הרב אמנון יצחק נגד איציק - סיבוב שביעי
- - - לא מוגה! - - -
תן לו שמה
איך קוראים לך? יצחק?
יצחק. יעמוד יצחק.
מה, התור שלי הגיע כל כך מהר? כן, ראית?
אתה אחרון.
טוב, ערב טוב לכולם.
רציתי לשאול כמה דברים. יש איזה פסוק, פתגם, שאני רוצה שתבעיר לי אותו.
קראתי אותו באיזשהו מקום, באיזה ספר שנתת לי, ואני רוצה שתבעיר לי אותו. כתוב
אישה מצאת
או אישה תמצא, או אישה מצאת טוב מצאת,
לא מצאת יותר טוב. מה ההבדל?
לא, אין פסוק כזה. לא, לא.
זה התוספת שלי.
הראשונים זה היה ככה.
מצא אישה מצא טוב.
או תמצא. אמרו תמצא. לא, אין תמצא.
יש, ומוצא אני מר ממוות את האישה.
כן. שני פסוקים.
אוקיי.
מצא אישה מצא טוב.
כידוע האישה נבראה מהצלע של האדם.
אדם הראשון, הקדוש ברוך הוא לקח אחת מצלעותיו וברא את האישה.
מצא אישה. מה זה מצא?
זה אבדה שלו.
לקחו לו את העצם.
פעסו ממנה אישה. עכשיו היא אבודה ממנו. צריך למצוא אותה.
איפה הצלע שלי?
אז הוא מצא.
אם הוא מצא,
סימן שהשם המציא לו אותה, כמו שמציאה.
אדם הולך ברחוב, הוא לא יודע שהוא ימצא מציאה.
אבל הוא מצא.
אם הוא מצא,
מצא טוב.
למה? כי השם המציא לו את זה בגדר מציאה.
אבל אם הוא אומר הוא מוצא עני את האישה,
זה מר ממוות.
הוא בררן,
זאת לא מתאימה לי, זאת לא זה,
זאת אין לה איי-קיו גבוה,
זאת לא נראית לי,
זאת נמוכה, זאת שמנה,
זאת אבא שלה הוא כזה.
מוצא עני זה מר ממוות.
זאת אומרת האפשרות השנייה בעצם, האפשרות הראשונה, כל מה שאתה מוצא
אתה לא צריך לחפש.
כתוב ביום הארבעים, תעביר לי מה אם אתה, ביום הארבעים כתוב ביום הארבעים
כתוב בת פלוני לפלוני
הקדוש ברוך הוא בת קול יוצאת ומחרזת בת פלוני לפלוני. ארבעים יום ליצירת הוולד?
ארבעים יום ליצירת הוולד? יוצאת בת קול מן השמיים ומחרזת
בת פלוני לפלוני.
זאת אומרת לזה העובר
מגיעה את פלונית.
זהו, ככה בשמיים קבעו מי יתחתן עם מי.
אם הבן אדם מצא אישה, מצא אותה.
מצא טוב.
זה מן השמיים, זימנו לו את הזיווג שלו, יו.
אם הוא בררן
הוא יכול להפסיד גם את הזיווג שלו מן השמיים קבעו.
לכן הוא מוצא אני מר ממוות את האישה.
רגע.
עכשיו יש עוד דבר.
היום אומרים שיש שוויון בין הגברים לנשים.
יש שוויון.
אז זאת אומרת אישה זה איש
ואיש יכול להיות אישה
ושניהם יכולים להיות מה שהם רוצים.
יש היום מגדרי. אתה יכול להחליט
שהיום אתה גבר
ומחר אתה אישה.
אבל ביפן עכשיו החליטו שזה לא מספיק כי הפטנט הזה מצא חן בעיני ארבעה אנשים.
הוא נכנס לכל מקום. אתם יודעים, אני לא רוצה להגיד לאן. נכנס, הוא אומר, אני אישה.
מה אתה אישה? אתה גבר.
הוא אומר, לא,
אני החלטתי שאני אישה.
אז ביפן
סדום ועמורה בקיצור. יש עוד כמה מדינות.
החליטו שאם אתה מחליט שאתה כזה או כזה, עושים לך עיקור.
אתה לא יכול לחזור להיות יותר ממה שהיית.
החלטת שאתה אישה, להתראות.
זהו.
אז לא משנה. עכשיו רגע, תקשיב.
מצא אישה, מצא טוב.
למה?
יש איש ויש אישה.
זה טוב.
כך השם ברא, זכר ונקבה.
אבל מה ברא ולתמצא?
ברמת הפרקטיקה אני מדבר. אבל הוא מוצא עני מר ממוות
את האישה.
מה זה האישה?
האישה זה גימטריה איש.
למה?
האישה זה שני ה'.
ה' וה'
חמש וחמש
זה יוד.
כן. אז במקום ה' וה' זה יוד.
א' וש' ויוד זה איש.
אז אם אתה מוצא את האישה,
אז שני גברים צריכים לחיות ביחד.
איך אפשר להסתדר?
אי אפשר להסתדר.
אני שואל את רמת הפרקטיקה. אז זה מר ממוות. ברמת הפרקטיקה.
כל מי שתראה לך במבט ראשון זהו. אני לא מבין. אסור לך לברור. אסור לך לבדוק. מה פתאום מי מי מי? מה זה מבטים? אתה רוצה למשוך למצוא את זה. מה זה מבט?
אני שואל אותך. שמעתי ואני עונה. מה זה מבט ראשון?
מה זה מבט ראשון? אני שואל אותך. ברמת הפרקטיקה מה אתה צריך לעשות בשביל
שמצאת ולא תגיע למצב שתמצא.
אדוני,
יש
קליק קנק
יש איזה משהו שמחבר.
מבט ראשון,
הרבה מגיעים אחר כך לגירושין.
והרבנים שואלים, מה קרה?
אומרים לו מבט שני.
היה מבט ראשון. אבל אתה אומר משהו בהיפוכו. אתה אומר, אם אתה בררן,
אז אתה בסוף תאכל אותה. זה מה שאתה אומר. אז אני מסביר, אני מסביר.
משהו לא ברור פה. ברור מאוד. לי לא ברור. לי ברור.
בסדר. תקשיב, אם אתה מוצא אישה,
ואתה בדקת שהיא אישה טובה, יש לה מידות טובות,
מבית טוב, הכול בסדר, ויש קליק,
זהו מספיק. מה עוד?
לא, הוא רוצה לא, זה לא נראה לי כי זה לא מתאים ללא יודע מה.
אם אתה תתחיל ככה,
תגיע לגיל בוגר, ואחר כך תיקח גם
מה שבא.
כן.
אתה יודע, חסר איברים, יש איברים, יותר מדי איברים, לא משנה. אז מה אתה אומר? לא להיות בררן? לא הבנתי. אתה קצת לא ברור, אתה יודע? אני חושב שאתה בעצמך לא... תגיד לי, אתה התחתנת?
זה היה מזמן, אבל...
אני שואל, אבל כשהתחתנת,
איך החלטת להתחתן עם האישה?
איך החלטתי? אהבתי אותה. זה הכול!
שלום, ביי!
אז היה קליק!
אבל זה לא... לא משנה! זה היה מבט ראשון, נכון? ומה עם האפשרות השלישית?
איזה אפשרות? אישה מצאת טוב, לא מצאת עוד יותר טוב.
עזוב, זה לא... זה בטלוויזיה, זה לא שטויות, לא בעיה. טוב, בסדר, עזוב, אוקיי. יאללה. עכשיו עוד משהו.
עוד משהו.
רוצה לשאול משהו.
יש שתי משפחות.
משפחה אחת,
יש אבא קפדני,
כל היום אומר לילדים שלהם, תעשו ככה ותעשו ככה,
תודו לי על כל מה שעשיתי.
כל היום מטלות ופקודות.
ומצד שני יש משפחה אחרת. אבא,
עם כבוד,
לא אומר להם.
אבל מעצם היראה אליו, מהכבוד שהם לוחשים לו, בעצם ההתנהגות והענווה שלו,
הם נשמעים לו.
אני שואל במבחן התוצאה,
איפה התוצאות תהיו עוד יותר טובות?
וזה שנותן פקודות וכל פעם אומר להם,
תעשו ככה ותעללו אותי, תשבחו אותי ותגידו תודה רבה שאתם מקבלים. כתוב, גבר יהיר ולא ינווה.
אדם שהוא יהיר,
בעל גאווה, בעל דרישות והקור, לא ינווה, לא יהיה לו נווה שקט.
כמה שהוא יהיה יותר ענה, פחות דרישות,
ככה יצליח יותר בחינוך הילדים.
אבל
אם זה בענייני רוחניות,
הוא חייב להקפיד
שהם יקיימו את מה שכתוב בתורה.
כמובן שהוא צריך להתהלך בהתחלה בדרכי נועם, ואם לא, גם צריך לייסר.
ולכן כתוב... למי ירחשו יותר כבוד?
אמרתי.
מה, לא שמעת?
לא, לא שמעתי עד הסוף.
אז טוב, חבל, אני מדבר. אז תראה בשידור חוזר.
הנקודה, כמה שאתה יותר מתון,
סבלני,
משפיע מרוחך הטובה, אתה תצליח יותר.
תהיה קפדן,
יאכילו אותך בסוף חזיר.
אבל יש גם את חוסך שבטו, שונא בנו. מובא בגמרא מעשה, שהיה אחד שידעו שהוא מקפיד, שאין ארוחה בלי בשר.
יום אחד לא מצאו בשר.
לא מצאו בשר והביאו לו דבר אחר לאכול. למה? ידעו, הוא יפרק את כל הבית,
יתחיל להרביץ לכולם.
זאת אומרת, הוא הכשיל את עצמו בעצם ההתנהגות שלו. כן.
לא, יש גם את הפתגם
חוסך שבטו, שונא בנו.
אז מה זה אומר?
אז אני שואל אותך, יש את הקפדן? אמרתי, לא, זה לא קפדן.
אמרתי שברוחניות
צריך להגיד בדרכי נועם, ואם לא, גם לייסר.
זה מה שאמר שלמה.
חוסך שבטו, שונא בנו.
אם אתה חוסך את השבט, אתה אומר, לא, אני אף פעם לא מרים יד,
אני רק מדבר. אם זה מועיל, לא עוזר, לא משנה, אין מה לעשות, אין מה לעשות. ככה זה היום.
ככה זה הילדים היום.
אז הוא אומר לך, סופו שיהיה שונא את בנו.
יצא לתרבות רעה,
יעשה לך בושות, יעשה לך צרות,
משטרות ידפקו בדלת כל הזמן.
תדע לך,
חוסך שבטו, סופו ששונא בנו.
זה אמר שלמה המלך, ויש לו ניסיון.
אמא שלו הרביצה לו בנעליים וקשרה אותו לעמוד. הבנת?
ויצא ממנו שלמה המלך החכם מכל אדם.
מה אתה אומר?
כן.
טוב, עכשיו עוד משהו.
כן.
אני שומע אותך בהרצאות, בכל מיני פורומים,
כשאתה מדבר כל הזמן שני שלישים מהעולם יכחד, ימותו מיליונים, ימותו פה, ימותו שם, כל הזמן נבואות זעם ושחורות. קודם כול, למי זה טוב כל הסיפור הזה?
שלישיות, אני לא יודע, אני מכיר איזשהו פתגם שאומר שהנבואות ניתנו למי?
אתה מלא פתגמים האלה. לא, אני רוצה, לא, לפעמים אתה לוקח על עצמך איזה משהו כזה נבואי,
כאילו דברים שאתה יודע שהם התלחשו.
אז לפעמים אני חושב שאתה קצת מגזים. אז לא להגיד מה שכתוב על זה. לא, לא, לא.
אני אתן לך דוגמה.
חזרת משוויץ לפני כמה חודשים, זה היה.
כן. התכתבתי איתך, לא יודע, היה איזשהו מתח.
ואז אמרת לי, אה, תהיה באזור תל אביב.
כאילו אתה כבר יודע שיפלו טילים, זה לא עוד דבר שלא יכול לקרות, ולכן גם זה יכול לקרות. זה חייב לקרות.
בסדר, אבל אתה,
זה חייב לקרות.
אבל יש גם את העניין של הטיימינג, אתה מבין? הטיימינג זה השם קובע. מה, אני קובע טיימינג? זאת אומרת, זמן זה דבר יחסי. ברור, השם קובע.
אני רק מודיע, התפקיד שלי להודיע, כמו הגה.
בהגה מודיעים
שאם יהיה משהו תצטיידו בזה וזה וזה וזה.
למה הם צריכים להגיד את זה?
למה, מה קרה?
הם מכינים אותך תמיד.
היה עכשיו רעידת אדמה בטבריה, 3.6,
אז כבר נזכרו עוד פעם, להודיע, מה אתה מודיע לי? זה היה בטבריה, מה אתה מודיע לי? אני במרכז, עזוב אותי. לא, מודיעים לכולם,
גם אני מודיע.
זהו.
וזה כתוב בנביא, מה אני יכול לעשות שכתוב. אז אני צריך להודיע.
מי יודיע אם לא? אתה תודיע.
אתה לא תודיע.
אז אתה לוקח את התפקיד של ההגה פה.
כן, ודאי.
טוב, יאללה, תודה רבה. תהיה בריא.