הרב יצחק רצאבי שליט"א - ייחודיות מסורת ומנהגי קהילות קודש תימן

- - - לא מוגה! - - - 

ברשות ידידנו, אלופינו, מיודענו,

הרב הגאון הצדיק, הרב אמנון יצחק שליטא,

ברשות כל הקהל הקדוש, בני תורה

התבקשתי

על ידי הרב אמנון, השם ישמרו והיהו,

לדבר על הנושא ייחודיות,

מסורת ומנהגי קהילות קודש תימן,

יער.

יער זה ראשי תיבות

יעזרם אל או יכוננם עליון, אמן.

והאמת שהנושא הזה הוא ארוך ורחב,

אי אפשר להקיף את הכול.

במסגרת של שעה אחת, אפילו שעות רבות לא יספיקו.

אבל נשתדל לדבר את הדברים העיקריים, הדברים שיעלו בדעתי,

הדברים היסודיים, היותר חשובים,

דוגמאות לתת, לפרט כמה דברים,

שיהיה מזה חיזוק גם למסורת,

גם לתורה, גם ליראת שמיים שלנו,

להחזיק את מסורת אבותינו קדמוננו,

נשמתם עדן,

שהיו קדושי העליון.

ובעזרת השם, בסוף

נקווה שיהיה זמן לשמוע שאלות מהציבור, אם ירצו לברר דברים,

כי אני מניח שיהיו דברים שחסרים,

שלא ידועים לציבור. אני לא יכול לדעת מה ידוע לכם ומה לא ידוע. אני אשתדל לדבר פשוט, לדבר דברים פחות או יותר מסודרים,

לפי סדר העניינים.

ואם למישהו לא מובן משהו או שיש לו איזו שאלה או קושייה או הערה,

אז שיזכור אותה או ירשום לעצמו שבעזרת השם לקראת הסוף ניתן זמן כדי לענות,

כדי למלא את משאלות לב כולם שיצאו באופן ברור ואופן מסודר,

שלא יהיה נבוכות,

שלא יהיו נבוכים באיזה דברים שאולי לא הסברנו מספיק או שחסר איזושהי ידיעה או איזו תשובה על שאלה.

כידוע,

גדולת תימן

היא מחורבן בית ראשון,

יותר מדויק לפני החורבן.

דהיינו אבותינו יצאו מארץ ישראל לגלות תימן

עוד לפני החורבן של בית ראשון,

ומאז נשארו בגלות תימן.

במשך הדורות כמובן חלק עזבו,

חלק קטן, חלק קטן גם באו מארצות אחרות, אבל רובם ככולם,

לפי המסורת ולפי מה שידוע, הם משבט יהודה,

מתייחסים כולנו אל שבט יהודה,

שידעו שצריך להיות כבר החורבן על פי הנבואות של הנביאים,

ועזבו את ארץ ישראל.

ומי שירצה לדעת בדיוק איך,

יראה בספרים שכבר דנו בזה, כמו בספר קורא הדורות של רבי אברהם הלוי ערוסי,

שכתב על פי חכמי תימן, על פי שמונים רבנים שהיו בזמנו, כתב הרבה דברים של מסורת, של סיפורים, של מעשיות, דברים שקרו בתימן בדורות שלנו, האחרונים, וגם מהדורות הראשונים,

איך הם יצאו, או בספר סערת תימן,

וכהנה וכהנה.

מה שחשוב לנו לדעת זה מבחינה הלכתית,

שהמסורת שלנו היא קדומה מאוד,

ובעצם זו הייחודיות,

וזה הכי מיוחד,

הכי שונה כיום, בולט, ביחס לקהילות אחרות,

ודבר ידוע ומפורסם,

שיהדות תימן שומרת על המסורת העתיקה והקדומה של עם ישראל,

בהרבה הרבה דברים שהיסוד שלהם כמובן זה על פי גדולי ישראל, על פי הש״ס והפוסקים,

ולמרות שבעדות אחרות יש דברים שהיו נהוגים בעבר,

במשך הזמן השתנו מכל מיני סיבות, ויהדות תימן מחזיקה בהם, החזיקה בהם, ומחזיקה עד היום הזה,

ולא בתורת

שזה המשיך מה שהיה,

אלא שחכמי תימן באופן שיטתי דאגו לזה.

לפעמים היו חילוקי דעות, היו מחלוקות,

ויש כאלה שעזבו את המנהגים הקדמונים.

אבל הרבה מגדולי התורה בארץ תימן חיזקו והחזיקו את המסורת הקדומה

בכל עוז

להמשיך את המסורת,

כי כידוע,

כל מה שיותר ישן בתורה זה יותר קרוב להר סיני, זה יותר אמיתי.

וכל זמן שאין סיבה לשנות את המנהג,

כמו שהיה מדורי דורות, אז החזיקו בו.

כדי לדעת את העניין הזה,

כי המקור של העניין הזה, שאנחנו, הגלות שלנו זה מבית ראשון,

זה חוץ ממה שזה מפורסם בספרים,

זה בנוסח שאנחנו אומרים בתשעה באב,

בנוסח התקלל שנמצא היום מפורסם בסידורים של התימנים,

בליל תשעה באב,

בקהילות הספרדים מונעים את השנים לחורבן רק מבית שני,

בקהילות תימן מוסיפים למנות גם מחורבן בית ראשון,

ובנוסח כתוב לחורבן בית ראשון ולפיזור אנשי ג'והלותינו בארצות מונענו היום כוח וכוח שונים.

אומרים בהתחלה ולבנין בית שני אשר בנה עזרא אדוננו, כמה זמן נחרב,

כמה זמן מונעים את השנים לחורבן,

מוסיפים גם את השנים לחורבן מאז בית ראשון,

ואומרים ולפיזור אנשי גלותנו,

אומר מעריץ על זה בעץ חיים במקום,

הרמז בזה לגלות ארץ תימן שהיא מגלות בית ראשון

ולא עלינו לבית שני.

בית שני, עזרא הסופר

וכל הגדולים שהיו באותו הדור כמו שידוע בספר עזרא ונחמיה

שנבנה בית שני ורצו שכל העם ישראל יעלו

גלות תימן לא עלו לבית שני ולא רק גלות תימן עוד ארצות שלא עלו לבית שני

והטעם פושטתי את קוטנתי איך אוכל אבו שנה. דהיינו ידעו שהבית השני עתיד להחרב

ואם כן ראו שזה צרה שזה עדיין חס ושלום יהיה יותר גרוע, העדיפו להישאר

וכמו שמובא בספרים הם היו שולחים קורבנות לבית שני ומה שיכלו לעשות מרחוק

אבל לעלות לבית שני לא עלו.

על העניין הזה יש מאמר שנקרא משנת מעריץ ושמכיר בשישה סדרי משנה

שמנוקדים על ידי מעריץ שם כתבתי מבוא לספר והבאתי דברים שמעריץ כותב במגילת תימן

יש מגילת תימן שמיוחסת למעריץ לא ברור שהוא כתב אותה

מסתבר שזה הוא כתב אותה הכי הרבה כתב את זה אחד מחכמי תימן האחרים

והוא כותב בלשון הזה

כאשר פוגד השם מתעמנו על ידי קרש ועזרוע

ויאזיר עזרוע ויעלו איתו מדלת העם

כן, אני מקווה שזה יהיה מובן, הלשון שאני מדבר, כן?

לא לכולם,

כן, אבל מה יהיה, עוד מעט יבוא משיח

כדאי להם להתכונן

טוב,

אבל צריך לצאת שיהיה שווה לכל נפש

אז נעשה פשרות

אז כורש כידוע מלך פרס

הוא פקד

שיעלו לארץ ישראל, הוא נותן רשות לבנות את בית המקדש

ועזרע הסופר, עלו איתו מדלת העם, לא עלו לארץ ישראל החשובים,

הגדולים, המיוחסים

וישלח אל כל המקומות לעלות ירושלים, אשר בחר השם לשכון שם שכנתו

וישלח גם אל צנעא וכפריה לעלות גם המה

שולח עזרע שלוחים או איגרות

שמגלות תימן, שהעיר הבירה שלהם זה צנעא

וכל סביבותיה, כל הכפרים מסביב

שיבואו

בית שני אנחנו בונים ושכל עם ישראל יחזור לארצו

וימענו שמוה לכל הכהן הגדול עזרא הסופר כי צפו בכוח בינתם שעתיד הבית להחרב

ותשובה אחת הייתה להם עם אותם המיוחסים שנשארו בבבל ולא רצו לעלות

פה רומז מעריה אצל הגמרא בקידושין דף נוצרת עמוד ב' שם כתוב

לא עלה עזרא מבבל עד שעשה כסולת נקייה

דהיינו מסביר רשי הוא ראה שבגלות בבל היה כבר תערובת עם אומות העולם בעבודתנו הרבים

כידוע שהיה

מה שגם לצערנו אנחנו רואים גם היום אלה שנמצאים בארצות של גויים

ולצערנו אפילו פה בארץ ישראל

ויתערבו ותשואים וילמדו מעשיהם

אז אם כן

אז זו הייתה בעיה של יחוסין

אז כיוון שהוא עולה לארץ ישראל אז הוא פחד שחס ושלום לא ידעו בדיוק שורשים מי מזרע ישראל ומי לא

אז אם כן אלה שהיו פסולים הוא לקח איתו

כדי שידעו להיבדל מהם ובבבל הוא השאיר רק את המיוחסים כי שם אז יישאר סולת נקייה

אז לכן כיוון שהם ראו שבאו לארץ ישראל גם פסולים

אז יהדות תימן לא רצו להיכנס ולהתערב בזה ועדיפו להישאר עם הייחוס שלהם בלי שיהיה תערובות של משפחות שהמקור שלהם

חס ושלום לא מזרע קודש.

ויהי בימים הרבים ההם כאשר נתיישבו באל-גסר בעיר צנעה

נתפזרו מהם בעיירות אשר סביבותיה

אני אולי אקצר את הקטע הזה והיה לכולם נימוס אחד בעסק התורה וקיום המצוות. דהיינו הייתה מסורת אחידה

ומקובלת על כולם

השם אלוהים אמת יקם להם בכל עיר ועיר עיניים להורות להם את הדרך ילכו על פי תורת האלוהים דהיינו גדולי ישראל עיני העדה

שידריכו אותם ויניגו אותם על פי תורת השם כאשר היו מקובלים בפירושה איש מפי איש מפי משה רבנו עליו השלום.

דהיינו מדובר עדיין בתקופה של תורה שבה אף פעם לא נכתבה.

אז עדיין הרי מתי נכתב המשנה על ידי רבנו הקדוש זה אחרי חורבן בית שני פה אנחנו מדברים עוד בתקופה הקודמת לזה.

כל דור היה מקבל את הפירושים מריבותיו שקדמו בזמן

עד אשר הקים השם את מאיר עיני הגולה מראנה

ורבנה רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא

אשר חיבר וקיבץ את שמועות מחכמי הדורות במשנה אשר חיבר

והשלח אותה אל כל בני הגולה וכל מקום אשר היה דבר המלך מגיע קיבלוה עליהם ועזרם לדורות העולם. רבנו הקדוש

חיבר

סידר את המשניות מה שיש לנו היום שישה סדרי משנה.

יש מחלוקת בין המפרשים האם רבנו הקדוש כתב אותם או שרק ערך אותם בעל פה ועדיין זה לא נכתב עד זמן האמוראים.

הגאונים והרמב״ם סוברים שכן שהוא כבר היה

בכתב כבר בזמן רבנו הקדוש

וזה היה מרכז התורה רבנו הקדוש כמו שהגמרא אומרת תורה היא גדולה במקום אחד אז לכן המסקנות שלא התקבלו וזה התקבל בכל עם ישראל שזה המשנה זה היסוד הבסיס של כל התורה שבעל פה ואחר זה כשחוברה הגמרא בבבל

אז איך נהיה הקשר עם תימן אז הוא מסביר מה ארץ לנו כאן גם היא נתפשטה בכל הגליות

וכלו ושנאה כמוהם וקיבלוה בסבר פנים יפות.

דהיינו כל השקרא וטריא שנעשה בתלמוד על ידי גדולי ישראל שהוא שמע שם זה היה מרכז התורה

וכידוע שהגמרא זה דבר שמחייב את כל עם ישראל

ומובא הקדמונים מביאים בשם

רבי יהודה ברצלוני בעל ספר העיתים

כאשר רבינה ורבה שחתמו את השס

היה אות מהשמיים שזה מוסכם ומקובל

על פה מלא של מעלה

ואין מישהו בעולם שיחלוק על מה שכתוב בשס

מי שיגיד איזה דבר נגד השס יגיד לו שיש לו איזה מסורת נגד המסקנה של הגמרא

הוא לא שייך לכלל אין דבר כזה לא ייתכן הכי הרבה יכול להגיד שיש לו פירוש אחר בגמרא זה יכול להיות מחלוקות איך לפרש את הגמרא או להסביר או גרסה אחרת ודברים כאלה

ושיש לזה כמובן בסיס אבל מה שברור שכתוב בגמרא ושזה המסקנה

כמו שהרמב״ם כותב בהקדמה למשנה תורה אין איש בעולם שיחלוק על זה מאז והלאה

רבו חילוקי הדעות בישראל אבל השס זה סוף פסוק

אומר מעריץ היו מעתיקים אותה את הגמרא ללמד בני ישראל כושות ותירוצים והיו מפרשים בה פירושים עצומים

וכל אחד מהחכמים המרביצים תורה היה עושה לעצמו קיצור פסקי הדינים מהגמרא

ועשו קונטריסים באופן כי נתקיים יעודו יתברך אשר כתב על ידי משה עבדה

ואבג׳ם זאת ביתתום בארץ או יביהם ולא מאסתים ולא געלתם לחלתום ואופי ובריתי איתום כי אני אדוני אלוהיה דהיינו שלמרות שאנחנו בעוונותינו הרבים בגלות

אבל

חז״ל אומרים אני ה' אלוהים מהו אני ה' אלוהים?

דורשים חז״ל במסך המגילה דף יא העמידו לעם של לבית ריבי ובדינם וחכמי הדורות שבכל דרוודות שיש

עמוד שדרה שמוביל את עם ישראל למרות שאנחנו בגלות

לא מאסים ולא רעתים לחלתום

בעלי הרמז אומרים

כתוב לחלתום בלי וואו

לחלתום דהיינו רמז דה שכינה

שכינה דה בגלותו

עם ישראל בגלות השכינה עמו בגלות שומר ישראל שומרת שארץ ישראל ומכוון אותם למרות ההסתר פנים ולמרות

כל הריחוק

אבל

יש יד מלמעלה שמורה ומכוונת את הדרך

ממשיך מעריץ ומתאר מה היה אחר כך אחר כך עד שהוא מגיע לרמב״ם

באותם היומים הופיע הירוש של המורן והרבנו הרמב״ם זיכרונו לברוכה כותבו ספר יוד וחריבת יוד

דהיינו את המשנה תורה יד יהודה יד זה היד החזקה ארבע עשרה ספרים של הרמב״ם

דרך אגב חכמי תימן נתנו סימן לזיכרון כדי לזכור את סדר הספרים של הרמב״ם קודם יודעים את הסדר של המשניות זה המון נגת נכון זה רועים מועז

נשים

נזיגין כל הראשים טהרות אבל סדר ספרי הרמב״ם זה גם סימן כדי לזכור את סדר ארבע עשרה ספרים יש להם סימן

מעוז ניגו זועקתן כמוש

מעוז ניגו זועקתן כמוש

אולי תעזרו לי ננסה ביחד לפענח את זה מעוז מדוע אהבו זמנים

ניגו

טוב אני אגיד בעברית יש כאלה מאז ניקה זעקתן כמש

ניקה אמרנו מאז אה סליחה

מדע אהבה זמנים ניקה

מאחר זמנים נשים קדושה

הפלאה זעק

זרעים עבודה קורבנות

פנגמוש

ספר טהרה נ' תגידו מה נזיקין ק' ק' ק' מה זה קניין מ' משפטים ושופטים משפטים וסופרים זה ארבעה עשרה ספרים של הרמב״ם אבל זה לא לחינם זה לא סתם מילים

מאז ניקה מאז שאדם זכה ללמוד את

הספרים האלה מאז ניקה

תנקמאש זה בגימטריה של השטן

אדם שכבר זכה ללמוד את שישה ספרים של הרמב״ם הוא יודע השטן כבר זועק

כבר האדם הזה כבר עזב וברח ממנו הוא ברח לשטן אם אדם כבר זכה לדעת ולהבין ולקיים וזה כבר בחצי השטן זועק

אומר המעריץ הוא כתב את הספר גם את פירוש

המשניות שלח אותם ממצרים אל העיר צנעה

ויהי כאשר יגיעו ויקראו בו ויראו כי חמוהו לא היה מן העולם

ספר חיבור כמו הרמב״ם משנה תורה זה ידוע מפורסם בכל עם ישראל

כמו שאומרים כבר מאירי כותב בהקדמה שלו

שהחיבור אחרי הרמב״ם ספר כמוהו אין מה להוסיף לחבר במטרה שלו אין מה לתקן או לעשות משהו זה

והמר אשדם כותב ספר שלא היה ולא יהיה כמוהו בעולם

וחכמי תימא ראו את הספר הלכות פסוקות

בלשון צח וקצר כולל כל התורה וכל המצוות הנוהגות והבלתי נהוגות גם הלכתה למשיחה

ויבדקו בקונטריסיהם

טוב זה מתאים לנו או לא מתאים יש לנו את המסורת שלנו יש לנו את החיבורים של הרבנים שלנו מה שהם פסקו על פי המסורת שלהם

וראו כי הדבר בא הוא בכיוון בקונטריסים למה שחיבר וזקק הרמב״ם מספריו זה מתאים זה הולך באותו דרך על אותו משקל

ויקבלו עליהם לרב ולשר ולקצין לעשות כדבריו בכל ענייניו כמומשים מפי הגבורה

ובאותם הדברים עוד מעט אני אסביר מה שמונח פה בעצם בעניין הזה

באותם הימים היו אומרים בקדיש

בחייאנה ובחיי מרא נא הרמב״ם

ובנתקאים יעודו יתברך לא יאסור שבט מיהודה ומחוקק מבין הגרב

היינו חיבור הרמב״ם אשר קיבלו עליהם לאדון ולרב ולשר ולקצין

כאשר כתב מורה ליצחק אברהם בנאל בפירוש ההגדה אשר קרא שמו זבח פסח

ההוא אמר כי הרמב״ם מזרע בית דוד מזרע רבנו הקדוש מחבר המשנה עד כאן לשונו

כידוע הרמב״ם מעיד באגרת שלו לבעלי התוספות

שבתימן בתקופתו של הרמב״ם

היו מזכירים את השם שלו בקדיש

דהיינו

אנחנו אומרים בקדיש בחייכון ובמכון ובחייכון דחוי בית ישראל

העגלה ובזמן קריב

היו אומרים אז

בחיי הרמב״ם

בחיי הכוהנו וביום הכוהנו ובחיי מוהראנו והרבנו ובמיושב בימים ובחיי אינן תחבד אלרעאל דהיינו שמצפים לביאת המשיח בימיו

זה דבר מיוחד שאף אחד לא עשה

לשום גדול

היה דבר דומה לזה בזמן הגאונים

ביום שהחזירו גאון בבבל כידוע כשהיה ראשי הגולה

עוד בתקופת הגאונים המכתירים גאון

דהיינו ממנים גאון אחרי אם נפטר הגאון הקודם ממנים גאון אחר במקומו

אז היו עושים טקס גדול מי שיראה בספר סדר הדורות

איזה איך היו עושים איזה שמחות ואסיפה גדולה וכבוד גדול שעשו לאותו גאון ביום שהחזירו אותו באותו יום היו אומרים את זה בקדיש בחיי מראנה והרבנה פלוני בן פלוני ומסקני שמע אבל יהודי תימן נהגו את זה ברמב״ם כל ימי חייו

ככה הרמב״ם מעיד וזה מפורסם

אבל הנקודה העיקרית שיש לנו פה בעניין הזה

שלא להבין

שהרמב״ם שינה את האורחות את המנהגים את המסורת של יהדות תימן ופתאום עשו דברים אחרים על כפי הרמב״ם

הרמב״ם

סידר חיבור שמבחינת התועלת שלו זה דרך קצרה כדי להגיע למסקנה הלכתית

החיבורים שלפני הרמב״ם מי שיראה כמו שאם נשווה את זה למה שנראה תריף דוגמה או הלכות קצועות הלכות פסוקות מה שיש מהגאונים שאלתו דרב אחי גאון

אז מעין זה היה אצל חכמי תימן אבל אין מה להשוות את זה לחיבור של הרמב״ם שזה ספר הלכה פסוקה בצורה מסודרת בצורה מופלאה שאפשר

להבין את כל הפרטים ואת כל היסודות אבל יהודי תימן לא שהם שינו את המסורת שלהם והתחילו להתנהג מכאן ואילך על פי הרמב״ם אלא זה היה מתאים להם לשיטה שלהם למסורת שלהם למנהגים שלהם מדורות עולם ולכן קיבלו אותו

זה חשוב מאוד לדעת את זה

כי זה יסביר

מה שבמשך הזמן

אחרי 400 שנה שהופיע על שולחן ערוך מרן הבית יוסף רבנו יוסף קארו בצפת

שחיבר את החיבור של שולחן ערוך וגם זה התקבל בקהילות תימן

ובכמה דברים השתנו הוראות פסקים שהיו מקודם

מה שהיה בדורות שלפני כן

ואז אם כן למה זה השתנה

למה זה התקבל אחרי שיש את ההוראות של הרמב״ם

ואם נדבר את זה אולי בצורה אחרת

כאשר אנחנו מדברים היום על מנהגים ועל מסורת של יהודי תימן בעזרת השם שאולי נפרט בהמשך כמה וכמה דוגמאות

אז נראה שיש דברים שזה הולך על פי המסורת של הקדמונים

שנוהגים על פי

דברים שיש להם מקום בחיבור של הרמב״ם דוגמה

למשל

ביהדות תימן

אולי זה מהדברים הכי מפורסמים העניין של הקירוי ההלל

כידוע על פי השס והגמרא במסכת סוכה דף ל״ו

ההלל הוא נקרא בקירוי

דהיינו שלא אומרים את זה פסוק אחרי פסוק אלא אחרי כל קטע אומרים הללויה

הללויה הללויה עונים הציבור הללויה עבדי ה' זה מוזכר בגמרא

וזה אף אחד לא חולק על זה

אלא שבארצות אחרות

החליטו

כל מיני סיבות שלא עושים את הסדר הזה

וכולם קוראים את ההלל בלי הללויה, בלי לענות

אבל הרמב״ם מלכות חנוכה

שמביא את המנהג הזה הוא אומר

זהו המנהג הראשון

ככה נהגו איך חמור שנים ובמנהג הזה ראוי ללך

ראוי ללכת במנהג הזה אומר הרמב״ם ראיתי בזמננו מנהגות משונות בדבר הזה

אבל המנהג הזה זה המנהג הכי נכון, זה מה שצריך לעשות וביהדות תימן זה קיים עד היום

מסתבר שזה בזכות הרמב״ם

לא שהרמב״ם חידש את זה אלא בגלל שהרמב״ם חיזק את זה ונתן לזה עוז ואומץ, כאילו שזה מה שראוי וזה גם

אלה שנוהגים בנוסח שמי דוגמה בנוסח זה פשוט שהם עושים את זה, את הקירוי הלל

אבל הרבה מהם עושים את זה, הרבה קהילות של שמי, לא כולם,

שעדיין ממשיכים את זה ואני חושב שאצל כל התימנים, בלי יוצא מן הכלל, כולל שרעבים

אני חושב שאין בית תימני שלא נהג איזה בליל הסדר

בליל הסדר כולם קוראים את ההלל בקירוי

כי בבתי הכנסת היו לפעמים סיבות של שינויים

אם המנהיג של בית הכנסת, המורי של בית הכנסת, אמר צריכים לשנות

או שהוא ראה שיש אנשים אולי לא מקשיבים בהלל או יוצאים החוצה

והוא אמר טוב אם יהיה קירוי אז מפסידים פה ושם מילים, עדיף שנקרא את זה ביחד,

היו שיקולים ודיבורים כאלה,

שלא ניכנס לטענות והמענות האלה,

כבר נדונו על ידי מעריץ ועץ חיים,

פשוט פעול הצדיק,

פשוט רביד הזהב, לכאן ולכאן,

אבל בליל הסדר אז להיות כל איש סורר בבית הכלל, מנהג הזה הוא נמשך.

מצד שני,

הרבה דברים שמרן השולחן הארוך פסק גם כן התקבלו אצלנו.

אז איך זה?

אז הנקודה היא שיש מושג

ועל השופט אשר יהיה ביומים עימהם, ככה כתוב, זה מפורש, פסוק בתורה, וזה הלכה,

שההלכה נקבעת על פי הגדולים של אותו הדור,

השופט אשר יהיה בימים עימהם.

אז דהיינו,

למרות שאצל קדמוננו היו מנהגים שנהוגים מימי קדם,

אבל כמובן כאשר התקבל הרמב״ם אז בוודאי שכמה דברים מסוימים

השתנו פסקים על ידו,

אבל לא בתחום של המנהגים, בתחום של המסורת נמשך מה שהיה מדורות עולם. זה, כמו שאמרנו, כמו שאמרת, זאת אומרת, הדברים היו מכוונים, מתאימים.

אבל בשאלות של ההלכה, דהיינו, מה הדין במקרה כך וכך?

דברים שהמנהג הוא לא ידוע ולא מפורסם,

רק ליהודאי ספר, רק לתלמידי חכמים, רק למי שילמד.

אז אם כן, שואלים את הרב, מי הרב? הרמב״ם.

זה היה עד מרן השולחן הארוך.

כאשר התקבל השולחן הארוך,

מה הדין במקרה כך וכך?

אז נראה מה אומר שולחן הארוך.

אה, אבל הרמב״ם אומר אחרת,

זה היה היה.

עכשיו השופט אשר יהיה בימים ההם, לא מה שהיה בדור של עבר.

וזה רואים גם בשאס.

אפילו רב

ובנו כמו רבי יוסף ורבי ישמעאל, הגמרא דן על מסכת על ילובין, על מחיצה תלויה,

אז כתוב, הוא סבר שאסור, הבן סבר שמותר.

מי שינה את זה?

רבי ישמעאל בנו של רבי יוסף. הוא פסק ככה, הוא אמר הדאתרא, אז קיבלו, הפסק שלו התקבל.

לא מדבר על מנהגים, על מסורת, אלא בדברים של הלכה.

שאלת הלכה, מה הדין במקרה כך וכך?

כי המרא דאתרא,

אפילו מרן הבית יוסף לא בא לשנות מנהגים שמקובלים בעם ישראל, ולכן חכמי תימן לא שינו את המנהגים והמסורת שהיו עד אז.

דוגמה,

אם בליל הסדר מרן אומר לברך רק על כוס ראשון ושלישי,

לא קיבלו את זה.

נכון,

ככה אתה סובר וככה זה מנהג הספרדים,

אבל אנחנו נוהגים מימות עולם ושל מקדמנויות לברך על כל כוס וכוס,

וכידוע במקום מנהג הכלל בפוסקים לא אומרים ספק ברכות להקל,

אנחנו ממשיכים את זה, וזה אני לא מסתכל מה אומר משולחן ערוך.

אם הרב משולחן ערוך כותב למשל

שבזמן השס נהגו לתרגם,

אבל עידן אללה לא נהגו לתרגם,

טוב, זה מנהג של הקהילות ההם. אצלנו אנחנו ממשיכים לתרגם, אנחנו נוהגים את התרגום עד היום הזה.

כמו שתיקנו חז״ל,

שחוץ מקריאת התורה צריך להיות גם את קריאת התרגום.

העניין הזה ממשיך עד היום,

והטענה היא להגיד שלא מבינים את לשון התרגום, זה לא תופס,

כי גם אם יש עמי ארצות באיזשהם מקומות,

אבל אני חושב בזמננו ודאי שזה,

שאני לא חושב מי שיבוא בטענה כזאת, אי אפשר להגיד שלא מבינים את לשון התרגום,

כי מי שיגיד ככה, אני שואל אותו אז איך הוא לומד גמרא,

ואיך הוא לומד מדרש,

ואיך הוא לומד זוהר,

זה בארמית.

הפוך, כדאי לו ללמוד תרגום.

כדאי לדעת, כדאי לדעת את התרגום, כדי להתרגל ללשון הארמית, כי רוב ספרי חז״ל כתובים בלשון הארמית,

ואי אפשר להבין את זה בצורה נכונה רק מי שיודע את הלשון הארמית.

חז״ל גם אמרו שהתרגום ניתן מסיני, יש בזה דרגה מסוימת,

אמנם לשון הקודש זה מעל הכל,

אבל גם בתרגום יש לו ערך ויש לו מעלה,

ולכן יש חשיבות לעניין של התרגום גם בזמן הזה.

אחד מהדברים שמיוחדים ליהדות תימן

זה המבטא של לשון הקודש.

אני רוצה להגיד לכם, הרב אמנון, כשאני שומע אותו שאומר בתימנית,

אני ממש מתענג, תענוג אותו לשמוע איזה מבטא צח,

מה שנקרא, זה מבטא צנעני, מדויק,

חולה,

וכל כללות העניין. אז שאלתי אותו בזמנו,

הבנתי שזה לא בא לחינם, הוא לא צמח עם זה, בטח היה לך איזה מורי.

אז שאלתי אותו מאיפה זה,

מאיפה זה בא.

אז הבנתי, כשהוא אמר לי שאבו מורי למד אצל הרב יוסף נהום, אמרתי לו, אתה מזה שחדרי,

אז בוודאי זה,

אין בודקים מן המזבח ולמעלה, זה השורשים הטובים,

המבטא של לשון הקודש,

כי ידוע שיהודי תימן מחלקים את כל האותיות,

אין שום עוד דומה לשנייה ולא שום ניקוד דומה לשני.

יש הבדל בין כל האותיות

אין כף וקוף לא אותו דבר,

ט' ות' לא אותו דבר,

ב' וו' זה לא אותו דבר,

כן אי אפשר לעשות כן, ממש לפעמים אני לשמוע כאילו

איש אמו ואביו תיראו, ואביו, אבל זה לא יכול להיות שאביו,

כן במובן, זה להבדיל בין ב' ל'ו',

לדעת את כל התנועות בצורה מדויקת

ואת כל הדגושות והרפויות, כל האותיות בגד קפט.

אז זה בדרך כלל, אז זה מה שבעדות אחרות, בית יודעים להבדיל, בין ב' לבית,

בין כף לכף, בין פ' לפה.

עכשיו בין ת' לת' מי מבדיל?

הספרדים לא מבדילים, רובם.

יש עדות מסוימות, אני לא יודע אם זה עד כיום היום,

אבל הבבלים והחלבים היו מבדילים ת' ות' אבל האשכנזים עשו מהת' ות' השתבשו

ת' ות' ות' עבר כיוון שאצל אשכנזים זה כבר השתבש כבר כמה מאות שנים,

כיוון שהת' ות'

בלשונות של אירופה זה קשה להם לבטא את זה,

אז זה נשכח,

זה מובן.

כבר היעבץ, לפני שלוש מאות שנה בסידור היעבץ כותב שאנחנו האשכנזים לחרפתנו ולבושתנו מבטאים את הת' כמו ז'

להגיד במקום אמת, אמס,

להגיד במקום פתח התיבה, להגיד פסח התיבה, זה כבר איזה שיבוש גמור דרך אגב, מצאו כבר ספר תורה שכתבו.

סופר כתב במקום זה וכידוע שהיה בירושלים הרב

שלום קסר זכר צדיק לברכה הוא התפלל עם אשכנזים

שם איפה בית הכנסת הגרש שם בארחביה איפה הרב אוירבך ועוד גדול לירושלים

הוא היה מעיר להם אומר להם מה איך אתם אומרים היום הרס עולם מה זה הרס והם קיבלו ממנו דרך הגרשת זוירבך למד ממנו את המבטא

וזה סוד שלא מגלים

אני זוכר שמעתי את הגרשת זוירבך בתפילה בישיבת קול תורה למדתי שם הרי שש שנים והייתי על ידו על ידו של ישיבה בתוך שתי אמות

הוא נשאה בתפילה והוא אמר חטא ועין

אבל דבר שלא ידעתי

בקריאת שמע הוא היה מבטא

שם אחד את הדלת דלת רפויה כידוע סכר מדינא דגמרא

בדלת של אחד כתוב שצריך להאריך כדי להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ נכון?

אחד א',

רומו של עולם הקדוש ברוך הוא, ח'

בשמונה רקעים והדלת להמליך את הקדוש ברוך הוא בארבע רוחות העולם והגמרא אומרת שכל המאריך בדלת מאריכים לו ימיו ושנותיו

טוב וזה הלכה בשולחן ערוך מוסכמת לראש ומחולק איך מאריכים בדלת?

אז אם לא מבדילים בין דלת דגושה לרפויה

אי אפשר לקיים את הדין הזה גמרא, אחד להגיד או אחד בעברית או במבטא אשכנזים, אחד אי אפשר להאריך, אם יש לי שיגיד אחד ד זה טעות זה לא ד,

זה הדלת בסוף מילה ד או יש כאלה יתחילו לחשוב טוב אחו עד

זה לא ככה,

האריכות של הדלת זה רק במבטא שהאופצינות דלת רפויה ז.

ז.

אז אפשר להאריך את הדלת כמו וכבר הקדמונים

מקדמי זה כמו הזמזום של הדבורה

זה ככה אתה יכול להאריך בדלת וזה האמת ברור

משאירה, הדפסנו על זה קונטרס מיוחד למען האריכון ימיך

או המובא בבארות יצחק על פסקי מארץ חלק א'

כדי להסביר שהפירוש הזה מוכרח

אמנם יש מפרשים שכתבו בזה פירושים אחרים יש כאלה אפילו נדחקו להגיד שלא הכוונה להאריך במבטא אלא להאריך בכוונה כאילו לכוון

אבל לא שזה בביטוי אבל זה ברור שזה לא הפשט

כמו שבא' מדובר להאריך, ב-א' צריך לקצר, זכת להאריך אחו,

אחו אפשר להאריך אחו זה נמשך אבל בדלת אין אפשרות להאריך רק בזירת רפויה

אותו דבר אז אמרנו בגת קפט אז זה לגבי הדלת אותו דבר לגבי הגמל להבדיל בין גמל דגושה לגמל רפויה

אז כידוע שרוב התימנים מעשים את ההבדל והגימל לדגושה זה ג'א והגימל הרפויה זה ג'א

ואזור שרעב-מה עושים ג'א וג'א

לא ניכנס לעניין הזה,

אבל בכל אופן יש כאלה הרבה שטוענים מאיפה בא לתימנים המבטא ג'א,

מאיפה בא הג'א.

מי שירצה לראות דברים יותר מדויקים יראה בנפלאות מתורתך פרשת קורח

על העניין הזה של הג'א.

אבל רק דבר אחד שלא כל כך ידוע,

הרבה שטענו על הג'א של התימנים,

כאילו מאיפה המבטא הזה בא,

אז אני אומר בקיצור, כי כבר זה התפרסם,

יש מישהו ברחובות

שעבד פעם על מחשבים,

והייתה לו מומחיות במחשבים מסוג מיוחד,

והוא ניסה לשחזר את מתן תורה.

אתם יודעים, אומרים בשם החזוניש, ככה אומרים מהמשפחה של הרב שמריהו גריינמן אומרים, שמי שרוצה לדעת איך היה מתן תורה, איך היה נשמע מתן תורה,

החזוניש,

שילך לבית הכנסת של תימנים,

לשמוע את המבטא, את המסורת, את הניגון,

כדי לקבל מושג איך זה היה באמת, לא בלי שיבושים ובלי בלבולים,

אז זה ישמע את זה רק אצל התימנים.

הרי חז״ל אומרים, וכל העם רואים את הקולות, שהקולות היו נראים באוויר.

אז אותו

האיש הזה, הוא היה בפריז,

היה שם, אבל חזר בתשובה,

ואז כשהוא למד, והתחיל זה, אז הוא ניסה, הוא אמר, אני אנסה דרך המחשב,

אולי אפשר לראות אותיות,

אפשר אולי ליצור בדיבור,

במחשב שייצור אותיות, והוא ניסה,

הוא ניסה לעשות השוואה בין לשון הקודש, בין הכתב שלנו, לבין הכתב של אומות העולם.

דוגמה, הוא ניסה לראות בעברית,

בלשוננו, א', ב', ג', אז הוא ניסה, א',

הוא ניסה להגיד את המילה א',

והמחשב הזה, אבל סוף פעם, לא מחשב מסוג מיוחד,

כי אם משהו,

אני לא יודע בדיוק מה המיוחד שבזה, אבל אפשר לשאול אותו, הוא גר ברחובות,

שזה בביטוי, וזה יוצר על המחשב את האות א',

הוא ניסה לעשות את זה באותיות, למשל באנגלית A, B, C, הוא ניסה להגיד A, ולראות אם זה יוצר A, זה לא התקבל,

רק בלשון הקודש,

או ניסה בערבית, א', ב', ת', ו',

עם הצורה של, זה לא הלך, רק בלשון הקודש, בכתב הקודש.

טוב, א', הלך לו, ב', הלך לו,

הוא אמר ב',

על המחשב יצא, ינוצרו מהגלים של האותיות צורה של א' B. ג' לא הלך.

אז בהמשך ד', ד' הלך, טוב, אבל מה קורה עם הג'ימל? למה הג'ימל לא מסתדר לי?

טוב,

כמעט התייאש, פגשתם אני, אמר לו, תשמע, הלך, זה מספר לו את מה שהתחדש לו.

הוא אמר לו, אתה יודע מה, תנסה ג'ימל, אל תגיד ג'ימל, אולי זה יצא.

עשה קווה יחד, יצא לו ג'ימל, יצא לו את הצורה הזאת.

טוב, אז יש לנו פה סיעדא דשמיעא.

נוסח התפילה של התימנים,

כידוע,

הוא מיוחד בהרבה הרבה דברים.

זה חופף מקביל לרמב״ם, לא ברור מי קיבל ממי.

יש אומרים שהרמב״ם לקח את הנוסח של התימנים, יש אומרים שהתימנים לקחו מהרמב״ם,

ואין פה ראיות לכאן ולכאן. זה נושא עמום.

מצד שני,

הרמב״ם מביא בחיבור שלו נוסח שלא קיים בשום עדה,

ואיך הרמב״ם כתב נוסח כזה שלכאורה לא היה, לא אצל אשכנזים, ולא אצל ספרדים, ולא במצרים,

וגם הבן שלו, רבי אברהם, בספר המספיק, לפעמים כותב דברים אחרים,

לא מצאו לזה שורשים, רק אצל יהדות תימן.

אז לכן יש כאלה שטענו שהרמב״ם לקח את הנוסח של התימנים.

מצד שני,

הרמב״ם לא כתב את זה, אז סתם כתב נוסח בלי להגיד מקור.

מה שמתקבל על הדעת,

שהיה כנראה הנוסח הזה אולי בכמה ארצות, והרמב״ם,

לפי חוכמתו ובינתו, הבין שזה הנוסח המקורי,

ויהדות תימן קיבלו מהרמב״ם אולי תיקונים ושינויים מסוימים, אבל באופן כללי זה היה הנוסח שהיה מקובל גם מדורי דורות. אולי חלו שינויים מסוימים או דברים כאלה, כמו שיש גם אפילו במשך כל הדורות, עד זמננו,

וזה מה שנקרא הנוסח של הכלל.

התקלל, הסידור התימני תקלל נקרא. מה זה תקלל?

זה פירושו מכלול.

תקלל זה כולל. מה זה כולל?

כמו לבושי מכלול כולם. דהיינו, כיוון שזה כולל את נוסח התפילות

ועוד עניינים נוספים, לא רק את התפילות.

לא רק תפילות חול, שבת, וכל ימים טובים וימים נוראים,

גם כלל הרבה דברים נוספים,

כמו עיבור השנה,

שטרות, כתובות, גיטין, כל העניינים המצויים, הדברים המעשיים,

זה הכול נקרא בתקלל,

לכן זה נקרא בשם הזה, זה בלשון יחיד,

ובלשון רבים זה תקאלין.

זו מילה ערבית,

אבל לא יודע אם יש להם שימוש אצל אומות העולם, לא יודע אם יש להם איזה משהו שיש לזה משהו דומה,

מקביל, שזה, העבירו את המילה הזאת.

לא יודע איך באה המילה הזאת, אבל הבניין של המילה הוא בניין ערבי.

ואותו דבר המושג תאג'.

תאג' זה פירושו כתר,

זה כמו בארמית,

תגא דור, תגא.

תאג הדאורה הייתה,

תג, תגים שיש לנו בספרי התורה, תגים זה כתרים,

אז זה כתר תורה, נקרא תאג', ובלשון רבים זה תיג'אן,

וזה מה שמיוחד אצל התימנים,

הנוסח של התורה,

המסורת של הניקוד והטעמים שיש לנו,

וכידוע שיש בספרי תורה של התימנים 11 שינויים בחסרות ויתרות,

שיש לזה מקור מוסמך כאשר התגלה הספר של בן אשר בזמננו,

שזה הספר הכי מוסמך בעולם,

כמו שידוע מהרמב״ם, וכל הפוסקים קיבלו את זה,

ואילו היה להם את זה, כולם היו הולכים אחריו.

אבל הבעל עול תורה,

מהרם נון זאנו והבעל מנחצ'אי,

רבי ידידיה שלמה דה נורצי, רפאל,

אז שבררו את העניין של החסרות ויתרות, וקבעו מסמרות וזה,

ולפעמים אפילו דנו ושינו כמה דברים. למשל, בעבר

יש אחד השינויים הידועים בתורה, זה פרשת נוח.

אנחנו כותבים בספרי התורה שלנו, ויהיו כל ימי נוח.

בעדות אחרות כותבים ויהיו כל ימי נוח, אבל מי שיראה במנחצ'אי,

בספרי אשכנז כתוב ויהיו.

האשכנזים בעבר כתבו כמו שאנחנו, ויהיו,

אבל לפני 200-300 שנה הם שינו,

כיוון שאור תורה ומנחצ'אי החליטו שזה ויהיו,

ואז אם כן,

אז הם עברו, שינו את זה,

וביהדות תימן זה נמשך עד היום, ויהיו כל ימי נוח.

ואצלנו כל הדברים האלה נחשבים, אפילו פוסלים ספרי תורה. דהיינו שאנחנו לא מוצאים ספר תורה שכתוב בו את הדברים האחרים,

כמו שמובא בעץ חיים,

מחזיקינן להוא כמפי משה, מפי הגבורה. דהיינו שהמסורת היא ברורה,

והרי אנחנו מוצאים ספר תורה גם על חסרות ויתרות, ואפילו דיבוק, אפילו החסרות ויתרות שלא משנה את המשמעות,

ושאנחנו מחזיקים את הספרי תורה שלנו שהם מובהקים ומנוקים מכל שגיאה, דהיינו שברור שזה המסורת.

ובזמננו זה התאשר, כאשר הגיע הספר תורה של בן אשר מארם צובא, אבל יותר מדויק בעבר, עוד לפני שהביאו אותו, כי לצערנו הספר של בן אשר היום הוא חסר הרבה,

את רוב התורה חסר, אבל עוד לפני שזה נשרף,

יש שם פרעות של ערבים, שם ישמרנו,

ואז הספר הזה נעלם חלק מהספר או נשרף, עוד לא ידוע בדיוק, אבל בכל אופן

זה לא בידינו רוב התורה,

אבל עדיין לפני כן כבר בדקו את זה תלמידי חכמים,

בדקו את כל השינויים וראו שכל השינויים שנמצאים בספר של בן אשר, זה נמצא, זה מה שיצא לתימנים,

כל הדברים האלה נמצאים גם בספר של בן אשר,

וממילא זה קיבל חיזוק למפרע בעניין הזה.

דרך אגב,

בספרי תורה של התימנים,

חוץ ממה שכל ספר פותח בהתחלת הדף, דהיינו

אלה שמות בני ישראל ואלה שמות, ויקרא

במדבר דברים,

הרי יש בין כל חומש וחומש רווח ארבע שורות,

אז בספרי תורה רגילים

זה איפה שמזדמן לסופר, או לפי תיקוני סופרים, אז זה בדרך כלל באמצע הדף, בפני סוף הדף, לא משנה איפה,

העיקר שיש רווח ארבע שורות ומתחילים בחומש הבא,

ואלה שמות.

בספרי תורה של התימנים זה נגמר תמיד ארבע שורות בסוף הדף,

זה מסודר,

ואלה שמות זה מתחיל בראש הדף, ויקרא בראש הדף,

הכול מתחיל ממש בהתחלה,

זה דבר אחד.

זה כל דף נגמר בסוף פסוק

לא עוברים באמצע הפסוק מדף לדף

ואחת הסיבות שידוע מה שנמסר במסורת מתלמידי חכמים

כיוון שאם יעברו באמצע הפסוק אז הקורא בדרך כלל עלול לדלג מילה אחת לקרוא לזה בעל פה כי הוא רוצה לפעמים הטעמים מחברים ואז הוא מסתכל את המילה אז כשהוא מסתכל למעלה ולא הסתכל למטה אז יצא שהוא קרא לפחות מילה אחת בעל פה

וכידוע זה אסור אסור לקרוא שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת כל דף מתחיל בתחילת פסוק כל דף נגמר בסוף פסוק וממילא מתחיל הדף הבא בראש פסוק חוץ משני מקומות שלוש שירת הים ושירת האזינו שירת הים זה מתחיל הבאים אחריהם ושירת האזינו והעידה בם

והדף שאחרי כן זה כידוע לפי מסורת הסופרים שכותבים בראשי הדפים בייח שמו

זה בראשית יהודה אתה ידעוך הבאים אחריהם

שמר ושמתו שנחל שופטים ושוטרים יש חילוקי דעות מוצא שפתיך עומר טובו יש אומרים ואוהדבם אז אלה של שירת הים זה פה

אבל יש עניין דרך אגב הפרשה האחרונה שמתי לב

רוצה להגיד לכם חידוש

כשעליתי לתורה בפרשת שלישי פרשת אמור

ושמתי לב שבספר תורה הפסוק יש מומים של בהמה כתוב בתורה איזה

מומים של הבהמה שאסור להקריב אותם

לא ירצו להשם

ומעוך וחטוט ונתוק וחרוט

טוב השתוממתי הפסוק הזה בראש הדף כי בדרך כלל

שמתי לב שתמיד מתחיל ראש דף בפסוק של חשיבות

למשל ויברא אליהם את האדם בצלמו כתוב בראש הדף

יהודה אתה יהודוך אחיך זה בראש הדף למה? יהודה מלך

הרבה דברים חשובים כתובים בראש הדף פה פסוק בדיוק

את הפסוק הזה בראש הדף זה משונה דווקא מומים כאלה כתוב בראש הדף

טוב אחר כך אני מסתכל על דף לפני כן

איש איש מזרע הארון

אשר יהיה בו מום לא יקריב את אישי השם

שוב פעם אז גם שוב פעם בעל מום בראש הדף

השתוממתי על זה אמרתי הלא דבר הוא שני דפים דווקא בראש הדף בעל מום דווקא דבר של גנאי

עד שכב' ברוך הוא יאיר את עיניי למצוא לזה טעם זה לא לחינם

הידוע הרמב״ם כותב ברכות תלמוד תורה פרק א' הלכה ח'

שכל איש מישראל חייב בתלמוד תורה

בין עני בין עשיר בין בעל מום

בין שלם בגופו בין בעל ייסורים ככה הרמב״ם כותב

וממשיך אחר כך מפרט עוד דהיינו אדם לא יחשוב אני עשיר אני צרוד בעסקים אה יש לי זמן ללמוד

אני יכול גם טוב אני יכול לתת מעשרות מהכספים יכול לעזור לתלמוד תורה אבל כשאני בעצמי אומר

הרמב״ם אומר לו אדוני אין יהודי שפוטר מתלמוד תורה אפילו העשיר הכי גדול

חייב בתלמוד תורה הוא בעצמו חייב ללמוד לא מספיק שאתה תומך בלומדי תורה הרמב״ם לא מפרש את זה אבל יש מפרשים ככה בדברים שלו

בין שלם בגופו בין בעל ייסורים אז זאת אומרת גם אדם בעל מום

טוב אז אדם בעל מום יעשה חשבון

נו הכב״ם ברוך הוא

מאיזה סיבה שידועה לו התברך למה הוא קיבל

רחמנא ליצלן שהוא נולד בעל מום קרא לו איזה מום בגוף שלו

אז אני כנראה הנה קודם ברוך הוא אפילו כהן בעל מום הוא לא רואה להקרב כנראה הוא שלא מתאים פגום

אז זה טוב הרמב״ם אומר לך תשמע זה לא יעזור לך קשה לך יש לך ייסורים קשה לך מגלל המום שלך אתה חייב ללמוד תורה

אבל עכשיו מתחדש לנו עוד חידוש

אדם כזה אם הוא יעסוק בתורה אם הוא ישתדל ויתאמץ בתורה הוא לא יהיה למטה הוא יעלה למעלה הוא יעלה לראש הדף הוא יהיה מרומם עקוב לך אוטילה אתה תהיה בראש הדף אמר לך יש לו מום

אבל אפילו אתה,

נכון שאתה תקריב קורבנות על גבי המזבח, או שבהמה שהיא בעלנו, זה לא יפה, זה לא מכובד,

זה ביזיון שמיים,

ביזיון, זה לא, הקריבי עונה לפיחתך,

הירצחה או יישא פניך,

זה לא כבוד השם,

שאדם כזה יהיה משרת, כהן בבית המקריב,

אבל תורה אתה יכול להשיג ולעלות ולהתעלות, להיות בראש הדף, להיות למעלה מעל הכול,

זה המוסר, ההשכל, התועלת שיש לנו בזה,

וכהנה וכהנה יש הרבה חידושים פרמזיים שאנחנו יכולים להוציא ולגלות לפי המסורת שלנו,

ואולי פה אני כבר אסיים, אם אולי הם רוצים, כן, אני רואה שכבר הגיע הזמן,

אבל אולי הם ירצו לשאול משהו מסוים, רק אני אסיים,

שלא יהיה טעות,

אנחנו נמצאים בימי ספירת העומר,

יש אנשים טועים, חושבים שלפי מנהג התימני מותר להסתפר ולהתגלח בספירת העומר,

זה טעות.

הרי כידוע, המעריץ

הוא זה שייסד וברר את מנהגי הקדמונים,

ואם היה לי פנאי הייתי מרחיב פה להסביר את השיטה ואת הדרך,

איך הוא שילב,

אה? עבודת השם, רק אני אמור להיות במקום אחר, אני צריך, כן.

אז כן, אני כבר רק מקצר, אז את המצוע בין הדרך הקדמונים, בין מנהגי הקדמונים לדרך של האחרונים,

וזה אחד מהדברים.

מסקנת מעריץ, יש לצערנו,

המעריץ היה גאון, הוא היה מאוד, הדברים שלו היו מאוד בעמקות, בעיון,

ולצערנו יש אנשים שטעו,

והם מטעים את הציבור, והם מפרסמים שכביכול לפי מעריץ מותר להסתפר בספירת העומר, אין איסור בכלל להסתפר בספירת העומר, זה לא נכון.

מעריץ

בסך הכול מתיר לכבוד שבת קודש.

לכבוד שבת, אדם שאם לא הספיק,

אני רק אומר את המסקנה,

מה שיוצא לפי המצב של זמננו.

אם אדם משום מה לא הספיק להסתפר לפני פסח, הוא פגיע בספירת העומר עם שיער מגודל, מפריע לו, לא נעים לו,

וזה לא כבוד שבת, לא עונג שבת,

אז דעת מעריץ שזה מותר, ואפילו מצווה שיסתפר.

אני לא מדבר על גלוח הזקן, שזו בכלל כבר שאלה אחרת בכלל,

וכמובן שעל זקן עדיף, אולי בזכות ספירת העומר נמשך לגדל זקן כל השנה, אני לא מדבר על הזקן,

לא לתת שעה בעיות.

אבל אני מדבר על הסגלוע של הראש, על זה הוא מתיר,

אבל אך ורק לכבוד שבת קודש.

אבל כל יום מאותו שבוע,

אנחנו בעוונותינו הרבים,

זה ימי דין, וצריכים להיזהר, ולא חס ושלום שלא להתנהג באבילות,

שאין הסודון עם הגדרך, אלא בשעת הסכנה. אז לכן,

שלא תהיה טעות מהעניין הזה,

וזה רמוז במילה שאנחנו אומרים היי דאנה זה פירוש היי דינא זה ימים של דין והקב' ברוך הוא יתמלא עלינו חן וחסד ורחמים אמן.

אז אם רוצים לברר משהו על השאלה בעזרת השם, זה כבר דקות ספורות, יש עוד זמן?

בכבוד.

כן, כן, כן.

הרב דיבר על ההלל שהרצוי בקירוי אין לו לנאוג להביא את הכנסת של אלה שידברו אם זה יהיה בקירוי ואם זה יהיה בקירוי יחד אין לו לנאוג את זה.

כן, יפה.

שואלים פה שאלה לגבי קירוי ההלל.

לצערנו יש בתי כנסת

שהציבור מדבר בשעת קריאת ההלל, אם יהיה קירוי אז הוא מבצע שהם מפסידים. זה נכון, זו בעיה חמורה.

אז א',

האמת היא כנראה לא מתחילים מפה,

זה מתחיל לגבי בית הלב שמדברים בחזרת השץ ובמקומות אחרים שזה גם כן עוון חמור שמדברים שיחת חולין בחזרת השץ שההלכה היא,

כתוב שמי שסח שיחת חולין גדול עוונו מנסו צריכים להזהיר ולעורר ולהתריע את הציבור ולהסביר להם שזה לא זו הדרך ושהם יוצאים מידו חובה בשמיעה.

ואם אחרי ככלות הכל שמסבירים וזה לא מועיל אז לא תהיה ברירה וכמובן זה בבחינת איך לעשות הפר ותר ותר ותר ותכו

לפי שיקול דעת של הרב שהראה שאם הוא לא מצא עצה לתקן את המצב

אם גלות צפרד שואל מה ההבדל בין שמי לבלדי

אנשים

מה ההבדל בין שמי לבלדי והאם מגלות

ספרד הגיעו לתימן ככה הוא שואל

שמי הוא בלדי בלדי זה הפירוש המילה בלדי זה מקומי

כשרוצים להגיד, לדוגמה, בתימן, לדוגמה, אדם, בגד, אומרים לזה בגד בלדי,

אז פירושו הבגד הזה, תוצרת של המקום.

ושמי, שם, זה ארץ ישראל בערבית, נקראת שם.

בלאדה שם.

ארץ ישראל וסוריה נקרא בקדמונים,

משירי בערוך, בכל הספרים, שם. זה השם, אולי על שם בן נוח, אבל זה השם, שם.

שמי זה פירושו נוסח של ארץ ישראל וסוריה.

עכשיו, אז כאשר נכנס הנוסח הספרדי לתימן בתקופה שלפני 300 שנה בערך,

כשבאו מנהגים מארצות ספרד,

התפשט הדפוס בעולם,

בפרט דפוס דיבורנו,

והרבה קהילות שינו את הנוסח עביב,

זה נקרא נוסח שמי. והנוסח של התימן המקורי,

לפי המעריץ, זה נקרא בלאדי.

האם באו מארצות אחרות לתימן? זה בעצם מה שקרה.

זה מי שהכניס את הנוסח השמי לתימן, שנלחם על זה,

זה מי שידוע בשם אריס סלום אלוסטה,

הרב שלום עיראגי, שהוא בעצם המוצא שלו ספרדי.

הוא בא מעיראק,

מצרים,

והוא ניסה לכפות אפילו את הנוסח הספרדי,

כי היו הרבה שלא הסכימו איתו, ונהיה מזה מהומות ומלחמות,

לא כעת הזמן.

אז הוא בא, משפחת עראקי, הכוהנים, זה המצאצאים שלו.

ויש גם אנשים מתימן שעברו לארצות אחרות.

כן, אבל אולי גם הם השפיעו קצת.

מישהו יודע, למשל, אצל התוניסאים, משפחת עידן, זה עדני.

הרב פעלי מביא על מורי אברהם שרעבי, שהיה בהודו.

הם גם כותבים, יש פה ושם בספרים פוגשים את זה. מסתם הייתה לזה השפעה מסוימת,

אבל נדמה לי שהיה גם חכם תימני בבוכרה, וגם שם, אני חושב,

הוא שינה, עשה להם, יש להם כמה מנהגים מהתימנים שבאו מהערב ההוא.

נדמה לי שקראו לו הרב זכריה מצליח.

כן.

כן, מעניין, כן.

כן, גומס, אה, אה, אה, כן, כן.

שהדברים, זה האיש שהרב הביא למעריץ שרוצה

מנות רעמי לעבור באמצע הדברים האלה.

אמרנו.

הוא שואל,

למה לא ממשיכים את הפסקים של כמו שהקדמונים פסקו על פי הרמב״ם,

והשתנו דברים על פי ישוען ארוך?

כן, זו השאלה שהוא שואל.

זה טוב שהוא חידד את זה,

ולמעשה צריכים לדעת ככה, השאלתם קודם מה זה שמי ובלדי, צריכים להסביר גם מה זה דרדאים.

אז דרדאים בעצם זה אלה שאומרים כל הזמן,

הרמב״ם, הרמב״ם. זו הנקודה, וזה מה שרציתי להפוק אם הם היו.

דהיינו,

כבר יש חכמי תימן ובראשם העריץ, כבר החליטו בזמנו,

כל גדולי הדור,

שכמו שאמרנו, שהתקבלו הוראות מרן לשולחן ערוך והשתנו הרבה דברים על פי ספרי הקבלה,

על פי רבנו הארי, הרבה מנהגים שהתחדשו במשך הדורות, אבל זה לא רק ביהדות תימן, זה בכל הארצות.

גם הספרדים בדורות שעברו הלכו על פי הרמב״ם. הרמב״ם הוא לא תימני, אל תשכח.

הרמב״ם הוא לא תימני, הרמב״ם במצרים היה ספרדי.

גם רבנו יוסף קרא הוא ספרדי, אין הבדל מבחינה זאת.

אז אין סיבה שהתימנים יקבלו את הרמב״ם מאשר את רבנו יוסף קרא. שניהם מארצות ספרד, כמובן.

אז אמרנו שבעצם יהדות תימן לא קיבלה את הרמב״ם, אלא שהתאים לה הרמב״ם.

אז אותו דבר גם עם הר״ן. נשאר רק העניין, מי אמרא דאתרא?

מי השופט אשר יהיה בימים ההם?

אז בזמנו זה היה הרמב״ם.

לפני הרמב״ם זה היה הגאוני, זה היה הריף.

עכשיו זה רבנו יוסף קרא.

עכשיו עוד דבר.

העניין של הרמב״ם יש בו עוד עניין.

הרמב״ם כידוע הוא נמשך אחרי הפילוסופיה.

וידוע, ולא רק אצלנו, בכל הארצות,

מאז שהתפרסמה בעולם חוכמת הקבלה,

אז ראו שיש הבדל בין הפילוסופיה לקבלה.

כי תרונו אר מן החושך.

שפילוסופיה זה

מרחיק את האדם מיראת שמיים.

כל מיני דעות שבעצם באו מהיוונים, מהפילוסופים.

כל מיני דברים שבאו ושלצערנו אלה שהתעסקו עם זה,

זה פגם בהם באמונה וביראת שמיים, ונכנסו לדעות דרות,

ולהסביר מאמרי חז״ל בכל מיני צורות.

כאשר התחזק העניין הזה של הקבלה בעולם, בפרט מימות רבנו הארי.

והרבה מנהגים שהמקובלים פרסמו בעולם,

אז ממילא השתנו הרבה דברים והתקבל הדבר הזה, כי זה חיזק את האמונה ואת העיר השמיים.

ואם אתה רואה את יהדות תימן בתפארתה זה הרבה הרבה בזכות זה.

דוגמה,

אם אנחנו נלך על פי הרמב״ם, אז בליל שבת אנחנו לא נגיד כלום, לא שירי שירים, לא נכון נרננוע, לא נכון, כלום. בוא נגיד הוא רחום ונגמור את התפילה ונלך הביתה, זה לא קבלת שבת.

זאת אומרת, או בליל שבועות, המנהגים של הלימוד והרבה דברים שהתקבלו על פי הזוהר הקדוש או על פי ספרי המקובלים ומעילא עכשיו, הדרדאים לצערנו,

עכשיו,

אז זה בהתחלה זה היה בכל יהדות תימן.

זאת אומרת דהיינו שולחן ערוך והתקבלו כל המנהגים וכל הדברים כמו שבמעריציה.

בתקופה האחרונה התחילו הדרדאים. מתי זה התחיל? בשנת תרעד,

מלחמת העולם הראשונה,

באו מארצות אירופה משכילים,

כופרים,

והם הכניסו לאחד הרבנים שם דעות זרות, ספרי כפירה, כל מיני ספרים של זה,

ספרים של כל מיני רשעים, מי שמכיר, דברי ימי ישראל גרייץ, כל מיני דברים המשכילים של אירופה היו בקולקלים,

והם כמובן לא האמינו בקבלה ולא בזוהר ולא בקיום, והכניסו את הדעה הזאת לכמה אנשים שעליהם השפעה בקהילה,

ואז ממילא החליטו את דרדאים, טוב, נגמר, שולחן ערוך, זה איש זוהר, הרמב״ם,

אוה, הרמב״ם טוב, הרמב״ם פילוסוף,

אז מתאים לנו הרמב״ם,

הבנת?

אז מבחינת, זה דבר של אין דרדאי, זה לא מסורת, זה התחיל בתקופה האחרונה,

ולכן אנחנו שוללים את זה, זה לא מקובל,

זה מה שהתקבל על ידי כל גדולי הדול זה השיטה של מעריץ,

או מצד אחד השאמי, אז דהיינו הצלחה, הבלאדי זה ממוצע, המעריץ,

יש שאמי שנוטה לנוסח של הספרדים,

ומצד שני הדרדאים שולחים כמו הרמב״ם,

שרעבים יותר הולכים כמו הספרדים,

יש לזה סיבות.

א', הם היו רחוקים מהמרכז,

מהמרכז זה צנעה, ושנית,

הם היו קרובים מאוד לעדן,

וממילא היו יותר מושפעים ממנהגים שבאו מארצות אחרות.

כמו לצערנו שהתימנים היום הושפעו מהרבה דברים,

אז גם הם היו יותר מושפעים.

למה התימנים הרבה פחות לא היו מבינים לצבא?

אין להם ברירה,

כן, אין להם ברירה כבר, כנראה, כן.

אני לא ידעתי שהם אומרים, אבל אם אתה אומר שהם אומרים כן. אם הם אומרים, אין להם ברירה.

מי שאוכל משחיתה של דרזי או מילה של דרזי,

מי שמוצהר כזה,

מי שמוצהר כזה זה בעיה חמורה,

כן. זה כי יש בחרם בשנת ארעז,

הרי כל רבני ירושלים עשו חרם בשנת ארעז וכתבו שדברים חמורים מאוד,

וכתבו שם שיהנו יהיה נסך,

גיתו אין לו גית, קדושה ואין להם קידושים,

לא לקחת אותם לידי קידושים ולא כלום.

כן, אז צריך להתרחק, בטח.

שם אין לנו סוללת נפשיו, בשביל מה זה היה.

יש לנו היום כאלה מוזרים?

יש.

ברוך השם, הם מיעוטה דה מיעוטה, אבל צריכים להיזהר.

יישר כוח, כבוד הרב. ברוכים תהיו, ואני מודה לכל הקהל הקדוש פה,

ואני מברך את ידידנו הרב אמנון, שהתקיים פה במגרוש הכותוב,

נגיד בעברית, תשיט לראשו עטרת פז.

נחמדים מזהב ומפז זהב.