הרב אבנר עוזרי 10-06-14

- - - לא מוגה! - - - 

כל מילה של לימוד זה המון,

אז בדקה

אפשר לדבר המון מילים.

אם הייתי זורק עכשיו יהלומים, כמה קפיצות היו פה, אה?

כמה מריבות היו פה.

זה מה שצריך לדעת, שזה יהלומים.

כן, אפשר להתחיל?

סימן שמ״ה,

אנחנו הגענו לסעיף ד', הלכה ד',

אבל קודם אני חייב לסיים לבאר את סעיף ב',

משום שהסתפקנו

מה הכוונה של דברי הרמון שם בסעיף ב'.

בגוף ההלכה נזכר

שמה זה רשות היחיד?

אם ישנן מחיצות

בגובה עשרה טפחים,

והמחיצות הללו מקיפות חלל של ד' על ד'

טפחים.

אם המחיצות הללו מקיפות חלל של ד' על ד' טפחים,

המקום הזה מוגדר כרשות היחיד.

ישנן דעות, הוא מביא הרמה, ישנה דעה

שצריך שיהיה

גם את החלק של האלכסון של ד' על ד'.

ולא הבנו מה פירוש. בכל ד' על ד' יש אלכסון של ד' על ד'.

הלוא כמו שדיברנו בעבר,

כאשר יש לנו ריבוע של אמה על אמה,

החלק האלכסוני, הקו האלכסוני שבאותו ריבוע,

הוא גדול יותר ב-40% מאשר

כל צלע בריבוע.

הריבוע מורכב מארבע הצלעות שוות.

אז נאמר שמדובר פה בריבוע של אמה על אמה.

אז כמה, אם כן, יש לנו באלכסון של הריבוע הזה?

1.4. מובן?

כלומר, 40%. בלשון הגמרא זה נקרא ת'רחומשה.

שני חומשים מתוך

שלם זה יוצא 40%.

מה זה למה לא חצי? זוהי המציאות,

שבדקו וגילו שכאשר ישנו ריבוע,

אז האלכסון שלו הוא גדול יותר מהצלע ב-40%.

זה הכול.

ממילא, מאחר שיש כאן,

האלכסון של ריבוע הוא בשני חומשים יותר,

אז צריך שהחלל הזה יהיה,

כך ראיתי שמבארים,

אם זה ד' טפחים על ד' טפחים, אז יוצא שהאלכסון של ד' טפחים, כמה זה?

5.6. מסכימים איתי או לא?

אם ישנו ריבוע של ד' על ד' טפחים,

כמה אם כן הוא האלכסון של אותו ריבוע?

5.6. הדעה הזאת סוברת שצריך שיהיה 5.6,

הן בשתי והן בערב.

לא מספיק שיהיה 4 בלבד,

אלא

קו של 5.6 בתוך החלל,

שהוא השתי,

וקו דומה של 5.6,

שהוא הערב.

אתם מבינים מה אני אומר?

זה ריבוע של 5.6. בדיוק.

רק מה, למה אני אומר שציב הערב לא ריבוע של 5.6?

בגלל שמספיק עיגול.

לכן אני אומר, די שהעיגול יהיה אפשרות לעשות בו 5.6. אתה מבין?

אבל צריך שיהיה את החלק הזה לפחות,

שתוכל משני הצדדים, הן מדרום לצפון, הן מדרום לצפון והן ממזרח למערב,

להעביר קו של 5.6,

בדיוק.

כך לפי השיטה הזו.

אני אחזור שוב.

כדי שיהיה המקום נחשב כרשות האחיד,

דעת מרן וכמעט כל הפוסקים, חוץ מדעת יחיד,

סוברים שמספיק ריבוע של ד' על ד' טפחים.

אם אתה בודק שבתוך החלל יש

ריבוע של ד' על ד',

זה מספיק כדי להגדיר את המקום כרשות האחיד.

מדאורייתא ומדרבנן, מה שאתה לא רוצה.

זה רשות האחיד.

מה?

אה, גובה.

איך זה אומר דאורייתא.

כן, ודאי.

המחיצות צריכות להיות בגובה עשרה.

והמחיצות הללו צריכות להקיף חלל שהוא באורך ורוחב של ד' על ד' טפחים.

אבל לפי הדעה הזו שמביאה הרמה,

צריך יותר.

כמה צריך?

צריך שתוכל למשוך קו ממזרח למערב ומצפון לדרום, 5.6. מהיכן לקחתי את זה?

התמוננתי היום בבוקר, ראיתי שער הציון כותב את זה.

ככה הוא מבאר.

יש במשנה ברורה למטה שער הציון.

אתם רואים? תראו בבקשה,

זה יכול לעזור לכם.

אתם רואים? באותו עמוד,

עמוד קו צדק ו, יש למטה שער הציון.

באות ו,

אתם רואים שם אות ו בסוגריים,

הוא בא לבאר את הדעה הזו שמזכיר הרמה.

זה אומר, היינו, חמישה טפחים ושלושה חומשי טפח,

על חמישה טפחים ושלושה חומשי טפח,

ובעיגול סאגי.

מה הפרש בעיגול סאגי?

לא צריך שיהיה ממש ריבוע של חמישה,

חמש נקודה שש על חמש נקודה שש,

אלא די שיהיה עיגול כזה שתוכל למתוח מכל צד חמש נקודה שש.

אבל הוא לא יצביע לך לגבי העברת שערות על ארבע?

לא.

איזה נגד גמרא?

איזה נגד גמרא?

אז הוא מסביר שמה שכתוב ארבע, הכוונה כולל האלכסון של ארבע. זה רק לתת לך דוגמה מהו רשות היחיד.

רשות היחיד זה החלק האלכסוני של ריבוע של ד' על ד'.

כך צריך להיות החלל.

אמנם, אמנם זו דעת יחיד,

ולהלכה נדחתה הדעה הזו לגמרי,

כך מביא המשנה ברורה,

גם הלבוש וגם האליעור רבה וגם הגאון מווילנה.

כולם מסכימים.

אין, לא צריך לאחוז כדעה הזו אפילו בתור ספק.

ממילא,

ממילא, לכל הדעות, די בריבוע של ד' על ד' טפחים.

אם ישנן שאלות, אני ממתין חצי דקה. אם לא, אני ממשיך.

הדברים מובנים.

עכשיו נגיע לסעיף ד', שאותו התחלנו אתמול.

חורים שבקוטלי רשות היחיד,

שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד.

כלומר, יש לאדם, אדם גר באיזשהו בית, על חצר.

החצר הזו מוקפת במחיצות.

וישנם, בחומה המקפת את החצר,

יש חורים.

והחורים האלה, כלפי רשות היחיד, פירושו שיש להם פתח לצד רשות היחיד. כלומר, הדייר,

או אותו אחד שנמצא בחצר, יכול להניח או להשתמש בחור הזה,

להניח שם את חפציו.

מובן.

הדברים מובנים.

אז איזה דין יש לחור הזה?

רשות היחיד.

ממילא, גם אם יבוא מישהו,

בהלכה, אנחנו נראה אחר כך,

שכשאתה בא להגדיר את החור כרשות היחיד,

זה לאו דווקא חור שהפתח לבד הוא מרשות היחיד,

אלא גם אם יש פתח מעבר לעבר. כלומר, החור הוא עד הסוף.

שיש לו פתח לחור הזה גם מצד רשות הרבים.

גם אז הוא נקרא חור רשות היחיד.

כי עצם הדבר שאפשר להשתמש בו מצד רשות היחיד,

זה מגדיר את החור כרשות היחיד.

ואשר על כן,

אם יבוא אדם שהוא מרשות הרבים

וייקח חפץ שנמצא שם, ברשות הרבים, ויניח אותו באותו חור,

זה נקרא שהוא יכניס מרשות הרבים לרשות היחיד.

מובן.

הלאה.

אומר הרמה,

ואם הם כלפי חוץ

ואינם עוברים כלפי פנים,

נידונים לפי גובהן ורוחבן.

מה יהיה הדין,

אבל אם יש חור בחומה,

והחור הזה אין לו פתח לרשות היחיד.

אלא לאחד?

רק כלפי חוץ.

כן?

הוא מדגיש, הרמה מדגיש.

אם הם כלפי חוץ, זה לא נכון.

שאינם עוברים כלפי רשות האחיד.

כאשר הוא בא להגדיר את חור הרשות האחיד, מה הוא אמר?

מספיק שיש פתח מצד רשות האחיד,

זה כבר מגדיר את החור כרשות האחיד, הגם שהפתח הזה הוא מעבר לעבר, עד הקצה השני של רשות הרבים.

זה לא מפריע להגדיר אותו כחור הרשות האחיד.

אבל אם זה הפוך,

כאשר באים אנו להגדיר חור שהוא לא נקרא חור הרשות האחיד, מה זה?

דווקא חור כזה שאין לו פתח מצד פנים,

אלא כל הפתח שאפשר להשתמש בו זה רק בחוץ,

דרך רשות הרבים.

אז איזה דין יש לחור הזה?

האם נאמר שמאחר שהוא נמצא,

פונה לצד רשות הרבים, דינו כרשות הרבים,

או לא?

אז למעשה אני אגיד לכם את האמת, בהלכה,

בגמרא מובא שזה מחלוקת אביי ורבא.

בחורי רשות היחיד, כולם מודים שזה רשות היחיד.

חורי רשות הרבים, אביי סובר כרשות הרבים,

רבא סובר לא.

להלכה פוסקים שחורי רשות הרבים אינם כרשות הרבי.

אז מה כן?

אומר רמה, נידונים לפי גובהן ורוחבן.

אם הם בגובה עשרה,

כן?

מהקרקע.

מהקרקע רשות הרבים.

ויש בהם רוחב ד' על ד',

אז נותנים להם איזושהי הגדרה.

אם זה פחות,

אנחנו נראה בהמשך את כל ההסבר בתוך המשנה הברורה.

אבל זה כבר לא, זה לא אומר שבגלל שזה פתוח כלפי רשות הרבים, אז זה כבר יגידו כלפי רשות הרבים, לא.

אלא צריך לאמוד את הגובה ואת האורך ורוחב של החור.

נראה עכשיו בבקשה יחד איתכם את

המשנה הברורה.

שכלפי רשות היחיד,

רוצה לומר,

אפילו אם פונים, אני קורא יחד איתכם בסעיף קטן,

משנה ברורה, סעיף קטן, אתם איתי?

רוצה לומר, כלומר כוונת המרן לומר כך,

אפילו אם פונים גם לרשות הרבים,

גם אם החור הזה שיש לו פתח לצד רשות היחיד,

יש לו פתח גם כלפי רשות הרבים,

אבל כיוון שהחור הוא מעבר לעבר,

ונכנס גם כלפי רשות היחיד, דינם כרשות היחיד.

ועל כן,

אסור להוציא איזה דבר שמונח על החור לרשות הרבים,

או לכרמלית הסמוך לו.

אם יש חפץ בחור,

אז אסור להוציא אותו לרשות הרבים או לכרמלית.

כמו שאסור להוציא מרשות היחיד לכרמלית או לרשות הרבים.

ואם נכניס מרשות הרבים לתוכו, חייב.

מובן.

כי זה נקרא שהוא מכניס מרשות הרבים, לאן? לרשות היחיד.

עם החור הזה, יש לו פתח לרשות היחיד.

והינה דעת התוספות,

דלית החיוב האלה, אם כן היה החור ארבעה על ארבעה טפחים.

כלומר,

יש מחלוקת ראשונית, מה שאתה אומר, חורש הוא ברשות היחיד, הוא רשות היחיד.

האם צריך שיהיה לו איזשהו שיעור של אורך ורוחב מסוים,

או שזה כבר לא משנה.

אז דעת התוספות,

שרק אם יש אפשרות להשתמש בו ברווח,

שזה ארבעה על ארבעה טפחים,

אז זה מוגדר כרשות היחיד.

אז ניחא תשמישתן, נוח להשתמש שם,

אבל אם זה פחות מארבעה על ארבעה,

זה יהיה מקור פטור.

זה לפי דעת התוספות,

אבל הראשונים האחרים חולקים.

אבל דעת הרשב״א והמאירי,

דבחורי רשות היחיד, אין צריך שיהיה רחב ארבעה.

די יש להם די רשות היחיד עצמה בכל גוונה.

מובן?

אז גם למחור קטן,

שאין בו דרנו על דלת,

כן? אבל עצם הדבר שיש אפשרות להשתמש שם,

זה מגדיר מצד הרשות היחיד, זה מגדיר לא רק את הרשות היחיד.

באיזה מקרה? שזה פחות מארבעה על ארבעה.

אני לא יודע למה נזכרתי לשאול את השאלה הזו עכשיו.

השאלה הזו קיימת לך בחלק מחלקי היהדות.

כן, לא.

יש מחלוקת.

מה אתה עושה כאשר אתה פוסק כמו צד אחד במחלוקת?

נו, הוא יגיע לשמיים, הוא יעשה.

הוא יענש כמו חלק או יענש כמו חטאים?

טוב, אני ארצה לשמוע אם יש מישהו תשובה בשבילו.

אני שואל שאלה פשוטה.

יש פה מחלוקת

האם מותר להוציא מהמקום הזה

או אסור להוציא מהמקום הזה.

לפי דעת התוספות, דווקא אם זה ארבעה על ארבעה, אבל פחות מארבעה על ארבעה,

זה מקום טוב, נכון?

יש איזשהו איסור בעניין הזה? אין איסור.

אבל לפי דעת הרשב״ם המאירי

יש איסור, יש חיוב.

נו, מה יעשה אדם שפסק לעכל

כדעת התוספות והוציא משם?

נו, כשהוא יגיע למעלה יקבל עונש?

כשמשער רשב״ם והמאירי אומרים אחרת.

שואל, מה האמת?

אמרת משפט והוא הנכון? את השאלה היא איך להסביר אותו.

אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

כלומר ככה, אם למשל מרן פוסק כדעת ראשונים מסוימים,

ואתה הולך

לכל אורך הדרך כמו מרן,

בסדר?

אתה תגיע לשמיים, ייתנו לך גן עדן, עולם הבא.

אתה צדיק גמור.

למה?

כי אתה הלכת, כפי אותן דעות שפסקו לך,

שמותר.

האחר,

אם נאמר שהוא אשכנזי, נאמר,

והאשכנזים כולם פוסקים כהרמה,

והוא החליט מיוזמתו

לפסוק כמו מרן.

אז מה נאמר אז?

אז באמת הוא יעלה שעבר על דברי הרמה, כיוון שהוא צריך לפסוק את דעת הרמה.

הבנת?

זה הכול.

מרן, אני לא נשאר לספק אם זה דהוריית או לא דהורייתא?

לא, אתה רואה שהוא לא נכנס לזה. עצם הדבר שהוא לא נכנס לפרט את הדין הזה של חור הרשות היחיד, לומר שזה תלוי באורך ורוחב,

מזה מאשמה שהוא סובל לדעת הראשונה והמאירי.

נגשתי ספק?

כן, כן, כן, כן, כן.

ואם אתה תדקדק, מי שיודע ללמוד משנה ברורה,

יראה לנכון להבין שזו כוונת המשנה ברורה לומר.

והוא כותב, ודר, כלומר,

אמנם מרן לא אמר כלום, אבל דע שתוספות חולקים.

אבל הרשב״ם והמאירי לא אומרים כך. מה הוא מתכוון?

הוא מתכוון לומר, אמנם נכון שמרן, היה לו על מי לסמוך,

כן,

אבל דע שיש מי שחולק על זה.

כך שאם אתה אדם שלא רוצה להיכנס לספקות,

אתה אדם ירא שמיים,

וכידוע, מי שירא שמיים בכל מאודו משתדל להסתלק מהספק ולהחמיר,

תבוא עליך ברכה, אדרבה.

הבנת?

אם תקל כמו מרן,

לא יגידו לך כלום.

אבל זה ברור שדרגה של יראת שמיים,

גדולה

אין לך.

משום שאתה נוטה יותר לפסוק כמו המקלים ולא חושש מספק להחמיר כדעת המחמירים.

יכול להיות שאני משתלם בזמן משה רבנו.

יכול להיות שמזמן משה רבנו הוא לא היה חייב,

וכשלפני התורה הוא לא היה חייב,

ועכשיו כשיש לו מחלוקת אם זה חייב או פטור,

אז כל כדי אתה פטור,

אתה תהיה פטור למרות שזה חייבו שלו.

גם אז, כשפסקו,

פסקו למי שהתכוונו שינהג כך.

אבל זה לא אומר שזו האמת ואין בלתה.

משום שאם התורה ניתנה לנו,

לחכמי הדורות לפרש את התורה,

פירושם של דברים שאנו, חכמי התורה,

נבין מה רצון השם.

ואם כך יצא אחר עמלנו הרב בתורה, יצא שכך כוונת השם לומר לנו שיש אפשרות להקל,

וכך הוא מראה לנו,

בעיניים שלנו, להבין כך,

אז סימן זה אנחנו יכולים לפסוק כמו שאנחנו מבינים.

אבל זה הכול צריך, אחר שאדם חכם בתורה,

ועמל בתורה שנים רבות,

והגיע כבר לדרגה שהוא יכול להורות,

אז,

אבל לא כל אחד יכול לבוא ולומר, אני מבין כך.

עדיין עוד לא ינקת מספיק בשביל להבין מה רצון השם.

רק לאחר שבן אדם עמל, וממש,

איך כתוב, במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שהוציא עליה תורה דם, כלומר,

הוא התייגע כל כך,

אז אתה יכול להוציא פסקי הלכה והנהגות.

אתה מבין? אבל זהו, זהו היסוד.

אם תבוא ותשאל איך זה ייתכן, אבל מצב כזה של חכם כזה נראה כך, אבל חכם כזה נראה כך.

למה?

איך ייתכן?

מיכאל אמר משפט, אבל השאלה אם הם מבינים את זה.

אלו ואלו דברי אלוקים חיים. איך ייתכן?

איך ייתכן? כבר דיברנו על זה. איך ייתכן שני אמיתויות,

כן,

שהן סותרות זו את זו?

מבחינת ההנהגה בפועל,

זו הנהגה שסותרת את חברתה.

ובכל זאת, שני האמיתויות האלה הן אמת. איך ייתכן?

מה אתם חושבים?

כן, אבל עדיין זה לא מתרץ, מהאמת.

אז צריך לדעת.

צריך לדעת. בשביל זה אני בזמנו הבאתי את המשל הזה

מאדם שעושה איזושהי מילה,

כן,

בצבא.

שני אנשים עשו מילה בצבא, אותה דרגת מילה.

רק שהאחד היה בדרגת

טוראי

והאחד היה בדרגת

סגן אלוף.

עם מי יחמירו יותר בעניין?

עם זה שהוא סגן אלוף

או עם זה שהוא טוראי?

סגן אלוף. סגן אלוף. ומדוע?

עכשיו, יש כמה וכמה נקודות

שאני יכול לבוא ולומר מדוע הסגן אלוף יקבל עונש גדול יותר.

חוץ מהעניין הזה שאתם מזכירים,

שלמדים ממנו,

יש גם את העניין שמסתם האחריות שלו כלפי הצבא היא יותר גדולה

מאשר אותו טוראי.

ככל שאדם קרוב יותר לצבא,

זאת אומרת לצמרת שבצבא,

כך זה מחייב אותו, והוא רואה בחומרה יותר מעשים שכאלה.

וראוי שיסתכל בחומרה יותר,

נכון?

זה כמשל.

וזה דעו לכם.

שיש בן אדם שבשורש לשמתו הוא גבוה יותר,

ויש אדם שבשורש לשמתו הוא נמוך יותר.

דרגת התביעה כלפי זה ששורש לשמתו גבוהה יותר היא יותר מאשר זה ששורש לשמתו נמוך יותר.

בספרים הקדושים כתוב עוד יותר,

שכאשר יש פגם בעולמות מכוח מעשה האדם, אם חלילה עשה את זה שהוא דבר עבירה,

זה ששורש לשמתו נמוך יותר פגע פחות

מאשר ששורש לשמתו גבוה יותר.

למה?

כי מאחר ששורש לשמתו גבוה יותר,

אז

ישנו איזשהו קשר וחיבור רוחני של אותו אדם עם העולמות הגבוהים יותר.

ממילא בפעולתו כאן בעולם העשייה הוא פגם עד היכן ששורש לשמתו

לכן הוא צריך לקבל עונש גדול יותר.

עכשיו,

זו פרשה נפרדת, אני אולי בהמשך נזכיר את זה.

כן, אבל אני מדבר על משהו שקיבל מלידה,

זאת אומרת הוא נולד כך עם שורש לשמתו גבוה יותר.

אז ממילא מאחר וכן, אז ברור שבן אדם הזה צריך ל...

עכשיו, ככה, כשבן אדם רואה,

לומד סוגיה, ומתוך הסוגיה יוצאה לו איזושהי הסתכלות מסוימת.

ההסתכלות הזו שניתנה לו, היא לא ניתנה לו בכדי.

היא ניתנה לו משום שההסתכלות הזו היא ראויה לו לשורש לשמתו.

לפי שורש לשמתך אתה צריך לנהוג בהנהגה הזו כמו שיצא לך מתוך הסוגיה הזו.

זה, על דברים שהם, על החלקים הפרטיים.

אבל כשאנחנו דנים כלפי הכלל,

אז זה ברור שגם לכלל ישנה איזושהי דרגה רוחנית מסוימת,

והדרגה הרוחנית המסוימת הזו,

ראוי שינהגו בהנהגה מסוימת.

לכן,

אם הם ינהגו באותה הנהגה כפי הראוי להם,

לפי דרגתם,

הם יכולים להיות רגועים.

כדוגמה, הבאתי לכם בזמנו בית שמאי ובית הלל.

מעובר בספרים של העתיד, אנחנו ננהג כמו בית שמאי.

היום פוסקים כמו מי כמו בית הלל.

למה?

כי בעזרת השם,

כשיגיע המשיח, בעזרת השם,

נהיה בדרגה רחנית גבוהה יותר,

ואז

נהיה מחויבים לנהוג איתו בבית שמאי.

מובן.

היום אנחנו בדרגה רוחנית נמוכה יותר,

ולכן גם הנהגה של בית הלל ראויה לנו, מתאימה לנו.

הכול מחוזבן. תתבונן טוב. גם אם לך בעיניים הגשמיות שלנו נראה

שהיו מצבים שלא היו מחלוקות,

פירושו שכך משמיים גלגלו,

שאתם בהנהגה,

ברמה רוחנית מסוימת,

ועל פי זה אתם צריכים לנהוג כך.

זה הכול.

אתה לא יכול להיות מצב שיזכירו לנו את מה שהיה לפני המחלוקות?

לא, זה אני לא יודע לענות לך.

לא יטבעו אותך מסתם על זה, משום שאתה נולדת למצב כזה שיש כבר מחלוקת,

ואתה כבר בתוך המחלוקת.

בתוך המחלוקת אתה חייב רק לעשות לך רב,

שאותו רב יפסוק לך את כל מה שצריך לפסוק.

זה הכול.

פה אתה כבר רגוע.

הבנת?

עכשיו, מה ששאלת קודם זה שתדע שאכן כן.

בן אדם יכול להגיע,

לקבל

חיבור רוחני גבוה יותר כתוצאה ממעשה שהוא עושה כאן בעולם הזה.

סיוע רוחני גבוה יותר.

זה לא ישנה את שורש נשמתו, אבל יגבר סיוע רוחני גבוה יותר.

נכון, נכון מאוד.

אבל אני לא, אני מעדיף לא ל...

יש לי, אתה פשוט תגרום לי שאני אפתח את הפה יותר מדי,

ואז הדברים לא ייבנו כראוי.

לכן, תזכור טוב, השורש נשמה לא שייך לשנות,

אבל סיוע רוחני שיהיה לו גבוה יותר,

וממילא זה נותן לו דרגה של קרבה לקדוש ברוך הוא יותר,

זה יכול להיות לו יותר ויותר מהעבודה האישית שלו.

נחזור למשנה ברורה.

אומר המשנה ברורה בסעיף קטן י'

״הם רשות היחיד

מסתימת בחמר משמע דאפילו אם החורים הם למטה מעשרה טפחים,

כיוון שמפולשים כלפי פנים דינם כרשות היחיד״.

כלומר,

מאחר ומרן

משנה ברורה קורא למרן המחבר,

תמיד כשהוא אומר המחבר, הוא מתכוון,

זה שחבר את השולחן ערוך, שזה מרן.

אז הוא אומר, המחבר, כלומר מרן,

שלא הזכיר את ההבדל

עם החורים האלה שברשות היחיד, הם למטה מעשרה טפחים או למעלה,

הוא בכלל לא הזכיר, לא ציין את זה.

זה בא ללמד אותנו משהו. שמה?

שאפילו אם החורים הם למטה מעשרה טפחים,

כיוון שמפולשים כלפי פנים, דינם כרשות היחיד.

מובן?

אנחנו נראה בהמשך שיש כאלה שחולקים

ואומרים לא,

שאם אתה רוצה להגדיר חור שברשות היחיד כרשות היחיד, זה רק אם החור הזה למעלה מעשרה טפחים,

מקרקע רשות היחיד.

אבל אם החור הזה הוא בתוך עשרה טפחים מקרקע רשות היחיד,

אין דינו כרשות היחיד.

אומנם מרן לא אוחז כך, אין הבדל לשיטתו.

מה?

אתם פולשים על המחבר או בגעת המחבר?

לא.

לא, לא, אני מבין, אני מבין שזה כבר מחלוקת קדומה בין הראשונים.

ממילא באו הפוסקים ואמרו שאומנם המחבר,

דעתו הוא סתם כמו אותן דעות שלא מחלקים,

אבל יש מי שחולק עליו,

כבר מן הראשונים שקדמו לו.

וכן, מה שמה מלשון רמה שכתב,

דאם אינם עוברים כלפי פנים, נידונין לפי גובהן ורוחבן.

כלומר, הרמה כותב

שאם החור הזה אינו כלפי פנים, אלא רק כלפי חוץ,

אז צריכים לדון מה הגובה ומה הרוחב של אותו חור.

משמע, דאם החורין עוברין כלפי פנים,

אין אנו מסתכלין על גובהן ורוחבן,

ולעולם כרשות היחיד חשיבה.

כלומר,

גם מהרמה רואים.

שאם החורים האלה כלפי פנים ואז זה רשות היחיד,

פה לא אכפת לי מה הגובה, מה הרוחב, לעולם זה נחשב כרשות היחיד.

כך יוצא הן ממרן והן מהרמה,

וכן כתבו המגן אברהם בתוספת שבת.

אבל, ובאליה רבה,

אחד מגדולי הפוסקים האחרים כותב, כתב את הדבר הזה, פלוגתא היא בין הראשונים.

זה כבר מחלוקת ראשונים.

די יש מן הראשונים, די סבירה לו,

והוא מציין למטה שזה התוספות ורבנו ירוחם.

הם סוברים, דכיוון שהוא למטה מעשרה,

אין בני רשות היחיד משתמשים בה,

מפני שכיוון שהוא נמוך,

בני רשות הרבים משתמשים שם, לא בני רשות היחיד,

ועל כן דינם כחורר רשות הרבים,

המבואר לכמן בסעיף יג,

וכן הוא גם כן דעת אגרה בבאורו,

בסימן זה ובסימן שנ״ג עיין שם.

מובן?

אז אם כן,

לגבי העניין הזה של החור, שאתה מגדיר אותו כרשות האחיד,

אם זה למעלה מעשרה, פשוט הדבר שדינו כרשות האחיד.

אם זה למטה מעשרה,

יש מחלוקת ראשונים,

ומה דעת מרן והרמה,

שזה רשות האחיד,

גם אם זה למטה מעשרה וגם אם זה למעלה מעשרה.

יוצא שאם אני מסכם את ההלכה הזו,

יוצא שחורר רשות היחיד נקרע,

אם זה פתוח כלפי רשות היחיד,

לא משנה אם בתוך עשרה, אם למעלה מעשרה,

לא משנה אם זה רחב ארבעה, לא רחב ארבעה,

בכל מצב החור הזה מוגדר כרשות היחיד.

מובן?

זה נפקא מינה הגדולה לדעת

במקום שישנה איזושהי חומה

שמקיפה איזושהי גדר והיא סמוכה לרשות הרבים.

האם יהיה אפשר

להוציא חפץ מאחור הזה כלפי רשות הרבים?

נאמר שישנו איזשהו חדר או דירה

שהיא סמוכה על כביש גהה,

נמצאת בסמוך לכביש גהה,

ויש שם חור באותה חומה.

אתם רואים לפעמים שבונים חומה

בצורה כזאת שישנם חללים,

אוויר בין,

לא בונים את הבלוקים זה ליד זה,

אלא במרחק מה?

כאשר יש ביניהם חלל, אתם מכירים את זה או לא?

יופי.

בדיוק, אז פה יכולה להיות בעיה שאם בן אדם ייקח מאחד החורים

ויוציא לרשות הרבים, או להפך.

חלול, מדברים על חלול.

למה?

לא, אני מדבר להוציא,

אה, משהו אחר.

אני מדבר באופן שהחור הוא פתוח מעבר לעבר.

ואז, לדעת מרן, בכל מצב לחור הזה יש דין כרשות.

או.

אז הנה, פסקת.

אז מיכאל פסק לנו את הדין לפי זה,

שאסור יהיה להוביל מן החור לרשות הרבים,

או להפך.

כי לדעת מרן זה לא משנה כמה האורך והרוחב של החור,

לא משנה אם החור בתוך עשרה ומעלה מעשרה.

בכל מצב, זה רשות האחים.

הלאה.

מה אמר לנו מרן? מרן אמר שאם הם לא פתוחים כלפי פנים, אלא רק כלפי חוץ,

אז נידונים לפי גובהן ורוחבן.

מה כוונת הדברים לפי גובהן ורוחבן?

אומר המשנה ברורה, בסעיף קטן יד א' את אמיתי.

לפי גובהן ורוחבן היינו,

אם הם גבוהים עשרה טפחים ורחב ארבעה,

חווה רשות האחיד.

ואם אינם גבוהים עשרה טפחים,

אז אם הם רחבים ארבעה וכרמלית,

ואי להב, הוה מקום פטור.

נו, אז מה הדין אם החור הזה אינו פונה לרשות היחיד, רק לרשות הרבים?

אז מה דינו של החור הזה?

גובה ורוחב. שמע, אם זה למעלה מעשרה,

ומה?

יפה, עד מה דינו.

אפילו שלמעשה,

הוא לא פונה בכלל לרשות היחיד, זה רק לרשות הרבים.

יפה, מאה אחוז. הלאה?

בתוך עשרה?

אז תלוי. אם זה רחב ארבעה על ארבעה,

אז זה כרמלית.

עדיין,

זה רבנה.

כן.

מה, מה, מה?

לא, מה פתאום.

בשביל להוציא את המקום מהגדרה של מקום פטור, אתה חייב שיהיה ארבעה על ארבעה טפחים.

אורך ורוחב.

רק מה?

אם יש רוחב של ד',

אז זה מקום פטור, אפילו זה כבר לא משנה.

בדיוק.

בואו נמשיך את המשנה ברורה.

ועבדי בוער דינא דרמה בהדיה בסעיף יג. הוא אומר שלמעשה הרמה,

כותב את זה מפורש שם בסעיף יג.

בכל זאת, נקטה הכא כדי לבאר ד' אפילו חורי רשות הרבים,

כשמפולשים לרשות היחיד, דינם כחורי רשות היחיד.

בסדר.

אז הנה זה הסיכום.

חוררי רשות היחיד,

לדעת מרן והרמה.

כלומר, אם הם פונים לרשות היחיד,

אז דינם כרשות היחיד בגובה עשרה בין למעלה מעשרה, בין לרחבים ארבעה ובין לרחבים ארבעה.

אם הם פונים כלפי החוץ,

אז פה תלוי בהגדרה הידועה שאם יש בהם עשרה ורחם ד' על ד', איזה רשות היחיד.

והיא פחות מעשרה, וזה ד' על ד' זה כרמלית, ואם זה אפילו ד' על ד' אין כאן, אז זה מקום.

נמשיך

במרן בסעיף ה'

אביא רשות היחיד ורשות היחיד עד לרקיע.

גם זה דין שכבר למדנו אותו?

שכשאתה מגדיר מקום כרשות היחיד,

האם יש לזה גובה מסוים או אין לזה גבול?

עד לרקיע.

גם אם אתה תיקח חפץ,

ותשליך אותו מרשות הרבים למקום גבוה מאוד

שמעל גבי רשות היחיד.

הרי, וזה ייתלה שם באיזושהי דרך,

זה נקרא שנמצא ברשות היחיד, בדיוק.

אומר המשנה ברורה,

עד לרקיע.

ואפילו נעץ קנה ברשות היחיד שגבוה מאה אמות,

אף שאין בו רכב ארבעה,

אם זה רק ברשות הרבים ונח על גביו,

חייב.

אדם לקח קנה,

קנה,

והקנה הזה גבוה מאוד,

גובה של מאה מטר.

וכשהוא זרק חפץ ברשות הרבים, זה נח על גבי אותו קנה בגובה של מאה מטר מעל פני קרקע הרשות היחיד.

אז מה הדין?

זה לא משנה.

אז מה הדין?

זה נקרא שנמצא ברשות היחיד.

מה, מה?

פשוט מאוד.

ישנו איזשהו חוט ברזל שעובר מעל גבי הרשות היחיד.

אתה היית צלף

וזרק את החפץ ברשות היחיד על גבי אותו חוט

שעובר מעל גבי הרשות היחיד.

נעץ קנה מאמה, כן.

לא גדר, שמים שם איזשהו דוקרנים כאלה שלא יוכלו לטפס.

לא, שמים מסביב,

ועדת החמל, שמים גבירות.

איפה אתה רואה את זה?

יש לפעמים.

נו, בקיצור, נו.

אהה. אהה.

אני לא בטוח.

השאלה כמה חלל יש בפנים.

באר, אל תחשב את המקום שבו נמצא העמוד.

כן.

טוב.

הנה, אני אביא לך דוגמה.

אם יש שם מחיצות,

אם יש, אז יש.

מה הגובה של המחיצה, אתה מתכוון?

או החלל?

כפשוט היחיד.

אז ככה, בגובה המחיצה צריכה להיות עשרה טפחים.

טפח זה בערך עשרה סנטים.

והחלל, אותו מקיפות המחיצות,

זה ד' על ד' טפחים. כלומר,

40 סנטים על 40 סנטים בערך.

בערך, יש בזה חילוקי שיעורים בשיטות.

אני אביא לך כדוגמה.

בסדר? מובן?

הלאה, נמשיך להלכה, לסעיף ו'.

אפילו כלי,

כגון תיבה ומגדל או כוורת.

אם יש בו לרבי ארבעה על ארבעה והוא גבוה עשרה,

הווה רשות היחיד.

מה יהיה הדין אם ישנה תיבה ברשות הרבים?

והתיבה הזו יש בה גובה עשרה ורחבה ד' על ד'.

זה גם נקרא כמחיצות שמקיפות את החלל.

אז מה הדין של אותה תיבה?

רשות היחיד.

או מגדל,

אותו דבר.

צורת העשייה של המגדל זו צורה שונה מאשר התיבה,

אבל זה אותו יסוד שאם יש גובה עשרה ורוחב של ד' על ד' בחלל,

אז זה רשות היחיד.

או כוורת, פה הוא בא לך דשא גם אופן של דבר עגול.

אבל אם אתה יכול למצוא בו ריבוע של ד' על ד',

אז מה הדין?

זה רשות היחיד.

איך יודעים אם יש בו ריבוע של ד' על ד'?

אם העיגול הזה בא הוא כמה הוא?

אם הקו האלחסוני חוצה את העיגול כמה? זה 5.6. פה אתה יכול לרבה, כלומר, למצוא בו ריבוע של ד' על ד'.

זה מה שהוא אומר. אומר הבאור ההלכה, אפילו כלי,

משנה ברורה,

לא הבאור ההלכה, סליחה, משנה ברורה בסעיף קטנות ג',

אפילו כלי,

דהיינו אפילו עומדת ברשות הרבים,

תיבה או כוורת.

נקט שני מיני כלים

מרובעים או עגולים, כלומר, המרן מביא לנו תיבה או כוורת,

תיבה זה מרובע וכוורת זה עגול.

אם יש בו לרביה, ועל כן בכוורת שהיא העגולה,

לא אהבה רשות היחיד עד שתהיה חללה מחזקת חמישה טפחים ושלושה חומשי טפח.

שמעתם?

כלומר,

אם אנחנו רוצים להגדיר את הכוורת הזו כרשות היחיד, זה רק בתנאי שמה שנוכל למצוא, לעשות בה ריבוע,

בחלל שבכוורת נוכל לרבע שד' על ד'.

מתי אני יכול לרבע ד' על ד'?

אם יש בחלל קו אלכסוני של 5.6. כן, דעת זה שבחלל לרבי 4 על 4. הווה רשות היחיד.

בין תוך חללה ובין גב הכלים מלמעלה.

וכנ״ל בסעיף ג׳. כלומר, כשאתה בא להגדיר את המקום כרשות היחיד,

זה לאו דווקא בתוך התיבה או בתוך הכוורת,

אלא גם

מלמעלה.

וכלי שאין גבוה עשרה עומד ברשות הרבים,

אין לו דין כרמלית.

מה יהיה הדין עכשיו? זה צריך לדעת.

מה צריך לצאת לפי זה לכאורה?

שאם זה גבוה עשרה ורחב ארבעה זה רשות היחיד, נכון?

מה יהיה הדין אבל אם אין שם גובה עשרה?

אז מה צריך להיות לפי הכללים הידועים לנו?

אם אין גובה עשרה וזה רחב ד' על ד', אז מה הדין?

כרמלית, נכון?

אומר לנו המשנה ברורה,

לא.

אין דבר כזה כרמלית בכלים.

אין כרמלית בכלים. רש״י סובר,

זו שיטת רש״י.

אין כרמלית בכלים. כלי לא יכול להיות מוגדר ככרמלית.

תקנת חז״ל להגדיר מקום ככרמלית

זה רק מקום שהוא קרקע או מחובר לקרקע,

אבל לא כלי.

כלי הוא לא יכול להיות כרמלית.

זה מה שהוא כותב בהמשך.

וכלי שאין גבוה עשרה. מה?

אז הוא לא כלי.

כלי זה שהוא בית קיבול.

יש לו עוד קיבול.

וכלי

שאין גבוה עשרה.

העומד ברשות הרבים, כי אין את אמיתי. אתם מסתכלים במשנה ברורה.

אין עוד דין כרמלית. דין כרמלית בכלים, אלא הוה כמו רשות הרבים

דבטל לגבי רשות שהוא עומד בו.

אז אם ישנה תיבה או כוורת

שיש ד' על ד' באורך ורוחב שלהם.

אבל הגובה שלהם זה לא עשרה טפחים, אלא פחות.

מה הדין?

יש לזה דין של רשות הרבים.

אז מה משמע?

משמע שמותר אפילו להוציא מן התיבה ולהניח את זה מחוצה לה.

מה אתה אומר?

נכון, פירושו.

הרשות היחיד זה פשוט.

אני מדבר על תיבה ברשות הרבים כאשר הגובה היא לא עשרה.

אז זה מבטל רשות הרבים, וזה חידוש,

שבשעה זה אפשר להקל.

אז לפי ההגדרה הרגילה שלנו,

אם היינו טוענים שיש כרמלית גם בכלים,

אז זה כרמלית,

ואסור יהיה להוציא מהתיבה החוצה.

אבל עכשיו כשאתה אומר שאין כרמלית בכלים,

אלא זה בטל לרשות הרבים,

ממילא הוא יכול להוציא מן התיבה ולהניח את זה מצד התיבה, מבחוץ.

כמובן, בתנאי שהוא לא ילך לדלת אמות, זה צריך לשים לב.

מובן?

זה מה שכתוב כאן.

עכשיו, מה יהיה הדין אם זה כלי כזה שהוא בתוך כרמלית?

כלי, אבל בתוך כרמלית.

אה?

טוב, תכף נראה. מה אתם עוברים?

כנראה. זה בדבר שאינו כלי.

כך צריך להגיד.

כן, בדבר שהוא כלי.

בדבר שהוא כלי, נכון מאוד,

בדבר שהוא כלי

הגם של מעשה אין רבים דורסין עליו,

אבל הוא בטל כלפי הרשות שבו הוא נמצא,

מאשר על כן דינו כרשות הרבים. זה מה שצריך לצאת.

אותו דבר, אותו דבר. אמרנו שזה ב... אנחנו נראה בהמשך

מה יהיה הדין.

להלכה, אתה זוכר שראינו שהנה, אותו דבר.

אם אינו גבוה,

אפילו קוצים, צואה, חשוב כקלקר רשות הרבים.

אבל אם גבוה שלושה זה כבר אחרת.

נראה את המשנה ברורה בהמשך.

הוכליש שם גבוה עשרה, כן, אין עוד דין כרמלית בכלים.

ולפי זה, כן, אני עכשיו ממשיך הלאה. ולפי זה,

אם עומד הכלי בכרמלית,

דין כרמלית הוא עליו מצד רשות שהוא עומד בו.

וכן מוכח לקמן בסימן שנה,

וכן כתב בבית מאיר לדעת המגן אברהם.

כלומר, אם אני אומר

שכשאין בו גובה עשרה אז הוא בטל לרשות,

אין הבדל אם הרשות זה ברשות הרבים או בכרמלית.

אין הבדל.

אוכלי המחובר לקרקע,

מקרה כרמלית,

ואפילו ברשות הרבים. אבל אם זה מחובר...

נו, אז אם זה מחובר, מה אתם אומרים?

זה כבר לא כלי.

אם זה מחובר, אז מה זה דינו?

כקרקע.

כל המחובר לקרקע, הרי הוא כקרקע.

זו לא הגדרה של כלי.

כל מה שאמרנו, אין כרמלית בכלים, זה היה בדבר כזה שאין לו, שהוא עדיין כלי.

היינו שהוא מיטלטל.

אבל אם הוא מחובר לקרקע,

אז לא.

אז מה יהיה הדין שם?

אם, למשל, לקחו תיבה,

כן?

וחיברו אותה

לקרקע, אז מה הדין?

אז זה כרמלית, אם זה לא גבוה עשרה.

מובן?

צריך רק לדון

מה יהיה הדין באותם גושי בטון. הלוא לפעמים מביאים גשי בטון שבתוכם יש חלל.

מניחים ברשות הערבים לתקופת זמן מסוימת

גושי בטון בשביל להעביר דרכם חוטים, אני יודע מה.

אה?

זה גופה אני בא להסתפק, בדיוק.

האם נאמר שזה דינו כקרקע כי זה לא מיטלטל,

אלא אם כן מפעילים פה, לוקחים פה מנוף או משהו כזה שיש לו כוח יותר חזק,

או שנאמר לא.

בסוף שלו זה יכול להיטלטל,

יש לזה עדיין הגדרה של כלי.

כן, בסדר, אבל הוא רק מונח, הוא לא מחובר.

הוא רק מונח.

מה שמונע אותך מלטלטל אותו זה הכובד שלו.

לא הקרקע שמונעת אותך, אלא הכובד של הדבר עצמו.

אתה מבין, בדבר שהוא מחובר לקרקע, מה מונע אותך מלטלטלו משם?

החיבור שלו לקרקע.

אז אני מבין שאפשר להגדירו כקרקע.

אבל בטבע כזו שאתה יכול,

אלמלא הכובד היית יכול לטלטל, הקרקע לא מפריעה לך לטלטל אותו, רק הכובד הוא המפריע.

אז זה עדיין יכול להיות, אז זה עדיין לא חשוב כקרקע בגלל זה.

אתה מבין, מיכאל, מה שאני אומר?

טוב, אתה מתחמק מהשאלה.

מה זה בדרך כלל? אני שואל מה יהיה הדין אם זה לא יהיה כך.

מחרוקת בנימין מלימין, אמרנו שאנחנו מסתפקים בזה.

טוב, הלאה.

אנחנו עכשיו בסעיף

סעיף ז' במרן.

איזוהו רשות הרבים,

רחובות ושווקים הרחבים טז' אמה,

ואינם מקורים,

ואין להם חומה.

ואפילו יש להם חומה,

אם הם מפולשים משער לשער,

ואין נולדותיו נעולות בלילה, הווה רשות הרבים.

בא מרן להגדיר לנו מה נקרא רשות הרבים. אז מה הוא אומר?

רחובות

או שווקים.

זה לא משנה אם הוא רחוב,

שאז

הולכים דרך הרחוב להגיע לכל מיני מקומות,

או מקום שוק.

גם השוק של מעשה זה לא מקום שנועד להגיע ממקום למקום,

אלא זה רק מקום שנמצאים שם רבים.

גם זה יכול להיות מוגדר כרשות הרבים, אבל בתנאי,

יש פה כמה תנאים.

א', שהם רחבים טז' אמה.

ב', שאינם מקורים.

כלומר, אין תקרה.

אם זה תקרה, זה מבטל משם את הדין של רשות הרבים.

ואין להם חומה, ובנוסף, גם אין חומה מסביב.

כי אם יש חומה,

אז זה מבטל

את המקום להיות רשות הרבים.

ממשיך מרן,

אפילו יש להם חומה,

יש מצבים שאפילו אם יש להם חומה,

אם הם מפולשים משער לשער,

ואין דלתותיו ננעלות בלילה הברשות הרבים.

אם יש חומה,

אבל זה מפולש. המקום הזה הוא מפולש מעבר לעבר.

אז מה זה? מה הדין של אותו מקום?

רשות הרבים.

אם היה המצב שביום השערים פתוחים, אבל הדלתות פתוחות,

ובלילה סגור,

הגמרא, נדמה לי, מביאה במסכת ערובין ירושלים אלמלא היו דלתותיה לנעלות בלילה,

הווה רשות הרבים.

כלומר,

שיש מקום שהוא פתוח מעבר לעבר,

והערבים הולכים

דרך שם.

אם יש חומה,

אז זה תלוי אם הדלתות ננעלות בלילה או לא. אם הדלתות ננעלות בלילה,

אז זה לא נקרא רשות הרבים אפילו ביום.

אבל אם לא ננעלות בלילה, כלומר, זה פתוח כל הזמן,

יש אפשרות לנעול, אבל לא נועלים.

אז מהו המקום? רשות הרבים.

אין, בוודאי.

משהו אחר, דעת רבי יהודה.

זה נחשב כשתי מחליצות, ודאי לשיטתו די בשתי מחליצות.

יכול להיות שאופי רבי יהודה ככה יצא.

אבל ההלכה לא פוסקים כמה הוא.

מה?

יש שערים, ודאי. עשו את החומה

בשביל שתהיה אפשרות לסגור את המקום,

שלא תהיה כניסה.

יש מציאות שזה יהיה לספרים.

בדיוק.

אבל לא נועלים.

בתכל'ס לא נועלים.

זה מה שהוא אומר. אם גם בלילה נועלים,

רק בזמנים מסוימים,

נאמר, בשעות סכנה נגיד.

נגיד אם יש שעות כאלה של חשש חדירת מחבלים, השמר החיים.

ואז מה שעושים, סוגרים את המקום שיהיה נעול הרמטי.

זה עדיין לא יבטל את המקום להיות רשות הרבים. כי מאחר שבימים רגילים לא נועלים שם,

בגמרא מובא שיש דעה, סוברת, כנראה כך פסקו להלכה. עטו רבים מבטלם מחיצתא.

הרבים שעוברים שם,

הם מבטלים את המקום להיחשב כמחיצה.

צורת הפתח זה גם דין של מחיצה.

אז אם הרבים עוברים דרך שם, זה מבטל אותם מלהיקרא מחיצה.

לכן צורת הפתח לא מועילה.

אבל כאשר מבטלים את האפשרות של הרבים שייכנסו על ידי הדלת,

אז כבר אין מציאות של רבים.

במציאות הזו כבר הרבים לא הולכים.

טוב, הלאה.

אז בכל אופן, לפי ההדחה הראשונה,

די בטז אמר רוחב כדי להגדיר את המקום כרשות הרבים.

אבל יש אומרים, מוסיף,

מרן ומביא דעות שסוברים, שכל שאין שישים ריבו עוברים בו

בכל יום,

אינו רשות הרבים. כלומר,

כדי שהמקום יהיה רשות הרבים,

צריך שיהיה בכל יום עוברים בו שישים ריבו.

למה לא מצאים?

מה?

מצביעים מאוד לא מצאים.

מאוד לא מצאים.

למה בחוץ לארץ אתה לא יכול למצוא דברים כאלה?

אה, במארץ. בסדר.

אתה מדבר כמו רבים ג' זה נכון.

זה נכון.

ולכן מביאים פה הפוסקים,

שהרבה סומכים על הדעות הללו, על הדעה הזו,

שרוב המבואות אין בהם דין רשות הרבים, בגלל שאין שישים רבוע עוברים שם.

גם אם יש בהם טז אמה, כי הם פוסקים כמו הדעה הזו.

אבל לדעת מרן עצמו,

צריך לכאורה להחמיר.

כי אתה יודע, הכלל במרן, כשהוא כותב דעה בתור סתם,

ואחר כך כותב דעה בשם יש אומרים, מה ההלכה?

ההלכה כסתם.

פה, אם תתבוננו, מה הוא כתב את הדעה בסתם?

טז אמה.

את השישים רבוע הוא הזכיר רק בתור ויש אומרים.

אז יוצא שמה הוא התכוון לפסוק, כמו מי?

כמו הדעה הראשונה, שדי בטז אמה.

ומכוח זה אנחנו כבר נמצאים בבעיה קשה.

לדעת מרן, אנחנו בבעיה חמורה ביותר.

משום שישנם הרבה מבואות שהם רכבים טז אמה,

אז זה לא אכפת לי שהם שישים רבוע.

זה מספיק זה שנאמר שזה רגשו יותר רבים.

ז'בוטינסקי, יש בו טז אמה.

אומר לכם את האמת, אני יכול להיות שאפילו ברבי עקיבא אתה יכול למצוא טז אמה.

שמונה מטר.

אני חושב שאפילו יותר.

אני לא יודע.

אם אתה תצא פה סליחה, אז אני שואל.

מישהו יצא פה ויבדוק.

מעבר אחד לעבר השני, לא תמצא פה את ז'נה. מה?

בניין לבניין. לא מבניין לבניין. לא מבניין לבניין. אני מדבר.

מדבר.

חותם על זה.

טוב,

לא בדקתי את האמת, אבל אני לא אתפלא אם מישהו יבוא ויגיד לי שכן,

שהוא מצא שיש שם רחב של שמונה מטר.

מה?

יש?

לא בקליט.

מה זה בקליט? אני לא בטוח שהמדרכה לא נחשבת בכלל הזה.

גם על המדרכה הולכים.

בסדר, זה העניין אמרתי, זה בטוח.

יש.

בטוח. מי קומן למדינה, אני בטוח.

אה, אז אתה מתכוון, אתה מתכוון,

זה אתה מתכוון, מגדר לגדר.

נו, אז אנחנו בבעיה, לפי השיטות הללו.

למה הבעיה? אני חושב שאי אפשר לטלטל.

ערוב לא מועיל, ערוב מועיל רק לכאלה,

לא לרשות הערבים, מועיל לכרמלית,

למבואות רגילים, לא למקום שמוגדר כרשות הערבים.

ברוך השם.

טוב, נראה את המשנה ברורה, הזמן קצר,

והמלאכה מרובה.

אומר המשנה ברורה, סעיף קטן יז.

ודרכים,

רחובות, כן, אתם איתי?

ודרכים שעוברים מהם לעיר, הווה גם כן רשות הערבים,

משום דשכיחה בהם רבים, מצויים שם רבים.

כלומר, דרך בין עירונית

זה נקרא גם כן רשות הערבים.

לא תבוא ותאמר, מתי זה נקרא רבים? רק בתוך העיר.

מחוץ לעיר, כבר כמה יש כאלה שיוצאים מחוץ לעיר?

כבר לא,

זה לא משנה.

אני רואה שרונן מתפלא על זה שאני צריך להסביר.

פה אני מדבר

בדורו של החפץ חיים, שמסתמה היו נמצאים יותר בעיר מאשר יוצאים מחוץ לעיר.

כבר כמה היו יוצאים מחוץ לעיר?

אז אתה יכול להגדיר את המקום כהילוך לרבים?

לכן הוא צריך לכתוב את זה.

גם דורנו אנו שיש מכוניות,

אז

מחוץ לעיר זה כמו בתוך העיר,

אין לי שום מניעה.

המעבר הוא חופשי.

אבל זה היה לא מעגלות.

אני מדבר גם במעגלות, כנראה שלא היו יוצאים כל כך,

אלא אם כן פעם ב...

הרכבים טז, מה?

כן, סעיף קטן, יח'? הרכבים טז, מה? דאלפין על מדגלי מדבר. כלומר, המשנה ברורה מסביר, מה זה העניין של טז, מה? מה פתאום תפסנו להגדיר את רשות הרבים כטז, מה?

הוא אומר, בגלל שמאחד עומדים את זה רשות הרבים, מה שמצאנו במדבר, נכון?

שם במדבר, כמה היה הרוחב של רשות הרבים?

שמקום הילוך העגלות היה מחזיק טז אמה.

מקום הילוך העגלות היה מחזיק טז אמה.

מה אתה אומר?

לא קשור.

ככה היו הולכים.

הייתה שם עגלה,

והעגלה בצידה, ומרחק

שווה בין עגלה לעגלה,

כן?

ככה היו הולכים.

בכל עגלה, נדמה לי, זה היה 500,

פלוס אמה לבן לוי,

שהיה צריך להיות בצידי העגלה כדי שחלילה לא ייפלו הקרשים, היה צריך להיות

צמוד לכל עגלה, עוד בן לוי, מצידי שתי העגלות,

כן?

אז ביחד יש לנו שש עשרה אמה.

הבנת 500 עגלה,

שתי עגלות זה כבר עשר, פלוס חמש באמצע ביניהן,

כי הקרשים היו צריכים את המרחק הזה,

כדי שלא ייתקלו קרשי העגלה אחת בקרשי העגלה השנייה.

כן.

גם דרכים העוברים עלינו, לא, שתהיה בריא.

הוא בא להוסיף שגם זה.

גם זה.

הוא לא מתכוון למעט

אם זה בעיר.

נמשיך הלאה את המשנה ברורה. ועל כן, אם היה פחות מזה השיעור,

אינו רשות הרבים מן התורה,

אלא כרמלית,

לכן אם יוצא מצב

שישנו מבוי שאין בו תשעור של טז למה ברוחב,

אז הוא לא נקרא

רשות הרבים רק כרמלית.

עכשיו צריך לדעת

שמביאים פה הראשונים כבר,

והאחרונים,

שאם אתה בא להגדיר מקום על פי הרוחב של טז למה, צריך לדעת שגם האורך צריך להיות לכל הפחות טז למה.

אבל אם יהיה מבוי כזה שבצדו האחד, ברוחב הוא טז למה,

אבל באורכו אין טז למה,

הוא לא נקרא רשות הרבים.

כן,

נכון, נכון.

התכוונתי לומר שאין באורכו ורוחבו טז למה, אלא רק באחד מהם, או באורך וברוחב.

צריך להיות גם באורך טז למה לכל הפחות,

וגם ברוחב.

אבל אולי,

במקום ארוך אסור מכל רוחבו טז למה.

אה, זה עוד עניין.

מה יהיה הדין אם בחלקו של המבוי אין בו טז למה?

מה אז יהיה הדין?

זה עד שם.

אנחנו נראה בהמשך שזה לא ככה.

לא,

לא. אנחנו נראה בהמשך.

אם יש מבוי שמתקצר בחלקו,

האם את המקום ההוא אפשר יהיה להגדיר כרשות ערבים כי הוא חלק מן המבוי,

או שנאמר לא.

מאחר שפה באותו מקום מטז למה,

אז זה לא רשות ערבים.

בהמשך אנחנו נראה שזה לא משנה.

מאחר שהוא חלק מן הדרך שטז למה,

כן, או אפילו ברוב הדרך,

לא אכפת לי שבמקומות מסוימים יש פחות מטז למה.

מאיזה אחוז?

רוב הדרך הולכים בעין אמר ואין שחלק שרוצה זין. זו שאלה שאני לא יודע לענות עליה.

אז גם אין בעיה,

אם נגיד אם אנחנו עוד לא יגיעו ההסתדרות האלה. אתה מבין?

כן. אז גם במקומות. אני אגיד לך את האמת. אם למשל,

אם למשל המיעוט המקום יתמודד את הנעמה והרוב לא,

נראה לי יותר, אני לא בא לפסוק ואני לא יודעת איך לבדוק,

נראה לי שלא ייתכן שתיתן דין רשות הרבים

לרוב מכוח המיעוט.

גם אם למיעוט תיתן דין רשות הרבים,

אבל זה לא יוכל לתת דין על אותו מקום שהוא קצר מטז למה,

מאחר והוא הרוב.

אם חלקו של המבוי הוא פחות מטז למה, רובו של המבוי יהיו מ�ז למה,

אז אכן כן,

יהיה רשות הרבים.

אבל לא אם הפוך, שהרוב הוא לא והמעט הוא כן.

גם אם המעט דינו כרשות הרבים, אבל זה לא ייתן דין גם על הרוב.

זה לא.

בסדר?

טוב, אנחנו בעזרת השם מחר נמשיך את המשנה הברורה, הזמן כבר הגיע.

רבי יחנן נאום להג השם אומר רוצה קופש ברוך הוא לזכות ישראל ולפקוח רם בעולם תרעו ומשפעות.

שנאמר אדוני חפץ למעשי, פגיעה גדיל, תרעו ויהאדיר. יש לנו מניין.

בכבוד.

תודה ונתקדש, יש מי רבם. אמן.

אמן.