שאלה שבועית עולמית - הרב שאול שטראוס - מס' 2

- - - לא מוגה! - - - 

שאלה א',

ראובן שאל מכונית משמעון לנסוע בה,

יש פה הדגשה למילה שאל,

באמצע נסיעתו קפץ ילד לכביש,

ראובן בלם פתאומיות כדי להימנע מלפגוע בילד,

משאית שנסעה מאחוריו לא שמרה מרחק,

פגעה במכונית בעוצמה מאחור והזיקה לה.

ראובן העמום לא הספיק לרשום את פרטי המשאית שפגעה וברחה,

אז אם אילה באה למכונית

לא הייתה לו אפשרות לגבות מהביטוח של המשאית.

אז האם חייב ראובן לשלם

לשמעון על הנזק שקרה למכונית אשר עולה?

זו השאלה הראשונה.

האם ראובן חייב לשלם על הנזק שקרה למכונית?

מדובר במכונית שאולה.

שאלה שנייה,

מה יהיה הדין

אם ראובן לא שמר מרחק היהוט

וכאשר המכונית שלו לפניו בלמה,

הוא יתנגש בה ונזעוק?

זאת אומרת שפה מדובר שראובן לא היה בסדר,

הוא לא שמר מרחק כמו שצריך,

אז ברור שהוא צריך לשלם, אבל מה?

שמעון תובע ממנו את הנזק,

ראובן אומר, יש לך ביטוח.

הביטוח אומר, תתבע את ראובן,

ושמעון תובע את שניהם, מי צודק?

זאת אומרת, יש פה שאלה

מי צריך לשלם, במקרה השני, מי צריך לשלם, האם

זה ששאל את המכונית, שהוא הזעיק את המכונית בעצם,

או הביטוח,

או ששמעון יכול לתבוע משנייהם לקבל גם מהביטוח וגם מראובן?

זו השאלה.

מה אתה אומר?

במקרה הראשון, אני חושב שהוא לא אמור לשלם.

מה?

שהוא חייב לשלם, למה?

מה?

הוא חייב לשלם.

לא, נאמר שהוא לא אמור לשלם.

למה הוא לא אמור לשלם?

בגלל שהמציא כתבתי.

על המעשה אתה שואל.

נכון, למה? אתה חייב אונסים, בסדר.

מה, גם אם הוא שוחרר לי? מה זה אונסים? מתה כדרכה. יש לך יותר אונס מזה?

מתה כדרכה זה לא משחרר לי. מה זה משנה?

זה לא מתייחס. אבל אני ממנו לא יכול לדבור, נכון?

אתה מכיר את הגמרא במסכת בבא קמא בדף י' ג' עמוד ב' למטה.

יש שם גמרא שאם השור של השואל נגח את השור של המשעיל,

אז השואל,

סליחה, אם בא השור מהעולם ונגח את השור של המשעיל,

אז המשעיל בא לשואל וגובה ממנו את הנזק.

זה לא מעניין אותו. אתה תסתדר איתו, אני מכיר רק אותך.

השאלה אם זה נקרא שור מוח, מה זה שור?

לא, שור מהעולם, שור של מישהו אחר, שחייב לשלם.

אבל המשעיל אומר לשאול, אני מכיר רק אותך,

לא מכיר אף אחד אחר. זה ברור שבבחינת שואל,

זה שנהג המשעיל לא בסדר,

אני אשאל את שאלה אחרת.

השאלתי לך משהו, גנבו ממך את זה, מה אתה השם, גנבו ממך?

שדדו ממך את זה. מה ההבדל? מה ההבדל בין שודד,

מישהו שדד ממך את הדבר,

לבין אם המשאית פגעה בזה מאחורה.

אותו דבר, מישהו אחר עשה לך את זה.

אתה רואה שבשדידה,

מה שנקרא בתורה שבויה,

אז שואל חייב.

זה אונס.

אז השאלה פה, האם ראובן חייב לשלם על הנזק

שקרא למכונית השאולה?

אז מה אתה אומר עכשיו?

נו, אז מה בעצם הבעיה? למה שבאמת הוא לא יכל לשלם?

לא יודע, אני שואל.

בואו נראה מה יצא.

ראובן, הוא שאל מחברו.

זה מה קפץ ילד בכביש?

האמת היא שהפרטים לא כל כך משנים.

מדובר פה באונס גמור,

והשאלה היא האם ראובן חייב לשלם שימונה או לא.

האם הוא חייב לשלם לשימון? מה? על המכונית.

המכונית יזוג לה.

האם ראובן חייב לשלם או לא?

הוא חייב לשלם או לא? בסדר, נראה, אולי לא.

מה אתה אומר לחנן?

מה אתה אומר, הוא חייב לשלם או לא חייב לשלם?

תראה מה שהוא חייב.

שראובן חייב לשלם על המכונית?

כן. למה? יש חוק.

איזה חוק?

שמי שפגע מאחורה הוא אשם.

לא, אבל המשאים פגע מאחורה והיא ברכה.

לא, זה בטוח שהוא אובן לא אשם בתאונה הזאת.

אתה מדבר על חלק השני או על חלק הראשון?

אתה מדבר על חלק השני.

תסתכל על השאלה הראשונה, חנן.

בזמן הנסיעה שלו קרה נזק, אתה צריך שלם, אני לא יודע כלום. אתה אומר שואל.

מה? אתה אומר שואל, שואל חייב אומצים, אתה לא אשם. מה היה, למה לא אכפת לו שהוא לא אשם בכלל? נכון, זה מה שאתם טוענים, בסדר? בואו נראה את הסוגיה עוד מעט ונראה שזה לא כל כך פשוט.

בואו נעבור לשאלה השנייה עכשיו.

שאלה השנייה,

אתה אומר שהוא אובן חייב לשלם, אבל יש לשימון ביטוח,

שייקח מה ביטוח.

אז כבר נניח שאם יש ביטוח זה עובר על ההשתתפות העצמית,

זה ה... או,

זה נידון, זה נידון להשתתפות עצמית,

אבל אנחנו לא מדברים על ההשתתפות עצמית.

ההשתתפות עצמית, לכאורה, זה פשוט

שאובן יצטרך לשלם, כן? מה הוא ישלם לו אם ההשתתפות עצמית? הוא יגיד לו, מה אתה רוצה?

לא.

שמעון בא לאובן ואומר לו ככה, תשמע, אתה שאלתם לי מכונית.

נכון, יש לי ביטוח מקיף,

‫הם משלמים לי הכול, אני לא צריך לשתף. - אבל הביטוח הוא שלי. מה, מה, מה, איזה מחוסקות המתאלה? ‫אתה שילמת את הפרמייה או אני השילמת את הפרמייה? - הביטוח הוא לא עליך, אבל לחברה או לאט או פה.

- סליחה, מי שילם את הפרמייה?

- אני.

לכל השנה. גם אם עכשיו לא היית מלווה, עדיין היה נשאר ביטוח. גם אם האוטו היה הולך לזבל, העוד לא נשאר ביטוח. נכון, נכון. אבל הבעל המכונית אומר לשואל... אני לא מבין, זה נהנה וזה לא חסר. הוא גם משלם על החודש. אני רוצה לענות פעמיים.

אתה שואל, אתה הזרקת לי את האוטו, תשלם לי.

אני אקח מביטוח מה שאני אקח, מה זה נוגע אליך?

הוא צריך לשלם על מה שהוא נחסר.

הוא לא אומר, על מה שהוא נחסר. זה יכול להיות נקודה.

הוא צריך לשמור על זה. על מה הוא נחסר? ימים של התיקון?

אולי שלושה ימים של התיקון.

זה נחשב שזה גרמה, זה הוא לא יכול לבעוט.

כי זה נקרא שבט.

הוא השבית לו את האוטו לשלושה ימים. נכון, אבל על השבתת אותו לא משלמים.

שבט משלמים רק על השבתת בן אדם, לא על שבתת האוטו.

ואם אני לוקח בן אדם ושם אותו... לא מבין, הביטוח הזה הוא קיים.

בלעדי שראו בן לקח והוא גם לא בן לקח. הביטוח קיים. אז מה?

לא הבנתי.

אז אדוני, תן לחברת ביטוח לשלם במקומי. בשביל מה אני נוסע באוטו עם ביטוח?

אתה, סליחה, אתה עשית איזה הסכם עם החברת ביטוח?

לא. אתה נוסע עם אוטו עם ביטוח? אני עשיתי הסכם איתך, שאלתי אותך על אוטו זה מבוטח, כן. יש תעודת ביטוח. סליחה, סליחה, סליחה. תודה. יש רישיון? אתה לא שאלת אותי, שאלת אותי אם האוטו זה נוסע כחוק. יש טסט. ביטוח חובה, ביטוח חובה זה מספיק.

מה נוגע לך? ביטוח מקיף זה הסכם שלי עם החברה.

אני רוצה להרוויח ממך, ומהם, מה יש?

מה אכפת לך שאני מרוויח מהביטוח?

אתה הזקת לי את האוטו, תשלם.

אם לא היה לי... נכון, אני מסכים איתך. אם הוא שאל אותו מראש,

יש לך ביטוח, מגיב, הוא אמר לו כן, ברור שהוא לא יכול לתבוע ממנו.

כן? כי על דעת כן לקחת אותו. הוא לא שאל אותו כלום.

הוא שאל אותו אם האוטו נוסע כחוק, הוא אמר לו כן.

באוטו, אתה יודע שלא מחזיקים ביטוח מקיף באוטו, נכון?

מחזיקים את התעודה של ביטוח חובה, נכון? זהו.

הוא לא ידע אם יש ביטוח מקיף או לא, וזה לא היה כלול בהסכם שלהם.

עכשיו אתה מבין את השאלה?

אבל הוא גזלן אם הוא לוקח ממנו. למה הוא גזלן?

למה אכפת לך ממנו? הוא לוקח מחברת ביטוח אז הוא גזלן.

ככה, חברת ביטוח מפתחת איתי על דברים כאלה.

נכון, אבל אם אתה נוהג,

נוהג את זה לכל נהג. לא, לא, מדובר שהפוליסה מכסה כל נהג. אם היא מכסה כל נהג, אז זה אמורה,

החברת ביטוח יודעת שאם ינהג עוד בן אדם בהסכם,

הוא פשוט בא לגזול ממני, למה שאני אשלם עם החברת ביטוח שלך,

מוכנה לשלם עלי? היא לא משלמת עליך, היא משלמת לי על האוטו. עליי גם. על האוטו היא משלמת. היא משלמת, אבל למה? אם אני נפגעתי בחובה... אני אעשית איתך הסכם, אני אעשית איתך הסכם. אבל אתה לא שילמת. שאם אני אקפוץ, אני עשיתי הסכם. אבל החברה מוכנה, בגלל שההוא משלם כל חודש לתת לכל נהג כיסוי.

אתה יודע מה, אלחנן, בואו נשאיר,

בואו נתקדם אלינו כל כך הרבה זמן היום.

תכף תראה סוגיות מאוד מעניינות בנושא הזה.

אני חושב שהחלק השני יותר מעניין אותך, נוראי.

נכון?

בואו נעבור לחלק הראשון קודם כל.

אולי נפתור את החלק הראשון לגמרי, ואחרי זה נעבור לחלק השני.

טוב, נתחיל את הגמרא. קודם כל, ציטטתי פה רק את המשנה של ארבעה שומרים, בשביל שניכנס לעניינים.

ארבעה שומרים הם, יש ארבעה סוגי שומרים.

שומר חינם ושואל,

נושא שכר והסוחר.

למה זה כתוב בסדר הזה? למה לא כתוב? אנחנו תמיד שמדנו בבית ספר, בחיידר. איפה הסליחה?

בצד השני של העמוד.

צד השני של העמוד הראשון.

אנחנו תמיד למדנו שהדרגות הן שומר חינם,

שומר שכר, סוחר שואל, כמו הסדר בתורה.

למה המשטרה כותבת בסדר הזה שומר חינם והשואל,

נושא שכר והסוחר?

אז אומרות תוספות במסכת בבא קמא,

בגלל ששומר חינם ושואל, שניהם הדינים שלהם מוחלטים יותר,

כמו שהמשנה תגיד עוד מעט,

ואילו שומר שכר וסוחר, הדינים שלהם חלק חייב חלק פטור.

לכן כתבו אותם אחר כך.

בואו נראה את המשנה הלאה.

שומר חינם נשבע על הכל.

זאת אומרת, שומר חינם נשבע על כל הטענות

שהוא טוען שקרו בגלל שהוא היה שומר, למשל גניבה ועבדה,

למשל אונס.

שואל משלם את הכל, שואל חייב גם על גניבה ועבדה וגם על אונס, הוא פטור רק

ממתה מחמת מלאכה, נראה תכף בגמרא בהמשך.

נושא שכר והסוחר הם באמצע.

הם נשבעים על השבורה, על השאויה ועל המתה, זאת אומרת על אונס.

אלה שלוש דוגמאות של אונס,

שבהימה נשברה או שהיא מתה או שהיא נשבתה, הכוונה שוד מזוין,

ומשלמים את העבידה ואת הגניבה. אבל אם קרה גניבה ועבדה,

אז נושא שכר, שומר שכר וסוחר צריכים לשלם.

זה המשנה.

נבוא ישר

לגמרא בפרק שמיני, בעמוד הבא.

לקראת סוף העמוד, היבה יעלוהו.

אין בעיה לו.

כחש בשר, מחמת מלאכה, מים. מדובר פה על שואל.

אדם שקיבל בהימה,

פרה, שור לחרוש בהם,

והוא העביד אותם

כמו שהיה בהסכם,

והבשר, הבהימה, הכחישה, היא נהייתה יותר רזה,

היא נהייתה שווה פחות.

‫אז שאלו בני הישיבה, מהי, מהי יהיה הדין?

‫דייקו חכמים.

‫אמר לי האומר רבנן

‫ואבחילקיה ברי דרב אביה שמיה.

‫אמר להם

אחד התלמידים שנקרא בשם אבחילקיה, ‫הבן של רב אביה,

‫אז הוא שאל שאלה רטורית.

‫מה השאלה שלו?

‫מכלל דכי מתה, מחמת מלאכה מחייב. ‫אם אתם מסתפקים רק

‫אם היא הכחישה, מחמת מלאכה, ‫זאת אומרת שפשוט לכם,

‫שאם הבהימה מתה, מחמת מלאכה, ‫מה יהיה הדין? יהיה חייב.

‫הרי זה לא נכון.

‫שואלת הגמרא, ‫נימה לאו לאו קמה מחילת השאילתה,

‫שיגיד השואל,

‫אני לא לקחתי ממך את הבהימה ‫כדי להעמיד אותה ‫מתחת לקילה, מתחת לאפיריון,

‫או לפי פירוש אחר, ‫לשים אותה באיזה כלא,

‫לקחת אותה בשבילו לעבוד.

‫לכן זו סברה שצריך להיות פטור, ‫מתה מחמת מלאכה.

‫אלא אמר רבא, באמת רבא מסכם את העניין,

‫לא מבעיה, לא צריך לומר,

‫שכיחש בשר מחמת מלאכה לפטור. ‫לא צריך להגיד לי, ‫שאם הבשר הכחיש בה מחמת מלאכה שהוא פטור,

‫אלא אפילו מתה מחמת מלאכה, ‫אנאה מפטור. ‫אפילו אם מתה הוא גם יהיה פטור. למה?

זה אמר לי,

‫לאו לא הוקמה בחילת השאילתא. ‫כי אומר השואל לבעלים,

‫לא לקחתי ממך את הבהמה ‫כדי להעמיד אותה בקהילה.

‫עכשיו,

יש פה בעצם בעיה גדולה,

‫שהיא בעצם תשנה לנו את כל התמונה ‫של הנושא של מת מלאכות מלאכה. ‫בעצם,

אם אנחנו נשאל שאלה,

‫מה יותר אונס,

‫אם היא מתה מחמת מלאכה ‫או שהיא מתה מעצמה, מתה כדרכה?

‫כל בר-דעת יגיד. ‫-מתה כדרכה. ‫-שהיא מתה כדרכה, זה הרי אונס ‫הרבה יותר גדול, נכון?

‫אז אם אילא,

‫אם במתה כדרכה

השואל חייב,

‫אז אם היא מתה מחמת מלאכה, ‫וודאי שצריך להיות חייב. ‫איזו סברה זאת,

‫לאו לא הוקמה בחילת השאילתא,

‫לפטור אותו מת במחמת מלאכה?

‫משה, על הימים האלה אתה מוותר בשאלה.

‫-על הימים האלה אתה מוותר בשאלה. ‫את כל הכלול, מה שאין לך. ‫השאלה כזאת, את כל הסיכונים, אתה נותן לו.

‫רגע, אנחנו מדברים עכשיו על הפרה. ‫-על פרה.

‫-מת המחמת. ‫-פרה שמעת רמת מלאכה, כן.

‫כמו שאני אוותר על הימים האלה, ‫ואני לא עובד בזה.

‫נו. ‫-ואני נותן לזה. מה פתאום פעם? ‫אתה מוותר בזה, אתה נותן לזה. ‫-מי מוותר למי?

‫המשיל השואל. ‫נו.

‫אז זו סיבה שהשואל יחיהו או שהיא פתוח? ‫-אז אותו דבר, הוא נותן לו, ‫על כל הסיכונים ועל כל מה שכלול בימים האלה,

‫תוצאה מה... ‫-אז למה מת הכדרכה לא? ‫מת הכדרכה זה גם סיכון, לא? ‫-תוצאה מהמלאכה, כל מה שכלול במלאכה. ‫מה הכלול במלאכה ש... אתה יודע, ‫אם זה כלול שתיקחה שם בשר, ‫זה נתתי לך, ‫אם זה כלול שיכולה לעמוד ככה במלאכה. ‫מה הסברה בזה? ‫ולמה אם היא תמות מעצמה ‫הוא לא כולל בזה?

‫זו לא שאלה, זה לא... ‫זה יכול להיות הסבר נוסף, ‫אבל אני רוצה לעמוד קודם כול ‫על הסבר של הרמב״ן.

‫הרמב״ן פה אומר לשון כזאת.

‫הוא אומר ככה, הוא אומר, אין לכם את זה, ‫הוא אומר ככה.

‫וודאי ששואל היה צריך להיות חייב ‫במת המחרת מלאכה.

‫אבל בשביל מה הוא לקח את הפרה?

‫הוא לקח אותה בשביל לעבוד.

‫אם הפרה לא יכולה לעבוד ‫עם מת המחרת מלאכה,

‫זאת אומרת שזה לא מה שלקחתי.

‫זה כאילו מקח טעות בשאלה.

‫האם לקחתי את הפרה הזאת כדי לעבוד, ‫היא לא יכולה לעבוד, ‫אני צריך להיות פטור. ‫-היא יכולה או מה? ‫-היא לא יכולה, ‫עובדה שהיא מת במחרת מלאכה.

‫האם לקחתי אותה לחרוש את השדה שלי, ‫נכון?

‫אם היא לא יכולה לעשות את העבודה הזאת, ‫אין לי מה לעשות איתה, נכון?

‫אני חושב שיש פה מקח טעות ‫על עצם השאלה.

קרה לה עכשיו משהו שהייתה לו כבר... אם היא מתה שלא מחמת מלאכה, יהיה חייב. כן, שיהיה חייב, תהיה חייב. למה, יהיה חייב? בטח כדרכה.

לא נגעתי בה, אני רציתי לקחת אותה לעבודה.

זה לא קשור לעצם השאלה.

הרי כל בעל חיים מגיע יום של איזה יום אחד, כן?

אז אם היא לא מתה מחמת מלאכה,

אז בעצם על זה גוף התורה אמר שבן אדם שואל חייב.

זה, אין לי בעיה עם זה.

הרי... למה? אם מתה מחמת מלאכה, פטור?

אם אני לוקח ממך פרה,

אני יודע שהפרה הזאת יכולה לעמוד יום אחד?

כן. זה יכול לקרות גם באמצע עבודה? זה יכול לעמוד גם אצלו, אצל הבעלים. נכון.

אבל... למה השואל יהיה חייב גם?

השואל יהיה חייב בגלל שקרה אצלו. אז זה התורה אחי והלאונס.

אם אני פוטר אותו ממתה מחמת מלאכה? כי מתה מחמת מלאכה זה בגוף הדבר שאני שאלתי אותו.

בגוף הפעולה ששאלתי את זה לפעולה מסוימת.

אם זה לא ראוי לפעולה הזאת...

כל האונסים, איך טוב, איך חייבו?

מתה בגלל כך לא נגד איבה בכלל.

כמו שאם מתה אצלו... אבל... על זה גוף התורה אחי עברת. התורה, חז״ל מגדירים את זה, שואל,

זה קצת כמו גזלן אפילו.

כמו ש... בגלל ש... בעצם הדבר הזה הגיע אליך, אתה חייב להחזיר לבעלים אותו דבר.

כמו שהוא קונה.

זה קניין. זה סוג של קניין מסוים.

אתה קונה את זה, זה שלך, אתה צריך להחזיר.

כל העניין של חיוב ואונס זה לא פשוט. זה לא משנה אם זה שוד או שבירה,

שבירה או מוות.

כל העניין של אונס הוא צריך להיות פטור. אם אני פוטר אותו מתה מחמת מלאכה.

אבל זה לא אותו דבר. לא, כי מתה...

לא, זה הגזירו את מה שאמרנו אומרים שלו.

וכשמתה מחמת מלאכה,

זה בעצם,

זה מוכיח שבעצם כל השאלה שלקחתי זה הטעות.

כאשר ברור שאם אני לוקח פרה כדי לחרוש את השדה שלי,

והיא לא מצליחה לעשות את זה, זאת אומרת זה לא מתאים לי לעבודה.

אם זה לא מתאים לי לעבודה, אני צריך להיות פטור.

הוא ודאי שהדין היא מתה כדרכה. המתה כדרכה זה לא קשור לעבודה.

או אני רוצה, לקחתי אותה לעבוד, היא לא יכולה לעבוד.

או היא לא התחילה לעבוד בכלל. זה לא טוב. כאן התחילה לעבוד.

כאן המדינה התחילה לעשות כלום.

ובכל אופן יהיה חייב.

הוא מוסיף עוד משפט, ואני אקריא את הרמב״ם, אולי זה יעזור לך המילים שלו.

ויש לומר, דשואל,

ודאי חייב באונסין,

אבל לא בפשיעה דמשאיל.

וכאן משאיל פשע בה,

שהיא שילה למלאכה, והיא אינה יכולה לסבול אותה.

כיוון שבאת מחמת מלאכה, חטאוף צנע דמלאכה, שהיא מתה מחמת,

הקושי של העבודה.

וראיתי בספר הרמזל, הוא מתכוון לרמב״ם,

מתה בשעת מלאכה וטעות הוא.

זה הלשון של הרמב״ם.

אז מוסיף, המילה הזאת של פשיעה, זה מתרץ על השאלה שלך.

זה לא קשור לפשיעה.

זה כבר לא קשור לפשיעה שלהם, מה שיהיה.

אז זה התורה חייבת השואה.

זאת אומרת, מתה מחמת מלאכה,

היא לא חייבת למות באותו רגע? היא צריכה למות מחמת הקושי של העבודה. היא לא חייבת למות באותו רגע, היא יכולה למות גם בעוד שעה.

אבל אם הוא ראה שקשה לה הוא עבד איתה, מה? תראה, אם הוא ראה שקשה לה הוא ממשיך לעבוד איתה, הוא לא בסדר, אבל הוא עבד, תראה, בן אדם עסוק בחרישה, עכשיו הוא לא, כל פעם הוא הולך לראות את זה,

עושה לפרוט שמרוט שהוא מודד לה את החום.

זה לא...

כן, בואו נמשיך הלאה את הגמרא עכשיו.

ההוא גברא

דשאיל נרגא מחבריה. היה אדם ששאל גרזן מחברו.

איתבר הגרזן נשבר בפשיעה.

אטא לקאמי דרבא אמר ליה, הוא אמר לו, זיל אייטי סיידי דלעפשנית ביה ואיפטר.

לך תביא עדים

שלא שינית בשימוש של הגרזן,

שזה היה באונס,

ואז תהיה פטור. למה? בגלל שזה מת במחרת מנחה.

שאלתי גמרא וילק עשה ידי מאי,

ואם לא יהיה לו עדים, מה יהיה הדין?

על אבי ראיה, תשמע, דאו גברא, דשאי אל נרגא מחברי, היה אדם ששאל גרזין לחברו

ואית בהפוזת פשיעה, לא באונס

עתה לקמאי דרב, אמר לי זית שלימי נרגא מעלי, הלך תשלם לו גרזין שלם.

אמר לי רב כהנא ואווסי לרעב, דינא אחי?

אבל הוא יכול לתת לו את השברים, הוא יכול להוסיף לו

את ההפרש.

ושת תקרב,

והלכתה לכן ההלכה היא, כי רב כהנא ואווסי

דמהדר ליטברי,

כשהוא מחזיר לו את השברים של הגרזין,

הוא ממל יעלה דמי מנהר, הוא צריך להשלים לו את השווי של הכלי שהיה שווה קודם.

זה אם אין לו עדים או שהוא לא יכול להישבר.

ההוא גברא, תכף נגיע למעשה שהוא מאוד מעניין אותנו,

ההוא גברא דשאי דבלה מחברי, היה אדם ששאל מהשני דלי,

דלי שממלאים בו מים מהבאר.

אית בה, הוא נשבר מחמת המלאכה,

עטה לקמי דרפאפא, הוא בא לפני רפאפא לשאול אותו מה הדין,

אמר לי, הייתי סא די, לך תביא עדים, גלושינית בה ואיפתר,

שלושינית בשימוש

של הדלי,

ואז תהיה פתור.

עכשיו נראה את הסיפור שאנחנו רואים, זה מאוד חשוב הסיפור הזה עכשיו.

ההוא גברא דשאי שונרא מחברי.

אדם שאל מהשני חתול, למה הוא צריך חתול?

בשביל לטפל בעכברים.

חבור עליה, אך ורבה וקטלו.

העכברים עשו אגודה אחת,

מאה העכברים התנפלו על החתול והרגו אותו.

יתיב רב אשי וכמבאי אליה,

רב אשי ישב והסתפק בנושא הזה,

מה יהיה הדין?

כי אי גבנא מאי, מה יהיה הדין במקרה כזה? האם זה נקרא מת המחמת מלאכה?

כי מת המחמת מלאכה, אדם מי? האם זה נקרא שהיא מת המחמת מלאכה ולכן

השואל יהיה פטור או לא.

אמר לרב מרדכי אל רב אשי,

אמר לו רב מרדכי אל רב אשי,

יכול להיות שהיה פה חוסר צפייה שהעכברים התארגנו.

מה?

בגלל שהמלאכה של חתול, כמו שאתה אמרת, זה לא מצוי שחתול יפול בידי עכברים.

הוא היה צריך לעבוד כמו שצריך ואז זה לא היה קורה.

אבל זה לא מכך טעות.

מה? זה מכך טעות, בגלל שהחתול לא עשה את מה שצריך.

הוא לא חשב על זה.

החתול, יש לו תכונות הישרדות.

הוא היה צריך לעבוד כמו שצריך.

יתיב רב אשי וכמבאי אליה, כי אי גבנא מאי.

כי מת המחמת מלאכה, דמי או לא.

האם זה נקרא כמו מת המחמת מלאכה או לא?

אמר לי רב מרדכי אל הרב אשי,

אמר לו רב מרדכי אל הרב אשי,

אחי אמר אבימי מהגרוניה משמיד הרב. ככה אמר אבימי ממקום שנקרא הגרוניה משמיד הרבה, בשם רבה.

גבר שאנשים הרגו אותו לא צריך דין ולא צריך דיין, זה פשוט, זה נקרא מת המחמת מלאכה.

אולי אתה חושב שדבר כזה יקרה והוא יהיה פתור.

אי כדאמרי,

שהסיפור היה אחר.

אכיל, עכברי טובה וחביל ומת.

הוא במקום רק להרוג את העכברים, הוא גם אכל אותם. הוא אכל יותר מדי

והוא התחמם ומת.

יתיב רב אשי וכמה אין בה, כי אי גבנא מאי. רב אשי הסתפק, האם זה נקרא, האם זה נקרא

מת המחמת מלאכה?

גם פה אמר לי רב מרדכי אל הרב אשי,

אחי אמר אבים מהגרוניה,

גברי דינא שקטלו לדינא ולדינא.

פה רשי אומר,

מה זה דינא שקטלו?

בעל בילות הרבה ומת. זאת אומרת, הוא לא התנהג כמו שצריך.

זו בעיה שלו.

שני הסיפורים האלה אנחנו נשתמש בהם עוד מעט.

עכשיו, לפני שנעבור לעלות על השאלה הראשונה,

אני רוצה רק

להקריא איזה קטע קטן מהטור.

הטור כותב ככה

כתב הרמ״ה רמ״ה,

רבי מאיר הלוי, אחד מהראשונים.

מי ששואל בהמה ללך דרך ידועה. אדם שאל בהמה כדי ללכת למקום מסוים. הוא אמר לו, אני רוצה למצוא מעיר א' לעיר ב'.

ובאו עליו ליסטים באותו דרך

או חיות רעות ואנסו ממנו.

ואז הבהמה,

או ששדדו לו אותה,

או שהחיות רעות טרפו אותה.

אז אומר הרמ״ה, חשיב שפיר מתה מחמת מלאכה.

כיוון שמחמת הדרך ששאלה ללכבה הוליכה ונאמצה.

אומר הרמ״ה,

שכיוון שאני שאלתי אותה ללכת לדרך הזאת,

וזה קרה בדרך הזאת,

אז לכן הוא יהיה פטור.

זאת אומרת שהרמ״ה אומר,

לא צריך מתה מחמת מלאכה,

אלא מתה

בשעת מלאכה.

מה שראינו שהרמב״ן

שולל,

אז הרמ״ה כן צובה ככה.

ומאיפה הוא מביא ראיה?

מה שראינו עכשיו.

כי איכי דפטרינן לאו דשייל שונרא מחברי,

ואכלה עכברים טובה, והיא אכלה הרבה עכברים ומתה,

אבל בשביל לא רק את המלאכה גופה,

אבל בשביל לא מתה מחמת המלאכה עצמה,

כיוון שבמלאכה ששאלה לצורכה, מתה בגרמתה,

אז לכן זה נקרא מתה מחמת מלאכה. זאת אומרת, גם פה,

כיוון שאני שאלתי את הבמה הזאת ללכת לדרך מסוימת, הסיכום היה לדרך הזאת,

לכן זה נקרא מתה מחמת מלאכה ויהיה פטור.

אז בעצם אנחנו, זה בעצם המילים שאתה אמרתם מקודם.

אתה רצית לענות על השאלה של ארמאן, באיזה מילים?

זה כלול כל הסיכונים.

מה? כלול כל הסיכונים.

שברגע שאני לוקח באימא, כלול זה כל סיכון שקשור למלאכה.

אתה רצית, בעצם יצא מדבריך,

שלא נצטרך דווקא שזה יהיה מחמת מלאכה,

אלא מספיק שזה קשור למלאכה.

מתק הדקה זה לא קשור למלאכה.

לכן יהיה חייב.

מעל מכ זה לא משנה, זה קשור למלאכה. הרי אם לא הייתי לוקח במה זאת בדרך הזאת,

זה לא היה קורה. אני אומר, אם זה לא סיכון שאמור להיות,

אם זה

חבור לעכברים זה מת דחת עליך הגיל.

אבל במקרה השני,

במקרה השני זה... דבר שלא צפוי.

דבר שלא צפוי,

צריך רק לבדוק האם זה קשור למלאכה או לא קשור למלאכה.

זה לא קשור לדיון שלנו על ההגדרה של מת המחמת המלאכה, נכון?

אז ראינו פה שני הגדרות למה מת המחמת והלכה פטור.

הפירוש הראשון של הרמב״ן,

שזה מקח טעות.

מכיוון שהיא לא ראויה לעבודה הזאת,

אז כל השאלה הזאת הייתה בטעות.

אז לפי הרמב״ן צריך שהדבר יקרה מחמת המלאכה.

לא מספיק שזה קורה בשעת המלאכה, צריך גם מחמת המלאכה.

לפי הרמב״ן, מספיק שיש שעת המלאכה, לא צריך שיהיה

מחמת המלאכה.

אז יש פה,

השולחן ערוך מביא את הרמב״ם,

הוא פוסק כמוהו.

השואל במה לבחברו ללך דרך ידו ולבא אליו ולסתים באותו דרך ראוי תורת והנשוי ממנו,

חשיב ששפיר מאת מחמת המלאכה. כך פוסק השולחן ערוך

בסימן ש״מ.

אומר הרמב״ם, ויש חולקים.

יש חולקים בזה,

וסבירה לאות ולא מקרים מחמת מלאכה,

שהרי אף ולא הליכת הדרך אפשר שיבואו לאונס כזה.

זאת אומרת, הליסטים לא חייבים להיות דווקא בדרך הזאת, יכול להיות גם ליסטים בדרך אחרת.

זה לא קשור לעצם המלאכה.

יש מקומות ש...

ומה יהודי?

אם הוא לא אמר לא בדרך זו.

אז זכורה גם הרמה יהודית שיהיה חייב.

הרמה מדגיש,

מי ששואל במה ללך דרך ידוע.

עכשיו שימו לב איך הרמה מחלק בין המקרה של העכברים, למקרה של הרמה.

אבל המשאיר לחברו שונה לרדוף עכברים,

ואכלו העכברים,

מקרי מחמת מלאכה, דבר לאונס ומחמת מלאכה.

זאת אומרת, זה ההבדל בין המקרה של העכברים למקרה של הדרך.

כי הרי הדבר הזה שהליסטים עשו לבהמה,

זה יכול לקרות גם בדרך אחרת. במקרה זה קרה בדרך הזאת, שהוא סיכם איתו שהוא הולך לשם.

אבל עם העכברים, זה רק מחמת העכברים יכלה למות.

רק מחמת שהיא יכלה, הרבה עכברים יכלה למות. זאת אומרת, זה קרה במחמת המלאכה עצמה.

לכן, במקרה כזה, גם לפי הרמב״ן יהיה פתור. סובר אותו דבר. כן.

עכשיו,

אבריבו מביאים

שאלה מעניינת.

מה השאלה?

היה אדם שהיה לו בית חרושת על נשק.

הוא מייצר חרבות,

רובים,

כל מיני כלי נשק.

באו אליו אנשי העיר, אמרו, תשמע, יש לנו מלחמה עם העיר הסמוכה, נוף, נוף, נפחדים מהם.

אתה מוכן להשאיר לנו כלי נשק, בבקשה?

אני משאיר לכם כלי נשק.

הם יצאו למלחמה עם בני עיר אחרת,

ומה קרה?

הם נפלו בידי האויבים, האויבים לקחו להם את הכלי נשק.

השאלה האם לקיחת הכלי נשק על ידי האויבים שלהם זה נקרא מטר אחד מלאכה או לא?

בזה מסתפק

תרומת הדשן.

לדעתי זה נחשב ממש מכל מלאכה.

מה?

זה אכל עכברים.

מה? זה כמו אכל עכברים.

פה יש שתי דברים. יש שבעצם במלאכה הם ישברו,

אבל זה כאילו גם צד סיכון,

שמלחמה זה גומפה, זה הצד סיכון,

או שצד אחד נופל לך צד סיכון.

זאת אומרת, אתה רוצה להגיד שלפי הרמה יהיה פתור.

כן, ככה תרומת הדשן רוצה להגיד.

למה הוא רוצה להגיד שחייב?

למה?

זה כמו עכברים, כן, פתור. יהיה פתור.

אז ככה באמת אומר תרומת הדשן.

הוא רוצה להגיד שזה כמו העכברים,

אז השח, השח טוען שלא, השח אומר זה לא דומה לעכברים

בגלל שבעכברים המלחמה היא בעכברים עצמם

כיוון שהמלחמה היא בעכברים עצמם

והעכברים הרגו אותה, הוא מדבר דווקא על המקרה הראשון של העכברים

המלחמה הייתה בעכברים והעכברים ניצחו במלחמה

אז מילא המלאכה הייתה להילחם בעכברים

העכברים ניצחו את החתול והרגו אותו

אבל כאן, מי נלחם? החיילים או הנשק?

כן. החיילים?

לא הנשק.

אומר השח,

כיוון שכאן זה לא הנשק נלחם. הם לא פישטו את המטרה, בוא נגיד. מה? הם לא פישטו את המטרה.

הם לא השתמשו בנשק כמו שצריך.

הרי הנשק עשה את העבודה שלו. החיילים לא השתמשו כמו שצריך. הכלים לא פישטו את היד שלו. כן, הם לא מילאו את היד שלהם.

זה לא שהם עבדו והם לא עבדו טוב. לא העבידו אותם כמו שצריך.

והוא סובר עם הטעם הראשון. הוא הולך כמו הרמב״ן,

כן. השח הולך כמו הרמב״ן. הוא אומר, כל הסיבה שפטור מהדוכן מלאכה זה בגלל הפשיעה של המשיל. פה אין פשיעה של המשיל.

בגלל שפה הרי החרבות האלה היו חרבות טובים, הרובים האלה היו רובים טובים.

כל מה שזה לא הצליח זה בגלל שהם לא ידעו איך הוא יכול להחזיק אותם, לא ידעו להילחם, או שהאחרים היו יותר חזקים.

אבל זה לא בגלל איזה משהו לא בסדר בכלים שנשאלו.

אז לכן

אז לכן השח חולק על תרומת הדשן.

זה פשוט שהשח רוצה להכריע כמו הרמה,

רמה עם א',

שמכריע כמו הרמב״ן,

ותרומת הדשן הולך באותה שיטה כמו הרמה עם ה'

והמחבר,

שזה בשעת מלאכה. אז בעצם, בואו נחזור עכשיו לשאלה הראשונה שלנו.

למה הרמה עם א', כן?

כן.

הוא לא סובר את הטעם של ה...

הוא סובר כמו הרמב״ן.

איך? ככה יכול להיות?

למה הבעיה?

למה הוא סובר?

הרמה עם א'.

כן, מה הוא אומר?

השולחן הערוך פוסק את הדין של הרמה.

והרמו חולק הזה, אגב, ויש חולקים,

בזה הוא סביר על אודולא מכיר מחמת מלאכה,

שראי אף בלא הליכת הדרך אפשר שיבוא לאונס כזה.

אז הוא סובר שצריך באמת מחמת מלאכה, אבל לא בשעת מלאכה.

אז בעצם מצאנו פה מחלוקת עקרונית

בין הרמב״ן לבין...

זה בשעת מלאכה. הוא אומר את הטעם שבשעת מלאכה. לא, הוא לא, הוא לא. הוא אומר להפך. הוא אומר שזה לא ללכה מחלוקת בהלכה.

זה שזה קרה בזמן המלאכה, הרי זה יכול להיות גם במקום אחר.

אז לא בגלל המלאכה עצמות עצמה.

הוא סובר כמו הרמב״ן, שמה?

זה חייב להיות מחמת המלאכה עצמה, שזה יהיה פשיעה של המשיל.

גם אם זה בשעת מלאכה וזה לא קשור, זה דבר חיצוני.

זה בדיוק מה שהוא אומר.

‫אם בעצם... ‫-לבישת מנחה זה דבר קיצוני. ‫כולם מודים, גם רמי, גם עוד אשא, ‫שאין בישת מנחה זה דבר קיצוני. ‫-לא.

‫הרמה אומרת ככה, ‫ברגע שאני סיכמתי לך דבר מסוים,

‫ועשיתי את הדבר הזה בזמן, ‫אבל לאחר זה קרה, אני פתור.

‫כן, אז בואו נחזור לשאלה הראשונה שלנו עכשיו. ‫השאלה הראשונה שלנו הייתה,

‫שנקרא עוד פעם את השאלה. ‫ראובן שאל מכונית משמעון לנצוע בה,

‫ובאמצע נסיעתו קפץ ילד לכביש, ‫ואוראובן בלם פתאומיות ‫כדי להימנע מלפגוע בילד.

‫משאית שנסעה מאחוריו,

‫לא שמעה מרחק, ‫הוא פגע במכונית, בעוצמה מאחור, ‫והיא זיקה לה.

‫אובן, האמור, לא הספיק לרשום ‫את פרטי המשאית שפגעה וברכה. ‫האם חייב אובן לשלם ‫לשמעון הנזק ‫שקרא לו מוחליטה שאולה?

‫מה אתם אומרים?

חייב ופתור. מה הפרוש?

תחת חייב ותחת פתור.

‫יפה. אז לפי המחלוקת שראינו עכשיו,

‫אז לפי הרמב״ן הוא יהיה חייב.

‫למה?

‫בגלל שהנזק הזה לא קרא מחמת המלאכה.

‫הרי במכונית לא היה שום קלקול, ‫המכונית נסעה טוב.

‫רק מה?

קרה משהו חיצוני,

‫המשאית התנגשה בו מאחור.

‫אז מילא, זה לא נקרא מעט מחמת מלאכה.

‫אבל לפי הרמה שסובר ‫שזה קרה בשעת מלאכה, ‫פה זה בשעת מלאכה. ‫התנהגתי עם האוטו בצורה נורמלית,

‫נסעתי בדרך שסיכמנו, ‫הכול בסדר.

‫קרה בשעת המלאכה, קרה הדבר הזה ‫שהמשאית התנגשה מאחורה.

‫אז לפי הרמה יהיה פתור.

‫אז מילא, בעצם לפי ההכרעה, ‫בדרך כלל בדיני ממונות,

‫ברגע שיש ספקא דא דינא,

‫יש לי מחלוקת, ‫וזה ספקא דא דינא כמו מי לחלוק, ‫כמו מי לפסוק.

‫כן, בסדר, אבל זה נקרא ספקא דינא, ‫אז אפשר להגיד קימלי. ‫אם בן אדם רוצה להגיד קימלי...

‫לא, אני לא חושב שזה קשור ‫לספרדי אשכנזי.

‫הוא לא הכתב את משהו כבר ארוך, מה קרה? ‫מה? הוא לא הכתב את משהו כבר ארוך.

‫ספרדי הוא פתור, ספרדי מסודר טוב.

‫אני מדבר על אשכנזי, ‫גם אשכנזי יכול להגיד קימלי כמה רחבה.

‫-כן, זה יותר טוב. ‫-מה? הוא יכול לכתוב את זה. ‫מה? הוא יכול לכתוב את עצמו. ‫-על זה שאומר קימלי. ‫זה הכלל, כל ספקא דא דינא,

‫אז יכול הנתבע להגיד קימלי ולהיפתר.

‫אז לגבי השאלה הראשונה, נסכם,

‫שאם ראובן יטען קימלי כשיטת המחבר, ‫הרמה ותרומת הדשן...

‫אפילו שזה משהו לא תלפוי.

‫-איזה אפשר? ‫-מה, הם נסתרים לגבונה?

‫הם נסתרים לגבי הגמרא, ‫הגמרא כתוב פה על זה.

‫מה הסיפור של העכברים ‫עם השייח והעכברים?

‫הרמה מוכיחת הסיפור של העכברים.

‫הרי מה שכתוב בגבי הגמרא, ‫במוחמת מלאכה, ‫הכוונה היא בשיטת מלאכה. זאת אומרת, בלי ה...

‫הרמה הרי מגדירת בצורה כזאת.

‫בלי המלאכה שהייתי עושה, ‫הרי זה לא היה קורה,

נכון?

‫אז אם אילא, זה נקרא מלאכת מלאכה.

‫דבר שקרה מעצמו ‫והיה יכול לקרות גם אצלך,

‫על זה אני חייב,

‫כי אני חייב להחזיר לך במה שלמה, ‫כמו שאתה אמרת מקודם.

‫אבל דבר שבלי המלאכה זה לא היה קורה,

‫זה לי גם הייתה מחרות מלאכה. ‫-איזה סיכום לא צפוי.

‫מה? ‫-איזה סיכום לא צפוי. זה לא משנה.

‫אבל זה קרה בזמן המלאכה ‫לפי הרמה הפתוחה.

‫אני, אמא שלי, לדעת כן ‫שיקרה אצל כל מיני דברים, ובסדר, ‫דבר שאינו אמור לגרום. ‫מי אמר? הוא לא חשב על זה.

‫אין דוגמה כמו העמית הזה, ‫אין שום דוגמה.

מה, מה הדוגמה?

‫-אני לא מבין את השאלה.

‫אין עוד דוגמה שזה דבר לא צפוי,

‫שבכל זאת כתוב ש...

‫שהעכברים יקפצו עליו ויהרגו אותו. זה נורמלי?

‫שם זה אולי מצד מקפטורי,

‫יכול להיות שהם גם צופרים את ה... מה? ‫יכול להיות שהם גם צופרים את הדין של מקרה. ‫-והמקרה שהיא אכלה עכברים ומה. ‫את אומרת, תשמעו על עצמם, ‫את אוכלת כל כך הרבה.

‫הרעיון הוא צפוי. ‫הרעיון הוא לא צפוי. ‫לא צפוי ולא צפוי.

‫הרעיון הוא, האם זה כלפי הרמה.

‫האם בלי שהיא הייתה עושה את המלאכה, ‫זה היה קורה או לא היה קורה?

‫וכיוון שזה קרה, מחמת

עשיית המלאכה, ‫אפילו אם זו לא תוצאה מהמלאכה,

לא אכפת לי שאין פשיעה של המשיל,

גם יהיה פתום.

וגם כשזה צפוי קורה, כמובן לכן יש ביטוח. מה?

אבל זה צפוי שיש תאונות לכן יש ביטוח.

נגיע לביטוח.

נכון. עדיין לא אוחזים בביטוח. עדיין לא אוחזים בביטוח.

כלומר, זה לא צפוי.

כן, אבל אני לא חושב שיש הבדל בין צפוי ללא צפוי.

זה ישנה של עיקרון. טוב, בואו נמשך לשאלה השנייה.

נעבור לשאלה השנייה ונראה קודם כל את הגמרא.

יש לנו גמרא קצרה יחסית,

גמרא מאוד מעניינת. איפה הגמרא?

בבבא קמא קטו.

באמצע המשנה, שורה שנייה מלמעלה,

שטף נחל חמורו וחמור חברו.

בן אדם הלך בדרך

עם עוד כמה בעלי חמורים,

גם לא היה חמור.

הנער עלה על גדותיו והתחיל לשטוף את החמורים.

גם את שלו וגם את של השכן שלו, זה שלח איתו ביחד.

שלא יפה מנה,

החמור שלו שווה מהזוז,

ושל חברו 200, החמור של חברו שווה 200 זוז.

והניח זה את שלו והציל את של חברו, הוא אמר,

זה לא צודק שאני אציל את שלי, הרי אם אני אציל את של השני,

אז לפחות

גם אני ירוויח וגם הוא ירוויח.

הוא ירוויח חלק מהחמור שהוא בשליל מה שאני הפסדתי.

אין לו אלא שכרו.

בעל החמור היקר ישלם לו רק כמה עולה ההצלה הזאת, כמה עולה הפעולה הזאת של להציל את החמור.

יותר מזה הוא לא ישלם לו.

אבל אם אמר לו, אם בעל החמור הזול אמר לו לבעל החמור היקר,

אני אציל את שלך ואתה נותן לי את שלי,

אני אציל.

את החמור שלך ואתה צריך לשלם לי את השווי של החמור שלי

אז חייב ליתן לו, אז הוא חייב לשלם לו.

הוא אוהב צריך להגיד או שהוא צריך להסכים?

ההוא הסכים, כמובן.

מסתבר שמספיק שהוא שותק.

עכשיו בואו נבוא לגמרא בעמוד הבא,

לקראת סוף העמוד.

בא מיני רב כהנא מרב,

שאל רב כהנא את רב,

ירד להציל,

בעל החמור הזול ירד להציל את החמור של השני

והוא הציל אותו

ועלה שלו מאליו

והחמור שלו פתאום היה איזה גל, העיף את החמור שלו החוצה והוא תפס גם את שלו.

זאת אומרת שהוא לא הפסיד.

אז מה הוא?

מה יהיה הדין?

האם

בעל החמור היקר יצליח לשלם לו את מה שהוא סיכם איתו או לא? הוא יכול להגיד לו, תשמע, החמור שלך חזר.

כל מה שהסכמתי לשלם לך זה על דעת זה שהחמור שלך הלך לאיבוד, החמור שלך חזר, גם אם אתה מסודר.

אבל דמי איזה או יצטרך לשלם?

מה?

דמי סחר. סחרור כן, אבל אנחנו מדברים על השמש של החמור.

מה הצדדים?

אומר רשי, שימו לב בראשי, מאוד חשוב הרשי הזה,

ועלה שלא מאליו.

מה הוא?

מי אמרינן מעיקרא דאפקרא כאבוד דמי. ברגע שהוא עזב את החמור שלו הוא הפקר את זה,

אז זה נקרא אבוד, זה כבר לא שלו.

הוא מחייב ליאך לשלומי, ואז באותו רגע השני התחייב לשלם לו ברגל שהוא עזב את החמור שלו.

ועד אר זכה ומראה ימי הפקריו, והבעלים אחרי זה זכו בזה מה ההפקר. מה?

איזה מוחותן אתה מה שאני זכיתי?

עוד דילמה צד שני, כיוון דסאליק סאליק.

למה יצא החמור שלו עלה?

הוא קיבל חזרת החמור שלו,

אז השני לא יצטרך לשלם לו.

זה הספק.

אומרת הגמרא, אמר ליה, ענה לו רב כהנא,

ענה לו רב לרב כהנא, משמע ירחימו עליה.

מאשר הם ירחמו עליו.

אז זה רווח שלו.

ההוא יצטרך לשלם לו את החמור,

וחוץ מזה יהיה לו את החמור הזה.

כי עד הרב ספרא,

היה סיפור עם הרב ספרא,

האבי כעזל בשיירתה, הם עברו בשיירת המדבר.

להבינו ההוא הארי.

היה איזה ארייה אחד שליוור אותם בדרך ושמע על השיירה שלהם מפני החיות האחרות.

כל לילה אבו שדו לאיש גרסה,

חמרה דרכת מנהל. כל יום אחד היה צריך לזרוק לארייה חמור,

וכך אליו, הוא היה אוכל.

כמעט עזים לידה אף ספרא, כשהגיע תאושר אף ספרא לזרוק חמור לארייה,

שדר ליה חמרה, הוא שלח לארייה חמור,

ולא אכלה, והוא לא אכל את החמור.

קד עם רב ספא וזחם, רב ספא הלך ותפס את החמור למחוז בבוקר, מיד,

לפני שמישהו אחר יזכה בזה.

אמר לרב אחמא דיפת לרבינה,

למה ללמיזקליה?

למה הוא היה צריך לזכות בחמור?

למה הוא היה צריך לעשות פעולה של זכייה בחמור?

נאידך יהיה אף כרי, נכון שהוא הפקיר אותו כשהוא זרק אותו,

אבל עדיין תדאריה אף כרי, הוא רק הפקיר אותה על דעת אריה,

על דעת שזרק יהיה אוכל אותה.

עדיין דקולי עלמא לא אף כרי, אבל הוא לא הפקיר אותה על דעת

כל העולם, אז מה הבעיה?

מה הבעיה? למה הוא היה צריך לזכות בזה? הרי זה נשאר שלו, זה נשאר שלו.

כשאני זרקתי את זה לאריה,

אני התכוונתי שמישהו אחר יזכה בזה, אני רציתי להפקיר את זה לאריה, אני נתתי את זה לאריה.

כי זה בן אדם אריה אמר. לא, אבל אני נפקרתי את זה על דעת זה שהוא יאכל את זה.

אבל הצד של אריה לא אוכל את זה, אני לא מפקיר את זה. על הצד שאריה לא יאכל, הוא חשב על הצד עדיין.

הוא חשב שהוא צריך לתת את זה לאריה, אבל הוא לא חשב להפקיר את זה למישהו אחר.

אז אומרת הגמרא,

אמר לי, אז הוא ענה לו,

רב ספחא דרבחא דמילתא דאבה, דר ספחא, מה שהוא עשה את זה,

שהוא הפקיר את ה... שהוא זכה בחמור,

זה רק, הוא עשה את זה לרבחא דמילתא.

למה שבטוח, כדי שמישהו אחר יתפוס את זה ויגיד,

זה שלי, זה לא שלך, לא מגיע לך, כן לא מגיע לך, הוא לא רוצה להיכנס למריבות,

לכן הוא עשה את זה בטוח הכנות.

זה הסיפור פה בגמרא.

עכשיו,

כשמדברים על הגמרא הזאת, קודם כל,

אולי מישהו רוצה להגיד איזה מסקנה מתוך הגמרא הזאת לגבי השאלה של הביטוח?

אני לא יודע אם יש מסקנה,

זה דבר ש...

מן השמיים ילחמו עליו, זה לא דבר שהיה אמור להיות.

ביטוח זה דבר שאמור להיות.

ביטוח מקיף לאו דווקא.

היה לי מכונית חמש עשרה שנים.

כתוב ברשי בגלל ש...

אומרים, מקרותיו פרקע אבו דמי.

אבו דמי.

מצב אבו דמי.

אין לי את

האפקט החמור.

לא, פשוט.

פה, פה, אם היה מולד ביטוח משלים, אז נגיד.

לא לקרוא בכונית לביטוח מקיף.

אז לי היה לי מכונית, חמש עשר שנים היה לי מכונית,

והיה לי ביטוח מקיף.

אבל למה שהפקיר?

מי יפקיר?

שמה זה שאוכל, לא, לא. אני לא מדבר על מצד מפקיר או לא מפקיר.

השאלה היא האם... למה הוא לא הפקיר שם? יש פה מצב מעניין מאוד.

על דעת מה ההוא

היה מוכן לשלם עול לחמו.

למה הוא היה מוכן לשלם עול לחמו?

שווה לו. מה? שווה לו. למה?

זה במקום להפסיד 200, 200. לא, בגלל שהוא מפסיד את החמור שלו.

בגלל שהוא מפסיד את החמור שלו והוא מציל את שלי, אני מוכן לשלם עוד כמה שמפסיד.

אבל אם הוא לא מפסיד...

זה שווה לו כאילו.

אבל אם הוא לא מפסיד, אני מסכים לשלם לו?

מה, מאה? כן.

אני לא רוצה לשלם לו.

בגמרא כתוב שמשמיים יקמרך מעלי, מהשמיים ירחמו עליו,

ואז גם אני צריך לשלם וגם הוא יעביר את החמור שלו.

לכאורה, גם פה אתה נגיד אותו דבר

למרות שהביטוח משלם, אתה גם תשלם לי. אם, בוא נגיד, יהיה בן אדם אחד שידרוש עכשיו 100 שקל, חסימה, חמור,

הוא לא הסכים לשלם לו?

הוא הסכים.

אה, הוא הסכים, זהו, זה מה שהיה פה, מה זה?

אבל למה הסכמתי? על זה, על זה שאתה מפסיד אותך, בגלל שאתה מפסיד את החמור שלך.

בגלל, בגלל ששווה לי.

לי שווה עבודה, שכרו.

למה?

כי אין מישהו אחר?

מה? כי אין מישהו אחר?

ואם הוא יבקש ממני 150 שקל, זה גם שווה לי, לא?

150. אבל המקרה פה במשנה הוא שהוא היה מוכן לשלם על זה בגלל שזה מה שהוא מפסיד, נכון?

אז השאלה היא, האם זה דומה למקרה שלנו? זו השאלה.

האם זה דומה למקרה שלנו של הביטוח?

לא מוכן לשלם על זה בגלל שהוא מפסיד.

מה אכפת לך שאני הרווחתי מהביטוח?

אני, יש לי הסכם עם הביטוח.

הביטוח נותן לי כסף, אבל אתה שואל,

אתה התעסקת עם האוטו בצורה שלא ראוי,

לא שמעתם עליך, כי אתה חייב לשלם, תשלם לי, מה אכפת לך שאני מקבל מהביטוח?

מה זה העסק שלך? מה אכפת לך שאני מרוויח? אתה תשלם למישהו.

לכאורה יש ראי מהגמרא פה שזה צריך להיות חייב, נכון?

פעמיים.

זאת אומרת, גם הביטוח וגם

ראובן ישלמו לשימוע.

טוב, אז האור שמח מביא...

הבנתי כל כך את הדימויים של המקרים.

מה... פה יש מקרה.

מה המקרה? הוא...

החמור הלך לאיבוד, מה זה משנה? חמור הלך לאיבוד, נפל לי בשמיים חמור.

בשמיים נפל לי חמור.

זה דבר שמקרי, על זה שהפקרתי את החמור, על זה הוא משלם את הכסף.

על זה שהפקרתי את החמור.

כן? ומה פה? פה זה משהו אחר ממש, לא?

בביטוח, ביטוח זה דבר שאמור להיות ביטוח.

אמור להיות שהוא ישלם לך על זה.

אבל זה הסכם שלי עם הביטוח.

זה הסכם שלי עם הביטוח, מה אכפת לך שאני אקבל את הכסף הזה?

אבל זה לא הסכם משהו מתחדש, זה לא שפתאום... מה אכפת אם זה מתחדש או לא? אני לא סיכמתי איתך, אבל אני לא סיכמתי איתך שתהיה לי ביטוח על האורטון. במקרה יש לי ביטוח על האורטון. זה לא מלאך טבעי, זה כמו ש... זה לא מלאך טבעי. אז אני אומר לך שאני בקרב ישראל אני, עם הרבה יהודים טובים,

‫שאין להם ביטוח מגיע.

‫-מי שעושה עבוד ביטוח ‫מקבל את הכסף, נכון?

‫אז זה דבר נורמלי, ‫שזה מה שאמרו. ‫אז אני מקבל את הכסף, ‫אבל לא אתה.

‫אתה הזקת לי את האוטות שלהם, ‫אתה הזקת לי את האוטות שלהם.

‫מה אכפת לך שאני מקבל ביטוח?

‫אני עשיתי הסכם איתם, ‫אני רוצה לקבל מנה.

טוב, אולי אני אתחיל, אין לנו הרבה זמן, ‫אז אולי אני אסכם את העניין ‫בצורה כזאת.

‫יש אור שמח מעניין מאוד בנושא הזה.

‫הוא מדבר על מקרה כזה, ‫שהשוכר, אחד צריך מהשני בית,

‫והוא קיבל על עצמו ‫שאם הבית יישרף, הוא ישלם.

‫כך הוא קיבל, מפורש. ‫שוכר התחייב,

‫קיבל על עצמו אונס שרפה.

‫הראה שרפה, אבל יש ביטוח למזכיר.

‫זה המקרה של אור שמח.

‫אז אור שמח רוצה להוכיח ממקום מעניין. ‫כתוב, יש משנה במסכת כתובות,

‫שאם אחד מקבל על עצמו ‫לזון את בת אשתו. ‫זאת אומרת, הוא נותן עם אישה

שהיא גרושה, ‫ויש לה בת מנישואים קודמים.

‫האישה הזאת הרי מעוניינת ‫שהבת שלה יהיה לה מה לאכול.

‫אז אם התנאי עם הבעל, ‫אתה מתחייב לזון את הבת שלי חמש שנים.

‫התחייב.

‫התחתנה איתו, התגרשה אחרי יומיים.

התחתה עם עוד מישהו,

וגם איתו התנאי את אותו תנאי.

אתה חייב, אתה מתחייב לתת לבת שלי מזונות חמש שנים.

הוא התחייב.

עכשיו,

מי ישלם לה את המזונות?

אז הוא אומר את המשנה בכתובות.

אחד נותן לה מזונות והשני נותן לה דמי מזונות.

שניהם צריכים לשלם.

כך אומרת הגמר.

אז אומר האור שמח, לכאורה זה בדיוק דומה למקרה של ביטוח.

שאומנם לילדה הזאת יש לה את המזונות שהיא צריכה לאכול,

אבל כיוון שאתה התחייבת לשלם, אתה תשלם. מה זה משנה שיש לה במקום אחר?

אז גם באותו דבר.

אתה בתור שואל התחייבת לשלם

על המכונית,

מה אכפת לך שאני אגבה ביטוח במקום אחר?

אומר האור שמח שזה לא ראיה.

למה זה לא ראיה?

הוא אומר ככה,

הוא אומר שכשאחד מקבל על עצמו להזמין את בת אשתו, בעצם זה סוג של מתנה.

הוא נוטה לתת מתנה לבת אשתו.

מתנה זה דבר אחר, זה הנושא של האור שמח.

מתנה זה נקרא דבר אחר, מתנה זה לא

דומה לביטוח לדברים אחרים.

מה ההגדרה בזה?

כי יש לנו כלל שנותן בעין יפה נותן.

אדם שנותן לשני מתנה,

הוא נותן בלארג', הוא רוצה לתת, הוא רוצה שיהיה לו טוב.

אז אם אלה גם פה,

הבעל רוצה לתת לבת אשתו,

הוא רוצה לתת, הוא רוצה להיות לארג'.

ברגע שהוא רוצה להיות לארג', לא אכפת לו אם יש לו את המזלנות במקום אחר או לא.

אז זה לא קשור לביטוח.

בביטוח יש מקום להגיד

שלמרות שבעצם,

מה אכפת לך שנקבל בביטוח?

אבל אין פה את הצברה הזאת של

מזיק בעין יפה משלם,

מוכר בעין יפה מוכר, אין את המושג הזה.

לכן,

ונדמה לי שהוא הגדיר את זה מקודם,

העניין במזיק או בשואל

זה להשלים את החיסרון של השני.

אני חיסרתי לך,

את החיסרון הזה אני צריך להשלים.

אם אין לך חיסרון, ייתכן להגיד שיהיה פתור.

מכיוון שאתה מקבל את הכסף הזה מהביטוח, אין לך חיסרון.

אז מה פתאום שאני אשלם לך?

כל מה שאני צריך לשלם זה כדי להשלים לך את החיסרון.

אין פה את העניין של בעין יפה ונותן.

ולכן,

באמת, אפשר להגיד שיהיה פתור. אין ראייה משם.

האור סומך רוצה להביא ראיה גם מהסיפור של עלה החמור,

של החמור עלה מאליו,

ומה הוא מביא ראיה גם באותו דבר.

הקדוש ברוך הוא נתן לי חמור,

אתה לא מחותן עם החמור הזה.

אתה התחייבת לשלם לי חצי מהחמור שלך בשביל שאני אציל את כל החמור. זה הלך לאיבוד. מה?

בזה שהבכרתי זה הלך לאיבוד.

זה לא הלך לאיבוד.

על השלמת חסרון הלל,

הנקודה של אז זה היה השלמת חסרון.

על אז זה היה השלמת חסרון, על ההמקד.

אז לא, על זה היה השלמת חסרון.

אז האור סומך משום מה מבין את הגמרא,

מבין את הגמרא לא כמו שאתה אומר. עוד מעט נראה שאתה רשי, רשי אמר כמוך.

האור סומך מבין את הגמרא כנראה,

שבעצם החמור הזה עדיין נשאר חמור שלו. הוא לא רק מה.

מכיוון שהחמור הולך לאיבוד,

אז לכן הוא צריך לשלם לו.

לכן הוא צריך לשלם לו.

ואם אתה רואה שלמרות שהחמור לא הלך לאיבוד, הוא צריך לשלם לו,

סימן שמה אכפת לך שאני מקבל את החמור ממקום אחר,

אתה תשלם לנו שיש הסכם תשלם לי.

אבל באמת, מי שמעיין ברש״י רואה כמו שאתה אומר.

כי רש״י אומר במשל כמו ועניין.

כן.

זה רש״י אומר, מי אמרינן

מעיקרא דאף כראי כאבוד דמי ומחייב לו יח לשלומי

ועד הזכי במראי מפקרא.

אין שום קשר בין החמור הקודם לחמור הזה,

זה חמור חדש.

החמור ההוא היה חמור

שמת,

החמור הזה הלך לאיבוד, הפקרתי אותו.

נגיד ככה, אתה משלם לי, זה המילים שלך.

אתה משלם לי על זה שאני מפקיר את החמור שלי בשביל להציל את החמור שלך.

אז הפקרתי אותו.

מה אכפת לך שאחרי זה זכיתי בחמור?

אם מישהו היה מביא לי חמור ממקום אחר, אבל לא היית חמור שלי.

גם היית טוען שמגיע לך להיות מחודן עם זה? לא.

זה חמור חדש.

אבל אם מישהו היה עכשיו מביא בגלל שהוא יקר, מה?

אם מישהו היה מביא... גם, זה לא משנה, אבל זה לא החמור שלי.

איך קוראים לזה? אני לא אגדיר את זה ככה.

תאר לך שפתאום ראש העיר החליט לתת פרס למעשה טוב?

הוא נתן, הבן אדם הזה עשה מעשה טוב שהוא הפקיר את החמור שלו כדי להציל את החמור של השני, הוא לא ידע שהוא שילם לו כסף, כן?

אז הוא החליט לתת לו פרס.

אז תגיד שצריך להוריד את זה מהשני מהכסף? זה ברור שלו.

אז לכן, באמת ברש״י

רש״י אומר לשון של הפקר, אבל יש מקום להסביר את הגמרא לא כך.

אפשר להסביר את הגמרא שכמובן הייאוש,

זה סוג של ייאוש, לא של הפקר.

וייאוש, כידוע,

זה לא יוצא מהרשות שזה נשאר שלי עד שמישהו אחר זוכה בזה.

זה כמובן ההפקר גם.

מה?

ההפקר, ההפקר זה יוצא מהרשות שיש לגמרי.

ההפקר זה שכל בן אדם יכול לקחת את זה.

זה חקירה ידועה.

האם ההפקר, האם ההפקר כוונה היא איזה הקנאה או שזה רק

סילוקשות? כל הדיונים האלה.

אבל איך שלא נגיד, בהפקר זה מפסיק להיות שלי. לא, המילה הפקר, התרגום זה זה של הפקר.

מה זה? זה מופקר.

אז זה מופקר. אישה מופקרת לכול.

כל אחד יכול, זה, לא שאומרים אישה מופקרת לכול, כן.

לא מתכוונים שמישהו יקנה אותה.

כל אחד יכול,

זה. כן, אבל בהפקרת אני... מילולי, מילולי של הפקר. כן. זה אולי נידון חקירה מה... אבל זה הפוך כנראה.

המילה שם, אני אקח מפה.

או אולי החקירה זה בנידון סתם של הפקר, מה הוא עושה.

אבל עכשיו פירוש המילולי... כן, פירוש המילולי יכול להיות שאתה צודק, אבל... גם שהוא כותב. כן, אבל בלמאייסר בהפקר נוקטים

שזה מפסיק להיות שלי לגמרי.

ייאוש זה לא מפסיק להיות שלי. אז יכול להיות שהאור שמח אחז,

שזה גדול של ייאוש ולא גדול של הפקר. טוב, בואו נראה מה שכותב ההפקר בכל מיני מקומות של ייאוש.

הנקודה,

הראיה המאוד חזקה בנושא של הביטוח, ופה נגיע להכרעה,

יש

הלכה מעניינת. אם אחד אומר, אחד אמר, הרעה עליי עולה.

אחד אמר, הרי עליי עולה.

הוא הפריש שור לעולה.

הוא אמר, הרי עליי עולה,

אני מתחייב להביא עולה לבית המקדש.

והוא הפריש שור לעולה.

בא מישהו, גנב את השור הזה.

אכל אותו, הוא לא חייב בעולה עכשיו.

עכשיו, אומרת הגמרא שהוא לא חייב להחזיר לו שור,

הוא יכול להחזיר לו כבש.

למה?

אתה לא התחייבת להביא שור, אתה התחייבת להביא עולה.

גם כבש זה עולה.

היי, שור עולה מנה וכבש עולה סלע?

מה אכפת לך?

אתה התחייבת להביא עולה? הנה יש לך עולה.

לשון הגמרא, מצי פטר נפשי בכבש.

הוא יכול לפטור את עצמו בכבש, למה? בגלל שגם כבש זה נקרא עולה.

אחד מהפוסקים הראשונים,

שליטי הגיבורים אומר,

כמו שור להתענות כבר,

כשאני משאיר שור להתענות כבר. להתנאות כבר. להתנאות כבר, אני יודע איך קוראים לזה.

יש לי כבוד מזה.

כבוד זה לא כסף.

לא כבוד.

זה שור, זה לא כבש כבר.

הוא יכל להיפטר. בסדר, זה בשבילי שווה לי כסף, אני הולך למשור כבר.

זאת אומרת, בן אדם בא לבית המקדש עם שור, כולם מסתכלים עליו, איזה יופי הוא מביא שור.

עכשיו אתה מביא לי כבש,

זה מקומי, נכון? זה מה שאתה שואל, נכון?

סתם שאלה על הגמרא. סתם שאלה על הגמרא, זה לא קשור לעניין שלנו. זה סתם שאלה על הגמרא. למה באמת הוא לא יהיה חייב להביא לו שור? בגלל שיכול להיות ש... אולי הוא באמת צריך להוסיף לו כסף לעצם ההנאה הזאת. אולי באמת? אולי באמת הוא יצטרך להוסיף לו כסף על ההנאה הזאת עצמה.

או שזה גרמה.

זה לא, זה לא נכון.

הוא רוצה להביא עולם.

לא, לא. אבל הוא שואל,

‫אבל הוא שואל, ‫יש ספק בגמרא ובמציע,

‫אם אחד שאל מהשני פרה להתנאות בה? ‫אז הוא רוצה ללכת עם פרה, זה... ‫-הוא לקח את זה, הוא התנאה. ‫לא, אז זה נקרא... ‫זה נקרא... ‫זה מתנאה שמביא עולם. ‫-אבל זה נקרא שווי. ‫זה נקרא ממון, שזה שווה לבן אדם. ‫בן אדם שמביא שור, ‫הוא רוצה נמצאות, ‫שהוא מביא איתן שור? ‫-בטח. ‫-הוא מתנאה מזה?

‫הוא מתנאה מזה, בוודאי. ‫בן אדם מגיע עם שור להקריא בית הקדוש, ‫הוא מביא איזה טלה קטן, ‫הוא מביא איזה שור ענק. ‫כל אחד מבין שזה הרבה יותר מכובד,

‫זה חשוב לו.

‫אתה אומר, זה לא ראוי להתכבד ככה ‫לפני הקדוש ברוך הוא, כן? ‫אבל מה, ישראל זה שווה כסף, ‫רוב האנשים לא אכפת להם מזה, כן? ‫תראה את האנשים, איך שהם צוחקים בבית כנסת, ‫100 שקל, 200 שקל, 500 שקל, ‫מתנאים בנדבות שלהם.

‫אז בכל אופן, בכל אופן, ‫מה כתוב בגמרא? ‫אז אולי באמת אתה צודק, ‫אולי באמת אתה צריך לשלם את ההפרש, ‫או שאולי זה נקרא גרם, ‫אני לא יודע.

‫אבל בכל אופן, ההלכה היא ‫שהוא יכול לתת כבש.

‫אז אם אילא, אומר שתי גיבורים,

‫מקרה כזה.

‫אחד גנב דבר מהשני,

‫ראובן

השאיל משהו לשמעון.

‫בא לוי גנב את החפץ משמעון.

‫שמעון הסתדר עם ראובן ‫ונתן לו חצי מהר של החפץ.

לגבי שמעון, חצי מהערב של החפץ. הוא לא דרש ממנו את הכול.

אז כשלוי משלם, הוא לא צריך לשלם את כל החפץ.

הוא צריך לשלם רק

את מה שהפסיד השואל, מה שהפסיד שמעון.

אותו דבר כמו פה.

כי כמו שלגבי קורבן,

כדי להיפטר ממה שנתתי,

ממה שאני התחייבתי,

מספיק להביא כבש,

אז הוא יכול להביא לו כבש במקומו. גם פה אותו דבר.

הרי מה אני צריך לשלם לו? אני צריך לשלם לו מה שהוא הפסיד.

הוא הפסיד הרי את השואבי חצי.

הוא שילם למשיל עוד חצי.

הוא צריך לשלם למשיל את החצי, לא משנה.

לא, בוא נגיד שהשואל כבר שילם למשיל את הכסף. הוא שילם לשואל. אם הוא לא שילם, הוא שילם למשיל, לא משנה. עוד חצי, עוד חצי. לא, למה?

אתה, המשיל, הסכמת לקבל תמורת החפץ הזו חצי מהארץ שלו?

אבל זה לא השלים לי את החיסרון.

לא צריך להשלים לך את החיסרון, זה החיסרון שלך.

לא, התגדרתי, כי אני חבר שלו, מה זה שאומר. זה משנה, אז גם פה אותו דבר.

אני רוצה להביא שואה, אתה תחליט שאני רוצה להביא כבש?

הוא אומר ששתי גיבורים שזה אותו דבר.

לפי זה יצא דבר מעניין.

נעבור לביטוח עכשיו.

לפי זה אנחנו רואים

שברגע שבן אדם

אין לו חיסרון, הרי בעל הקורבן, יש שם הריאה עליי עולה.

אם הוא מביא כבש, הרי הוא יוצא ידי קורבן, נכון? אז אין לו חיסרון, נכון?

אז זה נכון שאתה התחייבת עולה, אבל לא תביא עולה.

התחייבת, רצית להביא שואו או לא תביא שואו.

אבל למעשה את הנדל שלך אתה יוצא על ידי,

כשאתה מביא את הכבש,

אז זה מילא, אני פטור, מספיק אני אביא לך כבש.

אז גם פה אותו דבר.

מכיוון שהביטוח מכסה את הנזק,

אין לך חיסרון,

אני לא צריך לשלם דבר שמישהו אחר כבר השלים לך את החיסרון.

ברגע שהשלימו לך את החיסרון, אני רוצה לשלם.

אבל באמת, כפי שדיברו מקודם,

נניח, השתתפות עצמית,

השתתפות עצמית של ה...

שצריך לשלם לחברת ביטוח רשות עצמית. ברור שהשואל, ראובן, אני צריך לשלם את זה.

יותר מזה,

הוא גם יצטרך לשלם את מה שעכשיו יעלה לו את אותו הביטוח. הרי כידוע,

שאם יש היעדר תביעות, אם יש היעדר תביעות בביטוח,

אז משלמים פחות.

ברגע שיש תביעות, משלמים יותר.

אז הוא יצטרך לשלם לו...

באמריקה זה כל טורנאז וכל מה שקורה לך זה עולה...

כן, גם פה בארץ, כן, זה פה בארץ פחות. אבל בכל אופן... אין להם טורנאז, זה שווה לך.

בכל אופן, אז

גם את זה הוא צריך לשלם. למה? הרי זה גרמה.

זה גרמה, הרי. למה שהוא צריך לשלם את זה? למעשה אין לך נזק עכשיו.

יהיה לך נזק שפרמי עבד צריך לשלם יותר. למה?

אז הוא אומר דבר מעניין.

המנחת יצחק הוא אומר דבר כזה.

הוא אומר, יש מושג שנקרא בגמרא בבא קמא,

איש שתקת, שתקת.

ואם לא, אני אחזיר את השטר של הסיפורית לבעלים שלו. זאת אומרת,

בן אדם יכול להגיד לשני ככה, תראה,

עדיף לך לשתוק.

אם לא תשתוק,

אני אעשה איזה פעולה שאתה תשלם באבו-אבו.

אני לא אצבע את הביטוח.

זה בדיוק.

זה יכול להגיד לו ככה.

אם לא תשלם לי

את ההשתתפות העצמית

ואת ההפרש

שאני צריך לשלם עכשיו בגלל שאין לי היעדר תביעות,

אני אגיד לביטוח, אני מוותר על תביעה,

אז אתה תצטרך לשלם לו. זאת אומרת, אם הוא מוותר על תביעה, זה... אז הוא יצטרך לשלם לו.

כל מה שהוא נפתר זה בגלל שהביטוח משלם לי.

אתה חייב לי בעצם.

אתה חייב לי. מוותר על תביעה, זה כמו שאתה נותן להם מתנה. לא, אני לא נותן להם מתנה.

זה לא ש...

כדי לקבל מהביטוח אני צריך לתבוע אותם.

אם אני לא תבוע אותם, אני לא מקבל. אם לא רוצים מחר, אני לא...

זאת אומרת, נגיד, תשמע, אני לא רוצה לצפוק.

אתה רק קראת לי נזק של... לא, אבל הוא גנב. אם הוא ייקח את זה בביטוח אחר כך, הוא יהיה גנב.

בגלל שברגע שקיבלת את המקום אחר, אסור לך לקחת ממנו. זה בדיוק מה שראינו.

אם אכפת לביטוח, אם קיבלתי או לא קיבלתי.

לא, לביטוח לא אכפת. הביטוח מוכן לתת לך פעמיים. לביטוח לא אכפת לו שאתה תיקח ממנו בישור.

אני לא מדבר מצד הביטוח, מצד השני אסור לך לקחת מהשני.

ברגע שקבלתם בביטוח, אז הוא יכול לקחת אחד מהשני.

לא, אני עומד חייך, אני לא רוצה לקחת אותה.

אז הוא יצטרך לשאלה.

הנה עכשיו, אם תצבע אחר כך יש לך לוקחת את הכסף, זה לא משנה.

אתה לא יכול לתבוע ממני דבר, שאתה מקבל אותו ממישהו אחר.

אבל מה זאת אומרת שהוא מוותר על גביעה? מה זאת אומרת?

הוא אמור להביא להם.

הוא אמור. יש פה השלמת חיסרון מצד הביטוח. זה אוטומט.

נו.

מה זה מוותר על גביעה? מה זה מוותר על גביעה? יש מושג שאני לא...

‫כבר מה? לא, אני אגיד לך.

‫אתה לא יכול לדבוע ‫כי אתה לא צד בעסק.

‫ההסכם של הביטוח הוא ביני לבין... ‫-אני יודע איך הוא צוד.

‫ברור שרק הוא יכול לדבר. ‫-כן, אז בעצם בן אדם יכול להגיד, ‫אני לא, אני לא...

‫למשל, אני אביא לך דוגמה. ‫אם אני עושה דפיקה קלה באוטו, ‫לא שווה לי לדבוע את הביטוח, ‫אני דבוע את הביטוח, ‫זה עושה לי כל מיני באוטו, ‫אז אני מוותר לדביעה מהביטוח, ‫אני מסתדר לבד עם זה.

‫יש הרבה פעמים עם זה. ‫-אם לא שווה לו. ‫-זה לא שווה לי בגלל שאתה... ‫אתה רוצה לדפוק אותי, ‫אני אדפוק אותך בחזרה, זה הכול.

‫זה נקרא אישת קטע. אישת קטע.

‫אז הסיכום של הדברים הוא...

‫נסכם.

‫נסכם את הדברים.

‫במקרה הראשון,

‫אז זה תלוי במחלוקת הפוסקים, ‫ואם ראובן יטעון קימלי, ‫כמו הרמה, כמו המחבר, כמו הרמה, ‫זה יהיה פתור.

‫אבל אם נניח שמעון תפס ‫מנכסי ראובן,

‫אז הוא לא יכול להוציא ממנו, ‫כי זה כל ספקת דדינא, ‫הוא יכול לתפוס.

‫אם קרה תקע במכונית מחמת מסמר,

‫אז גם זה יהיה אותו דבר, ‫כי זה קרה בשעת הנזק.

‫וכל זה בתנאי שהוא לא ימשיך ‫למצוא עם המסמר ועשה נזק יותר גדול.

‫כי אם זה עשה נזק יותר גדול, ‫באמת הוא יהיה חייב.

‫עכשיו, לגבי הביטוח, דיברנו שברגע שהוא נתן לו ביטוח,

‫ברגע שיש לו ביטוח, ‫אז זה פוטר אותו מה...