הרב אמנון יצחק שליט"א והרב מו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

צהריים טובים, כבוד הרב, חיכינו מאוד לפגישה הזאת, ועם ישראל מחכה מאוד לשמוע את מוצא פיף של כבוד הרב בענייני הזמרים והמוזיקה והשירים המותרים והפסולים והאסורים בכלל בעידן הזה שאנחנו נמצאים בו.

וכידוע שיצאנו בתקופה האחרונה כנגד כל הדברים והתופעות השליליות שנמצאות במחננו,

והיינו רוצים לשמוע סקירה של הרב בכלל על הנושא, אם מותר בכלל את השירה,

מה מותר וכו' באופן כללי, ואחר כך נשאל שאלות ספציפיות בעזרת השם.

אז בשם השם נעשה ונצליח ויהי רצון שהדברים יעשו פירות

ויפלו על אוזניים שומעות.

המקור של ההלכה שאסור לשמוע שירה מחורבן בית המקדש, זה נמצא במסכת סוטה בדף מ'-ח'.

ואני אצטט,

ברשותכם,

שם המשנה אומרת משבטלה הסנהדרין בטל השיר בבתי המשתאות.

כלומר, כשהיו הסנהדרין בחיים והיו קיימים ובתוקף ובסמכות,

היו שרים.

אבל כשהסנהדרין התבטל,

זה היה בתקופת בית שני, באמצע תקופת המשנה,

בטבריה, זו הייתה התחנה האחרונה של הסנהדרין,

אז גזרו כל חכמי ישראל.

אגב, אני שמעתי פעם, שאלתי את מורי, הרב בן ציון, אבא שאול,

האם מותר היום לשמוע מוזיקה סתם ביום של חול,

ואפילו מוזיקה שנקראת דתית, חרדית,

קודש, נטו קודש.

אמר לי, זה אסור,

זה גזירת חכמים.

זאת אומרת, זו גזירה.

והגזירה היא בגלל חורבן בית המקדש. ויש כמה טעמים.

האחת,

שני טעמים עיקריים יש.

הטעם העיקרי זה כדי לזכור את חורבן בית המקדש,

ועל זה אנחנו בוכים ביום הכיפורים.

בווידוי הגדול אנחנו אומרים,

בעוד זן, זיכרון חורבן ביתך

ובית קודשך לא העלנו על ליבנו ביום שמחתנו.

שאדם חייב אפילו בחתונה,

ואפילו בשבת,

ואפילו ביום טוב, ואפילו במועדים הכי קדושים,

שהוא משבח ומהלל את הקדוש ברוך הוא,

לזכור את חורבן בית המקדש.

וכדי לזכור את חורבן בית המקדש, כמו שגזרו עלינו להניח אמה על אמה בפתח של הבית,

חשוף ללא צבע וללא סיד זכר לחורבן,

ועוד דברים שתיקנו זכר לחורבן לקרוע את הבגד כשהולך לירושלים או לערי יהודה בחורבנם,

תיקנו שלא לשיר בבתי משתאות.

עכשיו, להשיר בבתי משתאות, מדובר על שירה, לא מדובר עוד על כלי נגינה.

כלי נגינה זה שלב יותר גבוה, יותר חמור בשלבים של השירה.

מה זה נקרא, כבוד הרב, בתי משתאות?

בתי משתאות, אז הפשט,

שיושבים לאכול ושתים, היו נוהגים לשתות יין או כל דבר אחר שמשקה שיש בו כדי לשקר,

אז היו באים לידי שירה ושרים.

ואז זה שר והשני שר. מאיפה המקור? מהפסוק.

בשיר לא ישתו יין, יימר שכר לשותיו.

כך אומר הנביא.

הנביא אומר שאתם שרים, אל תשתו יין, זה הנביא ישעיה בפרק כד.

הוא אומר, בשיר לא ישתו יין. והרמב״ם, לכן, כתב,

אגב, הרמב״ם אסר מכל וכול את כל סוגי השירה, ונגיע לזה שלב-שלב בעזרת השם.

מה דעת הפוסקים בעניין הזה?

וכתב הרמב״ם, כבר עשו כל מיני שירה על היין,

שנאמר בשיר לא ישתו יין,

יימר שכר לשותיו.

עכשיו, ולמה, ואני אזכיר רק דברי הגמרא בקצרה,

כדי שאנשים יבינו את חומרת המצב.

אמר אבונה ברא דרבי יהושע דאמר קירא,

זקנים לשער שבתו, בחורים מנגינתם.

כלומר, ברגע זה נחרב את המפגש,

הזקנים שהם תלמידי חכמים,

זקנים לאו דווקא מדובר על אנשים מבוגרים, גם צעירים שיודעים תורה פוסקים הלכה לרבים.

משער שבתו, אינם יושבים בשערי בית המקדש ואינם יושבים בסנהדרין,

ממילא בחורים מנגינתם אסור להם לשיר.

בא רבי אומר, אוזן ששומעת שירה תיעקר.

כלומר, שיהיה חרש.

קילל אותו רב.

מי קילל אותו? רב.

ראש חכמי התלמוד,

תלמידו של רבנו הקדוש.

ואחריו באה הערבה,

שהיה גדול האמוראים,

והוא אומר, זמרה בביתה,

חורבה בשפה.

בבית שנשמע מוזיקה,

השם ישמור,

שם סופו להיות חרב, שנאמר,

הנביא צפניה בפרק ב' אומר,

קול ישורר בחלון,

חרב בסף,

כאריזה הרע. מהי כאריזה הרע? אמר רבי יצחק, בית המסובך בארזים. ארזים זה העצים הכי

יציבים ואיתנים.

אירו,

אפילו בית המסובך בארזים מתרועע.

כלומר, יהיה מה שיהיה. בגלל מוזיקה,

סופו של אותו בית בר מינן להיחרב. אמר רב השם שמאמינה,

כי מתחיל ובא בסיפה מתחיל.

ככה גמרא דנה מה אם רועה בקר או מה אם אלה שהסבלים שנושאים מסעות

או החורשים באדמה עם השברים,

אז הם חייבים לשמוע מוזיקה או לעשות איזה שיר עם קצב,

כדי שלפי הקצב הם ירימו יחד את המסע,

או לפי הקצב הם יחרשו עם השור,

כי השור גם כן מאוד רגיש למוזיקה לצלילים.

גם הקרסים, זה דבר ידוע,

ולכן הרועל לוקח חליל,

אז הוא לוקח את זה כדי שהשור ילך למישור ולא ילך עקום.

ואבן עזרא כבר ידוע שאחד כתב לו איזה שיר,

והשיר לא היה כל כך מוצלח לפי הכללים שאבן עזרא מבקש.

אז הוא עשה,

בבית אחד סיים שור ובבית שני סיים חמור.

הוא אמר לו, לא תחרוז בשור ובחמור יחדיו,

כי השור ילך אל המישור והחמור להר המור.

המור יסתדר עם מור,

אבל השור מסתדר אל מישור, אל תחרוז בהם.

אז בכל אופן, מכאן למדנו שהשור צריך לשמוע מוזיקה כדי ללכת ישר.

אז הגמרא שם דנה ואומרת שזה מותר, ושם מדובר במוזיקה ללא מילים.

חלילה וחס על דברי תפלות או דברי הוואי וכל שכן וכל שכן שירי האגבים,

שירים שיש בהם חלילה וחס מילים של תינופת,

מילים של איסור,

מילים שמעוררים תאוות ודברים רעים נגד הקדוש ברוך הוא.

אחר כך הגמרא מחלקת שם ואומרת דנגדי ודבקרי שרי.

כלומר, הם בדקו אז בתקופתם שאלה שהיו מעבדים אורות ואלה שהיו מנהיגים את הבקר,

השירים שלהם היו בסדר, שירים יפים.

נאמר שירי ארץ ישראל,

גם בלי מילים לא טובים, אני לא מכיר שירי ארץ ישראל.

אני מתכוון שירים של טבע,

שירים שיש בהם רק דברים ששרים על השמש,

כמה היא יפה והירח, כמה היא טובה,

והאילם והאדמה, כמה היא טובה, והעבודה, כמה היא חשובה וכולי.

אז שירים כאלה שאין בהם דברים שנוגדים את התורה,

מותר.

אבל שירי דעבדי עזה היה, מעבדי האורות הם היו אנשים לא כשרים.

והכניסו בתוך המילים של השיר כל מיני מוטיבים זרים,

הגמרא אמרה שזה אסור.

אז הנה... לכל זה הרב מדבר שזה רק לאלה המותרים. המותרים. בינתיים אנחנו מדברים במותרים. ואני, ברשותכם, עוד מילה אחת.

הגמרא אומרת אחר כך, מפסוק נוסף,

ושאיהיו כתשער אמר מור ברב אשל ידידי חזלי ומנגח כתורה, אמר אבונה זמרה דנגדה.

אחר כך הגמרא ממשיכה ואומרת.

אמר אבונה, בטיל זמרה קם מאה אבזה בזוזה ומאה שאה חיטה בזוזה ולייבה.

כלומר, ביום שגזרו,

שיפסיקו לשיר,

נהיה שפע בעולם וברכה,

והממון היה בסדר, ומה קרה?

מאה אבזים בזוז אחד.

כמה זה זוז?

עשרים וחמש זוזים זה דינר.

זאת אומרת,

זוז, אם נעשה חשבון של היום,

זה בערך איזה,

בוא נגיד, שתיים, שלוש גרם של כסף.

שזה עולה היום, כמה עולה גרם של כסף?

היום מחצית השקל,

שזה תשעה גרם, עולה בסביבות ה-25 שקל.

אז אם אנחנו מחלקים, זאת אומרת שני שקלים של היום בערך.

בשני שקלים של היום היו קונים מאה אבזים.

כזה שפע היה.

ומאה שאה חיטה,

זה גם כן מידות מדהימות של חיטים.

זה כבר כמה טום מאסי עד חיטה בזוזה.

ולאי ואי אף אחד לא רוצה.

אתה רב חסדה,

כשהגיע רב חסדה לעיר, והוא היה הפוסק,

זלזל ב... התיר להם.

לא לגמרי.

אבעי אבזה בזוזה ולא משתכח.

כלומר, היה גדול בישראל כמו רב חסדה,

שכאן בא ופסק מה שפסק,

נגד מה שהחכמים אמרו,

ומה שקרה בשמיים מיד...

הגיבו, השערים עלו פי מאה

ולא היה.

אנשים היו מוכנים לשלם כל הון כדי לקנות איזה אווז,

כדי לקנות סאה של חיטים,

ולא היה.

מה הגמרא רוצה לומר כאן?

כלומר היזהר,

יש בזה פורענות,

אחר כך כבר ממשיכה,

כל השוטה בארבעה מן הזמר מביא חמישה פורענויות לעולם, השם ישמור כבר מביאה שם רעב,

צמא,

וישח אדם וישפל איש גורמים שפלות לשונאו של הקדוש ברוך הוא.

כלפי מעלה,

שדברי התורה לא נשמעים,

שהתורה נעשית מזולזלת,

שההלכה נרמסת ברגל גאווה,

הכל בגלל הזמרים שמזמרים.

ולא מדובר פה על זמרי תועבה או חלילה וחס זמרים של תערובת. לא.

מדובר על זמרה בימים של חול

שמשחרה בית המקדש שגזרו לנו שעשו.

עכשיו אני אעבור ברשותכם לפוסקים.

מה להלכה נפסק?

הסוגיה הזו, בסופתה מ״ח, היא הסוגיה המרכזית שמדברת בזה.

יש גם במסכת גיטין,

עד תשמח ישראל אל גיל קעמים,

ועוד סוגיות אחרות שדנות גם בנושא הזה.

הריף, הרמב״ם והראש הם שלושת עמודי ההוראה.

שלושתם אסרו לחלוטין, טוטאלית.

זאת אומרת,

בלי איזה חוכמות או איזה דברים אחרים.

הרמב״ם הגדיל לעשות יותר מכולם,

גם בספר ההלכה שלו, היד החזקה בהלכות תענית,

גם בשאלות ותשובות שלו. שאלות ותשובות שלו יותר חמורות. שם שאלו אותו על אל-א-שער והוא כתב את תשובתו בערבית.

היו להם שירים בערבית שהיו נקראים אל-א-שער. זאת אומרת, פרקי שירה של ערבים.

והערבים דאז, בזמן הרמב״ם, לפני שמונה מאות שנים,

אפילו שמונה מאות חמישים,

לא היינו כבר ניסים מזלזלים שמדברים או שרים שירים של תועבה חלילה וחס או שירי אהבה חס ושלום.

לא, שירים שיש בהם איזה רמה מסוימת

שהם מדברים באיזה שבחים של כל מיני ענייני טבע וכדומה.

ובכל זאת הרמב״ם אסר אותם לחלוטין.

ואני אקרא, ברשותכם, את לשון הרמב״ם כאן,

בפרק ה' הלכה יד,

וכאן גזרו שלא לנגן בכלי שיר,

לכל מיני זמר.

זאת אומרת, כלי שיר אסור לנגן.

זמר אסור.

וכל, יש עוד מילה מעניינת, משמיעי קול של שיר.

ואני בזמנו שאלתי, בזמנו זה לפני למעלה מארבעים שנה,

את מורנו רבי בן ציון אבא שאול,

הוא אמר שמפה יש רמז גם לטפים ולדיסקים.

כי בתחילה יבוא האדם ויאמר, בסדר, שירה חיה, אם יבוא איזה זמר או נגן לפניי וינגן לי בכינור או בעוד,

זה אסור.

כי כתוב שלא לנגן בכלי שיר,

בכל מיני זמר.

אבל הרמב״ם ממשיך ואומר,

ממש דברי נבואה.

יבואו ימים שיהיו משמיעי כלי שיר, אורגניים למיניהם,

בכל מיני.

אסור לשמוח בהם,

ואסור לשומעם מפני החורבן.

ואפילו שירה בפה על היין האסורה,

יותר מזה,

זה עד כאן בכלים הוא מדבר.

עכשיו שראו, מה אם שירים בלי כלים?

הוא אומר, כשיש יין,

עולב דווקא אין כל משקה אלכוהול שמכיל אלכוהול אסורה,

שנאמר בשיר לא ישתו יין.

מסיים הרמב״ם את דבריו,

כבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות או שיר של הודאות לאל,

וכיוצא בהן על היין.

כלומר, שירים יא ריבון עולם ועלמיה,

דרוריקה לבן עם בת,

וכן על זה הדרך כל מיני שירים ותשבחות של השם יתברך,

מודה לאל לבב חוקר,

ורון יחד בכוכבי בוקר,

וכן על זה הדרך שירים של רבי שלמה בן גבירול,

רבי שלום שבזי, רבי יהודה הלוי,

שהם כולם שירי שבח לשם יתברך, אומר הרמב״ם,

בלי כלי שיר על היין מותר,

אבל על היין עם כלי שיר אסור.

עכשיו, מה אנחנו כן עושים למעשה לפי זה,

לפי שלושת עמודי ההוראה,

וגם מרן רבי יוסף קארו פסק כמותם שהדבר אסור,

מפני, מתי מותר? רק בשמחה של מצווה.

עכשיו, ההצהרה הצרורה, אני אתמול הייתי באחד השיעורים באחד המקומות בארץ,

ואמרתי להם שהיום יש סחף בנושא של סעודת מצווה.

סעודת מצווה, כשהגמרא בפסחים מדברת על סעודת מצווה,

ראשי שם במקום, וכל הפוסקים הסכימו איתו,

יש שני מצבים שזה נקרא סעודת מצווה.

רק שתי תמונות, ומי שיתבונן מה הם,

יבין את עומק הדבר. האחד, מילה, ברית מילה,

שבנים תינוק, שזה מצווה, מכניסים אותו בריתו של אברהם אבינו.

זה סעודת מצווה. השני, נישואים של תלמיד חכם עם בת תלמיד חכם.

ככה שהיא אומרת.

כלומר, שני הצדדים הם תלמידי חכמים,

שהם לא אנשים חשודים לשיר שירים שחלילה יש בהם איזה דבר חול,

או שלא יבואו שם לידי קלות ראש, כיוון שיש שם יושבים רבנים,

ואימת, כמו שהמאירי אומר, אימת צנהדרין עליהם,

והם יחששו, אז התירו.

זה נקרא סעודת מצווה.

אבל סעודת זה בהחלט לא,

לא בוודאי סעודת מצווה. הם מצאו לזה סמך סעודת סיור,

מצאו סמך לסעודת בר מצווה,

מצאו סמך לסעודת פדיון, כבר כתב השדה חמד,

שיחה נאה בפי הבריות,

פדיון פד יום, פד יום.

במקום נו, עשו שם מם, קיפלו את הנו, עשו מם סופי,

פדיון, פד יום. מי שאוכל בסעודת פדיון, כאילו צם 84 ימים. אומר השדה חמד, זה שיחה נאה בפי הבריות, זאת אומרת, זה חצי בדיחה.

מילים אחרות, סליחה על הביטוי, זהו. עכשיו, לאן זה מגיע?

על מה סמכו היום שבאמת שרים שירים לא במצבים של שמחה, של מצווה? בוא נאמר, אדם נמצא בבית, בתוך ארבעה כותלים,

והוא רוצה לשמוע שיר.

מותר או אסור?

אז יש רק צד, לפי הרמב״ם, עריף והראש, זה אסור.

כלי שיר, ודאי אסור.

בפה,

מותר,

אבל בפה, ביין, אסור. אז אני חוזר ואני מסכם.

לדעת שלושת עמודי ההוראה והשולחן ארוך.

כלי שיר בשום פנים ואופן, במצב של חול, אסור.

לשמוע.

לשמוע ולנגן, ובכל מצב. אפילו לשמוע. ואפילו לשמוע, ולא רק זה.

כעת ראינו שהרמב״ם מסכים שאפילו רדיו,

או טפ,

או דיסק,

שזה משמיע כל שיר, אומר הרמב״ם, שזה אסור.

דבר שני,

לשיר על היין, אסור.

זאת אומרת, אם הוא שותה יין או בירה,

שזה משקה משכר, אסור.

אבל מתי יהיה מותר לשיר שירי קודש ושבח בלי שתייה של יין?

שתייה של מים,

משקאות קלים,

או כל מיני דברים אחרים,

ואדם רוצה לשיר איזה שירים,

מה שנקרא היום, קוראים לזה רוקאלי,

זה ללא כלים בכלל,

זה יהיה מותר.

עכשיו, אגב, זאת אומרת,

ההלכות שחלות בבין המצרים ובספירת העומר הן למעשה ההלכות האוריגינליות של כל השנה.

רק נוצר סחף והקלו.

ואפילו מרן הרב עובדיה, שהחיל לאורך ימים, שהוא מתיר,

הוא לא מתיר בסופי. הרבה טעו בהוראה והעתיקו אותו לנכון.

ואני אוחז בידי את ספרו,

חווה דעת חלק א',

ששם הוא מביא את כל השאלה הזאת בסימן מ״ה,

והוא מביא מה שאמרתי, והרבה יותר מזה גם כן,

את כל המקורות,

ושם הוא מביא את דעת הרמב״ם ודעת מרן השולחן הראש שהם אוסרים,

רק הוא מביא דעה מקלה,

והוא בסוף מסיים שאלה שמקילים, זה לשונו,

המקילים לשמוע מערד ואומר לנו שם קול שירות ותשבחות והודאות לשם יתברך,

קול שאינם דרך קלות ראש והוללות.

יש להם על מה שיסמכו. זאת אומרת, אני לא מתיר.

צריך לקרוא היטב ולהבין את הבנת הנקרא.

הוא לא מתיר את זה בשופי, רק הוא אומר,

אלה שרוצים להקל,

וזה שירי שבח והלל השם יתברך,

וזה לא,

יש בהם קלות ראש ולא הוללות,

יש להם על מה שיסמכו.

ואף על פי שהם מלווים בכלי נגינה,

ואנח להם לישראל, והמחמיר

תבוא עליו ברכה.

והוא כותב, וקיבלנו הוראות מרן,

והוא שטן כלשון הרמב״ם.

וכן כתב רבי חיים פלאצ'י בשו״ת לל חיים. ואגב, אם הזכרנו רבי חיים פלאצ'י,

וחיים פלאצ'י זה גדול הלוחמים נגד השירה לפני 200 שנה.

הפרצה הזאת של השירה,

תדעו רבותיי, וכבודו ודאי יודע,

הייתה קיימת כבר למעלה מאלף שנים,

לפי מה שאנחנו רואים בספרי הפוסקים.

תמיד היה מצב שהציבור לא תמיד נשמע על הרבנים והציבור נגרר אחרי ההמונים ואחרי יותר נכון לומר הגויים.

כבר הרמב״ם, כמו שאמרתי בשאלות תשובות שלו,

שמה צועק מרה על זה, וכתב תשובה בערבית,

מובאת בכמה מקומות בשו״ת שלו,

יש בסימן ע' ה' בהוצאת פריימן, ויש גם בסימנים אחרים,

בהוצאות אחרות,

דברים מאוד מקבילים,

שם הוא צועק מרה על השירה.

הריף

שהיה לפני הרמב״ם, הוא היה קרוב לפני 900 שנה.

רבי יצחק אלפסי שהוא גדול רבני הפוסקים הפוסק הראשון בעולם אחרי הגאונים תלמיד של רבנו חננאל זה הריף

הוא עמוד הוראה הרב בא הרמב״ם הריף כותב היה מעשה נורא בעירו שהיה בספרד סליחה זה היה שם היה חזן

שהיה שר שירים בערבית

לא חלילה שירים של חולגות או זה אלא שירים בערבית

מה שהערבים היו נוהגים לשיר הוא היה שר שירים בערבית

ובא להיות חזן בבית הכנסת והריף פסק לסלק אותו מכהונתו

אמר לא אכפת לי זה שהוא לא שר שירי תועבה ולא שר שירי חוללות ולא שירים של קלות ראש ברגע שהוא שר שירים

לא בשפה העברית

פסול מלהיות חזן

פסל אותו ואת הפסק הזה גם מרן הרב עובדיה אימץ בכמה מקומות בהלכות של יחד ציבור

שנשאל בספריו הרחבים גם כן הוא דן בזה ולהלכה ככה אנחנו פוסקים

שחזן כזה מעבירים אותו. זאת אומרת מי ששר היום באנגלית? מי ששר באנגלית אסור לשמוע אותו

ואסור לשמוע את הדיסקים שלו זה ברור כשמש זה תשובת אליף. ואפילו אם יש לו שיר אחד מתוך כל ה... לא אכפת לי מספיק שהוא הופיע פעם או מופיע באיזה מקום

ומופיע בלטינית או בשפה לא יהודית זאת אומרת הוא שר

גם לגויים או שהוא שר לאלה שלא שומעים עברית זה כבר אסור.

אלא אם יחזן... עזוב פסול להיות חזן. פסול להיות חזן, ודאי. אבל שאר דברים מה? לא, לא, זה לא רק חזן. חזן זה פירושו גם לשיר. הרי מה זה זמר? היום זה נהיה ליצן.

הגמרא קוראת לו מרכיד בקובה. זה אחד שיש לו איזה פעמונים על הכתפיים וגלגלים ברגליים. נהיה לי ליצן, מזמר,

מקפץ בחתונות או בשמחות. לא, אין דבר כזה.

בכל הפוסקים אתה רואה, היה אותו חזן ירא אלוקים.

כמו נתפוס יש יהודי יקר בשם, אם מותר להזכיר שם, הרב משה חבושה.

תמיד חכם שיושב לומד תורה, קורא עיתים לתורה יום יום שלו יראת שמיים.

זה היה בנוסח כזה.

היה חזן כזה, או כמו רבי מרדכי אשכנזי,

יהודי יקר ברמות ואחרים, והדומים להם, ויסלחו לי אלה שאני לא מזכיר אותם, אנשים בראי שמיים. אבל אם שרים בערבית הם שרים בערבית זה לא בעיה?

בהחלט יש בעיה.

אם הוא שר בערבית זה בעיה.

אבל אם הוא לא שר בערבית,

והוא שר והוא היה חזן, זאת אומרת הוא חזן בבית הכנסת, מזמינים אחד כזה, אני אביא לצורך ההדגמה,

מזמינים אחד כזה,

מביאים אותו לבית המשתה, מה נקרא בית המשתה?

מקום של שבעה ימים של חתן וכלה, זה הבית של החתן והכלה נקרא בית המשתה,

או לברית מילה, לסעודת המילה, שזה סעודת מצווה,

מזמינים חזן כזה, והוא שר שירת קודש.

אושר בבר מצווה יומה טובה לרבנן,

זה כולו דברי קודש בברית מילה יהיה שלום בחילנו לכבוד חמדת לב אבי אליהו הנביא,

זה כל שרי קודש ולא איזה פימפומים וכל מיני דיסקו וג'אז וכל מיני בומים שהם עושים, מחרישים את האוזניים שהעתיקו את זה מתרבות יוון ותרבות ארצות הברית הנאלחה הנוראה זו המדינה, זו המשכה של רומא

שהחריבה את בתינו ושרפה את היכלנו שעוקרת לנו את הדת.

זו אמריקה, היא אם ריקה לצערנו ומשם הם מביאים את כל התרבות וקוראים לזה שירה חסידית או שירה פייטנות או שירים של ספרדים, חס ושלום זה לא שירים שלנו,

שירים שלנו מה שרים בבוקר אגדלך אלוהי כל נשמה ועודך ברוב פחד ואימה ועומדי תוך כהלכה צור לרומן, מי אשר את זה?

השליח ציבור.

וכן אחרי על זה הדרך,

השיר של רבי אברהם אבן עזרא זה אגדלך והשיר של רבי שלמה אבן גבירול,

שפל רוח,

אני החזן אומר, אני שפל רוח, שפל ברך וקומה,

אגדלך ברוב פחד ואימה,

בפניך אני נחשב בעיניי כתולעת קטנה באדמה, זה הזמר הליצן הזה עם האורות המרצדים וכל מיני צבעים,

זה תולעת קטנה?

זה השם ישמור, זה טיגריס טורף.

ובגללם המון בנים ובנות שלנו נהרסו,

הנשמות שלהם מישראל.

אני מכיר,

אני מכיר מתוך השיעורים שלי,

שלומדים אצלי בשיעורים, הרבה אהבות לילדים בוכים ומקוננים יומם ולילה שהבנים והבנות שלהם ירדו לטמיון, הולכים עם גויים בגלל ערבי השירה האלה.

ואין פה צפי ומצפצף,

ומי שמדבר זה קיצוני, קנאי, מטורף, הם המטורפים.

הם עוקרים את התורה,

ואף אחד לא מדבר,

איזה דור יתום, אנחנו יתומים,

דור יתום, ממש דור יתום.

עכשיו אני חוזר לרבי חיים פלאצ'י, רבי חיים פלאצ'י היה גאון בישראל,

קודש קודשי.

סליחה שאני מתרגש, כי אני, כואב לי,

כואב לי על עם ישראל,

אני רואה את ההידרדרות ואני רואה לאן הנוער הולך,

ואני יודע מה הם היו, איזה פרחים יפים,

ותראה לאן נפלו. ונפלו בגלל זה.

נפלו בגלל העם. אלה שופכי דמים.

הזמרים האלה שופכי דמים.

השם הצילנו מהם.

עכשיו, מה עוד רציתי לומר, רבי חיים פלאצ'י, על אר השלום.

כל מי שפתח אי פעם אחד מספריו, יש לו למעלה ממאה ספרים,

אם זה ספרו כף החיים,

כף החיים הקדמון פלאצ'י,

שרבי יוסף חיים,

כל קטע, כל סעיף מצטט מדבריו.

רבי חיים פלאצ'י, חסיד שבחסידים, קדוש נורא ואיום היה.

כל טורקיה וכל ארצות המזרח היו תחת ידו.

והוא ראה את הרב חידה.

בצעירותו הוא ראה את הרב חידה.

ובסוף ימיו, רבי נשחי ראה אותו. תראה איזו שרשרת של שלושה מגדולי ישראל בארצות המזרח,

ששמם חיים,

הרבי חיים דוד אזולאי,

אחריו רבי חיים פלאצ'י,

שהיה בטורקיה,

הרב חידה נפטר באיטליה, ידיד ירושלים שנפטר באיטליה.

רבנו יוסף חיים נולד בבגדד ונפטר בבגדד, אבל היה לו קשר עם רבי חיים פלאצ'י.

אז ראו רבי חיים פלאצ'י בכל ספריו.

בחרש ספרו תוכחת חיים, אצלו על התורה,

על כל הפרשיות.

כל פרשה הוא תופס איזה נושא וכותב על זה בהלכה,

בהגדה, במוסר, במשלים,

במעשים, הוא מביא שם מעשים נוראים.

הוא צועק על כל קטע וקטע.

אם ייתן השם, ויתבטלו המכאמים.

הוא צועק על זה שמכוונים את התפילה לפי איזה מכאם, ועוברים מקטע לקטע,

מבלבלים בכלל את כוונת התפילה, ועושים את העיקר תפל, והתפל עיקר.

היה מרבי עליו השלום, היה אומר לי, תראה,

יש בימים נוראים קטעים נפלאים, ויש שם ניגונים מאוד יפים אצל הספרדים.

מה מקורם של הניגונות האלה?

למשל, בזוכרנו לחיים, היו מאריכים בכל תיבה ותיבה.

היום לא נשאר לנו, רק הזמר, או החזן, סליחה, אומר, זוכרנו.

מנגן, מסלסל שם.

הוא מנגן, אחר כך לחיים,

לוקח יותר מחמש דקות, רק הקטע, זוכרנו לחיים. מה עשות?

הוא אומר לי, תדע, שם יש מלא כוונות.

בסידור הרשש, היה לנו הרבה כוונות.

עכשיו, המכאמים, שהיו לפני 300 שנה ו-200 שנה בירושלים,

רוצים לקרוא מילה,

רוצים לקרוא אותה.

אז זוכרנו הזה, יש שלוש דפים בספר שצריך,

אז איך הוא יגיד?

עכשיו, הוא לא יכול לשתוק,

ומצד שני, אסור לנשום באמצע, כי תיבה שמפסיקים אותה לשניים היא פסולה. כך כתבו כל הפוסקים.

מי יעשה זו או או או,

חררה,

זה הלך, אין לו משמעות, כמו שמע ישראל במילת אחד, כך כתוב בגמרא.

אז מה היו עושים?

חיברו לזה מניגון,

וניגון קדוש,

שהיו יהודי,

יש אומרים שהניגונים האלה של ימים נוראים שורשם מבית המקדש,

שהלוויים היו מנגנים בבית המקדש.

או מה שכתב הרב קרח של רומי,

שהוא לפי דעתו הניגון שישראל מנגנים במוצאי שבתות לדוד, ברוך השם, צובי.

מעניין שהספרדים והאשכנזים,

מי שיסתכל במוטיבים המוזיקליים, הם מאוד דומים.

האשכנזים אומרים, לדוד, ברוך השם, צורי,

המלמד ידי לקרב את מאותיי למלחמה,

את דוד, ברוך השם, צורי.

זה אותו, זה הולך כמעט אותו קצב.

זה נשאר לנו מהניגון של הלוויים בבית המקדש.

ולכן הקפידו על זה שבמוצאי שבתות, כדי להבדיל בין קודש לחול, אני יורד מאיגרא רמה לבירא עמיק תחשפי שלום,

משבת קודש עם כל הקדושה והטהרה שלה,

אנחנו יורדים לימי החול,

אז אנא מכם,

קחו קצת משהו קדושה איתכם,

אז היו אומרים את המזמורים האלה, ולמנצח בנגינות,

ועוד אחרי זה מתחילים תפילת ערבית,

כדי שיבואו לחול אם קדושה היא של שבת.

כמו שרבנו אביב אומר,

למה אומרים, וינועם בסוף העמידה?

להמשיך מקדושת שבת לימי החול.

שורדה רביעית במוצאי שבת, להמשיך מקדושת הסעודות של שבת לסעודות של ימי החול. כך הוא מביא בספרו שער הכוונות.

אז אם כן, גם כאן,

אז רבי חיים בלץ היה נלחם נגד זה בתוקף. ולמה?

מפני שחלק גדול מהמיגונים היו מחברים אותם ללחמים של הגויים.

והאנשים שבבית הכנסת לפעמים היו מתקנים,

כי יודעים את הלחן מה...

‫מהחמארה, מהמקום ששם יושבים ‫השיכורים, ומהטאולה, ‫איפה שיושבים הליצנים ומנגנים. ‫אז אומר, והאם בא לעצים, ‫מה אתה מביא לי את החול לקודש? ‫גם מרן הרב עובדיה ‫שכתב ביביע עומר, ‫שקול וריח אין בו משום מעילה. ‫זאת אומרת, הדין הוא, ‫כיוון שקול, מראה וריח, ‫אלה שלושה דברים ‫שאין בהם מעילה. ‫זאת אומרת, זה לא דבר ממשי.

‫שאני יכול לאסור אותו ‫או לומר שהוא מותר ‫או להפקיע אותו מקדושה לטומאה ‫או מטומאה לקדושה, ‫אבל הוא בעצמו מסכים ‫שזה לא מדובר על שירים עכשוויים ‫או נגינות קצביות של היום ‫שהם של הגויים, ‫שהם מזכירים לאדם ‫את בית המשתה, ‫או בעל תשובה ‫שחזר לפני כמה שנים, ‫הוא אומר, זה מזכיר לי את ה... ‫איך קוראים לזה? ‫המקום שהוא היה שם מבלה בערב. ‫-אז כותב.

‫-דיסקוטק. דיסקוטק וכדומה. ‫לא, אלא נגיד שירים עתיקים ‫שחדלו מלהשתמש בהם, ‫כמו שהרבה שירים בערבית ‫שפעם היו שרים אותם, ‫והם לא שירי אגבים גם. ‫גם אם לא שירה אגבים, ‫הם שירים של אחד כותב לאביו, ‫או השני כותב לאמו, ‫ואחד כותב לשני איזה דברי שבח, ‫איזה דברי הלל, ‫הוא משבח אותו, הוא כותב לו מכתב, ‫איגרת, או על האונייה, ‫הוא שר על האונייה,

‫הזורעים של ה... ‫יש שיר מסרי, המצרים, ‫שרים על אלה שקוטפים את הפורטואל. ‫פרטואל זה התפוזי.

‫אז זה הדרך, הקטיף, ‫דברים של טבע, של יצירת הבורא. ‫ואפילו יש בהם, לפעמים, ‫הם משבחים את הבורא, ‫את הקדוש ברוך הוא. ‫ידוע שהמוסלמים מאמינים באל אחד, ‫אז אם כן, על זה התירו. ‫אז זה היו. ‫בכל זאת, רבי חיים פלאצ'י ‫יצא נגד זה ועשה,

‫והיה נלחם נגד זה.

‫ופעם אחת אמר לי, ‫אחד מגדולי החזנים בדורנו, ‫זה לפני שלושים שנה, הרבה, אמר לי, ‫אמר לי, תדע הרב,

‫שלא ייתכן בעולם שחזן יאמר לך ‫שהוא יודע את המק״ם, ‫הרי במק״ם הם משחקים. ‫הוא עובר ממק״ם זה למק״ם השני, ‫עוד מק״ם שלישי, ‫וצריך לחזור למק״ם הראשון.

‫אומר, חזן שעושה את זה, ‫אין חזן בעולם ‫שיכול לכוון בתפילה.

‫הוא בוודאי לא מכוון בתפילה. ‫אז אם כן, רבותיי,

‫בואו נעשה, חושבים.

‫אני מדבר כעת על שליח ציבור. ‫האם כדאי לנו זה או לא?

‫הרי מה הגמרא אומרת על שליח ציבור? ‫כמה תנאים יש בנוספת הענית ‫שצריך להיות של שליח ציבור?

‫ירא אלוקים בן שלושים,

‫התמלא זקנו, בקיא ויודע ותלמיד חכם, ‫ומעולם יוצא עליו שם רע בילדותו,

‫והוא עומד מליץ יושר ‫בינינו לבין אבינו שבשמיים.

‫ואם אינו קובע עיתים לתורה,

‫אין התפילה שלו מתקבלת ‫וכל הציבור, התפילה שלהם נפלה, ‫שנאמר,

‫אוטם אוזנו משמעו התורה, ‫גם תפילתו תועבה.

‫והזוהר הקדוש רבי שמעון בר יוחאי ‫צועק ואומר,

‫וי לנון תשמיכין עלוי.

‫אוי לציבור שסומכים על אחד כזה ‫רעומה שיטיל אותם בתפילה, ‫בכל שקרן בראש השנה ויום הכיפורים.

‫זה לא דבר פשוט.

‫היום ראיתי בשוק שרידי אש,

‫זה היה רבי יחאל ויינברג.

‫הוא קרא לספר שלו שריד מהשואה.

‫הוא חי במאה השנים הקודמות, ‫הוא היה זקן בזמן השואה.

‫הוא שם כותב על הפרצה, ככה הוא כותב, ‫הפרצה החדשה שהגיעה לאירופה,

‫שעושים קונצרטים וחזנות

בבית הכנסת.

‫ושם הוא כותב, מי יתיר להם את הדבר?

‫שם יש לו סימן שלם ‫שהוא מדבר על קדושת בית הכנסת, ‫מה מותר,

‫מתי מותר לאכול בבית הכנסת,

‫ומותר לשתות בבית הכנסת, ‫ולמי ומתי.

‫אחרי זה הוא דן סימן שלם בקונצרטים. ‫הוא אומר, זה דבר אסוף. ‫הוא אומר, אתה לוקח קונצרט, למה? ‫שהם מתחרים ביניהם. ‫זה משמיע את קולו זה, ‫וזה עושה סלסול יותר גדול. ‫מה הפכת את בית הכנסת לבית זה? ‫וגם הפכת את ההזנות,

‫חס ושלום, שהיא כלי קודש,

‫והיא כלי שרת של הקדוש ברוך הוא. ‫כמו שהרשב״א כותב.

‫ברשב״א יש תשובה ברשב״א,

‫הקהל היה בספרד ‫שלא היה להם תקציב מספיק. ‫מה פשוט תקציב? ‫אז, כשהיו מזמינים חזן או רב,

‫זה לא רק סתם להזמין חזן, ‫לבית הכנסת, חזן קבוע. ‫היו מייחדים לו דירה,

‫קונים לו דירה, והוא גר שם.

‫וכל מחסורו עליהם.

‫זאת אומרת, זה לכל החיים, אין מה לעשות. ‫זה כמו רב עיר שבוחרים אותו, ‫משלמים לו משכורת, ‫תותנים לו דירה, דירת שרד, הכול.

‫עכשיו, לא היה להם תקציב לשניים, רק לאחד.

‫שאלו אותו, מה נעשה? ‫נזמין רב או נזמין חזן?

‫מצאנו חזן חשוב מאוד, ‫יש קול גדול ובקיא בתפילה, ‫ותלמיד חכם גם כן יש לו, ‫אבל לא, נפסוק לנו הלכות, ‫הוא לא יפסוק.

‫אבל יש לנו אור רב.

‫פסק להם כך,

‫אם החזן הזה ירא אלוקים, ‫והרשב נחשב עמוד ההוראה,

‫רבי שלמה בן אדרת,

‫גדול הרבנים מספרד בברצלונה,

‫אומר, אם החזן הזה ירא אלוקים,

‫וכשהוא שר וכשהוא מזמר בתפילה, ‫כל כוונתו לא להשמיע את קולו ‫ולא כדי שישבחוהו ויהללוהו,

‫אלא כדי לשבח ולהלל את הבורא, ‫את מי שאמר נאי העולם,

‫יפה אתם עושים, ‫תיקחו אותו,

‫כי זה נאה וזה יאה,

‫לעמוד ביניכם לבין אביכם שבשמיים.

‫אבל אם חס ושלום יש בו, אפילו מעט,

‫שהוא מחפש איזה רייטינג,

‫הוא מחפש איזה שבח,

‫הוא אומר, חס ושלום, עליו נאמר, ‫נתנה עליי בקולה,

‫על כן שנתיה. ‫הקדוש ברוך הוא שונא את החזן הזה,

‫ושונא את הקהל שמביאים לו חזן כזה, ‫אומר, מה אתם צריכים, ‫אתם לא יודע איך חטאתם,

‫אתם מביאים לי עוד איזה אחד מתווך ‫שהוא עצמו לא בסדר?

‫לכן אמר הזוהר רבי שמעון, ‫וואי ועינון ישמיכם עלוי.

‫נמצא לסיכום,

‫עד כעת דיברנו על דיני השירה.

‫אני מסכם, דעת הרמב״ם, הריף והראש,

‫וגן מרן השולחן ערוך לאסור.

‫דעת, עכשיו, יש דעת המאיר, ‫ודעת רבי חיים פלאצ'י ‫גם בהזנים וכולי. עכשיו, דעת המאירי,

‫המאירי זו היחידה שהובאה שם ‫באותה גמרא, במסכת סוטה, דף מ״ח.

‫המאירי כותב כך,

‫שהסיבה שלמה שהסנהדרין התבטל, ‫אז התבטל השיר בבית המשטאות, ‫מפנה שכל עוד היו ‫הסנהדרין בחיים, ‫האמץ סנהדרין עליהם. ‫הסנהדרין היו בעלי סמכות ותוקף.

‫גם הממשלות הזרות

‫התחשבו בדברי הסנהדרין, ‫כמו שהיינו, הרומאים וכולי.

‫אז אם הסנהדרין מוצאים פסק, ‫מפחדים מהם.

‫אז היו הזמרים אז, וגם האנשים, ‫סתם עמך, לא זמרים, ‫לא היה מצב של זמרים,

‫אלא כל בית אב, כל משפחה, ‫היו זהירים לא לשיר ‫ולהגיד דברי תועבה ‫או דברי שירה ‫שיש בהם דברי ליצנות וקלות ראש, ‫אפילו לא תועבה, ‫הוא משתמש במילים ‫ליצנות וקלות ראש.

‫זאת אומרת, זה בדיחה על מישהו, ‫איזה דבר של קל ראש, ‫אומר את זה, זה סתם ליצן.

‫אמר המאירי, ברגע שנפטרו הסנהדרין, ‫אז בטל.

‫אז הוא אומר, אז מה מדובר?

‫כל זה, זה נתון להוראת ‫אותו רב של אותה קהילה.

‫אז אם אותו רב של אותה קהילה ‫רואה שיש שירי קודש והלל, השם יתברך, ‫הוא מדבר על שירי רבי יהודה הלוי,

‫הוא היה בזמנו,

‫שירי רבי שלמה בן גבירול, ‫שירי רבנו משה בן עזרא, ‫רבי אברהם בן עזרא,

‫ואחרים, או כל שכם רבי שלום שבזי ‫והרבי ישראל נג'רה,

‫שכולם היו קודש ושירי הלל, השם יתברך.

‫אז בזה יהיה מותר לשיר אותם.

אבל שירים אחרים, אומר אסור,

‫נמצא השירים שהם ממציאים, זה אסור. ‫עכשיו, יש בעיה נוספת היום.

‫המכה שעליה אף אחד לא מדבר,

‫ששרים פסוקים של תורה.

‫אלה ששרים פסוקים של תורה, ‫באמת, יש בעיה.

‫הגמרה אומרת שהתורה,

‫בשעה שלוקחים פסוקים של תורה ‫ושרים אותה, ‫התורה חוגרת שק

‫והולכת לקדוש ברוך הוא ואומרת לו,

‫עשאוני בניך ככלי שיר.

‫התורה זה תורה שלומדים אותה, ‫זו תורה שלומדים.

תורת חיים. תורת חיים, הלכה, אסור, מותר.

זה לא שיר,

אז מותר לי לומר אותה בניגון של טעמים,

כמו שכתוב, תראה, עד כדי ככה המירו הרב ספר חסידים, רבי יהודה יחסית,

שהיה קדוש ונורא בדורו.

רבי יהודה יחסית,

הוא בעצמו כתב

שמי שמחליף תורה לנביאים,

זאת אומרת ניגון של טעמים של תורה עושה בנביאים, או נביאים בכתובים.

וכן בכתובים עצמם יש ניגונים שונים.

עכשיו שיבואו אליי הזמרים האלה, אני אמרתי פעם במישהו,

אמרתי בשיעור,

אמרתי הם שרים, יש כל מיני סירים, מה מה מה מה,

ובאבאבאם, ואני יודע מה.

שישיר לי סיר אחד, יגיד לי את יהיה הריבון עלם ועלמיה,

שלם בלי טעות.

עשרת אלפים דולר אני נותן לו, בעל פה.

נראה אותו, זה שיר שבח לה' יתברך לו? הוא מסבך את עצמו, הוא לא מסבך את הקדוש ברוך הוא. אז אחד כזה, מותר לי לשמוע,

אותו.

אז אני חוזר למה שאמרנו מקודם,

שספר חסידים כותב שאם הוא מחליף,

יש ניגון של תהילים,

יש ניגון של איוב ויש ניגון של משלה ויש ניגון של חמש מגיבות,

ויש ניגון של איכה בפני עצמו.

אומר מי שמחליף את המנגינות ביניהם עובר משום

עבור משיא גבול רעהו.

חכמים תיקנו זה...

זה הניגון של תורה, אסור לך לשנות אותו. זה הניגון של נביאים, זה אסור לשנות.

נמצא, אני קורא פסוק, אני צריך לקרוא אותו, בטעמים שלו.

אני קורא פסוק בנביא, בטעמים שלו בנביא. פסוק בכתובים, בטעמים שלו בכתובים.

לא יודע, לא יודע, מי שלא יודע, לא יודע.

אבל אסור לשנות.

כך יוצא לפי דבריו.

עכשיו, הם לוקחים שירים. אני אספר מעשה נורא מ...

מעשה נורא ממור אבי עליו השלום.

היה מעשה פעם אחת

לפני קרוב לחמישים שנה.

בבית הכנסת אוהל רחל ברחוב דוד ילין,

זה המרכז של היהודים הבבלים,

שם היה המרכז,

שם הרב של היעדה הבבלית, הרב ניסים כדורי, עליו השלום,

ניסים כדורי חזן, בעל ספר מעשה ניסים,

היה מתפלל שם, היה רב בית הכנסת, ומשם היה יוצא תוראה לכל היהודים של יוצאי עיראק שהגיעו מחוץ לארץ.

אז שם היה מור אבי משרת בקודש באותו בית הכנסת, היה לו חדרון קטן ששם היה לן.

יום אחד בא אליו אחד מראשי הקהל,

חברי הוועד החשובים,

ואמר לו שהוא רוצה לעשות

ברית לבן שלו בבית הכנסת.

אבל מה? בסדר, ברית בבית הכנסת.

אלא מה? הוא רוצה לעשות אחר כך סעודה שם.

כמו רבים מכיר את הרקע שהמשפחה הם לא אנשים כל כך שומרי מצוות ומדקדקים בקדושה וטהרה.

אמר לו, תראה, תשמע לי, אל תעשה את זה פה.

אמר לו, למה?

אמר לו, תן.

אתה יודע, איפה הוא?

הקרובים מצד זה והקרובים מצד זה.

אמר לו, בגלל זה אני רוצה לעשות בבית הכנסת. הוא, מדוע?

אמר לו, בגלל שאם אני אעשה את זה באיזה אולם או באיזה מקום, אז הם יפרקו עול.

אני אעשה את זה בבית הכנסת.

אז הם ישתמשו באמת. אמר לו, בכל זאת,

זה מקום קודש,

אל תחלב את הקודש.

ואחרי זה הוא בא ואמר שהיה כמה שיחות ואי אפשר וזה כבר גמור.

היה מה שהיה,

לא עלינו,

קרה להם אסון באותו חודש שלושים יום.

וילדה שלו הקטנה הלכה לעולמה.

והוא בא כולו שבור ורצוץ למור אבי ואמר לו, אני יודע שזה בשביל שעברתי על דבריך,

בשביל שעשיתי מה שעשיתי,

וזה קרה וקיבל את הדין.

שוב היה מעשה נורא אחר, היה גם בנישואין, היה חתונה, ועשו שם בנפרד, ומור אבי גם אמר ליהודי לא לעשות.

הוא לא שמע, אחר כך קרה, קרה לו אסון עם בנו יחיד.

הוא היה עד סוף ימיו בוכה על הדבר הזה.

אז לכן מכאן אנחנו רואים כמה זה חמור.

עכשיו,

עוד יותר, יש במהרעיל,

המהרעיל כותב, המהרעיל היה גדול רבני אשכנז,

בכל מנהגי אשכנזים זה על פי המהרעיל. הרמה לא זז בהגהה בשולחן ערוך בלי מהרעיל,

בכל סעיף וסעיף.

המהרעיל כותב שהיה איתו מעשה שהוא בהיותו

בראש השנה ביקר אצלו תלמיד חכם גדול, והמהרעיל היה בגרמניה.

הרב של הקהילה ברוסיה ביקר אצלו.

ביקר אצלו הרב של הקהילה ברוסיה,

והוא המערעיל עליו השלום לכבודו. יש איזה פיוט שהם קוראים אותו תמיד.

את אותו פיוט הוא שינה את הניגון מהניגון של יהודי גרמניה לניגון של יהודי רוסיה.

וכנראה איזה שתיים-שלוש מילים, אני לא בטוח, שמה הוא גם כן הוסיף או גרע,

בגלל לכבודו של אותו רב.

ולמחרת נפטרה ביתו הקטנה.

ובא המערעיל ביום הכיפורים,

מביא את זה מטה משה,

הרש״ל רבי שלמה לוריא, מגן אברהם,

השל״ע, כולם מעתיקים את המעשה הנורא הזה.

בא המערעיל ביום הכיפורים ועמד ודפק על התיבה לפני שאמרו את הפיוט,

ואמר ומצדיק עליו את הדין.

ומגיע לו מה שקרה,

בגלל ששינה מנהג העיר ולקח את הלחן של אותה שיר ושינה אותו מעט,

אז ככה. אז מה נענה אנחנו על אלה שלוקחים שירים ועושים מהם כל מיני דברים אחרים,

או לוקחים מילים או פסוקים של תורה? עכשיו, מה הבעיה עם פסוקים של תורה?

וכאן רציתי לספר מעשה נורא.

אז לפני ארבעים שנה,

היינו בחורים צעירים בישיבת פירות יוסף,

הגיע הגאון המפורסם, הרב אליעזר סילבר,

נשיא אגודת הרבנים בארצות הברית.

אז שהרפורמים עשו, חידלו שם כל חלקה טובה לקונסרבטיבים.

באו כל רבני אגודת ישראל,

אז היה רב משה פיינשטיין וברון קוטלר, עוד היו צעירים לימין,

אבל היו אז יותר מבוגרים.

רבי יעקב קמיניץ, קמיניצקי,

והיה איתם רב אליעזר סילבר,

והקימו אגודת הרבנים של כל ארצות הברית. עכשיו, כל מדינה בעיר בארצות הברית של יהודים חרדים,

היו חייבים לסור למשמעתם.

ואיש לא מרים ידו או רגלו בלעדיהם.

ומי שנהיג אותם ברמה, היה רב אליעזר סילבר. הוא היה למעלה מגיל 85, הוא בא לבקר פה בארץ.

אז הוא ביקר אצלנו בישיבת ברית יוסף,

הגיע בסביבות תשע בבוקר,

אנחנו התרגשנו מאוד, שאל אותנו, מה אתם לומדים? הוא במסכת כתובות.

הוא התחיל להגיד שיעור בעל פה,

ארבע שעות רצופות, שפע,

מה זה תלמוד מסכתות, ירושלמי, רמב״ם, רשב״רית, ברמב״ן,

בני יהושע, קצות החושן, נתיבות המשפט, ועבר מאחד לשני ואמר חידושים, שהוא חידש בהיותו צעיר, פחות צעיר.

ואמר, אני כבר אחרי בר מצווה שנייה, הוא התכוון, עברתי את 83. כי בגיל 70 זה כבר, יש יותר מ-70 שנה, בר מצווה שנייה זה 73.

הוא אומר, כבר כמה שנים אני אחרי זה. בסוף התברר שהוא היה אפילו בן 89.

והוא דיבר את כל זה, וסיפר לנו שיש לו רכב,

הוא נוסע שם בקלבלנד ואוהיו, ממדינה למדינה,

ונוהג, ובשתיים לפנות בוקר, ולילות שלמים וישן, ורץ מישיבה לישיבה לתת שיעורים.

אז אחרי הסיום,

שרנו לכבודו, שאו שערים, אני יודע מה שהיו רגילים אז לשיר?

פרס שדה ידיו, כולם שתקו.

איך אתם שרים פסוקים?

אסור לשיר פסוקים.

אסור.

היה רבי עזרעתי, אמר, הוא צודק, אנחנו הספרדים מימינו לא שרנו פסוקים של תנ״ך.

ויש לנו לכל אירוע שירים. לשבת יש לו שירים.

תראה ספרים של שירים יש. תראה הדיוואן,

תראה של רבי שלום שבזי,

תראה של יהודי מרוקו, תראה של יהודי בבל, יהודי חלב,

ספרי הבקשות למיניהם.

אחרי זה לבר מצווה יש ערימה של שירים. לחתן הוא הוא בלי סוף,

בשביל 70 ימים ו-70 דלות.

לכל אירוע, לכל איזה דבר, יש שיר.

לטובי שפת יש שיר. לפורים יש כמה שירים.

לפסח יש מחרוזת של שירים.

אבל אף פעם לא שרים את זה.

אמר טוב.

אמר, אני אלמד אתכם שיר.

משנה מותר לשיר.

ברייתא, דברי הגמרא, דברי המדרש, מותר לשיר.

וכי ידיו של משה עושות מלחמה, והתחיל לשיר את זה.

ואמר, תשירו אחריי.

ואחרי זה, מפנימה יד הנשמה למטה, תחזרו אחריי.

עמד ודקרן לנו שיר. איזה שלוש מאות בחורים עומדים.

והרבנים עומדים משתוממים.

הוא אומר, כן, להציל אתכם מאיסור.

אל תלמדו מהפרצות שיש בדור. עכשיו, אם היה בדורנו,

תלומו שמיים מה היה עושה, מה היה אומר.

כן.

מדהים.

כן. כבוד הרב. כן.

ריבותינו היו שוברים כוס.

באמצע חתונה,

כשהיה קצת חכמים, קצת גלשו,

והיה טיפה יותר סחוק.

באמת. מה בעולם? זוגיתה חיוורתה.

שני טעמים.

וזה דברי רבי יוחנן. אסור לאדם שימלא סחוק פי בעולם הזה.

אז שני טעמים. כל הפוסקים כותבים שהרבה החליפו כאן את הטעמים והתבלבלו ביניהם.

טעם אחד זה בגלל חורבם את המקדש.

אבל,

לא רק בגלל חורבם את המקדש, אלא בעולם הזה.

כי איך אמר רבי יוחנן? הוא לא אמר אסור לאדם מיום החורבם לא למלא סחוק פיו, אלא אסור לאדם שימלא סחוק פיו בעולם הזה.

בעולם הזה למה? כיוון שהעולם הזה הבל,

וגם אם יש חתן וכלה,

וגם אם יש ברית מלה, הרי בסוף מה? איפה כל החתנים והכלות שהיו מיום שנברא העולם ועד היום?

הכל גלגל בעולם.

אז צריך לדעת ששום דבר פה לא קבוע,

ושום דבר לא יציב,

אלא היציבות והקביעות זה שם.

אז כדי שאדם ישים לב על עצמו, לכן אמרו לו, לא תמלא סחוק, תצחק. אבל לא, סחוק פיך.

לצחוק

הוא מלוא הפה.

כיוון שאדם צריך להיזהר שאימת מלך תהיה עליו.

ולכן צריך מאוד להיזהר. כל הפוסקים כותבים שגם שמותר להגיד, למשל, דברי בדיחותא על חתן וכלה, שזו מצווה גדולה.

מצווה גדולה לשמוח בשמחה של מצווה,

וכדומה, אבל להיזהר במידה ובמשקל ובמשורה,

שישמור. יש גמרא מפורשת בירושלמי על רבנו הקדוש,

שביום שהיה שוחק, העולם היה לוקה.

זאת אומרת, הייתה רעידת אדמה,

או שיטפונות,

או חלילה בצורת,

או חום נורא.

למה? רבנו הקדוש היה צוחק.

והיה לו תלמיד, את בר הכפרה, שאנחנו מזכירים אותו תמיד בקטורת.

הוא רבי אלעזר הכפר.

הוא היה עושה כדרות, ולכן קראו לו כפרה. בר כפרה.

הוא היה עושה כדרות והוא היה בת-הם.

והוא היה לא יכול לסבול כשרואה את רבנו הקדוש סובל. רבנו הקדוש שלוש עשרה שנה סבל חוליים קשים.

שבע שנים ושש שנים.

פעם בשיניים, היה לו מחלה בחניכיים.

פעם שנייה, לא עליכם, חוץ מכבודכם בדרכי השתן.

סבל, היה כאבים איומים ונוראיים. שלוש עשרה שנים.

אז הוא היה עוד...

בסדר, שמח אותו, היה אומר לו איזה בדיחה

ורבינו הקדוש לא היה רוצה לצחוק. ועשה חתונה לבנו רבי שמעון

ועשה לו גננה, גננה עשו גן גדול, 22 אלף איש הוא הזמין, כבניין 22 אותיות התורה

ולא הזמין את בר כפרה.

למה? הוא ידע שבר כפרה יבוא, ישתו יין, יגיד איזה בדיחה והוא יצחק, ורבינו הקדוש לא יוכל להתאפק ויצחק והעולם ילכה.

בר כפרה הלך וכתב

שהוציאו 22 אלף זוז על הגננה הזה ואת בר כפרה לא הזמינו.

לנו זה היה חסר.

אז רבינו הקדוש פתאום רואה איזה גרפיטי על הגווינה מבחוץ, על הקיר.

הוא אמר, תביא אותו, למה עשית לי את זה?

הוא אמר, למה לא הזמנת אותו? הוא אמר, אתה יודע למה, אז אתה עושה צחוק. הוא אומר, לא, אני לא אצחיק.

שאתה יין בסוף כן צחק.

רבי ישו הוא כן צחק וניסה להצחיק אותו, ורבנו הקדוש התאפק.

מכאן אנחנו רואים שזה לא פשוט.

האדם, לכן תראה,

כותב רבנו בחי,

שאדם שחק, בסוף הצחוק יוצא דמעות.

להראות

שכל דבר בעולם הזה השם מרחם.

בסוף שלו לא,

לא הכי הכי הכי מוצלח.

לכן תמיד צריך האדם להתאפק ולשמור מרחק.

חזק וברוך. אני אגיד לנו כמה שאלות שנשאלתי ואנשים רוצים תשובות.

אז איזה שירים מותר לשמוע כבר למדנו, ואיך נבחין בין כשר ומה לא? היום איך אנחנו נגדיר מה כשר, לפי הניגונים שאנחנו יודעים ולפי מה שאנחנו שומעים?

אז יש, השאלה נחלקת לשני חלקים, לאנשים ולשירים.

האנשים, ודאי שאותם ליצים

שהם מופיעים בכל מיני מקומות,

וגם במקומות שכביכול יש מחיצות, אבל המחיצות פרוצות.

והנשים עוברות לאנשים, והאנשים רואים את הנשים.

ודאי שזמרים כאלה הם פסולים, ואסור לשמוע אותם. וזה הרב מדבר כמובן בחתונות. בחתונות. לא בערבי שירה. בוודאי. בערבי שירה זה חמור מאוד,

כיוון שאני אגיד עוד דבר. הרי ידוע שכל גדולי ישראל,

לפני עשר שנים, הוציאו פסק הלכה,

גם האשכנזים וגם הספרדים, איזה שלושים מגדולי הרבנים הספרדים,

שאסרו את כל ערבי השירה ושירי חסידים וכדומה,

ואמרו שאסור ללכת עליהם, ואסור לשמוע את הזמאים האלה.

אז זה כבר פסול?

בני שלושים רבנים מישראל, מי יכול לבטל את דבריהם?

הרי אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו, אלא אם כן גדול ממנו בחוכמה ובמניין.

צריך שיבואו גדולים פי כמה מהם, ואין לנו. כבר חלקם החיים הלכו לעולם האמת,

שחתמו על הפסק דין הזה. וזה דבר שלא צריך פסק דין. אני שאל אותי יהודי אתמול,

מהו, מאיפה המקור? אמרתי לו, אוי ואבוי שאנחנו צריכים להביא מקור לדבר שהוא ביסוד היהדות,

שאסור לגברים ונשים להתערבב ביחד,

שאסור לשיר שם, הגמרא אומרת, זמרן גברה ועניין נשה כאש בנעורת. יש שירה שאפילו לא ביחד שרים, אלא איזה בית שרה הגבר, והפזמון עונה אישה,

זה שמשמוע הגמרא כותבת על זה קללות איומות ודברים נוראים.

אז ראינו,

ולסוף שיש בזה דבר חמור מאוד.

אז אנחנו צריכים היום לנמק ולצטט את המקורות של האיסור. מה, איפה נשמע דבר כזה? עוד מעט תגידו לי, מאיפה אסור לחלל שבת?

מאיפה כתוב אסור לאכול בשר חזיר? מה, אנשים כבר איבדו את השפיות.

יש גבול. לכל תעלול יש גבול.

זה לא ייתכן.

אז מה, גברים ונשים,

וגם אנחנו רואים את התוצאות, לך אחרינו יוכנה התוצאה.

אלה, מה יצאו מהם?

מה הבנים שלהם? בני תורה?

תראה לי זמר אחד שנהפך להיות איש קדוש,

נהפך להיות איש עובד השם,

שיודע שולחן ערוך.

אחד כזה, לץ כזה, מותר לשמוע אותו?

מותר ללכת אחריו?

מותר להלל אותו?

היום עוד דבר נהיה.

הזמרים הפכו להיות אלינים.

החליפו לנו את הרבנים,

החליפו לנו את גדולי התורה ואת הצדיקים בזמרים.

נהיו הזמרים, נהיו היום זה.

אם אדם רוצה לעשות איזה אירוע,

אז הוא צריך להביא זמר, איזה להקה,

כדי שתמשוך את הקהל.

בושה וחרפה, שאנחנו אומרים,

שמי שאומר דבר כזה, זה שקר.

הניסיון מוכיח

שאם החכם יש לו מה לתת דברי תורה, והוא מדבר מהלב והוא אוהב את ישראל,

שהוא מופיע,

מספיק שהוא יופיע לבד, שיבואו אליו עשרות אלפי אנשים.

וצריך את הזמר הזה, הנתעב, סליחה על הביטוי,

שהוא בא ומוכר את יהדותו ואת נשמתו בעד שקלים בזויים,

בעד כמה מעות,

ומוכר את משפחתו ואת כל קרוביו,

וכולם הולכים בטמיון, אחד כזה יכול לגדל ילדים, הוא רואה את האישה בכלל,

הוא רואה את הבית, יש לו בית בכלל.

מה נשאר מהם? כלום.

הם כל הזמן מרקדים ממקום למקום, עולים על המטוסים ונוסעים ממדינה למדינה.

אלה הפכו להיות המתרביתים שלנו, אנשי התרבות שלנו,

ואנשים מפזמים את מידותיהם.

זה נורא ראיון.

ואתה שומע את הנוער, את הילדים הקטנים,

כשהם מדקלמים את מה שהם שרים,

או את המילים שלהם, הם מחקים אותם. זה הפך להיות, זה, זה, זה, זה שערורייה.

וצריך לעצור את זה מבעוד מועד.

זה דבר מאוד מאוד חמור.

כבוד הרב, יש מושג כזה זמרים חסידים?

האמת, אגיד לך, אני משתומם. הדור שלנו הוא הכל הפוך.

אנחנו אומרים בתפילה על הצדיקים ועל החסידים,

ועל שארית עמך בית ישראל. מה זה צדיקים?

מה זה חסידים?

ובכן, אנחנו אומרים בראש השנה ביום הכיפורים, צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלו, זו חסידים ורינה יגילו.

אז הגמרא מתארת מה פירוש צדיק. צדיק עושה לפי הצדק.

עושה את ההלכה ככתבה וכלשונה, בלי לזוז ימין או שמאל.

חסיד עושה יותר מהחיוב שלו.

יש דבר כזה זמר חסידי?

האם התירו לאדם יהודי בכלל,

שמקיים שולחן ערוק,

להופיע בכלל, אפילו בפני גברים,

ולשיר בסתם יום של חול?

יש היתר?

מאיפה בא ההיתר הזה?

ולקחת כלי זמר וכלי שירה?

האם התירו, שיראו לי מי הרבנים שהתירו לשיר פסוקים?

שיביאו לי פסק.

זה לא רק בשיר השירים.

לא רק בשיר השירים זה ודאי עשור. כולם כתבו שזה עובר חרם נורא,

מי ששאל פסוק של שיר השירים,

כי זה כולו קודש-קודשים,

אבל התורה עצמה,

הם לוקחים פסוקים ושרים אותם, או שהם בודים מליבם כל מיני מידלים ותיבות,

ממוחם הוא קודח, הוא שותה לשוחרר, וממציא מילים.

ואתה רואה שאין שם קשר בין המילה הקודמת למילה שאחריה,

ואין בזה שום זה. אז מה זה חסידים בכלל?

והחסידים האלה זה הכל זיוף,

אם כבר אלה שנקראים חסידים.

הם הביאו אותם מכל תרבות יוון,

ומכל מיני,

כבר דיברו איתי אנשים שמבינים במוזיקה, ואנשים הכי ידענים באוניברסיטאות אפילו, מאוד,

ואמרו לי, הרב, זו שערורייה נוראה, והוכיחו לי שהכול בא מהתרבות היוונית והתרבות האמריקאית,

ושירי הפופ והדיסקו,

וכל מיני שירים שחורים כאלה, קוראים בעבודה,

כל מיני שירות ג'אז ואחרים,

ואתה רואה, עצם זה, שהם צריכים את התאורה.

ואני אגיד לכם דבר אחד,

יש חתם סופר ידוע.

חתם סופר צועק על זה,

בזמנו כבר התחילו ההשכלה הארורה, הניצנים של אותם,

מה שאנחנו רואים היום, כבר התחילו אז, לפני 200 שנה.

הוא היה בהונגריה.

אז היה לו תלמיד אחד, שהוא היה גם כזה מתמודד,

חצי חצי,

ודרכו של יצירה, התלמיד הזה היה כישרוני גדול,

ולמד תורה, והיה לומד מסכתות על גבי מסכתות,

עד שכל שבועיים היה מסיים מסכת.

וכשהיה מסיים מסכת, מזמין את כל החבר'ה ועושה להם מסיבה.

חתם סופר היה פוגש אותו,

תמיד כשהיה פוגש אותו, היה שואל אותו, מה השעה?

כי בבית המדרש לא היה שעון.

מחסידים היו מפחדים לשים שעון, למה השעון מצלצל וזה מזכיר את הכנסייה?

אז זה כמו אבי זרה יהודה עבודה זרה, היום התירו את זה.

אבל בזמנו חתם סופר, תלמידו, מארם שיק,

סברו שזה אסור לעשות, כן? בתי הכנסת לא היו מניחים שעון.

אז למה? השעונים שלהם זה היה רהיט שלם, זה עמוד גדול, ויש שם משקולות,

וכל שעה מצלצל,

ויש שעון של מחמירים שכל חצי שעה עושה גלינגלאנד.

אז למה זה? כי בכנסיות היו, יש להם שם פעמונים.

וכשיש איזה אירוע,

אם זה אירוע טוב,

אז יש להם איזו נגינה בכנסייה,

ואם זה אירוע מצער,

מתה פאפה שלהם, או חלה,

או זמר, או אני יודע מה שקרה לו, אז

מושכים לצד הזה, יש להם ימני, שמאלי, והכול יודעים, יש להם קודים,

והם יודעים מה קרה.

אז החתם סופר עשה. אז אירע פוריו, לא שואל אותו מה שעה, אמרו, למה אירע תמיד שואל אותו מה שעה?

אני אגיד לכם למה.

למה הוא כל הזמן עושה רעש?

צלצולים.

הוא לומד דף גמרא, הוא מצלצל.

הוא מסיים מסכת, מצלצל.

מרעיש.

והביא את זה הרב, עליו השלום, רב חיים מצאנז בהקדמה לספרו דברי חיים.

שם הוא מביא את המעשה הזה.

הוא כותב, רב חיים מצאנז,

שהוא עקב אחרי זה, סופו של אותו תלמיד בקר,

המיר את דתו והפך להיות כומר.

והחתם סופר ראה.

עכשיו באו לחתם סופר באותו יום, הוא קרע את בגדיו והתאבל עליו.

אמר, בואו נגיד לכם, מה ההבדל בינינו לבין הגויים?

הרבה הבדלים.

יש הבדל אחד יסודי, אנחנו התורה שלנו לא צריכה יחסי ציבור,

לא צריכה כלים וצעצועים ותאורה וכל מיני זרקורים

וכמו שהם עושים בזמר שלהם, אנחנו התורה מכריזה על עצמה בראש אוניות תקרא ברחובות תיתן קולה, רואים זה תורה ואפילו מי שלא שמע תורה אפילו יבוא גוי

ישמע כעת תמיד חכם אומר דברי אלוקים חיים זה דברי תורה,

זה ירד מהר סיני אבל הגוי שהוא בא מביא איזה דבר, הוא עדינה להבדיל היהודי שמביא דברי חול,

הוא מנסה לעשות, מה הוא צריך לעשות? צריך לעשות איזה תפאורה,

צריך לעשות צעצועים, צריך לעשות איזה למשוך והם קוראים לזה, יש להם איזה תיאולוגיה.

פעם תפס אותי, כשהייתי עוד בחור בישיבה,

איזה איש שהכיר את המשפחה והוא היה סטודנט מתקדם למשפטים,

אמר לי תגיד לי מה אתם לומדים? אמרתי לו יש חוסר משפט,

מה זה אבן העזר, התחלתי להסביר לו על ארבעת חלקי שולחן ערוך,

אמר לי תגיד לי מלמדים אתכם תיאולוגיה?

אמרתי מה זה תיאולוגיה?

אז הוא אמר לי שהוא היה באיטליה ושם באקדמיות שמלמדים לא עליכם כומרים, להבדיל,

מלמדים אותם איך לעשות משחקים,

איך הכומר צועד,

איך הוא מתלבש,

איך הוא עושה עם הידיים,

הוא עושה עם האצבעות,

ואיך מגלגל ידיים בשמיים,

הוא מזיז את המלאכים, מלאכי חפלה,

מזיז אותם לפה, עושה סדר שם במסדרים,

וכדי שהעם, לעבוד על העם שיאמין בו.

זאת אומרת, אמרתי לו, זה תורת השקר.

השקר, אין לו רגליים.

אז הוא צריך את האמצעים המלאכותיים כדי לרמות.

אבל התורה הקדושה, היא לא צריכה את כל זה.

יש לה את התורה שלה והיא בוחרת אותה.

מדהים.

האם ניתן לשיר את השירים של הזמרים הפסולים, אלה שמופיעים בערבי שירה אפילו בהפרדה, או ודאי אלה שמרקידים מעורב,

או אלה, כמו שהרב אמר, שהם לא מקפידים על המחיצה אפילו בחתונות שהן לכאורה כשרות.

האם ניתן לשיר את השירים שלהם בלעדיהם? סליחה על הבורות, הכוונה, שירים שהם חיברו.

כן.

ודאי שלא.

כי ברגע שאדם שומע את השיר הזה,

הוא נזכר מאותו זמר וממעשיו המכוערים.

זה א',

ב',

ברגע שאנחנו נתיר לשמוע את השירים של אלה,

זאת אומרת שאנחנו מסכימים איתם.

הרי הגמרא אומרת, להבדיל

על אלישע אחר שלא זכה שיגידו את דברי תורתו, חוץ מרבי מאיר, שהיה למד את תורתו, רימון מצה תוכה, אכל קליפתו זרק.

אצל דואג האדומי, שהיה גדול ישראל, איפה הם לא הגיעו לקרשוליו של דואג האדומי,

ואחיתופל,

שהיו סופרים שלוש מאות הלכות במגדל הפורח באוויר.

עליהם אמר הנביא, איה שוקל, איה סופר את המגדלים,

כמה תורה היו לומדים.

כשהם, הגמרא בסנהדרינה אומרת,

שמע מהם דברי תורה, יגידו,

הוא אומר, לא, לא ער לו ולא עונה, לא ער בבנים ולא עונה בתלמידים.

כשהוא עושה מדבר שמועה, שדוד המלך שואל,

אולי יגידו גם אל ברנינם, חוץ מכם,

יחטא הוא, אני אומר את זה בלשון נסתר,

ויסח אותו מאוהל. איזה אוהל? אוהל של תורה.

שלא יזכירו אפילו דבר תורה שלהם.

דואג האדומי, כמה תורה היה להם בליסוף, חיתופל.

בכל זאת, ברגע שנטרדו מהעולם,

כל מיני דיברו לשון הרע על דוד המלך.

על אחת כמה וכמה, אלה מחטיאי הרבים נקראים.

מחטיא הרבים, צריך לדעת, אני אומר לכם את זה, אני אומר את זה מנהמת ליבי,

אלא ציידי נפשות.

הם גיהינם קלה, והם אינם קלה,

כי הם מחטיאי הרבים.

הם משמיעים שירה ברבים, ומחטיאים את הבנים ואת הבנות,

ומהם לומדים הבנים והבנות ללכת אחריהם,

ואני לא יכול פשוט לתאר מה שבאים אליי, כי אחרי זה באים אליי ההורים המסכנים או הבעלים.

שני בעלים היה לי השבוע,

שבוע שעבר.

אחד בבוקר השכם, אני יוצא עם תפילין מהבית,

הוא חוצה, הוא תופס אותי בכביש,

מחכה לי,

מתחיל לבכות שאשתו יצאה לתרבות רעה. פתאום.

באותו ערב,

באותו יום בערב, זה יום רביעי,

בערב אני בא לנסוע לחולון, לשיעור שלי בחולון, אני הולך להתפלל מנחה,

כי לא היה לי מקום אחר, הולך לטלוויזניץ,

להתפלל שם מנחה,

אני יוצא משם, הולך אחריי בן אדם,

עוקב אחריי, הרב, אני יכול לדבר איתך? דבר.

בוחר לי אותו סיפור.

איש צעיר, שאשתו הצעירה אומרת לו,

אני החלטתי לראות את העולם ואני הולכת לדרך אחרת.

מה קרה? וכל שני אלה מעל רשימה.

הלכו לשירים, שמעו את הזמר, אני מתה עליו,

אני אוהבת אותו, מוכנה את כל כספי לתת לו,

את החיים שלי, את הנשמה שלי אני אתן בשבילו.

נשים דעתן כלה,

וזה מי התיר לנשים גם לצאת, קול כבודה בת מלך פנימה,

יוצאות לשם, שומעות את השירים האלה, שומעות את הזמרים האלה,

הוא מדבר שום תוכן של קדושה.

אם היה באמת מחזה, כמו שהם מתארים לרבנים ומרמים ומצטבעים להגיד שבזה הם מושכים,

אז היינו רואים באמת איזה סחף לכיוון הקדושה. אנחנו רואים להפך,

אנחנו רואים שזה הולך רק אחורה,

וכל הנוער הנושר הזה, אתה יודע כמה ישיבות נפתחו עכשיו,

אנחנו בעצמנו פתחנו כמה ישיבות לנוער נושר לפני שיישוב לגמרי כדי להחזיק אותה,

שזה הכול פרי הבאושים של העבר השירים האלה. יש אחד מהזמרים שאתמול הודיע שהוא מחזיר בתשובה יותר גדול ממני בשיריו?

מאוד. הוא מחזיר יותר מכולם לכיוון ההפוך, הוא מתכוון.

לכיוון של גיהינם הוא מחזיר אותה.

כן.

כן, כבוד הרב, עוד שאלה.

האם מותר לזמר לשיר ברדיו או בטמבלוויזיה, בין כאורח שהוא מוזמן לשיר

ובין לקידומו האישי?

קודם כל, הכלים של הרדיו והטלוויזיה הם כלים פסולים,

כיוון שמנהלים אותם אנשים לא כשרים, בהמעטה, בלשון המעטה אני אומר,

וכל מטרתם זה להתלוצץ,

וגם כשהם מביאים איזה מישהו בעל רוחניות,

זה כדי שישמש להם עלה תאנה על מה שהם עושים.

ואם תאמר, אז איך אני,

למשל אישית, בן ציון מוצפי מופיע ביום שישי ברדיו מורשת? קודם כל זו מחלקה מורשת,

מחלקה בפני עצמה שהיא נפרדת מכל המחלקות של הרדיו.

ושנית,

תיעצתי עם כמה גדולי הדור, אשכנזים וספרדים, ואמרו לי להמשיך עם זה,

כי זה מקרב הרבה, וזו הטיפה בים שיש לנו היום,

איזה כלי שאפשר לשמוע אותו ברחבי הארץ וגם ברחבי העולם,

ולהציל מה שניתן להציל,

אז אני עושה את זה רק בשביל להציל ולא לשום תמורה.

אבל ללכת נטו בשביל שירה וזמרה,

והשירה הזו אין בה שום קודש,

שיבואו וישכנעו אותי שיש להם בשירים שלהם איזה עבודת השם,

איזה שבח של הקדוש ברוך הוא.

לקחו שיר של רבי יהודה הלוי,

רבי ישראל נג'ארה,

רבי שלמה בן גבירול,

אלה היו קדושי עליון,

תראה הרשב״ם הכותב על זה, הרשב״ם יש לו תשובה שרצו לבטל בימים נוראים איזה פיוטים משלהם,

כי זה מעריך את התפילה,

הוא יצא נגד זה בשצף קצף,

אמר שהם קדושי עליון היו,

ואנחנו, כשקוראים את הפיוטים שלהם, הרשב״ם אומר את זה על עצמו,

אנחנו נחרדים מיום הדין ואנחנו יודעים את הקדושה שלהם. אז האדם מרגיש חרדה.

מי קורא את הפיוטים של רבי שלמה בן גבירול ולא מזיל דמעות בימים נוראים?

מישהו מזיל דמעות מהשירה של אלה,

אולי מזיל דמעות על שלא הכיר אותם לפני כן,

והיה נמשך אחרי התועבות של העולם הזה עוד ועוד. והראייה, אנחנו רואים אחרי זה, הם רק מידרדרים.

ולא נעשה מזה שום דבר שתועלת.

ערב של דינר או התרמה מכשיר את הערב להיות מותר שיופיעו קודמים? לא שמענו מימינו שבשביל ממון מותר למכור את התורה.

משה רבנו לפני מותו,

כשהקדוש ברוך הוא אמר לו אני השבעתי שאתה לא נכנס לארץ,

הוא ענה לקדוש ברוך הוא יאבד משה ואלף כמותו ולא קוצו של יוד מהתורה.

זאת אומרת,

אין לנו שום היתר בשביל להכחיל או להרוס נשמות,

או סליחה, או למכור את התורה בשביל איזה ממון או איזה דבר של קודש.

אז מובן כמובן שזמר שמזמינים אותו בערב פרטי לשמח את האנשים מסיבה כלשהי שהיא לא מוגדרת כמצווה,

אפילו אם ישיבה נפרדת עם חיצה גמורה,

זה אסור לחלוטין. בוודאי שזה אסור. בוודאי.

את מי אנחנו יכולים בעצם היום להזמין לחתונות וסעודות מצווה כמו שאדם הגדיר?

רק זמרים שהם יראי שמיים,

שהם נזהרים לא ללכת לאירועים מעורבים,

לא לשיר במקומות מעורבים ולא ללכת,

בטח לא לירבי שירה ופיוט שיש בהם גברים ונשים,

ולא לחתונות שיש שם תערובת.

אלה שמקפידים, אותם אנחנו נלקח.

ומי שנכשלו בזה פעם ופעמיים לפני כן... אז יש גמרה מפורשת, טבח,

כוונה שוחט, שנתפס,

שוחט טרפה.

פעם אחת נתפס.

למה? זה תפקיד ציבורי. צריך לדעת שאיש...

שליח ציבור, אין דינו כאיש מהשורה.

מצבו חמור שבעתיים. שליח ציבור, רב, תוקע, מוהל, שוחט,

כל אלה נקראים כלי קודש.

אלה ברגע שנתפסו פעם אחת בעבירה,

נופלים, יורדים מהמדרגה. לא צריך אפילו התראה.

מתי הוא חוזר, הגמרא אומרת?

עד שילך למקום שלא מכירים אותו.

אז זה היה בשביל כסף,

איפה הוא עשה דבר כזה ויחזיר אבדה בדבר שלא ידעו שהוא מצא אותה.

אז נראה אותו שיש לו מסירות נפש, הוא עושה תשובה, תשובת המשקל.

אז או שיבוא בפני בית דין של שלושה צדיקים וחסידים ויעמוד לפניהם ויתוודה ויחלוץ מנעליו,

וילך ארבעה עמוד ריחף,

ויקרא וידוי, ויקבל על עצמו מלקות,

ארבעים מלכויות חסר אחת,

ויאמר חטאתי עוויתי פשעתי,

נקבל אותו בתשובה.

וזה נכון להיום גם. נכון להיום.

זאת אומרת, כל זמר שרוצה לחזור בתשובה, הוא צריך לעבוד, הוא חייב וידוי. הוא צריך לבוא בפני בית דין, כיוון שעבר על דברי תורה ועבר על דברי חכמים,

הוא צריך לבוא בפני בית דין של שלושה תלמידי חכמים, יראי שמיים,

לחלוץ מנעלים,

לומר בפניהם וידוי ולהתוודות על מה שעשה,

ויקבל עליו יותר, שלא ישוב בחיסלה,

וילך ארבע עמות ויקבל מלכות ארבעים,

ויעשו לו התרה,

ואז יהיה מותר לבוא בקהל.

וזה אפילו אם פעם אחת, כל שכן אם זה עשרות פעמים. ודאי, מה זה פעם אחת?

אמרנו שאפילו שוחט שיצאה מידו טרפה,

פעם אחת שהטריף בהמה ואמר שהיא חלקה,

הוא כבר נפסל.

כל שכן כאן.

אז הזמרים האלה שהם חטאו והכול, אז אין אפשרות לשמוע את הדיסקים שלהם מהעבר? היום, ברגע שהם ממשיכים במעשיהם המכוערים,

אסור לשמוע אותם. זה ברור, קשה. מותר לשבור את הדיסקים שלהם? מצווה, מה זה מותר?

מצווה לרסק את זה.

ולא להתחשב בכל מה שאומרים בחוץ, וכל הליצנים למיניהם שהתלוצצו, כבר היו, גם על משה ואהרון התלוצצו בדור המדבר.

אסור לשמוע ואסור, אדרבה, לא תגורו מפני איש.

ואם שוברים ברבים זה עוד יותר קידוש השם. קידוש השם הכי גדול. למען ישמעו ויראו, התורה אומרת.

וכל קטע, לכל העם ישמעו ויראו. זה לא קיצוניות.

איזה קיצוניות? זו התורה עצמה.

זו התורה עצמה. רבנו עובדיה יוסף עצמו,

בספרו יביע העומר כותב,

מביא את מה שהביא מרן בחוסן משפט,

לא תגורו מפני איש,

מרן הביא את דברי הגמרא בסנדרין,

לא תאגור דבריך מפני איש. מה זה תאגור?

לפעמים הרב רואה דבר תקלה, שותק.

הוא אומר, אולי לא ישמעו לי.

ובגלל זה אחר כך עושים עבירה יותר חמורה.

כך כותב הרב בני רועץ, שזה דרכם של עמי הארץ.

הם עורבים לרב, מסתכלים. הרב שתק עושה יותר חמורה.

מחר ראש מביא עוד יותר חמורה.

הרי מביאים מים לבית הכנסת,

אחר כך מביאים גם סודה, אחר כך גזוז.

אחרי גזוז באה גם כן בירה.

אחרי הבירה, אם הרב שתק,

מביאים גם משקאות חריפים, מתנים להשתולל ולהשתכר בבית הכנסת באמצע התפילה.

ככה זה.

אז אם אתה לא עוצר את זה מבעוד מועד,

אז הוא אומר, לא תגורו, לא תאגור.

מה זה תאגור?

אני אשאיר אצלי את התורה,

ולא אגיד אותה לאחרים. עובר לאו מהתורה,

לא תגורו מפני איש, לא תאגור דבריך מפני איש. יש לך מה לענות על הדברים? תענה מיד,

ואל תשאיר את זה כך שזה יהיה בטעות.

עכשיו, מי שהזמין מתוך

כוונה לקרב מישהו,

היה מקרה שאני אמרתי שהאדם הזה הוא לא כשר ולא להביא אותו, והחליטו המארגנים כן להביא אותו.

ואחרי שהוא הופיע שם,

עשו מלחמה, כאילו יש מלחמה ביני לבין הרב עובדיה יוסף, כאילו הרב עובדיה יוסף אומר להביא,

ואני אמרתי שהאדם פסול, לפי הכללים שהרב אמר,

ובכל אופן הביאו אותו. אני לא מדבר כרגע על הקטע הראשון, אני מדבר על הקטע של אחריהם.

הבן אדם לאחר מכן עבר בפרהסיה על דבריו שהתחייב לרב עובדיה יוסף ולכולם בציבור בשידור ישיר.

ויש, חוץ מכבודו, אולי אלמד אותו יותר דבר,

אבל יש מושג שנקרא אולפן שקוף,

שמופיעים גם בשפת הים לפני אנשים. אוי ואבוי.

והוא הופיע שם לפני שלושה ימים בשרשיר,

רחמן רחם עלינו.

אוי ואבוי.

אז למדנו את זה השבוע בהלכות סליחות,

שאם הוא צועק בסליחות ולא מתכוון למה שאומר,

כך כותב הרב חידה,

מהפך מידת הרחמים למידת הדין.

זה בדיוק אותו פסוק שהוא, אוי ואבוי.

כך חמור.

אז על אחת כמה וכמה.

זה ודאי דבר אסור. עכשיו, מצווה וחובה על האנשים האלה שהזמינו אותו ונכשלו אנשים בהבנה שהוא באמת יחזור בתשובה.

היום שברור להם שהוא לא חזר,

חובה עליהם לפרסם את גנותו ברבים או להשאיר את הטעות כאילו הוא הוכשר על ידי הרב עובדיה?

זה שבחו של אדם.

וזה היינו, הגמרא אומרת, מודים דרבנן היינו שבחי הוא,

שטועה ואומר, טעיתי,

שאומר, אני הכשיל אותי פלוני וכך וכך עשיתי.

כך ראינו לאורך כל הדורות הרבה מגדולי ישראל והרבה בתי דין שהטעו אותם אנשים ואחר כך חזרו בהם והודיעו ברבים שהאיש הזה פסול.

עכשיו, כאן מדובר לא בתלמיד חכם,

אלא ביהודי ירא אלוקים, שהוא חשב, הייתה לו מגמה טובה והוא הלך שולל אחרי הרמאי הזה והביא אותו והזמין אותו ועשה מה שעשה.

עכשיו הוא צריך להודות בטעותו ולהודיע קבל עם ועדה. בהחלט הוא חייב להגיד,

אני נכשלתי ואני מודה על האמת ואדרבה, זה שבחו,

זה מעלתו, שעדיין לבוא ולבקש מחילה.

האם יש מושג כזה, זיקוקים,

זיקוקי דינור לכבודה של התורה?

לא שמעתי ולא ראיתי,

ומאבותינו ודאי לא היה.

זה בהחלט דבר שלא יהודי ולא מתאים ולא תורני,

בוודאי לא לכבודה של תורה.

האם מותר להשמיע את הצלילים בהופעות או בחתונות?

המותרות, אני מתכוון.

האם מותר להשמיע צלילים שהם יותר מ-90 דציבלים, שזה מה שאומרים המומחים,

שזה מה שהאוזן יכולה לסבול, אחרי זה זה כבר גורע וגורם נזק.

ואלה שמפציצים את הערב, כמו שאומרים במוזיקה, וגם לא שומעים לבעלי השמחה להקטין, כי זה מקטין את הפירמה, את הסחורה שיש להם להציע.

זה דבר מאוד חמור.

זו אחת הסיבות הנוספות שעדיין נמנע מללכת לאירועים ולשמחות,

כי אתה לא שומע כלום, ואין שם לא דברי תורה ולא שום, ואפילו אחד לא יכול לשמוע את השני מחרישי האוזניים. זה ודאי דבר,

עוון, העוון תלוי בצווארם.

וזה חוצפה, כי ביתה נמשכה את זה, חוצפה יזכה.

מותר לזמר או משורר להתנועע בגופו כשהוא שר ככה עם כל מיני פוזות, כמו של הגויים, עם המיקרופון וזה?

כל מנהג,

וכל תנועה

שראינו שהגויים עושים אותה, אסור לנו לעשות אותה. יש תשובת מארם שיק בדיוק על השאלה הזאת,

לגבי אם אדם מדבר ברבים והוא עושה את אותן תנועות שהם עושים,

הכומרים או עושים אנשי ה... זה, הוא אמר שזה תועבה והדבר הזה אסור.

אז כל שכן כאן, שזה שירה,

ולהתנועע זה עוד יותר חמור,

כי בזה הוא עושה, מביא לאדם כל מיני מחשבות,

והגמרא אומרת, גלימה, למה נקראת גלימה?

גו-למדה.

כי האדם שלובש גלימה,

אז לא רואים שם לא ידיים ולא רגליים ולא גוף,

אלא הכל חתיכה אחת, חטיבה אחת.

אז ודאי שכאן אסור לעשות דברים כאלה.

ויש היום חזנים בארצות הברית,

ספרדים,

ששמים עליהם גלימה,

עם כובע כזה של זמר, משהו בתפילה, בשבת?

יש דיון בהלכה, אם זה מותר.

יש מתירים ויש אוסרים.

מרן הרב עובדיה כתב שאלה שמיוחדים ליהודים, יש להם מה להקל, יש להם על מה שישמחו.

הבנתי.

ידועים דברי החפץ חיים בספר אהבת חסד בחלק ג', שאומר שבעת החתונה,

בעת שהחתונה מתנהגת בדרך פריצות,

בוודאי אין השכינה שורה שם ושעירים ירקדו שם.

ובוודאי אין תכלית זיווג ביניהם יעלה יפה,

ויהיה קטטות ומריבות ביניהם,

וכן זרעם לא יהיה נכון לפני השם.

האם דבריו תקפים לימינו ויש לחשוש שהם יתקיימו? בוודאי.

הרי המקור של הדברים שלו זה בדברי ספר חסידים.

שספר חסידים כתב שאם יש תערובת נשים בתוך החופה,

אין לומר שהשמחה במעונו.

כיוון שהקדוש ברוך הוא לא שם, והשכינה בורחת.

ויש גם דברי הזוהר.

זוהר הקדוש כותב שאין שמחה בעולם כשמחת חתן וכלה.

כשהשכינה יורדת עם שבע קומות, שבע חופות מעליה,

ועומדת על ראש הכלה.

ואם הכלה צדקת

ויראת שמיים,

והכינה את עצמה כדביה עם ספירת השבעה ימים,

והכל אשר הכל כדת וכהלכה,

ומתנהגים שם תחת החופה בקדושה,

שכינה שורה עליה ומברכת אותה בשבע ברכות בשבעים שנה.

והחתן מתברך גם כן,

וכל העולם מתברך בשבילם. ואם חס ושלום חסר שם איזה קדושה,

מיד השכינה פורחת יותר מזה. השלם מביא שאם יבוא שם אדם שהוא חוטא בנידה, ייכנס לחופה, השכינה תברח.

ויש מעשה ידוע עם הגאון רבי יהודה צדקה, הוא סיפר לי את זה,

שהיה לו קרוב משפחה שהוא לא היה כשר כל כך,

והיה צריך להזמין אותו לחתונת בנו מפני השלום, גדול השלום, שבאי המריבה.

והוא הצטער, לא ידע מה לעשות, איך יעשה, איך יעשה. בסוף שלח לו את ההזמנה בשבוע האחרון.

מהשמיים ההוא קיבל את ההזמנה וטעה בתאריך בשבוע אחר כך.

ואמר, שמרו אותי בשמיים שהאיש הזה לא ייכנס תחת החופה הזו. אפילו איש כזה לא ייכנס תחת החופה.

על אחת כמה וכמה שיש תערובת או שיש שם חס ושלום דברי קלות ראש,

שהשכינה לא תהיה שם. אז כמה זה הטווח של החופה שלא לקרב אנשים כאלה? כמה היא הטווח? חופה, בוא נגיד, זה הבמה עצמה,

הארבע עמוד של המקום שהחתן והכלה נמצאים. ארבע עמוד מהבמה או בתוך... מהם, מהם.

אז זאת אומרת, צריך לנהוג כרגע אם רוצים

לשמור על הדברים. שיתרחקו. פשוט מאוד לגרום שיהיה מסביב גדר שלא יוכלו להתקרב ארבע עמוד מסביב. שלא ייכנסו שם. ובכך ירוויחו את מה שהרב אומר. בהחלט, כן. עכשיו,

חתונה שיושבים מעורב, היום יש פטנט חדש מאוד מעורב,

ויש כלוב לחרדים ששמים להם כמו גן חיות,

שמעבירים להם את האוכל מסביב בשביל שהם לא ייפגמו חלילה מהמראות האסורות.

אני אגיד לך מאיפה זה מצחיק.

אחת המגמות הרעות והמקוללות של הדור שלנו,

שלא מזכירים את הקדוש ברוך הוא.

והכול זה לא לפגוע בזולת.

אז הוא לא מחלל שבת,

כי אני לא רוצה לפגוע בך, כי אתה שומר שבת.

הוא לא יאכל לידך טרפה, כי אתה לא אוכל טרפות.

אבל הוא לא יאמר לו, החרדי הזה,

הוא כל כך נהיה, סליחה על הביטוי, מטומטם כבר.

שהוא לא אומר לו,

אדוני, זה לא בגללי, בגלל הקדוש ברוך הוא, בגלל השכינה הקדושה, בגלל הנשמה שלך.

אתה כמוני ואני כמוך. אין שולחן ערוך מיוחד לחרדי,

שולחן ערוך לדתילוני ושולחן ערוך לחילוני,

וכן על זה הדרך. זה שולחן ערוך שכולנו קיבלנו אותו בהר סיני.

אז מפה זה מתחיל.

פה זה מתחיל שברגע שחושבים שזה הדבר,

אז זה רק לא לפגוע.

אז מותר לעשות חתונה מעורבת,

וזה שהולך לשם נותן יד לחתונה המעורבת,

ואני מורה לכולם שאם הוא מוכרח ללכת לחופה יישאר בחופה, ומייד אחרי החופה יברח ויסתלק.

שהם ישבו בתוך כלום.

החיות זה הם, אלה שלופשים כמו חיות או לא מתלבשים כמו החיות.

והחיות, אם היה להם שכל, היו מתלבשים.

רק החיות, מה יעשו? השם לא חנן אותם בדעת, אז הן לא מתלבשות.

אבל אלה, כשנצילנו,

ואיפה נשמע דבר כזה?

גם יש עוד דבר חמור, שאני צועק על זה בכל השיעורים האחרונים,

על זה שבאות,

באים, יושבים מעורב, ואחר כך עושים ריקודים נפרדים.

ואותם זמרים, שנקראים זמרים חסידיים, שרים להם,

ולא אכפת להם. גברים רוקדים פה לבד, ונשים רוקדות פה לבד. מותר להסתכל על נשים? הרדב״ז כותב בתשובה שלו, רבנו דוד בן זמרה, כן, גדולי הפוסקים,

דור שלפני מרן, רבי יוסף קארו,

כותב שלמה אמרו בגמרא, כל המהלך אחר אישה

אינו חלק מעולם הבא.

הוא אומר, עיקר האיסור,

הוא אומר, יותר חמור שאישה הולכת מאשר אישה יושבת.

למשל, באוטובוס, לפי הרדב״ז,

יש צד להקל אם אדם נכנס לאוטובוס ואין לו מקום לשבת, רק יש אישה לפניו,

והיא יחסית צנועה, הוא יכול לשבת אחריה.

אבל כשאישה הולכת, אסור ללכת אחריה.

למה?

כשאישה בתנועה זה איסור חמור מאוד.

לכן אמרו רבותינו, כשהוא מביא הרדב״ז,

אחורי ארי ולא אחורי אישה. מה זה אחורי אישה? שהיא הולכת בשוק.

אז גם כאן היא רוקדת, הוא רואה נשים רוקדות.

מי רואה את זה, ועיניו לא ישרפו.

אמר שלמה, היהלך איש על הגחלים ורגליו לא תיכבנה?

הישא איש אש בחיקו ולא ישרף?

זה ודאי ישרף, זה השם אצלנו, זה חמור מאוד.

לכן צריך זהירות גדולה, וצריך להוכיח.

האם מותר לשיר שירים שהורגלו בהם בישיבות היום

של הזמרים הפסולים והם שרים אותם גם בשבתות ומועדים? זה שלא שרים את זה בישיבות זה לא עושה לזה שום הכשר,

אלא זה רק מוסיף עוד חטא על פשע,

שגם בני הישיבות התמימים נגררים אחרי השירים הפסולים. ומה יעשו עכשיו שלא נשאר שירים בעוונותינו הרבים עד שיבואו להתוודות בפני קודים?

יחזרו לחמישים שנה אחורה וישירו את כל השירים העתיקים שהיה לנו, וגם לאשכנזים וגם לספרדים. ומי שמשורר אותם הוא עובר עבירה? בוודאי.

מחזיק בידי עוברי עבירה, מפרסם עוברי עבירה,

עושה חילול השם, וכמה וכמה עבירות יש כאן, בוודאי. וככל שהוא דתי זה עוד יותר חמור. בוודאי שזה חמור, חילול השם יותר גדול.

האם יש מושג לגייר שירים?

היום אומרים שלוקחים שיר של חילוני

שהוא פרוץ בהכול,

ואת המנגינה שלו מלבישים עליה דברי תורה ושירים. שיר חילוני שיש מהקהל, שיודעים ומכירים את מקורו החילוני,

וגם יש מהקהל מי שיודע את המילים הפסולות שיש באותו שיר.

לנגן אותו בבית הכנסת או לנגן אותו במקום של יהודים שומרי מצוות,

בוודאי שזה אסור,

כמו שזה מעלה הרהורים רעים במחשבות זרות,

בלב השומעים ומחטיא אותם.

כי גם אלה ששומעים, יש אנשים שיש להם אוזן מוזיקלית.

הוא משווה האם הוא יודע להתאים את המילים, בדיוק את הנגינה לאותן מילים שהוא מכיר בשיר, ובינתיים הוא חושב בשיר. בפרט אם זה בעת התפילה,

הרי זה ערב חול בקודש,

ואוי לו שגרם פסולי המוקדשים ופסל תפילותיהם של ישראל.

אז איך נכון היום לנהל תפילה, אם אני רוצה לנהל תפילה כדת וכדין,

עם נגיד חזן ספרדי?

מה אני הורה אותו עכשיו? אני עושה סופי שבוע, באים אנשים רבים,

איך אני מנחה אותו, מה עליו לעשות? לפי המנגינות שהיו לפני ארבעים וחמישים שנה,

או נגינות שאנשים לא מכירים את המילים שלהן.

נגינות לא ידועות.

אם יש שיר של אדם, לדוגמה, שהוא שונא ישראל, גוי,

אבל השירים שלו, אפילו נגיד פרווה, הם הגונים, השירים או הניגונים, אבל הוא עצמו שונא ישראל היה גוי.

האם אפשר לקחת את הניגון שלו? ודאי שלא. אנחנו נגרום רק בניגונים האלה לחבב אותו,

לייקר אותו, ולנסה אותו, ולכבד אותו, ולרומם אותו.

לומר, כזה אראה אקדש.

ודאי שזה אסור. לדוגמה, אני זוכר עוד מנערותי שהייתה זמרת אחת,

ערבייה, לא יודע, אני כבודו זוכר, יודע, אום כולתום קראו לה, הייתה שונאת ישראל.

ממש, הייתה מדברת נגד היהודים, אני לא זוכר. אתה מבקש את אשתות הדם של חיילי ישראל.

כן, משהו כזה, שאני זוכר שהייתי עוד ילד.

כן. והיום יש אנשים שלוקחים את המנגינות שלה ועושים מזה קדיש.

בהחלט פסוק.

פסוק.

שירים הגונים שמושרים על ידי זמרים שאינם הגונים, כבר אמרנו שאסור.

האם ניתן להזמין זמרים כאלה לחזנים?

לוקחים אותם הרי לראש השנה, יום כיפור, בשבתות,

ומה הדין?

האם מותר להזמין אותם בכלל? אני מבין שאסור.

אבל נגיד להעלות אותם לספר תורה. אז אני רוצה לקנות לו עלייה. מותר להזמין עלייה?

כל עוד, כל עוד, והוא לא שב בתשובה.

לפי התנאים שהזכרנו לעיל,

אסור לצרף אותו למניין,

אסור להעלות אותו למניין שבעה,

ואסור לשמוע אותו. ויותר מזה, אומר לך, אסור להסתכל בפניו,

כיוון שהוא מחתיר את הרבי.

אז זאת אומרת, הוא לא מצטרף למניין כמו מחנה לשבת בפרהסיה.

כן.

כי זה נקרא מומר לעבירה אחת, ויותר מזה,

דינו כמחתיר הרבים. אני לא רוצה להזכיר מה הרמב״ם אומר עליו.

מעניין הרב. דברים מאוד קשים.

מה, בשביל שידעו או שיזהרו?

אין לו חלק לעולם הבא.

השם אלחם.

אין לו חלק לעולם הבא.

מי שהגיע למקום כזה של חתונה ולא ידע את הדין, ועכשיו התברר לנו הדינים האלה. הוא יודע שהוא השתתף באירועים כאלה מחוסר ידיעה.

מה דינו עכשיו כלפי עצמו?

חוץ מלהתנתק מכל זה, הוא צריך לעשות תשובה על זה? אחרי החתונה. כן, עכשיו היום, הנה, יצא שיעור. אם הוא באמצע החתונה, הוא צריך לקום בחתונה ולברוח.

אבל אחרי החתונה, שכבר זה קרה, הוא שומע את זה,

ראוי הוא שיקבל עליו תשובה,

אם יכול אפילו לצום.

חצי יום, הייתי מציע לו לטובת נפשו, להתענות חצי יום, תחת אשר נהנה שם מהשירה, כעת יענה את גופו, זו תשובת המשקל,

וכנגד זה מהיום והלאה יקפיד מאוד לא לשמוע שירים, רק שירי קודש מפי הזנים יראה שמיים.

האם ההמלצה לפני שהולכים לחתונה לשאול את האנשים איזה זמר יהיה ואיזה שירים ישמיעו שם,

זו המלצה נכונה? לעניות דעתי,

והיום זה חובה.

לאחרי שיש היום בלי ריקודים ולבוא בתלבושת צנועה,

כנגד גם לצערנו צריך להוסיף תקנה בקשר לזמן.

מה קורה כשמהפכים היום את הקערה,

ויש אנשים שאומרים שמה שאנחנו עושים בעצם, ואנחנו מוחים,

וזה קיצוניות,

באים ומפרסמים שזה ממש עושים הרס וחורבן, ומפרידים את החבורה, וזה יגרום לאנשים שלא יחזרו בתשובה בכל מיני דברים כאלה? ליצנים היו בכל הדורות,

ולא מפיהם אנחנו חיים.

ואסור לנו שאנחנו באים להתוות דרך בקו להסתכל לא לימין ולא לשמאל,

אלא רק הקדוש ברוך הוא יהיה נגד עינינו בטובת עם ישראל.

עכשיו, זה שצריכים להחזיר אנשים בתשובה,

לעודד כנגד זה זמרים שהם יראי שמיים,

שהם יותר מקפידים, שהם מקפידים, מה זה יותר? מקפידים ממש על כל דברי הקדושה והטהרה,

ואדרבה, בזה שאנחנו נלחמים בזמרים הללו,

זה ירתיע אחרים אם חשבו חלילה לחקות את מנהגיהם,

או הדור הצעיר שחס ושלום יכול להידרדר,

ללכת בעקבותיהם.

אנחנו על ידי זה עוצרים את הפרצה הנוראה הזאת,

והקדוש ברוך הוא ישלים את השאר.

אין לנו לחשוש שאנשים יגידו שזה קיצור. שום חשש ושום פחד.

מי שמניח אצלו עדיין את הדיסקים ולא מבער אותם מביתו,

הוא עובר בכל רגע. הוא מחזיק עבודה זרה בתוך הבית.

אז הוא עובר בכל רגע. כי זו ממש עבודה זרה. היום הזמר הזה נהיו אלילים.

משתחווים להם, מנשקים אותם, מבקשים מהם חטיבות.

רוצים להחזיק בבגדיהם, בקדימותיהם, כאילו יש עליהם איזה קדושה.

זה בוודאי שזה גורם טומאה. הרי יש בספרים הקדושים,

אפילו ספר תורה שפעם קרא בו איזה רשע כופר,

אז בהסתכלות הוא גרם שיהיה שם טומאה.

ואגיד לך עוד דבר, רבי אברהם אזולאי,

עליו השלום כותב בספרו חסד לאברהם.

למה אנחנו מסתכלים בספר תורה, באותיות?

המקור הוא במסכת סופרים,

ששם ברייתא אומרת שבשעה שבאים לקרוא בתורה,

שתחו את הספר תורה ויראו את הכתב לעיני כל הקהל, אנשים, נשים וטף, כך כתוב בברייתא.

אז הוא אומר, מה הסוד?

הוא אומר, תדע,

כשאדם מסתכל בפני דבר קדוש,

הדמות שלו נרשמת על הדבר הקדוש.

כשאתה מסתכל בדמות ספר תורה,

הדמות שלך נרשמת על הספר תורה.

ומי שיש לו עין יכול לפתוח לספר תורה ולראות את הפרצופים של האנשים שראו את הספר תורה.

ולכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

כי מנגד תראה את הארץ. למה תראה? על אל הר העברים הזה וראה את ארץ כנען, אשר אני נותן לבני ישראל. מה מעלה ראה?

הוא אומר שמשה רבנו ראה את ארץ ישראל,

דמותו נחקקה בארץ ישראל כי השכינה נמצאת פה.

הוא הדין להפך.

חס ושלום, בדבר שיש שם טומאה נחקק כדמותו באותה טומאה. ולכן אמר הפסוק, אל תפנו אלי אלילים.

אסור להסתכל בדבר של טומאה.

אחרת הדמות שלו נרשמת שם.

ולכן גם זה,

כשהוא,

יש דיסק כזה, וזה נמצא בבית, יש בזה טומאה,

וזה מפריע לטומאה, לקדושה באותו בית.

שאלה נוספת, הרב.

תחנות ושדרנים שמקדמים זה גמרים לא הגמונים.

מה דינם? אסור לשמוע אותם.

אבל מה דין אלה שמקדמים אותם ומפרסמים?

הוא זמר הבית היום. הוא עובר כל רגע על לפני עיוור, וזה נותן מכשול. אז הוא צריך לעזוב את העבודה? הן כלפי הזמר והן כלפי האנשים המאזינים שהוא מחטיא אותם. אז הוא צריך לעזוב את העבודה? הוא חייב לעזוב את העבודה מיד עכשיו לברוח.

ודאי. זאת אומרת, אין מקום ליהודי לעבוד ברדיו בעצם.

אם התפקיד שלו זה לקדם זמרים, או לראיין אותם, או להלל ולשבח אותם,

זה דבר נורא ואיום.

זה כמו שמינו אותו להעביר על בתם אנשים על בתם.

אותו דבר.

האם מותר לחבר שירים עם מילים מכתבי הקודש, תפילות ודברי תורה שלו לשם שמיים, למטרת רמח כספי?

אז אמרנו מה שכתב הרשב״א.

הרשב״א כתב

שאם כוונתו של החז״ן לשמיע את קולו ולא לשבח את הבועה,

אז עונשו גדול.

אז אסור לו להתפרנס מזה.

להתפרנס, אני לא אומר אסור להתפרנס. להתפרנס יהיה מותר,

כי סוף סוף היום זה מצב כבר נתון אצל כולם,

אבל לפחות לשמור שיעשה הכול לשם שמיים כמו שצריך.

אנחנו כבר מסיימים, הרב.

זמרים שידועים,

אני משתמש עדיין בזה, האשכנזים בארצות הברית קוראים להם מזמרים,

אבל הזמרים שעוברים עבירות של גילוי עריות, ידועים, מפורסמים.

מה דינם?

למרות שזה ברור, חשוב.

דינם שהם עוברים עבירות, שלוש עבירות שיהרג ואל יעבור,

וזה אסור לשמוע אותם ואסור להיכנס בתוך ארבע אמותיהם אפילו.

וכל שכן שאסור להסתכל לראות את דמותם ותמונתם וכן הלאה. אני אספר לך רק עוד סיפור קצר מהרב בן ציון אבא שאולי.

פעם היה מעשה בישיבה.

נפטר אחד מגדולי הרבנים בישיבה,

וכתבו מכתב תנחומים בעיתון חרדי מספר אחת, אני לא אזכיר שם.

וביקשו ממני, הייתי ילד,

להראות את העיתון לרב בן ציון, כי הוא אחד מהצוות של הרבנים.

אז הבאתי לו את זה, מטי תפסתי אותו כשהוא יוצא מהשירותים ומנגב את הידיים במגלת.

אז הוא אומר לי, כן, כן. אני אומר לו, כבודו יראה, הנה, כתבו לרב כך וכך, וכתבו תארים כאלה וזה.

מה כן, כן, כן, כן? ולא הבנתי. בסוף, אני בחדות העין,

אני הסתכלתי וראיתי שהוא לא רוצה לנגוע בעיתון.

אחר כך, כששאלתי אותו,

אחרי כמה ימים, שאלתי אותו לפשר הדבר, אמר לי, כן,

זה עיתונים שמפרסמים כל מיני זמרים וחזנים,

אני לא נוגע בהם,

ואני לא מכניס אותם לביתי,

ולא מסתכל על העיתון אפילו, בגלל שאותו העיתון מפרסם כל מיני זמרים וחזנים, ולא שחלילה היה זמר לפני נשים,

אלא שזמרים שהם קלי דעת,

ויש לפעמים מילים של קלות ראש וכדומה.

שני גברים אפילו.

בכל זאת, כמה... אז התרחק אפילו מהעיתון שמפרסם אותו,

על אחת כמה וכמה ברדיו או בדברים כאלה זה... מה נדבר על הטענה שאומרים שיש הנהגה רוחנית לרדיו?

שיביאו את ההנהגה הרוחנית ונשאל אותם

על סמך מה הדבר הזה מותר,

ושישיבו לנו על הן הן ועל לאו לאו, ומה יענו על הגמרא במסכת סוטה.

נשמח מאוד לשמוע את חוות דעתם ואת פסק דינם של הוועדה הרוחנית,

ולא יכולים להגיד ועדה רוחנית שהיא נסתרת, נעלמת.

היא צריכה להיות גלויה לעין ונגישה לכל שואל שנשאל על סמך מה ולמה. ורצוי גם שהם יוציאו פסק שלהם? זה לא רצוי, זה חובה.

זה, אדוני, זה הנפשות שלי ושלך,

של נכדיי ושל נכדיך,

ושל כל אחד מאיתנו וכל אחד מהצופים והמאזינים צריך לדעת שעתידנו מוטל על כף המאזניים,

כי אנחנו, בכל מקום שאנחנו נלך,

אז יש פה את הרדיו הזה, פה יש את הדיסק הזה, פה יש את הקלטת הזאת,

וזו פרצה שאנחנו חייבים, וגם אם זה לא שייך לי אישית,

ולך אישית זה צריך להיות שייך לכולנו,

כי אנחנו, כל ישראל, ערבים זה לזה.

שאלה אחרונה, כבוד הרב.

אם, לדוגמה, יש זמרים שהם נוטים לקחת תמיד, כמובן, את הדעת המקלה.

הם מחפשים את הנישה שמתאימה להם בשביל שהם יוכלו להסתמך.

ונגיד שזו דעת יחידה,

ויש גדולי ישראל כולם, רובם,

כתבו ופרסמו שאסור באיסור גמור. ונגיד שימצאו איזו דעת אחת כלשהי,

האם יש להם היתר,

או לנו יש היתר לשמוע אותם למרות שהם חושבים שיש להם היתר?

לא, אם יש רוב מניין ורוב בניין של חכמי ישראל שאסור,

אז בוודאי שהדבר הזה. וזה לא כתובי, תלוי בגודל של כל אחד. זה לא תלוי, זה לא מחלוקת בהלכה, סליחה.

זה מציאות.

אני טוען שזה לא נושא הלכתי,

זה נושא מציאותי.

אתה יכול לקחת אפילו אדם מהחוץ,

לא מהמחנה החרדי, מה שנקרא,

ולשאול אותו, אמור לי בבקשה,

יש השפעה לזמר הזה על הציבור? אין השפעה.

יש השפעה על הנוער או אין השפעה?

ואנחנו נוכיח ש...

השאלה גם אם אותו חכם עוד יותר רבנו עובדיה יוסף שיחיה כותב

שבהרבה מקומות זה לא נקרא רוב מניין ורוב בניין. מתי רוב מניין ורוב בניין? שהתאספו יחד והשמיעו אלו את טענותיהם בפני אלו,

ודנו ופסקו מה שפסקו, אז ייאמר שזה נפסק לפי רוב.

אבל כאשר לא שמעו אלה את אלה ולא היו כל הנתונים לפני

החכמים והתוצאות ההרסניות של המצבים האלה,

אז ממילא הפסק כולו, הוא לא יכול לחייב אותי,

מפני שלא היו כל הנתונים לפניו בשעה שהוא בא לפסוק את אותו פסק.

עוד שאלה אחרונה, למרות שאמרתי את זה כבר קודם.

יש מישהו שאומר שבמקרה הזה שיצאתי נגד ציון גולן וכולי,

אני לא מקרב את החילונים או את האלה, אני מרחיק אותם ומחזיר בשאלה, לא מחזיר בתשובה.

תדע כלל,

שמדבר טוב לא יוצא דבר רע,

ומדבר טהור לא יוצא טמא. יש לנו כלל, אם ראינו עיזה שהולידה בלילה,

והדמות, דמות כלב, חוץ מכבודך,

הכלב הזה מותר, כיוון שהוא נולד מהעיזה הזאת.

וזה הלכה.

זאת אומרת,

מדבר טוב, כשכוונתך לשם שמיים, לעצור את הסחף,

לעצור את ההידרדרות,

לעצור את ההרס, ואני חוזר ואומר, זה הרס נורא.

רק מי שאני לא יודע, אין לו לב יהודי או לא בעל רגש,

לא מבין את חומרת המצב. הם קידשו מלחמה על התורה,

והם קידשו מלחמה על היהדות ועל חומת הצניעות והקדושה של עם ישראל.

זה לא החיזבאללה או החמאס או האיראנים.

האיראנים והחיזבאללה והחמאס לא יכולים לנגוע בנו כהוא זה אם אנחנו לא ניגע בחומת הקדושה והטהרה.

אתה, הלוחם כעת, היחיד בינתיים,

עומד בקודקוד של המלחמה הזאת,

של חומת הפריצות שנפרצה, חומת הקדושה והטהרה שנפרצה,

ואסור לך להסתכל ולשמוע מה יאמרו. הם יכולים להגיד את כל התיאוריות שבעולם,

כי הם רוצים לטהר את השרץ בכאן טעמים.

ואנחנו לא נובע ולא נשמע להם,

אלא נמשיך באותה דרך סלולה שסללו לנו אבותינו ואבות אבותינו מדורי דורות,

ונשמור על התורה הזאת.

מילה אחת אני אגיד לך. פעם אחת, הזכרתי הרבה את הרב בן ציון, אזכיר אותו עוד פעם אחת.

הרב בן ציון פעם היה בישיבה פורת יוסף, אני הייתי שם משגיח, בישיבה קטנה.

באנו לאיזו הצעה, אמר לי, תקשיב,

ויקשיבו כולם. אמר את זה לכל הצוות.

אמרתי,

תשמעו טוב, קיבלנו את הישיבה מפי מורנו רבי עזרא עטיה עם המתכונת הזאת ועם הסדר הזה.

אנחנו מצווים להמשיך באותה דרך,

ועם הדרך הזאת נחזיר אותה לבאים אחרינו.

אותו הדבר אנחנו בכל דור ודור צריכים לדעת שאנחנו מופקדים לשמור על הצניעות, על הקדושה ועל הטהרה של עם ישראל שלא תיפגם כהוא זה.

ואסור לנו להסתכל ימין ושמאל ולא לוותר, כי אחר כך נצטרך לתת דין וחשבון לפני אבינו שבשמיים ולפני אבותינו שישאלו אותנו,

נו,

אתה, היה לך מילה,

לא שאני חושב את עצמי למנהיג,

ואני לא אומר שאנחנו מנהיגי הדור,

אבל אני מדבר על לפחות,

יש אנשים ששומעים, אפילו איש אחד ששומע,

והיה בכוחך למנוע איזה אסון, למנוע איזה תקלה ולא מנעת,

זה אתה עשית.

אז לכן אנחנו חייבים להמשיך לעמוד על המשמר ולא לפחד משום נגרע בעולם, רק מהקדוש ברוך הוא. אשריך כבוד הרב. תודה רבה. תפילה. ברוך תהיה. ברוך תהיה.