שאלה שבועית עולמית - הרב אהרן שוילי - מס' 1

- - - לא מוגה! - - - 

שלום, ערב טוב.

אנחנו נדבר על השאלה השבועית.

השאלה השבועית היא כזאתי.

אדם

לבא מחברו,

משכנו,

חבילת קפה.

קפה עלית מהגרם.

לא עלית.

עלית לא טוב.

למחרת הוא יעומד לקנות,

להחזיר לו את הקפה,

והוא מוצא במדף של הקפה

את אותו סוג קפה שהוא לבא מהשכן שלו, את אותו חברה,

את אותו משקל,

ולצידו מונח

קפה שהגיע כיום

עם עשרים אחוז מתנה.

זאת אומרת,

מאה עשרים גרם קפה.

והוא עמד והתחיל להסתפק.

שתיהן אותו מחיר.

המאה גרם והמאה עשרים גרם,

שתיהן אותו מחיר.

אלא מה?

המאה גרם זה כמו שהוא לקח,

והמאה עשרים גרם,

אם הוא יקנה את זה,

אז הוא נותן לו עשרים גרם יותר ממה שהוא קיבל.

ואנחנו יודעים

שאסור לאדם

שלווה מחברו

להחזיר לו דבר,

להחזיר לו יותר ממה שהוא קיבל.

אז כאן הספק הוא עומד.

האם כיוון שהמחיר

של המאה גרם

והמאה עשרים גרם, שהחברה העניקה עשרים גרם מתנה

ללקוחות שלה,

כיוון שהמחיר הוא אותו מחיר, אז אין בעיה,

כי הוא למעשה לא משלם יותר בעבור העשרים גרם הנותרים?

או שלא,

כיוון שאתה נותן לו עשרים גרם יותר ממה שקיבלת,

אז יש בזה בעיה של רביעית.

זאת השאלה.

הם עשו הנחה, בעולם זה עולה יותר.

עכשיו אם הוא לקח שתי חבילות קפה, הוא רוצה... המחיר הוא לא נותן לו מחיר.

עכשיו הוא לקח שתי חבילות קפה, לא,

הוא הולך למכור את זה לאדם אחד.

אמרו לו, למכור לו את זה יותר משתי שקל, נגיד.

הם עושים הנחה עכשיו, הם עושים הנחה על החבילה, על העשרים. בסדר, הם נתנו עשרים אחוז מתנה.

הם נתנו עשרים אחוז מתנה,

אבל זה לא אומר שאם החברה נותנת,

שעכשיו אני הולך לבנות על זה לכל מיני אדם,

שזה יעלה עכשיו באותו דבר, שזה עולה אותו דבר.

הם עושים מנחה, בסדר, בסדר. אז היום כמה זה שווה?

היום כמה זה שווה?

כל העולם כמובן שזה שווה? זה 10 עוד 12, עכשיו אני הולך עם השני חברות האלה לחבר שלי למכור על זה.

למה שהקנינו לך יועץ לסופר?

למה שהקנינו לך?

נגיד נגמרו ה...

עכשיו, היום,

‫היום שאתה יורד לקנות,

‫120 גרם

עולה כמו 100 גרם.

‫בשווי, אותו שווי בדיוק. ‫-או שאני אמכור לו את זה בפחות.

‫אם אני רוצה למכור לו את החבילה של ה...

‫לפחות 20 גרם, אני אמכור לו את זה בפחות, ‫כן. ‫בעולם לא שיקנה, הוא ילך לסופר. ‫-לא, אבל תשמע, אדם שרוצה לעשות קומבינות, ‫הוא יכול. אנחנו מדברים עכשיו... ‫-אבל זה קומבינה. הם נתנו מתנה, אבל אצל בן אדם זה שווה...

‫זה שווה משהו אחר.

‫ה-20 גרם היה לו, הוא עכשיו הולך...

‫הוא רוצה למכור עכשיו פחות 20 גרם, ‫הוא יגיד לו,

‫אני, יש לי בחמות כזה, ‫תמכור לזה ביתר זול.

‫בוא נגיד... ‫-הוא היה מוכר לזה ביתר זול. ‫בוא נפרט את השאלה יותר.

‫האם אנחנו הולכים אחרי הכמות,

‫או שאנחנו הולכים אחרי השווי?

‫השווי

הוא איך שזה נמכר בחנויות, ‫זה השווי.

‫בכיוון שהשווי של שתיהם זה אותו שווי,

‫שתיהם עולים 6.99,

‫גם הקפה של ה-100 גרם ‫וגם הקפה של ה-120 גרם,

‫כיוון ששתיהם עולים אותו מחיר,

‫אז אני לא נותן לו שווי יותר גדול,

‫אלא כמו שקיבלתם, אני מחזיר לו,

‫או שאנחנו הולכים אחרי הכמות,

‫וכיוון שאתם מחזירים לו כמות יותר גדולה, ‫זה יהיה אסור.

‫אתה אומר, הוא יכול, הוא יכול. נכון,

‫אבל אנחנו לא מודדים את השווי ‫לפי מה שהוא יעשה.

‫אנחנו מודדים את השווי לפי מה עכשיו זה שווה. ‫-אבל לפי האנשים שם, מה שווה אזרחים?

‫אז לא שווה, זה שווה 3.6 קל עכשיו, נכון?

‫אנחנו לא מסתכלים עליו, ‫וגם עכשיו אני... ‫-זה כל אדם, כל אדם עכשיו, ‫השקית קפה של פחות 20 שווה 3.9. ‫אבל כולם חשובים עם זה ככה, ‫היום הוא יכול לעשות, ‫זה המחיר היום.

‫זה המחיר היום.

‫-לכאורה נראה לפי הכמות, ‫השווי, כמה שזה שווה שווה, ‫הוא ילווה לו שקית של 100 אלפיים, ‫לכאורה נראה כדי רימית. ‫כמעט הוא מקבל, ‫הוא מחזיר לו 120 גם. ‫-120 גם. ‫גם הוא ייקח ממנו פירות, גם אותו דבר. ‫-מה?

‫הוא ייקח פירות, ייקח תפוח אדמה, ‫כל דבר.

‫-אבל הוא יגיד, הוא קנה בשלוש שקל, ‫עכשיו אני הולך קונה בשתי שקל.

‫הוא יגיד, מה? ‫-שווה אותו דבר, ‫אני אקנה בשלוש שקל. לא? ‫-יפה. אז בוא נתחיל. ‫הוא מתחיל לגרות בנקודה. יפה. בוא נתחיל.

‫אז בוא נתחיל קודם כול,

‫מה זה האיסור הזה? ‫מהתורה,

זה נקרא שאה בשאה. ‫שאה פירושה כמות.

‫זה כמות שהייתה בזוות התלמוד.

‫זה פירוש שאה, כמו שיש היום קילו,

‫אז בזמנם היה קוראים לזה שאה.

‫בלשון תלמודית זה נקרא שאה בשאה.

‫מהתורה,

‫אדם יכול להלוות לחבר שלו

כמות של פירות

‫על מנת לקבל בחזרה ‫את אותה כמות של פירות.

‫מהתורה זה מותר.

‫לקחתי ממך קילו עגבניות,

‫ואתה מחזיר לקילו עגבניות.

‫לפי התורה זה מותר.

‫באו הבנן ואמרו, לא.

‫אדם לא יכול ללוות שאה בשאה.

‫אסור ללוות שאה בשאה.

‫אסור ללוות קילו עגבניות בקילו עגבניות.

‫למה?

מה הבנן גזרו? הבנן אמרו,

‫שמע

כשקיבלת את הכמות

‫עגבניות

או הפירות או כל דבר,

‫יכול להיות שכשאתה קיבלת את זה, ‫זה היה הזול.

‫אתה קיבלת עגבניות של שוות שתי שקל,

‫ואתה עכשיו הולך וקונה לו עגבניות,

‫של כמה עגבניות שלא שוות?

‫שלוש שקל.

‫אז אתה מחזיר לו דבר שהוא יותר יקר.

‫זאת אומרת, לפי התורה,

‫אני מסתכל אחרי הכמות.

‫לקחתי כמות,

‫החזרתי כמות,

‫שתיים זו אותה כמות מותר.

‫שווי לא אכפת לי.

‫באו, באנו ואמרו, לא, לא, לא.

‫אני מסתכל גם על השווי.

‫אז אל תלווה

‫קילו עגבניות כדי לקבל קילו עגבניות.

‫למה?

‫כי הוא הולך, ‫כשנחזיר לו את הקילו העגבניות,

‫הם יתייקרו,

‫ואז מחזירים לו קילו עגבניות יותר יקרות.

‫זה נקרא איסור שאה בשאה.

‫שאה זה כמות,

‫אסור לאדם להלוות כמות של פירות

‫על מנת לקבל, להחזיר, ‫אפילו לאותו את הכמות מדבר בנן,

‫שמע כשהוא יחזיר, הדבר הזה יתייקר.

‫זה האיסור של רבנן.

‫זה איסור של רבנן.

‫עכשיו, יש כאן כמה היתרים,

‫שאני לא רוצה להיכנס אליהם עכשיו, ‫לצורך העניין אני צריך להזכיר אותם.

‫יש כמה היתרים שגם מדרבנן זה מותר, ‫ללוות כמות בכמות.

‫באופן שיצא השער.

‫מה זה ייצא השער?

‫שיש שער קבוע.

‫נגיד, אני לא יודע מה קורה היום, ‫אבל יש דברים שהם מוצבים ‫שהממשלה קובעת להם את המחיר.

‫לחם, חלב, היום זה קצת השתנה, ‫אבל יש דברים, ביצים,

‫שיש להם מחיר קבוע, ‫הם אף פעם לא משתנים.

‫בזה מותר ללוות

כיכר לחם

‫על מנת להחזיר את אותו כיכר לחם.

‫למה? ‫כי זה בדרך כלל לא משתנה.

‫המחיר הזה נשאר

זמן ארוך.

‫-קילו וקילו.

מה זה?

‫-קילו וקילו. ‫-קילו ומה? ‫-קילו וקילו.

‫קרקל מח לא משתנה.

‫לא יודע מה.

‫דברים שהם לא משתנים,

‫שהמחיר שלהם נקבע על ידי ממשלה,

‫ומשתנים מזמן לזמן. ‫זה לא משתנה...

אתה הולך לשוק לקנות עגבניות, ‫היום זה שווה שלוש שקל, ‫מחר זה יכול להיות שווה שש שקל.

זה קופץ.

‫כל המוצרים הם משתנים.

‫יש מוצרים שנשארים ככה שנים.

‫אפילו לא שנים, אבל תקופה ארוכה.

‫אז אם זה דברים שהם נשארים הרבה זמן,

‫בזה הוא ראה לנו לגזור. ‫בזה מותר ללוות כמות

‫על מנת לשלם את אותה כמות. למה?

‫כי מה שכל החשש ‫שהדבר יתייקר,

‫כי מה שיש לזה דבר, שער קבוע.

‫אני כבר לא חושש שזה יתייקר.

‫אני אומר, מסתם עד שהוא יכזיב לו, ‫זה יישאר את אותו מחיר.

‫זה היתר אחד שכתוב במשנה.

‫היתר שני.

אם יש ללווה,

זה שצריך את הפירות, זה שמבקש,

אם יש ללווה קצת

מאותו דבר שהוא רוצה ללוות,

גם מותר.

זאת אומרת, אם אני בא לשכן, אני אומר לו, תביא לי עגבניות.

אני אומר לשכן, תביא לי עגבניות.

ויש לי עגבנייה אחת אפילו,

אני יכול ללוות ממנו כמות על מנת לקבל את אותה כמות.

זה יותר.

למה?

זה סיפור איך זה עובד. אבל זה עדין.

דבר שלישי,

אם אני, כשאני מלווה ממך קילו עגבניות, אני קוצב דמים. אני אומר, תשמע,

אתה מביא לי קילו עגבניות,

כמה עולה קילו עגבניות?

חמש שקל?

אני חייב לך חמש שקל, לא קילו עגבניות.

פה זה מותר. למה?

כי אתה הופך את החוב לחמש שקל,

וזהו. כמו שהוא קונה.

כמו שהוא קונה, קונה, זהו.

כמו שהוא קונה. מה זה? כמו שהוא קונה.

כן, זה כמו שהוא קונה, זה כמו מכר חומרים, זה כמו שהוא קונה.

זה שלושה היתרים

של הבנן,

מלכות סייבסה. אז בעיקרון, בואו נסכם.

אסור,

מהתורה מותר ללוות כמות של פירות

או כל דבר על מנת להחזיר את אותה כמות.

באו הבנן ואמרו, לא,

אל תיקח כמות על מנת להחזיר את אותה כמות, שמה הדבר,

כשתחזיר הוא יתייקר,

ונמצא שם מחזיר דבר שהוא יותר יקר.

כי אם בשלושה אופנים מותר גם מדרבנן

לקחת כמות על מנת להחזיר את אותה כמות, תנאי ראשון,

שיש לזה שער קבוע,

שהמחירים לא משתנים בדרך כלל,

תנאי שני,

שיש ללווה מאותו דבר שהוא רוצה ללוות.

תנאי שלישי,

שכשהוא לוקח את אותו דבר, הוא אומר לו כמה זה שווה,

והוא הופך את החוב מחוב של פירות לחוב של כסף.

זאת אומרת, הוא לוקח קילו, הוא אומר לו כמה קילו עולה,

שלוש שקל,

אני חייב לך עכשיו שלוש שקל,

לא פירות.

זה שלושה אופנים שמותר מתובנן.

בעיקרון, עשוי.

זה בעלמא.

עכשיו, מה קורה בשכנים?

שכנים גרים אחד ליד השני,

כל אחד נצרך,

מדי פעם נתקע לפני שבת,

באים לבורחים,

לפעמים נתקע.

אם נגיד ככה, לא מוצאים ידינו ורגלינו. מה אסור לקחת מהשכן קמח? אסור לקחת מהשכן ביצים? אסור לקחת מהשכן חלב? אסור.

אז עכשיו אנחנו ניכנס להגדרות

מה קורה בין שכנים.

אומרת המשנה,

לא יאמר אדם לחברו,

הלווני כור חיטין

ואני אתן לך לגורל.

פה כבר המשנה אומרת שאסור לקחת כור חיטין,

קור זה מידה של חיטין,

ואני אתן לך לגורן.

אני אתן לך בחודש ניסן שיש גורן, אני אתן לך.

אסור.

זה איסור שאה ושאה, פה המשנה כותבת שיהיה אסור.

אבל אומר לו, הלווני עד שיעבור בני או עד שנמצא מפתח.

זה ההיתר השני שהזכרנו,

שאם יש ללווה

פירות

אז הוא יכול ללוות.

ממשיכה המשנה ואומרת,

וכן היה הלל אומר,

לא תלווה אישה כיכר לחברתה עד שתעשיה דמים,

שמא יוכרו חיטין ונמצאו באות לידי ריבית.

בא הלל ואומר, אישה

לא תלווה מחברתה כיכר.

צריכה לחם?

לא תיקח ממנה לחם.

עד שתעשיה דמים. מה זה תעשיה דמים?

תיקח את הכיכר לחם,

היא תגיד לה, אני עכשיו לא חייבת לך כיכר לחם.

תגידי לי, כמה כיכר לחם עולה?

חמש שקל?

אני חייבת לך חמש שקל.

אבל אם היא רוצה לקחת כיכר כדי להחזיר את הכיכר,

בא היא לילה ואומר שיהיה אסור. למה?

שמא יוכרו חיטין

ונמצאו באות לידי ריבית.

שמא, כשאני רוצה להחזיר לך, הדבר יתייקר,

ואז אני מחזירה לך דבר שהוא יותר יקר. עוד פעם, אנחנו מדגישים

שזה אסור מדבר בניין.

ומי על לך?

מה זה? בואו נ...

פה הבנינו חלקו עליו?

פה שווק התילל.

פה רק בא ואומר. באמת אסור לאישה...

בוא נמשיך.

אומרת הגמרא.

וכן היה הלל, אומר, לא תלמי אישה

כיכר לחברתה.

אמר רבי יהודה, אמר רבי שמואל.

זו דברי הלל.

אבל חכמים אומרים,

לווים סתם

ופורעים סתם.

אומר רבי יהודה בשם שמואל.

זה דברי הלל.

מה שכתוב במשנה זה הלל.

אבל חכמים אומרים,

לווים סתם ופורעים סתם. מה זה לווים סתם ופורעים סתם?

אומר רשי.

לווים כיכרות סתם,

ולא קציצה דמים.

שלא יחמור לדקדק בייסור סאה בסאה כל כך.

אז רשי מסביר,

שרבי יהודה, אמר ושמואל אומרים

שחכמים חולקים על הלל.

ומה הם אומרים?

לווים כיכרות סתם ולא רק קציצה דמים. לא צריך לקצץ דמים.

שלא יחמיאו לדקדק בייסור סאה בסאה כל כך.

חכמים גם שממוש, אסור לקחת

את אותה כמות כדי להחזיר את אותה כמות.

תודה רבה.

הם לא יחמיאו בזה יותר מדי.

הם לא עד כדי ככה, עד כיכר לחם, שמא זה יתייקר.

הם דיברו על מי שלוקח

כמויות גדולות. האדם שלוקח כיכר משכן,

לא יחמיאו.

כך מסביר רשי.

לפי זה,

הלל וחכמים,

הלכה כמו חכמים,

שמותר לקחת מהשכן,

אישה יכולה לקחת מחברתה,

כיכר כדי לפרוע כיכר,

ואנחנו לא חוששים.

אבל,

הרייף

והרמב״ם

הסבירו כאן את הגמרא בצורה שונה.

הם אמרו שכשלווים סתם ופורעים סתם,

זה לא הפירוש שרבוננו חולקים על הלל.

רבוננו לא חולקים על הלל.

הגמרא פעם, בסך הכל באה להגיד

שאפשר ללוות על שער שבשוק, כמו שאמרנו,

הנה, אמר אבי דם ושמואל, זאת דברי הלל. אבל החכמים אומרים,

לובין סתם ופורעים סתם,

ודווקא על שער שבשוק.

הרייף אמר, אומר,

שמה שכתוב בגמרא,

לובין סתם ופורעים סתם, לא כמו רשי. רשי הסביר מה הפירוש,

לובין סתם ופורעים סתם,

שלא צריך לקצוב דמים, כמו שאמר הלל.

כי הלל אמר,

כל מה שמותר זה דווקא על ידי מה שקוצבים דמים.

אבל אם לא קוצבים דמים, זה יהיה אסור?

בא הרבי ואומר לו,

חכמים אומרים שלווים סתם ופורים סתם, מה הפירוש?

דווקא על שער שבשוק.

אם יש שער בשוק

והשער לא משתנה ונשאר כל כך הרבה זמן,

מותר ללוות

על מנת

להחזיר את אותה כמות,

ואני לא חושב שמה זה יתייקר, כיוון שיש לזה שער קבוע.

‫גם שסימון, זאת אומרת,

‫הרמב״ם פה ופורסל בשתיהם,

‫כלומר, הוא גם סובר את...

‫הרמב״ם לומד אלוהים סתם כמו אביף.

‫הוא גם סובר, כן. ‫הוא גם סובר כמו עידן וגם סובר כמו

‫הלוויסטאם ופורים ‫יש בו סימון של הרמב״ם, איי ועוד איי.

‫-כן, לא.הרמב״ם יש לו... הוא לומד בלוויסטאם כמו פורים סתם כמו שפשט אחר לגמרי.

עוד פעם, לפי העריף אנחנו רואים שאין שום קשר בין דברים סתם פורים סתם להילל.

גם לפי הרמב״ם.

אין שום קשר בין זה להילל.

לפי רש״י יוצאים מחלוקת בבנן והילל.

לפי רבי והרמב״ם

אין שום מחלוקת.

עכשיו בוא נפתח.

סליחה שאין צילומים כי...

אבל בשולחן ערוך

הוא לא מוזכר הדין הזה.

הוא השמיט את הדין של הילל.

זאת אומרת

שהוא למד כמו האבי והרמב״ם.

הוא למד כמו האבי והרמב״ם

ולכן הוא לא השכיר את הילל.

‫למה, אם הוא למד מורה ורמב״ם, ‫אז אמרו לי, ‫כשלא תלווי ישב ככה בחבל הזמן. ‫שניה. ‫אז שטות ועוד דמים. ‫-כן, שנייה, שנייה, שנייה.

‫הרמב״ם כותב ככה.

‫יש מי שאומר,

‫דמותר ללוות כיכר לחם

בכיכר לחם

‫כמדידה של כסף.

‫דמי אחר את הדבר מועט הוא,

‫לא קבדי בני...

בני אדם להדה דה בזה.

עטור זה הרבה פוסקים.

הרמאי הזכירו את הדין

כמו חכמים.

יש מי שאומר,

ומותר ללוות כיכר לחם בכיכר לחם,

ומאחד הדבר המועט הוא,

לא כב דה בני אדם להדה דה בזה. זה בסימן קופסא, מכבד סעיף א' ברמא.

בא הגרא ואומר,

שמזה שהשולחן ערוך לא הזכיר את הדין הזה,

זאת אומרת,

שהוא לא פוסק כמו אשי,

פסק כמו האויב והרמב״ם,

שגם יהיה אסור באישה.

אבל כשהשולחן ערוך כותב אסור ללוות שאה בשאה,

ככה מתחיל השולחן ערוך.

אז מה פעול שאסור ללוות שאה בשאה?

גם אישה מחברתה

וגם סיטונאי מחברו,

שתיהם אסור ללוות שאה בשאה.

כי מה?

כי הוא לא עמד כמו הלל.

אז כשהוא כותב אסור ללוות שאה בשאה,

זה כולל את הכל ביחד.

אבל הרמב״ם בא ואומר,

יש מי שאומר, ומותר ללוות כיכר לחם בכיכר לחם,

ומאחד הדבר המועט הוא לא כב דה בני אדם להדה בזה.

אז אלפא אלפא אלב יוצא שיש לנו מחלוקת,

בראשונים זו מחלוקת מפורשת איך להסביר את הגמרא

של אבינסטרן ופורינסטרן,

האם זה חולק על הלל או לא.

לפי רש״י זה חולק על הלל,

ועל פי זה פוסק הרמה שלהק מול חכמים,

שמותר אישה יכולה ללוות מחברתה

כיכר בכיכר.

מרן כותב סתם, אסור ללוות שאה בשאה,

אז לפי זה יעשו

גם אישה מחברתה.

אבל באמת ראיתי שהפוסקים הספרדים

הם אומרים שגם מרן יסכים לדין של הרמה.

איזה שהוא השמיט את זה, זה לא ראייה?

אם זה שהוא השמיט,

מה שמה...

הוא אומר שאין איסור של ידל.

שיש איסור של ידל.

אם היה איסור של לא היה צריך לכתוב, לא תלווה אישה כיכר?

הוא לא צריך לכתוב.

אם הוא כותב שעשוי ללוות שאה בשאה.

אז הוא אומר שעשוי ללוות שאה בשאה.

כן, בין זה ובין זה. אין הבדל בין כיכר לחן ובין שאה.

שאמר, אתה רוצה להגיד שזה יהיה מותר, הוא מדגיש, הרמב״ם מדגיש שזה מותר.

עכשיו,

למה לפי השולחן ערוך

יהיה אסור?

אז לבית יוסף אומר, הוא מסביר,

שאנשים מקפידים,

אם הם נחלקו האם אנשים מקפידים או אנשים לא מקפידים.

אבי וארמב״ם למדו

שאנשים מקפידים אחד על השני.

מקפידים על המשקל,

מקפידים על השווי.

לכן פסקו גם הפוסקים.

קדימה לא מקפידים על השווי.

זה אמור להיות מותר.

שהיום, כן, שאנשים לא מקפידים.

כן.

אנשים נורמליים לא מקפידים.

אז גם לפי מרן,

יהיה מותר. וככה באתי בבן אישחי, פרשת עקב,

הוויחא א',

אומר בן אישחי שדבר מועט,

מותר ללבות, הוא כותב שעשוי ללבות שאה בשאה,

אבל דבר מועט

שלוקחים אחד מהשני,

מותר.

כיוון שזה דבר מועט, לא מקפידים, אנשי לא מדקדקים כמה לקחת, כמה אכזרת.

לא, לא, לא מקפידים.

אם יש את המדע לא להקפיד, כי גם אתה רוצה ללמוד ככה וכזה.

אני, את האמת, עשיתי עם השכן שלי. אמרתי לו, אני, כל מה שאתה נותן לי

זה מתנה.

כל מה שאני נותן לך זה מתנה.

וככה אתה יוצא מכל ה... מההתחלה שהיינו שכנים ככה התננו,

ויצא מכל הבעיות.

מה לוקחים לשכן לשכן? ביצים?

כוס קמח? כוס סוכה?

מה, מה, מה ככה?

זה לא, זה לא סכומים גדולים.

הוא לוקח לך דבר שווה 5 שקל, 7 שקל.

אתה אומר לו, תשמע,

מההתחלה אתה מתנה איתו.

כל מה שאני לוקח ממך, מעכשיו,

אתה מוכן לי, אתה נותן לי את המתנה.

וכל מה שאתה לוקח ממני,

אני נותן לך מתנה. אתה לא חייב להחזיר. אתה רוצה, תחזיר, תהיה מבורך.

ואז אתה חסך הרבה בעיות.

אבל מי שלא מתנה,

והוא עושה איזה הלוואה.

והוא רוצה להחזיר.

אז אם זה דבר מועט, יהיה מותר.

ככה, עכשיו,

לפי זה בואו נעבור לנושא שלנו.

אצלנו

הוא לקח,

אצלנו הוא לקח

חבילת קפה

שהיא שווה

את השווי שלה.

הוא רוצה להחזיר לו

חבילת קפה

עם 20% מתנה, שהשווי הוא אותו שווי.

אבל יותר כמות.

פה זה יהיה מותר, הוא יהיה אסור.

זה יותר כמות. נכון, זה אסור.

נכון, זה אסור, אבל לא קבדה.

מה, ניתן לו את זה בתור מתנה?

לא בתור מתנה.

כאילו, גם כזה דבר שייך להגיד לו קפדה?

זה דבר שזה באמת רווית, אז מה אני אגיד לו?

עוד פעם,

אנחנו רואים שמותר ללוות כיכר בכיכר, נכון?

כן.

מה הבעיה? כי לפעמים הכיכרות, כתוב בראשונים שלפעמים הכיכרות,

אז זה לא כיכרות של אנג'ל.

פעם כל אחד היה נשים כיכר בבית שלו.

אם השכנה מכינה כיכר של 100 גרם,

והיא מחזירה כיכר של 150 גרם או 120 גרם.

ועל זה כותב הרב אברהם,

שמותר לזוות כיכר וכיכר. למה?

כי דבר מועט הוא לא כבדי בני אדם.

כאן גם למה שהוא יקפיץ? זה עולה אותו מחיר. פה זה דבר מוגדר, אבל.

אבל למה שהוא יקפיץ?

אז אתה מחזיר שיאה, אתה מחזיר שיאה וחצי.

אבל הוא לא מקפיא.

אם הוא היה הפוך, הוא היה מפיץ.

אם זה היה הפוך, הוא היה מפיץ.

פה המשחק.

מה קורה,

עכשיו שאני באתי לפה בדרך, פגשתי דיין אחד,

טעם מסעוד בן שמעון.

דיברתי איתו על זה.

אז הוא גם טען את הטענה הזאתי.

מה קורה, שכן לקח ממך קפה של 100 גרם,

והוא יחזיר לך קפה של 80 גרם.

והלב שלך תגיד משהו?

נכון, תגיד מה,

לקח את המאגרם, מה אתה מחזיר בשוולים גרם?

כי זה באמת מוגדר, זה לא כמו כיכר, זה גם 20% תוספת.

פה זה ניכר.

פה אתה לא יכול להגיד מחלה. זה מוגדר, כן.

באמת רביעית.

נכון שהשווי הוא אותו שווי,

אבל אתה מחזיר יותר כמות.

אבל אנחנו אומרים, מותר לבוא שיאה בשיאה,

כמות בכמות.

אתה מחזיר בכמות יותר גדולה.

עכשיו, כשאי אפשר לדקדק, נגיד לקחת ממני חצי כוס סוכר.

כשאתה תתחיל לבדוק לי עם סרגל,

אתה יכול להחזיר שלושת רבעי כוס.

לא קפדה. מה אתה חושב, אני אספור לך גרגורים?

פה אתה חושב, לא קפדה.

נגיד, אדם נבע, זה קולה.

אדם לקח, הביא לו קריסטל,

והוא מחזיר לו קוקה קולה.

אתה יכול להגיד לו קפדה?

איך שקם זה? זה לא עולה שתי שקל, זה עולה שש שקל.

כן. אם זה, אם זה,

יכול להיות שבקפה ספציפי אנשים זה לא,

זה לא נותן תוספת,

אבל אם על באמת כמו שיש פה מוכה קולה חצי ללכת תוספת, זה עולה אותו מחיר.

ברור שזה קם דבר. זה אותו דבר, בדיוק. זה בדיוק אותו דבר. זה יכול להיות על ספציפי קפה, לא כל כך משנה.

מה זאת אומרת?

זה לא, עד שזה נגמר, ולא עוברים את הגמויות, אבל כל ה...

זה פשוט חצי ליטר תוספת. גם פה דבר. זה אותו מחיר.

גם פה זה שזה אותו מחיר, זה בדיוק. חצי ליטר תוספת, אבל אני אומר סתם מצד הלכוח של אנשים, בלי קשר לגמורות.

סתם קפה, פחות מפי, אם זה 20% תוספת. אתה פחות נהנה אם יש לך 20% תוספת באותו מחיר בקפה מאשר שנותנים לך לארבע דבוק או...

לא, למה זה חשוב ככה?

דבר שקפה, עד שזה נגמר לך, זה לא...

אתה יודע, שזה משפחה וזה, ומה, מה, מה היה?

משנה. כן, אבל למה זה מקבל יותר?

יכול להיות שיש לכם מציאות שיש לכם להקפיד על קפה.

כן, אבל עוד פעם,

אם תיתן לו 80 גוועם, הוא יקפיד?

כן, אני אומר, יכול להיות שיש לכם מציאות, אם תיתן לו פחות 20% תוספת.

תביא לו קפה של 80 גוועם, הוא יקפיד? אתה יודע, אני אגיד לו עכשיו, אין את החופה הזאת.

בסדר, בסדר. לא, הוא יביא לך קפה של 100 גוועם.

אתה תחזיר לו קפה של 80 גוועם, פחות.

תקראו לו חבילה קטנה.

לא חבילה קטנה, בלי אחוז תוספת. לא, לא, תביא לו חבילה קטנה.

למה זה משהו אחר? למה?

תבין לי שעכשיו אין מבצע של תוספת בחור שאני אוהב אותך.

לא, אתה לא, אתה חייב לו 100 גרם.

בוא נגיד, בוא נדבר בגבי ימים. אם אתה לווית חבילה של כמה גרם?

100 גרם.

זה חבילת קפה. אותו מקרה בהפוך,

להביא את זה חבילה עם תוספת של 120 גרם, עכשיו אני מחזיר לחבילה בלי תוספת. 100 גרם. תחלנו ציוץ של בן אדם להפקיד אותי.

תראי לי שעכשיו יש קבוצה בלי תוספת. כן, בסדר.

‫כי פה זה ברור לו,

‫כי פה זה ברור לו

‫שמעמדת אותה שאתה...

‫לפעמים אכפת שאולי בן אדם משלם 80 גרם, ‫קנית לפחות כסף.

‫אכפת לי פעם.

‫אה, שאינת לפחות כסף,

‫אבל הייתם בלי המבצע וזה. ‫-אה, אז יפה. אז כאילו, מה שכתוב לא קבדה, ‫צריך שבאמת לא יקפידו.

‫אה, לא ש...

‫צריך שזה...

‫יפה, שזה לא יקפידו בכלל.

‫עכשיו, אם באופן השני אתה רואה שקבדה,

‫אז אתה רואה שמקפידים.

‫אז נכון שהשווי והכסף הוא אותו כסף.

‫נכון שהשווי והכסף הוא אותו כסף.

‫עכשיו, אני, האמת, דיברתי עם זה, ‫עם כמה דיינים.

‫ודיין אחד אמר לי שאין שום בעיה, ‫גם לא כב דיינשין.

‫ככה תלמיד חכם אחד אמר לי.

‫הוא אמר לי, גם בזה לא כב דיינשין.

‫הוא אמר לי, מה, זה עולה אותו מחיר.

‫זה עולה אותו דבר, לא כב דיינשין.

‫דיברתי בו עכשיו כשנסעתי ‫עם מדיין אחר. ‫הוא אמר לי, מה פתאום, כב דיינשין.

‫שמקפידים.

‫עכשיו, אני מצאתי מרן.

‫מרן כותב בסימן קס.

‫תלמידי חכמים

שילבו זה את זה,

‫מה רן כותב, זה בהמשך העמוד גם פה.

‫תלמידי חכמים שילבו זה את זה,

‫דברים של מאכל,

‫ונתן לו יותר על מה שלווה ממנו,

‫חואת חומש,

‫אבל זה מותר,

‫שהדבר ידוע שלא נתן לו אלא מתנה.

‫יש תלמידי חכמים.

‫מה זה תלמידי חכמים? אני לא יודע.

‫תלמידי חכמים צריך להיות תלמידי חכמים,

‫שילבו זה את זה, יתעסקו ביניהם,

‫בדברי מאכל.

‫ונתן לו יותר על מה שלווה ממנו,

‫עד חומש. זאת אומרת,

‫20 אחוז.

‫אבל זה מותר.

‫שהדבר ידוע שלא נתן לנו מתנה.

‫-אדם שלווה מותר לתת מתנה?

‫לא.

‫אדם שלווה, שהוא תלווה חכם?

‫אדם שלווה,

‫עשו לו לתת מתנה.

‫למה כי ריבית

זה מחילה, והתורה עשתה את המחילה הזאת?

‫מה שונה הדמידי חכם משאר האדם?

‫מה הוא נותן פה?

‫נותן לו יותר,

‫ומה ביצור מתנה?

‫מה התורה עשווה את זה?

‫-כן, אבל התורה עשווה את זה ‫כתוב בראשונים ‫בגלל שהאדם אנוס.

‫האדם עושה ללוות.

‫-הוא לא מבקש ממנו, הוא לא מבקש ממנו... ‫-אבל אני אנוס, אני חנוך לכסף, אני צריך. ‫-הוא לא מבקש ממך.

‫הוא לא מבקש, נתן לך דבר מסוים, ‫הוא לא ביקש ממך ריבית, לא כלום. ‫מותר לך להחזיר לו יותר? ‫-לא, לא. אבל זה... ‫זה גדול דמוקרטי. ‫-הוא לא ביקש ממך, למה לא מוכר? ‫הוא לא אמר לי, תביא לי יותר... ‫אני נותן לו, אבל לא בלב שלם.

‫מישהו הכריח אותך, הוא ביקש ממך, ‫הוא אמר לך... ‫-כי לא נעים לך. ‫-המציאות מכריחה אותי. ‫למה לא נעים? ‫מחר הוא ילווה ממני, למה זה לא נעים? ‫מה לא נעים?

‫פה באמת מהתורה זה מותר, ‫כמו שאתה מצייר.

‫האבל אנו באו וגזרו.

‫כמה שאפשר להגיע ‫לידי איסור תורה, ‫האבל אנו באו וגזרו.

‫אז מה שעונה תמיד חכם? ‫-תמיד החיים והבניין נטעו להם.

‫אבל את השאלה שאתה שואל, ‫שואלים את זה פה, הכנסת הגדולה.

‫יש פה ריחות גדולה ‫במה קורה פה בדיוק,

‫לידי חכמים.

‫אני באתי להביא פה דבר אחד,

‫שכתוב שמותרים ללוות דבר מאכל, ‫עד כמה?

‫עד חומש.

‫הם יכולים להוסיף עד חומש.

‫יותר. ‫יותר מחומש.

‫עכשיו, מה ההבדל בין תלמידי... עכשיו,

‫אם הרממה כותב

‫ששכנים אוהבים,

‫לא קבדה,

‫הם יכולים ללוות זה מזה. ‫כמה? מה זה לא קבדה? כמה זה?

‫אתה חייב להגיד שזה דבר מועט,

‫דבר קטן.

‫כי אם זה דבר גדול, ‫אז מה ההבדל ביניהם

‫לבין אנשים תלמידי חכמים?

‫תלמידי חכמים הוא תלמידי חומש.

‫ובהם כתוב שמה?

‫שמותר ללוות כיכר על לחם, מכר על לחם,

‫זה דבר מועט, לא קבדה. ‫מה זה דבר מועט? ‫-פחות מחומש. ‫-פחות מחומש, כי אתה צריך שיהיה הבדל ‫בין תלמידי חכמים לשלב אדם.

‫אז לכן, ההלכה למעשה,

‫אני לא פסק, אני לא... ‫חכמים אפילו אם זה בדבר מוגדר.

‫מה זה?

אם זה בדבר מוגדר.

‫חכמים בכלל זה אפילו עוד חומש מוכנה.

‫כן. ‫-כי אנשים אחרים בדבר מוגדר, ‫הם לא מוכנים אפילו את זה לצד.

‫מור, שאין לנו פחות כסף.

‫אבל בדבר שהגמונה היא גדולה וקטנה. ‫-לא, אבל פה הם נותנים יותר או יותר מדחם. ‫-כן, זה לא בכמות. ‫-בכמות, בכמות, בכמות. ‫אלא אם זה מוגדר. ‫-בכמות, בכמות, בכמות. ‫-מה? בכמות.

‫בכמות של ה...

‫ככה טוב גמרא, 100 פלפלים ב-120.

‫ב...ב... ב... בכמות חכמים.

‫נכון, כי זה כמות מוגדרת.

‫בכזה מקרה,

ב... ב... ב... באנשים אחרים,

‫אם זה 100, עם 100 ו-200, ‫אז זה אנשים לא מוכלים.

‫כי זה לא עגבניה גדולה ועגבניה קטנה.

‫כלומר, זה לא קשור לחומש ולא חומש.

‫זה קשור, אם כמות מוגדרת, ‫אנשים לא מוכלים. ‫אנשים מוכלים על משהו בערך ו... בסדר? ‫-זה מה שאני אומר.

‫אז לכן כיכר בכיכר,

‫אז עכשיו אני לא הבדוק כמה כיכר, ‫כמה דברים הבאתי לי בכיכר. ‫-בקשר לכמות, כאילו, שזה פחות. ‫כאילו, כשזה אותו מוצב, ‫הוא טיפה גדול יותר, טיפה קטן,

‫אנשים לא מוכלים. ‫אך כשאתה מחזיר לי, ‫כמו שאמרת, עגבנייה, שתי עגבניות.

‫אז פה אנשים מקפידו.

‫ובזה תלמיד אחרים, ‫הוא יהיה מותר להם.

‫-עד חומש. עד חומש.

‫אז רק אני הולכה למעשה, ‫אני לא פוסק.

‫אני רק באתי לעורר שיכול להיות, ‫שיכול להיות שיש בזה בעיה.

‫יש כאלה, טענו לי,

‫שזה דומה לרממה,

‫שמחלה הדדה. ‫אמת, זה קשה מאוד מסובב ‫להגיד שזה גם 20 אחוז, ‫שזה חומש, אנשים אוכלים.

‫והיה לך שאם זה יהיה הפוך, ‫הוא יקפיד, כמו שאמרת.

‫נו, אז אם זה מחלה הדדה, ‫למה הוא יקפיד? ‫-אני אומר, אם זה הפוך,

אם זה הפוך, באותו... ‫אם יש אחוז תוספת? ‫-לא, לא יכול להיות תוספת. ‫אם זה 100 ויחזיר לו 80. ‫אבל כל הרעיון שזה אחוז תוספת. ‫-כן. ‫שזה אותו חבילה, זה אותו מחיר. ‫אני צריך... ‫אנשים אכפת להם שהאהוב שילד בחור. ‫אכפת לי שהשני, אתה מבין, ‫משהו שאתה שילמת, זה פחות...

‫זה נקרא קפדה. ‫זה נקרא קפדה. ‫-זה חבילה עם תוספת או בלי תוספת.

‫אני, במקרה הפוך, לא בטוח ‫שבן אדם יקפיד אם הוא בא לו חבילה עם תוספת ‫והוא מקבל פה בלי תוספת. ‫זה התוספת של ה-20. ‫כי זה עולה אותו מחיר. ‫עכשיו אין מבצע של תוספת 20 אחוז. ‫בסדר, אני מבין אותה. ‫מה, שיקנה עכשיו חבילה של 200 גרם?

‫יכול להיות שבמקרה כזו הוא לא יקפיד.

‫-טוב, זה מקרה ספציפי שהוא לא יקפיד ‫כי מה שהוא יודע ‫שהוא לא יכול גם להשיג. ‫-לא, זה לא קשור לזה.

‫זו לא דוגמה של 180. ‫זה בקשר לאזור חוספת. ‫זה מקרה ספציפי, ‫זה פשוט לא היה בו זמרה.

‫לא, זה לא... ‫-זה המבצעים האלה, ‫זה עולה אותו מחיר. ‫-לא, אני יכול לבין לך מקווים. ‫זה מקווים בגמרות. ‫מה קורה לאדם שלווה תבואה,

‫והתבואה הוזלה?

‫האם אני יכול להחזיר לו?

‫איתו התבואה?

‫זה ישלים את הפער של השווי?

‫מעניין את השאלה? ‫-כן, כן. ‫-זה גמר, הגמר פה אומרת,

‫לויני כיו חיטין וקוצץ לו דמים, ‫אוזלו נותן לו חיטין וכו נותן לו דמיהם.

‫זה גמר בחיי התעמוד.

‫אז המחנפיים, יש מחנפיים שם לדבר בזה. ‫הוא אומר מחנפיים,

‫המחנפיים מפקפק בזה. ‫כך כותב פתחי תשובה, ‫פתחי תשובה, אני מביא את זה פה.

‫מה קורה כשזה הוזל? ‫-מה קורה לתבואה שהיא הוזלה?

‫האם אני מחזיר לו את אותה תבואה ‫שהוא נתן לי את אותה כמות,

‫אפילו שהשווי הוא פחות, ‫או שאני יכול לחזור לו את הפער של השווי? ‫ללו איך אסור? אסור לחזיר את השווי.

אבל אנחנו חוששים לשווי לחומרה.

אתה לא משתמש בשווי.

כשאני לומד ממך חפץ,

אני חייב לך חפץ, לא שווי.

חפץ אני חייב לך.

אז ככה, זהו. אז יש כלאומים שמותר, יש כלאומים שאסור. כל אחד ישאל את רבותיו,

ולא באתי אלא לעורר,

שיכול להיות שיש בדבר הזה בעיה.

אם הנער יעשה תנאי לעצמו, כי הוא לא יגיד לעצמו שהוא אוכל לו,

הוא יכתיר, לא יכתיר,

אולי הוא מפחד שיגיד להשחק,

מוכה לחרות.