להיות מלך

- - - לא מוגה! - - - 

התורה אומרת, אפילו אתה מלך,

ונבחרת על ידי הקדוש ברוך הוא לבלתי יורנום לבבו מאחיו.

מלך, מלך, מלך, מלך, מלך. קלט את מספר 436, להיות מלך.

צהריים טובים.

פרשת השבוע.

כי תבוא אל הארץ אשר השם אלוקיך נותן לך מרשתה מי ישבת בה ואמרת השימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותיי.

שם תשים עליך מלך

אשר יבחר השם אלוקיך בו

מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא.

התורה מצווה אותנו לשים מלך עלינו אבל אני מציינת לפני כן כשנבוא אל הארץ ונשב בה אחרי שירשנו אותם הקדוש ברוך הוא מודיע לנו שהוא יודע שעם ישראל יבקש ואמרת השימה עלי מלך לא שים עלינו מלך

אשימה אנחנו רוצים שאתה תשים עלינו מלך באו לשמואל הנביא

ככל הגויים אשר סביבותינו.

הקדוש ברוך הוא ברוב חמלתו על עם ישראל הסכים שעם ישראל ישים עליהם מלך למרות שמעיקרא הוא לא רצה שיהיה להם מלך כי מה הם צריכים מלך אם מלך מלכי המלכים מנהג אותם ומנחיל להם את הארץ

ואם יורשים אותם ומנצחים שלושים ואחת מלכים מה אתם צריכים מלך?

אלא מה עמי ארצות רצו מלך ככל הגויים לכבוד ולתפארת ולמטרות שלהם וחכמים שבהם רצו בשביל צדק ויושר אבל מכל מקום זה היה מיותר מה עשה הקדוש ברוך הוא? ציווה בתורה סום תשים עליך מלך שתהיה מצווה כבר

כשהם יעשו את הרצון שלהם דהיינו להמליך מלך עליהם זאת תהיה מצווה

שנצטוותה בתורה לכן נאמר סום תשים עליך מלך

אשר יבחר השם אלוקיך בו זאת אומרת זה אחד שהוא נבחר

אפילו על דעתו של הקדוש ברוך הוא כמו שאול המלך, דוד המלך, שלמה המלך וכו'

מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא יש עוד מצווה אחת שהיא בתורה

היא נקראת מצווה אשת יפת תואר אם יוצא עם ישראל למלחמה ואחד מן החיילים ראה בשבייה בין השבויים אישה יפת תואר

מחשקה נפשו בה התורה דיברה כנגד יצר הרע היא ידעה שאדם במצב של מלחמה בסכנת נפשות לא יוכל לעמוד מול פיתויי היצר שלו והתירה לו אשת יפת תואר בתנאים שיגרמו שהוא יימאס בה צריכה להיות מנוולת בציפורניה היא צריכה לבכות על אביה ואמה ירח ימים כל מיני דברים שעד שהוא יוכל להתחתן איתה אם הוא ירצה לאחר גיור

זה יהיה רק אחרי שתעבור תהליך כזה שוודאי יכול להיות שהוא יקוץ בה והתורה התירה אשת יפת תואר בגלל שדיברה תורה כנגד יצר הרע פה אמר הקדוש ברוך הוא מוטב שיעשה בהיתר ולא יעשה באיסור פה אני יודע שהוא לא יוכל להתגבר לכן אני מתיר מהי משמע?

כל מקום אחר יכול להתגבר זה המקום היחידי שהתירה תורה כנגד יצר הרע אבל פעם אחת

שם זה לא לרצון גם כשהתירה תורה זה לא לרצון להשם יתברך ובאמת מי שנושא אישה שיפת תואר שראה בשבייה אז היא תהיה אחר כך כמו שאומרת התורה שנואה בעיניו ייוולד בן סורר ומורה ובסוף גם יצטרכו הוריו להוציא אותו לבית דין כדי שיהרגוהו פה במצווה של מלך

הקדוש ברוך הוא בסופו של דבר נתן לנו את המצווה למרות שמעיקרא הוא לא רצה אותה

בא לרצון זאת אומרת זאת לרצון ואין השלכות שליליות ממנה

כמו שרואים שם למה?

שם זה מצווה כנגד היחיד פה זה מצווה כנגד כלל ישראל והקדוש ברוך הוא לא רוצה לחייב את כלל ישראל חלילה בדבר שהוא שלילי אבל התורה אומרת

המלך הזה שנבחר רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען ארבות סוס

התורה לא רוצה שהמלך יתעסק בגינוני טקס ובמנהגות המלכים שמתפארים כל הזמן ומרבים את כבודם בעיני העולם וגם שלא ישובו מצרימה בדרך הזאת עוד שיצאו משם אחרי שבררו משם את כל ניצוצי הקדושה והשם אמר לכם לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו אם ירבה לו נשים הם יסירו את לבבו

כמו שנאמר בשלמה המלך שהוא החכם מכל האדם הוא אמר אני ארבה ולא יסירו את לבבי ובסוף כתוב ויהי לחת זקנת שלמה נשב עטו את לבבו אז אין חכם כחוכמת התורה אפילו החכם מכל אדם והתורה אומרת לא ירבה למה ולא יסור לבבו אלא ודאי שיסור לבבו בכסף הזהב לא ירבה לא מאוד אלא מה שצריך לחייליו

מה שצריך לכלכלת המדינה ולא להרבות לא לא באופן אישי ויחי שבטו על כיסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוויים והייתה עמו וקראבו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את השם אלוקיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם צריך המלך לכתוב לו ספר תורה וספר

התורה הזה הוא בנוסף לספר תורה שכל יהודי חייב לכתוב יש מצווה,

מצוות אריאג בתורה שכל יהודי צריך לכתוב לו ספר תורה גדול ספר תורה אפילו אם הורישו לו אבותיו ספר תורה ואפילו על שמו הוא חייב לכתוב ספר תורה לעצמו זה המצווה לכתחילה

יש כאלה שאומרים אף אם קונה ספרים כגון גמרות ודברים אחרים

גם יוצא בזה, או משתתף בכתיבת אות, או ישתתף בספר תורה, גם נשאר.

מכל מקום,

המצווה מן המובחר שיכתוב לו ספר תורה.

המלך צריך עוד ספר תורה, ספר תורה קטן, בפורמט קטן, שיהיה על זרועו תמיד איתו.

למה? לבלתי ירום לבבו מאחיו,

שלא יתגאה על עם ישראל,

ולבלתי יסור מן המצווה ימין ושמאל.

שתי סיבות.

אחת,

לבלתי ירום לבבו מאחיו.

שתיים, לבלתי יסור מן המצווה ימין ושמאל,

למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו

בקרב ישראל.

זו המצווה של מלך שלמדנו השבת.

תכף נבין מה זה נוגע אלינו.

אז הטעם השני,

לבלתי יסור מן המצווה ימין ושמאל,

אם מתבוננים בזה, זה סביר.

סביר ומקובל.

אם מלך יהיה להוט אחרי סוסים, כסף, זהב,

המצב הזה עלול להביא אותו לידי זה שהוא יסור מן המצוות.

כי טבע העולם כך.

וישמן ישורון ויבעט פן תשבע ותכחש,

כמו שאמר שלמה המלך, פן אסבע וכיחשתי.

כי זה טבע העולם.

ידוע שניסיון העושר מביא את האדם לשכוח את המצוות ועבודת השם.

כאלה פלאות. בן אדם מקבל טובות מהקב' ברוך הוא

במקום להחזיר טובה לקב' ברוך הוא,

שוכח את מי שנתן לו ומתחיל להתפרע.

מתחיל ליהנות, להשתחרר, כאילו הקב' ברוך הוא נתן לו את זה בשביל זה.

מבקש, מבקש ומקבל.

אחרי שמקבל מה עושה?

נותן גז, שוכח את הקב' ברוך הוא ומתחיל להתחולל.

התורה מזהירה מאוד מזה אפילו את המלך

שהוא ברום הדרגה.

אפילו נביא, כשבא אצל המלך, עומד בפניו.

אבל כאשר לתפוס את הטעם,

למה התורה צוותה לבלתי ירום לבבו מאחיו?

למה שלא יתגאה קצת? הרי סוף סוף הוא הגיע להיות מלך, לא?

איך אנשים מנפחים את החזה שמקבלים איזו דרגה,

או איזו עלייה במשכורת,

או איזו עלייה בתפקיד,

או שהחליפו להם את האוטו?

וואי וואי, איך הם מרגישים.

כמו טווס. ואם אחד הגיע להיות מלך,

ודאי שיש מקום היה לומר שהוא יכול להתגאות קצת,

קצת, משהו.

אבל התורה אומרת לו, לא,

לבלתי ירום מאחיו, אתה כמו כולם בדיוק.

איך אומרים החבר'ה? בגובה העיניים.

אמנם כתוב שמלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול,

אבל זה לא בגללו, אלא זה בגלל כבוד המלכות.

ובגלל שהמלכות בישראל היא כעין מלכותו של הקדוש ברוך הוא,

כמו שכתוב אצל שלמה,

והוא יושב על כיסא השם,

כמו ציור של השם

ששולט על כל העולם,

שלמה מלך בכיפת העולם ושלט בכל העולם,

גם על מלאכים,

שדים, בני האדם כולם.

אז זה צד דמיון למלכות שמיים.

אז אין

כבודו מחול, אבל בגובה העיניים.

וגם הקדוש ברוך הוא בחר בו.

הרי כתוב אשר יבחר השם אלוקיך פה מקרב אחיך.

הרי שהמלך הוא נבחר על ידי השם.

ושואל רבי שמחה זיסן, בספרו חוכמה ומוסר,

מדוע גדולי ישראל בדורות ההם כל כך השתוקקו למלכות?

הוא שואל,

מדוע השתוקקו גדולי ישראל למלכות?

יש פה מישהו שמתנגד להיות מלך?

הוא שואל, למה הם בכלל רצו להיות מלכים? זאת אומרת, אין סיבה, למה להיות מלך? אם מציעים לך להיות מלך, אתה צריך להבין למה? בשביל מה? למה אני דווקא? אתם שומעים מישהו שאומרים לו, בוא, נעלה אותך דרגה, אז הוא אומר, למה אני? יש עוד עובדים, למה אני?

אומרים, בוא, רוצים להעלות לך את המשכורת, אני?

למה אני? אולי תבדקו, תעיינו עוד פעם אם מגיע לי? שמעתם דבר כזה? שואל הרב שמחה זיסן,

למה השתוקקו כל כך גדולי ישראל, גדולי התורה, להיות מלך?

נו, תנו לי תירוץ, למה שהם באמת ירצו?

למה שירצו להיות מלך?

לזכות את העם.

ואז מה יעשו עם המיסים?

או, אתם מדברים על אנשים כמו פה היום, בדורנו.

כן, זה באמת, הם לוקחים לכיס, נכון.

לוקחים לכיסים. של מה עשו להם כיסים?

בשביל להכניס כסף, לא?

אז הם רוצים למלא את הכיסים,

כי היה להם מצוות של מלך.

זאת אומרת, הם רצו לזכות במצוות המלך.

יפה.

הוא אומר עכשיו שאולי בגלל שמעצם זה שהסתכלו עליהם והתדמו איך מלך פועל ואיך הוא מלך טוב וכו' וכו', אז מפה הסתכלו כלפי מעלה לראות יותר בחוש, כביכול,

את הקדוש ברוך הוא והנהגתו.

מכל מקום,

אומר הרב שמחה זיסן, מה שאמר פה היהודי היקר,

כל מה שרצו המלכים בתקופות ההן,

זה היה רק בגלל שראו בתפקיד שלהם אפשרות של זיכוי הרבים.

כל מה שרצו להיות מלך,

זה בגלל האפשרות של זיכוי הרבים לטובת כלל ישראל וללא נגיעות אישיות,

לא מיסים לכיס ולא שררה ולא כל השטויות של כל אלה שבימינו.

בכל זמנם היה מסור לעבודת השם וכל השתוקקותם הייתה רק לשם.

כך היה דוד המלך וכך היה שלמה המלך וכך היו מלכים נוספים.

למרות כל זאת,

שכל מה שהם רצו זה רק זה,

התורה מזרזת ומזהירה אותם למען ילמד ליראה.

זאת אומרת, כשהוא עולה על הכיסא,

כל מה שלמד תורה עד עכשיו,

אפילו אם הוא היה שלמה המלך וחוכמתו,

כל מה שהוא למד עד עכשיו מתחיל מחדש.

למען ילמד ליראה.

למה?

אחרי שבן אדם עולה למדרגה כזאת,

כבר צריך תורה חדשה, מחדש.

במעמד שלו זה כבר עבודה אחרת מחדש.

וואי וואי וואי, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

אז למלך יש יסרורא משהו משהו. זה לא שולחים לו איזה יסרורא זוטר.

שולחים לו את הסודון בעצמו בשביל שיפריע לו.

אבל נשאלת השאלה,

למה צריך למען ילמד ליראה?

לבלתי רום לבבו מאחד.

וכולם יודעים שתועבת השם כל גבה לב.

מה צריך אזהרה בתורה מיוחדת בעניין הגאווה? כמו שאומר הרמב״ן, פה אמרה התורה את עניין הגאווה.

הרי הקדוש ברוך הוא אומר, תועבת השם כל גבה לב.

לא שוויצר כזה שהולך עם מפתחות או שרשרת או שעון זהב או חרית. לא, לא.

אפילו שהוא גבה לב, בלב הוא רק ככה מחשיב את עצמו.

בחוץ הוא הולך ככה צדיק, כאילו עוצם עיניים, לא מסתכל על אף אחד.

זה לא בגלל שהוא צדיק,

זה בגלל שהוא לא מחשיב אף אחד.

אז הוא עוצם עיניים, את מי יש לראות?

נמשיך.

בינתיים כולם חושבים, אה, איזה ענב, איזה חסיד,

איזה מותק בפינה.

עם מי יש לו לדבר?

הם ברמה בכלל?

אבל הקדוש ברוך הוא מסתכל ללבב,

ובתוך הלבב הוא רואה מגבה לב.

וכשהקדוש ברוך הוא רואה בלבב,

הוא מתעב אותו. אתם יודעים מה זה מתעב?

אתם יודעים מה זה תועבה?

ארחתם פעם משהו שאי אפשר להריח,

ככה הקדוש ברוך הוא מתעב אותו.

מספרים שפעם אליהו עם אחד מהתנאים החכמים

הלכו בדרך,

וחוץ מכבודכם הם עברו ליד נבלה שרוחה,

כבר כמה ימים שם, איף.

אז התנא הקדוש תפס את האף, לא יכול לנשום,

הוא הולך ככה, ואליהו הולך רגיל.

אחרי כמה מטרים בא לקראתם אדם מגונדר,

ככה נראה ככה דליקטס, עובר ממולם.

איכשהו עבר לידם, אליהו הנביא,

סתם את האף והתנא לו.

דווקא אין אורח טוב.

לא סתם את האף.

שאל אותו, כשעברנו ליד הנבלה שרוחה,

אתה לא סתמת את האף, עברנו ליד זה, סתמת את האף. למה?

אמר לו, כיוון שגאווה שרוחה יותר מנבלה שרוחה.

אתם שומעים?

וזה,

זה אליהו הנביא, הוא סותם את האף.

אבל הקדוש ברוך הוא מתעב את בעל הגאווה, מתעב.

כל מה שאנחנו עובדים כל ימי חיינו זה למצוא חן בעיני ה'.

כמה התחנן משה רבנו לקדוש ברוך הוא,

ואמנם מצאתי חן בעיניך, למצוא חן.

כל העבודה שלנו, כל החיים,

זה בשביל למצוא חן בעיני הקדוש ברוך הוא.

אנחנו לא עושים ככה, אנחנו רוצים למצוא חן

בעיני המנהל, בעיני הבוס, בעיני השכנים,

בעיני קרובים, חברים, לא כל כך בעיני האישה,

ולא האישה כל כך בעיני הבעל.

כלפי חוץ רוצים למצוא חן.

ומה עם למצוא חן בעיני ה'?

זה העיקר מי נותן לך בריאות, חיים, מי יכול להשפיע עליך עוד ועוד, ולתת לך עוד, עוד, עוד?

למצוא חן בעיני ה'. והקדוש ברוך הוא אומר, תשמע,

אם נתתי לך יותר ואתה תתגאה,

תפסיד, תפסיד.

למה? אני אתעב אותך.

עכשיו, מי שאמורים לחנך את כלל ישראל מלכים ולהשפיע עליהם טובה, הם צריכים להיות דוגמה, נכון?

והאדם שהוא יהיר, אפילו בביתו לא מתקבל.

אפילו אם הבעל הוא בעל גאווה או אישה בעלת גאווה בבית,

לא מקובל על בני המשפחה.

לא יכולים לסבול בעל גאווה, גם אנחנו לא יכולים.

למה? כל הזמן יוצא צומי, שישימו לב אליו, מגיע לו.

לא מחשיבים אותו, לא שומעים אותו.

מרים את קולו, צועק, כועס, יהיר.

כתוב, כל המתייהר, אפילו חכם,

חוכמתו מסתלקת ממנו.

אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו.

יהירות.

היה פעם שכתוב על הלל הזקן שהוא נכשל בזה. פעם אחת ונשתכחה לו החוכמה באותה שעה.

הענב, הענב.

הלל,

הזקן, הענב, פעם אחת. מציינת הגמרא, היה לו איזה פשלה קטנה.

בעל המקום, שכח את לימודו.

כל כך הקפדה יש בשמיים על הדברים האלה.

נו, אז איך יכול להיות שבן אדם, שהוא רוצה להיות מלך ולזכות את הרבים ולהציל את העם ולהשפיע עליהם טובה, עם הדוגמאות שהביא כבודו וכולי וכולי. איך יכול להיות,

איך יכול להיות שהם יסכימו להיות תועבת השם?

אדם שמתגאה זה כאילו מסכים

שהוא יהיה תועבת השם. אתם רואים, כתוב השם גאוגה, רק השם,

לא הגאות.

אנחנו רק מקבלים.

אתם מכירים את אלה שנוסעים לחוץ לארץ ולא מצליחים כל כך, שולחים תמונות ליד ביוויק,

עומדים ברחוב,

מזמינים צלם, מצטלמים, כאילו זה שלו.

כל כך זה מגונה.

בושה וחרפה.

לא שלו ומתגאה.

כתוב, קורא דגר

ולא ילד.

עושה עושר

ולא במשפט.

מחצי ימיו יעזבנו.

קורא דגר, קורא זה עוף זכר. עוף זכר.

דגר. מה דגר? הוא זכר. מה אתה דוגר?

קורא דגר ולא ילד.

הוא יושב על ביצים של מישהו אחר, כמה זה מגונה.

ככה אומר שלמה המלך, עושה עושר ולא במשפט.

מעשיר על חשבון אחרים.

לא מממונו, מחוכמתו, מיכולתו.

על חשבון אחרים. קומבינו.

מעשיר שלא במשפט,

אומר שלמה המלך, בחצי ימיו יעזבנו.

או שהכסף יעזוב אותו,

או שהוא יעזוב את הכסף מן העולם.

גאות רק לשם. כתוב, כל הלובש מלבוש של מלך היה מיתה.

ומה כתוב? השם גאות לבש. מה מלבוש לקדוש ברוך הוא? גאות.

ומי שמתלבש במלבושו של מלך גאות,

מתחייב מיתה.

אלא נרמז כאן, אומר הרמב״ן, איסור הגאות.

כי הכתוב ימנע את המלך מגאות ורוממות הלב,

כי בראוי להתרומם.

מי שראוי להתרומם ולהתגדל,

יזהיר אותו הכתוב להיות לבבו שפל כמו כל אחיו הקטנים ממנו.

כי הגאווה מגונה ונמאסת אצל האלוקים אפילו במלך.

כי לשם הגדולה והרוממות,

ולא לבדו התהילה,

ובו יתהלל האדם.

וכן מבואר על ידי הנביאים תועבת השם כל גבליהם.

הקדוש ברוך הוא מתפעל מעם ישראל.

כתוב בתורה,

לא מרובכם מכל העמים חשק השם בכם,

כי אתם המעט מכל העמים.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים,

כשאני משפיע גדולה עליכם,

אתם ממעטים עצמכם לפניי.

נתתי גדולה לאברהם.

לאיזה דרגה הגיע אברהם?

שכל העולם הכירו בו שהוא נשיא אלוקים בתוכנו.

בהתחלה ביזו אותו, רדפו אותו, זרקו אותו לכלא, רצו לשרוף אותו חי.

מה לא עשו?

אבל הוא דבק באמונתו וניצל מכבשן האש,

ועמד מול כל העולם לבד,

אברהם העברי בעבר אחד, וכולם בצד השני.

בסוף הייתה הכרה עולמית במעמדו של אברהם אבינו,

והוא אבי האמונה בעולם כולו.

ומה אומר אברהם אבינו, שכל העולם כבר מכיר בגדולתו,

עד שיהושע בן נון קורא לו האדם הגדול בענקים?

אין הגדרה כזאת בכל התנ״ך, רק אצל אברהם אבינו.

מה אומר? ואנוכי עפר ואפר.

שמעתם מה הוא מחשיב את עצמו?

עפר ואפר.

איך פותחים אנשים ומסבירים? אתה יודע מי אני?

אתה יודע מי אני?

מי אתה?

מה, אתה לא יודע מי אני?

לא שמעת עליי?

גדול מאברהם אבינו.

אברהם אבינו עפר בעץ,

והוא גדול ממנו. אתה יודע מי אני?

מי אתה?

הבן שלי, אמא שלך. מי אתה?

עצם זה שאתה אומר, אתה יודע מי אני?

אני כבר יודע מי אתה.

אתה תועבה, כי תועבת השם כל גבוה אליהם. מה אתה מתגאה מי אתה? מי אתה?

אתה יודע מי אני?

שמעתם את זה פעם, לא? או גם השמעתם.

משה ואהרן אמרו, ואנחנו מה?

אפילו לא יכלו להגיד מה.

אברהם אבינו עוד אמר עפר ואפר,

הם אמרו מה?

אין להם במה להשוות אפילו,

איזה שווי, איזה חשיבות,

ואנחנו מה?

הקדוש ברוך הוא מתפעל,

מתפעל מהאמות הקדושים.

למה?

היה מקום שהכבוד יזיק להם.

אפילו לאנשים במדרגה של אברהם אבינו, משה ואהרן הכהן ודוד היה מקום שהכבוד יזיק. הם ברום המדרגה העולמית.

ובכל אופן הם עמדו בניסיון ולא הזיק להם.

דוד המלך אמר, ואנוכי תולעת ולא איש.

בער.

זה לא כמו אלה שאומרים היום, מה אני? מה חיי? מה אני? מה חיי?

כמה פעמים אומרים את זה? שיהיה לך ברור.

יהודים יקרים, האבות הקדושים.

מה אומר הכבוד תורן?

אומר, לא מרובכם מכל העמים חשק השם בכם.

לא שאתם הרבה, לא סינים, מיליארד וחצי.

לא מוסלמים, מיליארד וחצי. לא.

13 מיליון היום בעולם. זה הכול.

לא מרובכם מכר בכם השם. חשק בכם השם. כי אתם המעט מכל העמים.

אתם ממעטים את עצמכם. אני נותן לכם גדולה.

מה אתם עושים?

ממעטים עוד יותר.

מרגישים יותר חייבים.

יותר חייבים.

השם נתן לך יותר חייב. הבוס מעלה לך את המשכורת?

מה?

סימן שהוא סומך עליך. מה אתה צריך להוכיח?

שאתה ראוי לקבל אותה. אתה צריך לעבוד יותר עכשיו.

אם השם נותן לך מעלה, מדרגה,

אתה צריך להוכיח שאתה ראוי למה שקיבלת. אז אדרבה, הם יותר ממעטים.

כי הם מקבלים יותר טובות. יותר טובות, הם מרגישים עוד יותר למעטה.

אבל פרעה, לדוגמה,

פרעה,

למרות שהוא היה בגובה בקבוק הזה ועוד קצת, ככה הוא היה. תכף אני אגיד לכם אם זה ככה.

לא, עוד גם זה.

עד פה. זה היה הגובה של פרעה. אמה, חצי סנטימטר.

אפשר היה למדוד איתו באטה.

פרעה, הזערור הזה, אמר שהוא אלוהי.

אמר, לי יאורי ואני עשיתיני.

איזה חובלי. אתה עשית לעצמך?

איך אתה עשית לעצמך?

אם היית לפני עצמך,

לא צריך שתעשה את עצמך, כי כבר היית.

ואם לא היית לפני עצמך, איך אתה עשית עצמך? הרי לא היית.

אבל יש בזה חוכמה מקלטת אחרת הסברתית.

מכל מקום, לי יאורי ואני עשיתיני.

כל מצרים חושבים שהוא אלוהים.

אלוהים קטן, אבל אלוהים.

מה אמר הקב' משה רבנו?

הנה יוצא המימה.

הוא הולך לעשות קטנים בבוקר,

תתפוס אותו שם על הנילוס שהוא מתחבא בין הקנה סוף.

לך תדבר איתו שם.

ופרעה רואה את משה רבנו. משה רבנו, מה הגובה שלו?

חמש מטר.

חמש מטר.

שתי קומות.

ואז הר הזה צריך משקפת לראות איפה הוא.

והוא עומד לידו ומדבר איתו.

מדבר איתו, עכשיו ההוא מתאפק והוא מדבר, מדבר איתו, מסביר לו והוא הולך ופוצץ אני לא רוצה להגיד לכם, כמובן לא אמר לו שהוא בן אדם אז אתם מבינים את המסקנות, אחד שמתאפק ואין לו ברירה, מה הוא עושה? זה מה שהוא עושה כנראה, מכל מקום משה רבנו, למה שולח הקדוש ברוך הוא משה רבנו לפרעה לנילוס? הרי פרעה אף אחד לא אומר שלא היה חכם, היה פיקח מאוד, מאוד מאוד

היה שולח אותו,

מסביר לו, תשמע אתה לא אלוקים,

לא יכול להיות שאתה אלוקים, למה? א', ב', ג', ד', מסביר לו, נגמר הסיפור,

למה לא שלח ככה? למה לתפוס אותו על חג כשהוא יוצא המימן?

למה?

אתם יודעים למה?

הכבוד כל כך סנוור את עיניו,

שהוא כבר האמין שהוא כזה,

ולא שייך לשכנע אותו שהוא לא כזה.

היה צריך להוכיח לו שהוא לא כזה.

זאת אומרת, אין ברירה,

בשכל הוא לא יבין, מרוב גאווה.

זו הגנות של הגאווה, אתם שומעים?

היה עוד אחת, אתם מכירים אותו, המן.

המן, אתם מכירים? אוזני המן?

אוזני המן?

יש אוזני המן עם פרק, אתם יודעים?

למה עם פרק?

נכון,

זה כנגד הלכלוך שלו באוזן.

מכל מקום,

המן הרשע, 127 מדינות

משתחווים לפניו, הוא עובר,

כולם שוכבים על הרצפה כמו שטיח.

שוכבים, לא מתכופפים.

שוכבים, לא מספיק לו.

הוא רואה אחד,

יהודי מרדכי, לא יכרע ולא ישתחווה.

מה הוא אומר?

וכל זה איננו שווה לי. מיליארדים

מכבדים אותו.

הולכים עם חולצות טי-שירט,

שיש עליהן את התמונה שלו, כמו עבודה זרה.

כל העולם, המן, המן, המן, המן, המן, המן, המן.

יש אחד לא משתחווה, לא שווה. איך זה יכול להיות?

מה היה צריך לעשות? אז היהודי לא מבין כלום, אתה תעבוד.

לא.

שומעים למה?

מה זה כבוד?

מי יכול להסביר לי מה זה כבוד?

מה זה כבוד אבל? מה זה כבוד? אחד רוצה כבוד. מה הוא רוצה בעצם? מה זה כבוד? כן, מה זה כבוד אבל? מה זה?

זה דבר רוחני שאין לו שובע.

אז בעצם כשבן אדם מבקש כבוד הוא לא יקבל אף פעם.

מה בסדר? אז למה הוא מבקש?

כבוד זה דמיון.

אדם מדמה שראוי לו כבוד, ראוי לו כבוד, עוד כבוד, דמיון.

איך אפשר להסביר לו את הדמיון?

הדמיון אין לו גבולות. כמה שייתנו לו, עוד רוצה עוד. יש אחד, לדוגמה, יושב בשיעור,

הרב שואל שאלה,

הוא מתרץ תירוץ של רבי עקיבא איגר.

וואי וואי וואי, איך הוא מרגיש?

איך הוא משוויץ?

טוב, נגמר השיעור, הוא מחכה, אולי כולם יבואו לבקש ברכות, אולי...

אף אחד לא בא, גם אף אחד לא מזכיר לו, פשש, איך אמרת, איך הבאת אותה, איך... אף אחד לא מדבר איתו כלום.

הוא הולך להתפוצץ,

הוא כבר חושב שהוא רבי עקיבא איגר. הוא כיוון דעתו, גמרנו, כמוהו.

ולא מכבדים אותו. אתם יודעים איזה צער יש לו? למה? דמיון.

בן אדם חי בדמיון שמגיע לו, מגיע לו, מגיע לו, מגיע לו, מגיע לו, מגיע לו.

מיליארדים משתחווים, אחד לא, לא שווה לי כלום.

שמעתם פעם דבר כזה?

למה אנשים מתגרשים?

אותו דבר, כמוהו.

היא לא שומעת לי, הוא לא שומע לי,

הוא לא בא, אני אמרתי לו, היא אמרה לי, אני אמרתי לה.

מה הולך פה, הלו?

מה עם כל הטובות שהיא עשתה לך עד היום? עשתה הרבה טובות, לא?

כביסה, מגדלת את הילדים, אוכל, דברים.

מה עם זה?

זה מגיע לי. מה זה?

בשביל מה התחתנתי?

אבל הוא ביקש משהו והיא לא עשתה.

זהו, נגמר, לרבנות.

איזה גבר.

פרעה.

או הפוך.

אישה, בעל מביא, טורח, הולך, עובד, משמרות, הכול, לא היה לי מספיק כסף.

הוא סכן, לא הולך לוא. מה אתה שווה? תגיד, מה אתה שווה?

בשביל מה אני שולחתי אותך לעבודה?

היא שולחת אותו לעבודה?

יא וואי וואי.

מה זה?

תדעו לכם,

כל היחסים בין אנשים, כבוד.

כבוד, כבוד, כבוד.

אם בן אדם היה ענב,

היה ענב, לא הייתה לו שום בעיה. חיים טובים.

אחד אמר לו שלום, תודה רבה.

אני נחשב משהו. מישהו אמר לי שלום. יפה, הרווחת.

שניים לא אמרו, פשוט. מה פתאום שיגדו? מי מכיר אותך בכלל? היה פעם אחת, פרץ, פרץ, אתם זוכרים אותו? בן מל אשדוד.

לא הכירו אותו בכניסה, השבית את כל הנמל במשך חודשים.

חודשים.

למה לא הכירו אותו? מדינה שלמה מתחננת אליו. ראשי ממשלות, חלק דחי להם. שטחת נמל. לא, הוא לא הכיר אותי.

איזה דבר.

לא יאומן כי יסופר.

התורה אומרת, אפילו אתה מלך,

ונבחרת על ידי הקדוש ברוך הוא לבלתי ירום לבבו מאחיו. אתה שומע?

אותו דבר כמו כולם. צריך לעבוד על זה.

אם בן אדם רוצה להרוויח את החיים, צריך לעבוד על זה.

ועוד עצה שנתנו פעם, לעולם יגיד אדם,

אף אחד לא חייב לי ולא מגיע לי כלום.

אם בן אדם יחיה תמיד ברגשה שלא מגיע לו כלום ואף אחד לא חייב לו,

לא יסתכסך, לא ירים, לא ייטור ולא יתקנא ולא ינקום.

מאה אחוז הוא יהיה.

מה הבעיה של אנשים? מגיע לי.

הוא חייב לי, חייבים לי.

לא מגיע לו חייב.

לעבוד על נקודה אחת.

ענווה.

מאוד מאוד הביא שתרוע בפני כל אדם,

שתקוות אנוש רימה בסוף, בסוף, בסוף.

שמים את הבן אדם בפנים, חסים,

התולעים רצות,

אוכלות ולהתראות.

ואיפה כל הגאווה?

אה?

אפילו לא שמים אותו בישיבה, בשכיבה.

נו.

איפה כל הכאבה?

תקוות אנוש רימה.

אז מאוד מאוד מאוד הביא שפל רוח בפני כל אדם.

הרמב״ם מתפעל מחסיד אחד בפירוש על המשניות, על המשנה הזאת, ואומר,

מעשה בחסיד שהיה באונייה וישב בירכתי הסיפור.

יהודי.

ובא גוי מעליו, וחוץ מכבודכם,

עשה עליו מה שעשה.

ברוב חוצפתו.

לא שלא הבחין בו.

הבחין בו ועשה.

ואותו חסיד לא זז ולא נע ממקומו.

וכשסיים הגוי את מעשיו המגונים,

עמד ורקד משמחה,

שזכה להשתוות המידות.

לא גאווה ולא כבוד הטרידוהו,

כאילו, מה אם צוננים על נפש עייפה בקיץ?

אז הרמב״ם מביא את הפירוש על המשנה,

מה זה מאוד מאוד הביא שפל רוח בפני כל אדם.

כמובן שזו דרגה קיצונית ביותר,

וחכמים אמרו שהולכים לכיוון הזה של שפל רוח בשביל להגיע בסוף לאמצע, לענווה.

אבל בשביל להגיע לענווה מהגאווה,

חייבים לרדת הרבה קיצוני למטה,

ואז לאט-לאט מתמצאים עד האמצע, מגיעים לענווה שהיא הנבחרת במידות.

פעם אחת נתתי שיעור ביטחון בבית כנסת אליהו הנביא.

היה שם יהודי אחד שלמדנו דברים מעין אלה,

ולהשתלט על המידות ולא גאווה,

ושאדם יבלום את פיו בשעת מריבה,

שבולם את פיו בשעת מריבה, כל העולם עומד בזכותו ומתקיים.

תולה ארץ על בלימה.

והבן אדם שאני מדבר עליו היה יהודי בריא וחסון,

היד שלו פה במרפא,

כמו חוץ מכבודכם הרגל שלי. הוא היה לוקח ספר טלפוני

של גוש דן,

וקורע אותו ככה, תופס אותו,

וקורע ככה, נקרע.

לא ככה,

מהכריכה שלו תופס ככה, וקורע ככה, כזה חזק.

ולימדנו אותו עם כל הציבור שהיו שם.

ואמרנו שהמבחן של הבן אדם זה בשעת ניסיון, זה לא כשלומדים.

יום לאחר מכן הוא חוזר,

הוא מספר לנו סיפור,

וואי וואי וואי.

הוא נוסע עם האוטו, פתאום האוטו השתנק,

לא נוסע,

נתקע באמצע הכביש.

נתקע באמצע הכביש,

הוא מנסה להניע לו הולך,

מאחוריו, פי פי פי צופרים.

אז הוא מסמן, רגע, תקוע.

זה כביש צר, פי פי פי, הוא מנסה,

פתאום קופץ איזה זעתות כזה מהצעירונים האלה,

בן 16-17,

שחושב שהוא כבר מלכו של עולם,

משכונה מאוד מפורסמת בפאתי בני ברק, וניגש אליו לחלום,

וואלה, אתה לא שומע שאני צפצף,

וזה.

אז הוא אומר לו, רגע, רגע. ההוא פעם דחף לו את היד לתוך הפנים.

וואי וואי וואי וואי וואי.

הבחור שלנו אומר, אם אני יוצא החוצה מהאוטו,

אני תופס לו את הגולגולת ככה ועושה,

וזהו.

ואני נזכר בשיעור, ואני אדום. הוא דחף לי את התוך הפנים,

ואני אדום, ואני יודע מה אני יכול לעשות.

ואני אומר לו, סליחה, אני יוצא, אני אזיז את האוטו.

הוא יצא והזיז את האוטו.

וההוא עוד ממשיך, דבר, אומר רבה, מהר, תזוז.

הוא אומר, זה היה ניסיון.

אתם יודעים מה הוא קנה באותו רגע, איזה מעלה?

זה לא יאומן כי סופר.

זה כעין זה עם האונייה.

אבל צריך להבין, יהודים יקרים, זה עבודה.

לכן צריך לעבוד על הדבר הזה מאוד מאוד. ומי שרוצה לעמוד ביום הדין לפני הקדוש ברוך הוא,

בראש השנה,

באופן כזה שהוא יצא,

זכאי לפני הקדוש ברוך הוא עם התשובה,

זה לא מספיק.

לא מספיק מה שעושים, תשובה. למה? כי אם אדם עושה תשובה, יכול להיות שהוא יהיה בעל גאווה יותר.

אני עשיתי תשובה, אני מסודר,

אני בא ראש השנה.

הלו.

הקדוש ברוך הוא מתעם אותך, תועם מה? אם אתה גבה לב,

אתה יכול להיות בעל תשובה. הכול מתעם אותך! אז קודם כל צריך לדאוג שהקדוש ברוך הוא לא יתעם אותה.

אז צריך לתקן את המידות האלה.

וכשמתקנים את המידות אז גם יותר קל לקבל קבלות ולקיים אותן, כי אנחנו יודעים שאנחנו חיים בחסד עליון.

ממילא אדם יכול לעשות כדבר הזה,

אבל אם אדם רוצה להיות עוד בטוח ולא יסתפק רק בזה שהוא צריך לעמוד בפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה, יום הדין, שגוזרים מי יחיה ומי ימות, מי יהיה חולה ומי יהיה בריא,

מי יהיה עשיר ומי יהיה עני,

ואדם רוצה להיות בטוח שהוא ייכתב ויחתם לחיים טובים מול שלום, יאריך את ימיו ושנותיו,

צריך לבוא לפני הקדוש ברוך הוא עם דברים יותר ממה שהוא עשה השנה. למה?

שנה שעברה בטוח שהבטחנו כמה דברים, נכון? ואם נבדוק, בטוח שהרבה מאיתנו לא קיימו את הדברים כולם או בכללם.

אז מה עוד פעם נבוא לפני הקדוש ברוך הוא מבקש עוד פעם?

ואנחנו לא מתביישים גם להגיד לקדוש ברוך הוא,

שיכתוב אותנו בספר חיים טובים.

נכון שאנחנו לא מתביישים כל שנה, אנחנו אומרים את זה. יש כאלה אפילו מזילים דמעה.

יש כאלה שלא מזילים דמעה, הם רק משמיעים קול של בוכים.

גם טוב.

אבל מה אנחנו אמרנו שנה שעברה?

כותבנו לחיים

אל מלך

חפץ בחיים.

בשביל מה שיכתוב אותנו לחיים?

אנחנו מבקשים שהוא יכתוב אותנו לחיים.

ואנחנו מציינים שהקדוש ברוך הוא הוא מלך שחפץ בחיים.

אבל תגידו לי סיבה, למה שיכתוב אותנו לחיים?

נו, תגידו לי סיבה.

היוה, למענך אלוקים חיים.

אנחנו אומרים לו, אתה יודע למה אנחנו רוצים להישאר בחיים?

לא בשבילנו, מה פתאום?

אנחנו מצידנו, אין לנו בעיה ללכת.

רק מה שתשאיר אותנו, הבקשה היא רק למענך.

אנחנו בשבילנו לא צריכים כלום.

אנחנו מבקשים למענך אלוקים חיים.

אנחנו רוצים רק, תשאיר אותנו למענך.

אנחנו נעשה דברים טובים, מצוות,

אנחנו נעשה חסדים, דמילות חסדים, זיכוי הרב, הכל אנחנו נעשה,

רק למענך.

נו, אפשר להגיד שהשנה זה היה למענך?

כל השנה האחרונה שעשינו זה היה למענך?

עד אמין?

הכל היה למענך?

יואווי וואוי, למענך אלוקים חיים.

טוב, איך נעשה השנה למענך? איך נעשה השנה למענך? אולי השנה נעשה למענך? לא ידענו את זה בשנה שעברה, אולי השנה נעשה למענך.

איך עושים למענך?

איך נזכה לשנה הקרובה להיכתב, להחתם, לחיים טובים ושלום?

וזה גם כן לא התכלית.

מהי התכלית?

מהי התכלית שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו אחרי שאנחנו עושים למעלה?

הקדוש ברוך הוא רוצה לזכותנו לחיי העולם הבא. אם נזכה לחיי העולם הבא,

בטוח שמה שעשינו היה למענך.

מי מאיתנו יכול להרים אצבע ולהגיד,

אני בטוח בין העולם הבא. נו,

יש פה מישהו מהטיול הנכבד הזה שיכול להגיד,

אני בטוח בין העולם הבא.

זה חמור מאוד.

אתם שכחתם שאמרתם לקדוש ברוך הוא למענך?

מה לא עשיתם למענו?

כן.

הוראת קבע לשופט. הוראת קבע לשופט, אשריך.

נכון.

כל השונה לאחוז בכל יום, מובטח שהוא בין העולם הבא, נכון?

כן.

בכל מקום, יהודים יקרים, בואו אני אסביר לכם. אני אלמד אתכם עכשיו פטנט איך זוכים לחיי העולם הבא.

אבל זה לא הפטנט שלי.

רבי עקיבא, אתם מכירים, כן? סומכים עליו יותר ממני, נכון? רבי עקיבא מגלה את הסוד,

איך יודעים, בטוח,

לפני שקוברים בן אדם, אם הוא בן העולם הבא.

איך יודעים?

מסופר במסכת צמחות, פרק שמיני,

שלרבי עקיבא נפטר בן,

והוא ביקש שיעמידו

שולחן

בבית הקברות.

הוא רוצה להספיד.

ובדברי ההספד, לאחר הפתיחה, כשהוא הסביר כמה הוא לא חשוב,

הוא אמר,

מובטח אני שבני זה בן העולם הבא,

שזיכה את הרבים.

הוא לא אמר שהוא היה תנא קדוש הבן שלו,

שהוא למד תורה בלי הפסקה,

שהוא היה בעל מידות טרומיות.

הוא לא ציין אף אחת מן המעלות שלו,

הוא רק אמר דבר קצר,

ברור ובטוח.

זיכה את הרבים,

אני מובטח שהוא בן העולם הבא.

והוא מסביר ומנמק למה.

מאיפה יש לו ראיה שזה כך?

אז הוא אומר,

עם ישראל ראויים היו להיגאל לולא משה ואהרון,

שנאמר, ואחרי כן יצאו.

עם ישראל הגיעו למצרים לארבע מאות שנה,

כפי שהובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים,

ושם הבטיח הקדוש ברוך הוא שזרעו של אברהם יגלה לארץ מצרים,

ועבדו וחינו אותם ארבע מאות שנה,

ואחרי כן יצאו.

אז השם הבטיח שיצאו.

אבל הם היו יוצאים גם לולא משה ואהרון,

אומר רבי עקיבא.

ולמה הם יצאו על ידי משה ואהרון,

שמגלגלים זכות

על ידי זכאי?

מי היו הכי זכאים בדור ההוא?

משה ואהרון.

וכיוון שצריכים לגלגל את הזכות הגדולה של גאולת עם ישראל ממצרים,

אז למי מגלגלים זכות כזאת? למי שזכאי.

מי היו הזכאים?

משה ואהרון. מי קבע שהם הזכאים?

הקדוש ברוך הוא.

אז אם הוא גלגל את הזכות להם,

השמיים מעידים שהם זכאים.

ומי שהשמיים מעידים עליו שהוא זכאי,

ודאי שהוא בן העולם הבא.

זאת אומרת, רבי עקיבא אומר, מובטח אני שבני זה לחיי העולם הבא שזיכה את הרבי.

אם הוא למד תורה,

יכול להיות שהתורה חשובה,

יכול להיות שהיא לא כל כך חשובה,

יכול להיות שזה היה בשביל כבוד, בשביל פניות, שייקרא רבי,

שיהיה לו משכורת,

שיהיה לו ככה, יכול להיות.

יכול להיות שזו לא תורה כל כך שלמה,

יכול להיות שזה קרעים תלביש נומה, יכול להיות שזה בהפסקות,

פסקי פסקי, יכול להיות שזה בלי כבוד התורה, כמו שלמדו בזמן חורבן הבית.

בלי לברך בתורה תחילה.

למדו תורה, אבל לא בלכו בתורה תחילה.

יכול להיות כל מיני סיבות, וכן הלאה.

אבל דבר אחד ברור,

אם מן השמיים מגלגלים זכות לאדם,

זה מראה שהוא זכאי.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להיות כאלה

שמתגלגלות לפתחנו זכויות,

ואנחנו מנצלים את הזכויות,

והזכויות יוצאות לפועל על ידינו,

ברור שאנחנו זכאים. אם אנחנו זכאים,

אז זה חותמת מן השמיים,

שאנחנו בני העולם הבא.

שמעתם חשבון פשוט?

כן, כל מי שמזכה את הרבים, מה?

אם מגיע לא יהיה בגלל הפעם.

כן.

לא רק זה, אור החיים הקדוש אומר על הפסוק, אדם כי יקריב מכם קרבן השם,

מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, תקריבו את קרבנכם.

אומר אור החיים הקדוש,

עוד ירמוז בפסוק הזה,

לצוות את אנשי החיל,

להשתדל לקרב לבבות עם בני ישראל לעבודת השם,

ולזה ייקרא קרבן לשם,

וזהו הקרבן הכי נחשב בעיני השם,

שמקרבים יהודים לשם יתברך.

למה כשאדם חוטא הוא נפרד

מהדבקות בשם יתברך,

כתוב ואתם הדבקים בשם אלוקיכם, על ידי חטאים,

אז הדבקות נפרדת.

כמו שאומר הפסוק,

עוונותיכם מבדילים ביניכם ובין השם אלוקיכם.

מאז הם מרוחקים מהשכינה והקדוש ברוך הוא יקפיד כביכול על הדבר ויתאווה לקרב אותם אליו. תשאלו את הקדוש ברוך הוא, שיחת טלפון מהירה.

ריבונו של עולם, מה אתה מתאווה?

מה יאמר לכם?

אומר אור החיים הקדוש,

מתאווה לקרב את הבנים שלו אליו.

בנים שהתרחקו לו מעל השולחן,

רוצה שיתקרבו אליו בחזרה.

בתפילת שמונה עשרה.

יש דבר אחד שאנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא רוצה.

מה הוא רוצה בתפילת שמונה עשרה?

הרוצה בתשובה.

הדבר היחידי שכתוב בתפילה, מה הוא רוצה הקדוש ברוך הוא?

תשובה.

וציווה להוכיח לכל הרחוק

ולקרב ליבו.

אז אנחנו מצווים, הוכיח תוכיח את עמיתיך ולקרב אותם.

וגם העניש למי שמעלים עין מהם ולא מקרב אותם.

והגדיל את השכר של מזכה הרבים.

כמו שאומר התנא, כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו.

הקדוש ברוך הוא שומר אותו בשמירה מעולה שלא יהיה חטאה.

ושומר אותו מן השיגיונות, טעויות.

ולכן אומר פה בפסוק, אדם כי יקריב מכם.

אדם,

דקדק לומר אדם מלשון חשיבות.

מה זה כי יקריב מכם?

מכם זה מן הפחותים שבכם,

שפשעו בשם,

ואמרו לשם סור ממנו,

ונתרחקו מהדבקות של הקדוש ברוך הוא.

את זה יקריב.

וזה נקרא קורבן לשם נצר מטעם קודש לשורשו.

אדם כזה שמקרב את הבנים של הקדוש ברוך הוא לאביהם שבשמיים אומר אורח חיים הקדוש אין צריך להביא לא נדר ולא נדבה ואין מציאות גם שהוא יביא לבית המקדש חטאת או אשב.

למה?

כי הוא לא עושה חטאים.

וזה מה שאומר כל המזכה את הרבים אין חטא בעל ידו.

ואם אין שוגג,

ואם אין שוגג אין קורבן.

אבל אחרי שהוא אמר את מעשה הקורבן הנכבד והמעולה, שזה לקרב את הבנים שלו,

המשיך הפסוק ואמר,

מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם.

למה?

כי מי שלא יכול לקרב את עם ישראל,

מה יעשה?

אז הוא יקריב בהמה,

בקר וצאן.

כיוון

שלא ישיגו כולם בחינת רבים, השיב מעוון. לא הרבה אנשים זוכים להיות כאלה, כמו שנאמר בארון הכהן, ורבים השיב מעוון.

אבל זה הדבר הנבחר.

ומי שמזכה את הרבים,

אומר רבי עקיבא,

בן העולם הבא.

יהודים יקרים, לפני ראש השנה, לפני יום הדין,

יש לי הצעה גדולה,

איך תזכו בעזרת השם בדין בין בעולם זה ובין בעולם הבא.

כידוע,

למי שנמצא כאן, עד היום, ברוך השם,

זכינו וזיכינו, זיכינו וזכינו להפיץ 14 מיליון קלטות וידאו-סידים בכל העולם כולו.

היו חכמים גדולים בתחילת הדרך

ובפרט אלה היו החכמים הגדולים באמת בתחילת הדרך,

שנתנו את אמונם בפעולות שאנחנו עשינו ושמו מכספם ומזהבם וממונם בשביל שנוכל להגדיל תורה בכל העולם כולו. והיום אין מקום כמעט בעולם שלא שומעים תקלטות,

רואים או נכנסים לאתר האינטרנט או דרך העיתונים.

בכל המידיות האפשריות אנחנו נמצאים.

אבל מי אלה היו החכמים הגדולים שזכו?

כשהלכנו להקים את המפעל הראשון, מפעל ה-Tep,

שייצר כל ארבע שניות קלטת,

ביקשנו מהציבור מי רוצה לזכות לעשות מניה במפעל. המפעל עולה איקס כסף, כל מניה אלף דולר. מי שירצה לזכות במצווה זו,

כל הקלטות שייצאו במשך כל הזמן שהמפעל יעבוד,

ותוצאות הקלטות,

והחזרה בתשובה של כולם יהיה נזקף לזכותם של אלה שהשקיעו במניה.

למה הדבר דומה?

עשרה אנשים שמו כסף, בנו בית כנסת.

מא' אתר.

שמו ספרים, שמו הכול, בית כנסת שלם.

עומד על תלו.

אנשים נכנסים ומתפללים, מתפללים, מתפללים, מתפללים, מאה שנה, מאתיים שנה, בבית כנסת הזה.

למי שייך כל המצוות של התפילון?

לאלה שבנו את הבית כנסת.

יש בית כנסת בבני ברק, קוראים לו איצקוביץ'.

בן אדם,

בן אדם, תרם את הבית שלו למקום תפילה. מכל העולם מכירים את בית כנסת איצקוביץ'.

כולם מגיעים עד שתיים וחצי, שלוש בלילה, יש מניינים של ערבית בלי הפסקה.

ויש שם חדרים, חדרים,

שנכנסים מניינים כל הזמן. כל זה זכותו של מי שהשאיר את המקום הזה? אבל זה לא סתם בן אדם, זה ליבו היה לשמיים.

לא זוכים לדבר כזה סתם.

אלה שזכו במפעל הטפ,

וואי וואי וואי,

כמה זכויות יש להם. אחר כך הקמנו מ...

על וידאו, וידאו, כל הווידאו שיצא ברוך השם ברחבי העולם וכל ההשפעה שלהם, שטבח הבורא ותעלה שמו, הכל בזכות הווידאו.

בדרך לפה עכשיו נוסעת יפנית,

יש פה כרגע כנראה בתוך הציבור, ככה אמרו לי, פיליפינית. נמצאת פה? איפה היא? כן.

את כבר עברת גיור או לא עברת?

עברת שטייך,

תשכיל לבנות בית נאמן בישראל בהצלחה.

ובכן, יהודים יקרים,

יש יפנית שהיא ראתה קלטת בידאו שלי ביפן,

לא בתרגום יפני, בעברית.

היא ישבה שלוש שעות מול הקלטת,

הסתכלה,

בסוף הקלטת היא אמרה, הוא אומר אמת,

אני רוצה להיות כמוהו.

וואו, היא מצטטה.

היא לא ממינה מילה.

וככה היא התחילה לבדוק מה זה יהדות. התחילה לבדוק, השיגה עוד קלטות, הסבירו לה, לאט-לאט למדה עברית, התחברה לנשים, הלכה לבית חב״ד,

הלכה לפה, הלכה לשם,

התחילה לבדוק, הלכה לבתי כנסת אשכנזים להתפלל.

ספרדים, תימנים,

בסוף החליטה תימנים.

למה תימנים? היא אומרת, כשהיא מתפללת אצל האשכנזים היא לא מספיקה.

היא לא מספיקה, הם מתפללים מהר מאוד.

אצל התימנים היא משיגה אותם.

בקיצור, היא הראתה לי תהילים, יש לה תהילים ותיק,

תהילים כתוב בעברית פה, בצד השני ביפנית.

תגידי מזמור אחת ביפנית, נגמר המזמור. משהו מדהים, משהו מדהים.

בקיצור,

היא צריכה עכשיו לעבור תהליך גיור מאוד אינטליגנטי, פיקחית.

שאלתי אותה, תגידי, מה את רוצה בסוף? תהיי יהודייה, מה את רוצה בסוף?

היא אומרת, להיות יהודייה טובה.

אמרתי, יופי, תהיי יהודייה טובה.

הגעת לזה, את יהודייה טובה. מה עכשיו את רוצה?

אמרה, אני רוצה לחזור ליפן,

לכתוב ספר ביפנית ולהסביר להם מה האמת בעולם ואיך לחיות נכון.

אתם שומעים אותה מדברת, זה משהו לא יאומן.

פתאום בן אדם צריך לחזור בתשובה עוד פעם. הוא רואה דבר כזה,

מתעורר.

אז היא בדרך לפה עכשיו.

היום בבוקר היא יצאה

מביתה לאוטובוס בשביל להגיע לפה.

על הדרך משטרת ההגירה תפסה אותה,

הכניסה אותה למעצר, אמרה, היום שולחים אותך החוצה.

הודיעו לנו מייד זאת שמטפלת בה, שגם טיפלה בגברת הנכבדה כאן,

מהפיליפינים, צלצלה אלינו, הודיעה לנו את הדבר הזה,

הפעלנו את העורך דין שלנו, עורך דין חיים כפיר,

נסע לירושלים בטלפון, אמר לו, שוטר, אין לך מה לבוא,

אני היום מוציא אותה מהמדינה.

אמר לו, תמתין, אני בדרך שלא תעשה שום דבר.

הגיע לשם, דיבר מה שדיבר,

החזיר לי טלפון, אמר, אנחנו בדרך לקנר משוחררת.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה,

מי שתרף את המניה למפעל הווידאו.

כמה קידוש השם יש לו רק בקלטת הזאת, אחת.

אתם יודעים כמה חזרו בתשובה מקלטות וידאו?

אלפים ורבבות של משפחות,

וזה עובר ומעביר וכן הלאה.

אין שיעור, כמה קידוש השם.

את ראית קלטות וידאו? הנה, היא גם ראה את הקלטות וידאו. אשריכם ישראל.

עכשיו יש כבר בשש שפות,

מתורגם לשש שפות,

אנגלית,

צרפתית,

ספרדית,

איטלקית,

רוסית, פורטוגזית. אתם שומעים?

רעיון בכל העולם זה.

עכשיו ב-CD ו-DVD.

וואי וואי וואי וואי.

דרישה בכל העולם.

תכף אני אראה לכם מה קרה בצרפת כשהייתי, הגעתי לשם.

אנשים לא מבינים את השפה בכלל.

4,000 איש יושבים באולם,

3,000 עם אוזניות,

לא שומעים מה אני מדבר, רק מה המתרגם אומר. ויושבים.

אז יש ביקוש גדול לתרגומים עכשיו בזה. עכשיו תרגמנו.

היה 10, עכשיו מתרגמים עוד 13,

ואחרי זה מי יודע כמה זה הגיע.

נפתח סניף חדש במרסיי עכשיו.

שופר מרסיי.

למה?

רוצים יהדות.

אבל יש בעיה. מה הבעיה?

אנחנו מפגרים, לא.

אנחנו מפגרים בעולם.

אנחנו עוד עם טפים,

אנחנו עם וידאו, אין כבר בעולם דברים כאלה.

אירופה,

אמריקה, כולם DVD. מכוניות DVD. בבית DVD. הכל DVD. DVD, DVD, DVD. CD כבר לא רואים.

רק למחשב מי שזה, מי תקוע משהו.

DVD. בכל הפורמטים רוצים DVD, ו-DVD זה גם CD.

אז ממילא אתה עושה DVD, יש לך גם CD. אז מה עושים?

DVD עולה ביוקר.

DVD עולה ביוקר בארץ להדפיס, לעשות ולייצר,

ובכמויות סיפור, בקיצור. אין ברירה, צריך מפעל DVD.

אז יצאנו במבצע עכשיו, השבת האחרונה היה פה בכנר,

זכאי כוח כפליים היו כאן,

והתחלנו את המבצע של מניות.

יש רק 140 עד 150 מניות בלבד של המפעל של DVD,

והתחלנו לעשות את זה, ברוך השם. היו עשרות שלקחו על עצמם מניה של 1,000 דולר ב-20 תשלומים,

שתהיה להם את הזכות

להיות מזכי הרבים,

כמו מלכי ישראל,

וכמו שאמר אור החיים הקדוש, מה מתאבי הקדוש ברוך הוא, זכות שכל ה-DVD שייצאו,

וכל ההשפעה שלהם, החזרה בתשובה וקירוב הלבבות לאבינוש בשמיים,

יהיה נחלתם של בעלי המניות במפעל ה-DVD.

מי מכל הקהל הקדוש הזה רוצה להיות בעל מניה ב-DVD זכאי בין העולם הבא,

ירים את היד בבקשה, במהירות.

הנה הראשון, הנה השנייה, השלישית, הרביעית, החמישית, השישית, אשריכם,

מי עוד? ויקבלו ברכה מעולה,

בעזרת השם.

1,000 דולר, 20 תשלומים,

זה 50 דולר לחודש בלבד מכספי מעשה.

יש ברכה בתרומה הזאת ויש זכויות לאין-סוף. מי שלא יכול לעשות מניה שלמה,

יעשה חצי עם מישהו אחר,

ושניהם ביחד יזכו חצי מניה, חצי מניה.

אבל זו זכות שהן כדוגמתה.

רק השם, לא הגאוי.

אנחנו מה? אנחנו רק מקבלים.

אתם מכירים את אלה שנוסעים לחוץ לארץ ולא מצליחים כל כך, שולחים תמונות ליד דיווי, עומדים ברחוב, מזמינים צלם, מצטלמים, כאילו זה שלו. כל כך זה מגונה.

בושה וחרפה. לא שלו, ומתגאים.

סוף קלטת 436, נהיות מלך.

תודה למונה רוזנבלום, על השימוש בשיר מלך.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779

036-777779. או אם ברצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net