הרב ליבוביץ

- - - לא מוגה! - - - 

אנחנו ממשיכים בעזרת השם מסכת יומא

פרק א', משנה ד'.

ראינו במשניות הקודמות

מספרת לנו המשנה

היו מכינים את הכהן

מכינים את הכהן גדול

לעבודת יום הכיפורים

שיהיה מוכן

יעשה את העבודות,

יתאמן על העבודות

ויהיה מופרש מביתו שבעה ימים לפני

יום הכיפורים.

יהיה מופרש מביתו, יהיה מופרש מאשתו ויהיה בבית המקדש.

אחד מהדברים שיכולים לגרום,

שיכולה להיות בעיה

לכהן גדול ביום הכיפורים זה אם חס וחלילה

הכהן נטמא ביום הכיפורים.

אם הכהן נטמא

אפילו נטמא לפני יום הכיפורים

אבל ביום הכיפורים הוא יהיה טמא,

לא יוכל הכהן גדול לעשות את עבודת יום הכיפורים.

אחד מהדברים שיכולים לגרום לאדם טומאה זה טומאה שיוצאת מהגוף של האדם,

טומאה שיוצאת מגופו.

אדם יכול, הולך לישון,

שינה עמוקה,

ואז יכול לגרום

איזשהו דבר מיותר בגוף

שיוצא וזה גורם לטומאה.

זה נקרא טומאת קרי.

זה המותרות, ההליכה המיותרת בגוף,

השליחה המיותרת בגוף, היא צריכה לצאת אז היא יוצאת.

ואדם שישן שאלה עמוקה יכולה הטומאה הזו לצאת מהגוף ואז הכהן יטמא.

האם באותם ימים, שבעה ימים שהכהן נמצא בבית המקדש

ומתכונן

ליום הכיפורים,

היה צריך להימנע מלאכול כמויות גדולות של אוכל?

ולמה?

כי אדם שאוכל כמויות גדולות של אוכל ושתייה,

זה יכול לגרום לו לשינה עמוקה.

ואז אם זה יגרום לו לשינה עמוקה, זה יכול לגרום לטומאה,

ואנחנו לא רוצים שהוא ייטמא באותם ימים.

וזאת השאלה שאנחנו עונים עליה במשנה,

משנה ד', פרק א', משנה ד'.

והמשנה מחלקת, היא אומרת ככה

כל שבעת הימים,

כל אותם שבעת ימים

שהכהן גדול

היה בבית המקדש, לא היו מונעים ממנו מאכל ומשתה.

לא הייתה שום בעיה. אומרים לו, אתה יכול לאכול ולשתות.

ואפילו אם יקרה שעל ידי האכילה והשתייה אתה תשען שינה עמוקה,

ואז אתה תשען שינה עמוקה

יכול לגרום איזושהי בעיה. זה נקרא טומאה יוצאת מגופו של האדם, אז אין בעיה.

למה אין בעיה?

כי גם אם הכהן ייטמא בטומאה כזאת, ההלכה היא

שטומאה הזו עוברת בשני דברים.

א',

אתה טובל במקווה.

ב',

נהיה הלילה של אותו יום.

זה נקרא הערב שמש.

כשהשמש מעריבה,

נהיה ערב,

נהיה הלילה,

וטבלת במקווה, אתה נהיה טהור. אז מה יקרה אם באחד הימים

ייגרם לו טומאה? אין שום בעיה.

הוא ייטער.

רק מה היינו חושבים? אולי חלק מההכנות

שצריכים להכין את הכהן בשבעה ימים, צריכים גם להכין אותו שהוא לא ייטמא בשום טומאה?

זו אומרת המשנה. לא, אין בעיה. אם הוא ייטמא, ייטמא.

העיקר שבסוף הוא יהיה טהור.

אבל ערב יום הכיפורים עם חשיכה,

זאת אומרת, יום בתשעה בתשרי,

שזה יום לפני יום הכיפורים, סמוך לערב,

אז לא היו מניחים אותו לאכול הרבה,

מפני שהמאכל מביא את השינה.

בליל יום הכיפורים אנחנו לא רוצים שהכהן נשען.

כי אם הכהן נשען בליל יום הכיפורים יכול להיגרם לו טומאה,

כדי שלא ייפול עליו תרדמה,

ואם תיפול עליו תרדמה, הוא יוכל לבוא לידי טומאה, לכן מראש הם אומרים,

לא לאכול הרבה.

אלו דברי המשנה.

נכון.

ההוצאה של הדבר הזה זה שני דברים.

יש הוצאה שהיא טבעית.

זה בעצם טבע.

הטבע, הגוף של האדם, יש לו הליכה.

וכשההליכה היא גדולה מדי,

אז הוא מחפש מקום לצאת והוא יוצא.

לפעמים הוא יוצא בצורה שהאדם לא שם לב אליה בכלל.

באופן טבעי, כמו ששאר הדברים המיותרים בגוף יוצאים, אז גם זה יוצא,

הוא אפילו לא שם לב,

ומתערבבים.

לפעמים זה יוצא במה שנקרא מקרה לילה.

כשאדם ישן שינה עמוקה ומתחמם,

תוך כדי שינה,

אז יכול לצאת בצורה לא טובה. זה נקרא מקרה לילה.

עכשיו תלוי. אם המקרה לילה הזה מגיע בגלל שהאדם עשה דברים לא טובים,

חשב מחשבות לא טובות, ערער ערעורים לא טובים, אז זה עבירה.

אבל אם האדם היה קדוש ושמר על עצמו, רק באופן טבעי הגוף מלא מלא מלא מלא מלא מלא. הוא צריך לצאת והוא ישן בלילה והתחמם.

אז זה לא עבירה.

מקרה כזה זה לא עבירה, זה רק טומאה.

טומאה, צריכים להיטער מהטומאה.

בסדר?

עכשיו, אנחנו דיברנו כאן במשנה על העניין הזה שריבוי האכילה גורם לשינה עמוקה,

ושינה עמוקה יכולה לגרום לטומאה.

יש דין נוסף שהוא לא מוזכר במשנה,

אבל הוא מוזכר ברבינו עובדיה מברטנורה.

יש דברים שמרבים את הליכה

של הגוף

שממנה יוצאת טומאה.

דברים שמרבים את הזרע.

מה הם הדברים האלה? מן האכילה,

ביצים,

חלב חם,

בשר שמן ויין,

כל הדברים האלה הם דברים שמרבים את ההליכה בגוף,

ששוב הם יכולים עכשיו לגרום טומאה בלי קשר לשינה עמוקה.

אם ההליכה מתרבאת שוב פעם, היא צריכה לצאת.

המשנה שלנו לא מדברת והיא לא מזכירה את הנושא הזה של לאכול דברים שמרבים את ההליכה.

היא לא מזכירה את זה. אבל מה הדין?

מותר לאכול את הדברים האלה או לא?

אם היא לא מזכירה, זאת אומרת שמותר.

רבנו עובדיה מברטנורה אומר שאסור.

ולמה?

אתה שואל טוב? שואל

רבי מיכאל.

אם המשנה לא מזכירה את זה,

אז

לכאורה זה צריך להיות מותר. אומר רבנו עובדיה, לא, זה פשוט.

אתה יכול ללמוד מזה שהמשנה אומרת שלא לאכול הרבה בערב יום הכיפורים כדי שלא יבוא לידי שנה,

אז קל וחומר שלא לאכול דברים שמרבים את זה,

מרבים את ההליכה.

לכן אומר רבנו עובדיה מברטנורה, אפילו שהמשנה לא מזכירה את ההלכה הזאת שלא לאכול דברים שמרבים את ההליכה,

את הזרע,

אבל ודאי שאסור לכהן גדול לאכול בערב יום הכיפורים חלב,

רבה חלב, ביצים, יין ושמן.

ואגב,

גם אנחנו,

כל שנה בערב יום הכיפורים יש הלכה שלא לאכול בשר שמן,

ביצים וחלב כדי שאדם לא יבוא לידי טומאה ביום הכיפורים.

כי נכון שלנו אין כל כך בעיה אם נטמא,

כהן גדול אם היה נטמא ביום הכיפורים כל עבודת בית המקדש הייתה מתבטלת, אוי זה היה נורא.

אנחנו זה לא היה כזה נורא אבל בכל אופן אדם צריך להיות טהור ביום הכיפורים.

לכן כל שנה בערב יום הכיפורים

כשאנחנו אוכלים סעודה מפסקת לא אוכלים דברים שמרבים את הליכה בגוף.

בשר שמן,

ביצים, חלב חם, כל הדברים האלה לא אוכלים.

אני ראיתי שמה ש... שקדים, נכון, לא מוזכר בהלכה שקדים. זה משהו שאומרים היום,

הרפואה אומרת.

הרפואה לרמב״ם אומרת. כן, בסדר.

כן,

כן אומרים ככה זה לא שני דעות. מי שהראה לו קרי בליל יום הכיפורים אז אומרת הגמרא אומרת תלוי.

אם עוברת השנה הזאת שאחרי יום הכיפורים הוא עובר את זה בשלום זה סימן משמיים שהוא

צדיק גמור

והוא זוכה לחיי העולם הבא.

ככה אומרת.

אבל כל עוד שאולי עבר... אם הוא עובר את השנה בשלום. אבל כל עוד שלא נגמרה השנה הוא צריך לפחד שאולי ימות באותה שנה.

אולי זה רמז משמיים שהוא רשע

ולכן הוא ימות באותה שנה.

אבל צריך לדעת

שזה מדובר על אנשים צדיקים

שתמיד המחשבה שלהם נקייה וטהורה.

ובכל אופן אחרי שהמחשבה שלו נקייה וטהורה זאת אומרת לא אנשים צדיקים אנשים שהם

נגיד אנשים מבוגרים כבר אנשים שכבר אין להם את האבות

והמחשבה שלהם מחשבה נקייה ונורמלית.

בכל אופן, אחרי זה אתה רואה טומאה בליל יום הכיפורים, זה סימן משמיים שמשהו כאן לא בסדר.

אבל בדורות שלנו,

אנחנו צעירים, והטומאה משתוללת ברחוב,

וכולי וכולי, אז הרבה פעמים זה לא ראייה, זה פשוט משהו שהוא יכול לקרוא באופן רגיל יותר, ולכן

אדם שקורה לו כזה דבר צריך לקחת את הדברים בפרפורציות.

אם הוא עובר את השנה הוא לא יהיה בטוח שהוא צדיק גמור.

וכל עוד זה, לא להתייאש מהרחמים, אה?

סעודה מפסקת זה סעודה קלה, לא סעודה קלה. בדיוק,

בדיוק,

בדיוק.

לא,

אפילו טיפה.

רגע, מה זה סעודה קלה?

סעודה קלה זה סעודה שהם בה דברים כבדים,

שמרבים או שעושים שינה כבדה.

לפעמים אדם אוכל חמין בשבת,

אוכל חמין, אחר כך הוא ישן כמו שצריך.

שינה זה שינה כבדה, זה אוכל כבד.

בערב יום הכיפורים, נכון.

נכון.

לא כתוב מי שמרבה, כתוב כל מי שאוכל.

כל מי שאוכל בערב יום הכיפורים זה כאילו שהוא צם באותו יום,

כיוון שזה מכשיר את הצום שלמחרת.

אם אתה אוכל היום,

אתה יכול לצום ביום כיפור.

זה מכשיר את הצום שלמחרת.

אבל אתה לא חייב לאכול מאכלים כבדים. אתה יכול לאכול מאכלים.

יש אנשים

שמהדרים במצוות

והם רוצים לזכות

בערב יום כיפור בכל רגע במצווה,

מהבוקר של ערב יום כיפור

הם מסתובבים עם סוכריה בפה.

כל רגע הם אוכלים.

אוכלים, כן. כל הזמן אוכלים, ככה הם מקיימים מצווה.

האמת היא שאני לא יודע אם סוכריה זה באמת טוב, כי הרעיון

שצריכים לאכול בערב יום כיפור זה כדי להכשיר את הצום שלמחרת.

אדם שאוכל סוכריה יום שלם,

לא יהיה לו יותר קל לצום למחרת.

לכל הכבלה היא לכל דבר שהוא יכול לתת לך כוח למחרת לצום.

כן, זה לא אוכל, אתה מוצץ.

אז בסדר.

גם כמות, כן. גם כמות, לא כמות גדולה. כן, אני לא יודע אם חצי, אבל זאת אומרת, לא כמות גדולה שתפיל על האדם שינה,

ואז שוב פעם זה לא טוב.

בסדר? אז נסכם מה שראינו כאן במשנה הזאת.

המשנה אומרת שהכהן הגדול,

בערב יום כיפור צריך להיזהר שלא יגיע לידי טומאה.

ולכן אסור לו לאכול כמות גדולה בערב יום כיפור לפני הלילה, שלא יבוא לידי שינה,

והשינה יכולה להביא לידי טומאה.

מוסיף רבנו עובדיה מברטנורה, שגם לא לאכול דברים שמביאים את הזרע,

שזה גם יכול להביא לידי טומאה.

אבל בכל שבעת הימים שלפני ערב יום כיפור,

מאותם ימים אין בעיה, כי גם אם הוא יטמא,

הוא טובל,

ובאותו יום, כשמגיע הערב שמש, כשהשמש שוקעת,

הוא בחזרה נהיה הטהור.

עכשיו, יש כאן שאלה.

שואל התוספות יום טוב, שואל שאלה.

זה התירוץ שלו מאוד מעניין. הוא שואל שאלה כזאת

מה אנחנו מפחדים כל כך

שהכהן יירדם,

נראה במשניות בהמשך,

שעושים כל מיני דברים כדי שהכהן לא יירדם ולא יגיע לידי שינה.

ואם הוא יגיע לידי שינה, יכול להיות שיבוא לידי טומאה.

מה פתאום?

הכהן הגדול

צדיק כל כך, קדוש כל כך, והוא נזהר בכל השבעה ימים,

נזהר, נזהר, הוא לא אוכל דברים שמנים כל השבעה ימים,

וערב יום הכיפור הוא קדוש,

מקדש. מה פתאום אנחנו מפחדים שבדיוק בליל יום הכיפורים יגיע לידי טומאה?

פעם,

כהן גדול כל השנה אמר, מה, כל פעם יש לו טומאה?

כמה קורה, אדם נשוי, מבוגר, כמה כבר יכול לקרוא שיצא לטומאה בלילה?

אז מה הפחד הגדול שאתה מפחד בערב יום הכיפורים

שיגיע לידי טומאה?

ככה שואל תוספות יום טוב.

עונה התוספות יום טוב תירוץ מאוד מעניין, והוא אומר, יש כלל.

כלל,

תמיד,

במלחמת היצר הרע עם היצר הטוב.

יש כלל במלחמה שלהם.

כשאחד מהם

הולך להיות מנוצח,

אותו אחד שהולך להיות מנוצח,

בזמן לפני שהוא מנוצח

הוא מתגבר,

והכוח שלו מתגבר יותר ויותר ויותר,

יותר לפי הכוח שלו.

לדוגמה,

אפשר לראות אדם רשע

לפני שהוא נפטר,

לפני שהוא מת,

פתאום

הוא מתחיל לדבר דברים טובים.

הוא מתחיל לדבר דברים טובים.

כי אז, לפני שהוא מת, היצר הרע יודע,

היצר הטוב עכשיו הולך לחטוף כמו שצריך בשמיים,

ובכל אופן הוא מנסה ברגע האחרון, הוא לא יצליח להציל משהו והוא מתגבר על היצר הרע,

ורגע לפני שהוא נפטר הוא מתחיל לדבר דיבורים טובים, הוא חוזר בתשובה.

מתנה שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם,

אדם שעבר עבירות כל החיים,

ורגע לפני שהוא נפטר הוא חוזר בתשובה,

הוא יכול להרוויח,

הוא יכול להרוויח את כל הדברים שלו.

אז זה כלל תמיד במלחמה.

אם היצר הרע הולך להיות מנוצח,

הוא מתגבר. היצר הטוב הולך להיות מנוצח, הוא מתגבר.

אומר התוספות יום טוב שאנחנו נמצאים בערב יום כיפור.

ביום כיפור

היצר הרע הולך להיות מנוצח.

לוקחים את כל העבירות של בני ישראל,

שמים אותן בשעיר ושולחים אותו לעזאזל.

זהו,

אין עבירות יותר.

אז כשהיצר הרע כל כך הולך להיות מנוצח הוא הולך להתגבר הרבה יותר מהכוח הרגיל שיש לו ויכול להביא את הכהן הגדול לידי טומאה כדי לבלבל את כל העבודה של יום הכיפורים.

לכן אנחנו כל כך צריכים להיזהר מהשינה ומהדברים האלה, כי דווקא עכשיו,

שהזמן הכל כך הכי קדוש,

דווקא עכשיו היצר הרע ייתן את כל הכוח שלו,

הרבה יותר ממה שתמיד,

כדי להפיל, לבלבל את כל העבודה של יום כיפור.

אנחנו יכולים ללמוד מזה גם לזמן שלנו.

זמן שלנו,

אנחנו יודעים שהכפירה

והאטומה

משתוללים ברחובות,

משתוללת בחוץ.

יכול להיות מצב, אנשים שנמצאים,

בדיוק.

אנשים נמצאים, שרים,

אנשי ממשלה,

מדברים דברי כפירה בצורה כל כך בוטה ברבים.

ירושלים, עיר הקודש,

הולכים לחלן אותה,

לעשות שמה

כל מיני דברים עכשיו, כל מיני דברים טמאים שהולכים לעשות.

בכלל,

עצרו צעדינו מללכת ברחובותינו.

לא יכולים ללכת ברחוב, כל כך הרבה טומאה. מאיפה זה מגיע, הדבר הזה?

דווקא,

דווקא בגלל שהיצר הרע יודע שהוא הולך להיות מנוצח,

והמשיח כבר קרוב,

כבר בפתח,

ואז כבר לא יהיה לו סיכוי.

אז דווקא עכשיו הוא מנסה להתגבר עם כל הכוחות שלו.

מוציא את כל הכוחות,

את כל התותחים,

את כל הדברים כדי שיהיה לו עוד אחד לתפוס,

ועוד אחד לתפוס, ועוד אחד לתפוס,

שינצח.

אנחנו צריכים לא לתת לו את זה.

לדעת שזה מלחמה.

הוא ודאי יפסיד בכל מקרה, אבל יכול להיות שיקח איתו ככה. לפני שהוא הולך להפסיד, הוא ייקח איתו עוד אחד, עוד אחד.

לא ניתן לו את זה.

זה עניין שאנחנו לומדים, עניין מוסרי שלומדים מהמשנה הזו.

עכשיו יש כאן שאלה נוספת במשנה הזו.

עכשיו הנה אתה פה מעלה איזשהו דבר, זו שאלה מאוד מעניינת.

כן, כן, אמרתי, מי שיצא לו,

קרי בליל יום הכיפורים,

ועברה עליו השנה, זה סימן שהוא צדי גמור.

כן.

מה שידוע לי זה שלא, זה תלוי.

כמו שאמרתי, אם עברה שנה זה סימן טוב בשבילה, אם לא עברה שנה זה לא סימן טוב.

ככה זכור לי.

כן. מה אתה אומר?

או, עכשיו יש כאן שאלה מאוד מעניינת.

כמה אנחנו נזהרים שהכהן הגדול לא יטמא ביום הכיפורים? איפה הכהן הגדול היה נמצא? בבית המקדש.

המשנה במסכת אבות

אומרת

דבר מעניין.

עשרה ניסים היו נעשים בבית המקדש.

אחד מעשרה ניסים שהיו נעשים בבית המקדש

לא אירע

לעולם קרי לכהן הגדול בים הכיפורים.

מעולם זה לא קרה, זה נס.

אבל זה נס שהוא קיים בבית המקדש.

אם כן,

שואלים המפרשים, מה הבעיה? מה אתה עושה את כל המאמץ?

הירושלמי שואל את השאלה הזאת.

כי זה לא לפי הטבע.

טבע שיש מציאות כזאת היא שאדם יוצא לו טומאה

שמעולם לעולם זה לא יכול לקרות, זה שינוי בטבע.

אבל זה לא לעולם, זה לעולם פעם אחת בשנה. נכון,

אבל אין כזו מציאות.

נכון.

כל שנה, כל שנה, אין יום אחד כזה.

לא, אין, אין תאריך. היום הזה

לא.

הנס הוא שהיום הזה, יום הכיפורים, הוא יום שבבית המקדש הוא מופקע

מהאפשרות

שיהיה לכהן טומאה.

זה נס.

כשהקדוש ברוך הוא ברא אפשרות לטומאה

ואחד מהימים מופקע מהאפשרות הזאת,

אז מה זה נקרא?

שינוי מהטבע,

נכון?

נכון, אבל כל שינוי מהטבע הוא נקרא נס, יישר כוח.

תודה.

כל שינוי מהטבע הוא נקרא נס.

אם הטבע, הקדוש ברוך הוא ברא טבע בבריאה,

שיש אדם, יש לו אפשרות לטומאה.

ואומר הקדוש ברוך הוא ביום הזה,

יום הכיפורים בבית המקדש, הטבע לא יחול.

ביום הזה מופקע מהאפשרות, אז מה זה נקרא?

זה נקרא נס.

אז כל יום שיהיה מקרי בלילה?

לא, בבית המקדש.

לא, לא.

לא.

יש כל לילה יש אפשרות שזה יקרה, נכון?

אבל אם הייתי אומר שאין אפשרות שזה יקרה,

אין אפשרות, האפשרות שזה יקרה בתהילה.

אבל גם פה יש אפשרות שזה יקרה, זה בדיוק השאלה.

המשנה אומרת שאין אפשרות שזה יקרה.

אז אם אין אפשרות שזה יקרה, אז מה העניין פה להיזהר?

אז מה העניין להיזהר?

אם אין אפשרות שזה יקרה, יפה.

ועכשיו אתה כיוונת לשאלת הירושלמי.

זה שואל הירושלמי.

אתה, עד שהבנת את הדברים כל כך טוב, ארצה לך השאלה?

זה שואל הירושלמי?

אם היום הזה הוא מופקע,

שלא יהיה? ככה שואל הירושלמי.

אומר הירושלמי שני תירוצים.

מפה אני קצת

נרד לדברים לעומק.

ניסי ונדברים מעניינים. אומר הירושלמי,

שני אפשרויות, שני תירוצים.

תירוץ ראשון, אומר הירושלמי,

אין סומכים על הנס.

נכון,

הקדוש ברוך הוא הוציא את בית המקדש מהטבע הרגיל ואמר שבאותו יום לא יהיה אפשרות של קרחי, נכון, אבל אנחנו צריכים להתנהג בהנהגה

כאילו שאין נס. אין סומכים זה כלל, לא סומכים על הנס.

זה תירוץ אחד, בסדר.

תירוץ שני, אומר הירושלמי,

מדובר,

מה המשנה אומרת שלא יקרה כזה דבר?

זה מדובר בזמנים כתיקונם,

שהכוהנים הגדולים היו צדיקים.

אבל אחרי ששמעון הצדיק נפטר,

ואז התחילו להיות כוהנים גדולים לא צדיקים כל כך,

פסקו הניסים האלה מבית המקדש.

כל מה שהמשנה כאן אומרת,

היא מדברת בזמן שכבר פסקו הניסים האלה.

אבל בזמן שהיו צדיקים גדולים לא היה צריך את כל העבודה הזאת. הכוהן הגדול יכול היה לאכול כמה שהוא רוצה בערב יום כיפור, כמה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, כי מובטח לו שלא תהיה לו שום תקלה.

בסדר?

אז כל זה כאילו בית המקדש השני. בדיוק. בתקופה מסוימת בית המקדש השני, שאז הכוהנים לא היו מספיק צדיקים.

יפה.

התירוץ השני הוא הזה.

מדהים.

התירוץ הראשון אני שטועה.

נכון.

קצת, מה זה, אין סומכים על הנס?

סוף סוף זה לא יקרה.

זה נס שלא אומרים לך, יהיה נס. אתה רואה שזה נס.

אבל זה גם נס מובטח בתוך הבית. נכון.

אני רואה, אתה חושש.

נכון.

אני אגיד לך יותר מזה.

טוב, זה היה הקדוש ברוך הוא אמר להם.

הקדוש ברוך הוא אמר להם, אתם, יהיה לכם מן,

הבטחה.

כן, הוא לא אמר שלא לעשות את הדברים האלה.

הוא אמר, אני שומר עליכם.

אני אשאל אתכם שאלה.

כשבבית המקדש,

שימו לב,

זו שאלה עמוקה, אבל בכל אופן אני בטוח שאתם

תיהנו מהעומק של זה.

נס,

ההגדרה של נס תמיד זה דבר שהוא שונה מהטבע.

שינוי מדרך הטבע.

בבית המקדש

היו כמה דברים ששונים מהטבע.

בסדר. עכשיו אני אשאל שאלה כזאת.

האם הכוונה היא שבבית המקדש

באמת היו דברים שונים מהטבע,

או שבית המקדש יש לו טבע אחר?

הקדוש ברוך הוא אמר, בעולם הזה יש שני מקומות.

יש את כל העולם,

ובית המקדש הוא מקום רוחני,

הוא מעל לטבע.

שזה אומר שבית המקדש זה לא שאנחנו משנים את הטבע, אלא הטבע של בית המקדש הוא טבע שונה.

מה אתם אומרים?

אני אגיד לך מה נפקמינה.

מה יצא מזה?

אם זה באמת

שינוי מהטבע, על זה יש כלל, לא סומכים על הנס.

כי אתה צריך להתנהג לפי הטבע.

אבל אם בית המקדש הוא מקום שהטבע אצלו הוא שונה,

אז לא שייך להגיד אין סומכים על הנס, כי זה לא נס. בית המקדש יש לו טבע אחר.

זה שני התירוצים של הירושלמי.

תירוץ אחד של הירושלמי אומר לא סומכים על הנס. למה?

כי הוא סובר שבאמת זה נס.

שיש שינוי טבע בבית המקדש.

לכתחילה לא סומכים על שינוי הטבע.

התירוץ השני של הירושלמי הוא לא אומר את זה. למה? כי הוא אומר, בית המקדש זה לא שינוי מהטבע.

בית המקדש הוא מעל העולם הזה. זה הטבע של בית המקדש, ככה.

אם זה הטבע שלו,

לא נאמר בזעקה שאין סומכים על הנס.

בסדר?

נהניתם מהעומק פה שלה?

איך הוא בא לזה?

זה מחלוקת, זה ירושלמי.

שני תירוצים.

מה אומר, אבי?

שרר בבית המקדש.

למה חייבים להגיד את זה?

כי הוא אומר ששר הניסים היו שם.

זאת אומרת שאם זה נס, אז חייב להיות שזה.

זאת אומרת, זה לא לפי התירוץ השני שווה גידע שהיה.

מעל הטבע.

כי אתה אומר, הלשון נס,

זה לא חייב להיות.

כי הלשון נס, זה יכול להיות שזה נס ביחס למה שאנחנו מכירים.

אני אתן לך דוגמה.

בוא נסביר, אני אתן לך דוגמה. אדם שנפטר,

מגיע לעולם האמת, לגן עדן.

שם הוא לא צריך לאכול, לא צריך לשתות וכולי.

זה נקרא נס?

לא. זה מימד אחר. בדיוק, זה מימד אחר.

יש, יכול להיות שבית המקדש נקרא מימד אחר.

בית המקדש זה משהו אחר.

זה הכוונה הנס.

הכוונה הנס, הכוונה היא שבית המקדש הוא מעל המימד של העולם הזה. הוא מימד אחר לגמרי, שם התהליכים מתנהלים אחרת. זה לא נקרא נס, זה לא שינוי טבע, כי שם אין טבע מראש.

בסדר?

זה מילים אחרות שזה נס.

זה מילים אחרות, זה לא רק...

זה נס. נכון, זה נס, אבל העומק של המשמעות של זה שזה נס,

אתה לא משנה מהתוכנית שהקדוש ברוך הוא ברא בעולם.

מראש הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בתוכנית כזאת שהמקום הזה הוא כאילו עולם הבא.

זה כאילו,

בית המקדש זה כאילו כבר נכנסת פה לתחום של העולם, של הגן עדן, של עולם האמת, זה מקום אחר.

נכנסת לאוטמוספירה אחרת.

כאן יש תהליכים אחרים.

זה לא נס, זה הטבע.

אם זה הטבע של המקום הזה,

על זה לא נאמר, שלא סומכים על ניסים.

אז למה בכל אופן היו צריכים לעשות את כל הדברים האלה?

בשביל הכוהנים שהם לא היו צדיקים.

בסדר?

יפה. זה המשנה הזאתי, למדנו את ההלכה.

ושוב נחזור, לפני שנמשיך את המשנה הבאה.

המשנה הבאה היא משנה מאוד מעניינת.

נחזור על ההלכה של המשנה הזאת.

אנחנו שומרים על הכוהן הגדול שלא יגיע לידי טומאה.

אפילו שמובטח לנו שלא יגיע לידי טומאה, צריכים לשמור, אולי כי יש כוהנים לא צדיקים.

איך שומרים עליו? יש שני דברים. שלא יאכל הרבה,

שלא ישתה הרבה,

ושלא יאכל דברים שמרבים את הטומאה.

אבל כל השבעה ימים לפני כן אין שום בעיה, יכול לאכול הרבה בכמות גדולה.

ואנחנו ממשיכים הלאה למשנה מספר ה', מספר חמש.

המשנה מתקדמת כבר הלאה.

שלב נוסף.

מסרו זקני בית דין לזקני כהונה והעלו לעליית בית אבטינס.

כאן המשנה מספרת לנו

הרי למדנו שחלק מההכנות של הכוהן הגדול לפני יום הכיפורים

זה היה שזקני בית דין היו לומדים איתו את סדר.

את סדר העבודה קוראים איתו בתורה ואומרים לו אתה צריך בבוקר לעשות ככה וככה ואחר כך ללכת לטבול ואחר כך ללבוש את הבגדים האלה לומדים לומדים לומדים לומדים איתו אבל אחד מהדברים

מהאימונים שהכהן גדול היה צריך להתאמן זה לא היה התפקיד של זקני בית הדין זה היה התפקיד של זקני הכהונה

והם היו עושים את זה בעליית בית אבטינס

עליית בית אבטינס זה הקומה עלייה כמו קומה שנייה בבית המקדש

שהייתה נקראת בית אבטינס. מה היו עושים שם בבית אבטינס?

בית אבטינס זה משפחה, משפחת אבטינס.

במשפחה הזו היו בקיאים

איך לערוך, איך לעשות את הקטורת.

עכשיו, מה העניין הגדול להעלות אותו לבית אבטינס?

בואו תשמעו.

המשנה אומרת וישבעו, זה תכף נראה.

מה היו עושים שם?

אחת מהעבודות הקשות בבית המקדש

זו הייתה הכתרת הקטורת

ביום הכיפורים.

למה?

הכהן גדול

היה צריך להיכנס לבית קודש הקודשים

כשביד אחת שלו ישנה מחטאה מלאה גחלים.

הוא היה צריך להניח

את המחטאה עם הגחלים על הרצפה

בבית קודש הקודשים

ועליה לשפוך את הקטורת.

כמה קטורת?

חופניים. מלוא חופניים.

מלוא חופניים.

חצי זה כל השנה, מה שראינו. חצי זה כל השנה.

מלוא חופניים,

קטורת סמים דקה מן הדקה. קטורת סמים דקה, דקה, דקה. מלוא חופניים שאפילו פירור אחד לא ייפול,

הכל ייכנס

על הגחלים ויעלה עשן.

זה אחת מהעבודות.

מלוא חופניים.

עכשיו, בואו נראה איך זה עובד.

הוא צריך להיכנס יד אחת,

מחתה מלאה בגחלים.

איפה הוא יכול לשים את מלוך אופניים קטורת?

מלוך אופניים.

או, אז הוא שם את זה בקופסה.

נכון, יפה.

אז המשנה אומרת לא קופסה, אלא כף.

היה מגיע עם הכף,

כף אז ביד אחת מחתה מלאה בגחלים,

ביד השנייה כף,

היה נכנס, שם את המחתה על הרצופה.

ועכשיו הוא צריך להעביר מהכף

שבידו

מלוך אופניו.

שני חופניו.

צריך לשני הידיים, מלוך אופניו, להעביר את הקטורת. איך הוא מעביר?

זה יד אחת, הוא מעביר, בסדר. נו, עכשיו אני צריך להעביר גם ליד השנייה.

מי היה עושה את זה? כהן גדול. כהן גדול.

כהן גדול בתוך בית המקדש.

בתוך קודש הקודשים. היה לבד, מה הוא עושה?

אז היו מאמנים אותו.

הוא היה צריך, שבשני הידיים שלו יהיה מלא

קטורת ושלא יפול אפילו פירור אחד למטה ואחר כך היה מעביר מה הידיים שלו

על המחתה של הגחלים.

בסדר?

ככה התורה אמרה לעשות. ככה אמר הקדוש ברוך הוא.

להעלות קטורת בבית קודש הקודשים זה עבודה.

עבודת העלאת הקטורת.

כדי לסחוב את ה... הרי איך הוא ילך? הוא ילך עם שני ידיים מלאות בקטורת?

אז איפה הוא ייקח את המחתה של הגחלים?

הוא לא יאכל.

צריך לקחת מחתה של גחלים וקטורת.

איך הוא מצליח לעשות את שני הדברים?

אז הוא הולך עם שתי ידיים, יד אחת גחלים, יד אחת כף של קטורת.

בסדר?

לוקח את המחתה של הגחלים, שם על הרצפה,

בסדר, התקדמנו.

הלאה, מה אני עושה עכשיו?

צריך להעביר את הקטורת שנמצאת בכף לחופניים שלי.

זה שני החופניים, איך אני עושה את זה?

לא, מישהו שכח לו. לא, מישהו לבד, הוא צריך לעשות הכל לבד, בפנים, אף אחד לא נמצא איתו.

שאולי זה היה מין כף שחשוב מתחברת פה, ואז הוא שוכח.

יפה, אז המשנה, אנחנו נראה בהמשך,

היה צריך לתפוס

את השפה של הכף בראשי האצבעות שלו,

או בשיניים,

בראשי האצבעות,

ולעטות את זה.

כלפי החופניים שלו,

ועם האגודל,

עם האגודל,

להתחיל להעביר את הקטורת,

שיהיה,

לא יישאר פירור אחד אפילו על הרצפה, ולא יישאר אפילו פירור אחד על הכף הזאת,

עד שימלא כל הידיים שלו, מלוך אופניים קטורת,

ואז הוא מקטיר את זה על המחטה.

זו הייתה העבודה.

עבודה קלה, עבודה קשה.

זה אומרת המשנה, זה נקרא,

אחת מהעבודות הקשות שבמקדש.

מהעבודות הקשות שבמקדש, כזה דבר.

תנסה לעשות את זה.

יפה, ברור שהוא מתאמן. לכן זה אומרת המשנה. כל יום מאותם שבעה ימים מסרו זקני בית דין לזקני כהונה והעלו לעליית בית אבטינס.

הם היו מעלים אותו שם לעלייה בבית אבטינס כדי שזקני הכהונה שבבית אבטינס ילמדו אותו, שוב, מתאמנים, כל יום, כל יום מתאמנים.

בוא, הכהן גדול, בבקשה.

כך אמרת, בוא נראה איך אתה עושה את זה. ועומדים עליו זקני הכהונה. לא, לא, לא, לא, לא, לא ככה. תפוס ככה, תפוס ככה. שבעה ימים, כל יום היו מעבירים אותו. אז זה אומרת המשנה.

מסרו זקני בית דין לזקני כהונה והעלו לעליית בית אבטינס.

עכשיו אנחנו הגענו לדין מספר שתיים במשנה

והשביעו ונפטרו והלכו להם. אחרי שהיו מעלים אותו על יד בית אבדינס

היו משביעים אותו שבועה.

אני חושב שכבר הרב הגיע,

אז אנחנו ניאלץ לסיים פה.

אדוני היושב-ראש, תודה רבה,