אין לי מושג - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

אני רוצה שתסביר לי, הבנתי, מה זה המושג שנקרא אלוהים, ואיך אתה מוכיח שהוא קיים?

הבנתי.

מי מוכיח לי לך?

אין אם, כאילו, סתם, צריך שתוכיח לי שהוא קיים. סתם? כן.

רוצה לדעת מה זה הדבר הזה שנקרא לך. ואחרי שאני אמרתי לך מה זה הדבר הזה, אז מה יקרה? שייכנס לי לתת-חמידה, שאני אדע מה זה הדבר הזה. קצת קשה עם סערות ארוכות?

לא, לא קשה לי, ממש לא. אני לא יודע. מאיפה אתה בארץ? ירושלמי. ירושלמי.

יפה, ועד היום לא ראית את הקדוש ברוך הוא בירושלים? לא, לסיים. בסדר. טוב. האם אתה מבין שהעולם נברא על ידי בורא?

לא. לא. אז בוא אני אשאל אותך כיצד הוא נברא.

אני מושג. אה, זהו, אני מושג. הבנתי, בסדר. אני לפי דעתי זה הטבע בראת כל העולם הזה. אין בעיה. מי זה רק הטבע? תשלח אותי, לא?

אין לי מושג. אה, גם אין לי מושג? טבע? כן, אין לי מושג.

אז איך אתה שולח אותי לכתובת כשאתה לא יודע מה המושג? יש לך לשון כיוון חפש? אני שואל אותך, האם הספר הזה מעיד על משהו?

לא. מה לא? לא יודע. אני מסתכל. לא, לא נראה לי שזה מעיד על שום דבר.

זה לא מעיד שמישהו עשה אותו?

זה מעיד ש... כן, מעיד שמישהו... הוא לא עשה את עצמו. לא, הוא לא עשה את עצמו. ודאי שלא. נכון. לא יכול להיות שכן. לא. לא. לא. לא יכול להיות שכן. שום אופן. שום אופן. בעולם כן.

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

אין לי מושג, הטבע עשה את עצמו.

הופה!

הספר עשה את עצמו. לא, הספר לא עשה את עצמו. למה הספר לא? כי יש לי הוכחה שהספר לא עשה את עצמו. מאיפה ההוכחה? אתה מכיר את הספרן?

לא, אבל אני בטוח שיש מישהו שעשה את הספרן. כי אתה מורגל.

כי אני יודע ואני... מורגל, הוא יודע מורגל,

שספרים נעשים על ידי בני אדם, מקפיסים, כורחים וכו'. ככה אתה מכיר.

אבל לא כל דבר אתה מכיר.

נכון. נכון. קלטות מספר 474-475. אין לי מושג חלק אלף. אני באתי לכאן כדי להבין, לא כדי לא להבין.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה לרפואת הילד אברהם חיים בן אסתר,

רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה.

אמן.

ותודה מרובה לרב ולרבנית גולדשטיין על העזרה והתמיכה

והיוזמה והארגון במשפחה.

בפרשת השבוע,

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים.

אני

ולא מלאך,

אני ולא שרף,

אני ולא שליח,

אני הוא ולא אחר.

אנחנו אומרים את זה תמיד בהגדה של פסח.

המהרן מפראג מבאר את זה ואומר,

דע כי המלאך הוא מיכאל

בגימטריה מלאכי,

ככתוב, הנה מלאכי ילך לפניך.

מי זה המלאך ושר של ישראל? מיכאל.

וחטיף כי אם מיכאל שרכם.

מי זה שרף?

שרף זה גבריאל.

שני המלאכים האלה מיכאל של מים וגבריאל של אש,

ועליהם נאמר עושה שלום במרומיו.

כיוון שאש ומים לא יכולים לדור במחיצה אחת,

בהתגבר האש נדחה המים,

בהתגבר המים נכבה האש,

והם שני הפכים ושני אויבים,

ואינם יכולים לדור במחיצה אחת. למרות כל זאת, הקדוש ברוך הוא עושה שלום במרומיו.

נותן אפשרות לשני המלאכים האלה של אש ומים לדור במחיצה אחת בשלום.

העמיד את מיכאל ממים וגבריאל מאש,

ואין האחד מזיק את חברו.

האש והמים שני הפכים בפעולתן.

יש פעולות בעולם,

שהן נמשכות ממידת המים,

ויש פעולות שנמשכות ממידת האש.

אבל לא נמצא כוח בעולם,

בכל כוחות הטבע והמלאכים,

לא נמצא כוח שהוא כולל הכול.

זולת השם יתברך.

רק הקדוש ברוך הוא כולל את כל הכוחות כולם.

כי כל המלאכים יש ממונה על ממונה, והקדוש ברוך הוא ממונה על כולם.

אנחנו אומרים אלוהי האלוהים,

דהיינו,

מלאכים גם נקראים אלוהים,

והוא אלוהי האלוהים, דהיינו האלוקים של כל הכוחות כולם.

אז הקדוש ברוך הוא כל הכוחות והוא מושל בכול,

ולכן כתוב

בכל אלוהי מצרים אעשה שפטים,

בכל אלוהי מצרים אעשה, דווקא אני אעשה שפטים.

אני ולא מלאך,

אני ולא שרף,

אני ולא מלאך זה מיכאל,

אני ולא שרף זה גבריאל,

אני ולא שליח,

אני הוא ולא אחר.

למה?

כי אני כולל את כל הכוחות כולם.

המצרים שעבדו לכוחות ומזלות

טעו לומר שאין חס ושלום כוח אלוקי ישראל בכל הכוחות.

הם חשבו שיש כוח ממונה על זה וכוח ממונה על זה וכוח ממונה על זה, והם לא הכירו דבר כזה שהוא שולט בכול

והוא כולל הכול.

לכן שפט הקדוש ברוך הוא והיכה בכל הכוחות

להראות שהוא האדון האחד והמושל בכול.

חסר המכות שלקו בהם ממצרים,

הקיפו את כל הכוחות,

ובזה גילה שכוחו בכול ולית אתר פנוי מנה.

אין מקום פנוי ממנו יתברך.

היכה בעליונים והיכה בתחתונים,

היכה ביבשה והיכה בים,

היכה באוויר

ובחללו של עולם,

בצמחים

ובבעלי חיים,

ועל ידי כך פרסם

הקדוש ברוך הוא את אלוקותו ואדנותו בעולם כולו, ושהוא כולל כל הכוחות כולם.

זאת הסיבה שהוא לא עשה שפטים באלוהי מצרים על ידי שליח,

כי מלאך הוא כוח פרטי

מסוים ומסווג

לפעולה אחת.

לא על-ידי מיכאל, שהוא מלאך של מים,

דהיינו, מלאך של רחמים,

לא על-ידי שרף, שהוא גבריאל,

שהוא מלאך של דין,

כי הם כוחות פרטיים ואינם יכולים להתהפך ממידה אחת למידה אחרת.

אין להם שלמות במידות ובכוחות,

ולכן הם לא מתאימים לשליחות במצרים,

כיוון שצריך להכיל כוח כללי,

רב-כוחות, לשלוט בריבוי כוחות,

כיוון שכלפי מצרים באותה עת היו צריכים להשתמש במידת הדין,

וכלפי ישראל באותו רגע, במידת הרחמים, לפסוח על בתיהם.

זאת אומרת,

במכה אחת

יש דין ורחמים.

אנחנו אומרים, השם הוא האלוקים,

השם זה שם של רחמים,

אלוקים זה מידת הדין,

ואנחנו אומרים, השם הוא האלוקים.

השם,

דהיינו, הרחמים הוא הדין, והדין הוא הרחמים.

ורק הקדוש ברוך הוא יכול לעבור מכיסא דין לכיסא רחמים, והפוך.

אני השם נאמן לשלם שכר,

ואני השם נאמן להיפרע מעוברי עבירה.

אני השם, אותו השם.

מלבד זאת,

אין למלאך נשמה ואינו מכיר מה שנעשה בתהום של נפש האדם.

הרי כלפי חוץ אנחנו נראים במצב מסוים,

ובפנימיות

אפשר שזה יהיה אחרת לגמרי.

במצרים היו בני ישראל משוקעים במ״ט שערי טומאה,

עד שטעו המלאכים וקטרגו.

הללו עובדי העבודה הזרה והללו עובדי העבודה הזרה, גם המצרים וגם בני ישראל.

לכן, אם ישראל לא שונים מהמצרים, אין להם זכות של הצלה.

והמלאך אינו יכול להבחין,

וכיוון שניתנה רשות למשחית,

אינו מבחין בין צדיק לרשע.

אין לו את הכלים לצלול בתחתית נשמתו של אדם

ולהוציא מתת-הנפש שלו זיק

שניתן להלהיב אותו להתעוררות גדולה.

אין למלאך אפשרות להחזיר בן-אדם בתשובה.

לעורר אצלו זיק חבוי,

ולהדליק אותו, ולעורר אותו, ולהפוך אותו מעובד עבודה זרה לאדם שמוסר את נפשו על קורבן

של פסח ועל ברית מילה ומסירות נפש

מול המצרי הנוגס,

זה אין לו.

מבחוץ נדמה כי הוא כבר עבד

וכלה ואין לו תקווה ותקומה.

והעונש שלו זה כפי ראות עיניו של המלאך.

לכן,

אין מלאך

עושה שתי שליחויות,

כי הוא מחונן ונוצר

רק בכוח פרטי,

או דין

או רחמים.

הוא אינו כולל בתכונתו מידת הכול,

ואין לו את ההיפוך,

כי הוא נוצר רק לתפקיד אחד.

השליחות היא

להשתמש רק בכוח המידה האחת שיש בו.

הוא יכול לעשות רק שתי שליחויות, שהן דומות באופיין,

כגון המלאך

שהיה רפאל,

שריפא את אברהם

והלך להציל את לוט.

יש לו להשתמש רק במידת רחמים,

אבל שליחות שדורשת שני כוחות,

מידת הרחמים ומידת הדין,

ביחד

אין בכוחם לבצע, כי אין בהם מידה הכוללת של הכול.

רק לאלוקי ישראל,

המושל בכל העולמות העליונים והתחתונים,

ההופך מידותיו ממידת רחמים למידת הדין וממידת הדין למידת הרחמים,

לזה רחמים ולזה דין,

סוקר הכול בבת-אחת,

רק הוא יכול לומר, ופסחתי עליכם,

עליכם אני חס ועל המצרים איני חס.

המדרש בתהילים אומר,

אמר הקדוש-ברוך-הוא,

דו-פרצופין אני עושה,

אור לישראל

וחושך לאומות העולם.

הרי בנוהג שבעולם, אם אדם מדליק את האור,

האם הוא יכול לומר לפלוני, אתה אהובי,

תשתמש באור,

ואתה שונאי, אל תשתמש באור.

אם יש אור, יש אור לכולם.

אפשר פה באולם הזה שמישהו אוהב יראה,

ומישהו לא אוהב לא יראה?

אין דבר כזה.

אלא הכול משתמשים כאחד,

זה בסתם בני אדם ובסתם כוחות פרטיים.

אבל אצל הקדוש-ברוך-הוא אינוכם,

אלא כי הנה חושך יחסי ארץ וערפל לאומים,

ועלייך יזרח השם וכבודו עלייך יראה.

בעת ובעונה אחת

הקדוש-ברוך-הוא מגלה פנים, מסתיר פנים, מאיר ומחשיך,

משלם גמול,

ומעניש.

האדם צריך להיות דומה לקדוש-ברוך-הוא בדרכיו ובמידותיו.

כוח הבחירה שניתן לעם ישראל הוא מהטובות שהיטיב הקדוש-ברוך-הוא לעמו ישראל,

וזה למעלה מהכוחות והמזלות, מה שאנחנו קיבלנו.

לנו יש את הכוח לבחור בין טוב לרע

בין רגע.

למלאכים, אין את זה.

טובה גדולה נתן לנו הקדוש-ברוך-הוא.

כל האומות הן תחת ממשלת הכוחות ומערכת השמים. לכל אחד מהם יש שר ממונה בשמים שהם כפופים אליו.

כוח פרטי משפיע עליהם,

ואין להם כוח כללי שמשפיע עליהם, רק תחת שר.

אושר הבחירה העליונה משולל מהם.

בני ישראל מאושרים כיוון שהם נתונים רק תחת השגחתו הפרטית

של הקדוש-ברוך-הוא, שהוא כולל כל הכוחות כולם,

והם מחוננים בכוח הבחירה ודומים לבוראם במידת בכול.

דהיינו, להיות כלולים בכול.

לכן עם ישראל נקרא בשיר השירים כלה בעבור שהוא כלול מן הכול.

כנסת ישראל כלולה מן הכול.

לשון כלה.

אליהו הנביא

היה מזרע אהרן הכהן,

פנחס ואליהו,

שבו רצופה מידת החסד ומידת האמת.

אוהב שלום

ורודף שלום,

ותורת אמת הייתה בפיהו,

אבל קנאי גם,

קנאי גדול.

על אהרן נאמר, אש ומים,

דין ורחמים נשקו בקרב ליבו.

באותו לב.

ואליהו,

שמשתמש בכוח מידת הדין של אש ובקנאות,

שקינא להשם יתברך,

זכה לחיות נפשות ישראל במידת הרחמים.

אליהו ריכז בתוכו דין

ורחמים

אש ומים.

והוא יישלח

על ידי הקדוש ברוך הוא להשיב לב אבות

על בנים

ולב בנים על אבותם.

הוא ישווה את המחלוקות

ולעשות שלום ביניהם, בין כל ישראל.

כמו שנאמר, הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא

לפני בוא יום הגדול והנורא,

כי ראוי אליהו לשליחות זו,

כיוון שהוא מרכז בתוכו את המידה של בקול,

שהוא כלול בקול,

שהיא ממידותיו של הקדוש ברוך הוא.

אז למדנו דבר חשוב ביותר שמסביר הרבה דברים בחיינו,

ולכן כתוב בפרשה,

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור בארץ מצרים, הכיתי דווקא אני, אומר הקדוש ברוך הוא.

אני ולא מלאך זה אליהו הנביא,

אני ולא שריו זה גבריאל,

אני ולא שליח כי זה כוח פרטי,

אני הוא ולא אחר כי אני כולל הכול.

ואנחנו תמהים לפעמים על מידותיו של הקדוש ברוך הוא.

איך זה מצד אחד רואים כך ומצד שני רואים אחרת, פה רואים רחמים מרובים,

שם רואים מידת הדין,

אבל אנחנו רואים מה שאנחנו רוצים לראות.

הקדוש ברוך הוא יכול לעשות דברים שהם לכאורה דבר והיפוכו.

כשהקדוש ברוך הוא הוריד ברד,

אז הברד היה עם אש מתלקחת בתוך הברד,

אש ומים יחדיו,

יורדים ונוחתים במצרים להראות שהוא שולט בכול.

מי מוציא טהור מטמא, לא אחד?

מי יכול להוציא טהור מטמא, לא אחד?

יש דבורה, זה בריית טמאה.

ומה יוצא ממנה טהור?

איך יוצא? יוצא ממנה טמא-טמא. איך יוצא מדבורה טהור?

יוצא ממנה דבש שאנחנו אוכלים.

מי מוציא? מי יכול להוציא?

רק אחד, הקדוש ברוך הוא.

וכן, על זה הדרך.

יש דוגמאות רבות במדרש.

זאת אומרת,

במכה עצמה שהקדוש ברוך הוא גם נותן לאדם יש רפואה.

השאלה אם האדם יודע להוציא את הרפואה מהמכה עצמה.

והקדוש ברוך הוא אין לו בעיה.

מידת הדין ומידת הרחמים

הוא יכול בן רגע, כהרף העין

ישועת השם.

אז אם הקדוש ברוך הוא נותן מכה,

זה רק בשביל שאדם מתעורר להתבונן מי המכה.

אם הוא יבין מי המכה והוא יבין מה הוא רוצה,

אז הכול יסתדר.

הבעיה שאנחנו מתנהגים לפעמים ועושים מעשה כלב.

כלב

שמשליכים עליו מקל או אבן,

אז הוא רץ אחריהם.

הוא לא מסתכל מי זה שהשליך אותם.

כשאדם רואה שיש לו איזו מחלה או צרה,

הוא מסתכל על המחלה עצמה ומנסה להתמודד מולה.

לכן הוא מחפש תרופות ועצות כאלה ואחרות, אבל הוא לא מסתכל מי שלח אותה.

וכן, זו הדרך.

גם כשאנחנו רואים ישועה והצלה,

אנחנו מייחסים אותה לקרוב אלינו שנתן אותה,

והוא רק שליח,

בדיוק כמו המקל.

הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מרימים את העיניים אף פעם גבוה עד למעלה. אף פעם לא מסתכלים עד למעלה.

מקסימום גובה העיניים.

זה מה שאנחנו רואים.

אם היינו מתבוננים למעלה כל הזמן, כי אין מה לחפש למטה,

החיים שלנו היו נראים אחרת.

יצא לי לדבר היום במשרד קצת

עם יהודים

שדיברו על הטרגדיה הנוראה שהייתה בעמונה אתמול,

ועל ההקעות וההלקעות המטורפות

של אלה שהכו והלקו

אנשים חסרי מגן וישע,

בין אם הם צודקים או לא צודקים,

בין אם צריך לפנות או לא צריך לפנות.

אבל לדרוס אנשים עם רגלי סוסים ולהכות אנשים שיושבים בתוך חדר, והראו לי היום סרט מתוך חדר שיושבים אנשים על הרצפה ועומדים גלקסים ולוקחים

את הנבוט

ונותנים להם בראש ומפוצצים גולגולות,

אז זה טירוף שאין כדוגמתו.

אז דיברנו על המצב הזה.

אין מה לדבר על מה שעושים אלה שעושים, זה ברור. זה כמו יוונים, זה בכלל לא יהודים.

יהודים לא עושים דברים כאלה, רק יוונים יכולים לעשות.

אבל מכל מקום הדברים נעשים.

זה לא כהגנה,

אלא זה התקפה פרועה.

הרי את גוש קטיף הצליחו לפנות

אלפי משפחות

בלי 200 פצועים

ועם מאות מאות בתים, ופה בשביל תשעה קרוונים פיצצו 200 איש.

איפה הפרופורציה?

מישהו שחרר

את ההוראה

למען יראו וייראו.

אבל כל זה למצוא חן בעיני הגויים, בעיני אומות העולם.

להראות שעושים משהו,

שעושים משהו.

אבל זה עלה ביוקר.

ישלמו על זה.

הקדוש ברוך הוא לא ישתוק.

כל מי שהרים יד בצורה ברוטלית כזאת

על אנשים בין צודקים בין לא צודקים,

הקדוש ברוך הוא ימקום

על הבנים שלו שמקבלים מכות כאלה, צודקים או לא צודקים,

בלי להיכנס לסוגיה.

אבל צריך לדעת דבר אחד.

מצד שני,

גם אלה שיושבים במקומות כאלה

ומסכנים את חייהם וחיי המשפחות שלהם

צריכים בדיקה גם כן.

האם זה לא לעבור את הגבול על ידי זה שהם יודעים

ומביאים למצבים כאלה ואחרים שהם לא מוצדקים?

אבל אתה מתגרה באנשים שאתה יודע שאין להם כל כך רחמים,

ובפרט כשמקבלים הוראות.

אז אם אומרים לך לפנות,

ואתה אומר,

אני לא מתפנה, תוציאו אותי,

ואומרים לך, אם לא תצא,

אנחנו נוציא אותך, אבל אחרי שנפוצץ אותך,

אז תהיה חכם, תצא.

כי אם היה בא פלסטיני

ומחזיק נשק מולך בתל אביב,

ואומר לך, אם לא תצא, אני יורה,

אז מה אתה אומר לו, תירה או שאתה יוצא?

יש סיבה לשער שהוא יירה בך?

אין סיבה, תצא.

אתה רואה שעומדים אנשים עם ברק בעיניים,

ואפילו אם לא קלטת את הברק,

אז אחרי המכה הראשונה תמלין שתבוא עוד אחת.

תצא.

זה לא גבורה לקבל את המכות האלה ולסכן חיים.

אחר כך תתמודד איך שאתה רוצה להתמודד.

תעשה מה שאתה רוצה.

אבל לא עומדים במצב כזה על דבר שיהיה הכי צודק אפילו,

ולגרום למצב כזה שחלילה ייפגעו אנשים, וחס ושלום היה קרוב למיתה של שני אנשים לפחות.

ואיני יודע מה יכול להתפתח ביצהר,

כי הרף כל הזמן הולך ועולה.

יש לי ידיעות שאם הייתי יכול להגיד אותן,

זה היה מעלה את החמאה של האנשים בצורה קטסטרופלית,

אבל אני קצת אחראי ולא אומר אותה.

לאיזה מצב התכוננו כבר

כוחות הביטחון?

מכל מקום

יש אלוקים בשמים,

מידת הדין ומידת הרחמים.

מי שחשב שאנחנו נמצאים בארצנו הקדושה,

ושאנחנו יושבים פה במקום

שיש עם מי לדבר,

כנראה שהוא קצת טועה.

הממשל פה לא מסתכל עלינו כעם היהודי היושב בציון

ושחזר אחרי גלות של אלפי שנה לפה,

בין אם הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הארץ והוא לא נתן,

לבין אם הוא נתן לפי מי שחושב שהוא נתן.

אבל בסך הכללי,

מה שברור, שפה לא מסתכלים על האנשים כמי שזכאים על אדמתם,

כיוון שיש אלפי,

אלפי

משפחות בדואיות

שחיות בדיוק

באדמה שלא שייכת להן על פי חוק, בדיוק כמו בעמונה.

ואף אחד לא העז לעשות את המראות האלה לעיני כל העולם,

עם סוסים ועם אלות וזרנוקי מים.

שאם היו עושים את זה,

כל העולם היה רותח מזעם.

אבל הגויים עכשיו יושבים ומחככים את הידיים,

יופי אולמרט,

אתה ממשיך בדרך שרון,

אתה תפנה לנו את הכול,

כי קונדוליסה דואגת למזרח התיכון.

כן, זו הפתיחה הכואבת, ולמי שיש שאלות, בבקשה.

אני רק מבקש להזכיר מתחילת הערב שאני לא מתכוון עד סוף הערב להתייחס לדברים שבוערים קשים וכואבים,

כגון ברכות לחולים עד סוף הערב.

כדי שהערב לא יסתיים בתחילתו,

ניתן אפשרות לאנשים שבאו על מנת לשאול שאלות, לברר ולבן.

אני אשתדל להשיב כפי יכולתי,

ולקראת סוף הערב, בעזרת השם, יהיה מספיק זמן לתת את האפשרות.

אני גם רוצה להודיע בהזדמנות זו,

שבלי נדר, בעזרת השם, כולנו בריאים, חיים וקיימים.

ב-12 במרץ 2006 תהיה הרצאה נוספת בבנייני האומה.

בבקשה.

שלום, הרב.

כבוד הרב, אני מהאנשים שמתנחלים, כאילו, מתיישבים בארץ-ישראל גם,

ופשוט מאוד, כאילו, אחרי המצב של אתמול והברוטליות של השוטרים כלפינו,

החלטנו עם קבוצה גדולה של מאות אנשים שאנחנו רוצים להתנתק מהמדינה הזאת לגמרי.

רוצים לעזוב, לא להתגייס לצווי, למרות שיש פה חיילים,

חבר...

למרות שאח שלי פה חייל וזה, ועוד, ואני, אם אתה זוכר, הרב, שאני חזרתי בתשובה, דרכך,

שהייתי חייל עוד,

והייתי בסיירת אגוז,

ועוד הרבה אנשים שכמוני רוצים לעזוב, בכלל להתהדק מהמדינה וללכת רק לפי התורה.

ואם הרב יכול להסביר לנו איך אנחנו יכולים לעשות את זה,

אם זה נכון, הדרך הזאת,

ואיך אפשר לעשות את זה בדרך, בכמויות של אנשים, ויש המון.

טוב, אז אני שמעתי, היו לנו אנשים שמה שחזרו,

אומנם שלמים ובריאים, אבל לא בנפשם,

וסיפרו לנו שאכן

מאות אנשים החליטו אתמול על מושג חדש,

להקים את מלכות יהודה.

נכון. נכון?

איך אני יודע?

זאת אומרת,

מה שאתה אומר, שמעתי כבר אתמול,

ושיש התארגנות כזאת, שאנשים שעוד היו מפקפקים אחרי גוש-קטיף,

החליטו לעשות דבר כזה, והם בוררים את הדרכים הנאותות בשביל להקים דבר כזה.

יצלח או לא יצלח, איני יודע.

הוראות

אני ודאי שלא יכול לתת.

לא צריך להתנתק מכלום,

צריך לקיים תורה ומצוות

בכל מצב,

גם אם אתה נמצא ביוון,

גם אם אתה נמצא בסין,

באוסטרליה, באירופה, באמריקה או בישראל.

זה לא קשור, שמירת תורה ומצוות, לממשל

שבו אתה נמצא או תחתיו,

בין אם אתה חלק ממנו ובין אם אתה מנותק ממנו או שהוא מנתק אותך ממנו.

תורה ומצוות חייבים בכל מצב, בכל מקום ובכל זמן לקיים, ואין לזה שום קשר עם שום דבר אחר.

האם צריך לציית לחוקי המדינה או לא?

זה בדיוק כמו שתשאל את השאלה באמריקה או בסין.

האם צריך לציית לחוקי האמריקאים או הסינים?

אם החוקים האלה מחייבים אותך ולא תיענש,

קח את זה בחשבון.

אבל אם הם נוגדים את התורה?

התורה לא בדווקא מתנגדת למה שהחוקים קיימים, למעט דברים שהם כנגד התורה והמצוות.

זאת אומרת, אם יש חוקים שהחוקים האלה הם אמריקאים או סינים או ישראלים,

והחוקים האלה הם חוקים

שלא נוגדים את התורה, דהיינו, לא אומרים לך, תעבוד עבודה זרה,

תחלל שבת בכוח,

מונעים ממך דברים שאתה רשאי על פי כל אמות מידה,

אז אין לך שום עניין להתנגד לכלום ולא לעשות שום דבר.

זה המקום שבו אתה נמצא.

פה אתה צריך לקיים את מה שצריך, למעט

אם יגידו לך,

עבור על התורה.

אם יהודים מסרו את נפשם

כשחייבו אותם

להשתחוות לצלם,

אז אתה עדיין חייב לא להשתחוות לצלם, וזה אחד מייהרג ולא יעבור.

אבל שאר הדברים,

לדוגמה,

ארץ ישראל, שהיא קדושה בעשר קדושות,

אין מצווה להרג או למות

בעבור קרקע בישראל, אף על פי שהיא חשובה ביותר לנו

והיא חשובה לקדוש ברוך הוא מכל המקומות,

וזה המקום שאיווה למושב לו,

ויש לו סגולות ייחודיות שאין בכל העולם,

ומבית המקדש, מאבן שתיה, הושתת כל העולם,

עם כל המעלות הנפלאות.

אבל אם יגידו לך, עזוב קרקע זאת, אם לא נהרגך,

אתה מצווה לעזוב.

אתה יכול למחות,

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל אם זו סכנת נפשות,

אסור לך לסכן את חייך.

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אתה יכול להתנגד בדרכים

שלא יסכנו אותך.

כן, אבל ברגע שאנחנו עכשיו נוותר להם בצורה, כאילו, נגיד, על תשעה בתים, כל מה שאתה אומר,

אם תחליט מחר המדינה, אני מסביר לך,

לפנות את יהוד,

אתה חושב שיש כוח שיכול למנוע מהם לפנות את יהוד?

עולה לך בדמיון שמישהו יכול למנוע ממדינה לפנות מקום? לא משנה מאיזה סיבה. נגד מדינה אי-אפשר. זהו.

אז אני שואל.

אתה רוצה למחות? אתה רוצה לפעול? תרוצה להפגין? אתה רוצה ללכת לאומות העולם מתחנן? אתה רוצה לעשות הפגנה באו'ם? אתה רוצה לכנס את יהדות העולם,

כל מה שאתה רוצה לעשות,

ומותר לעשות,

על-פי תורה ועל-פי החוק תעשה, למה לא?

אבל לסכן את חייך וחיי האחרים,

למות כאילו אתה טרומפלדור שלא מת בגלל זה,

אז אם אתה חושב שאתה צריך להיות טרומפלדור,

לא צריך. מחריט אחד היה, מספיק, לא צריך יותר.

טוב, לא, השאלה היא אם אפשרי להקים

מערכת משפט משלנו של,

איך אתה יכול במדינה שאתה יושב בה להקים מערכת משפט?

זה כמו שבבית המשפט המחוזי קבוצה של שופטים יחליטו שהם תת-משפט בתוך בית משפט.

אין דבר כזה.

אתה יכול להחליט שיש חוקים שמחייבים אותך בקבוצה שאתה תנהיג או תחליט,

אבל הם לא יהיו

כנגד החוק הקיים, כי החוק הקיים ירמוס אותך על חוקיך.

אתה לא יכול נגד מדינה, לא רק פה, בכל מקום.

זאת ברירת המחדל שלך, אם תרצה,

או הזכות שלך.

אתה יכול רק דבר אחד, לפי דעתי,

וזה לחזור בתשובה,

להחזיר עוד יהודים בתשובה,

לשנות את העם לטובה,

ותן לקדוש-ברוך-הוא שינהל את עולמו, ותאמין לי

שהוא יודע איך לעשות את זה,

הוא יודע איך לסדר את זה,

הוא יודע מתי הזמן בעיתון.

בעזרת השם.

ואני גם מבטיח לך שהוא יגאל אותנו בסופו של דבר. אמן. ויש כאלה שאולי,

אולי יזכו לראות אותנו נגאלים, והם לא.

כן, שאלה פה בצד הזה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

חברה שלי,

יש לי שתי שאלות. חברה שלי מהכיתה שאלה

איך אפשר להאמין בקדוש-ברוך-הוא אם לא רואים אותו.

שאלה יפה, אבל היא מתכוונת ברצינות.

כן. היא לא הכי מאמינה, כאילו... הבנתי. ניסיתי לחזק אותה, אבל... היא נמצאת פה?

לא.

הבנתי. אבל כאילו, אתה מוקלט, אז כאילו נוכל אשמע לה את זה אחר כך. הבנתי, נפלא. גם אם אני לא מוקלט, אפשר להשיג את הקלטת אחר כך.

היא מאמינה שיש לה נשמה?

היא לא רואה אותה. בדיוק.

היא מאמינה שיש לה שכל?

גם משה אמר לי את זה.

מה שלא רואים,

זה לא אומר שזה לא קיים.

את רואה את החמצן?

לא.

אבל נושמים חמצן.

לא כל מה שלא רואים,

לא קיים.

הבנת?

כן.

זהו.

זה דבר שלא רואים, והוא הכי קיים.

כי אם הוא לא היה קיים, היא לא הייתה שואלת שאלה.

טוב, בסדר. ועוד שאלה.

של עוד חברה?

לא.

אם אתה יכול, בבקשה, להגיד, כאילו, בצניעות,

אז את השכר והעונש של צניעות, כאילו, בכלל, וגם של כיסוי ראש,

ושכר ועונש של לשון הרע, מי שעובר על זה, ומי ששומר את זה, כאילו, מי ששומר את הלשון שלו.

הבנתי. אני לא רוצה להפחיד.

דווקא נראה לי שאפחיד זה יעזור.

הבנתי, אבל קראו לי כבר מפחיד בגלל זה.

אני לא אקרא לך.

אבל אני עכשיו בשינוי תדמית.

אז אם את רוצה

לדעת קצת על העונשים והזכויות, גם מצד שני,

תקראי את החפץ חיים, הוא מביא את הכול יותר טוב ממני, אני רק יכול להעתיק ממנו.

ולעניין צניעות, גם יש ספרים בעניינים האלה,

שאפשר לראות בדיוק,

זה לא בעיה, ניתן להשיג בכל מקום,

והכי טוב שהספרים יגידו את זה. בסדר, ואימא שלי, בלי כיסוי ראש, מה היא יכולה להגיד לה, נגיד, שכאילו היא טסים וזה, כי אני יודעת, זה חמור?

מה את יכולה להגיד לה?

יש לקלטת מספר 90. היהדות זה עולם

נפלא. אה, ראינו את זה הרבה פעמים. לא, בטייפ.

אה.

טוב.

היהדות זה עולם נפלא, זה רק על צניעות וכיסוי ראש.

אם היא תשמע את זה, אני מאמין

שהיא תשים כיסוי ראש.

טוב. בהצלחה. תודה רבה.

תן לו שאלה.

טוב, קודם כול,

כבוד הרב, תבורך. אשריך שכל אוזן יהודית תזכה לשמוע אותך ולהגיע לכאלה ערבים יפים.

אמן.

אני באתי עם בקשה, לא שאלה.

יש לי חלום

שאולי הוא קצת פנטזיה.

אני כמעט שלוש שנים עם החלום.

אני קודם כול מתל אביב, יש לי עסק בתחנה המרכזית.

והחלום הוא שבת,

כוללת,

לכל עם ישראל.

שמירת שבת לכל עם ישראל.

איך

פרסום מסיבי במשך חצי שנה,

סטיקרים, פליירים, אוזן לאוזן, חבר לחבר,

במקרה התאריך הוא כבר מדובר, 7 באוגוסט 2006. הרעיון כבר רץ באזור שלנו, כבר מדברים, המון חברים חילונים, זה כבר הגיע למעל 100 איש.

כל מי שפניתי, אמרתי על הרעיון, אמר, יפה, אשריך.

באתי לבקש ממך עזרה,

להרים את זה, להפיץ את זה.

חצי שנה,

שכל אוזן תשמע את זה.

7 באוגוסט 2009,

עם ישראל שומר שבת, האדמה נחה, מתנה לקדוש-ברוך-הוא.

האמת שהתקשרתי אליך למשרד השבוע, ניסיתי לדבר איתך. אמרו לי, אי-אפשר לדבר עם כבוד הרב.

אמרו לי, עצה, תבוא בתל-אביב, יום שלישי,

יש הרצאה, תרים יד, כבר תפרסם.

לא יכולתי לחכות לזכות כבוד הרב שלמה קרפה,

שהוא הרב של הבית-כנסת שלנו.

שכנע אותי, אומר לי, היום יש בירושלים הרצאה, בוא היום לירושלים.

באתי במיוחד לבקש עזרה, להפיץ

ב-7 באוגוסט 2009, עם ישראל שומר שבת.

יש לי שאלה.

7 באוגוסט 2009 לא נופל שבת?

לא,

9 באוגוסט 2009. הבנתי.

רציתי גם.

חשבת על זה.

ולמה אתה מאחר את זה לעוד חצי שנה, בשביל להספיק לפרסם?

הרעיון הוא פשוט.

אני רוצה שידברו על זה במשך חצי שנה,

שזה יספיק להגיע לכל אוזן, ובעזרת השם גם בחוץ-לארץ לכל יהודי.

אני רוצה שאנשים, מרוב שידברו על זה,

מרוב שיש שמועות,

סטיקרים ברחוב, פליירים, יגיע לחדשות, בעזרת השם,

שכל כך הרבה ידברו על זה,

שחודש לפני כבר אנשים יתחילו להתרגש,

ששבוע לפני, אולי שבועיים לפני, כבר יתחילו לשמור שבת לפני.

אני רוצה שזה ייכנס כל כך טוב לעם היהודי,

שלא יהיה אחד שיהיה לו אומץ לא לשמור את השבת הזאת.

קודם כול, אני בעד, ומהשבת הקרובה.

אשריך.

רגע.

דבר שני,

דבר שני,

מה יקרה

אם לא ישמרו, כמו שאתה חושב, את השבת ב-7 באוגוסט?

אחד ישמור, זכינו.

כן, אבל יכול להיות גם מצב אחר, תחשוב רגע על מה שאני אומר,

שיכול להיות קיטרוג,

שכולם דיברו על השבת,

ובסוף

זה לא עשה את מה שאנחנו חושבים, זאת אומרת, כולם הצביעו בדווקא לא ל-7 באוגוסט.

מה יהיה אז?

לא רוצה להאמין בדבר כזה.

או, זה חשוב, זה חשוב.

אבל כשעושים מעשה צריך לראות תמיד שני צדדים

בשביל להחליט.

אם

הרעיון שלך יקבל את ברכתם של גדולי ישראל,

אני מוכן גם כן להצטרף ולהכריז על מה שאתה אומר,

אם גדולי ישראל יגידו כן.

מה?

איך מקדמים את העניין?

רגע, הוא אומר לי פה לפי התאריכון ש-7 באוגוסט זה יום שני.

למה יא בתמוז?

חמישי באוגוסט זה יוצא שבת.

חמישי באוגוסט.

אז זה פילוח שנה והעסק.

כנראה של שנה שעברה. של קברי צדיקים. לא. של 2006, של קברי צדיקים.

יכול להיות שהוא מוטה. אני הלכתי לפי זוח שנה. אה, הנה, הוא אומר את הטעות שלך.

שמיני לשביעי זה יוצא שבת.

יב' עמוז.

סליחה מחילה. עכשיו הלכה הקלטת, צריך למחוק את כל הקטע.

אני מקווה שזה לא מה שימנע.

טוב, מכל מקום אני מחכה לשמוע אם גדולי ישראל הסכימו.

אז בעזרת השם,

עצתך תצא לדרך.

תודיע לי.

לא אני, אתה צריך ללכת אליהם. אני את מי שם?

את גדולי ישראל, יש לך את הרב פה.

הוא יודע איך להגיע אליהם.

קטן, אני ככה. אתה, אבל הוא גדול.

שואלים פה,

מה עם הקוקו?

קודם כל, אני כל כך שמח שכולכם אוהבים אותי ככה.

תודה רבה.

עניין הקוקו הוא

סיפור ארוך,

שצומח לאט-לאט.

אני יורד מהר.

יורד מהר.

קודם כל, אני בן אדם נשוי.

אשתי חילונית כרגע.

יש בעיה עם הקוקו.

הקוקו כבר נגזר, הדין שלו, הוא כבר ירד, עומד לרדת.

יש עניין שלא למהר ולעשות את זה כמו שצריך,

כיוון שיש סיפור קטן בבית, ימי שם. תאר לך עכשיו שבשמיני ושביעי

יגידו כולם, שמע, אשתי חילונית,

הייתי רוצה לשמור שבת, זה יבוא,

אבל צריך לעשות את זה באיזי-איזי,

בשביל שזה יהיה על בטוח.

שבת אני כבר שומר. אבל הם לא.

בסדר, שבת אני כבר שומר.

לצערי הרב, אף אחד לא יכול לדעת פה בדיוק מה העניין עם הקוקו. ברור, גם הם יגידו שאף אחד לא יכול להגיד מה קורה איתם בשבת.

לא יכול לפרט. אבל אני רק יכול להבטיח לכם שהקוקו שלי כבר נגזר על הדין שלו והוא ירד בקרוב.

זאת אומרת,

שאם נקבל תשובה כזאת בשמיני לשביעי מכולם עם סיבות אישיות פרטיות,

כל המבצע ירד לטמיון וכל הפרסום הלך פייפן.

השמיני, לדעתי, יצא לפועל, בעזרת השם.

זה יהיה יום מקודש,

זה יהיה יום מדובר,

וידברו עליו הרבה.

הקוקו ירד עוד הרבה לפני.

אני לא רוצה להתחכם ולענות סתם. אני מכיר אנשים שהגיעו פעם לספר,

ובטעות הוא הוריד להם את הפאה.

כמה פעמים שמעתי אנשים, מה קרה לך, איפה הפאה?

הוא אומר, אל תשאל על הספר בלי לשאול אותי אוריד.

מה אכפת לך להגיד שבטעות

הגעת אלי וירד?

הזמנתי אותך לשים ציצית, ולא הרגשת.

חטפתי את המספריים. ציצית, בכבוד. קוקו, סלח לי, תמחה לי,

יגיע הרגש שלנו. בקרוב. אז בוא, קודם, קודם, ציצית. יגיע בקרוב.

ואוהד, אתה...

ברוך אתה, אדוני ה' אלוהינו מערך העולם. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

ערב טוב.

ערב טוב.

אם בן אדם מרגיש שהוא מתחזק בחוץ לארץ יותר מאשר בארץ ישראל,

מה הרב יכול להגיד על זה?

ואני לא יודעת אם זה נכון שאומרים שארץ-ישראל,

כשהאדם יורד מהארץ,

בין אם הוא שומר מצוות ובין לא,

הארץ מקיאה אותו בגלל העבירות וכו'.

אז רציתי לדעת אם יש אסמכתה לזה.

ולא תקיא הארץ אתכם ותמאכם אותה.

מכל מקום,

זה נכון שיש אנשים שמתחזקים בחוץ-לארץ

יותר מאשר בארץ בגלל החברה, לא בגלל הארץ.

וזה טוב מאוד להתחזק בכל מקום.

אבל זה לא אומר שהשהות בחוץ-לארץ חשובה יותר מארץ-ישראל.

דבר נוסף צריך לדעת.

אם ברור וידוע לאדם שהוא נמצא בחברה פה בישראל, נגיד הוא גר בבת-ים, לדוגמה,

ושם בחברה עם המשפחה והכול,

הוא לא יכול לקיים תורה ומצוות בגלל לחצים,

באותה שעה, כשהוא גר בחוץ-לארץ,

הוא מקיים ומדקדק במצוות,

הוא יכול להישאר בחוץ-לארץ ולקיים תורה ומצוות.

אבל צריך אדם תמיד לשאוף להיות בארץ-ישראל עד כמה שאפשר.

כמובן שזה לא יפגע לו ברוחניות.

ואם מרגישים שבאמת החיבור הוא שם ולא פה?

חיבור לשם זה קצת בעיה,

כי כל הדר בחוץ-לארץ דומה כמי שאין לו אלוקה.

זאת אומרת, חיבור זה לא טוב.

מרגיש שהוא גר ואין לו ברירה לדור שם באופן זמני,

זה בסדר.

יש אילוצים לפעמים שמותרים גם, על-פי ההלכה, להיות שם.

אבל אילוצים עם רצון תמיד לשוב הביתה

למקום הנבחר ביותר.

אבל להרגיש מחובר לשם זה בעיה.

מבחינה רוחנית, לא שאני אוהבת ללבטים. מבחינה רוחנית, רק אני מדבר. מבחינה רוחנית, להיות מחובר לשם. לרבה שנמצא שם וכו'. תראי, יש בחוץ-לארץ טומאת העמים. זה מרחף באוויר.

גם אם לא יהיו שם כל הגויים, יש טומאת העמים.

ארץ-ישראל יש בה קדושה.

האוויר של ארץ-ישראל מחכים.

זאת אומרת, יש סגולות בכל מקום ומקום, כאלה ואחרות.

להיות מחובר רוחנית לחוץ-לארץ זה יותר גרוע מאשר להיות מחובר פיזית בגלל צרכים כאלה או אחרים.

את גרה שם?

הייתי תקופה בקנדה, ולא יודעת, בעזרת השם, אני חושבת, אחרי החתונה, אולי לחזור לשם.

לשם?

למה? לא יודעת, התחברתי לקהילה שם. התחברת ל... לקהילה.

החוץ-לארץ לא מעניין אותי אם זה היה בארץ,

כי בתור בעל תשובה לא יכניסו אותי לתולדות הארון או לחסידות כזו או אחרת.

מי אמר שצריך? את יכולה ל... לא יודעת, כי זה חי... אני מאוד מתחברת לחסידות.

מאוד מאוד.

ודווקא שם, בקהילה החסידית הזאת, איפה שהיא... שלטוש?

ליד.

ו... לב טהור.

לב טהור ברא לי אלוקים? ברא לי אלוקים.

כן? טוב, נו, ו...

מאוד התחברתי.

אז את מחוברת לאנשים היהודים בקהילה היהודית, את מתכוונת. כן. לא מחוברת לחוץ-לארץ. לא, לא, לא, לא, לא, לא. אם הקהילה הייתה פה, לא הייתי...

נו, אני נותן לך עצה.

תלכי לחכם גדול שיפסוק לך,

ואם הוא יפסוק לך שאת יכולה,

אז את יכולה ללכת ברגיעות.

יש יותר טוב מזה?

לשאול דעת תורה.

בסדר?

מקבלת עלייך. יישר כוח, בעזרת השם.

אמן.

כן.

שאלה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

מיקרוי שמעון.

יש לי סיפור אישי, אבל אני אתחיל בשאלה,

כי אמרת, תגידי שאלה. קודם כול, אל תיעלב, הרב, אני לא מחבב אותך.

נפלא. סוף-סוף אני מוצא מישהו כזה. הסיבה היא שאני אוהב אותך.

אה, זה הפוך על הפוך.

בדיוק.

אתה נותן רוח חיה למדינת ישראל. רגע, שאני אסביר להם מה אמרת.

אני לא מחבב את הרב מהסיבה שאני אוהב אותו.

תביני.

יישר כוח.

כבוד הרב,

אותי לא החזרת בתשובה,

אבל חיזקת אותי בשוודיה.

לפני 20 שנה עברתי מהארץ, כמו שאמרה הבחורה.

ניסיתי, בגלל שהמצב היה פה קשה.

סיימתי צבא וראיתי שהמצב הוא קשה מאוד מבחינה כלכלית.

הגעתי לשוודיה וגיליתי

שהרב אמנון יצחק שלי היה הקדוש ברוך הוא.

הוא נתן לי סימנים

והראה לי את הדרך,

וכמו שכתוב בתורה, אמי ואבי עזבוני

והשם יעזבני.

והייתי חילוני כמו כולם, אתה יודע,

מגיע למדינה חדשה ורואה פתאום יחס אחר,

וזה ציער אותי מאוד שהגויים עושים את זה, ששם אתה מקבל יותר תנאים,

שם לא שירתת את הצבא,

אתה מקבל דירה,

אתה מקבל לחיות, אני לא אבריז בזה כדי שאני לא אבריז בזה.

אנשים לא יעברו לשם מחר.

אבל אם אתה הולך אפילו על השלג, על המים, על הקרח שם,

והכל כפו, ואתה עושה חור ודג דגים,

מהדג אתה מרגיש כמה שהוא יכול להגיד לך, אתה יהודי, עוף מפה.

וזה מה שקרה לי לשמחתי, שגרתי באיזו עיירה קטנה,

שראיתי שהנשמה שלי היא יהודית, ואני אעשה מה שאני אעשה,

תמיד יוכיחו לי שאתה יהודי, כי אתה רואה שאתה נבדל,

לא יעזור לך כלום. כל צעד שאתה עושה, אתה שם לב שאתה רוצה לעזור,

אתה פותח את הדלת, אבל לך לא פותחים את הדלת.

אם זה בגלל שאתה שחור,

או יותר גרוע, אם זה בגלל שאתה יהודי.

השם נתן לי כל מיני סימנים, וזה אחרי שאני גיליתי, שאתה יודע, אנחנו באים מבתים שההורים שלנו מתוניס,

איטליה,

מכל מיני מדינות, מרוקאים,

אז תמיד יש לנו את האמא הצדיקה שאומרת,

בעזרת השם, בזכות הצדיקים.

אז יש לך את זה, אתה מגיע ויש לך את הזכות להתבולל

ולעשות מה שאתה רוצה,

אבל לא.

יש את הסימנים שהקדוש ברוך הוא נותן לך, שאתה רואה עם עיניים חודרניות. אתה חודר, אתה רואה את זה שאתה נבדל.

ואז אני יוצא לי ככה ליער,

בשלג, מטר שלג,

בייאוש,

ומשחק אותה ברסלב, אפילו בלי לדעת את זה,

ומתפלל השם, פונה אליו,

ריבונו של עולם, תעזור לי, אני יהודי, אני מרגיש שאני שונה.

אני שונה.

אני מרגיש שאני לא בבית, אבל בכל זאת בבית שם קשה.

אתה משרת את הצבא, אתה יוצא, אתה מגיע למשרד,

אתה רוצה עזרה באיזה משהו?

גם אני עשיתי צבא, מה אתה רוצה? לך.

ואז השם באמת פתח לי את השערים,

נתן לי אישה צדיקה,

אשת דוחפת,

וכל הזמן אומרת, תשמור שבת, ואני אומר לה, עזבי, מה אני צריך את השבת? מה זה?

כי גם הפחידו אותי בארץ.

מה אתה צריך את החרדים האלה, השחורים האלה, הגנבים האלה?

הם רק גוזלים?

אבל בסדר, לא שמעתי להם. אני הייתה לי את האהבה הכללית.

ואז

השם נתן לי כל מיני סימנים,

ולפני כמעט עשר שנים

נחתה עליי מכה יפה כזאת מהשם. אני אומר יפה, ואני אוכיח אותה.

השם לקח לי תוך רבע שעה ילד.

תוך רבע שעה.

אני אוסף את הילדים מהקהילה היהודית,

שומר על התדמית שלי,

אוסף את הילדים מהגן,

מהבית הספר,

חמישה ילדים,

וילד שלי בא מחבק אותי ונעלם לי.

מה קורה? אני שואל אפילו יהודי שהוא רופא,

אני אומר לו, מה הבעיה פה?

הוא אומר לי, תזמין אמבולנס,

זה מקרה מאוד חמור.

מה חמור? כרגע חיבק אותי.

אני לוקח את הילד,

אין לי כסף,

מתקשר לאישה, אומר לה, תכייני כסף, אני לוקח מונית,

מוריד את הילדים מהר, עד שאני מגיע לבית החולים,

אין ילד.

הרופאים קופצים עליו,

נותנים לו אוויר מפה לפה,

מחזירים אותו.

אני בינתיים,

איך שאני מדבר, אני אומר לך, אני מרגיש את הרגעים האלה,

שיער, הכול,

כולי כזה מתפוצץ,

אבל פתאום נזכרתי, קצת, ככה, טיפה,

שאני יהודי,

אבל אין לך זמן, כי אתה רואה את הילד, אתה רואה עקידת יצחק, מול הפנים.

אז מה שאני עושה,

יוצא החוצה, כי הרופאים ראו שאני כבר גם צריך איזה טיפול.

בא אליי איזה רופא,

והוא המציא לי כל מיני מחלות.

התקשרתי לחבר שיוציא אותי ממנו,

שלא יוסיף לי עוד.

מעבירים אותו למחלקה מאוד מאוד קשה, שכל 20 דקות אתה רואה שדים.

ואז אני מבין באמת שהמצב קשה מאוד,

ואז אני אומר לאשתי,

בואי תיקחי את העסק לידיים, אני לא עומד בזה.

ואז, למחרת, הילד עוד פעם.

הנשמה שלו יוצאת.

ואז אני מתפלל השם ואומר לו, ריבונו של עולם,

לא קראתי לבן שלי סטיבן,

לא קראתי לו יואן,

קראתי לו יונתן,

על זה שאתה נתת לי את הילד.

קראתי לילדים שלי בשימות עבריים,

שיוכלו להמחיש את זה שאני יהודי

בארץ זרה.

אתה נתת לי את הילד הזה, יונתן, אל תיקח לי אותו. אני לא אברהם, אני לא עומד בניסיונות כאלה.

ופתאום,

הרב,

אתה יודע,

הילד נכנס לחוזר לחיים,

ונותן לי סימן שהנה, השם שומע אותי.

ואני אומר, מי אני?

אני בסך הכול לא יודע שום דבר בתורה,

לא למדתי כלום,

אבל הנה, השם שומע אותי.

ואז הילד נכנס לקומה,

להבדיל כמו אריאל שרון,

ואני לא מתבייש להגיד את זה, כבוד הרב, תדע לך,

עליך,

בעיתונים וברדיו,

הם מחפשים אותך.

שמתי לב שאתה לא יכול להגיד מה שאתה רוצה,

אבל עלינו הם לא יכולים.

אנחנו האזרחים, אנחנו הקטנים,

אנחנו יכולים לצאת עליהם ולהגיד להם, חבר'ה, שירתנו אתכם, את המדינה,

ואנחנו לא מקבלים כלום.

אני אגיע לנקודה הזאת.

תפילות,

תפילות,

תפילות, וברוך השם, בזכות אחותי, שנשואה לבחור מברסלב,

שגילה לי עוד קצת סודות ואת התיקון הכללי.

זו הייתה התקווה היחידה שלי, תפילה,

פשוט לא ידעתי, אבל גיליתי.

ואני אומר לך, רב,

על-ידי תפילות הוצאתי לילד את כל החוטים,

אפילו היד פה התנפחה ואמרו לי, אין ורידים, הכל נקרע,

והילד בקומה.

אז אמרתי לרופא, אבל למה אתה דוקר אותו כל כך הרבה?

הוא אומר לי, אני מבין את הכאב שלך, פשוט אין לי וריד.

אז אמרתי, תחכה רגע.

אני עם האצבע הזאת עושה לילד,

יונתן, זה אבא.

הוא הרגיש,

אתה רואה וריד?

כמו ים סוף,

וריד בא.

הוא מכניס את הסיכה ואומר, יופי.

פעם שנייה שהוא בא לעשות את זה,

אז הוא כאילו נותן לי סימן, נו, בוא, תעשה את הוקוס-פוקוס שלך, העיקר שתירגע.

וזה הצליח.

פעם שלישית הוא קרא לי, שימון, ואני נבהלתי.

הייתי באיזה חדר שם.

אני רץ.

הוא אומר לי, לא, לא, לא, אל תבהל, רק תביא לי עברית.

אז ראיתי שאפילו גוי יכול לראות איך שיש לנו השגחה עליונה.

ואיך שאני אומר לרופא,

תעשה לי טובה, תוציאו את המחטים האלה, תראה.

הוא בודק, יוצאים

על-ידי תפילות.

כבוד הרב,

אחרי חודש

הילד פתח את העיניים.

פתח את העיניים

והחליט שהוא אוהב אש.

ראה זיקוקים, ראש השנה שלהם.

שרף את הבית.

שרף את כל הבית.

המזל שלנו הוא שיכננו את הרופאים ואת כולם, כי גם 20 יום לפני זה עשיתי פתאום ביטוח לבית.

אני שואל את הילד, הוא גם אילם וחירש אחרי המקרה הזה,

והרופא אומר לי,

אתה קיבלת מתנה.

אם הווירוס הקטלני הזה שהיה לו,

שהוא קם מקומה ואת חיית המתים פעמיים,

אם הוא קם מזה והוא לא מדבר והוא חירש, תהיה שמח, זה עוד כסף קטן.

אני לא קיבלתי את זה.

לקחתי את הילד אחרי שהוא שרף את הבית, אני הייתי גם במשרד הנסיעות, הייתי צריך כרטיס,

שאלתי את אשתי מה קורה,

והיא אומרת לי, בוא, בוא הביתה, הוא שרף את הבית.

הילד אמר לי בדיבור שלו,

בצורה שאיך שהוא תיאר את זה,

הוא נראה לי כמה שיש לו שמחה,

אחרי זה יתברר שהבית הזה, הבניין הזה, בנו אותו על בית קברות.

אחר כך, אתה יודע, אני רק

מתחיל את התפילות, אני לא יודע כלום.

הילד בא, לוקח כיפה ושם לי בראש, הוא מסמן לי שבת,

הוא עוד לא מדבר.

אני מגיע איתו לארץ, מגיע לכותל, לרובע היהודי,

אני לא מכיר רבנים, לא יודע כלום.

שמעתי על הרב אליעזר ברלנד,

אמרו לי פה, אם יהיה לך מזל, תעלה.

לקחנו את הצ'אנס, צלצלנו,

הדלת נפתחה בטעות כשהם הרימו את הטלפון הזה. פתחנו את הדלת,

נדחפנו, אני והבן,

עלינו אליו

ותפסנו אותו עם הבן שלו בזמן שהם עם תפילין,

ואמרתי לרב את הסיפור ככה בקצרה, הוא אומר, מי אתם?

אמרתי לו, הבן, יונתן, לא מדבר.

אז הרב אמר, אין דבר כזה לא מדבר, אני מצווה עליו לדבר.

שלושה ימים אחר כך, כשאני בא לחזור לשוודיה,

הילד אומר לי בשוודית,

אבא פליקפלון, אבא מטוס.

אז כולם במטוס חשבו שאו שהשתגעתי או שאני שיכור,

כי התחלתי לרקוד ולשיר.

הם לא הבינו את העניין.

הגעתי הביתה, כל המשפחה רקדה, שמחה, וחודש אחר כך הוא גם הרים את הטלפון.

אני רוצה להגיד, לנצל את הערב הזה ואת המעמד הזה,

שתדעו

שאם אנחנו נותנים יד ביד,

אנחנו נביא את הגאולה.

ויש לנו מזל גדול,

יש לנו השגחה עליונה

שיש לנו את הרב,

ומהשיר הזה, הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו צריכים לשיר בקול רם,

הרב אמנון יצחק, אנחנו אוהבים אותך.

לשאלה כן,

עכשיו השאלה.

אנחנו נגיע לזה.

קלטת מס' 474, סוף חלק א',

המשך בקלטת מס' 475, אין לי מושג, חלק ב'.