אריסטו ואפלטון על זמר יוני נ

- - - לא מוגה! - - - 

הביא אותו ואמר, יש שכר נא לאני ולמי ולכך אחריך

ואמר וילך אחרי אליהו וישרתהו

ויתר על כל העושר והכבוד והנאות העולם הזה במדבק באיש האלוקים

וכמובן שצריכים לזה בדידות

והיינו שאדם יהיה מרוחק מבני האדם כשישל עליו הנבואה

ואמרו על אחד מן התחושים שנכנס למדינה אחת להורות את יושבי עבודת האלוקים

הגיע אחד, פרוש,

מגיד מישארים,

נכנס לעיר, רוצה להגיד להם מוסר,

להגיד להם איך נכון לחיות ומה תכלית האדם בעולמו וכו'.

והוא נכנס

במדינה אחת להורות את יושביה לעבודת האלוקים והנה הוא מוצא את האנשים לובשים צבע אחד

ומלבושיהם את תכשיטיהם

הכל צבע אחד, כולם תלבושת החידה

כולם אותם תכשיטים

וראה שקבריהם אצל פתחי בתיהם

וכל אחד יש לו קברים ביד הפתח של הבית

איך שהוא יוצא הוא נסקל בקבר שלו

ולא ראה ביניהם אישה

הדרת נשים

אז הנה כתוב ברבנו בעין

הוא שאל אותם על זה, מה זה ההנהגות האלה?

למה כל הבגדים שלכם אותו דבר?

דברים בפתח של הדלת?

מה זה?

אמרו לו, מה שאנחנו לובשים צבע אחד

זה שלא יהיה ניכר עני מהעשיר

ושלא יבוא העשיר להתגאות ולהתפאר בעושרו

ויבוא העני להתבזות אצל עצמו

ושידמה עניינו על האדמה כי עניינו תחתיה

וצריך תמיד לזכור שאתה על האדמה כמו שאתה תחתיה, היום אתה הולך על האדמה, מחר האדמה צייה עליך

אז תסתכל על הכבש שאתה יוצא מהבית כל הזמן ותזכור

בזמנים מה שאתה הולך על האדמה

עוד מעט קצת שתשתמש מטה

והאדמה צייה עליך

ונאמר על אחד מהמלכים

שהיה מתערב בין עבדיו

ולא היה ניכר ביניהם

ופני שהיה נוהל מנהג השקלות בתכשיטיו

ומלכושיו

אז המלך בעצמו,

אחד מהמלכים, היה מתנהג באופן זה,

היה מתערבב עם הבריאות

במלכות בתכשיטים

ומה ששמנו את גברות מתינו צריך לטענו

ולזכור שאנחנו נכונים למוות

נכונים ומוכנים

ונזמין לנו הצידה המגעת אותנו למקום המאוחר

אז נזכור לא לאבד זמן ורגעים בעולם הזה אלא להכין צידה לדרך כל הזמן

ומה שראית שפרשנו מן הנשים ומן הבנים

דע

ייחדנו להם קריה קרובה מכאן

זה לא אוטובוס עם הפרדה

זה קריה מופרדת

שיצטרך אחד ממנו על דבר מדבריהם

ילך עליהם,

ישלים צורכו וישוב אלינו

אז לעניינים שצריך ללכת הולכים אבל חוזרים מיד בכך

למה עשינו זאת?

לפני שראינו במה שייכנס עלינו מטרדת הלב

ורוב ההפסד וגודל ההגיעה בטורח בקרבתו

אז זה מטריד ומטריח את האדם עד שלא נותן לו זמן לעשות את תכליתו

והמנוחה מכל זה בהרחקתו

לבחור בענייני העולם הבא ולמאוס בענייני העולם הזה

אז מה שאנחנו חייבים בהם עושים,

הולכים,

עושים וחוזרים

ויטיבו דבריהם בעיני הפרוש

ויברך אותם

ויאשרם בענייניו

לא היה צריך להגיד להם שום הערה הם עשו מעל ומחבר מה שחשב להגיד להם

רבותיי, זה מעשה אמיתי מאחד מן הפרושים נכנס למדינה אחת שהייתה כזאת

אז אם בן אדם מסתכל באמת באמת

אם אנחנו לא מסתכלים על הלחץ התקשורתי,

על תשקורתי ואנחנו בוננים על תכלית ואמיתת העבודה שלה היא לא קראתי

מישהו יכול לבוא בטענה לנביא?

למה אתה נביא?

מתבייש לך? אתה עוזב את האישה והילדים?

זו המדרגה המקסימלית שאדם לא יכול להגיע

והמדרגה הזאת מחייבת

התנתקות ככל האפשר ממה שאין בו צורך וחיוב על פי הדין

גם הרמב״ם אומר דברים שהעיני לא קוראים

הוא אומר שבן אדם

תשימו לב שאתה עברו את הזמן שם תודיע עליהם

חמש עשרים עולם מותר. חמש עשרים וחמש. יחכו לזה. חמש עשרים וחמש בסדר. קדימה, היה לנו לזרז את החברה.

אדוני רב, אם אדם יחיה עם קבר ליד הבית שלו, הוא לא ייכנס לדיכאון?

הבעיה תהיה באמת שהוא יתרגל לזה. לא. הוא לא ייכנס כל כך מהר. לא, אם הוא לא יהיה בדרגה של לימוד התורה, זאת אומרת,

הוא לא יכול רק לשים לו קבר ליד הבית ולא ללמוד כל היום. אז אני אגיד לך יותר מזה שהצדיקים האמיתיים, כגון חפץ חיים,

הכינו תכריכים, והתחריכים היו בארון. כל פעם שמוכחים לגעת העלייה. רואים את התכריכים. סבא שלי לא צריך לגשת אליהם חפץ חיים, אבי משה כהן.

אבל הם חיו את העולם הבא, בעולם הזה. זה מה שמדובר. לא, אבל אנשי העמך,

הרב הרי מדבר לאנשים, אנחנו אנשים פשוטים.

אנחנו לא פשוטים, אתה החלטת להיות חשוב. בסדר, מה הבעיה?

לקחת, לשים קבר ליד הבית ולהסתכל עליו כל יום,

זה אם אתה לא יוכל לומד כל היום, אתה נכנס לדיכאון. קודם כל זה דבר חכם.

אני חושב שבן אדם מחכה שיתקמצנו עליו הילדים ויזרקו אותו באיזה חלקת קבר באיזשהו מקום.

אז קודם כל שידאג לאחריתו שכבר יהיה לו מקום מסודר ולא יצטרך לאחרים. קודם כל.

זה דבר חכם.

למה עוד יחספו על הכסף שלו?

התלמיד כבר לא מעניין אותם.

ואנשים לא יודעים שצריך לקבור את הבן אדם בחלקת שומרי שבת.

ושמים אותם במחללי שבת, וזה צער גדול לנשמה אחר כך.

צריך תמיד לדעת,

חלקת שומרי שבת, כמובן, מי ששומר שבת.

הרב יקין את מור סביר, ידיד משה כהן. כן, כן, עכשיו לא נתחיל עם סיפורים.

לא הכי טוב, הכי טוב.

35 שנה לפני שהוא נפטר. בסדר גמור, בסדר מאוד.

גם אני כבר קניתי.

מה?

גם אני כבר קניתי. גם אני מנסה לקנות, הם רוצים הרבה כסף,

לא כדאי למות, אמרתי.

35 אלף דולר חלקה לזוג 70 אלף דולר, מה קרה? דירה.

זו הדירה הקבועה, תסגור. לא בן, זה הכי טוב.

למה אתה לא משלם ענונה?

אז זה אומר, ואם יהיה בוטח באלוהים.

בעל אישה וקרובים ואוהבים ואוהבים,

גמרנו עם אחד שהוא נוכרי, וחוצה לתנאים בענייני ביטחון, וכמה רווח יש לו מזה שהוא נוכרי.

ויש לו ציוות עם הקדוש ברוך הוא, יכול להתבודד,

להראות את הבורא ולמלא,

שידה לדרך, יד מוכן ונכון בכל העת,

והיציאה מפה וינצל כל רגע שיש לו. לכן הבחורים צריכים להיות חכמים כל זמן שעוד אין עליהם עול וטורח למסע שנשאם מנדים,

זה הזמן להשקיע למלא, למלא, למלא, כמה שיותר.

כמה שיותר.

ואם יהיה בוטח באלוקים,

בעל אישה וקרובים, ואוהבים ואוהבים,

יבטח לאלוקים

בהצלתו מהם.

צריך להתנצל מהם.

להשתדל לפרוע מה שחייב להם,

ולעשות חפציהם,

ולהיות ליבו שלם עימהם.

אני אעשה את החובות המוטלות עליו במלואם.

ויהיה רף ידו מאזדקתיו ולא יזיק אותם.

ויסבב על מה שיהיה טוב להם,

ויהיה נאמן בכל ענייניהם.

לא יקצר בעבודתם.

ויורם ופני תועלותם בענייני התורה והעולם לעבודת הבורא.

כמו שכתוב, ואהבת לרעך כמוך, ולא תשנא את עייך ולבביך.

וכל מה שהוא יעשה עימהם,

לא לייחל לגמול מהם,

לא בשביל שהוא מייחל להם גמול,

יחזירו לו, יאשימו לו,

ייתנו לו, יצלחו בעבורו וכו'.

ולא לקדם אצלם, ולא מאהבתו וכבודם לשבחם ולא להסתירא עליהם.

רק לקיים את מצוות הבורא ולשמור בריתו ופיקודיו עליהם.

אז צריך לשמח האדם,

זה שיש לו אישה וילדים,

שיש לו את ההזדמנות לקיים את החובות שהבורא חייב אותו להתנאווה עליהם.

אז אם כתוב, ואהבת לרעך כמוך,

זה מדובר ברעך,

לא מאשתך, לא בילדים שלך.

אז כל שכן,

ואשתך הם הילדים שלך.

ולא תשנא את אחיך בלבדיך.

זה סתם אחיך.

אין כל אדם מישראל שהוא מכלל אחיך.

אז כל שכן,

שלא תשנא את אשתך ואת ילדיך.

אז לכן בן אדם צריך להורדות לשם שנתן לו,

כשהוא יכול למלא את כל החובות ולא על מנת שהוא ירוויח מהם כבוד וישתרע עליהם וגמול וכל מיני דברים כאלה שבעצם זה מסוג השעבוד שהוא משעבד אותם אליו.

כי מי שתהיה דעתו בעשתו חפציהם על אחד מהדברים שזכרנו תחילה לא ישיג רצונו מהם בעולם הזה.

אז ממילא הוא יהיה שנוי לבני ביתו

ויגע לריג ויפסיץ חלון לעולם הבא.

אם הוא עושה את הכול רק בשביל,

כאילו שכר לו עבדים ושפחות,

אז זה מה שיהיה דינו.

ואם הוא נוהג בזה לעבודת האלוקים בלבד,

אבל מה שהוא מדריך אותם או מצריח אותם, או דברים כאלה זה בשביל עבודת הבורא,

יעזרם האלוהים לגמול אותו בעולם הזה, אז השם ייתן להם את האפשרות שהם באמת יעזרו לו,

כמו זכה עזר,

לא זכה כנגדו.

אז השם יעזור שיגמלו אותו בעולם הזה,

והשם ישים בפיהם, שימו לב,

השם ישים בפיהם שבחו,

ויגדל עניינו בעיניו, אתם שומעים?

ועשייתה תשמע עם ה'

אם אשתך מקללת אותך כל הזמן,

ולא לברך אותך,

אז תדע לך,

לפי הכתוב כאן,

אם אתה מתנהג איתם כמו שהתורה מבקשת,

אז השם יעזרם לגמול אותו בעולם הזה, וישים בפיהם

את השבחים שלו,

יגדיל את העניינים שלו בעיניהם,

יגיע לגמול הגדול בעולם הבא.

כמו שאמר האלוהים לשלמה,

וגם אשר לא שאלת,

נתתי לך גם עושר, גם כבוד.

אז אתם רואים,

הנהגת בני הבית כלפי בעל הבית משקפת מה השם חושב עליו.

מדהים, זה המראה שלך.

זה המראה שלך.

כתוב במפורש, ישים בפיהם לשבח אותו,

יגדיל עניינו בעיניהם.

אבל זה עם מה?

זה אם הוא נוהג בזה לעבודת האלוקים בלבד.

אז יעזרם האלוקים לגמול אותו בעולם הזה,

ולשבח אותו, ולהגדיל עניינו אצלו.

וככה הוא יגיע לחיי העולם הבא.

אם יש לו עזר ותמיכה ואהבה,

אין לו קטטות, אין לו מלחמות, אין לו צרות,

אין לו בעיות,

אז הוא יושר בדעתו לעבודת הפורה.

אבל אם כל פעם זה רק קטטות,

ורק הוא בא הביתה, ישר,

מלחמת העולם,

בא, שאלת אותי לבד,

לא, לא, לא, לא, אתה מכיר אותי, לא עוזר לזום, לא, זה ככה, בא, זה, בא.

מישהו השמיע לי הקלטה בשבוע.

אשתו שרה חבל,

איזה צעקות, אני לא יודע מה זה, זה כאילו בשביל שכל השכנים ישמעו.

איזה צעקות,

עכשיו איזה מילים לא יאומן כאילו, השם רחם

אבל אם בן אדם יעשה את כל החיובים שהקדוש ברוך הוא אומר לו, הוא עושה אותו ביותר

ועזרת השם במהלך ככה יהיה

אמנם יש לאלה

שיש להם בסדר

יכול להיות

שיש להם איזה סיכון עם אישה רעה

לאישה רעה זה יותר גרוע ממוות

מוות זה מנוחה

אישה רעה

השם מצילם

אז אמרו חכמים בגמרא שמי שיש לו אישה רעה לא רואה פנה ועינו

לא שלא נכנס, לא רואה אפילו את הפנים דגן

אתם מבינים?

עוד אמר, למה בתפילה כתוב באישה? אז היה אחת שאמר לאשתו

אמר לאשתו

תמשיכי, תמשיכי

אני לא אהיה לי גן לו, בוא נו, תמשיכי

בקיצור, הנה אנחנו רואים את הפירוש

איך צריך להיות אופני הביטחון לאלוהים

בין אם אתה נוכרי

בין אם אתה נשוי בניידי

תחילה, כבוד הרב, בתפילה אנחנו מתקדמים באישה רעה

בסידורים של אנשים יש מגבר רע,

כמו שאין כזה מוסג גבר רע, רק אישה רעה, כי יש נוסחים של התפילות מאישה רעה, מיצר הרע, משכן רע, מזה אז האישה נחשבת כרעה מצד שני אנחנו רואים בתורה, ביהדות שהאישה, איפה כתוב מאישה רעה? בעצם הסידורים זה לא כתוב אצל התמלים,

זה אין אצל התרבות, לא ראיתי, גם אני לא ראיתי, גם אני לא ראיתי, אולי אתה חושב על זה תמיד, זה לא סיכמתי לך בצד הזה, אולי מקלפתם, מקלפתם, איש בסידור אחד ראיתי את זה מרוקאי, אני אוהב אצלך ראיתי, יש יש, כבוד הרב, אני ראיתי,

לנוסח המרוקאי, יש גבר ראש,

יש רק אישה רעה, אישה שיש לה גבר רע, גם לא רואה פני גיהנום, לא, יש להם אישה רעה, זה לא כתוב,

חבל אופני ביטחונו על אלוהיו, ענייני מישהו למעלה ממנו, או מישהו למטה ממנו, כתוב לאדם,

הפנים הישרים לו,

שיביא אותו על צורך לבקש חפץ ממישהו למעלה ממנו, למטה ממנו,

שיוטח בו על אלוהיו,

וישימם סיבה בהשלמתו,

כאשר ישים עבודת הארץ וזה עתה סיבה לתרפו,

ואם ירצה להטרפו ממנה,

יוצמח הזרע, יברא וירבה,

ואין להודות הארץ על זה.

אך ההודעה לבורא לבדו,

אם ויחפוץ האלוקים לטריפו ממנו, לא תצמח הארץ,

או תצמיח, נקרל צמח פגע,

ואין להשאיר בארץ.

עכשיו, מה יהיו אופני הביטחון של האדם בהתייחסותו כלפי הנשים?

או עכשיו יש אנשים שהם בדרגות מעלה, מתחתיו.

הוא רוצה לבקש ממישהו משהו.

אז הוא פונה אליו ומבקש ממנו איזה חפץ.

אתה יכול להשאיר לי את הרכב שלך? אתה יכול להשאיר לי את זה? אתה יכול לפי את זה? אתה יכול לעבוד את זה? אתה יכול זה, זה, זה, זה, כל מיני דברים.

אז כשהוא ניגש ומבקש איזה צורך או איזה חפץ ממאן דהוא,

צריך שהאדם יפתח על האלוקים. כשהוא ניגש לאותו אדם, יפתח באלוקים.

מה הביטחון?

שהקדוש ברוך הוא ישנים אותם שיהיו הסיבה

שדרכו יקבל

אבל לא הם הנותנים

שהשם ישנים בליבם שיהיו הסיבה לתת לו

דהיינו צינור השפע שדרכו יקבל

אבל באיזה אופן?

תשימו לב איזה דוגמה

כמו שאדם שם באדמה זרע

והזרע זה הסיבה להצמחה

והאדמה זה הסיבה להצמחה

והשם אם ירצה להטריפו מהזרע הזה

אז הזרע יפרה וירבה

ואם זה

כברה ורבה

אז אתה הולך לאדמה ואומר לה תודה רבה, תודה רבה על זה שאת הפרית את הזרע?

לא.

אין להודות על הארץ על זה.

וההודאה היא לבורא לבדו

ואם לא יחפוץ האלוקים

והטריפו ממנו גם האדם.

בעניינים האלה כבר למדנו שהשם גוזר האדם מי יתן מי לא

מי הסיבה ומי לא.

זה מה שאמרתי גם עכשיו.

ואם לא יחפוץ האלוקים לטריפו ממנו

רק הוא לא רוצה שיצמח הזרע הזה מתוך האדמה הזו אז היא לא תצמיח.

זה יכול להיות שכן היא תצמיח אז היא התחילה לעשות את ההתחלה

אבל אחר כך יקרה פגע וצמח

או עכברים יאכלו את זה תולעים שרב יקה את זה בקיצור לא יצא בסוף כלום.

אז הוא אומר אין להאשים את הארץ.

אתה יכול ללכת לארץ ולהאשים אותה? להגיד לה מה קרה לך היום?

אותו דבר בני אדם

אותו דבר בני אדם

אתה ניגש לבן אדם ומבקש חפץ או רצון כלשהו ממנו

נתן או לא נתן זה השם יתברך הנותן

הוא הסיבה להודות לו

זה לא האדם, האדם צינור

האדם צינור

יש אנשים שפורסמים כנדימים

וכל אחד חושב שאם הוא יגיע אליו

כמו שהוא שמע קרוי כבד

יש אחד שמגיע אליו ודווקא לו הוא לא נותן

נו איזה נדים זה, אמרו לי נדים, אמרו לי גביר, אמרו לי אה,

חרד בריא, לא פתח את הדלת, דחה אותי,

התחמק ממני, שיקר עליי,

תרפו לי את הדלת, איזה נדים זה

השם לא גזר שהוא יהיה הסיבה בשבילך

למשל למען דבר דומה, אמרנו את זה בפעם הקודמת

חפץ חיים זכר צדיקה אומר

יש איסור לא תקום ולא תקטור מן התורה

איסור לא תקום ולא תקטור מן התורה

אז הוא מזמין ככה

אף אחד רוצה ללוות כסף מחברו

והחברה אומרת לו אין לי

אין לי

אין לך?

אתה יודע, העולם הוא גלגל, תסתור, העולם הוא גלגל

אתה עוד תצטרך אותי יום אחד

תהיה בריא

הוא הולך ככה זועף

הוא אומר, העפץ חיים, מה אתה רוצה ממנו?

זה הבן אדם

שלא גזר האלוקים שדרכו תקבל את הממון

הוא לא צריך לתת חלפה

לא גזרו עליו מן השמיים

זה לא משנה מאיזה סיבה, אם יש לו זכות, אין לו זכות, אחרי זכות, אין לו זכות, אבל זה לא הבן אדם

משל למה הוא אומר?

שראובן מחפש את שמעון

אז הוא שואל, איפה שמעון?

אז פתאום מישהו מצביע לו, אומר, אתה רואה שם את החבורה של האנשים? שם הוא נמצא

אז הוא ניגש לאחד שם בחבורה

דופס לו על הגל ככה, הוא אומר לו, שמעון?

אז הוא אומר לו, לא, אני לא שמעון

אה, אתה לא שמעון

בסדר, אני אראה לך מה זה

אומר לו, מה אתה רוצה ממני?

אני לא שמעון.

למה אתה לא שמעון?

אתה יכול להגיד לו, למה אתה לא שמעון?

למה אתה לא נותן לי הלוואה?

מה זה למה? אני לא שמעון.

אתה מחפש את שמעון, את זה שאין לך הלוואה, אני לא שמעון.

אתה רוצה לו תעודת זהות?

הנה, אני גדי.

מה אתה רוצה ממני?

בן אדם נדבק לבן אדם,

הוא חושב שהוא הכתובת שבמנה הוא אוהב את הכסף, זה הכול.

השם אומר, לא, אני לא התחייבתי לך שאני אביא לך מפה.

אז מה אתה נוקם? מה אתה נותן? מה אתה נוקם? מה אתה נותן?

על מה?

לא גזרו על הבן אדם מה זה נותן לך, שלום, לכ הביתה, לחפש מישהו אחר.

זה ההסתכלות האמיתית, ככה התורה מחנכת אותנו.

יש בורא שגוזר ממי ומה,

מכמה, מאיך, הכול.

האנשים הם רק סיבות.

או שהם יהיו סיבה,

או שלא היו.

מי מחליט?

השבט ברב מחליט.

אמרנו, לסיבה אתה אומר, זה לא נכון.

מה?

לסיבה אתה אומר, זה לא נכון.

זה יש למתן אתו.

החיוב האמיתי זה לבורא דבריו. זה שיש לנו הכרת הטוב למי שעושה כן, זה אמרנו.

אבל האמת האמיתית,

האמת האמיתית,

זה שאין

הוא הנותן.

אין הוא המסרב.

אליו לשם היו עושים דבר.

וזה גם יכול להיות בחשבון,

שמגלגלים זכות על ידי זכאי,

שמגלגלים חובה על ידי חייב, יש הרבה חשבונות. אבל אנחנו מדברים כרגע,

אם אתה ניגש למישהו,

אז הביטחון שלך צריך להיות לבקש מהשם שישלים חפצך דרכו.

הוא יהיה הסיבה, ואם השם יחליט שהוא הסיבה,

הנה מה טוב, ואם לא,

לא קרה כלום.

אז הסיבה היא אחרת, מישהו אחר.

וכן שיבקש מאחד מהם חפץ,

שיהיה אצלו החלש והחזק מהם שווה בעשותו.

הוא יפתח בהשלמתו על האלוהים יתברך.

אתה מבקש עכשיו איזה דבר.

אתה אומר, אתה רוצה חפץ ממישהו.

אז אני אתן לכם דוגמה.

אם אני רוצה לעשות תרומה של עשרת אלפים שקל לאצטדיון,

למי אני צריך ללכת?

לעשיר או לעני?

לעשרה עניים.

לא רלוונטי.

מי שייך להתעשיר, שיהיה אצלו.

בדיוק, זה מה שאמרנו עכשיו.

אצלו צריך להיות החלש והחזק שווה.

שווה.

ויקטח בהשלמתו על האלוהים יתברכי לעשינו.

השפה הקטנה של כמה חבר'ה מפה,

שהיו במשרד,

ודיברנו, ואמרנו, מי מוכן לקבל על עצמו להביא עשר מניות? כן, לא.

אנחנו קיבלנו כאלה שאין להם.

אבל אם אני לקחתי על עצמי להביא מיליון וחצי שקל,

אז כל אחד יכול לקחת על עצמו עשר מניות להביא מהאנשים, שתינים, חברים, ידידים, אם הוא רוצה.

אז היו שם כמה שלקחו עליהם עשר, עשר, עשר.

אם הייתי בא עכשיו לחשיר דופק בדל ואומר, אני רוצה עשרת אלפים שקל לאצטדיון,

גם אלף לא הייתי מקבל.

מה שכל התפרענים נותנים,

גם זה אולי נותן.

וזה לא תלוי בעשירות, זה לא תלוי בעניות.

כולם שווים, צריכים להיות בעינינו,

והשם ישלים את צורכנו מכל מקום,

מה חזק, מה חלש,

ולא ברחותו, לאיפה אני אלך, איך הוא מתכוון, לאן הוא ילך, מי יפנה,

איך הוא יעשה, איך הוא יבוא אליו, יבוא עם פרחים,

יבוא עם זה, יגיד לו ככה,

יגיד לו ככה,

משנה לו מחרוזת של חרוזים,

ועומד לו ככה, ושמעתי עליך ואההההה, מה זה החרטות האלה.

תגיד, ישר!

אתם יודעים, פרעה

היה לו יום גדול לכל העולם,

אנחנו באים אליו, מכבדים אותו.

פתאום נכנסים שני ענקים,

חמש פטר,

והאריות, הנמרים, לא עצרו אותם.

הם נכנסים ומחכה שישבחו אותו, יחזרו אותו.

שואל אותם, מי אתם?

אמרו, אנחנו העבריים,

האלוקים שלח אותנו.

מי זה האלוקים שלכם?

אמרו לו,

אמר, לא מכיר אחר כך. אמרו, לא משנה, מכיר, לא מכיר, אבל תשמע מה הוא אומר.

שלח את עמי לעבדוני.

שום ריצוי, שום טיוס,

שום דרך ארץ כזה,

כזה, כזה, כזה, בלי שום דבר.

דו חינדו,

ישר בא לו בשם השם, בבקשה של להט עמי ויעבדוני.

ואם אינך משלח,

חדרת חינוך, חביב חביב.

אז הם לא באים

ומפייסים ומתרוצים בכל מיני דברים.

באים בשם השם, אומרים מה שיהיה, נשמעו, הולכים.

למה? השם עושה הכול.

אז גם כשאתה בא לבני אדם,

תגיד ישר מה אתה רוצה והכל.

אם אתה מצייר את זה יותר מדי בציורים כאלה ואחרים,

אני פירושו שאתה לא בוטח שהאלוקים הוא הגוזר.

אלא אתה בהשתדלות שלך כאילו מבין.

לפני שאתה נכנס בדלת, אתה צריך לשנן שגזור,

כי אם זה ייתן או לא ייתן, בכמה ייתן?

גזור.

אז ממילא לא תטרח ולא תתייפייף ולא זה,

שלום, מי אתה? כי הנה אני באתי ל...

אנחנו עושים אצטדיון,

יש מניה של אלף שקלים, תרצה להצטרף בבקשה,

לא תהיה בהם.

שלום, תודה, ביי.

ביטחון, ישר, תודה.

אתה תמיד אומר, מה קורה כשאתה מבקש רשות?

לא, סליחה. אני לימדתי אותו שזה לא תפקיד לך.

תסלחו לי שאני עומד ואני אומר את זה,

אבל אני אומר את זה מעצמי.

יש לי לפני יומיים, אמרה לי,

אני שומעת שהרב מדבר על האצטדיון,

שכל אחד ייתן לפחות את האלף שקל, נכון? אלף שקל מן הים.

אז אמרתי לה, תשמעי, לי יש ארגון והכול,

אני לא חושב שאני חייב, ככה אמרתי לה.

אז היא אומרת לי, אני אומרת לך,

תגיד לרב שאני רוצה לתרום, ככה היא אמרה לי,

ואני רוצה לתרום לרפואה זה וזה,

שאני מאמינה בזה שבעזרת השם יהיה לביסי רפואה שמה, בעזרת השם.

אבל אני חושב, אמרתי לעצמי, לפחות אנחנו פה בשיעור.

כשהרב עושה מסירות נפש שבילאית לבוא ולתת לנו שיעור,

שכל אחד יחשוב כמה ימים הוא פספס או איחר לשיעור,

והרב לא מאחר ולא מפספס וגם נותן את השיעור.

אז אני אומר, אני לא יודע,

אני אומר את זה בשמי,

לא בשם אף אחד,

לפחות חברי השיעור, שכל אחד ייקח על עצמו לפחות מניה על עצמו.

גם אם אין לו,

אם יש לו איזושהי הוראת קבע שהוא עושה למקום אחר,

אני לא יודע, אני מדבר מעצמי,

אז שייקח את אותה הוראת קבע וייתן אותה למקום שהוא נהנה ממנו בוקר, בוקר, בוקר, בוקר, שזה מסירות נפש לא נורמלי.

אז נקווה לפחות שמחברי השיעור,

כל אחד לפחות שייתן מניה. רגע, המשפחה נכנה?

מה?

לא, אני קראתי לכם.

מה זה? אשפחה נתנה? כן. ומה איתך? אז גם אני לא יודע. בדיוק, זה מה שאני אמרתי. בדיוק, זה מה שאני אמרתי. זהו. זהו. ואפשר לעשות את זה גם בתשלומים, הרב אמר, נכון? אין בעיה. בטח, מי שאין לו אפשרות. בסדר, אבל אני אומר לפחות חברי השיעור שנהנים מהרב. למה אני חשבתי על זה,

הרב לא מאחר לשיעור, וזה שעות מאוד מאוד קשות.

ואחריות כזאת,

צריך להחזור, של האולם.

תשכו למצוות.

העורך דין של אמיר.

אז אמרנו, כשיבקש אדם מאחד חפץ,

צריך שידע שאצלו החלש והחזק מהם

שווה בעשתו.

ויפתח בהשלמתו על האלוקים ידבריו.

ואם ישלם על ידי

אחד מהם,

יודע בורא ידברך אשר ישלים חפצו,

ויודע למי שנעשה על ידו, על מה יודה לו.

לא שהוא נתן לו,

על ליבו הטוב לו,

על הלב הטוב שיש לו. כי אם לא היה לו לב טוב, אולי הוא זוכר לתת.

והבורא הביא את התועלת על ידו.

יכול גם להפריע, כמו שאמר, לא? יכול להחשיב... לפי מה שאנחנו למדנו פה עכשיו,

לאשתו של חכם חיים טובי יש לב טוב.

היא התעוררה מעצמה אפילו, לא פנו אליה ישירות,

היא רק שמעה שמועה, שמועה שמעתי.

זה נקרא לב טוב. על הלב טוב צריך להודות לבן אדם.

על הלב טוב.

אבל על הגזירה, אם הוא ייתן או לא ייתן, זה השם גוזר.

לב טוב.

אז אנחנו צריכים להודות לשם שנתן לנו בסיבת מישהו,

אבל ההודאה האמיתית היא להשם יתברך על הנתינה.

מה אנחנו מודים לזה שהיה הצינור לתת?

על הלב טוב שהיה לו.

אשריך שהיה לך לב טוב לתת.

כשהקדוש ברוך הוא הביא את התועלת על ידך.

אתם יודעים מה זה שהקדוש ברוך הוא בוחר

מכל העולם,

עם שש מיליארד בני אדם,

בוחר הקדוש ברוך הוא

1,500 איש שהם יזכו לעשות את האצטדיון לכבודו של הקדוש ברוך הוא בקידוש השם של 40,000-50,000 איש.

אחדות של עם ישראל,

עולם התורה ותשובה.

אז לא כל אחד זוכה.

השם מחליט מי זכאי לתת ומי לא זכאי וכמה.

בשביל מה מחליט בן אדם חושב שהוא עושה חשבון.

והנה הוא חשב,

שמה, אני, יש לי גם ארגון, מה אני צריך לתת לארגון אחר, אז איזו חופשה.

אבל בסוף הוא אכל לו את הפעמיים.

מה אתה מבין לקדוש ברוך הוא שנתן לנו את הרב אבנון?

קודם כל, זה אחד בדורו. הוא, הוא הודים לקדוש ברוך הוא. קודם כל,

עוד הוא עשה הוראות קבע. קודם כל,

הרב חיים טובי יש לו לב טוב, רק יש לו גם יצר רע גדול.

אבל הוא מתגבר עליו, הוא מתגבר עליו.

הוא מתגבר עליו.

הוא בידוע,

הוא בידוע שאין הבורא מגלגל טובה.

תקשיבו,

תראה איזה מחמד אתה מקבל עכשיו, הוא בידוע.

זכיתי שעוד אחד נתן. כן?

יפה, יפה. עוד אחד נתן.

אתה רואה? אתה רואה מה זה לב טוב? לא, הוא ניגש אליי. מישהו ניגש אליי, אני אציין את זה לרב. אז עכשיו תסתכל מה כתוב. על מה אתה עשית, תסתכל.

וידוע שאין הבורא מגלגל טובה אלא על ידי הצדיקים.

אתה שומע? הלוואי שהיא נסתכלת. מה זה הלוואי? אתה צדיק במעשיך עכשיו.

כמו עמר רב אוזנר, כשהייתי בהתחלה בהתחלה,

כתב לי מחטט.

וכתב

הרב אמנון יצחק הצדיק במעשיו.

ככה הוא כתב.

יש אדם שהוא צדיק, צדיק, חפצה, שקול כולו צדיק.

יש צדיק במעשיו שהמעשים שהוא עושה הם מעשי צדק,

צדקות.

הוא צדיק במעשיו.

אז הבורא מגלגל טובה על ידי הצדיקים,

ומעט הוא שמתגלגל הפסד על ידיהם.

מעט הוא.

כמו שאמרו, הרבים זכרנו אלוהים, מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייו.

אז אם אדם זכה,

אז מן השמיים אומרים שהוא זכאי.

מן השמיים אומרים שהוא זכאי, כי אם יגילו זכות על ידו,

אז הוא זכאי. מי אומר את זה? השמיים אומרים.

מי מזה מגלגלים?

מן השמיים מגלגלים זכות

על ידי זכאי.

אז בן אדם,

שמתעסק בחסדים,

והוא אמור להבין בחסדים.

הבן אדם לא יכול לחשוב רק על עצמו,

אז צריך לפעול גם בשביל אחרים.

אנחנו, יש לנו ארגון שופר,

אבל זה לא מונע אותנו לעשות עוד דברים.

כגון בנים סוחקות.

מה זה נוגע אלינו בנים סוחקות?

אבל אם אתה גר בשכונה,

אתה שומע שיש אנשים במצוקה, אין להם מה לאכול,

אין להם תבליט בצית, יש כאלה לא רואים בצית בכלל. בצית, לא רואים בצית.

יש כאלה לא רואים בינה בכלל, אין בינה. אין בינה.

אין בינה.

אז השם עזר וקף פה,

תרזו לפעמים סוחקות, ועוזרים להם לא רק במצרכי מזון, אלא גם נותנים להם צמושים ללכת לבנות.

אם אנחנו חושבים שנגיע לעולם האמת ונגיד אנחנו עשינו,

ועשינו ועשינו,

יגידו, הכל יפה.

אבל מה היה בשכונה שלכם אני,

היה בעלי צרון, בעלי בעיות, בעלי... הסתכלתם עליהם או לא?

לא הסתכלתם עליהם?

אז יצבעו אותנו.

כל אחד צריך להסתכל על סביבותיו,

זה לא יכול להיות שבן אדם יחיה לעצמו.

רוצה רק לקחת מכל העולם, לא רוצה ללכת לעולם.

אדם צריך לעבוד עקוב.

כל-כולו לטובת הכלל.

זו המטרה.

עולם חסד ייבנה,

שהאדם נברא בשביל אחרים.

וגם מה שהוא מתעלה בעצמו זה בשביל להשפיע על האחרים.

ואם הוא חכם, הוא השפיע בחוכמתו.

אם הוא עשיר, הוא השפיע בעושרו.

אם הוא גיבור, הוא יעזוב את החלשים בגבולתו.

וכן הלאה.

בסופו של דבר. נותן לאדם בשביל

שיעשה לה כלל.

אז רואים מפה שוידוע שאין הפורא מגלגלת טובה אלא על ידי הצדיקים,

ומעט הוא שמגלגלת סביבה על ידיהם, כמו שאמרו חכמים זכורי הלכה,

מגלגלים זכות על ידי זכאי מחובה על ידי חייו.

בעבר הכתוב, לא יאונה לצדיק כל אדם.

ואם לא השתם לו על ידיהם,

אתם שומעים?

פנית לאנשים.

והם לא נתנו.

לא כסף.

חפץ, רצון, משהו, השאלה, רעה, לא משנה למה.

ואם לא השלמנו על ידיהם, פנה אליהם ולא השלימו את חצו.

אל יאשימם.

ואל יתלה בהם קיצור שמקצרים ולא רוצים לתת.

אך יודע לאלוהים אשר בחר לו הטוב בזה.

עכשיו תקשיבו,

אני בחיים שלי,

יצא לי הרבה פעמים לקנות לאנשים בעניינים מסוימים.

והם נמנעו.

בחלק מן המקרים, כשאני מסתכל היום אחורה,

אני צריך להודות ולהלל ולשבח לקדוש ברוך הוא שלא נתן

בליבם לתת לי.

שאם כן, אוי ואבוי, מה היה רע, אמר גורם.

אתה רואה מה הם עשו לאחרים שנתנו להם, ומה זה, ומה יצא בסופו של עניין.

אתה לא מבין לכלום מה גודל ההצלה שהכדוש הוציאו אותך שלא נתנו לך.

אז לכן הוא אומר, אני אשימם ואני אצא בהם קיצור,

אך יודה לאלוהים אשר בחר לו הטוב בזה.

אבל מה כן?

לשבחים

אלה שלא נתנו לו.

את מי ישבח?

כפי שידם, השתדלם לעשות חפצו.

אז נגיד שהם השתדלו לעשות בעבורו את הדבר, אבל לא על תביא עדיהם, הם באמת רצו לתת לך,

רצו לעזור לך ולא הצליחו.

אז מגיע להם משפחת רפואות על ההשתדלות.

אבל מה שהם עשו?

אף על פי שלא נשלם כרצונו וכרצונם לא.

וכך ינהג במיודעיו,

באוהביו,

גם במי שהוא נוסע ונותן עמיהם בעסקים ובכל מיני עניינים,

בשמשיו,

בשותפיו.

אם כולם סוכני ככה,

אם נתן,

שבע אותו עצוב ליבו, אבל לא הוא נתן.

אם לא נתן,

אם יש לשבח אותו על ההשתדלות, תשבח אותו.

ותודה לבורא,

שלא גמר את הדבר על ידו,

כי הוא היודע למה לא ממנו.

אתם רואים איזה אושר לחיות ככה?

אדם לא מסובך עם אף אחד,

אף אחד לא חייב לך,

ולא מגיע לך שום דבר.

אדם כל הזמן חי בארגישה שמגיע לו, מגיע לו, מגיע לו, מגיע לו,

הוא מרגיש שחייבים לו, חייבים לי.

אז זה כמו בן שהוא חושב שההורים שלו חייבים לו, וזה כמו בעל שחושב שכולם חייבים לו,

ואף אחד לא מסתכל בעצם שיש פה איזה יחסי גורמים שאתה לא יכול לנהל אותם מבחינת חשבון,

שהכל לפי זכויות וחובות של האדם כלפי הבורא ידברך.

אבל אם בן אדם

מונח באופני אושר הביטחון,

ככה בכל עניין ועניין,

אתם רואים, בין אם אתה נוכרי,

בין אם אתה משפחה,

בין אם נוצרים לך, בין אם לא נוצרים לך.

בשבילך כל בן אדם שמלא אחד שתיים זה כתובת לפנות כוונה.

יש ברז קטן,

יש ברז גדול,

פלישי מאוד, ויש ברזים, קטן וגדול,

מה זה משנה?

שניהם מוציאים מים,

זה מוציא קצת, זה מוציא הרבה.

אבל לפעמים יכול להיות שתהיה סמימה בגדול,

ובלי הקטן אתה תוכל לשתות בלי היום.

ואיך שופרחי אמרנו?

מהדרזים הקטנים,

דווקא מאלה שיש להם טפטפות.

עם הרגשת טובה גם? זה שלומי.

הן טפטפות, לא הן חבלות, הן טפטפות.

והיום זו השיטה, איך מצמיחים היום הכול? הן טפטפות.

הן טפטפות זה השיטה.

אז זאת אומרת,

אתה צריך לדעת שכולם שווים.

חזק וחלש, עשיר ועני, כולם שווים.

מבחינתך,

כשאתה ניגש,

והקב' ברוך הוא עזר שהצלחנו להוציא מאנשים את הכוחות שלהם, שטמונים בהם, והם לא יודעים.

אדם תמיד חי עם מגבלות שהוא לא יכול, שהוא לא מסוגל,

שמי אני, ואיזה פה יש לבחור לבחור לאנשים לדבר,

ולקום ב-4.5.

כן, מאיפה?

אם בן אדם,

היה לו חולה בבית,

והחולה הזה,

אם לא עושים לו עכשיו מיצוע מ-50,000 דולר,

שזה סיכוי שהוא יחיה, סיכוי.

אבל בלי זה אין סיכוי,

ואין לו כסף.

מה הוא עושה עכשיו? בנקים לא נותנים.

מה הוא עושה עכשיו?

הוא יעשה כל מה שיש לעניינו, נכון? וגם מה שאין לעניינו הוא יעשה, נכון?

ואין לו כסף. אתם רואים, יש אנשים שחוזרים לכנסת, דופקים על הבמה,

ואומרים, סליחה, כבוד הקהל,

יש לי אבא כזה שקרא לו ככה, ומיה לו ככה, ועשו סיכוי במשואה, אחר כך ככה, וככה, וככה, וככה, ואני מבקש שתעזבו.

והוא עובר בין האנשים והוא עושה עכשיו.

הוא מתבייש?

פה.

הוא לא מתבייש.

אה, לא?

למה שהתבייש?

לא יודע. הוא מציל את אבא שלו, צריך להציל את אבא.

נכון, זה לא עבודה.

צריך להתבייש להציל את אבא.

הוא מתבייש שהם אצילים.

כשאדם ימצא בבית חולים ורואה שהחולה שלו על המיטה,

והפקירו אותו החיות, הוא לא יודע מה, הוא לא צוחק?

הוא לא הולך ודופק שם על הסולחן ואומר, חבר'ה,

הבן אדם תוסס, לא נושב, לא זה, תצילו.

אוה, זה בושה?

אני מנסה להציל מישהו.

אם בן אדם היה לו לב יהודי,

הוא היה רואה כמה אנשים טובעים, טובעים,

טובעים בים הקשקורת.

כמה הם טובעים בחומריות, כמה הם חיים בשקר.

הלב כואב, אפשר להציל.

אז מה יש להתבייש?

אז תדבר, תתנה, תעשה, תנסה,

תעשה משהו.

אין דבר כזה שאי אפשר לעשות.

אין דבר כזה.

אמרתי לכם, פעם אחת נסעתי באוטו,

שעה 12 וחצי, אני חוזר מהעצה בצפון,

ואני חונה ברמזור,

ולבי חונה רחם אחר, ככה בחור שפצעה, וזה היה מוזיקה,

ואני עושה לו

פותח את החלון,

אני עומד, אפשר לעשות זאת שאלה?

הוא אומר לי, כן.

אמרתי לו, אם אני אביא לך במונירה עם 20 מאמא שוקולדים,

ואני מטרח אצלך ומבקש לך, אם אפשר לקבל שוקולד אחד או שתיים, אתה תיתן לי?

אני כן, למה לא?

אמרתי לו, אם אתה מבין, הוא יוכל להגיד לך 24 שעות ביממה,

שעה-שעתיים תיתן? לא.

הוא מסתכל עליו ככה, אמרתי לו, ירוק, סע.

אני יודע שהרבה אנשים חזרו מזה.

זה לא בתשומת מורה.

מזה?

בטח.

כמו כוס תה. אתה מקבל, מחר לא נותן לך במונירה.

הוא נותן לך את הבמונירה, מאיפה אתה מבין?

משינו.

אם לא, לא ייתן לנו דברים פשוטים.

אז בקיצור.

מהיום?

בקיצור.

וכן, אם יבקש

ממנו

מכל אדם מעליו ומתחתיו חפץ,

אם יבקשו ממנו, תקשיבו, עכשיו מבקשים ממכם,

אם מישהו יבקש מכם משהו, זה חפץ, צריך לסבב, לעשותו וכל דמו,

להשתדל לשלמו ומצפונו גם.

אם יזדמן לו,

יהיה מי שמבקשו ראוי להשתדל לבוא, אבל מדובר באחד שראוי להשתדל בשבילו.

אם זה בן אדם כבר ראוי להשתדל בשבילו,

בגלל שהוא לא יקיים תורה ומצוות והוא ישתמש בדברים שהוא מבקש מוכן לדברים אסורים וסתומים,

כל מיני דברים, אין לך מצווה להשתדל בעבורו.

אבל למי שראוי להשתדל בעבורו צריך לסבב, למלא את חפצו,

להשתדל בכל ליבו ובמצפונו וכו'.

ואחר כך,

עם ההשתדלות שאתה משתדל,

אתה צריך לפתוח על האלוקים שישנים את הרצון שלך לעזור לו.

בלי רצון שאתה צריך לעזוב ולעזור לו.

זאת אומרת,

אדם לא יפתח בהשתדלותו הוא שהוא יכול לעזור לו, אלא בהשלמת

הרצון מעת השם התברך.

מה זה אדם שראוי?

ראוי לזה שאני, זאת אומרת, אדם

מבקש אוכל, אבל אני יודע שהוא לא יברך.

אז הוא עושה בזה זה.

אז השולחן ערוך אומר שאם הוא לא יברך אתה לא חייב לתת לו.

הוא לא חייב וכן וכן.

הוא לא ראוי?

הוא לא ראוי.

אז אתה תגיד לו שייברך.

אם הוא לא יוצא לברך, אתה תגיד לו, תהיה בריא.

ואחר כך נפצע על האלוקים בהשלמתו, ואם ישנימהו על ידו,

משימה וסיבה לטובת זולתו, יודע על זאת.

אתה צריך להודות לשם שזכית, שהשם זיכה אותך לעשות

את החפץ של השני שביקש ממך.

ואם יימנע ממנו הוא ניסה לעשות ולעזור לחברו, לא הצליח ולא הזדמנו לעשותו,

אל יאשים את נפשו.

הוא יודיע לחברו שלא קיצר. תאמין לי, השתדלתי, עשיתי ככה, ככה, ככה, ככה, ולא על דב ידי.

אבל כמובן זה אחרי שהוא באמת טרח וכולי.

אבל לא שיוני את חברו יחטט אותו, יגיד לו, תשמע, ניסיתי זה, לא עושה שום פעולה וישקר אותו.

אז רואים שכמו שאתה הולך אצל השני, אתה צריך לבטוח שהשם ישנים את צרכיך דרכו,

את צרכיך דרכו.

ככה, אם פונים אליך, אתה צריך להשתדל בעבור האחרים ולזכור

שהשלמת העניין היא דווקא על ידי הקדוש ברוך הוא.

יוצא מכאן,

כל מה שלמדנו עד כרגע,

וכל העניינים האלה שבינו לבין אשתו, בניו, תאובה והכול,

הכול תלוי בגזירת חבורת בגזרה.

שום דבר אנחנו לא מניעים ולא מבינים

בלי השלמת הרצון האלוקי שאנחנו נהיה שליחים

לתת או לקבל ממאן דהוא.

אז אנחנו תלוי בקדוש ברוך הוא בכל דבר ודבר.

ואני אומר לכם שוב,

אני עדיין לא יכול להגיד לכם מה שרציתי להגיד לכם אתמול, כי לא יכולתי להגיד לכם אתמול,

ויכול להיות שגם מחר עדיין לא אוכל להגיד לכם מה שרוציתי להגיד לכם אתמול,

אבל ברגע שאני אוכל להגיד לכם מה שרציתי להגיד לכם בשלושת הימים האלה,

אני אומר לכם שאתם תצפצו מן המקום, תצפצו מן המקום,

ואם אתם זוכרים, לפני יומיים אני נתתי לכם את הדוגמה החלומה מאוד מאוד, וחזרתי עליה שוב ושוב שהביטחון שלנו צריך להיות בקדוש ברוך הוא במה שיש בידו יורדת במה שיש בידינו.

נכון אמרתי כל הזמן?

ואמרתי, אם יש לו חמישים אלף דולר בכיס אתה צריך להרגיש שזה כלום כעין או כאפס.

תסתכלו לביטחון שלך, ומה שבידו שלכם הוא לא הגיע אליך,

ממה שיש לך בידך, כנראה למדתי את זה.

אתם סקרן, עד כמה הוא יגן.

מה יש להיות סקרן? מה אכפת לך מה, ? שלא יגן. שלא יגן. אתה חי?

מה אתה רוצה עוד? לא הבנתי. מה אתה רוצה? אני לא מאמין, אני בטוח לא יודעת. מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? מה עשה אליך עכשיו? אתה חי?

מה אתם רוצים? כל הזמן רוצים.

מה זה רוצים? רוצים, רוצים, רוצים.

אתה צריך לרצות רק דבר אחד, לרצות לעשות את רצון הבורא.

אם תרצה לעשות את רצון הבורא,

אל תדאג, הבורא רוצה יותר ממך ממה שאתה חושב ומעז לחשוב,

הוא יכול לתת לך כהרף עין.

כהרף עין אוכל לך. כהרף עין. אתה לא יכול לעלות עליו צעד.

מה פתאום שאתה צריך לצדק?

מה פתאום? למה שיקטה לי?

מה פתאום שיקטה לי?

להגיד לאדם על מאה חמשת אלפים שקל?

מה פתאום שיבוא עכשיו פתאום בעל הבית ויגיד לו, מהיום אתה מסבל עשרת אלפים שקל? מה פתאום?

מה פתאום? יכול להיות דבר כזה שיכפילו לו משכורת, פתאום יבוא בן אדם סתם בלי סיבה לרדת לעין?

מה פתאום?

אין מה פתאום.

אם אתה עושה את רצון הבורא ידבריו,

אתה יכול להיות יוסף,

נער עבד עברי בבור

שאין שום סיבה בעולם שתצא משם בכלל

בוודאי שלא תהפוך להיות מושכן אחורי כספורי

אשעדה

אשעדה מה זה הגזמת?

זה חלום פרוע

אתה מבין? תראה לך אדם חולם כאן בבוקר לספר לכולם שלא חלמתי שאני מחליף את אובמבה

נו

נא עוד לא היה מפסיק לדבר טוב אנשים

שלא יגיד שהוא חבר שלי, לא עשו את הדעת הזה

אדם יוסף לא היה ככה?

ויריצו מן הבור

ויגלח ויחלף שמלותיו, יא בביי באיזה ריצה

אז לא מעכבים אותו רגע, מרגע שהגיע הרגע שצריך לעשות גדולה

רגע אחד לא מעכבים אותו

הוא ידע מזה בכלל?

הוא בסך הכל חלם חלום, חלם חלום

אז אני אומר לכם, לא חלום,

לא חלום

אתם בני מלכים

אתם בפנים של הקדוש ברוך הוא כשאתם הולכים ברחוב

הולך ברחוב הבן של הקדוש ברוך הוא

זה לא חלום,

זה מציאות

אם הבן של הקדוש ברוך הוא מגיע לו, הכול

כל העולם מגיע לו

רק תשכנע שאתה בן,

תראה שאתה בן, תעשה מעשים של בן,

תשמע לאבא,

תכבד את אבא, תעשה את רצונו של אבא,

ואבא יש לו הרבה מנתנת.

כן, עוד פעם, עוד אלף. מה, לא, כל פעם שאני אמודה. כבוד הרב, אמיר נכנס, שיהיה בריא, השם יעזור לו, שיבוא מוקדם, הוא יעיד על מה שאני אומר.

לפני שנה או שנתיים באנו לרב כמה פעמים ואמרנו לו שיעשה לנו בית הכנסת וזה,

אז אני זוכר, הרב אמר לנו, אתם תראו שאם מגיע לי, עוד יהיה לי בית הכנסת והכול.

מי היה מאמין?

בית הכנסת הזה שעומד פה היום זה בגדר נס. מי שיודע את ההיסטוריה של השטח הזה,

זה גדר נס, נס גלוי כל יום.

הקדוש ברוך הוא הוציא מפה את ה...

היה פה גני ילדים של העירייה,

הוציא אותם מפה בשביל שהרב אמנון ביקש ורצה, ואנחנו רואים מה שהרב עושה. הרב לא ביקש.

מה? אתם ביקשתם. אנחנו ביקשנו, בסדר? הקדוש ברוך הוא מילא את הרצון ונתן לנו, איפה? ממול, לא נגיד שצריך ללכת חצי קילומטר,

ממול בית הכנסת,

ונתן לרב את בית הכנסת הזה,

שהרב יגאל, כשדיברתי איתו כמה פעמים, הוא אמר, אני שמח שהרב נמצא פה, שהרב הגדיר, זה נס גלוי.

אבנה די קודשא בריכו,

אנו אנו אנו אנו אנו אבנה די קודשא בריכו אנו אנו אנו אנו אבנה די קודשא בריכו אנו אנו אנו אנו אבנה די קודשא בריכו