מגילה הרב אמנון יצחק א'

- - - לא מוגה! - - - 

מגילת אסתר

ויהי בימי אחשורוש

הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש

שבע ועשרים ומאה מדינה.

בימים ההם כשבט המלך אחשורוש על כיסא מלכותו אשר בשושן הבירה

בשנת שלוש למולכו עשה משתה

לכל שריו ועבדיו, חיל פרס ומדי,

הפרטמים ושרי המדינות לפניו

בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת עיקר תפארת גדולתו, ימים רבים,

שמונים ומעט יום.

עד כאן.

ויהי בימי אחשורוש

אחשורוש אומר אשימלך פרס היה

שמלך תחת כורש.

זאת אומרת, אחרי כורש הוא מלך לסוף שבעים שנה

של גלות בבל.

עם ישראל היה בגלות בבל שבעים שנה,

ולתום השבעים שנה

עלה אחשורוש.

הוא אחשורוש.

מה הפירוש?

הוא אחשורוש?

הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו.

הוא לא השתנה.

הוא אחשורוש.

כמו שכתוב אצל יוסף, הוא יוסף.

הוא יוסף שהיה רועה את הצאן של אביו,

והוא יוסף שהיה מלך במצרים,

וזה לא שינה בו שום דבר שהוא השתנה לגריעותא,

אלא הוא יוסף.

המלך,

המולך, סליחה, ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך,

שמלך מעצמו ולא היה מזרע המנוחה.

המולך,

פירושו שהוא לא היה מלך מצד עצמו ומזרע המנוחה, אלא הוא מלך מעצמו.

כמה הוא היה מולך? מהודו ועד כוש.

שבע ועשרים ומאה המדינה.

המולך על מאה ועשרים ושבע מדינות, כמו שמולך מהודו ועד כוש, שעומדים זה אצל זה.

וכן, כי הוא רודם בכל עבר הנהר, מטפסח ועד עזה,

שהיה רודם בכל עבר הנהר,

כמו שהוא רודם, מטפסח ועד עזה. זאת אומרת, זה שני מקומות קרובים.

הודו וכוש. אנחנו מכירים את כוש של אפריקה, אבל יש כוש

שנמצאת קרוב להודו.

כמו שכתוב, שאלה שגלו עשרת השבטים גלו מאחורי

חושך או סמבטיון או כוש.

אז לא מדובר על כוש של אפריקה,

מדובר על כוש

שהיא אחרי עיראק באיזשהו מקום שמה היא שמה.

מכל מקום

זה רשי.

כשבט המלך אחשוורוש,

כשנתקיים המלכות בידו,

הפרטמים זה שלטונים בלשון פרס.

אז בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל שרי ועבדיו, חיל, פרס ומדי.

הפרטמים,

אומר רשי, שלטונים,

בלשון פרס, ושרי המדינות לפניו.

בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת עיקר תפארת גדולתו,

ימים רבים,

אשי אומר מה זה ימים רבים, עשה להם משתה.

שמונים ומעט יום, 180 יום של משתה.

ולא התחיל,

לא התחיל כאילו ונתן בעושר רב והכל, ואחר כך זה הלך לאט לאט ודחך והצטמצם,

אלא 180 יום, עוד לא היה משתה כזה,

ששם הוא שפך, שפך כסף וים של דברים ואפור.

180, חצי שנה משתה.

עכשיו, מקורות ומדרשים על הפסוקים שקראנו.

ויהי בימי אחשורוש, הגמרא במגילה יוד אומרת, ויהי בימי אחשורוש,

מה המשמעות של תיבת ויהי?

אמר רבי לוי,

ויהי תמה רבי יונתן, יש אומרים שאמר את זה רבי יונתן.

דבר זה מסורת קבלה בידינו מאנשי כנסת הגדולה.

זאת אומרת, יש לנו כלל.

כל מקום שנאמר ויהי

אינו אלא לשון צער.

כל מקום, ב-24 כתבי הקודש, בתנ״ך,

שנאמר הביטוי ויהי,

אין הלשון הזה מורה אלא על לשון צער שהיה באותה תקופה,

וכאילו נאמר וי-היא.

ראייה לדבר מן הפסוק, ויהי בימי אחשורוש.

מה היה הצער?

הווה המן.

הצער זה שהיה המן,

שקם באותו זמן הרשע וגזר את הגזירה להשמיד,

להרוג ולמבם את כל היהודים.

זה הוויהי.

זו הגמרא במגילה יוד.

במדרש לקח טוב,

ויהי בימי אחשורוש,

וכיוון שמלאך אחשורוש התחילו הכל צווחין,

ביי, ביי.

מי זה הכל צווחין?

גם ישראל וגם אומות העולם.

הכל צווחין.

ישראל צווחין, ביי,

משום שכתוב בספר עזרא, פרק ד',

פסוק ב'.

ובמלכות אחשורוש, בתחילת מלכותו, כתבו שטנה

על יושבי יהודה וירושלים.

בימי כורש הראשון התחילו בני ישראל

לבנות את בית המקדש ברשות כורש.

ובימיו של אחשורוש כתבו צרי יהודה,

שטנה על ישראל לפניו, שלא יבנו, הוא מנע את הבנייה.

אז זה ביי אחד.

ביי שני,

אומות היו צווחין ביי.

משום שכתוב במגילת אסתר בפרק י', פסוק א',

וישם המלך מס על הארץ ואהיה היה.

והטיל עליהם מסים, כולם קרסו מהמסים האלה

וצעקו וי.

אז ויהי בימי אחשורוש,

וי, וי, שני זעקות שבר של היהודים

ושל אומות עולם.

ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש,

בגמרא במגילה יא.

ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש, העריך הכתוב כאן בכפל להזכיר את שמו של אחשורוש פעם שנית.

ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש. למה כפל אותו שנית?

לרמז

על מעשיו.

אחשורוש,

אמר רב,

אחיו של רוש ובן גילו של רוש.

אחיו

של נבוכדנצר הרשע,

הוא המכונה רוש,

ובן גילו של רוש.

הוא החריב את בית המקדש.

והוא אחשורוש ביקש להחריב.

רשי אומר, יסוד שייסד זרובבל בבית המקדש, בימי כורש, לפני אחשורוש.

אז הוא ביקש להחריב.

כשנאמר הוא מלכות אחשורוש, בתחילת מלכותו כתוב שטנה על יישובי יהודה וירושלים.

שטנה, אומר רשי, שנמנה לשטן להם שלא יבנוהו.

אז זה גם באים מימי אחשורוש.

המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה.

בגמרא במגילה יא, מהודו ועד כוש רב ושמואל.

אחד אמר הודו

בתחילת העולם וכוש

בסוף העולם.

ואחד אמר הודו וכוש

לגבי הדאדה אבו קיימא, קרובים וסמוכים זה לזה.

אם כן, מדוע הוזכרו?

כשמה כתוב להדגיש את גודל שלטונו בעולם?

אלא כשם שמלך על הודו וכוש,

שהוא דבר קל לשלוט עליהם,

כך מלך בכל העולם כולו ושרת בכולם.

ובמדרש, בהסתר ארבע,

הלשון כשם שמלך מהודו ועד כוש,

כך מלך על שבע ועשרים ומאה מדינה.

משנת שלוש למולכו

עשה משתה לכל שריו ועמדיו.

במדרש,

משנת שלוש למולכו עשה משתה,

אין לומר שהסיבה לעשיית המשתה משום שמלאו לו שלוש שנים למולכו כפישוטו.

אם כן, למה לא הקדימו לעשותו בתחילת מלכותו?

אלא סיבה אחרת הייתה למשתה הזה ונחלקו בכך.

רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר בשנת שלוש למולכו,

רוצה לומר למלכתו.

מולכו מלשון מלאכה.

איזה מלאכה?

למלאכת הכיסא,

שעשה אחשורוש כיסא בדמות כיסא של שלמה המלך.

והמלאכה נסתיימה לאחר שלוש שנים.

כיוון שגמר מלאכת הכיסא,

עשה משתה לכל שריו ועבדיו,

שמתחילה כאילו לא מלאך,

שעדיין לא היה לו כיסא.

אתם שומעים? בלי כיסא

אי אפשר לחגוג

את ההכתרה שהוא מלך, הוא רוצה כיסא. אבל איזה כיסא?

כמו של שלמה המלך.

אז הוא עשה משהו דומה.

רחוק, אבל דומה.

ורבי נחמיה אמר,

בשנת שלוש למלאכו,

רוצה לומר למלאכתו,

איזה מלאכתו?

לביטול מלאכת בית המקדש.

כבר בתחילת מלאכותו ביטל אחשורוש את מלאכת בניין בית המקדש.

כיוון שגמר לביטול מלאכת בית המקדש שלוש שנים,

עשה משתה לכל שריו ועבדיו.

שאז, בטח ששוב לא ייבנה,

שהרי כבר מנעו 70 שנה לחורבנו לפי חשבונו,

ולא נתקיימה הבטחה שייבנה שוב.

זאת אומרת, הוא מנע את זה כי הוא יודע שהגלות צריכה להיות 70 שנה,

והוא השתדל למנוע את הבניין כדי שלא ישובו,

וממילא לא תתקיים ההבטחה, ואם היא לא תתקיים,

אז ישראל

לא יוכלו לשוב לכאורה לארצם ויהיו תחת

מלאכותו עבדים לו.

אז שני המפרשים אומרים בעצם למולכו זה מלאכתו,

או מלאכת הכיסא או מלאכת ביטול בית המקדש.

לכן זה לקח שלוש שנים.

למאן דה אמר שלוש שנים לעשות הכיסא, למאן דה אמר לבטל את בניין בית המקדש, לקח לו שלוש שנים. לכן

אז הוא עשה את המשתה. למה עשה אחרי שלוש שנים? למה לא בהתחלה?

אלא שני הטעמים.

ובמדרש הגתת אסתר

אומר למה עשה אחשוורוש משתה אחרי שלוש שנים?

יש אומרים עמדו עליו הפרחאות

והלך וכבשה.

היו מחוזות שמרדו בו,

הפרחאות ומחוזות שמרדו בו.

והלך וכבשם, לא קיבלו את מלכותו.

אז הוא נלחם איתם.

מכיוון שבא במלחמה בניצחון, אחר

תום המלחמה שארכה שלוש שנים,

עשה משתה.

יש אומרים, יום גינוסייה שלא היה.

יום ההולדת שלא היה.

ושלח איגרות וקרא לכל שרי המדינות לבוא לעשות לפניו שמחה.

באו לפניו מ-127 מדינה שהיה שליט בהן, גדולים, בני מלכים.

כולם עטופים אצטלאות של מלכים,

אצטלאות של לבן.

היו מסובים על מיתות של זהב ושל כסף,

ועשה להן משתה.

אתם שומעים מה יכנען?

מיתות זהב וכסף.

שמעתם?

זה לא אבני סברובסקי,

זה מיתות זהב וכסף.

אז אנחנו רואים שמשתה של חצי שנה,

חצי שנה משתה,

למאן דאמר זה בגלל יום הולדת.

למאן דאמר זה אחרי הניצחון.

נו, זה קצת יותר מובן, אחרי ניצחון של שלוש שנים,

אז סוף סוף מתבססת מלכותו.

למאן דאמר זה בשביל כיסא.

שומע? בשביל כיסא הודה, כיסא שקיבל כבוד של 182,

שסוף סוף יש כיסא.

מלבטל, למאן דאמר, את מלאכת בית המקדש,

יא בביי,

180 יום אשתה.

טוב,

נחזור על שלושת הפסוקים שפחות או יותר מלמעלה הקפנו אותם.

באים ימי אחשוורוש,

כל הרואה הוא חש בראשו.

באים ימי אחשוורוש,

הוא אחשוורוש,

המולך מהונדו ועדכוש,

שבע בעשרים ומאה המדינה, בימים ההם,

כשבט המלך אחשוורגסם מלכותו של משושנה בירה,

בשנת שלוש למולכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו, חיל, פרס ומדי,

הפרטמים בשרי המדינות לפניו.

כמה שרים יש בכל מדינה,

כפול 127 תכפיל,

בכל שריו ועבדיו, חיל, פרס ומדי, יא בביי.

צריכות להיות כמויות אדירות.

לא מדובר פה במאות אלפים,

קצת יותר.

בהראותו את עושר כבוד מלכותו

ואת יקר תפארת גדולתו

ימים רבים,

שמונים ומעט יום.

ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושנה בירה,

מגדול ועד קטן נשתה שבעת ימים,

בחצר גינת ביתן המלך,

חור, כרפס ותכלת,

אחוז בחלבות צבארגמן,

על גלילי חסם, בעמודי שש,

מיטות זהב וחסם,

ערית שפת בהט,

בשש,

בדר וסוחרת,

בהשקות בכלי זהב וכלים

מכלים שונים,

נהיין מלכות רב

כי יד המלך. להשתייח הדעת

אין אונס,

כי כן ייסד המלך

על כל רב ביתו לעשות

כרצון איש ואיש.

כן,

בהראותו את עושר כבוד מלכותו.

במדרש אבא גוריון,

בהסתר פרשה א', אמר רבי לוי,

שישה תסבריות,

זה אוצרות של מלכים גנוזים,

מלאים כסף וזהב, היה מראה להם אחשוורוש

בכל יום ויום,

באותם

שמונים ומת יום שנאמר,

בהראותו

את עושר

כבוד

מלכותו ואת יקר

תפארת

גדולתו.

שש תיבות

כנגד שש אוצרות. כל יום.

כל יום.

זאת אומרת,

הראה להם

אלף ושמונים אוצרות.

כן?

בר אוטות עושר.

אז כל יום היה מראה להם שישה תסבריות,

אוצרות של מלכים מלאים.

אוצר זה מחסן.

מלא כסף וזהב.

היה מראה להם אחשוורוש בכל יום ביום. שישה.

תכפילו.

אלף ושמונים.

ובמדרש

אגדת אסתר, ימים רבים ושמונים ומת יום, עשה סעודה,

שזה שישה חודשים, כנגד שישה דברים שחפץ להראות ומרומזים הם בפסוק,

בהראותו את עושר כבוד מלכותו,

יקר תפארת גדולתו.

עושר.

בראשון הראה להם את עושרו.

כבוד. בשני הראה להם שלוחים הבאים לו מכל המלכים.

מלכותו בשלישי הראה להם את המנחות שבאו לו. דהיינו, המנחות, המתנות שמקבל מכל מלכותו.

יקר ברביעי הראה להם אלו כתבי החוכמה שאצלו.

יש אומרים

שספר תורה הוציא להם, שכתוב ביקריים מפנינים.

תפארת.

בשישי הראה להם תפארת.

תפארתו וכלי זהב שקבעו בהם אבנים טובות.

גדולתו,

זה היה בחמישי קודם, בשישי הראה להם גדולתו

את כל הארנונות הבאות לו מכל המקומות.

דרכתי ויגדל האיש

ויהיה לו מקנה צאן.

וכתוב, תפארת גדולתו לגזרה שווה.

כל זה במדרש אגדת אסתר.

הוא עשה את זה שישה חודשים כנגד שישה דברים שחפץ להגיד.

להראות להם,

וככה הוא הראה להם, בראשון בחודש הראשון הראה להם את עושרו,

בשני את השלוחים הבאים לו מכל המלכים, בשלישי בחודש שלישי הראה להם את המנחות, המנחות שבאו אליו,

ברביעי ראה להם את החוכמה, את ספרי התורה,

בחמישי ראה להם את יפארתו וכלי זהב שקבעו בהם אבנים טובות, בשישי ראה להם את כל המקומות שמשלמים לו ארנונה.

היינו אומרים שהוא ענב גדול, לא?

בראותו את עושר

במדרש אבא גוריון,

ומהיכן היה לו לחש וראש כל העושר הזה?

אמר רבי תנחומה,

נבוכדנצר

עינו צרה איתה בממונו

שלא ייהנו ממנו אחרים.

מכיוון שנטה למות,

אמר כל הממון הזה,

איני מניחו לאוויל מרודח ביני.

מה,

אני אספתי את כל הכסף ואני אשאיר את זה לבן שלי?

עשה ספינות נחושת

שאינן צפות על המים,

ומילא אותן זהב,

והטמין אותן בארץ,

והפך פרט עליהן.

וחפר בור עמוק בקרקע,

עד שממי נהר פרט עברו עליהן.

וכשעמד כורש מלך פרס לבנות בית המקדש,

הפך פרט מעליהן ומצאן.

כשנעקרו האוצרות מאותו בור וצפו על המים ונתגלו לו,

כשנאמר כה אמר אדוני למשיכו לכורש,

אשר החזקתי בימינו,

לרד לפניו גויים,

ושערים לא ייסגרו.

מה כתוב אחריו? ונתתי לך אוצרות חושך ומטמוני מסתרים.

אתה רואה רשע יכין וצדיק ילבש.

הוא התכוון להסתיר את זה, שהבן שלו לא יענה מזה,

ובא קורא שהשם נתן בליבו לבנות בית המקדש,

והוא מצא את כל האוצרות האלה.

למה עינו הייתה צרה לא לתת

לאחרים מממונו, אתה שומע?

עשה ספינות מנחושת שלא שתות,

לקבור אותן עם הזהב, שאף אחד לא יענה מזה.

שמעת כזה דבר?

אפשר שגם לפי השיטה הזאת, הוא עשה גם את כל המשתה,

כמה שיותר לבזבז,

שלא יישאר אחריו שום דבר, אתה מבין? מה שאפשר,

שיקבל את כל הכבוד בחייו.

מראותו את עושר כבוד מלכותו ואת עיקר תפארת גדולתו.

הגמרא במגילה יב.

אמר רבי יוסף בר חנינא, המלמד שלבש בגדי כהונה

כדי להתפאר בהם בעת המשתה,

ובגדים הללו הגיעו לידו מנבוכדנצר,

ששדדם,

שהחריב את בית המקדש

והביאם לבבל.

למדנו מזאת, זאת מהיקש.

כתוב אצל אחשוורוש עיקר תפארת גדולתו,

וכתוב, בפרשת בגדי כהן גדול, ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת.

מה תפארת הנאמר בארון? בגדי כהונה, ותפארת הנאמר באחשוורוש?

בגדי כהונה.

אז בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יכר תפארת,

זה שהוא לבש בגדי כהן גדול.

ובמלאת הימים האלה

עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה.

הגמרא במגילה יב אומרת, ובמלאת הימים האלה,

אחרי שסיים את המשתה שנמשך 180 יום

לשרים הרחוקים,

עשה עוד משתה של שבעת ימים לבני עירו הקרובים,

ובזה יש מחלוקת בין רב ושמואל.

חד אמר,

מלך פיקח היה,

שמעשיו של אחשוורוש נעשו בחוכמה.

חד אמר, מלך טיפש היה,

שההתנהגות ומעשיו של אחשוורוש מעידים על טיפשותו,

וכל אחד נותן טעם לסברה שלו.

מדה אמר,

מלך פיקח היה,

שפיר עבד,

טוב עשה וחוכמה עשה.

דקריב רחיקה ברשע,

שהקדים בראשונה להזמין ולקרב את אותם הרחוקים,

השרים של שבע ועשרים ומאה המדינה.

דבני מטה,

שהרי בני מדינתו הקרובים שדרים בשושן,

כל אימת דבעי מפייס לו,

בכל זמן שיחפוץ יש לו הזדמנות לקרב אותם, להעניק להם טובות ומתנות.

אז לכן זה נקרא שהוא היה חכם.

מאן דאמר, טיפש היה,

דבעי ללקרוב בבני מטה ברשע, היה צריך קודם כל לקרב

לראשונה את בני עירו.

למה הדעים ארדו בהנך שאם ימרדו אותן הרחוקים יחפצו לדיחו משלטונו,

הני אהבו קיימי, עמדו אלה הקרובים, בני שושן,

ואהבו בהדה והיו נמצאים עמו להגן על מלכותו.

ולכן היה עליו להקדים את המשתה לבני עירו ואחר כך לעשות את המשתה לרחוקים.

זאת אומרת שאלה לא יתקנאו

ועלולים למרוד,

כמו שהיום יש מרידות, אוקראינה, כל המקומות, מצרים וכו' וכו'.

אז כתוב,

לפי זה שהקרובים אליך, תשמור עליהם כי הם ישמרו עליך גם אם יקרה משהו עם הרחוקים.

אז מה אתה מקרב את הרחוקים וכו'?

אבל למאן דאמר שהרחוקים קודם,

כי את הקרובים תמיד אפשר לפייס על המקום.

שמתם לב שכל הטעויות

שהיו של כל המנהיגים עכשיו שהדיחו אותם,

כמו מובארק,

כמו מורסי,

כמו באוקראינה,

כמו בלוב,

כמו בסוריה, כמו בכל המקומות,

מה הטעות שלהם?

שהעם דורש מהם שינוי,

ומחזיקים, יעני,

אפשר עוד לסחוט את הזה,

את הלימון.

ואומרים, טוב, אנחנו נעשה וזה, ומתמהמהים, מתמהים, בינתיים מלבים את הרחוב.

הרחוב מתחמם, עכשיו כבר לא מעניין אותו, לא מאמין לו, ויאללה, תעוף. כמו שבתימן, ככה היה, כמו בכל המקומות.

כולם עשו את אותה טעות.

כוח הזרוע, השלטון, לא נותן להם

להגיד כן.

תעשה את טובת העם, בשביל מה נבחרת? טובת העם,

העם מבקש ממך, בוא תשפר את מצבנו.

אנסת אותנו, חנקת אותנו, הרגת אותנו.

תן לנו עכשיו קצת חופש, תשחרר משהו.

הוא לא עושה, מתמהמה, הקיטור הזה מתפרץ לו לפנים, וזהו.

והסוף ידוע, אותו סיסטם אצל כולם.

אותו סיסטם אצל כולם.

איי, איי, איי, איי, גם עכשיו בישראל אותו דבר.

חונקים את החרדים, חונקים, חונקים, חונקים.

עכשיו הפגנה של מאות אלפים, ולך תדע מה יקרה אחרי זה.

צריך להיות חכם לא ללכת נגד ציבור בכוח,

לציבור יש יותר כוח אפילו מהשלטון.

רואים

שהמורדים בדרך כלל, בכל מקום, הם המיעוט שבמדינות.

מיליון, שתי מיליון, מתוך 70, מתוך 200, מתוך ככה, מתוך...

ואין מספיק, אתה הולך תעצור כזה דבר.

מה, תראה, עכשיו על כולם תהרוג מיליון, העולם ישתוק?

הנה, הרגו קצת כמה, כולם עכשיו משפט להאג.

אז מי שחכם,

משכך את הסערה ישר בתחילתה,

מפייס את הציבור וכו' וכו'.

רק בישראל

יש שיטה שהיא שיטה כוחנית

מיוחדת כזאת.

היה את הרחוב שפרץ,

המעמד הבינוני,

כן? על המצב

של הקוטג' וכו'.

אבל כיוון שזה לא היה מרד אמיתי,

אלא זה היה פוליטי,

זה היה חרדי.

אז זה נפל.

זה נפל.

אבל אם זה היה כאב אמיתי,

שבלתי נסבל, זה לא היה נגמר ככה.

כמו במקומות אחרים.

אבל מי שמרגיש שהוא נחנק ובשבילו זו שאלה של חיים ומוות,

תמיד המשטרים יפסידו.

לא יעזור מה שיהיה.

אנשים מוכנים גם למות, אין להם שום בעיה למות.

רואים את זה בכל מקום.

אנשים רצים מול העיריות, מול הכדורים, מול הכול, לא מעניין אותם. תראה,

סוריה,

למעלה מ-100,000 נהרגים, נרצחים, נשחטים, לא מעניין אותם.

כאילו לא כדאי לחיות במצב כזה, עדיף למות ולמות בשביל המטרה.

אז לכן יש פה שאלה, האם הוא היה חכם או היה טיפש?

האם צריך לקרב קודם את הרחוקים,

או את הקרובים?

הקרובים למנדע, אמר שהוא חכם,

הם תמיד נמצאים, אפשר לפייס אותם, צ'יק צ'אק.

הם קרובים.

אבל הרחוקים, עד שתודיע להם שאתה רוצה לפייס, הם כבר מרדו בך.

אבל אם הבאת אותם ראשונים בתחילת המלכות, ואתה מראה להם קרבה, ומביא אותם,

ונותן להם, ומעניק להם, ומכבד אותם, והכול,

אלה יישארו איתך.

מה, קרובים? אין בעיה, אתם פה ליד.

נגמור את זה, נעשה לכם שבוע שלם, הכל יהיה בסדר.

למנדע אמר, הפוך.

אף פעם לא תעזוב את הקרובים. למה?

הקרובים, יכול להיות שיהיה להם צער. מה, תמיד את ההוא ששם, אני פה לידך, ואתה לא מתעלם ממני, ואתה תמיד את ההוא?

שמור על הקרובים קודם.

למה? כי אם ימרדו בך רחוקים, לפחות אין לך את הקרובים, וגם יגנו עליך.

מה קרה בכל המקרים האלה עם כל אלה? הקרובים גם מרדו בהם.

גם הצבא, במקום לשמור עליהם, עשה את הורידה.

גם עכשיו באוקראינה יכול להיות שיודיעו על משטר צבאי,

ואז יגמרו את הסיפור.

בקיצור, אתם רואים, הבעיות האלה כבר קיימות מאז,

וחכמים נחלקו.

מה השיטה הנכונה, והאם הוא היה חכם או טיפש?

אז עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן,

ועד קטן,

משתי שבעת ימים.

זה בשביל הקרובים עכשיו.

במדרש אמר רבי יצחק נפחה,

המן הרשע בעלילה גדולה בעל ישראל.

המן הרשע בעלילה גדולה בעל ישראל.

עד האו דכתיב, ובמלאת הימים האלה

עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה,

ואין העם האמור כאן אלא ישראל.

איזה עם?

לכל העם זה העם המיוחד, העם ישראל.

אמר המן לאחשוורוש,

אלוהיהם של אלו שונא זימהו,

ובכדי לעורר את חמתו של הקדוש ברוך הוא עליהם,

העמד להם זונות בתוך המשתה.

בעשה להם משתה,

וגזור עליהם שיבואו ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם,

שנאמר לעשות כרצון איש באיש,

כדי שיהיה פתחון פה עם מידת הדין

לקטרג עליהם לפני השם יתברך.

איה,

איה, איה, איה, המן הרשע בא בעלילה גדולה על ישראל.

כל המשתה של שבעת ימים היה בשביל העם, עם ישראל.

זה העצה של המן הרשע, כמו בלעם הרשע.

ואז הוא עשה משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך.

הגמרא במגילה יב אומרת, משפרט לך כתוב,

משמע שהסעודה נתחלקה בשלושה מקומות.

בחצר,

שזה מקום פנוי.

גינת,

זה מקום של זריעה.

ביתן,

זה מקום שנטוע באילנות.

ונחלקו בדבר רבו שמואל.

אחד אמר שחילק את מקומותיהם לפי חשיבותם ומעלתם,

לכן הראוי לחצר,

לחצר.

אנשים פשוטים,

ראוי לשים אותם בחצר.

אז הוא הזמין אותם לשבת בחצר.

הראוי לגינה,

דהיינו אנשים מכובדים שרואים לשבת בגינה, לגינה.

הראוי לביתן,

האנשים החשובים ביותר הראויים לשבת בביתן, שהוא קרוב לארמון,

הזמין אותם לשבת בביתן.

אז זה מה שהוא אומר.

למגדול ועד קטן משתי שבעת ימים, איפה?

בשלושה מקומות. בחצר,

גינת,

ביתן המלך.

שלושת המקומות.

מקום פתוח, מקום זריעה ומקום אילנות.

כל אחד לפי חשיבותו.

זה חדמן דאמר.

ואחד אמר, אחד אומר, או שבען מתחילה בחצר,

ולא חזיקתן,

מפני שהיו מרובים,

ולא הספיק די מקום לכולם,

לכן הושיב אותן בגינה.

כמה הם היו?

העם שישבו?

18,000. ולא הספיק די מקום לכולם, לכן הושיבן בגינה,

ולא החזיקתן,

לאחר שנתרבו מספר המשתתפים, כי לא היה די מקום בגינה, עד שהכניסן את יתר המשתתפים לביתן.

מאז זה החזיק אותם, היה מקום די ואוטר.

אז זאת אומרת, למאן דאמר זה חלוקה לפי חשיבות,

למאן דאמר זה היה לפי המציאות,

כמה שהיו, הספיק או לא הספיק, וככה

הייתה החלוקה.

במתניתא תנא,

הושיבן בחצר,

ופתח להם שני פתחים,

אחד לגינה ואחד לביתן.

אז הברייתא

היא מסבירה את המקומות האלה, שהושיב אותם בחצר,

את כולם בחצר,

פתח להם שני פתחים,

אחד מהם פונה לגינה ואחד מהם פונה לביתן.

טוב,

חור,

כרפס,

ותכלת

אחוז

בחב לבוץ וארגמן

על גלילי כסף

בעמודי שש,

מיטות זהב וכסף,

על רציפת בהט

ושש ודר וסוחר.

הגמרא במגילה יב אומרת

שאלה שמות סוגי היריעות העיקרות שהיו מוצעות על המיטות.

מהי חור?

מה זה חור?

בהסבר של התיבה הזו נחלקו רבו שמואל.

רב אמר,

חורי חורי,

שזה אריג שעשוי חורים-חורים כמין תחרה.

ושמואל אמר,

מלט לבנה,

שזה משי לבן נקי.

חור,

או שזה חורים-חורים תחרה,

או למדה אמר שמואל שזה היה משי לבן נקי.

הציע להם,

פרס להם את זה למצעות.

וחור,

מלשון חיבר,

חיבר, חיבר, זה לבן.

חור.

כרפס.

אז או שהוא שם להם הצעות של משי לבן,

או שהוא שם להם כתחרה.

כרפס.

אמר רבי יוסף בן חנינה, פירוש התיבה הזאת,

זה כרים של פסים.

בדים יקרים של משי,

כמו שכתוב, כתונת פסים.

חור כרפס, בהגדת אסתר,

שמואל אמר חור כרפס, בתיבה של חור נכתבה עוד חטא גדולה.

רמז יש בה,

מלמד כשראה קדוש ברוך הוא את ישראל מסובין,

בסעודתו של אחשוורוש.

חתר להם חור מגיהינום,

וביקש לשרפן ולקעקע בצטן.

לולא רחמה וחסדיו היו נשרפים לשעה קלה.

לפיכך חזר והביא עליהן אותה צרה כדי שיחזרו בתשובה.

אז הביא עליהן את הצרה של גזירת המן,

כדי שיחזרו בתשובה.

ג'מבורים.

על גלילי כסף, בעמודי 6, מיתות זהב וכסף.

הגמרא אומרת במגילה יב.

אין הכתוב מפרש באיזה אופן היו המיטות עשויים, אם כל מיטה הייתה משולבת מזהב או מכסף,

או שהיו מיטות שהן כולן זהב

ומיטות שהן כולן כסף.

תניא,

שנינו, רבי יהודה אומר, מיטות

שכולן זהב ומיטות שכולן כסף היו שם.

ככה אומר רשי, וכל שר ושר הושיבו אותו על מיטה לפי כבודו.

הראוי לכסף,

הושיבו לכסף.

ושר נכבד יותר הראוי לזהב,

הושיבו אותו לזהב.

אמר לו רבי נחמיה, אם כן,

אם כן שכל אחד הושב לפי כבודו,

אז אתה מטיל קנאה בסעודה.

יהיה שנאה בשעת הסעודה שמקנאים אלה באלה.

ולא מסתבר שאחשוורוש יביאו אותם לקנאה כזאת זה בזה.

אלא ודאי שכל המיטות שווים היו.

דהיינו, המיטות עצמן של כסף, ורגליהם היו של זהב.

באמת, ישבו כולם על מיטות של זהב הכסף.

זאת אומרת, מאנדה אמר שזה היה לפי מעמד, כמו שאמרנו,

שהיה

גינה בביתן וחצר לפי מעמדות.

גם המיטות היו לפי זה,

כי מי שהולך לפי זה יכול גם ללכת לפי זה, כי אם כן, תגיד שיש גם קנאה

בהושבה שלהם, אם זה בחצר, בגינה ובביתן.

אלפי מנדה אמר שהוא היה חכם, אז הוא לא היה טיל קנאה.

מה היה טיל קנאה?

לגרום להם שיקנו אחד בשני ויביאו אותם לרים.

אז באמת,

מיטות זהב הכסף זה שכל מיטה הייתה עשויה מזהב הכסף.

הרגליים היא מזהב והמיטה עצמה מכסף.

מאנדה אמר זה היה מיטות

גם של זהב וגם של כסף.

לא, בינתיים הפסים, הכרפה זה פסים, אותו דבר, אין לנו שום בעיה עם הפסים.

יש לי איחורים, זה לא שידק.

לא, זה או זה או זה.

מיטות זהב וכסף במדרש אגדת אסתר.

רבי תחנה אומר, בואו ראה עושרו של אחשוורוש,

שהיה עשיר מכל מלכי מדי.

בעליו הכתוב אומר,

בהרמיעי

ישר עושר גדול.

ומה היה עושרו של אחשוורוש,

שהעמיד מיטות זהב וכסף ברחוב העיר?

להודיע ולפרסם את עושרו,

שנאמר מיטות זהב וכסף.

בכל רצפת פלטין שלו

היה מרוצף אבנים טובות ומרגליות,

שנאמר על רצפת

בהט

בשש ודר וסוחרת.

שמעת?

ז'אן הוא ריברנטו, זה לא יום פד.

אה?

שמעת? הוא עשה אוניות מנחושת בשביל לקבור את כל הממון שעבר עד הערב.

וכן איתא במדרש,

אמר רבי שמואל בר נחמן,

בואו ראה שלוותו של אותו רשע.

בואו תראה כמה טובה היה לו ועושר,

שהיה בתו מיוסד באבנים טובות ומרגליות,

שהם מוזכרים בפסוק בהט ושש ודר וסוחרת,

שגם היסוד של ביתו,

של אבנים,

יסוד ביתו,

שם אבנים כאלה.

שומע גם היסוד.

היציקות היו גם כן מאבנים טובות ומרגליות.

רצפת

בהט ושש.

בגמרא,

יופי מקום של המשתה היה שאפילו את הקרקעות רצף באבנים יקרות.

ובאיזה אבנים רצף?

אמר רבי אסי,

אבנים שמתחוטטות על בעליהן.

מה פירוש?

אבנים יקרות שגורמות לבעלים שלהם שיחטטו ויחפשו אחריהם וישלמו עבורם כסף רב.

ודרש תיבת בהט

כמו תיבת בחט,

שמחטטים בחט.

למה?

האות ה'

מתחלפת באות ח', כי הן אותיות גרוניות.

א',

ה',

ח',

ע', הם מאותו מוצא,

אותו מקום.

אז הן מתחלפות,

ה' בחט.

אז לכן בהט זה בחט.

לשון מתחוטטות על בעליהן.

וכן הוא אומר,

על גדולת ישראל לעתיד,

שיהיו חשובים ויקרים בעיני העמים,

כאותן אבני נזר מתנוססות על אדמתו.

משמעות התיבה מתנוססות

בלשון ניסיון וקושי. רוצה לומר אבנים יקרות

שאינן נמצאות אלא על ידי ניסיונות ומאמצים רבים.

ודר וסוחרת,

הגמרא במגילה יב,

מה סוגי האבנים שהשתמשו בהן בסעודה?

דר וסוחרת. רב אמר, פירושה של התיבה דר

הוא דרה דרה,

שורות שורות,

שהרצפה הייתה עשויה משורות עגולות.

ותיבת סוחרת מלשון

סחור-סחור, סביב-סביב.

שמואל אמר,

פירושו של תיבת דר זו אבן טובה בקרחי הים,

דהיינו במדינות של הים,

ודרה שמה,

זה שם האבן הטובה הזאת.

מאחשוורוש הושיבה באמצע הסעודה.

קבע את האבן הזאת באמצע הסעודה,

ומאירה להם כצהריים, כשמש הזורחת באמצע היום,

שאורה רב וגדול.

יש אומרים שיש אבן שגודלה 279 קראט,

משהו כזה, יהלום כזה גדול,

משהו כזה, אבן אחרת, לא משנה.

שם להם את הדרה הזאת, את האבן הגדולה הזאת,

שאירה להם התמין, באמצע הסעודה שם להם.

זה היה כמו המזרקה,

באמצע, אבל אבן אחת.

שאורה רב וגדול,

ותיבת סוחרת זה מלשון סיערה,

צהריים,

שגם פה ח' מתחלפת בה'.

דבי רבי ישמעאל, בבית המדרש של רבי ישמעאל, תנא,

שם שנו שהכוונה של דר וסוחרת, שקרא דרור.

דר פירושו שהוא הכריז אחשוורוש חירות בימי המשתה.

כל בעלי סחורה לא צריכים להעביר מס ומכס לאוצרות בית המלך.

דר, דרור.

ללשון דרור וסוחרת, לא לשלם על הסחורה.

אין מיסים, אין 18% מעם.

אין.

כל החצי שנה אין.

זהו.

נחמדה?

אז תשמעו רגע.

יש,

אמרתי את זה אתמול, אני אזכיר את זה היום.

שואלים, מרדכי היהודי,

הוא הודיע לאסתר שתגיד לאחשוורוש

שבקטן בטרס זממו לרצוח אותו.

למה שהוא יעזור לאחשוורוש?

ויהי בימי האחשוורוש.

וואי, וואי, כולם צעקו ממנו.

מי רוצה כזה מלך שיחיה?

אם יש כאלה שמתנדבים להרוג אותו,

להלשין עליהם?

אדרבה, שימות הדיקטטור,

ואז אולי יקום ליברלי,

דמוקרטי.

אולי לא, אולי הייתי מסתובב, אולי הייתי מסתובב, בסדר, יותר גרוע מאחשוורוש, קשה למצוא. זה לא כל כך פשוט.

בסדר, אבל הוא היה יותר רשע ממנו, אחשוורוש.

מכל מקום,

מאיפה הוא למד את זה?

מאיפה לקח מרדכי לעשות כזה דבר?

הרב יעקב בראייש, אב בית דין דציריך, זכר צדיק וברכה,

הוא כותב בספר חלקת יעקב, שלושה במאה הדרושים,

הוא כותב,

יש שאלה בגמרא.

מרדכי מן התורה מנין?

הגמרא עונה,

מרדכי

מרדכי

התרגום מרדכי זה מרדכי, מרדכי זה מרדכי.

התרגום של מרדרון,

אז הוא שואל, מה זה שהגמרא שואלת,

מרדכי מנעים לתורה? וכל אחד שואלים, משה מנעים לתורה, יהושע מנעים לתורה?

מה פתאום שואלים?

אז הוא אומר בדרך מליצה

שהשאלה הייתה מאיפה הייתה אסמכתא.

למרדכי להלשין,

מהסיבות שאמרנו.

ככה התחלף השלטון,

אז יכול להיות שיהיה חופש,

ויוכלו היהודים התמין לפרוק את העול שהוא עשה להם, ואולי יוכלו לבנות את הבית.

אז הוא אומר ממרדרור.

מה זה מרדרור?

מרדכי למד

שמרדרור, חופש לתת ליהודים, זה מרק.

מר.

עדיף דיקטטור

שלא ייתן להם לזוז,

מאשר יהיה להם דרור.

ופה אנחנו רואים שהוא נתן דרור למאן דאמר. דרור, שחרר אותם ממיסים.

ככה קונים את הציבור ויכולים לנטות אותו לאן שרוצים.

ואז אפשר להשפיע עליו מה שרוצים.

מה עשו באמנסיפציה?

נתנו שוויון.

ואז ממילא היהודים כבר יצאו מהגטאות,

והתערו עם הגויים, מזה נהיה התבוללות,

ועל זה באה השואה, לפי מה שאומרים גדולי ישראל.

זאת אומרת, מרדרור.

ולכן עדיף שיישאר הרשע.

גם עכשיו יש שאלה, מי יותר טוב?

לחסל את אסד או לא לחסל את אסד? יבוא הג'יהאד,

יבוא אל-קאעידה, יבוא יותר גרוע, יבוא ככה.

תן לו ככה, הוא מחסל את האנשים שלו, וגמרנו את הסיפור.

אז זאת אומרת,

רואים מפה שיש את המשמעות של דר וסוחרת,

שלמעשה הוא עשה דרור,

שחרור ממיסים בעניין הסחורה בכל ימי המשתה.

בהשקות

בכלי זהב,

בכלים מכלים שונים,

ואין מלכות רב

כי יד המלך.

בהשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים.

הגמרא במגילה יב אומר, מדוע נקטה כתוב לשון שונים,

שזה לשון חזרה,

כמו כסיל שונה ביבלתו.

שונים זה מלשון חזרה, שחזרו עדיין.

משונים מבעילה.

למה הוא לא אמר, בכלים מכלים, משונים?

למה שונים? שונים זה כמו לשנות, לחזור.

היה צריך לומר משונים?

שהרי בא לספר שהכלים בסעודה היו משונים זה מזה.

אמר רבא, הפסוק בא לרמז

שאחשוורוש ומשתתפי הסעודה היו שונים.

מה זה שונים?

חוזרים על טעותם של אנשים שכבר קדמו להם בתחילה.

וכך יצאה בת קול מן השמיים להוכיחם ואמרה להם, ראשונים,

כלאו מפני כלים.

ואתם שונים בהם?

זה מה שנאמר.

זאת אומרת,

מן השמיים יצאה בת קול והוכיחה אותם ואמרה להם, הם טיפשים.

הרי הראשונים,

בלשצר וחבריו,

הם כלאו, נחרטו מן העולם מפני שהשתמשו בכלים האלה של בית המקדש.

הם כלאו, יא טיפשים.

ואתם שונים בהם?

אתם חוזרים על אותה איוולת ומשתמשים בהם?

לכן נאמר הלשון מכלים, כלים שונים.

אתם שונים וחוזרים על אותם כלים מהשימוש בהם?

כן, של בית המקדש?

לא משונים, אלא שונים.

חוזרים על הטעות של הראשונים.

ואין מלכות,

רב כי יד המלך, הגמרא במגילה יב אומרת, אמר רב, מלמד שכל אחד ואחד

מהאורחים של הסעודה השקעו,

השקו אותו עבדים במצוות אחשוורוש, יין

שגדול ממנו בשנים.

יין ישר יותר מגילו.

יין ישן יותר מגילו.

על זה נאמר,

ואין מלכות רב.

מה זה רב?

מרובה בשנים יותר מהגיל של השותף. אופן, גם עתה

נתנו לו יין יותר מהגיל שלו.

רק לראות את העושר שהיה לו, כמה היה לו עוינות וכמה שנים, איזה מחסנים,

וכולי וכולי וכולי.

וכן הוא במדרש,

בפנים אחרים, בנוסח ב',

היין היה גדול משוטר,

היה ישן יותר מאדם ששתה אותו.

אם היה אדם גדול,

זקן, אומרים לו, בן כמה שנים אתה?

אמר להם, בן ארבעים שנה, היינו נותנים לו, יין בן חמישים שנה.

לכן נאמר, מיין מלכות

רב

כי יד המלך.

עד כאן להיום במגילה.

עכשיו כן,

עכשיו, אתה יודע מה זה 127 מדינה?

אתה יודע מה זה 128? זה חצי עולם.

חצי עולם.

עכשיו אנחנו עוברים לחובת הלבבות.

שער הביטחון.

מה?

כן.