זה גבר

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

היום יש מיליון בעלי תשובה בישראל, זה לא יאומן כי זומן.

שלושה שותפים באדם, הקדוש ברוך הוא, אבא ואמא, כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא מסתכל בתורה ובראת העולם.

העם היהודי הסכים לקבל את התורה וזכה.

תורה ציווה לנו משה, מורשה, קהילת יעקב.

ההבדל בין יהודי לבין רוי הוא שיהודי אומר נעשה ונשמע.

ובוא ואומר נשמע ואולי נעשה. אין עונש לעושה רעה. אתה עושה רעה, אז מן השמיים נותנים עונש.

אין טובה לעושה טובה. מי שעושה טוב, נותנים לו טוב מן השמיים. זה עוד תומן עובד בבריאה.

ואפשר להיות בגן עדן לנצח, בגן עדן לנצח.

אני מבין שהכיפה על הראש שלך זמנית.

זמנית ביותר.

מה קשה שנלמד?

פיתויים.

פיתויים?

באמת?

כן. כדורגל.

השבת.

מה יש בכדורגל?

יש מכבי תל אביב, מכבי חיפה, הפועל תל אביב, ביתר ירושלים.

אבל אפשר לשמוע את התוצאות מוצאי שבת.

אפשר, אבל אני יותר אוהב לראות.

ואם אתה רואה אתה משפיע על התוצאה?

לא, אני במתח, והמתח זה הכיף, אתה מבין? הבנתי.

מה זה ימל?

גומלי חסדים,

ביישנים, רחמנים.

זה עם ישראל.

גומלי חסדים,

ביישנים,

רחמנים.

זה יהודי.

זה גבר.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

כשהיינו במטוס לפה עוד יום שיש 38 מעלות

של חם באילת, ואני יורד עם עיל וצעיף.

אני פשוט לא מרגיש טוב,

ובאתי למרות זאת.

שלושה שותפים באדם, הקדוש ברוך הוא, האבא והאימא, כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה,

האבא והאימא נותנים בשר, עצמות וגידים, שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא ליטול את חלקו, זו הנשמה.

חלקם של ההורים מוטלת לפניהם, זו הגופה.

הקדוש ברוך הוא נתן נשמה ונטלה.

ההורים נתנו גופה, היא מונחת לפניהם.

השם נתן, השם לקח, היא שם השם מבורך.

האדם מורכב משניים, גוף ונשמה.

וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים.

מי זה האדם?

האם אדם זה הגוף או אדם זה הנשמה?

אדם זה הנשמה.

אדם מת,

הנשמה יוצאת ממנו.

אדם מת,

יש לו עיניים.

אבל אם נפקח לו אותם, הוא לא רואה.

מה חסר לו?

נשמה.

כשהייתה נשמה הוא ראה, יצאה נשמה, הוא לא רואה.

אדם מת, יש לו אוזניים.

נצעק לו באוזן, הוא לא שומע.

כשהייתה נשמה הוא שמע, יצאה הוא לא שומע.

אז מי שומע?

הנשמה.

אני רואה אותך, אני שומע אותך, מי זה אני?

אני זה הנשמה.

כל האישות שלנו זה נשמה רוחנית שבאה מהעליונים,

והיא הוכנסה בתוך גוף.

הגוף זה רק משכן לנשמה.

לנשמה יש את הצרכים שלה, ולגוף יש את הצרכים שלו.

הנשמה היא רוחנית, לכן היא מתפרנסת

מרוחניות,

מקדושה, מטהרה.

הגוף

בא מן העפר, יסודו מן העפר, הוא צריך אכילה ושתייה ושינה,

דברים ששייכים בגוף, כמו כל בעלי החיים.

בחלק של הגוף אנחנו דומים לכל בעלי החיים.

בחלק של הנשמה אנחנו נבדלים מכל ברואי עולם,

ואנחנו כמו המלאכים, כי הנשמה היא בדיוק כמו מלאך, בלי גוף.

המדרגה של האדם גבוהה אפילו משל המלאך.

האדם היה בראשית המחשבה של הבריאה.

המלאכים נבראו ביום שני של הבריאה.

האדם נברא ביום שישי לבריאה.

כמלך שנכנס

לאחר שכולם יושבים.

כך, אחרי שהבריאה הייתה מוכנה,

בא האדם ביום השישי לבריאה.

המלאכים נבראו לשרת

את האדם, כי מלאך וצווה לך לשמורך בכל דרכיך.

אם כן,

המעלה של האדם היא הגבוהה בכל תכלית הבריאה שיש

ושברא הקדוש ברוך הוא.

האם ייתכן שיחסרו פיתות או לחמים באילת?

מישהו ייקח רכב,

ייסע לטבריה, שם נמצא פיתות

ולחמים כדי להביא לחם?

אנשים הסתפקו בתפוחים, לא?

מישהו ייסע מרחקים גדולים?

אין בארץ להשיג לחם.

הוא ייסע לאירופה להביא לחם?

הוא ייסע לתאילנד להביא לחם?

יחזור בחזרה?

כל זה בשביל לחם?

לא מסתבר, נכון?

אם זה לא מסתבר לנו,

האם מסתבר שהקדוש ברוך הוא יוריד את הנשמה מהעליונים למעלה,

להכניס אותה בתוך גוף,

בשביל שהאדם,

זה הנשמה,

יאכל פיתות ולחם וינגב חומוס?

בשביל זה הוא בא לעולם?

האם זה ייתכן?

אדם אוכל הרבה,

למרות שאמרנו שהוא לא ייסע לטבריה בשביל פיתה,

אבל הוא אוכל ביום בערך שלוש קילו,

עם שתייה לפחות שלוש קילו ביום.

בשנה, 365 יום, כפול שלוש, יותר מטון.

טון הוא אוכל בשנה.

אם הוא יחיה מאה שנה זה מאה טון.

מאה טון זה אונייה.

זה לא יאכטה כמו בחוץ.

זה אונייה.

אונייה עוברת דרך הפה,

וכמה הוא נפטר? בקושי 50 קילו.

זה לא בזבוז?

מאה שנה לחיות, לטחון,

אבלע, איתחן, לפלף,

ובסוף 50 קילו אדם נפטר,

ואי אפשר למכור את זה אפילו, לא קונים.

האם זה התכלית?

ואם הוא יחיה מאה שנה,

הוא יחיה טוב,

יהיו לו קרקעות ובניינים ומלונות וכל טוב,

וגם כמה מכוניות.

נו,

ובסופו של דבר הוא לא יוצא מכאן?

הוא לוקח משהו?

מפרשת שיניים נותנים לו?

גם לא.

מה כן? כלום.

וכשמספידים אותו, על מה מדברים?

מה היה הגובה שלו? מה היה הנפח שלו? כמה הוא אכל?

מדברים על האישיות שלו. מה זה האישיות שלו?

הרוחניות שבו היה אדם טוב, אדם צדיק,

לב טוב, רחמן, עושה חסד, דברים ששייכים לנשמה.

נמצא שהאדם בעצם זה נשמה והגוף זה בית. השאלה אם האדם צריך להשקיע כל הזמן בבית

או להשקיע במי שבתוך הבית.

יש כאלה שהם באמת עבדים לבית.

יש כאלה שהם עבדים למכונית.

אתם רואים אותם מזיעים,

טורחים,

ווקס על המכונית כל שבוע.

זה חשוב להם, זה מה שחשוב להם.

הם משועבדים

לממון שלהם.

כשאני מסתכל

על צריף,

צריף דל, סדוק,

ואני יודע שיש שם דייר.

מה עליי לחשוב, שהדייר שם

בעל נכסים?

עשיר או דל?

מן הסתם הוא דל.

אם אני רואה אדם שיושב בתוך וילה, אני מאמין שזה אדם אמיד.

אם אני רואה ארמון פה בעקבה ארמון אני מבין שיש שם איזה מלך

וכן הלאה.

חשיבות האדם

נמדדת לפי הבית שבו הוא נמצא, ככה זה בעולם.

לכן, אנשים משתדלים להשקיע בדירות,

בנכסים.

אבל אני שואל אתכם שאלה. אם אנחנו נגיע למקום שאנחנו נראה שיש שם את המכשור הכי הכי הכי יקר ערך,

חדשני,

טכנולוגיה בשיא,

שמירה מעולה,

דברים מדהימים,

אז נבין שמי ששומר סביב הבית הזה שומר על אדם שהוא חשוב ביותר

ומאוד.

אם נסתכל איפה הוכנסה הנשמה של האדם,

נבין את חשיבות הנשמה.

גוף האדם

זה הבית הכי משוכלל בעולם,

יותר מהעולם כולו.

נהרות ונחלים של דם,

משאבות,

כמו לב של דם,

כבד,

חול,

מערכת מנופים,

בלי גריז, בלי שמנים,

בלי רעש.

מקסר הכי משוכלל, 70 שנה טוחן,

בלי להחליף.

מדהים.

מוח.

אין מחשב כזה בעולם.

גם מחשבי העל לא מגיעים.

ממה הכל עשוי?

מנוזל. 67% זה נוזל.

קצת דם, קצת בשר,

מוח.

עיניים.

הדבר הכי משוכלל שיש בעולם, הכל חיקוי עלוב לו.

נשימה, מערכת נשימה.

מנוף של הריאות.

לקרר את הלב.

דברים מדהימים.

שערות.

איזה חוכמה יש בשערה.

אפשר להכניס למעבדה סערה ולדעת על כל האדם,

מה חסר לו, איזה ויטמינים, די.אן.איי, מה שאתה רוצה, בתוך סערה, הכל טמון.

גוף האדם כל כך משוכלל, אין שיעור. כמה שלומדים לא מגיעים לתכלית האדם, ואפילו לא להבנת החלקיק הקטן שבאדם או לכולם.

כל המבנה הזה, בשביל מה? בשביל הדייר.

כי ברגע שהדייר, הנשמה יוצאת,

הוא מתפרק לחלוטין והופך להיות עפר. מעפר באת ולעפר תשוב.

מבנה כזה משוכלל בשביל מה?

סתם?

רק בשביל לטחון ולאכול וללכת?

לא הגיוני.

אלא מה?

יש ייעוד לנשמה.

מי שברא את הבריאה ייעד לנשמה חיים,

אבל לא זמנים כמו שאנחנו חושבים,

ולא חולפים כמו שאנחנו מכירים.

השבעים שנה שאנחנו פה, שמונים שנה, מאה שנה, מאה עשרים שנה,

זה רק מעבר.

זה לא התכלית.

מה שייעד הקדוש ברוך הוא לנשמה זה חיי נצח.

כיוון שהנשמה היא נצחית, היא חלק אלוקה ממען.

וכיוון שהנשמה נצחית,

אז היא ממשיכה.

היא לא מתה, אין מיתה לנשמה.

יש פטירה לנשמה.

הערב הזה הוא לעילוי נשמת.

למה לעילוי נשמת? הנשמה קיימת, והערב הזה והזכויות

שיצאו ממנו יועלו את הנשמה של ג'קלין.

זאת אומרת, הערב

אפשר ליצור זכויות לנשמות גם של אלה שאינם כאן.

אדם לא מת.

אחרי המיתה הוא רק נפטר. פטירה זה לשון עזיבה.

היה אדם עובד בבנק לאומי, פיטרו אותו, עבר לבנק דיסקונט. הוא לא מת.

הוא רק נפטר מהבנק הזה, הלך לבנק ההוא.

גם הנשמה נפטרת, עוזבת.

הגוף מת.

הגוף לא מת בתום השבעים,

הגוף מת גם עכשיו.

הגוף שלי מת,

עכשיו.

מה שאתם רואים אותו כביכול חי,

זה מכוח הנשמה. אם היא תצא, הופ, הוא נופל.

תן לו פטיש חמש קילו, הוא לא מרגיש.

ראיתם פעם שנותנים מכה לשניצל והוא עושה איי?

לא.

אין רוח חיים, אין איי.

זאת אומרת,

האדם

זה הנשמה.

הגוף הוא דומם,

כמו שהמעיל הזה דומם.

למה הוא זז עכשיו?

הוא חי? הוא לא חי.

מי מזיז אותו? אני. מי זה אני? הנשמה.

אותו דבר, מי מזיז את היד שלי?

אני, הנשמה.

אני מזיז גם את הגוף,

גם את המעיל.

שניהם דוממים.

אם הנשמה תצא, שניהם לא זזים.

דומם.

בשר זה דומם ומעיל זה דומם.

חי זה רק נשמה.

אדם

זה נשמה, נשמה נצחית רוחנית.

מה המטרה שהיא באה לכאן?

הקדוש ברוך הוא רצה לזכות את בריותיו

בברן אברהים כדי להיטיב להם,

וכדי להיטיב להם הוריד אותם לזה העולם,

הכניס אותם בגוף

שיש בו רמח איברים ושסה גידים.

ואדם נברא דווקא ברמח איברים ושסה גידים כנגד

כנגד רמח מצוות עשה שיש בתורה ושסה מצוות לא תעשה שיש בתורה בדיוק.

שביחד הסך הכולל זה תרי״ג,

תרי״ג מצוות, 613 מצוות.

אז האדם וגופו נבראו בדיוק ובהתאם לתורה.

התורה קדמה לבריאת העולם.

התורה היא התוכנית

לעולם.

כתוב בזוהר הקדוש,

כותשבריכו אסתכל באורייתא וברא עלמא.

הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם.

זאת אומרת, התורה היא התוכנית שעל פיה נברא העולם.

זאת אומרת,

עצם זה שיש משהו פה בעולם

מקורו בתורה.

אין חדש תחת השמש כי הכול נאמר כבר מראש ונברא על פי מה שכתוב בתורה.

הקדוש ברוך הוא רוצה שהבריות יעשו את מצוות התורה.

מצוות התורה הן ציוויים.

אדם דתי,

דת

זה חוק

ודתיהם שונות זה חוקיהם שונים.

אדם דתי זה אדם חוקי.

אדם ששומר על חוק. איזה חוק? חוק אלוקי.

האלוקים נתן דת,

חוק,

אש דת, למה?

והדת הזאת היא החוק האלוקי שמחייב את כל הברואים.

וכשהקדוש ברוך הוא רצה ליתן את התורה,

מי שהסכימו לקבלה זה היה העם היהודי.

העם היהודי הסכים לקבל את התורה וזכה.

תורה ציווה לנו משה, מורשה, קהילת יעקב. זו ירושה לקהילת יעקב. אומות העולם לא הסכימו.

היו בה מצוות שלא מצאו חן בעיניהם.

ההבדל בין יהודי

לבין גוי,

שיהודי אומר נעשה ונשמע.

וגוי אומר נשמע ואולי נעשה.

וזה ההבדל.

לכן קיבלנו את התורה.

קיבלנו את התורה והיא תנחיל לנו גם עולם הזה וגם עולם הבא.

בכוח התורה לשנות את הטבע.

אף על פי שהטבע נברא על פי התורה,

וחוק נתן ולא יעבור,

ויש חוקיות בטבע,

אבל זה מכוח מה שהקדוש ברוך הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית.

אם ירצה לסלק את הטבע ברגע אחד יסלקהו. אם ירצה לשנותו בן רגע ישנהו.

עושה מלאכיו רוחות,

משרתיו אש לוהט.

ראינו את הרוחות עכשיו, את ההוריקנים במיאמי,

במקומות אחרים, מה הם מסוגלים לעשות?

זה מלאכים של הקדוש ברוך הוא. מלאכיו רוחות, משרתיו אש.

שולח אש והם משרתים את המטרה שהקדוש ברוך הוא רוצה.

אדם ששומר תורה ומצוות זוכה גם לעולם הבא.

והעולם הבא זה עולם נצחי.

עולם שיש בו הנאה לאין גבול ולאין שיעור.

מה זה עולם הבא?

יש חמישה עולמות.

העולם הזה הנוכחי שבו אנחנו נמצאים.

עולם שני זה עולם

הנשמות גן עדן וגיהינום.

עולם שלישי זה עולם ימות משיח שזה גם בעולם הזה.

עולם רביעי זה עולם דחיית המתים

בעולם הזה,

והעולם הבא זה העולם החמישי שעליו אנחנו מדברים, עולם הבא,

שהוא עולם נצחי לנצח נצחים.

ויש שלושה ימי דין,

שלושה ימי דין.

יש יום דין של ראש השנה,

שבהם נדונים כל הבריות, מי לחיים, מי למיטה,

מי לבריאות, מי לחולי, מי לעושר, מי לעוני.

יש יום דין השני,

זה בשעה שיוצאת הנשמה מן העולם הזה,

ואז היא מוסרת דין וחשבון על כל ימי חייה.

יש יום דין שלישי ואחרון, זה יום דין הגדול,

באחרית הימים,

שבו הקדוש ברוך הוא דן את כל הנשמות שהיו בעולם מאז הבריאה ועד אותו זמן,

מה יהיה מדרגתם הסופית לנצח נצחים בין לטוב בין למותר.

עכשיו הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתן של בריאותיו ורחמיו על כל מעשיו,

אבל הקדוש ברוך הוא הנהיג בעולם טבע.

מהו הטבע?

הטבע הוא כך

וראה אנוכי נותן בפניכם היום את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים.

אומר הקדוש ברוך הוא, משעה שנתתי תורה בסיני,

המצב שלכם נקבע על ידכם.

אין עונש

לעושה רעה. אתה עושה רע, אז מן השמיים נותנים עונש.

אין טובה לעושה טובה. מי שעושה טוב, נותנים לו טוב מן השמיים. זה אוטומט עובד בבריאה.

זאת אומרת, ראה אנוכי נותן לפניכם,

זה כבר לפניכם, ביד שלכם.

את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע, הכל מעורב ביחד.

למשל, מה הדבר דומה?

נותנים לפנינו פירות

ואומרים לנו, אלה מתוקים, אלה מרים,

אלה מלוחים, אלה חמוצים.

אני מציע,

ובחרת במתוקים.

לקחת מתוק, טעמת מתוק, לקחת חמוץ, חמוץ לך.

מר, מר לך. מי גרם?

אתה שבחרת במה שלקחת.

אני אמרתי לך מה טוב ומה רע.

עכשיו, מה שתעשה פועל עליך.

עשית טובה,

תבואך טובה. עשית רעה, תבואך רעה.

אבל זה לא הולך רק

דבר כנגד דבר באופן מיידי, אלא זה הולך במיקס.

מה זה מיקס?

כשאני נותן תבלין בתוך תבשיל,

אני לא מקבל את כל רושם התבלין בתבשיל. כי אם יש עוד תבלינים,

אז תלוי כמה אני מכניס מזה ביחס לאחרים, ככה הוא יתבטא, ככה אני ארגיש, ככה נטעם.

המיקס הזה של המצוות והעבירות שאדם עושה משפיע על תהלוכות חייו במשך כל יום ויום,

במשך כל השנה.

בראש השנה ועד יום הכיפורים עושים סיכום שנתי,

ובשמיים מחליטים לאור התבשיל שבישלת,

זה יהיה המאכל שלך לשנה הבאה.

קובעים

איך תיראה השנה הבאה שלך?

מה יהיו הכלים והאמצעים?

עשייתא דשמיא שתקבל או הפוך?

לשנה הבאה בגין זכויותיך וחובותיך בשנה שעברה.

אבל לפני שפוסקים לאדם מה יהיה מצבו,

הקדוש ברוך הוא נותן אפשרות והזדמנות לשוב בתשובה.

על הזכויות לא צריך לשוב בתשובה,

על העבירות צריך לשוב בתשובה.

ואם אדם שב בתשובה על העבירות,

הרי הוא נחשב צדיק

והוא יוצא צדיק בדין,

ולשנה הבאה הקדוש ברוך הוא ייתן לו את מלוא עשייעתא דשמיא סיוע מן השמיים

לשנה הבאה.

וזה יכול להיות בהרבה מובנים או בחלקם.

אם זה ברווח,

אם זה בנחת,

אם זה בבריאות,

פרנסה,

כל מה שרק אפשר לתת.

תלוי עד כמה עשית תשובה.

אם התשובה היא אמיתית,

אין גבול לכלים שאתה עתיד לקבל.

אם היא לא כל כך,

בהתאם. אם בכלל לא,

אתה עתיד לסבול ולקבל הפוך.

כשיש מקרים חריגים, שאתה תקבל יותר טוב.

אבל בבחינת

האכילהו לרשע וימות.

פירושו של דבר, אדרבא, נותנים לו את מלוא שכרו בעולם הזה כדי לסלקו לחיי העולם הבא.

וזה כבר דבר יותר גרוע.

כשנותנים לבן אדם, כמו שאומרים,

ארוחה האחרונה ומשאלה האחרונה,

אז נותנים לו, קח, סוגרים איתך חשבון,

זהו, ואחרי זה הגזר דין הוא כבר קשה.

בכל אופן, ביום דין הזה הראשון בראש השנה יכול אדם לשנות את מצבו, ולא רק לתקן את השנה האחרונה,

אלא לתקן

את כל משך חייו עד עתה.

וגם לא רק זה, אלא גם גלגולים קודמים שלו,

ויכול להיות צדיק בדינו.

גם אם חלילה אדם אחרי שישב בתשובה גמורה ואמיתית נכשל וחטא בהמשך השנה לאחר מכן,

אז הוא עושה תשובה על החלקים שהוא נכשל בהם לאחר מכן.

אבל האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב,

אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

אדם שמתכנן, עכשיו אני אחטא,

ומחר אני אשוב בראש השנה,

וכן הלאה, זה לא מועיל,

אין זו תשובה, זו רמאות.

האומר אחטא ויום הכיפורים מכפר,

אין יום הכיפורים מכפר.

תשובה צריכה להיות אמיתית.

מצב שני, זה כשיוצאים מכאן.

כשיוצאים מכאן

יש יום דין

שבו דנים את סך ימי חייו של האדם,

מה עשה זכויות, מה עשה עוונות,

ואז נגזר עליו האם הוא ראוי להיכנס לגן עדן או לגיהינום.

גן עדן זה מקום הכנה והכשרה,

מקום שיש בו נחת ועונג אין סופיים,

אבל הוא רק תחנת ביניים כהכנה לקראת עולם הבא, שיהיה העולם החמישי,

ששם צריך להרגיל את הנשמה לקבל את הטוב.

אדם לא יוכל לסבול את הטוב מרוב טוב בעולם הבא,

עד שצריך להרגילו.

אתן דוגמה, פה בעולם הזה אדם לא יכול לרוות נחת יותר מדי,

הוא יכול לקבל שבץ.

אדם לא רגיל לקבל נחת

בצורה מקסימלית.

היו מספר פעמים שאנשים זכו בגביע ומתו משבץ, מרוב שמחה.

אדם שיכול לקבל זכייה גדולה בבת אחת יכול למות.

אדם לא יכול לסבול טובה במקסימום כמו שלא יכול לסבול רעה

או שבר או צער

ברמה מסוימת, הוא עלול למות.

הגוף פשוט לא מחזיק אותו.

אותו דבר הנשמה עצמה, כשהיא תגיע לעולם העליון והיא תראה את האור האלוקי

ואת הרוחניות בעיצומה,

לא תוכל.

עם ישראל במעמד הר סיני,

כשהיה גילוי של הקדוש ברוך הוא, כולם מתו.

ורק אחר כך הקדוש ברוך הוא נתן להם טל תחייה וחזרו לחיים.

אבל הם מתו מהאושר מה שהם ראו, הם לא יכלו לסבול.

גם אחיו של יוסף בשעה שהתוודע להם יוסף ואמר להם אני יוסף אחיכם פרחה נשמתם.

הבהלה שהייתה להם

הם מחפשים אותו בכל מצרים ופתאום מתברר להם שהמושל שנראה להם מצרי עומד מולם זה אחיהם שמכרו אותו

ברגע שהוא התוודע להם ואמר להם אני יוסף אחיכם פרחה נשמתם.

אדם לא יכול לסבול לא הנה ולא צער בבת אחת גם גן עדן זה הכנה תרגולת והתלמדות

לקראת העונג הגדול שיהיה בעולם הבא.

מה ההפרש בין גן עדן

לעולם הבא?

הדרגה הכי גבוהה בגן עדן זה רק ההתחלה בעולם הבא.

ואדם יוצא מן העולם הזה נידון

מה יהיה

עם נשמתו, גן עדן או גיהינום. כשהגיהינום תפקידו לנקות, לצרף

ולהכשיר את האדם לאחר מירוק העוונות שנדבקו בנשמתו

לעלות לקבל את זכויותיו בגן עדן.

כמה יהיה משך הזמן שהוא יצטרך להצטרף ולהתלבן ולהתנקות?

תלוי בגודל עוונותיו.

אפשר לחסוך את כל זה עם התשובה.

אבל מי שלא עשה כן יצטרך לעבור את המסלול הזה.

נגמר המצב הזה ואז קובעים לאדם את מקומו, את מדורו, היכן הוא נמצא.

עולם שלישי זה עולם ימות משיח שאנחנו סמוכים אליו וקרובים, כיוון שאנחנו כבר

בסוף האלף השישי בכניסת שבת

לגאולה.

עולם ימות משיח זה עולם

שאחרי מלחמת גוג ומגוג,

שיהיה הניקיון הסופי מכל ראשי אומות העולם ומה שהצרו וציערו לעם ישראל במשך אלפי שנות גלות.

חשבון של הקדוש ברוך הוא עם אומות העולם

בימות משיח לאחר מכן לא יהיה יותר מלחמות לא יהיה צער

גם לא תהיה מיתה

אדם יאריך ימים

נער ייקרא בן מאה

צוציק

מעדנים מצויים כעפר אין מחלות אין צרות אין איסורים

כולם חכמים וכולם לומדים את התורה למי קטנם ועד גדולם ולא צריך מלמד

אמנם יהיו רמות

כל אחד כפי מה שהוא אבל כולם יתענגו בעונג גדול ביותר בחיי העולם הזה

מלך המשיח זה יהיה האדם השלם ביותר עלי האדמות יותר מכל

גדולי הדורות והצדיקים

הוא יהיה יותר חכם משלמה המלך

והוא יהיה קרוב למשה רבנו בנביאות

וכל העולם יכירו במעמדו ומעלתו ויביאו דורונות אליו

וכל העולם יכירו במלכותו של הקדוש ברוך הוא וביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד

אחרי ארבעים שנה מגילוי משיח תהיה תקופה שנקראת תחיית המתים

בתחיית המתים יקומו הצדיקים מכל הדורות

ויחיו בעולם הזה יחדיו

וכל מי שיקום בתחיית המתים יהיה במדרגת האדם הראשון לפני החטא

כמו שהיה בגן עדן

ולמה צריך תחיית המתים כי בתחילת הבריאה הקדוש ברוך הוא רצה לברוא אדם נשמה וגוף

וכיוון שהגוף היה גם חלק

מתוך המטלה והמטרה הזאת לקיים את רצון הבורא הקדוש ברוך הוא לא מקפח את שכר הגוף

אף על פי שהוא אפרורי

והוא יקום בתחייה כדי ליטול שכרו גם כן

הנשמה שהייתה למעלה עברה זיכוך

והיא ראויה כבר לרדת למטה

בין אם היא נכנסה ישירות לגן עדן בין אם היא עברה דרך הגיהינום

הגוף נקבר באדמה

בשביל שיתפורר

ורושם החטא

שהיה באדם מתפורר אדם שלא חטא או שחזר בתשובה שלמה גופו לא נרכב והתולעים לא שולטים בו

אבל מי שכן

אז הוא נרכב

הופך להיות עפר

אין רושם של חטא

ואז כשנבנה גופו שוב פעם כמו שהקדוש ברוך הוא קיבל את גופו של אדם הראשון

אותו דבר יש גוף נקי וזך כשהנשמה זכה יורדת אליו ואדם קם

כמו האדם הראשון לפני החטא בגן עדן

מעלת

עולמת חטא מתים גדולה מגן עדן

כיוון שבגן עדן כל אדם זוכה להיות

רק פי מדרגתו

אבל לא סביר שאדם מדורנו יזכה להיות במדרגה של הארי הקדוש ולהגיע לשם לעולמות הגבוהים שהוא נמצא

בוודאי שלא לרבי שמעון בר יוחאי

שלא לדבר על הנביאים שלא לדבר על משה רבנו והאבות הקדושים

אבל בתחיית המתים מי שיזכה לה יקום ויהיה עם כולם ביחד

עם אדם הראשון עם מתושלח עם נח עם שם עם עבר אברהם יצחק יעקב 12 שבטים וכולי

עד סוף הדורות כל הצדיקים יחדיו

זו תקופה שאין כדוגמתה

ולאחר מכן

אלף שנה

עולם הבא עולם הבא זה עולם הנצח יום דין הגדול שהקדוש ברוך הוא בעמק יהושפט כונס את כל הנשמות ואומר

מי שפעל עם אל יבוא וייטול שכרו

וכל אדם

שעשה למען כבוד שמיים יקבל שכר לנצח נצחים

נחזור בקצרה היום יכול אדם עדיין לתקן את כל עברו דהיינו שנה חייו וגלגוליו על ידי תשובה

אם זכה אשריו אשרי חלקו

הוא בן העולם הבא

הוא יזכה לגן עדן וגם בעולם הזה ייטב לו

אם הוא לא זכה

ולא זיכך את עצמו ונפטר בלא עת

כמו שכתוב רשעים לא יחצו ימיהם אפילו למחצית שקצבו להם לא מגיעים

כי מפחיתים להם כל שנה בראש השנה מקצת מחייהם בגין עוונותם שלא חוזרים בתשובה

אז אם הוא נפטר האם יש לו תקנה?

שם כבר אין בחירה

שם אי אפשר לעשות מצוות

כתוב במתים חופשי אדם נהיה חופשי מן המצוות רק כשהוא מת

כשהוא לא מת הוא לא חופשי

יש עליו עול מלכות שמיים ועול מצוות

אבל הוא יכול לבחור ברע לא לעשות

אם הוא נפטר כך

מישהו יכול לעזור לו?

כן

אם הניח בנים אחריו

שהולכים בדרכי ה' מושב ובתשובה יכולים להעלות את נשמתו גם מגיהינום לגן עדן

אם השאיר תלמידים טובים בעולם

אז יכולים גם להעלות את נשמתו

ואם לא יש גם אנשים טובים שיכולים לעשות למענו לדוגמה הערב הזה נעשה לעילוי נשמת ג'קלין

כל הזכויות כל דברי התורה כל ההתעוררות שתהיה אוטומטית נזקפת לזכות הנשמה כמו שאני יכול להיכנס היום

לבנק

ולהפקיד לטובת חשבון של פלוני אפילו בחוץ לארץ

סך כסף ויעבירו את זה תוך יום יומיים לחשבונו והוא יזוכה

לא צריך לבקש רשות בשביל להעביר זכויות

אותו דבר אנחנו יכולים לתרום זכויות מפה לנשמות של אנשים בעולם העליון

אז עדיין אדם יש לו סיכוי ומניח לו הקדוש ברוך הוא אפשרות שאם מישהו מחשיב אותו מעריך אותו

רוצה לפעול למענו יכול לפעול למענו בעולם העליון

אלישע אחר אלישע בן אבויה שהיה צדיק גדול היה ריבו של רבי מאיר

ויצא לתרבות רעה בסוף ימיו

נפטר ככופר ואפיקורוס

לא הכניסו אותו לגיהינום בגלל התורה המרובה שהייתה לו

לא הכניסו אותו לגן עדל בגלל ההתפקרות שלו והייתה נשמתו משוטטת בעולם עד שהתפלל בעבורו רבי מאיר תלמידו והכניסו לגיהינום

כי בגיהינום לפחות יש את ההכרה של החרטה

שנאמר עוברי בעמק הבכה מעין ישיתו אלה שעוברים בעמק בגיהינום

עמק הבכה כי כולם בוכים שם מכירים את האמת

מעין ישיתו ממלאים אותו כמעין מרוב דמעות

אז לפחות הכניס אותו לגיהינום רבי יוחנן אמר

להכניס אותו רק לגיהינום צריך להוציא אותו לגן עדן ופעל עד שהוציאו מגיהינום והכניסו לגן עדן זאת אומרת

אפשר להביא אדם אפילו שהיה כופר ואפיקורוס

עד כדי הוצאתו והגעתו לגן עדן.

ואם כן,

במשך כל הזמן הזה עדיין אפשר לתרום ולפעול גם לנשמות שנמצאות שם.

יש עוד דרך שהקדוש ברוך הוא נותן אפשרות לאדם לתקן

ברוב חמלתו?

שהוא מביא את האדם לעולם בגלגול נוסף,

נותן לו הזדמנות נוספת, הוא נכנס בגוף חדש

על מנת

שעוד פעם תינתן לו הזדמנות לתקן את דרכיו ומעשיו.

אם הוא תיקן בפעם השנייה, הנה מה טוב,

אשריו ואשרי חלקו, ואם לא,

פעם שלישית יכול לבוא עוד כאדם,

לגוף אדם,

ולתקן. אם גם בפעם השלישית הוא לא השלים ולא תיקן,

הוא יתגלגל בדומם או בצומח או בחי, כפי שיעור שיקבעו בשמיים,

כדי להשלים את תיקונו.

כל זה כדי שלא יידח ממנו נידח ושכולם יזכו לטובה.

השאלה,

מה התהליך הארוך שיצטרך לעבור כל אחד

במסכת הייסורים המיותרת

שאדם בוחר

באווילותו וטיפשותו?

הקדוש ברוך הוא אומר,

אני נותן לך הזדמנות שוב בתשובה.

יש לך הזדמנות,

אבל כיוון שבני האדם נמשכים אחרי גופם ולא אחרי נשמתם,

מי שבא לאילת לא בא בשביל להתחזק,

לא להתחזק ברוחניות, הוא בא לפה בשביל להתחזק בגשמיות,

בתי מלון,

לטייל,

להינפש.

ריביירה ישראלית?

אז הוא מחשיב את הגוף,

הוא מחשיב את הגוף, הוא מתרחק מן הרוח, הוא מתרחק מן הנשמה,

ואדם יכול כך להתבוסס כל ימי חייו, הוא יגיד שהוא חי חיים טובים, הוא מאושר, הוא מסודר, הכול טוב,

אבל הוא שכח את המטרה שבשבילה הוא בא.

כל משברה הקדוש ברוך הוא בעולמו,

הוא לוקח לכיוון של הגוף הנגוף שאין ממנו שום תועלת.

למה הדבר דומה?

הייתה מדינה אחת

שהיו מכריזים מלך לשנה,

ואף פעם לא מבני המקום.

איך בוחרים את המלך? יוצאים לשערי העיר, רואים

אדם שעובר מזדמן בשעה מסוימת,

שמים לו כתר על הראש ואומרים אתה המלך.

תפסו אחד, שמו לו כתר על הראש, הכניסו אותו לכרכרה, אמרו יחי אדוננו המלך. זה קיבל פחד,

אמר אלה קניבלים, יאכלו אותי, מה זה?

לוקחים בן אדם, מכניסים לכרכרה, אומרים לו אתה המלך?

משהו פה מוזר.

איך שהוא נכנס למדינה,

הוא רואה שדרות של בני אדם עומדים, וכולם צועקים יחי אדוננו המלך.

עוד יותר פחד.

דעים אותו לכיכר העיר, אומר בית האש עמוד תלייה.

לא, לוקחים אותו לארמון,

מכניסים אותו לטרקלין,

שמים אותו על כיסא מלכות,

וכולם מחכים למוצא פיו.

והוא טמא, ייתכן, יש פה איזה תרמית.

אז הוא פוחד אפילו לדבר, הוא פוחד לשתות, פוחד לאכול, פוחד.

אבל אחרי כמה שעות,

אין ברירה, בן אדם הולך למות.

אז הוא שואל אם אפשר לקבל אולי טיפה מים,

טיפה מים.

כן, אדוננו המלך, מיד מביאים לו מגשים עמוסים

במשקאות מכל הצבעים, מכל המינים.

הוא שותה טיפה מים, הוא רואה שזה עובר בסדר.

רעב.

אפשר לקבל אולי בייגלה קטן?

ואם לא בייגלה קטן?

אבל לא בייגלה קטן.

מגשים עמוסים עם כל מיני מאכנים טובים, מטעמים.

הוא לוקח בייגלה קטן, שלא יתפסו אותו על שקר.

אבל אחרי כמה זמן מה? כל פעם הוא ישתה קצת מים ובייגלה?

אז הוא שואל אם אפשר לצאת לנפש קצת, לנשום אוויר.

כן, אדוננו המלך, כרכרה, סוסים, רצים לפניו.

הוא רואה שהוא באמת מלך.

באמת מלך.

הבן אדם ראה מלך?

חביבי התחיל לבקש,

תביאו לי פה טבחים,

ותביאו לי פה תזמורות, ותביאו לי פה בילויים, ותענוגים,

ומה לא?

ניצל את המלכות עד הסוף כל מה שרק עלה בדעתו עשה.

הכל בכל מכל כול. עברה שנה,

באו אליו, אדוננו המלך, רד מהכיסא, הכניס אותו לכרכרה,

הביאו אותו לשערי המדינה,

הורידו לו את הכתר, שתי בעיטות והעיפו אותו.

תפסו אחד אחר,

שמו לו כתר,

יחי אדוננו המלך,

ניסו לכרכרה, שדרות אנשים,

כולם יחי המלך,

מרכז העיר לתוך הזה.

זה היה חכם, פיקח.

אמר אני המלך? אמרו לו כן.

אני המלך? כן. תביאו לי את שר הפנים, שר האוצר, שר החקלאות,

את כולם תביאו,

תביאו את כולם.

אני המלך.

אתה המלך.

תגיד לי, מה המצב במדינה? מה התקציב? כמה יש כסף?

נותנים לו דוחות? יופי.

כמה יש לנו פה יבול, תבואה, כל הדברים? נתנו לו דוחות.

כמה יש לנו זה וזה?

הכל מסרו בפניו. אני המלך? כן.

תקנו לי אי על השם שלי.

קנו.

תעבירו את הבנקים לשם, העבירו.

תעבירו את כל האופים, העבירו. כל התזמורות לשם. התחיל להעביר את הכול.

כל הפסחים והחילגים והכול השאיר במקום.

כל השאר העביר לאי.

העביר לאי.

תשעה חודשים ניקת המדינה.

מחכה שלושה חודשים על הכיסא.

נגמרת השנה, באים אליו, אומרים לו אדוננו המלך ירד מכיסאו,

לוקחים אותו לכרכרה ואיימתו על שערי העיר,

מורדים לו את הכתר, שתי בעיטות,

מעיפים אותה החוצה.

לאן הוא הלך?

די.

מי החכם הראשון או השני?

מי החכם הראשון או השני?

השני.

ואתם הראשון או השני?

אתם באילת, אתם לא השני.

אתם באילת,

אתם הראשון, רוצים להיענות,

וואי וואי,

בעולם הזה, להיענות, לאכול, לטייל, לבלות.

אתם תעשו חיים טובים באילת, וואי וואי.

אבל יום אחד יבוא מישהו ויגיד לכם, בואו רגע בואו רגע, טק, שתי בעיטות.

ואתם מחוץ ל...

החכם מעביר,

מעביר מה שאפשר לעולם הבא, הוא עוד מעט יוצא.

אז הוא מעביר,

מעביר זכויות, מעביר מצוות, מעביר, מעביר, מעביר, מעביר.

יום אחד גם אותו יוציאו מכאן.

אבל לאן הוא הולך? למה שהוא הכין.

הוא הכין אי שהעביר אליו,

את כל מה שהוא רק היה יכול.

זה חכם, זה מבין שהנשמה באה והיא עתידה לצאת. השאלה, עם מה היא תצא?

היא לא תצא מפה עם חומר?

היא לא תיקח מכאן כלום?

היא תצא מכאן, ומה יהיה בה?

ומה יהיה לה?

מה שהכינה וטרחה.

לכן אמרו חכמים,

מי שטרח בערב שבת,

יאכל בשבת.

מי שלא טרח בערב שבת,

יאכל אותה בשבת.

העולם הזה דומה לערב שבת.

למה אמרו חכמים שזה דומה לערב שבת?

כמו שבערב שבת אנשים מזדרזים מאוד מאוד להכין את השבת לפני שהיא תיכנס,

ומה שהם יספיקו להכין על השולחן לסעודה והתבשילים והמאכלים והסלטים והאכלות, כל מה שהם יאכינו, זה מה שהם יאכלו בשבת.

אותו דבר מה שאדם מזדרז בעולם הזה,

משהו כמו ערב שבת,

להכין, להכין, להכין, זה מה שהוא יאכל כשהוא יגיע למעלה. מה שהוא הספיק להעביר,

רק זה מה שיהיה לו.

אבל אם הוא לא טרח ולא הכין כי הוא חשב שיש עוד זמן,

יתברר לו שהוא הפסיד את הסעודה, הפסיד את הארוחה.

ולטענות בשבת זה לא כל כך נעים.

שבת אחת זה לא נורא אולי,

אבל שמה שבת ארוכה,

ארוכה ארוכה.

שבת לנצח.

אתם יודעים מה זה לשבת בנצח בתענית?

אתם יודעים מה זה להיות למעלה?

כולם נהנים בגן עדן ואתה בחוץ.

לא בגיהנום, בחוץ.

תארו לכם מה זה.

תארו לכם בן אדם שנמצא, לא בגן עדן,

בכניסה לגיהנום.

ולא נותנים לו עונש גדול. לא עונש גדול,

נותנים לו רק כאב של שן אחת.

כואבת לו השן, אבל אין רופי שיניים.

לנצח.

לנצח.

זהו, לנצח.

אתם מתארים לכם דבר כזה?

לא צריך כאב. אתם יודעים מה? שמים לידך אחד לבט,

שהוא נדבק אליך,

והוא כל הזמן מלטף לך את הפרצוף למטה ולמעלה, ככה. ומורח עליך את הכול,

ואתה רוצה להוריד לו את היד? אי אפשר.

והוא עוד עושה לך ככה.

ולנצח אתה איתו, זהו. אתה לא יכול להשתחרר ממנו.

איזה עונש.

תחשבו, כל דבר שהוא מצער, הכי קטן, הכי קטן, אבל לנצח.

לנצח.

אתם יודעים מה זה נצח?

מיליארד שנה זה אפילו לא שנייה בנצח.

ואפשר להיות בגן עדן לנצח.

בגן עדן לנצח.

ותיקחו רק טובה קטנה אפילו, אבל לנצח.

אתה יושב במרפסת מול הים, איזה כיף זה הכול.

רע לך? לא רע.

יש פירות לידך, יש שתייה, איזה כיף, אבסורד.

לא צריך הרבה.

לנצח פנן,

אין חובות, אין צרות, אין בעיה. איזה כיף.

ואם יש לך עוד הנאות יותר גדולות, וואי וואי וואי. ולנצח איזה עושר.

וכל זה אתה יכול לקנות פה בהחלטה אחת.

חוזר בתשובה או לא חוזר בתשובה?

אין דרך אחרת לקנות.

אין.

אין פטנטים, לא יעזור שום דבר.

יש חשבון,

זכויות עבירות, ועל פי זה נידונים.

לא יעזור. אתה יכול לחשוב שאתה אדם צדיק וטוב, ובעיניך אתה אין כמוך, והלוואי ויהיו כמוך, כולם יהיו כמוך,

ואם יהיו כמוך בטח המשיח היה בא,

רק לא מסכימים להיות כמוך משום מה.

אבל החשבון נמדד לפי התורה.

אדם שזוכה ומבין את מה שאני אמרתי בקצרה,

זוכה לחיי העולם הבא. פשוט, פשוטו כמשמעו, זוכה לחיי העולם הבא.

אתם יודעים מי יכול לזכות? אפילו מי שנמצא בשפל המדרגה.

שפל של שפל המדרגה. כמו שכתוב בגמרא על יוסף משיטה.

אתם יודעים מי זה היה יוסף משיטה?

כשבאו השונאים

לבית המקדש, הרומאים,

ורצו להחריב את בית המקדש,

הם פחדו להיכנס לבית המקדש כי כתוב הזר הקרב יומת.

הם ידעו את זה. יוסף משיטה היה אפיקורוס

שזלזל בקודש.

והם לקחו אחד מישראל שייכנס. אם ימות, שימותו.

והוא הסכים להיכנס. מכל היהודים הוא הסכים להיכנס. יוסף משיטה.

ואמרו לו כפיתוי

דבר ראשון שתוציא מבית המקדש יהיה שלך.

הוא נכנס, הוציא את המנורה.

מה אמרו לו הגויים?

אמרו לו אין הדיוט כמוך ראוי להשתמש בזו.

תיכנס עוד פעם ומה שתוציא יהיה שלך.

אתם שומעים?

הם ידעו מה שהוא לא הבין.

מנורה?

אתה רוצה להשתמש במנורה? והמנורה שהייתה בבית המקדש.

המקדש שמאירה לכל העולם כולו זה לא בשביל אדם פשוט

זה אתה לא יכול, זה אפילו השונאים הבינו

הוא לא הבין

מה הוא אמר להם באותו רגע?

אמר להם אני לא נכנס

לא די שהכעסתי את בוראי פעם אחת אלא שכעיסנו פעם שנייה פתאום הוא קלט מה הוא עושה

הגויים מלמדים אותו מוסר

הם לא הסכימו להיכנס הם אומרים לו נורא זה לא מתאים לך אתה אדם אדיוט אתה אדם פשוט

פתאום הוא תפס

והיה לו חרטה

והוא לא הסכים והוא אמר לא די שהכעסתי את בוראי פעם אחת שכעיסנו פעם שנייה

מה עשו השונאים?

הכניסו אותו בחמור של חרשים

חמור של חרשים

זה מין מכשיר

בדמות אדם

שמכניסים את הבן אדם וסוגרים את זה עליו

שהוא מחורץ חריצים חריצים

והיו מתחילים לחתך מגופו חתיכות חתיכות

כדי שיקבל על עצמו את דינם מה שהם ביקשו ממנו והוא לא מסכים

הוא לא צועק והוא לא מתלונן

והוא רק אומר

אוי לי שהכעסתי את בוראי

אוי לי שהכעסתי את בוראי

עד שנפחת נשמתו חותכים אותו חתיכות חתיכות חתיכות

וזה מה שהוא אומר

לאן הוא עלה?

מיד לגן העדן

יצחק אבינו

כשנכנס עשו אליו

כתוב וירח את ריח בגדיו אל תקרה בגדיו אלא בוגדיו

כבר יצחק אבינו התפעל מהבוגדים שיהיו בעם ישראל כמו יוסף משיטה

אפילו יורד יהודי

לשפל המדרגה

בתיק הוא יכול להשתנות ולחזור בחזרה זה מעלה של יהודי

כי בתוך הנשמה היהודית מקננת בחינה קדושה

בתוך הלב פנימה

שלא מאסתים ולא געלתים לכלותם

נקודת הקדושה של יהודי מהאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב

מפעמת בליבו של כל יהודי

ולפעמים זה חיבור וכלי קטן

והאדם מתעורר לתשובה מייד

ואנחנו רואים את זה ברוך השם בארץ ובעולם בכמויות אדירות

היום יש מיליון בעלי תשובה בישראל זה לא יאומן כי יסופר

זאת אומרת עם ישראל מתעורר ולמה דווקא עכשיו למה בדור הקודם זה לא היה למה לפני שני דורות למה מאז חורבן הבית זה לא היה

כיוון שאנחנו נמצאים לפני הסוף

וכמו שכתוב בפרשת ניצבים ושבת עד השם אלוקיך מצוות התשובה

והגאון מווילנה אמר

שאחרי פרשת כי תבוא יש פרשת ניצבים וילך

יש 11 פרשיות ששתיים מחוברות ניצבים וילך

זה עשר פרשיות

בספר דברים

והם כנגד האלף שנה

של האלף השישי

וכל פרשה היא כנגד מאה שנה

ובעצם ברמוזים כל התהליכים שיהיו במאה השנה ההיא

ופרשת כי תבוא זה היה השואה הנוראה

כמו פרשת התוכחה ומיד אחרי השואה פרשת ניצבים ושבת עד השם אלוקיך מה שאנחנו רואים היום

זאת אומרת אנחנו נמצאים בתקופה לכן יש התעוררות מן השמיים

שעם ישראל מתקרב לבוראו וחוזר לצור מחצבתו

לא יאומן כי יסופר

אבל זה לא רק אצלנו

אם תשימו לב הקנאות הדתית אצל אומות העולם

גם כן פורחת

למה?

גם הם יונקים קצת מהקדושה שיש בעם ישראל

גם הם יונקים קצת מזה

ואתם רואים שהם מוסרים את נפשם אפילו על האמונה שלהם

והם מוכנים למות

ולהזכיר שם שמיים בפיהם

זה לא יועץ להם קודם

אבל כיוון שאנחנו נמצאים לפני הסוף

כל כוחות הטומאה נלחמים בכוחות הקדושה

כדי שהקדושה לא תצליח

לכן גם הדור הזה הוא הדור הכי קשה פריצות איומה ונוראה

כפירה

לשחק כדורגל בראש השנה

עם גרמניה

ביום הדין

השם ירחם לאיזה שפל מגיעים כמדינה מדינה של יהודים

אנחנו לא מכירים ביום הזה כיום חשוב

יום הרצחו של רבין יותר חשוב

שם מבטלים את המשחקים

יצחק רבין כן יצחק אבינו שנעקד בזכותו אנחנו חיים לא

זה מלחמה של הטומאה בקדושה

וזו המלחמה שאנחנו רואים אותה בכל קנה מידה

בשביל שאנחנו לא נזכה להתקרב אבל ברוך השם

גם זה לעומת זה עשה אלוקים

והקדוש ברוך הוא ככל שהטומאה עולה גם הקדושה עולה

וככל שהקדושה עולה גם הטומאה עולה

אז לכן צריך לדעת שגם כנגד כל הטומאה שאנחנו רואים

צריך לדעת שהקדושה עלתה גם כן

וזה רואים בחוש

כל אחד מאיתנו צריך להיות ער איפה הוא נמצא

אתה רוצה להיות במחנה של הקדושים

או חלילה של הטמאים

אתה רוצה להיות בגן עדן

או אתה רוצה להיות בגיהינום

אתה רוצה לזכות מיד

או אתה רוצה לחזור בגלגולים?

אתה רוצה לקום בתחיית המתים

או שאתה רוצה להיות לנצח,

לדיראון עולם?

במה זה תלוי?

החלטה אחת.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה פשוטה.

אם בן אדם נמצא בפני שופט והוא נתפס על רציחה,

והשופט אומר לו, גזר דינך 25 שנים,

אבל,

אני נותן לך הזדמנות,

אם אתה מוכן

לקום עכשיו בפני כל הקהל בבית המשפט,

לבכות רבע שעה

ולומר

אני מתחרט על הרציחה,

אני בוש במעשיי ואני מקבל על עצמי לעולם לא לפגוע, לא להזיק ולא לרצוח שום בריאה.

אם תעשה כן ותבכה רבע שעה,

אני מוציא אותך זכאי בדין ואתה משוחרר לביתך.

מה אתם אומרים?

הוא צריך לבכות או לא צריך לבכות?

צריך לבכות.

הוא באמת מתחיל לבכות.

מתחיל לבכות.

בוכה.

אני מצטער.

אני מצטער על מה שעשיתי.

מתחיל לבכות. בוכה, בוכה, בוכה.

פתאום מתוך כל הקהל החברים שלו, החבר'ה, הג'מעה,

מתחילים לצחוק.

אבל מה קרה לך?

ז'קי,

איזה פדיחות.

מה קרה לך?

מה קרה?

תהיה גבר, תאכל אותה, תעשה לנו בושות. מה, אתה אישה?

פתאום הוא מפסיק.

מפסיק.

השופט אומר לו, תראה, התחלת טוב, תמשיך, עוד שבע דקות אתה מסיים.

הוא אומר לו, לא בוכה.

לא בוכה, גבר, לא בוכה.

לא בוכה. זהו, לא בוכה.

לא בוכה. עברו שבע דקות,

שולחים אותו 25 שנה לכלא לבכות.

והחבר'ה צוחקים בחוץ.

וואלה, יצא גבר ז'קי. גבר, איזה גבר.

אללה, אני אומר לך, איזה גבר.

זה חכם או טיפש?

טיפש.

מה החבר'ה אומרים בן אדם?

בן אדם רוצה לחזור בתשובה, מתחיל לחזור בתשובה. הוא אומר, עזוב אותך בחיי הדיניים. מה אתה דתי? מה אתה פנאטי? מה קרה לך? תהיה גבר.

תעשה חור באוזן? תעשה בלשון?

תעשה בבטן? בקורקבן? ברגל? באצבע? מה קרה לך? תעשה חורים?

תתמלא חורים. מה קרה לך? תעשה קוצים?

קוצים תעשה, אצבעת הראש. לא הכול, חצי.

חצי זהב, חצי ירוק. מה קרה לך?

קרעת המכנסיים. מה זה? תהיה גבר.

ג'ינזים גרועים, תשלם הרבה, לא בזול.

תלך כמו אבא, לך גבר, תהיה על הכיפה, תהיה גבר.

איזה מין דבר זה? זה גבר?

זה גבר? ככה נראה גבר?

תהיה יהודי, תהיה צדיק, תהיה ירא שמיים, תהיה בעל מידות טובות, תהיה בעל חסד, זה גבר.

אתם יודעים מה זה גבר?

עם ישראל יש להם שלוש מידות שאין באומות העולם,

והם ראשי תיבות גבר.

מה זה גבר?

גומלי חסדים,

ביישנים,

רחמנים.

זה עם ישראל.

גומלי חסדים,

ביישנים,

רחמנים.

זה יהודי,

זה גבר.

אבל אדם...

עושה חורים? נתנו לו פרצוף יפה, נתנו לו לשון מלאה, הולך עושה חורים? מה זה?

מה זה הדבר הזה?

איך אדם מגיע לדבר כזה?

זה טומאה, זה כוחה של הטומאה.

לשנות את הבן אדם,

להפוך אותו, לא לתת לו מנוחה.

היום זה כך, מחר זה סרט, מחר זה קעקוע, מחר זה...

כל מיני שטויות, אין לו מנוחת הנפש.

הוא לא יודע מי הוא, הוא לא יודע מה הוא רוצה,

הוא לא יודע גם למה.

עושים כמו עושים.

תחשוב, דחילת.

לא תוכל לסתום את החור הזה אחר כך.

לא עושה חשבון.

התורה מלמדת אותנו דרך ארץ.

מלמדת אותנו תבונה איך משיגים עולם הזה, איך חיים בין הבריות טוב ואיך זוכים לעולם הבא.

אתן לכם דוגמה.

כעס.

כמה אדם כועס.

למה אדם כועס?

הוא בעל גאווה.

מי שלא בעל גאווה,

לא כועס.

אדם שהוא עניו, לא כועס.

דרכו עליו, הוא אומר סליחה.

הוא אומר סליחה.

זה עניו.

ונפשי כעפר לכל תהיה. כמו עפר דורכים עליו. לא צועק?

אותו דבר.

איפה אתם מכירים כאלה באילת?

זאת אומרת,

אדם צריך להכיר את מעלתו.

המעלה שלו זה לא הגבהות,

אלא השפלות. מי היה האדם הגדול?

משה רבנו. מה הוא היה? עניו מכל האדם אשר על פני האדמה.

אדם שזכה להיקרא מלאך, איש האלוקים.

אדם שזכה להוריד תורה מן השמיים.

אדם שנלחם עם מלאכים.

אדם שדיבר עם הקדוש ברוך הוא פנים אל פנים.

אדם שזכה לנבואה בכל רגע.

אדם שהאריך ימים 120 שנה,

שלא נצליחו ולא כאתה עינו.

מלאך אלוקים.

יש לו על מה להתגאות או לא?

הכי עניו.

הכי עניו.

אברהם אבינו גם היה עניו.

דוד המלך גם היה עניו, אבל הוא היה יותר משניהם.

לכן כתוב האיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. למה מאוד?

אם תגיד, עניו מכל האדם?

זה גם אומר הכל. אין יותר עניו מזה.

למה מאוד?

מאוד ראשי תיבות.

משה,

משה,

אברהם,

דוד.

משה בראש.

מה אמר אברהם?

ואנוכי עפר ואפר.

ואנוכי עפר ואפר.

אברהם לא החשיב את עצמו מאומה.

עפר ואפר.

מי זה אברהם?

העולם הכיר בו נשיא אלוקים אתה בתוכנו.

ונברכו בך כל גויי הארץ.

כל אחד מברך את הבן שלו שיהיה כמו אברהם.

הוא היה מקור הברכות בעולם, השם בירך אותו, ויהיה ברכה. ממנו נהיה ברכה בעולם.

ראש המאמינים בקדוש ברוך הוא. מי שגילה את הקדוש ברוך הוא לכל העולם כולו,

אברהם אבינו,

חי 175 שנה.

שלם.

אומר על עצמו, ואנוכי עפר ועד.

דוד

אומר ואנוכי תולעת ולא איש.

מי זה דוד?

שולט בכל העולם כולו.

לא רק מלך על ישראל נוצח את כל אויביו,

שולט בכל העולם כולו דוד, בחי רשם,

דוד המלך,

שלא נפתחו שערי ההיכל אפילו כשבנה שלמה,

עד שהזכירו את שמו.

זוכרה?

לחסדי דוד עבדיך, רק אז נפתחו שערים.

דוד המלך, מה אומר? ואנוכי תולעת ולא איש. אבל משה רבנו גדול מהם.

מה הוא אומר?

ואנחנו מה?

עפר ואפר זה עוד משהו.

תולעת זה גם משהו.

אבל ואנחנו מה?

לא יודע משה רבנו אפילו למה לייחס את עצמו.

מה?

זה מידה של יהודי.

זה התורה מחנכת.

היה אבא אחד שהיה לו בן עצבני.

מה זה עצבני?

אמר לו, אתה יודע מה? יש לי עצה, אני יכול לרפא אותך ממחלת העצבים.

אמר לו, איך?

אמר לו, תשמע, כל פעם שתכעס, תצא לחצר,

על המחסן יש דלת,

תיגש לשם, קח פטיש ומסמר, דפוק מסמר. כל פעם שאתה כועס, מסמר.

הסכים.

ביום הראשון תקע 47 מסמרים.

כל כמה דקות הוא רץ לחצר, לוקח פטיש, מסמר, טח, טח, טח, טח, טח, טח, חוזר בחזרה. מתעצבן עוד פעם למה הוא תקע מסמר, חוזר בחזרה, טח, טח, טח, טח,

תוקע 47. ביום השני התעייף

35 מסמרים.

לאט לאט התחיל לרדת,

יורד, יורד, יורד. אחרי כמה חודשים בא לאבא שלו ואמר לו, אבא,

יותר אני לא תוקע מסמרים.

התרפאתי ממחלת הכעס.

אמר לו, עוד לא.

עוד לא.

אומר לו, עכשיו, כל יום שיעבור ולא תכעס,

תלך ותוציא מסמר אחד.

זה כבר היה מעצבן, לא?

אתם יודעים כמה מסמרים יש לו להוציא? שנתיים.

אמר לו, כל יום שלא תכעס תוציא מסמר אחד.

אחרי שגמר,

לא נשארו יותר מסמרים.

בא לאבא שלו, אמר לו, אבא, ריפאת אותי מכל וכול,

אני יותר לא כועס, לא כועס.

זהו.

אמר לו, רק רגע, עכשיו בוא איתי לחצר.

קע אותו לחצר, אמר לו, אתה רואה את הדלת?

הוא אומר לו, כן.

מה יש בדלת?

הוא אומר לו, חורים.

הוא אומר לו, מה היה בה? אומר, מסמרים.

מי הוציא אותם? אומר, אני.

מה נשאר בה?

אומר, חורים.

הוא אומר, אתה רואה?

ככה זה האדם.

אתה כועס, אתה תוקע מסמר בשני.

יום אחד אתה מתחרט, מוציא את המסמר,

אבל חור נשאר.

החורים נשארים.

מה שפגעת באנשים,

אפילו מבקש סליחה ומחילה, ותתחרט, חורים נשארים.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת,

לכל מעשה שאתה עושה יש השלכות עליך ועל אחרים.

העולם הזה הוא בר חלוף.

אין לנו הרבה זמן, עשרות שנים ויוצאים.

שמונה שעות אנשים עובדים,

שמונה שעות אנשים ישנים,

שמונה שעות מה עושים?

אפשר לצבור זכויות לאין שיעור.

אתם חושבים רק שבשמונה שעות הנותרות?

לא.

גם בעבודה אפשר לעשות חסדים.

ולבן שיניים וחלב.

אדם שמלבין את שיניו לחברו יותר ממשקהו חלב.

לקבל כל אדם מסבר פנים יפות,

לחייך,

להגיד מילה טובה, לפרגן,

זה דברים שבונים את חייו של האדם.

החברה

תקבל אותך אחרת.

אל תעמוד על שלך כל הזמן, טענות, אתה רוצה, מגיע לך. לא.

בדיוק הפוך.

תיתן, תעניק, תקבל יותר.

אבל בני אדם לא הורגלו כך, לא חונכו כך. למה? לא למדו תורה.

אם אדם היה לומד תורה,

חייו היו נראים אחרת.

אדם למד להיות רחושתני, רק להשיג ואפילו על חשבון אחרים.

התורה מחנכת אחרת.

נתון תיתן, פתוח תפתח, הענק תעניק,

תרומות, מעשרות, צדקות, לתת, לתת. אין שום מצווה בתורה לקבל,

רק לתת.

מחנך את התורה לתת.

כמו שהקדוש ברוך הוא רק נותן,

ככה אנחנו צריכים להיות דומים לאלוקים בבחינת לתת, לתת, לתת. ומי שנותן, נותנים לו משמיים עוד לתת.

אבל ככה אדם צריך להתחנך.

אנחנו חושבים שאנחנו אוהבים.

אנחנו לא אוהבים.

הדבר היחידי שאנחנו אוהבים זה את עצמנו.

לאהוב את הזולת

זה מעלה שקשה מאוד למצוא אותה בבני אדם.

אפילו בעל ואישה שחיים ביחד, הם חושבים שהם אוהבים אחד את השני, הם אוהבים אחד את עצמו.

כן.

אתן לכם דוגמה.

אישה,

שעה שתיים וחצי, בעליו מעיר אותה.

שושי,

תעשי לי כוס תה.

בשתיים וחצי אתה מעיר אותי, מה התחרפנת?

לפני שאתה הולך לישון תיקח ג'ריקן, מה אתה מעיר אותי בשתיים וחצי?

שושי,

תעשה לי כוס תה.

אז הוא אומר לו, תעשה לי שנינו.

אז הוא מתפלא, הוא אומר לה, אבל שושי,

לפני חצי שנה תינוק בכה ועד כמה נתת לו חלב.

הוא רק בן חודש.

אני שלושים שנה מפרנס אותך.

לא מגיע לי כוס תה.

הוא רק חודש פה.

שושי אוהב את התינוק שלה, אבל את בעלה היא לא אוהבת.

היא אוהבת את עצמה לכן, היא רוצה להמשיך לישון.

לאהוב

זה להעניק.

אמא מעניקה לילד, כן.

היא אוהבת את הילד.

היא מעניקה, והיא קמה, והיא נותנת, והיא מטפלת.

והיא מחליפה והיא מפנקת והיא מצחיקה והיא רוקדת ועושה תנועות ומשמיעה קולות והכל כי הוא אוהב את הילד.

אבל הבעל,

היא תעשה את כל זה בשבילו אם הוא בא ככה לא במצב רוח.

מה קרה לך אתה צ'עה באב? מה קרה לך?

תראה איך אתה תנרה.

רגע, תצחיקי אותו, תעשי לו ככה, ככה, כמו לילד,

תעשי.

לא, מה פתאום, היא השתגעה?

אנחנו אוהבים אחד את השני? לא, את עצמנו אנחנו אוהבים.

היא תיתן, אני אתן.

הוא ייתן, אני אתן. בדיוק הפוך אומרת התורה. אתה תיתן, אתה תקבל.

תן, תקבל.

אדם שנותן לזולת יקבל.

לא עכשיו, עוד שנה.

אבל אל תעמוד עם סטופר, אתה תראה.

כל מי

שדעת הבריות נוחה ממנו, דעת המקום נוחה ממנו.

כל מי שדעת הבריות נוחה ממנו, אוהבים אותו,

מרוצים ממנו, שידע. אם זה מצבו בעולם הזה,

הקדוש ברוך הוא גם כן אוהב אותו. דעת המקום נוחה ממנו.

כי בשביל שיאהבו אותו,

הוא באמת צריך להיות אחד כזה שנותן.

ואחד שנותן, זה מה שהתורה אומרת.

רחמנים, גומלי חסדים,

זה המידות של עם ישראל.

אדם צריך לראות איך להשתנות.

אפשר להרוויח את העולם הזה, ובגדול, לחיות חיים טובים ומאושרים,

גם בגשמיות,

אבל

עם ברכות.

אפשר לאכול מאכל טעים ולברך עליו,

לשתות משקה טעים ולברך עליו.

אפשר ליהנות, אפשר לרקוד, אפשר לשמוח,

אפשר הכול.

והכול עם ברכות.

הכול מצוות.

ואפשר מכל דבר, אפילו הגשמי ביותר, לעשות מצווה.

כשאברהם אבינו מארח אורחים, והוא עומד בן 99,

כחום היום אחרי ברית מילה ביום השלישי, שזה הכי כואב, הוא מחפש אורחים.

והקב' ברוך הוא בשביל הכניסו לאוהל בחזרה, מוציא חמה מן הרתיקה,

והוא לא נכנס,

והוא רואה שלושה ערביים, שהם היו המלאכים שבאו אליו,

ונדמו לו כערביים,

עובדי עבודה זרה,

הוא מכניס אותם לביתו, הוא רץ אל הבקר, הוא שוחט, עושה הכול בשביל לעשות הכנסת אורחים. גומל חסדים.

זה יהודי.

מה הוא מאכיל אותם?

שלוש לשונות בחרדל.

מכל שור הוא מוציא לשון.

טוב, תיקח לשון אחת חלק לשלוש, היא גדולה?

לא.

גמילות חסדים ומאה אחוז.

אתם יודעים מה היה באותה שעה?

בשעה שבאו הערבים, הקדוש ברוך הוא היה איתו.

וירא אליו השם באלוני ממראה, והוא פתח האוהל.

וכשהוא רואה את הערבים, מה אומר לקדוש ברוך הוא?

אל נא תעבור מעל עבדיך. סליחה, אני לא יכול לדבר איתך כרגע, יש אורחים, אני הולך לאורחים.

אתם שומעים דבר כזה?

זה מדרגה של יהודים.

זה אבותינו הקדושים.

ככה צריך לראות עם ישראל.

והתורה מחנכת אותנו.

ואיזה חיים מאושרים זה כשאדם רוצה להעניק ולתת?

כולם רוצים להיות במחיצתו, כולם אוהבים אותו, כולם מרעפים עליו שבח.

חיים טובים מאושרים.

וגם בשמיים שמחים בו. ויעניקו לו יותר, וייתנו לו יותר.

אבל החיים פה הרגילו אותנו בדיוק הפוך.

התרבות שאנחנו גדלים בה פה בארץ היא תרבות של גויים, לא של יהודים.

כשמלמדים חינוך לילדים זה הישגיות, זה אמביציה,

רחפנות, בקיצור.

לא מלמדים לה ערכים אמיתיים.

ערכים של ואהבת לרעך כמוך.

לא.

רק בבתי ספר של שומרי תורה ומצוות, שם מלמדים.

יש בית ספר חילוני שמלמד כבד את אביך ואת אמך על פי ההלכה?

אין דבר כזה.

אין דבר כזה. וזה א', ב'.

אתם יודעים מה לומדים ילדים? בגן ילדים בבית ספר, בגן דתי?

מהדברים הראשונים שמלמדים אותם זה שאם הם מוצאים אבידה צריך להכריז עליה.

ובציבור החילוני מה לומדים? עם מוצא בשבילו.

זאת אומרת,

דבר ראשון

שילד שיצא מגן דתי מוצא מטבע או מוצא משהו,

מכריז של מי זה.

אתם יודעים מה לומדים בבית ספר דתי?

שתאווה זה לא דבר טוב.

איך יודעים אם ילד דתי באמת

נגמל מתאווה?

היה אחד שהיה בסמינר, אמר שהוא חזר בתשובה לא בגלל המרצים שהיו בסמינר אלא בגלל ילד קטן.

למה?

הוא אומר, הבאתי סוכריות וחילקתי לילדים וראיתי ילדים.

של הדתיים,

של המרצים, רצים לאבא ואומרים, אבא, זה כשר?

הוא אומר, ילד בגיל קטן שיודע מה זה טעמה של סוכריה יכול לבלום את עצמו ולעכב את עצמו מלאכול ולשאול אם זה כשר?

זאת אומרת, אם לא, הוא לא אוכל.

אם ילד יכול לגבור על התאווה,

אני מאמין בתורה הזאת שיש לה כוח לשנות בן אדם.

וילד שאומרים לו זה לא כשר, משליך את זה בפח.

זה ילד,

וכשמחנכים ילד מקטנות כך, כשהוא יגדל, מה הוא יהיה? שליט.

יהיה לו כוחות אדירים.

כשהוא יחליט משהו,

הוא יצליח לעמוד בזה.

אבל אם הדם הפוך, כל סוכריה חוטף,

לא רק קטן,

קטן

עורכי דין.

אלה, אתם יודעים, שעורכים עם עניבה שחורה ועם התיק?

איזה שקשוחים? כאילו חצי מלאך המוות אצלהם?

פעם הייתה ישיבה, דיון של עורכי דין על שולחן.

היה שם מלצר,

היה ככה ערמומי.

ראה כמה יש עשרה עורכי דין, אמר,

הוא עושה להם תרגיל. למה? כולם מעוקצעים, כולם ככה

שמים את החומר לפניהם, הכול מסודר טיפ-טופ, מדברים גבוהה-גבוהה.

נתן להם עוגה 11 פרוסות.

הם עשרה.

כל אחד לוקח את העוגה לצלחת, שם את הזה, וכולם לוטשים את עניהם לעוגה האחרונה.

מה יהיה עם העוגה האחרונה? זה לא יפה לקחת את האחרונה, נכון?

זה גרגרן, לא יפה.

לא יפה.

כולם גמרו את העוגות, גמרו, גמרו.

אחרי כמה זמן, הם יושבים כבר שעה ארוכה,

נגמר הקפה, רק העוגה שמה.

הוא קיבה את האור.

קיבה את האור, פתאום הוא שומע, אהה!

פותח את האור, מה הוא רואה?

תשעה נוחצים את המזלג ביד של זה שנעץ בעוגה.

זה דרך ארץ.

אבל

אבל

כתוב שאדם

צריך לקדש שם שמיים אפילו בחדרי החדרים,

וחילול שם שמיים זה גם בחדרי החדרים.

ההתנהגות ליהודי שומר תורה ומצוות לא מתבטאת רק כשהוא נמצא בחברה,

אלא כשהוא נמצא בביתו לבד.

שם רואים אם הוא מולך בעצמו או לא מולך בעצמו.

זה המבחן.

זאת אומרת, כל אדם שמחונך באמת, הוא מחונך לאורך כל הדרך גם כשהוא נמצא לבדו.

אבל אם לא,

אז זה רק מחוץ.

לכן,

מר רטובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. יש שתי מחלקות.

יש יראי ה'

ויש חוסים בך.

מה ההבדל?

אלא שהם יראי ה'

איפה היראה מונחת בלב?

אדם שהוא ירא שמיים, הוא ירא את ה' בלב.

הקדוש ברוך הוא צופן לו את השכר גנוז לעולם הבא.

מרב טובך אשר צפנת למין יראיך.

אבל פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. יש כאלה שהם חוסים בשם רק נגד בני אדם. כשהם נהיית בני אדם, צדיקים.

שומרים הכל, עושים הכל. זה רק נגד בני אדם. לאלה הקדוש ברוך הוא משלם שכרם בעולם הזה,

לא בעולם הבא. לכן אצלם נאמר

פעלת.

שם כתוב צפנת.

צפון ושמור. פה פעלת.

הבחינה של אדם יהודי זה איך הוא באמת בפנימיות שלו.

והתורה הקדושה מגלה לנו שבפנימיות שלנו אנחנו טובים.

רק החומר שלנו משתלט עלינו.

במקום שאדם ישעבד את גופו לנשמתו,

גופו משעבד את נשמתו לו.

במקום שהרוכב ירכב על הסוס,

הסוס רוכב על הרוכב.

ואדם צריך לתקן זאת,

ואין יום יותר מתאים מאשר עכשיו, יומיים לפני יום כיפור.

חתימה ביום כיפור,

חותמים אותנו

מי לחיים,

מי למיתה,

מי לחולי,

מי לבריאות,

מי

לעוני ומי לעושר.

ואני רוצה לומר לכם, יהודים יקרים,

אני לא אומר דברים כדרשה מתוך ספר,

אני חי אותם,

אני עצמי בעל תשובה.

בגיל 24 זכיתי לשוב בתשובה

מתוך קריאה בספר בלבד.

התחלתי לקיים את מה שכתוב,

ונוכחתי לראות לאורך כל הדרך

שמה שהתורה הבטיחה, נתקיים.

לא רק נתקיים, נתקיים בי

ובאלה שסביבי.

וכוח התשובה, כמו שאמרתי בתחילה, הוא להפוך גם את הטבע.

ולתת סייעתא דשמיא לאין שיעור.

ובעל תשובה שחוזר בתשובה זוכה,

כמו שאומר רבנו יונה, מה שאין יד טבעו משגת.

בטבע הוא לא יכול להשיג את הדברים האלה,

מן השמיים רק יזכו אותו.

ואני יודע כמה חולים נתרפאו בזכות תשובה.

רופאים הרימו יד,

ואנשים שעשו תשובה אמיתית,

ובכו לפני הקדוש ברוך הוא, כמו שאמרתי,

זוכים, והקדוש ברוך הוא משנה בשבילם את הטבע.

ואני רוצה, לפני שנעבור לשלב של השאלות ותשובות,

להזכיר לכם מעשה שהיה פה בפעם האחרונה שהייתי.

הייתה פה אישה

בשם חגית.

שלום, שלום.

ברוכה הבאה.

וחגית

הגיעה להרצאה חילונית גמורה.

גמורה תרתי משמע.

לא רק בחילוניות, אלא גמורה גם מבחינה בריאותית.

והיא לא ראתה שום תקווה למצבה,

והייתי צריך לשכנע אותה שכדאי לה לחיות.

רציתי לתת לה ברכה, היא אפילו לא הסכימה בהתחלה, כי היא אמרה, אין תועלת, אין טעם.

תן את זה למישהו אחר.

עד כדי כך היא הייתה מיואשת.

אבל ברוך השם,

אמרתי לה מה לעשות.

והציבור קיבל על עצמו מצוות לרפואתה,

וכמה אנשים התחזקו בגללה.

ופלא פלאות, הקדוש ברוך הוא ריחם עליה,

ברחמים גדולים,

בכלימה ובריאה לחלוטין.

והיא נמצאת פה היום איתנו.

ואני רוצה להראות לכם את הקטע כמו שהיה כשהייתי פה בפעם האחרונה,

איך זה נראה, ואחרי זה תראו אותה.

בבקשה.

כן, הנה שם מאחורה. אני רק יכולה לבקש ממך לתת לי בבקשה ברכה שאני אצליח להגיע במהרה להשתלת גאייה ולדף. בעזרת השם יתברך,

מה שמך בשם האימא?

חגית האם בת בתיה. חגית בת בתיה,

השם יזכה אותך, שלא תצטרכי לא השתלת כליה ולא לבלם.

המחלה הייתה כליות, אי ספיקת כליות סופנית,

זה היה לפי הגדרת הרופאים.

אין סיכוי להחלמה אלא על ידי השתלה.

בנוסף הייתה לי מגיל 27 סכרת נעורים,

שזה סכרת, היא מחלה קשה, היא ידועה לכולם, אבל היא מחלה הרסנית,

הורסת כל חלקה טובה בגוף.

ובין היתר זה גם הרס לי את הכליות, זה גרם לי למחלה של הכליות.

והיות ואני הייתי חולה מאוד,

ורציתי להגיע להשתלה במהרה,

ביקשתי מהרב שיברך אותי שאני אגיע להשתלה במהרה.

השתלה של מה את זה? השתלה של כליה ולבלב.

כליה לתקן את המחלה של הכליות ולבלב כדי לתקן את הסכרת.

אם

תחליטי בעזרת השם ינברך

לחזור בתשובה אמיתית,

ללכת בצניעות,

לכסות את הראש כמו שהאבא רוצה מבת ישראל כשרה,

הכל תלוי בדבר אחד,

האם מתחברים לקדוש ברוך הוא ב-100% או לא.

אם מתחברים ב-100% אין סיבה שיהיה קטרוג.

אם לא מתחברים ב-100% יש למקטרג אפשרות לקטרג.

יותר קל לחזור בתשובה מלעבור השתלה ולחפש כליה.

יותר קל.

יותר קל פי אלף אלפים.

יותר בריא גם.

לכן

יש לך את האפשרות,

אם תחליטי בעזרת השם אני אתן לך גם כיסוי ראש.

תצאי לדרך, אתן לך ברכה עם כל הקהל ואני מקווה שלא תצטרכי בכלל ותהיי בריאה ושלמה.

את מוכנה?

מוכנה או לא מוכנה?

בבקשה.

משהו עבר עליי בצורה פשוט מדהימה, כמו ריחפטית. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

היום אני אעשה דבר שאני אתקרב בעזרת השם,

ואולי זה בזכותך,

כי אני בחיים שלא בכיתי ביום, עד ימוה ירדה לי בעין, וזה בזכותך קקרא ולשמוע מה שיש לך.

שיהיה לך גדול.

רפה רפה, תצאי לי את אחינו ואת מספרתנו,

אין רק מנוסרנו.

רפה רפה רפה, ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

הרב ביקש ממי שמוכן לשים ציצית או מטפחת לרפואתי,

שיקום ויעלה לבמה וייקח

וישים לרפואתה של חגית בדבתיה.

אני בטוח באמונה שלמה שכוח המצוות של כולנו יעזור ויציל אותה מכל צרה וצוקה.

בכבוד, בוא.

הנה, עוד אחת כיסוי ראש.

בבקשה.

תזכה לאכול טוב, בבקשה.

בבקשה, תהיה בריא, נשים עליכם, בבקשה.

אשריכם ישראל.

עם ישראל חי.

עם ישראל חי. אשריכם ישראל. הוא החליט את כל הקלטות לתרום במתנה לכל הקהל שקם ושם מטפחות וציצית.

אני תורם, בעזרת השם יתברך,

את הסטים האלה לכל אלה ששמו ציציות וכיסויי ראש. בבקשה.

זה היה מאוד מאוד מחווה יפה מצידו,

וזהו. אני הלכתי הביתה,

וחודש, אני חושבת, או שלושה שבועות,

לקח לי להקל מה עבר עליי.

עוד הייתי הולכת במכנסיים וחולצות קצרות, לא כיסוי ראש. התביישתי.

פשוט היה קשה.

דווקא תפסו אותי בחורות דתיות.

זה היה מין כמו שליחים של הקדוש ברוך הוא.

אני הייתי הולכת ברחוב, פתאום אני פוגשתי אישה שאני בכלל לא מכירה.

והיא אומרת לי,

את לא בהרצאה, אני לא מכירה אותך מההרצאה של הרב אמנון יצחק.

אמרתי לה, יכול להיות, כן. אני אותך לא מכירה. היא אומרת לי, אני הייתי שם בהרצאה.

ונו, מה קורה איתך?

את מתכוונת לעשות מה שהבטחת, כאילו, מה שרצית?

אמרתי לה, אני מאוד רוצה,

אבל קשה לי.

כל כך היה אכפת לי, אז מה יאמרו, מה יעשו, האמת זה אחרת. אבל בזמנו זה היה נורא קשה.

ואותה אישה מאוד צדיקה אומרת לי,

תשמעי איך להגיד,

זה הכל תלוי פה.

הכל תלוי איך את משדרת.

אם תלכי לדיאליזה

ותאמרי,

תרגישי טוב עם זה, ותאמרי, כן, חזרתי בתשובה.

אל תתביישי, את לא יודעת כמה כוחה של תורה.

ברגע שאת תשימי כיסוי ראש ואת תלכי בראש מורם,

כולם יגידו לך שזה בסדר, וזה יפה, וזה נחמד.

זה לא מה שאת חושבת.

אני באתי, כולי רועדת לדיאליזה, עם כיסוי ראש,

והחלטתי, זהו, אני פה.

אם כבר באתי, אני לא מורידה.

ומהרגע שאני שמה, זה לתמיד.

ונכנסתי לדיאליזה, ולא יאומן כי יסופר.

אנשים התחילו פשוט להגיד לי, חגי,

איזה יופי, חזר בתשובה.

כל הכבוד, תצליח.

הנה,

קיבלתי את האוקיי מהחברה החילונית.

ומפה התחלתי.

ואז כשהתחלתי,

פשוט התחלתי לרוץ.

זה התחיל ממטפחת אחת ל... זה לא מתאים כבר לבגד הזה, וצריך עוד אחת ועוד אחת.

קניתי המון מטפחות, הלכתי בקצב

של כובעים,

וזה פשוט עשה לי טוב.

הרגשתי שאני יותר שלמה עם עצמי כשאני...

בצניעות.

יותר נכון הרגשתי פתאום שאני מתחילה לחיות.

אני מתחילה להרגיש בריאה

מבחינה נפשית.

איפה שהיה לי עצוב תמיד, התחלתי לראות שמחה.

הבנתי שהישועה צריכה לבוא רק מהקדוש ברוך הוא.

כי אם הרב אמנון יצחק בירך אותי,

אז הוא צדיק.

ואם הוא אומר,

הקדוש ברוך הוא מקיים, ככה למדתי.

הבנתי שאני צריכה לבקש מאבא שבשמיים, גם בזכותי,

כי זה לא מספיק

רק לחכות שאחרים יעזרו,

אני צריכה גם לנסות לבד.

היה לי נורא קשה לבקש על עצמי.

בדרך כלל תמיד הייתי מבקשת בשביל אחרים, או מתפללת תהילים לאחרים,

על עצמי, או על כל עם ישראל,

אבל על עצמי היה לי קשה.

אותו יום הייתי כל כך מיואשת.

כשהגעתי הביתה זה היה למחרת, ערב יום שישי,

לפני הדלקת הנרות.

חשבתי שאני לבד בבית,

ולמעשה הבת שלי הייתה בבית ואני לא ידעתי,

ופניתי לאבא שבשמיים,

כי הרגשתי שאני כבר לא יכולה.

והתחננתי אליו, התחלתי לצעוק

ולבכות בקולי קולות.

אמרתי לו, אבא,

תקשיב, אבא של השמיים, תקשיב לי.

לחגית בת בתיה, תקשיב לי ותשמע אותי.

תן לי בבקשה בריאות.

אני לא יכולה יותר להמשיך ככה.

תן לי בריאות, או שתיתן לי להיות כאחד האדם,

או פשוט תיקח אותי אליך.

אני לא יכולה לחיות באמצע, אי אפשר.

זהו, והתחלתי לבכות.

וזה היה, אני לא רוצה לצעוק, אבל זה היה הכל בצעקה גדולה.

והתכוונתי לכל מה שאני אומרת,

אני לא רוצה להמשיך ככה.

אי אפשר.

אם הוא היה לוקח אותי, אז היה לוקח אותי. השלמתי עם הכול.

כי כבר זה, זה, הגיעו מים עד נפש עם הבריאות הזאת.

לא יכולתי יותר.

הבת שלי כן הייתה בבית, היא שמעה אותי, היא חשבה שאימא השתגע.

ככה נודע לי אחר כך.

אני אמרתי את מה שאמרתי, עברה שבת,

הדלקתי נרות,

עברתי שבת רגילה עם חברות,

שבת יפה, כאילו, רגיל. יום ראשון בבוקר

מתקשר אליי פרופסור גפטר,

שזה הפרופסור, שבעצם אני חייבת לו הרבה הרבה תודה,

שהוא הציע לי לעבור גם השתלת כליה וגם לבלב,

כי הוא אומר שזה יהיה לי יותר לטובתי.

הוא מתקשר אליי בשבע בבוקר

ואומר לי,

יש לי בשבילך כליה ולבלב.

אתה מבין?

יומיים אחרי שאני ביקשתי מאבא שבשמיים.

כמה זמן זה היה, תוך כמה זמן זה היה אמור להגיע?

יכול היה להגיע גם אחרי שלוש שנים.

שלוש שנים לחכות. בוודאי. יש אנשים שמחכים לחמש שנים ועשר שנים.

אף פעם אי אפשר לדעת.

זה מזל, זה תלוי ברקמות, זה תלוי בסוג דם, זה תלוי בתור.

תלוי מתי התור שלי.

יכול להיות עוד אנשים עם אותם נתונים,

והם לפניי בתור.

הכל עזרה של הקדוש ברוך הוא.

אני מאמינה פה שקרה נס.

לא יכול להיות כל כך מהר.

יום שישי אני מבקשת, יום ראשון בבוקר,

יש לי השתלה.

זה דבר שגם אם אני לא מאמינה, הנה אני מאמינה.

זה לא יכול להיות

שזה קרה ככה.

זה יותר מדי ניסי, יותר מדי נס.

ואם זה נס זה רק נס משמיים.

ואמרתי לאבא שבשמיים, תודה.

והתחלתי לבכות מהתרגשות.

צלצלתי לאימא שלי, אימא,

כי יש לי תור להשתלה, תכינו את הרכב,

תנסו לקחת אותי משדה התעופה.

הוא אומר לי, אם את מוכנה... אבל מה היפה פה?

שדוקטור גפטר, פרופסור גפטר אומר לי,

את מוכנה לגשת להשתלה?

כן או לא?

הוא אומר לי, מה זה?

קורא לי פה דז'ה וו.

מוכנה או לא מוכנה?

זה בדיוק כמו שכבוד הרב אמנון יצחק

שאל אותי, את מוכנה לחזור בתשובה?

כן או לא?

מוכנה לשים, כאילו לבוא?

פה הוא אומר לי, את מוכנה לגשת להשתלה?

כן או לא?

זה בדיוק,

הרגשתי אותו דבר באותו רגע, התרגשות,

ריחוף.

אמרתי, מה קורה פה?

ועכשיו המלחמה להשיג לי כרטיס טיסה.

איך משיגים כרטיס טיסה ביום ראשון,

כשכל כך הרבה אנשים חוזרים מאילת לצפון?

איך משיגים כרטיס טיסה שלא השגתי מראש?

ועוד אני רוצה לנסוע עם הבת שלי.

כשהקדוש ברוך הוא רוצה, הכול מסתדר.

השיגו לנו שני כרטיסים,

והבת שלי ישבה לידי וטסנו לבית חולים בלינסון.

ובבלינסון הכל התנהל במהירות רבה,

בדקה התשעית צריך להכין הכול, מהר, מהר, מהר, מהר, והגענו להשתלה.

כמובן, אני זוכרת את עצמי רק איך שהתעוררתי בטיפול נמרץ.

הייתי שם יום אחד,

אחרי זה עברתי למחלקה שבה הייתי כחודש ימים אחר כך,

והייתי בחדר נפרד.

אבל לא הייתי לבד.

הייתי רק

כל הזמן עם הקדוש ברוך הוא.

כל הזמן דיברנו ביחד, כל הזמן דיברתי איתו.

כל התקופה הזאת, ברוך השם,

אני בלי דיאליזה,

אני בלי זריקות,

שהייתי לוקחת יום-יום, פעמיים ביום.

דיאליזה הייתי עושה שלוש פעמים בשבוע,

שלוש שעות כל פעם,

וזה לדקור שני מחטא עשר, כמו מסמר עשר,

כאלה ענקיות,

שתי מחטאים בוריד,

זה כאבים,

וזה לא נעים,

וזה שלוש שעות צמודה לכיסא,

וסוכרת יש לי מגיל 27. עכשיו, ברוך השם,

אם אני הולכת, עושה בדיקת סוכר,

שבדיקת סוכר הייתה נגמרת אצלי ב-500, ב-600,

היה נורא. או 16,

20, שהייתי מגיעה מאולפת, מחוסרת הכרה בקומה,

לבית חולים.

ממש ככה, לאשפוז.

והיום כמה זה? היום הסוכר 95, ברוך השם.

זה נורמלי?

נורמלי, הנורמלי זה 70 עד 110. לשלושה אני צריכה להגיד תודה, בואו לא נאמר אנשים.

ראשון,

זה לקדוש ברוך הוא.

זה ראשון,

רופא כל בשר ומפליל לעשות.

זה קודם כל הוא.

שתיים,

זה לרב אמנון יצחק,

ששימש לנו כצינור לקדוש ברוך הוא.

ושלוש,

שהוא גם

אדם יקר לי מאוד,

זה פרופסור גפטר,

שהנחה אותי לכיוון השתלה.

גם לו אני חייבת תודה רבה.

אני רק יכולה לבקש ממך לתת לי בבקשה ברכה,

שאני אצליח להגיע במהרה להשתלת מצויה ולבלן.

אם תחליטי,

בעזרת השם יתברך,

לחזור בתשובה אמיתית,

ללכת בצניעות,

לכסות את הראש כמו שהאבא רוצה מבת ישראל כשרה,

תקיימי מצוות באהבת הבורא,

הקדוש ברוך הוא יכול לשנות את הכול.

ברוך אתה, אדוני,

אלוהינו מלך העולם, שהגיענו קיימנו והגיענו לזמן הזה.

אגיד בת בתיה, השם ישלח לך רפואה שלמה בתוך שער חולי עמו ישראל,

מהרה! אמן!

מי מוכן בעזרת השם לשים ציצית,

שיהיה גם לרפואתה?

ומי האישה שתהיה מוכנה גם לשים כיסוי ראש,

שיהיה לרפואתה? ואני בטוח, באמונה שלמה,

שכוח המצוות של כולנו יעזור ויציל אותה מכל צרה וצוקה.

בכבוד, בוא.

הנה, עוד אחת כיסוי ראש.

בבקשה.

תזכה לכל טוב. בבקשה.

בבקשה. תהיה בריא.

נשים עליכם. בבקשה. אשריכם ישראל.

עם ישראל חי!

עם ישראל חי!

כל התקופה הזאת, ברוך השם,

אני בלי דיאליזה,

אני בלי

זריקות שהייתי לוקחת יום-יום, פעמיים ביום.

דיאליזה הייתי עושה שלוש פעמים בשבוע.

אם אני הולכת, עושה בדיקת סוכר,

שבדיקת סוכר הייתה נגמרת אצלי ב-500, ב-600.

היום הסוכר 95, ברוך השם. קרייתנין, היה לי 6.7 בדיאליזה,

והיום הקרייתנין שלי הוא 1.0,

שזה מצב,

הלוואי,

הלוואי בעזרת הקדוש ברוך הוא,

כל החיים שלי.

אם אני,

בזכות האמונה,

היוורטי,

כל אחד יכול.

תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה. מה שאני מבקשת, יהודים יקרים,

קחו את החיים לא כדבר מובן מאליו,

לא כדבר מובן מאליו. אתם לא קיבלתם שום דבר כדי להעביר אותו סתם ככה.

קחו אותם בכובד ראש.

אני חושבת שהיום זכיתי לא רק בבריאות, אלא גם בחיים חדשים. היום אני מאושרת.

מאושרת במלוא מובן המילה.

פעם, אם לא היה לי חשק לקום בבוקר,

היום אני קמה בשמחה והבית שלי פוקד חברות ואני פוקד את ביתן של חברותיי כי זה פשוט כיף אנחנו הולכים לשיעורי תורה ביחד ואילת התחזקה ברוך השם ויש פה המון המון הרצאות רבנים באים לאילת ואנחנו לא מפספסים אף כנס זה פשוט נפלא וברוך השם

אנחנו זוכים לחיים שונים לגמרי יש תכלית בעולם הזה

ואנחנו נהנים

ואני לא רוצה להאריך אבל זה בעצם רוב התכלית.

תודה לכבוד הרב.

יש פה ילדה קטנה חמודה שחולה בלאוקמיה

והיא רוצה ברכה מכבוד הרב

ויש פה גם ילד חמוד להבדיל מבחינה רפואית ובסדר

אבל הוא רוצה להסתפר על ידי כבוד הרב והוא הגיע לגיל שלוש

ואימא שלו בעזרת השם אני מאוד מקווה היא חברתי

אני מקווה שהיא תסכים בפני כל הקהל הגדול הנפלא הזה לשים עליה מטפחת ראש.

תודה רבה.

רק לגבי הילדה

את האימא?

האבא לומד תורה?

הוא פה?

הוא לא שומר תורה ומצוות?

את שומרת?

הוא אנטי?

בעלי היה בתשובה ופה הרב גם נתן לו נושאים צוצית ואחרי כעבור זמן הבן שלו התגלה לו מחלה סרטן

והוא היה קם בבוקר לתפילות ולנט

ולפני שנה הבת שלי גם חלתה בלוקמיה בראש השנה.

פשוט מאוד, בעלי ירד מזה

אחרי שהבן שלו נפטר והיה כאן לנט

ומהשהיא באה הוא בא ישר לבית החולים של הבת שלי בשניילר.

במשך שנה אני רק מתפללת עליו שיחזור בתשובה ועל הבת שלי.

היום היא כבר עברה את כל הטיפולים, אנחנו במעקב.

תראי,

אם הוא יקבל על עצמו בעזרת השם ללמוד שעתיים תורה ביום

בתענית דיבור

כבוד הרב אני לא אומרת לו שעתיים דיבור ותענית דיבור

שישים כיפה ושיעשה

או מנסה לשמור שבת הוא לא יכול.

טוב זה את אומרת ואני אומר שעתיים תורה בתענית דיבור אני מוכן גם לדבר איתו

אבל אם הוא יקבל שעתיים בתענית דיבור בעזרת השם יתברך אני מאמין שאפשר שהילדה הזאת תבריא.

אמן

מה השם שלה?

מה השם?

אביגיל.

של הילדה אביגיל בת?

בת לאה. בעבר היא הייתה נופר אביגיל בת לאה, השם יזכה אותה ברפואה שלמה וישועה קרבות.

בתוך שאר חולה עמו ישראל מהירה.

אמן.

שורות טובות.

אם הוא לא יסכים תצלצלי אליי אני אדבר איתו.

תודה. כן, איפה הילד?

ואיפה האמא?

את מוכנה גם לשים כיסוי ראש בעזרת השם? בואי.

תניחי אותו, תניחי. בוא מותיק, בוא.

בוא.

בוא חמוד.

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

זה היה קוקו הראשון הערב.

תזכה להיות צדיק, תלמיד חכם וירא שמיים.

חזק וברוך.

טוב, ולפני שאנחנו נמשיך, אתם רוצים לראות עוד משהו מרגש?

רוצים להתחזק באמונה? עוד משהו מרגש?

כן או לא? כן, כן.

אז אני אראה לכם את ניסים התותח.

אני הייתי בכל עברי,

25 שנה מדריך חדר כושר.

הייתי קרוב ל-100-110 קילו.

הייתי מעל ישראל בשעבר, שנה 86-85,

והייתי בן אדם שפחד ממני מכל ירושלים. חצי ירושלים מכירה אותי.

הייתי בן אדם מפלצת מהלכת,

גדול מאוד מבחינה פיזית וגם גדול מאוד מבחינה גאוותנית,

אף למעלה.

הרבה גאווה הייתה לי.

הייתי נשוי בפני זה עם ארבעה ילדים.

התגרשתי,

חתנתי עם בחורה צעירה.

הייתי נשוי נפלאה,

ואחרי שנתיים שהייתי נשוי לה,

הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, ולא ידעתי מה כואב לי.

התחתנתי עם מדריך כושר

מפורסם מאוד בירושלים. אין אדם שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו.

שם דבר פה.

ובאמת, היינו, חיינו שנתיים כמו,

היה נהדר והכל היה טוב ויפה.

ניסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל,

והוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון,

בעצם הזנב בגב.

והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה טחורים,

וחשב שזה פיסורה,

והשגנו כל מיני משחות מבתי מרקחת, וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות נפש בנושא.

ואני רואה שבן אדם,

את כל המשחות כבר קניתי,

וכבר עוברת חצי שנה כמעט.

ואני אומרת לניסים, בוא נלך לרופא, יש לך דימומים.

בוא נלך לרופא.

בן אדם כואבת ללשן, הולך לרופא, כואב הראש, הולכים לרופא.

הוא לא היה מוכן בשום אופן. אני מדברת על בן אדם 100 קילו שרירים,

גופיות, טייצים, האגו שלו בשמיים, בן אדם שעני ורופא,

ועוד להראות את האזור הזה לרופא, כאילו אין מצב, תשכחי מזה.

זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהיריון,

חודש שישי,

הריון מתקדם,

וזה כבר היה בלתי נסבל, הוא פשוט היה נוהג עם

חצי גוף למעלה כי הוא לא אכל כבר לשבת,

הוא לא אכל לאכול,

הוא היה נראה רע מאוד,

הצבע שלו הפך צהבהב.

מי שלא ראה את זה לא יבין. זה היה פשוט קטסטרוף, וזה היה גווייה.

פשוט גווייה מהלכת.

אני קמתי בארבע לפני הבוקר, פשוט הלכת

עשרים אלף פעם לשירותים,

הולך וחוזר, הולך וחוזר מקאבי.

בפעם השלושים אני פשוט החלטתי שבאותו לילה לא משתפתי איתו פעולה,

שאני לא עוזרת לו, ולא מטפלת בו, ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות.

קמתי בארבע לפני הבוקר והוא אמרתי לו, תקשיב,

אני אוהבת אותך ואתה יקר לי,

אבל

לא רופא, אז יש רבנות.

אחד מהשניים, תחליט. אני ככה לראות אותך לא מסוגלת. בסופו של דבר הלכתי,

גילו לי מחלה שהרופא היה בהיעלם, הוא אמר לי, אתה,

אני לא יודע איך אתה חי,

יש לך סרטן בגוגל 15 סנטימטר במהי,

ארבע גרולות בכבד,

אתה צריך למות,

אתה גבר, זה לא כן, אתה יכול לקבל את מה שאני הולך להגיד לך, אבל זה לא כן.

אתה לא תחיה הרבה זמן, שבוע או שבועיים, יש לך אפס סיכויים.

אמרתי, סליחה, התמוטטתי, הייתה שהיא התמוטטה.

כל המשפחה התאספה, ובאנו הביתה.

באתי הביתה קראתי, עוד לא להקל את זה, קראתי לבכות.

ומאותו רגע,

חרב על העולמי.

אז הוא אמר לי תשמעי,

לבעלך גידול סרטני.

כששמעתי את המילה הזאת, לא יכולתי.

אני מגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת, זה משהו ש...

לא יודעת, זה משהו שאי אפשר,

אני לא יכולה לתאר אותו במילים, את הפחד מהם.

פחד, זה פשוט פחד.

אמרתי לו, אבל אתה לא יודע, אתה לקח את הביופסיה לפני יומיים, וביופסיה זה, אמר לי, תשמעי, אני עובד הרבה, אני מכיר את הריח, את הצבע,

יש לו גידול סרטני.

ולא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו 15 סנטימטר לגידול.

אני לא יודע אם הוא יחזיק.

ואשתו התקשרה אליי, במקרה הייתי חולה,

וסיפרה לי מה שיש לו, שגילו לו גידול.

אני הייתי בהיסטריה, רצתי לשטראוס,

לראות מה מצבו.

כמובן שהזקתי גם את אימא שלי וסבא שלי ודודות שלי.

הזקתי ככה את כולם כדי להיות איתו.

הוא היה מטושטש לגמרי.

לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת.

אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי,

כמו שאתם רואים בתמונות, אבא חזק.

שמאוד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו.

ופתאום ראיתי שבר כלי.

לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי.

תוך משקל של 100 קילו שרירים,

ירדתי תוך איזשהו חודשיים וחצי ל-47 קילו, תת-משקל.

ירדתי 53 קילו.

הגופית מוטטת לי.

לא יכלתי לאכול, לא שסירבתי לאכול,

לא יכולתי לאכול.

זו מחלה קשה, זו אגבה.

אני לא מאחל אותה לאף אדם עליה,

לאף אדם.

הסתכלתי לשמיים ואמרתי, כאילו, למה?

למה?

כאילו, כל כך חיכיתי להיריון וללידה ו...

למה?

כאילו, זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים, עושים את הבדיקה,

גומרים עם הסיפור וזהו.

ופתאום

המחלה הארועה הזאת נכנסת אליך הביתה.

היא שלחה אותנו הביתה ואמרה לנו, תשמע, ניסים, אני נותנת לך שלושה שבועות לעלות במשקל

כדי לחשוב אם אפשר להתחיל לתת לך איזשהו טיפול בשביל להאריך את החיים שלך, משהו כמו כמה חודשים.

אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום.

הגידול מאוד גדול, הוא דבוק לאיברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך ניתוח.

אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום.

הייתי במצב אנוש.

אני שכבתי במיטה אנשים,

המאבקים שהיו באים, יושבים שתי דקות, לא יכולים לראות אותי, ונעלמים.

מאות חברים מירושלמי, כי אני הייתי מדריך כושר בחילוניות שלי,

ומאות חברים, אלפים, הייתה פה עלייה לרגל, היו רואים, היו בוכים,

כי אמרו שהוא לא צריך למות.

המשפחה הכינה קבר, אמרו, זהו, זה גמור.

רופאים לא נתנו לי סיכוי, אמרו, אפס סיכויים.

ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר, כי לא הסכימו לתת את הטיפולים. אמרו שאני חצי בן אדם, אי אפשר לתת טיפול לחצי בן אדם,

אם הוא לא יעלה במשקל.

ובכו לי במשפחה, ואשתי בכתה לי, והילדים בכו, וכולם אמרו,

אפשר, אני אוכל. והיא אומרת, אני לא יכול לאכול.

אין לך דאבון, אתה לא יכול לאכול, אתה במיטב שזה חוסר, אתה לא יכול לאכול, אתה מוצא להשמין שיתוך הטיפולים או משהו.

אתה לא יכול, אתה לא עומד בזה.

אני פשוט ישבתי ודיברתי עם בורא העולם ואמרתי,

אתה לא יכול לעשות לי את זה, אני בחורה צעירה,

עוד לא התחלתי את החיים שלי,

יש לי תינוקת,

תן לי לפחות רק לראות אותה, משהו.

ובאמת, אני פשוט הייתי יושבת וזהו,

זהו, כאילו מקבלת את זה, מקבלת את זה שזהו, שככה זה, איזה המצב,

ואני, והבעל שלי פשוט הולך לי.

והייתי רואה אותו, נגמר לי בין הידיים.

הוא היה יושב, הוא לא היה מדבר איתי, הוא לא היה אוכל,

היו לי מלחמות איתו על האוכל, תאכל, תשתה את התרופות שלו, הוא בכלל לא רצה לקחת.

הוא לטיפולים לא רצה בהתחלה בכלל ללכת.

והכל היה לו מלחמות, והייתי פשוט נלחמת בו.

ראיתי שאין לי מי לדבר בכלל.

וכל יום, כל יום, כל בוקר כשהייתי קמה ורואה אותו לידי, הייתי אומרת, תודה לך, תודה שהוא חי, תודה, פשוט תודה.

תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, הנה, כל בוקר הייתי, הייתי, מי היה שני בכלל? הייתי כל חמש דקות מקשיבה,

דבר ראשון שעלה לי בראש זה, וואו, עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן.

איך אני עכשיו בכלל יכולה לחשוב על חתונה?

עוד שלושה חודשים החתונה, ו...

לא ידעתי אם אני אצטרך לבטל את הכל ולחכות עוד שנה, וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן איך הוא הולך.

ואז באתי לנסים, אמרתי לו, נסים תשמע,

לא נותנים לך סיכוי.

אין לך הרבה, אין לחיות.

אני אוהבת אותך, אתה אבא של הילדה שלי, אתה אפילו לא ראית אותה.

תעשה משהו. אמרה לי האישה שלי, תראה, כל הרופאים לא נותנים לך סיכוי,

ואני רוצה ללכת לסיכוי לכיוון של הקדוש ברוך הוא,

דרך רבנים מסוימים.

אמרתי, אני לא מעוניין בזה, אני אדם מאוד חילוני,

אני לא מאמין בדברים האלה.

היא אמרה לי, מה זה אתה לא מאמין? אנחנו יהודים, בוא נלך ל... איך אומרים?

הציבור האלה, הצ'אנס האחרון שלנו, בוא נלך.

אמרתי, אני מסכים טוב, הסכמתי.

שלפתי את אחת הקלטות של אמנון יצחק מהספרייה,

קדושת הקלטות שלו,

והתקשרתי, פשוט התקשרתי לארגון שופר,

סיפרתי את הסיפור,

הוא נורא נסער,

הייתי ממש היסטרית.

הגעתי לכבוד הרב אמנון יצחק,

כבוד הרב ארתו הוא נבהל, הוא חושב שאני ננקרומן או משהו כזה להסתכל עליו, אבל

שהוא לא הבין מה זה, עד חצי אדם בא מולו,

מה הוא רוצה ממני?

רק כבוד הרב הזה הוא דבר,

הוא משה רבנו של ימינו, חבל על הזמן של כולם.

ובזכותו אני חזרתי בתשובה מלאה,

כי הוא בא ובירך אותי

ואמר לי, כלה כקשר אני דורש ממך,

ותתחבר לקדוש ברוך הוא כמה שאתה יכול.

מאז שהתחברתי לקדוש ברוך הוא, כל אינפוזיה ששמו לי, כל מחל ששמו לי, לא קיבלתי את זה.

התחברתי אליו עם אינפוזיה אחת, ואני כל כך שמח ומאושר

מאין כמוני.

המשפחה, כולם,

חברים, לא האמינו שאני קם על נגליים.

כולם בראשי עמוד, הכרנו כבר קבר. הם לא האמינו,

ופתאום אני בעצמי.

מהתקן למאזין גדולה של הקדוש ברוך הוא. יומיים אחרי זה ביקשתי מהאישה שלי לאכול, היא לא האמינה.

היא קיבלה הלם.

לאכול?

אתה רוצה לאכול, אמרתי כן.

הרגשתי פתאום צורך לאכול, זה לא סירוב לעבוד, פתאום ביקשת צורך לאכול, רוצה בשר, רוצה לאכול.

הרגשתי שאני מתחיל לחיות עם כל המחלה הכבדה עליי. בשבוע הראשון עליתי ארבע קילו,

בשבוע אחד ארבע קילו,

אחרי זה עוד שבוע, עוד ארבע קילו.

הרופאים היו בהלם, כשאני מתחיל לעלות. איך קרה שהוא מתחיל לעלות את זה?

אפשר לתת אולי טיפול או שתיים,

להתחיל לראות אקסובל,

ואז נתנו לי כימיותרפיה בהתחלה. הוא קיבל סדרה של אקרנות, 25 אקרנות רצופות,

עשרה טיפולים כימותרפיים.

מדובר על שלושה ימים כל טיפול.

שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחיותין,

לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול.

שבוע כזה מאוד מטורף,

שבוע אחרי זה הוא מתחיל להתאושש,

שוב טיפול.

עד שהוא כבר ככה מגיע לשבת, שוב טיפול.

אנשים היו עמומים.

קודם כל אמר הקדוש ברוך הוא, יום אחד יצא מהדסות ואמר,

אתה יודע מה אבא שבשמיים? אני לא קח זקן.

אמר לי, אכפת לך? אמרתי לו, אשריך.

הוא לקח את הזקן ואמר,

אני לא אכפת לי להיות קרח,

שלא היה לי סערה בגוף, את הזקן תשאיר.

וככה.

והרופאים היו עמומים.

כאילו, כל פעם שהוא היה מגיע, הוא היה מגיע עם יותר שיער, וזה, זה... ירד לי הכול. זה בדיוק נוגד את התופעות של הטיפולים הכימותרפיים, כי טיפולים כימותרפיים, ידוע ששערות הן נושות.

והרופאה שלו הייתה אומרת, במקום להקריח, אתה מסעיר, זה מצחיק.

והוא לא הקיא, והוא לא שלשל,

וזה הפך להיות יותר ויותר נוח.

זה טיפול,

וזהו, כאילו, מקבל את הטיפולים שלו.

ארבעה חודשים חגגתי.

איזה אושר, איזה סיפה, מרגיש טוב, הולך ומתחיל לתפקד, כמה ממיטת חולים.

ופתאום, בום,

גילו לי פתאום שיש משהו נוסף, שבהתחלה אמרו שהוא זה נקי,

פסיתי, ושמחתי,

וכנראה היה לי מקטרג שבדק אותי

ורצה לבדוק ניסיון העמידותי כזאת באקוליציה. הוא אמר לו, תן לו קצת רע, בוא נראה. הוא הנה, הוא חזר עכשיו בתשובה,

נתן לו טוב, טוב, טוב, טוב.

בוא ניתן לו קצת משהו, לראות איך הוא יגיב.

ואני קצת כעסתי כשהרבה תחולים בישרו לי שקיבלתי,

שפתאום הם גילו משהו ברקטום,

משהו נוסף, ששורש סרטני קטן.

אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, אמרו לי, מה אני עושה,

לא יכול פתאום, כמעט, כמעט,

התאכזבתי כמעט.

אשתי צעקה אליי ואמרה לי, ניסיון, תיזהר.

הנה, אם יש לך ניסיון, תעמוד בו.

ואז אמרתי,

עד יום מותי אני עם הקדוש ברוך הוא לא מוותר,

לא עושה שום דבר נגד וממשיך להיות בדת.

המשכתי,

קיבלתי את הבשורה, אמרתי, אני אקבל אותה בשמחה,

באהבה,

איסורים הכזאת בחוץ, רק באהבה.

כשהגעתי לרופאה,

היא הכניסה אותי לבד לחדר ואמרה לי, קרן כשמי,

אני רוצה לשוחח איתך לבד.

ניסיון הגיע לנו עם אפס אחוז סיכוי, היום הוא בין 20% סיכוי לעבור את הניתוח.

80% שאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה, ושאין מה לעשות, אני נותנת לו מאותו יום שנתיים לחיות.

היא אמרה שיש גם סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להאריך,

ואין לי סיכוי כזה.

כמו בכל ניתוח, ואצלו קצת יותר, כי הגידול הוא בעיית.

זה היה שלושה שבועות מטורפים.

לא היה רע ואני חושבת שלא דיברתי איתו מהרבנים הגדולים של דורנו. באמת, אני דיברתי והתייעצתי.

ואני דיברתי גם עם הקדוש ברוך הוא. בחיתי לו,

יום ולילה עם כל התפילות שלי, שאני אעבור את הניתוח בשלום.

זה היה שמונה שעות ניתוח.

שמונה שעות הכי ארוכות בחיים.

אני חושבת שזה שמונה שעות כמו שמונה שעות.

אנחנו יושבנו בחוץ והתפללנו לבורא עולם ועשינו שיעור בחוץ

לרפואתו

ואחרי זה קראנו כולנו תהילים

ואין, את רואה את הקשר עם בורא עולם, את מדברת איתו ואת אומרת לו, אבא שבשמיים ואת מדברת איתו כמו בן אדם רגיל

פשוט, את יודעת שהוא אבא שלך ויש לך יראה ממנו והוא מלך, מלך כל העולם ושיש פה בידת הכוח לעשות הכל בלתי קרוב השם לכל קוראיו,

לכל אשר יקראו באמת,

באמת.

רצון עירב יעשה ועד שהוא עתם ישמע, כי ככה, ביושיעם.

ואת מדברת איתו ואת אומרת לו, אבא שבשמיים, בבקשה לך.

אנחנו לא זכאים.

לא לזכויות שלנו אנחנו מבקשים.

מהתחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך,

תרחם עלינו, תעזור לנו. אין לנו זכאות, זכויות אין לנו,

אנחנו כאלה קטנים.

כל כך הרבה עבירות עשינו.

אני יודעת שזה אב רחמן,

אני יודעת שרק אתה יכול.

לא, הרופאים בפנימה, אתה מכוון להם את הידיים ואתה מזיז להם את זה, לאיזה כיוון שרק תרצה.

בבקשה ממך, תן לי סימן.

הרופא של המנתח עבר בחוץ,

באמצע ניתוח, בן אדם באמצע ניתוח, מה אתה עושה בחוץ?

אני פשוט הסתערתי ואמרתי, כאילו, קפצתי ואמרתי למנתח, מה אתה עושה בחוץ?

כאילו, דוקטור פיקרסקי, מה?

הוא אמר, אל תדעי, הכל בסדר, אנחנו רוצים, תגידו,

אני,

ביופסיה,

כאילו, לא הייתה מושלת, אני לא חושבת שהיה בן אדם מאושר להסיר אותו, אבל הקדוש ברוך הוא ממני באותו יום, זה היה פשוט מדהים.

אני פרגישה תחושה יאית,

קרובה, שהנה הוא ענה לי, גם הפעם הוא ענה לי, הוא פשוט ענה לי.

ואני חייבת לו, אני חייבת את הקדוש ברוך הוא הכל,

הכל, אני חייבת לו את החיים שלי, הוא החזיר לי את הבעל שלי למתנה,

הוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש.

ופתאום עוד לא,

עוד לא עיכלתי את המחלה שלו,

וכבר מודיעים לי שזהו, שהוא כבר לא חולה,

שקרה נס.

תודה לאל.

אני בריא ושלם, אין לי כלום לכל מה שאני רוצה קבוע.

שחור זה נהיה ורוד מהקדוש ברוך הוא, כי הוא נותן חיים והוא לוקח חיים.

לא נופץ סתם ותגיד לי,

אתה צריך למות תוך שנה, אין לך סיכויים למות.

ברוך השם, הנה השנה נגמרה ואני מאושר ואני בן אדם בריא,

ואני, החיים שלי מקדיש רק לקדוש ברוך הוא. בשבוע שהיינו אצל ההופעה והיא אמרה לנו,

אני רוצה להגיד לכם שמדובר פה בנס רפואי.

אז הוא אמר, זה לא נס רפואי, זה נס אלוהי. ואמרה לו, אתה יודע מה מניסים?

נס אלוהי. כנראה שהתפילות הזאת... לופאים עמומים מכל הסיפור שלנו.

אם אני מגיעה למצב שאני מגיעה לרופא ואני אומרת לו, אני לא מעקרת, והוא אמר לי, גם אני רופא וגם אני לא.

לא, אבל הוא גם מגיע למזקנה, והוא אמר את זה מלמעלה.

הוא אמר, דברים רק משלמים.

אני רק רוצה באמת להגיד תודה,

כל ליבי, לרב עמלנצח. ושיבדל לחיים ארוכים, הרב הזה, כבוד הרב הזה.

מאז ועד היום אני מאושר, אין כמוני.

אנשים לא מבינים את זה.

אני כחילוני 48 שנה לא האמנתי בזה.

ובסוף אתה מוצא איזו תרופה,

שזה קוראים לו אבא של השמיים.

זו התרופה הכי גדולה לכל עם ישראל,

שעם ישראל צריך להבין את זה.

במיוחד אנשים חילוניים כמוני, וכל החילונים שנמצאים,

שהם חושבים שהכול מובן מאליו.

ריבונו שלום, תסתכלו לשמיים, תראו שיש לנו אבא. תנו לו טיפה, תקבלו הרבה.

אז זה הקטע הכי קשה שהיה לי שעברתי אותו,

והיום אני אדם מאושר מהם כמוני.

עצם חזרתי בתשובה.

ואני גאה שאשתי,

ואני שמח שאני בדרך חיים ארוכים,

שהיא דחפה אותי לכיוון הדת,

והיום אני שיא העושר.

ואני מאחל לכל עם ישראל, ולכל החילונים במיוחד,

שיבינו שלא יחכו למכה כמו שאני קיבלתי,

שהייתי על סף מוות.

שמעכשיו יחזרו לאבא לשמיים, שלא רק יבקשו, יבקשו, יבקשו,

שייתנו לו קצת.

קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת.

וזה הפתגם הכי על מי שאני אוהב אותו.

יצאו להתקרב אליו,

וזהו.

זה מה שאני מספר על עצמי. והיום אני גבר חדש,

אין לי מחלה יותר, אני גאה, אני שמח,

וכל חיי עד יום מותי וזקנתי.

רק הקדוש ברוך הוא. אין עוד מלבדו.

כבוד הרב, יש לי שתי בקשות.

אני הייתי חולה מכיתה ו',

הייתי חולה במחלת אפילפסיה,

במחלת הנפילה,

וכאילו השנה ביום ההולדת שלי,

יומיים אחרי היום ההולדת שלי,

הרופא הודיע לי שכרגע אני מפסיק את הטיפול התרופתי וכרגע אני בשנה של שמירה.

רציתי רק דבר אחד, כאילו לא ממש בקשה גדולה,

רציתי רק לקבל ממך ברכה להצלחה ובריאות.

אתה לומד תורה?

לומד, מתחזק.

מניח תפילין, קורא תהילים, היום קראתי תיקון הכללי.

שומר, שומת?

לא כל כך, מתחיל.

מתחיל.

לא כדאי לנוח בשבת עם הקדוש ברוך הוא, להיות איתו ביחד? כדאי.

מהשבת מתחילים?

בעזרת השם כן. ושעה ללמוד תורה כל יום? כן.

אל תגיד מהר סתם, תחשוב מה אני אומר.

שבת ושיעור תורה כל יום, שעה.

כן. מוכן? מוכן. ועוד דבר קטן, איך אמרת לי? משהו קטן, לא רציני.

ציד ציד.

בכיף. בכבוד.

מגיעה לו מוזיקה. איפה המוזיקאי שלנו?

שחיינו. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהגענו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

מה השם?

מה השם? טל.

אמא שלך. אריאלה.

טל בן אריאלה, השם ישמור עליו בריא ושלם לעבודתו, יתברך וזיווג הגון מהרה.

אמן. תהיה ברק.

אתה השני?

בכבוד. בוא.

אתה רוצה לשאול?

אני רוצה להגיד. להגיד. תן לו להגיד.

כבוד הרב,

לפני ארבע שנים

אמא שלי חלתה בסרטן.

לא היה לה הרבה סיכוי.

היא הפריעה מהסרטן בפעם הראשונה.

אחרי שנתיים חלתה בו שוב.

כרגע בשלבי הבריאה של הפעם השנייה,

עברה את כל הטיפולים,

כל הבדיקות מוצלחות,

ומקווים לטוב.

אני רוצה רק דבר אחד,

שתהיה לי סוף סוף עם הבריאה.

יפה, יפה, יפה. רגע, רגע.

אני מבין שהכיפה על הראש שלך זמנית.

זמנית ביותר.

לא אשקר, אני אגיד את האמת. נכון.

אולי אתה תהיה סוף סוף הבן של הקדוש ברוך הוא בלי להתבייש?

אני לא אגיד לך סתם כן, קשה לי. בטח שלא סתם. קשה לי, אני אגיד לך את האמת, קשה לי. מה קשה? שאני אלמד.

מה קשה?

כן. פיתויים.

פיתויים? כן.

על פיתויים משלמים?

אתה מוכן לשלם?

תשמע, אני לא מודע למה שיהיה, אני מודע למה שאני עושה, אני נהנה מהרגע, זה מה שאני חושב. זה הבעיה, אתה מבין? נכון. אדם שותה כוס רעל ממותק,

אבל בסוף זה גורם למיתה.

השאלה היא אם להמשיך בשעה שיודעים שהממותק הוא רעיל?

לא יודע מה להגיד.

אני אגיד לך אם אתה לא יודע.

אפשר ליהנות מהעולם הזה בהיתר.

בהיתר.

לא חייבים לעשות

את הנאות העולם הזה באיסור.

אפשר בדיוק להיענות. יש דברים שהם אסורים.

אז לא עושים דבר אסור. זה כיף לנסוע על 140, אבל זה אסור.

כשממהרים להיכנס באין כניסה, זה קיצור דרך.

אבל זה גם קיצור דרך לשלילה.

יש הרבה דברים שנוח לנו לפעמים לקצר או לעשות איך שאנחנו רוצים,

אבל התשלום מגיע לפעמים.

בעולם הזה לא תמיד,

כי רואים שאפשר להתחמק מהמשטרה ומדברים כאלה ואחרים.

בסוף כולם נתפסים,

אבל אצל הקדוש ברוך הוא שום דבר לא עובר.

הכול מצטלם, הכול נרשם, ועל הכול משלמים.

אתה בחור צעיר, חייך לפניך, ואתה עוד יכול להרוויח.

כל מה שאתה חולם היום, תקבל עוד שנה-שנתיים מלא בהיתר.

אז למה אתה צריך

לקחת באיסור, אם אתה יכול להשיג בהיתר?

בואו נתחיל.

קח עליך שבת,

ושיעור תורה

כל יום-שעה.

אתם חברים?

אחים. תלכו ביחד. אחים. חברים אחים.

הרבה שנים, כל הזמן ביחד, כל היום ביחד.

נו, אז תלך איתו גם, תלמד תורה.

תשתדל להתפלל כל יום, תשתדל, אני אומר, אם לא תצליח אפילו בציבור, אפילו ביחיד, זה לא לוקח הרבה זמן,

ותראה איך החיים שלך השתנו לטובה, לאין ערוך,

ובזכות זה נתפלל על אמא.

אני אגיד לך משהו,

אני יודע שלהתפלל אני יכול,

להניח תפילין אני יכול, אני עושה גם,

שמור שבת יהיה לי מאוד קשה.

למה? למה? כי כולם הולכים לבלות?

כי...

אז מה, למה? למה קשה? לנוח זה קשה?

לעמוד זה קשה.

תאמת?

כן. כדורגל, שבת.

מה יש בכדורגל?

יש מכבי תל אביב, מכבי חיפה, הפועל תל אביב, ביתר ירושלים.

הבנתי, בסדר, בסדר, בסדר,

בסדר.

אבל אפשר לשמוע את התוצאות מוצאי שבת.

אפשר, אבל אני יותר אוהב לראות.

ואם אתה רואה אתה משפיע על התוצאה?

לא, אני במתח, והמתח זה הכיף, אתה מבין?

הבנתי,

אבל אתה יודע שעל המתח הזה בסוף תשלם, בשביל מה?

בשביל מה מתוק?

למה הקדוש ברוך הוא נותן לך שבת מנוחה ואתה מנצל אותה בדיוק הפוך למתח?

מתח מאיסור, לא מתח מהיתר.

זה נכון, זה פיתוי של יצר הרע. נכון, אז זה... השאלה אם זה שווה. להתחיל מקטן, יותר טוב?

קטן. התפילות אני יכול, אמרתי לך. מצוין.

הבית כנסת אני יכול... מצוין. כל מה שקשור לזה, לשמוע שבת,

הלכתחלה יהיה לי קשה.

למה?

למה? אמרתי לך, למה? פיתוי? הבנתי.

שמעתי אותך.

כשיש פגרה, מה אתה עושה?

יורד לים.

בקיצור, אתה מחפש בעיות.

לא. אם לא כדורגל, אתה יורד לים.

יש גם מה לעשות בים. אבל בוא תתרגל, יש לך ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, מוצאי שבת,

לעשות חיים טובים.

דווקא בשבת שהקדוש ברוך הוא ביקש שתהיה איתו ביחד.

פעם אחת שתודה שיש בורא לעולם.

יום שישי, שבת, אתה מודה, יש בורא לעולם. למה אני לא רואה כדורגל?

אני מאמין שהבורא ברא את העולם בשישה ימים בשביעי שבת.

למה אני לא יורד לים בשבת?

כי הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישי שבת.

למה אני לא עושה נגד הקדוש ברוך הוא?

כיוון שבאותה שעה שאני עושה הוא נותן לי חיים, נותן לי נשמה, נותן לי בריאות,

נותן לי לראות, לשמוע.

אני משתמש עם הכלים הטובים שהוא נתן לי נגדו?

למה?

זה פייר?

לא.

אז בוא נפסיק.

שישי שבת לשבת. את התפילות אני בטוח שאני שמעתי לך. זה שמעתי. מוכן לנסות? אני אנסה. ואת הצפינית אתה עושה? אני אנסה. אני אנסה זה כבר טוב מאוד. אני לא מבטיח שאני אצליח. ברור, אני מבטיח שתצליח אם תנסה.

אם אתה תנסה אתה תצליח, אם אתה לא תנסה

אתה לא תצליח

כי בניסיון הוא יעזור לך.

החבר שלך

שומר שבת?

אתה שומר מהשבת, נכון? ישמור. מה אתה תעשה איתו?

תיקח אותו איתך?

אתה תשמור עליו שהוא לא יחלל שבת? הולכים לים. אתה מבטיח?

אתה מבטיח?

מילה זה מילה, חבר'ה.

אמא שלך נותן לה ברכה בזכותך. בעזרת השם. השבת זה כיכור, זה לא בעיה.

בסדר, אין בעיה. קודם כל,

קודם כל, קודם כל,

יש כאלה לצערנו הרב שגם כיפור אצלהם זה בעיה.

לא, זה לא.

שבת אנחנו מדברים, לא רק על כיפור, שבת.

בסדר?

מוכרחן.

בעזר השם. מה השם שלי? מה?

חנה בת רחל.

חנה בת רחל.

השם

ימלא משאלתך שתהיה בריאה תמיד ורפואה שלמה. אמן.

אמן.

בוא. נצא לשים ציצית. בכבוד, אשריך.

ברוך.

ברוך אתה ה' אלוהינו מאורך העולם, שהחיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

תן לו מיקרופון.

יש שתי דברים שדיברת עליהם בהתחלה שלא כל כך מסתדר לי.

אמרת שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

ברא את האדם ואמר שהוא רוצה להיטיב לו בזכות,

לא בחסד, אז הוא נתן את התורה, יקיים את המצוות, ייכנס. לא יקיים, לא ייכנס.

אז למה דווקא את האדם הראשון שהוא ברא,

הוא הכניס ישר לגן עדן, למרות שלא הייתה לו אפילו מצווה אחת.

זה חסד, זה לא זכות.

קודם כל, אתה צריך להבין דבר אחד, שזה המצב שהקדוש ברוך הוא רצה שהאדם יישאר תמיד.

עצם הבריאה עצמה היא חסד.

מזה שהאדם הראשון

לא יעשה עבירה, הוא יישאר במצב הזה. מה שרצה הקדוש ברוך הוא, זה הראייה שהוא רצה להיטיב.

להיטיב,

הראייה, הכניס אותו ישר לגן עדן.

לא, אני לא מתווכח.

שמעתי.

תקשיב מה אני עונה.

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם בחסד.

סתם הבריאה של האדם זה בחסד, הוא חייב לו משהו?

לא. הוא היה קיים? לא.

אז עצם הבריאה היא חסד.

איפה הוא שם אותו? בגן עדן.

הזכות להישאר בגן עדן, הזכות,

זה אם אתה לא עובר על דברי.

מכל עץ הגן אכול תאכל,

מעץ הדעת

לא תאכל.

אם תשמור על זה, זו הזכות שתישאר. ברגע שהוא עבר, הוא סולק משם.

זאת אומרת,

הזכות הייתה בשם ואל תעשה. זה גם מצווה.

הבנת?

לא רק לעשות מצווה,

גם כשנמנעים מעבירה זה מצווה.

ועצם זה שהוא אמר לו לא לעשות,

אם הוא היה נמנע זה מצווה שהוא מקיים והוא זכאי להיות בגן עדן.

קיבלתי.

אם זה נכון אבל,

לפי ההיגיון שלי, מה שאני מבין,

אז כל הנשמות שבאו לפה בגלגול ראשון, לא היום, שזה גלגולים, כל הנשמות שבאו לפה בגלגול ראשון היו צריכים ישר להיכנס לגן עדן.

ואז אם הן היו עוברות עבירה,

מביאים אותן לעולם הזה למבחן,

אם זה נכון.

עד פה גמרת?

לא, לא.

בסדר.

אדם הראשון הביא צאצאים,

הם לא יכולים להיכנס כבר ישר לגן עדן,

רק אחד נברא כזה, זה האדם הראשון.

אחרי זה זה כבר צאצאים שלו, שבאים מרחם אישה והם נולדים כבר לעולם, איפה שההורים נמצאים.

הקדוש ברוך הוא לא בורא את העולם כל פעם מחדש ומתחיל עם אדם ראשון, אדם ראשון איש אחד,

ממנו יש צאצאיו,

והם באים כל אחד במקום שהוריו נמצאים.

הבנת?

הבנתי. תן כיו.

עכשיו רגע.

שאלה שלישית.

כן,

שאלה שלישית.

יש לי עוד אחד אחרי זה וזהו.

אין בעיה.

גן עדן שמדובר עליו בראשית,

זה גן עדן הרוחני, עולם השכר שאליו מגיעים אחרי המוות? לא. זה לא זה? לא, זה גן עדן תחתון, יש שני גן עדן. יש גן עדן תחתון בעולם הזה ויש עליון בעולם העליון.

שלישית, רביעית?

רביעית.

ראיתי באחת ההרצאות שלך, שאמרת שאדם זה כאילו המוצר.

נתת משל כזה, אדם זה המוצר והתורה זה הוראות יצרן.

ככה כאילו המוצר צריך להתנהג.

עכשיו מה שאני לא מבין זה למה אלפיים שנה אחרי שהמוצר נברא רק הוא נתן את ההוראות יצרן.

ולא רק זה, למה הוא נתן את ההוראות יצרן רק לחלק מהמוצר? מה עם כל השרמאים? לא צאצאים של אדם ראשון שבראת והתורה שקדמה לבריאת העולם גם לא צריכה להיות גם לא?

יפה מאוד, שאלות יפהפיות, הציצית מחכה לך.

עכשיו אני אסביר לך.

היו הוראות יצרן גם לאדם הראשון וגם לצאצאיו עד שנת 2448 שניתנה התורה.

מה היו ההוראות? שבע מצוות בני נוח.

זאת אומרת, נצטוו לקיים רק את זה.

כשהעולם הוכשר והיה ראוי ומוכן לקבל תורה,

הבשיל כדי לקבל תורה, זה לוקח זמן.

כמו שעם ישראל לא הבשלים לקבל את התורה עד שהיו בשעבוד מצרים 210 שנה,

ורק אחרי זה שהגיעו למדבר היו ראויים לקבל תורה.

אז לכן, רק אז ניתנה תורה והוצעה לבני האדם, כולם,

כולם,

כולם,

כמו שאתה אומר, למה לא כל המוצרים?

השם אמר, כולכם מוצרים, קבלו.

לא רצו.

מכיוון שהקב' ברוך הוא ברא את עולמו על צד הבחירה ולא על צד האונס,

לכן חלק סירבו,

כמו שיש פה חלק מהקהל, לצערנו הרב,

שעדיין לא שומרים תורה ומצוות, הם מסרבים.

יש להם אפשרות, הם לא רוצים.

לא רוצים זה בחירה, על הבחירה יש שכר ועונש.

אבל הקב' ברוך הוא נתן הוראות יצרן מתחילה,

ומה שום צוות צריך לעשות. אמר מצווה אחת, מצווה אחת, שבע, שבע.

תראה, תראה כמה שהוא אומר צריך לעשות.

זה ההוראות לקבל את הטובה.

תצאי, תצאי.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם. שחיינו, שקיימנו והגיענו, לזמן הזה. לזמן הזה. אמן.

רגע, רגע.

הבחור הזה, עם שאלות כאלה, יכול להיות מגיד שיעור.

אם הוא בעזרת השם יתברך, ילמד תורה,

תורה, כמו שאתה שואל, ככה צריך ללמוד תלמוד.

אתה תלמד תורה, תלמד תלמוד, ובעזרת השם תהיה מורה הוראות בישראל.

מה השם שלך?

ליאור בן שושנה,

תגדל בתורה ובראת שמיים בזיווג הגון מהרה.

כן.

ברוך השם, על הכיפאק.

אני כבר הרבה זמן בהרהורים.

למה? כי אני רואה את אבא שלי שאומר שבת והכול.

הוא רוצה לחזור בתשובה, אבל הוא צריך משהו.

אני לוקח על עצמי היום ציצית, אם אתה מצליח להחזיר אותו.

שהוא ישים ציצית.

אתה אבא?

אתה אבא. איפה אבאלה? הנה אבא.

איפה אבאלה?

בוא, בוא, בוא. בוא, בוא, אבאלה, בוא.

כבוד הרב, כבוד הרב.

חזרנו לפני יומיים מאומן.

אה, הוא היה איתך?

כן, הוא לקח אותי.

וואי, וואי, וואי. בזכות הזאת הוא חייב לחזור בתשובה. מי שנוסע לאומן...

בוא, בוא. מי שנוסע לאומן, תשובתו מובטחת לו, נכון?

בוא.

אני ידעתי שזה יקרה, פשוט לא ידעתי מתי.

אז אם זה בזכותי, מה טוב.

הנה, בכבוד. אם אתה מצליח להחזיר אותו, אני אסך.

אני מכיר אותך כבר מאיזשהו מקום, לא?

לא, לא.

בדרך כלל אני מכיר את המצב הפוך, שבו אבא מבקש ומתחנן שהבן יזכה לגן עדן. פה אני רואה הפוך.

הבן מתחנן שאבא יזכה להיות בגן עדן.

בעזרת השם יתברך.

אתה שומע על הבן?

שומע, חזק וברוך, בכבוד.

תן גם לבן.

אשריהם ישראל.

מי היה מאמין באילת יומיים לפני כיפור, ככה,

והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם?

שחיינו.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שחיינו וגראנו לזמן הזה. אמן.

ברוך.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שחיינו וגראנו

וגראנו לזמן הזה. אמן.

איפה האמא? איפה האמא? בכבוד, האמא.

האמא, וואי וואי.

שחיינו וקיימנו והגיענו. הזמן הזה.

מה השמות?

מה השם? גדעון בן משה.

רונית בת ג'קלין. רונית בת ג'קלין.

אלירן בן רונית. אלירן בן רונית. תזכו לבנות בית יהודי כשר על אדני התורה,

בנחת, בריאות ופרנסה טובה. אמן.

כן, עוד כיסוי ראש?

בכבוד, עוד כיסוי ראש. אשריכם ישראל.

ברוך השם, תן לה בבקשה.

מוזיקה יש.

תן לה.

ברוך אתה,

אדוני אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו. שהגיענו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

הזכי למצוות.

הנה משפחה שלמה בכבוד. משפחה שלמה בכבוד.

ברוך שהחיינו.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם,

אשר כדי שהחייאנו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם שהחיינו והגיענו והגיענו לזמן הזה.

יהי שם אמר רבו, יהי שם אמר רבו,

רעון ושמיים,

איי איי איי,

יהי שם אמר רבו, יהי שם אמר רבו,

איי איי איי, שלמה רבו, שלמה רבו, נצימאי, איי איי, שלמה רבו, רבו, נצימאי, איי איי, שלמה רבו, שלמה רבו, רבו, נצימאי, איי, שלמה רבו, רבו, נצימאי,

יהי, יהי, יהי, יהי, יהי, שלום מראבו,

יהי, שלום מראבו, מי שמאו,

יהי, יהי,

יהי, שלום מראבו,

יהי, שלום מראבו, מי שמאו,

יהי, יהי,

יהי, שלום מראבו,

מי שמאו,

יהי, יהי, שלום מראבו, שלום מראבו, מי שמאו,

רבו, רבו, רבו, רבו, נשמעיה.

אוי, אי, שלום, רבו, רבו, רבו, נשמעיה.

אי, שלום.

אי, שלום.