שאלה שבועית עולמית - הרב אונגר שליט"א - מס' 3

- - - לא מוגה! - - - 

נתחיל פעם שלישית, כן עוד פעם, דוד ויהונתן חברים מסורים זה לזה

לדוד רכב מסחרי הזקוק מהשורת לשיפוץ כללי

כל מהמצב של יהונתן לשכנעו לקחת את הרכב לתיקון עלו בתוהו

באחד הימים כאשר דוד נסע לחופשה

ניצל יהונתן את ההזדמנות ולקם את הרכב למוסך על חשבונו

בדרכו למוסך פגעה בו משאית ומחצה את הרכב לחלוטין.

הוברר למעלה מכל ספק שיהונתן נהג על פי כל כללי הנהיגה הקבועים בחוק.

אך דוד טוען כי מאחר ויהונתן לקח את הרכב ושלו ברשות,

דינו כדין גנב החייב באונסין.

יונתן לעומתו טוען כי הואיל וכוונתו הייתה לטובת דוד אינו נחשב כגנב.

הדין עם מי?

כן, השאלה פשוטה מאוד, יש לנו כה אדם שלקח

רכב

לטובתו של השני.

אדם גנב חפץ לטובתו של השני,

והחפץ נאנס.

האם הוא נחשב כמו גנב שחייב באונסין,

או שדינו שונה?

זאת אומרת, השאלה פה מורכבת משני דברים. א', אם הוא בכלל גנב, וב',

אם הדינים שלו כמו כל גנב שחייב באונס.

או שמשום מה, מכיוון שהוא גנב זה יתון נהודן,

נעשה את זה לטובתו של השני,

אנחנו נפתור אותו מהונסים.

תודה רבה.

אז בואו נשמע את דעתם של השומעים.

מה אתם מציעים?

מה נראה לך? פה זו גם שאלה אם בן אדם, כל בן אדם ש...

זהו...

אני חושב שברור שבמאה אחוז שהוא היה נותן לו את זה.

אני נותן לו את זה. אם הוא בחופש ודאי, כאילו,

זה היה מפריע שהוא ייתן לו. השאלה אם, א', דבר ראשון, האם הוא נקרא גנב?

האם הוא נקרא בכלל...

אתה מציג מצב מסוים שהוא לא בהכרח צריך להיות. יכול להיות שמי היה שאלות, הוא גם כן היה נותן לזה. למה? בגלל שהוא פחד שאולי הוא לא ייזה טוב, אולי... יכול להיות שהוא לא ייתן לזה.

אולי הוא לא ייתן לזה. זה מתקזז לו בזה שהוא ייקח את זה לתיקון,

ויכול להיות שיש...

נגיד שאולי הוא מפחד שהוא יישאר אותו. אולי הוא לא רוצה לתת לו את זה בגלל שהוא לא רוצה שהוא יוציא... הוא לא רוצה שהוא יוציא עליו כסף, הוא לא רוצה לקבל טובות ממנו.

הוא חבר מאוד טוב, הוא לא רוצה שהוא יוציא על חשבונו 2,000 שקל לתקן, למה יש לתקן על חשבונו? נגיד שאין פה את זה.

זה צריך באמת לדון, האם יכול להיות שיש פה את זה, אבל ב... אז אני מסכים, זה דבר פשוט, שאם אדם לקח חפץ, ובאמת זה ברור שאם הוא היה שואל אותו, הוא היה מסכים,

אז זה בטוח שלא גנב.

על זה אין מה לדבר.

האם יש אה...

לא, שם לא מדובר על משהו אחר. שם מדובר על אדם כזה שלוקח לשני פירות ואוכל אותן.

וידוע שאם הוא היה לו, כשהיה שואל אותה היה מסכים.

אין פעם מדברים על בן אדם כזה שלוקח, נכון, שואל שלא מיידעת,

שואל שלא מיידעת, יש כאלה שקישרו את זה גם כן לזה,

אבל בסופו של דבר זה שואל שלא מיידעת. פה בן אדם שלוקח אפס של השני ומתקן לו את זה רחוק.

אצלי רחוק מאוד לומר שבמצב ש...

שנראה לכולם שאם היה שואל אותו היה מסכים שיהיה מישהו שיחשיבו אותה כגנב.

הנידונים שאתה מדבר זה באחד משני אופנים. או אדם שלו לוקח לשני פירות ואוכל אותן וידוע שאם היה שואל אותו

הוא היה מסכים.

או באופן שני אדם ששואל חפץ מהשני ולא שאל אותו רשות באופן כזה שהוא היה מרשה לו.

אבל כאדם מתקן לשני חפץ... הוא לא התכוון גם לקנות את זה? רחוק מאוד. מה? גנב חייב באונסין בגלל שהוא התכוון לקנות את זה?

אם הוא לא היה מסתובן לקנות את זה, הוא כמה חברות סיבה. בטח.

הוא לא חייב... אדם יקרא לשני חפץ מתכנן לאכול את זה בלי לקנות את זה. אדם שגנב בשביל לשלם כפל. אדם גונב פירות בשביל לשלם כפל. כבר נגיע לזה, כן, נכון.

אדם שגונב בשביל לשני פירות מתכנן לאכול את זה, לא מתכנן לקנות את זה. אחד הדברים חפץ, אני לא התכוונתי לקנות את זה. אני אומר לך חפץ לא יודעת לקנות את זה, סתם אני אומר לך. בטח שהוא גנב, הוא חייב בוועדה, בלי שום ספק.

הוא הרים את החפץ,

הוא הרים את החפץ, עשה הגבהה,

ובוודאי שהוא אוכל, אפילו לא הייתי יכול לקנות. זה שכל גנב רוצה להשתמש בזה. כן. כל גנב רוצה להשתמש. נכון. אבל אם יהיה גנב שלא רוצה להשתמש בזה. אז זה בדיוק הסיפור שלנו. פה בן אדם שלקח חפץ ולא רוצה להשתמש בו,

ואנחנו מצויין את זה אפילו יותר מזה, שעושה את זה אפילו לטובתו של השני, זה צורה קיצונית.

אפשר לצייר כמה דרגות פחות מזה. נוכל לצייר, נגיד, אדם שעשה את זה לא לטובתו של השני וגם לא בשביל עצמו.

איך יכול להיות, למה אדם לקח חפץ? חבל שלא טוב.

חבל שלא טוב. והוא היה מסכים לו.

כן, אבל אפשר לצייר מצב כזה שהוא עושה את זה לא בשביל עצמו ולא בשביל השני.

מסיבה שלישית, שאני לא לוקח את זה. מה, אדם שלקח חפץ הוא יגנוב ויזרוק את זה לים?

הוא גם התרגל אליו.

אדם שלקח חפץ זרק אותו לים.

הוא לא משתמט, לא נהנה מלא כלום.

הוא לא יקרה גנב? לא ברור שנקרא גנב. יכול להיות שאין עכשיו מזיק.

אדם לוקח חפץ, לזרוק אותו לים. הוא עשה גנבה. מה שהוא עשה עם זה, זה כבר בעיה אחרת.

ברגע שהוא נטל את זה בלי רשות,

הוא נקרא גנב. אחרי זה שהוא זרק את זה לים, זה כבר בעיה שלא.

ברגע שהוא נטל את החפץ, יצא מרשותו,

זה כבר שייך לו.

הוא חייב בכל.

והוא רוצה אחרי זה לזרוק את זה לים,

אז הוא כאילו זרק את שלו.

אני שומע, אני שומע את ה... הוא לא צריך ליהנות מהחפץ, להיות גנב.

אתה אומר את זה מתוך שראית שכך כתוב? שזה ודאי ככה?

היה מקום להבין שלא, שגנב זה אדם שלוקח חפץ בשביל עצמו.

אדם לוקח חפץ בשביל עצמו הוא עושה גנב. אדם שלוקח חפץ בשביל להשמיד את החפץ, זה שייך לפרשת מזיק.

אז ננסה לפתוח את הנושא הזה על כל ההיבטים שלו.

רגע, את השאלה עאידה?

כן, כמו כן, רגע את השאלה.

אז אנחנו נתחיל את הנושא מההתחלה באמת, כמו שתראו בדרך הראשון.

הוא ודאי לא הזיק, הרכב נתקע בו,

אף אחד לא מחשיב אותו כמזיק.

אם נחשב אותו כגנב, אז נחייב אותו באנץ.

לא, לא הוא הזיק.

הרי המשאית היא נפגעה איזיקה.

כלומר, מה באופן הזה הנידון למעשה, כאילו באופן מצומצם הנידון?

מה שורש השאלה? אדם שגנב לטובת השני, האם הוא חייב? בוא נעשה לו. זה שורש השאלה.

זאת אומרת, לא בגלל שאני מסכים לך לגנוב?

לא בגלל שמסכים, לא מסכים.

באופן שהוא לא היה מסכים. באופן שהוא לא היה מסכים, כן.

זה נכון.

אתה מדגיש נכון מאוד.

הציור שאנחנו מדברים עליו זה באופן שמי השאלה הוא לא היה מסכים.

או אם נניח שזה שהוא היה מסכים זה לא משמעותי פה.

אבל לא, אנחנו לא דנים על ההיבט הזה שהוא היה מסכים.

מה זה שאני זה בעצם לטובתו? אולי אני לא נחשב גנב, אני לא עושה את זה בשביל עצמי. אני לא לוקח לעצמי את החפץ של השני הפוך, אני מטפל ודואג לשני.

אני לא משתלט על החפצים שלו, אלא הפוך.

אני הולך לדואג לו. גם שומר אפילו.

אונס נהיה איזה... שומר אני גם חייב,

יכול להיות שאני חייב כאילו פטרות אם מוציאים, אבל בעיקרון שומר, כאילו, בלי... זה לטובת השני, אז מה?

אם נניח שגנב שלך יהיה באונס זה כי אדם לקח חפץ... אם אני לא מסכים, אם אני לא מסכים... כי אדם מוציא חפץ מרשות השני, הוא זה שמתחייב באונס. ופה אני אומר, הפוך, אני אשמר על החפץ בשבילו, אני דואג לו.

זה לכאורה...

אבל אם הוא לא מסכים, מה זה משנה?

אם הוא לא מסכים, בעיניי זה לא אלטרנטיבי.

בסדר, אתה לא אומר דבר מוחלט.

אולי נאמר שמכיוון שהוא לא מסכים, עדיין נחשב אותו כגנב.

בשביל זה, בוא נראה את המקורות, נראה...

הדברים האלה פחות...

לא יודעים אם נגיע עד הסוף, אבל אנחנו נתקדם הרבה. על ידי המקורות נתקדם הרבה. ואם הוא לא גנב, אז מה? אז הוא כלום. אז הוא בן אדם שניסה לעזור לשני, ולא רואה מזל.

אבל הוא אמר חפץ אצל בדי בתור שקריטריונים,

יש שומר חינם, שומר חינם, שומר חינם, כלום.

נמצא אצלי. כמו האדם שאמר לשני, בוא תיקח את החפץ, והוא אמר לו, אני לא מוכן לקבל שמירה, אתה רוצה לשים את זה אצלי בבית?

והחפץ נאנס, זה שום דבר.

הוא אפילו לא שמר.

זה היה אצלי משום מה. אם היה פשיעה, אם היה פשיעה, הוא לא היה חייב,

או ש...

גם לא בהכרח.

גם לא בהכרח. אבל פה אנחנו נבואו מהמצג הזה שהוא לא פשע,

הוא נהג כן כמו כל הכללי הזהירות, וקרה אונס.

אז בואו נראה. אתם רואים, נדפדף לעמוד הראשון.

עמוד הראשון, בצד השני.

אנחנו רואים את הגמרא בב המציע, דף סא, עמוד ב'.

הגמרא לא מדברת על השאלה הזו ממש, אבל

די קרוב כבר.

מי שזוכר,

אנחנו לפני שבוע וחצי קראנו בעשרת הדיברות לא תגנוב.

אבל לא תגנוב של עשרת הדיברות לא קשור לנושא שלנו בכלל כאילו.

לא תגנוב של עשרת הדיברות זה לגניבת נפשות.

לא תגנוב אדם.

לא שייך בכלל לפרשה שלנו.

בתורה כתוב לא תגנוב ולא תגנוב. לא תגנוב הוא זה לא לגנוב ממון.

זה כתוב בפרשת פדשים.

ואילו מה שכתב בעשרת הדיברות בשני הפרשות,

בפרשת יתרו ובפרשת בית חנן,

עוד אחד גניבת נפשות,

שזה איסור חמור הרבה הרבה יותר, שעל זה מי שגונה בנפש חייב מטען.

זה בכלל נושא, פרשה אחרת שלא קשורה לנושא שלנו כאן.

אז בואו נראה.

בשורה הראשונה, לא תגנובו...

לכתב רחמנה למה לי?

הגמרא שאת למה התורה צריכה לכתוב, את האיסור לא תגנובו.

מה השאלה, מה זה למה לי? בשביל שנדע שאסור לגנוב, מה פורש למה לי?

כן, הגמרא שאת לא תגנובו, דכתב רחמנה למה לי.

הלא תגנובו, שהתורה אמרה, כתב רחמנה, שהשם כתב בתורה,

למה לי? למה התורה צריכה לכתוב את זה?

אנחנו יכולים לדעת את זה לבד.

למה אפשר לדעת את זה לבד?

אז רשי מסביר לנו.

תורה שבשורה השנייה

לא תגנוב דוקטורט דוקטורט רחמנא למה לי לילף מריבית ועונה לילף זה שנלמד

מריבית ועונה

שערי מחסרו ממון

זאת אומרת, התורה אסרה לקחת ריבית.

התורה אוסרת על אדם להלוות כסף ולקחת ריבית.

האסור הזה בזמן האחרון נפרץ מאוד מאוד, צריך מאוד להיזהר בו.

התורה דורשת מבן אדם שיש לו כסף, להלוות את הכסף בחינם. אם הוא רוצה להלוות, שילווה בחינם. אם לא, אז הוא לא מלווה, אבל להלוות בריבית זה איסור תורה.

למה התורה אוסרת על קחת ריבית?

התורה דואגת לאנשים שיוכלו ללוות

ולא ינשכו אותם. אז ריבית זה,

אפשר לומר, מזכיר לנו גזל.

זה התחלה, זה משהו, משהו שבמשהו. אדם שנותן ריבית נותן את זה מדעתו, הוא לווה מדעתו ומוכן לשלם ריבית.

וגם את זה התורה אוסרת.

התורה דואגת ללווה, שלא ייקחו לו כסף

כאילו שלא כדין. למה זה שזה שלא כדין?

הוא לווה 100 ומחזיר 120, ה-20 זה שלא כדין.

נתת לו 100, למה אתה לוקח לנו 120?

התורה לא מכירה בזה שכסף

ששועץ על אדם בזמן מסוים מחייב ריבית.

לא, הוא קיבל 100, אז צריך לחזיר 100. וה-20 שהוא משלם, אמנם זה מדעתו,

אבל זה בחינה מסוימת של גזל.

הבן אדם הזה אין לו ברירה, הוא חייב ללוות,

הוא במצוקה, הוא חייב ללוות, ואתה

נשך ממנו.

אז אם התורה אסרה אפילו ריבית... הוא חמאסטית, הוא חמאסטית. אז משהו, משהו שבמשהו, מגזל.

וגם את זה התורה אוסרת.

כי גם לא חמאסטי מזויין, כאילו.

זה מה שבא וחוטף לשני.

בגדול, אבל הוא חייב לעשות את זה, כאילו. אני עומד עליך עם אקדח כאן, ואני עומד עליך שאני לא יודע לך את הכסף.

כן, אבל פה זה יותר מזה. פה אף אחד לא חושב שזה כמו לסכם מזויין, פה בן אדם בא והוא צריך כסף, הוא מוכן לבעוט בריבית.

גם אם זה התורה אוסרת,

אז ודאי שהתורה שאוסרת ריבית, בטח תאסור ללכת לבנות את הענק של השני.

אז זו השאלה של הגמרא.

אחרי שהתורה אמרה איסור ריבית,

התורה אמרה איסור הונאה. מה זה איסור הונאה? לא תונו איש יתראו, הכוונה שאדם שמוכר חפץ,

שלא ירמה את השני. אם החפץ ישלם 100, שלא ימכור את זה 120. אז גם פה יש בחינה של גניבה.

אחרי שהתורה אסרה ריבית והונאה,

אנחנו יודעים את האיסור הבסיסי שהתורה אוסרת לאדם לקחת כסף של השני.

למה התורה צריכה לכתוב במפורש, לא תגנובו?

זה השאלה של הגמרא. מה עונה הגמרא?

לכתתניא.

בשביל הדין שנאמר בברייתא.

מה כתוב בברייתא? לא תגנוב. כתוב בגמרא, צריך לא תגנוב, אבל

תראו בצד, בהגות הגאון מווילנה, הגות הגרו.

תגנוב, צריך לומר תגנובו.

לא תגנובו על מנת למיקת.

מה זה נקרא? על מנת לצייר את השני.

זה מה שמסביר למיקת לצייר.

לא תגנוב על מנת לצייר. זאת אומרת,

התורה לא עושה רק את הגניבה בשביל שלי יהיה כסף,

התורה עושה רק לגנוב בשביל לצייר את השני.

אדם שגונב רק, שהמטרה שלו רק בשביל לצייר את השני, גם את זה התורה עוסרת.

הוא רואה אם אפילו הוא לא נהנה.

אפילו שהוא לא נהנה.

לא נראה על מה מדברים פה.

כן, זה כבר מה מאוד לשלב ב' ג' ד'.

בינתיים אנחנו חוזרים על המילים.

אוסרים על אדם לגנוב בשביל לצייר את השני,

עוד דבר אומרת הגמרא, לא תגנוב על מנת לשלם תשלומי כפל.

מה זה נקרא על מנת לשלם תשלומי כפל?

מסביר לנו אשי,

שרוצה להענותו, אדם רוצה שהשני ייהנה,

כלומר הוא רוצה לתת לשני מתנה,

והוא יודע בו שלא יקבל,

החבר שלו לא רוצה לקבל מתנות.

יש פסוק, שונא מתנות תחיה,

הוא לא רוצה לקבל מתנות.

אז מה הוא עושה? הוא גונב לו חפץ,

ואז יבואו עדים שהוא גנב לו, ויחייבו אותו בבית דין, יחייבו אותו ככל,

אז השני יקבל.

יש פה סתם שאלה של פרדוקס מסוים.

מי ששם לב,

הרי אם לא הייתה לנו את הדרשה שהגמורה פה אומרת,

לא תגנובו על מנת לשלם תשלומי כפל.

אז מה היינו אומרים?

שאדם שגונב,

שהמטרה שלו בשביל לשלם כפל, זה לא גניבה.

ככה היינו אומרים.

אז כן, ככה היינו אומרים.

אומרת הדרשה, לא, תדע לך שמי שגונב על מנת לשלם כפל הוא גנב, הוא צריך לשלם כפל.

אז אני רוצה לכם להיכנס לתוך הראש של הבן אדם הזה. מה הוא חשב?

בא בן אדם והוא הלך וגנב מהשני בשביל לשלם לו כפל.

אז בשביל מה, איך יתחיל העסק? אם הוא לא גנב, אז גם לא יהיה כפל.

זאת אומרת, לפני שהתורה אסרה, לפני שהתורה אמרה לא תגנוב,

הוא אמר לא לשלם כפל.

אז איזה מצב היה יכול להיות שהתורה באה ושוללת אותו? אל תעשו את זה.

לפני שהתורה אמרה את זה, זה לא גניבה בכלל. אז לא ייתכן, שנייה, נגמור את השאלה. לא ייתכן שאדם יגנוב בשביל לשלם כפל,

כי אם זה לא גניבה, אז אם הוא יגנוב הוא לא ישלם כפל.

יבואו לרב, הרב יגיד שפוטומי כפל, כי זה לא גניבה בכלל.

אבל השני שונא מתנו.

כן. כי לא אכפת לי לשלם לו מתנו.

אבל הרב לא ישלם אותה, הבן דין ישלמו אותה לא יחברו על הכפל. מי יודע למה אני גונב?

אני גונב, השני שונא מתנו. אתה אומר, אף אחד לא יודע. אף אחד לא יודע שזו הסיבה שלי.

כלומר, כשיבואו שני עדים ויעידו שבן אדם גנב,

אז אפילו אם יספר הסיבה שאני גנבתי בגלל שרציתי לשלם כפל, אף אחד לא יאמין לו.

אם ראינו שבן אדם גונב,

ראינו שבן אדם גונב, אז אנחנו נגיד לו להגנבת בשביל להגיד בשביל הכיס שלך, לא בשביל שום סיבה אחרת.

ואז יחייבו אותה כפל. זו דבר אישית לא בגלל זה.

זה תשובה לשאלה מה המוסגר, כן. אבל בשביל להבין מה יהיה הצעד שבן אדם גונב בשביל לשלם כפל.

על כל פנים, התורה באה הסרט לאדם לגנוב בשביל להענות את השני.

אז הנה יש לנו פה ממש כבר מקרה מאוד מאוד דומה, מאוד קרוב,

בן אדם גונב בשביל שהשני ישמח, בשביל לעשות את הדבר השני,

והיא נותרה אוסרת את זה.

מה המקרה הראשון? אדם גונב על מנת לצייר את השני.

גונב ולצייר את השני.

אפילו שאחר כך הוא מחזיר.

או, אתה עושה איך דור של המילה.

אפילו שאחר כך הוא מחזיר. מה, את החפץ בעצמו הוא מחזיר לו?

זה לא כתוב פה.

מה הבן אדם הזה רוצה? אני יכול לצייר שלוש ציורים, אם אני יכול לצייר.

גונב על מנת לצייר. אני יכול לצייר

שהוא גונב ואת החפץ משאיר בארון, הוא יכול להתחזיר אף פעם.

אין לך שיהיה הבדל. אין לו שום צורך בזה, הוא גונב חפץ שלא צריך אותו. אין לך שיהיה הבדל.

אני מתכוון למה.

למה אני מתכוון לעשות את זה? אני מתכוון להשתמש בזה או לא מתכוון?

יש לך שיהיה הבדל? מה היה הצד להתיר את זה?

הצד היה להגיד שאני גונב, אני לוקח את השני בשביל עצמי.

בשביל עצמי. אני רוצה להרבות את הממון שלי. את זה אותו עושה.

אני לא רוצה להרבות את הממון.

אני סתם רוצה לצייר אותו.

אז אני בעצם, אני לא משתלט על הכסף שלו.

אני מצייר אותו בצורה הזאת.

אבל מה... למה אני מצייר אותו? מגיע לו. הוא אחד כזה, שנגיד, נגיד שמצד לא תונו איש את אמיתו,

איש את רואה הסרט לאדם לצייר את השני,

מאיזושהי סיבה פה אין את האיסור הזה.

כל השאר מאיזושהי סיבה אין פה את האיסור הזה.

אז בעת רוב הבנתיים, אבל זה גנירה.

או שנגיד אפילו יש את האיסור הזה,

וככה אם היום הקומבי זה רק איסור של לצייר את השני וזה לא גניבה,

הוא לא יהיה חייב באונס.

הטרומה זה גניבה ממש. הוא לא בעצם מתכוון לגזול. זה כמו שהוא חוסם את הבן אדם להשתמש בחפץ, לא?

כן, זה ברור. אדם, נכון. הוא לוקח את זה להשתמש.

נכון מאוד במגדרה. אדם שיקח את החפץ של השני והוא לא ייקח את זה לבית שלו, הוא פשוט ינעל לו את זה בתוך הארון שלו, בתוך הבית של השני.

אדם נכנס לבית של השני,

שני, לוקח מנעול, נועל את הארונות ויוצא.

הוא בוודאי לא בסדר מה שהוא עושה,

אין בזה ספק, אבל גנב הוא לא.

הוא לא לקח את זה.

אז היה מקום להבין שכשאדם גונב על מנת לצייר את השני,

אני לא לוקח לעצמי,

אני מונע על מנת להשתמש.

הוא לא גונע את זה, הוא אפילו לא שומר ויש פיתות עצמו. זה אופן אחד.

אפשר להגיד, לא תגנוב על מנת המקעת,

שהוא מתכנן להחזיר לו.

הוא לוקח את זה ליומיים שלוש ויחזר לו.

אפשר להציג בצורה שלישית.

הוא לוקח את זה לעצמו לגמרי.

שואל שלא מידעת? לא שואל שלא מידעת.

באופן הזה שאני אמרתי, הוא מתכנן להחזיר לו את זה אולי אפילו בלי להשתמש.

הוא לא משתמש בזה, הוא יחזור לו את זה.

הוא לוקח את זה, משאיר לו את זה.

באופן הראשון אני אומר, הוא לא יחזור לו את זה בכלל. באופן השני אני אומר, הוא רק מצייר אותו יום ימיים ומחזיר לו.

באופן השלישי הוא יכול להגיד, הוא לוקח את זה אליו,

הוא ישלם לו כסף.

למה הוא עושה את כל הסיפור הזה? לא בגלל שהוא צריך את החפץ שלו.

הוא ייקח את החפץ שלו, הוא יזרוק את זה לים, לא יודע אם הוא יעשה את זה, כמו שאמרתם קודם, הוא יזרוק את זה לים.

ומה הוא הפסיד לשני?

הוא ישלם לו כסף.

בשביל מה הוא עושה את זה? בשביל לצייר אותו.

זה שלושה אפשרויות שאנחנו יכולים להבין את הדין שכתוב פה.

או לכמה ימים הוא מצוייר אותו. או שהוא מתכנן

לא להחזיר בכלל,

או להחזיר, ולהחזיר עכשיו בשני אופנים, או להחזיר את החפץ בעצמו, או להחזיר את התשלום שלו.

מה זה משנה עם הדוגמאות האלה, כאילו, מה?

השאלה על מה את רואה פה אמרה שזה גניבה.

אם נגיד שהתורה דיבורה רק על אדם שלוקח חפץ ולא מחזיר אותו,

אז זה לא היה האופן השני שאדם לוקח חפץ וכן מחזיר אותו,

אולי זה לא גדול.

אולי שאני מתכנן להחזיר אותו, מה... אני מבין שיש את דעת,

וכאילו ב... מה ההגדרה?

נשאל בן אדם מהשוק, סתם, לקחתי חפץ,

ואני... לקחתי לרגע ואני מחזיר. אני גנב.

אני כבר מחזיר.

שלוש ימים, גדלת לו את השימושים.

אני מתחיל לאט-לאט.

אני כבר מחזיר, זה לא כזה נורא. שתי דקות לא נורא, וחצי שעה זה כזה נורא.

אני כבר מחזיר לו עוד חצי שעה.

ולא שאני משתמש לו בזה.

הרגזתי אותו, אני מחזיר לו רמה. אני גנב. בשתי שניות יכול להיות שאין לקיחת שימושים, כאילו.

יכול להיות שהוא היה מסכים, כאילו, וזהו. אין ספק שם... לא, אם זה אסור, הוא לא מסכים עד שתי שניות, אז גם אין לזה שתי שנים, חצי שעה, שנה. אין לנו ספק שם, המעשה הזה הוא מעשה לא בסדר,

יותר מעשה לא הגון, מי שעושה את זה, נגדיר אותו כאדם לא הגון.

לא זו השאלה שלנו. השאלה שלנו, האם הוא נשאר גנב?

מדיני אומנות. האם הוא נשאר אדם שנפצע לעידוד? האם הוא נשאר אדם... גנב זה הגדרה אחרת לגמרי. זו שאלה אחת, וגם השאלה, כאשר החפץ הזה נאנס, מי חייב אונס? הוא לקח לו שימושים, מה ההבדל לחצי שעה או שנה?

אני מדבר על דיני אומנות.

אפשר להגיד שבן אדם כזה של אגח אפס, הוא מתכנן להחזיר את זה עוד מעט. ואם הוא מתכנן להחזיר, היה פה שימושים של יומיים שהוא לקח את זה.

אז בואו נראה, הנושא הזה מאוד לא פשוט.

קודם כל, נראה את הדף הבא.

אני יודע...

בדף הבא תראו עוד סיור שמזכיר את מה שאנחנו מדברים כעת.

עמוד הבא.

עמוד הבא, כן, עמוד הבא. במיוחד זה שרשום ש...

המטרה שלו לצייר משהו שהוא רוצה להחזיר לו.

רק מה, הוא לא צריך את הכסף שלו, לא כלום. הוא רוצה שהוא יצטייר.

הוא רוצה למקום בו, לא יודע איזה סיבה יש לו.

הוא רוצה שיצטייר.

ומה, הוא יחזיר לו בסוף או לא?

משהו שכן. יחזיר לו.

שהוא, הכוונה שלו רק לצייר אותו.

לצייר אותו ולהחזיר.

כן. אבל אם הוא לא יחזיר בסוף, אז על זה בכלל לא דיברו פה. זה גנב רגיל.

לזהר אותו זה גם נאמר גם שנה שלמה יכול להיות זהר. נכון, נכון. עוד מעט נראה שכל הפוסקים האלה, כולם כבר דיברו עליהם, כבר הפוסקים והשנים האחרונים, כבר דיברו על הכל.

נראה, ולאט לאט ועד רגע.

קודם כל, לפני שאנחנו ניכנס למפרשים,

בואו נראה לגמרא שמדברת על סיור מאוד דומה.

יש לנו פה גמרא בהתראה,

דף ט״ז עמוד אלף.

איפה נמצאים? לא מסומן פה.

זה במשהו כמו 20, 20 שורות מלמטה בערך.

דרש רבה, בסוף השורה דרש רבה, מאי דכתיב, ברכת עובד עליי תבוא.

אתם מוצאים?

ברכת עובד עליי תבוא.

בערך 26 שורות מלמטה.

עשו 13 באותיות היום.

22 שורות מלמטה.

או, 26 שורות, כן.

מה היא דרש רבה? מה היא דכתיב? מה הוא שכתוב?

ברכת עובד עליי תבוא בספר איוב, ככה. ברכת עובד עליי תבוא.

כלומר, העובד, האיש המסכן, יברך אותי.

ולב האלמנה ארנין, ככה איוב אמר, שהוא שימח את הלב של האלמנה.

ברכת עובד עליי תבוא, מלמד, שהיה גוזל שדה מיתומים ומשביחה ומחזירה להם.

איוב היה צדיק, הוא היה גונב שדה מיתומים ומשביחה,

הוא היה זורע,

הוא היה משביח את השדה

ומחזירה להם.

יחזיר להם את השדה כשהיא מושבחת.

זאת אומרת, הוא היה גוזל, כנראה שלא מדעתם.

חבר'ה, אם הם היו מרשים לעולה פה שאלה.

הם היו מוזנחים, הם מזניחים את השדה שלהם.

אז הם נכנסים יום אחד עם הפועלים שלו,

הולכים להם החוצה ליומיים שלוש,

השביח את השדה, זרע, ניקש, עשה מה שצריך,

החזיר להם את השדה מסודרת.

אז הנה זה נראה שאיוב משתבח במעשה הטוב שהוא עשה.

אנחנו רואים פה שאדם גנב במכון השדה

לטובת השני,

והוא עשה מצווה.

איוב כבר מסיפר על מצוות שהוא עשה.

אבל כבר העירו,

שמעתי גם כן מהרב יעקב חבר, שדיבר על זה, וזה דבר דבר פשוט,

שקרקע אינה נגזלת, אולי לזה אתה מתכוון, קרקע אינה נגזלת,

ולכן זה לא נחשב אחרי שהוא גזל.

הקרקע נמצאת כל הזמן

בחזקת בעליה, עם היתומים, עם הבעלים של השדה.

אין כזה מושג לגנוב קרקע.

זה שנכנס לקרקע והשביח אותה, הוא לא עשה כלום. זה לא דומה לאדם כזה שלוקח חפץ,

לוקח את זה אליו הביתה.

כלומר, אדם שנכנס לשדה והוא עזר לבלם בית. אני מתכוון, זה לא ראייה,

אני חושב שזה נתערב להיות שם. לא, בסדר גמור, כן. אני חושב שזה לא ראייה מבחינת שהוא מסתבך ומעשה טוב.

לכאורה, כאילו, הוא מסתבך ומעשה טוב, זאת אומרת שאין בעיה.

זה מגביל קרקע, נכון שקרקע אינה נגזלת, אבל למה הוא מסתבך ומעשה טוב?

זה בעקרון יכול להיות ראייה.

אבל זה לא ראייה בגלל שאם היתומים בין כה לא יכולים להפיק

שום דבר מהקרקע הזאתי,

אז זה בטוח שהם נותנים רשות, כאילו.

לא, אני חושב שיתומים קטנים מפיקים. היתומים היו זורעים שם, נגיד, זרעו חיטים.

למה הוא גוזל לא היתומים? כי היתומים לא היו זורעים.

היתומים הקטנים לא היו זורעים.

היתומים הקטנים לא היו זורעים. הם נותנים רשות. אתה מציין את זה בצורה כזאת.

הם נותנים רשות.

היתומים קטנים הם רק לא זורעים מספיק טוב, הם היו קטנים ולא ידעו מספיק טוב את העבודה.

שכתוב שאם... כתוב שהם נותנים רשות לאחים שלהם הגדולים כי הם בין כול... כי למה? כי הם בין כול לא היו זורים שם, אז הם אוכלים כאילו מוכלים שאפילו שלא יהיה להם השבחה, שיהיה לאחים שלהם הגדולים בסדר, אבל פה להגיד שפה הם לא עשו שום דבר לא נגעו בשדה, ולמה זה היה אקזילה? למה לא נתנו לאיוב להיכנס לשדה?

צריך לעשות רק את מה שצריך לעשות,

במה שהם לא היו כל כך מרוצים לזה.

אבל אחר כך, כשהם ראו מה שהשביח להם, אז הם יסמכו ברכת עובד בלילד אבו.

אבל כמו שאמרנו,

כשמדובר על קרקע לשדה, קרקע אינה ננזלת, וזה לא שייך בכלל לסוגיה שלנו.

אנחנו מדברים על אדם שגונן חפץ

לטובתו של השני, שזה נושא לעשות.

עכשיו בואו ניכנס בחזרה לגמרא שראינו מקודם,

נחזור בחזרה.

לפי איך שראינו שהגמרא דורשת מפסוק לא תגנוב על מנת למעיקת,

הגמרא דורשת את זה מפסוק.

אז בואו נדבר קודם כל על אדם שגונב על מנת לצייר את השני, מה שנחשיב על מנת לצייר את השני,

על מה שהגמרא מדברת.

מה שהגמרא מחשיבה,

ראינו בגמרא, במציע הדף סא,

בשורה השנייה לא תגנוב על מנת למעיקת,

הגמרא דורשת מפסוק,

אסור לגנוב על מנת לצייר את השני.

מה שלא נפרש את הגמרא,

אבל לכאורה זו דרשה גמורה,

ואדם שכן גנב על מנת למעיקת,

יהיה חייב באונסין ככה לכאורה צריך לצאת.

מי שחולק על זה,

זה הלחם משנה מדייק ברמב״ם לא ככה.

בואו תראו, הוא רואה לנו פה רמב״ם,

הוא מביא יש לנו פה שולחן ערוף,

בעמוד הבא הוא מצטט את הלשון של הרמב״ם.

תראו, בלכות בני ואה,

הלכה א',

אסור לגנוב אפילו כל אישור, כלומר אפילו דבר קטן מאוד,

גם פחות משווה פרוטה אסור לגנוב, דין תורה,

ואסור לגנוב אפילו דרך צחוק.

אדם גונב בצחוק גם אסור, ואפילו על מנת להחזיר.

או כדי לשלם תשלומי כפל,

או כדי לצערו.

הכל אסור, כדי שלא ירגיל עצמו בכך.

הלשון של הרמב״ם, למה אסור? כדי שלא ירגיל עצמו בכך.

נדייק אל החמישה מלשענו הרמב״ם,

השולחן הערוץ הזה, כמו ממש כמו רשענו הרמב״ם,

שזה יכרג איסור מדרבנן.

כשאדם לא יתרגל לגנוב,

אז אסור לו לגנוב בשביל לצייר את השני.

אבל זה לא גניבה ממש.

הרמב״ם כותב גם דיני תורנו, גם טעמים של דיני התורה.

לפעמים מוצאים דבר כזה, שהרמב״ם כותב גם טעמים. הוא כותב הסברים ככה,

קולים ככה. אתה יודע מה נכון,

והלחמיש נת אמור מאוד, בשביל שהרמב״ם בספר המצוות,

מי שיודע לרמב״ם יש חיבור שלם

של כל התרייג מצוות,

ושם הרמב״ם, כשהוא מדבר על איסור גניבה,

הוא מביא גם את הברייתא,

שלא תגנו בו על מנת המי כת.

בהלכות תמוהות הוא מזמיר את זה. אז זה לא ייתכן שזה רק איסור מדרבנן, שם הרמב״ם מדבר ממש על שורשי האיסור, על האיסור מדאורייתא,

והרמב״ם מונה גם את זה בפנים.

אנחנו חייבים לומר, כמו שהסברת,

שהרמב״ם כתב לנו הסבר לדין תורה,

אבל ודאי שזה איסור תורה. בהלכות תמוהות, כאילו, שלא מבינים למה זה כותב.

הוא כותב גם מסביר את הטעמים, כן.

אז אנחנו נשארים בזה שזה איסור תורה, ואם כן,

לכאורה, צריך את הדין שחייב באמצעים.

אנחנו נעבור הלאה ל... אולי יש שתי...

תן לנו לך למיקהל פה, אולי...

פה הוא מתכוון, מה זה דרך פרופר?

זה שהוא מתכוון לאפשר, וגם על מנת...

אה, ואפילו על מנת...

תראו למטה, למטה כבר ציינו את אקצת החושן.

אקצת החושן מביא ספר שלא מקובצת,

שנדבר פה על המקום,

אבל לא כמו שהוא רגיל תמיד להעתיק לנו את אשר הראשונים. פה השאלה המקובצת כותב דבר בשם עצמו.

השאלה מקובצת זה ספר של בצלאל אשכנזי.

שבדרך כלל אספנו את זה, הספר נקרא אסיפת זקנים,

אסיפה של כל הראשונים והאחרונים, אבל מדי פעם הוא גם כותב קטע מעצמו.

ופה רגיל אשכנזי כותב שיש לנו פה גמרא שאסור לגנוב על מנת הציירת השני, והוא שואל שמעשים בכל יום שאנשים גונבים על מנת לציירת השני.

ככה הוא שואל.

עונה השיטה המקובצת,

שהגמרא דיברה על אדם שגונב על מנת שלא להחזיר,

אבל אדם שגונב על מנת להחזיר, על זה הגמרא לא דיברה.

נראה מדבריו שאין בזה איסור בכלל.

אין בזה איסור גניבה, לא נגיד אין בזה איסור בכלל, לפחות איסור גניבה לא יהיה בזה.

כל מה שהגמרא אמרה לא תגונוב על מנת למיקה, הכוונה על מנת לא להחזיר את החפץ.

יש לנו פה את הלשון, בואו תראו את, נהפוך בעמוד הבא, ל״ז, כן?

מה זה דרך צחוק, דרך צחוק בוודאי שרוצה להחזיר לו.

הוא רק צוחק איתו. אולי בגלל שהוא צוחק איתו אז הוא לוקח לו משהו קטן ולא מתכנן להחזיר לו.

הוא עושה צחוק ולוקח לו, לא משהו גדול, מה הוא לוקח לו? אין הרבה גפרורים.

כדין פרותה כדין מאה הוא לא פועל כמו חילוק של קטן גדול.

פה הוא עם דרך צחוק, הוא צוחק והוא אומר, הכוונה הוא צחק איתך.

הוא מתכוון להחזיר.

אתה אומר טוב מאוד, אני אמור אפילו להיות יותר חזק, אני אמור.

לשון הרמב״ם, רמב״ם מחלק לנו,

אפילו על מנת להחזיר,

או כדי לשלם את השמי כפל. זאת אומרת, יש לנו שתי אופנים

על מנת להחזיר את החפץ.

ואל תגידו שעל מנת להחזיר הכוונה על מנת לשלם תמורה,

כי הרי הרמב״ם המשיך הלאה הוא כדי לשלם.

אז זאת אומרת, יש לנו כדי לשלם ויש לנו כדי להחזיר.

לשלם זה כדי להחזיר.

בסדר, אבל הרעיון הוא לשלם ולהחזיר.

יש לנו אופן שמחזיר את החפץ בעצמו,

והאופן השני שמשלם.

הרמב״ם מחזיר את השלומי כפל. מי זה עצמו? מי זה עצמו? אפילו על מנת להחזיר.

אפילו על מנת להחזיר.

אני אומר שלא תאמר שעל מנת להחזיר הכוונה, להחזיר את התשלום שלו. לא, אבל יש כתוב, ואפילו יש מקומות שהוא לא מחזיר.

כן, אז מה אתה רואה בזה?

גם אם להחזיר, גם לא להחזיר.

השאלה, מה רמב״ם מתכוון על מנת להחזירו?

אולי רמב״ם מתכוון רק שאסור על מנת להחזיר לא את החפץ בעצמו,

אלא אדם שרוצה להחזיר את התשלום,

אבל את החפץ עצמו הוא לא יחזירו.

ככה היה מקום להגיד.

על זה אני אומר, על זה הרמב״ם מדבר בהמשך.

אדם שגונה על מנת לשלם.

אז על מנת להחזיר הכוונה אפילו להחזיר את החפץ בעצמו.

מלשון הרמב״ם נראה, באמת, בצורה ברורה, לא ככה.

אני כעת הבאתי ספר שיטה מקובצת שהוא שיטה מחודשת באמת בעניין.

שיטת הרמב״ם זוהי השיטה הרווחת,

וזה מה שנפסק בשולחן ערוך שזה אסור.

אבל תראו, בספר... מה הוא אומר שזה הכל דווקא? בואו נראה בפנים, בואו נראה בפנים.

אתם רואים שזה ספר קצת אוכל שאני למטה?

בשורה האחרונה, או כדי לצערו,

ראי ישפר קצהו נשך, לא תגנובו, וכתב רחמנא למה לי,

מה שקראנו קודם,

אפילו על מנת להיקת.

התורה אוסרת אפילו על מנת לצער את השני.

נמשיך לעמוד הבא, וכתב בשיטה מקובצת שם.

וכתב בשיטה מקובצת שם.

זה לשונו.

על מנת להיקת יש מפרשים דעי שהוא אינו רוצה לעכב הגניבה בידו.

אלא גונב כדי לצערו.

יש כאלה שהסבירו שמה זה על מנת להיקהט?

הוא ראה גונב בשביל לצער את השני, אבל הוא מתכנן להחזיר לו את החפץ בעצמו.

ולא נראה, אומר השיטה המקובצת.

זה המעשים בכל יום שעושים כך.

ככה ראה השיטה המקובצת.

מעשים בכל יום שאנשים ככה עושים.

ולכך יש מפרשים דוודאי בדעה.

אה? זה מסבירה טוב.

זה מסבירה טוב.

כן. איך הוא מוכיח?

כנראה שהוא ראה אנשים שהם... שבדברים אחרים הוא לא ראה שהם מתנהגים לא טוב. רק בנושא הזה ככה מתנהגים.

מעשים בכל יום שיש גניבות. מה, זה... הוא לא מדבר על גנבים. הוא לא ראה גנבים שככה עושים.

מעשים בכל יום שאנשים שהם לא גנבים עושים ככה.

מזה הוא מוכיח. הוא ראה אנשים ש...

אנשים ישרים שככה מתנהגים. אבל כפל ודאי הם לא חייבים.

השיטה המקובצת לא מדבר על אנשים שהם נשארים כפל, כי בזמנו כבר לא היה לא כפל.

היום הרי אין חיוב כפל. לא, כל הדברים האלה, זה אין חיוב להשיב את הגניבה.

יש חיוב, יש חיוב כאילו שאני... בישיבות הגניבה יש חיוב, ודאי שיש חיוב בישיבות הגניבה.

זה, אם אני לוקח את זה, אני חייב בתור להשיב את הגניבה, כאילו, בתור מה שכתוב בתורה?

אם זה לא גניבה,

אז לא יהיה בישיבות הגניבה לקנות את זה בכלל. לא מתחייבתי תמות. גנב, גנב זה לא שהוא מתכוון לקנות.

ההגדרה של גנב זה אם הוא לקח את החפץ,

הרים אותו או משך אותו הוא נהיה גנב בתנאי אחד שהכוונה שלו תהיה מתאימה לכוונות של גנב אבל לא בכוונה של לקנות

אלא

או כוונה להשתמש או איך שאנחנו רואים כעת אפילו על מנת לצייר את השני אבל הכוונה בכניעה לא קשורה לפה הכוונה לקנות זה רק כאשר האדם עולה וקונה חפץ לגנב אין שום משמעות, אם הוא רוצה לקנות את זה לא רוצה לקנות, מה? למה באמת אסור? הוא חוסם את ה...

אבל זה נעשה לא על ידי זה שהוא סוגר לו את הארון אלא איך הוא לוקח לו את הארון, כמה זמן הוא לא מתכוון להשתמש בזה, הוא לא מתכוון לקנות את זה, מה זה אם אני סוגר את הארון או מרים את זה?

הכוונה לקנות את זה לא צריך, גנב לא צריך כוונה לקנות, הוא לוקח לו את זה, הוא לא יכול לקנות, אפילו אם נסכים, אפילו אם נקבל את דברי השיטה המקובצת הזאת צריך כוונה להשתמש, אבל לא כוונה לקנות,

הכוונה לקנות זרק אדם בגלל ש... זה נקרא לקנות, זה נקרא לקנות, זה נקרא לקנייני כניבה. נכון, אדם שמשתמש זה מקונן? אני לא מתכוון לקנות לאסמוס זה קניין שאני גונן, אני מתכוון שאני מתכוון להשתמש, זה נקרא להשתמש. להשתמש, בסדר, זו השאלה, זו השאלה של לאן אנחנו מדברים כאלה.

אז באמת השיטה מקובצת פה מוכיח, זה יש מעשים בכל יום. הוא לא מתכוון להשתמש.

זה דרך צחוק יכול להיות שמשתמש יכול להיות שלא.

אדם יכול לקחת את העץ של השני בצחוק בלי להשתמש בה. אבל לא זה הכוונה שלי.

לא זה הכוונה שלי בזה.

הכוונה שלי לחסום מהשני את ההשתלבות שלי.

ויודעים לחסום, אז זה לא דין של גניבה בכלל. למה זה כל כך ברור? אולי כן.

דין של גניבה זה דין של קנייני גניבה, זה לא...

קנייני גניבה זה אומר שכאשר אדם לקח ועשה קנייני גניבה, אז הוא חייב באונסים. זה לא קנייני גניבה. אבל מי אמר שההגדרה של גניבה

נבנית על אדם שמתכוון לקנות, לא, אדם לוקח בלי צהר. זה לא דין ממוני, זה צר.

דין גנבה זה דין ממוני, אני סתם מציין אותו. בטח ממוני. לקיחת ממון בשביל הצעת השני, אולי גנבה. זה לא לקיחה.

למה לא? כי זה לקיחה סתם, זה לקיחה יותר גדולה. להשתלט על הממון של השני על ידי שאני לוקח אותו לרשותי,

מעביר את החפץ מהרשות שלו לרשות שלי, אולי גם זה בכלל גנבה.

על זה נכון לגנבה.

וזה מה שאנחנו מדייקים בלשון הרעיון.

העברת החפץ מהרשות של השני לרשות שלי,

גם זה בכלל גנבה, אפילו שאין לי שום כוונה להשתמש בזה.

כן, התורה כאילו יכולה לדבר גם על...

כן, זה הרחבה.

או שזה הרחבה, או שכמו ראשון הרמב״ם, שלא הרגיל לעצמו וכך.

אדם שיתחיל עם זה, יגיע בסוף לגנבה.

אז ההרחבה של המושג של גנבה.

אתה צודק שבבסיס היה מקום לומר או שזה לא גנבה,

אז אמר הרמב״ם, שלא הרגיל לעצמו וכך.

נגיד ככה, זה דיני ממון, כאילו?

אחרי שתורה עשרה את זה. דיני ממון?

אחרי שתורה עשרה. אם זה יהיה ספק של להקל?

מראש לקחת כסף כזה, אסור.

אסור לגנוב. אדם שגנב,

עכשיו אם תורה שלהם, הוא צריך לשלם או לא, אז יהיה בכלל דיני ממון.

ובמקרה שהוא גנב דרך ספור, זה דיני ממון.

כמו כל דיני התורה.

כמו כל דיני ממון. כמו כל דיני ממון, דינים של...

פה לא נגעתי לו בממון בקשר לזה שהתייחס דלו. כי לא נגעתי לו בממון.

לא הפרדתי לו אבל לא נגעתי לו.

מה לא? לא פגעתי לו ב...

יש ילמי אדם שיש לו בכיס עשרות אלפים דולר ולקחתי לו את זה למשך שנה, לא פגעתי לו במעון.

כמה שלא עשיתי מה שאתה רוצה לייחס את זה אליי?

לקחתי את זה, יכול להיות שזה אפילו יחזור עליו אף פעם.

יכול להיות שכל העסקים שהוא תוכנן לעשות, שום דבר שהוא לא יכול לעשות.

הוא יושב, הבנה יושבת.

אדם שלקח למישהו או משהו ושם את זה ברשותו, אין?

אפילו נניח שהוא הלך רייטל בבית של השכן שלו על השולחן אלף דולר.

הוא אומר טוב הבא, הוא לא נמצא בבית, אני אקח את זה, אני אשים אצלי בכספת.

הוא לא נקרא גנב?

ואם אני מתכוון להיות שומר שלך, אני גם גנב?

כן, יש את השמירה שלך. הוא ביקש ממך.

אני יודע, אז אם אני מתכוון, אולי ביקש. אם אני מתכוון במס הזה להיות שומר שלך, אז אין הבדל, זה לא קבעת, זה לא הלכות שבת. אבל אין הבדל אם אני נועל את הארון או אני מתכוון להיות שומר שלך?

לא.

פה אם הוא לוקח את הזכות הוא מתכוון להיות שומר. ברגע שנעלת את הארון אתה לא נגעת בחפץ, לא עשית כלום. פה גם אם התכוונתי להיות שומר גם לא נגעתי בחפץ. נגעתי אבל לא נגעתי.

אתה מוקע החפץ ואתה משתלט עליו, אתה לא נותן לשני את האפשרות להשתמש בחפץ,

אתה משתלט על הממון של השני.

אבל אני גם לא נותן לו את החפץ. אבל אתה משאיר את החפץ בבית שלו, ברשות שלו. פה אתה לקחת את החפץ מרשותו, הוצאת את היזים מרשותו ואתה לא נותן לו איפה רשותו להשתמש. אני עכשיו שומר בשבילו, אני לא הוצאתי מרשותו.

יש באמת שאלות גבוליות, בואו נשאל שאלה כזאת. בימים שלקח לשני חפץ,

בגלל שנגיד ילד יש לו סכין יפני ביד.

הוא לא משתמש בזה בזהירות כל כך, לא בפיקוח נפש, אבל לא מספיק זהיר.

אני לוקח לו את הסכין לא בשביל שאני רוצה להשתמש בו,

וגם לא בשביל לצער אותו, אלא לטובתו, בשביל שהוא לא ינזק מזה.

אני גנב?

ברור שלא.

ברור. שאני לא אחראי עליו, אני לא אפוטרופוס. שאלו? ברור, ברור.

אני חושב שנועד את הארון שלא יגנבו לו, על הצד השבת אבידה, לא שלא יקבלו גנב. על מה, השבת אבידה שלו בעצמו, של הידיים שלו.

שהידיים שלו לא ינזקו.

אם מותר לעשות את זה, אם מותר לי ללכת לנעול לשני את הארון שלו? אם יש הכוונה היא טובה,

יש בה סיכוי שיגנימו לו ראשון דברים.

כלומר, הוא ידע לך לסוף,

עכשיו אתה לא יודע.

אנחנו מדברים כאן על אופן כזה שהשני לא מרוצה ממה שאני עושה. זה מה שאני.

על זה אנחנו מדברים. אם השני מרוצה ממה שאני עושה, על זה לא דיברנו בכלל.

אבל באופן כזה שהוא לא רוצה. נגיד אני שומר לו את החפצים שלו בעל כורחו.

יש פה ילד שיכול לפזר את הכסף שלו.

אני לוקח לו את כל הכסף ושומר על זה.

ואיך נראה איזה דבר כזה?

ואם אני לוקח משהו, אני לוקח משהו ואני מתכוון להיות שומר.

אם אני מתכוון להיות שומר, אז אני,

אז אני, זה נקרב ברשות של הבעלים.

אז אין הבדל אם אני נועל את הארונה,

שאני מתכוון להיות שומר.

זה כשאתה נועל, כשאתה נועל בשבילו, לצורכו.

אבל אם אתה נועל את זה בשביל לא לתת לו את האפשרות להשתמש בזה, אתה מונע ממנו את האפשרות להשתמש. אני גם לא גנב. אני גם לא גנב. אם אני נועל את הארון, אני לא גנב,

אז אם אני לוקח חפץ ואני מתכוון להיות שומר,

זאת אומרת שזה עדיין נשאר ברשותו,

אז אני לא גנב.

אם כשהוא יבוא עכשיו ויבקש ממך, תן לי להשתמש, לא תתן לו.

זה הגניבה.

אם הוא יבוא עכשיו ויגיד לך, תן לי להשתמש, אתה לא נותן לו, אני גם לא נותן לו.

גם נעזרת את העונגה. אבל השארת את זה אצלו. פה אתה לקחת את זה אליך. המוני עמים. לקחת, זה לא ברשותו, ואתה לא נותן לו להשתמש. אה, בעצם אני לא שומע. השילוב הזה של שני הדברים האלו,

זה הופך את זה לחפץ שיצא מרשותו,

זה לא בבית שלו,

ואין לו את האפשרות.

בעצם אני אומר בעצם,

עוד כמה שהוא יבוא, אני לא אתן לו, אתה לא תיתן לו.

בעצם אני לא שומע.

אז פה אנחנו רואים שהשיטה מכובצת.

כותבת לצד אחד, שמעשים שבכל יום, שככה אנשים עושים,

מאידך לשון הרמב״ם, וכפי שנפסוק בשולחן ערוך,

שזה אסור,

וגם זה בכלל האיסור על מנת למקעת, ולכאורה לפי זה יצא שגם יהיה חייב גונסין.

אנחנו נמשיך הלאה לעוד

המשך דברי ההקצות.

תראו, בטור השני,

בטור השני, באותו עמוד, באותו עמוד,

אבל בטור השני,

והנה מדברי שיטה מקובצת, אם אתם רואים בטור השני,

בשורה למעלה,

הכתב קצת קטן אבל נתמודד,

בשורה אלינה.

והנה מדברי שיטה מקובצת, סוף פרק המפקיד, הוא מביא שם את דברי הריטב״ה.

הריטב״ה, שהוא גם, הריטב״ה כבר מביא דברי קדמונים,

את שיטת הרמב״ן,

ועוד, הוא אומר שזה גם שיטת התוספות,

ושם הוא מגדיר ומחלק את דיני גניבה וגזילה, ושולח יד בפיקדון,

הוא עושה סדר,

שנדע מה זה גניבה, מה זה שולח יד, ושואל שלום לי דעת. יש הבדלים בהגדרים בין הדברים,

הריטב״ה עושה סדר.

מסביר הריטב״ה, נראה דגוזל על מנת לשלם, אינו חייב באונסין.

אז זה הקדמה.

והנה מדברי השיטה מקובצת, סוף פרק המפקיד,

נראה דגוזל על מנת לשלם, אינו חייב באונסין.

עיין שם בסוגיה דשלחות יד.

זה לשנה,

הריטב״ה.

מי אשר מתחיל הריטב״ה לקטור.

וגזלן ושואל שלום לי דעת שייכי בכל אדם.

הריטב״ה אומר ככה, תדע לך.

המושג גזלן והמושג שואל שלום לי דעת שייך בכל אדם,

לא משנה אם הוא שומר או לא שומר, כל אדם יכול להיות שואל שלום לי דעת.

בכל אדם, בין שומר בין איניש דעלמא, בין אם הוא שומר בין אם הוא אדם, סתם אדם, כל אחד יכול להיות גזלן.

כלומר, אם הוא יגזול אז יש עליו שם של גזלן.

אבל שולח יד, ליתא היא אלא בפיקדון

ושמו מוכיח עליו

התורה מדברת על שומר ששלח יד בפיקדון

אז אומר רדבע, יש הגדרה מיוחדת, הגדרת גזילה מיוחדת ששייכת רק בשומרו

לגזילה הזו קוראים שולח יד, וזה שייך רק בפיקדון

מה ההגדרה של הגזילה הזו?

קודם כל הוא אומר, ושמו מוכיח עליו

שקוראים לו שלח יד בפיקדון

וכדאמר קראגא ביהי שומרים, כמו שכתוב בפסוק בפרשה של שומרים,

אם לא שלח ידו,

כתוב ונקרב בעל הבית אל האלוקים, אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, הוא צריך להישבע שהוא לא עשה השלכות יד.

עד כאן הגדיר לנו הריטב״א שיש גנב וגזלן ושואל שלום מידעת שזה שייך בכל אדם,

ושלח יד ששייך רק בפיקדון.

מה ההבדל ביניהם?

אומר הריטב״א, ואני נוטה לגזול,

זה אדם שגונב על דעת ליטלה כולה או ליטול מקצתה.

מה זה נקרא גזלן? אדם לוקח

חבית יין,

זה הגמרא מדברת שמה,

ודעתו לקחת את כל החבית לעצמו או חלק מהחבית, רביעית יין.

או שיהיה חסרנה ולא ישלם לבעליו.

והוא חייב בעונסין, מכיוון שמשך לדעת כן.

אדם שגנב בין הדעת להשתמש בהכל, בין הדעת להשתמש בחלק,

ודעתו לא לשלם, זה נקרא גנב וגזלן.

אבל והשלח יין בפיקדון, דעתו ליטול ולחסר הכל או מקצת, על דעת לשלם.

עד כאן יש לנו...

המושג שלח יד זה אדם שגונב על מנת לשלם.

וזה שייך רק בפיקדון,

לא בכל אדם.

אז לפי העריציה למדנו מפה, יושב גדול מאוד.

שכל אדם שגונב על מנת לשלם,

לא נאמר בו הדין של חייו ועונסין.

זה דין של לשליח יד בפיקדון.

רק בפיקדון ולא בכל אדם.

ובהמשך של הריטבו שמה,

שלא מצוטט פה,

הריטבו שאל, אז אם כן,

כל שאל שלא מדעת למה הוא חייב בונוסים.

הרי שאל שלא מדעת מתכנן להחזיר את החפץ לביאליו,

ולפי דברי הריטבו,

שגונב על מנת לשלם, נאמר רק בפיקדון.

אומר הריטבו, אדם ששואל שלא מדעת,

ייתכן שהחפץ הזה קצת ינזק,

אולי על ידי השימוש תוך כדי הלקיחה, לקיחת החפץ,

וכשיחזיר את החפץ לבעלים, אז יחזירו אותו כמות שהוא.

מכיוון שזה דעתו בזמן שהוא לוקח את החפץ, והחזיר את החפץ כמות שהוא,

אז זה נקרא שהוא גונב שלא על מנת לשלם.

אמנם הוא יחזיר את עיקר החפץ,

אבל אם יהיה קצת שריטות, או יהיה משהו,

הוא מחזיר אותו כמות שהוא.

לכן שאל שלא מדעת, חייב לשלם.

אבל אם הוא מתכנן לשלם את הערך המלא של החפץ,

לפי הריטבו זה לא גונב,

זה רק בפיקדון נאמר עדין שישלח יד ובסתם אדם אין על זה חיוב בונסים.

לכאורה לפי דברי הריטבו למדנו שכל אדם שגונב בין אלמנט למקל, ובטח אדם שגונב

לטובתו של השינים.

אם דעתו לשלם,

לשלם את כל החפץ,

אז זה לא יהיה חיוב בונס,

אבל אם הוא מתכנן להחזיר את החפץ כמות שהוא,

אז זה כמו שאל שלום את דעת. הרי זה ראינו בפסוקים,

ראינו שגונב על מנת לצייר, הוא נחשב ביניו.

מה נגיד? טוב, גונב על מנת לצייר,

אבל אולי שם מדובר על אדם כזה שמתכנן לקח את החפץ לעצמו.

אבל אם פה הריטבו בא ואמר ששואל שלום את דעת מתכנן להחזיר את החפץ מכיוון שהחפץ יכול קצת להיפגן,

זה כבר נחשב שהוא לא מתכנן להחזיר את החפץ.

אז אם כן, אדם שלקח רכב מהשני,

בשביל לצייר אותו הוא לקח את הרכב אליו הביתה ומתכנן להחזיר לו את זה אחרי שבועה.

מכיוון שהרכב יכול להיות שקצת משהו יתקלקל,

שווה פעוטה הוא יתקלקל והוא יחזיר לו את החפץ כמות שהוא ואין בדעתו לשלם את זה,

אז זה יהיה גונב שלך, אי גונסים.

יש לי שאלה, אבל סתם מהדבר עצמו הוא אומר שהוא מתכנן להשתמש רק בחלק, מה מה שאלה?

בשלח יד שם כתוב שכי אדם מתכנן לשלם ביטה.

יד הרבה הוא אומר.

כן, שאם הוא מתכנן להשתמש בחלק יכול להיות שכאילו אין ראייה לכל חלק כאילו,

אין ראייה שלא התכוונת להשתמש בקו? יש אופנים שמבוארים שם בסוף כלרגע מפקיד שאדם לוקח חפץ,

לוקח רכביית, ומתכוונה להשתמש בחלק

ומתחייב על הכל.

זה אם זה משהו...

שם הוא בא בגמרא שאדם לוקח רכביית והגבה את כולה על דעת לקחת חלק ממנו ומתחייב על הכל. הרי אם זה פרטים,

ואי אפשר להיכנס. הוא שואל שלא מדרויפו על כל הזה, כי אין ראייה שאתה לא... הוא לא, הוא לא שואל את כל החביעית.

נכון, אבל כל חלק... הוא לוקח את החביעית, בשביל לקחת רביעית, ושם יש שפנים שהוא מתחייב על הפעולה.

בואו נניח ל...אנחנו מדברים בקטע על אדם כזה שמתכנן להשתמש בכל. החלק הזה שלא התכוונת להשתמש, אתה יכול להחזיר ולא זה?

ולמה לא?

ולא תשלם את זה.

שאין דבר כזה שאדם לוקח חפץ ומתכנן להחסיר ולא לשלם את מה שהוא מתכנן להחסיר. יש חלק כמו השאלה שלא מדעת.

והחלק שהתכוונתי להחזיר, את החלק הזה אני אשלם.

כן. זה דבר.

ולכן מה?

ולכן גם כל הדבר הזה.

כמה שאין לך ראייה שזה לא התכוונת להחזיר,

ואכלת להחזיר את מה שלקחת,

אין לך ראייה שלא התכוונת להחזיר את זה.

בשאלה שלא מידעת, אנחנו רואים שאדם שהתכוונת להחזיר את זה. גם בגנב אותו דבר.

בגנב שאין לך ראייה שלא התכוונת בחלק הזה לא להשתמש.

אני שמע, בשאלה שלא מידעת, אנחנו רואים שאדם שלקח חפץ ומתכנן להחזיר את כולו,

כן. מכיוון שיכול להיות שהתחסר משהו, ואת המשהו הזה הוא לא יש אליהם, הוא מתחייב על כל החפץ בונסים?

אז גם פה... אז בענייננו, אדם לקח, אדם גנב עמד למעיקת על מנת לצייר?

אם הוא לקח חבית יין ויש חלק שהוא לא התכוון להשתמש,

כיוון שאין לך ראייה שעל החלק הזה התכוונת להחזיר בעינו,

הרי כל החלק הזה זה ת'שאל שלא מידע,

לפחות.

לא חבר'ה שלא מידע, יכול להיות שימות. גם גזלן אפילו.

יהיה לך רעש שאת זה לא התכוונת להשתמש. מה שהוא התכוון להחזיר,

מה שהוא התכוון להחזיר. הוא לא התכוון על משהו מסוים.

הוא לא התכוון על מה?

בטח, לא, מה זאת אומרת? לפרטים מדויקים, לנושא הזה שאדם שגונב על מנת לקחת חלק,

נשאיר את זה לסיגיה שלך.

היה מקום לבוא ולחלק בין אדם שגונב על מנת לצייר את השני לאדם שגונב לטובתו של השני.

עם זה בעצם התחלנו.

אדם גנב רכב בשביל לתקן אותו לטובתו של השני, אולי זה מצב אחר.

כמו שראינו, אדם שגונב על מנת לשלם כפל, לכאורה זה לטובתו של השני,

אבל סוף סוף החפץ בעצמו שהוא לוקח,

זה לא לטובתו של השני. הוא מתכנן לשלם לו דבר שיהיה לטובתו.

אז בשביל זה הוא העתיק פה את הספר חכם צבי.

בשביל שורה אחת בספר הזה, חכם צבי.

לא לגמרי דומה, אבל בלקיחת החפץ בעצמו אין לו איזה טובה, רק בתשלום.

אבל בואו תראו בספר חכם צבי בשאילה כ״ו.

בואו נראה, זה מצב די בהתחלה,

כי יש פה שורה אחת על הנושא הזה.

אין בעצם, בואו נגיד, אין לנו פה, לא התקדמנו הרבה, אבל עוד טיפה.

תראו באיזה שורה, זה בערך העשירית.

והלא אנחנו נצטווינו, בשאלה כ״ו,

בערך השורה העשירית מתחילה את התשובה.

והלא אנחנו נצטווינו שלא לעשות מעשים מכוערים.

ולא יהיה אלא גונב על מנת המקעת,

או לשלם תשלומי כפל,

אף שאינו מתכוון לגנוב.

ולא עוד אלא שמתכוון לטובת הנגנב,

על כל זאת תבינו אנחנו שלא להרגיל עצמנו לגנוב.

לא התקדמנו הרבה,

אבל הנוסח איך שהוא מציע את הדברים. שהנה, הוא אמר, אדם שגנב לטובת הנגנב,

הוא קורא לו גנב.

בכל מקרה, אדם שגונב על מנת לשלם תשלומי כפל,

שהנגנב ייהנה מהתשלום, אבל הנה הוא מציע לנו את הדברים.

אדם גונב לטובת הנגנב, הוא רואה אותו כגונב.

גם בפשטות לא צריך יותר בהבדל בין אדם שגונב לטובת הנגנב או אותו גונב בשביל לצייר את השני. כל שהשני לא מסכים,

הגדרים צריכים להיות אותם הגדרים,

ולהחשיב דבר כזה כבני רע.

עכשיו בואו, אנחנו נסיים רק בדברי החזני יש פה.

נראה את דברי החזני איש, הוא מתייחס לשאלה.

קצת בהיבט אחר, בואו נראה אם הביאו להם את החזני איש במקום.

הקטע הוא,

דיבור המקלול נראה, זה בטור השני בחזני איש, נראה.

יש לכם?

החזני איש, אני אקדים לנושא של החזני איש.

החזני איש פה מתחיל להוכיח שאדם שהוא של, שלא מדעת,

אדם ששאל שלא מדעת,

לקח אפס

שלא ברשות,

הוא חייב באונסים אפילו אם הוא לא תכנן להשתמש שימוש

ששווה כסף.

אפילו אם השימוש שלו זה שימוש של משהו,

כמעט אין לזה מחיר,

גם הוא נחשב שאל שלו מדעת.

אדם לקח את מהשני והוא התכנן לכתוב איזה מילה אחת, זה לא שווה פרוטה, הוא נחשב שאל שלא מדעת.

החזני איש מביא לזה הוכחות.

אפילו אם לא שימוש בגוף החפץ.

שימוש בגוף החפץ, הוא גנב לשני,

לקח את מהשני בשביל לכתוב איזה מילה אחת.

האם הוא נחשב שאל שלו מדעת? הוא התכנן רק להשתמש בזה שימוש

שלא שווה פרוטה.

אומר החזני איש כן, הוא שואל שלו מדעת, הוא נחשב גנב,

הוא חייב באונס.

זה התחלת הקטע.

עכשיו תראו את השורה שמתחילה, ומשמע. סליחה, מה דלמנט שואל לשלום מידת לגנב?

זה לא אותו דבר?

גנב, אדם לוקח חפץ ולא מתכנן להחזיר, שואל לשלום מידת לוקח בשביל להשתמש ומחזיר לחפץ.

כל שאלה שלא מידת הוא מתכנן להחזיר, הוא רק שואל,

הוא לוקח בשימוש במחזיר. הוא גנב, הוא מתכוון להחזיר. כן. הוא גם הגנב.

נכון, אבל

אדם שגונב

אדם שגונב על מנת להחזיר, זה מה שראינו עכשיו בדברי הרדווה, שמחלק בין שומר לכל אדם.

שומר חייב וכל אדם פטור,

ושואל שלום מידת הוא שאלה למה שאלות שלום מידת

מחייבים לכל אדם.

זאת אומרת, כיוון שהוא לא מתכנן להחזיר את החפץ בשלימות,

כי אם החפץ קצת יתקלקל, הוא יחזיר אותו גם בלי לשלם את זה. אבל אם היה בדעתו לשלם את החפץ כמו שהוא היה שווה בהתחלה,

הוא לוקח חפץ ובודק כמה הוא שווה,

ובדעתו מראש, אם החפץ טיפה ינזק, הוא יחזיר את זה,

לפי הרי כבר הוא לא יחזיר בונוס.

זה חידוש, אני מבין במוסכם לדעת כל הפוסקים,

אבל פה הוא העתיק את זה,

הפסול החושן פה העתיק, בלי חולק.

בואו נראה את החזניש.

ומשמע זה חייבים, אף אגב זה עדיין לא נהנה.

החזניש אומר ששואל שלום מידת אפילו הוא עדיין לא הספיק להשתמש.

לקח את החפץ, ומיד מתחייב בונוס.

ואף על פי שאין ההנאה שבפרוטה,

אם הוא מתכנן לשלם.

מתכנן לשלם את מה? את השימוש.

את השימוש. גם כן יהיה חייב.

זה סוחר שלומד, אתה גם חייב. למה זה היה...

הרי כתוב אמרת שאם החפץ טיפה ינזק,

מכיוון שהוא לא מתכנן לשלם את הנזק הזה, לכן הוא חייב.

אם הוא מתכנן לשלם גם את הנזק הזה לפי הריטבו, הוא יהיה פטור.

מי זה שאין פחות שווה פרוטה זה לא אותו דבר? זה לא קשור לזה. השאלה כמה חפץ יכול להתקלקל. אדם לוקח חפץ, יכול להיות שיהיה איזשהו קלקול בחפץ.

האם דעתו מראש לשלם את זה או לא?

אדם לוקח פלאפון בשביל להשתמש בו שיחה שלא שווה פרוטה,

אבל הפלאפון יכול ליפול על הרצפה ולהינזק קצת. אם מראש הייתה דעתו לשלם, אם זה ינזק, לפי הריט, לפי הריט, לא שמותר,

אלא הוא לא יהיה חייבו.

לא יהיה לשם של גנב. למה אסור?

אם הוא לא ידע ו... ולא יצטער מזה.

יכול להיות שבאמת ימותו.

אני לא פגשתי אף פעם, אני אומר את זה תוך כדי שלמדתי עכשיו את הנושא הזה.

פעם ראשונה שאני נפגש בשלושה ריטריים.

זה נראה דברים מחודשים,

אבל זה מה שאנחנו רואים פה. למעשה... הוא לא מביא חודשים. מה? יש תשומה לכל האנשים שמאשימים דברים די רצו.

האנשים האלה הם מסתומים, אם אפילו אם החפץ ינזק לגמרי, הם לא יהיו שם דבר.

כשבן אדם מתכנן באמת לשלם את הכול,

ועל כל אפילו אם משהו יינזק, זאת אומרת

אפילו אם החפץ יינזק משהו, אפילו אם פחות משווה פרוטה

ולפיכך נראה, דה גונב על מנת למעיקת חייב באונסיה

עכשיו החלק האחרון שהגיע לזה שאדם ששואל שלא מידת אפילו אם אין לו תוכנית להשתמש

בחפץ בשווי פרוטה, גם כן הוא חייב

ניזח אז איש מציג את הדין היסדים מה הדין גונב על מנת למעיקת אדם שגונב על מנת לצייר את השני האם הוא חייב באונסים או לא

ולפיכך נראה דה גונב על מנת למעיקת חייב באונסיה

מה ראיה?

דה לא גרם משואל שלא מידת שערי היא נטלה

ליהנות במי קאט לחברו.

הרי הוא לקח את החפץ בשמה הוא לקח את זה בשביל הצערת השני, הוא נהנה מזה.

אומר החזיניש כל אדם שגונב חפץ בשביל הצערת השני

הוא יהיה כמו שועל של עמידת.

זה לא בגוף החפץ.

הוא יהיה כמו, לפחות יהיה כמו שועל של עמידת. ואפילו אם תגיד שלצערת השני זה לא הנאה שווה פרוטה,

זה החזיניש כבר הוכיח מקודם שגם אם ההנאה לא שווה פרוטה,

הוא נחשב שועל של עמידת.

אז אומר החזון איש, כל אדם שגונב בשביל לציירת השני,

הוא לפחות כמו שאוהב שלא מדעת,

הוא נהנה לציירת השני.

החזון איש קודם כל, טוב, אתה מראה הערה נכונה שהענאה היא לא ממש מגוף החפץ, אלא זו ענאה עקיפה,

אבל יש פה סתם הערה פשוטה.

יש הרבה אופנים שאדם גונב על מציירת השני,

לפעמים הלציירת השני זה גם לטובתו של השני.

אני ראיתי בספר חזון יחזקאל על התוספתא וקבע כמה,

שם גם כן הוזכר הדין של גונב על מנת אל-מאי-קאט ושם מסביר החזון יחזקאל, מה זה גונב על מנת אל-מאי-קאט?

שהשני הוא אדם מפוזר ומניח כל פעם את החפצים שלו במקום אחר

והוא גונב בשביל לצייר אותו, הכוונה בשביל ללמד אותו לא לזרוק את החפצים שלו.

כן, היה איזה אחד כזה.

אז אדם שעשה דבר כזה גם על זה, זה היה חזוני שיגיד שהוא נהנה מלצייר את השני?

הוא עושה את זה בשביל השני.

היה אחד כתב סיפור שאותו הייתו מחזיר,

הוא גנב לה את הדברים והחזיר לטורטנציה לחוץ לארץ ו...

ולא נתנו לו לנסוע, בגלל שאחותו מידע לך למשטרה אם הוא יוצא את זה.

אז אני אומר, הנושא הזה, כן, החזונניש הזה לא יהיה בכל מקרה,

אבל במקרה כזה שהוא באמת רוצה, יש לו מטרה מיוחדת לצייר את השני, הוא אומר החזונניש שהוא לפחות יש שאל שלו מדעת.

נחזור עכשיו לסיפור שלנו, לסיפור שהתחמנו איתו.

אדם שגונב את הרכב של השני בשביל לתקן את זה,

לפי החזונניש לא נוכל לחייב אותו במדינת שואל שלו מדעת.

הוא לא נהנה מזה, הוא עושה את זה רק בשביל החבר שלו.

לתת מתנה לשני, זה מסתובב, לא על זה החזונניש מחייב, אדם שנהנה לתת מתנה לשני.

אז זה לכאורה, החזונניש לא יהיה חייב במקרה הזה.

לפעמים אתה מסתובב על זה משהו? לפעמים אתה מסתובב על זה משהו? לפעמים אתה מסתובב על זה שזה שווה, כן, אבל כשאדם נותן לחבר שלו לתקן לשני,

אנחנו נכנסים להגיד שזה שווה פרוטה, כל נתינה לחבר שלו.

אדם שנותן אדם חשוב,

מה שהגמרא בקידושון אומרת, שאדם נותן מתנה לאדם חשוב,

שכך הוא לא לוקח מתנה משום אדם,

זה שווה פרוטה, אבל לא בכל מצב אפשר להגיד דבר כזה, בשביל לחייב אותו באינסטימאן אנחנו צריכים להוכיח שאכן הוא נהנה הנאה ששווה פרוטה, לפי החזון איש אפילו,

כל מיני שיש לו הנאה, אפילו לא שווה פרוטה, יש לו הנאה שיש לזה שוויות ממונית,

גם אם היא לא פרוטה אבל יש לזה שוויות ממונית.

לפי החזון איש, כלומר איך שראינו את הריטבו,

אז יש לנו גמרא שגונב על מנת למייקאץ' שזה למשל גניבה,

ואדם שגונב על מנת להחזיר את החפץ בעצמו, כמו שראינו, מכיוון שאם החפץ קצת יתפלקי לנו לתוכנית לשלם את זה,

זה נחשב גניבה,

אז יש מקום גדול לחייב לשלם.

גם אדם שגונב לטובתו של השני. לא מדין שאול שלא מי דעת,

אבל מדין גונב על מנת למיקת.

לא צריך להיות אדם לטובתו של השני אלא עצר את השני, כל כך שאני גונב שלא ברשות,

באופן כזה שאני מניח שאם השני אם אני אשאל אותו, הוא יגיד שלא מרשה,

היינו צריכים לחייב רונסן.

תודה רבה. יכול להיות שאם הוא מתכוון מלמד תורשי,

זאת אומרת שהוא לא התכוון לשלם עליי בגדול.

הוא לא התכוון לשלם עליי בגדול. באופן שלא הייתה לו מחשבה מראש, אם יקרה משהו,

כל דבר אני משלם עליו.

אם מראש תהיה לו מחשבה כזו,

אז אריתו אמר שהאדם שגונב על מנת לשלם את הכל,

הוא לא התכוון לשלם, הוא לא התכוון לשלם, הוא לקח מתכנן שלא יקרה כלום

ואם יקרה משהו קטן, אז יהיה בסדר, לא יקרה כלום

זה יעבור

אז באופן הזה, לכולנו יצטרכו לשלם

לפי החסיניש

אז לכולנו לא יצטרך לשלם

כי כשעושים את זה רק לטובתו של השני,

כשאין לו הנאה, הנאה ממונית, אז הוא לא יצטרך לשלם

יכול להיות שפחות משווה פרוטה זה גם...