מבצע תיבת - נח - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

אנחנו מסתדרים לבד,

אנחנו ניקח את ביטחוננו בידינו,

אנחנו נדאג לעצמנו, הזרוע הנטויה שלנו מגיעה עד למרחקים,

500 קילומטר, אנחנו,

אנחנו, אנחנו.

נכנס את הפעוטון הביטחוני, ואנחנו נחליט.

אנחנו אמריקאים, אנחנו לא יהודים,

אנחנו אמריקאים, אמריקאים בבית שאן שנוסעים בדגל ישראל.

כן, אה.

אנחנו, אנחנו, אז על מי אנחנו סומכים?

יבוא מתאבד, אין לי עצה, נכון להגיד לו, הלו, דיר בלד,

אנחנו תיבת נוח אנחנו, וזהו,

ופה תהליך עם חברה.

אנחנו, אנחנו, אנחנו.

שנים אין גשם.

למה? בחרה אף השם בכם עצר את השמיים.

בהייטק לפני שנה כולם היו עשירים, ים כסף, וואו, כמה.

הקדוש ברוך הוא צ'יק, סובב את הכול, כל ההייטק נפל,

מפוטרים,

לא תעודה, ולא ראש, ולא ידע, ולא כלום.

ואתה אומר, חרם גאוותי, אני עשיתי, אנחנו עשינו מבצע תבטנוח.

שכל קיבלתם לעשות את המבצע? על זה כן צריך להגיד תודה?

יכולת להשתלשל מהחבלים פיזית, הוא נתן לכם או לא נתן לכם?

הוא נותן לך את כל הסייעתא דשמיא, שהכול יהיה תפור 100%,

בסוף אותו אתה לא מסכים.

אנחנו, אנחנו, אנחנו, לכן אני מפחד. תיבת נוח, הצלחה גדולה.

אבל אם לא מערבנים את הקדוש ברוך הוא, הוא יכול להגיד, בסדר, איך תסתדרו מכאן מהלאה?

הרי אתם ג'יימס בון.

קלטות מספר 224-225, מבצע תיבת נוח.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח,

והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

כן, יהודים יקרים,

אנחנו נמצאים שנה

וארבעה חודשים מפרוץ האינתיפאדה,

ובינתיים אנחנו לא רואים איפה זה מסתיים.

אמנם נגמר מבצע תיבת נוח, בהצלחה,

אבל לפי דעתי זה יביא את המבול.

רואים מה התכוונו ומה הם מתכוונים לעשות לאוכלוסייה האזרחית בישראל.

העולם אפילו לא מקבל את הטיעונים וההוכחות והעובדות של ישראל.

לא מקבלים. אפילו האמריקאים לא.

למה? האינטרסים שלהם כרגע, לא לקבל.

בשביל מה זיני פה?

וברגע שתהיה להם אפשרות להפוך לנו עורף, כמו שאני אומר כבר הרבה זמן, הם יהפכו.

זו רק שאלה של אינטרס.

אין בעיה לאמריקאים להפוך עורף.

אין. אין ידידות אמת. אין דבר כזה. תשכחו.

אם לקואליציה נגד הטרור לקחו את מדינת הטרור, איראן,

ואת סוריה, ואת החיזבאללה,

ואת כל אלה ניסו לשכנע שייכנסו נגד הטרור,

בישראל, מחוץ לקואליציה, מה נשאר?

אבל מה? אנחנו רואים שם מצב על הפנים.

אני חושב שהייתי פה כבר אחרי שהתחילה האינתיפאדה, נכון?

הייתי.

אתם זוכרים מה אמרתי לפני הבחירות?

לא ברק,

לא ביבי, לא שרון,

ולא שרונה.

עכשיו אני אומר,

לא טנט,

לא מיטשל,

לא זיני ולא בושה.

אף אחד לא יעזור לנו.

אף אחד.

רק המינוס בשמיים.

כשנפנה אליו,

ברצינות הוא יעזור. לא נפנה אליו,

אנחנו נסבול. אפילו שערפאת כרגע נמצא בלול,

והוא לא נותן לו שרון,

לא נותן לו לצאת,

אבל אני לא חושב שזה יתגלגל כל כך לטובתנו.

למה? כי יש גזרה.

ואם אחרי מבצע נפלא כזה, מדהים,

ממש, ג'יימס בונד,

אף מילה אחת לא אמר ראש הממשלה,

לא שר הביטחון,

לא הרמטכן,

לא מפקד חיל הים,

ברוך השם, תודה לאל,

בעזרת השם, בסייעתם, מילה אחת לא.

מה?

הכול כוחי ועוצם ידי?

פשלה אחת, אם הייתה שם,

יכולנו להסתבך בין-לאומית

עם מטוסים שיבואו מהמדינות שהיינו בתחום הטריטוריאלי שלהן.

אתם יודעים לאן היינו יכולים להתגלגל אם הייתה פשלה אחת?

אבל זה עבר חלק,

ואז לא צריך להגיד נס ומזל. זה פשוט מאוד. איך אמר מהגמרא, הרמטכ״ל?

יגעת ומצאת, האמן.

יפה.

מתי יודעים את הגמרא?

בשביל לא להזכיר את הקדוש ברוך הוא.

יגעת ומצאת, האמן.

רק הרמטכ״ל לא למד גמרא.

כי כתוב, יגעת ומצאת, האמן. מה פירוש?

יגעת.

ואפילו שיגעת.

ואחרי כל מה שיגעת,

זה רק מצאת, בגדר מציאה,

כמו שמציאה זה פוקס,

שמוצאים.

אז ככה זה בדיוק אותו דבר. מצאת, נכון? לשון מציאה.

וגם זה מן השמיים.

המצאת,

המצאת הוא מן השמיים.

רק הקדוש ברוך הוא אומר כלל, צריך להתייגע,

בשביל שלא כל דבר יהיה נס, נס. הקדוש ברוך הוא לא מחלק נסים סתם.

אז אחרי שאתה עושה את כל היכולת שלך, מה שצריך,

אני אתן לך את זה, אבל בגדר מציאה.

זה לא נאמר לגבי הרמטכ״ל והמבצע,

זה נאמר אפילו לגבי לומדי התורה הגאונים ביותר.

גם אם מישהו ילמד תורה וגמרא יומם בלילה ולא יישן 36 שעות, ילמד, ילמד, ילמד, ילמד, וישן קצת, ילמד, ילמד, ילמד, וילמד, והוא גאון, והוא עילוי, והוא נולד מבריק,

אחרי כל מה שהוא יגע, זה רק מציאה.

וגם משה רבנו, שקיבל את התורה,

השם אומר לו, מלמד אותו, מלמד אותו, מלא עוד, מלמד עוד, עוד, עוד, בסוף ארבעים יום נתן לו את המתנה.

משה לא יכול היה לקבל את הכול

כתלמיד מפי ריבו.

בסוף הוא קיבל איזה מתנה.

אבל הוא עשה את המקסימום.

הוא צם ארבעים יום, לא אכל, לא שתה,

והקדוש ברוך הוא דוחס לו את החומר.

אומנם נותן לו רווח

בין עדר לעדר, כמו שנאמר.

נותן לו ככה את זה.

פרשיות, פרשיות.

ומשה רבנו, אחרי כל זה,

בשביל נבחר לקבל את התורה,

גם כן היה צריך לקבל את זה מתנה.

אז אין שום דבר כוכי ועוצם מדי, אין דבר כזה.

אדם אומר לעצמו, אני בריא. אתה בריא, נכון. כרגע אתה יודע שאתה בריא, אתה חושב שאתה בריא. מי יודע אם לא מקננת בך כבר מחלה?

בשעה שאתה אומר בריא.

אדם חי, והוא חושב שהוא ברשות עצמו.

הנה, אני מזיז את הידיים,

אני קם, אני הולך, אני מחליט. לא רוצה. שמעת? לא רוצה.

לא רוצה.

הוא יכול להגיד לא רוצה.

יכול להגיד רוצה,

יכול להגיד מסכים, יכול להגיד מפתיע, הכול יכול.

אדם לא ברשות עצמו.

רגע אחד הקדוש ברוך הוא מחליט,

אדם מסובך לכל החיים.

אדם ברגע אחד מחליט,

הוא משתחרר מכל הבעיות.

אדם ברגע אחד מחליט, הקדוש ברוך הוא, הוא מיליונר.

מיליונר, ברגע אחד.

ברגע אחד, יודעים מי קרה.

אתם זוכרים את מלחמת המפרץ?

אנשים לא מכלו פלסטיקים,

ניילונים, דברים כאלה, עשרות שנים.

פתאום באה מלחמת המפרץ, כולם רוצים סלוטפ.

כל המדינה סלוטפ, סלוטפ, כל המדינה סלוטפ.

הקב'ה מחליט, כל אלה שמוכרים סלוטפ התעשרו.

זהו, ככה הוא החליט.

לפני כמה זמן הוא החליט,

כל מי שמוכר מים מינרליים, מתעשר.

זוכרים שאמרו? בגוש דן אין מים, כולם עשר ארגזים. חמש עשרה ארגזים. לא קונים בבודדים, ארגזים.

שנייה אחת הוא מחליט.

שנייה.

הקב'ה החליט היום להוריד קצת

את המעלות, ברוסיה מתו כבר 300 איש. מה קרה?

עוד שתי מעלות מורידים,

עוד שתי מעלות מרימים,

עוד קצת רוח, עוד קצת זה.

האנשים,

אם עובדים, אם מכינים, מקבלים.

מה קרה לנו אחרי ששת הימים?

ששת הימים, כולם אמרו,

זהו,

צהל עשה את הכול, שישה ימים.

מה בא לנו אחר כך?

מלחמת יום כיפור, המחדל.

צהל הגדול,

עם כל הצלחה,

אף מעצמה בעולם לא ניצחה אף אחד, אפילו כפר אחד, לא בשישה ימים.

ואנחנו, שבע עמים עוינים במלחמה מסביבנו,

מקרקעים להם את כל המטוסים בתוך ארבע שעות.

אין מטוסים, אין מטוסים בכל מדינות האויב.

ארבע שעות.

לא נשמע כדבר הזה.

אבל מי תלו את הכוחות ואת הידע ואת הניסיון בחוכמה?

בעצמם.

באה מלחמת יום כיפור, כל הפשלות שלה יכולות להיות היו שם.

המחדל.

לכן אני מפחד.

תיבת נוח, הצלחה גדולה.

אבל אם לא מערבים את הקדוש ברוך הוא, הוא יכול להגיד, בסדר, נראה איך תסתדרו מכאן והלאה.

הרי אתם ג'יימס בון.

נראה מה יהיה הלאה.

ואז מה נגיד?

כשיש הצלחה,

ברבות הטובה רבו אוכליה.

כן? כשיש טובה, הוא הרבה קופצים. זה שלי, אני עשיתי. מי יעץ? מי אמר? מי עשה? אני. אני, הכול אני.

אבל אם חס ושלום יש מחדל

או יש בעיה, אף אחד, הוא אשם, הוא אשם, הוא אשם. אני? מה פתאום אני?

אנחנו חיים בנס לא 54 שנה,

3,300 שנה. אנחנו חייבים להפנים את זה בפנים, חזק.

3,300 שנה. מגילת אסתר, עוד מעט פורים.

אם לא היה קורה אחד מן המקרים שקרו כאילו בדרך הטבע,

אנחנו לא היינו יושבים פה בבית שאן.

אם לא היה אומר מרדכי

לאחשוורוש על בקתן בטרס שחרשו מזימה כנגדו להורגו,

ולכאורה זה לא מעניינו להגיד כזה, מה אכפת לו שיהרגו את הגוי הזה?

גוי ערל, שונא את היהודים ומענה את כולם,

כל הרואה הוא חש בראשו, לכן נקרא אחשוורוש.

למה? למה? למה? שיהרגו אותו, אדרבה.

אז לא תהיה יותר דיקטטורה,

תהיה דמוקרטיה, תהיה ליברליזם, תהיה חופש.

למה לא?

אלא

מרדכי מנין מן התורה,

בשמים ראש

מר דרור.

כתוב בתורה, בשמים ראש מר דרור,

אומר התרגום מר דרור מרדכיה,

מרדכי.

ככה אומרת הגמרא.

מרדכי מנין מנין התורה? מר דרור.

שואלים בדרך מליצה,

מה ראה מרדכי?

ללכת להלשין על בקתן ותרש, היה יותר טוב שהמשטר הזה ייפול.

אלא מרדכי היהודי ידע שאם ייפול זה ויהיה חופש,

ויהיה ליברליזם,

ויהיה פלורליזם,

ויהיה כל מה שהיום רק מדברים בהרחבה,

מה יקרה?

עם ישראל יעזבו את התורה, יעזבו את המצוות,

כי החופש קוסם לכולם.

מה היה אחרי האמנסיפציה?

מה קרה ליהודים? השכלה,

השכלה באירופה.

ואז אנשים פרשו, התבוללו, היו משכילים, עזבו את תורת ישראל.

מה נגרם? רק צרות לישראל מזה.

אז מרדכי ידע מר דרור,

מר דרור, מר דרור. מאיפה רמוז מרדכי? מר דרור, דרור.

חופש יותר מדי זה מר.

אם בן אדם אין עליו עול של מלכות ואין לו עול של שמיים,

אין לו עול,

בן אדם פורק עול, עושה את כל העבירות שבעולם.

אדם שמקבל עול מלכות שמיים,

מסירים ומעבירים ממנו עול מלכות.

אדם שמעביר ממנו עול מלכות שמיים, מביאים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

צריך להיות על אדם עול. אדם לא ממוסגר, לא תחת מסגרת,

הוא עושה את כל הרע והרשע.

אף אחד לא יגיד לו מה לעשות.

אז לכן צריכים לדעת.

אם אין לנו עול שמיים,

אם אנחנו לא מקבלים על עצמנו עולו של הקדוש ברוך הוא,

אז הוא יטיל עלינו

עול מלכות.

מלחמות,

רדיפות, נגיסות.

למה?

כדי שלא נפרוק עולו ונצטרך להסתכל אליו.

נצטרך לפנות לאבינו שבשמיים, לא תהיה ברירה.

כי לא יושיע אותנו אף אחד, אשור לא יושיענו, על סוס לא נרקב.

אנחנו צריכים להבין, כבר עברנו את זה. סמכנו על מצרים,

הייתה כנראה צור. סמכנו על אשור, על ארם, על מואב, על כל מיני עמים במשך הדורות.

שום דבר, הם לא עמדו לנו בימים אחד. מי בסוף עמד לנו?

מי מצילנו בכל דור ודור? אבינו שבשמיים.

בסוף אנחנו עוזרים לאבא, בלית ברירה, לצערנו.

בלית ברירה. היינו צריכים לבוא אליו בשמחה,

בתופים ובמחולות,

לבוא לקראת אבינו שבשמיים, לבקש, אבינו אבר חמאן, תן, תן, תן, והוא נותן.

לא מבקשים.

אנחנו מסתדרים לבד.

אנחנו ניקח את ביטחוננו בידינו,

אנחנו נדאג לעצמנו.

הזרוע הנטויה שלנו מגיעה עד למרחקים 500 קילומטר.

אנחנו,

אנחנו, אנחנו.

אבל אנחנו באמת מעצמה, אומרים, במזרח התיכון,

ואנחנו כבר שנה וארבעה חודשים.

לא מסתדרים עם ערפאת אפילו כשהוא בלול.

נו, אז מה שווה אנחנו?

וכשאומרים,

אומרים אנחנו עכשיו נחליט

מה אנחנו נגיד לערפאת לאור הספינה שאנחנו מצאנו, מה אנחנו נגיד לו עכשיו?

מה נגיד לו?

למה צריך שרון להגיד בקושי, עד שלא חצים אותו, אז מה היחס שלך לערפאת,

עד שהוא מוציא בקושי, בלית ברירה, אחרי שהוא בטוח שהוא כבר הכין מספיק את הקרקע, להגיד, אויב, מר.

נו,

אם הוא אויב, מה עושים עם אויב?

הוא אומר, אנחנו נכנס את הפעוטון הביטחוני,

ואנחנו נחליט.

הא-ה-ה-ה-ה.

טוב, נראה מה הוא יחליט.

אבל בינתיים אני אגיד לכם מי מחליט, לא הוא מחליט.

לא הוא מחליט, לא בן אליעזר מחליט, אף אחד לא מחליט.

נשיא ארצות הברית מחליט,

וצריך לשאול אותו בטלפון מה הוא מחליט.

אפשר להכריז עליו סוף-סוף או אי אפשר? תגיד, נו, מה אתה אומר?

ואחרי שהוא יגיד, הוא יגיד, החלטנו.

איך זה עובד?

כתבו בעיתון,

פרסם בעיתונות, אני מקריא לכם קטע מתוך העיתון,

צבי פישמן,

וכך הוא כותב, איציק עמד במגדל השמירה והתבונן שוב ושוב בתמונות ששלחה לו אשתו.

לפתע, פגעה אבן במגדל.

הוא הסתכל החוצה,

החשיכה הקשתה על הרעות,

ליתר ביטחון נידק את רצועות הקסדה שלו.

אלה הכללים, ולכללי הביטחון בצבא נודעת חשיבות עליונה.

בום, בום, בום.

פגיעות האבנים במתכת נשמעו כיריות,

איציק הסתכל שוב החוצה, ראה דמויות מתגודדות מעבר לדיר שעל הגבעה,

שערבב את קנה הרובה שלו מבעד לחלון,

בתקווה שמראהו ירתיע את מיידי האבנים.

לפתע נפצה אבן גדולה את שימשת הפלסטיק העבה של החלון.

איציק התכופף אינסטינקטיבית,

לאחר מכן התרומם במקומו בזהירות וראה במעלה הגבעה המון ערבי פרוע המתקדם לעברו.

צעיר ערבי אחד כבר ניצב על גג הצריף הקטן שממול, כשהוא מוריד ממנו בצהלה את דגל ישראל.

למרבה המזל, המתנחל הבודד שהתגורר שם

היה בחתונה באותו ערב,

והצריף היה ריק מהדם.

לבד מהכלב שנבח אל תוך הלילה,

איציק היה המגן היחידי על הגבעה המבודדת.

היה לו ברור שהזדקק לעזרה,

ומהר.

הוא הרים קשר לחבריו שיצאו לסיור בג'יפ.

התשובה שקיבל הייתה שגם הם נתונים תחת מטר אבנים.

בכל אופן אמרו, אנחנו בדרך חזרה אליך.

מטר האבנים הלך וגמר.

הן היכו על מגדל השמירה בקצב של פופקורן קופץ.

איציק ירה באוויר יריות אחדות לא ממוקדות כדי לאיים על תוקפיו,

אך הערבים המשיכו להתקדם לעבר המגדל שלו.

הוא היה חייל טוב וממושמע.

בחק הזה מעולם לא חשב לירות על התוקפים

מבלי לקבל פקודה ישירה ומפורשת לכך.

הרבנים שלו לימדו אותו שממשלת ישראל המייצגת את מלכות ישראל, היא ממשלת קודש,

וצבא ישראל הוא צבא קודש.

מתוך כך נובעת החובה לכבד את כל מערכות הפיקוד ולציית להן.

איציק התקשר למ״כ.

תיאר את המצב וביקש לרשות

לירות לעבר תוקפיו.

המתן,

השיב לו הקול הצעיר, אבדוק אם הממ״ם.

הממ״ם היסס.

למען האמת,

הוא לא היה מבוגר הרבה יותר מחייליו,

והוראות הפתיחה באש לא היו ברורות וחד-משמעיות.

בעיצומן של שיחות שלום רגישות הוא לא רצה

להיות זה שיצית את המזרח התיכון.

תגיד לו שיחכה עד שישמע מהמ״פ מה הוא אומר.

הוא שמע את המ״מ המשיב למ״כ.

המ״פ אמר

שיתקשר למג״ד.

אחרי עשר דקות של קווים דפוסים עלה המג״ד על הקו.

למה לקחת סיכון שעל המג״ד את עצמו?

זאת הבעיה של המח״ט, לא הבעיה שלי.

הבנתי את הבעיה שבמח״ט עסוק לשאלתו של המג״ד.

אדבר עם האוגדונר ואשוב אליך.

כן, כן, אני שומע, נפלטה הנחה עמוקה מחזהו של האוגדונר, כאשר קיבל את הדיווח מהמח״ט.

לדעתו, הצבא אינו צריך להיות השמרטף לכל משוגע שרוצה להתנחל על איזו גבעה שוממה בגדה.

אבל מאחר שהוראות הפתיחה באש הוחלפו מדי שבוע מחדש,

בהתאם להתקדמות או לנסיגה במשא ומתן, הוא החליט שכדאי להעביר את השאלה לאלוף הפיקוד.

לאלוף לא הייתה תשובה.

הוא לא ישתוקק להיות בכותרות דווקא עכשיו.

אם יקרה משהו, כל האשמה תיפול על כתפיו.

חוץ מזה הוא חייל, לא פוליטיקאי.

לפיכך החליט להתקשר לרמטכ״ל.

שיחת טלפון למטה הרמטכ״ל הבהירה שגם הרמטכ״ל לא התכוון לחסל את הקריירה שלו על-ידי מיקוד מצלמות התקשורת העולמית על צה״ל ועליו.

אבל מאחר שמדובר בחייל הנמצא בסכנה מוחשית,

הוא מיהר ליצור קשר עם שר הביטחון.

חייל נמצא טחן טרבנים על גבעה ליד שכם.

האם אפשר לתת לו אור ירוק לירות?

מדוע אתה שואל אותי? שאל שר הביטחון.

התקשר לראש הממשלה.

אני?

תתקשר אתה, זה התפקיד שלך.

ראש הממשלה שקל את העניין בכובד ראש.

לא היה לו הזמן המתאים לתגובות ספונטניות.

צריך להביא בחשבון את כל הגורמים,

את כל הנסיבות,

את כל התמונה המורכבת.

צריך ראייה כוללת.

תשיג לי את הנשיא בטלפון, אמר לעוזרו.

הנשיא שלנו? שאל העוזר.

לא, לא את שלנו, נשיא ארצות הברית.

נשיא ארצות הברית לא היה במשרדו,

הוא בכלל לא היה בבית הלבן. הנשיא נסע לחופשה בת יומיים כדי להעביר בהם את הזמן בנעימים במשחק גולף.

שיחת הטלפון תפסה אותו בעיצומו של משחק גולף מרתק,

תגיד לו שימתין, אמר לעוזרו, כשעיניו אינן משות מן הכדור.

הנשיא נשך את שפתיו וריכז את מבטו.

לאחר תנופות ניסיון אחדות באוויר,

הניף את המחבט והעיף את הכדור.

הכדור טס

מעל המדשאה הירוקה לעבר הגומה, כשהנשיא עוקב אחריו במתח

מבלי להסיר את מבטו לשנייה.

נו! צעק הנשיא ישר לגומה.

אבל הכדור פגע בשפת הגומה וקפץ מעליה.

לעזאזל, לחש הנשיא בחמת זעם.

העוזר מזכיר לו, ראש ממשלת ישראל על הקו.

הוא מושיט לו את הטלפון הסלולרי.

כן, כן, עוד רגע,

מלמל הנשיא.

מחה בכובעות הזעם על מצחו.

אחרי כמה דגימות מים קרים פנה לעוזר, שעדיין המתין לו עם הטלפון ביד.

הלו, אדוני הנשיא, שלום, אמר ראש הממשלה.

כן, שלום, השיב הנשיא.

מה שלומך, אדוני? תענה ראש הממשלה.

אני בחופשה, אמר הנשיא קצרות.

כן, אדוני, אני יודע, אדוני, ואני מצטער על כך, אדוני, שאני מפריע לך, אדוני.

אבל חייל שלנו בסכנה, אדוני, ואני רוצה לדעת אם מותר לו לפתוח באש, אדוני.

לפתוח באש?

באמצע שיחות השלום? מה, אתם מטורפים?

אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, אדוני הנשיא, אמר ראש הממשלה.

מה עם גז מדמיע? שאל הנשיא.

הרוח מפזרת אותו.

אז תשתמשו בכדורי גומי.

הם כבר לא מפחידים אף אחד.

אז תתחילו לעשות ויתורים בשני הצדדים. עם קצת גמישות אפשר להסתדר.

עם עזרתך אדיבה, אדוני,

אדוני הנשיא, אני בטוח שנסתדר, אדוני.

ראש הממשלה, שיתוף זיעה, הניח את השופרת במקומה,

מיד התקשר לשר הביטחון והודיע לו

שאותן ההוראות נשארות.

אותו דבר? שאל שר הביטחון בטון מאוסס משהו.

נכון, אותו דבר? צעק ראש הממשלה.

סליחה על השאלה,

אבל למה בדיוק הכוונה? הרי אתה יודע כמוני שבכל שבוע ההוראות משתנות.

הן אינן משתנות כל שבוע, זעם המנהיג הישראלי.

מדיניות הממשלה ברורה,

ההוראות ברורות,

ופקודה זו פקודה.

אסור לחייל לפתוח באש,

אלא אם כן נשקפת סכנה לחייו.

כן, אדוני, השיב שר הביטחון,

ועוד בטרם הוריד את השופרת והורה להשיג לו מיד את הרמטכ״ל.

הרמטכ״ל התקשר לאלוף הפיקוד,

אלוף הפיקוד התקשר למפקד האוגדה,

מפקד האוגדה התקשר למח״ט,

המח״ט התקשר למג״ד,

המג״ד התקשר למ״פ,

המ״פ התקשר לממ״מ,

המ״מ התקשר למם״כ,

המ״כ התקשר מיד למגדל השמירה.

איציק, אתה שומע?

צחק הממקה ומכשיר הקשר, איציק, אתה שם?

איציק, אתה שומע אותי? איציק, איציק,

אתה שם? איציק,

איציק.

היה איציק.

היה איציק.

ההוראות נשארו אותו דבר.

מי מחליט?

ארצות הברית.

אתם מבינים איפה אנחנו נמצאים? אנחנו קולוניה של ארצות הברית.

ומה שהם מחליטים שטוב להם,

אנחנו צריכים להגיד שטוב לנו.

אנחנו אמריקאים, אנחנו לא יהודים,

אנחנו אמריקאים.

אמריקאים בבית שאן

שנוסעים בנגל ישראל.

כן, היי.

מה קורה פה, תגידו? מה קורה פה?

אתם זוכרים מה אמר ביבי בהתחלה?

שלום עם ביטחון.

מה אמר ברק אחריו?

ביטחון עם שלום.

מה אמר שרון?

אני אביא שלום, אני אביא ביטחון.

מה יש לנו היום?

שלום לביטחון.

העיקר ערפאת בלול.

טוב, אז מה עושים?

מה עושים? זה המצב, זה מה שיש. מה אתם חושבים, שאם יבוא מישהו אחר יהיה יותר טוב? אותו דבר. למה?

זו גזרה.

כל אחד מאלה שהיו עם ראש פצץ,

אנשים טובים, כוונות טובות, רצונות טובים.

זאת אומרת, יהודים יקרים, אנחנו צריכים להאמין דבר אחד.

למה כולם עם הראש הטוב הזה לא מצליחים להביא

את התוצרת?

כי הם לא מבינים מה שורש הבעיה.

חושבים שהבעיה

זה ערפאת.

נכון שזה נראה ערפאת.

מה אמר לו שרון?

שקרן.

שקרן.

אחרי שנה וארבעה חודשים שהוא מחרט עליו בוקר וערב,

סוף סוף הוא אמר שקרן.

הוא היה צריך ללכת עד אילת להגיד שקרן.

תגיד מה קריה, למה אתה אומר?

אילת זה רחוק, אפשר להגיד. שקרן.

אתם יודעים למה אנחנו מתעסקים עם שקרן?

כי הקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה. גם אנחנו שקרנים.

אנחנו מכחישים את הברית שיש לנו עם הקדוש ברוך הוא.

ערפאת מבטל איתך הסכמים כי אתה ביטל את ההסכמים עם הקדוש ברוך הוא.

אנחנו בהר סיני עשינו הסכם עם הקדוש ברוך הוא.

קיבלנו את התורה, התחייבנו שנשמור עליה. הוא אמר לנו, אם בחוקותיי תלכו ושכבתם ואין מחריד וחרם לא תעבור בארציכם, אני מבטיח.

אבל אם לא, יהיה הפוך.

אני מבטיח גם.

אנחנו מבטלים הסכמים ומבטלים הסכמים?

ואתה מתפוצץ?

איך השקרן הזה עושה ככה?

אתם שומעים?

היה לי יהודי,

יצא קלטת חדשה עכשיו.

הרגשתו של אבא.

ברמלה הייתי, הרצאה.

שואל אותי אחד, יש לי בן, חזר בתשובה.

הוא לא בא אליי, הוא לא מכבד אותי, הוא לא... התחיל לטעון טענות על הבן וזה.

שאלתי אותו, הבית שלך כשר? הוא אומר, לא, אחי, זה... בשב״ם, אמרתי לו, תשמע,

הבן שלך מאוד מכבד אותך, רוצה לבוא אליך. התנאים בבית לא מאפשרים לו, אתה מבין? אבל אני אבא שלו.

אבל אני אבא שלו.

נו, אז אני אומר לו, אולי אתה מוכן בשביל הבן לעשות... לא, אני... הוא נשאר ככה, אבל הוא רוצה שהבן

יכבד אותו.

אז הוא מבין

שבן צריך לכבד את האבא, אפילו שהאבא לא בסדר.

הוא מבין ככה, הוא מבין.

אמרתי לו, אתה צודק.

עכשיו תגיד לי,

אחרי שהסברת לי ושכנעת אותי שזה באמת ככה,

אני שואל אותך,

יש לך אבא? אמר לי, כן, בן 90, ואני סועד אותו, והולך ומבקר אותו בבית חולים.

אמרתי לו, לא, יש לך עוד אבא.

אבא שבשמיים.

בתור בן,

אתה עושה מה שאבא אומר לך בשמיים,

או שאתה עושה מה שהבן שלך עושה לך מידה כנגד מידה?

או מהבן שלך,

כשאתה לא עושה את מה שאבא צריך לעשות, אתה תובע מאה אחוז, תהיה בן, תהיה בסדר.

אבל אתה מטורבן כלפי אבא שעושה לך מאה אחוז טוב,

ואתה משתמש במאה אחוז טוב.

אתה אומר לו, אבא, אתה לא בראש שלי כרגע.

אני כרגע עסוק, אני לא אומר שלא,

יגיע הזמן שאני גם אתייחס אליך,

אבל בינתיים לא.

אם תשובה זו טובה לך כלפי אביך,

למה היא לא טובה כלפי בנך?

שמוכן לתת לך יותר ממה שאתה מוכן לתת לאביך.

אתם מבינים מה הבעיה?

אנחנו יודעים לדון את השני,

אבל אם נסתכל על עצמנו מיד,

תהיה לנו בעיה.

כי לראות אצל השני קל, ברור, שקוף.

לתת עצה לחבר, אין בעיה, צ'יק, אנחנו פוסקים לו.

ומה איתך? לא, אצלי זה לא מסתדר,

זה לא פשוט,

זה קשה, תראה, זה מורכב, מה קרה?

מה קרה? זה אותו דבר.

אלא מה אנחנו לא רוצים לראות במראה?

אנחנו לא רוצים לראות במראה את האמת.

אנחנו מפירים את הברית עם הקדוש ברוך הוא,

ממילא הקדוש ברוך הוא, אין לו התחייבות לעזור לנו,

כפי שהוא אמר בתורה.

ואף על פי כן,

ואף על פי כן,

הקדוש ברוך הוא מגן עזריך,

ואשר חרב גאוותיך הוא מגן עזריך,

הוא עושה את הכול,

הוא המגן והוא העוזר,

ואתה אומר, חרב גאוותי, אני עשיתי, אנחנו עשינו מבצע תיבת נוח,

הוא נותן לך את כל הסייעתא דשמי שהכול יהיה תפור 100%,

בסוף אותו אתה לא מזכיר.

אני ראיתי אפילו זמרים,

באים ואומרים, מי עשת הלחן?

מי אמר את המילים?

מי זה, אנחנו מודים למפיק, מודים לבמאי, מודים לחצוצרה, מודים לבמה, לכיסא, לשולחן, לכולם מודים.

איך יכול להיות שלא מודים לקדוש ברוך הוא?

שכל קיבלתם לעשות את המבצע, על זה כן צריך להגיד תודה.

יכולת להשתלשל מהחבלים פיזית, הוא נתן לכם או לא נתן לכם?

לא צריך להגיד תודה, שום דבר.

זה בושה? מה בושה?

שם מרחם, לאן הגענו?

בוש מזכיר שם אלוקים אפילו שהוא חילוני.

אבא שלו בוש מזכיר שם אלוקים אפילו שהוא חילוני. קלינטון חילוני מזכיר את הקדוש ברוך הוא.

הם יוצאים למלחמות,

כשיצא בוש הזקן מעיראק,

ביקש מכל העם האמריקני להתפלל השם.

קלינטון ביקש כשיצא למלחמה,

עוד פעם העם.

בוש יצא עכשיו למלחמה באפגניסטן, ביקש מהעם להתפלל.

למה אצלנו לא מבקשים להתפלל?

למה לא יגיד ראש ממשלה או רמטכ״ל,

המערכה לפנינו קשה,

צריכים להתפלל?

אין דבר כזה.

יגעת ומצאת, תאמין.

מישהו גילה לו, יש גמרא כזאת.

חלאס, נהיה עכשיו משהו.

יהודים יקרים,

החוויות האלה קורות פעם ב-,

כמה אנטבה היה?

אחת.

כמה תיבת נוח? שתיים.

ומה בינתיים היה?

רק מלחמות, צרות, נפגעים, פיגועים והכול.

נו, אז כמה אנחנו? כל יום נעשה תיבת נוח.

ומה יקרה כשיבוא המבול?

מה יקרה כשיבוא המבול?

ויבוא מבול.

לפני תשע שנים

אמרתי לכם, לאלה שהיו פה ולאלה שלא היו פה, ששמעו תקלטות שלום מערפאת,

שהשלום עם המחבלים לא יתקיים ומכת השונא תלך ותתגבר כמו נחל המתגבר.

אמרתי שהמוסלמים ישלטו עלינו, ישמעאל ישלטו עלינו תשעה חודשים ועל כל העולם כולו.

זה נראה רחוק,

לא הגיוני, והיום אנחנו רואים שהאסלאם עומד להתאחד כנגד הנצרות במלחמה כוללת עולמית,

שבוש עומד לגלגל אותנו לפתחה של גוג ומגוג, כי הוא הולך להילחם

במדינות מוסלמיות שיש בהן טרור.

אז מה חשבתם, שהם ישתקו?

יגיע הרגע, יתאחדו, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש, שישמעאל יעורר מלחמות בכל העולם, ויאדום יבוא להילחם איתו,

ויהיו מלחמות, אחת בים, אחת ביבשה ואחת סמוך לירושלים.

ואת ההמשך כתוב בספר זכריה י״ג וי״ד,

ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה,

בכל התוצאות שלה.

צריך רק לשמוע קלטת 51 גוג ומגוג, את הכול באריכות, מדויק, תהיה פה פצצת אטום

בעם ישראל, בארץ ישראל,

המצב לא יהיה קל. אמרנו שיהיה ביולוגי, כימי, וגרעינים יעופו באוויר.

הנה, הודיעו עכשיו שהסורים, יש להם תותחים, שני תותחים,

תותח אחד אורכו, תשמעו מה שאני אומר,

תותח אורכו 260 מטר,

אורך חצי בית-שאן,

260 מטר אורך,

הפגז קוטר מטר.

המרחק שזה מגיע,

2,500 קילומטר.

זאת אומרת, הוא מגיע לישראל, חוזר לעיראק וחוזר עוד חצי דרך.

זה התותח.

למה הם עשו את זה?

כי למה להם לבוא עם מטוסים ולהביא לפה כימי?

טיל אחד כזה, דרך התותח,

עם ראש כימי,

וארץ ישראל מלאה כימי.

בלי סקאדים קטנים, לא מדברים כבר על סקאדים קטנטנים.

זה כלום, זה קפצוני, סקאדים.

אתם יודעים מה זה טיל 260 מטר אורך תותח? אתם מבינים? זה רחוב. תלך, רחוב. תלך, לך, 260 מטר.

זה 26 פעם

10 מטר.

כמה זה האולם הזה? 20 מטר?

13 פעם האולם. תתחילו ללכת.

יש להם עוד תותח קטנצ'יק,

האורך שלו 35 מטר.

קטן.

שדה תעופה. קטנצ'יק.

קטן.

וזה מעיף פצצות קטנות, משהו קטנצ'יק כזה.

350 קילו. כלום, ככה.

זה בשביל מה זה?

עם הערק שותים על המאז'ה.

קצת דובדבן, קצת זיתים. והופ, משחררים אחד.

אתם מבינים?

זו ההתחמשות מסביבנו. הסורים גם כן יש להם יכולויות כאלה.

איראן, אין מי שמדבר, כולם יודעים.

עיראק, אתם יודעים מה מכינים לנו.

מסביבנו המצב לא כל כך טוב. אתם שומעים שפריקת הספינה הייתה צריכה להיות באלכסנדריה,

אצל שוחרי השלום המצרים.

מה פתאום?

שר החוץ המצרי צוחק על הפלסטינים ואומר, אוי ואבוי, אם זה נכון מה שאתם אומרים שהיה שם.

הוא כבר מכין את האליבי.

למה אצלו באלכסנדריה היה צריך לרדת את המשלוח?

זה אוהבים אותנו,

שיש להם תעלות ומנהרות מסיני, ממדבר סיני לעזה,

שמעבירים את כל המשלוחים במשאיות, לא בחפירות.

עשרות עשרות של מנהרות מתחת,

שמכניסים להן חומר.

והיום הם מודיעים עם הפלסטינים שיש להם יותר ממה שתפסו,

יותר מתקדם, יותר כבד, יותר כמויות,

שכבר עבר אליהם.

מערפאת מתכונן, הוא ברגע שרואה שהלול נסגר עליו יותר,

מה יש לו להפסיד?

הוא יודע שבסוף ירצו לחסל אותו, נכון?

מה יש לו להפסיד?

אתם יודעים מה יש לו להפסיד? כלום. יש לו 80,000 חיילים

שנושאים נשק,

נשק קל או בינוני,

אלה פלוס הטנזים, החזית העממית, חיזבאללה וכל התחרות שיש להם,

ביחד, מה נעשה?

מה נעשה?

אם מתאבד אחד משגע את המדינה וכל המדינה בהסגר,

מה יהיה?

אם באים עשרה ביחד, מה עושים?

אז על מי אנחנו סומכים?

יבוא ומתאבד, אני יש לי עצה.

אנחנו נגיד לו, הלו, דיר בלאק,

אנחנו תיבת נוח, אנחנו.

תיזהר,

יקפוץ עליך עם חבל עכשיו.

אל תראה אותנו ככה, אנחנו אנטבה, אנחנו.

מה יעזור?

אז הצלחת, ברוך השם, הצלחת.

עם זה אתה יכול לקדם את העתיד?

לא.

עם זה הם יפסיקו להביא תחמושת? לא. הם יחפשו דרכים, יתנו אותך כמוה.

איך פותרים את המצב?

איך מגיעים למצב שזה נגמר, לטובתנו, לטובתנו?

איך?

יש רק דרך אחת.

אם עם ישראל יחזרו להסכם עם הקדוש ברוך הוא,

הברית, התורה הקדושה,

אם לא בריתי יומם בלילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי,

אם לא נחזור לקיום תורה ומצוות כמו שהקדוש ברוך הוא, הבטחנו לו,

התחייבנו לו,

נשאנו את שמו, ישראל,

שמו של הקדוש ברוך הוא בשמנו,

יהודי, יש בו את שם השם, שם הוויה.

הקדוש ברוך הוא כרת איתנו ברית, לקח אותנו מכל העמים,

במעמד אדיר לעיני כל העולם, נתן תורה שלא נותן לאף אחד.

ואנחנו מבזים את הברית הזאת?

רוצים להיות כמו האמריקאים?

נו, אז מה יהיה, אתם חושבים?

הקדוש ברוך הוא לא, הוא רציני הפעם, הוא תמיד היה רציני,

אבל הפעם?

קול דודי דופק.

הקדוש ברוך הוא החליט,

זהו, הגאולה צריכה לבוא,

אני הבטחתי שיהיה קץ בסוף,

ותבוא גאולה מהגלות,

ואם אנחנו לא שומעים את הדפיקות,

אז הקדוש ברוך הוא יפרוץ פנימה.

איך כתוב? קול דודי דופק.

בהתחלה דופק חלש, לא שומעים?

יותר חזק, לא שומעים?

לא שומעים?

לא שומעים, הוא נכנס.

בהתחלה הוא דופק חלש.

בגילו היה, טור-טור, טור-טור, טו-טו-טו-טו,

היה חלש.

לא שמעו, נהיה מרגמות, פצמרי.

לא שמעו, נהיה דולפינריום, סברו.

לא שומעים, נהיה חיפה, ירושלים, 30 הרוגים ב-48 שעות.

200 פצועים, כמה אלמנות, כמה יתומים, כמה נכים, כמה כרוטי איברים.

לא שומעים עמנואל.

לא שומעים, מה יעשה? חרשים? לא שומעים,

אז אין טעם לדפוק בדלת, פותחים את הדלת, פורצים פנימה,

תופסים כל אחד ומנערים אותו, עד שכל אחד ירגיש את הניעור. מה זה? מלחמה כוללת.

תהיה מלחמה כוללת, כולם יבינו הופה.

אבל לא יצעקו, תבד נוח, תבד נוח, לא יעזור.

יצעקו לשם,

ולא לכולם הוא ישמע.

למה?

כי יש כאלה תמיד צועקים לו רק ברגע.

לא חבל?

ואמרו לנו את זה חכמים מראש.

הנה אני מקריא לכם.

המשגיח של ישיבת לכוד

אומר שמעתי ממרן ראש הישיבה רבי אהרן קוטלר, זכר צדיק לברכה,

שיש לו קבלה מהחפץ חיים. הוא קיבל מפיו של החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא,

שהמלחמה האחרונה תהיה התחלת הגאולה.

הוא בן תורה אמיתי, שמובדל ומנותק מן הגויים,

אין עליו שום שליטה.

מי שיהיה מנותק מן הגויים

והוא בן תורה אמיתי, לא תהיה עליו שום שליטה.

ומצינו במצרים,

שהיו שניים שותים מאותה כוס,

מצרי ועברי,

המצרי שותה דם והעברי מאותה כוס שותה מים.

למה?

שיהודים מובדל מן העמים לחלוטין.

עוד סיפר המשגיח

שיש לברון קוטלר עוד קבלה מהחפץ חיים,

שבשעת מלחמת העולם הראשונה

הלכו הרבה לחפץ חיים לשאול

אם זהו הקץ במלחמת גוג ומגוג.

אמר החפץ חיים,

אחרי מלחמה זו יהיה הפסק.

אחר כך שוב תהיה מלחמה

ושוב תהיה הפסקה.

ואחר כך תהיה שוב מלחמה,

ועם מלחמה זו יבוא המשיח.

זאת המלחמה שאנחנו עומדים בשעריה עכשיו.

הוא אמר את זה במלחמת העולם הראשונה.

הוא לא היה במלחמת העולם השנייה.

ובאה מלחמת העולם השנייה, והוא כבר דיבר על השלישית.

הוא אמר שבשלישית

יהיה

ביעת גואל צדק במלחמה.

כשהיו דיבורים על פצצת אטום,

ואנשים דיברו וחששו איך אפשר להנצל ממנה,

אמר המשגיח שיחה שלמה לבני הישיבה ואמר בתמיהה.

איך בן תורה שואל שאלות כאלה?

בן תורה שמובדל ומופרש מן העמים,

אין לו שום חשש סכנה.

מאה אחוז הוא מובטח שיהיה ניצל.

אין בזה שום מקום של שאלה ולא ספקות.

כתוב בפסוק,

בהבדיל אתכם מנעמים להיות לי, להיות לי.

חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו,

אם אתם מובדלים מן העמים, אתם שלי,

ואם לאו,

אתם של נבוכדנצר וחבריו.

זאת אומרת,

אם מובדלים מן הגויים נמצאים ברשותו של הקדוש ברוך הוא,

ואין עליכם שום שליטה,

כי אתם נמצאים בפלנטה אחרת.

ואמר המשגיח,

יש לי קבלה איש מפי איש מריבי יהושע לייב דיסקין, זכותו יגן עלינו, אמן,

שבמלחמה האחרונה,

קודם ביאת המשיח,

כל יראי שמיים ינצלו.

ומה זה ירא שמיים?

מי שמובדל מן העמים,

לא מדובר פה להיות מלמד וו צדיקים,

אלא אם הוא מובדל מחוקות העמים,

ואין לו שייכות עם העיתונים שלהם,

המוזיקה שלהם, הספרים שלהם,

ומנותק מהם,

אומר הקדוש ברוך הוא, אתם שלי,

ונמצאים ברשות אחרת, ואין שום שליטה עליכם.

תמיד אמרו לנו חכמים,

אם אתה מבדיל את עצמך מן הגויים,

הגויים מקדשים אותך.

אם אתה מקדש את הגויים,

הם מבדילים אותך מהם.

כשעם ישראל רצו להתקרב יותר מדי לגויים,

הגויים דחקו אותנו, וזרקו אותנו, והרגו בנו.

איך הם אומרים?

כי עצמת ממנו מאוד.

אתם באים, יונקים את לשד האדמה,

שולטים במסחר, בבנקים.

אתם על חשבוננו חיים במדינותינו,

מתפרנסים עלינו, ובסוף שולטים עלינו.

כשיהודי הבדיל את עצמו, לא קרה לו כלום.

אתם יודעים, בארץ גושן,

בארץ גושן היה שבט לוי במצרים.

גושן זה ארץ שקיבלה שרה ממנו במתנה מפרעה, כי הוא חשב לקחת אותה לאישה.

אז הוא נתן לה את ארץ גושן.

יעקב אבינו אמר ליהודה לרדת לארץ מצרים,

לפתוח בית מדרש. קודם כל, לפני שמגיעים, לפתוח בית מדרש, להורות גושנה.

שם ישבו שבט לוי.

שאר השבטים שהיו פזורים בארץ מצרים,

אחר כך, מה קרה איתם?

הם הלכו והתערבו בין הגויים,

הפסיקו לעשות ברית מילה.

ומה היה?

מה היה בהתחלה? איך הם הסתבכו, אתם יודעים?

היה תרגיל, פרעה יצא החוצה,

שם לבנה על צווארו.

אם המלך יוצא, כולם יוצאים לראות בכבוד המלך. יצאו לראות את המלך.

יצאו לראות את המלך,

ואז התפעלו ממה שהוא עושה, וראו אותו הוא לובן לבנים, הוא בעצמו.

אז כולם ככה, אם המלך עושה, גם הם עושים.

כולם עשו בהתלהבות, ואז הוא אומר להם, או,

כזה ראו ועשו. מהיום ככה אתם תעשו.

אם לא היו יוצאים להסתכל על המלך,

לא היו נופלים בפח.

יצאו, רצו לראות גוי, גוי עם כתר, גוי עם כתר.

רצו לראות את הגוי, להתפעל.

אה, מזה נהיה להם שעבוד. מי לא יצא?

שבט לוי.

שבט לוי עסקו בתורה. מי שעוסק בתורה, פטור.

לא מסתכל. מצווה שיכולה להיעשות על ידי אחרים. פטור.

לומד תורה. הוא והקדוש ברוך הוא מחוברים.

לא יצאו, לא יצאו, לא נשתעבדו כלל וכלל.

מי שלא הולך אחרי תרבות הגויים,

לא נופל בידיהם.

אבל מי שמחובר להם במשהו, יש להם תפיסה עליו.

היה צדיק אחד בירושלים שזרקו עליו אבנים. לא עכשיו, כבר לפני דור היו זורקים אבנים.

זרקו עליו אבנים,

והוא לא פחד. אמר לנהיג, תמשיך לנסוע. אל תפחד. סע.

סע.

סע ונצלו.

לא קרה כלום.

שאל אותו איך זה.

הוא אמר לו, תדע לך,

אין לגוי שליטה על יהודי,

רק אם יש ליהודי

צד של משהו מן הגויות.

אם יש לו צד של גויות, יש לגוי אחיזה,

כיוון שאני יודע בעצמי שאין לי כלום מן הגויים.

כלום. לא פוחד.

סע.

סע.

הם לא יכולים לפגוע בי.

אתם מבינים מה אני מדבר איתכם?

עכשיו תבדקו כמה אתם מחוברים לגויים,

כל אחד.

לשירים שלהם, למוזיקה, לביגוד שלהם, לתרבות שלהם, למאכלים שלהם, לשמות שלהם.

לשמות שלהם. כמה פה נושאים שמות של גויים?

ג'ודי, וסוזן,

וז'קלין,

וג'קי,

וג'אקו,

וג'וקג'וק,

ואי שאלה.

ממה יצאו ישראל ממצרים? לא שינו את לשונם?

לא שינו את מלבושם?

לא שינו את שפתם?

לא שינו.

לא להשתנות.

יהודים ללא שינוי.

לא לשנות.

אתה מתחיל לשנות?

אתה דומה להם?

אתה שייך להם. אמר הקדוש ברוך הוא.

בהבדיל אתכם,

מנעמים להיות לי אבל.

למה הבדלתי? למה הדלתי לכם תורה?

שתהיו לי. אתם רוצים להיות של נבוכדנצר? כמוהו? דומים לו?

אתם ביד שלו.

אין עיצה, יהודים יקרים, לא יעזור. שום הבטחות, שום אסטרטגים, כלום.

לנו יש ניסיון של 3,300 שנה.

זה מספיק.

יש עוד מישהו שיש לו פרק כזה בהיסטוריה שהוא יכול ללמוד ממנו?

ותמיד זה חוזר על עצמו. אנחנו לא בסדר? מקבלים מכות. חוזרים בתשובה?

רווחה.

עוד פעם חוזרים, מקבלים מכות וכן הלאה.

היינו בסדר? נמנה בית המקדש. 410 שנה, שכינה שורה, עשרה ניסים בבית המקדש.

כל העולם רואה, באים להקריב קורבנות, כולם מתעללים בעם ישראל.

שלמה, המלך, מכל העולם באים לשמוע את חוכמתו.

חוכמת התורה.

פרק נועל.

שלוש עבירות קשות, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. אה, כשטוב, וישבני שורון, ויבעד, מבסוטים, מסודרים.

הקדוש ברוך הוא זרק אותנו 70 שנה לגלות.

70 שנה זה הספיק לעם ישראל.

עם ישראל חזר בתשובה, אחרי 70 שנה חזר בתשובה.

חזר, אמר הקדוש ברוך הוא, יאללה, עזרה, קח אותם בחזרה.

עולים לארץ ישראל עוד 420 שנה בית מקדש שני.

אבל שנאת חינם, וואי וואי וואי.

שנאת חינם.

אף אחד לא אכפת לו מהשני בענייני רוחניות.

לא גשמיות. גשמיות עוזרים אחד לשני, זה כן. כמו היום, עוזרים, אנחנו עוזרים אחד לשני בגשמיות.

אבל ברוחניות, תעיר לו, תגיד לו,

תקן אותו,

תסביר לו, שיהיה לו גם גן עדן, תדאג לו.

לא.

כל אחד חי את שלו.

מה? כל אחד חי את שלו.

חי את שלו,

גלות. עוד פעם גרש אותנו הקדוש ברוך הוא.

כי הקדוש ברוך הוא אומר בתורה, הוכיח, תוכיח את עמיתך.

אם לא, תישא עליו חטא.

טוב, אבא זורק את הבן מהשולחן שלו.

תאר לך, אתה באמצע הסעודה, אבא שלך אומר לך,

קום,

צא החוצה.

הילד הולך. מה הכוונה של האבא? שילך?

לא.

שיבין שהוא עשה דברים שלא ראויים.

נתנו לו עונש כמעט,

תדפוק בדלת, תגיד, סליחה, הבנתי,

טעיתי, אני חוזר בי.

לא.

נשאר מחוץ לדלת.

יום, יומיים, שנה, שנתיים, שלוש, עשר, עשרים, שבעים, תשעים,

מאה עשרים, מאה חמישים, מאתיים,

שלוש מאות שנה, ארבע מאות.

מישהו שידפוק, מישהו שידפוק, יגיד, אבא, סליחה, טעינו.

חמש מאות, שש מאות, שבע מאות, אלף שנה, אלפיים שנה,

אלפיים שנה אנחנו בגלות,

גולים מעל שולחן אבינו, ואף אחד לא דופק ואומר, אבא, אבא, רגע, אבא, אבא,

די, רוצים להיות ילדים טובים, קח אותנו בחזרה, תגאל אותנו,

תשחרר אותנו מעול הגויים, הלחץ, מהמלחמות,

תן לנו שלום, תן לנו שקט, תן לנו בריאות, קח את המחלות,

זרוק בעלינו את הכול, אבא, תבקשו.

לא מבקשים מאבא, לא מבקשים מאבא.

אלפיים שנה.

זה טיפשות שאין כדוגמתה?

אבא רק מחכה לדבר פשוט, דפיקה בדלת.

זה הכול.

יותר מזה, אבא שבשמיים, אבא שבשמיים, תארו לכם,

תארו לכם, אבא שבשמיים,

אבא שבשמיים.

יש בן

ויש אבא.

הבן

נסע למדינת הים.

האבא, אחרי כמה שנים,

מרים טלפון, אומר לו, בני,

אני רוצה לבוא לבקר אותך.

אבא,

וולקם, וולקם, אבא. תבוא, תבוא.

אומר לו, תשמע, אני אבוא ביום פלוני, בשעה פלוני, בטיסה פלונית.

אומר לו, אלעני, אבא, תבוא, תבוא.

אבא מגיע, שדה התעופה, יורד, מחפש את הבן, מסתכל, ימינה, שמאלה,

אין אף אחד.

אולי הוא התעכב?

אז אבא נשאר עם המזוודות, אומר, אולי עוד שעה הוא יבוא, אולי נתקע פקקים.

לא בא.

חמש שעות מחכה לו, לא בא.

לא בא.

טקסי,

נותן לו כתובת, סע.

נוסע עד לבית, מגיע לזה, שואל את זה,

מסתכל, כי הנה, פה כתוב שם של הבן שלו.

בא לדלת, דופק,

לא עוני.

לא עוני.

מתרוצץ לו בראש מחשבות, אולי הוא נתקע, אולי קרה לו משהו, דואג לו.

אוי ואבוי, מה זה?

לא בבית, לא הגיע לתעופה,

סיכמנו שאני בא,

שום דבר.

פתאום הוא שומע,

מי שם?

אבא, אבא, אבא,

אבא,

אבא,

אבא, אני ערב, אבא.

אתה יכול לבוא עוד מעט, אני ערב.

בסדר, מאיפה באתי? מהשכונה?

מעבר לים הגעתי, קבענו, דופק, טע.

אומרים לו, אבא, אני ערב, לא עכשיו, אבא, לא עכשיו.

לא עכשיו.

יכול להיות דבר כזה?

איזה דבר?

אתם מתארים לכם? אתם אבא, הבן שלכם, ככה עושה לכם? מה אתם עושים?

אומר הקדוש ברוך הוא,

לא משנה שאתם לא כל כך שומרים על קשר.

לא מרימים טלפון לאבא, לא מתפללים שלוש תפילות ביום.

לא, אין קשר, אין קשר עם אבא. אז אבא אומר, אתם יודעים מה?

אני אבוא אליכם.

בעשרת ימי תשובה אני ארד מלמעלה,

אני אבוא אליכם. דרשו השם בהימצאו,

קראוהו בהיותו קרוב. אני כבר בא, אני יורד, אני יורד. תישארו, אני בא, אני בא, אוקיי?

מראש השנה עד יום כיפור אני בא, עשרת ימי... אני בא.

בא אבא,

דופק, חודש ימים דופק, חודש אלול, סליחות,

רחמים, דופק.

כל דודי דופק.

פיתחי לי אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי, כמה לשונות חיבה.

תפתחו לי את הדלת.

חודש לפני כבר.

דופק.

מה עונים לו?

אבא,

אני עייף, אני עייף.

טוב, פתח, כבר הגעתי, הגעתי מלמעלה.

פתח.

הוא אומר, פשטתי את כותנתי,

איכחל בשינה.

פשטתי את כותנתי.

אני כבר עם פיג'מה, אבא.

אני עייף.

רחצתי את רגליי.

איכחל טנפם.

אבל תחזור למען, אתה בא עוד שנה, אתה בא עוד שנה, אבא.

אם אני הייתי הקדוש ברוך הוא, נותן לו חלעה אחת.

אין לו עוד ראש שנה אחר.

זה המזל שלכם, זה לא אני.

והאבא רחמאן, כל שנה בא דופק,

מחדש דופק. מה אנו, מה אבא אבא?

עוד אומר לאשתו, דופקים, באו לחפש אותה, הלו.

הוא אומר, זה אבא שלך, אבל זה לא שלי, שלך, תשמעי, קשי לדלת.

קודם שהיא תחזור בתשובה, קודם שהיא.

לא, אתה, אתה, אתה, אם אתה תתחיל אני אצחיל. שניהם רבים בינתיים, אבא בחוץ, מחכה דופק.

לא מתביישים.

אז אחר כך לא מבינים למה יש לנו ערפאת.

לא מקיים הסכמים.

שקרן.

אויב מר.

בושה וכלימה.

קצת ללמוד תנ״ך. קצת, קצת להבין.

אין שום דבר, רבותיי. אין לו.

טוב, אני באתי מבני ברק.

ברוך השם, אתם חיכיתם לי.

אבל אני מקווה שהקדוש ברוך הוא לא יחכה לנו.

כמה הוא יכול לחכות?

אבא מחכה, לא שנה.

אלפיים שנה מחכה לנו.

אולי יבואו כמה חבר'ה וידפקו לי בדרך ויגידו, אבא, די.

אנחנו מוכנים. אפילו אם כולם לא מוכנים, אנחנו מוכנים.

אנחנו מוכנים, אבא, תן לנו את הכוח,

תן לנו את הרעיון,

תן לנו את המאמץ,

תן לנו את הרצון לעזור לעם ישראל, לקרב אותם, להגיד להם, להכיר להם.

תן לנו,

לפחות שיהיו כמה כאלה בכל מקום, שיעוררו.

מה היה אצל אברהם אבינו?

הוא ביקש,

ביקש,

אולי יש עשרה צדיקים,

אולי יש עשרה בתוך העיר, אולי.

למה הוא ביקש עשרה?

בשביל שיהיו כאלה שיוכלו לעורר אותם בתשובה,

שיהיה לפחות מניין של יהודים שאכפת להם,

שיעוררו אותם בתשובה.

אז אפילו אם זה לא יפעל מיד,

אבל כיוון שיש כוח כזה, שמתארגן, שמוכן לעשות משהו,

אז יש סיבה להשאיר גם את סדום ועמורה.

יש סיבה.

למה? יש סיכוי, כל זמן שיש סיכוי.

אבל אם אין סיכוי, יש שם מרחם.

עיר שאין בה תלמוד תורה,

זה נקרא עיר הנידחת, השם מרחם.

עיר ש... זאת אומרת, לא רוצים את הקדוש ברוך הוא, לא רוצים לגדל את הילדים,

שידעו בכלל שיש דבר כזה.

זו עיר הנידחת.

וצריך לשלם שכר משנים בסופרים. צריך לשלם. צריך שכל בני העיר ישלמו בשביל שיהיה תלמוד תורה,

שתהיה ישיבה, שיוכלו ללמוד תורה.

אם אין גדיים, אין טיישים.

אם לא היו העוללים האלה,

אז מה יהיה? לא יהיה דור המשך, לא יהיה כלום.

אז שולחים את הילדים ללמוד תרבות של הגויים?

בית ספר תיכון?

בגרות?

רוצים בגרות?

בשביל מה? שיהיה לו חתיכת תעודה שיקבל עבודה.

עבודה הקדוש ברוך הוא נותן, לא התעודה ולא הבגרות.

בהייטק לפני שנה כולם היו עשירים, ים כסף, וואו, כמה.

הקדוש ברוך הוא צ'יק, סובב את הכול, כל ההייטק נפל,

מפוטרים,

לא תעודה ולא ראש ולא ידע ולא כלום.

הגיעו מהנדסים,

מומחים,

דוקטורים, פרופסורים מרוסיה, מה נהיו פה?

מטטי רחובות.

תעודה לא קובעת.

הקדוש ברוך הוא מחליט

כל אחד מה יהיה איתו השנה.

שנה הבאה, עוד פעם מחליט מה יהיה השנה.

הנה, יש הרבה אנשים שרוצים לעבוד, רוצים לעבוד, עם תעודה ובלי תעודה.

ולמעלה מ-250,000 מובטלים, אין עבודה.

אין עבודה. רוצים,

רוצים, תן עבודה.

מוכנים לעבוד בכל דבר? תן עבודה.

אין עבודה.

למה אין עבודה?

למה?

למה? תיבת נוח. מה קרה לכם?

לא יכולים לתת עבודה?

לא.

את המצב המדיני, הכלכלי, הביטחוני,

לא אנחנו קובעים, זה נגזר עלינו משמיים.

שנים אין גשם.

למה?

וחרא אף השם בכם ועצר את השמיים.

מחליט שיהיה גשם, נהיה גשם.

נהיה גשם, לא יכולים לזוז בכביש.

שלג, אי אפשר לזוז.

תקע עכשיו חמש שעות.

בן אדם רוצה לקחת חתונה, אומרים לו פעם אחרת.

אבל זה הערב של העתונה, אני חייב להגיע.

חייב.

אומרים לו, לא, שלג עכשיו, חכה.

חכה, לא לזוז. תצטלם על השלג.

את התוכניות אנחנו יכולים רק לתכנן.

את הביצוע אנחנו צריכים שהקדוש ברוך הוא יאפשר.

רבות מחשבות בלב איש,

אבל עצת השם היא תקום.

זה אנחנו צריכים לדעת.

ואני באתי בכוונה לעורר.

ברוך השם, נותנים לנו עוד צ'אנס לבוא עוד פעם.

או עוד צ'אנס לבוא עוד פעם.

כמה פעמים נותנים בשביל שהציבור ישמע, אני לא יודע.

אני בינתיים מנצל כל יום שרק אפשר

עוד לדבר, עוד להגיד, עוד לעורר.

ברוך השם, יש שמתעוררים כל ערב.

אבל לצערי הרב, לא כולם.

וחבל לי,

כשיקרה אחר כך מה שברור שיקרה, כמו שכתוב שיקרה,

אני יכול רק להצטער.

ניסיתי,

וזה מה שהצלחתי.

בבקשה.

סוף חלק א',

המשך בקלטת מספר 225, מבצע עידת נוח.

חלק ב'.

ניסי, ניסי, ניסי.