שאלה שבועית עולמית - הרב שאול שטראוס - מס' 3

- - - לא מוגה! - - - 

‫אפשר להתחיל?

‫טוב, יש לנו פה שני שאלות

שעניינם אחד.

‫השאלה הראשונה זה,

‫ראובן רצה להתנקם בשמעון שכנו,

‫שבבעלותו משאית.

‫בבעלות שמעון יש משאית.

‫בלילה הוא רופף את ברגיעי המשאית,

‫ולמחרת, כאשר נשא שמעון כהרגלו,

‫לפתע התנתקו הברגים מהגלגלים,

‫והגלגלים כמובן נפלו,

‫והתהפכה המשאית ונגרם נזק רב.

‫גם הוא נפצע, שמעון, גם המשאית נהרסה.

‫חוץ מזה, כמו כן,

‫נגרם נזק

למכוניות נוספות במחמת ההתהפכות.

‫השאלה, יש פה שתי שאלות בעצם, ‫אני מדגיש שיש פה שתי שאלות.

‫האם חייב ראובן על נזקי המשאית,

‫והאם הוא חייב על נזקי המכוניות? ‫אני מפחיד את זה לשתי שאלות,

‫או שזה גרמא בעלמא.

זאת אומרת, יש פה שאלה גם על המשאית

‫וגם על המכוניות האחרות.

‫צד א', צד ג'.

מה אתה אומר?

כמו ביטוח, צד ג'. אין צד ג'.

לא היה ביטוח למשאית?

בוא נגיד שלא היה ביטוח למשאית ‫או שהביטוח לא מוכן לשלם ‫בגלל שזה היה מעשה הזדלון של מישהו אחר.

‫אבל בואו נגיד שאין ביטוח.

‫הוא קושר, מה?

‫מה אתה אומר? הוא צריך לשלם למשאית,

‫צריך לשלם על ה... ‫-צריך לשלם,

אין לו ביטוח מקיף על המשאית, ‫זאת אומרת אין מישהו... מקיף לו? ‫-הביטוח לא ישלם לו על המשאית.

‫אז אפשר לסדר אותה, זה לא מקיף, ‫לא צריך בשביל זה מקיף.

‫שמעון... ‫הוא חודש שעוד לא חידש את ה... סליחה, הביטוח,

‫אין לו ביטוח מקיף, ‫המשאית זה total loss.

‫Total loss, זה התהפך.

טוטל לוס. עכשיו, האם ראובן צריך לשלם משמעון על המשאית?

זו השאלה הראשונה.

שאלה שנייה,

האם שמעון צריך לשלם על המכוניות ובני אדם שנפגעו כתוצאה מהמשאית?

המשאית התהפכה והיא, שאתה לא יודע,

התפרקה, עפו דברים מכל עבר,

הזיק למכוניות, לבני אדם.

שמח.

השאלה היא האם צריך לשלם להם.

הוא לא נעשה... אין ביטוח צד ג'. הוא לא עשה שום שגיאה מבחינת העתיד.

הוא נסה רגיל.

נסה רגיל, נסה רגיל. כן, פתאום, אם אין בורגים,

אז הגלגלים פתאום התנתקו. פתאום הוא שמע רעש,

הוא לא הספיק לעצור הגלגלים עפו.

הוא לא עשה לו שום שגיאה.

מה שהראשון חייב, והוא מבין.

מי חייב? גם על המשאית

וגם על המכוניות האחרונות, לא יודע. על המשאית בטוח.

קראתי אומר. מה אתה אומר?

זה גרמה, אבל ההוא, מה שקרה למכוניות האחרונות זה כבר גרמה ועוד גרמה.

זה כמו גוף רביעי מבחינתו.

אני שומע. שמעת פעם מהמזיק שנקרא אש?

כן. מה זה אש?

אש זה הולך.

אז תחשוב קצת על אש לפני שאתה מדבר על מכוניות החירות.

טוב,

אז אתה גם מסכים איתו.

בכל אופן, לגבי המשאית,

כולם מסכימים?

מוסכם, הסכמה מקיר לקיר?

אני לא מסכים.

הסכמה מקיר לקיר, שמה?

שהוא חייב על המשאית.

הוא לא חייב לנסוע. מה? הוא לא חייב לנסוע.

הוא נוסע, הוא כל פעם נכון נוסע לעבודה.

אבל הוא לא עשה לו את ה... הוא עשה על עצמו, וזה שומע מה שהוא אומר.

הוא לא מסכים איתך.

אין, זה אנשים עושים.

זה כמו שמישהו ישים, ישים לי בור רק 100 מטר,

הוא יודע שאני הולך. הוא לא לקח אותי לבור, הוא רק שם שם בור. תשמע לך, אתה שם לי מוקשים בכל ה... אתה שם לי מוקשים, השיעור שלי כל הזמן.

רגע, לא הבנתי.

הוא פתח את הברקים במחשבה שהוא ייסע, לא במחשבה שהוא לא ייסע. אם הוא לא ייסע, אז מה יפתחו את הברקים? זה דבר אמור להיות שהוא ייסע. הוא רוצה שהוא ייסע. הוא עיקר את זה שהוא ייסע.

הוא אמור להיות שהוא ייסע. זה פשוט לא שהוא ייסע, הוא רצה לגרום נזק.

הוא מזיק, הבן אדם, הוא רצה להזיק לו. אם הוא היה יכול לפנצ'ר אותו לגרום באמצע נסיעה, רק הוא לא יכול לגרום מסייג, אז הוא עשה את זה בשקר. אז אתה מסכים איתם עכשיו? מצידו זה להזיק כמו בור.

איזה בור,

מה זה בור? מה זה בור?

בורס, אני מתכוון שהוא רואה שאני הולך ללכת,

שאני אגיע לנקודה היא ושם אני איפול, הוא רואה את זה. תשמע, אני רוצה להגיד לך דבר אחת. אני רגיל, אלחנן, אני מקצועי רבה,

תדע מה זה רבה,

מלמד, מלמד בחיי דבר, כיתה ז',

אני רגיל תמיד,

אני מעמד בבבה קמה, זה הנושאים שאני לומד תמיד.

אני רגיל להגיד להם תמיד דבר אחת, תקשיב טוב.

כדי לחייב דבר,

אתה חייב לשייך אותו לאחד הסעיפים שהתורה חייבה.

התורה חייבה למשל קרן, שן, רגל, בור, אש, אדם המזיק.

אלה שיש את המזיקים שאנחנו מכירים, כן?

לכל אחד מהמזיקים האלה יש לו הגדרות.

אתה חייב להתאים את המזיק שאתה מדבר עליו להגדרות.

זה לא עוזר שאתה תגיד שכמו שבבור הוא עשה משהו שהוא בטוח שהוא יגיע אליו,

גם פה הוא עשה משהו שהוא בטוח שהגיע אליו.

בור יש לו הגדרה.

ההגדרה של בור זה תקלה.

פה הוא לא שם לו תקלה. שם לו תקלה.

זה בדיוק. הוא גרם לו, הוא חייב,

הוא גרם לו להינזק, אני מסכים איתך,

אבל אני לא הייתי מגדיר את זה כתקלה.

אתה יכול להגיד גם... הוא עושה לו תקלה בממונים. סליחה, גם אם אני פותח את השער, אם אני פותח את השער של הבית שלי,

הפרה שלי יוצאת ונכנסת לחצר שלך ואוכלת,

כן?

אני עשיתי תקלה בזה שפתחתי את הדלת של החצור שלי,

לתת לזמן שלי לצאת.

אבל זה לא יקרה בור, זה יקרה שאין ברגל.

אתה מבין?

זה שאני יוצר מצב

שזה עלול להזיק אותך, אנחנו צריכים לרפז את הסעיף,

אבל הסעיף הוא לא ברור.

אתה מבין? אתה לא יכול להגדיר את זה כבור,

כי בור פירושו שאני שם תקלה ואתה בא אליו ונזרוק ממנו.

בסדר, אז פה הוא יוצר את התקלה לפני ש...

פה יצרתי מצב,

אם נגדיר את זה,

קצת ניכנס להגדרה שוב, מהמה מההתחלה,

פה יצרתי מצב

שהוא הזיק את עצמו.

גרמתי לו להזיק את עצמו. בסדר, בואו נראה עוד מעט,

האם חייבים על זה או לא.

עכשיו, החלק השני זה גרמתי לו להזיק לאחרים. זה לא כמו גור. אז החלק השני של השאלה,

גרמתי לו להזיק לאחרים.

זה לא כמו גור בטוח.

בסדר, אני לא אמרתי זה כמו באו.

הם יתרגשו בו.

נגיע לבאו המתגלגל, בעזרת השם. בואו נעבור לשאלה השנייה.

ושני השאלות היו קשורות מאוד, תכף נראה למה הן קשורות.

אדם שלח קובץ באמצעות המחשב

ובו וירוס מסוכן מאוד.

במקום לסלוח אותו לחברו, אז יקוק לו לקובץ, חבר שלו, היה לו אפשרות להשתמש בקובץ הזה,

הוא יודע להסתדר עם הווירוס, הוא מסודר.

יש לו אנטיווירוס. הוא שלח את זה למישהו אחר. יש לו אנטיווירוס,

הוא צריך את הווירוס הזה כדי לדפוק איזה מחשב של איזה פושע אחד שמצווה לעשות לו את זה,

הוא יודע מה הוא צריך לעשות עם זה.

אבל הוא שלח את זה בטעות למישהו אחר.

ואותו אחד, כשהוא פתח את הקובץ,

בטעות? בטעות, כן. הרי הוא שלח את זה בדואר אלקטרוני למישהו אחר, בטעות.

טעה בכתובת, הרי אם מתקתקים כתובת,

הוא טעה בכתובת, שלח את זה למישהו אחר.

וההוא ראה קובץ, פתח אותו,

ואיכשהוא פתח את הקובץ,

הווירוס התפרץ אל תוך המחשב,

ומחקנו את כל המחשב.

היה לו במחשב, היה לו חומר,

‫היה לו חומר של ספרים,

‫היה לו קבצי גרפיקה עצומים,

‫היה לו קבצי תמונות, ‫אלפי קבצי תמונות. ‫הוא היה צלם, והיה שם במחשב ‫צילומים מחמש חתונות שהוא צילם, ‫והכול נמחק.

‫בקיצור, זה היה קטסטרופה.

‫הוא עכשיו הצליח לברר מי שלח את הכובד, ‫זה לא בעיה לברר את הדברים האלה,

‫וההוא אומר לו,

‫סליחה, זה היה בטעות.

‫סליחה, זה היה בטעות.

‫סליחה, טעיתי.

‫ועוד הוא אומר לו,

‫היית צריך להיזהר לא לפתוח אותו. ‫מי אמר לך לפתוח את הקובץ הזה?

‫הדין אם לי... ‫-הוא ראה שזה מישהו שהוא מכיר.

‫הוא ראה מיל שלו. ‫-לא, לא, הוא לא הכיר אותו, ‫הוא שלח למישהו אחר. זה לא היה המכר שלו.

‫אה, לא מישהו שהוא מכיר.

‫אתה יודע מה, אתה מעלה שאלה מעניינת, ‫מה יהיה הדין, האם יהיה חילוק, ‫בין אם הוא מכיר את המשולח ‫או לא מכיר את השאלה שלך, אתה צודק.

שאלה מעניינת.

היה לי בראש כי קראתי את זה שכאילו בעצם יש לו... לא, הוא שלח את זה למישהו אחר. לא, לא. הם קוראים בטעות במקום חבר זה. לא, אתה כותב, אני אביא לך דוגמא, יש לי, יש לי, לי אין, לי אין, לי אין דואר אלקטרוני. קשה, לא יכולים לשלוח למישהו אחר, אינם יכולים לשלוח למישהו אחר. לי אין דואר אלקטרוני. לא, לא, לא, אני אגיד לך, אני אביא לך דוגמא, כן? לי אין דואר אלקטרוני.

עכשיו אני צריך איזה קובץ למישהו שהוא שולח את זה דווקא בתיאור אלקטרוני,

אז הוא שולח את זה למזכירה אצלנו בחדר שאני עובד,

כן?

המזכירה הזאת, הכתובת שלה זה מלכי שטרודל וכולי,

כן?

תאר לך שיש עוד אחד שלא קוראים לה מלכי, הוא קוראים לה מלכה.

במקום I, A בסוף,

כן?

טעיתי במקום להקיש I, קשתי, אני לא מכיר את המלכה הזאת בכלל, לא מכיר אותה בכלל,

לא יודע מי,

שלחתי בטעות את הקובץ אליה.

אנחנו מדברים,

אתה שמעלה שאלה מעניינת, ואולי נדון עליה אחר כך, מה יהיה הדין אם הוא מכיר אותו?

כן, זו שאלה מעניינת באמת,

יכול להיות שיהיה חילוק, אתה צודק מאוד.

עכשיו, אז השאלה היא הדין עם מי, מה אתם אומרים?

בשגר, בשגר, זה לא כמו בשגר.

מה זה שגר, בשגר חייבים, אדם, אדם, זה אדם המזיק, לא?

אז אותו דבר בשאלה ראשונה, הוא טיקן משהו ב... מה?

בשאלה ראשונה שאלה להגיד ששגר, הוא לא חשב שזה נשיאות שלו.

לא,

לא, לא. בשאלה הראשונה כתוב פה רצה להתנקם, כן? בשאלה הראשונה זה...

הווירוס הזה נוצר על מנת להזיק?

זה אומר שזה לא... זה לא... אני לא יודע אם זה כל כך משנה.

זה משנה, כי אם הוא במטרה להזיק למישהו, הווירוס הזה לא יוצרים סתם וירוס, הווירוס יוצרים בשביל להזיק לאנשים. היה לו וירוס?

יש. הוא יצר את הווירוס הזה, או שהוא קיבל אותו מישהו, הוא רצה לשלוח אותו,

הוא היה צריך לקחת אחריות לאן אתה שולח את זה. אתה יודע שאתה לא לשלוח פה דבר קטלני.

כמו שבן אדם יורה כדור,

הוא ירה בטעות במקום בעברייה, אני ירה בזה שבא להציל את הזקנה, אני יודע מה?

אז מה הוא יגיד, טעיתי, הכדור זז לימינה, יש לך בעיה, אתה לא יודע לכוון, אל תירק.

אתה לא יודע לכתוב כתובת, אתה לא יודע בפירוש מה אתה עושה, אל תשלח מיילים.

אתה צודק מאוד.

אז אנחנו נצא מנקודת הנחה שהיה אסור לו לשלוח את זה.

פשוט מה זה, זה לא... אבל השאלה היא האם הוא חייב או לא.

בגלל שאסור לו היה לשלוח,

והוא עשה את זה בכל זאת, משמע שנירה שלו. כל דבר שאסורים אז חייבים?

אז לא, מה שעשו הוא מותר. שמעת פעם מוצג שפטור מדינה דרכה ומדינה שמיים?

אולי זה פטור מדינה דרכה ומדינה שמיים?

מי אמר לך שזה...

עכשיו הוא נזק כספי, נכון, הוא עשה נזק כספי, נכון, הוא עשה נזק כמו 20,000 שקל. נכון, הוא מחק לו 100,000 שקל.

אבל השאלה היא האם זה נקרא נזק או אולי זה גרמה?

בוא נראה. איך גרמה?

פגיעה ישירה, זה כמו כדור מיקה. יש לי הצעה, אנחנו נתחיל ללמוד את הסוגיה עכשיו.

ואחרי זה אני מקווה שהדברים יהיו ברורים. דווקא התשובות על השאלות האלה הן מאוד מאוד חדות ומאוד ברורות כשנגמרות על סוגיה. אבל זה גרמה כי הוא פתח את הקובץ.

נכון, זה נקודה, וזה דומה לנקודה שהוא אמר בהתחלה, שהוא חזר בו. מי אחד שמתניע? שהוא חזר בו. מי התניע את הרכב?

לא ראובן התניע את הרכב. שמעון התניע את הרכב והוא נסע.

אז גם פה אתה אומר אותו דבר, הוא פתח את הקובץ.

אם היה יצא רכב ואחד שמתניע את הרכב, היה אמור לפתוח, להתניע את הרכב. גם בוא, אני אמור לפתוח קובץ, אני אמר קובץ, אני פותח אותו, בודק אותו, מה יש? בודק מי זה, מה זה, מי זה? נכון, כמו שפתחו, בדרדור, גילה, אתה פותח, היה לך שם אנטרקס, אתה עושה לך מזה. הכל עדכני.

כן, טוב, בואו נראה... זו פה טענה, היית צריך להיזהר, בוא, בטעם שמדדיק מותק, או... אני לא מבין אותך, המחשב הוא שלי או שלך?

דבר על המסעים.

אתה מדבר... אני חושב שהייתי צריך להיזהר, זאת אומרת שזה לא דבר נורמלי בקו של 100%

שבן אדם פותח קבצים כמו שבן אדם פותח את המשאית שלו בבוקר. תראה, להגיד לך את האמת, אני חושב שזה כן דבר נורמלי. רוב האנשים,

רוב האנשים לא נזרעים בגירושים. רוב האנשים, אני חושב שהם מקבלים... אם אני רואה מייט ממקום שאני לא מכיר לדבר... אבל זה לא באותו קו של 100% זאת אומרת,

אני לא אשם בזה הנורמה, אני התנהגתי כמו בן אדם.

אם יש איזה משהו, אז זה כבר מתייחס אליך.

המשהו הכי קטן, זה כבר אומר שזה כבר,

זה כבר מתייחס אליך כבר. דבר שאני עושה כל בוקר, וזה נורמלי שלי, אז מה, אי אפשר להגיד, אתה פתחת, אתה עשית. אתה טוען שמשאית,

יש יותר סיבה לחייב מאשר במחשב.

שומע?

אתה שומע את ההבדל?

במשאית זה ההתנהגות הנורמלית שכל יום. אני גם חושב ככה.

מה? אני גם חושב ככה. אמרתם, בגלל שמיילים, בדרך כלל ידוע שיש,

כאילו, זה דבר שהוא אמור להיות, אז אנשים פחדים.

ומה יהיה הדיבר? לוקחים את זה ברשת. עד אם הוא לא מכיר. בן אדם נוסע, הוא עשה את כל יום, הוא צריך לקחת רישום שאולי מישהו פתח אותה. אז לפי דבר אחד, אם הוא באמת מכיר אותו, אז הדין יהיה שונה.

אם הוא מכיר אותו עד הכתובת, הוא מכיר את הכתובת, הוא מכיר את הכתובת. אם הוא מכיר אותו, אז זה דומה למשאית.

אז הוא גם צריך לדעת שגם חבר שלו אולי יסביר אותו. לא, לא, לא. הוא אף פעם לא עשה לו, הוא חבר שלו, מה שעשה לו כאלה.

אולי צריך לחשוש, ככה, ככה, על מבחינת דיון עכשיו.

בואו נתחיל ללמוד עכשיו, בואו נראה את המשנה ואת הגמרא,

את שני הגמרות, יש את עוסק אחת, ואחרי זה כשנהיות החכמים.

אם כי, אני לא אומר,

לא שולל את זה שפותחים את המטעים, זה אולי מתייחס אליו, אבל יש את עוסק גמרא ב...

הכדר שהכניס גדרותיו לחצר בעל הבית

שלא ברשות

ושברתן בהמתו של בעל הבית.

ז' עוד א'?

ז' עוד א', כן.

פטור.

למה הוא פטור?

מה אתה מכניס את הגדרות אצלי בחצר?

ואם הוזכה בהם,

ואם הבהמה שבעל הבית נתקלה בגדרות האלה והוזכה,

בעל הגדרות חייב.

עד כאן זה פשוט, זה חלק קל של המשנה.

ואם הכניס ברשות, בעל החצר חייב.

ואם הוא הכניס ברשות,

ואז הגדרות נשברו מאחמת הבהמה של בעל החצר,

בעל החצר חייב. למה? כי בעל החצר צריך לשמור על הבהמה שלו,

שלא תזיק לגדרות של מי שהכניס אותן ברשות.

זה לא בדרך כלל.

הלאה.

הכניס פירותיו לחצר בעל הבית. עכשיו אנחנו מגיעים לקטע

שמדבר אלינו.

הכניס פירותיו לחצר בעל הבית

שלא ברשות,

והאכלתן בהמתו של בעל הבית.

הבהמה של בעל הבית אכלה את הפירות,

פטור.

בעיה שלך שכנסת את הפירות.

ואם הוזכה בהן, אם הבהמה של בעל הבית הוזכה מהפירות האלה,

חייב.

למה?

אתה לא בסדר ששומת את הפירות האלה, שלולות להזיק לבהמה שלי.

ואם הכניס ברשות,

ואם הוא הכניס את הפירות ברשות,

אז בעל החצר חייב,

על מה שהבהמה אכלה את הפירות.

נבוא הישר לגמרא,

בעמוד ב',

שורה אחת לפני הרחבות.

הכניס פירותיו לחצר בעל הבית.

אם הוא הכניס פירותיו לחצר בעל הבית,

מה כתוב במשנה?

שאם הבהמה הוזקה בהם,

אז בעל הפירות חייו.

אמר רב,

לא שנו, אלא שהוחלקה בהם.

מתי אנחנו אומרים

שבעל הפירות

חייב

על מה שקרה לבהמה?

זה דווקא אם היא דרכה אליהם והחליקה ושברה את הרגל, היא הוזקה

מחמת החלקה.

אבל אכלה.

אבל אם היא אכלה את הפירות והוזקה מחמת האכילה,

זה עשה לה קלקלקבה,

זה עשה לה לא טוב הבטן,

אז הדין הוא פטור.

מה היא תמה?

למה הוא פטור?

למה הוא פטור?

הבהילה שלא תאכל.

היא לא הייתה צריכה לאכול.

בעל הפירות טוען לבעל הבית,

הבמה שלך אכלה זה בעיה שלך,

היא לא הייתה צריכה לאכול.

בזה יש כמה הסברים

למה פטור.

ההסבר הפשוט הוא, נראה תכף את התוספות,

שבעצם הבמה הביאה את זה על עצמה.

תכף נראה.

אבל בואו נראה את המשך הגמרא הקודם.

אמר רב ששת,

אמינה,

אני אומר,

כי ניים ושח איבריו אמר לה השמטה.

כאשר רב

הלך לישון,

אז הוא אמר את המאמר הזה שאם היא אכלה, הוא פטור.

זאת אומרת, היה לה רב טעות.

ככה הוא מדבר על רב, היה לה רב טעות,

וכנראה שהוא אמר את זה כשהוא היה עייף,

וגם אם היא אכלה, צריך להיות בעל הפירות חייו.

למה?

דתניא,

הנותן שם המוות לפני בהימת חברו.

אם אדם שם

רעל לפני הבמה של חברו,

פטור מדיני אדם וחייו בדיני שמיים.

אם הוא שם

חתיכת רעל עכברים לפני בהימה,

הבהימה אכלה את הרעל הזה ומתה,

אז הוא פטור מדיני אדם וחייו בדיני שמיים.

מדייק רב ששת,

סם המוות

הוא דלא אביד הדאחלה.

דווקא בסם המוות הוא פטור מדיני אדם. מדוע?

בגלל שזה דבר שבהימה לא רגילה לאכול.

לכן יכול לטעון המניח,

אני לא עשיתי את הנזק, אני רק גרמתי לנזק.

לכן זה נקרא גרמא ופטור מדיני אדם וחייו בדיני שמיים.

אבל מדייק רב ששת,

אבל פירות דאביד אדאחלה. אבל אם הוא שם לפניה אוכל, אוכל שלא טוב בשבילה,

למשל הוא שם סורים לפני

חמור, נדמה לי שסורים זה לא מאכל חמורים,

לא, סורים לפני פרה, קרשינים לפני חמור,

שזה לא המאכל שלהם. הוא שם אוכל לא מתאים לפניהם, זה אוכל, הם אכלו את זה,

ונהיה להם שמח, בבטן.

הוא היה צריך אפילו לטיפול רפואי, והבמא ירדה ערכה, היא מתה,

קרה לה נזק גדול.

אז הדין הוא, במקרה כזה,

אומר רב ששת, אני דייק מהברייתא הזאת,

בדיני אדם נביא מחייב. למה? כי דבר שדאבר קל לאכול,

הוא היה צריך להעלות בדעתו שתאכל,

ולכן זה נקרא נזק ישיר ולא גרמא,

ולכן הוא מחייב. לכן אומר רב ששת,

יש לי ראייה מהברייתא הזאת נגד רב. למה? כי לפי רב היינו צריכים לשאול,

והמאי,

הבה לה שלא תאכל.

למה? הוא חייב בדיני אדם, אם היא אכלה פירות,

הרי היא לא הייתה צריכה לאכול לפי רב, אז אתה רואה, מהברייתא,

שלא טוען ניתנה כזאת, אלא אם זה אוכל,

בעל הפירות חייב על הנזק שקרה לבהימה.

דוחה הגמרא,

לא.

אמרי,

אמרי זה אמרו בני הישיבה,

הם ענו על השאלה הזאת ששת.

הוא הדין,

אפילו פירות, נמי, פרטו מדיני אדם.

גם בפירות,

גם אם היא אכלה פירות, יהיה פרטו מדיני אדם.

אז אם ככה אנחנו נשאל, וזה בעצם היה הדיוק של רב ששת,

אם ככה אנחנו נשאל,

אז למה באמת כתוב פסם המוות?

אפשר לכתוב שהוא נתן לה פירות לאכול

למה כתוב פה שהוא הניח שמה מוות?

והכא משמע לנו אומרת הגמרא מחדשת לנו הברייתא

דאפילו שמה מוות נמי דלא אבידא דאחלה גם שמה מוות שלא גלה לאכול חייה בדיני השמיים כי היה מקום להגיד

שדווקא אם הוא נתן לה פירות הוא יהיה חייה בדיני השמיים

כי הוא היה צריך לחשוב שבית אוכל

אבל שמה מוות כשהוא לא היה צריך לחשוב שתאכל הוא יהיה פטור אפילו בדיני שמיים

כמה השמנה נא ברייתא,

שגם על

סם המוות חייב בדיני שמאי.

עוד תירוץ על השאלה הזאת,

והיא באה איתה עימה.

סם המוות נמי באפרזתא, דהיינו פעירי.

מה שכתוב פה נותן סם המוות, לא מדובר שהוא שם רעל בצורה שלו,

אלא הוא הכיל אותה עשבים רעילים.

אז ארזבתא, אפרזתא זה אוכל רעיל, אוכל שהוא רעיל לבהמה.

אז מה שכתוב פה נותן סם המוות, לפני בימת חבור, מדובר שהוא שם לפניה אוכל רעיל.

אז זה בדיוק המקרה שלנו,

ואנחנו אומרים על זה השאלה שלא תאכל,

ולכן פרטו מדיני אדם וחייו מדיני שמיים.

מי תבי,

מקשה הגמרא,

האישה שנכנסה לטחון חיטים

אצל בעל הבית שלא ברשות,

והחלטן בהמתו שבעל הבית פטור.

במה שבעל הבית אכלה את החיטים,

בעל הבית פטור.

אם הוסקה, חייבת.

אם הבמה הוסקה, פשטות מחמת האכילה,

חייבת.

שואלת הגמרא, למה, ועימה,

ועמי, למה אתה אומר את זה? נעימה, הבלה שלא תאכל. לפי רב,

היינו צריכים להגיד,

האישה יכולה להגיד לבעל הבית,

הממה שלך לא הייתה לך נכון את זה. היא אכלה את זה, זו בעיה שלך.

אמרי,

אמרו בני הישיבה,

ענו על השאלה הזאת בצורה של תמיהה.

ומי עדיפה ממטניטין?

האם הבריית הזאת יותר טובה מהמשנה דאוקים נא שהוחלקה בהם?

הרי גם במשנה כתוב, אם הוסקה בהם.

והעמדנו את המשנה, שמה הכוונה הוסקה?

שהחליקה.

אז גם בואו אני אסביר, שמה זה הוסקה? החליקה.

אז פה, אם ככה, התירוץ הזה הוא כל כך תאוב,

שזה חוזר באותו בומרנג על המקשה.

אז מה הקשה איתה?

לא הבנת שתרצו פה אותו דבר כמו שתרצו את המשנה?

שואלת הגמרא, הוא דא קהרילה, מה יקהרילה?

מה הוא בכלל הביא את זה בתור קושייה? מה הוא חשב?

מה חשב המקשן כשהוא הקשה את השאלה הזאת?

אמר לך,

אני אגיד לך המקשן, אני אגיד לך מה אני חשבתי.

מי יש למה מתניתין? מילא המשנה, אני מבין

שאתה מאמין

שהיא הוחלקה. למה?

כי במשנה מה כתוב? כי במשנה כתוב,

במשנה דיקטני, במשנה כתוב, אם הוסקה בהם,

שהוחלקה בהם, הוא כתוב אם הוסקה בהם.

לא כתוב הוסקה, כתוב את המילה בהם.

בהם משמע שניזוקה מהם, לא מחמת אכילתן.

אז לכן אני מעמיד את המשנה שהיא הוחלקה בהם.

אבל בברייתא לא כתוב בהם, כתוב אם הוסקה,

ולא קטני בהם.

בברייתא כתוב רק את המילה, הוסקה, ולא קטני בהם. משמע שזה המשך של המשפט הקודם,

שכתוב במשפט הקודם

בהחלטן מהמתו של בעל הבית,

אז היא מעילה,

אומרת הגמרא, אומר המקשן, אכילהו דקטני.

אז היא מעילה משמע שכוונת הברייתא היא מועסקה על ידי האכילה,

לכן אני הקשיתי משם.

ואידך אמר לך, והמתרץ אומנה לך,

לא שנא.

אין הבדל בין הברייתא לבין המשנה.

כמו שאת המשנה העימדנו את המילה הוזכא, שהכוונה היא הוחלקה,

גם בברייתא מדובר שהוחלקה.

כן, תשמע.

בוא תשמע עוד ראייה.

הכניס שורו לחצר בעל הבית שלו ברשות.

אם אדם הכניס

את השור שלו לחצר בעל הבית בלי רשות,

ואכל חיטים, הוא אכל חיטים שהיו שייכים לבעל הבית,

והתריז ומת, הוא קיבל כיקור כבר רציני,

גם לשלשולים קשים, והבמה מתה,

אז פטור.

למה הוא פטור?

בעיה שלך, מה אתה מכניס את השור שלך לחצר שלי?

ואם הכניס ברשות, בא לחצר חייו.

אבל אם הוא הכניס את זה ברשות,

אז בא לחצר חייו על מה שהחיטים שלו הזיקו את הבהמה.

פה זה כבר קושייה קשה מאוד על רעב.

למה?

ועמאי הבה לה שלא יאכל,

כמו שבא משנה, אומר הרב,

שאם בהמת בעל הבית אכלה את הפירות ששמו שם בלי רשות,

והיא הוזקה ומתה,

אז בעל הפירות פטור. כי אני אומר לבהמה,

היעלה שלא תאכל,

אז גם לגבי המקרה הזה,

שהבהמה נכנסה ברשות, היא נמצאת בברשות,

אבל אף אחד לא אמר לה לאכול.

אז זה מילא,

למה בעל החצר לא יכול להגיד לבעל הבהמה,

היעלה שלא תאכל וצריך פטור?

לפי רב היה צריך להיות פטור.

כך מקשה,

כך מקשה הגמרא על רב.

עונה הגמרא.

אמר רבא,

רבא עונה בלשון תמיהה,

ברשות, אה שלא ברשות, כרמית?

אתה מקשה ממקרה שהוא הכניס את הבהמה עם רשות

על מקרה שלנו, שמדובר, שהבהמה נמצאת בלי רשות?

מה הכוונה בלי רשות?

כשהבהמה נמצאת בלי רשות, בעצם

הפירות נמצאים בלי רשות בתוך החצר.

בעצם יש פה מצב שהבהמה שייכת לבעל לחצר,

אני שמתי דבר שיכול להזיק אותה,

אבל אני לא אחראי על הבהמה.

אני לא אחראי על הבהמה.

אני מקסימום אחראי על הפירות.

הפירות האלה עלולים להזיק את הבהמה.

השאלה היא האם חייבים אותי על מה שפירות יזיקו את הבהמה או לא.

אז על זה אומר הרב, היעלה שלא תאכל.

אבל ברגע

שהבהמה שלי נמצאת בו ברשות,

ברשות פירושו של דבר,

כפי שראינו, כפי שכתוב פה בקטע הגמרא שדילגנו,

ברשות הכוונה שבעל החצר מקבל על עצמו לשמור על השור שבא על השור.

אז אומרת הגמרא, ברשות שמירת שורו קיבל עליו, אפילו חנק את עצמו.

כשאתה מקבל עליך לשמור על השור, זה לא נוגע אם זה פירות או מה שלא קרה.

אתה קיבלת עליך לשמור על השור, אתה צריך לשמור על השור שהוא לא יאכל.

זה לא שבאים אליך ואתה, לא, לא, זה לא שבאים, לא ש...

אתה לא יכול לבוא בטענות למישהו אחר שהוא אכל.

אתה צריך לשמור על השור הזה של השני,

שהוא לא ינזק מחמת כל דבר.

שלא ינזק מחמת בליטה בגדר,

שלא ינזק מחמת איזה חבל שבטוח פה,

שלא ינזק מחמת דברים אחרים, גם אתה צריך לשמור עליו שהוא לא ינזק מחמת הפירות שלך.

אתה אחראי על השור,

כיוון שהוא נכנס ברשות. לכן, ברשות בא לך צייר חייו. פה לא אומרים עוולה שלא תאכל.

האוולה שלא תאכל, אומרים דווקא במקרה שיש פה התנגשות בין שני דברים,

בעל הפירות הוא לא בסדר,

אז תשמעו, הוא לא חייב לשמוע על השור.

במקרה כזה אני אומר,

האוולה שלא תאכל.

זה הסוגיה.

אז בעצם, אם נסכם את דברי רב,

רב אומר שכאשר

הפירות נמצאים בחצר בלי רשות,

והבהמה אכלה את הפירות וניזוקה,

בכל זאת בעל

הפירות פטור.

למה הוא פטור?

הבילה שלא תאכל.

הבהמה לא הייתה צריכה לאכול את זה. אם הוא הכניס את הפירות בלי רשות.

השאלה היא למה.

השאלה היא למה,

למה הוא פטור?

עוד פעם, הפוך.

מדובר פה,

החצר היא שלי.

אתה הכנסת פירות אצלי בחצר?

בלי רשות.

בלי רשות. הבהמה שלי אכלה את הפירות שלך וניזוקה.

מי אשם? בעל הפירות.

אז מה אתה אומר שצריך להיות חייב, נכון?

אבל מה הנושא שרב חולק עליך?

הרב אומר שהוא פטור. למה?

כי הרב אומר, הבהמה לא הייתה צריכה לאכול את זה, זו בעיה שלה.

חייבתי לדין השמיים אולי, כן? אבל נעזור עכשיו לדיני שמיים. דיני האדם.

אתה שומע את הבעיה?

אז רב אומר שבעל הפירות פטור. למה? כי הבהמה לא הייתה צריכה לאכול את זה. השאלה היא למה.

הוא לא ידע בכל מקום שהוא מכניס פירות שם.

מה?

הוא מכניס את הפירות בלי רשות, הוא לא ידע בכל מקום.

אז אתה מעצים את השאלה.

אתה מעצים את השאלה על רב, למה הוא פטור, נכון?

בואו נראה למה הוא פטור.

תסתכלו בבקשה בתוספות.

תוספות, דיבוע מתחיל.

אצלכם לא סימנו את התוספותים,

אבל אני סימנתי, כששלחתי את זה,

תוספות דיבוע מתחיל הבילה שלא תאכל.

אומר תוספות,

אין לפרש

דלקח פטור.

למה דחשיב כרוח שאינה מצויה?

היה מקום להגיד שבעצם אני שמתי דבר שעלול להזיק את הבהמה.

נכון שזה הזיק אותה,

אבל זה כמו רוח שאינה מצויה.

בגלל שזה לא דבר שכל כך צריך להעלות על הדעת שזה יקרה,

שהאימה תאכל את זה. בהמה הרי בדרך כלל, אני אגדיר את זה אולי בצורה כזאת,

בהמה בדרך כלל...

יודעת את אשר לפניה, בהימה, בהימה, בהימה זה בהימה אבל כידוע לכולנו כתוב בהפטרה של השבוע כתוב

ידע שור קונאו והחמור אבוז בעליו ישראל לא ידע עמי לא יתבונן

מה הכוונה?

בהימות, המסיבת ישרים אומר בהימות

יודעות לשמור על עצמם

מהסכנות הטבעיות שיש בעולם

מה שבני אדם

שלא לומדים מוסר, שלא שומרים על עצמם,

לא שומרים על עצמם הם לא שומרים על עצמם לא מסכנות גשמיות,

לא מסכנות רוחניות האדם הוא עייר פרל לעומת הבעלי חיים בעלי חיים יודעים לשמור על עצמם מהסכנות הטבעיות הם מריחים את האש, הם בורחים בן אדם, ילד צריך ללכת לשחק עם האש,

לבדוק אם זה חם

הבעלי חיים יודעים לשמור על עצמם אז מילא היה מקום להסביר אומר תוספות

וכך באמת מסביר אחד מהראשונים,

שבעל הפירות יכול להגיד, לא חשבתי שהיא תאכל יותר מדי. נכון, זה היה עגבניות מאוד טעימות,

אבל בהימה יודעת בדרך כלל לשים מחסום לפיה.

היא יודעת לא לאכול יותר מדי.

אם היא יאכלה יותר מדי, זה לא בעיה שלי, לא הייתי צריך לחשוב שזה יקרה.

אז לכן זה נקרא כמו רוח שאינה מצויה,

ולכן הוא פטור.

הוא אומר תוספות, זה לא יכול להיות.

בוא אני אוכיח לך בהמשך לסוגיה שזה לא יכול להיות.

מה ההוכחה?

ממה שלמדנו עכשיו.

דלקמי אמרינן דברשות חייב גביה יאוכל חיתים ויתריז ומת.

בהמשך הרי כתוב שאם הוא הכניס את הבהמה ברשות והיא אכלה את הפירות של בעל הבית מעדין,

והיא מתה, היא אכלה חיתים שלו בעל בית ומתה מעדין,

בעל הבית חייב, למה? כי הוא היה צריך לשמור.

רגע, למה הוא היה צריך לשמור?

אם זה רוח שאינה מצויה, למה הוא היה צריך לשמור?

אבל אם זה רוח שאינה מצויה, למה הוא צריך לשמור?

הוא צריך לשמור רק ברוח מצויה,

הוא לא צריך לשמור ברוח שאינה מצויה.

אז מוכיח תוספות אתה לא יכול להסביר שהפירות נקראים רוח שאינה מצויה.

כי אם זה רוח שאינה מצויה, אז גם במקרה של הברייתא,

שהוא הכניס את הבמה ברשות ובעל הבית היה אחראי עליו,

גם צריך להיות פטור.

והוא מסביר למה?

משום דברשות מקבל עליה נטערותא. למה ראשון הוא חייב? בגלל שמשום מקבל עליו שמירה.

ומה בכך?

ולא שומר חינם פטור ברוח שאינה מצויה, כדי בראשית ברשע מניח. הרי שומר חינם צריך להיות פטור.

אז לכן מוכיח תוספות, חייב להיות שהפירות לא נקראים רוח שאינה מצויה, אלא זה ניקח רוח מצויה.

נכון?

אם ככה מתעצמת השאלה שלך, נכון?

למה באמת הוא פטור?

הרי היה לה, למה הוא פטור אם היה לה שלא תאכל?

הרי הפירות אפילו נקראים רוח מצויה,

היה צריך להיות חייב, כך שואל תוספות.

אומר תוספות יסוד.

פה אנחנו מגיעים

ללב-ליבו של הנושא שלנו.

אלא, אומר תוספות, שתי שורות מהסוף,

היינו תמה,

כיוון שבמתכוון מביא עליו דבר שמזיקו,

אין ראוי זה להתרעב בכך.

אומר תוספות יסוד,

וזה היסוד של כל השאלות שלנו.

תכף נראה איך זה מתיישב, אחרי שנראה את הגמרא נוספת.

זה היסוד של כל השאלות שלנו.

אי אפשר, לא אי אפשר, לא ראוי לחייב אדם

על דבר שמישהו, הוא הביא את זה על עצמו.

אם אני הייתי הולך

ומכניס לפרה את הפירות לתוך הפה,

אז אתה יכול להגיד,

אז אתה יכול להגיד,

אני לא בסדר, אני אכלתי אותה, זה אשמתי.

אבל כבר היא לא מדבר שאני אכלתי אותה. אני אכלתי את הפירות, השארתי אותן שם.

באה הבהמה ולקחה אותה נווט ואכלה.

נכון שהייתי צריך לחשוב על זה, הכול טוב ויפה,

אבל לא אני עשיתי את זה,

היא עשתה את זה לעצמה.

זה מה שהוא אומר כאן. אלא היינו תמה,

כיוון שבמתכוון מביא עליו דבר שמזיקו,

אין ראוי זה להתרעב בכך.

זאת אומרת, תוספות מחדש פה בדברי רב

סוג גרמא חדש.

שמה?

שברגע

שאני לא עשיתי את הפעולה,

אלא הבהמה הביאה על עצמה את הפעולה,

אז

זה נקרא, מבחינתי זה גרמא.

פטור מדיני אדם, חיה מדיני שמיים.

אני הייתי מעז ואומר, לולא הברייתא של סם המוות,

הייתי אומר שאולי הוא צריך להיות פטור אפילו מדיני שמיים.

היא מביאה את זה לעצמה.

אבל מוכח מהגמרא זה ברור שפטור מדיני אדם, חייב מדיני שמיים.

משם המוות, מהברייתא של סם המוות, ברור שהוא חייב מדיני שמיים. אתה מתנער מהאשמה,

רק מזה שהמאסה מתייחס אליך.

זה לא רוח שינה מצויה.

נכון, זה רוח מצויה.

אז לכן הוא אמור להיות חייב מדיני שמיים.

כן, לא, למה הוא חייב מדיני שמיים? אני מבין, זה גרמה.

זה גרמה.

זה גרמה.

גם,

אז מה לא שאלת? לא, לא שאלתי, אמרתי

שלולא שהיה כתוב מפורש בגמרא שחייב בדיני שמיים,

היה מקום לומר, לא אמרתי שאני אומר את זה, לא אמרתי שהייתי אומר את זה. אמור להיות ככה שווה מהתוכן, זה אמור להיות, רק שזה לא מתייחס, לא מתייחס. אבל ברגע שזה לא מתייחס אליי, אולי זה גם לא גרמא?

בסדר, זה כתוב בגמרא שזה גרמא, רק אני אומר,

אני רק מביא את ההורכה מתוך הגמרא.

דיני שמיים, יש דיני שמיים. יש דיני שמיים של סתם, משמע,

ודיני שמיים שאני יכול לתבוע.

דיני שמיים אי אפשר לתבוע.

ודיני שמיים, נראה אחרי זה, ודיני שמיים,

כשכתוב, פתרו דיני אחריה בדיני שמיים אי אפשר לתבוע, ואם הוא בא לשאול את הרב,

הרב אומר לו שהוא חייב.

אם חייב את דיני שמיים, אז אין הבדל, תמיד יגידו לו ככה.

באמת שהרמור מביא בשם,

נדמה לי שזה הרמה, רמ.ה.

הרמור מביא בשם הרמה.

שמרעיש ממה, רבינו מאיר הלוי,

אחד מהראשונים, מיד רמה,

הוא מביא בשמו שמה שפתרו בדיני אדם, חייב בדיני שמיים,

הכוונה היא שבעצם הוא חייב גם בדיני אדם.

רק הכוונה היא שאי אפשר להוציא ממנו את הכסף,

אי אפשר לתבור אותו לבית דין,

אבל אם הוא בא לשאול את הרב, הרב יגיד לו אתה חייב לשלם.

וחייב בדיני שמיים, הכוונה היא שהוא חייב לשלם בדיני שמיים,

לא שיעניש אותו בשמיים.

כן, אז זו הגמרא הראשונה.

מה אנחנו יכולים להוציא מהגמרא הזאת בנושא שלנו? מי יכול להגיד לי אולי?

כתוב, הוא הביא על עצמו את הריחס. מה? הוא פתור כשהשני הביאה לפתור כזה.

אז באיזה מקרה פתור?

במקרה השני.

הוא על עצמו פתור.

עוד פעם,

בינתחיל מהמשאית.

גם פתור.

זה לא מקרה. כיוון שהוא התחיל לספר, הוא הביא על עצמו את הריחס.

זה הוא מה?

הוא מה?

אבל לא, אבל אין, זה לא... הוא התחיל, אתה פתח לו את ה... את הפרגיל. אבל אם הוא לא היה נוסע, אבל אם הוא לא היה נוסע, אם הוא לא היה נוסע. נסים הוא לא היה נוסע. הוא יודע שהוא נוסע בבוקר לעבודה. נכון.

אמת. הוא גם יודע שבמאז הוא תאכל, זה רוח מצויה.

שמה תאכל את הפירות זה רוח מצויה. הוא לא עשה כלום. הוא לא קצת הניח בו. כאן הוא קצת פה משהו בידיים. הוא יודע שהוא יקרה לו משהו. הוא יודע שהוא יקרה לו משהו. עוד פעם.

אם הוא לא היה נוסע, הוא היה נשאר עומד ליד הבית,

היה קורה את הנזק הזה או לא היה קורה? לא. לא.

אז הוא בעצם מביא על עצמו את הנזק.

הוא מביא אבל לא במתכוון.

הוא התכוון לעשות את הנזק.

נכון, גם פה הבהמה לא מתכוונת, בהמה אוכלת. אבל זה רוח מצויה, אבל יש... זה רוח מצויה, אבל פה זה 100%. יש הבדל בין רוח מצויה ל-100%.

זה יותר,

אפשר להגיד, זה גרמי בכלל. מה גרמי? זה בוודאי שיהיה פה, אם הוא פותח לו את ה...

את הפרקים של הגלגל,

יתבדל שזה יהיה פה. זה מזיד.

נכון, הוא מזיד. הוא מזיד גדול, הוא פושע גדול מאוד.

אבל השאלה היא, האם אפשר לחייב אותו?

זו השאלה. בדיני שמיים, ודאי.

השאלה אם אפשר לחייב את הבני אדם. למה אתה אומר שחייב את הבני אדם? למה אתה אומר? למה כן?

הוא עשה נזק, הוא אדם בליגה. אבל הבן אדם, אני מקריא עוד מעט מתוספות.

אומר תוספות,

כיוון שבמתכוון

מביא עליו דבר המזיקו.

זה שהתניעה את האוטו,

הוא לא צריך להתכוון להזיק את עצמו. גם במה לא התכוונה להזיק את עצמה.

במה אין לדעת, אמה אוכלת עגבניות, כי היא רואה עגבניות.

היא לא מתכוונת להזיק את עצמה.

היא עושה פעולה שזה נקרא רוח מצויה. דייקנו מטוס מדייק שזה רוח מצויה. רוח מצויה, אבל... רוח מצויה זה גם רוח מצויה, זה אותו הדבר.

אין יותר ממצוי.

אין יותר ממצוי. יש מאה אחוז.

מצוי זה מאה אחוז.

מצוי זה מאה אחוז.

הפרה גם לא יכולה לחיות. תראה, רוח מצויה, כפי שהקדמתי בתחילת השיעור היום,

אנחנו צריכים תמיד לחפש את ההגדרות.

בהגדרות של נזיקין,

רוח מצויה זה נקרא שזה דבר שהוא נעשה.

אין יותר מן נעשה.

אם זה נעשה, זה נעשה.

רוח מצויה זה מה שמחייבים.

אם לא שמרתי, אם הבהמה שלי יכלה לצאת מהחצר,

על איזושהי רוח מצויה תפתח את השער.

אם רוח מצויה מוליכה אש, אני חייב על האש הזאת.

רוח מצויה זה נקרא עשייה,

עשייה כתוצאה מפשיעה שלי, ואני חייב עליו.

אז אם אני רואה פה,

ודייקנו בתוספות, זה דבר שלא חשבתי עליו תוך כדי הכנת השיעור,

אבל עכשיו אני רואה את זה בטח חזק,

דייקנו בתוספות שאכילת הפירות על ידי הבהמה זה רוח מצויה, זאת אומרת,

זה כמו,

בואו נעבור לגלגלים עכשיו,

זה כמו אכילת הפירות על ידי הבהמה, זה דבר

שבטוח או כמעט בטוח שיגיע,

למה? בגלל...

שבמה שהיא רואה אוכל טעים היא אוכלת,

כל ילד שרואה גלידה עם צבע אדום וסגול,

הוא אוכל את זה,

הוא לא שם לב למה שזה עושה לו,

הוא יאכל, אם יהיה לו הרבה, הוא יאכל הרבה וחב לו הבטן,

ובמה ודאי זה ככה, היא רואה אוכל, היא אוכלת,

והיא נזרוקה מחמת זה,

אותו דבר גם הגלגלים של המשאית.

אתה התנעת, נכון, נכון, זה שעשה את זה הוא מאוד מאוד לא בסדר.

זה כמו שמי שנפל עבור הזיק את עצמו, מה?

יש משהו שזה בכלל לא

בכוונה שלו בכלל. לגבי בור שאל את השנייה המצוות, אני אתייחס אליה בהמשך.

תזכיר את השאלה הזאת. אולי בואו נעביר את הפרה לבן אדם.

זה כאילו, הוא יודע שיש פה איזה מצב שהולך לפה נזק,

ואף על פי אוכלת.

אז רק אומרים שזה החידוש, שגם פרה היא גם...

אבל יש פה איזה אחוזים, יש פה איזה משהו ש...

אתה יודע מה,

אתה יודע מה, אתה יודע מה, אני אחדד את השאלה שלך.

אני אחדד את השאלה שלך, כן?

בואו נעזוב את הגלגלים של המשאית עכשיו.

בואו ננסה להשוות

בין הנושא של היאלה שלא תאכל לבין בור.

כן?

רב מסכים, זה ברור שהרב מסכים

שאם

הבור

בימה הולכת, נופלת לתוך הבור,

למרות שהיא הולכת, היא עושה פעולה,

ונובלת לתוך הבור,

בעל הבור חייב.

למה כשהיא אוכלת את הפירות,

בעל הפירות פטור?

וציינתי את השאלה.

בואו נעזוב את הגלגלים עכשיו, בסדר?

היא לא צריכה לעשות את זה, זה לא מצוי ש... היא הולכת, היא הולכת, היא לא צריכה לדעת שהיא עובדת לבור,

אבל כשהיא אוכלת פירות, אז היא יודעת שהיא אוכלת.

יפה. אז ככה אני חשבתי לחלק.

ראיתי באחרונים חילוק אחר, אבל אני חושב שאתה באמת מחלק את החילוק הזה. אני אחדד אולי את ה... אתה רואה יפה מאוד. אני אחדד אולי את הדברים שלך.

איפה אתה לומד?

אילן פרמון. מה? אילן פרמון.

אני אחדד את התשובה שלך. יש רשי מעניין מאוד בדף ו' עמוד ב' ובכמה.

כתוב בגמרא שם,

זה הנושא שם, כותל ואילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו.

אז הגמרא שם אומרת

שהגמרא פתאום מלבישה על בור תכונה חדשה.

מה ישנה בור? שכן איזה קום מצוי.

שכן איזה קום מצוי

ושמיעתו עליך,

הני נמי גם אלה איזה קאן מצוי ושמיעתן עליך.

זה הלשון של הגמרא שם.

שואל רשי במקום,

איזה קום מצוי?

אנחנו לא חדשים בבבא קמה,

איזה קום מצוי זו תכונה של רגל, זו לא תכונה של בור.

אומר רשי שגם בור זה קום מצוי, אבל לא כל כך כמו בור.

אבל רשי מוסיף כמה מילים לפני זה.

הוא אומר שם

שדרך

שנופלים שם בהמות.

עכשיו, מי שמדייק את התכונה של רגל,

למה רגל נקרא איזה קום מצוי?

אני רגיל לשאול בכיתה שאלה כזאת.

אני רגיל לשאול שאלה כזאת.

אנחנו יודעים,

התכונה של רגל זה זיקו מצוי. מה זה זיקו מצוי?

הכי מצוי זה המזיק הכי מצוי שיש, נכון?

רגל זה זיקו מצוי.

עכשיו,

אני שואל שאלה כזאת.

יש לרגל תולדות.

תולדה נניח, זיקה בגופה דרך הילוכה,

בסערה דרך הילוכה,

בפרומביה שבפיה, יש איזה ברזל כזה בפה,

שמחברים אליה את הרסן,

ואם היא הלכה ליד קיר והיה שם כלי,

ובברזל הזה, תוך כדי הליכה היא הפילה את הכלי הזה.

זה נקרא שהזיקה בפרומביה שבפיה.

אני שואל את הילדים שאלה כזאת,

מה יותר מצוי?

שבהימת תאכל פירות

או שבהימת תזיק עם הפרומביה שבפיה?

כל בר דעת מה הוא עונה.

ברור, זה הרבה יותר מצוי שתאכל פירות.

אז למה שן זה לא איזה קום מצוי?

והתולדה של רגל זה כן איזה קום מצוי.

ככה אני שואל תמיד.

זו שאלה קבועה שלי, כל שנה אני שואל את השאלה הזאת.

והתשובה היא פשוטה.

רש״י מגדיר מה זה נקרא איזה קום מצוי אצל רגל,

שכל שעה היא מהלכת.

בהמה הולכת.

הולכת זה פעולה שגרתית של בהמה.

היא לא צריכה להתכוון לעשות שום פעולה.

הפעולה הזאת נעשית מאליה.

שן, עד כמה שהוא מצוי,

זו לא פעולה שנעשית מאליה.

זו פעולה מכוונת של הבהמה ליהנות.

זו פעולה מכוונת של הבהמה שהיא רעבה.

לכן, בפרומיה שבפיה, למרות שזה פחות מצוי מבחינת הסיכויים,

מבחינת האחוזים משן,

אבל זה דבר שנעשה תוך כדי הפעילות השגרתית,

לכן זה נקרא רגל.

למה אני אספר את זה?

בגלל ש... לכן רש״י אומר לגבי בור,

שגם בור אפשר להחשיב אותו איזה קום מצוי. פחות מרגל אמנם. למה?

כי גם בור זה קורה תוך כדי הפעולה השגרתית

של הבהמה, של הניזוק במקרה הזה, לא של המזיק.

אצל רגל זה קורה תוך כדי הפעילות השגרתית של המזיק,

הבמה שדורסת.

אצל בור זה קורה תוך כדי הפעילות השגרתית של הניזק.

עכשיו,

לפי זה, זה בעצם מה שאתה אומר, רק אני מחדל את הדברים.

שכאשר בהמה הולכת ונופלת לתוך בור,

היא לא עשתה שום פעולה מכוונת.

היא לא עשתה פעולה אקטיבית.

היא המשיכה להתנהג כרגיל.

היא המשיכה ללכת, נפלה לתוך בור.

בעל הבור אשם לגמרי. למה?

כי הבהמה לא עשתה פה פעולה מיוחדת כדי ליפול לתוך הבור.

היא נפלה לתוך הבור תוך כדי ההליכה שלה.

לעומת זאת, במקרה שאוכלת פירות,

זו פעולה מכוונת.

אם תיכנס לראש של הבהמה, תשאל אותה, היא תוכל לענות לך בגאיות.

כן, תשאל אותה. את יודעת מה שאת הולכת לעשות? בטח, אני הולכת לאכול בו משהו טעים. אני הולכת.

אני הולכת, היא לא חושבת שום דבר. היא רואה את הפירות.

מה? היא רואה את הפירות. היא רוצה לאכול אותם, נכון?

אז היא רוצה, היא עושה פעולה מכוונת.

זה ההבדל, וזה מה שטרצות מתכוונת בו. אתה שם לב?

זה מה שאתה מתכוון בו, זה החילוק בין בור לבין זה.

שבבור,

בבור זה לא פעולה מכוונת של הבהמה.

זה תוך כדי הפעילות השגרתית,

בלי שום מחשבה, בלי שום רצון, בלי שום כוונה לעשות.

לעומת זאת, אכילה זה תמיד עם כוונה.

כוונה ליהנות, לא כוונה להזיק, אבל כוונה. לא משנה, אבל כוונה ליהנות.

בוא נגיד שמסעת הייתי מגדיר באמצע,

הייתי יכול להגדיר אותה גם כסוג של הליכה.

זה לא כסוג של ליהנות,

פעולה יוצאת דופן של זה, אפילו ש...

תדע מה, אולי אני אגיד לך משאית שיהיה דומה למקרה שאתה רוצה.

רופפתי את הברגים בצורה כזאת,

שברגע שהוא התיישב בתוך המשאית, ברגע שהוא התיישב בתוך המשאית,

הוא לא הספיק להניע אותה,

זה גרם לזה שהברקסים שם,

הסנדלים של הברקסים לא היו מודקים לגלגלים.

עצם ההתיישבות שלו בתוך המשאית,

וגם לגלגלים להתחיל לנסוע,

והמשאית תידרדרה בירידה.

במקרה כזה, במקרה כזה שהוא לא עשה פה פעולה מכוונת של הסנדלת המשאית,

אלא רק יתישב בפנים,

זה יהיה דומה לבור, ובאמת, במקרה כזה, הוא יהיה חייב.

אבל במקרה שלנו, הוא מניע את המשאית. זה מתניע, זה סוג של הליכה. לא, סליחה, הוא מתניע ולוחץ על דוושת הגז.

הוא עושה פעולה מכוונת. סוג של הליכה. סוג של פעולה, לא, זה פעולה של אכילה, לא של הליכה.

מכוניות היום נוסעות זה הליכה, נכון? זו פעולה של אכילה, של אכילה, לא של הליכה.

מכוניות נוסעות זה הליכה? מה?

מכוניות נוסעות זה הליכה? לא. המכונית שנופלת לבור זה הליכה?

מה? מכונית שנופלת לבור.

אתה יודע מה, אני אגיד לך דוגמה, שאתה תהיה צודק.

בוא נגיד שבן אדם הזה השאיר את המשאית שלו חונה ליד הבית,

היא מותנעת.

ירד השכן, ירד השכן, לא, הפעיל את הרגליים, הוא הפעיל, הוא הפעיל, אתה מדגיש, הוא הפעיל, זה לא ההליכה.

פתח את הרגליים.

בן אדם השאיר את המשאית שחונה ליד הבית עם הנברגס למעלה,

כן?

והמנוע דולק.

יורד השכן,

פותח את הברגים ככה, ההוא עלה לביתה לשתות משהו, מהר ירדו, אמרתם, פתחנו את הברגים והלך.

ההוא לא לחץ על הדוושה של הגז.

הוא הוריד המברגס,

האוטו התחיל לנסוע לבד.

הרי ידוע שברגע שהמכונית נמצאת בהילוך,

היא זזה לבד, נכון? או שזה נמצא בירידה.

ואז הפרגים התפרקו והמשאית הזיקה, במקרה כזה הוא יהיה חייב למשאית. למה?

בגלל שבמקרה כזה, בעצם זה ממש דומה לבו.

המשאית הייתה דנוקה. מה?

הייתה דנוקה. אבל ברגע שהוא לחץ על הדוושה, הוא עשה פעולה.

מה? מה? זו פעולה... זו פעולה של... זה באמצע, זה... בסדר. זה סוג של אני מפעיל את הרגליים. תראה, אתה רשאי לא... זה לא... מה? אני מוכן לקבל את זה, להעמיד את זה בספק, בסדר.

אני שומע, אתה טוען שאתה רוצה לטעון שלחיצה על דוושה

זה כמו הליכה.

זאת אומרת, אתה יודע, אני אגדיר את זה אולי... לא, אני אגדיר את זה אולי כמו... אני אגדיר את הדברים שלך אולי קצת יותר.

זהו, שמקובל לומר מה הכוונה, אין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים?

איך מקובל להסביר את זה? אין דרכן של... טייס אוטומטי.

בן אדם הולך ברחוב, הוא לא מתבונן בדרך שלו.

הוא עכשיו... דיברנו על זה פעם באחד עם שיורים, כן?

הוא הולך בדרך...

אם ה... כן, ההוא שהפיל את התינוק, כן. או אם שהרון נוסע מרכסים, אני יודע... כן, הבאתי את הדוגמה, אז נכון.

גם בנסיעה זה יכול להיות אותו דבר.

בן אדם נוסע בדרך שהוא רגיל לנסוע,

הוא לא מתבונן בכלל בדרך, זה לא בראש שלו בכלל, כל הפעולות קורות באופן אוטומטי.

אז אתה רוצה לטעון עד כדי כך,

שלמרות שאני עושה פעולות מכוונות,

כיוון שהפעולות האלה הן פעולות אוטומטיות, שאני עושה אותן בלי לחשוב בכלל,

אז אולי זה יהיה שונה. אני שומע, יכול להיות.

גם אם לחשוב, יכול להיות שזה גם,

לא נקרא, פעולה... אני שומע.

לא, אם זה אם לחשוב, אני לא מקבל.

אבל אם, אם, אם... תטעון שלא צריך לחשוב בכלל, הוא לא צריך לחשוב... גם הסתכלות במערות, הכל, הכל, הכל זה נעשה באופן אוטומטי.

טוב, אני שומע.

גם טעונה זה נקרא שהוא לא אשם,

גם בן אדם שנוסע הרבה שנים,

הוא חושב שעכשיו היה צריך להפעיל את הסטוויץ'

לתת גז. כן, כן, כן, זה מה שהוא אומר.

טייס אוטומטי. אבל לא עושה פה איזה...

זה מה שהוא טוען.

השאלה היא, השאלה היא האם באמת זה מספיק חזק

כדי להגיד שזה נקרא ממש כמו בור. על זה אני לא בטוח.

אני שומע מה שאתם אומרים.

יכול להיות.

אנחנו לא חייבים, אנחנו לא חותכים פה הלכות.

אנחנו דנים בדברים.

כן.

אולי,

אולי נבוא רק לגמרא הבאה, כי כבר הזמן ממש רץ לנו, ברוך השם, זה דיון,

הוא פורה מאוד,

אבל

יש לנו עוד גמרא,

ומישהו הזכיר פה את זה, בור המתגלגל.

בדף ו' עמוד א', יש פה את הנושא שבור המתגלגל.

רבה אמר...

לומר, אנחנו לא יכולים להיות אחורה.

אה, כן, לכן אנחנו לומדים את הקטע הזה.

רבה אמר,

להטוי בור המתגלגל ברגלי אדם או רגלי בהמה. כתוב במשנה,

כתוב במשנה, הצד השווה בהם שטרקן להזיק.

שואלת הגמרא בתחילת הסוגיה,

למה המשנה צריכה ללמד אותנו שיש מכנה משותף לכל המזיקים?

מה זה מעניין אותנו?

את מה זה מרבה?

מה זה נותן לנו?

הרי המשנה, רבי יהודה הנשיא לא כותב סתם דברים.

אם הוא כתב את המשפט הזה, זאת אומרת שיש איזה מקרה שאי אפשר ללמוד אותו ממזיק אחד, וצריך ללמוד אותו משניים. משניים יוצא אחד, לכן כותבים צד השווה.

אז שאלה הגמרא, איזה מקרה זה בא לרבות? עונה הגמרא,

להטויי בורה מתגלגל ברגלי אדם ורגלי בהמה. מה הכוונה?

בן אדם הניח אבן במקום מסוים בשוטה רבים.

הגיע אדם או בהמה,

הוא בלי כוונה גלגל את האבן הזאת למקום אחר,

ואז האבן הזאת,

שם מישהו נתקל באבן הזאת, היא לא הזיקה תוך כדי שהתגלגלה,

אלא בא מישהו ונתקל בה במקום ההוא,

אז בעל האבן חייב, למרות שזה לא הזיק במקום שהוא הניח את זה.

למה?

נראית הגמרא,

שואלת הגמרא, איך היא דמי, איך מדובר כאן?

עיד אף קרינו, אם מדובר

שבעל האבן הפקיר אותו,

בין לרב, בין לשמואל, היינו בור. בין רב, בין שמואל, גם רב וגם שמואל צריכים להסכים

שזה נלמד מבור, למה?

מסבירה הגמרא.

מה ישנה הבור שכן תחילת עשייתו לנזק

ושמיעתו עליך? בור הרי,

התכונה שלו זה תחילת עשייתו לנזק, תחילת הנחתו ברשות הרבים זה לנזק,

ולכן אתה חייב לשמור על זה.

האני נמי, גם אלה, גם בור המתגלגל,

תחילת עשייתנו נזק ותשובתן עליך.

אתה חייב לשמור על זה בגלל שזה תחילת עשייתו לנזק. אז אם אלה שואלים את הגמרא, אפשר ללמוד את זה מבור לבד.

אלא מה, תגיד, זה לא הפקירינו, שהוא לא הפקיר את זה?

עדיין, לשמואל דמק, כולם עם בורו למדנו. עדיין, לפי שמואל שסובר שגם תקלה שלא הפקיר,

נלמד מבור,

עדיין, היינו בור, אפשר ללמוד את זה בבור לבד. אז מנה, שאלת הגמרא היא בינתיים,

שאפשר ללמוד את זה ממזיק אחד, למה צריך שני מזיקים?

עונה הגמרא לעולם דאפקרינו, מדובר כאן באמת שהוא הפקיר את התקלה.

ולא דמי לבור, ובכל זאת זה לא דומה לבור.

למה זה לא דומה לבור?

מה לבור שכן מעשיו גאמרו לו?

תאמרה ואני שמעשיו גאמרו לו. ובור, אני חפרתי את הבור,

בא מי שנפל לתוך הבור,

אז אני גרמתי לזה, המעשים שלי גרמו לזה.

אבל כאן המעשים שלי לא גרמו לזה, למה?

בגלל שאני שמתי את התקלה הזאת במקום אחד, במקום הרבה הרי האבן לא הזיקה.

איפה היא הזיקה? במקום אחר.

אז הם העלה,

המעשים שלי לא גרמו לנזק, אז היה מקום להגיד,

מצד בור שיהיה פטור.

לכן בא, יש לנו מישהו אחת שבא לעזרה, מזיק אחר. איזה מזיק בעל עזרה?

שור יוכיח.

שור בא לעזרה, כי שור חייב,

למרות

שמעשי הבעלים לא גרמו. ובור,

צורת הנזק של בור זה,

אני עשיתי מעשה

והמעשים שלי גרמו לנזק.

בשור, במהמה, אני לא רציתי שום דבר.

המהמה הולכת ומזיקה, אני מקסימום לא שמרתי עליה.

אבל זה לא המעשים שלי גרמו לנזק,

אלא דווקא חוסר המעש שלי גרם לנזק,

שלא שמרתי עליה כמו שצריך.

אני חייב בגלל שזה ממוני המזיק, לא בגלל המעשים.

אז אם אין השור בא לעזרה,

אתה רואה שהשור חייב למרות שזה לא מעשיו גרמו לו.

אבל גם משור אי אפשר ללמוד לבד, למה? מה לשור שכן והכול ילכו להזיק?

שור הרי הוא הולך ומזיק, והבאו המתגלגל היא לא הלכה והזיקה,

כי היא הזיקה, אמנם היא הלכה,

היה לה היסטוריה של ההליכה,

אבל איך היא הזיקה?

באו אליה.

בור תוכיח, אז בור בא לעזרה ממול,

וחזר הדין לא ריזה כי ריזה, זה צורת לימוד של התורה,

שמשניים יוצא אחד,

שיש את המכנה משותף,

אז עם אלה אפשר ללמוד ממנו את הדין שלנו.

עד כאן הגמרא.

עכשיו, יש לנו בעיה אחת בגמרא.

הגמרא מניחה כהנחה פשוטה,

כך בכל אופן אפילו רש״י,

הגמרא מניחה כהנחה פשוטה,

שמדובר שהאבן הזאת הזיקה אחרי שהיא נחה במקום אחר.

לא מדובר שהיא הזיקה תוך כדי שהיא התגלגלה.

רש״י אפילו מוחק

איזו גרסה שהיה כתוב

איבא הדיד, תסתכלו בתוספות, תוספתי מביא את הגרסה הזאת בהתחלה.

איבא הדיד דקאזלי קמצקי ככוהו.

היה גרסה בגמרא.

היכי דמי איך מדובר כאן. אם תוך כדי שזה הלך,

תוך כדי שהאבן עפה זה הזיקה, ככוהו.

אם זה ככוהו, את מי רוצים לחייב?

את מי רוצים לחייב אם זה ככוהו?

את המגלגל, נכון?

אומר רש״י, אני לא מסכים לזה. אי אפשר לחייב את המגלגל.

למה?

אומר תוספות,

הוא פירש הקונטרס, תסתכלו בתוספות, דלא גרס לי, לא גורסים את זה,

ותעמה משום דאמרינן נקמן ואמיניח

אין דרכן של בני האדם להתבונן והתונחים.

אז הוא אומר תוספות,

אי אפשר לחייב את

המגלגל

בנזק שזה אף. למה?

כי כיוון שיש לנו כלל,

אין דרכן של בן אדם להתבונן בדרכים, אז הוא לא שם לב שהוא העיף את זה.

אז הוא אומר לי, אי אפשר לבוא אליו בטענות על שום דבר.

בסדר, אז זה מגלגל, ובעצם זה מגלגל. אנחנו חייבים בת העם. את מי?

את מי אנחנו נחייב?

בת העם מגלגל. יפה.

אומר תוספות, הוא בעל התקלה נמי,

גם את בעל התקלה אין לחייבו מטעם אדם המזיק,

אלא משום דחשיב כרוח מצויה ואהבי אישו.

אומר תוספות, שימו לב,

אם זה הזיק תוך כדי שזה אף. אתה רוצה לחייב את בעל התקלה? בבקשה.

אבל זה כוחו? מה פירוש המילה כוחו הוא?

אדם המזיק.

כוחו זה לא אדם המזיק.

אני לא העיבתי את זה, בעל התקלה לא העיף את זה.

אתה יכול להגיד שהוא גרם, שהוא יעיף את זה. בסדר, זה ההוא נקרא רוח מצויה?

אז זה אש, זה לא כוחו.

אז המילה כוחו הוא לא נכון.

באמת אפשר לחייב את בעל התקלה ואת תושבות.

זה לא בור המתגלגל.

זה לא בור המתגלגל. לא, זה כן בור המתגלגל.

כשאני קורא לזה בור אין לי בעיה,

כי הוא הניח את זה בתור בור, רק אחרי זה הזיק בתור אש. זה לא מפריע לי.

מפריע למילה כוחו. זה נקרא אש.

כן.

עוד פעם.

אם אני מניח דבר בתור בור ואחרי זה הוא מזיק בתור אש, מותר לי לקרוא לו בור המתגלגל.

הוא היה בור,

רק הוא התגלגל והפך להיות אש.

זה לא, עם הניסוח אין לי בעיה.

יש לי בעיה עם הניסוח של הגמרא,

כי הגמרא אומרת על זה כוחו הוא,

וכוחו, תרגומו הוא אדם המזיק.

אדם המזיק זה לא,

כי בעל התקלה לא נקרא אדם מזיק, בעל התקלה נקרא מקסימום בעל האש.

אז לכן רש״י רוצה למחוק את זה. אומר תוספות,

שימו לב, זה מאוד חשוב לעניין שלנו,

ואין לו מרקו בשביל כך, אומר תוספות. למה?

אין סיבה למחוק את הגרסה הזאת.

דלעניין, כדי שלא ילכו כל כך בחוזק,

שיתיזו ויזיקו, דרכו ללבונן שפיר.

אדם שהולך בשוטה רבים, מתי אני אומר, אין דרכו שבן אדם מדובר עם הדרכים?

פגעתי באיזה אבן,

והאבן התגלגלה שתי מטר על הרצפה לאט לאט.

זה יכול לקרות תוך כדי הליכה רגילה.

אבל ללכת

ולהעיף אבן באופן כזה,

בכזה עוצמה,

שהוא יזיק תוך כדי שזה עף,

סליחה, הלכת בצורה מאוד משונה.

הלכת בצורה של פידלים,

כן?

בצורה כזאת

זה לא נורמלי.

ללכת בצורה לא נורמלית,

ללכת בצורה לא נורמלית, אין כזה דבר להגיד

אין דרכם בשביל אדם ונדעו עליהם בדרכים.

ללכת בצורה לא נורמלית, כן דרכו להתבונן.

ולכן הקושייה אומרת תוספות,

ולאח ייפרך כוחו והתחייב המגלגל להכל ולא בעל התקלה.

כן מובן המילה כוחו, למה?

בגלל שהמגלגל

המתגלגל הוא אשם והוא יהיה חייב, בתור אדם המזיק. לכן תוספות משאיר את הגרסה הזאת.

מה שמעניין אותנו בכל העסק הזה הוא

יש לנו פה בוע מתגלגל,

בהנחה יש לנו שתי אפשרויות, כן? יש לנו את האפשרות של רשי

ואת האפשרות של תוספות.

האפשרות של רשי הוא שהמגלגל לא אשם,

ולכן את מי אנחנו צריכים לחייב את בעל התקלה, נכון?

אפשרות שנייה של תוספות

שהמגלגל כן יקרא אשם,

ולכן אנחנו חייבים אותו מדין אדם המזיק.

עכשיו נחזור למשאית שלנו.

עכשיו מגלגל לא אשם, יש מקרים ש...

כן.

יש מקרים שהוא לא אשם,

ואז זה מתאים לרש״י.

אנחנו נראה...

במקרה הזה יש מחלוקת בין רש״י ותוסרות.

אבל יכולים להיות כל מיני מקרים

שהוא לא אשם, ואז רש״י צודק.

יכול להיות מקרים שמוסכם שהוא כן אשם, ואז תוסרות צודק, נכון?

אז בואו נדון במקרה שלנו עכשיו.

בן אדם שחרר את הברגים של המשאית, אנחנו עכשיו מדברים על המכוניות האחרות,

כן?

בן אדם שחרר את הברגים של המשאית

והמשאית התגלגלה,

התפרקה

ושברה עוד כמה מכוניות ועוד כמה ידיים של האנשים.

האם אפשר לחייב את שמעון, זה שפתח את הברגים של המשאית?

האם אפשר לחייב אותו לשלם? אולי לחייב את ראובן? אולי ראובן יהיה חייב? מה אתם אומרים?

ראובן, שמעון,

על המשאית בינתיים פתרנו את שמעון, נכון?

מספק.

זיכוי מספק.

אבל מה הדין לגבי הנזקים שהמשאית עשתה על האחרים?

האם ומי חייב? מה אתם אומרים?

הוא אומר מה עשית?

הוא לא פשע, הוא לא...

למה? הוא נהג במשאית.

אתה אומר שראובן פשוט שופטו.

את כל הנזק הזה שהוא גרם לאנשים אחרים זה שפתח את הברגים. יפה, יפה.

זה ראובן. אתה התכוונת, שמעון לא עשה כלום.

התכוונת שמעון. בעל המשאית לא עשה כלום, זה מה שאתה אומר, נכון?

ואילו ראובן שפתח את הברגים הוא עשה הכל. ולכן, מה אתם אומרים?

הוא חייב.

על המשאית עצמה עשינו ככה, נכון?

לא הסתפקנו. אבל מה לגבי הנזקים של אחרים?

מה אתה אומר?

מה לגבי הנזקים האחרים? מה אתה אומר?

חייב.

אתה אומר שהוא יהיה חייב.

יפה. למה שיהיה חייב? תגדיר לי את זה. בגלל שאדם לא רגיל ללכת ככה בשחר גלם.

רגע, לא רגיל ללכת ככה זה סיבה לחייב את בעל המשאית, את שמעון.

אני לא רוצה לחייב את שמעון, אנחנו רוצים לחייב את ראובן עכשיו.

ראובן, הוא עשה את זה, הוא עשה את הפועל המדוני. ראובן פתח את הברגים, אז זה לא יעזור לי אם שמעון כן רגיל ללכת ככה או לא רגיל ללכת ככה. ראובן לא בסדר שהוא פתח את הברגים.

ראובן עשה את הבור מתנגל, הוא ראובן לא יפתע. יפה, אז ראובן צריך להיות חייב. מטעם איזה מזיק זה? בור מתנגל, לא שהתנגשו. בור?

אבל איזה מזיק זה?

בור.

בור זה תקלה, זו לא הייתה תקלה.

אם יתנגשו בור. תקלה לא שוברת דברים. תקלה, נופלים בתוכה דברים.

יכול להיות יתנגשו בו. לא, לא, עכשיו נדבר על זה שהוא יתנגש.

יכול להיות יתנגשו בו זה יכול להיות בור, נכון?

אבל אנחנו מדברים עכשיו...

שטייס מפרשים, שטייס אומר, שלא דוחים אותם.

לפי יש מפרשים. איפה פה? מי שגורס, כן.

לפי רשי, מה כתוב פה? בעל התקלה נמי...

אני לא מדבר לפי רשי, לפי מי שחולק, מי שאומר שגורס אחרת,

מדובר על הבור שממשיך להתגלגל.

שטוסט אומר שהמגלגל יהיה חייב, כן.

אבל מי המגלגל פה?

מי שפתח תמונה, כן. בסדר, זה ברור, הוא בוודאי לא המגלגל.

המגלגל פה זה שמעון שנהג בו. רוח מצויה. סליחה, אני פתחתי בג' עמד יד הבית.

הוא רוח מצויה.

או.

שמעון הוא רוח מצויה.

זהו, עכשיו בוא נגיד יותר דברים.

שמעון הוא רוח מצויה,

וראובן הוא בעל האש.

ראובן הוא בעל האש.

כי ראובן יצר את התקלה.

את התקלה שמעון הוביל, למה? כי זה רוח מצויה, אבל אדם מתניע משאית ונוסע, זה נורמלי, נכון?

אז יוצא איזה בוא המתגלגל שפועל, שמזעיק בתעם האש.

למה? כי הוא הולך ומזעיק על ידי רוח מצויה.

הוא הזעיק תוך כדי הליכתו, נכון?

לא שבאו ונתקלו בו.

אז הוא יהיה חייב מטעם האש.

אגב, יהיה נפקא מינה מאוד גדולה שהוא חייב מטעם האש.

למה?

כי מה קורה בנזקי גוף?

אם המשאית הזאת יוצאה נזקי גוף,

אז אם הוא חייב מטעם האש, הוא חייב גם על ארבעה דברים.

כי הוא בא בפרק שני,

שישוב משום חיציו, אבל יש חייבים גם על צער,

ריפוי, שבט, בושת לא, אבל צער, ריפוי, שבט.

אם זה בוא סתם מזעיק רגיל,

אז יהיה חייב רק הנזק, לא על צער, ריפוי, שבט.

אבל מכיוון שפה זה אש, זה יהיה אש. זה לא חיציו, זה לא חיציו, זה אותו מידון, זה לא חיציו שלא.

הכלל בזה הוא ככה, אתה יצרת מזיק פה.

הוא מביא את האש.

אתה שחררת, אנחנו צריכים עכשיו,

אנחנו לא צריכים לראות אש שורפת,

אנחנו צריכים לראות ככה.

אתה יצרת מזיק פה.

אתה יצרת משאית

עם ברגים ועופפים, זה נקרא מזיק. זה חפץ שיזיק. רגע, רגע, חפץ שיזיק.

זה חפץ שיזיק בהליכה, כן?

הנהג שנכנס בו בבוקר הוא נקרא רוח מצויה. מסכים? בינתיים מסכים?

זה נקרא אש.

אש לא חייבת להיות אש שורפת.

כמו שאמרתי בהתחלה,

אנחנו צריכים להגדיר לאיזה מזיק אנחנו משייכים את זה.

שייכנו את זה לאש,

אותו סטומוס שזה שייך לאש, גמרנו.

הנה, גם ברור מתגלגל, תגיד אותו הדבר.

שייכנו את זה לאש,

זה נקרא אש גמרנו, זה נקרא, זה, זה... אבל איך זה חץ שלו? מה? אבל איך זה חץ שלו? ואיך אש זה חץ שלו? הדלקתי מדורה אצלי בחצר והלכתי הביתה, איך זה חץ שלי? אם אנחנו מניחים שהוא אדם המזיק, ההוא, מי? השימון. שמעון הוא לא אדם המזיק.

הוא המוביל, הוא עובד בהובלות,

הוא מוביל את המזיק לאמצע הרחוב. אז לגבי השאלה הראשונה,

שמעון הוא המוביל.

אז שמעון הוא נקרא יוצר אחר? הוא הרוח, הוא לא היוצר.

היוצר זה ראובן, ראובן פתח את הברגילים, הוא היוצר של המזיק. הוא מתכוון, אבל זה היה עם נדון, אבל הוא מתכוון, הוא יוצר. עוד פעם,

יש לנו נידון אחד האם לחייו על המשאית.

זה לא קשור לרוח מצויה.

זה קשור לנזק שנגרנו למשאית. נגד זה שנגרנו למשאית זה לא קשור לאורך מצוין.

אנחנו לא מדברים על נזק למישהו אחר.

נזק שנגרנו למשאית זה נושא אחד.

הוא לא החטא של המשאית,

שהזיק את המשאית.

הוא... מי החטא?

מי החטא?

החטא זה המשאית,

הרוח שמובילה את החטא,

כמו באש,

מי זה?

זה שמעון.

ברגע ששמעון לא אשם,

אז זה אש.

צריך פשוט לשים את המשל והנמשל, זה הכול.

אז ימילא, לגבי הנזקים שהמשאית עשתה,

נזקי גוף, נזקי ממון,

ראובן, המשחרר של הברגים, יהיה חייב בכול.

אבל אני רוצה להוסיף הסתייגות אחת.

אם נניח שמעון

שמע

הוא לא ישב בתוך תא הנהג ממוזג,

החלון היה פתוח,

הוא שמע דפיקות מהגלגלים.

כלומר, זה ב...

לא צריך להיות פה שום דבר.

הוא שמע דפיקות, המשיך ליצוע, שמע דפיקות, המשיך ליצוע,

ואז התפקו הגלגלים.

כיוון שהוא היה צריך לבדוק את זה,

אז זה ממש דומה למה שאתה רוצה לומר פה.

שדבר שהוא היה צריך לשים לב ולהתבונן,

אז לדבר כזה הוא יהיה, אחי, הוא יהיה אשם.

נכון שהוא לא בסדר שהוא שכח את הברגים,

אבל היית צריך לשים לב לזה, שמעת רעשים מהגלגלים. אני זוכר פעם אחת, אני תיקנתי אוטו, כשהיה לי פעם אוטו, תיקנתי את האוטו במוסך,

והוא שם את הברגים, אבל הוא שכח

להדק אותם. תמיד שמים את הברגים קודם,

ואחרי ששמים אותם, אז קצת,

‫אז עוברים עם הלחץ אוויר, ‫עם האקדח של לחץ אוויר. ‫הוא שכח לעבור עם האקדח. ‫אני מתחיל לשמוע, ‫אני רוצה פאק, פאק, פאק, ‫אני שומע את הדפיקות האלה. ‫מיד חזרתי לאט לאט, ‫ואז הוא הודק לי את זה חזרה.

‫אז אם הנהג שמעון שמע את הדפיקות האלה, ‫הוא אמר, זה כלום, ‫לא צריך להיות שום דבר במשיך,

‫אז הוא יהיה חייב. ‫-אבל לפי החוק ולפי מעשה, ‫לפני שנהג משאית במיוחד,

‫אולי לאוטו הוא צריך לבדוק את כל ה... ‫-הוא לא צריך לבדוק גלגלים. ‫-זה הוראות. ‫מה? ‫-הוא בודק את המרגים. ‫-הוא חייב לבדוק את המשאים. ‫-טוב, אם אתה צודק... ‫אולי שמו לו משהו, ‫אולי שמו לו חומר חבלה, אולי... ‫הוא חייב לבדוק את המשאים. ‫-בסדר, אבל הוא בודק את המרגים. ‫-אם אתה צודק... לא. ‫אם אתה צודק... ‫אם הוא מסתכל אצלנו, ‫הוא לא רואה שום דבר, ‫ברגים הוא לא אמור לאוט. ‫הוא לא אמור לאוט. ‫יש צלחת, הוא לא יכול לרא

בואו נעבור למחשבים עכשיו, נעבור לשאלה השנייה.

אני חושב שבשאלה הזאת התשובות הן ברורות.

בואו נעבור לשאלה של המחשב, זו שאלה מאוד מעניינת.

נעבור לשאלה

מה קורה כשהוא פתח,

הוא קיבל את הקובץ הזה באימייל,

פותח את הקובץ הזה והתפרץ וירוס אימתני,

מחק לו את המחשב עם כל החומר שהיה לו בפנים.

היה לו שם

צילומים של חתונות, צלם חתונות,

היה לו שם גרפיקה ממוחשבת של אשתו והיה לו שם כמה ספרים שמישהו שם אצלו בשביל להדפיס.

בקיצור,

נזק של עשרות אלפי שקלים.

הוא תובע את זה ששלח את הווירוס, ההוא אומר לו,

ההוא אומר לו, קודם כל זה הטעות.

שנית,

למה אתה פותח קובץ בלי לבדוק אותו קודם?

מי צודק?

מה אתם אומרים?

לאור מה שלמדנו,

אני חושב שזה שהיה צריך לבדוק אותו לפני שהוא כותב אותו.

אתה יכול למצוא לזה מקור בסוגיה שלמדנו?

אתה צודק.

זה היא אכלה, היא הרבה יותר מכלה.

זה כמו שאתה רוצה לומר לגבי במה שאכלה. מה אומר תוספות במה שאכלה?

אומר תוספות

אלא עין הוא תמה כיוון שמתכוון מביא עליו דבר שמזיקוין הוא זה שהתחייב בכך.

אנחנו לא מדברים על זה שהוא עושה את זה בכוונה.

כן, במה לא מתכוונת?

במה אוכלת? אבל היא עשתה פעולה מכוונת.

היא עשתה פעולה מכוונת

שהביאה עליה את הדבר הזה.

אז מילא, גם פה זו פעולה מכוונת.

פתחת את הקובץ,

כן היית צריך לחשוב, לא היית צריך לחשוב. אלחנן מקודם אמר

שחבר שלו זה חבר שלו, לא יעזור לך שזה חבר שלך.

כי לפי היסוד של תוספות,

ברגע שעשית פעולה מכוונת,

לא אכפתי שזו לא פעולה שהיא הייתה צריכה לחשוב.

אנחנו לא מדברים על זה שהייתי צריך לחשוב אולי יש בזה, אולי אין בזה.

עשית פעולה מכוונת,

לפעולה המכוונת הזאת יצא לך,

הווירוס התפרץ, גמרנו, ההוא יהיה פטור. פטור מדיני אדם, חייב מדיני שמיים.

אם הוא יבוא לשאול את הרב, כבוד הרב, אני צריך לשלם?

הרב יגיד לו, אתה חייב לשלם.

הוא פטור מדיני אדם,

הוא לא יכול לתבוע אותו בבית הדין הזה.

עכשיו,

אבל מה יהיה הדין אם למשל

מקבל לווירוס, הוא לא פתח את הקובץ,

אלא זה היה כזה וירוס

שהווירוס

איכשהו פתח את המחשב בבוקר, רגיל,

פתאום הווירוס התפרץ

והרס לו את המחשב.

זה היה וירוס כזה. מה היה הדין אז?

מה היה הדין אם המחשב שלו היה פתוח,

הווירוס הגיע... יפה.

במקרה שהוא לא עשה כלום,

אז קודם כל נתחיל קודם במקרא האחרון שהוא פשוט.

אם המחשב היה פתוח

והוא שלח לו אימייל

והאימייל הגיע למחשב, פגע,

הוא לא עשה שום דבר במחשב שלו, אז ברור שהמשולח הווירוס יהיה חייב,

נכון?

זה דבר בטוח, כן, שולחים. מה?

שולחים, זה דבר בטוח.

זה, תראה, יש מקום לדון בדיוק איפה לשייך את זה במזיק,

כן?

אבל,

תיסתור מה זה גרמי,

נכון? לכל הפחות זה גרמי.

אני לא יודע בדיוק איך אפשר לשייך את זה על אדם המזיקי.

כי זה לא, כי זה לא, זה היזג שלו ניכר אולי, אני לא יודע,

אולי יש פה בעיה בהגדרה המדויקת של הדבר.

אבל זה לא פחות מגרמי, זה ברור.

זה ברור שזה לא פחות מגרמי,

ולכן, ולכן יהיה, ולכן יהיה חייב.

אבל במקרה שהוא רק פתח את המחשב

ואז הווירוס יתפרץ,

אני חושב שגם יהיה חייב. זה יהיה דומה לבו.

זה יהיה דומה לבו.

בגלל שאני לא עשיתי פעולה שהווירוס ייכנס.

כשאני פותח את הקובץ, עשיתי פעולה מכוונת כשהווירוס נכנס.

נכון שלא הייתי צריך לחשוב על זה, אבל עשיתי פעולה מכוונת.

אבל ברגע שאני רק פותח את המחשב,

שזה לא דבר שהוא גורם לווירוס, שהוא מכניס את הווירוס,

אלא פתחתי את המחשב, הווירוס נכנס מאליו כתוצאה מזה,

וכרגע זה אני חושב שהוא יהיה חייב.