שאלה שבועית עולמית - הרב חנוך שוורץ מס' 4

- - - לא מוגה! - - - 

השאלה השבוע זה כך, היה סיפור כזה,

מכונית נסעה בכביש,

בכביש ירושלים תל אביב,

נסעה מהר מהר מהר מהר,

ונסעה במהירות גדולה מאוד,

לפניה נסע אוטובוס,

שימו לב, לפניה נסע אוטובוס,

לפני האוטובוס נסע משאית,

כן?

וכולם נסעו במהירות של 100 קמ״ש,

אתם יודעים מה זה 100 קמ״ש?

מהירות גדולה.

נסעו במהירות, מהירות, מהירות,

ופתאום המשאית נעצרה.

מה קורה כשהאוטו הראשון נעצר?

אז האוטובוס נתקע במשאית,

והאוטו שהיה מאחורי האוטובוס נתקע באוטובוס.

האוטו שנתקע באוטובוס נהרס לגמרי, התקלקל.

עכשיו, בא בעל המכונית

ואומר לנהג אוטובוס,

תשלם לי.

אתה עצרת, אתה הזקת אותי.

למה עצרת?

הזקת אותי.

טוב, אז בהתחלה הוא אמר, מי אמר שאני הזקתי אותך?

מי אמר, אני לא, לא היה לי ברירה?

הייתי צריך,

מה,

הרי המשאית עמדה לפניי.

מי אמר שאני אשם?

טוב, בדקו את זה, המשטרה בדקה את התאונה,

והתברר שהמשאית אומנם עצרה בבת אחת,

אבל האוטובוס היה לו עוד מרחק מהמשאית,

הוא גם נסע קצת לאט,

הוא עוד יכל להספיק לסטות הצידה כדי לא להתנגש במשאית.

אתם מבינים?

האוטובוס יכל לסטות הצידה כדי לא להתנגש במשאית.

הוא לא סטה הצידה, והוא גם נעצר.

הוא ראה שהמשאית נעצרת, אז הוא גם נעצר,

כדי לא להיתקע במשאית. במקום לנטות הצידה, הוא נעצר.

ובגלל זה, מה קרה?

המכונית שבאה במהירות מאחורה כבר לא הספיקה לעצור, ואז היא נתקעה באוטובוס.

אז עכשיו בא בעל המכונית ואומר, תשמע,

אתה יכלת לסטות הצידה,

בגלל שאתה עצרת, אני נתקעתי באוטובוס, נכון?

נתקעתי באוטובוס.

אתה יכלת לסטות הצידה, אבל לא סטית. בגללך אני נזקתי בך, אני נתקעתי בך, אתה הזקת לי,

אתה צריך לשלם.

מה אתם אומרים?

צריך לשלם.

למה לא?

בגלל שהוא איבד שליטה, הוא בעל האוטובוס.

לא, בעל האוטובוס עצר. הוא ראה שהמשאית נעצרה פתאום, הוא גם בלם ככה. פתאום בבת אחת הוא בלם ונעצר.

והמשטרה אומרת, לא, המשטרה אומרת שכן אפשר.

המשטרה בדקה את זה, והיא אומרת, כן, היה אפשר.

הוא היה יכול להספיק לסטות הצידה ולצאת משם כדי לא,

כדי שבעל המכונית שהיה מאחורה לא ייתקע בו.

מה אתה אומר?

צריך לשלם?

מה אתה אומר?

אם הוא היה סוטה הצידה, אז המכונית לא הייתה לזה?

או, שאלה יפה מאוד.

נעשה גם בנושאית.

נכון מאוד. זה שתי הטענות שבעל האוטובוס טוען לבעל המכונית.

שתי דברים.

א', הוא אומר לו מה שהוא אומר.

א', הוא אומר לו, אני עצרתי, נכון?

מה אתה טוען? שאני עצרתי ובגלל זה אתה, בעל המכונית,

אתה באת במהירות ונתקעת בי, התנגשת איתי,

אבל אני בסך הכול עשיתי בור ברשות הרבים.

ואנחנו יודעים את הכלל שבור ברשות הרבים, אם אחד עושה בור,

בור הכוונה, אם אחד יכול לעשות תקלה ברשות הרבים או שזה בור או שהוא חופר בור,

או שהוא מניח איזה אבן שאנשים עוברים ונתקלים בה,

זה נקרא בור, נכון?

אז אם אחד עושה בור ברשות הרבים ועבר שם פרה או גדי של מישהו ונפל בבור,

או שנתקל באבן וניזוק, חייב.

אבל אם נפלו שם כלים בבור, פטור.

בור פטור על כלים, גזרת הכתוב.

כתוב ונפל שם ככריש בור ונפל שם שור או חמור, חייב.

אבל אם נופל כלי, שור ולא חמור.

איך כתוב שם? שור ולא אדם, חמור ולא כלים.

כתוב שור או חמור. שור בא למעט אדם, שאם אדם מת

הוא לא צריך לשלם, רק אם הוא ניזוק.

וכלים, חמור בא למעט כלים, שאם נפלו כלים לבור וניזוקו, לא צריכים לשלם.

לא צריכים לשלם.

אז הוא אומר, הנה, המכונית שלך זה כלי.

אני בור ברשות הרבים, נכון? אני האוטובוס עצרתי, ובגלל זה אתה נתקעת בי.

אני בור ברשות הרבים, ובגלל זה אתה נתקעת בי בור פטור על כלים. זו טענה אחת.

הטענה השנייה שהוא טוען,

מה שאתה אמרת, הטענה השנייה,

בא בעל האוטובוס וטוען,

הרי גם,

מה אתה מאשים אותי?

למה אני לא ברחתי הצידה כשהמשאית נעצרה? הייתי צריך לברוח הצידה ולא לעצור פתאום כדי שאתה תבוא מאחורה ותיתקע בי, נכון?

נו, ואם הייתי בורח הצידה, מה היה קורה?

היית מספיק להינצל מהמשאית? גם לא.

היית נתקע, היית גם ממשיך לנסוע ונתקע במשאית.

למה?

כי הוא לא יכל להספיק לעצור. הוא ראה את המשאית מקדימה.

לא. המשאית עצרה בבת אחת, מאחוריה ממש היה האוטובוס, והרכב, המכונית, בא במהירות עצומה. לא האוטובוס ויש מרחב. אבל הרכב נסע בכזה מהירות שהוא לא היה מספיק לבלום. וככה באמת המשטרה אמרה שהוא לא היה מספיק לעצור.

אז אם בין כל כך וכה היית יכול להינזק מהמשאית,

אז מה אתה בא אליי בטענות? שאני הזעקתי אותך.

גם לו, לא אני הייתי מזעיק אותך, אם לא אני הייתי מזעיק אותך האוטובוס, אם אני האוטובוס, לא הייתי מזעיק אותך,

אז המשאית שהייתה לפניי הייתה מזעיקה אותך.

מה אני אשם?

אם אתה רוצה,

אם אתה חושב שאני חייב לשלם, אז כבר בעל המשאית חייב לשלם לך, בגללו זה קרה.

מי אמר שזה יהיה אוטוי זה?

כנראה אם רכב נתקע בעוצמה במשאית, היה קורה לו לא פחות מאשר אם היה נתקע באוטובוס.

בכל אופן, מספק,

מספק, בן-גורי אי אפשר לחייב אותי, אולי היה קורה לך אותו דבר במסעים?

זה מה שהוא טוען, בעל האוטובוס.

למשל, אם יש פה שלוש בורות,

ואחר כך חפר את הבור הראשון ושני דווקא את הבור הראשונים,

הוא אומר לו אותו דבר. הוא אומר לו, בלי הבור שלך, גם היית נופל בבור אחר כך, אז מה אני הוספתי? כולם יברחו. יפה מאוד, שאלה טובה.

מה אתם אומרים?

הוא אומר לו, אני חפרתי את הבור שלי אחרי שכבר הבור,

הבור הקודם כבר היה קיים והיה חפור,

אז מה הוספתי לך?

אתה נפלת בבור שלי, אבל הבור הזה היה חפור, נכון? אתה שואל טוב. מי שהוסיף תצח קודם. מה? בגלל שהתפח הזה הוסיף לו נזק.

בגלל התפח הזה הוא מת יותר מהר, הוא נזוק יותר, אבל אם לא הוסיף לו נזק...

אבל מה ההסברות המשאית באוטובוס?

כן.

לא, בלי שהמשאית יתרצה, נכון, אז הוא אומר לו, אז בא בעל האוטובוס ואומר, מה, אתה מחייב אותי לשלם לך?

אתה רוצה שאני אשלם לך?

בא למשאית, אבל. בא למשאית, הוא אומר, אני לא הזקתי אותך. האוטובוס הזיק אותך, מה אתה רוצה ממני? אני, אתה לא נתקעת בי, אני לא רוצה מ... למה אני לא הזקתי אותך?

נכון, אבל אני לא הזקתי אותך. אולי זה גרומה, נכון? שאלה טובה.

לא, אני אומר שגם אם... למה הוא רוצה? אבל זה בגללו.

נכון, אבל בגללו לא קרה כלום. אתה לא נתקעת בי, נתקעת באוטובוס.

זה בגללו. טוב, אז תשאל את הרב מה לעשות. כבר אומר בעל, אני לא יודע, אני לא הזקתי אותך. אתה רוצה שאני אשאל אותך? תשאל את הרב מה שהרב יוצא. אה, זהו, אז בוא נשאל את הרב.

טוב, דבר ראשון...

אבל ידעו, אם יש כמה בורות, והוא חפבור אחד,

אז מה, הוא יכול לטעון בין מילא יותר לחשוב כמו שלי? אולי.

אם הבור הקודם... הצעה הזקת אותו, מציעה אותך איזה בור. אבל הבור הקודם כבר היה קיים, אז הוא אומר, מה אני הוספתי לך בור?

כבר ראית בנגוניזור, אולי, אולי,

אתה לא מסכים.

טוב, שומע את דעתך, עוד מעט נראה בגמרא מה כתוב על הסיפור,

על סיפור דומה לזה.

טוב, נתחיל על השאלה הראשונה,

האם אחד שחופר בור,

האם האוטובוס שעצר ונתקע בו המשאית, האם זה נקרא שהוא עשה בור ברשות הרבים והוא פטור על כלים שנפלו לבור, כאילו הוא פטור על המכונית בגלל שבור פטור על כלים,

או שזה נקרא כאילו הוא הזיק

את המכונית בידיים, זה לא נקרא כמו חופר בור, למה שיהיה הבדל?

עוד מעט נראה, למה שיהיה הבדל?

נראה מה כתוב בגמרא.

גמרא בתחילת פרק הקוינס, כולם יודעים?

קוינס?

תחילת פרק שישי של בבא קמא.

נראה מה כתוב שם, בדף נה עמוד ב',

אמר מר,

נקרא קודם,

אמר רבי יהושע, ארבעה דברים העושה אותם פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.

יש ארבע דברים שמי שעושה אותם,

בייסדי לא יכולים לחייב אותו לשלם,

רק בדיני שמים הוא חייב.

הוא חייב לצאת ידי חובה של הקודש ברוך הוא, אבל בייסדי לא יכולים לחייב אותו לשלם.

אחד מהדברים זה הכופף קמתו של חברו בפני הדלקה.

מה היה הסיפור?

היה אש משתוללת, שורפת, שדי קוצים,

עוד מעט היא מגיעה לשדה של השני שמלאה תבואה.

אבל זה לא בטוח שזה יגיע לשם. למה? כי היא הולכת באלכסון.

היא הולכת באלכסון.

עכשיו בא האיש הזה וכופף את הקמה של חברו, כופף את התבואה,

וככה כופף אותה שיגיע למסלול שהיה אש עוברת.

אז כתוב על זה פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים.

שואלת הגמרא,

למה?

אמר מה? הכופף קמתו של חברו בפני הדלקה.

איך היא דמי?

איך מדובר?

אי לימא דמטיה לברוח מצויה.

אי מדובר שעכשיו, אחרי שהוא כופף את התבואה, התבואה היא גבוהה, בגובה האדם. התבואה הגבוהה היא בגובה האדם.

הוא כופף אותה.

עכשיו הוא הניח או השכיב אותה על הרצפה, עכשיו בא אש ברוח מצויה, ברוח רגילה, האש יכולה להגיע עד התבואה.

למדת איזה פעם את הגמרא הזאת?

כן.

האש יכולה להגיע לתבואה.

עכשיו שואלת הגמרא, האם ברוח מצויה, ברוח רגילה,

האש יכולה להגיע לתבואה בגלל שהוא כופף אותה? בלי שהוא כופף אותה.

בלי שהוא כופף. בלי שהוא היה כופף זה לא היה מגיע בכלל. בגלל שהוא כופף זה מגיע ברוח מצויה.

שואלת הגמרא, בדיני אדם נמי ניחייב.

אז שגם מתחייב בדיני אדם, הרי הוא הזיק לו בידיים.

הוא כופף את התבואה,

ובגלל זה הרוח מתקרבת ומזיקה.

הרוח דוחפת את האש והיא מזיקה, ברוח מצויה.

ברוח מצויה, כמובן ברוח רגילה זה אמור להגיע האש,

אז זה ודאי יגיע לחיטים,

אז הוא הזיק לו בידיים.

למה אתה אומר שבדיני אדם הוא פטור?

ככה שואלת הגמרא.

אלא דמעתי ברוח שינה מצויה,

שהוא לא ידע שזה יגיע,

אז למה חייב בדיני שמיים?

אומרת הגמרא לא, ששמעתי ברוח שינה מצויה, הוא גם חייב בדיני שמיים, כי הוא היה צריך לחשוב שאולי זה יגיע.

רב אש אומר תירוץ אחר, לא משנה. אבל כתוב בגמרא שאם אדם כופף

את התבואה, ובגלל זה הוא קירב את התבואה למקום של המסלול שהאש עוד מעט תגיע, ברוח מצויה,

אז הוא חייב.

נכון? למה הוא חייב?

הוא עשה משהו.

הוא יכול להגיד, אני רק כופפתי את התבואה. שרפתי לכם אותה?

אני לא שרפתי את התבואה,

אני רק כופפתי.

אני כופפתי את התבואה, הלכתי הביתה. אחי, זה בא אש לבד מעצמה והגיע לזה, למה אני חייב?

עשיתי משהו בתבואה,

למה אני חייב? כי בלי הפעולה שלו זה היה ניסה.

נכון.

נו. אז הוא גרם לזה? אז זה גרם, אני גרמתי אבל, זה לא, אני לא עשיתי בידיי.

אומר תוספות ככה,

ככה.

כי אין הבדל בין אם אני מדליק אש שהאש תלך לתבואה שאני חייב,

לבין

אם אני שם את התבואה של השני במקום שהאש בין כה צריכה להגיע לשם, זה אותו דבר.

אין הבדל אם אני מקרב את האש

שתלך לדבר, לחפץ,

לבין אם אני שם את החפץ במסלול שהאש צריכה להגיע. זה אותו דבר, זה נקרא...

בשתיהם קירבתי את זה אותו דבר.

בשתיהם אני חייב, וזה נקרא כמו שעשיתי את זה בידיי.

אז מה אנחנו לומדים מכאן?

שאם אני שם דבר חפץ במסלול של אש, שהאש צריכה להגיע ברוח מצויה, זה כאילו שהזקתי את זה בידיים.

זה לא נקרא שגרמתי את זה וזה נהיה ממילא.

זה לא נהיה ממילא.

האש כבר נמצאת, האש צריכה להגיע,

באופן טבעי האש תגיע לשם, זה נקרא כאילו ששרבתי את זה בידיים,

נכון?

אז אותו דבר פה.

אם אתה הנחת את האוטובוס שלך,

והמכונית עכשיו חייבת להגיע לכאן מילה שהוא כבר לא יכול לעצור,

הוא כבר קודם לחץ על הדוושה, כל הזמן שייסע במהירות עצומה הוא כבר לא יכול לעצור, עכשיו הוא מנסה לעצור, זה לא מצליח לו

מרוב המהירות.

עכשיו זה נוסע במהירות עצומה, הוא כבר לא יכול לעצור את הרכב,

וזה נקרא כאילו שזה יכול להגיע ברוח מצוין, זאת אומרת באופן טבעי זה חייב להגיע לפה,

זה חייב להגיע לאוטובוס, אז אתה הנחת את האוטובוס, אתה לא יכול להגיד שאני רק חפרתי בור.

בור, למה זה אחרת מבור?

כי בור תמיד,

בור זה נקרא אני חפרתי בור ואחרי זה בא האיש,

באה הגדי, באה הפרה והולכת מעצמה ונופלת בבור.

עוד לא קרה את התנופה מקודם שמעיפה את הגדי לבור.

הגדי עוד עדיין צריך ללכת ונופל לבור. זה נקרא שאני לא הזקתי את הגדי בידיים.

זה נקרא אני חפרתי בור והגדי בא מעצמו ונפל לבור.

במקרה שלנו זה...

אבל כאן, אגדי, לא, כאן המכונית לא עשתה אחרי זה עוד פעולה להגיע לבור.

המכונית לא עשתה עוד פעולה להגיע לאוטובוס, הוא לא לחץ עוד פעם על הדפשה.

אלא מה?

הוא כבר לחץ מקודם,

ואחרי זה אתה שמת בור ובתנופה שכבר הייתה קיימת המכונית עפה על האוטובוס.

אז זה ניכר שהזעקת בידיים, כמו שחפרת בור כשכופפת את התבואה

ובאה הרוח ודחפה,

הרוח כבר כל הזמן דוחפת את האש על החפה, על התרועה.

זה נקרא כמו מעשה בידיים.

ברור החילוק?

אתה הבנת את החילוק?

אז ממילא הוא לא יכול להגיד שאני בור ופטור על כלים.

מתי בור ופטור על כלים? כשאדם חופר בור, הוא אומר, אני לא עשיתי כלום, אני לא הזקתי בידיים, רק עשיתי תקלה.

שמתי דבר שאחרי זה בא הגדיעי

או הכבש והולך והולך ונופל בבור.

אחרי זה הוא הולך.

אבל אם כבר יש את התנופה, הכוח כבר קיים,

ואני שמתי פה משהו שבכוח הקיים זה ינזק, אז זה נקרא כמו שהזקתי בידיים.

זה כמו שלקחתי אבן וזרקתי על חפץ, ודאי שזה נקרא שהזקתי בידיים,

נכון?

אותו דבר אם אני רואה אבן שכבר נפלה ואני שם את החפץ

מולה ועכשיו האבן פוגעת בה, אז זה נקרא שהזקתי בידיים, זה אותו דבר,

נכון?

זה נקרא שהזקתי. מה אתה אומר?

מה אתה אומר?

בסדר?

אם זה ודאי שיבוא תקלה זה כבר לא נעשה בידיים.

לא ודאי. אם זה נמצא כבר במצב של הכוח,

הכוח כבר קיים.

הכוח שמביא את התקלה כבר קיים.

זה כבר באמצע הנפילה, זה כבר באמצע המצב שכבר מגיע לבור, ואתה רק שמת את זה, והנה זה יקם מעשה בידיים. אז אני שם דבר שיכול להתגרם על ידי. אם אתה חופר בור ואחרי זה צריך להיווצר פעולה שיכניס את החפץ לבור,

הגדי צריך ללכת לפה,

אז עדיין צריך להיווצר הפעולה שמישהו ייפול לבור. זה לא נקרא שאתה הזקת אותו בידיים, הגדי הזיק את עצמו, הוא הלך.

אתה חייב מדין בור.

אבל זה לא נקרא שאתה, זה לא נקרא אדם המזיק בידיים.

אדם המזיק בידיים חייב גם על כלים.

בור פטור על כלים, למה? כי אתה חפרת בור, ואחרי זה בא מישהו ונפל לבור. הוא בעצמו עשה את הפעולה כשהוא נכנס לבור.

אחר הוא פטור.

אבל כאן אתה הנחת את האוטובוס, וכבר הפעולה הייתה קיימת, כבר נזרק. זה כמו שעף אבן באוויר,

אבן באוויר, ואני לוקח את הכלי זכוכית של מישהו ושם את זה מול האבן.

זה נקרא שהזקת בידיים.

אפילו שעכשיו עזבת את זה.

אתה לא מחזיק. כלומר, עף

פה אבן, ואתה שם את זה על השולחן,

את הכלי, ואתה יודע שעכשיו האבן תפגע בזה. זה נקרא שהזקת בידיים.

כי האבן כבר באמצע התנופה שלה.

אתה משתמש בתנופה שכבר קיימת כדי שהכלי יישבר, זה נקרא שהזקת בידיים.

מה שאין כן, אם אתה הנחת בור,

ואחרי זה צריך מישהו ללכת פה ולהינזק,

זה נקרא בור שפטור על קילי.

אבל זה לא דורם.

כמו שהיה שהוא זרק אבן,

והוא הקריב את הזה.

מצוין.

האבן כבר נזרקה.

נו, ומה הדירה הזאת?

האבן נזרקה, ואחרי זה הקרבתי את הסחורית. אני חייב?

זה מה שכתוב פה, שהאש כבר הלכה.

כמו שכתוב פה, שהאש הלכה. במקום אחר זה היה נזעק כמה שנייה דחק?

זו הייתה הטענה השנייה. אה, זו הייתה הטענה השנייה שבקום אחר נזעקה. אנחנו מדברים עכשיו, האם זה נקרא מזיק בידיים או שזה נקרא כמו חופר בו.

רק עדיין זה לא דומה 100% מכיוון שכאן,

בציור של הגמרא, האש זה המזיק.

המזיק כבר קיים.

האש זה הדבר ששורף.

זה כבר קיים, הוא כבר הולך לשרוף.

אז כשאני מקרב לפה את החיטים זה נקרא שאתה כאילו הכנסת את החיטים בתוך האש. כמו שהכנסת בתוך האש, אז ככה ליד האש, במקום שהאש צריכה להגיע, זה הכנסת בתוך האש.

אבל האש כבר קיים.

אבל כאן זה אחרת קצת, כי כאן אין פה מזיק.

המכונית היא מזיק? לא.

המכונית זה החבר'ה שניזוק.

האוטובוס

הוא לא מזיק.

מה מזיק פה? ההתנגשות של שכם ביחד.

אז אולי נגיד שמכיוון שהדבר שמזיק עוד לא בעולם, אלא צריך להיווצר על ידי ההתנגשות,

אז זה לא נקרא כמו שאתה מזיק בידיים, זה נקרא שעוד לא נוצר התקלה.

אולי נאמר שיש כזה חילוק.

אש זה דבר שמזיק. גם אש היא לא מזיקה. אש היא שורפת.

אש, ההתנגשות ביניהם לתבואה זה... לא. אש זה דבר ששורף. מה שתשים לו הוא ישרוף.

תמיד תלוי. כאן,

כאן, המכונית של נוסעת היא לא מזיק.

היא לא עושה כלום.

האוטובוס מזיק.

כשהמכונית כמו לאוטובוס... כשאתה שם למולה דבר כבד... כשהמכונית כמו לאוטובוס והמכונית לצייסות. אבל צריך גם להשתמש בכוח של האוטובוס,

בחוזק של האוטובוס.

אם תשים לה תבואה, אז לא יקרה כלום לתבואה.

אתה צריך לשים לך משהו בכוח שיקרה תקלה.

אז אולי נגיד שעדיין אין תקלה בעולם, זה לא בגלל שעשית משהו.

בגלל שהאוטובוס... זה טוב, אם מסוררת הם קוטעים את זה זה טוב.

האם מסוררת גבוהה זה לא טוב. זה... נכון, אבל לגבי... האוטובוס קיים... אבל יש את הדבר שמעצמו יש לו כוח להזיק.

האוטובוס קיים, והמהירות של האוטו קיימת אז היא כבר... נכון. אתה צודק שאין סברה לחלק... אתה צודק, אין סברה לחלק. אבל אני אביא לכם גם דוגמה שדומה בדיוק לזה.

בסדר? שלא תגידו שיש חילוק.

יש עוד גמרא, בבבא קמא דף חו עמוד ב', וזה יותר דומה בדיוק לסיפור הזה.

חו עמוד ב', לסוף פרק כיצד הרגל,

סוף פרק שני, כתוב שם כך.

סיפור מאוד מעניין.

אדם

היה למטה,

על החצר שלו היה מזרון,

מזרון מונח.

והוא אמר, יש מזרון,

לקח את הכלי וזרק את הכלי על המזרון.

למה הוא זרק את הכלי שלו על המזרון? הוא היה צריך לעבור דירה.

אז הוא, מה, כל חפץ הוא ירד למטה?

אז הוא שם מזרון וזרק ככה למטה דברים שלא יישברו,

וככה שמים לו את זה ישר על המשאית.

ככה הוא רצה לחסור זמן, כן?

זרק חפצים כבדים,

זרק, נאמר, כלים, זרק כלים.

צלחות, הוא זרק שם אחד-אחד על המזרון. מה קורה לצלחת שעובדת על מזרון ככה? מזרון טוב? לא קורה כלום?

מצוין. מקומה שלישית, הוא זורק צלחת צלחת על המזרון, ולא קורה כלום. מצוין.

עבר שם מישהו והוזיז את המזרון הצידה. וההוא לא ידע.

אז זה שהוזיס את המזרון... אחרי שהוא זרע. לא, אחרי שהוא זרע, כן.

האחד כבר שרק כלי מהקומה השלישית,

ובא מישהו ולא ידע, אז הוזיס את המזרון הצידה. או שכן ידע, הוזיס את המזרון הצידה.

והכלי פתאום רואה שאין לו מזרון, אז הוא מתפוצץ.

מה הכלי עושה כשאין לו מזרון?

מגיע לרצפה ומתפוצץ.

אז זה שהוזיס את המזרון חייב או לא?

חייב או לא?

אומרת הגמרא שהוא פטור.

בואו נקרא את הגמרא.

ואמר אבא זרק לי מראש הגג

והיו תחתיו קרים או קסטות

כן אדם זרק לי מראש הגג והיו תחתיו קרים תחתיו הכוונה למטה ברחוב היה קרים

והוא זרק כדי שזה יצנח על הקרים בא אחר וסילקן בא אחד והוזיז את הקרים

או קדם הוא וסילקן הוא בעצמו ירד למטה והוזיז את הקרים הוא זרק לי של מישהו אחר

הוא זרק כלי של מישהו אחר. זה זה שמעביר את הדירה, הוא זרק את הכלי.

והוא רץ למטה והספיק להזיז את העכרים.

הוא בטוח אחריו. אז הוא גם פטור.

למה? כי הוא אומר, אני זרקתי את הכלי

מייטאם, הביתנא דשד יהיה בזמן שהוא זרק, אומרת הגמרא,

פסוקים מפסקי גירא.

בזמן שהוא זרק לא היה אף אחד שישבור את הכלי, לא היה שום דבר שישבור את הכלי, היה מזרון מתחת.

על מה אתה רוצה לחייב אותי שיזקתי את המזרון?

אני גרמתי נזק,

אני לא הזקתי את הכליבי ידיים.

אבל מתי ש... לא הזקתי את הכליבי ידיים. ואחרי שהוא במקרה השני שהוא עוזב, אז הוא זרק מתי שהוא יודע שאני מבין זרק. אבל בזמן שהוא זרק הוא לא עשה נזק.

בסדר, אבל הוא יודע, הוא מסתובב בחברה. זה באמת לא יפה מה שהוא עושה, ואוכל בדיני שמיים, נכון. למה? אבל בדיני האדם הוא פטור. לא, כשהוא זרק היה מזמן.

עכשיו, למה הוא פטור? כי זה גרמה.

מה זה אחרת בין זה לסיפור שסיפרנו קודם?

מה זה אחרת בין זה לסיפור שסיפרנו קודם עם האש,

שאדם קירב את התבואה למקום שהאש תגיע?

למה פה זה אחרת? הרי גם פה תגידו, אני שמתי את החצר,

את הרצפה של החצר במקום שהכלי צריך להגיע?

למה זה לא כמו מאזיק בידיים?

החילוק הוא פשוט, כי שם אני קירבתי את התבואה.

אז זה נקרא שהבאתי אותה לאש.

כאן אני לא קירבתי את הרצפה שתשבור את הכלי, הרצפה נמצאת.

אני רק הוזזתי את הדבר שהפריע לרצפה לשבור והרצפה שוברת. אני לא קירבתי משהו.

אז זה נקרא גרמא, אני גרמתי נזק, אני לא הזקתי בידיים.

אבל כתוב ברמב״ם שאפילו שזה גרמא,

אבל אנחנו פוסקים שגרמא כזאת חייב, קוראים לזה גרמי,

וכן חייב.

הרמב״ם אומר שהגמרא הזאת הולכת לפי השיטה שסוג גרמא כזו שקוראים לה גרמי פתור,

אבל אנחנו פוסקים שגרמי חייב אז הוא כן חייב.

למה הוא חייב?

מכיוון שזה כן נקרא שהוא הזיק.

ולא אומרים שהוא רק הוציא את המחסום הזה, אלא כן דנים את זה, זה נקרא דינה דגרמית, דנים את זה כאילו כן הזיק.

עכשיו אני שאל את השאלה, מה קרא הסיפור?

היה פה מזיק?

לא.

הכלי הוא מזיק?

לא. הרצפה היא מזיקה?

הרצפה היא ילדה טובה. היא לא מזיקה כשלא זורקים עליה דברים.

מה גורמת הנזק? ההתנקשות בין הכלי לרצפה.

הנה, בדיוק כמו הסיפור שלנו.

מה גרם את הנזק?

ההתנגשות בין המכונית לאוטובוס.

זה נקרא מזיק בידיים.

כמו שכאן כתוב שלפי מי שפוסק שגרמי חייב,

אז הוא חייב לשלם על זה שהוא הזיז את הכרים,

ודאי שפה אם הוא שם את האוטובוס,

עצר את האוטובוס ובגלל זה המכונית שעפה בכוח על האוטובוס נשברה, זה לא נקרא כמו בוז, זה נקרא מזיק בידיים,

נכון?

זה ממש דומה לסיפור.

בסדר? ראיה טובה? אתה מסכים?

כן?

ראיה טובה? מישהו לא מסכים לראיה?

מסכים?

אתה מסכים?

הנה, ראיה טובה שאם

כמו שאדם זרק לי ויש רצפה ואדם גרם שלא יהיה מחסום ביניהם, שלא יהיה תקר ביניהם,

אז הוא חייב.

למה? זה לא טוב.

אותו דבר. פה אדם עצר את האוטובוס ובגלל זה המכונית התנגשה באוטובוס, אז זה נקרא כמו שזה הגבי עדיין.

אבל מי היה מסיימת?

זה עוד, אמרנו שעל השאלה הזו נדבר עוד מעט.

מה עם השאלה השנייה? עכשיו בואו נדבר על השאלה השנייה.

אז השאלה הראשונה נפתרה לנו, שמצד זה שהוא טען שבור פתור על כלים,

זה לא נכון.

אם אנחנו יודעים שהמכונית כבר לא הספיקה לעצור, היא כבר נזרקה בכוח לכיוון האוטובוס, היא לא יכלה להספיק לעצור,

אז הוא חייב.

בסדר.

מה עם השאלה השנייה?

בא בעל האוטובוס וטוען, מה אתה טוען עליי שאני הייתי יכול לנטות הצידה ולצאת מהמסלול שלך ואז

לא היית מתנגש בי,

אז זה ייקח שאני הזקתי אותך.

מה פתאום? אם אני הייתי יוצא הצידה,

היית מתנגש בכוח במשאית. יותר טוב לך מהמשאית?

להתנגש במשאית זה יותר נעים מלהתנגש באוטובוס?

מה אני הפסדתי לך?

אתה מבין מה שהוא טוען? אתה טוען, כן, אני לא הוספתי לך בנזק. המשאית נעצרה לפניי. אז אתה כבר גאה לי מוזר. כן, המשאית נעצרה לפניי.

הבן כבר היית נזהק.

אם היה לגמרי גם נזק מבעל משאית. מה זה אכפת לנו? אנחנו שואלים, לעניין בעל הרכב.

בעל הרכב היה ניזוק אם היה נתקע במשאית? ודאי.

אז בא בעל אוטובוס ואומר לו, מה, אתה טוען עליי שהייתי צריך לצאת הצידה כשראיתי את המשאית עוצרת?

גם אם הייתי יוצא הצידה זה לא היה עוזר לך, אז מה אתה תובע ממני?

אני לא הוספתי להזיק לך. היית נתקע במשאית.

לך תבקש את הנזק שלך מבעל המשאית, מה את רוצה ממנו? אני רוצה להגיד עם הראשון, אוי יופי, אז הנה יש לנו עוד גמרא שנמצאת גם בדף ח׳ וגם בדף יז עמוד ב', נראה את זה בדף יז עמוד ב'.

הגמרא דנה ככה,

באי רבא

דרסה על כלי ולא שברתו

ונתגלגל למקום אחר ונשבר מהו.

אנחנו יודעים שבהמה שהולכת ברחוב, בהמה של מישהו,

הוא צריך לשמור עליה, שלא תזיק.

מה זה ככה?

בהמה הולכת ברחוב, אתה צריך לשמור,

כן?

כן.

במיוחד, אתה צריך להיזהר כשהיא נכנסת לחצר של מישהו,

שלא תזיק שמה.

הבהמה הזו נכנסה לחצר של מישהו, היה שם כלים.

היו שם כלים.

ואיזה כלי עמד שם?

עציץ יפה.

בכניסה עמד שם עציץ יפה.

הבהמה נכנסה שם, העז כזה פרה,

לא, הוא לא פרה אדם, הוא פרה עז.

הוא נכנס שם לחצר

והוא דרס על העציץ,

אבל הוא דרס עליו בכזה כוח, כמו שעז ככה נותן בעיטות, קופץ,

והעציץ לא נשבר.

מה קרה לעציץ?

עף.

הוא לא נשבר עדיין.

הוא עף,

ואחרי זה צנח לרצפה ונשבר.

זאת אומרת, הגמרא עמדי,

אם העז היה דורך עליו ומזיק,

אז הוא היה חייב לשלם.

אבל הדין הוא, אם למשל עז

מעיף אבן על עציץ, דורך על ה... הוא נכנס לחצר של מישהו, דורך על אבן, והאבן עפה על כלי ושברה אותו,

הוא משלם רק חצי נזק.

ככה זה גזירת הכתוב, הלכה למשה מסיני.

משלם רק חצי נזק. למה? כי הוא לא דרך עליו בידיים,

אלא הוא רק העיף אבן שעפה על הכלי ושברה.

למה בכלל חצי נזק?

זה חצי נזק. מה הוא היה עושה לבהמה?

זכירות.

הוא צריך לצבור על הבהמה, שלא אתה... יש כל מה נכנסת לחצר של מישהו אחר. ואם נכנסת אתה צריך להביא את זה... ואם הם מחוץ?

מבחוץ אתה יושב ברגל ששריים בטוח.

מה הדין כאן שזה הזיק לרשם שרה יוכי? את זה הראש מדבר על זה? לא זה הנושא שלה.

עכשיו אנחנו שואלים את הגמרא, מה הדין, לא אם הוא זרק אבן, לא אם הוא העיף אבן על משהו אחר, על כלי,

אלא הוא העיף את הכלי בעצמו.

הוא נכנס לחצר ודרך על העציץ, והעציץ עף וצנח על הרצפה והתפוצץ.

מה הדין?

האם זה כמו שהוא הזיק את העציץ כבר ברגע שהוא דרך אותו?

זה נקרא שהוא הזיק אותו בכוח שלו?

או לא, אומרים ברגע שהוא עף, הוא עוד לא נזוק.

מתי הוא נשבר?

כשהוא צנח על הרצפה. זה כמו שהוא עיף אבן על כלי,

הוא נשבר אחר כך.

הבנתם את הספק?

כן.

לא הבנת?

הנה, נקרא את זה בגמרא.

דרסה על כלי ולא שברתו, ונתגלגל למקום אחר ונשבר, מהו?

באתר מיקרה אז לינה וגופהו. האם הולכים אחרי ההתחלה ואומרים, בהתחלה כבר הכלי, כשהוא דרך על הכלי,

הכלי אהב באוויר, הכלי הזה סופו להישבר. זה כמו שהכלי שבור, זה נקרא שכבר הזקת אותו ברגע שדרכת.

ואז אתה חייב נזק שלם. כי אתה העפת את הכלי, ברגע שעפת את הכלי הוא כבר הלך להישבר. אפשר לשים אותך אצל מגף.

אבל לא היה אצל מגף, הוא כבר עמד להישבר.

כשבסוף הוא נשבר, אומרים, מתי נגרם לו הנזק הזה?

מההתחלה כבר.

או דילמה בצר תבר מאנה אז דילמה. אם הולכים אחרי שעת השבירה, וזה נשבר אחר כך, ואז הוא פטור,

ואז הוא חייב רק חצי נזק.

אומרת הגמרא, תפשוט למידי רבה.

דאמר רבה, בוא נוכיח את זה מדין של רבה. הרבה אמר דין מאוד מעניין.

דאמר רבה, זרק כלי מראש הגג.

הוא בא אחר ושברו במקל, פטור.

דאמרין אלי מנה טבירה טבע.

אדם זרק כלי מראש הגג.

לא כלי של עצמו.

זרק כלי של מישהו אחר.

זרק כלי של מישהו.

רוצה להזיק לו, לקח את

הכלי שלו, היה לו עציץ יפה, זרק אותו מראש הגג.

למטה.

עכשיו, מה, מישהו רואה עציץ ככה נופל באמצע זה, הוא עמד בקומה שנייה,

עציץ נופל למטה.

במקום החוזה יישבר,

נכון?

בוא נראה אם אני מצליח לצלוף עליו. לקח מקל מהעקומה השנייה, פרח, נתן לה עציץ בדרך ושבר אותו.

במקום החוזה יישבר. מה הוספתי לך?

מה הזעקתי לך? כלום?

מה אמר אבא?

פטור, השני פטור, למה? דאמר למענת וירא טבר, שברתי לך כלי שבור.

הרי כשהכלי היה באוויר,

הוא כבר כאילו שבור כבר, למה? כי בין כל כך לא היה נשבר ברצפה.

אבל יכול להיות שהם הולכים אחרי השעה הזריקה, אבל רבאס סבר שהולכים אחרי שעת הזריקה, לא אחרי השעה שזה הגיע לרצפה.

זאת אומרת, הגמר הטיפשוט מדי רבא.

הנה, מכאן נוכיח את הספק שלנו, שכשזרקת את הכלי זה כבר כאילו שבור.

כך אומרת הגמר. נוכיח את זה מזה.

ברור?

אומרת הגמר, אז גם פה נוכיח שכשהעז

דרכה על העציץ והעיפה אותו, זה כבר ברגע שהעיפה אותו, זה כבר כאילו שבור.

זה נקרא כוח של העז, ואז הוא חייב.

אומרת הגמר, נכון, אפשר לפשוט את זה.

לרבא, פשיט אלי לרבא, מבא אלי. נכון, לפי רבא אין בזה ספק. ברגע שדרכת על העציץ ואהבת אותו, זה כאילו שבור.

אבל לפי רבא זה עדיין ספק.

ספק מה הדין.

מה הדין גם בעז וגם באדם שזרק לי מראש הגג והשני ניפץ אותו בדרך. מה הדין? האם אומרים שברת כלי שבור או שלא אומרים שברת כלי שבור?

בסדר?

מה יוצא הדין?

או זה פשוט, הוא מסתכל אם לכליל אין שווי באוויר.

או, יפה מאוד אתה דן. יפה מאוד אתה דן. אתה דן יפה מאוד.

אז כתוב כאן בגמרא,

עוד מעט אני אסביר מה שאתה אומר.

כתוב כאן בגמרא שאם אתה כבר זרקת את הכלי ובא מישהו ושבר אותו,

השני פטור.

השני פטור, נכון?

הראשון חייב, כי הראשון גרם את השבירה.

אפילו שהראשון בסוף זה לא נשבר מכוחו,

אבל אומרים ברגע שהכלי היה באוויר במצב שזה עתיד להישבר, זה כאילו שכבר נשבר.

כן?

ככה יוצא בגמרא, אבל הגמרא אומרת שזה נשאר ספק.

לרבא פשיטא ליה לרבא מי באי ליה.

נשאר ספק. מה עושים בספק?

מה תמיד עושים כשנשאר ספק?

המוציאים מחברו עליו הראייה. אומרים, מספק אתה לא יכול לחייב אותי לשלם.

כן?

הרמב״ן,

יש לו פירוש אחר בגמרא,

והוא אומר טענה כזו,

או את הטענה שאתה הסתרת.

הוא אומר טענה כזו.

לפי מה שהסברנו עכשיו, וככה זה הפירוש של רש״י, יוצא שהגמרא דנה ככה.

האם השני חייב,

מכיוון שזה לא נקרא שהכלי כבר היה שבור,

אלא ברגע שאף אחד את הכלי אומרים, הכלי עדיין שלם והשני הזיק אותו,

או שאומרים שהכלי עדיין שלם,

וזה נקרא שהכלי עדיין שלם, וזה כן נקרא שהשני הזיק אותו.

זה הספק.

הרמב״ן אומר לא.

השני ודאי פתור.

אין בזה ספק בגמרא. ודאי פתור השני. למה?

כמו שהוא טען.

כשהשני רואה את הכלי באוויר, הוא אומר,

יפה מאוד, כלי אף באוויר עומד עוד רגע ליפול.

כמה שווה הציץ היקר הזה?

לפני כן זה היה שווה 200 שקל, כזה היה הציץ יקר. כמה עכשיו הוא שווה באוויר?

הוא שווה משהו?

כלום.

אז אני שברתי דבר שלא שווה כלום,

ואמרנו, אני פתור.

זה ודאי שפתור. לא זה הספק של הגמרא.

כל הספק של הגמרא הם הראשון חייב.

האם הראשון חייב? האם הראשון אומר,

האם אומרים לראשון, אתה כבר שברת את זה ברגע שהוצאת את זה מהידיים שלך?

או שהוא אומר, לא, אני עוד לא שברתי את זה עד שיגיע לרצפה, זה לא נשבר,

אני עדיין פתור.

זה הספק של הגמרא.

אבל השני ודאי פתור,

כי השני אומר, אני שברתי דבר שכבר לא שווה כלום. אז אולי שהראשון כן חייב. למה? כי הוא הוריד לו את הערך של כלום. אומר הרמב״ן, להוריד את הערך זה גרמה. להוריד את הערך בלי להזיק, פטורים על זה. אדם שגרם לשני, שמוריד לו את העזק בלי לפגוע בעציץ בעצמו,

אלא מסיבות חיצוניות,

אז זה לא נקרא שהוא... חייבים רק על שבירה.

אם זה נקרא שהוא שבר את זה כבר מההתחלה, בידיים, אז זה נקרא שבירה בידיים מההתחלה. אבל אם לא,

אז זה נקרא שהוא לא הזיק לו,

והראשון פטור. אז כל הספק של הגמרא זה אם הראשון פטור,

אבל השני ודאי פטור.

עכשיו בוא נראה בציור שלנו.

בא בעל האוטובוס וטוען,

אני לא הזעקתי לך כלום.

למה לא הזעקתי לך כלום? כי בין כה וכה, אפילו אם הייתי סוטה הצידה,

היית נזעק בראשון,

נכון?

היית נזעק בראשון.

זה כמו הציור שלנו.

בסדר,

אם היית סוטה הצידה זה כמו שנזעק בראשון,

זה כאילו שנכנסת אחרי שהמשאית עמדה להתנגש עם האוטו. נאמר שהיו פה בהתחלה רק הרכב,

המכונית והמשאית.

בא בעל האוטובוס ונכנס ביניהם.

המשאית נתקעה.

עכשיו הרכב כבר לא יכול לעצור יותר, הוא עומד להתנגש במשאית.

בא בעל האוטובוס ונכנס באמצע. זה בדיוק הסיפור של הגמרא הזאת.

בדיוק אותו סיפור.

המכונית כבר עמדה ודאי להישבר מהמשאית,

באה האמצעי ונכנס.

והוא שבר את הרכב. הוא שבר את המכונית.

זה בדיוק כמו שאדם זרק כלי מהגג

והוא עמד להישבר ובא השני ושבר אותו באמצע הדרך. זה בדיוק אותו דבר.

שלפי הרמב״ן ברור שהאמצעי פתור. למה?

כי הוא אומר כבר לא היה לך ערך למכונית שלך.

המכונית שלך כבר לא שווה כלום, כבר בן קומדה להינזק. אני לא אספתי להזיק לך כלום.

לפי, לא לפי הרמב״ן, לפי הפירוש של רש״י,

אז זה ספק בגמרא אם השני חייב או לא.

אבל אף אחד בכלל, מספק צריכים לפתור.

מספק פתור.

מה ההבדל אם הוא פתור מספק או פתור בוודאי? הסיפור של האוטובוס בהתחלה.

שמה? האוטובוס בהתחלה זה כמו שהוא זורק למאגג.

היו האוטובוס בהתחלה.

האוטובוס בין המשאית לאוטובוס בהתחלה. מההתחלה.

כן, הוא היה מההתחלה,

אבל ברגע שהמשאית עצרה... אז זה לא דומה לסיפור שלך. נכון, אבל ברגע שהמשאית עצרה, אז כאילו המכונית כבר עמדה להינזק.

הרכב כבר היה בטוח ניזוק.

אפילו אם האוטובוס היה סוטה הצידה,

אפילו אם האוטובוס היה סוטה הצידה היא הייתה ודאי ניזוקת.

זה כמו שיש בן אדם בקומה שנייה מחזיק מקל,

ומישהו זורק על המקל מקומה שלישית.

כן,

אבל הבא בעל המקל ואומר, גם אם אני לא הייתי שובר אותו,

זה היה ניזוק גם מהרצפה, אז מה הוספתי לך?

על הראשון, עידן.

הוא זרק על המקל.

נכון, אבל כאן הראשון לא אשם, הראשון זה הרכב, הוא לא אשם.

כאן אנחנו דנים עם הרכב, בין כה עמד להינזק. אומרים, כן, בין כה עמד להינזק, כי הסבבה שהמשאית עצרה,

כבר הרכב נזרק על המשאית.

מה שהאוטובוס היה באמצע,

זה לא משנה כלום. בין כה וכה, המשאית כבר גרמה את הנזק.

האוטובוס יכל עוד לסטות הצידה, בסדר, כאילו שהוא סטה וחזר, אז מה?

אם הוא היה סוטה וחוזר, הוא גם היה פטור.

אז אם הוא לא סטה, בטח שהוא פטור.

הוא לא הוסיף שום נזק.

מה ההבדל אם אנחנו אומרים, לפי שיטת הרמב״ן האמצעית פטור לגמרי, ודאי.

ולפי שאר השיטות,

אז זה רק מספק.

מה הנפקא מיני אם הוא פטור מספק או בוודאי?

הנפקא מיני אם הוא תפס, עם תפיסה מועילה.

כי אם זה רק מספק, אז אומרים, אם הוא מספק אתה לא יכול לשלם, אי אפשר לחייב אותך לשלם. אבל אם הוא תפס לו כסף,

אז אומרים, עכשיו מספק אתה לא יכול להוציא מזה שהוא תפס, כי אולי כן חייב לשלם.

אבל לפי הרמב״ן, אז הוא ודאי פטור.

כן?

עכשיו מה הדין אם נהג האוטובוס חייב או לא? אולי נהג המשאית חייב?

נהג המשאית חייב?

כאן אנחנו אומרים שהראשון חייב.

לא, כי הוא לא ספק.

הראשון חייב.

לפי הרמב״ן, ספק הוא מאוד... האדם שזרק לי מראש הגג,

זה ספק בגמרא, נכון?

לא, זה לפי כולם ספק בגמרא.

ומחלוקת רבי ורובי.

מחלוקת רבי ורובי, אבל אנחנו לא יודעים כמו מהלכה, מספק פטור.

ככה כתוב בשח, שמספק פטור.

אז גם הראשון מספק פטור, נכון?

ויותר מזה, אם המשאית נתקעה בלי כוונה,

אם המשאית, נאמר, הייתה לה תקלה ופתאום היא נעצרה,

אז הנהג שלה לא עשה שום תקלה, זה המשאית עצמה עשתה את זה לעצמה.

הנהג לא הוא הניח את התקלה, המשאית נעמדה מעצמה.

אז ודאי שהמשאית פטורה.

אבל אנחנו מדברים, אפילו שהנהג כן העמיד את המשאית בכוונה, הוא כן שם שמה,

אז הוא גם פטור מספק,

כי זה ספק בגמרא אם בתר מעיקר אז ליאור בתר תברמנה,

האם הולכים אחרי שעת תחילת הנזק או אחרי שעת סוף הנזק,

אנחנו רואים

שהאם בשעת הזריקה כבר נקרע שנגרם הנזק,

אם בשעת הזריקה שנקרע שנגרם הנזק, אפילו אם בסוף האמצעי שעבר, הראשון חייב.

אותו דבר פה, אם זה נקרא

אט בשעה שהמשאית נעצרה והרכב נזרק, זה כבר כאילו שנגרם הנזק, אז הראשון היה צריך להיות חייב.

אפילו שבסוף האמצעי שווה, אבל לא הוא שווה.

אבל זה רק ספק בגמרא, ולכן מספק, פטור.

עד כאן השיעור.

תודה רבה.

חזק וברוך.

חזק וברוך.

חזק וברוך.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש,

תודה רבה לך.

אדוני היושב-ראש,

אדוני היושב-ראש,