הרב עמנואל טולדנו

- - - לא מוגה! - - - 

מספיק שאתה פה.

הוא דבר בך, אבל. בסדר.

הגמרא בשבת דף ע״ג עמוד ב׳

אומרת הזומר וצריך לעצים

חייב שתיים.

אחת משום קוצר, הראו,

הוא קוצר, הוא זומר בקרן

והוא צריך את העצים.

זה כמו קוצר.

זה פרי. הוא מחשיב את העצים, אז קוצר חייו כמו קוצר פירות.

וחוץ מזה הוא חייב משום זורע.

לפי שכל זמירה בקרן,

בגפן,

גורמת

זירוז גדול בגפן להתפתח.

וזה תולדה דזורע.

הרי שם הגמרא הולכת על המשנה שיש ל״ט מלאכות.

מלאכות שבת ארבעים חסר אחת.

החורש הזורע.

מלאכת זורע.

עכשיו לזמור גפן, היות

והזמירה גורמת

שהגפן

תזנק בצמיחה שלה יותר ממה שאילו לא הייתי זומר,

אז זה תולדה דזורע. זה כמו זורע, אבל זה לא זורע ממש.

בתורה כתוב זורע.

זורע זה לשים זרע באדמה.

כאן הגפן כבר קיימת.

אבל זה תולדה דזורע, ובשבת תולדותיהן כיועצה בהן.

למדתם בבא קמא דף בית.

בשבת תולדותיהן כיועצה בהן.

אז הזומר וצריך לעצים

חייב גם משום תולדה דזורע, וחייב חטאת,

ובמזיד סקילה,

וגם מצד קוצר אם הוא צריך לעצים.

ואם הוא זומר בכרם שאינו... בגפן שאינו שלו,

בכרם שאינו שלו, בגפן שאינו שלו,

ולא מעניין אותו שיצמח.

אז באמת יהיה פתור כמלאכה שאין צריכה לגופה.

בשבת פתוח, לא בפוסקים, פוסקים, לא כמו הרמב״ם.

מלאכה שאין צריכה לגופה, פתוח.

אבל בכרם שלו,

בגפן שלו,

הוא צריך, זה עושה לו, הוא ניחלה בזה שיהיה

אזרח היה שתיים.

בשביעית,

הגמרא אומרת במועד קטן, דף ג' קושיה.

הפסוק אומר,

ובשנה השביעית,

שדיך לא תזרע וכרמך לא תזמור.

למה צריכה תורה לכתוב וכרמך לא תזמור?

הרי זה תולדה דזורע,

מכיוון שכתוב כבר ושדיך לא תזרע,

אז אסרה תורה בשביעית לזרוע.

לשים זרע באדמה.

וכשאני זומר, הרי זה גורם צמיחה כמו שבשבת חייו, אז נלמד גם בשביעית.

אומרת הגמרא, מכאן ראייה מזה שהתורה היא צריכה לכתוב לא תזמור,

שבשביעית תולדותיהן לא עשו הן.

בשביעית רק מה שכתבה תורה.

התורה כתבה, שדיך לא תזרע, כרמך לא תזמור.

כניבא נזרעך זה,

הכל פה נראה. אז זה מדרבנות.

לכן התולדות הן מדרבנן.

ולכן הגמרא אומרת שמה,

למה מותר במשנה במועד קטן?

זה באמת טוב מאוד,

זה בחול המועד.

מה זה מועד קטן?

החג הקטן. מהו החוג הקטן? זה מועד קטן. זה חול המועד.

חול המועד זה החג הקטן.

ומסכת ביצה, אשכנזים קוראים לה מסכת יום טף.

כי שמה דיני יום טוב.

אבל פה זה מסכת מועד קטן.

כתוב במשנה,

משכין בית השלחין

במועד ובשביעית.

במועד, זה חול המועד, מותר להשקות.

גינת ירק שצריכה מים, מותר להשקות.

וגם בשביעית מותר.

שואלת הגמרא,

בשלמה

במועד,

משום טרחה הוא דאסור,

ובמקום פסיידה לא גדרו רבנון.

משמעות הגמרא שאיסור מלאכה וחול המועד זה דרבנון.

ובראשונים זה מחלוקת.

בואו ניכנס עכשיו לנקודה הזאת.

אבל כך לשון הגמרא, בשלמה מועד, חול המועד.

האיסור לעבוד בחול המועד זה מדרבנון משום טרחה. ובמקום פסיידה, אם יש לו הפסד,

אם לא ישכבת השלחינית, קלקלו לו הירקות.

אני זוכר, היה פעם במושב אחד,

היה לו משק של מלפפונים.

ובא ראש השנה

יום חמישי, יום שישי, יום שבת. כמו השנה.

והיה חמשין,

כל

המשק הלך.

מלפפונים בלי מים, שלושה ימים

כל המשק הלך.

בית השלחין צריכה מים,

משקין בית השלחין בשביעית.

שואלת הגמרא,

בן למאן דאמר, משקה משום חורש,

ובן למאן דאמר, משקה משום זורע,

חרישה וזריעה בשביעית משרה.

למה מותר להשקות בשביעית? ביחול המועד, זה רק איסור רבונו.

במקום פסיידה, לא גדול רבונו.

אבל בשביעית,

הרי זה דאורייתא.

מה דאורייתא?

יש לפני כן במסכת מועד קטן, דף בית עמוד בית,

מחלוקת רבב ורב יוסף,

משקה בשבת משום מי חייו.

אחד אומר משקה חייו משום חורש,

כי המים מפוררים את האדמה,

זה מעשה של חורש. מה עושה החרישה?

מפורר את האדמה שתתאוורר וייכנס אוויר וייכנס

מים והזרע נקלט גם.

אז יש מי שאומר, משקה משום חורש.

ורבי יוסף אמר, משקה משום זורע,

כי ההשקעה גורמת שהצמחים יצמחו.

אז זה תולדה דא זורע.

נכון, זה לא זורע ממש, הזרע כבר נמצא,

אבל זה תולדה דא זורע.

אבל אם כן בשביעית,

היה צריך להיות, אסור להשקות.

בשביעית היה צריך להיות שאסור להשקות.

או תולדה דא חורש, או תולדה דא זורע.

חרישה וזריעה בשביעית משארי?

אומרת הגמרא, אז אביי מתרץ

בשביעית בזמן הזה דרבנן,

לכן הם כאילו.

ורבא אומר,

אבות עשרה תורה, תולדות לא עשרה תורה.

שנאמר,

שדך לא תזרע, כרמך לא תזמור.

למה לא למדנו זמירה

מזריעה?

תולדה דא זורע, בשבת חייו, אם אדם יזמור.

כמו שאמרנו.

אלא ראיה שהתורה אומרת, בשביעית

תולדה לא חייבים עליה.

רק מה שכתוב בתורה בפירוש.

אז עכשיו כתוב בתורה, זמירה אסור גם בשביעית.

כתוב לא תזמור.

אבל אילולא לא כתוב לא תזמור, לא הייתי אומר שזמירה אסורה בשביעית.

לכן השקעה מן התורה מותרת בשביעית.

אפילו זה תולדה דא זורע או תולדה דחורש,

בשביעית לא אסרה תורה תולדות.

ולכן רק מדראבונו נתודות אסורים.

ולכן מקילה משנה להשקות בשביעית.

להשקות בשביעית, מותר להשקות בשביעית אם צריך, כמו למשל הדשא,

אם צריך, זה תכף נראה, נראה.

השקעה מותרת.

עכשיו אני רוצה לומר דבר אחד.

יש ברחוב שלנו

יש

גינות

שתמיד גוזמים את העץ, שיהיה יפה.

יש עץ עגול

ויש שער

מעץ,

מהצמח.

יש עץ,

עשו שער, עשו פתח כאן,

וככה שער,

פה ברחוב הזה, ברחוב מתתיים.

‫מה הדין לזמור? נדבר על שבת.

‫לזמור בשבת.

‫הוא בא, לפעמים יש, גדל,

‫וגם מפריע לעוברים ולשבים,

‫וגם מלמעל כבר יורד היופי.

‫עושים שיהיה שווה.

‫האם, מה הדין בשבת מי שיעשה את זה?

‫והוא לא צריך לעצים, אז אין כאן קוצר.

‫אבל אולי יש זומר,

‫וזומר,

‫כזה גורם שיצמח,

‫אבל כאן

הוא לא מעוניין בצמיחה.

‫להפך, הלוואי שיישאר ככה כל הזמן.

‫הרי הוא, למה הוא זומר?

‫שיהיה יפה.

‫אם לא היה צומח,

‫הוא לא היה צריך לזמור, ‫היה יפה כל השנה.

‫אז כאן הזמירה היא לא בשביל שיצמח,

‫אז לכאורה בשבת,

‫אם אדם יזמור את זה, ‫לעשות את זה יפה,

‫עם המספריים של הגננים,

‫לכאורה לא יהיה חייב בשבת,

‫כי הוא לא קוצר, ‫כי הוא לא צריך לה עצים,

‫ולא זורע, כי זה לא רוצה שיצמח, ‫זו מלאכה שאין צריכה לגובה, ‫אפילו שנגיד

שזה מוכרע שיצמח,

‫אבל זו מלאכה שאין צריכה לגופה.

‫אז בשבת

אין איסור, לכאורה.

‫מצד זורע וקוצר אין איסור,

‫אבל מצד, אולי מצד בונה.

‫יש מלאכת בונה בשבת,

‫אז לתת צורה במחובר,

‫זה כמו לעשות חור בלוט של תרנגונים מחובר.

זה בונה.

‫לתת תבנית זה בונה.

‫נכון, בניין הוא לחבר אבנים ‫אחד עם השני בדבק של האבנים,

‫והמלט,

איך מקימים קיר,

‫עם דבק של אבנים,

‫אבן עם אבן, ‫אבל גם לתת צורה,

‫זה גם כן מלאכת בונה.

‫לתת צורה, אז זה כמו חור בלול של תרנגונים,

‫בשביל האוויר.

‫חייב משום בונה.

‫ומטלטל, אם זה לול מטלטל, ‫אז זו השאלה אם יש בניין בכלים או לא, ‫אבל

כשזה מחובר,

זה מלאכת בונה.

‫גם לתת צורה במחובר, זה מלאכת בונה.

‫טוב, בסדר, זה בשבת.

‫בשבת יש איסור בונה,

‫מלבד מלאכת זורע ואחרים,

‫אבל בשביעית אין איסור בונה.

‫אדם שרוצה לבנות,

‫יכול לחפור ולעשות יסודות,

‫ולא נבוא לטעון עליו, זה חורש.

‫חורש?

‫רק בשדה עומדת לי זריעה.

‫הגמרה אומרת,

‫אם הייתה גבשושית

‫של עפר בבית,

‫הוא הוריד אותה, בבית חייב משום בונה.

‫בשדה חייב משום חורש.

‫כי השדה עומדת לחרישה,

‫בזה שאתה משווה אותה,

‫אז הזריעה הולכת ישרה, ‫אתה

זורק זרעים ככה, ‫בכל מקום יש זרעים.

‫זה תולדה דה חורש, להוריד גבשושית.

‫אבל אם זה בבית, ‫המקום שלא עומד לזריעה, ‫זה רק בונה.

‫אבל בשביעית אין איסור בונה.

‫בשביעית התורה אמרה, ‫רק לא לשעבט את האדמה, להצמיע.

‫שדיך לא תזרע, כרמך לא תזמור, ‫עיני בן עזריך לא תפצור.

‫הכוונה שלא תפצור

זה גם מכוון

‫לא לדלל את הגפנים ‫כדי שיצמחו יותר טוב.

‫לפעמים יש הרבה ענבים על הגפן, ‫הם יכולים לשבור את הגפן.

‫המשקל שלהם

יכול לשבור את הענף.

‫אז מה עושים הקורבים?

‫מדללים את הגפן, מורידים אשכולות,

‫אבל הדילול גורם

‫שיצמח,

‫שיתחזק העץ,

‫הדילול,

‫שהעץ יתחזק.

‫וידוע, בחקלאות,

‫שהפרי הוא הכי מתיש את האדמה.

‫ומתיש את העץ.

‫אבל אם אתה מוריד פירות,

‫אז הוא יותר קל.

‫גם מה שכתוב,

‫ועץ צפיח כצירך לא תקצור,

‫זה גם כן כשזה מעבודת האדמה. ‫למשל, אם אדם יש לו שיבולים,

‫והוא קוצר את השיבולים, את החיטים, ‫את הגרעינים הוא קוצר,

‫כדי שהשיבולת

תהיה יותר חזקה, יותר עבה, ‫בשביל המספוא.

‫הרי הבהמות אוכלים תבן, הפרות,

‫אוכלים תבן.

‫אבל צריך תבן מספוא חשוב.

‫מה זה ארץ זבת חלב ודבש? ‫ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש.

איך? מעולם לא ראיתי שהאדמה תוציא דבש.

‫הכוונה, ארץ זבת חלב ודבש,

שהמספוא שלה

‫יהיה

שמן ובריא,

‫שהפרות, כשאוכלות את המספוא בארץ ישראל,

‫מקבלים חלב המון, המון חלב,

‫ואז העטינים מתמלאים ויהיו נוזל חלב.

‫ואם נוזל על תאנה,

‫אז זה זבת חלב ודבש.

‫זבת חלב ודבש.

‫מיחד החלב מתערבב ‫עם התאנים או התמרים.

‫המספוא, אז להוריד שיבולים ‫בשביל לחזק את התבן,

‫לעבות את התבן,

‫זה הלאו של עיני בן ספיח כצרחה לא תקצור.

‫אומנם זה כולל גם כן ‫לא לקצור כדרך בעל הבית,

‫לא בשביל לעבות את ה...

‫אתה קוצר כאילו אתה בעל הבית, ‫הכול, הוא קוצר את הכול. ‫מה, אתה בעל הבית? בשבילית אתה לא בעל הבית.

‫ואותו דבר עיני בן אדריך לא תבצור, ‫הכוונה לא תבצור ותיקח כמו בעל הבית.

‫זה כולל גם הלאו הזה,

‫אבל זה כולל גם עבודת האדמה. ‫כי הרי הפסוק אומר על זה,

‫שנת שבתון תהיה לארץ.

‫אם רק לקחתי בשביל זה, ‫ולא עשיתי בשביל להצמיח יותר ‫איזה שבתון תהיה לארץ, ‫הארץ לא עבדה. ‫להפך, אני לוקח לה פירות והיא נחה.

‫אלא יש פה גם כן,

‫שהוא גורם עיבוי התבן,

‫או מחזק את הגבן, ‫על ידי שמדלל את הענבים.

‫לכן זה שני לווים שכלולים בלאו הזה. ‫ברמב״ם מבואר לידיע.

‫הכול פונים.

‫עכשיו נחזור לענייננו. אמרנו ‫שתולדות לא אסרה תורה בשביעית,

‫לכן התירו להשקות.

‫לכן התירו להשקות.

‫אבל זמירה אסרה תורה בשביעית.

‫כתוב בפירושלוטיזמון.

‫באמת,

‫בגמר המוחא שלא תזמור,

‫זה על הגפן.

‫הפסוק אומר, כרמך לא תזמור, ‫אבל זימור בשאר אילנות,

‫זה רק מדרבנות.

‫בשביל זה אמרתי פעם, פה אמרתי,

‫היה לי פעם, בשנת תשל״ג, ‫הייתי מורה הוראה באיזה מושב,

‫שמה זה מושב חקלאי, ובא המדריך החקלאי,

‫וראה שעצי האורן, ‫היה שם עצי אורן בשביל

אוויר צעמצע,

‫וראה שהעצי אורן חולים ‫ועלולים להיקלקל לגמרי.

‫והוא אמר שאם לא נזמור,

‫העצים יתקלקלו.

‫אז התרתי לזמור בגלל שזימור בשאר אילנות,

‫כך פוסק החזוני, ‫שזימור בשאר אילנות זה רק מדרבנון,

‫ומלאכות דרבנן התירו במקום פסדה.

‫כך הרמב״ם פוסק בפרק א' משנתה ויובל, ‫על פי הגמרא כאן,

‫שהתירו השקעה בגלל שזה רק דרבנון,

‫ולכן התירו במקום פסדה.

‫אותו דבר,

זימור בשאר אילנות

זה רק דרבנון,

‫כפי שהזימור בגפן זה מיוחד,

‫וצריך לדעת לזמור במקום הנכון. ‫הקורמים יודעים איפה לזמור, על יד העין, ‫אני לא יודע בדיוק, אני לא...

‫אבל

כך אומר האזוני, זימור בכרם,

‫אבל זימור בשאר אילנות,

‫רק דרבנון.

‫לא בגלל שתולדה זה דרבנון, ‫בגלל...

למה זה תולדה? זה הרי היינו אח, זה אותו דבר, זה לא תולדה.

למשל,

ראיתי

במשאב אחר

עץ של מנדרינות,

יצאו מנדרינות קטנטנות.

למה?

אז הם רוצים לדלל, מורידים את ה...

קוטפים את הקטנים כדי שהנשארים יהיו נורמליים.

זה איסור דאורייתא,

גם בשביעית.

זה כתוב הרי בתורה, ואין אזרחה לא תבצור,

כי זה גורם חיזוק הגפן.

לגבי זה, אני לא אגיד חילוק

בין גפן למנדרינות.

אין שום חילוק, זה אותו דבר, רק התורה דיברה בגפן,

שאם אתה מדלל את הגפן, לחזק את הגפן.

זה אסור משום, הנה, בן אזריך לא תבצור.

גם אם אתה מדלל מנדרינות או כל פרי אחר, באמת, האמת שבמנדרינות

החקלאים מדללים את זה בפרחים.

עוד לפני החנתה, מורידים את הפרחים.

שלא יהיו הרבה פירות.

הרי אחרי הפרחים של המנדרינות

יש שחנתה.

הגרעין,

בדיוק זה גרעין של הפרי, הגרעינים של הפרי, משם יוצאת חנתה.

אז כשהם מורידים, מורידים,

לא תהיה חנתה.

ואז מדללים, שלא יהיו הרבה פירות.

אבל אם לא עשו, לא דללו אז,

אז מדללים בפירות עצמם.

ודלל בה פירות, היינו כמו עיני בן עזר חלוטה. וזה לא נקרא תולדה.

זה אותו דבר.

זה היינו אח, זה לא נקרא תולדה.

זה היינו אח.

מה ההבדל אם זה גפן או אם זה מנדרינה?

אבל כשאנחנו מדברים על זימור,

היות בזימור בכרם הוא מיוחד,

שאין, ככה חזון איש אומר, הזימור בשאר אילנות,

אין בו את הפעולה, את התועלת,

כמו זימור בכפנים.

לכן, זימור זה סוג אחר.

ורק זימור שאר אילנות נלמד בתור תולדה.

אז אנחנו אומרים, תולדותיהן דווקא יצא בהן.

תולדותיהן דווקא יצא בהן.

של עובדים למד תורה כתבה לא תזמור, נלמד מתולדה דזוריה.

כי התורה אומרת תולדות.

לא,

אין תולדות.

תולדות זה רק מדרבנות.

אז לזמור בשביעית אסור. מן התורה זה לאבות.

אבל עכשיו לזמור,

זה מה שאני רוצה לומר.

לזמור את השער הזה

של יופי.

שער של יופי או עץ.

יש פה עץ עגול, הם עשו אותו.

ומדי פעם הם באים, הגנן בא,

מכסח את העצים שיוצאים ונשער

כזה עץ עגולה.

כאן אין פה לכאורה שום איסור.

מצד קוצר, אין פה שום קוצר. הוא זורק את העצים, לא צריך אותם. ולא, לא,

וזה לא פרי, לא,

לא תקצור.

אבל מצד, מצד שזה גורם צמיחה,

אבל

הוא לא רוצה את הצמיחה.

נו, אבל בכל זאת,

בכל זאת זה עושה צמיחה.

אז בשבת יש פטור של מלאכה שאין צריכה לגופה פתור.

אבל כאן בשביעית אין את הפטור הזה.

מאיפה לומדים מלאכה שאין צריכה לגופה פתור?

שכתוב במלאכת המשכן מלאכת מחשבת.

והרי המלאכות של שבת,

לומדים אותן ממלאכת המשכן.

בשבת דף מ״ט עמוד ב׳

לומדים אותן ממלאכת המשכן.

אז צריך שיהיה דומייד עם מלאכת המשכן, מלאכת מחשבת עשרת תורה.

אבל כשלא מלאכת חשובה, לא מלאכה חשובה, לא צריך לגופה,

‫לא עושה בשביל התועלת שלה, ‫זה התורה לא אסרה.

‫אבל גם בשביעית, אומר התוצרות, ‫אין דרשה למלאכת מחשבת. ‫זה בשבת, זה במשכן בשבת, ‫אבל לא בשביעית.

‫בשביעית גם אם אדם לא יעשה ‫במלאכה שאין צריכה לגופה, ‫יהיה חייב.

‫אבל יש פה איזו גמרא, בואו תראו,

‫במסכת סנהדרין, דף כו עמוד א.

‫הגמרא מספרת

שרישלוקיש

ראה שני חכמים גדולים, ‫נדמה לי שהם גדר תנאים,

‫ראה אותם שהם הולכים לעבר את השנה.

‫אז הוא אמר, אני אתלווה אליהם,

‫אלמד איך הם מעברים את השנה, ‫את החשבונות.

‫אז הוא התלווה אליהם, ובדרך

‫הוא ראה יהודי, ‫זו הייתה שנת שביעית,

‫הוא ראה יהודי זומר את הגפן.

‫היה לו הגפן עם הזמורות הארוכות שלה,

‫הוא זומר.

‫אמר להם, תראו, כהן וזומר.

‫כהן, כי הכוהנים נחשדו על השביעית,

‫אז הוא אמר, כנראה שהוא כהן,

‫הוא זומר בשביעית.

‫אמרו לו,

‫אולי הוא לא מתכוון

‫להצמיח את הגפן,

‫אולי עיקר הכבודה שלו ‫הוא צריך את הענפים ‫כדי לעכל את בית הבד.

‫בית הבד שסוחטים זיתים,

‫עשויה מחוויות מעצים,

‫וצריך לחשק אותם,

‫שלא יתפוצצו מן ה...

‫הזיתים יהיה יותר מדי, ‫אז מחשקים אותם.

‫אז הוא מחשק את הבד שלו ‫עם הענף של הגפן.

‫זה ענף

גמיש, אפשר לקפל אותו,

‫וזה חזק,

‫וזה יכול לחשק את הבית הבד.

‫אמרו לו, אולי הוא מתכוון, ‫הוא צריך את הענף לעקר את זה, ‫אבל לא מעניין אותו פה הצמיחה.

‫שואל התוצרות, אבל בכל זאת,

‫הרי מלאכה שנצריכה לגובה.

‫בכל זאת, אפילו אם נניח, ‫הוא לא מכוון לזה, אבל

‫סוף-סוף הוא מצמיח,

‫ומלאכה שנצריכה לגובה פטור, ‫לא, אבל בשביעית אין פטור, ‫אומר תוצרות.

‫אז חייב.

‫הוא אומר, על זה התוספות.

‫כאן מדובר שהוא זימר לא במקום הנכון.

‫צריך במקום הנכון. ‫אם עושים הזימור לא במקום הנכון,

‫יש קצת גורם צמיחה, ‫אבל לא הזמירה שאמרה תורה. ‫זמירה, התורה דיברה,

‫זימור כמו שהחקלאים יודעים ‫איפה זומרים את

‫את ה...

‫בגפן.

‫איפה זומרים?

‫אז חזוננישא אומר שאם עושים מכאן, ‫מה כתוב בגמרא לפי זה?

‫אם אדם יזמור לא במקום הנכון, ‫קצת ישנה קצת,

‫מותר לו לזומר.

למה?

‫כי בעצם הוא רוצה את הענף ‫בשביל לעקל בטבתו, לא מעניין אותו.

‫אז הפעולה הזאת לא נקראת פעולה ‫שאסורה ושביעית.

‫כשעושים,

‫הפעולה הזאת יש בה שני דברים.

‫הוא רוצה את העצים,

‫וגם זה גודל שייצמח.

‫אבל לא מעניין אותו שייצמח, ‫זה לא מעניין אותו. הוא מעניין אותו,

‫אז אם הוא עושה בהוכחה ‫שזה לא מעניין אותו,

‫הרי הוא לא זומר כמו שצריך.

‫זה השינוי הזה, שהוא לא זומר כמו שצריך,

‫מתיר לו לעשות את הפעולה הזאת, ‫כי קוראים לזה פעולה של...

‫לצורך לעכל בית הבת. ‫זה לא בשביל...

‫לכן אומר ההזון איש, ‫מותר לכתוב סכך

‫אפילו שהוא זומר,

‫אבל גם בשאר אילנות מדרבנו, ‫גם כן אסור בשאר אילנות.

‫איך מותר לכתוב סכך? ‫הוא אומר, הוא לא מעניין אותו.

‫שהזמירה, שהדקל,

‫או סכך שלו, או אקליפטוס,

‫שצמא, זה לא מעניין אותו.

‫והוא לא עושה בדקדוק,

‫הוא לא זומר בדקדוק כמו שצריך,

‫אז זה נקרא פעולה של אסיפת העצים, ‫לא פעולה של זמירה.

‫ולכן,

אם יעשו

‫עכשיו, מה שאני רוצה לומר, ‫שהשער הזה,

‫הבנוי,

מבט הבן הוא אסור משום בונה,

אבל בשביעית

הוא לא צריך, אין פה, לא תקצור, כי הוא לא צריך את העצים, זה לא נקרא קצירה, לא תקצור את זה בשיבולים.

ויש כאן זימור, אבל לא מעניין אותו שיצמח להפך, הלוואי שיישאר כל הזמן אותו דבר.

והוא עושה את זה רק בשביל הנוי, בשביל היופי.

ומוכח, הוא עושה את זה בשביל היופי.

הוא לא מזמר בדיוק במקום הנכון, העיקר הוא גוזז את מה שמפריע לו.

אז הוא

מותר לגמרי.

מותר בשביעית

לזמור את השער ליפות אותו.

למה? אני לא עושה את זה בשביל שיצמח.

הרי ודאי אני לא צריך את הצמיחה שלו,

ואני עושה קצת, ושינוי צריך לעשות.

שאם תמיד הוא זומר עד הקצה, אז זה אומר, קצת פחות.

והוא עושה את זה רק בשביל היופי. אם זה מוכח, שעושה בשביל היופי.

למה צריך בשינוי?

מה?

למה צריך בשינוי דמוקרטי?

למה צריך בשינוי? כי כך כתוב בתוספות,

שלמה התיר לעכל,

בגלל,

בתוספות כתוב שעשה באופן שקשה לעץ.

אבל החזון איש מסביר שמספיק שיעשה לא בצורה מועילה ביותר.

זה כבר, השינוי זה כדי שיהיה מוכח שהוא לא עושה בשביל הזה.

פה זה ממש מוכח, הוא לא רוצה בכלל.

אבל בכל זאת, כדי לעשות בשינוי קצת,

אז ממילא מותר לזמור את היופי הזה של הגינות, מותר.

ועכשיו נבוא לכסח דשא.

בשביל מה מקסחים דשא?

אם הדשא הוא חדש,

אז מקסחים בשביל שהשורשים יתחזקו,

שלא יתייבש.

כשהשורשים חזקים מהשורשים גלילים, אז יתאבשו ועבד הדשא.

אז זה כשהדשא חדש.

מכוונים לקסח בשביל שהקולה ניקד תלך לסורשים,

ויתחזקו הסורשים.

אבל כשהדשא כבר ישן,

לא מכוונים לחזק פה סורשים, הוא מספיק חזק.

רק פשוט, זה מפריע.

העשבים גדלו.

הילדים, אין להם איפה לשחק.

רוצים לקסח את הדשא, שיהיה נוח לשבט.

ולפעמים יש

שרצים מעורמסים בתוך הדשא.

אז לא עושים את הכיסוח בשביל להצמיח עוד יותר. להפך, יותר טוב שיש שיירת דשא תמיד קסוח.

שלא יצמח, ויהיה פחות עבודה.

אז זה גם אותו דבר. עושים את זה בשביל נוי,

או בשביל שלא יפריע,

או בשביל הפרעות.

אחרות,

של נחשים.

אז זה גם כן יש להתיר לקסח.

זהו השני דברים העיקריים,

וצריך לדבר על השקעה,

שהשקעה מותרת

כדי צורכו, כמו שרגיל כל הזמן.

אם רגיל שלוש פעמים בשבוע,

או פעמיים בשבוע להשקות את הדשא,

יכול להשקות גם עכשיו.

אז כמעט כל המלאכות של הגננות,

אם הוא יודע

לעשות בשינוי שלא יכוון לתועלת המרבית שלה,

רק,

ובעיקר בשביל יופי ונוי,

אז מותר.

וההשקעה גם מותרת. זה אני אומר.

בכללות איזה מלאכות עוד יש בגננות יש לנקות,

לנקות את הדשא.

הרי לנקות דשא,

בשבת אולי זה תעודת אזוריה,

כי למשל יש

ניירות

או אבונים.

הניירות האלה מפריעים לשמש,

ומפריעים לטל.

אם מורידים אותם,

בשבת זה תולדה דזורע.

אבל בשביעית הרי תולדות מותרים.

בשביעית.

לא, אבל תולדות מותרים מן התורה, מדרבון הנסור.

אז גם פה להוריד

בצורה שזה לא ייראה שהוא עושה את זה בשביל עצמה.

אם הוא עושה רק לניקיון,

וימוכח זה לניקיון,

אז יש להתיר. יש עוד מה לדבר.

איך אפשר להוכיח שהוא עושה ניקיון?

להוכיח?

כן, שהמעשה יוכיח.

אם הוא, למשל,

ראיתי רבי צאן אבא שאול, זיכרונו לברכה, אומר,

אם הוא ינקה גם את השבילים,

השבילים שהם לא עוצמח,

אז רואים שהוא מתעסק בניקיון.

זאת אומרת, זה מכיר שוב ויעבור על כמה צדדים.

יש עוד מה לדבר, יש עוד מה לדבר על כל הדברים. העיקר, מה שרציתי לומר, שידעו הגננים שיש אפשרות

לעבוד בגננות

ובהתר.

אבל צריך ללמוד.

ללמוד עם תלמיד חכם טוב שיודע

טוב את הסוגיות

שמה מותר ומה אסור.

אז למה מקפידים בבני ברק לכסח את הכול לפני ועשו את כל השעה ומהם יש לה עצים לפני מאותו שנה?

מי עשה את זה?

בבני ברק בוטר את הגננים ואת כל העירייה האחורית.

יש הרבה עמי ארץ שלא יודעים מה מותר ומה אסור. אז עושים לפני שנה, מרוויחים.

אצלו נכנסים בכלל לשאלות.

אבל מי שילמד, גנן

שהוא באמצע השנה, מה יעשה?

הגינה כבר נהיית פרועה.

מצמחה עם זה.

מה יעשה?

אם הוא יעשה, הוא יכול לעשות בצורה שמותרת.

גם דשא חדש

לכסח, הרי זה גורם בשביל לחזק את הסורשים.

אבל אם לאו, הוא עלול להתייבש.

גם כן, נכון, אז פה יש איסור זמירה.

בזה שהוא זומר ומכסח זה כמו זמירה בשאר האילנות.

אבל

זה עושה את זה בשביל למנוע הפסק, שלא יתייבש.

וכיוון שזמירה בשאר האילנות זה דראבונו,

אז מלאכת רבנון מתירים במקום פסדה.

מה שדיברתי מקודם, לא צריך פסדות.

לעשות רק בשביל נוי

אין בזה שום איסור.

בשבת אסור משום בונה לעשות משום נוי,

כמו שאמרנו.

אבל בשביעית

אין איסור בונה.

אז כל האיסור הוא מצעד גורם צמיחה,

לא מעניין אותו ומוחש לא מעניין אותו וכל הכיסוח בשביל הנוי.

אבל כשהוא באמת מתכוון בשביל לחזק את השורשים בחדש אז יש כאן איסור זימור.

אבל אם הוא עלול להתייבש הדשא,

הרבה פעמים הדשא, השורשים מתייבשים.

הוא מת, הדשא הזה הלך.

אם לא ישקו כל הזמן וזה, קורה שהדשא הזה מת.

צריך גם מומחה,

לא רק הרב,

לא רק התלמיד חכם פה. צריך מומחה שיאמר באמת, בכנות,

ושהוא יודע,

יאמר בכנות, שזה יכול לגרום קלקול

של הדשא להתייבש.

וגם כמו שאמרתי, שם היה עצי אורן

שהיו חולים,

והיתרנו לזמור על פי הרעה החזונית, שזימור משאר אילנות זה דראפון,

ובמקום פסידה לא עושה דראפונות.

ומי שמתעכם ומנקה את הניירוז מעל הדשא,

שעושה כמו הרב בן ציון וגם מנקה את השמינים,

אבל הוא מתכוון בעצם באיזה מין שיגדל לדשא יותר טוב.

לא, זה אסור.

לא?

כן, לא. זה לא חשוב רק מה יראו, זה חשוב גם... זה מה שהוא אמר לו.

זה מה שהוא אמר לסלקיש.

הלב יודע אם לעקל מלעקלקלות.

אם במחשבה שלו הוא מכוון בשביל טובת הגפן,

אז מה שהוא יכול לעשות מן הענפים האלה,

חישוק,

זה לא יתיר לו.

הלב יודע אם לעקל מלעקלקלות.

לא בשביל היום מספיק. אני לא הייתי מוכן.

אבל אמרנו קצת.