תטוס, תטוס... - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תטוס, תטוס, אתה רוצה לטוס, תטוס, מה בעיה? אפשר לטוס או אי אפשר לטוס, איפה? תטוס, תטוס, כמה שאתה רוצה. מה, אני טייס?

כן, הנה יש פה בחורצ'יק, כן.

אני שומע בעצם את ההרצאות שלך בווידאו,

ומכל ההרצאות בערך ששמעתי, לא הבנתי בעצם מה זה החלל. מה זה החלל? מה זה החלל?

אתה פשוט טס וטס וטס וטס, ואתה לא מגיע לאף מקום.

אז מה, אנחנו התחלה?

ונגיד שגם בכלל לי אתה מסרב, סבבה?

אז אתה מריטים את הטס, אל תטס.

תטוס, תטוס, אתה רוצה לטוס, תטוס. מה הבעיה? אני שואל אותך, מפריע לך אם אפשר לטוס או אי אפשר לטוס, אתה פה? נגיד, ונלך. בסדר, זה לא חשוב? בינתיים אנחנו פה. נו, כל פעם. עד שתלך אתה חייב למצוות. זה משהו אחר.

לא, זה המשהו. אתה רוצה לטוס בשביל לא לקיים מצוות או בשביל לקיים מצוות?

למה בצל עשוי גלידים-גלידים?

אני אשאל אותך.

או, אשאל אתה את הקוסמוס.

וזה זה אני שואל אותך.

בשביל זה עניתי לך?

מה מפריע לך שאפשר לטוס?

תטוס, כמה שאתה רוצה.

אני רוצה לדעת איפה הסוף.

איפה, תטוס?

לא, לא, לא, מה אני?

אתה רוצה שאני אגיד לך איפה הסוף?

זה לא, זו לא תשובה לפי דעתך. בטח שלא, לא טסתי עוד, מה אתה רוצה?

נכון, ברור שלא טסת, גם אני לא טסת.

אז מה אתה רוצה? מה, אני טייס?

רואים, ברוך השם,

שגם שאלה שמגיעה מהאין-סוף,

מגיעה בסוף לסוף.

קלטות מספר 485-486,

תטוס,

תטוס, חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח,

והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בפרשת השבוע כתוב, ואתה תדבר אל בני ישראל, ואתה תדבר אל בני ישראל לאמור,

אך את שבתותיי תשמורו,

כי אותי ביני וביניכם לדורותיכם, כי אני השם מקדישכם.

אומרים ריבותינו, זיכרונם לברכה, בגמרא, מסכת שבת,

הנותן מתנה לחברות צריך להודיעו

שנאמר לדעת

כי אני השם מקדישכם.

רואים מזה שאפילו לכאורה היינו צריכים לומר הפוך,

שלא צריך להודיעו,

כי מי שנותן מתנה צריך לעשות את זה לכאורה בהצנע לכת,

או כדרך של נותני צדקה,

שצריך שהנותן והנוטל

לא ידעו אחד מן השני כדי שלא יתבייש המקבל.

אבל כאן,

גילו לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

שאין הדין שווה בצדקה ובמתנה.

מהו השוני?

במתנה,

מי שנותן אותה, הוא חפץ להראות למקבל

כי הוא אוהב אותו

והוא חפץ להיטיב לו,

ולכן צריך להודיעו.

אתה נותן מתנה, תודיע שנתת,

כדי שייתן ליבו המקבל

כמה אתה אוהב אותו.

ולכן, יוצא מזה חוב

למי שמקבל טובה,

שאם אינו מתבונן בעניין הנתינה להכיר טובה למי שנתן לו,

דהיינו, להתבונן באהבתו

ובמידותיו הטובות.

הלוא זה שנתן לו, נתן לחינם,

ולא יצא מכוון בנתינה עצמה.

ועל אופן זה,

זה לא נתן לו,

וזה גזל.

זאת אומרת, אדם שלא מעריך את הנותן שנתן לו מתנה,

הוא גוזל את הנותן.

נותן מתנה לחברו צריך להודיעו.

למה? כדי שהמקבל יתבונן.

ואם הוא לא מתבונן,

המקבל,

הרי הוא גוזל את זה שנתן לו.

זאת אומרת, הנתינה הייתה לכאורה לחינם, כי הוא מכוון במתנה

לגרום למקבל

ולהבין שהנותן אוהב.

נמצאנו למדים מזה,

לא כמו שאנחנו חושבים שמי שמכיר טובה

או מי שכופה טובה,

זה גדר של מעלה ויתרון.

אחד שמכיר טובה לחברו יש לו מעלת יתרון,

ואחד שלא, זה חסרון.

אלא יש פה דינים ממש

על המקבל להתבונן ולהכיר

את הנותן ואת טובתו.

זהו עניין שמובא בספרים הקדושים ובזוהר הקדוש,

כי כל הבריאה שהקדוש ברוך הוא ברא הייתה כדי שיכירו אותו ויתוודעו אליו.

זאת אומרת, מכל הבריאה

אנחנו צריכים להתבונן את טובו,

גודלו ורוממותו של הקדוש ברוך הוא הנותן.

דהיינו,

כל כך הרבה טוב נתן הקדוש ברוך הוא בבריאה,

ומדובר בבריאה נטו,

לא לאחר הקלקול של בני האדם או בקלקול היומיומי שהם עושים,

אלא הנתינה כמו שהייתה,

הטבע בא לשרת את האדם בכל מכל כל, שלא יחסר לאדם מאומה.

כל התנאים הכי טובים שיכולים להיות נמצאים בעולם לטובתו של האדם ולקיומו.

אם כולם היו שומרים על תפקידם בבריאה,

אין עולם יותר מושלם.

קצת מקלקלים, לא שומעים, רבים, מתווכחים, מחלוקות,

בלאגנים, מה שנקרא.

זה גורם שהעולם הזה משתמשים בכלים שיש בו לרעה.

אבל כל העניין היה כדי שיכירו את הקדוש ברוך הוא.

וזה על הדרך שביארנו, מי שנותן מתנה לחברו צריך להודיעו,

ורצון השם היה בבריאה

ובטובו

שיטיב עם הנבראים כדי שיכירו ויתבוננו בו.

נמצא

כי אנחנו חייבים תמיד להתבונן במעשיו,

לפאר, לרומם, להדר ולברך ולהכיר טובה תמיד,

ואין זה מדרך חסידות

כי הם חייבים בחיוב גמור מצד הדין.

ולכן תיקנו לנו מסדרי התפילה

לומר שכן חובת כל היצורים להודות ולהלל על כל דברי שירות ותשבחות

של דוד בן ישי עבדיך.

זאת אומרת,

לא מספיק ספר תהילים שכתב דוד המלך עליו השלום עם כל ההילולים שהלל לקדוש ברוך הוא,

גם ואפילו כשהוא נרדף על ידו בנו אבשלום מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו,

היה צריך לומר קינה.

הבן שלו רודף אחריו להורגו, צריך להגיד קינה.

ודוד המלך אומר מזמור לדוד

בבורחו מפני אבשלום בנו.

למה?

משום שאם הגזרה הייתה שירדוף אחריו עבד,

ודאי שהיה רודפו להורגו בלא רחמים.

אבל כיוון שהרודף זה הבן,

ובן לא יכול להיות כמו עבד אכזר,

אז הוא ראה בזה את המעלה שהקדוש ברוך הוא את הגזרה, שולח אחריו

ביד בנו ולא ביד עבדו.

אז הוא אומר כבר על זה מזמור,

בלא קינה.

זאת אומרת, הוא מכיר טובה גם בתוך הרדיפה כשהוא נרדף.

אז תיכנו לנו חכמים בנשמת כל חי לומר,

שכן חובת כל היצורים

להודות ולהלל

על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדיך,

בנוסף לכל התהילים.

חובתנו להודות ולהלל.

וכן כתוב בתורה, בפרשת בראשית, והאדם אין לעבוד.

מובא ברשי שם,

מה הטעם לא המטיר הקדוש ברוך הוא גשם,

מטר,

על האדמה, עד שבא אדם,

עד שנברא אדם ביום השישי,

לפי שהאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים.

אם אין מי שמכיר מה טובתם של גשמים, בשביל מה להביא גשמים?

כשהתפלל אדם,

וירדו גשמים.

זהו כדברינו.

כי כל העניין המכוון

של רצון השם יתברך במתנות הטובות והעודפות שהוא נותן,

זה כדי להכירו.

בכל זמן שלא היה מי שיכיר,

לא נתן מטר.

נמצא אבל שאחרי נתינת המטר חייבים להתבונן כפי יכולתנו ולהכיר את הטוב והמיטיב.

אחרי שאנחנו מבארים את החיוב הזה והדין הגמור,

ולא איזה מעלה ויתרון,

אנחנו מוצאים במסכת ברכות,

שחכמים זיכרונם לברכה אומרים, בזה הלשון,

אלף אלפים וריבי רבבות ברכות והודאות

אנו חייבים לשמך על כל טיפה וטיפה.

כל טיפת גשם.

זה נוסח מבהיל.

על כל טיפה נתנו כמה מיליונים ברכות.

על כל טיפה של גשם,

טיפה של גשם פירושו החיים.

וזה נורא למתבונן.

למה? כיוון שבדורות ההם עסקו בהכרת הטוב

ולא יכלו לכפות את הטובה,

וממילא נתנו כמה מיליונים של ברכות על כל טיפה וטופה.

רק מלאכים קדושים כמותם

יכלו ליתן ריבוי ברכות על כל טיפה וטיפה.

וזהו מה שאמרו חכמים, כל הנשמה תהלליה,

הללויה.

על כל נשימה ונשימה הוה מודה לו.

להלל השם יתברך על כל נשימה.

סותמים לאדם את האף.

דקה

הוא נפטר.

דקה.

סותמים לו את האף.

אדם שטובע

הרגשה שחסר לו חמצן,

וואו,

מה הוא מוכן לתת? עולם ומלואו, תן רק לנשום.

עוד פעם אחת לעשות ככה.

אנחנו מודים על זה? כל היום סוחבים, סוחבים, סוחבים, סוחבים, סוחבים.

מישהו מודה על זה?

פשוט לא שהוא צריך ככה לחיות. פשוט לא.

אדם רגיל, נורמלי, טבעי, בריא, נושם. כל הזמן נושם.

הוא מכיר טובה על זה?

הוא מודה למישהו על כל המערכות הנפלאות האלה

שהוא נברא בהן?

וזה מצד הדין והחיוב הגמור.

זאת אומרת,

אם אדם לא יוצא לו לברך ולהלל השם יתברך

על כל דבר ודבר, לפחות בשעה שהוא מתפלל

ואומר ברכות,

אז שיברך באמת לקדוש ברוך הוא כראוי.

אתה לוקח משקה, אתה מחזיק אותו ביד,

ואתה אומר, ברוך אתה השם,

אלוקנו מלך העולם,

שהכול נהיה בדברו.

מה זה ברוך אתה?

אנחנו מברכים את הקדוש ברוך הוא? אנחנו הקטנים מברכים אותו? ברוך אתה?

אנחנו צריכים להודיע לו שהוא ברוך?

לא.

אלא אנחנו מציינים שהוא מקור הברכות.

ברוך אתה, אתה מקור הברכות. אתה נקרא ברוך, כיוון שאתה מקור הברכות.

ברוך אתה השם אלוקנו, מלך העולם,

שהכול נהיה בדברו.

למה אומרים ברוך אתה בלשון נוכח?

והסיום,

שהכול נהיה בדברו לשון נסתר.

למה תחילת הברכה בנוכח?

ברוך אתה כמי שעומד לפנינו.

והסיום, כמי שאיננו לפנינו, כנסתר.

משום שהקדוש ברוך הוא מצד עצמותו הוא נגלה ונסתר.

מצד פעולותיו הוא נגלה,

ומצד עצמותו הוא נסתר.

לראות אותו בחוש, לא ניתן.

אבל את פעולותיו רואים בגלוי.

זאת אומרת,

כל מפעלותיו של הקדוש ברוך הוא בעולם גלויות לפנינו.

אבל אנחנו מצד עצמנו,

בחוש,

לא יכולים לראות את עצמותו של הקדוש ברוך הוא.

כך מלמדנו גם חובת הלבבות. לא רק הנותן צריך להודיע,

ולא רק המקבל

צריך להכיר בטובה שהוא קיבל במתנה,

אלא הוא אומר בספר חובת הלבבות, בשער עבודת האלוקים,

יש שתי מידות, נדיבות וקילות.

נדיב

וקילאי.

נדיב זה מי שפותח את ידו לתת או את ליבו.

קילאי זה קמצן.

מקום הנדיבות

הוא לשים כל דבר במקומו,

ולתת לכל בעל מידה חמודה מן הממון והחוכמה כפי שראוי לו.

בדרך כלל אנחנו לא מפרגנים הרבה, זו אחת מהבעיות של הישראלים.

הרבה מהישראלים מחפשים תשומי,

אבל לתת הם לא מוכנים,

ואם כן, זה בתמורה.

נדיב

זה מי שכל מי שראוי הוא נותן לו,

אם זה ממון,

ואם זה תשומת לב,

ואם זה הכרה טובה,

ואם זה מחוכמתו, ואם זה עצה.

כל דבר הוא נודב.

זה הנדיב.

כמו שכתוב, יפוצו מעיינותיך החוצה.

אדרבה, הקדוש ברוך הוא בירך אותך במעיינות של חוכמה,

תפיץ אותם החוצה.

נתן לך מעיינות של ממון,

תפיץ החוצה למי שאפשר לעזוב,

וכן, על זה הדרך.

אבל מקום הקילות, הקמצנות,

זה של האכזרים והפתאים,

ומי שאינם מכירים את עצמם,

ולא את ערך הטובה שיש עליהם.

הקדוש ברוך הוא משפיע עליהם דברים טובים,

והם שומרים אותם לעצמם בקושי.

אבל לאחרים הם לא חולקים.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, כל העושה טובה

למי שאינו מכירו, כאילו זורק אבן למרקוליס.

פעם הייתה עבודה זרה,

מאוד מצחיק.

היה קיר,

והיו לוקחים אבן,

והעבודה זרה זה היה לזרוק את האבן על הקיר.

זה נקרא זורק אבן למרקוליס, כמו שאין בזה טעם.

המאמינים האמינו שזה נותן להם שפע וברכה, כשהם זורקים אבן

על הקיר,

זה נותן ברכה.

אדם שנותן

מתנה למי שלא מכיר טובה על כך,

או נותן למי שלא יודע להעריך,

הרי זה כעובד עבודה זרה,

כמי שזורק אבן למרקוליס. עד כדי כך אמרו חכמים.

מכאן אנחנו למדים גם את החוב

של נותן,

שחל על נותן המתנה,

כי אין לו ליתן דווקא למי שיוכל להבין את ערך הטובה ויוכל להתבונן בה,

ואם הוא נותן למי שאינו יודע את ערכה,

הרי הוא כזורק

אבן למרקוליס.

וזה רק חכמים, זיכרונם לברכה.

ברוח קודשם יכולים להגיד דברים מהסוג הזה. יש עד כדי כך לדמות

את מי שנותן טובה למי שאינו מכיר אותה

כמי שעובד עבודה זרה.

מכאן למדנו שני צדדים.

אפילו שמצד אחד על האדם להשתמש בכוח הנדיבות,

כמו שביאר בעל חובת הלבבות,

כמו שאמרנו, יפוצו מעיינותיך החוצה,

כלל גדול הוא בידינו כעניין הטבה להיטיב לזולת

ומצד היסודות

של יצירת הנפש מצד השורש שלנו,

כמו שטבעו של עץ

לתת פרי,

להמשיך הלאה, להשפיע הלאה,

לקיים את העולם.

בעדם ניתן זרע להמשיך את הבריאה.

בכל דבר הקדוש ברוך הוא נותן את הכוח המוליד

שישפיע וימשיך וייתן,

ככה גם אנחנו נבראנו. במידות שלנו יש לנו את הכוח של הנדיבות

להמשיך ולפעול ולהפעיל ולתת וכו'.

זאת אומרת, כל הכוח הזה ניתן בשביל להוציא ולהצמיח,

כמו שאצלנו,

הוא מחייב אותנו ללמוד וללמד.

אבל מצד שני, יש בנו גם את כוח הקילוט, הקמצנות,

שלא יצא מהאדם שום דבר,

והוא יהיה כמו אבן דומם,

לא במעשה הטוב,

להיטיב לזול הטוב, לא להפיץ את המעיינות שלו החוצה,

כי מדרכי עבודת המשכילים שיראו פרי בעבודתם.

והיסוד הזה מלא בכל התורה כולה.

כל הנביאים צבחו ככרוכיה בכל אחד

בטענה לעם ישראל, שתיים רעות עשו עמי,

אותי עזבו מכור מים חיים, לחצוב להם בורות, בורות נשברים, אשר לא יאכילו המים.

וכולם צבחו בכל אחד איך נעבוד לאלוהים אחרים שלא יועילו כלל וכלל.

הלא, לא כאלה חלק יעקב,

והוא יענה להם תמיד בעת יקראו,

בשונה מעבודה זרה.

והוא יחלצה מן המיצר, רק הקדוש ברוך הוא, אלוקים חיים, יכול לעשות כן.

וזו טענה גדולה על המשכילים, איך הם יכולים

לעזוב את השם מקור מים חיים, לחצוב בורות, בורות, נשברים, שלא יאכילו המים.

והרי הקדוש ברוך הוא נותן כוח לכל הכוחות שבעולם.

וממילא אם אתה מאמין בכוח מסוים,

יש לו מקור וסיבה ושורש.

והקדוש ברוך הוא בעל הכוחות כולם,

אז מה אתה הולך לבור הנשבר שיש בו מים,

שמי שמילא אותו זה מי שבשמיים?

ואתה הולך לכוח שמושפע מכוח גדול ממנו. תפנה ישר

לכוח העליון.

אבל מה לעשות?

דווקא המשכילים נופלים בדברים האלה.

הם רוצים להתייחס תמיד למה שקרוב אליהם ולא למה שרחוק מהם.

כאילו

הם אנשים מבינים,

אנשים מסכימים, אנשים חכמים.

הם מתייחסים למה שמוחש להם. מה שלא מוחש,

הם לא רוצים להתייחס אליו.

וזו בדיוק הטעות. מה מקור הכוח

של מה שמוחש לך?

תבדוק ותברר.

פה הוא נתקע.

אם לא היינו יודעים את מה שאמרו לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

במעשים רבים שפזורים בכל המקורות של חכמים, זיכרונם לברכה,

הלא די היה לנו לשמוח בחלקנו.

הודיעו לנו בזה את סוד רצון השם על יריעיו,

וחכמים זיכרונם לברכה עשו כטוב בעיניהם, ותמיד נענו,

תכף בבקשתם,

לשם יתברך.

זה להיבהל ולהשתומם.

מעשה בשמואל הקטן,

אחד מהתנאים הקדושים שנקרא שמואל הקטן,

שגזר תענית וירדו גשמים קודם הנצח אמה.

זאת אומרת, עוד לא התחילה אפילו התענית,

התענית מתחילה מהבוקר,

כבר ירדו גשמים, הוא רק גזר תענית,

רק חלץ תנא על להיכנס לתענית,

כבר ירדו גשמים. הקב'-הוא לא נותן לו אפילו להצטחר רגע,

לא לו ולכל אלה שנגזרה התענית בעבורם.

חשבו הציבור שזה כוחו של ציבור?

אמר להם שמואל, לא.

לא שבחו של ציבור הוא.

לא שבחו של ציבור הוא.

שוב, מעשה בשמואל הקטן, שגזר תענית וירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה.

כי סבורי נעם לומר שזה שבח של ציבור?

ולשמואל שבחו

שיש לו שבח של ציבור בעצמו?

אבל לא.

שמואל אמר ששבחו של ציבור,

למה דומה?

כן. אם אומרים משיב הרוח,

מייד נושבת הרוח.

אם אומר מוריד הגשם,

מייד יורד גשם.

זאת אומרת, זה כוחם של עם ישראל והצדיקים שלהם.

וזהו חלק יעקב.

אז איך אנשים פתאים ללכת אחרי אלוהים אחרים,

שאין בהם ממש,

ולהאמין בבדודות ובשטויות

ובכל מיני חכמים מחוכמים,

שכל אחד יש לו תוכנית ברדיו,

ואומר שהוא מקובל,

וכל מיני דברים כאלה וקשקושים.

עומדים בתור אצל אנשים

שלא יודע מה הם מוכרים, כל מיני דברים.

שלא יאומן.

יש אתר באינטרנט ששלחו לי להתבונן,

יש אחד

שהוא מתעסק בקבלה לכאורה,

יש לו כיפה לבנה גדולה,

הוא גידל פאות ארוכות,

הוא לובש חלוק לבן כמו רוקח,

ובאתר שלו יש כל מיני סוגי קבלה.

יש סוג קבלה שנקרא טאי-צ'י קבלה.

טאי-צ'י.

קבלה בשיטת הטאי-צ'י.

סיני מקובל.

ואנשים נכנסים לאתר ומשלמים לו כסף וכל מה שהוא רוצה, ובסוף מה הוא עושה?

הוא לוקח את כל הקבלה ומשתמש בה לרפואה,

רפואה סינית,

שהוא עושה בנקודות מסוימות כאילו זה לפי הקבלה, איך האדם בנוי, והוא לוחץ במקומות מסוימים. בקיצור,

רפואה אלטרנטיבית, טאי-צ'י קבלה.

תפלות, שטויות, אנשים מסכנים, במקום לדעת את המקורות, לדעת

תורה ומצוות,

נתפסים להבלים. למה? זה יותר קל.

יותר קל.

אבל מי שיש לו אלוקים חיים יודע,

כשפונים לקדוש ברוך הוא באמת,

אז רצון יראב יעשה,

ואת שבעתם ישמע ויושעיהם,

וזה לכל אשר יקראוהו באמת.

גם מי שקורא לו באמת מעומקא דליבא,

אף על פי שהוא עדיין רחוק מהקדוש ברוך הוא, שומע לו הקדוש ברוך הוא.

עד שהגמרא אומרת שגנב אפילו בפי המחתרת שהוא הולך לגנוב,

רחמנא קרא,

קורא לקדוש ברוך הוא ואומר, יאללה, שלא יתפסו אותי.

הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא ובוטח בו

שלא יתפסו אותו, והשם עוזר לו.

זאת אומרת,

בורא עולם קרוב אצל כל אחד,

השאלה מי רוצה להיות קרוב אצלו.

שאלו פעם, איפה הקדוש ברוך הוא דר?

אמר, פיקח אחד בכל מקום שמוכנים לקבל אותו.

השאלה, מי מוכן לקבל את הקדוש ברוך הוא?

כשמקבלים אורח לבית,

מצחצחים קצת את הבית, מנקים, מסדרים,

לא נעים, מגיע אורח, דואגים שלא יחסר כלום.

אם מגיע תלמיד חכם,

אז כבר מטפלים בבית אחרת, מסתכלים שהכול כשר,

כל המוצרים בהכשר בדץ,

המזוזות במקום, הכול בסדר,

שיהיו קצת ספרים, אם הוא יבקש לקרוא משהו, לעיין,

שיהיה מצוי,

וכן על זה הדרך.

אם אומרים שגדול הדור מגיע, כבר השכנים מתארגנים,

כבר בבניין כולו מסתובבים בצורה נאותה וכו' וכו', איזה הכנות.

נו, ואם הקדוש ברוך הוא צריך להגיע, מה צריך לעשות?

אז אם רוצים שהקדוש ברוך הוא יבוא אלינו הביתה,

אין בעיה, הוא מוכן, רק תכין את הבית, אבל אתה לא מראה שאתה מתכוון לקבל אותו.

כמו שזה נראה,

אתה גם לא מצפה שהוא יגיע.

אז איך רוצים שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינתו בבית כזה?

איך רוצים שיהיה הצלחה,

שיהיה ישועה, שיהיה ברכה,

שיהיו כל הדברים הטובים שאנחנו רוצים נאחלים?

אם אנחנו רוצים, צריך להכשיר את הקרקע לכך.

אבל הבעיה שאנחנו הרבה דברים רוצים.

רוצים, אבל לא כל כך מתאמצים.

פה הבעיה.

אני רוצה להראות לכם כמה דברים שמסתומה,

מסתומה אתם יודעים,

וראיתם אולי יותר ממה שאני אראה לכם,

אבל אני אראה לכם קצת מנפלאות הבורא.

אני מאמין שכולם פה מאמינים בין במודע ובין שלא במודע,

אבל אתם יודעים, לפעמים כשרואים בחוש אפילו את מה שאנחנו יודעים מקודם ומתבוננים כרגע בפאזה אחרת,

יכול להיות שהדברים נראים אחרת.

כי יש מי שטענו שהעולם הזה נברא באקראי.

יש כאלה שטוענים שהוא נברא מפיצוץ לביג בנג,

יש כאלה שחושבים שזה מאמבות.

יש כל מיני.

לא כולם באמת מאמינים בזה, אבל מה אכפת לנו לטעון את זה, אם זה עוזר לנו לא לקיים מצוות בינתיים?

אנחנו מתכוונים בסוף להיות שומרי תורה ומצוות, אבל לא עכשיו, אנחנו עוד צעירים, 60-70 זה עוד צעיר.

אז אנחנו מנסים לדחות את זה קצת. בינתיים יש לנו קצת תירוצים.

אבל באמת,

באמת, בתוך תוכיותו של האדם,

אפילו אם יש לו טענות כלפי הקדוש ברוך הוא, הוא כבר מאמין בו.

כי מי טוען נגד מי שאין לנו?

טוענים רק כנגד מי שישנו, נכון?

ואם הטענה מופנית לשם, אז מאמינים שהוא שם.

נראה קטע קטן שנקרא נפלאות הבריאה.

דברים פשוטים, לא מסובכים.

אבל תגידו לי אם זה יכול להיות לבד.

ואפילו אנשי מדע בעצמם

אומרים שזה לא ייתכן.

גם כאלה שהם אמונים על התפיסה החומרית

אומרים שזה לא ייתכן.

בואו נראה קטע קטן ואחר כך ניתן אפשרות לשאלות ותשובות.

בבקשה.

למי שיש שאלות,

בבקשה.

שאלה, אני מתכוון?

שאלה.

שאלה. תן בבקשה מיקרופון.

כבוד הרב, ערב טוב.

כבוד הרב, ערב טוב.

אנחנו הגענו הערב הזה, אני ואשתי לכאן,

אחרי שעברנו דבר מאוד קשה.

לפני שנה וחצי נולדה לנו בת וכעבור שבעה חודשים היא נפטרה.

לפני חמישה חודשים נולד לנו בן ולפני שבועיים הוא נפטר.

היינו בדרך תשובה במשך השנתיים האחרונות, עד לפני חמישה חודשים בערך.

כשרות, טהרת משפחה, שבת, הכול.

בעצם היותר זו שאלה של אשתי על זעקה שקורעת את הלב, למה זה קורה לנו?

למה בעצם זה קורה? איך אפשר להסביר כזה דבר?

היום אין לנו ילדים.

והיום אתם עדיין שומרים מצוות?

היום אנחנו ירדנו מזה כמעט לגמרי כתוצאה מהמכות האלה,

לצערי.

דיברתי היום עם אשתי, היא אמרה לי, כל מה שכבוד הרב יגיד אני מוכנה לעשות.

טוב, היא פה? כן.

קודם כול אני אתן הדמיה.

אם אנחנו נעבור שתי עבירות תנועה

ואפילו ישללו לנו את הרישיון, האם אנחנו נעבור על החוק ונעשה את כל העבירות שרק אפשר בגלל ששללו מאיתנו את הרישיון?

מן הסתם, אדם מן היישוב לא עושה כן, נכון?

ברור.

עכשיו, אם אנחנו מאמינים שיש השגחה

ויש בורא לעולם שעושה הכל על פי דין,

אז אנחנו צריכים להבין שמה שהוא עשה, הוא עשה על פי דין.

וממילא צריך אולי להבין, לנסות להבין

מה יכולים להיות הגורמים למקרים כאלה דחופים,

אבל ודאי שלא לצאת נגד,

כיוון שאם יוצאים נגד אז לא מתקרבים אליו, מתרחקים אליו ואז

אין סיבה להטבה.

אם לא מאמינים שיש,

אז ממילא לא שואלים שאלות.

אבל אם שואלים שאלות,

אז מבינים שיש.

עניינית,

להגיד לך שאני יודע מה הסיבות, ודאי שלא.

להגיד לך שוודאי אני יודע שזה נעשה על פי דין, זה ודאי שכן.

כתוב, עצור תמים פעולו, כי כל דרכיו נשפט, אין אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא,

ואם הקדוש ברוך הוא מאריך אפו עם רשעים גדולים, גדולים, גדולים,

אז ודאי שעם כאלה ששומרים תורה ומצוות, הוא צריך להאריך אפו הרבה יותר מאלה שרשעים ורחוקים ממנו, זה ברור.

ומכל מקום אנחנו רואים שאתם שמרתם מצוות,

ואף על פי כן לקיתם,

אז זאת אומרת שבחשבון הכללי של הקדוש ברוך הוא, אפילו שקשה לומר לנו כך, כי אנחנו בסך הכול בשר ודם וכואבים את הכאב,

היה בחשבון יותר טוב לכם שכך קרה.

איך אפשר להגיד טוב למי שלקחו לו את הדבר היקר לו מכל?

אז בואו נזכור רק דבר אחד לפני שאנחנו מנסים לתרץ.

שלושה שותפים באדם, הקדוש ברוך הוא, האבא והאימא, כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן נשמה, האבא והאימא, בשר, עצמות וגידים, שותפים,

ויום אחד יכול להחליט הקדוש ברוך הוא שהוא לוקח את חלקו.

זו הנשמה,

והוא מניח להורים את חלקם לפניהם, זו הגופה.

השם נתן, השם לקח, היא שם השם מבורך. אין מי יגיד לו מה תעשה ואין מי יאמר לו מה תפעל.

מה עוד שהוא לא נתן עולמית,

הוא נתן פיקדון.

כשנפטרו שני בניו של רבי מאיר בעל הנס,

לא בהפרשים של כמה שנים, כמו שאתה מציין,

אלא כשהם נפטרו בשבת אחת.

ורבי מאיר בעל הנס לא שמר כמה מצוות,

הוא שמר את כל המצוות.

הוא היה רבי מאיר בעל הנס.

זה האדם היחידי היהודי שנקבר בעמידה,

כי הוא מגן על כל העולם כולו גם עכשיו.

ורבי מאיר בעל הנס,

כשחזר מבית הכנסת,

אז אשתו לא אמרה לו בשבת שנפטרו שני בניו,

והיא המתינה על מוצאי שבת.

לאחר שהוא סיים את ההבדלה,

אז היא שאלה אותו שאלה,

אם מישהו הפקיד אצלנו פיקדון ובא לבקש את הפיקדון,

להחזיר לו?

זאת אומרת, ודאי.

אמרה לו, אם כן, בא בעל הפיקדון וביקש את פיקדונו.

הרימה את השדים מעל שני בניה וראה שהם נפטרים.

זה היה יום ויום אחד.

איוב היה צדיק גמור.

צדיק גמור, גמור, גמור, שמעיט עליו הקדוש ברוך הוא.

ירא אלוקים ושר מרע.

כתוב, גדול הנאמר באיוב יותר מהנאמר באברהם אבינו,

שבאברהם נאמר, עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה.

ואילו באיוב נאמר, ירא אלוקים, לא אתה,

תמיד ירא אלוקים.

ומתו לו עשרה ילדים ביום אחד.

ולא עוד,

אלא שהוא לקה בשחין רע בכל גופו עשרות שנים.

ולא עוד, אלא שהוא פסיד את כל ממונו והוא היה עשיר אדיר.

והיו לו שאלות קשות.

כל ספר איוב זה שאלות קשות של איוב ותירוצים של חבריו,

עד שבסופו של דבר הוא נתרצה והבין שהוא טעה בכל השאלות שלו.

וחכמים, זיכרונם לברכם, ממשילים את זה במדרש בדרך משל לשיכור.

יש שיכור שהמלך

נתן לו עונש.

אז הוא אמר,

אם המלך נתן לי עונש,

אני אתחיל לשבור,

תחיל לשבור דיוק נאות של המלך,

כל מיני דברים שמזכירים את המלך.

התחיל לעשות בלאגן.

תפסו אותו, הביאו אותו לפני המלך.

איך שהוא נכנס, הוא שומע את המלך אומר,

זה לבית סוהר,

זה לתלייה,

זה,

קיבל פחד.

אמר, שיכור הייתי, שיכור הייתי. כל מה שאמרתי, שיכור הייתי.

מה אומר המשל?

הוא אומר, כשאיוב

חשב שהקדוש ברוך הוא טעה בו,

וכנראה שהחליף בין איוב לאויב,

אז התחיל לדבר שבויות.

כליל יום שהוא נולד בו, דיבר, דיבר.

מכל מקום, כשראה שהקדוש ברוך הוא ענש את מרים ונתן לה צרעת, על דיבור קטן, שהיא דיברה על משה, אחיה,

שהיא גדולה ממנו, והתכוונה לטובתו.

ונתן לה להצטרע שבוע ימים, שכל עם ישראל יודע שהיא בצרעת.

שזה בושה שאין כדוגמתה, כולם יודעים שהיא בצרעת.

הוא ראה מה ענש את משה, ומה ענש את אהרון, ומה ענש את זה. כשהוא ראה את זה, הוא אמר, שיכור הייתי.

שיכור הייתי. לא, לא, אין לי טענות.

סליחה, שיכור הייתי.

אנחנו לא יותר צדיקים מכל אלה שעברו,

וידוע לך ודאי, לפי ההנהונים בראשך, שרבי יוחנן מתו לו עשרה ילדים,

ומהבן האחרון שלו

הוא לקח רק שן אחת קטנה,

ובשן הקטנה הזאת הוא שמר אותה. למה? כדי לנחם אבלים.

כשהוא היה הולך לנחם אבלים, שנפטר להם בן או שניים או שלושה,

אז הוא אמר להם, זה מה שנשאר לי מעשרה ילדים.

וקיבלתי תנחומים, תקבלו תנחומים.

הקדוש ברוך הוא יודע מה הוא עושה.

איוב היה גלגול של טרח אבי אברהם. טרח אבי אברהם היה עובד עבודה זרה, שמכר עבודה זרה והחטיא את הרבים.

ואיוב בא בגלגול.

הוא היה צריך לתקן.

למרות שטרח חזר בסוף ימיו בתשובה,

ונפטר בשיבה טובה,

מכל מקום הוא לא תיקן את כל הקלקולים שהוא עשה.

ולכן היה צריך לבוא עוד פעם.

והוא היה צדיק גמור,

אבל הוא היה צריך להתייסר את הייסורים האלה.

וזה ייסורי איוב.

מכל מקום חשבון שמיים אנחנו לא יכולים לדעת.

לקדוש ברוך הוא יש לו תפקיד וייעוד לכל אדם ואדם.

באנו, נתנו לנו חיים מתנה.

נותנים לנו מתנות, פקדונות.

נותנים. מי שנותן יכול לקחת.

מה התרעומת שלנו?

אם אני אלווה לך

מאה אלף דולר,

ואחרי שנתיים וחצי אני בא ומבקש להחזיר.

אתה כועס עליי שלקחתי לך?

בא הקדוש ברוך הוא נותן לך מתנה.

הוא הבטיח לך כמה זמן היא תשהה במחיצתך?

לא.

למה הוא לקח?

תשאל למה הוא נתן. יש כאלה שהוא לא נתן.

יש כאלה, עשר, עשרים שנה, מבקשים מתחננים שלהם ילדים?

יש כאלה שהקדוש ברוך הוא נותן להם ילדים? הרבה. 13. כולם יצאו עבריינים.

זה גם מתנה, לא? זה מתנה?

זה מתנה?

מספיק שבמשפחה יש נרקומן אחד ואפילו עשרה צדיקים.

כמה סבל יש להורים?

כמה בושות?

כמה עלבונות?

כמה תחנות משטרה? כמה שחרורים? כמה ערבויות?

כמה ביקורים בכלא? כמה, כמה?

אנחנו לא יודעים חשבון שמיים. אנחנו יודעים שמה שעושה אבא,

אבא שבשמיים,

יותר מאיתנו הוא טוב ומרחם ממה שאנחנו.

אנחנו לפעמים, בלא הבחנה, יכולים להכות ילדים

לאין שיעור, ואתה שומע כל יום מעשים שבכל יום.

אחת זורקת את הילד בפח, השנייה מהמרפסת,

השלישית מעלימה אותו,

הרביעית שוכחת, החמישית מוכרת,

כל מיני דברים כאלה.

דברים של כל יום.

זה הורים טובים, זה הורים שקיבלו מתנה.

אני לא מדמה דבר לדבר,

אין לי תשובה ספציפית לכם,

אבל מה שאני יכול לומר לכם זה רק דבר אחד.

לעבוד את השם יתברך

זה זכות,

ולעבוד את השם יתברך בכל מצב

זה עוד יותר זכות.

החכמים ציוונו, כשהם שמברכים על הטובה, כך צריך לברך על הרעה, ובשמחה.

כמו שמקבלים ילד לעולם מברכים הטוב והמתי,

כך כשלוקחים ילד, מברכים ברוך דיין האמת,

בצריך בשמחה,

אנחנו לא במדרגה כזאת כנראה,

אז אנחנו מברכים עם בכי,

אבל צריך לברך בשמחה, כי מי שנתן לקח.

ואיך אמר איוב לאשתו?

היא אמרה לו, ברך אלוקים ומות.

זאת אומרת, תקלל שם שמיים ותמות.

מה אתה סובל ייסורים כאלה?

מה הוא ענה לה?

כאחת הנבלות תדברי,

רק את הטובה נקבל מאת השם

ואת הרעה לא נקבל.

בכל זאת, לא חטא איוב בשפתיו.

זאת אומרת, עם כל הייסורים,

עם כל האיסורים,

איסורי איוב, עם עשרה ילדים שמתו, ועוני גמור,

איוב לא חטא בשפתיו כלפי שמאי. היה לו שאלות, היה לו טענות, היה לו פה,

אבל בסופו של דבר הוא נתרצה וידע שהכול טוב. ומה היה בסופו?

הקדוש ברוך הוא הוסיף לו 70 שנה על ימיו,

החזיר לו עשרה ילדים,

והכפיל את עושרו שהיה קודם פי שתיים.

אני מאמין שיש לך עוד תקווה, לא?

בוודאי.

ואפשר שהקדוש ברוך הוא יכפיל בפי שתיים, אולי יותר, למה שאני אצמצם?

אולי כבוד הרב יברך את האישה?

לברך אותך גם, למה רק אותה? בשמחה.

אבל

אם אתם חכמים,

צריך הפוך,

לעשות תשובה אמיתית,

להגיד לקדוש ברוך הוא, היינו שיכורים,

חטאנו בבלי דעת,

אנחנו מודים לך על מה שנתנו,

נתת, אנחנו מודים לך על מה שלקחת,

ומקווים שתיתן עוד פעם.

אמן.

מה השמות שלכם?

שמי משה בן מרים, שם אשתי הילה בתקווה.

מחיאות הכפיים לא אפשרו לי לשמוע. עוד פעם. משה בן מרים והילה בתקווה.

הילה בת תקווה.

הילה בת תקווה.

השם ייתן לכם פתח ותקווה גדולה לזרע חי וקיים.

תמיד אמן. אמן.

אתה בטח כבר בלי ציצית, נכון? כן. עכשיו אתה תשים, לא?

בכבוד, בוא.

איפה הילה?

איפה הילה?

איפה הילה?

איפה הגברת הילה?

הגברת הילה פה?

השם יתן לכם פתח ותקווה גדולה לזרע חי ותקווה גדולה. אמי?

איפה הגברת הילה?

‫כן.

למי יש עוד שאלה?

שאלה יש לך?

לא. שאלה או בקשה?

שאלה אני רוצה, שאלה.

למי יש שאלה כרגע?

שמה ראיתי, קודם פה.

שאלה?

שאלה. תן לה בבקשה.

ככה, כבוד הרב, אני חוזרת בתשובה קרוב לשנה.

עכשיו, תקופה מאוד ארוכה התחלתי להתפלל על ההורים,

שיחזרו בתשובה, ועל המשפחה בכלל.

מאז שהתחלתי להתפלל התחילו להגיע מכות על המשפחה.

שזה אומר, קודם סבא שלי נפטר.

אחרי זה גילו לאבא שלי משהו ברגל, ולפני חודשיים גילו שלסבתא שלי יש סרטן בלבלף, שזה משהו שאמרו

שככל הנראה זה בלי מרפא, וזו סבתא שהיא ממש אמא שנייה בשבילי. עכשיו, רציתי לדעת אם כדאי לי להפסיק להתפלל,

כי אני רואה שזה מאז שהתחלתי להתפלל, פשוט התחילו להגיע מכות.

זה מפחיד.

מצד אחד יש המון המון המון המון סער במשפחה, ואני מרגישה שכולם הולכים ומתפרקים,

אבל מצד שני,

אני רוצה שהם יחזרו בתשובה,

אבל אני רואה שזה גורם להרבה המון המון בלגן, וממש סבתא שלי עכשיו, שקיבלנו מכה מאוד מאוד גדולה.

ניסיתי לדבר גם בהרצאה הקודמת שלך.

יש לי זכות להיות פעם שנייה בחודשיים בהרצאות שלך,

והייתי שמחה לדעת מה כבוד הרב אומר.

טוב.

את אומרת שאת מתפללת. מה את מתפללת?

אני מדליקה נרות.

לא, אבל מה את מתפללת?

מה את אומרת בתפילות שלך?

שיזכו לחזור בתשובה ביחד עם שאר עם ישראל.

הבנתי. ואת רוצה לתלות את התפילות והמכות ביחד?

אני רואה שהמשפחה מתעוררת, כאילו, מתעוררת מהבחינה הזאת שאימא שלי התחילה להתפלל. הבנתי. והמשפחה שלי היו רחוקים ביחד. את רוצה לתלות את זה, כאילו?

או שאת לא מבינה?

אני סומכת על בורא עולם בעיניים עצומות. את שואלת אותך שאלה, עד שהתחיל לעבוד בדיוק, ואחרי זה קרו לו מקרים, שלא יעבוד יותר בחיים?

בטח שיעבוד. מה פתאום?

אבל מאז שהוא התחיל לעבוד התחילו המכות.

אז אולי שלא יעבוד אף פעם?

לא, זה לא ככה, כי...

איך את קושרת את התפילות למכות? אני לא מבינה. אם את היית מסוגלת בתפילות שלך לתת מכות,

הייתי מבקש ממך שתתפללי על כמה אויבים שיש לעם ישראל,

והיינו פשוט מתפטרים מהם.

לא, אני חושבת פשוט... אבל אני מאמין שזה לא כך.

אני לא מבין למה קשרת את זה לתפילות. ממצוות לא מתים,

מעבירות כן. אם היית אומרת מאז שעשית דברים לא טובים,

יכול להיות שהייתי נוטה להאמין שיש קשר,

אבל ממצוות דווקא?

כי בגלל שכבוד הרב, הם היו רחוקים לגמרי, ועכשיו הם מתחזקים בעקבות כל מה שקורה,

כביכול.

אז מה את חושבת, שבגלל שהם מתחזקים הם מקבלים עונש?

זה גורם להם לבכות הרבה ולהתפלל?

אני לא יודעת.

איך יכול להיות?

שדווקא בגלל שאדם מתחזק הוא יקבל דווקא את העונש עוד כדי? לא, להיפך. בגלל שהם קיבלו מכות הם התחילו להתפלל ולבכות,

וכל המכות האלה התחילו... רגע, אז אני כבר לא מבין את הסדר.

התחלת להתפלל, הם קיבלו מכות, קיבלו מכות, חוזרים בתשובה.

לא בדיוק, הלוואי, בעזרת השם.

אז אמרת שהם התחילו להתחזק.

בתשובה.

אימא שלי קצת התחילה להתפלל, וסבתא שלי קצת, שהיא במצב עכשיו ממש על הפנים. הבנתי. קודם כל, אל תפסיקי להתפלל,

כי אין קשר לרעה בין תפילות לבין מכות.

רק דברים טובים יכולים לצמוח מזה.

דבר שני, צריך לבדוק כל דבר ודבר לגופו.

אם מישהו במשך עשרות שנים לא שמר את הרעה ומצוות, ופתאום נחתה עליו מכה או מחלה או משהו,

לא תולים את זה בחמש הדקות הראשונות שהוא חזר בתשובה, בשביל להגיד שהחזרה בתשובה גרמה.

מה עם כל מה שהוא עשה במשך כל החיים, עבירות?

זה מה? נותן ממש

אריכות ימים ושכר, והקדוש ברוך הוא ממש היה מרוצה,

וממש הוא הרגיז אותו כשהוא התחיל לחזור בתשובה עד שהוא החליט להחזיר אותו למצבו הקודם.

זה בלתי אפשרי.

אבל מכל מקום

צריך להתפלל,

צריך לבקש מהם להכיר את הבורא יותר מקרוב.

אם חסר לך דרך ואפשרות, אז יש היום קלטות, ווידאו, ו-CD, ו-DVD, ואתרי אינטרנט.

אני לומדת במדרשה.

אני יושבת במדרשה. לא, להם אני מדבר.

לתת להם את האמצעים כדי שיהיה קל להם. אם יש להם שאלות, שיהיה להם את התשובות.

אם הם רוצים לברר, יש היכן.

ובדרך הזאת לקרב אותם. ובנוגע למחלות,

צריך לטפל במה שאפשר.

צריך להתפלל להשם יתברך שימחל ויסלח.

וצריך לבקש ברכות מאלה שיכולים לברך.

וביחד, מקווים רק לטוב.

אני באמן. כבוד הרב, אני רוצה להגיד שלסבתא שלי יש זכויות מאוד גדולות, כי היא מממנת גם את אחי שלומד בישיבה, וגם הוא חזר בתשובה

לפני שש שנים.

והיא מממנת אותי במדרשה, ויש לה המון המון זכויות. היא אישה מדהימה, והיא ממש גידלה אותנו. אם אפשר, אני מוכנה לקבל עליי הכול,

הכול כדי ש... לרפואתה.

חצי שעה תלמדי מוסר כל יום? אני לומדת.

אני לומדת מוסר, לשון הרע, אני לומדת, מתפללת איזה... חצי שעה כל יום?

מוסר?

לומדת תומר דבורה ותרופאות השנה. כן, אבל חצי שעה?

יותר אפילו.

יפה מאוד.

מה השם של הסבתא?

ג'וליטה בת איבה.

ג'ולייטה בת איבה? ג'ולייטה בת איבה. ג'וליטה בת איבה, השם ישלח לה רפואה שלמה, ובתוך שער חולה עמו ישראל מהירה. אמן, אמן.

שאלה?

שאלה לפנייך, לפנייך, כאן.

תרימי את היעד, כן, תן לה.

כבוד הרב,

לפני בערך כמה חודשים חזרתי בתשובה והתחלתי לקרוא את התורה.

רציתי לקרוא גם את הסיפורים.

ככל שקראתי,

מצאתי את עצמי נתקלת ביותר ויותר מצבים שעם עמד מול תגליות

כמו הר סיני, כמו יציאת מצרים, כמובן,

יהושע,

ולא משנה כמה התגליות היו אדירות

ושאי-אפשר לומר עליהן פלא,

עדיין העם חטא.

והאם אנחנו, קוראים לנו דור יתום,

האם אנחנו לא במבחן שהוא בגדר בלתי אפשרי,

לעומת דור בני ישראל שקיבלו את התורה בהר סיני וראו ושמעו את השם בעצמו והם חטאו,

אז מה אנחנו נגיד?

זאת אומרת, האם יש בכוחנו בכלל לעמוד במבחן כשאנחנו בהסתר?

שאלה יפה.

קודם כל, אני צריכה להבין שהחטאים ביחס למה שהם חטאו הראשונים,

הם היו חטאים קטנים,

למרות שהם גדולים בעינינו.

וזה חטאים שבדרך כלל היו בדקויות, כמו עניין העגל ודברים כאלה, עניינים של בלבולים,

של נביאי שקר שעשה אותם יצר רעש,

שראה להם את מיטתו של משה רבנו פורחת באוויר כאילו הוא מת.

הם ראו מעשי מרכבה, ראו את העליונים, ראו את

דמות שור ודמות אריה ודמות נשל ודמות אדם מפחד כיסא כבודו של הקדוש ברוך הוא.

ועם כל זה הם רצו פשוט מאוד אמצעי לעבוד את השם יתברך בדרך בלתי אמצעית,

דהיינו לא על ידי בן תמותה, כמו שהם ראו את משה רבנו כביכול מת.

אז הם רצו שיהיה כמו דמות שור שהם ראו למעלה בעולם העליון.

וזה היה המקום לטעות,

וככה טועים ונכשלים, ולא הם היו הגורמים אלא ערב רב שהיו שם, אספסוף, שהוא פיתה אותם ואמר להם, אלה אלוהיך ישראל?

מי אומר אלה אלוהיך ישראל?

מי שהוא לא ישראל.

אם זה היו בני ישראל, היו אומרים, אלה אלוהינו ישראל.

זאת אומרת, אדם זר אמר להם.

וכן על זה הדרך.

מי שמתעמק באמת להבין את שורש החטאים והדברים האלה, היה רואה שבעצם היה בלבול גדול.

או כמו שאמר מנשה לאחד מהאמוראים, שאם היית בדורנו,

היה יצר הרע של עבודה זרה כזה, שהיית מרים את השמלה שלך ורץ לעבוד עבודה זרה.

זאת אומרת, יש ניסיונות לכל דור ודור,

ואנחנו צריכים לעמוד בניסיונות שיש בדור שלנו.

ואנחנו יכולים לעמוד בניסיונות שלנו,

כי לאף אחד לא נותנים יצר רע יותר גדול ממה שהוא יכול להתמודד מולו,

כי אחרת המשקל לא נכון ולא הוגן,

והאדם קרוב להפסד מאשר רווח, וזה לא ייתכן.

אבל אף דור כמעט לא עמד.

ודאי שכל הדורות עמדו.

עובדה שהם עדיין קיימים.

כשהקב' אמר למשה רבנו, עליו השלום, הרף ממני ואשמידם,

כן?

אז זה היה מצב שהקב' רצה להשמיד את כל העם,

להתחיל להוציא את עם ישראל עוד פעם ממשה רבנו לבדו,

כמו שהיה עם נוח.

מאז לא ראינו שהיה דבר כזה, אף על פי שהיו גזרות ופוגרומים פה ושם בכמה מקומות.

אבל הקב' ברוך הוא הניח שארית

לעם ישראל. כשהכו אותם בספרד, היה מקום באשכנז, כשהכו אותם במקום אחר, אז נתן להם מפלט במקום אחר. אבל את רואה שהעם הזה מתגולל ממקום למקום, ונכון, בגלל העוונות שהם עושים,

בגלל שהם רוצים להרוויח כביכול את העולם הזה על חשבון העולם הבא,

אז סובלים מכות.

אבל בכל דור ודור יש צדיקים גדולים שמגינים על הדור, ועובדה שהעם הזה, למרות כל הרדיפות והמכות והכול,

3,300 שנה קיים,

ואומות שלמות שלכאורה לא סבלו כמותנו,

לא קיימים יותר.

לכן אחרי פרשת התוכחות בתורה,

פרשת כי תבוא,

מיד באה הפרשה, ניצבים.

אתם ניצבים היום כולכם לפני השם אלוקיכם.

אומר את זה דווקא משה רבנו מיד אחרי הקללות.

זאת אומרת, עם ישראל קיבלו פחד.

98 קללות מקבלים מהקדוש ברוך הוא,

אז מה יהיה?

מי יישאר?

מה מודיע להם?

אתם ניצבים היום כולכם, עובדה, עם כל הקללות, עם כל זה, אתם עדיין ניצבים כולכם היום כמו היום, כמו שהשמש מהירה,

ביום, ככה אתם עדיין ניצבים.

זאת אומרת, אומר משה רבנו בפרשת האזינו, חיציי אכלה בם,

חיצים שלי, אומר הקדוש ברוך הוא, אכלה בם.

חיציי קלים והם אינם קלים.

כמה שאני אתן חיצים בעם ישראל, החיצים שלי יכלו, אבל עם ישראל לא יכלה.

לא מאסתים ולא געלתים לכלותם,

להפר בריתי איתם.

יש הבטחה להשם יתברך שהוא לא יכלה אותנו עד תום,

למרות שאנחנו לא בסדר לפעמים בצורה שהיא חריגה ביותר.

והיו דורות שחטאו בצורה קטסטרופלית, מה שנקרא.

ובכל אופן, הקדוש ברוך הוא ישיר שארית לישראל, והנה אנחנו עדיין קיימים 3,300 שנה. החכם

זה מי שלומד מטעויות של הקודמים,

מתבונן מה הם טעו,

מה הם נכשלו,

ומתרחק מהכישלון

ומהטעות.

בכל מה שאנחנו עושים בדורות האלה, המיותמים, כמו שאת אומרת,

המשקל של זה והערך הסגולי של זה זה פי כמה מדורות קודמים.

בגלל שכשאדם נמצא בהסתר,

ובתוך ההסתר

הוא מביא את האור והאורה של הקדוש ברוך הוא לכל מקום,

אז ודאי, ודאי, ודאי שהמעלה שלו גדולה.

אדם שנמצא במצב כזה, כמו שנמצאים בדור הזה, עם כל הפריצות והלכלוך והשחיתות וכל מה שיש,

ועדיין הוא שומר תורה ומצוות,

זה דבר גדול אצל הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא מזלזל בכל תנועה ותנודה של כל יהודי באשר הוא,

והכול נחשב במשקל,

במשורה, במידה.

הקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר של שום ברייה,

שום דיבור טוב, שום נדנות טוב,

אפילו תנועת יד אחת טובה, אפילו חיוך.

כל דבר שיהודי עושה נמדד במשקל ובמאזניים שונים מכלל העולם.

כמו שיהלומים שוקלים במאזניים של יהלומים ולא במשקל של תפוחים,

אותו דבר ככה אנחנו, המאזניים שלנו שונים משל כל אומות העולם.

אצלנו כל דבר נבחן

בהתאם

לערך הסגולי של מה שאנחנו עושים,

וגם שהיותנו עם סגולה.

אבל גם ישראל שחטא, ישראל הוא,

ביהלום שנופל אפילו בבוץ,

הוא עדיין יהלום, צריך לשטוף אותו,

אבל הוא יהלום.

ואיך כתוב בשיר השירים?

שחורה אני ונבע.

וכתוב, אל תרעוני שאני שחרחורד,

ששזפת נהיה שמש.

הכול זה רק שיזוף,

אבל אנחנו בעצם קדושים וטהורים,

ואת רואה שני יהודים, זוג שמגיעים לכאן,

מלא תרעומת, כשהוא רק אמר

שנפטרו שני ילדים, כולם עשו,

לא יכולים לשמוע אפילו את הבשורה,

ועם תרעומת כזאת קם יהודי ומתחיל הכול מחדש.

איפה תריב בעולם כזה דבר?

זו הסגולה של עם ישראל.

אפילו אם מקבלים מכות מהקדוש ברוך הוא,

אוהבים אותו באמת מחומקא דליבא.

רק מה לעשות שיש הסתר,

ויש את שר הרעש שמנצל לרגעים את הנפילות שלנו,

ורוצה שנידרדר עד התהום.

אבל הקדוש ברוך הוא תמיד משאיר שארית ותקווה בכל יהודי,

אפילו שיהיה בשפל המדרגה, ואפילו חרם מונחת על צווארו,

אל ימנע עצמו מן הרחמים, בישועת השם כהרף עין.

אם כבוד הרב יכול רק להתייחס לדברי הרב עובדיה יוסף בנוגע ל-"אם מצביעים ש״ס, זוכים לגן עדן", משהו כזה, אני,

אם אתה רק יכול להתייחס.

אני לא שמעתי את זה, ראיתי רק שהשופטת בייניש התייחסה לזה.

תמהתי,

תמהתי קצת,

כיוון ששינוי עשו

סרטון

איום ונורא, שהיא מכנה את זה שזה ממש

קרוב לאנטישמיות, אם לא אנטישמיות ממש,

והיא פסלה להם את התשדיר, לא בפעם הראשונה,

רק אחרי השידור,

והם ממשיכים להראות את זה באתרי האינטרנט ובבתי קולנוע ובקרנים בחוצות,

ולקחת את הצד השני, כביכול,

שמבטיחים גן עדן למי שמצביע, ולעשות שזה שווה למי שרואים אותו כמתאייד במשרפות

האש בשואה,

זה קצת צרם לנו מאוד מאוד, עד שאפילו עשינו סרטון קצר שימחיש עד כמה אבסורד

ומה התירוץ

שהם נתנו, שבעצם לא רואים שם את החרדים בכלל סובלים, אדרבה, הם נהנים כשהם נישאים על ידי האיש החילוני.

זה היה תירוץ של שינוי.

מכל מקום להבטיח שיהיה עולם הבא בגלל הצבעה, אני לא יודע מה פשר הדבר,

אבל אם אני מבין טוב את הכוונה,

זה מי ששומע בקול חכמים ועושה את מה שהם אומרים

על המצווה של שמיעה בקול חכמים, זוכים לגן עדן.

על פי התורה של ירוחל, לא תסור ימין ושמאל,

זאת ודאי הכוונה, ולא מי שמצביע על ש״ס, דהיינו הפתק מכניס אותו,

עצם הפתק או עצם הבחירה הזאת,

אלא עצם השמיעה בקול חכמים.

זו הכוונה.

צר לי,

אני לא משתתף בבחירות, אני גם לא בוחר, אבל צר לי

על זה שיום אחרי שפוסלים את שינוי בקטע הזה,

אז אחרי זה, כדי לעשות שוויון, מה שלא נהוג במדינתנו כל כך להעשות,

נעשה שוויון קיצוני כזה,

שהבטחה,

הבטחה,

אם יש גן עדן,

אם יש גן עדן והבטיחו לכמה יהודים גן עדן, אז מה יש?

אז הבטיחו לכמה יהודים גן עדן, שיהיה להם גן עדן, למה לא?

ואם לא מאמינים שיש גן עדן, אז מה שווה הבטחה בכלל?

לא שווה כלום.

נו, אז מה קרה?

אז מה צריכה בין איש להיכנס לתוך זה? המילה הבטחה?

ואם הייתי מבטיח להם שהם יעברו את המבחן בטסט,

הרב עובדיה היה מבטיח שמי שיצליח בטסט,

היא גם הייתה פוסלת את זה?

כן. היא לא הייתה פוסלת את זה, לא? אם הוא היה מבטיח שיצליחו בטסט,

היא לא הייתה פוסלת, נכון?

מישהו היה מאמין,

מישהו היה מאמין שאם הוא ייתן ברכה שכל מי שילך ויצביע ש״ס, זאת אומרת, לא היו נכשלים אף פעם, כן? כל מי שיצביע ש״ס עובר את הטסט, נכון?

ככה היה צריך להיות.

מישהו היה מאמין שזה כך יקרה? היא הייתה מאמינה שכך יקרה?

נו, והיא מאמינה שבאמת מי שיצביע עכשיו ישכיל גן-עדן, היא מאמינה שמי שיצביע ישכיל גן-עדן?

היא לא מאמינה.

אז מה אכפת לכם אם יש אנשים

שמאמינים בדבר כזה?

למה?

כשאולמרט מבטיח שהכלכלה תהיה טובה, זה לא הבטחה? ובאמת תהיה כלכלה טובה?

על הפנים.

וכשהוא עם השפה מבטיח שהוא ייתן 1,000 דולר מינימום, שכר מינימום, אז זה בטוח שהוא ייתן?

זו לא הבטחה?

זו לא הבטחה?

וכל ההבטחות שמבטיחים הפוליטיקאים,

שאנחנו רואים שלא מתקיים כלום,

זה כן. אבל אם מבטיחים בעוד 120 שנה גן-עדן, זה פוסל את התשדיר.

זה איום ונורא. איך אפשר להבטיח גן-עדן? לטעות את הקהל?

איזה מין דבר זה?

זה מה שאני יכול להגיד לך.

אם תרצו לראות את הסרטון שעשינו בשביל להמחיש את מה

שבייניש אמרה על התשדיר של שינוי,

אני אשמח להראות לכם, אבל רק אם תרצו.

אם לא תרצו, אז אני לא אראה.

אז אני מבין שאתם לא רוצים.

לא רוצים, אני רואה, לא רוצים.

רוצים לרון?

רוצים.

אני לא אשם, אתם רציתם.

בסדר, אז אנחנו מראים לכם את זה כביקורת.

כביקורת בלבד.

אנחנו לא שותפים לזה, לא מסכימים עם זה.

רק ביקורת.

בבקשה.

כן, זה התשדיר. ואם זה היה במדינה אחרת, מעבר לים,

לפני כ-60 שנה, מה הייתם אומרים על תשדיר כזה?

בבקשה.

ומה אומר על זה ניצול שואה שיצא מהמחנות

והדליק משואה לזכר השואה?

לצערנו הרב, ואין שום מחאה ציבורית חוץ מההתייחסות של השופטת בייניש,

והיא מצטערת שהיא לא יכולה לפעול כדי שזה ירד מהקרנים בבתי-הקולנוע ובאינטרנט.

יש יהודי, היינו ב'בנייני האומה' השבוע,

יש יהודי שהגיש תלונה במשטרה, מן הסתם היא לא תטופל כראוי.

אנחנו הגשנו בקשה לחקירה

על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. אנחנו מצפים לתשובתו.

נראה מה יקרה.

אבל מי שכואב לו יכול לגשת לכל תחנת משטרה ולהגיש תלונה על הסתה והמרדה.

אלה הסעיפים שבעצם צריכים לדון את כל האנשים האלה שהשתמשו בסרטון הזה

בשביל להעביר את הבחירה שלהם בקלפי.

כן,

עכשיו את מבינה מה זה גן עדן.

גן עדן זה בדיוק כמו זה, זה פסול וזה פסול, שניהם פסול.

קלטת מספר 485, סוף חלק א',

המשך בקלטת מספר 486, תטוס תטוס, חלק ב'.