יראת שמים

- - - לא מוגה! - - - 

היום אנחנו נלמד, בעזרת השם, על יראת שמיים.

הפסוק במשלי יוד,

כ' ז' אומר, יראת אדוני תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה.

הנה עין אדוני ליראיו למייחלים לחסדו,

להציל ממוות נפשם ולחיותם ברעב.

אשרי איש ירא את אדוני

לעולם לא ימות

משמועה רעה לא ירא קרנו תרום בכבוד

אשרי כל ירא אדוני וראה בנים לבניך

בטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלוהים.

נמצא שהפסוקים האלה מורים לנו מה הרווח של הירא ומה

הפסד של אינו ירא.

הירא מוסיף לו ימים.

הרשע מקצרים את ימיו.

הירא עין ה' על ירעיו

להציל ממוות נפשם ולחיותם ברעב.

אפילו שיהיה רעב בכל העולם, הם

יחיה אותם ברעב.

לעולם לא ימות,

משמועה רעה לא ירא.

קרנו תרום בכבוד.

וראה בנים לבניך וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים.

קצל אשר איננו ירא מלפני אלוהים.

קצה אל אשר איננו ירא מלפני אלוהים.

זאת אומרת,

רווח והצלה גדולה מאוד למי שירא אלוקים.

אמר רבא בר בר חנה אמר בי יוחנן מה ידכתיב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה.

יראת ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים

ולא שימשו בו אלא שמונה עשר כהנים גדולים.

זאת אומרת,

יראת ה' תוסיף לאדם ימים על ימי הגזרה כמו שמצאנו בחזקיה במלאכים בית כ'.

והוספתי על ימיך חמש עשרה שנים.

מביא המהרשת.

ושנות רשעים תקצורנה זה מקדש שני

שעמד ארבע מאות ועשרים שנה

ושימשו בו יותר משלוש מאות כהנים.

צא מהם ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק

ושמונים שנה

ששימש יוחנן כהן גדול

ועשר ששימש ישמעאל בן פאבי

באמרל האחת עשרה ששימש רבי אליעזר בן חרסום

מכאן ואילך צבח שוב, כל אחד ואחד להוציא את שנתו.

לא הייתה יראת שמיים לכהנים הגדולים. היו מוכרים אז את הכהונה הגדולה בכסף,

היה שעיתות, היה דברים נוראים.

לא יראת שמיים, כל מי שנכנס למקדש מת.

היו צריכים לגרור אותו מרגליו החוצה.

אז זאת אומרת, בבית ראשון שהיה יראת שמיים שימשו 18 כהנים גדולים.

ואילו בבית שני שימשו בו יותר משלוש מאות כהנים.

ולפי החשבון שעשינו,

כמעט כל שנה למעט אלה שהיו ארבעים ושמונים ועשר ואחת עשרה,

כל השאר נכנסו ומתו.

אם כן, מבואר בגמרא לפני כן כי כהני בית שני היו מתמנים לכך על ידי ממון שנתנו למלכי בית חשמונאי.

ושמענו מעירים בדרך מוסר כי כל כהן מהכהנים הללו לא חשש לנפשו

אף על פי שראה מה שעלה לקודמו.

כי יצר הרע משמח עיני האדם להאמין שכשר והגון הוא יותר מקודמיו.

הוא קונה בכסף את הכהונה, הוא לא ראוי לה בכלל,

והוא סובר שהוא יישאר.

כמו 250 ראשי הסנהדראות,

שכל אחד

הביא את המחטה שלו במחלוקת כה אורח וכולם מתו.

ומשה הודיע להם, רק אחד יצא מפה חי.

ולמרות כל זאת, כל אחד חשב שזה הוא.

אף אחד לא לקח בחשבון שהיחס שלו זה אחד ל-250.

זה כוחו של היצר הרע לסמא את עינם של האדם.

מכל מקום רואים שיראת השם מאריכה ימים.

בפסוק הזה מובא בגמרא,

יראת השם תוסיף ימים,

זה לאלה שהיו בבית ראשון,

ושנות רשעים תקצורנה, זה אלה שהיו בבית שני.

יראת השם תוסיף ימים.

הדאגות מחלישות הכוח ומקרבות קץ המוות.

ויראת השם יתברך, והדאגה על העוונות

וחסרון עבודת האלוהים לא תקצר את הימים.

כשאדם מודאג על עבודת השם, על יראת שמיים,

על מצוות, זה לא מקצר ימים.

סתם דאגה על ענייני העולם הזה והכול, מקצר ימים.

אבל הימים על ימי היראה תוסיף.

כמו שנאמר, ימים על ימי מלך תוסיף.

פירוש כשני דורות.

כי משני שני חייו יוסיפו לו.

ואמרו זיכרונם ברכה בדברים רבה א', יא',

תוספתו של הקדוש ברוך הוא מרובה על העיקר

שנאמר, והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה.

ובתחילה לא מלך, רק ארבע עשרה שנה.

ועכשיו יוסיף לו חמש עשרה שנה.

אז התוספת מרובה על העיקר במקרה הזה בשנה יותר.

ושנות רשעים תקצורנה.

תענוגות בני אדם מעמידות בניין הגוף מדרך תולדתו.

ושנות רשעים,

שהם מתענגים במלות תאוותיהם,

בשוברים עול שמיים ומנתקים מוסרות,

תקצורנה בחטאיהם מן המספר הראוי לימי חייהם.

אז זאת אומרת, מי שירא שמיים גם מוסיפים לו חיים,

ומוסיפים על העיקר.

בעוד שרשעים מקצרים מימיהם.

הם הולכים בתאוות ליבם,

ומקצרים מימיהם.

עוד אמר שלמה המלך עליו השלום בכתוב הזה,

כי שנות האדם מתארכים ומתקצרים לפי הזכות והעונש,

וזה בדרך נס נסתר. ידוע שהניסים נחלקים לשני חלקים.

יש ניסים מפורסמים, יש נסתרים.

מפורסמים אותות, מופתים גדולים שנעשו לעיני העמים,

כמו אותות והמופתים שנעשו במצרים, עשר מכות, קריעת ים סוף, ירידת המן,

סלב, הוצאת המים מן הצור,

אלה משנים טבעו ומנהגו של עולם.

הנסתרים אלא המעשים והמקרים שאירעו לאבות לאברהם, יצחק ויעקב,

כמלחמת אברהם עם המלכים וניצוחו והתגברותו עליהם,

אף על פי שנראה כדרך מנהגו של עולם,

הכל היה נס נסתר.

וכן תוספת ימי הצדיקים וקיצור ימי הרשעים,

הכל נס נסתר.

על זה אמר שלמה, יראת השם תוסיף ימי,

לפי שהדאגה והיראה מחלישים כוח האדם בדרך הטבע ומקרבים מיתתו.

ואמר שלמה, כי מי שיש בו יראת השם ודואג על עוונותיו,

מאריכים ימיו, והנה זה נס נסתר, כי מי יודע איך זה,

כמה האריכו לו.

לא ידוע לנו מראש כמה היה אמור לחיות וכמה חי בסוף.

ושנות רשעים תקצורנה,

כפי שהתענוגים מרחיבים ליבו של אדם בדרך הטבע,

וממשיכין ומאריכין את ימיו.

על כן יאמר, הרשע המתעדן והנמשך אחר תענוגי הגוף

לא יועילו לו תענוגיו, כי תקצורנה שנותיו.

גם זה נס נסתר.

הרשע אוכל

מאכלים ותענוגות כאלה,

שלכאורה על פי טבע זה צריך להאריך את ימיו.

אבל מבטיח לו שלמה המלך ששנות רשעים תקצורנה, אפילו שהם אוכלים את מה שמבריא,

את הגוף, יש להם אמצעים,

לקנות את כל מה שיכול להאריך את ימי חייהם,

למרות זאת תקצורנה.

וזה נס נסתר.

ואם כן לימד אותך כתוב

שאין אריכות ימים וקיצורם תלוי, אלא לפי הזכות והעונש,

כעניין שדרשו ריבותינו זיכרונם לברכה, כי בבית ראשון

לא שימשו אלא 18 כהנים גדולים,

ובבית שני שימשו 300 כהנים גדולים ויותר.

והיה זה לפי שהכהנים בבית הראשון

היו צדיקים גמורים

והאריכו ימים.

הכהנים שבבית שני קלקלו מעשיהם, לא האריכו ימים,

ועל כן היו מרובים כל כך.

בעיני הכתוב הזה אינו דין נחתך.

זה לא דין נחתך שצדיק יאריכו ימיו והרשע יקצרון ימיו.

שהרי אנחנו רואים רשעים מאריכים חיים, וצדיקים מתים בקוצר ימין.

אבל הכתוב הזה מבאר פעולות השם יתברך ורצונו.

לעיתים

הוא מאריך ימי הצדיק,

כמו שהעריך לחזקיה,

כתוב במלאכים בית כו,

ומקצר ימי הרשע, כמו שעשה לבן הדד, מלך הרע,

שם בחטא יוד.

ואם אינו מאריך ימים לכל צדיק

ואינו מקצר כל ימי רשע, נוכל לומר שאינו צדיק גמור, ונוכל לומר שאינו רשע גמור.

ואם אולי יהיה זה,

הנה זה לתת להם גמול כמעשה ידיהם לעולם הבא,

כדי להאדיר השכר לצדיק ולהגדיל העונש לרשע.

זאת אומרת, הצדיק יתמעטו ימיו פה,

אבל יאריכו את שכרו בעולם העניין.

ואילו הרשע יאריכו ימיו פה לקבל שכרו בעולם הזה,

כדי להמעיט את

שכרו לעולם הבא ולמלות עונשו שם.

ובין כך ובין כך,

אין התוספת והקיצור אלא נס גמור.

והוא נסתר מעיני הבריות שאינם רואים בזה אלא מנהגו של עולם וטבעו.

אבל העניין הזה הוא יסוד התורה כולה.

שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עליו השלום.

עד שיאמין שכל דברינו ומקרנו כולם ניסים נסתרים,

אין בהם טבע ומנהגו של עולם,

לא ליחידים ולא לרבים.

אבל בעשותו המצווה יצליחנו שכרו,

ובעשותו העבירה יכריתנו עונשו.

וזה ייעוד התורה בברכות וקללות

שהביאה התורה כמו שמופיע ברמב״ן, סוף פרשת בו.

שאין לך כל יחיד ויחיד בישראל שלא יראו לו בכל יום ניסים נסתרים והוא אינו יודע.

וכן דרשו ריבותינו זיכרונו לברכה, בנידה ל״א,

אין בעל הנס מכיר בניסו.

עד כאן דברי רבנו בכיר בפרשת כי תישא.

הילקוט שבעוני אומר,

תודיעני אור החיים, סוף השמחות וכו'.

אמר רבי יהודן,

אמר דוד המלך לפני הקדוש ברוך הוא,

תודיעני אור החיים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

דוד, חיים אטבעה?

צפה ליראה.

שנאמר, יראת ה' תוסיף חיימים.

דוד המלך מבקש שהשם יודיע לו אורח חיים,

והקדוש ברוך הוא אומר לו, דוד,

אתה רוצה חיים? אין בעיה,

אז צפה ליראה.

דהיינו,

יראת ה' תוסיף ימים.

מי שירא השם יוסיף ימים.

יש יח פסוקים המדברים על יראת השם

כנגד יח מקומות

שהחיות תלויה בהם.

יש שמונה עשר מיני טרפות,

ואומר ספר חסידים,

שאם תירא מהקדוש ברוך הוא, הוא ישמור את חייך.

דהיינו, שמונה עשר הפסוקים

שמדברים על יראת השם שהם כנגד המקומות שהחיות תלויה בהם,

אם תירא מהקדוש ברוך הוא,

הוא ישמור חייך.

זהו שנאמר, יראת ה' מקור חיים

לסור ממוקשי מוות.

ואיך זה מתלבש יפה,

איך זה רמוז בתוך הפסוק מדהים.

יראת השם מקור חיים.

כנגד יראת השם מקור חיים.

כמה פסוקים ביראת השם? שמונה עשר.

כמה במקור החיים, שזה מיני הטרפות? שמונה עשר.

וזה לסור ממוקשי מוות.

ספר חסידים, קנח.

מאה עשרים ושנה חי ישעיה כנגד מאה עשרים שנה של ארבעה מלכים הללו.

עוזיהו, יותם, אחזי, חזקיהו.

למה?

יראת ה' תוסיף ימים.

זה מובא במדרש תלפיות,

בענף חיי ישעיה בשם ילקוט ישעיה,

בדף ע' ע' א'.

ואמר המעתיק,

יראת ה' תוסיף ימים על ימיו שקצבו לו משעת בוא לעולם.

שערי ישעיה על היותו ירא את השם הוסיפו לו שנים, כי שיעור חייה ארבעה מלכים.

שההוספה שמוסיפים היא תוספת על העיקר.

מדלוקה אמר,

יראת ה' משלים ימים.

שהוא ההפך אומרו,

ושנות רשעים תקצורנה.

של הרשעים מתקצרים מההקצבה,

ולראה שהם מוסיפים על ההקצבה.

מדליקה אמר, תוסיף.

אז זה תוספת על ימיו שלו,

שהיו קצובים מתחילת בריאתו.

אז זאת אומרת, יש תוספת חיים. אמנם זו מחלוקת אם מוסיפים או משלימים,

אבל לפי מה שמביא כאן, יש מציאות של תוספת.

בסדר, אמרנו שיש שתי שיטות, ופה מופיעה שיטה אחת. עוד להיזהר בבחינת היראה הטובה

שפירשנו בשער היראה.

זאת אומרת, צריך להיזהר בבחינת היראה הטובה.

בעליה, בראשית חוכמה זה מופיע, כן?

שפירשנו בשער היראה.

בעליה, אמר שלמה, יראת ה' תוסיף ימים,

ושנות רשעים תקצורנה, וכן יראת ה' מקור חיים,

לסור ממוקשי מוות,

ולשמור מוסרי התורה,

כי דכתיב אחזק בה מוסר על טרף,

נצריה, כי היא חייך.

ואומר אורח לחיים שומר מוסר,

זאת אומרת, מי ששומר מוסר זה האורח לחיים,

ועוזב תוכחת מטעה.

מטעה עצמו ומטעה אחרים.

כאשר האדם תמיד ביראה ופחד,

חייו אינם חיים, ויכול למות מן הדאגה בימים מועטים.

אבל יראת ה' תוסיף חיים, תוסיף ימים.

ואינה כשאר היראות ופחדים,

ושנות רשעים תקצורנה, כלומר,

והרשעים,

אף על פי שהם יושבים בשלווה,

ואין פחד אלוהים נגד עיניהם,

וראוי להם להאריך ימים,

אף על פי כן תקצורנה.

וגם מחמת שהם רשעים ופורקים מעליהם עול מלכות שמיים,

שנותיהם מתקצרות.

קיום מצוות עשה נקרא יראת שמיים.

כשאדם מקיים את מצוות העשה,

הוא נקרא ירא שמיים.

כמו הזהירות במצוות לא תעשה,

כמו הנזהר מלא תעשה,

המקיים עשה נקרא יראת שמיים, שנאמר,

מפני שיבה תקום

והדרת פני זקן ויראת מאלוהיך, אני אדוני. מה אני שומע? אני שומע מצוות עשה.

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ומה כתוב? ויראת מאלוהיך, זה נקרא יראת שמיים.

ונאמר, יראת אדוני אלמדכם.

ונאמר אחריו,

סור מרע ועשה טוב,

בקש שלום ורודפהו.

אז אם כתוב יראת השם מלמדכם ואחרי זה כתוב

סור מרע ועשה טוב, אז יראת שמיים זה גם עשה טוב.

בקש שלום ורודפהו.

למדנו מזה כי מי שאינו עוסק בעשיית הטוב ובקשת שלום,

הפר יראת שמיים

והוא מן הרשעים

כי לא ירא אלוקים

שנאמר וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים.

כצל אשר איננו ירא מלפני אלוהים.

פעם עלה הגאון הקדוש

ריבי אליהו דושניצר,

זכותו יגן עלינו לאוטובוס

בחברת שניים ממכיריו.

שילם לנהג דמי נסיעה

ולא הרגיש שהנהג שכח לתת לו כרטיס נסיעה.

כשנזכר בדבר,

הסתפק

כיצד עליו לנהוג עתה.

הוא שע את שערו לפני מלוויו ואמר,

אם אדרוש כעת מהנהג כרטיס,

עלול הוא לחשוד בי שלא שילמתי לו כלל ואגרום בכך לחילול השם?

אם אניח את הדבר כמו שהוא,

נמצא שהכסף ששילמתי יישאר בידו של הנהג עוזיאל

מבלי שיגיע לחברת הנסיעות

שהנהג רק שכיר שלה ונמצאת עם מכשילו בגזלה שלא מדעתו.

זאת ועוד קוסטה,

זאת ועוד

אם לפתע יעלה מבקר

ולא ימצא כרטיס בידי,

יחשדני שנכנסתי בלא תשלום,

ושוב אגרום לחילול שם שמיים.

מי יכול לחזור על מה שהיו השיקולים שלו?

זה היה השני.

הראשון תחיל אולי השם, וזה לא אם הוא יבקש מהחזור שלהם.

כן.

כן, השני.

והשני היה שאולי כסף יישאר לפעמים מול לבקש תבלה. ולמה?

למה זה יהיה גזל?

למה זה יהיה גזל?

נו אז למה זה יהיה גזל?

הוא נותן להם כסף לפי חסרון הכרטיסים.

כן. סופרים בסוף?

הנהג סופר את הכרטיסים

כמה כרטיסים הוא נתן, לפי זה הוא צריך לשלם לחברה

עכשיו, אם הוא לא נתן כרטיס

אז הכסף יישאר אצלו

אז לכן הוא חשש שהוא מכשיל אותו בגזלה

סיבה ראשונה, חילול השם, שיחשוב שהדתי הזה בא ורוצה בלי לשלם, לקבל כרטיס

שיקול שני, שהוא לא יכשיל אותו בגזלה

והשלישי

לא היה, כל הכבוד

השלישי היה, ותשמע את זה בשידור חוזר

שאם לפתע ייעלם בקר ולא ימצא כרטיס בידי יחשדני שנכנסתי בלי תשלום

ואז יהיה עוד פעם חילול השם

מה עושים במצב כזה?

משלמים עוד פעם

בכל אופן נשאר ההוא עם גזלה?

מה עושים?

פעמיים. פעמיים?

מה זה עוזר לגזלה?

מה זה עוזר לגזלה?

מה זה עוזר לגזלה?

לבסוף הוא הגיע למוצא ואמר, הרי אני מוחל לנהג בפה מלא על הכסף ששילמתי

ויישאר הכסף בידו

ועכשיו אשלם לו שנית ואקבל כרטיס כחוק

וככה השתחרר מהספקות

זאת אומרת

החברה לא הפסידה כי הוא שילם

והנהג לא ייכשל כי הכשל, הנהג לא אמור להאמין לו שהוא לא נתן לו

כי הרגילות זה תמיד לוקחים כסף, עושים צ'רק צ'ריק, נותנים ביד ככה את הזה

אבל הוא לא קיבל

קרה שלא קיבל,

הוא יאמין לו או לא יאמין לו, והכסף יישאר

אז לפתור את הבעיה אז הוא עשה את זה, הוא לא פתר רק את עצמו,

הוא דאג גם לחילוני

יראת שמיים

שלא בעקבותיו יהיה גזלה בידו, כי הוא הגורם

הוא הגורם עכשיו

שיכול להיגרם

שתישאר גזלה בידו של הנהג, זה נקרא יראת שמיים

שבן אדם

בורח מספקות, לא רוצה ספקות

גם אם צריך שלם בשביל להתפטר מספקות

להתפטר מספקות

לא יהיה מוכן אדם במקום להיכנס לגיהינום או לחזור בגלגול

בשביל, אני יודע, חמישה שקלים כרטיס, כדאי, לא?

האדם יהיה מוכן בסוף. כשהוא פה בעולם הזה לא תמיד הוא יעשה את זה.

לא תמיד.

אבל מה לעשות, זה הכול תלוי ביראת שמיים.

רבי אלחונן וסרמן נסע בזמן המלחמה העולמית השנייה לעיר וילנה בעגלה.

תלמיד הישיבה שהיה אכסנאי של בעל העגלה

רצה גם הוא להגיע לווילנה.

אך לא היו בידו דמיין סיעה.

חשש אפוא שיסרב העגלון לקחת אותו.

מה עשה?

ידע לה כי רבי אלחנן

וכמה ממקורביו

עומדים עתה לנסוע.

הלך הבחור מחוץ לעיירה בדרך שעתידה העגלה לעבור בה.

כשחלפה על פניו קפץ בזריזות,

טיפס בעזרת היושבים בתורה והצטרף אליהם.

ומבלי שהעגלון כמובן יבחין בו.

רבי אלחנן הרגיש בדבר.

שאל בטימאון את מקורביו.

מאין לקחו היתר לעלות אדם בלא תשלום?

הנוסעים ניסו להצטדק.

הרי הבחור הזה מתאכסן בביתו של העגלון

ובדיע עבד מסתמה הוא לא יקפיד.

העלה רבי אלחנן דעתו

שנידון זה דומה לסוגיית ייאוש שלא מדעת.

ותלוי במחלוקת של בעלי התוספות והשח מחושן משפט.

בתוספות בה במציע כב דיבור המתחיל מר זוטרא

ובשח מחושן משפט שנה סימן קטן א',

כיוון ששמע הבחור כך מיהר וקפץ מן העגלה.

נו,

אז רבי אלחנן המשיך וסיפר כיצד

ריבו החפץ חיים היה זהיר מחשש הרחוק ביותר של מושג גזל,

וסיים דבריו.

אין זה סתם משא ומתן בדיני ממונות בדין ייאוש שלא מדעת,

אלא כאן הבעיה אם יצטרכו להישרף באש הגיהינום עבור גזל פרוטה של הזולת,

כמו שאמרנו קודם.

זו לא שאלה רק על הפרוטות,

זו שאלה מה יהיה דינו עוזיאל,

מה יהיה דינו אחר כך בעולם הבא,

האם הוא יסרב בגיהינום עבור גזל הפרוטה של הזולת.

אתם שומעים?

זה לא רק זה.

גם כשהוא קפץ באמצע כשהוא שמע את הדיון,

זה לא אומר עדיין שהוא לא חייב.

על חלק מהנסיעה,

נגיד שהוא נסע תחנה,

יכול להיות שהוא צריך גם לשלם.

אז מה זה מועיל שהוא קפץ ולא שילם?

אז זה גם סיפור.

יכולים להקפיץ אותו באופן זמני לגיהינום.

צריך לדון בזה, בסוגיות של שופר, דנים בסוגיות האלה.

צריך לדעת מה עושים.

הנושאים השתוממו.

הכיצד אדם מסוגל בשעת תרופה זו לתת דעתו לפחים קטנים לכאורה?

זה בשבילהם פחים קטנים.

מה אתה מדבר על חמישה שקלים?

בשביל זה גיהינום? גיהינום.

בזמנים של מהפכות, הרי זה בזמן המלחמה העולמית השנייה,

כשנוסעים לעיר וילנה בשעת תרופה כזאת,

בשעה של מהפכה ואנדרלמוסיה, כשהאזור מוצף בדם ואש.

מי בורר עתה באמצעים איך להגיע למחוז חפצו?

אנשים רוצים להתקרב למטרה, למקום שהם צריכים להגיע אליו.

אולם רבי אלחונו נשאר עקבי כתמיד.

לא הסיח דעתו,

כי בכל מצב שהוא,

אין אדם פטור מלשקול מעשיו בפלס.

האם הם ישרים בעיני אדוניי?

אתם שומעים מה זה ירד שמיים?

יא הבא,

מצב מלחמה.

בן אדם רוצה להתקדם קדימה,

אין לו כסף, רוצה לתפוס טרמפ באמצע,

בלי רשות.

מבקש רשות, אין בעיה.

תגיד, אני חייב, אני אחזיר.

אבל אתה נכנס כבר על הדרך, כאילו, מה אכפת לך, אני על הדרך?

זה עביד אל אגרא, זה עגלה בשביל להשתכר.

אז אומר להם רבויסא,

היא לא השאלה פה הכסף, השאלה על הגיהנם של הבן אדם.

יראת השם לחיים

ושבע ילין בא להיפקד רע.

ולחיים, יראת השם לחיים ולא למתים,

אלא אפילו שמוספת חיים.

וזהו שאמרו חכמים,

הלומד על מנת לעשות,

כגון שמשים דעתו

האחלה עשות לו לאו, או סוכה קלקטה.

ורואה דברי הלכות

ומדקדק בדברים שלושים יום קודם הרגל, עוזיאל,

פעם שלישית לא יפה, תקום.

ורואה דברי המורים, הלכות, ומדקדק בדברים שלושים יום

קודם הרגל,

ונותן נבו ביראת השם ומצוותיו,

שמוסיפים לו חיים וזוכה להגיע לימיו לקיים המצוות.

אתם שומעים? בגלל שהוא שלושים יום קודם לרגל

למד את ההלכות, מדקדק בדברים,

והאדם הזה רוצה וחושב

איך אני עושה את הלולב ואת הסוכה כהלכה,

ורואה את דברי ההלכות ומדקדק בדברים שלושים יום קודם הרגל. תקשיבו,

ונותן ליבו ביראת השם ובמצוותיו, מוסיפים לו חיים.

זאת אומרת, אם הוא לא היה צריך לחיות,

היה צריך להיפתר לפני החג, מוסיפים לו חיים,

וזוכה להגיע לימיו לקיים המצוות.

יראת השם לחיים.

לכן כל אדם יכניס בליבו יראת השם ודקדוק מצוותיו.

בנוהג שבעולם,

אדם שיש לו עסק בפני מלך בשר ודם,

הוגה בעסקו ועוסק ושונה ומשלש

כדי שיהיה מורגל בפי ולא ייכשל בלשונו קודם שיבוא לפני המלך.

קל וחומר, איי איי איי, לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא,

שהוא בוחן לבבות וכליות,

שישים ליבו לדע יראתו ומצוותיו.

אז כל שכן אם אדם בא לפני התפילה,

צריך לדעת

שהוא צריך להכין את שיחו וסייגו לפני השם, איך הוא עומד להתפלל. לפני מי אתה עומד להתפלל?

אז דע לפני מי אתה עומד.

אז אם לפני מלך בשר ודם אתה מכין, מכין, מכין, שלא תיכשל ויהיה מורגל בלשון,

על אחת כמה וכמה אריאל שצריך להיות ער ולשמוע מה שאומרים.

דבר אחר,

יראת השם,

יראת בגימטרייה תורה,

שהיא מוסיפה חיים,

שנאמר,

יראת ה' טהורה עומדת לעד.

מתי?

בזמן שהיא טהורה.

איי איי איי איי.

זה האור זרוע בדרשות דיני ראש השנה דף קמ״ג.

אז ראינו מפה מוסיפים חיים. אתם זוכרים שסיפרתי לכם

על הרבי מצ'יבין,

שביקש מהקדוש ברוך הוא, כשהוא היה חולה אנוש,

ואמרו לרופאים שאין סיכוי שיחיה,

שהוא מבקש תוספת של 15 שנה כדי לחזור על הבבלי ירושלמי

והשולחן ערוך.

ומן השמיים הקדוש ברוך הוא נתן לו בתום ה-15 שנה,

לקח אותו הקדוש ברוך הוא.

ולכן, אמרתי לאנשים, כל מי שמקבל על עצמו לסיים את השס,

מן השמיים יניחו אותו בחיים.

זו העצה טובה, לא?

וסיפרנו את הסיפור בפעם הקודמת, על ההוא שלמד דף אחד שלוש שנים,

נאריך את ימיו, וכשסיים את הדף, לקחו אותו.

אבל עד שהוא סיים את הדף,

השאירו אותו בחיים.

לקח לו שלוש שנים, נשאר חי.

כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים.

מדבר שקר תרחק

מדבר שקר תרחק

כתבו הספרים הקדושים

שזהו סייג מיוחד שאמרה התורה בעצמה.

מדבר שקר תרחק

כתבו הספרים הקדושים

שזהו סייג מיוחד שאמרה התורה בעצמה.

לבד מחיוב ומצווה לעשות סייג בכל התורה כולה שנאמרה בכלליות ושמרתם את משמרתי.

אז זאת אומרת, התורה אומרת סייג מיוחד על השקר מדבר שקר תרחק

כדי לא להגיע למצב של שקר.

ושמעתי שיש איזה רב אחד אומר שאין בעיה לשקר, זו חסידות.

רב מאוד מפורסם, מאוד מפורסם, היום הוא רשלץ,

שזה מותר לשקר, זה חסידות, רק בעדות אסור לשקר.

וזה נכון בעיקרון שלא תשקרו זה נאמר בעדות,

אבל מדבר שקר תרחק, אם להתרחק אנחנו צריכים לשקר על אחת כמה וכמה,

אז אצלו לשקר זה חסידות.

אפשר לשקר.

אז מדבר שקר תרחק כתבו הספרים הקדושים שזהו סייג מיוחד שאמרה תורה בעצמם.

לבד מחיוב ומצווה לעשות סייג בכל התורה כולה,

שנאמרה בכלליות

ושמרתם את משמרתי, זה הסייג והגדר.

אמנם השרישו בנו ריבותינו, זיכרונם לברכה,

כי אחרי הפעולות

יימשכו הלבבות.

בתנועות החיצוניות,

רחמים,

אתה עושה את זה?

כן.

אז אמנם השרישו בנו ריבותינו, זיכרונם כי אחרי הפעולות יימשכו הלבבות.

בתנועות החיצוניות יעוררו את הפנימיות.

ככה מובא בחינוך ובמסילת ישרים.

ולכן

כשנדמה לאנשי האמת צורך

להתגרות

במתלמדים בדרכי היראה,

העושים תנועות

שניכרות כשקר שאינה מליבם,

יש למונעם מכך שמתוך שלא נשמע יבואו לשמה,

ועל ידי כן יושפע עליהם שפע יראת שמיים וחזון למועד.

זאת אומרת, יש כאלה שהם אנשי אמת, במירכאות אנשי אמת,

והם מתגרים באלה שרוצים ללמוד דרכי היראה.

אז כיוון שהפעולות החיצוניות משפיעות על הפנימיות,

אז לפעמים אדם עושה תנועות וכל מיני דברים בשביל

להרגיש כאילו שמכניס בעצמו יראה.

והם, אנשי האמת, במירכאות, לא יכולים לסבול את זה,

והם מטיחים בהם, כאילו, מה אתה עושה הצגות, מה אתה בא, בא, בא, עושה ככה, ככה, ומרים את הכול, ואני יודע מה.

אז כתוב פה לא להתגרות בהם, ולא להגיד להם שום דבר על זה. למה?

כי אפילו שמתוך שלא נשמע, הם יבואו לשמה, ויושפע עליהם שפע יראת השם.

ועוד חזון למועד.

ובוודאי יימשכו לבסוף הפנימיות והלב אחר הפעולות החיצוניות ליראת השם ולדופקה בו.

ומותר לשנות, לעשות מעשים משונים מפני השלום,

כדי לשים שלום,

בין מי?

בין הגוף לנשמה.

הגוף לא רוצה כל כך, אתה יודע, לעבוד את השם וליראו מלפניו.

הנשמה מאוד רוצה,

אבל הגוף הוא עצלן, לא רוצה לזוז,

עזוב, נו, אתה משחק אותה, רוצה להיות ירא שמים וזה.

אז מה עושה בן אדם בעל הנשמה?

אונס את הגוף לעשות תנועות כמו שהוא רוצה.

אפילו שהוא עדיין לא כזה.

אז כדי לעשות שלום בין הגוף לנשמה,

אז הוא מכריח

ועושה מעשים משונים מפני השלום. נשים שלום

בין הגוף לנשמה, שיכנע גוף תחת הנשמה,

ויחמוד גם הוא בעבודת הבורא, וירא מפניו מלעבור את רצונו של הקדוש ברוך הוא.

ויגורו להם

החפצים להתגרות בפרחי היראה האלה.

אלה שמתחילים, דניאל,

דניאל,

אלה שמתחילים

ביראה נקראים פרחי יראה,

כמו פרחי כהונה.

אלה שהם פרחי יראה,

הם מתחילים עכשיו ביראה, לעבוד על היראה.

אוי להם, לאלה שמתגרים בהם.

שלא ייכשלו בכך במעשה עמלק,

שקרר את ישראל מיראת שמיים.

והקדוש ברוך הוא ייטע בלבנו אהבתו ויראתו,

לעשות רצונו כרצונו ולעובדו בלבב שלם.

אדרבה, פה אומרים שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

אם אתה יכול להתנדנד ולעשות ככה ולהשמיע קולות, אפילו שזה לא טבעך.

אפילו שזה לא אתה.

או להתנדנד בתפילה ולעשות אם זה עוזר לך.

כל מה שיעזור לך, שהפעולות החיצוניות יפנימו את הדברים, יכניסו אותם.

ואפילו שאתה עדיין לא ברח,

תעשה.

ואסור למישהו ללעוג עליו ולהגיד, תראה,

גם פלוני בין הנביאים, ראית? גם הוא בין היראים, אה?

הוא מתחיל להתנדנד, כמו רבי.

אז צריך

לתת לאנשים אורך רוח,

חזון למועד. לך תדע,

אולי האנשים האלה בסוף יזכו להגיע ליראה, אבל בלי שום השתדלות.

איך אדם יכול לקפוץ ליראה ישר?

אין זה אפשרי.

רחמים.

הכל חפצים ליראה שמך,

כך כתוב בסליחות,

הכל חפצים ליראה שמך,

יראת שמיים גדולה מכל המצוות,

והיא היסוד

והשורש להן.

יראת שמיים גדולה מכל המצוות.

יראת שמיים גדולה מכל המצוות.

והיא יסוד ושורש להן.

היא העיקר והתכלית.

עיקר,

מה שהשם אלוקינו שואל מאיתנו,

ויאסוף כל האדם.

כי מה השם שואל מעמך,

כי אם ליראה.

זה בהתחלה.

ומה בסוף?

סוף דבר הכל נשמע את האלוהים יירא,

ואת מצוותיו שמור,

כי זה כל האדם.

זאת אומרת, היא העיקר והתכלית יראת שמיים.

היא גדולה מכל המצוות.

היא היסוד והשורש שלהם.

והיא העיקר והתכלית.

היא העיקר, עיקר זה ראשית,

מה שהשם אלוקינו שואל מאיתנו.

והיא התכלית, היא הסוף של כל אדם, את האלוקים יירא.

והיא מצווה תדירית וקבועה.

זאת אומרת, בכל רגע אדם מקיים מצוות היראה אם הוא יירא.

והיא לא תסור מן האדם אפילו רגע אחד.

כל ימי חייו

הדברים מופיעים גם בשערי תשובה ג' ז' גם ברבנו יונה באבות בה משנה ג' וגם ברבנו בחייה פרשת כי תבוא כ׳ כ׳ כ׳ וגם בכד הקמח ביראה

אז תזכרו

שיראת שמיים היא גדולה מכל המצוות

ביסוד ושורש להן

יראת שמיים וואי וואי וואי

בואו תשמעו עכשיו מעשה מדהים

מדהים

מדהים ומבהיל

ומבהיל

ומבהיל

מובא בסדר הדורות

בחלק ב'

עמוד 196

רבי יהושע בן אלם

הגידו לו בחלום

סמך בלבבך שאתה וננס הקצב

מושבו ומושבך בגן עדן

וחלקו וחלקך שווים כאחד

שמעתם?

אומרים לו סמך בלבבך שאתה וננס הקצב מושבו קודם אומרים אותו

כאילו הוא רבי יהושע בן אלם תפל לו

מושבו ומושבך בגן עדן

וחלקו וחלקך שווים כאחד

ננס הקצב

ננס הקצב

כשנעור רבי יהושע חשב בלבו ואמר

אוי לי אוי לי שמיום שנולדתי

הייתי תמיד ביראת קוני ולא עמלתי אלא בתורה

לא הלכתי ארבע עמוד ולא ציצית ותפילין

לא הלכתי אף פעם ולא ציצית ותפילין

והיו לי שמונים תלמידים

ועכשיו

שקולין מעשיי ותורתי עם הקצב

שלח לתלמידיו

תדעו שלא אכנס לבית המדרש

עד שאראה מי הוא זה האיש ומה מעשיו שהוא חברי בגן עדן

מיד הלך עם תלמידיו מעיר לעיר

ושאל בשם האיש

ובשם אביו

עד שבא אל עירו

אתם שומעים פעם? אין משרד הפנים לברר או לצלצל לאיזה משיבון

הלכו מעיר לעיר

ושאלו בשם האיש ובשם אביו

עד שבא אל עירו

כשנכנס שאל מיד

היכן הנס הקצב?

אמרו לו למה אתה מבקש אותו?

אתה צדיק וחסיד

ותשאל על איש כמוהו?

אמר להם מה מעשיו?

אמרו לו אדוננו אל תשאל ממנו כלום עד שתראה אותו מיד

שלחו בשבילו ואמרו לו

רבי יהושע בן עלם שואל אותך

דהיינו שואל עליך ומבקש אותך

אמר להם ננס?

מי אנוכי

ומי אבותיי בישראל שרבי יהושע שואל אותי?

אמרו לו עמוד ולך עימנו

חשב בליבו שכל מה שאמרו לו שקר הוא

ואמר לא אלך עמכם שאתם משחקים בי

מיד חזרו לרבי יהושע ואמרו לו

אתה אור לישראל, אור פנינו ועטרת ראשנו

איך

תשלחנו בשבילו?

הלא הוא לא רצה ללכת עמנו

אמר להם תדעו שלא אשב עד שאראה אותו

הלך רבי יהושע בעצמו אצל ננס הקצב

ונפל ננס על פני רבי יהושע ואמר

מה יום יומיים

שעטרת ישראל באה לפני עבדו?

אמר לו דבר יש לי לדבר עמך

אמר לו דבר

אמר לו מה מעשיך ומה מלאכתך?

אמר לו אדוני

קצב אני ויש לי אב ואם זקני

ואינם יכולים לעמוד על רגליהם

ובכל יום ויום

אני מלבישם ומאכילם ומרחיצם בידיי

מיד עמד רבי יהושע ונשקו על ראשו ואמר לו

בני אשריך ואשרי גורלך מה טוב ומה נעים

ואשרי חלקי שזכיתי להיות חברך בגן העדן

נו מה אתם אומרים על זה?

הייתם חושבים שזה מגיע למעלה של מי שיש לו 80 תלמידים ולא הולך ולא פסיק פעימה מגורצה וכל הזמן הולך עם טלית ותפילין וכולי וכולי ומינקותו הוא כזה?

אתם מאמינים שמעשים כאלה משתווים לכל זה?

עד שהוא אומר אשרי חלקי שאתה חברי בגן העדן?

וכשבישרו לו בחלום אומרים לו שמושבו מושבך בגן העדן

וחלקו וחלקך שווים כאחד?

אתם הייתם מאמינים?

אה?

אה?

העיקר זה המעשה, אה?

איי איי איי

איי איי איי איי

איי איי איי איי איי איי איי איי איי. איפה זה בלוחות?

כבד את אביך בצד של החמישה של בינו לבין המקום

זה יראת שמיים.

בידיי

בידיי

איכס

מגעיל, החליף להורים, הם לא יכולים לעמוד,

לא יכולים לזוז, לרחוץ אותם, לנקות אותם, להלביש אותם, להאכיל אותם. אתם יודעים איזה טיפול זה?

להרים אותם, להגביה אותם. לא יכולים לזוז.

לא יכולים לזוז.

לא יכולים לעמוד על רגליהם.

אתם יודעים מה זה הדבר הזה? אין פיליפינים.

אין.

זה הוא בעצמו.

נו,

זה לא פשוט. תנסו פעם לעשות כזה דבר, נראה מה אתם מסוגלים.

גם תמורת כסף.

אז רבי יהושע מבין עניין, אמר לו, קודם כל עמד רבי יהושע

ונשקו על ראשו

ואמר לו, בני,

אשריך ואשרי גורלך,

מה טוב ומה נעים

ואשרי חלקי שזכיתי להיות חברך בגן העדן.

דהיינו, כאילו אני טפל לך.

אתם שומעים?

נו,

אז מפה צריך להבין שצריך להגיע למעשה. אמרנו קודם שיראת שמיים

זה במצוות מעשה, לא רק לא תעשה,

אלא גם במצוות עשה.

סור מרע,

מעשה טוב,

כן?

אז לכן צריך להבין

שלא כל מה שאנחנו חושבים יראת שמיים

זה לפי המושגים שנתקבצו אצלנו.

צריך להרחיב תמיד, לראות עוד ועוד ועוד

עד היכן זה מגיע.

הכל חפצים, אמרנו.

היראה נכפלה בתורה

52 פעם

ולכן

גם

השמיעה נכפלה בתורה 52 פעם

כי הם בחינה אחת.

והיראה היא עיקר כל המצוות והעבודות.

כמו שכתוב,

בעתה ישראל

מה אדוני אלוהיך שואל מעמך?

כי אם ליראה כל ספר מסילת ישרים זה על הפסוק הזה.

כל המעלות שכתוב

זהירות וזריזות וכו', נקיות וכו' וכו'.

כל זה על הפסוק הזה.

ועתה ישראל מה השם שואל מעמך? כי אם ליראה.

ואפשר להגיע עם היראה

עד לחיות מתים, רוח הקודש ותחיית המתים.

ואחר כך

צריך ללכת בכל דרכיו

ולאהבה אותו ולדבקה בו.

הקדוש ברוך הוא אינו מבקש

רק היראה

וממילא בא לידי כולם.

זאת אומרת, על ידי היראה הוא יבוא ללכת בדרכיו, לאהבה אותו, לדבקה בו וכו'.

כי היראה מביאה להליכה בדרכי השם, לאהבה, דבקות ולכל המצוות.

מי אומר את זה?

רבי אברהם.

עם אחיו של הגרע

במעלות התורה

בסוף דבר הכל נשמע

את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם

רק יראת שמיים הוא כל האדם

שהאוצר הזה של יראת שמיים

רק הוא ניתן להשגה לכל אדם

הרי כתוב הכל בידי שמיים

חוץ

מיראת שמיים

ואינו כמו תכונות וחוכמות אחרות שלא כל אדם זוכה להשיגם

יש אדם יש לו חוש נגינה, יש אדם יש לו חוש כתיבה

לאחר חוכמות, אומנויות

אבל בראת שמיים הכל חייבים

וכל בני האדם יכולים להשיגה ולקנותה

מי אומר את זה?

הגאון הקדוש רבי

יוסף חיים זוננפלד, זכותו יגן עלינו לבא של ירושלים

בספר בישישים חוכמה

מסופר על איש האלוקים קדוש

רבי מאיר מפרמישלן,

זכותו יגן עלינו אמן

שבא אליו חתן לפני חתונתו לקבל ברכה

ובבואו לביתו ניסט מעט כובע החתן שלא במתכוון

והתחיל הרב הקדוש לצעוק עליו בקול גדול עד להפליא

את מאמר הגמרא בשבת

קנ״ו

כסיר א-שייח

כי היכת דתבע עליכם התדשמיא

אתם שומעים?

מאחורי הישיבות נוהגים לפעמים להרים את הכובע למעלה

כתוב בספרים שזה יהורה בעבוד רבי נתן כתוב שזה יהורה ובספרי המוסר כתוב שזה יהורה,

גאווה

לא הולכים עם הכובע למעלה

אבל הוא צעק לו תכסה את הראש כי חלק מהראש גלוי כדי שתהיה עליך אימת שמיים

והוא מסכן החתן רק ניסט לו בטעות

אבל הוא לא יכול לראות אדם שאין לו יראת שמיים

כי יראת שמיים תלוי גם בכיסוי הראש, איך אדם הולך

אדם שמרים את הכובע למעלה

אין לו כובד ראש מספיק, יש לו קלות ראש

המהרשאה מביא

שלכן שמים כיפה קטנה מתחת לכובע להוסיף ביראת שמיים

זאת אומרת

מה שאדם שם עוד כיסוי

זה תוספת ביראת שמיים

זה ידוע המעשה שישבו רבי עקיבא ורבי טרפון וישבו וראו נער יהודי שרץ

ואחד אמר עליו שהוא ממזר

והשני אמר שהוא בר נידה

רבי עקיבא אמר זה ממזר ובר הנידה

אמרו לו מאיפה אתה יודע?

הלך אצל אמו ושאל אותה והודתה לו שאכן כך היה

וזה מאיפה ראו?

מזה שהוא הולך בגילוי ראש

אז רואים מפה שגם פריטים, פריטים קטנים ופרטים קטנים יכולים לקבוע עד כמה

לדוגמה החפץ חיים אומר שאדם שמגדל זקן

זה מורה על יראת שמיים

הוא מדבר על בחורים בישיבה

הוא לא מדבר לאחר חתונה

כמו שהמציאו פטנט חדש אחרי ילד ראשון

ועכשיו עוד מעט יהיה אחרי נכד ראשון

ואחר כך זה יהיה בגלגול הבא

או יגידו כבר בגלגול קודם גידלתי

לך תדע

אבל מכל מקום לעניין שידוך

היה ממליץ החפץ חיים לקחת בחור עם זקן

כי זה מורה על יראת שמיים

ופעם אחת

היה איזה תלמיד חכם, באמת בחור ישיבה מאוד חשוב

ולא הלך לו בשידוכים כי כל הבנות לא רצו אחת עם זקן

לא רצו

בחורות טובות הכל, אבל לא עם זקן

לא עם זקן

אז החברים יעצו לו, תשמע

תוריד פעם אחת

בשביל השידוך

ואחרי זה תגדל, מה יקרה אם פעם אחת? הרי יש צדדים איך מותר להוריד זקן, אז מה הבעיה? תוריד פעם אחת, זהו

אבל הוא היה כזה שבאמת פחד לעשות מעשים כאלה, והוא ניגש

לחפץ חיים

אז הוא אמר, תגיד לאלה שיעצו לך

שהקדוש ברוך הוא לא צריך עזרה

למשל, למה הדבר דומה?

לאחד שראה קטר שסוחב 60 קרונות

והוא מצפצף ומעלה עשן,

וסוחב את הקרונות

עמד שם, אחד ריחם עליו ואמר, מסכן, קטר כזה קטן, סוחב 60 קרונות

רץ אחרי הקרון האחרון ועוזר לו לדחוף

עוזר לדחוף

נו, כל הרואה ישחק למו, לא?

הוא אומר, זו בדיוק העצה שנתנו לך. אתם עוזרים לקדוש ברוך הוא לדחוף את הזיווגים בשידוכים?

אתם עוזרים לו?

בזה שמורידים את הזקן, אתם עוזרים לו?

פשוט תקבל אחת פחות יריעת שמיים, מה תקבל?

אתמול, לא אתמול, היום,

הייתה בחורה שיש לה קשיים בשידוך וכו' וכו', לא משנה. שאלתי אותה, ומה את רוצה איזה בחור כזה, ספרדי, אשכנזי, מה, מו, מי?

אמרה מה שזה, אמרתי לה, תגידי לי, ומה עם זקן, אם הוא היה עם זקן,

זה בסדר, לא בסדר?

לא, בהתחלה אני מעדיפה בלי.

אמרתי לה, מתי כן? היא אומרת, אחר כך, יותר מאוחר, קודם בלי. לא רציתי להגיד לה מה נחפשת בזה, אבל

אמרתי לה,

אבל את יודעת, את תקבלי בסוף בחור פחות ירא שמיים.

אז לא אכפת לי שיהיה לו זקן שטוח.

אז כבר זקן שטוח, היא מסכימה.

נו, אם אפשר היה להמשיך עוד קצת את השיחה, אולי היא הייתה מסכימה גם כשהוא יהיה מגודל זקן.

מגודל, מגודל.

איי, איי, איי, איי.

מרגילים ומחנכים את הילדים לא טוב, לא טוב, לא טוב, לא טוב. במקום לראות את הפנינה שבאדם,

מסתכלים על הכיסוי.

כי התרגלו היום, כל הוופלים וכל השוקולדים,

קולרדיקים, זה הכיסוי.

זהו.

אז מסתכלים רק על הכיסוי. אבל כתוב, אל תסתכל בקנקן אלא מה שיש בו.

ובמקרה הזה החיצוניות מעידה על הפנימיות, כי מי רוצה לשים דבר מיותר?

אם זה מיותר, למה הוא צריך? למה הוא צריך לעכב את עצמו?

אבל מה לעשות, הדורות יורדים, כמו שאומרים, ואנחנו משתדלים להעלות אותם.

הרב קנייבסקי מקפיד מאוד שיהיה זקן.

שיגדלו זקן.

שיגדלו זקן.

איך הוא אומר בקיצור, אתם יודעים?

אה?

תפוז.

תגדל.

אה?

פאות וזקן.

מי שנכנס אצלו אומר לו, תפוז.

אנשים לא מבינים מה הוא אומר.

תגדל פאות וזקן.

דקה.

ויש בידינו מחכמים, זיכרונם לברכה, הקדושים, סגולה גדולה ליראת שמיים,

ונקל לקיים אותה.

אלא שצריך להתחזק בה ולהוסיף בתועלתה.

הלוא היא מצוות כיסוי הראש.

וידוע שמרן החזון אי, זכותו יגן עלינו, כיסה את כל הראש.

וכך גם נהג אחריו מרן הקהילות יעקב, זכותו יגן עלינו.

וכך נוהגים קהילות הקודש,

שנזהרים לו לשנות כקוצו של יום ממלבושי אבות, וריבותינו קדושים.

וכך נהגו לפניהם בכל תפוצות ישראל עד דור בתי החרושת

של הכיפות.

ובדינים והנהגות של החזון איש

נתפס בשמו שאמר שלא סגי בכיסוי מועט.

ואם יש מי שאומר בשמו שיחסר רוב הראש,

וידועה דעת מרן אגרם שך שליטא אז,

זכר צדיק לברכה היום,

שכלפי דעת החזון איש לא שייך עניין של רוב

שדעתו מכרעת כל החולקים עליו,

וכן מובא דברו בשימושה של תורה.

אז גם אם יעמדו כנגד החזון איש,

רובה דרובה של כל הפוסקים, דעתו קובעת.

אז רוב הראש צריך להיות מכוסה בכיסוי ראש.

ונקבל מקור דברי החזון איש

והנהגתו בכיסוי הראש ממי שהגמרה אמרה

בשבת קפנון ואו מובא דעמד הרב נחמן בר יצחק,

לא הניחה לבנה הרב נחמן לגלות את הראש,

ואמרה לו כסה את ראשך,

כדי שתהיה לך

יראת שמיים ובקש רחמים כדי שתנצל מהיצר הרע

ובזה הצילתו מהיצר הרע של גנבה שהיה לו על פי מזלו

כפי שאמרו לה חוזה הכוכבים

שהוא יהיה גנב

ועל ידי זה שהוא כיסה את ראשו כמו שהיא אמרה לו

ותתפלל להנצל מהיצר הרע הצילה אותו

ואכן כאשר פעם אחת ישב ולמד

תחת עץ דקל

ונפל מעליו כיסוי הראש

הרים עיניו ראה פירות הדקל ותקף אותו יצרו ועלה וחתך מן הדקל אשכול תמרים

רק נפל הכיסוי ראש

כבר לקח אשכול תמרים בלי רשות

והנה דבר ידוע ומפורסם הוא

שכל דבר שהתורה ציוותה אותנו בו עלינו לקיימו אם לא כולו לגמרי אז לכל הפחות רובו ככולו

והמהרשע שואל שהרי כל אדם מכסה את ראשו

הוא מציין למסכת קידושין ל״א״א שמפני כבוד השכינה שלמעלה מהראש

לא הולכים בגילוי הראש אפילו רק ארבע אמות

ומבאר המהרשע שכאן בגמרא החידוש במעשה עמו של רב נחמן הוא שכיסתה את ראש בנה יותר מכל אדם

בכיסוי גדול דהיינו גלימה

ואם כך שומעים אנחנו שלפי גודל כיסוי הראש תגדל היראה

יראת שמיים שעל האדם

ויוכל להינצל מן העבירות

שהוא כביכול מוכרח עליהם אפילו על פי מזלו

וראוי לחוש מאוד לסגולה יקרה כזאת שנאמרה בגמרא

שמזכה אותנו במידה ובמצווה הזו שהיא כל כך גדולה ויקרה

כיראת שמיים שמעתם?

שיראת שמיים יכולה להימדד לפי גודל הכיפה?

שמעתם דבר כזה?

הנה, יש לכם גמרא ערוכה שככה הוא הדין.

מאמר שאה אומר את זה במפורש,

שככל שאתה מרבה בכיסוי

אתה מביאה לך יראת שמיים יותר ויכול אפילו להינצל ממזלך לא טוב

שאם היית צריך להיות כגון גנב לא תהיה

ועובדה הוא מעשה כשנפל לו הכיסוי עלה לקחת בלי רשות

מן הדקל אשכול ענבים.

תמרים,

תמרים ענבים, תמרים.

נו, זה ברור או לא ברור?

עוד יש להוסיף בסגולה זו מה שרבותינו מדייקים מדברי הגמרא בקידושין ל'א' בטעם כיסוי ראש. אמר

שכינה למעלה מראשי

משמע שעיקר כבוד והשראה של השכינה בצד עליונו של ראש

ולפי זה צריך להיזהר שלפחות רוב החלק העליון של הראש

יהיה מכוסה.

ואכן גם ללא זה צריך להיזהר לא להיכשל במנהג בעלי גאווה.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

דרך ארץ יא כובעו לאחוריו

הרי זה מגסה הרוח.

שמעתם?

מי שמגביה את הכובע ככה כמו מניפה

זה מגסה הרוח.

זה דרך של יהוראו.

זה במסכת דרך ארץ.

דרך ארץ, יא. גם באבות דרבי נתן יש עוד מקורות.

אבל רואים שמי שהולך ככה זה יהורא. גם מי ששם רגל על רגל, לא רק בבית כנסת,

מי ששם רגל על רגל זה יהורא.

טוב, אנחנו נסיים בקטע הזרע בו יישאי

כי החמין מתקרב.

רבי חנין יאמר כאשי אומר

עושה הקדוש ברוך הוא זו קוד ישראל לפיקו ארבע דרוסות שנאמור אדונו בסלומה הנשית, כי לא יגדיל תורו ויעדיר.

חנין מזלזל שלא תורו ויעדיר.