולר על כלום, הוא מרוויח גם את הפיקדון,

גם את השכירות החלקית.

זה היה התרגיל שלו.

עכשיו, השאלה שאנחנו עוסקים בה זה ככה,

מה שהיה במציאות זה שהוא הגיע לפני שופט בערכאות,

בית משפט חוגין,

והשופט הכריע, הוא אמר לו, אני אדון אותך לפי המשפט העברי.

ככה הוא אמר לו.

ככה הוא מכנה את התורה.

הוא אמר לו, אני אדון אותך לפי המשפט העברי.

אמר לו, כיוון שכתוב שיש דין של כפל,

בתורה עדיין הוא גנב,

שגנב,

כן, מדובר שתפשו,

שוב אולי לא הדגשתי,

מדובר שתפסו את ה... עלו על הבן אדם הגנב, שהוא עשה סדרה של גנבות כזאת,

וכלפי אותו אדם שאנחנו מדברים עליו,

אז השופט בית המשפט חייב,

חייב אותו 700 דולר,

קרן, מה שהוא חייב לשלם, הוא אמר לו, אני אדון אותך לפי המשפט העברי,

ואתה תצטרך להוסיף עוד 700 דולר.

למה? כי יש מושג של כפל.

גנב משלם כפל.

זה ההלכה בגמרא.

עכשיו,

הנידון שאנחנו עומדים לפניו כעת,

זה שהבית משפט תפס את הממון כבר מידי אותו גנב,

אותו מזכיר רכבים,

ונותן את זה לסוחר.

אומר לו, בבקשה,

הוא חויב במשפט,

ואתה מקבל את ה-1,400 דולר.

השאלה שלנו היא כזו,

האם בכלל

הוא חייב כפל,

אותו אדם?

ושאלה שנייה,

זה גם אם הוא חייב כפל,

האם מותר לקחת את הכפל?

כן?

שוב, האם

הוא חייב כפל?

האם זה נכון, זה מוצדק,

מה שהכריעו עליו, שכיוון שהוא גנב אז הוא חייב כפל?

ושאלה שנייה, האם, גם אם הוא חייב,

האם מותר לקחת את הכפל?

אנחנו כבר נבין מה השאלה, האם מותר.

בגלל שכפל בעצם זה חיוב קנס, זה קנס.

לא דבר שחייבים אותו,

כי בעיקרון אני הפסדתי 700 דולר לאדם, אני לא הפסדתי לו 1,400, למה שהוא ישלם 1,400?

אז התורה קנסה אותו לשלם עוד הפעם את אותו סכום.

אז השאלה שלנו כעת

היא האם הוא חייב את הכפל?

כי לא בטוח שיש לאותו סוחר,

מזכיר רכבים, דין של גנב בכלל.

ושאלה שנייה, שעומדת לפנינו, גם אם הוא חייב,

האם היום מותר לקחת או לא?

כן? אלו הם שתי הדברים.

לא, שייקח ויעביר את זה לארגון מסוים, קצר רבע.

תעביר את זה כמה ומאסור. את ה-700 דולר הנותרים, שייקח וישים בארגון צדקה. זה רעיון טוב.

אבל אנחנו, השאלה שלנו זה, האם,

אם הוא רוצה לקחת את זה לעצמו, מותר לו על פי דין תורה או אסור?

זה יכול להיות רעיון טוב, אני אומר.

אבל לא,

במקרה שהוא כן רוצה לקחת, מותר לו על פי דין.

הוא לא עשה פה, זה לא כמו גנב רגיל שבא, גנב 700 דולר וזה עוד.

פה הוא גנב את ה-700 דולר, חצי שהוא נותן את הרכב,

אז הוא גנב את הפרש של 700 דולר. זה לא כמו גנב רגיל שאפשר להגיד, שאפשר לקחת אותו כפל.

גנב שהוא בא, גונב את זה, שאדם נורא כזה, והגנב ממנו 700 דולר,

ותפסו אותו בנימייתו, אז חייב כפל. אבל פה,

פה כשהוא גנב את 700 דולר, זה כפל.

הוא טוען שזה לא היה בדרכי הגניבה.

גניבה זה לבוא וליטול מהאדם את החפץ.

זה לבוא וליטול ממנו ממון. איך גונבים?

באים, לוקחים.

הוא טוען פה, הוא בא, לקח ממנו משהו, אדרבה, הוא הביא לו על האוטו.

בדרכי הגניבה, זה לא נעשה בדרך של גניבה.

את הטענה הזאת נראה בהמשך, זה אחד מגדולי האחרונים טוען את זה.

השאלה שהוא סוחר את הרכב,

האם הוא הבעלים של הרכב,

שהוא גנב את הסוחר נקרא בעלים, או שהוא בעצם לא בעלים על הרכב,

אז זה לא נקרא שהוא גנב לו?

באותו תקופה שהסוחר שכר את הרכב, כן.

אז הוא נקרא בעלים על הרכב, או ש...

חשבון סמלי לשכירות. אתה חוקר, האם שכירות זה בעלות גמורה לזמן, או שזה שכירות?

יש כזה נידון בפוסקים,

האם שכירות, הגדר שלה זה בעלות לכמה ימים,

או שהגדר של שכירות זה שכירות?

הוא אף פעם לא נהיה בעלים לכמה ימים, הוא רק סוחר.

עכשיו, גם אם נקבל את הצעד שאתה טוען שהוא נהיה בעלים,

אז למה הוא לא גנב?

את הממון הוא גנב לו,

את הכסף הוא גנב לו, אנחנו דנים על הממון.

בוא נאמר שכעת, אני למשל זה שנפלתי בפח ולקחתי את האוטו.

אז האוטו עכשיו נהיה שלי.

הוא נהיה שלי, אבל, בגלל שנתתי את הממון. אבל אם בכלל הממון נלקח,

בוא נאמר שעל היום הזה שעבר מגיע לו 50 או 100 דולר,

כן?

אבל יש פה עוד 1,300 דולר שבכלל,

יש פה עוד 600 דולר שהוא גנב אותו.

והצד שהוא לא בעלים, זו השאלה היום. והצד שהוא לא בעלים מה?

אז חבל, יאללה, יעברו לאפר, זה הדבר הזה. אם הוא לא בעלים, אז בוודאי שהוא גנב אותו.

שוב, אנחנו דנים על ה-600 דולר שהוא לקח והוא לא נהנה ממנו שום דבר כנגד זה.

אם הוא מקבל להעיל את שאולות ועלי משנה אחרת, אז למה שהוא יזכה בכלל? לזכות בכפל. הכפל.

בגלל שכל נגנב מקבל מהגנב, כפל.

אם נגנב ממנו. לא משנה.

אני נגנב ממני, זו סיבה שאני אקבל כפל.

אבל אתה באמת מעורר נקודה מעניינת.

אנחנו דנים פה שהוא יקבל,

אנחנו דנים שהכפל הוא 1,400 ביחס ל-700 דולר.

אבל אתה מעורר שהרי סוף-סוף הוא נהנה,

יום שלם מהשכירות של הרכב,

אז רק 600 דולר.

אז הוא כבר נלקח הרבה יותר מהכפל, אז אולי רק 1,200. זו שאלה שלא חשבתי עליה בכלל בכל הסוגיה הזו?

שאלה יפה מאוד.

אבל על כל פנים,

בואו נתייחס שהוא דקה-שתיים נהנה מהרכב, ובאמת כל ה-700 דולר,

הוא נגנב מכל ה-700 דולר.

גנבו אותו 700 דולר, כן?

אז בואו נראה.

נלך לנידון הראשון שלנו בסיפור שלנו, נלך לנידון הראשון. הנידון הראשון זה האם הוא בכלל גנב

או שהוא לא נקרא גנב.

אז בואו נגיד הקדמה קצרה.

רק אדם שהוא גנב,

הוא מתחייב כפל כשתופסים אותו.

אחד שהוא גזלן, מה זה גזלן?

גזלן,

הכוונה היא שהוא בא ולוקח ממך את הממון והוא לא מתחבא ולא מסתיר את מעשיו, הוא לא מגיע בלילה, הוא לא מחכה שלא יראו אותו.

פשוט מה שנקרא היום שודי דרכים.

מגיע, חוטף את הממון, באמריקה יש את זה הרבה,

חוטף את הממון והולך. הוא לא מפחד משום דבר.

זה נקרא גזלן.

גזלן לא חייב כפל.

בואו נראה את הגמרא, אנחנו כבר אומרים חצי מהגמרא.

הגמרא בדפים.

בדף הא עם ט עמוד ב',

החלק הראשון.

נראה, שאלו תלמידיו את רבי יוחנן בן זכאי,

מפני מה החמיר התורה בגנב יותר מגזלן?

למה התורה החמירה שגנב ישלם כפל וגזלן לא משלם כפל?

אמר להם,

זה ישווה כבוד עבד לכבוד קונו.

הגזלן, מה הוא אומר?

חלילה, לא מפחד מהשם, לא מפחד מבני אדם.

מגיע ולוקח את הכסף.

וזה, לא ישווה כבוד עבד לכבוד קונו.

כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה, ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת.

אבל גנב הוא יותר גרוע מגזלן. למה?

כי גזלן, מה הוא אומר חלילה?

הוא לא מפחד מהשם. יש לו חיסרון שהוא לא מפחד מהשם.

אבל הוא גם לא מפחד מבני אדם באותה רמה.

אבל גנב הוא יותר גרוע.

לא רק שהוא לא מפחד מהשם, הוא מפחד יותר מבני אדם, הוא חושש יותר מבני אדם מאשר מהקדוש ברוך הוא. לכן התורה החמירה שגנב ישלם כפל.

אבל גזלן לא משלם כפל.

מה אנחנו רואים מהגמרא הזו?

אנחנו רואים

שמה הגדר של גנב ומה הגדר של גזלן.

הגדר של גנב הוא שהוא מסתיר את מעשיו מעיני בני אדם.

אבל גזלן אינו מסתיר מעשיו מבני אדם, נכון?

זה מה שאנחנו רואים פה.

למה לזה התורה אומרת, זה גנב, צריך לשלם כפל?

זאת אומרת, לא, זה רק גזלן, לא צריך לשלם כפל. למה?

בגלל שזה מסתיר מעשיו מבני אדם, למה הוא מפחד יותר מבני אדם מאשר מהקדוש ברוך הוא, אז נתנו לו עונש יותר חמור, את הקנס הזה.

אבל גזלן לא.

למעשה הזה פה זה נמכר גזלן, הוא לא נמכר גנב.

כן, נכון.

הם קודם בכלל שהוא ישען כפל בני אדם, למה זה גזלן?

בגלל שהוא לא מרג בבני אדם, הוא גדר אותו.

כן, הוא לקח את זה בלילה, אבל, אבל,

כן, אבל,

אבל הדין, מה שעושה את זה גנב, זה לא אם זה בלילה או ביום, זה לא אם השמש מסורכת או לא.

השאלה אם הדרך של הגנבה הייתה באופן שהוא מסתיר מעשיו מבני אדם.

איך זה נקרא כאן גזלן?

גזלן זה אחד שהיה, הוא לא מפחד.

לא מפחד.

הגיע, נותן ממך את הרכב, ואני עכשיו לוקח את המפתחות שלום, ואני לוקח את האוטו. זה גזלן. אבל לא היה פה מעשה כזה, היה פה גניבה.

יפה, אז לכן הוא גנב. לא, אבל הוא אומר, אם זה מחציר מבני אדם... פה הוא לא הסתיר.

הוא פה לא הסתיר.

איך הוא לא הסתיר?

מה אתה אומר, הוא הסתיר?

איך הוא לא הסתיר? זה נקרא שהוא הסתיר מעשיו מבני אדם? הוא לא הסתיר.

למה הוא כל הזמן עושה את זה דבר הזה? למה אתה קשור להסתיר? אמרנו שגנב הוא מסתיר מעשיו מבני אדם, ולכן הוא נקרא גנב, התורה מחייבת אותו כיפה.

פה במקרה שלנו עם האוטוויסטי,

הוא עשה לו איזה קומבינה.

הוא לא הרגיש, הוא העלים ממנו את זה, אז הוא נקרא גנב, אבל בכל אופן אפשר להגיד, לא, שהוא נקרא גזלן. למה? כי הוא לא מסתיר את מעשיו,

הוא עשה מעשה ישר, חברת השכרה, יש דבר הכי מקובל בעולם.

הוא לא עשה איזושהי הסתרה נורמלית,

הוא לא מתעמר מבני אדם, הוא לא מסתתר. מה זה נקרא גנב? הוא באמת...

לאור יום הוא גנב אותו. זה לא נקרא לאור יום, פה זה נקרא לאור יום שהוא גנב אותו.

הוא עשה תחכות לגנוב, הוא עשה תחכות של גניבה.

אני לא חושב שזה גדל שלו כזלן, נכון. גם אם הבעלים היו רואים את זה ששכרת רכב, הוא היה אומר לו, שמע, יש פה תקלה, אין לך להגיד לך רכב אחר. זה אדם רמאי, זה לא גנב.

אז לכן, מה אתה טוען? שהוא נקרא לאור יום גנב.

כמו אדם שחוטף מחברו באמצע הרחוב, זה אותו דבר.

הרמב״ם מכריע בשאלה שאנחנו מתווכחים בה.

נראה את הרמב״ם בפרק א' מהלכות גניבה.

איזה הוא גנב?

זה הלוקח ממון אדם בסתר,

ואין הבעלים יודעים.

מה זה גנב?

לוקח בסתר והבעלים לא יודעים.

כגון,

הפושט ידו לתוך כיס חברו ולקח מעותיו, ואין הבעלים רואים,

וכן כל כיוצא בזה.

אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיה,

בחוזק יד, אין זה גנב אלא גזלן.

כן?

הרמב״ם כתב את החילוק של הגמרא שהזכרנו מקודם,

סיכם את הגמרא פה בשתי שורות והסביר את זה, נכון?

עכשיו אומר הרמב״ם מחדש דין מצד עצמו. לפיכך,

ליסטים מזוין

שגנב

אינו גזלן, אלא גנב,

אף על פי שהבעלים יודעים בשעה שגנב.

מה המקרה פה שהרמב״ם מדבר עליו?

ליסטים מזוין, הכוונה היא

אדם שהוא מסתובב עם אקדח ובדרך כלל הוא גונב בכוח,

עם האיום של הכוח של הנשק.

ופה הוא בא ליסטים מזוין הזה ועשה גניבה.

הוא עשה מעשה גניבה. הוא בא וגנב,

הוא בא וגנב, הוא לא גזליו.

הוא שינה את המקרה שלו, כן? כן, אז זה המקרה שלנו. כן.

אינו גזלן, אלא גנב.

הוא נקרא גנב. זאת אומרת, למרות שליסטים מזוין הוא בדרך כלל הוא גזלן,

כאן אומר הרמב״ם שהוא נקרא גנב.

אף על פי שהבעלים יודעים בשעה שגנב.

אז מה?

אז אם זה בדיוק שהרמב״ם שלנו נקרא גזלן,

אז זה גזלן.

איפה כתוב שמי שמתכנן הוא גזלן?

ומי שלא מתכנן הוא לא גזלן, איפה כתוב הרמב״ם את זה?

גזלן זה השאלה אם הבעלים יודעים או לא.

גזלן, לא אכפת לו שהבעלים ידעו.

נכון?

במקרה אצלנו הוא פחד שהבעלים ידעו?

בגלל שהוא מדויין שהוא עשה את זה בתחכום. הוא לא פחד, אבל הוא עשה תחכום.

אז אם הוא עשה תחכום אז הוא כן פחד.

אז הוא גנב.

יפה, זה מה שאתה אומר. יפה, נכון.

כמו שהרמב״ם אומר.

אז ההגדרה שלו נמצאת כזאת.

הוא כבר נהיה גנב.

אם הוא היה בא הליסטים הזה והוא לא היה מזויין, אז הוא עולה. הוא לא מפחד.

אז מה? זה משנה את כל המהות של ה...

הוא כן מפחד.

אז הוא כבר נהיה גנב.

אז בואו נראה את דברי הלחם משנה, איך הוא מסביר את הרמב״ם שקראנו עכשיו.

כן הנוסחה בספרים.

אני מתחיל ישר את העניין.

הקטע הוא קצר, זה לא כל הקטע שמצולם.

ופירוש הדברים הוא כך.

כיוון שאמרנו שהלוקח בחוזקה הוא הנקרא גזלן

מפני כננאליסטים מזוין, כיוון שגנב והוא לוקח בחשאי,

נקרא גנב.

אף על פי שבידו ניקח בחוזקה.

לא אכפת לי, אלא כעת, מה אני רואה? כיוון שהוא לוקח בהכבה ומתעמר מאינשה,

כן? הוא נטמן מהבני אדם, מתחבה.

בתער הפעולה שהוא עושה אזלינן ונקרא גנב, אף על פי שהבעלים ראו שגנב.

זה דברי הרמב״ם. זה דברי הרמב״ם.

שמה? שלמרות שהוא בדרך כלל גזלן, כיוון שהפעולה נעשתה בהכבה,

לא אכפת לי שהבעלים אפילו רואים שהוא גנב.

הפעולה נעשתה בהכבה, זה עושה אותו גנב.

נבוא לנידון דידן.

הבן אדם הזה שעשה את הפעולה הזאת, זה נעשה בהכבה או לא?

בהכבה? בהכבה.

אף על פי שהבעלים בעצם יודעים מי הוא ויודעים שהוא גנב.

אז לפי הרמב״ם מה זה יוצא? מה זה? לפי הרמב״ם ולחמיש. ולפי הלחמיש, זה יוצא?

שהוא גנב.

שהוא גנב.

שהוא גנב, כן. לא, הרייב לא כל כך קשור לנידון שלנו, כי הוא רק היה לו נוסח אחר.

לא ניכנס לזה. אם הוא לא היה פונה אל ערכאות אז הבן אדם לא היה מפחד מבין תורה, הוא היה מזכיר עוד ועוד ועוד ועוד.

ולכן מה אנחנו מרוויחים?

זה עדיף שיעשה את זה בערכאות, שהוא יותר יפחד מבין זה.

ואז זה לא יזכיר יותר, לא יגנור את זה.

זאת אומרת, אז כיוון שהוא עשה את זה בערכאות אז הוא לא מפחד, נכון?

אז הוא מפחד. אז הוא מפחד יותר, סליחה.

ולכן למה הוא נהיה בגלל זה גנב או גזלן?

לא, זה יותר טוב שבכלל הוא פנה לשם, אבל הוא לא פנה לדין תורה.

אתה אומר מה הסיבה שהוא עשה את זה? הרי מעיקר הדיון היה צריך לפנות לדין תורה, נכון?

יש להם אפשרות לעקוף את החוק, לא רק לגזור.

כן, אז יוצא,

לפי דברי ההגדרה כאן של הרמב״ם והלחם משנה,

יוצא שבנידון שלנו הוא נקרא גנב, אם הוא נקרא גנב, אז הוא חייב את ה-700 דולר הנוספים,

נכון?

ככה יוצא.

נראה את דברי מרן השולחן ערוך.

סימן שמ״ח, סעיף ג״ל.

שולחן ערוך, זה נמצא בעמוד הבא, שמ״ח,

פתחות גניבה, שמ״ח,

סעיף ג״ל.

גם כן הוא חוזר על ההגדרה של הרמב״ם.

איזה הוא גנב?

הלוקח ממון אדם בסתר,

ואין הבעלים יודעים.

נסתכל בדברי אסמא, ספר מאירת עיניים, בצד.

בסעיף קטן ז', אני מקריא.

ואין הבעלים יודעים.

ואפילו יודעים מזה,

כיוון שהגנב מטמין עצמו כדי שלא יראו,

נקרא גנב.

כן כתב הטור.

נקודה.

אז אנחנו רואים שהשולחן ערוך פסק.

פסק, השולחן ערוך סתם, השולחן ערוך סתם. הוא אמר, איזה הוא גנב? הלוקח ממון אדם בסתר, ואין הבעלים יודעים.

בא ועצמא, בדעת השולחן ערוך,

והרחיב ואמר שאין עיקר הנקודה זה

האם הבעלים יודעים או לא יודעים,

אלא עיקר הנקודה זה האם הוא הטמין את עצמו במעשיו או לא.

ואם הוא הטמין את עצמו,

אז אפילו שהבעלים יודעים,

הוא לא נהפך בגלל זה לגזלן,

אלא הוא נשאר גנב וחייב כפל.

אז לכאורה יש לנו הלכה למעשה שולחן ערוך ושמה בדעת השולחן ערוך שלא העיקר זה

אם הבעלים יודעים או לא,

אלא העיקר זה האם הוא מסתיר את מעשיו. עד כמה שהוא הסתיר את מעשיו אז גם בנידון דידן

נצטרך לומר שהוא חייב לו את הכפל.

נכון?

לפי דבר הרמב״ם זה רק בספר,

לפי דבר הרמב״ם לגבי זה שהתחיל את זה אתה מוכן.

כן, אבל לפי איך שהלכם מישנה הסביר את הרמב״ם. לא, הפוך, הרמב״ם, הרמב״ם הוא האסמה הזו מסתמך על הרמב״ם הזה. הרמב״ם הוא אמר לפי כך, לסתי מזיעה.

אבל רואים פה לפי דבריו שהוא אומר, איזה הוא גנב, הלוקח ממון אדם בסתר, ואין הבעלים יודעים.

מה שפה הבעלים יודעים מפורש, זה לא נקרא גנב. כן, אבל לפי,

כן, אבל בסדר, אבל מה אתה רוצה להגיד, שהשולחן העורך לכאורה חולק על הרמב״ם שאמר לפי כך ליסטים מזוין?

אי אפשר להיות, אתה רואה שהשמאל לא למד, ככה, השמאל למד, שנכון שבעיקר הדין, בדעת השולחן העורך השמאל למד, שנכון שבעיקר הדין,

ודאי שדעת בעלים זה, זה הצורה הקלאסית של גנב. כן. אבל דע לך שגם אם יש מציאות כזאת שהבעלים כן יודעים עד כמה שהמעשה עצמו,

אכפת לי מהמעשה עצמו,

לא מהסגנון פעולה שהוא תמיד פועל, אלא המעשה עצמו.

זה מעשה. אז אני אומר שלפי הרמב״ם והשולחן ערוך לפי דעת השמאל,

יוצא שהבן אדם בנידון שלנו נקרא גנב וחייב כפל.

אמת?

עכשיו,

יש רמב״ם שהוא יותר קרוב במקרה שהוא דיבר למקרה שלנו.

מה יהיה אם הוא היה יושב בתוך הבית שלו ושומע שמישהו מנסה להכניע את האוטוולוגיה במזרח ואולי למטה והוא לא רואה אותו?

אותו סוחר.

אם הוא מנסה להבטיח איתו לעצור אותו ולקח את הרגל, בואו ומצליח, פשוט ככה הוא לא יכול להיות שיהיה בזה זמן במקרה הזה.

כי פה כבר אמרו לבעלים שיודע וזה יקרה שהוא לוקח בכוח אז היכול להיות שהוא בא נקרא גדולה ולא גדולה.

יכול להיות.

כי עכשיו הוא ביצע את גנבת הממון שהוא נתן לו בזמנו,

כעת הרי הוא מבצע.

מעשה הגניבה של ה-700 דולר שהוא נתן לו אז מתבצע כעת בגניבת האוטו והעלמתו.

אז אתה אומר שהעניין הוא שעכשיו זה נעשה בפרהסיה ובמילא...

וזה לא דרך גניבה, לא דרך העלמה.

הוא נעשה גזלן והוא יהיה פטור מהכפל.

אבל יכול להיות, זה צד אחד, יכול להיות שאפשר לומר שהחטיפה הזו היא חלק משני בכל מערכת הגניבה שהוא פעל.

ובמערכת הגניבה הכללית כן הוא הסתיר את מעשיו בתוך כל מיני תככים.

החלק הזה,

החלק הזה שבסוף הוא התגלה וחטף,

זה חלק צדדי של השלמת כל מערכת הגניבה. ומערכת הגניבה בשלמותה הייתה תככים להשכיר רכב, לעשות ניתוקים, שיחבל, לקבל את הטלפון, להגיד לו אני אתקן לך.

המערכת הכללית של הגניבה כן נעשתה בצורה של מתעמר. אז אני אומר,

אני מסופק.

יכול להיות אדם,

יכול להיות קרע, יכול להיות גם.

ממין עצמו כדי שלא יראו, הוא מתמין.

כן, מתעמר. יש מה שיכול להיות שהם יראו אותו, ויישאר גנב.

מה זאת אומרת? זה גנב שלא הלך לו.

זה גנב שלא הלך לו, אבל הוא נשאר גנב.

אבל סליחה, צריך להעמיד כאן שהסוחר הזה,

שהוא שכח את הרכב, הרכב נקרע שלו.

כן, גם אם נקבל שהרכב נקרע שלו, מה נרוויח בזה על הנידון שלנו?

רק אם זה שלו, הוא יכול לקבל כיף, אם זה לא שלו,

זה דרך.

בסך הכל שלו, אותו רמאי,

אז הוא נתן לו 700 דולר, והוא לקח את הרכב.

הרמאי, אני לא הבנתי, הרמאי

זה שלו הרכב.

הרכב הוא של הרמאי, והוא השכיר את זה לאותו מסכן שנפל. הוא לא מקבל כפל בגלל שהוא לקח את הרכב.

כן, בגלל שהוא גזל ממנו את ה-700 דולר. יש פה סוף מפורש בתורה שאם אדם השכיר למישהו זה,

וגמרו את זה ממנו,

למי משלמים? לזה שנגנב נפל כשזה לא שלו.

בסופו של דבר, נכון.

נכון, כן, כן. אבל יש,

אבל לא מגיע, אבל ה-700 דולר לא מגיע לו אליקונט נפש שגרם לו כל ה... בטח שהוא מגיע לו.

הוא עוד 200 דולר שהוא שולם לו על השכירות.

לפחות שהוא שולם לו ריק מזה, הרי זה, הוא לא... טוב, את ה-700 דולר הוא ודאי מחזיר לו בשלמות.

הנדון הוא פה שבית המשפט חייב אותו עוד 700.

ה-700 הנוספים.

נו, עכשיו על ה-200 דולר של כמה ימים של ימי השכירות.

על זה הוא לא צריך לשלם לו. עכשיו הוא גרם לו כמה נפש.

ארבעים הוזכירים ממנו. נו, ביום השני, כמה ארבעים ה-200 הדולר האלה.

בגנבה מצאנו דין של צער,

בנזק מצאנו דין של צער,

קצר. נזק צער. אבל הוא לא מעניין באיזשהו מקום,

בדיוק הוא רואה שהאוטו לא מצניע.

לא, אבל הוא גנב.

הוא גנב או גזלן, אבל הוא לא מזיק.

אם הוא היה... אני לא יודע,

האמת שאני לא יודע,

אבל אני אומר, איפה מצאנו תשלומים של נזק קצר, ריקוי, שבט, בושת, דברים שהם מחוץ לנטו,

זה יותר בדברים שהם, יותר בנזיקין.

לא יודע אם בגניבה ובגזלה.

זה אולי קצוי, אבל לא מצד כיף.

כן, בוודאי.

כן, אבל אין הלכה,

אז לא מגיע לו.

יש רמב״ם בדף הבא,

שעוד יותר מתמקד ומקרב את הגנב והגזלן למקרה שלנו, של הרכב.

אומר הרמב״ם, אני קורא את הלשון מבפנים,

אף על פי שהמודד או השוקל חסר גונב,

כן, אדם, המטמין משקלותיו, גמרא במסכת מרובה.

כן, בפרק מרובה, במסכת בבא מציע, הגמרא אומרת,

אחד שהיה מטמין את המשקולות במלח,

ואז דרך משל המשקל היה נהיה במקום, היה רשום עליו קילו,

הוא באמת נהיה כבד קילו וחצי, קילו ומאתיים.

ואז הוא שם את המשקלות וככה הוא גונב כל פעם כמה שקלים מהקונים,

כן?

זה משקלות.

שוב המקרה, אדם

שהוא מוכר ירקות, למשל, בזמנם היו שנים ברזל ששוקל קילו,

ואז היו יכולים לדעת לפי זה אם יש לך פה כמות של פירות של קילו,

ואז הוא היה הולך, רושם למשל על כאלה של קילו, של חצי קילו, הם באמת לא היו חצי קילו או קילו,

הם היו משקל יותר גבוה,

רק הוא היה שם אותם, והקונה היה אומר, אה, זה של הקילו,

תכלס הוא היה משלם יותר,

כן?

עוד שיטת גניבה,

מה אומר הרמב״ם?

גונב.

אף על פי שהמודד או השוקל חסר גונב,

הוא נקרא גנב.

אינו משלם לו...

אנחנו מדברים על אדם שגנב בדרך של תככים,

בדרך שהוא נראה, איך אומרים, יש לו חברת השכרה,

הוא מכובד, עושה מעשים נפלאים,

גם כן יש פה ירקן,

מוכר ירקות בשכונה, מפורסם, הכל בסדר,

אבל התככים והגנבות נעשים תוך,

מסתיר אותם בתוך כדי המעשים שלו, נכון? אז ממש הרמב״ם הזה של מודד או שוקל חסר,

זה ממש אפל.

אבל גם ארבעה וחמישים,

אז לכאורה הרמב״ם הזה נראה לא כמו שאמרנו, והמקרה של הרמב״ם פה הרבה יותר דומה למקרה שלנו. למה לא?

אני אגיד לך דומה.

המקרה הזה פה מדבר על אחד שגונן בספר ואתה לא יכול לדבר עליו.

שם אצלנו,

כשהוא גנב לו את הרמב״ם, הוא בטח ילך להתלונן למשטרה,

הוא הולך להתלונן אצל אנשים שבודקים את הבן אדם שהשכיר את הרכב,

ואז הוא יכול להגיע לזה. פה הוא יכול לדעת אם הוא עשה במשטרה את הרמב״ם?

ככה קריית ספר מסביר את הרמב״ם.

הקריית ספר ככה מסביר את הרמב״ם.

מביאו הרמב״ם הזה... זה המקרה שלנו, אני שואל. לא, אז ממילא לפי הקריית ספר, זה לא ידבר על המקרה שלנו, זה מה שאני רוצה להגיד.

לפי איך שהכירת ספר מסביר את הרמב״ם, כמו שאבי מורי אומר כאן פשט ברמב״ם,

אז לא יהיה קשר למקרה שלנו.

אז בואו נתחיל את זה, נתחיל שוב.

אז דברי הרמב״ם לכאורה,

רואים מדברי הרמב״ם כאן, שזה ממש המקרה שלנו, והוא אומר שהוא לא משלם כפל,

וזה צריך להבין למה.

אז הנה מיד, יש לנו פה בצד,

מתחת לרמב״ם הזה יש קטע קצר של הלחם מישנה.

זה פשוט שאין כפל במשקולות,

והאמרינן פרק איזוהו נשך,

לאו דכתב רחמה במשקולות למה לי וכולי דאי גזל מעליהו ואין כפל בגזל.

הלחם מישנה פה מתבסס על גמרא.

הגמרא שואלת במסכת מרובה למה לאו של איסור לעשות

את הגזלה במשקולות, למה הגמרא,

למה התורה כתבה לאו מפורש?

הרי זה ברור,

ברור שאסור לגנוב.

על כל פנים הלחם מישנה כאן מוכיח מהגמרא שמשקולות זה נקרא גזל.

אז איך שלא, כן? וזה הסיבה שהרמב״ם פוטר מתשלומי כפל.

גנבה במשקולות, אומר הלחם מישנה,

זה גזל ויש לו הוכחה מהגמרא על זה,

ולכן הרמב״ם פה פוטר מתשלומי כפל.

אז איך שמבארים זה שהלחם מישנה כאן

חולק על הרמב״ם,

כי הרמב״ם אומר מפורש שהוא נקרא גנב,

רק הרמב״ם מחדש שהוא לא משלם תשלומי כפל.

והלחם מישנה כאן אומר שהוא נקרא גזלן, ולכן הוא לא משלם תשלומי כפל. על כל פנים,

אם נרצה לומר שהמקרה שהרמב״ם פה מדבר זה ממש המקרה שלנו,

של אותו גנב,

ונחבר את דברי הלחם מישנה פה,

אז הרי אצלנו הוא בדיוק כמו משקולות,

ולכאורה,

ולכן יש לנו משנה לא כמו הרמב״ם.

לא, הלחם משנה חולק על הרמב״ם, כן.

כי בזה שהוא אומר שהוא נקרא גזלן, הוא חולק על הרמב״ם, כי הרמב״ם אומר גנב. כי הוא לא עושה את זה בסתר, הוא שוקר לו מול העיניים.

אז אני אומר, אז לפי דברי הלחם משנה יוצא.

הסתר הוא עשה מתנזק, כשהוא עשה את המשקל יותר גדול. כן, אבל פה, בעצם עכשיו,

הוא פוצץ את הדבר הזה בסתר,

הוא עומד מולו, הוא שוקר. אבל את הסתר הוא עשה מתנזק, הוא לא משנה. בסתר, אבל בעצם הגניבה, עכשיו הוא עושה, לפני כן הוא עשה פעולה.

מתי הוא גונב אותו? מתי שהוא שוקל לו? מתי שהוא שוקל לו זה לא סתר! אני לא מבין, אחד הלך, שם מטען צד. באותו רגע שהוא לא פוצץ את מי שרוצה לפוצץ, אז זה נקרא שהוא לא אשם?

אז עוד שעה הוא יפעיל את זה, אז הוא יפוצץ את זה. זה גם אשם! הוא עשה את זה בסדר, אבל... אז הגנב הזה שעשה את המשחק... כאן הוא אמר, אדם שעושה את זה בסתר,

זה נקרא גנב... זה בסתר. מה שהוא עשה לפני זה זה בסתר, לא? זה מה שהוא עשה, אבל עכשיו,

‫לפני כן הוא לא בן ארוח. ‫אבל הוא לא עושה משקולת אמיתית, ‫הוא עושה משקולת אמיתית. ‫עכשיו הוא גוזל אותו. ‫לפני כן הוא עושה פעולה, ‫עכשיו הוא גוזל אותו.

‫אבל הפעולה הזו, היא גרמה, ‫אם הוא ייקח את ה... ‫היא גרמה לא באופן עקיף, ‫באופן ישיר לגזל.

‫אז יש לנו יותר פעולת גזל מזה?

‫באופן ישיר? ‫-אולי אם הוא שוקל את זה לפני כן, ‫הוא שם ככה, הוא אומר... ‫-כן, כן, ככה הוא מתכנן.

הוא מורי, משייף את זה, עושה את זה קצת יותר. כן, אבל עכשיו הוא שוקל לו.

עכשיו זה, עכשיו באמצע לגנוב, מה? אל תפריע לו.

הוא רואה אותו או לא?

כן. הנקודה שאתם שוב פעם מדברים על הרואה אותו, אנחנו כבר נגיע לזה בקריית ספר, איך שהוא מסביר את הרמב״ם.

אני רק רוצה רגע

להתמקד ברמב״ם עצמו.

לפי הרמב״ם יוצא בפשטות לשונו,

אם אנחנו אומרים שהמודד והשוקל הוא בדיוק כמו המקרה שלנו עם הסוחר,

ועל זה הרמב״ם אומר שלא משלם תשלומי כפל.

יצא כאן מדברי הרמב״ם שלא צריך לשלם בנידון שלנו כפל בכלל.

גם אם נלך כמו הלחם מישנה שסובר שהסיבה,

עכשיו כך, אם נלך כמו דברי הלחם מישנה

שסובר שהטעם שהרמב״ם סבר שאין כאן כפל זה בגלל

שזה באמת משקולות יתחדש בגמרא שיש לזה דין של גזלן,

אז לכאורה החידוש שיש לזה דין של גזלן נאמר דווקא במשקולות,

אבל לא בנידון שלנו.

אז יצא כך.

אם נאמר מפשטות לשון הרמב״ם בלי לראות את הלחם מישנה,

אז בנידון שלנו לא יצטרך לשלם כפל.

אם נלך כדברי הלחם מישנה שבפשטות הוא חולק על הרמב״ם,

אז יצא שבנידון שלנו צריך לשלם כפל. ולמה?

כי הדין של משקולות זה דין שהתחדש בגמרא במרובה דווקא לגבי משקולות, שיש לזה דין של גזל ועל גזל אין דין כפל.

אבל במקרה שלנו, שזה לא משקולות,

אז זה נקרא גנב רגיל ולכן הוא חייב כפל, נכון?

כך יוצא.

עכשיו,

יש לנו את הביאור של הקריית ספר

בדברי הרמב״ם בדרך קצת אחרת.

קריית ספר מסביר, כמו שאבי מורי הזכיר כאן,

שהפשט הוא

שהרמב״ם סובר,

הרמב״ם סובר,

שהסיבה

למה כאן

הוא לא נקרא גנב אלא גזלן כי כל גנב

אין שליטה על המעשים שלו. הגנב מגיע,

מבצע את המעשים שלו, ואתה לא יכול לעשות כלום.

הוא מחכה שהאדם יישן,

הוא שם ארדם, הוא מונע את האפשרות של התגובה, את האפשרות של הבדיקה של הנגנב מהמעשה של הגנב.

אז לכן אומר הרמב״ם שבשוקל

אין מניעה.

יכול אותו קונה לקחת את זה אחרי רגע, להביא איזה משקל קטן איתו, לשקול ולהגיד לו,

גזלת, גנבת אותי.

זה שוקל רק קילו, זה לא שוקל קילו וחצי.

אז יש אפשרות בדיקה.

לכן אומר הרמב״ם שהמודד או השוקל חסר,

למרות שהוא עושה מעשה גניבה, הוא לא משלם תשלומי כפל.

כיוון שיש אפשרות בדיקה תמיד,

אז זה נקרע בגדרים של גזל.

זה כאילו לאור היום אני גונב אותך,

רק תתאמץ טיפה ותבדוק,

ותראה שגזלתי אותך.

זה שאתה עצלן ולא רואה,

ולא,

יש היום מושג שנקרא קייסן.

מה זה קייסן?

הוא לאט לאט מוציא בסתר מהאדם.

אם הוא היה אדם קצת יותר רגיש, הוא היה חש במה שנוגעים לו בכיס.

זה בדיוק המקרה שלנו. אומר הקריית ספר, לפי הרמב״ם,

למה הוא נקרא גזלן ולא גנב?

בגלל שהיה עליך לבדוק. הדבר נתון לבדיקה, אז הוא גוזל אותך לאור יום.

אם הוא גוזל אותך לאור יום, הוא לא גנב, הוא גזלן, ולכן הוא פטור מתשלומי כפל.

זה דרכו של הקריית ספר.

לפי הדרך של הקריית ספר

ברמב״ם, נבוא לנידון דידן.

פה מה? היה לו אפשרות בדיקה.

לאותו אדם היה אפשרות בדיקה?

הוא הופתע בבוקר, נפל לו האסימון באיחור רב מאוד.

אז בוודאי שאין לו אפשרות בדיקה, והרי הוא גנב. יוצא לדברי הקריית ספר ברמב״ם בנידון דידן,

הוא יהיה חייב כפל כי הוא גנב גם הוא.

ישנה דרך נוספת לבאר את הרמב״ם,

וזה דברי האבן העזל.

האבן העזל מבאר

שכוונת הרמב״ם היא

שכמו שהזכירו כאן קודם,

כוונת הרמב״ם

שזה לא נעשה בדרכי הגניבה.

גניבה, הכוונה היא שהאדם בא ונוטל ממון מחברו.

זה גניבה.

עד כמה שהאדם לא נטל,

זה לא נקרא גניבה.

הפרשה של כפל שנאמרה בתורה שחייבים לשלם כפל, היא נאמרה על אדם שגונב. ומה זה אדם שגונב?

זה אדם שנוטל ממון מחברו. מגיע ולוקח ממנו ומעביר את הממון לרשותו.

כאן,

במדידה למשל,

הוא בא לשלם לו, הוא נתן לו את הכסף. זה נעשה בדרך של לקיחה, בדרך של גניבה?

זה לא נעשה בדרך של גניבה.

אם זה לא נעשה בדרך של גניבה,

אז נכון שהוא נקרא גנב, בשורה האחרונה הוא גנב אותו,

אבל זה לא נעשה בדרכי הגניבה, אז לא התחדש על זה פרשה של כפל.

זה הטעם שהרמב״ם פוטר אותו מכפל למרות שהוא גנב.

נבוא לנידון דידן,

גם כן בדיוק לפי האבן העזל, הנידון של הרמב״ם הוא בדיוק כמו הנידון שלנו.

כמו במשקולות.

אותו דבר,

גם כאן,

אותו אדם נטל לו את הכסף מדעת.

אדרבא, הוא רצה לתת לו את ה-700 דולר כדי שהרכב יהיה ברשותו שלושה ימים.

אז עד כמה שהוא נטל לו את זה מדעת,

אז אין כאן דרכי הגניבה ולא התחדש

במה שלא נעשה בדרכי הגניבה, לא התחדש את הפרשה של כפל בתורה ולכן הוא פטור מהכפל.

נבוא לסכם את הנושא שעכשיו דיברנו עליו,

שעמדנו בשאלה הראשונה בסיפור שלנו.

השאלה הראשונה בסיפור שלנו הייתה,

האם הוא חייב כפל או פטור מכפל? האם הוא בכלל חייב

יוצא

שלפי

שזה בעצם מחלוקת הפוסקים, תלוי לפי מי נלך.

אם נלך לפי איך שהשמאל עמד בדעת השולחן ערוך ואיך שמשמע מפשטות לשונו של הרמב״ם

בפרק הראשון בהלכות גניבה, יצא שהוא בוודאי חייב כפל.

וגם אם נלך כמו דרכו של הרמב״ם,

כמו דרכו של

הקריית ספר ברמב״ם,

יצא שגם כן הוא יהיה חייב כפל. זאת אומרת ככה,

יש פה כמה פוסקים שלפי חלק מהפוסקים יצא שהוא חייב כאן כפל, לחלק מהפוסקים יצא שהוא לא חייב כאן כפל.

אז יש לנו כלל, בחושן משפט,

שאדם יכול להגיד קימלי,

קימלי, קימלי הכוונה היא אני חושב כמו זה,

אני סובר כמו המאנדה אמר את זה, אדם יבוא ויגיד קימלי כמו אסמא,

כן? דעת השולחן ערוך,

בדעת השולחן ערוך, קימלי כמו הרמב״ם, כמו הפשטות ברמב״ם, כמו שהקריית ספר מסביר את הרמב״ם,

קימלי כמוהם,

ממי לא הוא יכול ליטול את הכפל, אין שום בעיה.

זה מה שיוצא פה.

שאלה שנייה שעמדנו בה. אין כאן עניין של מי מוחזק עכשיו בכסף, בכתב?

באלה באלה, האם הוא שילם לו או שהוא עוד לא הוציא ממנו?

או, עכשיו אנחנו הולכים, בשאלה השנייה אנחנו הולכים לגעת בנקודה שאתה אומר.

זו השאלה שאנחנו עומדים בה כעת.

שאלה שנייה שאמרנו זה,

בוא נסכם שאנחנו קימלנו, אנחנו הנגזלים,

שווה לנו, אנחנו אומרים קימלי, כמו השיטות שסוברות שהוא נקרא גנב.

ומילא האדם הזה צריך לשלם 1400 דולר,

אבל הקדמנו

ש 1400 דולר האלה הם קנס.

אדם לא חייב לשלם יותר ממה שהוא עשה. הוא הפסיד אותו ל-700 דולר, תן את ה-700 דולר בחזרה וזהו. למה עוד 700 דולר?

על זה אנחנו אומרים,

על זה הגמרא, בוא נראה נסתכל בתוך הגמרא.

הגמרא מודפס

בעמוד הבא.

זה שורה, שורה בגמרא.

אומרת הגמרא,

ולא מגבינן בבבל.

קנס לא מגבין בבבל. הגמרא שם מדברת

על חצי נזק.

על כל פנים, קנס לא מגבינן בבבל.

אומרת הגמרא,

והיא תפס לא מפקינן מיניהן. יש לנו כלל ככה,

הגמרא פוסקת למעשה,

אדם

שחייב קנס לחברו, כגון כפל, במקרה שלנו,

הדין הוא שלא גובים. למה? כי אין בתי דין סמוכים,

וכיוון שאין בתי דין סמוכים, אז אין מומחים

להגיד אם הוא חייב פה קנס או לא.

כן?

עכשיו, והיא תפס לא מפקינן מיניהן. מה יהיה הדין?

אדם בא להתנפל על חברו שהוא חייב לו את הקנס,

בא, חטף ממנו את הכסף, שם בכיס.

לא מוציאים מאותו אדם שחוטף. זאת אומרת ככה, זה דבר באמצע.

מצד אחד,

לעשות דין ולהוציא מאותו אדם את הקנס,

לא עושים,

לא מגבינן בזמננו,

לא גובים קנסות,

ולא גובים את הכפל. מה?

למה הוא לא הולך לדין תורה? כי הוא אמר שבטח בדין תורה לא יקבלו את הפערה.

אפילו אם הוא ילך לדין תורה זה לא יעזור. לא גובים קנסות.

בבבל, ולא גובים קנסות עד היום.

גם בדין תורה.

אבל יש לנו עוד כלל. מה?

זה כמו מוציא בחברה לראייה. אתה רוצה לתת לי ממני משהו?

תביא ראייה שזה שלך, זה לא... זה הסברה, מה שהוא אומר.

הסברה היא, הסברה היא,

בגלל שהדין הוא שלא גובים,

אז אתה רוצה להוציא ממני, תביא ראייה.

אבל למה אם תפס לא מגבינן?

לא מוציאים ממנו.

אבל לא מגבינן.

טוב, לא ניכנס עכשיו לנידון הזה.

כל פנים, נחזור רגע לנידון שלנו.

מה מדובר כאן? הבית משפט כבר חייב ב-1400 דולר, הוא כבר הוציא ממנו, הבית משפט כבר תפס.

הוא בא, נותן לבן אדם, קח עוד 700 דולר.

אז הוא כבר תפס את הכסף.

אז אם הוא לא תפס, לא מפקיד אין מיני.

אז לכאורה הוא יכול ליטול את הכסף, נכון?

בנידון שלנו,

הבית משפט פסק שהוא חייב 1,400 דולר.

הוציא מאותו גנב את הכסף,

בא, אומר לסוחר המוטעה, בבקשה, קח את הכסף. הוא נתן לו 1,400 דולר.

השאלה שלנו היא,

אני צריך עכשיו להשיב 700 מתוך זה או לא?

לכאורה,

היא תפס לא מפקיד אין מיני. אם הוא תפס, לא מוציא מידו, נכון?

לכאורה זה ככה.

נכון, אז זהו.

הוא סיים את הכסף.

הוא לא, הוא לא הוציא, פה הוא הוציא שלא קדיח, על פי ערכאות.

ערכאות חייבו אותם.

אתה נוגע בנקודה שעוד רגע ניגע בה.

עכשיו אני רוצה בכלל לראות האם בכלל הוא חייב.

יש פה תוספות, למטה.

ואם תפס לו מפקינא מיני,

אומר רבנו תם, דווקא יתפס המזיק עצמו כגון כלב או אשון רע.

כי אמר דלא מפקינא דבמזיק כקילו חכמים שיוכל להחזיק פה עם לקחו בשעת ההזק. אבל מי דאחרינא לא?

וכולי.

בקצרה נגיד מה רבנו תם סובר.

רבנו תם סובר שמה שכתוב פה ויהי תפס לא מפקינא מיני,

לא מוציאים אם הוא תפס את המזיק עצמו. שם מדובר על שור שהזיק, שחייב.

על כל פנים,

אם הוא היה מצליח לתפוס ממנו

את האוטו הזה, את הכסף הזה,

את הכסף הזה עצמו, אז לא מפקינא מיני.

אבל ממון אחר

של הבעלים,

זה הוא לא יכול. זו שיטת רבנו תם.

שוב,

שיטת רבנו תם,

שמה שכתוב בגמרא שאם הוא תפס לא מוציאים ממנו,

זה תפיסה בממון עצמו שהזיק, בממון עצמו שגרם את כל הבלאגן,

את כל הגזלה.

אם הוא היה תופס למשל את הרכב,

זה היה מועיל לפי רבנו תם. אבל שאר ממונות,

הבית המשפט בא ואמר לו, תן 1,400 דולר, ולכלל הוא מנה אותו מהאוטו שלו. תן כסף,

מוציא ממנו כסף, זה כסף חדש.

זה אומר רבנו תם, לא התכוונה הגמרא.

זה שיטת רבנותם.

הראש חולק על רבנותם

וסובר לו תפיסה מועילה בכל דבר.

בסדר?

עכשיו, כיוון שרבנותם לא נפסק להלכה בצורה ברורה,

אז נתמקד יותר בשיטת הראש. שיטת הראש שמועיל תפיסה בכל דבר.

סליחה, נראה פה למה התוספות, החידוש הזה,

שדווקא זה באותו חבר.

שאלה טובה.

האמת שטוסט אומר.

טוסט אומר שהוא מתבסס על הגמרא,

שם היה חצי נזק נס.

אז שם כתוב, אי קלבה, על זה הגמרא אומרת, אי קלבה דאחל אימרי ושונרא דאחל דרמי ומשונה הוא ולא מגמין בבבל. מעניין ברברבה אבל בזוטר טרוכר הוא, וייתפס לו מפקין מנה. על מה הגמרא אומרת וייתפס לו מפקין מנה? על המקרה הזה, שהיה שם מקרה של נזק משונה,

ושם מדובר, הבין תוספות שבפשטות הכוונה היא שהייתה תפיסה

בחפץ המזיק.

הכלב שאכל את

הכלבה דאחל אימרי, השונרא דאחל תרנגולה, אז את השונרא הוא תפס.

אז על כל פנים הבין בפשטות

שעל כל פנים זה ראשונים, זה שיטת רבנו טעם. זאת אומרת שיש בזה עוד הרבה הוכחות, אני לא יודע אותן.

על כל פנים נתמקד. שיטת הראש,

אמרנו שהראש סובר,

שתפיסה בכל חפץ של המזיק, של הגונב,

מועיל.

שיטת הרעה,

הרעה, שיטת הרעה שהראש מביא,

שבזמן הזה אפילו לפי השיטות שאם תפס לא מפקין מנה,

לא מועיל בכלל תפיסה. למה?

הרעה אומר,

מעיקר הדין מה אמרנו?

לא גובים בבבל קנסות. היום לא גובים קנסות מעיקר הדין.

אז מה זה היא תפס לא מפקין? למה אם הוא תפס לא מוציאים ממנו?

אם הוא תפס לא מוציאים ממנו, מה הסיבה?

כי רבנן עשו תקנה לטובת כל אותם שחייבים להם כסף,

שאם נאמר קנסות לא מגבים בבבל,

אז אדם לא יקבל את כספו לעולם.

אדם יגנוב את חברו ולא ישלם לו כלום.

אז חזל באו ותיקנו לטובת הניזק, לטובת הנגנב,

שיוכל לתפוס את מה שהוא הפסיד.

בנידון דידן, את ה-700 דולר.

לא יותר מזה,

היית תפס לא מפקינין מיניה זה בסך הכל תקנה דה רבנן.

ועד כמה שזה תקנה דה רבנן, אז אי אפשר ליישם את הדין דאורייתא לקחת את כל הכפל.

זה שיטת הריאה.

למעשה,

דעת רבנותם שהתפיסה

תועיל אפילו כפל

רק בחפץ המזיק,

שיטת הראש שתפיסה תועיל אפילו כפל בכל דבר,

ושיטת הראה שהתפיסה תועיל בין בחפץ המזיק ובין בשער ממונו רק את הקרן, בלי הכפל.

כן?

עכשיו אנחנו רוצים לדעת

האם אחרי שהבן אדם הזה הוא נקרא גנב,

סיכמנו שיש שיטות שסוברות שהבן אדם הזה גנב,

אפשר להוציא ממנו?

מועיל לתפיסה שתפס אותו סוחר רכב?

מועיל לתפיסה שהוא תופס היום בממון על פי פסק הבית משפט?

מועיל או לא מועיל?

זו השאלה שאנחנו עומדים לפניה.

אומר השולחן ערוך,

הלכות דיינים א',

בסימן א', בסופו, למטה.

אם תפס הניזק

שיעור מה שראוי לו ליטול,

אין מוציאין מידו.

כמו הרעה.

נראה סמא,

אומר הסמא בסעיף קטן יח',

אני מקריא, אין מוציאין מידו פירוש,

ואפילו תפס יותר מכדי היזקו.

אם נתחייב לו כל כך,

אם היו דנים אותו כגון כפל, ד' ו-ה', תפיסתו תפיסה.

וכן כתב הראש והטור סוף סימן שמ'ט,

וכן רוכח מדברי מור רמזל,

וסימן שמ' חצי עיף ד' אין שם.

נבוא רגע לסכם. השולחן ערוך סתם לשונו ואמר שאם תפס הניזק שיעור מה שראוי לו ליטול,

מה זה מה שראוי לו ליטול?

רק קרן?

אולי מה שראוי לו ליטול על פי דין תורה.

ועל פי דין תורה מגיע לו את כל הכפל.

מי אמר שהוא סובר כמו הרעה,

שזה רק דין דה רבנן,

וממילא רבנן לא יכול להוציא את הדין תורה, וזה נשאר רק על הקרן?

סתם.

אין פה ברירות.

ועוד מעט נראה.

והשולחן, והסמא הבין פה בפשטות בדעת השולחן ערוך,

שכוונת השולחן ערוך לפסוק

כשיטת הראש,

שהתפיסה מועילה אפילו את הכפל, כמו שאתם אומרים.

ובכל ממון כמובן,

שיטת הרב נותנת לא נפסקה.

איך משמע?

מה, הבאדם תפס אולי לא יפסים אותו ממה שמגיע לו בלי דין תורה?

אולי הוא תפס, אתה יודע מה זה מפחיד זה לתפוס? תפס עוד קצת.

אולי, לא. הבאדם רוצה שלא, כאילו, זה כבר...

אם הוא בבאדם, כאילו,

קצת להרגיש שם מצפון, אז הוא לוקח כפל.

הבאדם יפס יותר מכדי זיכרון, יותר מכדי זיכרון. אם תפס כדי,

אם תפס שיעור הראוי לו, שראוי לו.

מה שהוא לקח?

אסמא, אסמא.

כן.

אסמא בא ולומד בדעת השולחן ערוך.

כן.

אסמא לומד בדעת השולחן ערוך,

שגם אם הוא תפס, דהיינו, גם את הכפל, כמו שיטת הראש.

אסמא למד, שהשולחן ערוך למד כמו הראש, לא כמו הראה.

נראה רגע בעמוד הבא.

סליחה, לא בעמוד הבא.

סליחה.

יש פה שולחן ערוך קודם, לפני הרמב״ם הזה.

יש שולחן ערוך.

יש כאן רמה,

דעת הרמה

שחולק על השולחן הערוך, אומר רבי משה איסרליש

אימת גנב חייב כפל וארבעה וחמישה?

מתי גנב חייב כפל וארבעה וחמישה?

עיין

ולא כתבן המחבר הזה.

אומר הרמה שהמחבר,

מרן השולחן ערוך,

לא כתב מתי גנב חייב כפל.

למה?

לפי שהוא קנס ואינו נוהג ההידנא.

כיוון שזה קנס והוא לא נוהג היום.

למי הוא ישנפקותא אם תפס?

מה אומר הרמה?

יש הבדל... המחבר, השולחן ערוך,

לא כתב

חיובים של קנס.

כפל הוא לא כתב.

אבל

יש נפקא מינא,

אם תפס.

אם אנחנו סוברים,

כמו שיטת הרעה,

שגם מה שתפיסה אותרה זה רק בקרן ולא בכפל,

כי זה רק דין דה רבנן וכל מה שהסברנו,

אז מה זה יש נפקותא לגבי קנס?

אלא מוכרח שהרמה סובר כמו שיטת הרעה,

כמו שיטת הראש,

כמו שיטת הראש,

שהתפיסה תועיל גם בכפל.

כן?

אז כעת יש לנו רמה מפורש שסובר,

שמועילה התפיסה גם בכפל.

ויש לנו שולחן ערוך

בדעת השמ״א,

שמ״א בדעת השולחן ערוך,

שנוקט,

שגם כן, השולחן ערוך גם כן סבר,

כמו הרמה בזה,

שחייב כפל,

שהתפיסה תועיל גם בכפל.

נראה

את השמ״א בסימן י״א.

זה מעניין פה הלשון שלו.

הוא אומר, באמצע הדברים אני אקרא את ה... בקצרה.

ואפשר

דה המחבר פסק כהרמה,

כאן פתאום.

מקודם השמ״א אומר שהשולחן ערוך בסימן א',

בתחילת הלכות חוד של משפט, מה הוא אומר?

שהשולחן ערוך סובר שהתפיסה תועיל גם בקנס.

והוא אומר, אפשר דה המחבר פסק כהרמה.

אבל ברור שהרמה פוסק כמו הראש,

אבל המחבר לא בטוח שהוא פסק כמו הראש.

יכול להיות שהוא פסק כמו הרעה,

כן?

והשמה מצד שני בסימן א' אמר

שהשולחן ערוך, בדעת השולחן ערוך, שכן סובר כמו הראש.

אז כנראה, מהלשון אפשר,

אז הכוונת השמה שהוא היה מסופק,

מה כוונת השולחן ערוך?

מצד אחד, השולחן ערוך סתם דבריו שמה,

שהוא אמר אם תפס מה שיעור המגיע לו, וזה לא ברור מה זה שיעור המגיע לו, הוא לא פירש.

מצד שני,

יש לנו פה הערה של הרמה, של הרמה, למה המחבר, השולחן ערוך,

לא נכנס לכל הנושא הזה,

אז הוא הסתפק בדעת השולחן ערוך, האם השולחן ערוך נקט כמו הראש או כמו הרעה.

אז דעת הרמה,

כן?

שנייה אחת.

הגאון, פה מיד בהגאה,

פשוט לו שהרמה סובר

כמו הראש,

והמחבר כמו הרעה, ולא מועיל תפיסה.

אז מה מסתפק?

עכשיו נבוא לנידון דידן.

עכשיו מדובר כאן שאני עכשיו מחזיק את ה-700 דולר הנוספים

שהבית משפט נתן לי.

הוא גנב,

סיכמנו.

עכשיו, מועילה התפיסה שלי או לא?

לכאורה יש לי רמה

שסובר

שהתפיסה מועילה בכפל בזמן הזה.

אז ודאי שלפי הרמה מועילה התפיסה.

לפי השולחן ערוך

יש ספק,

מה מסתפק בדעת השולחן ערוך,

האם

מועילה התפיסה או לא.

אז אם זה היה מוכרע שהשולחן ערוך חולק על הרמה,

אז היה מקור,

אז אדם לא יוכל להגיד קימלי,

זה בעיה להגיד קימלי, אדם למשל שהולך כמו השולחן ערוך,

יוצא בני ספרד שהולכים כמו השולחן ערוך.

או בני אשכנז שיוצאים כמו הרמה. אז אם זה מפורש מחלוקת, זה לא יכול להגיד קימלי כנגד

הרב שלו.

אדם לא יכול להגיד קימלי כמו הרמה,

כשהשולחן ערוך הולך כמפורש. אבל כאן, שיש ספק בדעת השולחן ערוך,

ועוד המון המון המון פוסקים

נקטו שהשולחן ערוך,

אין מכריח ממה שהוא השמיט והשולחן ערוך סבר שמועילה תפיסה בכל,

כמו פשטות השולחן הערוך,

אז למעשה

אפשר לומר שיש לנו פה סמס שמסופק בדעת השולחן הערוך,

ויש לנו רמה מפורש שיועיל תפיסה בקנס,

יועיל תפיסה בכפל.

אז נחזור בקצרה למקרה.

כיום אדם מחזיק בשבע מאות דולר נוספים שנתן לבית משפט,

על פי

מה שהוא קרא לזה המשפט העברי,

מגיע לו השבע מאות דולר הכפל הזה או לא.

אז דבר ראשון,

הגענו למסקנה שהוא גנב,

דבר שני,

הגענו למסקנה שגם תועיל לתפיסה שלו

מהגנב הזה.

יוצא,

הסוחר יכול לתפוס את הכפל ולא צריך להחזיר למזכיר. פסק ולא יודע מה פסק, השופט.

כן. הוא אומר, המשפט העברי מגיע כפל ויצא במובנים.

אם הבית משפט היה פוסק, אבל הוא עוד לא קיבל את הכסף בפועל.

קיבל. נניח שלא קיבל. המקרה אמיתי,

וכך הוא היה.

הדיין הזה שכתב את המקרה הזה אמר לי שזה היה המקרה,

והשופט הוציא ממנו את הכסף ונתנו לו.

עכשיו הוא בא ושואל,

הלכה, אם מותר לי להחזיק בכסף הזה, אולי אני גזלן.

צריך להחזיר את זה.

בחודש המשפט אי אפשר להגיד,

אתה יודע מה, טוב, אז אתה תיקח את זה.

אין כזה דבר. אם אתה תיקח את זה והדין לא ככה, אז הוא גוזל ממני.

ואם הדין הוא כמוהו, אז הוא גוזל.

חייבים להגיע בבית... אם נניח שהוא היה בא לשאול,

בית משפט היה פוסק לו 1,400 דולר, צריך לקבל. עוד הוא לא קיבל.

עד שיהיה הוצאה לפועל, עד שהוא רוצה לשלם,

משהו זה, הוא לא שילם עוד. כן.

אז ודאי שמשתנה הדין, אתה מעיר נפלא,

משתנה הדין, ולא הייתה פה תפיסה,

ואם לא הייתה תפיסה,

הגמרא אומרת שלא מועיל,

כן, אז בזמן הזה.

לא הייתה תפיסה.

כל הנידון שלנו זה שהייתה תפיסה.

אולי אין שם תפיסה בכלל, כי היא לא תפסת בעצמך בשביל הדיין השופט, זה שדיין הוא כבר שופט מדובר כמו של דיין. יש לך תפיסה יותר גדולה מזה? הדיין הוציא את הכסף, זה לא שמדובר בשופט בעצמך. הדיין הוציא, משפט המשפט הוציא. זהו, הפסק שלו לא היה נכון בכלל,

כי הפסק שלו גובים בקנסות בזמן הזה. כן, אבל... אז הפסק הוא לא נכון בכלל.

בוא נאמר שהפסק הוא לא נכון. הוא נתן לו כסף, בכלל לא...

לא ממש שייך לו בכלל.

מה אתה טוען? אתה טוען שזה נקרא הודעה?

מודה בקנס פטור?

עד עכשיו הסברנו שהיום הוא תפס, זה שלא. בסדר גמור. אם הוא היה באמת תופס את האוטו, כמו שדיברתי לפני, זה מובן.

העד עכשיו, אתה יודע אם הוא הולך ותופס על זה שאתה היה נותן לו את הכסף,

אז זה לא קשור לטפס.

יש פה פסק שלא נכון. בסדר, אז בית משפט... טעה בפסק הלכה. בית משפט, בערכאות זה היה.

כן, בערכאות. כן.

אז ערכאות, נכון, התורה לא מחשיבה ערכאות, נכון? נכון. אז לא מחשיבים את זה.

אבל הם בריונים שתפסו בשבילו, מה זה משנה?

אז הם תפסו.

היום תפסו בשבילו.

היום הוא תפס את זה, היום במציאות זה תפוס בידו.

מועילה תפיסה או לא מועילה תפיסה?

זה בדיוק הנידון של הגמרא. הגמרא שמדברת על תפיסה,

לא אמרה לך מה היה הדרך, תכלס, הייתה תפיסה.

אז מה מה שלושים אדם שיקרה לו דבר כזה מושלח לך ובריון לקח את זה לנו בכוח ויגידו, יש לי, תפסתי את זה, אז יש שלום?

יכול להיות. אמרו לי שעל הסימן הזה עברו הרבה הרבה פוסקים ודיינים חשובים בארץ, והכריעו שהסוחר יכול לתפוס את הכפל ולא צריך להחזיר למזכיר.

צריך שיהיה לך מקרה שיהיה בדיוק איזה ראש של

שופט שהחליט לפסוק לפי המשפט העברי ולהכריע כפל, פה זה היה מקרה מיוחד.

השופט אמר לו,

אני רוצה לחייב אותך לפי המשפט העברי, לפי התורה.

שלם כפל, 1,400 דולר.

זה היה מקרה מיוחד.

כן, כי הם פוסקים כל פעם, לא רק, סתם כללי, לא קשור לכפל, סתם דורקים איזשהו מחיר.

סתם, הרי יש כלל שמודה בקנס פטור.

אדם שבא ומודה,

בא לבית דין ואומר, גנבתי,

אין קנס.

הקנס נאמר... זה לפני שהוא תפס.

אה?

הקלנו לפני שהוא, אחרי שהוא תפס, תודה רבה. ראית שהכסף הולך... כן, אני עכשיו שואל שאלה יותר שורשית.

הבן אדם הזה הגיע לבית משפט,

הוא הגיע לבית משפט והודה.

הוא אמר שהוא עשה את כל הגנבות האלה. הוא אמר לפני הגזר דין. כן, בוודאי, הרבה לפני הגזר דין. הצליחו ל... הוא הודה.

בחקירות הוא הודה, כן?

מחקירות הוא הודה, אחרי זה הוא יגיע לבית המשפט.

מודל בקנס, פטור, מה אנחנו דנים פה?

מה כל הנידון שלנו?

שאלה.

‫מה אנחנו דנים פה בכלל על קנס? ‫מודה בקנס פטור, זה כלל מוסכם. ‫-לפני שתפסו אותו. ‫אם תפסו אותו, כל אחד יבוא ו... ‫-אם אדם הודה אחרי שפסקו את הדין, ‫זה גמרות מפורשות. ‫אם אדם הודה אחרי שפסקו את הדין, ‫אתה צודק. ‫אבל קודם שפסקו את הדין... ‫-אם תפסו אותו. ‫-הודאה זה נקרא מודה בקנס ונפטר מה... ‫-אם תפסו אותו והוא יודה את זה. ‫-אם תפסו אותו, כן.

‫מודה בקנס פטור עד שהיה פסק.

אז אנחנו שואלים שאלה חזקה.

מה? אז כל אחד אומר שהוא נתפס, הוא הולך במודה, וזהו זה.

כן, אבל מתי נתקלים שיהיה מקרה של כפל ואת כל התר...

מתי נתקלים בזה?

לא, אבל התשובה היא הרבה יותר פשוטה מזה.

יש רמב״ן, וקיימלן כדעת הרמב״ן,

שבזמן הזה,

כיוון שאין דיני קנסות,

הרי אמרנו שאין דיני קנסות, רק אם תפס... כן, אז לא נקרא מודה בקנס בכלל.

אז הוא לא הודה בקנס.

אז יש פה את החומרות ואת הקולות הרווחנו פה. מצד אחד, הוא נקרא,

הוא נקרא, אם תפסו ממנו את הכפל,

לא מוציאים,

כי אם תפס לא מפקינן מיניה,

אבל מצד שני,

מודה בקנס פטור,

אין פה את הכלל של מודה בקנס פטור, בגלל שאין דיני קנסות.

לא מקבינן בקנסות.

זה עוד פרט ששייך כאן.

עולה לדין הסוחר יכול לתפוס את הכפל ולא צריך להחזיר למזכיר לכאורה.

תודה רבה.