הרב שמעון רחמים בספר דניאל 01/05/14

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשיעור הקודם היינו בפרק ה',

בו בלשצר

מקבל את המלכות במתנת שמיים ומחליט לעשות סעודה.

מה הסעודה שבלשצר עושה?

הוא מוציא כלי זהב וכסף ששימשו את אביו נבוכתנצר,

שהיו משמשים את הכוהנים בירושלים בבית המקדש,

ולא פחות ולא יותר הוא מזמין את כל אותם המלכים,

השרים החשובים ובכללם גם את פלגשו ואת אשתו לאותה סעודה.

כמובן שבסעודה הזאת הם משבחים את אלוהיה,

ברזל, כסף, נחושת והזהב, העץ והאבן,

ומתעלם בלשצר מקודשא בריחו,

לא לומד מהטעויות שאביו נבוכתנצר

עבר ונענש עליהן.

באותו זמן אומר הנביא יצאה יד מן השמיים,

וכתבה כנגד המנורה שהייתה גם, היא מונחת

למולו בשולחן הסעודה עם גיר על גבי הכותל. היא כותבת שמה

כמה וכמה מילים, שהמילים הללו, הסברנו אותם גם.

מנה מנה תקל ופרסין,

דהיינו שנסתלקה

ונעלמת מלכותו

של בלשצר, ומעכשיו היא תעבור למישהו אחר.

כמובן שבלשצר הוא לא יודע את התרגום הזה, הוא מנסה להביא את כל אותם אשפים, קסדים,

חכמי בבל. אף אחד לא יכול לתרץ לו מה כתוב, מה המילים הללו, בשונה ממה שהיה אצל אביו נבוכתנצר.

אצל נבוכתנצר בחלום שלו הוא לא זכר לא את החלום ולא זכר את

התשובה שלו, למרות ששניהם הוא ראה בלילה.

בחלום.

ולעומת זאת, פה ושם גם האשפים באים ואומרים לו, תגיד את החלום, ניתן לך את התשובה. פה,

אף על פי שהם רואים את המעשה, דהיינו, הם רואים את הכתב,

תשובה הם לא יכולים להגיד לו, לא יכולים לתרגם לו.

עד כדי כך שהוא מתחיל להחליף צבעים,

והוא לא יודע מה לעשות, מה עושים?

צריך פתרון.

למי הולכים?

בראשונה או באחרונה, ניגשים לאישה.

הוא ניגש לאשתו, ואז אשתו אומרת לו, למה אתה כל כך עובד קשה?

יש לך חכם מאוד מאוד מיוחד,

שהוא היה משמש גם אצל אבא שלך.

דהיינו, הוא משמש בכל המלכויות של בבל.

שמו אותו בשורה הראשונה בחוכמה, ועשו אותו שר החכמים של בבל.

קוראים לו דניאל.

למה איתו אתה לא מתייעץ?

אז כמובן שהוא לא עונה לתשובה, ואז הוא מזמן לפניו את דניאל.

דניאל אומר,

אדוני המלך, תדע לך

שהכתב הזה שנכתב מן השמיים זה לא כתב פשוט,

זה כתב עם הרבה הרבה הרבה מסר אישי בשבילך בלבד.

ולכן רק אתה תשמע את התשובה ולא אף אחד אחר.

דהיינו, לכן רק לך נתנו לראות את הכתב הזה,

כי כתוב שאף אחד לא ראה את הכתב הזה.

וגם לתרץ, זה רק מי שרוח אלוקים בו כדניאל,

הוא יתרץ, ורק אתה תדע את התשובה.

זאת אומרת, גם האשפים והכסדים,

לו יצויר שאם הם היו רואים את הכתב הזה, הם לא ידעו לענות.

או אם הם היו,

אם הם שמעו,

כמו שבלשצר אומר להם,

הם לא ידעו את הפתרון שלו. ולמה? כי הקדוש ברוך הוא רוצה שרק דניאל יפתור,

רק דניאל יראה, ורק

הוא יעביר את המסר למלך.

כמובן שהמלך

מבטיח לדניאל הרבה מתנות

אחרי שהוא יודיע לו את הפתרון,

וגם הוא מבטיח שהוא יעלה אותו לגדולה,

אבל דניאל מסרב ואומר,

אדוני המלך, כל הגדולה תשאיר בשביל אנשים אחרים, את המתנות גם תשאיר,

תעזוב אותי בשקט, תן לי לשבת ולעסוק בתורה.

זה מה שדניאל חפץ,

אף על פי שהוא היה מאוד מאוד קרוב ובתוך המלכות

בזמנים שונים.

כן, נמשיך.

אנטמלכה אלאה ילעי מלכותה ורבותה ויקרא והדרה יעיב לנבוכדנצר אבוך.

מלך מלכה מלכים נתן מלכות,

הרבה את המלכות, עיקר, הדר וגדולה לאביך נבוכדנצר.

ומן רבותד יאהב לכל עממיה ומיה ולשניה, אבו זעין ודחלין מן קדמוהי.

כל אותם העמים היו מפחדים מנבוכדנצר,

כי נבוכדנצר אף על פי שהוא לא היה ירא שמיים. בדרך כלל מפחדים מאדם שהוא ירא שמיים קדוש.

אדם הולך לרב, הוא מפחד.

איך הרב הזה? מה הרב הזה? הוא אומר את האמת בפרצוף או לא?

אם הוא אומר את האמת בפרצוף,

יש אנשים שלא ירצו להיכנס אליו. למה הם מפחדים? שהוא יגיד עליהם דברים.

אבל אצל נבוכדנצר היו יראים ממנו בגלל החוצפה שהיה לו, בגלל העוז שהיה לו, שהוא לא היה עושה חשבון לאף אחד אם צריך להרוג הורגים,

צריך להחיות נוחים.

ודחלין מן קדמוהי דיהווה צבא הוה קטל ודיהווה צבא הוה מחה.

מישהו הרוצה למחות אותו, מישהו הרוצה להרים אותו, מישהו הרוצה לקטול אותו,

מישהו הרוצה להשפיל,

הכל היה נתון בידו, קודשא בריך הוא נתן לו את הזכות לעשות כל מה שהוא ירצה.

וכדירם לבבי ורוחי תקפת לעזדה הנחת מן כרסה מלכותה ויקרא עד העיב מיניה.

ואחרי שכמובן רם לבבו ורוחו התחזקה

והוא עשה עם זה דברים לא טובים, הזית בדרכיו.

מה עשה קודשא בריך הוא? הסיט אותו מכיסאו והעביר את המלוכה שלו לאדם אחר. כידוע, כמו שאמרנו בפרקים הקודמים, נבוכת נצר נהיה כחיית השדה.

גידל את ציפורניו, גידל את שערו,

היה מסתובב בין כל אותם החיות,

כל אותם בעלי החיים, עד כדי כך שהוא נטרד מבני אדם.

שכחו את הפחד

שנקרא פחד נבוכדנצר.

כבר לא היו מתייחסים אליו.

בדומה לזה גם מצינו אצל נמרוד.

גם נמרוד הטיל שליטה על אומות העולם,

על הקומץ שהיה בעם ישראל בזמן אברהם אבינו. מי שאברהם אבינו

הצליח להשיב אותו בתשובה עדיין היו מפחדים מנמרוד.

כי נמרוד היה מבצע גם איום,

כמו שאומרים.

ובדומה לזה גם מצינו בשנים האחרונות.

שסדאם חוסיין גם הוא היה מטיל אימה נוראה מאוד מאוד מאוד לא רק על האומה שלו אלא על כלל העולם.

כל מי שהיה מתעסק איתו אמר לו אין בעיה אנחנו נשלח קטיושה אחר כך נראה איך תדבר.

לפי זה אנחנו נדע אם אתה מפחד או לא.

הם באמת היו מפחדים כמובן עד שאמריקה באה וכו'.

הוא מין בני נשה תריד ולבבי עם חבת שביב עם ארדיה מרודה יסבק התורינית העמונה.

אז כמובן עד שהקדוש ברוך הוא הסיט את נבוכתנצר ממלכותו ושם אותו עם חיות השדה.

הוא שבה לחיות השדה.

היה מסתובב עם כל אותם הערודים, אוכל עשבים,

טועם מטל השמיים מן הגשם.

עדי אדדי שליט אלאה אלאה במלכותה אנשה. עד שידע שהקדוש ברוך הוא השולט

גם באותם המלכים ששולטים.

דהיינו גם על המלך יש מישהו שהוא ממונה מעליו.

ומנדי הצבע יעקים עלה

את מי שהוא ירצה, כמובן הוא יקים להיות מלך או לא.

ואנברה בלשצר לא השפלת לבבך.

ואתה, הבן שלו,

בלשצר, שהיית צריך להסתכל בדרך כלל אצל אומות העולם, היה ספר היסטוריה.

היסטוריה של אותה אומה ששם כתוב כל הדברים, כמו אצל אחשוורוש, ספר הזיכרונות.

מה היה ספר הזיכרונות? כל מלך רושם כל מיני דברים, מאורעות טובים, מאורעות פחות טובים.

הוא רושם אותם בספר וקרא בו כל ימי חייו.

התורה מצווה את המלך,

כל אדם כמובן מצווה בדבר הזה,

שצריך לכתוב לעצמו ספר תורה.

ובכללם גם זה המלך, הוא צריך לכתוב לעצמו ספר תורה, כדי שמה? שיקרא בו כל ימי חייו. והיה כשבטו על כיסא ממלכתו, וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר וקרא בו כל ימי חייו.

כל זה למה? כדי לקיים את כל אותם הדברים הכתובים בתורה, ולא יסור לבבו חס ושלום

מעם התורה ומעם קודשא בריך.

אז פה גם יש ספר חוקים,

אומנם של אומות העולם, של נבוכת נצר,

שהוא היה שליט על כל העולם,

אחד משלושה השליטים המרכזיים שהיו בעולם

אצל אומות העולם, ובכל אופן הבן שלו, בלשצר, לא פותח אפילו את הספר, הוא לא מסתכל במה אבא שלו טעה,

מה הוא, הוא לא יטעה, שום דבר.

אפשר לזרום, כמו שאומרים, מה שיהיה זה מה שיהיה.

אתה לא השפלת את לבבך,

לא קיבלת את כל מה שאבא שלך,

נענש, לא שמת לב לכל הדברים הללו.

ויותר מזה גם,

הוספת חוצפה על חוצפה,

ועל מרש מה היה התרוממת,

התחלת לשבח את אלוהי זהב, הכסף, עץ, אבן, חרס,

במשתה שלך, ליד כל האנשים. במקום לשבח את קודשא בריך הוא,

שיבחת את כל הדוממים.

ולמענייה דיביתיה טיב קדמך ואנת ורברבנך,

שגלתך ולחנתך חמרה שתיין בהון,

ולעילאי כספה ודאבה נחש הפרזלה האבנה,

די לא חזין ולא שמעין ולא ידין, שיבחת?

אתה שיבחת את כל אותם הדוממים?

די נשמתך בידי וכל אורחותך, לאה לא הדרת?

וכי אתה לא יודע שנשמתך תלויה בקודשא בריך הוא,

אורחותיך תלויים בו,

לא שמת לב לכל הדברים הללו.

בבקשה, הנה התוצאות.

בעדיין מי קדמואי שליך פסע דיידע,

מן השמיים נשלחה יד מיוחדת, כף יד,

והיא כתבה את המשפט הבא

ודנה כתבה דירשים מנה מנה תקלו פרסין.

היא כתבה את הכתב הזה בין ארבע מילים מנה מנה תקלו פרסין.

דנה פשר מילתא, מה פשר המילים הללו שנכתבו? מנה מנה אלאה מלכותך והשלמה.

דהיינו מכאן והלאה הסתיימה מלכותך.

אתה

סוגר את המזוודה שנקראת מזוודת המלוכה,

מעכשיו המלוכה תעבור למישהו אחר.

אתה השלמת את השנים שהיית צריך למלוך.

תקל, תקלע במאזנייה,

שקלו אותך בשמיים, במוזניים,

ומצאו אותך שאתה חייב.

דהיינו,

אתה לא יכול להמשיך בתפקיד שלך.

והשתככך את חסיר,

וגם נמצאת מאוד מאוד חסר במעשים שעשית.

פרס פריסת מלכותך, ויעיבד למדי הוא פרס.

כמו שדניאל נתנבא בחזון הצלם

של נבוכת נצר,

פה הוא ממשיך את החזון אבל במציאות.

והוא אומר לו, תדע לך מכאן ולהבא,

אתה כבר השני ברשימה,

המלכות כבר מתחלקת לשניים.

דהיינו, יהיו שני ראשים,

שניהם יתפקדו באותו תפקיד שנקרא מלך,

אבל המלכות הזו היא נהיית מלכות מחולקת.

למי היא תתחלק? היא תתחלק

החצי הראשון למדי, החצי השני יתחלק לפרס.

וזה מה שהוא אומר לו, מנה מנה תקל ופרסין, פרסין מלשון לפרוס,

לחצות לשניים.

בעדיין אמר בלשצר והלבישו לדניאל אחרי שהוא שומע את הפתרון, או-הו,

כזה פתרון,

בכל אופן הבטחתי.

צריך לפרגן לאותו פוטר, מה עושים?

ציווה להלביש לדניאל ארגבנה ואהמנחה די דהבה על צווארי, והכריזו על אוהי די להבה שליט לטה במלכותה.

ואז כמובן שהוא שם לו בגד ארגמן,

חלוק של ארגמן, רבית זהב על צווארו, והכריזו על דניאל כי הוא יהיה שליט על שליש מהמלכות.

דהיינו, גם אם המלכות עכשיו נאבדת מבלשצר,

לפחות שהיא תיפול לידיים טובות,

ולא לאיזה טיפש.

כתוב שאצל אחשוורוש היה טיפש,

למרות שהוא מלך על כל העולם או על 127 מדינות, תלוי,

לפי מסבירים, אז עדיין הייתה לו טיפשות.

דהיינו, הוא לא היה מלך חכם, היה שומר בעורבת הסוסים, פתאום קיבל תפקיד של מלך.

זה מלך, מלך צריך לבוא עם יסודות של מלך,

בית של מלך, להכיר מתח סיסי המלוכה,

חוכמת המלוכה.

אצל אחשוורוש לא היה לו את כל החוכמות הללו, אבל בכל אופן נתלה עליו הזכות מן השמיים שהוא זה שיהיה המלך.

אבל פה בלשצר עדיין לא יודע מי בא בתור אחריו, ולכן הוא מחליט לתת שליש מהמלכות לפחות לידיו של דניאל,

שכבר אם יהיה משהו, לפחות אולי דניאל בשליש הזה יוכל להציל את כל המלוכה.

בלילה קטיל בלשצר מלכה קסדה,

ובאותו לילה כמובן שבלשצר המלך נהרג.

אומרת הגמרא, זה גמרא מסכת נדרים, סב', עמוד א',

מכאן אמר רב בר חנא, אמר רבי יוחנן, כל המשתמש בכתרה של דורן נעיקר מן העולם,

מקל וחומר. ומה בלשצר שנשתמש בכלי המקדש,

שכבר נהפכו לכלי חול, הרי ירדה קדושתם. ברגע שגוי נוגע בדברים קדושים, יורדת קדושתם.

אז ברוך הוא לא רוצה שהוא יכלל את דברי הקודש.

זה עבר הרי מאבא שלו, כבר משם ירדה הקדושה.

ירדה הקדושה ועברה לאן?

עברה למקום אחר.

הכלים הללו נהיו כלי חולין.

אמנם זה כלים שיש עליהם שם כלי המקדש,

אבל קדושתם כבר הוסרה.

כי באו אותם הפריצים וחיללו אותה, כמו שאומר הנביא יחזקאל,

פרק ז כב,

כיוון שפרצום נעשו חול,

ואף על פי כנעקר מן העולם.

לא מספיק שהכלים הללו נעשו חולין. אז תגיד, זהו,

הכל בסדר. עכשיו אפשר להמשיך ויכול להשתמש בכלים,

אלא אותו אחד שהשתמש בהם, הולך ונעקר מן העולם.

שנאמר בבללה כתיל בלשצר,

באותו שימוש, באותו לילה,

נגזר דינו והוא נקטל מן העולם.

דהיינו, המשתמש בגדרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם, על אחת כמה וכמה.

הרי כתוב כי חיים הם למוצאיהם. אל תקרא למוצאיהם, אלא למוציאיהם.

אדם שיושב ועוסק בתורה,

מרבה חיים, מרבה תורה, מרבה חיים, אומר התנא באבות.

אז אם אתה רוצה להרבות חיים, אתה צריך מה? להמשיך לעסוק בתורה.

ברגע שתלמד תורה ועוד תורה ועוד תורה ותורה,

ישתבח שמות, תאריך ימים.

מצינו בגדולי עולם, הרב שך,

הרב אלישיב, היו יושבים ועוסקים בתורה. פעם

סיפרו שהנכד של הרב אלישיב אמר,

אני חייב להסריט את סבא, איך הוא לומד.

הייתה תורנות של הנכדים,

כמו שעושים אצל רב חיים קנייבסקי.

תורנות של הנכדים, כל אחד שומר על סבא.

כל אחד ישן איתו.

באותו לילה קם ככה הנכד בשקט, שם את המצלמה,

אמר, אני חייב להסריט את סבא שיראו מה זה

לימוד תורה בלילה, לא ביום.

לימוד תורה בלילה של גדול הדור.

והוא הסריט את הרב אלישיב ועושה כל מיני פרצופים.

הלימוד ככה מהישמק שהיה לו.

אבל לא היה לו אם זה נוח.

מה, אני צילמתי את סבא, גדול הדור, ככה בצורה כזאת.

אולי זה יהיה ללעג וקלס בעיניה.

אז מה עושים? שואלים את סבא אם הוא מסכים.

הוא ניגש לסבא, לרב אלישיב,

אמר לו, סבא,

אני מבקש סליחה על זה שצילמתי אותך.

אבל מאוד מאוד אולי היה חשוב בעיני העולם לפרסם את זה, שיראו בני התורה איך צריך ללמוד גם בשעת לילה מאוחרת,

אחרי שישנת

כמה דקות.

אמר לו הרב אלישיב, אפילו לא התמקד איך אני נראה,

מה אני נראה, מישהו אחר כך אומר, רגע, רגע, איך הסרטון?

נראה טוב?

תוציא את זה החוצה. לא נראה טוב, עזוב, בוא נעשה חדר, שאני אשחק עוד הלומד.

אמר לו, אם זה יועיל לבני התורה לשבת ולעסוק בתורה, תפרסם את זה מיד.

ואז פרסמו את זה.

רואה את הרב אלישיב שם, הוא עושה כל מיני פרצופים.

מפחיד, מלאך השם צבע הכול.

אז כי הם חיים למוצאיהם, זכה, ברוך השם, לאריכות ימים ושנים.

כמו שאר גדולי העולם שזכו לאריכות ימים.

כי התורה היא עצמה מרבה חיים, מרבה תורה, מרבה חיים.

אבל לעומת זה, אדם שמחלל את התורה,

אז מה, הוא מקצר את החיים שלו. הוא לא יושב, עוסק בתורה, מקצר את החיים שלו.

וזהו, משתמשים בכל מיני תחליפים כביכול.

תיקח כדורים כאלה, תיקח פה, איך זה נקרא?

שמן דגים, כל מיני דברים, ככה.

תחזק את עצמך, וויטמין כזה,

ויטמין אחר, חרדה הכול.

הוויטמין הכי אמיתי זה של התורה, איך כל הסבות והסבתות ושאר גדולי העולם

ואבותינו גדלו עם ויטמינים.

ההפך, הם עזבו את הוויטמינים בצד,

וישבו ועסקו בתורה, אז הייתה הגדולה, וככה הם זכו לגדול.

עם אריכות ימים, עם זקני וחכמי תימן.

שנים על גבי שנים היו יושבים ועוסקים בתורה בלי ויטמינים, בלי שום דבר. היה להם, בקושי גת היה להם.

היו ככה אוכלים ויושבים, עוסקים בתורה.

אז עצם העיסוק בתורה והאריכות ימים הכי גדולה, ולעומת זה, אדם שמקצר, עושה נגד התורה,

זה הקיצור ימים הכי גדול.

אז פה בל שצר שהוא השתמש בדבר שהיה משמש

את הכוהנים, היה משמש

לקודשא בריך ולעשות את רצונו של השם יתברך,

זה נגד התורה. ההפך מהתורה, ממילא נקטל באותו לילה, נגזר דינו באותו לילה,

הוא נקטל כדכתיב, בבלילה כתיל בלשצה.

פה שואלים, שואל האלקוד שימוני,

למה דווקא בבלילה? מה הדגש באותו לילה?

מה, אם הוא יום אחרי ימות זה לא בסדר?

הנה, הוא גם נענש, גם חודש אחרי זה בסדר, גם שנה אחרי.

מה הדגש דווקא באותו לילה?

אלא, זהו שאמר הכתוב, מסע דומה אליי קורא משעיר שומר ממילא.

מי הוא שומר?

ועל הכות שבריחו הוא שומר, שנאמר אילנו ינום ולא יישן שומר ישראל. השם שומרך, השם צילך, השם ישמורך, מכל רע ישמור צאתך ובואך.

הוא משמר שלא תיכנס אומה באומה, ומלכות במלכות, כחוט השערה.

במצרים כתוב בכמה מכות היה סימנים מאוד מאוד מאוד

חשובים ומיוחדים.

בסימנים הללו שהיו שם,

ידעו בדיוק איפה הגבול למצרים. המדרש מספר שהיה מחלוקת גדולה,

מלחמות גדולות בין כוש לבין מצרים, זה שני ערים סמוכות שהיו.

איפה הגבול שלהם נמצא?

מצרים אמרו, הגבול שלנו נמצא עוד

כמה קילומטרים יותר לתוך כוש.

כוש אמרו, מה פתאום? זה כמה קילומטרים פחות, פה הגבול שלכם.

מעבר לזה זה הגבול של מה? שלנו, זה לא שלכם.

ואז היה ביניהם ריב עד כדי כך שזה הידרדר והידרדר והגיע לידי מלחמות.

אחד מהסימנים שבאו ועשו סדר, זה היה במכת קינים.

כתוב שהם הגיעו בדיוק בגבול, אותו דבר בהרבה.

בדיוק בגבול הם הגיעו, ואז כולם ידעו, הנה, הנה, בבקשה, בבקשה.

אלה המצרים תמיד שיקרו רימו, רצו עוד כמה

קילומטרים לקחת. הנה עכשיו הקדוש ברוך הוא יראה

איפה הגבול של מצרים, איפה הגבול של עם ישראל, איפה הגבול של כוש.

כל אחד לא נכנס לגבול שלו, מה שלא צריך להיות.

אצל מצרים צריך להיות הרבה,

שם ייכנס הרבה. צריך להיות קינים שם, צריך להיות ערוב,

כל המקום.

עוד היו בדיוק בגבול, מעבר לגבול כבר זה לא שייך להם.

ואז יצא השקר שלהם כמובן לעיני כל.

ולכן קודשא בריך הוא יושב

ומשמר בין כל אומה ואומה שלא תיכנס אומה אחת באומה שנייה כחוט השערה אפילו.

וכיוון שהגיע זמנה של מלכות ליפול ביום נופלת ביום.

ואם הגיע זמנה ליפול בלילה אומר המדרש נופלת בלילה.

וכן הוא אומר

ותחפנס חשך היום

שבעליו צרק כיוון שנגמר זמן מלכותו וכן הוא אומר בי בלילה קטיל בלשצר מלכה קסדה ודרייבש מדעה קבל מלכותה כבר שנין שיטין ותרטין.

ולמה שלא נכנסה אומה באומה כלום דהיינו זה היה הזמן מה הדגש בבי בלילה למה דווקא בדיוק בזמן הזה קבעו מן השמיים שהמלכות של בלשצר צריכה להיפסק

מי שעכשיו ימשיך את המלכות

יקרא דרייבש המדעי.

פרק ו' ודרייבש מדעה קבל מלכותה כבר שנין שטין ותרטין

שפר קדם דרייבש והקים על מלכותה להחשדר פניה מעווה עשרין דלהבון בכל מלכותה.

כמובן שדרייבש נכנס למלכות

אבל מלך בלי יועצים לא שווה שום דבר.

מה עושה דרייבש? כדי שהוא לא יצטרך יותר מדי לעבוד קשה

אלא רוצה לשבת כמו מלך רגל על רגל ועושים לו את

תפקיד העבודה?

עשה במאה ועשרים המדינות

ואמרנו שנבוכדנצר מלך על כל העולם וממנו התחיל לרדת לרדת לרדת עד שהגענו לדרייבש הוא מולך רק על מאה עשרים מדינות. אחשוורוש בא ומוסיף עוד שבע מדינות

לפי שיטות מסוימות.

מאה ועשרים ושבע מדינות.

ואז

דרייבש מחליט להקים פמליה, מאה עשרים חברי כנסת,

חברי ערים, חברי דיקטוריון, הם יהיו אחראים על כל מדינה ומדינה.

כל נציג של דרייבש הוא יהיה אחראי על המדינה הזאת והוא יעשה את התפקיד במקום המלך.

המיסים הוא יעביר כמובן בסוף החודש או בסוף הרבעון, שנתון, יעביר למלך.

משם הוא יקבל את המשכורת שלו, הכל יבוא על מקומו בשלום.

ודרייבש יוכל לשבת במלכות שלו בשקט.

ויעלה מנהון סרחין תלתה די דניאל חד מנהון די להבו נחשדר פניה, אילן יהביל נהון טעמה ומלכה לו להבן הזעיק.

אבל לא מספיק לשים גם את המאה העשרים הללו.

וכל בעיה, המאה העשרים יטרידו את המלך.

אז מה עושים?

שמים עליהם שלושה יועצים מאוד מאוד חכמים,

שממש מכירים את תכסיסי המלך, מכירים את תכסיסי המלוכה,

יודעים מה המלך חפץ והוא רוצה ולפי זה הם יעבדו.

מי אחד מהשלושה היה דניאל, שניים מתוכם היו כמובן גויים פרסיים,

מדעיים,

אנשי דרייבש.

והם ייתנו את כל הבעיות, יפתרו את כל הבעיות, כמו שאמר יתרו למשה.

בשביל מה לך לעבוד קשה כל היום ולסבול מהבוקר עד הערב? בוא ניתן לך פתרון.

שים שרי חמישים, שרי עשרות, שרי מאות,

והדבר הקשה הביאון אל משה,

הדבר רק אותו נשפטו הם, והקל מעליך וינשאו איתך.

ההקלה הכי גדולה תהיה שהם יעזרו לך בעול הזה שנקרע מן הבוקר עד ערב, כי הסברנו

עם ישראל היה מגיע כדי לראות את פני משה, כי קראנו פני משה, כתוב שהולכים לצדיק, מקבלים השראה טובה.

שכינה יוצאת מתוך פניו ומקרינה אור,

מקרינה שפע על אותם הסובבים אותו, ולכן הם היו חפצים אפילו סתם ככה לבוא למשה רבנו,

אבל איך אפשר לבוא לגדול לדור בלי שום סיבה?

אז הם היו עושים ביניהם דין ודברים כדי לשאול את משה רבנו מה התשובה, ממילא שניהם יזכו לראות.

כל אחד היה לוקח את השכן שלו, אומר, בוא,

מה אתה אומר על זה?

מה פתאום, אני חולק עליך, רע, ככה, יאללה, בוא נלך למשה רבנו.

היה להם סיבה למסיבה, ככה, מהבוקר עד הערב. משה כבר מותש, יתרו ראה את זה, אמר לו,

מה יהיה עם הזמן שלך שאתה צריך לשבת ולעסוק בתורה,

להתייחד עם קודשא בריחו להיות עם המשפחה והילדים מה עושים אתה תקרוס כמה תוכל להחזיק יום יומיים חודש חודשיים שנה.

נגמר הסיפור מה עושים מוצאים פתרון מה הפתרון יהיה לך סדר מיוחד מה בסדר הזה תעשה אתה תחלק את התפקיד שלך לכמה וכמה אנשים הדברים הגדולים הגדולים המסובכים יביאו אליך הדברים הקטנים יתחלקו לפי דרגת החכמים מי שלא יפתור יעלה לדרגה יותר גדולה מה

שנקרא בית דין קטן ובית דין גדול.

כמובן שדניאל היה מנצח את כל אותם השרים בחוכמתו שניתנה לו מן השמיים. עדיין דניאל דנה אהבה מתנצח על סרחיה וחשדר פניה כל קבל דירוח יתרה ביהו מלכה עשית להיקמותה על כל מלכותה.

וכמובן שהמלך נתן לו, היות וחוכמתו הייתה גדולה,

נתן לו להיות הכי חשוב במלכות שלו.

אבל זה לא מוצא חן בעיני הגויים.

תמיד כשיש יהודי מוצלח רוצים להוריד אותו.

עדיין סרחיה וחשדר פניה עבו בהין הילה להשכחה לדניאל מצד מלכותה.

רצו למצוא איזה הילה, איזה סיבה כדי לסלג את דניאל, להוריד אותו מהגדלות שלו.

וכל הילה ושחיתה לא יכנין להשכחה, לא מצאו שום רביב על בגדו.

כל קבל די מהימן הוא וכל שלוש שחיתה לא ישתכחת הלו היא.

דניאל לא היה מושחת,

לא היה אחד שאוהב כסף,

שום דבר.

אז מה עושים אם הכל בסדר איתו? צריך למצוא סיבה למסיבה.

עדיין גבריה הילה חמרינדי לא נהשכח לדניאל דנה כל אלעה להן השכחנה אלוהי בדת אלעה.

יש לנו רעיון, אם אנחנו לא יכולים למצוא איזה פגם,

איזה רבב על דניאל עצמו, בואו נמצא רבב על אלוהיו.

דהיינו שנחוקק חוק, נראה את זה עוד מעט,

בדת האלוקים שלו, שדניאל הרי עובד

את קודשא בריךו, והם עובדים עבודה זרה. ממילא, פה כבר אנחנו נמצא את הסיבה הכי חזקה וגבוהה כדי להסיר את דניאל ממלכותו.

עדיין שר חייו והחשדרפניה אילה נרגישו על מלכה,

וכן אמרין לדריו יש מלכה לעלמין חייה.

כמובן שהחשדרפנים עולים ברגש למלך כדי לייעץ לו עצה מאוד חשובה.

ואומרים לו, אדוני המלך, לעולם תחיה, אמרנו, זה היה נוסח החנופה לפני שהיו מגיעים למלך,

כדי שהמלך ימצא חן ביניהם, ישמע את דבריהם היו בהם, אדוני המלך, אתה לעולם תחיה.

גם אמרו את זה לבלשצר,

הוא לא חי לעולם, אמרו את זה לנבוכדנצר,

וגם הוא לא חי לעולם.

זה היה להם תכסיס כזה שהם היו באים למלך, מפרגנים לו, והמלך יקבל את כל מה שהם יגידו.

התעייתו כל שרכי מלכותה, סגניה, ואחשדרפניה, דבריה ופחבתה, לקמיה, קיים, מלכה ולתקפה עשר,

די כל דייה,

ובאו מן כל אלהה ואנשה עד יומין דלתין,

להן מנח מלכה יתרמה לגובה יבטה.

מה הם רצו לייעץ אותם

שרי המלוכה החשובים,

הסגנים, החשדרפנים, היועצים והפחות?

בואו נעשה חוק, מה החוק הזה יאמר?

כל מי שיבקש בקשה מאל אחר עד שלושים יום, ולא מהמלך עצמו, יושלח לגובה אריות.

דהיינו, יהיה לו עונש מיוחד. כל מי שלא יפנה למלך שלושים יום,

סימן שהוא לא צריך את טובת המלך. אם אתה לא צריך את טובת המלך,

בשביל מה אתה נמצא פה? אתה מיותר בעולם, ממילא ישליכו אותו לגובה אריות, וזה יהיה עונשו.

וככה אם יטילו מורא על כל אותם האנשים ששרים לאלוקים אחרים,

ממילא כולם יהיו תחת שלשונו של דרייבש, והכל יבוא על מקומו בשלום.

כהן מלכה תקים עשרה ותורשם כתבה, דילו להשנייה כדת מדי ופרס, דילו תעדה.

ואומרים לו, אדוני המלך,

אנחנו לא רוצים אנחנו לחוקק את החוק, שמחר תגיד, אני לא חוקקתי את זה ואני יכול להוריד את החוק הזה,

אלא אנחנו רוצים שהמלך יחוקק את החוק,

המלך ירשום, המלך יחתום בטבעת שלו,

ולא יהיה אפשר לשנות אפילו למלך בעצמו את החוק הזה,

ומי שיעבור על הדבר הזה יענש כדת מדי ופרס.

כל קבל דנם על כדרייבש, רשם כתבה ועשרה.

וכמובן שהמלך מקבל את ההמלצה שלהם ומוציא את ספר החוקים,

מחוקק את החוק, רושם את החוק הזה,

את כתב האיסור, וכמובן שכתב האיסור הזה מתפרסם לכל

המתגוררים

במקום מלכותו של דרייבש.

ודניאל כדי ידע דרשים כתבה על לבתי וכווין פתחין לבי עליית נגד ירושלם,

וזמנין תלת ביום ההוא ברך על ברכוהי ומצלה ומודה כדם אל ההא.

כל קבל דיהווה עבד מן קדמת דנא. כמובן שדניאל,

אין לו ברירה, עד עכשיו יכול להיות שהוא היה עושה את זה בחדר המלוכה,

אבל מעכשיו והלאה הוא צריך למצוא לעצמו מקום אחר להתפלל.

איך הוא התפלל?

ואז הוא עשה לעצמו בבית שלו על יד גג.

בעליית גג הזו הוא עשה פתח,

חלון, שהחלון הזה מכוון כנגד ירושלים,

ומשם הוא היה מתפלל שלוש פעמים וקורע ברך לפני קודשא בריכו.

והיה מודה לאלוקיו,

כמו שהיה עושה לפני כן בארמון המלך, בלי שום הפרעות.

אבל עכשיו, כמובן שמחפשים אותו והיות ויצא החוק, אי אפשר לעשות את זה אל מול כל אותם האנשים, אלא עושים את זה במקום אחר.

על פי החוק שהמציאו, אז הוא ידע.

לכן הוא הלך לבית להסתיר, זו הייתה ההסתרה הכי טובה.

מאיפה אתה יודע מי מסתכל לך בחלון או לא זה? הרי על יד גג, אף אחד לא יכול להסתכל לשם.

הוא יודע שמחפשים אותו היות והוא בית השם. מאיפה הוא עד עכשיו היה? הוא היה בבית של מי? בארמון של המלך.

שם הוא עובד. עכשיו כשאתה הולך הביתה, מי אמר שימשיכו לרדוף אחריך?

בארמון אני לא עושה כלום, הכל בסדר, אני נמצא.

אבל כשאני בבית, מי ייכנס לבית ועכשיו יתחיל לחפש אותי?

זה דניאל לא ידע.

כמובן, אחרי שהוא יראה את מה שהם עשו, אז הוא ידע אם באמת הם ממשיכים לחפש אותו או לא. בואו נראה.

עדיין גבריי אליך הרגישו

וישכחו לדניאל באה ומתחנן כדם אל האה. ואז כמובן שאותם השרים החשובים

שממשיכים לחפש את דניאל לא רק בארמון המלך,

רואים שהדלת שלו,

שיש שם לשכה לפניות הציבור, צריכה להיות משעה

שמונה בבוקר עד שעה שמונה בערב פתוחה,

פתאום רואים שהיא בשעות מסוימות סגורה.

מה זה צריך להיות?

דופקים בדלת, סגור.

איפה דניאל? הלכו ועשו מעקב אחריו.

והם מוצאים אותו שהוא מבקש, הוא מתחנן לפני אלוקיו.

או עכשיו יהיה לנו סיבה למצוא,

לחפש, כמו שאומרים לדניאל,

יהיה לנו סיבה להעניש את דניאל כדי שהמלך יסיר אותו מהגדולה. ממילא אנחנו נהיה בשלטון והכל יבוא על מקומו בשלום.

בעדיין קריבו ואמרין קדם מלכה.

אבל הם לא יכולים לבוא ישירות לדניאל, להגיד לו את זה בפרצוף.

הם צריכים את האסמכתה להוכיח למלך, קודם כל,

הנה אדוני המלך אתה נתת חוק.

בוא תבדוק את היועצים שלך, את השרים החשובים, מגדול ועד קטן,

מי מורד בך,

מי לא מגיע אליך במשך שלושים יום.

בעדיין קריבו ואמרין קדם מלכה, אלא שר מלכה, הלא השר אשם די כל אנש די יבעי מן כל אלאה,

ואנש עד יומין תלתין לאיך מינה מלכה יתרמה לגובר יבטה.

אדוני המלך, אתה חוקקת חוק, לא אנחנו.

אנחנו רק המלצנו, אבל אתה כתבת, אתה חתמת בספר החוקים שכל מי

שלא יגיע אליך כל עד שלושים יום וילך להתפלל לאל אחר, אתה תשליך אותו לגובה עריות.

להן מנח מלכה יתרמה לגובר יבטה. ענה מלכה ואמר, יציבה מלתא. נכון, אני חוקקתי את החוק, אני כתבתי את החוק, חתמתי גם בטבעת המלך על החוק הזה.

כדעת מדי הוא פרס די לא תעדה,

שאף אחד לא יעבור על החוק הזה שנקרא חוק פרס ומדי.

בעדיין ענו ואמרין קדם מלכה די דניאל די מן בני גלותא די יהוד לא שם עליך.

מלכת עים ועל עשרה די רשמת וזמנין תלתה ביומה בעוטה.

אמרו לה אדוני המלך, לא תאמין.

אתה יודע מי עושה נגדך?

מי

מצפצף על החוק שאתה כתבת?

זה ששמת אותו אחד מהשלושה בעלי תפקידים הכי חשובים בארמון המלך.

קוראים לו דניאל, הוא בכלל מגזע היהודים.

אצל אומות העולם כשרוצים לזלזל בעם ישראל,

אומרים לו קודם כל זה יהודי.

קודם כל הוא נמצא בשפל, הוא נמצא במדרגה אחת מתחתנו.

אצל עם ישראל זה לא עובד ככה.

אצל עם ישראל לא מסתכלים יהודי לא יהודי. כמובן שיהודי זה מחיר הבריות,

הוא בדרגה מעל כולם, אבל זה לא מה שמוכיח את הדרגה.

מה שמוכיח את הדרגה אם הוא קרוב לקדוש ברוך הוא,

אם הוא עובד את השם ברמח איברים של סייגידים,

אז הוא קרוב להשם.

אבל אם הוא לא קרוב להשם,

הוא יכול להיות יהודי, אבל יהודי טוב. לא יהודי שיושב ועוסק בתורה.

לא יהודי שקרוב ממש לקדוש ברוך הוא.

אבל אצל אומות העולם זה הפוך. אומות העולם באים קודם כל ומשפילים.

אומרים לו, קודם כל הוא יהודי.

קודם כל הוא מושפל. הוא לא משלנו, מה שנקרא.

וחוץ מזה, אתה יודע מה הוא עשה?

הוא גם שלושים יום לא בא אליך. שלושים יום לא בא אליך. אנחנו תפסנו אותו שהוא, מה הוא עושה?

הוא עושה נגד החוק שאתה חוגגת.

עכשיו תעניש אותו, בבקשה.

בעדיין הנאום ואמרין קדם מלכת דניאל מבני גלות הזה מבני הגולה, זה שאספת אותו אליך, דיהוד לא שם עליך מלכת האם ואללה שרדי רשמת, הוא לא מצפצף על החוק שלך.

וזמנין תלתה ביומה הבאי ברותה. לא פעם אחת ביום הוא מתפלל,

לא חמש פעמים ביום כמו המוסלמים,

הוא מתפלל שלוש פעמים ביום כמו היהודים,

והוא מצפצף עליך.

עדיין מלכה קדם מלתה שמע שגיא באש אלוהי.

דריהווה שמע את זה התחיל לכעוס.

נהיה כולו אדום, אש עלתה ממנו.

ועל דניאל

סמבל לשזיבותי,

ועד מעלה שימשה הווה משתדר לעצלותי.

וכמובן שאל דניאל הוא שם את כל רצונו הטוב כדי להציל את דניאל,

כי דריהווה שידע את ה...

אה, שלי, שלי, שלי. וואי, וואי, וואי.

איונדא אילנטרה?

אז תוריד אותו לפה.

משכחתי ממנו לגמרי, תראה מה זה השתבח.

יישר כוח, תודה רבה.

ניסי, ניסים.

לא זכרתי בכלל שבאתי איתו.

כן.

שטוף לו פנים.

תודה רבה.

ואז כמובן שדרייבש מנסה בכל ניסיון כדי להציל את מי את דניאל, אבל איך עושים? איך מצילים את דניאל?

זה לא פשוט.

הרי כבר יש חוק שהוא חקוק.

יש חוק שהוא כבר מוסד.

אי אפשר בקלות להעביר את החוק הזה ולמצוא איזה סעיף כדי לפטור

את דניאל.

ועד מעלה שימשה הווה משתדר להצלוטה.

הוא עד הבוקר, הוא לא ישן.

עד שעלתה השמש הוא מחפש את הפתרון כיצד להציל את דניאל. אולי אפשר לדלג על איזה סעיף בחוק,

כדי שדניאל יהיה מחוץ לעונש.

בעדיין גובריאי לך הרגישו על מלכה ואמרין למלכה,

דמלכה די דת למדי ופרס די כל עשר וקין די מלכה יאקים לה להשניה.

ואז כמובן שהאנשים הללו מרגישים

שדרייבש מנסה לעשות איזה משהו ואומרים לאדוני המלך אתה יודע שדת פרס ומדי הסעיף הראשון בחוק של פרס ומדי זה שהמלך

אם הוא חוקק חוק אי אפשר לשנות אותו אם זה איזה שר

איזה יועץ של המלך שחוקק חוק אפשר.

אבל שהמלך יחוקק חוק

וישנו אותו אי אפשר זה לא מקובל בדתי פרס ומדי. אז אדוני המלך תשכח מזה שאתה רוצה לנסות לשנות משהו.

אז אמר המלך והביאו את דניאל והשליחוהו לבור האריות.

בעדיין מלכה אמר והטיב לדניאל ורמול לגובה די הרי וטענה מלכה ואמר לדניאל אלהך

דיען פלח לבית הדירה הוא ישזמנך.

אדוני המלך תדע לך

סליחה דניאל תדע לך היות ומאוד מאוד מאוד קשה הדבר הזה

ללכת ולמצוא פתרון בשבילך ואני מוכרח להשליך אותך לבור האריות כפי שחתמתי וכתבתי.

אבל דבר אחד יש לי למסור לך מסר מאוד חשוב מה המסר החשוב

ואמר לדניאל אלהך דיען פלח בתדירה הוא ישז זינך.

אלוהיך שאתה התפללת אליו וביקשת ממנו כל כך הרבה הרבה בקשות הוא זה שיציל אותך וייתן לך את הניסים והנפלאות כדי להינצל מאותו גובה אריות.

ויתת אבן חדה ושומת אלפום גובה וחתמה מלכה בעזיקתיה ובעזיקת רב רבנוהי די לא תשתנה צבו בדניאל. וכמובן

שלא רק שזרקו את דניאל לגובה אריות

אלא מלבד זה שזורקים את דניאל לגובה אריות גם מכסים את הבור.

ומה מכסים את הבור? מכסים את הבור באבן מאוד גדולה ועליה חותמת המלך.

אף אחד לא פותח את זה באישור המלך.

עדיין אזל מלכה להיכלהו בת תיבת ודחן לו הנאל קדמוהי ושינתנה דת אלוהי.

כמובן שהמלך הולך להיכלו

ומה הוא מחליט לעשות? הוא מחליט לעשות צום.

אולי הצום

הזה יסייע לדניאל להינצל מאותה צרה אליה הוא נקלע נזרק לגובה אריות.

ויותר מזה גם כשהוא היה רעב בדרך כלל אדם שהוא בצום האורס הוא הולך לישון.

זה הפתרון היחיד כדי להעביר את הצום.

אצל דניאל הפתרון הזה לא עובד.

סליחה, אצל אדרייבש הפתרון הזה לא עובד. הוא לא מצליח גם לישון.

נהיה לו נידודי שינה מה שנקרא.

בעדיין מלכה בשפרפה יקום בנהגה ובהתבהלה לגובה דאריבתה עזל.

ואז המלך לא פחות ולא יותר קם בבוקר מוקדם.

איך שהתחיל ככה לעיר השחר כבר המלך קם לאן הוא הולך רץ לגובה אריות לראות מה המצב עם דניאל

מה קורה איתו.

וכמי קרבה לגובה לדניאל בקל עציב זעיק ענה מלכה ואמרה לדניאל דניאל

עבד אלאה חייב

אלא אך דיאן פלח לבית הדירה היכל יש עזבותך מן ארייבתה

המלך צועק דניאל דניאל נו מה קורה דניאל נמצא שם

הוא צועק את זה בקול עצוב כי הוא יודע שאין סיכוי לצאת לא מדובר פה בעריות שהם שבעים נתנו להם

חילופי אוכלים מדובר פה בעריות מאוד מאוד רעבים שהרעיבו אותם גם מספר ימים כדי שאם הם עכשיו

זורקים להם שם איזה עצם גם העצם לא נשארת

זאת אומרת גם את העצם הם אוכלים שום דבר

ואז הוא צועק דניאל דניאל עבד האלוקים האם אתה חי

ואז הוא שומע שכן יש קול שעונה לו אומר לו כן הכל בסדר ברוך השם

אנחנו יושבים ועוסקים בתורה עם האריות לומדים

אבל ידע תמיד ראיה ושרק אלוה אחד יכול להציל את דניאל מי זה האלוה לא כסף לא זהב לא אבנים טובות לא חרס שום דבר

מי יכול להציל אותו יכול להציל אותו רק האלוה של דניאל

זה שהוא עובד אותו ומתפלל אליו הוא יודע את זה רק מה לעשות הוא נמצא בתפקיד שהוא לא יכול להגיד כולם לא בסדר

ודניאל בסדר הוא חייב לזרום עם הכלל כמו שאומרים

עדיין דניאל אם מלכה מליל מלכה לעלמין חיי

ואז דניאל מדבר עם המלך ואומר לו אדוני המלך

כמו שפותחים כל אותם אומות העולם כנראה זה היה חלק

הפתח לדיבור עם המלך, אדוני המלך, הכל יהיה בסדר, לעולמים יחיה המלך.

כמובן שאפשר להסביר שדניאל לא התכוון לדרייבש, כי הוא יודע שסוף כל אדם למיתה.

אלא הוא התכוון לקודשא בריחו, שקודשא בריחו

חי לעולם.

אלא היא שלח מלאכי וסגר פה מר יבטיו ולא חבלוני.

כל קבל די קדמואי זכו אישתכחת לי ואף קדמך מלכה חבולה לא עבדת.

אלוהי שלח את המלאך וסגר את פי האריות,

והאריות האלה לא רק שלא עשו לי ביס,

גם שריטה לא נגעו בי, שום דבר.

היות ומה ונמצאה עליי הזכות מן השמיים שלא עשיתי שום עוול עם המלך, הכל כמובן בא על מקומו.

בעדיין מלכה שגית האב הלא היא ולדניאל אמר לה אנסקה מן גובה,

והושג דניאל מן גובה וכל חבל לא ישתכחת בימין בהלהה.

ואז כמובן שהיה טוב מאוד למלך,

היה לו סיבה למסיבה להעלות את דניאל מאותו הבור. אמר הנה בבקשה,

כנראה מן השמיים האריות לא רעבים,

רציתם להעניש אותו, זרקנו אותו, היה שם יממה אחת. יום אחד אפשר עכשיו להעלות את דניאל בחזרה מן הבור.

ואין חולק על דניאל, דהיינו מאמינים באלוקיו של דניאל,

מאמינים שדניאל הוא זה שיכול לחיות פה בלי שום מפריע,

בלי שום אף אחד שיפריע לו.

ואמר מלכה והטיף גבריה הילך דאכלו כארצו היא דניאל ולגוב הר ייבטה רמו אינון בנועין ונשועין ולא מתו להרעיד תגובה עד דשאליטו באון הר ייבטה וכל גרמיון הדייקו.

ואז כמובן שהמלך מעניש את המלשינים,

אותם אלה שחוקקו את החוק המוטעה הזה שבו הוא

היה צריך כביכול להעניש את דניאל וציווה להשליך לא רק את אותם מחוקקי חוק, דהיינו אותם היועצים הבכירים,

אלא גם את הילדים שלהם, את הנשים שלהם.

ואומר פה הנביא לא רק שהם

לא הגיעו, לא רק שהם נענשו אלא העונש שלהם היה כל כך נורא שהם עוד לא הגיעו לקרקע מאז שזרקו אותם כבר, האריות קפצו,

כמו שאומרים, לאוויר וטרפו אותם.

לא השאירו להם שום דבר, אפילו את העצמות שלהם הם קיטטו ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

תודה רבה.

תודה רבה.