הרב שמעון משה חי רחמים : פלא יועץ

- - - לא מוגה! - - - 

טוב, בסייעתא דשמיא אנחנו מתחילים פלא יועץ על הסדר.

הנושא היום אהבה לקדוש ברוך הוא.

בואו נראה מה זה אהבה אמיתית

שאדם באמת צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא.

אומר הרב, אהבה לקדוש ברוך הוא אין מידה טובה הימנה,

כי ממנה נמשך כל עבודת השם יתברך וכל היעידות.

ואינו דומה עובד מאהבה לעובד מיראה.

וכבר הרב ספר ברית העמיק,

הרחיב והעריך לבאר שורש האהבה והיראה בטוב טעם ודעת.

ודברי פי חכם חן,

והשרדם שוקד על דבריו ולרגל המלאכה אשר לפניי,

אבוא בקצרה ואכתוב קצת הערות לעצמי ולאנשים אשר בני גילי.

וכפי אשר למדתי מדברי הספר הנ״ל ושאר ספרים אשר ראתה איני להיות זיכרון בין עיניי,

השם אלוקים יעזור לי על דבר כבוד שמו.

אז זה כן הקדמה בדיוק

לתחילת

הסבר האהבה לקדוש ברוך הוא, כמה אדם צריך להודות ולאהוב את הקדוש ברוך הוא.

נתחיל,

והנה האהבה לקדוש ברוך הוא היא אחת מתרייג מצוות.

אנחנו אומרים כל בוקר בתפילה, ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

שלושה דרגות אהבה אמיתיות. והיא מצווה תדירית,

אשר ביד האדם לקיימה בכל עת ובכל רגע על ידי זכירה.

והיא מתקיימת במחשבה והרהור בלבד.

כי כאשר ייתן לליבו שראוי לאהוב את השם אהבה עזה,

הרי זה מקיים מצווה רבה.

והנה אלו המצוות שמתקיימות במחשבה לבדיהן נקל לקיימן.

שהרי אדם אינו יכול לעמוד בלתי מחשבה אפילו רגע.

ואם חושב במחשבות זרות והרהורים רעים במקום לחשוב באהבת האל יתברך ויראתו וכדומה,

אין זה כי אם רוע לב

שעוזב מקור מים חיים לחצוב בורות נשברים.

ובמקום שיכול לעשות מצווה שנוטל עליה שכר,

פתאים עברו ונענשו.

ולכן ראוי לאדם להתחזק

ברוב עוז ותעצומות, להרחיק כל המחשבות הזרות והאירועים הרעים ולחשוב מחשבות קדושות,

אפילו ברצוב השוב.

ותכף, שזוכר אשר לא טוב עושה,

שחושב מחשבות זרות, יצטער ויברח לו,

וידבק בקונו כאשר יוכל.

אז אומר פה הרב שאחת מהתרייג המצוות שהאדם מצווה

לקיימם זה לאהוב את השם ואהבת את השם מלאכיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

וזו מצווה שהאדם צריך לקיים אותה כל הזמן באופן תדיר.

כל רגע ורגע אדם מחויב לאהוב את הקדוש ברוך הוא,

ומחויב לחשוב כיצד אני אוהב אותו באהבה מיוחדת ועזה.

אם ישימו לפני האדם שקית מלאה אבנים טובות ומרגליות,

ויגידו לו, עכשיו אתה צריך לשמור את השקית הזאת,

איך הוא ישמור את השקית הזאת? ברמח איברים משסה גידים שאף אחד לא ייקח, שחס ושלום לא יהיה חור בשקית,

שלא ייפול, שלא יינזק, בטעות שלא יראו מה קורה בשקית, שלא ידעו מה...

אותו דבר האדם צריך לדעת

את הקדוש ברוך הוא, צריך לאהוב בלי אינטרסים, לא בגלל שהוא נותן ממון או נתן כבוד או איזה משרה או תפקיד,

אלא כי פשוטו, ואהבת את השם אלוקיך.

ואז יש את אותן שלושת הדרגות, בכל לבבך,

בכל נפשך ובכל מאודיך,

שהדרגה האחרונה ביותר זה דרגת הכסף, בכל מאודיך.

שימו לב, זה הדרגה הכי אחרונה, מה אנחנו עושים לצערנו הרב?

לוקחים את הממון לדרגה הראשונה ומשאירים את בכל לבבך בדרגה הכי אחרונה.

זה לא נכון.

קודם כל לאהוב את הקדוש ברוך הוא בכל לבבך,

בסוף בכל מאודיך, בגלל הממון.

ואם חס ושלום, חס וחלילה, אדם חושב

דברים לא טובים,

מחשבות זרות, הרהורים רעים,

אז הוא גורם לעצמו נזק. ולמה?

הוא עוזב מקור מים חיים, והוא חוצב בורות נשברים אשר לא יאכילו המים.

הוא עוזב את האמת שבדבר, הוא עוזב את הקדוש ברוך הוא, הוא עוזב את הטוב, את המקור של הטוב, את הצינור של השפע,

והוא הולך להתחבר ממה?

לצינור ריק, בלי כלום.

זה שווה משהו?

הוא מפסיד את הכול.

ולכן מה הפתרון, אומר הרב?

ראוי לאדם להתחזק ברוב עוז ותעצומות, להרחיק כל המחשבות

הזרות והאירועים הרעים,

ולחשוב אך ורק מחשבות קדושות אפילו ברצו ושוב.

ותקף שיזכור אשר לא עושה טוב,

הוא חושב מחשבות זרות, ממילא הוא יצליח להצטער ולברוח

מאותם הדברים הרעים, וידבק בעקרונו.

זה מספרים, אם אני לא טועה,

על רב חיים מוולוז'ין,

אחד מהבחורים בישיבה שלו,

הגיע אליו ואמר לו, כבוד הרב, יש לי איזה חתונה.

אני רוצה ללכת מאוד לחתונה, חתונה של בן משפחה.

אז הוא שאל אותו, איך החתונה?

הוא אמר לו, היית שיבה מעורבת.

שיבה מעורבת, השם ירחם.

איך אתה יכול להשתתף בחתונה שכזו? הוא אמר לו, כבוד הרב, זו משפחה, אל תדאג.

ארוך השם, למדתי הרבה מוסר בחודש אלול,

אני בטוח שאני לא אכשל.

הרב, בכל אופן, אמר לו, אני מזהיר אותך וממליץ לך מאוד מאוד לא ללכת למקום שכזה.

אבל מה לעשות שהעץ הרג עבר עליו, והוא הלך.

אחר כך הוא חזר בלילה מאוחר, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה.

עמד ליד פתח בעיטו של הרב

ודפק.

ואז הרב פתח את הדלת, אמר לו, מה קורה?

הוא התחיל לבכות, הוא אמר, אני מצטער שהלכתי,

כי את המראות שראיתי שם, איזה נזק זה גרם לי.

והוא מספר אותו,

בחור, שזה ליווה אותו למשך כל אורך החיים של אותם מראות.

תארו לכם מה זה הפריצות של זמנם. זו הייתה פריצות עוד איכשהו טובה נקרא,

לעומת הפריצות של היום.

אז זה גרם לו נזק.

וכידוע, אדם שהסתכל, חס ושלום, במראה לא טוב,

בדבר אסור, או מחשבות זרות, או יורים רעים,

מתי זה מגיע אליו? דווקא בזמן של שיא הקדושה, שזה תפילת שמונה עשרה.

דווקא בשעת התפילה צפים לו כל המחשבות הזרות.

זאת אומרת, שיהיה צערה יכול לרכוש את האדם בדברים פשוטים.

יכול לרכוש את האדם ולקחת את כל מה שהוא יכול להרוויח,

שזה הדקות החשובות של תפילת שמונה עשרה, שהוא מתפלל רק הוא והקדוש ברוך הוא.

הוא נמצא לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא, יש לו VIP. כמו שהוא עומד לפני מלך בשר ודם, להבדיל אלף אלפי הבדלות,

אתה עומד לפני הקדוש ברוך הוא,

יש לך את ההזדמנות הכי טובה לדבר איתו מה שאתה רוצה, והוא שומע

והוא נותן לך,

ומה אדם עושה, מאבד את הכול בשביל מחשבה זרה או ערעורה או איזה מראה לא טוב.

ולכן אדם צריך להסיר מעליו את אותם מראות, אותם ערעורים, ולאהוב את הקדוש ברוך הוא. ואם הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא ברמה חברים של סגיתים, לא יהיה מקום בכלל לעץ הרע להכניס לו את אותן מחשבות זרות וערעורים רעים. כי להוציא את המחשבות מהשכל,

להוציא את הערעורים רעים מהשכל,

זה הרבה הרבה הרבה הרבה עבודה של לימוד תורה ומוסר, לימוד תורה ומוסר,

ואולי יצא איזה

חתיכה ממש קטנה,

אבל זה טמון בתוך האדם וזה מאוד מאוד מאוד קשה להוציא.

והנה שני מיני אהבה הן,

האחת אהבה מחמת עצמו, כי ייתן לליבו, כי דרך הגבר לאהוב את איש אשר יראה הנאה ממנו. אדם נתן לך איזה הנאה, אתה רוצה להחזיר לו הנאה, איך אתה מחזיר לו? אני אוהב אותך, אוב,

תודה רבה לך, עזרת לי, עשית לי כך וכך.

ואפילו הנאה מועטת,

נתן לו איזה מעטפה.

כל מקום שהוא רואה אותו, מה נשמע, מה שלומך?

התחנף אליו.

וכל שכן אם זו הנאה מרובה, סידר לו איזה משרה או תפקיד.

וכל שכן אם נותן לו כל פרנסתו ודי מחסורו וגומל עימו חסדים טובים בכלל,

המור יאמר לו, במה השלם לאיש הזה?

אין לי מילים, איך אני אוכל לשלם לך?

אשר עשה עימי חסד ומתנת חינם. אפילו אחיה אלף שנים לא אוכל לשלם לו תודות.

ואם ישלחני למרחקים בחצי הלילה, גם אני חייב לשמוע לו. אני אגיד לך עכשיו תיסע לצרפת.

לך תסדר לי שם כמה דברים. הוא לא ייסע.

על הר בו הוא ייסע.

לא אוכל להשיב פניו ריקם, כי הרבה אני חייב לו. ואם חברו יציל אותו מאיזה חולי,

או איזה כאב גדול, או איזה מום כבד וחסרון איבר,

יגדל אהבתו אליו פי כמה וכמה.

ואם הצילו ממוות, הוא היה צריך להידרס באיזה תאונת דרכים. הוא הסיט לו את ההגה, הציל אותו מהמשאית.

יגדל אהבתו עוד יותר ועוד יותר.

וכזאת וכזאת כמה דרגות יש לאהבה, גבוה מעל גבוה.

ועל אחת כמה וכמה אהבה כפולה ומכופלת, ראוי לאהוב את הבורא.

אשר כל הטובות שבעולם הן באות בידי שמיים,

הן באות בידי אדם, כולם ממנו יתברך.

כי הוא הנותן בלב רואיו להיטיב אלו ממנו והרבה שלוחים במקום.

אז אם בשר ודם,

אדם כל כך אוהב אותו וכל כך מוקיר לו טובה וכל כך רוצה לעשות את כל מה שהוא מבקש ממנו,

אז אם הקדוש ברוך הוא נותן לנו טובה,

כמו שאנחנו אומרים בבוקר, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה, הקדוש ברוך הוא חייב להחזיר את הנשמה למישהו.

הוא לא חייב להחזיר.

הוא לא התחייב לנו, הוא לא נתן לנו שטר התחייבות שכל בוקר הנשמה תרד.

אבל אם הוא כבר החזיר את הנשמה והוריד אותה,

ובחמלה רבה, למרות שהאדם עשה עבירות, למרות שהאדם לא היה מאה אחוז מושלם

עם הקדוש ברוך הוא למרות שהאדם לא עשה את רצוןו

לא יתברך במאה אחוז,

אז הוא החזיר את הנשמה כמו שצריך,

אז על זה צריך להגיד תודה. אז כמה אנחנו צריכים להודות לקדוש ברוך הוא?

איך אמר פעם, אמרו פעם בעלי המוסר, אם אדם

לא יודע להעריך את מה שהקדוש ברוך הוא נתן לו, שברוך השם הוא בריא והכול מתפקד,

הוא צריך לעשות סיור.

לפחות פעם בשבוע בבית אבות גריאטרי.

שם אתה רואה את כל הצרות שבעולם.

יש אנשים שמחכים למות

ומלאך המוות לא בא לקחת אותם.

זה סובל מזה, ההוא סובל ככה, זה יש לו שכחה או יש לו זה,

זה רוצה כל היום לקפוץ, ההוא רוצה כל היום לצעוק.

איזה צרות על גבי צרות.

האדם לא. הולך, רואה את זה, יום יומיים זה עושה לו משהו, אחרי יום יומיים נגמר הסיפור. כמו עם החטופים, אה?

ביומיים הראשונים כל המדינה דיברה עליהם. היום,

מה זה מעניין?

את מי זה מעניין?

בקושי את חיילי צה״ל זה מעניין.

הם רוצים, כולם אוהבים אותם, כולם רוצים אותם. איך אמר לפיד הרשע הזה?

ביום חמישי. שמעתם?

יאיר לפיד.

הוא נפגש עם אחד מהמשפחות

של החטופים, אז הוא אמר להם, אפילו

לי זה עשה משהו.

שש שנים לא פתחתי סידור, כך הוא אומר.

שש שנים לא פתחתי סידור.

באותו יום ששמעתי שחטפו את הילדים שלכם,

הלכתי לספרייה, חיפשתי בספרייה איפה הנחתי את הסידור של סבא שלי.

הוא אומר, פתחתי את הסידור, התחלתי להתפלל.

אמרתי, הסתבח שלום בעולם. אפילו רשע כמו יאיר לפיד, שכל היום אכפת לו איך להכפיש ולהמעיט את עולם התורה,

אפילו הוא בסופו של דבר פותח סידור.

אם מגיעים לנקודת האמת בלב

של כל יהודי ויהודי, משם יכול לצאת האור הגדול.

ואם עברו על... אני מקווה שבעזרת השם התפילה הזו קצת תכניס לו דעת.

אז במוצאי שבת אמרו שהוא אמר שב-2015 לא יהיה קיצוצים ולא יהיה נזקים.

יכול להיות שהתפילה קצת השפיעה משהו.

ואם עברו על ראשו רעות רבות וצרות וניצול מהן, חייב לאהוב לאל הפודה ומציל ועונה ומרחם בחולי צרה וצוכה.

וכל שכן וקל וחומר אם גמל הקדוש ברוך הוא איתו חסד

שאינו לא רעה רעה.

וניצול מן הרעות המתועדות לבוא עליו, המתרגשות לבוא בעולם.

עלה לאוטובוס,

ירד תחנה לפני, תחנה אחרי האוטובוס התפוצץ.

כמה הוא צריך להודות לקדוש ברוך הוא?

כמה הוא צריך להודות לקדוש ברוך הוא?

וכמה האדם באמת מודה לקדוש ברוך הוא? הוא מודה ברמה חבר'ה של שגידים או שהוא מודה מתי שמתחשק לו?

שנמצא שגבר עליו חסדו יתברך ועל זה אמרו כל הנשמה תהלליה הללויה שעל כל נשימה ונשימה חייב אדם להלל.

ויאמר נא ישראל במה נקדם השם ניקף לאלוקי מרום מקום

אשר גמל עמנו טובות עד אין חקר ועד אין מספר.

ובהיותנו עומדים ומכעיסים לפניו לא כחטאנו עשה לנו ולא כעוונותינו גמל עלינו ואל יזוז ממחשבתו הנוסח

שאנו אומרים בשבח של נשמת קול חי.

אנחנו יכולים לקרוא נשמת קול חי שלושים שנה, חמישים שנה, שבעים שנה, מאה שנה ולא יודעים מה אנחנו קוראים.

בואו נראה מה הנוסח.

וילופינו מלא שירה קיים

ולשוננו רינה כהמון גלב ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע

ועינינו מאירות כשמש וכירח

וידינו פרוסות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאיילות.

מה ההמשך? אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' אלוקינו ומלוקי אבותינו

על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות פעמים הטובות ניסים ונפלאות שעשית עמנו ועם אבותינו. אז מה אנחנו מודים שאנחנו לא מספיקים אפילו להודות?

מלפנים ממצרים גאלתנו ה' אלוקינו, מבית הבתים בעיתנו, ברעב זנתנו,

ובשבח הלקלתנו,

מחרב היצלתנו, מדבר מלטתנו, ומחולעים רעים ורבים דליתנו.

ויחשוב בפרטי פרטות כמה טובות הטיב הקדוש ברוך הוא עמו מיום היותו ברחם עמו,

ומכמה רעות הצילו הן גלויות לו והן נסתרות.

מספיק שהעובר בבטן

והמים שמה שיש לו

נכנסים לפה שלו, נגמר הסיפור של העובר.

העובר הזה יוצא, צריך לעשות לו אשפוז ישר, טיפול נמרץ.

למה? אותם המים הרעילים

שיוצאים מגופו ומגופה של אותה יולדת

יכולים להזיק. אז מה עשה הקדוש ברוך הוא עם העובר חסד?

הפה שלו סגור בתוך הבטן.

למה שהמים הללו,

מה שנקרא מי שפיר,

לא ייכנסו עם כל הרעלים שלהם לתוך הגוף שלו,

וחס שלום הוא יגיע לידי כלל סכנה? זה לא נס.

עוד מהבטן כבר הקדוש ברוך הוא עושה עם העובר נס,

עם עם ישראל נס, עם היהודי נס.

אז מה בחוץ?

כל שכן וכל שכן.

ויחשוב בפרטי פרטות כמה טובות הטיב עמו, הן גלויות והן נסתרות ממנו.

ועל דרך שאמרו, אין בעל הנס מכיר בניסו.

אז קרה לי נס, נו, מה קרה?

הוא לא מכיר אפילו את הנס,

הוא לא יודע להודות.

הן שבאו עליו וניצול.

סיפר לי אתמול מישהו מהקהילה שלי בשבת,

שהוא היה באינתיפאדה הראשונה, לוחם.

הוא אומר,

היינו שני חיילים, עומדים ככה באיזה זווית,

זרקו עלינו מלמעלה, הוא אומר,

מהגג מנוע של רכב.

מנוע של רכב. הוא אומר, היינו צריכים להתרסק. מה זה, מנוע של רכב?

להתרסק, הוא אומר, היינו צריכים.

בנס אני לא יודע למה אני והחבר שלי פתאום החלטנו לקום ולזוז הצידה. המנוע פספס אותנו ממש בכמה סנטימטרים, נפל לידינו.

פלאי פלאים.

לפחות הוא מכיר את הנס שלו והוא יודע להודות.

אבל יש כאלה שקורא להם ניסים ונפלאות,

לא מדבר אליהם.

הן שהיו

מעודתות ולא באו עליו.

על הכל חייו ליתן אדם אל ליבו ולאהוב את בורו אהבה עזה.

גם נס פשוט, גם נס גדול, אדם חייב להודות.

וכל הטובות האלו הבל המה נגד טובת הנפש, אשר יראי טובה גדולה באמת אין ערוך אליה.

ועל זאת ישמח ישראל בעושיו אשר בחר בנו מכל העמים,

ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטה בתוכנו,

וקידשנו במצוותיו ובחר בנו לשרתו ולברך בשמו.

אשר באמצעות דברים אלו נזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא.

אשר היא טובה גדולה עד שאמרו יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.

אז אם שעה אחת בעולם הזה יש לאדם קורת רוח,

הוא שמח בשמחה אמיתית ואהבה אמיתית לקדוש ברוך הוא, זה יותר שווה מכל חיי העולם הזה. שעה אחת שמה יותר מכל חיי העולם הזה.

וזה יחשוב בהיותו עובד על מנת לקבל פרס.

אבל כאשר יגיע למדרגת היות כעבדים המשמשים את הרף שלו על מנת לקבל פרס,

אז ישמח יותר ויותר

על אשר זכה להיות עבד למלך רם ונישא איום ונורא,

אשר לגדולתו אין חקר ובחר בנו מכל העמים ומכל צבא המרום,

וחשק בנו ואוהב אותנו ורצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות,

וחפץ באהבתו עם היותנו אדם להבל דמה,

וזו טובה גדולה שאין כמוה לאשר יעמיק לחשוב בגדלות הבורא.

אם אדם חושב מה הקדוש ברוך הוא עושה איתו,

הוא מגיע לכלל האמונה האמיתית בהשם,

וכנגדו בשפלות האדם, כמה האדם שפל,

ומתוך כך יכיר וידע כי טובה גדולה היא שבחר בנו וקרבנו לעבודתו,

עד כי באמת אמרו יפה שעה אחת של תורה ומעשים

טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.

וידמה בדעתו מנעשה יקר וגדולה לאיש שפל אנשים,

אשר המלך חפץ בעיקרו ובחר לעמוד בו לפניו לשרתו,

אף שהוא בשר ודם מטיפה סרוחה כמוהו.

על אחת כמה וכמה מעלות טובות למקום עלינו,

עד מקום שאין יד שכלנו מגע עד גודל הטובות שגמל עמנו, בוראנו, יוצרנו ועושנו.

תארו לכם, אומרים לאדם, בו אתה תהיה

העוזר האישי של מלך,

העוזר האישי של אחמדינג'אד.

מי לא רוצה להיות?

כמה כסף הוא נותן לסאדמר?

הוא ייתן לך בלי להנעיד עפעף כל סכום שתבקש, רק תהיה העוזר האישי שלו.

איזה גדולה וכבוד הוא באותו רגע מקבל.

אז אם אתה

השמש

של בורא עולם,

ויש לך כל יום הזדמנות שלוש פעמים לדבר עם בורא עולם אישית.

אף אחד לא מפריע לך, אף אחד לא מסיח את דעתך,

רק אתה והוא. אתה יכול לבקש פרטי פרטים, מה שאתה רוצה.

כמה על זה האדם צריך להודות?

זה יותר מלהיות ליד בשר ודם שהוא מבטיח לך איזה סכום,

ויום למחרת הוא יעשה לך איזה פרצוף.

פה הקדוש ברוך הוא, גם אם אתה לא בסדר, הוא לא עושה לך פרצוף.

הוא תמיד נותן לך ונותן לך ונותן לך. אולי יום אחד תהיה בסדר.

אולי יום אחד הכל יהיה בסדר, הוא ישתדל, הוא יעשה טוב.

ועוד פעם הוא ממשיך לתת,

ואתה עוד פעם לא בסדר,

ועוד פעם לא שמעת בקולו, ועוד פעם ועוד פעם, והוא עדיין הוא נותן.

אז כמה הקדוש ברוך הוא מטיב עם ברוריו? כמה הקדוש ברוך הוא מטיב איתנו?

שבשר ודם לא יכול להטיב

עם המשרת שלו, ככה.

ולפי האמת, מה שיש לשמוח על טובות העולם הזה ועל ההצלות מן הרעות הוא,

כי באמצעות החיים והטוב נוכל להגיע אל הטובה הגדולה.

על ידי שהאדם יהיה לו טוב בעולם הזה.

יהיה לו זמן לעבוד את השם כמו שצריך.

וזורעת המוות והרע שמונע מאיתנו לעבוד את בוראנו,

שבלאו הכי דאבדה אחת היא,

כי ימינו כצל עובר,

והרעות והטובות של העולם הזה הבל המה,

והבל הבלים הכל הבל,

רק שאנו חפצים בחיים ובטוב,

כאשר נראה לנו שהם מסייעים אותנו לעבודת השם יתברך.

אדם לא עובד ברמח איברים של שגידים מאה אחוז את בורא העולם, אלא עובד לפי מה שמתחשק לו.

טוב, אני פעם אחת יבוא לתפילה,

פעם אחת אני לא אבוא, פעם אחת אני כן אלמד, פעם אחת אני לא אלמד.

העיקר, אנחנו אומרים, אני בזרם עם כולם.

אבל זה לא נכון.

תראה את הדגים הראשונים, איך הם

שוחים טוב, ותראה אותך, אתה בקושי ככה

עם הסנפירים, בקושי זז.

מה יותר טוב?

להיות נדחף על ידי כולם או להיות בראש כולם? להיות בראש כולם.

להיות עבד השם האמיתי, לדעת לעבוד את הקדוש ברוך הוא כמו שצריך במאה אחוז, לא בחמישים אחוז.

וזה כוונת אומרנו בשבח, נשמת כל חי. מה זה נשמת? כל מי שחי צריך להלל את הקדוש ברוך הוא במאה אחוז.

ואחר אומרנו, ואילופין ומלא שירה קיים.

עדנה עזרונו רחמיך, רוצה לומר זאת שמחתנו על כל הטובות והצלה מן הרעות, כי על כן עזרונו רחמיך לעבודתך.

בעקבות הרחמים שהקדוש ברוך הוא מיטיב עם רואיו,

יש לאדם את הכוח לעבוד את הקדוש ברוך הוא כמו שצריך.

והנה כי כן כל אחד ואחד לפי מה שעזרו הקדוש ברוך הוא לעבודתו,

כך חייב לאהוב את בוראו על רוב הטובה,

שאינו דומה הטובה שיש לכלול ישראל בכללות,

שנתן לנו תורת אמת, חוקים ומצוות טובים.

לטובה שגמה למי שנותן לו כוח ובריאות ויכולת מספיק ויישוב השקט והשלווה,

לעבודת השם יתברך.

כל אומות העולם לא מקבלים את הטוב שעם ישראל מקבל,

הם מקבלים רק טוב גשמי ומקבלים רק טוב הנאתי שזה לדקה, שתיים, שלוש, שעה, יום,

שבוע, נגמר הסיפור.

אצל עם ישראל הטובה היא עולמית. אדם למד תורה, יש לו טובה עולמית. הוא יודע להדריך את עצמו

בדרך התורה האמיתית.

כל החיים שלו רצים טוב.

ומי שחננו השם חוכמה ודעת להתנהג במידות טובות וישרות ולהכיר בגנות הייסורים והמידות הרעות ולהתרחק מהן באופן שימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם,

בהיותו עושה הישר והטוב, זו טובה גדולה רבה ויקירה עד אין חקר.

הוא יודע להתרחק מהרע והוא יודע להידבק בטוב.

בעקבות מה? בעקבות השכל, הטובה, היושר, החוכמה,

החן שהקדוש ברוך הוא נותן לו.

כל קבל דנה חייב אדם לאהוב את בוראיו העזה לפי רוב הטובה,

וייכנע מאוד מלפניו.

ויאמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך.

במה אקדם השם ואשלם תודות לו?

וכזאת וכזאת, החי ייתן אל ליבו ויעמיק וירחיב ומחשבתו מחשבות טהורות,

עד שיתלהב ליבו ברשפה שלהבת אהבת הבורא.

ונכתוב עוד מזה בעזרת השם בערך השמחה,

אין שם כי אהבה ושמחה הם דבר משותף ואחד הוא.

ויש מן אהבה אחרת הבאה מצד השכל,

והיא נקראת אהבת הרוממות,

כי מי שיש בו שכל טוב שמכיר מעלת האיש השלם

וליבו חפץ בשלמות אוהב את השלמות של האיש, אהבה עזה.

אדם רואה איזה צדיק, מושלם,

מידות, מעשים טובים, תורה, הוא אוהב להידבק בו, למה הוא רואה מושלמות?

אז אני אוהב את המושלמות, זה אהבת המושלמות.

זה אהבה שהיא מגיעה מצד הרוממות, מצד השכל.

ועל אחת כמה וכמה שיש לאהוב את הבורא יתברך שהוא השלם האמיתי בכל מיני שלמות בתכלית השלמות.

אבל אהבה זו לא ייתכן אלא בדומים,

שחפץ בטוב והולך בדרך טובים.

ולכן כל מה שירבה האדם לעסוק בתורה ולקיים מצוותיו יתברך,

כאשר הוא יתברך מקיימים לפי שפיקודי ה' ישרים,

וילך בדרכיו יתברך,

כך תתרבה אהבתו אליו על שלמותו.

וכל אשר ידיו תרפנה מן התורה ומן המצוות, כך יהיה נסוג אחור מאהבת הבורא,

אם מצד שאין לו דמיון עם הבורא.

ועוד שעוונותיו הן-הן המסכים המבדילים בינו לבין אביו,

שבשמיים,

והם המקטרגים והמסטינים שמערבבין את מוחו ברבות המחשבות,

עד שלא יזכור או לא יוכל להתמיד במחשבתו באהבת הבורא.

אז אם אדם מקיים את המצוות כמו שצריך,

הוא זוכה שיקוים בו פיקודי ה' ישרים וסמכי לב.

ממילא הוא זוכה על ידי השמחה הזאת לאהבה האמיתית שהיא באה מצד השכל והרוממות, והוא זוכה לעשות את רצונו של ה' יתברך,

ואין שום מסך שיבדיל בינו לבין בורא עולם.

אבל לעומת זה, אם חס ושלום הוא דבק בעבירות,

ממילא אין לו שום קשר בינו לבין בורא עולם. יש איזה מסך שמפריד

בינו לבין בורא עולם, וממילא מה קורה? באים כל המקטרגים והמסטינים, מתחילים לבלבל אותו.

לא, אתה לא שווה כלום, מתחילים לייאש אותו.

אתה לא מצליח ללמוד, אתה לא מבין את התוספות, לא הבנת רשי,

לא תבין את פרו, תבין על מוני, אתה לא יודע מה רוצים ממך. ממילא אדם נכנס, חס ושלום,

למחשבות לא טובות, עקרונות,

הוא אומר, תשמע לי לדבוק בדרך הישרה,

אני אחפש לי איזה דרך אחרת,

שם אני אמצא את הפתרון. הכי טוב ככה, הכל יהיה

על הצד הטוב ביותר.

ומאחר דאנן יתמה דייתמה, דלונו מאוד והרבינו טומאה ואשמה,

והחטאותינו מונים הטוב ממנו, ואין אנו יכולים לכוון דעתנו ליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא.

והנה כי כן טוב לגבר שיקבע עתים לקרוא מדי יום ביום,

או לפחות כפעם בפעם בספרים המזכירים היראה ואהבה וכדומה,

כגון בספר הקדוש ראשית חוכמה,

בספר החסיד שלה וספר חובת הלבבות וספר הברית וכדומה.

ובדברינו אלה אולי יש תקווה לקיים הם מקצת ליראה ולאהבה.

כדי להגיע ליראה ולאהבה אדם צריך להידבק הרבה בספרי המוסר כדי לדעת בדיוק מה זה יראה ומה זה אהבה אמיתית.

כי היראה היא חלק הנמשך מן אהבה.

כי לפי רוב האהבה,

אם מפני הטובות שקיבל ממנו ואם מפני רוממות ושלמותו,

כך יראה מלעבור על רצונו ולהכיסו ולצערו.

אם אדם לא יודע, לא למד את זה, אז הוא לא יודע מה בכלל הקדוש ברוך הוא רוצה ממנו, אז הוא חושב שהוא עושה טוב.

מה, אני צריך להתפלל? מי עכשיו צריך להתפלל?

גם אם אני לא מתפלל, איך אומרים החילונים ברחוב?

העיקר הלב, הלב, אני יהודי טוב, אני יהודי טוב.

מה יהודי טוב?

אם את הלב שלך אתה לא מכניע לקדוש ברוך הוא, אתה לא מבין מה זה יראה,

אתה לא מבין מה זה אהבה אמיתית, מה זה שווה הלב.

הלב שלך יכול להיות אבן,

ואתה בכלל לא אוהב את הקדוש ברוך הוא, ואתה חושב שאתה אוהב את הקדוש ברוך הוא, אתה חושב שאתה עושה רצונו.

כן, אני נותן צדקה לפלוני. מה, יש מישהו יותר טוב ממני?

אתה יודע איזה סכום דרמתי.

אז מה אם דרמת סכום?

מה זה אומר? שאתה מושלם?

גם בלי שאתה תיתן את זה, אתה חייב לתת את זה.

אבל לאהוב את הקדוש ברוך הוא ולירא את הקדוש ברוך הוא זה כבר דברים שונים.

זה שני דברים שהאדם מחויב לדעת אותם, אם לא תלמד אותם, איך תדע אותם.

אם לא תדבק בתורתו של הקדוש ברוך הוא, איך אתה אוהב אותו.

הרי התורה של הקדוש ברוך הוא זה אהבה אמיתית,

וההוכחה שאת התקעת דורות קודם לבריאת העולם התורה הייתה קיימת.

אז זאת אומרת שכן הקדוש ברוך הוא רוצה שנלמד את התורה,

הוא לא רוצה שנניח אותה בצד.

אתמול ראינו בשיעור, בשבת, בפרק אדי רבי אליעזר,

הוא כותב שם באחד מן הימים,

כמדומני יום שלישי או רביעי.

הקדוש ברוך הוא, שברא את העולם יחד עם ה...

אני חושב שזה שלישי.

ברא את העולם יחד עם השמש ואת הירח,

הוא ברא תכונה מאוד טובה בשמש.

מה התכונה הטובה בשמש?

הקרניים שלה כלפי העולם מאירים בחום.

כלפי הצד השני יש, כן, מסך של פרוכת,

פרוכת,

שהוא עשוי מברד.

והמסך הזה מבדיל בין מים למים.

בין מים עליונים,

דהיינו המים שלנו, לבין מים,

סליחה, מים עליונים של הקדוש ברוך הוא,

לבין המים התחתונים.

השמש, יש לה תכונה, היא הרי מסתובבת 365 יום בשנה,

כמו שאנחנו רואים בפיתום הקטורת.

הקרניים מצד אחד הם מאירים לכיוון הברד, והם לא עושים את המסך הברד הזה,

הם אף פעם לא עושים אותו נמס.

ולעומת זה, מהצד השני, שמאירים לפה, מה השמש עושה?

היא עושה חום.

בחורף היא מתהפכת לצד השני.

הקרניים של הברד,

עושים את ה... השמש מאירה עם הקרניים של הברד לפה, אז אנחנו מרגישים, איך אומרים?

את הקרירות הנעימה הזאת, לא יותר מדי קר.

ובצד השני, מה היא עושה? היא מפעילה את הקרניים שלה כלפי מה?

כלפי מסך הברד.

מה קורה?

היא גורמת למסך הברד

להיות

כעין מופשר.

כעין מופשר, מה קורה איתו? מתחיל לרדת גשם לעולם.

זאת אומרת, השמש,

שהיא

אחד מהאותות שהקדוש ברוך הוא שם בעולם, והיא השליחה הנאמנה של הקדוש ברוך הוא,

היא עושה פעולה

כפי שהקדוש ברוך הוא ציווה וקיים.

אז אמרתי להם שמה שהמדענים אומרים שהברק כתוצאה ממה נהיה ברקים ורעמים, התנגשות של כל מיני עננים ועניינים.

אז שם המפירקא דרבי אליעזר אומר מה פתאום, בכלל לא ככה.

בכלל לא מזה נהיה את הברקים ואת הרעמים,

נהיה בכלל ממשהו אחר.

הברקים והרעמים נהיה ברצונו של השם יתברך.

הקדוש ברוך הוא קבע באותו רגע יהיה ברקים ורעמים,

זה מה שגורם.

ממה?

יש שם בשמיים גלגל.

גלי המרכבה העליונה.

ואותם הגלגלים בחורף הם נשחקים זה בזה,

והם גורמים את האורות ואת הברקים ואת הרעמים שיש.

דבר פלא,

אנחנו עד היום חשבנו, למדנו בשיעור טבע,

ענן וענן נפגשים,

המים התאדו, עלו למעלה, זה גורם את הגשם, זה עושה את האורות, זה פה, זה שם.

מה זה ענן? אתה רואה כל היום את העננים נפגשים, למה בקיץ זה לא עושה אורות?

למה זה לא עושה רעש?

גלגלי המרכבה העליונה,

תראו כמה התורה הקדושה היא אמת.

אז אם היינו ממשיכים ללמוד דרך הטבע והמדע,

אף פעם לא היינו מגיעים לאמת שבתורה.

אבל כשעומדים פרקי דרך רבי אליעזר,

מגיעים לאמת שבתורה.

בדיוק לדעת את כל החשבונות והכול.

אז זה מה שהקדוש ברוך הוא דורש מבשר ודם, תלמד את התורה.

זה מה שאני נתתי, על פי זה בראתי את העולם,

על פי זה בראתי את כל הדברים העליונים והתחתונים.

גם חפץ שאתה תלמד את זה. איך תדע את כל זה?

איך תאהב את הקדוש ברוך הוא אם את הספר שלו אתה לא פותח ללמוד?

אז האלף בית שאדם יעשה זה קודם כל לפתוח את הספר של בורא העולם.

כדי ללמוד, לדעת מה בורא העולם רוצה, ממילא הוא יגיע ליראה ולאהבה אמיתית.

ומתוך מחשבת האהבה

יהא נמשך מחמתו מחשב את היראה,

ויכול האדם לעורר את האהבה ואת היראה מכל דבר גשמי וכדומה,

כגון אם אוכל או שותה או דבר שערב לחיכו

ותתענג בדשא נפשו בטיולים ובשמיעת קול ערב

והרווחת מעות שעולה על גביהן וכדומה, ייתן אל ליבו. אם כך אני אוהב את הדבר הזה, שהוא כלב ועבד,

ועבד הבל וריק.

כמה זמן הוא נהנה מהטיול?

אני כל הזמן אומר לאנשים,

הלכת לבית מלון, נו,

וללכת לבית מלון עם הרב זה שווה פיקרן, וכמה ללכת לבית מלון, לא יודע מה,

אפילו לטוס לחוץ לארץ, בלי טעם ובלי ריח.

שילמת 1,600 שקל,

חצי פנסיון, בקושי אכלת,

כל היום היית גשמי, ישנת,

מה הלכת? כמה אתה יכול ללכת לבריכה?

כמה אתה יכול ללכת בסאונה? כמה בג'קוזי?

ואללה, יש לך שבת, תשתבח שימועים עם הרב,

תורה ותורה ותורה ותפילה בנס, ועוד שיעור ועוד שיעור, וסעודת שבת,

בהכשר הכי מהודא, הכי טוב. אה,

אין יותר שבת נפלאה מזה.

וזה אדם חוזר עם כוחות נפש אחרים.

לעומת זה, הוא הלך לשם, חוזר עייף.

זה מה שתמיד אני אומר לאנשים. הלכת לבית מנוע בשביל מה?

בשביל לנוח, אז למה חזרת עייף?

למה חזרת עייף? אם הלכת לנוח, למה אתה חוזר עייף?

תנוח בבית.

אתה חושב שאתה צריך לשלם 1,600 שקל?

בלי תועלת?

כשאתה הולך למקום רוחני, שכולו רוחניות, כולו עבודת השם,

אז אתה חוזר עם הרבה כוחות אחרים. אז אתה לא חוזר עייף, אתה חוזר עם רענן, עם הרבה כוחות.

אבל אתה הולך לגשמיות, אתה חוזר עייף.

אז איבדת את הכסף שלך לגשמיות ולא יצאה לך מזה שום תועלת. חזרת יותר עייף ממה שהיית.

ולכן,

אדם ייתן אל ליבו,

אם כך אני אוהב זה הדבר שהוא כלה ועבד הבל וריק,

אשר בן לילה היה ובן לילה עבד.

על אחת כמה וכמה שיש לי לאהוב את הבורא שהוא מקור כל האהבות ותענוגים וממנו תוצאות חיים וכל התענוגים,

ויבריח דעתו מאהבת הדבר הגשמי וידבק באהבת קונו ואמור יאמר העבד,

אהבתי את אדוני,

מה יפית ומה נאמת אהבה בתענוגים?

וכן, כשיראה ויפחד מאיזה סיבה מסיבות מקרה הזמן, ייתן אל ליבו ויאמר, מה לראו מדבר זה אשר להבל דמה?

ויותר טוב לי אם מת האלוקים אני ירא,

ותקף יחליפנו וימיר אותו רע בטוב,

ויקבל שכר טוב ומצה כדי גאילותו.

וכשם שאמרנו שהשגת אהבה ואהירה הכל לפי רוב המעשה ולפי רוב הלימוד בתורה ובספרי המוסר,

כך לפי רוב אהבה ואהירה היא הרבה אהבת התורה והמצוות, כי אהבה ניכרת בעשות רצון אהובו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו.

לא מספיק שאדם אוהב

את השני בכל לב,

אם הוא לא אוהב באמת בנפשו או במאודו,

זה לא נקרא אהבה אמיתית.

דרגת אהבה אמיתית זה לחבר את שלושת הדרגות ולקיים אותן יחד,

לב,

נפש ומאודו.

ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ולפי זה רוב האהבה מטריח אדם את עצמו אפילו בטרחה גדולה.

ויתה שכמו לסבול עול כבד ימים רבים,

ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו את בוראו,

כמו שעושה על אהבת הממון ושאר האבות.

חודש שלם אדם מוסר את הנפש שלו בשביל להביא משכורת זועמה של חמשת אלפים שקל.

ופה בשבוע

אדם לומד, מהבוקר עד הערב

מקבל חמשת אלפים שקל מהרב.

מה יותר טוב?

ללמוד או לעבוד קשה.

ולפעמים הוא עובד בשמש,

לפעמים לא מרוצים מהעבודה שלו,

ולפעמים כועסים עליו, ולפעמים הוא בא עם פרצוף חמוץ הביתה.

ופה הוא כל היום שמח, השתבח שם בורא העולם.

סוף השבוע, לא סוף החודש, סוף השבוע הוא מקבל את הצ'ק. אה,

איזה שמחה.

שבוע של עמל תורה.

ודיו לאדם שיאהב את התורה והמצוות כאהבת הממון

ואהבת אשתו ובניו וכדומה, והלוואי תהיה כהנת כפונדקאית,

ובזה ייבדא אפור אם הגיע למדרגת אוהב את בוראו,

כאשר יהיה שש על אמרתו כמוצא שלל רב,

ויקפיד על עיבוד הזמן אפילו רגע מבלי לעסוק בתורה ובמצוות, כאשר יוכל יותר מאשר מקפיד על אהבת

או על אבידת הון עתק.

כי יקריי מפנינים וכל חפצים לא ישבו בה.

ובאמת אמרו, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.

אם אדם עוזב את חיי העולה הבא ועוסק בחיי שער, אוי ואבוי לו.

שאין לך עילבון גדול מזה ממי שיכול להרוויח רווח גדול,

להרוויח רווח גדול ולעשות נחת רוח ליוצרו, ואינו חושש.

טוב, לא נורא, נו, הקדוש ברוך הוא ימתין לי.

ואם עוסק בשחוק ושיחה בטלה, עליו הכתוב אומר, אותי עזבו מקור מים חיים,

לחצוב להם בורות נשברים.

והשרה אדם שומע להיות מחשב שכר מצווה שעושה בה נחת רוח ליוצרו.

כי יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.

וביותר צריך להזדרז במקום שיש חסרון כיס,

שלא יהיה אוהב את הכסף יותר מאהבת הבורא.

וכל המניח עבודת בוראו מעסוק בתורה, אין או בשום מצווה באה לידו, מפני סיבת דבר מה?

סיבת דבר מה?

נמצא שאוהב אותו הדבר יותר מן הבורא.

אז הוא הכופר הכי גדול.

אם הוא אוהב את הממון יותר מבורא עולם,

כופר.

וכדי ביזיון וקצף,

ובכל מה שעוסק מענייני העולם הזה יחשוב על תכלית שעוסק באותו דבר,

כדי שיהיה לו עזר לעבודת האל יתברך שמו.

וכל מעשיו יהיו לשם שמיים על דרך הכתוב בכל דרכיך דאהו,

והוא יישר אורחותיך.

וזה כלל גדול בתורה,

כי מתוך כך לא יצא מן השורה וישקול בפלס כל מעשיו במידה ובמשקל ובמסורה,

ונמצא שכל ימיו רק עסוק על התורה.

פעם הסברנו איך אדם יכול לקום בבוקר,

להתעסק בגשמיות, וכל היום יעלה לו כאילו יתעסק ברוחניות.

אז אמרנו, אם אדם קם בבוקר, יתפלל,

כדי שמה? שהקדוש ברוך הוא

ייתן לו בעזרת השם סייעתא דשמיא לאותו היום, יוכל לעסוק בתורה, יוכל לפרנס את המשפחה שלו,

מקיים מצוות אהבת השם.

לאחר מכן הוא בא לאכול ארוחת בוקר.

למה הוא אוכל את ארוחת בוקר? אז הוא יחשוב, אני אוכל את ארוחת בוקר כדי שיהיה לי כוח

לעסוק בתורה, כדי שיהיה לי כוח לגמול חסד עם בני ביתי, להביא את הפרנסה לבית,

כי אין מצווה.

הלך לעבודה, כדי שמה?

כדי שיהיה לו כסף לתמוך בילדים שלו,

בבנות שלו, שילכו למוסדות של תורה,

ללמוד דרך ארץ, מוסר, תורה, כי אין מצווה.

חזר הביתה, הולך לשיעור,

כדי שמה? שיהיה לו כוח לעבודת השם. הוא עוסק בתורה, לחיות את הנפש שלו, הרוחנית.

הולך לאכול ארוחת צהריים, אותו דבר. חושב על שיהיה לו כוח לעבוד השם, להתפלל.

זאת אומרת, כל היום הוא נמצא במחשבה של תורה ותפילה וקדושה וקדושה, ומעלה עליו, כתוב, אפילו שהוא התעסק בגשמיות, אפילו שהוא עבד, זה גשמיות, זה לא תורה. הוא יכל בזמן הזה ללמוד תורה,

אבל הוא רק חשב

את המחשבה הטובה,

והוא מצרף מחשבה טובה למעשה, עולה לו השכר כאילו שישב כל היום ועסק ברוחניות, כאילו שישב כל היום ועסק בתורה. למה?

כי הוא תמיד חושב מחשבה טובה

ועוסק בדברים הטובים.

ולכן נמצא שכל ימיו רק עסוק על התורה,

שום דבר אחר הוא לא עושה רק תורה.

ויש הרבה מיני אהבות שמוטלות על האדם, וכולן נמשכות מאהבה אחת.

לולא אהבת הבורא אדם לא היה לו שיג ושיח, מה זה אהבת חבר,

מה זה אהבת איש ואישה,

מה זה אהבה לתורה.

הכל בא מאהבה אחת, ששורש האהבות היא אהבת הבורא יתברך.

וזה יצא ראשונה ולאחריה.

עכשיו פה מביא הרב מעשה שהיה.

איש מופלא היה צדיק הגאון הנודע רבי משה פרדו.

זכר צדיק וקדוש לברכה מקים עולה של תורה במלוא מובן המילה.

רבי מוישה היה יהודי ירא שמיים בתכלית ומזכה את הרבים,

תחילת דרכו הייתה עוסק במסחר לפרנסתו,

ועשה את תורתו קבע ומלאכתו ארעי.

עסק במשא ומתן באמונה,

אינו הייתה רחבה בהצלחת זולתו,

ואף סייע רבות למתחריו, הוא היה עוסק בענף הטקסטיל.

יהודי, כמו שניתן לומר, לאות ולמופת.

היה דואג לכולם, לא כמו היום, אחד,

אה,

עזוב אותך, אל תקנה ממנו.

שם הסחורה לא טובה, בוא תקנה ממני. ההוא סיני שלי זה מטורקיה.

תקנה ממנו, הסחורה שלו יותר טובה.

היה דואג לאנשים אחרים.

ובגיל הרב...

האם גיל בו אנשים מפסיקים כבר לתכנן את החיים שלהם?

כבר מרגישים שהם מגיעים לקראת החשבון האמיתי, עריכת החשבון. הם שוקים בשגרת ימיהם וקוטפים את פירות השקעתם.

בגיל זה קם רב מוישה ובהתעוררות אדירה סחף אחריו את כל ידידיו למסחר

ונטש את מסחרו ופנה להקמת עולם התורה.

אמר, נגמר הסיפור, ארבעים שנה עבדנו, עכשיו הגיע הזמן, מה לעשות?

במקום לשבת שהעסק ידפוק והוא יספור את השטרות,

הוא אמר, עכשיו אנחנו יכולים לספור את הדפים בגמרא.

הולכים לפתוח ישיבה.

בני עדות המזרח הגיעו לארץ בהמוניהם, הם שכנו בערי השדה ללא שהיו בידיהם כלים לחנך את יוצא חלציהם בדרך ישראל צבא.

ובדרך בה חונכו בארצות מוצאם, אז החלה פריקת העול, הדור הצעיר נטש את דרך אבותיו,

הוא פנה לאפיקים צריכים ללא דרך

מוצא וללא תכלית.

נגע החילוניות פגעה במרבית המשפחות מבני עדות המזרח,

ובד בבד הפשע גאה בעדות יקרות הללו.

בארצות מוצאם לא העזו מאז מאן דהוא להפר מצוות,

וכאן בארץ הקודש,

באין מורי הדרך ובאין מוסדות המתאימים,

התנגש חזונם של מייסדי הציונות ומקימי המדינה, וכי שמהרה נמצא הגנב העברי הראשון.

הם התחילו לסור מהדרך האמיתית.

רב מוישה, בהתעוררות שבאה לו על ידי הצדיק רב אליעזר בן דוד שליטא, שהסב את תשומת ליבו למצב הנורא,

התגבר כארי והחל בהקמת מוסדות

אורח חיים לבנות בעיר התורה בני ברק. הנה פה, קרוב אלינו.

משש בנות בדירה שכורה הגיע רב מוישה לקריה מפוארת, ובה בניינים מהודרים ורחבי ידיים לרוב.

בו בזמן הוא גם סייע בידי ישיבת פורת יוסף בירושלים בגיוס תרומות ותורמים.

רב מוישה עודד רבנים צעירים להקים ישיבות קטנות וגדולות לבני עדות המזרח,

לא רק עודד ויזם,

אלא אף ליווה את המוסדות הללו ברוחניות ובגשמיות.

כישיבות תפארת משה, שערי תשובה וחיים, אור דוד,

נווה ארץ, תלמוד תורה תפארת טבריה, בית שמעיה ועוד ועוד, רשימה לאין סוף.

ולא לחינם גדולי הדור חלקו לו כבוד.

ומרן הסטייפלר זכר זכותו להגן עלינו התבטא כלפיו ואמר כדאי לראות בעלמה הדן.

כי בעולם האמת מי יודע אם נזכה לראות אותו במדרגתו הגבוהה.

התבטאות נדירה כזו על אדם נדיר שלא הסתפק בעשיית מצוות וחסן ובלימוד התורה לעצמו.

כל אימת שנתקל רב מוישה בקשיים והוא נתקל בכך פעמים רבות,

רגיל היה לומר מעולם לא חשבתי על כבודי.

השאלה היחידה האם זה לכבוד שמיים או לא.

אם נתקעתי עכשיו האם זה באמת חשבתי על הכבוד שלי שיגידו שאני עשיתי או שזה באמת לכבוד שמיים.

חברו הטוב הצדיק הרב משה הלל עלה לבקרו ומצאו באפיסת כוחות.

הוא רצה לעודד את רוחו ואמר כבודו יצר יש מאין פעולתכם בארץ לא זרועה והפכתם אותה למעצמה תורנית אשריכם ואשרי חלקכם.

ככה הוא עודד אותו.

רב מוישה נזכר באמת בארץ לא זרועה. הוא נזכר בביזיונות אותם ספג כשרצה להקים מוסדות תורה.

עוגמת נפש רבה הייתה נחלתו והיו ימים רבים שהוא כיתת את רגליו מנדיב לנדיב בארץ ובעולם.

בתקופה שאיש לא הכיר אותו רבים חשבו אותו לבן אדם תימהוני.

באומרם איך תקים מוסדות תורה בארץ ישראל? מה אתה מדבר שטויות?

בזמן שהשלטון היה צר במקומות הללו

וחלקם חשבו אותו אולי הוא נוכל שמגייס תרומות בתואנת שווא.

כל הצלחה באה לאחר מפחי נפש רבים.

היודע אתה רב דוד מה החזיק אותי בימים הקשים ההם? אמר

הפסוק שהזכרת אבל בתחילתו זכרתי לך חסד נעורייך

לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

לא הארץ אלא הלא זרועה מנחם אותי.

הלכתך אחריי

למען רבות כבוד שמיים כדי להציל נפשות ולחנך את הנערים והנערות לאמונה ולמצוות

על מנת שיקימו בתים נאמנים להשם ולתורתו.

לשם כך הייתי מוכן להפוך מסוחר עמיד

לבעל חוב המחזר על הפתחים ולמטרה אחת כדי לכתך אחריי.

רק כך יהיה ניתן להחזיק מעמד איפה? בארץ לא זרועה.

כי אהבת השם היא אהבה שהביאה אותו לפעול כה רבות ונצורות.

בימיו האחרונים הכרת הטוב על פעולו הרב למען עולם

התורה הביא את רבי שמעון להתמסר לרבי מוישה.

הוא נטש את כל עיסוקיו הרבים ואת משפחתו וליווה את רבי מוישה בימיו האחרונים.

כל זאת לאחר שבכל השנים רבי מוישה היה מרותק למיתתו

ורבי שמעון היה מבקרו מספר פעמים ביום.

הוא שהה במחיצתו בשבת האחרונה לחייו.

אז היה מצבו אנוש.

הוא התקשה לנשום והובהל לבית החולים.

רבי מוישה ביקש מרבי שמעון שיאמר לו רעיונות על פרשת השבוע.

גם במצבו הקשה לו חדל מלבקש תורה ויראה.

ולפני פטירתו פנה רבי מוישה אל רבי שמעון ואמר לו כבר התוודעתי במה אוכל לנצל את הדקות האחרונות.

אמר לו רבי שמעון חשוב במצוות עשה של אהבת השם יתברך.

אמר לו רבי מוישה אני אוהב אותו, כל כך אוהב אותו.

עד שנשמתו הגדולה והטהורה נסתלקה במילים אני אוהב אותו.

ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונערות לא ישטפוה.

וכמה נאה וכמה יאה סיום מסכת חיים נפלאה שכזאת שמורשתה

ממשיכה ומפיכה לאדם רם מעלה שעשה הכל לשם שמיים.

אהבת השם פעפעה בלבו הטהור שהנחיל אהבה זו לאלפים ורבבות.

ודורנו זה חב את חייו הרוחניים לאיש כה אציל.

זה ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.