הרב שמעון חי רחמים ספר דניאל א'

- - - לא מוגה! - - - 

אדם צריך להיות עיוור כדי לא לראות אותם. בשעה טובה ומוצלחת נפתח בעזרת השם בספר דניאל.

בספר דניאל הוא מתחלק לכמה וכמה חלקים.

ספר דניאל, כמו שאמרנו,

תחילתו זה נבואה וסופו נבואה של אחרית הימים,

כשיש במהלכו את חלומו העיקרי של נבוכת נצר,

זה חזיון הצלם שנקרא,

ובסופו יש את חזיון דניאל וכמובן את כל אותם הדברים שדניאל הולך ומוריש לעם ישראל עד לזמננו אנו.

אומר הנביא בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה, בה נבוכתנצר מלך בבל ירושלים ויצר עליה.

ויתן אדוני בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלוהים ויביאם ארץ שנער בית אלוהיו

ואת הכלים הביא בית אוצר אלוהיו.

אומרים

המפרשים במדרשים, וכי אפשר לומר שזה היה בשנה השלישית למלכות יהויקים?

ואלון נבוכדנצר הוא מלך בשנת ארבע למלכות יהויקים.

אז איך לכאורה הנביא מתחיל מיד בדבר שהוא טועה?

כותב שלוש, שבפועל זה היה ארבע.

אלא, מתרצים בשם סדר עולם רבה, פרק כה,

שבאמת זה היה בשנת שלוש למורדו של יהויקים בנבוכדנצר. נבוכדנצר, לפני שהוא הלך וכבש את כל העולם,

הוא הלך על בטוח, כמו שאומרים.

התחיל עם מקום אחד,

עבר למקום השני, וככה הוא הלך וכבש את כל העולם. דרך אגב, במאמר מוסגר

זה גם מתקשר למגילת אסתר

בכמה וכמה כישורים, ספר דניאל. אחד מהכישורים זה נבוכתנצר הרשע לא רצה שירשו את כל הממון שלו.

רבותינו הקדושים מספרים שהוא הלך והטמין את כל הממון שלו באוניות

והטביע אותם בתוך נהר פרת עמוק,

וכיסה גם על גביהם, שגם לא ימצאו אותם אם ירצו לחפש.

אבל, כמובן,

שהכל תלוי בידי בורא עולם,

והקדוש ברוך הוא, כשהוא מחליט לתת למישהו משהו,

אם מגיע לו,

אז הוא נותן את זה על הצד הטוב ביותר.

ולמי הקדוש ברוך הוא נתן את כל האוצרות שהחביא נבוכתנצר?

נתן את זה לאחשוורוש.

בזכות מה? בזכות ארבע דברים שאחשוורוש עשה, שאחד מהם הקדוש ברוך הוא אהב הכי הרבה.

בזכות אותו דבר הקדוש ברוך הוא זוכה ומגלה לו את כל האוצרות.

וזה אחשוורוש עשה בשנת שלוש למולכו, שימו לב איך זה מתקשר,

שלוש שלוש,

עשה משתה. למה עשה משתה?

להודות לקדוש ברוך הוא.

על מה? על הנתינה שהוא נתן לו בפתע פתאום. ביום אחד הוא נהיה עשיר.

מדובר בבן אדם שהיה מצוי בסביבתם של סוסים,

שומר בעורבת הסוסים של המלך,

פתאום ביום מן הימים הוא מחליט להיות עשיר.

אז כמו שאמרנו, לכאורה החשבון לא מתאים, הרי רק בשנת ארבע למלכות יהויקים כבש נבוכדנצר, ואיך הנביא דניאל מתחיל ואומר בשנת שלוש למלכות יהויקים.

אז כמו שאמרנו פה, מתרצים שבמקרא אחד הוא אומר אשר ריגלה נבוכדנצר בשנת שבע, ובמקרא אחר הוא אומר בשנת שמונה למולכו. מה תלמוד לומר?

שנת שבע ומה תלמוד לומר שנת שמונה? בשביל מה צריכים לומר לנו את זה?

אלא שנת שמונה משמלך נבוכדנצר ושנת שבע לכיבוש יהויקים.

זאת אומרת, בפועל התחיל כיבושו, כבר מהשנה הראשונה התחיל כיבושו של נבוכדנצר,

רק מתי הוא זכה לשליטה המלאה זה היה בשנה הרביעית.

לכן מה שהנביא מתחיל בשנת שלוש,

הוא היה לקראת סוף הכיבוש.

זה כמו בחלקי.

מתי עושים את החלקי לקטן?

עושים את החלקי לקטן לסוף ג' שנים.

יש בזה כמה דעות. בסייעת תדישמעיה אנחנו

כבר כמה שנים כותבים ספר על הנושא של חלקי, בין 350 עמודים.

ספר בהלכה ובהגדה, שם מצורף כמה וכמה סוגים של גילאים.

אחד מהגילאים זה לסוף שנתיים,

לסוף שלוש שנים,

זה הגיל שכמובן נהג בו גם האריז על הקדוש שהגיע לארץ, כמובן גם בכתבי הארי,

שהאריז על הקדוש שהגיע לארץ,

הוא נהג עם הבן שלו לעשות את החלקי בקבר רשב״י.

למרות שהמקור אומר שהיו עושים את החלקי בקבר שמואל הנביא.

וזה המקור הכי ותיק לעשות את החלקי בקבר שמואל הנביא.

רק בזמן האוטונומיה והיה את כל המלחמות וכו',

בגלל הפחד שלחו את כולם לצפון הארץ לקבר רבי שמעון בר יוחאי,

מאז נשתרש המנהג כשעולים לקבר רשבי.

וכמובן קוראים להם חתני רשבי והכול.

ויתן אדוני בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלוהים ויביאם ארץ שנער בית אלוהיו,

ומביא את כל הכלים מבית המקדש, לא פחות ולא יותר, לבית העבודה זרה שלו.

ואת הכלים הביא בית אוצר אלוהיו.

שם היה אוצר שנמצא כל העבודה זרה, כל הדברים החשובים השייכים לעבודה זרה,

שם הוא מחביא את הכול.

ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרטמים.

מה הוא רוצה להביא? הוא רוצה להביא אנשים כדי לייקר ולכבד את המלכות שלו, הוא רוצה להביא אנשים מאוד מאוד מיוחדים וחכמים,

כדי שהמלכות שלו תהיה מלכות מושלמת.

ולא פחות ולא יותר,

הוא לא חפץ באנשים גדולים

או בשלב של הנערות פלוס,

אלא הוא רוצה את הילדים הכי קטנים, את הרכים. ולמה?

כמו שאומרים את הפתגם הידוע, עץ עקום כבר אי אפשר ליישר אותו.

ברגע שאתה תביא אנשים גדולים, נערים שהם כבר גדולים, אתה לא תוכל לשנות אותם. יש להם מסורת, יש להם מנהג, יש להם שיטה,

בשיטה הזו, הם זורמים הלאה, אתה לא תוכל להסיט את ליבם ימינה או שמאלה.

הם ישמעו את ציווי המלך, יגידו כן, יעשו את שלהם.

נבוכדנצר לא רוצה את זה, נבוכדנצר רוצה שיהיו אנשים ממושמעים מלכתחילה כבר.

ומה הוא מחליט?

תיקחו ילדים, לא פחות ולא יותר.

וזה אומר הנביא, ילדים אשר אין בהם מום,

שיהיו מושלמים גם בנפשם, גם בגופם, גם ברוחם.

וטובי מראה, ומשכילים בכל חוכמה, ויודעי דעת,

ומביני מדע,

ואשר כוח בהם לעמוד בהיכל המלך.

עומדים בכל הקריטריונים שנבוכדנצר המלך ידרוש,

וללמדם ספר ולשון כסדים, כדי כמובן שידעו את השפה,

שהכל יהיה כמו שצריך.

וימן להם המלך דבר יום ביומו מפתבג המלך ומיהם משתב ולגדלם שלוש שנים,

ומקצתם יעמדו לפני המלך. אחרי, כמובן, שנבוכדנצר

נותן פקודה לאשפנז, שהוא היה רב הסריסים, לאסוף את כל אותם הילדים המושלמים,

אחרי שהוא עושה להם את הבחינה הראשונית,

הוא מכניס אותם לתוך עוד מבחן.

והמבחן הנוסף, מה זה יהיה?

שהם יאכלו מהאוכל שרק המלך אוכל,

ישתו מהיין שרק

המלך שותה ממנו והוא עומד על שולחנו.

כמה זמן? זה יהיה ג' שנים.

ואז אחר כך המלך יבחן ויבדוק אותם אם אכן הם ראויים לעמוד ולהיות סמוכים ועומדים אצל המלך.

ויהי בהם מבני יהודה,

דניאל, חנניה, מישאל ועזריה.

כמובן שלא רק מאומות העולם נלקחים ילדים מוכשרים,

אלא גם אצל היהודים יש ילדים מוכשרים, ולא פחות

מאומות העולם, אולי גם יותר.

ואת מי הוא לוקח? הוא לוקח ארבעה ילדים.

הראשון שבהם זה היה דניאל,

השלושה הנוספים זה חנניה, מישאל ועזריה.

וישם להם שר הסריסים שמות.

וכמובן נכנסים למלך, צריכים

גם את התג שנמצא על גבי החולצה.

אז מתחילים לקרוא להם בשמות קסדיים, ומה השמות שלהם יהיו?

וישם לדניאל בלטשצר. זה השם של דניאל מהיום, נהפך לבלטשצר.

ולחנניה שדרך, ולמישאל מישך, ולעזריה עבד נגו.

החליף להם את כל השמות.

ולמה החליף להם את כל השמות?

אז כמו שאמרנו,

נבוכתנצר רוצה לשנות אותם כבר מלכתחילה.

כמו שאומר לך מכל אדם,

חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה.

כשאתה רוצה לחנך את הנער, אתה צריך לחנך אותו כבר מגיל קטן.

חינכת אותו מגיל קטן,

הצלחת להביא את הנער להישגים גדולים כבר בגיל נערות,

ובבגרות שלו, ברוך השם, הוא כבר יצמח ויפרח לבד.

אבל אם אתה לא תיקח אותו בגיל קטן,

שהוא עדיין נער, שהוא עדיין...

משחק שהוא עדיין עושה דברים, אולי בלי שיקול דעת

הנער הזה בגיל מאוחר יאבד לך.

אז הוא מחליף להם את השמות לשמות מיוחדים, קסדיים.

לדניאל הוא נותן לא פחות ולא יותר אחרי שהוא מוצא חן בעיניו, מיוחד יותר מכל השלושה הנוספים היהודים, הוא נותן לו את השם של עבודת הכוכבים של בבל.

ואיך קוראים לעבודת הכוכבים הזו?

אומר השיעי בלצ'צר על שם עבודת כוכבים של בבל שקרויה בל שנאמר דשמאיה בלצ'צר כשום אלוהי ובלצ'צר שם למד חוכמה בלמד ארמי.

אז היות והוא צופה בו ורואה בו כבן אדם מיוחד הוא נותן לו חוכמה.

כן.

שהרחבים שלהם לא יעשו יהודים.

הוא מחליף כדי שבין מתפוסם יהיה כשיר גואל.

הוא מכניס קטון, נכון.

יש רבע כזה, רבע מהאדם שזה, הם יודעים את זה,

אבל מספימים כדי להגיד לבחורת העם גואל, אתה אדוני בתוכנו אתכם שרוצים כבאנו.

נכון, אמת.

השם שלי זה אני ארדן השם.

השם הוא ידע לדיון וחצי זהו.

אשריכם.

אמרו שזה יחד שם.

אמת, נכון.

אומות העולם, נכון, מחליפים את השמות ליהודים כדי להבליע את היהודים, למרות שהיהדות

בעולם זו האומה הכי מיוחדת ובולטת.

כמו שאמר המן הרשאי, ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בכל העמים, ודתיהם שונות מכל עם.

ולמלך אין שוב אלא אני חם.

אתה רואה אותם הם תמיד קיצוניים, הולכים לפינה, הם לא מתערבבים עם כולם, הם לא יושבים ביחד עם כולם.

אז אם כבר הכניסו אותם להושיב אותם בתוך הגויים,

מחליפים להם את השמות, כדי שלא יהיה ניכר שיש פה חוכמה יהודית. אבל תשימו לב לכל אורך הדרך בחיים, ההיסטוריה, נכון?

היהודים הם אלו שעומדים מאחורי הקלעים, גם אצל אומות העולם,

אם זה במרוקו,

בטורקיה,

וזה תמיד היה את החכמים היהודים שהם היו מאחורי כל ה...

גם בכלכלה, נכון, בעולם.

ויהי בהם מבני יהודה, אז הוא מחליף להם את השמות, לדניאל הוא נותן את השם של העבודה הזרה שלו, לא פחות ולא יותר, בלצ'יצה.

ואז מה?

כולם ידעו,

הבן אדם הזה הוא לא חשוב כיהודי, הוא חשוב כעבודה זרה.

אז זאת אומרת, יש ערך לעבודה זרה,

כי אם היהודי קרוי על שמה, סימן שהיא חשובה משהו.

ככה הוא מנסה להסיט אותם מדרך הישרה. ולחנניה שדרך

ולמישאל מישך ולעזריה אבד נגו.

ויישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפדבג המלך ובין משתב ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל.

כמובן שיהודי זה יהודי, אי אפשר לשנות אותו.

כמו שמצינו אצל משה רבנו,

שניסו להאכיל אותו בכוח,

וטיפה אחת נמצאה על שפתו,

הוא עשה תיקון מאוד גדול עד

קבלת התורה,

שהוא נהפך למגמגם מאז שהוא היה בארמונו של פרעה.

ושם היה מאוד מאוד מאוד

דבר מיוחד.

לא פחות ולא יותר ביום מן הימים משה רבנו נכנס,

לאן?

לארמונו של פרעה בישיבת קבינט מיוחדת.

הוא לוקח את הכתר מהראש של פרעה,

שם את זה על הראש שלו,

ומתחיל לשמוח, למחוא כפיים. כל היועצים שהיו שם בחדר, ביניהם בלעם,

יתרו, איוב, ראו את זה, אמרו, אוי ואבוי.

אתה מגדל את המושיע לא פחות ולא יותר בבית שלך.

אמר פרעה,

מאיפה לכם זה?

מניין לכם?

אמרו לפרעה, בוא תנסה אותו.

פרעה אמר, אני רוצה חוות דעת מכולם.

שאל את איוב, איוב שתק.

שאל את יתרו, אמר לו, זה ילד קטן, זה כסיל, מה אתה רוצה?

ילדים לפעמים עושים מעשה שטות, אתה רוצה ללמוד ממעשה של ילד קטן שהוא יהיה הופך למושיע?

לא מסכים איתך.

בלעם הרשע אמר, תהרוג אותו, זה המושיע, זה סימנים של שליטה במלכות.

תהרוג אותו עכשיו.

זה כתוב, ולא קם.

נביא בישראל כמשה, אבל באומות העולם כן קם, זה היה בלעם.

ואז הוא מחליט לטכס עצה. אומר לפרעה, תשים לא פחות ולא יותר שני קערות,

קערה אחת מלאה אבנים טובות ומרגליות, זה נוצץ.

כל ילד ימשוך את העין שלו ואת היד שלו למקום נוצץ.

ולעומת זה, שים דבר, גחלים לוחשות.

נראה את הילד מתקרב, כבר מהמרחק הוא מרגיש את החום, הוא מסיט את ידו אחורה.

וכמובן שהמדרש מספר שמשה רבנו ניסה להכניס את היד שלו, לא פחות ולא יותר, לאן?

לתוך האבנים טובות ומרגליות. בא המלאך, הסיט את ידו לעל האש

והוא שם את היד שלו בפה,

וזה שרף לו את אותו

טיפת חלב שנשפכה על שפתו. ולמה? כי פה קדוש שילך לדבר עם הקדוש ברוך הוא

בעוד זמן מה לא יכול לטעום מדבר אסור.

וזה היה כביכול העונש שמשה רבנו קיבל, עד מתי?

זה לא התחפר בזה שהוא שרף,

זה נשאר עד לזמן קבלת התורה.

בקבלת התורה, כידוע, כל האנשים שהיו חגרים נתרפו, עיוורים נתרפו,

מגמגמים נתרפו, ביניהם משה רבנו.

אז זה היה הזמן המיוחד.

ושם כתוב

על הפסוק הידוע שהקדוש ברוך הוא מצווה את משה ואומר לו,

ואיך ישמע אלי פרעה ועני ערל שפתיים.

ריבונו של עולם, אתה רוצה שאני אלך לפרעה? אין בעיה, אני אלך.

אבל מי אמר שהוא ישמע אליי?

הוא כבר יודע שאני כסיל. מאיפה הוא יודע?

הוא יודע מאותו מעשה, כי באותו רגע שמשה רבנו שלח את היד שלו לגחלים הלוחשות ושם בפה,

כולם חתמו שם, איוב, בלעם

ויתרו אמרו זה כסיל.

גם אחשורוש נתן גושפן ככה, אתה אמר זה כסיל. אחד כזה שעושה מעשה כזה במקום ללכת לנוצץ עם היד, הוא שולח את היד שלו לאש,

סימן שזה כסיל, אין מה לעשות איתו, הכל יהיה בסדר. תשאירו אותו פה בארמון שיטעל לו ויסתובב, ממנו לא יצא המושיע.

ואיך ישמעאלי פרעה אם אני כסיל? ואני ערל שפתיים, הרי אני שרפתי את השפתיים שלי על ידי האש. אבל לא ידע שאם הקדוש ברוך הוא רוצה, הוא מגדל את המושיע בתוך הבית,

הרי על חשבון פרעה והוא זה שיושיע את עם ישראל. הכל תלוי במי בקדוש ברוך הוא וברצונו.

איך?

בואו נלך להיות במאה אחוז עדיין,

ואז בואו נלך לדבר על השם כספים.

תודה רבה.

טוב.

יפה.

אומר הנביא, וישם דניאל על ליבו אשר לא יתגאל בפתב״ג המלך וביעין משתה, ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל.

אז דניאל פה לא פחות ולא יותר ניגש לאחראי,

לטבח, לשף הראשי,

ואומר לו, תראה, אני יודע שיש פה ציווי של המלך שצריך לאכול לא פחות ולא יותר מהאוכל שאוכל המלך,

מהיין שהמלך שותה. אבל אצלנו זה לא ככה.

ביהדות זה לא עובד בצורה הזאת. ביהדות זה עובד,

אוכלים רק מה שצריך ובהכשר המהודר ביותר.

אם לא, אנחנו לא אוכלים.

אנחנו נצום ולא נאכל.

פה שואלים במדרש, מדוע דניאל בכלל שם על ליבו?

למה לא נאמר על ליבו?

וישם דניאל,

סליחה,

וישם דניאל על ליבו, למה לא בתוך ליבו?

הרי זה לא דבר שצריך לגעת בתוך הלב היהודי,

שעכשיו הולכים לתת לך מאכלים שהם נבלות וטרפות,

ואצל גויון?

אלא אומר המדרש, ללמדך שהרשעים הן ברשות ליבן,

הלב של הרשע עושה מה שבא לו.

אבל אצל דניאל זה לא ברשות ליבו,

אלא זה על ליבו.

הוא שולט על הלב שלו, הוא שולט על היצרים שלו,

מה לאכול ואיך לאכול וכיצד לאכול.

ואז הוא מבקש לא פחות ולא יותר אוכל אחר.

בואו נראה מה הוא מבקש.

ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל.

ופה שואלים כיצד הוא עמד בכך לא לאכול מפת המלך. אולי באמת פת המלך זה דבר מאוד משובח,

מאוד טוב. למה באמת שדניאל לא ינסה לטעוף?

אלא הוא מה שאתה מוצא בדניאל וחבריו שכשגלו גזר עליהן הקדוש ברוך הוא,

שיאכלו את לחמם,

שנאמר ככה, יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגויים אשר אדיחם שם.

זו הגזרה של הקדוש ברוך הוא שיאכלו טמא.

ועמד נבוכדנצר ולכן הוא גוזר עליהם את הגזרה הזאת ואומר זה מה שאתם תאכלו, זה מה שאתם תשתו,

כי ככה רצונו של הקדוש ברוך הוא.

שנאמר, וימן להם המלך דברים ביומו. מי זה המלך? לא רשום נבוכדנצר.

משום והמלך הכוונה לקדוש ברוך הוא.

אך דניאל לא קיבל את זה,

והוא אמר, אף על פי שהקדוש ברוך הוא עשה גזרה,

גם בגזרה אנחנו יכולים לעמוד בגזרה הזאת.

מה אנחנו נעשה? אנחנו נעשה את ההשתדלות הכי גדולה,

והעיקר לא לאכול מפיתו של נבוכדנצר.

ואז הוא מחליט לעשות את הניסיון. למי פונים? פונים לשר האופים,

ומבקשים ממנו את הבקשה, לא פחות ולא יותר, לשף המרכזי,

תנסה לארגן לנו אוכל אחר, בלי שידעו בשקט.

ואנחנו נעשה את שלנו, אתה תעשה את שלך.

ובאמת, הקדוש ברוך הוא מסייע בעדו. בואו נראה.

ויתן האלוהים את דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים.

ויאמר שר הסריסים לדניאל, ירא אני את אדוני המלך,

אשר מינה את מאכלכם ואת משתכם.

נבוכתנצר, אנחנו נראה את זה בהמשך,

הוא היה גם בזמננו אנו.

דהיינו, בשנים האחרונות

היה נקרא בשם סדאם חוסיין.

סדאם חוסיין, כל המעשים שלו

וכל ההנהגות שלו שהוא עשה, הוא עשה בדיוק חיקוי לנבוכתנצר.

עד כדי כך

שהוא קורא לדוויזיה שלו,

דהיינו השיטור המלכותי שלו בשם של השיטור המלכותי של נבוכתנצר.

אני נבוכתנצר.

אני נוהג כמותו, עושה כמותו.

המעשים שלו, האכזריות שהייתה בו,

פעם אחת זה לא היה נראה לו אחד מבעלי התפקידים אצלו שהיו שם, שהוא דיבר לא לעניין במהלך הישיבה, הוא קם.

הרג אותו ושלח את הראש שלו בשקית למשפחה שלו.

ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.

שלח את זה ככה, איזו אכזריות נוראה.

ממי הוא למד את האכזריות הזאת, לא פחות ולא יותר?

נבוכתנצר.

גם נבוכתנצר היה אכזרי, ונראה את זה בפרקים הבאים.

ולכן אומר לו אותו שר הסריסים, אני מפחד מנבוכתנצר.

אתה יודע, אם נבוכתנצר ישמע שאני שיניתי לכם מהמתכון,

אוי ואבוי,

החד דתי להאמיץ.

אני לא מוכן לקחת על עצמי כאלו דברים.

ולכן אני יראה את אדוני המלך אשר מינה את מאכלכם ואת משתכם.

אשר למה יראה את פניכם זועפים מן הילדים אשר כגילכם, וחייבתם את ראשי למלך.

אם הוא יראה עליכם אפילו מראה קל של שינוי

בצבע הפנים והוא ידע שלא אכלתם את האוכל,

כנראה שהם עשו שם חשבון מיוחד מה כן הם צריכים לאכול כדי שהם יהיו בריאים,

יפי תואר ויפי מראה. ואם נבוכתנצר יראה שזה טיפה שונה מהרגיל,

הוא יחשוד, יתחיל לחקור, יגלה שבאמת פה היו דברים לא נכונים, ממילא מיד הוא יוציא אותי להורג, ואני מפחד.

ויאמר דניאל אל המלצר, אל תדאג,

אתה לא רוצה לפתור את הבעיה, שר הסריסים? אני אמצא מחליף אחר.

למי הוא פונה?

הוא לא פונה לטבח אלא הוא פונה למלצר, זה שמגיש את האוכל,

ואומר לו, יש לי עסקת חייך.

אתה נהיית ממונה על-ידי שר הסריסים, על דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, נכון?

היית ממונה עלינו.

נשנא את עבדיך ימים עשרה ויתנו לנו מן הזרעונים, ונאכלה ומים ונשתה.

בוא תעשה איתנו ניסיון.

מה תעשה איתנו?

את האוכל שאנחנו אמורים לקבל, שזה אוכל משובח שנמצא על שולחנו של המלך, את היין המשובח שהמלך שותה,

אנחנו רוצים שתיקח את זה למשפחה שלך ולילדים.

אוהו,

לזכות לאכול משולחנו וממאכלו ולשתות מעיינו שהמלך שותה, לא כל אחד זוכה.

רק אותם הקרובים היושבים ראשונה במלכות זה נקרא.

ופתאום פה הם מוכנים לוותר על אוכל כזה,

ללכת ושאותו יהודי,

סליחה, שאותו מלצר גוי ייקח את זה לבית שלו, למשפחה שלו ולילדים, ואת האוכל הזה

ירד מהתפריט היומי של דניאל, מה הם יקבלו בתמורה?

ויתנו לנו מן הזרעונים ונאכל לה ומים ונשתה.

תן לנו לאכול זרעונים,

ככה מאכלים דלים,

ככה דברים קלים שלא צריך להקפיד עליהם כל כך לבדוק מה ענייני כשרותם, הם ידועים לכל בכשרותם וטבעותם,

ומים ונשתה. זה מספיק לנו?

כדי לגדול כפי שהמלך חפץ.

ויראו לפניך מראינו ומראה הילדים האוכלים את פתב״ג המלך, וכאשר תראה עשה עם עבדיך,

אתה יודע מה? גם תנסה אותנו בעשרה ימים הללו.

תציב אותנו לעומת שאר הילדים מאומות העולם הגויים, שכן הם אוכלים

מפתב״ג המלך,

מהאוכל המשובח של המלך,

שכן הם שותים מהיין שהמלך שותה ונמצא תמיד על שולחנו,

ואחר כך תשווה במראה לראות אם באמת המראה שלנו נשתנה מאותו מראה של מי?

של אותם שאר הילדים שכן אוכלים.

אנחנו נאכל את הזרעונים ונשתה מהמים,

והם יאכלו מהאוכל של המלך וישתו מהיין ותדמה. יש לך עשרה ימים לנסות.

וישמע להם לדבר הזה וינשאיהם עשרה ימים.

הוא נותן להם ניסיון והוא נותן להם כמובן את ההתנשאות הכי גדולה. הנה בבקשה,

קיבלתם עשרה ימים, תשמרו על הדבר בסוד,

בואו נראה אם אכן יאמנו דבריכם.

ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב,

ובריאי בשר מן כל הילדים האוכלים את פתב״ג המלך.

מסתכלים עליהם לא פחות ולא יותר, רואים אותם מיוחדים יותר מכולם.

היופי שלהם קרה, נהיה להם אור מיוחד בפנים.

הבשר שלהם לא שינה את מראהו,

נשאר להם את המראה האדמומי היפה,

את הסומק על הלחיים.

וכל השאר אוכלים את פתב״ג המלך, שותים את יינו. המראה שלהם נשאר כמעט

ללא שינוי

ממה שהם היו, לעומת דניאל, חנניה, מישאל ועזריה.

ויהי המלצר נושא את פתב״גם ויין משתיהם, לאן הוא לוקח את זה? הוא לוקח את זה לביתו,

ונותן להם זרעונים.

והילדים האלה ארבעתם נתן להם האלוהים מדע והשכל בכל ספר וחוכמה.

ודניאל הבין בכל חזון וחלומות.

דניאל מקבל מתנת שמיים, מה שחנניה, מישאל ועזריה לא זכו לקבל.

ולמה? כי הוא מסר את נפשו בשונה משלושתם. הם ישבו ואמרו, ירחם השם.

הרעיון בשבילו היה. נכון. היוזמה שלו, לא רק הרעיון, אלא להביא את הדבר לביצוע.

אם בשר הסריסים לא רוצה, נפנה למלצר.

אם המלצר לא יפנה, נעשה מעשה.

אבל אחרי שהמלצר מסכים,

יש יוזמה, היוזמה מצליחה, היוזמה ברוכה,

ממשיכים הלאה.

אומר הקדוש ברוך הוא, אתה עשית מעשה.

נטלת על עצמך דבר שהוא היה בגזירתי.

זה גזירת שמיים.

ואתה משנה ומנסה להיטיב עם עצמך ועם כל הסובבים אותך,

שהם גם יהודים כשרים וצדיקים כמוך, אני אתן לך מתנה.

מה המתנה שהקדוש ברוך הוא נותן לו? הוא נותן לו להבין בחוכמה מיוחדת.

ובנוסף לזה,

כמו שכולם מבינים בכל ספר ובכל מדע, הוא גם יבין בחזיונות של חלומות.

ולמה?

כדי שעוד מנת נבוכת נצר יחלום חלום,

ולא יהיה מי שיפתור, ודניאל יזכה לפתור את חלומו של נבוכת נצר על ידי החוכמה שהקדוש ברוך הוא נתן לו.

דניאל, כתוב שהוא היה אצל כמה וכמה מלכים גם אחרי נבוכת נצר.

ויש דעה שאומרת שגם הוא נקרא הטח.

שהוא היה בנס פורים,

שהוא בא וסיפר לאחשוורוש על העץ שהכין המן למו...

לתלות בו את מרדכי

וזה אומר השיפו והיה דניאל בגדולה בבבל עד שנת אחת לכורש המלך לדברי האומר התך זה דניאל

ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדלותו

גילו שהוא יהודי אמרו לא מתאים ליהודי להיות בינינו בתפקיד כזה רב ונישא במשך הרבה שנים הגיע הזמן לחתוך אותו מגדלותו

וצריכים אנו לומר שזהו כורש הראשון שלפני אחשורוש

ולדבריו אומר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו נאמר כורש

זהו דרייבש השני אחר אחשורוש ובאמת דרייבש המדי

שהשליכו לגובה האריות לא ירד מגדלותו

שנאמר ודניאל דנה הצלח במלכות דרייבש ומלכות כורש פרסה למדנו שבימי כורש הראשון היה גם בגדולה אז דניאל לכל אורך הדרך זוכה רק בגלל המסירות נפש שלו

להישאר בגדלותו ובמתנת שמיים שהוא קיבל חזיון החלומות והחוכמה

ולמקצת הימים אשר אמר המלך לאביאם

ויביאם שר הסריסים לפני נבוכדנצר

וידבר איתם המלך ולא נמצא מכולם כדניאל, חנניה, מישאל ועזריה ויעמדו לפני המלך

אז כמובן ששר הסריסים מגיע הזמן שהוא צריך

אחרי ג' שנים להציג את הילדים

אחרי תוכנית עבודה עמוסה באוכל ושתייה ולימוד חוכמות בבקשה אדוני המלך בוא הנה אתה המלך החכם שכבשת את העולם כולו בוא תנסה ותבחן את אותם ילדים האם אכן הם ראויים לעמוד לצדך במלכות

והמלך בוחן אותם נבוכדנצר לא פחות ולא יותר בוחן אותם והוא מוצא שאין חכם מכולם

לעומת כל אותם הילדים שהם גודלים אצל נבוכדנצר,

אוכלים מפיתו,

אוכלים מהרוחות שלו ושותים את היין שלו.

החוכמה שזכו חנניה, דניאל, מישאל ועזריה לא היה כחוכמתה אצל שאר הילדים

ולכן המלך נותן להם את הגושפנקה לעמוד לצדו

אבל את מי הוא מצמיד אליו?

את דניאל

כי דניאל גם יש לו יתרון נוסף עליהם

שאת זה בהמשך נבוכדנצר יגלה והוא ידע, אבל הוא מצא חן בעיניו הראשון

וכל דבר חוכמת בינה אשר ביקש מהם המלך

היו זוכים

להשיג וימצאיהם עשר ידות על כל החרטומים האשפים אשר בכל מלכותו

הם לא זכו לחוכמה רק מהילדים הקטנים והם השיגו אותם, אלה שגדלו איתם ביחד

אלא גם מהמכשפים והאשפים,

אלה שהוא פתח להם בתי ספר ללימודי חוכמה במלכות נבוכדנצר הם כבר התחילו לעקוף אותם בתור צעירים

מתחיל להיות פה משהו היסטוריוני שאף אצל אף מקום אין את זה במלכויות,

רק אצל נבוכדנצר ילדים קטנים עוקפים את מה שגדולים עושים

דרך אגב יש מעשה

שמובא באוצר המעשיות

על חוכמתם של עם ישראל כבר מגיל קטן.

היה ילד אחד,

לא עלינו, לא עליכם, שהתייתם מאביו

בגיל צעיר מאוד,

וכמובן שהאימא האלמנה הזאת

לא בדיוק

הייתה בנכונות המלאה לחנך את הבן של המאה אחוז.

והבן הזה התחבר לחברים לא טובים, יצא פחות או יותר לתרבות רעה,

היה חוזר בלילה מוקדם.

אבל ביום במקום לשבת וללמוד,

הוא היה משחק קלפים.

הולך לכל מיני מקומות לא טובים.

והאימא הזאת כמובן

עברו שלושים יום

וגימל חודשים,

והיא רצתה להינשא.

רצתה להינשא,

אבל כל מי ששומע על ההצעה,

הוא רק שומע שיש את הילד הבלאגניסט הזה שיצא שמו לפניו,

לא מוכן להתחתן עם אותה אימא.

הילד הזה לא מתאים.

או את,

או אנחנו, סליחה, או הילד.

תבחרי. אבל איזה אימא יכולה לוותר על הילד שלה?

באותו מקום היה מלך גוי.

המלך הזה חלה במחלה הנוראה בגרונו.

והביא את טובי הרופאים, שום דבר לא עזר.

יום אחד הגיע אליו האפיפיור,

אמר לו, יש לי פתרון בשבילך שנמצא בספרים שלהם,

והפתרון אומר שאתה צריך לקנות ילד יהודי,

בכור בן בכור,

ואחרי שאתה קונה אותו, תן לו לאכול ולשתות טוב ככה שישמין,

שיהיה מפותם טוב,

ולא פחות ולא יותר לשחוט אותו בגרון עם קש, לשתות את הדם שלו,

וזה ירפא אותך מהמחלה.

זה המלך הגוי שמע את זה,

אמר עם

האפיפיור,

שהוא הרב הראשי אצל אומות העולם, אומר כזה דבר, מסתום יש דברים בגוי.

בוא נלך ונבדוק את הדברים.

והוא מחליט לפרסם מודעה,

אבל איזה משפחה תרצה לתת את הבן שלה,

שהבן הזה הוא יהודי, הוא בכור בן בכור תמורת כסף.

מה עשה המלך הזה?

פרסם מודעה,

אני חפץ בילד יהודי, בכור בן בכור,

שהילד הזה יגור אצלי בממלכה עד מאה ועשרים,

ואני מוכן לרכוש, לקנות את הילד הזה בכל הון שבעולם.

לא גילה למה הוא צריך את הילד.

הילד הזה יגור אצלי,

אם מי לא רוצה.

שהבן שלו יהיה נסיך בבית המלך.

היהודים שראו את המודעה הזאת אמרו, יש פה משהו חשוב.

לא יכול להיות

שהמלך סתם חפץ בדבר הזה.

גם בכור בן בכור, גם יהודי, יש פה משהו מסריח.

אנחנו לא יכולים לפתור פה את התעלומה, אנחנו לא מוכנים לתת בשום פנים ואופן.

כמובן שהלכו לרב, והרב נתן קריאת קודש.

לא יוצאים אחרי השעה חמש ילדים החוצה מהבית. למה?

אולי המלך ישלח את

הפרשים שלו והם יחטפו את הילד ויחקרו אותו עם בחור במחור.

זה יהודי, ייקחו אותו, נגמר הסיפור. אוי ואבוי, יהיו אדון גדול.

האימא הזאת יום אחד יוצאת לרחוב, מסתכלת, רואה מודעה כזו משמחת,

או-הו, איך לא, היא ישר מרימה טלפון

מחייגת לבית ארמון המלך.

והיא אומרת, אני מוכנה להיפגש עם המלך, יש לי את כל מה שצריך עם המסמכים. כמובן שהוא בכור בן בכור, יהודי, ואני מוכנה להיפגש ולהביא את הילד.

האימא הזאת, מוריי ורבותיי, ניגשת למלך, וכמובן שמקבלים אותה שם בשמחה,

פותחים שולחן, איזה מאכלים, איזה שתייה, איזה חצוצרות וכינורות מנגדים שם בכניסה,

איזה תפאורה,

הכל כמו שצריך, על הצד הטוב ביותר.

והיא מביאה את הילד, אז היא אומרת, הנה, אדוני המלך, זה הילד המוצג.

בבקשה, בואו נשב.

אני רוצה לדעת מה כבוד המלך מביא לי בתמורה לזה שהוא יחזיק את הבן שלי פה עד מאה ועשרים במלכות, והיא הבן של המלך.

אמר המלך, כל סכום שתבקשי אני אתן לך.

זאת האימא, לפני שהגיעה למלך הביתה,

היא אמרה לבן שלה, תקשיב, אתה יודע על המצב

שאימא כבר אלמנה,

כבר כמה שנים, וסובלת וקשה,

והפרנסה בדוחק, וקשה לי להחזיק אותך, במיוחד כשאתה אוהב לשחק.

אתה תהיה הבן של המלך.

למלך לא חסר כסף, תוכל כל היום לשחק בכל מיני משחקים,

ואני בעזרת השם אבוא לבקר אותך.

אבל אל תדאג, זה הבן הזה היה חכם, אמר, אני לא מוכן,

ככה בקלות להיפרד ממך.

אם את רוצה, תבטיחי לי סכום כספי שאת נותנת לי במיידי.

איך שאת מקבלת את הכסף מהמלך, תפרישי לי מזה סכום.

האימא אמרה, בסדר, אני אפריש לך מאה זהובים.

הגיעה שעת הכושר,

נתנה לו את המאה זהובים, ונפרדה ממנו נשיקות וחיבוקים.

הבן היחיד והמיוחד שנשאר לה

לזכר מבעלה,

היא נותנת אותו אצל המלך. וזה הילד הזה שמח, או-הו,

מהיום אני בן של מלך, לבן של המלך מותר הכול.

גם נלמד, גם נשחק, והכול יהיה כמו שצריך, לא יפריעו לנו,

לא יגידו, אין לי, יש לי, קשה לי,

לא יכולה.

אין מוגבלות בכלל.

וכך היה יום הראשון, שבוע הראשון, חודש הראשון, אחרי שהמלך מפטם אותו יום אחד,

הוא מכניס אותו לחדר שלו ואומר לו, יהודי יקר,

ילד יקר, אתה יודע למה אני רכשתי אותך? למה אני קניתי אותך?

אמר לו היהודי, ודאי שאני יודע, יש שמועה נפוצה

כבר מימים ימימה שלמלך אין ילדים.

והמלך חפץ לא פחות ולא יותר בילד יפה כמוני

וחכם כמוני.

המלך שמע את זה,

חייך.

אמר, כן, זה נכון אמנם, אבל לא בשביל זה.

אני רכשתי אותך בשביל סיבה אחרת, והסיבה היא...

היות ויש לו את המחלה בגרון ואין תרופה אלא הוא והיות ואין תרופה אלא ילד יהודי בכור בן בכור לכן אני רכשתי אותך והנה כל המסמכים שאתה בכור בן בכור בדקנו את הכל ואתה יהודי ויבוא היום שאני עתיד לשחוט אותך מהגרון לשים שם קש לשתות את כל הדם וזה יירפא

זה הילד שמע את זה התחיל לחייך לצחוק

צוחק צוחק המלך התעצבן אמר מה אתה צוחק אתה הרפואה שלי ואתה צוחק

איך אתה מעז ככה לצחוק אמר לו אדוני המלך

שאלה יש לי

מי אמר לך את הדברים השטותיים הללו את הדברים הבטלים הללו שאם אתה תשתה את הדם זה יהיה רפואה

הרי כבר בהיסטוריה היהודית

היה את מעשה מצרים שהיו לוקחים את הילדים הקטנים

שוחטים אותם ומתרחצים בדם ולא נרפאו מהצרעת אז אתה רוצה להתרפאות מדם של ילד יהודי

איפה השכל שלך? פרעה היה יותר חכם ממך ויותר עמומי ויותר מחשב גדול והוא

לא התרפא אז אתה תתרפא

אמר לו שלא תוציא דברים כאלו מפיך למה זה אמר הגדול שלנו

האפיפיור הוא אמר את זה

אמר לו אדוני המלך אם האפיפיור שלך כל כך חכם

אני אשאל אותו רק שלושה שאלות

אם הוא ידע לענות לי על השאלות הללו

אני בעזרת השם ידע שהוא כל כך חכם ואני גם אסכים למה שהמלך חפץ

אבל אם לא ידע לענות על שלושת השאלות הללו

אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה

אבל לפני שאני שואל את השאלות האלו את האפיפיור אני לא חפץ רק באפיפיור שיבוא אלא אני רוצה שהוא יביא איתו עוד מאה חכמים כמוהו

והמאה חכמים כמוהו ישבו באולם והמלך יושב והמלכה לצדו ואני ממול וכל העם רואים

את המעמד הנשגב והנורא ואז אני אשאל את השאלות

המלך חשב ואמר מה יכול להיות

לילד כזה קטן בן עשר

בכור בן בכור יהודי

שיהיו לו שאלות כל כך מתוחכמות

שהאפיפיור הארכי בישוף לא ידע לענות עליהם ואם לא הוא אז יש את המאה שם מה אני מפסיד בוא אני אזמין אותם

כמובן שהוא פרסם סעודה חגיגית בבית המלך כל האפיפיורים החכמים מתייצבים

לאן מתייצבים? מתייצבים לארמון של המלך

ומגיע היום המיועד המלך בכבודו ובעצמו מביאים אותו

ואת המלכה

ניצבת לצדו והילד ממול יושב

מחכים למה?

מחכים לשאלות אומר המלך בבקשה אפשר להתחיל את המעמד

הילד אומר אדוני המלך

תרשה לי מכבודך לשאול את אותם החכמים כמה וכמה שאלות

אני יודע שאתם חכמים גדולים

ויש בכם חוכמה ולא סתם הגעתם לדרגות כאלה גדולות ונשגבות אבל יש לי שלושה שאלות מאוד מאוד שמציקות לי בחיים

השאלה הראשונה זאת

מה זה הדבר הכי קל בעולם?

אלה שאמרו מתלחששים ביניהם מה הדבר הכי קל בעולם? מה הבעיה?

הגיעו למסקנה שנוצה זה הדבר הכי קל בעולם

המלך מסתכל, אומר זו שאלה

אתה עושה לי בושות

תראה את כל המכובדים של אומות העולם הבאתי לפה

ואתה שואל שאלות כאלה? אמר אדוני המלך

עדיין לא סיימתי,

אולי השאלות הבאות ייתנו יותר אור למה שאני מתכוון

והוא עובר לשאלה השנייה מה הדבר הכי מתוק בעולם?

אלה מתחילים להתווכח, אחד אומר סוכר,

שניים אומרים דבש,

הגיעו למסקנה דבש זה הדבר הכי מתוק בעולם

המלך מתחיל כבר להאדים מבושה

ילד כזה קטן עושה מהממלכה לעג וקלס

וכמובן שהוא רומז למלך, אדוני המלך, יש עוד שאלה שהיא השאלה השלישית

תן לי לשאול אותה, סליחה, ונראה אם הם יפתרו

והוא שואל את השאלה השלישית

אם אתם כל כך חכמים, מה הדבר הכי קשה בעולם?

אלה מדברים ביניהם ואומרים

סלע זה הדבר הכי קשה בעולם

כמו שכתוב, וכפטיש יפוצץ סלע

סלע זה דבר מאוד קשה, צריך הרבה להכות בו כדי שהוא יישבר

סימן שזה דבר מאוד קשה, אין דבר יותר קשה ממנו

המלך רואה, נו הנה בבקשה,

יש לך שלוש תשובות,

הגיעה העת המיוחדת שאני צריך לעשות את מה שהארכיבישוף אמר לי

אמר לו אדוני המלך לא ענו לי על שום שאלה

אמר המלך איך זה יכול להיות? הדבר הכי קל זה נוצה

כל החכמים מסכימים עם זה, אין חולק

הדבר הכי מתוק זה דבש, גם על זה אין חולק

וגם הדבר השלישי שזה הדבר הכי קשה שזה סלע, גם על זה אין חולק, אז מה לא ענו לך?

אמר לו אותו ילד מוריי ורבותיי תקשיב אותו

איזה חוכמה

הקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל, אמר לו אותו הילד היהודי, אדוני המלך

אתה רוצה לשמוע את התשובות? אין בעיה, אני מסכים, אבל תחתום לי פה, מוציא לו מסמך

שאתה לא נוגע בי לרעה

אתה לא עושה בי שום דבר רע

אני רוצה להישאר ילד עד מאה ועשרים פה, להיות איתך הנסיך של הבית

אמר המלך, איך אני יכול לעשות כזה דבר?

אבל אתה התרופה שלי,

אני לא יכול לעשות כזה דבר

אמר אדוני המלך, מה עדיף לך?

שאחרי מותך יגידו המלך הזה היה רמבה ניסן,

שולט,

אבל הוא לא ידע תשובות של שאלות של ילד בן עשר

שהוא היה יהודי והוא היה בכור בן בכור

אתה יודע אדוני המלך איזה פדיחות תהיה לך?

בכל הספרים ירשמו שהמלך לא ידע תשובות של שאלות של ילד יהודי בן עשר

זה יהיה לעג וקלס. המלך מסתכל על החכמים, עושים לו פרצוף חמוץ,

הסתבכנו.

מסתכל על המלכה,

אומרת לו אין ברירה,

אתה חייב לוותר עליו,

והעיקר שתדע את התשובות. למה? אצל אומות העולם הכבוד זה דבר מאוד מאוד מאוד חשוב.

אז אצלם הכבוד זה שיא, אנחנו לא מוכנים לוותר על הכבוד.

עדיף שתדע את התשובות

ותמות איך שאתה מאשר שלא תדע את התשובות של השאלות של ילד בן עשר.

המלך הסכים,

כמובן מגישים לו את הדף וחותם,

אומר הילד היהודי אחרי שאדוני המלך חתם לי עכשיו, אני יכול להגיד את התשובות.

הדבר הכי קל, נכון שזה נוצר,

אבל יש יותר קל מהתינוק שנמצא במעיים, בבטן של האימא שלו,

שהיא מרימה אותו תשע חודשים,

עושה איתו קניות כל יום שישי,

רצה מפה לשם,

בפסח היא מנקה את הבית, עולה על סולם, יורדת,

יורדת לשפור את הזבל, מנקה, מתכופפת, מרימה.

אין יותר דבר קל מהתינוק שנמצא בבטן של האימא, היא בכלל לא מרגישה שהוא שמה.

זה כל כך קל, כי היא שמחה בדבר הזה.

ולפשר, התשובה שהם ענו לשאלה השנייה, זה גם לא תשובה.

אמנם דבש זה מתוק, אבל כבר אמר חכם מכל אדם,

אכול דבש דאיכא פן תשבע ואיכת.

אתה עכשיו תאכל, תאכל, תאכל, כמה אתה יכול לאכול דבש?

חמש כפות, עשר כפות למחמיר.

אחר כך אתה כבר מקיא, זה יותר מדי כבר מתוק, זה נמאס לך כבר.

נהיה פצעים, אתה מתחיל לסבול.

אז זה לא מתוק.

הדבר הכי מתוק, הוא אומר, זה החלב שהאימא נותנת לתינוק שלה.

אתה יודע איזה דבר מתוק זה לתינוק? התינוק לא מכיר שום דבר

חוץ מזה, זה לא כמו בימינו שיש את התחליפים.

אבל שם אין יותר דבר מתוק מזה.

זה לא מדבר אליו, לא מטרנה, לא סימילג ולא שום דבר אחר.

זה שום דבר.

מצוין.

היא נותנת לו את הכול מלב אל לב.

אז ממילא זה נהפך להיות הדבר הכי מתוק שיש לתינוק בחיים שלו. אין לו שום דבר יותר מתוק מזה.

והוא מחכה ומצפה לזה, הוא בוכה.

והדבר השלישי,

שהם אמרו שזה דבר קשה, זה סלע. נכון שסלע זה דבר קשה,

אבל איזה לב היה לאימא שלי שהיא מכרה אותי תמורת בצע של כסף.

אין דבר יותר קשה מזה. שאמא תמכור את הבן שלה בשביל כסף,

זה לא יכול להיות שזה אימא.

זה צריך להיות משהו אחר, זה לא צריך להיות אימא. כי אימא לא מוכרת את הבן שלה.

מוריי ורבותיי, המלך שמע את זה, התחיל לצחוק ולצחוק ולצחוק שם, בעל המעשה מביא.

המחלה יצאה

החוצה רק מהצחוק ונתרפא.

אמר לאותם הארכיבישופים, לאותם החכמים, תראו מה זה.

תשובות ושאלות של ילד בן עשר יהודי, שהוא בכור בן בכור, הצליחו לרפות אותי.

מה שטובי הרופאים בממלכה ובעולם כולו לא הצליחו

לרפות אותי.

ואם הייתי שוחט ושומע על הארכיבישוף את אותו ילד,

לא הייתי זוכה לדעת את החוכמה שהקדוש ברוך הוא נתן באותם הילדים.

וזה כמו פה שמסיים הנביא ואומר וכל דבר חוכמת בינה אשר ביקש מהם המלך וימצאיהם עשר ידות על כל החרטומים והאשפים הם זכו להתגלות מיוחדת בחוכמה מה שהארכיבישופים והחכמים שהם משכילים ולומדים שנים על גבי שנים לא זכו.

ולא רק זה אשר בכל מלכותו כי למוחדנצר היה לו מלכות מלכות.

ויהי דניאל מסיים הנביא את הפרק הראשון

ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך.

דניאל זוכה לעמוד לצידו של נבוכתנצר לא פחות ולא יותר שנה שלמה אחרי שנבוכתנצר בחן אותו והשיג שדניאל יש בו את המעלה הטובה מכל שלושת חבריו מהארכיבישופים ומשאר הילדים. ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן. ברוכים תהיו.