הרב אבנר עוזרי : שיעור בגמרא והלכה

- - - לא מוגה! - - - 

השאול הזה יהיה לרפואת הרב עזרא בן סעדיה,

שהם ישמרו וחייהו, ישלח לו רפואה שלמה,

ברמה חבריו שצא גדיו, בכלל שער חולה עמו ישראל.

אנחנו נעבור קצת על כמה וכמה מן ההלכות שקשורות לעניינים שלנו,

בפרק יב, בעלקות שבת ברמב״ם.

כן.

נדמה לי שמיכאל שאל פה שאלה,

האם אפשר

שיוליך חפץ

מרשות היחיד לרשות הרבים

כאשר ידו מושטת למעלה מעשרה, שזה מקום פטור.

אתם זוכרים?

אם יש אפשרות,

יש אפשרות לעקוף את כל הבעיות

של רשות הרבים,

הלוא לפי, אם נאמר שרשות הרבים זה שישים ריבו,

ויש רשות הרבים, עוד מעט נראה שרוב הפוסקים האוחזים, שהיום כמעט לא מצאו דבר כזה,

כן?

זה לא כמו מה שחשבנו בשבוע שעבר.

אבל אם נאמר שיש רשות הרבים, אז ערוב לא מועיל לזה.

אז השאלה,

האם יש אפשרות שיוציא בדרך כזו שהוא יגביה את החפץ למעלה מעשרה טפחים?

ואז למעשה

זה

במקום פטור.

כן.

אז ככה.

קודם כל, לגבי העניין הזה של להעביר מסע כזה ברשות הרבים בדרך שכזו,

זו גמרא מפורשת

בפרק הזורק, מצדיק זין,

והרמב״ם פוסק את זה להלכה בפרק י״ב, הלכה י״ב.

הרמב״ם אומר,

צדיק זין עמוד א' במסכת שבת,

ואני קורא עכשיו ברמב״ם.

הרמב״ם אומר,

וכן המוציא על כתפו חייו,

אף על פי שם עשוי למעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים,

שכן היה מסע בנקהת במשקל למעלה מעשרה,

שנאמר, בכתף יישאו.

כלומר,

אם אדם מעביר ד' עמוד ברשות הרבים חפץ

כאשר מונח הוא על כתפו,

זה לא סיבה לומר שמאחר וזה מונח על כתפו,

והרי למעלה מעשרה

זה רשות הרבים,

כן?

במקום פטור.

אז ממילא זה יפתור אותו.

לא, זה לא כך.

אלא גם אם זה היה למעלה מעשרה, בכל זאת חייב.

מה פתאום?

למה שנחייב אותו?

אומרת הגמרא, והרמב״ם מנקה הביא את לשון הגמרא,

שכן, מסע בני קהת.

בני קהת היו נושאים את המסע במדבר, כן? את המשכן.

ואז, איך היו נושאים אותם?

בכתף יישאו. מפורש כתוב בתורה, בכתף יישאו.

כמה היה הגובה של הלוויים?

מה אתם אומרים? כמה היה הגובה של הלוויים?

אז למעשה יש שתי דעות בגמרא,

האם רק משה רבנו היה גבוה עשר אמות, אבל שאר הלוויים היו גבוהים כשאר כל אדם ג' אמות,

או שכל הלוויים, כל שבט הלוויה, היו גבוהים עשר אמות, כמו משה.

שתי דעות בגמרא.

נדמה לי שזה בגמרא

בפרק עשירי, כמדומני.

בכל אופן,

גם אם נגיד שזה שלוש אמות,

נו, תגידו לי אתם, כמה זה שלוש אמות?

תלוי לפי החזון איש או לפי רב חיים נועה.

לפי החזון איש זה שישים סנטים,

כן?

קרוב לשישים סנטים,

אז אתה מגיע כבר לכמה?

מטר שמונים.

בכל אופן, כבר כאשר,

גם אם נגיד שזה לפי רב חיים נועה,

אבל הכתף

הוא למעלה מעשרה טווחים.

לא מדובר שהוא נמוך וההפרש שלו בין הכתף לבין הראש

זה כמה וכמה. כמה הראש אוחז בכלל ביחס לשאר הגוף?

אפילו לא רבע הגוף מסתמה,

כן?

אז לפי הנראה, בכל מצב היה כתף למעלה מעשרה טווחים.

ואז אם כן, התורה אומרת שככה היו נושאים.

מאחר ומלמדים אנו מהמשכן את ההוצאות של השבת,

את דיני ההוצאה בשבת,

ממילא אומרת הגמרא, אז הוא הדין כאן. אם אדם יבוא ויוציא מסוי בתוך,

ברשות הרבים, כאשר זה על כתפו וזה למעלה מעשרה,

יהיה חייב,

תבואו ותגידו לי, אולי זה דווקא על כתפו?

אולי כשהוא יוציא את זה לא על כתפו, הוא יהיה פטור?

כמו שסבר מיכאל,

כן?

אז אומר הרמב״ם, בהלכה נוספת, בהלכה י״ד,

המעביר חפץ בתחילת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים,

אף על פי שיעבירו למעלה מראשו, חייב.

אם כן, מה אנו רואים?

שיהיה חייב.

עכשיו,

לגבי מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים,

דרך מקום פטור,

זה כבר למדנו מחלוקת

בדפי עמוד ב',

בין חכמים לבין עזאי.

בן עזאי סובר שבכלליה הגמנה פטור,

ואילו חכמים מחייבים.

והגמרא מפרשת למה אליבא דבן עזאי פטור?

כי הוא סובר מהלך כעומד דמם.

ממילא זה נקרא כאילו שהוא נח במקום פטור.

מובן?

אז יוצא שכאילו הוא הוציא מרשות היחיד ונח במקום פטור,

ושוב הוציא את זה במקום פטור והניח ברשות ה...

שם מדובר המוציא מחנות לפלטיה דרך סתיו, כן.

אז הוא הוציא מרשות היחיד והניח במקום פטור,

ושוב עקב במקום פטור והניח ברשות הרבים.

ועדיין זה בהליכה רצופה, אבל. מה? זו הליכה רצופה, כי אם הוא יניח באמצע, אז גם... דקה, דקה, דקה. אני מדבר על שיטת בן עזאי,

אפילו במהלך כבר אז פטור.

אם הוא יניח במקום פטור, אז גם לך אתה לא נניח פטור. זה... אני מדבר על בן עזאי.

בן עזאי הוא החידוש היותר גדול.

מה שאתה אומר זה פחות חידוש.

בן עזאי סובר שגם אם אדם מהלך,

ולכאורה כשהוא מהלך, אין פה מצב של מנוחה.

הרי זה דרכו של אדם, כך הוא עוקר חפץ.

בכל זאת, מחדש בן עזאי מהלך כעומד דמה.

אנחנו בערנו את זה בזמנו בסברה,

איך הוא מסתכל על המצב של ההליכה.

אבל לחכמים והלכה כמותיו, מהלך דווקא עומד דמה.

ממילא אם מהלך דווקא עומד דמה,

אז זה לא נקרא שהוא נח במקום פטור.

אז מה זה נקרא?

שהוא עקר מרשות היחיד,

והוא הניח ברשות הרבים.

מובן?

עכשיו, אותו דבר יהיה כאשר הוא ייקח את החפץ ויעביר אותו למעלה מראשו.

הוא עוד אין.

כל זמן שהוא לא נח במצב הזה,

זה לא נקרא שהחפץ נח במקום פטור.

שהרי כידוע, עקירת גופו כעקירת חפץ, והנחת גופו כהנחת חפץ. כלומר, כשאדם מחזיק חפץ,

אז המצב הזה, אם הוא נח, אם גופו נח, זה נקרא שגם החפץ נח.

וכשהוא עוקר, למשל, אם למשל הטעינו אותו, מישהו אחר הטעין אותו על כתפו איזשהו מסע,

והוא עקר את גופו משם,

זה נקרא שהוא עקר את החפץ. הגם של מעשה, הוא לא נגע בחפץ.

אבל עקירת גופו כעקירת חפץ, תאמין.

ממילא כאן, אליבא דרבנן, אם יהיה מצב של מנוחה ממש,

אז זה יחשב כי אינח במקום פטור.

אבל בלא, זה באמת לא יועיל.

ממילא אם אדם ירצה להוציא את התינוק,

להוציא את התינוק

החוצה מרשות היחיד לרשות הרבים, ואתה, וטענת יש לנו פה אפשרות של מקום פטור,

אז אם הוא ילך ישר

מרשות אחת לרשות הרבים,

וינוח מרשות הרבים, מתי יעבור על איסור?

אתה מבין?

מתי הוא לא יעבור? רק אם הוא יניח.

או שינוח, השאלה מה זה,

איזה מצב של מנוחה אצלו,

איזה מצב של עמידה נקרא מנוחה?

אז בגמרא כתוב דווקא עמד לפוש,

אבל עמד לכתף,

זה לא נקרא מצב של מנוחה.

ממילא, אז אם יהיה לו כוונה לנוח,

אז זה ייחשב כהנחה,

וממילא פה אני אחשיב לו כביכול שלא היה פה לעבר פה שום איסור.

זה נקרא שנח

שום איסור.

החפץ במקום פטור.

מובן? דווקא אם הוא עצר, אז הוא חטוף.

כן.

בדיוק הפוך בשל...

העלירה בסברה.

אבל למה אתה מסיים אם הוא לקח את החפץ שלך על ידי כהן?

לא הבנתי.

אם הוא לקח את החפץ שלו, למה אתה מסיים את זה?

אה, זה מה שהוא למד ממסע בנקעה, נו.

לא, זה לא דווקא, זה לא דווקא, אותו דבר. רמב״ם למד שלאו דווקא.

כשבאו ללמוד ממסע בנקעת,

באו ללמוד את העיקרון.

שהאגם של מעשה החפץ נמצא ברשות, במקום פטור.

בכל זאת, זו לא סיבה לפטור.

זה הכל דווקא, מתי? זה הכל דווקא אם הוא הולך את כל הדלת אמות.

אבל מה יהיה הדין אם הוא נח באמצע הדלת אמות?

על מנת לפוש, אז מה יהיה הדין אז?

זה נקרא שנח כל החפץ.

למילא זה לא יקרה שהוא עביר דלת אמות.

נאמר שהוא נח אחרי שתי אמות, זאת אומרת, עמד לפוש לאחר שתי אמות, זה נקרא שהחפץ נח,

הלך שתי אמות ונח, ושוב עקר והלך, שוב שתי אמות.

מובן?

אם הוא לא עשה את זה כאילו סף נקיע, תגמור,

אבל נקרא את הלמוד על הפה שלו.

או, זה כבר ברמב״ם מוזכר את העניין הזה. מה יהיה הדין מוציא בפיו?

אומר הרמב״ם,

המוציא לאחר ידו, או ברגלו, או בפיו, או במרפקו,

באוזנו, בשערו, כל מיני אפשרויות, פטור, שלא הוציא כדרך המוציא.

כן.

אז כדי להתחייב בהוצאה צריך שיהיה כדרך של הוצאה,

לא באופן שהוא משונה מדרך הוצאה.

מה?

מה? מה? מה? כן.

מדרבנן.

כנראה חששו שיבוא אדם לזלזל ואז יוציא את זה ל...

או שחששו שזה ייפול ממנו ויגביה את זה לידו.

עכשיו, לגבי העניין הזה של רשות הרבים,

אנחנו דיברנו על העניין הזה שלכאורה לפי השיטות הללו,

הסוברות,

שרשות הרבים תלוי בטז' אמה ולא בשישים רבו,

אז אנחנו בבעיה.

כן? אתם זוכרים שדיברנו על זה?

המרן מביא שתי דעות בזה.

זו מחלוקת גדולה של ראשונים,

כאשר לכל שיטה יש כמה וכמה ראשונים, ממש

נדמה לי שזה שבעה ראשונים כנגד עשרה ראשונים אחרים שחולקים עליהם,

והביאור ההלכה במשנה ברורה בסימן שמ״ה מציין את כל אותם ראשונים הסוברים כך ואלה שסוברים אחרת.

אז יש המון ראשונים הסוברים שזה תלוי בטז' אמה ולא בשישים רבו.

כלומר,

אם אתה פוגש מצב כזה שיש רחוב שיש בו טז' אמה,

אתה כבר בבעיה.

זה רשות הרבים.

ולרשות הרבים אין תיקון של ערום,

צריך תיקון של דלתות, מה?

זה מרן ומוסתם?

לא הבנתי.

מה אתה אומר עכשיו, מרן ומוסתם? בדיוק.

ורוצים ללמוד בדעת מרן,

שמאחר והכלל הוא בדעת מרן, סתם יהיה שומרים, ההלכה כסתם,

גם אם הוא הביא את הדעה של שישים רבו,

הוא הציג את זה בתור גש, אומרים.

ממילא הכלל הוא, כאשר הוא מביא דעה סתם ודעה אחרת שחולקת בשם יהיה שומרים,

כוונת המרן לומר שההלכה כמו מי?

כמו הסתם.

ממילא,

באור ההלכה מביא,

שגם שיש הרבה הרבה ראשונים שחולקים וסוברים, זה תלוי בשישים רבו, ממילא לא מצוי,

לא מצוי רשות הרבים היום,

אבל ירא השמיים יחמירנו.

ראוי שבן אדם יחשוש לזה ש...

עכשיו השאלה, מה אנחנו עושים?

אנחנו רוצים להיות יראי שמיים, לא?

מה אנחנו נעשה?

אבל יש המון רחובות

שהולכים שם רבים,

והם מוגדרים כדרך הרבים.

זה דרך שמיועדת לצורך

הרבה אנשים שילכו שם.

ויש בזה טז למה?

נו, אז לפי זה

לא יועיל תיקול של ערוב,

מובן?

העירוב הכללי של העיר לא יועיל בכלל לפי זה.

עירוב שכונתי שלמעשה,

אם בתוך השכונה אין טז למה באחד מהרחובות, אז יועיל.

אבל העירוב כללי של כל העיר, ואם יש בעיר מספיק רשות הרבים אחת,

אתה כבר בבעיה.

היסוד של העירוב הוא שהכול נחשב כאילו רשות אחת.

אבל אם יש איזשהו מצב שמחלק ביניהם, שזו רשות הרבים,

אז גמרנו. הערוב כבר לא יועיל.

אז מה אנחנו נעשה היום?

יש לנו בעיה.

אז ניסינו כל מיני טכניקות, נכון, מיכאל? ניסית לעזור למצוא טכניקות, איך יהיה מותר?

אבל אתה רואה שהדברים לא כל כך פשוטים, משום שמקום פטור זה לא סיבה לתת את ההיתר להדיה.

אם זה עירוב, אז איכשהו זה יכול להועיל.

אם אתה סומך על העירוב, גם כן איך עושים את העירוב.

השאלה, כאשר יש צורת הפתח ויש הפרש של מעלה מעשר רמות

בין קנה לקנה,

ישנן השיטות הסוברות שלא מועיל צורת הפתח שכזו. דעת הרמב״ם,

שאם יש הפרש של יותר מעשר רמות בין קנה לקנה,

כן, המרחק בין קנה,

מה זה צורת הפתח? ישנם קנים,

ומעל הקנים מעבירים איזשהו כדי שיראה את צורת הפתח וקנה על גביהן, כן?

אז ממילא אם יש מרחק בין קנה לקנה יותר מעשר רמות, אנחנו בבעיה שוב אליבא דע הרמב״ם.

אבל גם אם נגיד שעשו עירוב טוב,

שאין הפרש בין קנה לקנה,

או כאלה שסוברים, לא חוזשים לדעת הרמב״ם בזה,

אבל עדיין, אם יש בעיה של רשות הרבים,

ואנחנו בבעיה.

ואז עמדו כמה וכמה מכאן משומעי השיעור ונזעקו.

אז איך מטלטלים הרבה ירעים וחרדים

בתוך העיר בני ברק?

אבל אולי זה השכונות אלפיים, השכונות של היום,

כל ההונס וכל שכונה שמונה מטר.

נכון מאוד, לא בכל, אתה לא יכול לומר בכל.

זה קצת מוגזם, אבל יש.

ישנם הרבה, כן, ישנם הרבה רחובות

שהרוחב שם זה טז המה,

ולפי זה אנחנו בבעיה.

אז מה שהתחדש לי,

שיש כאלה שרוצים ללמוד

שכל מה שאמרו שטז המה זה קובע את המקום להיות מוגדר כרשות הרבים,

זה דווקא ברחובות המפולשים מעבר לעבר,

כלומר בצורה ישרה.

אבל אם למשל הרחוב הוא מפותל,

אז זה כבר לא נקרא רשות הרבים.

רק מפולש משער לשער.

אז אם יש דבר כזה, אז באמת אנחנו בבעיה.

אבל ברוב הרחובות

כמעט ולא תמצא דבר כזה.

זה בדיוק הפתח כנגד הפתח.

זה רק נראה רק על מפולש?

כן. זה הפוך חד סקרי? מפולש משער לשער, מעבר לעבר, כאשר השערים מכוונים, הפתחים מכוונים. לא תמצא. זה כנגד זה. לא תמצא. לא תמצא. הרב אמנון אומר שאין אפילו אחד כזה.

אדרבא, אני לא בדקתי בכל הארץ, אבל אולי אתם בדקתם.

אין מצב. אין מצב כזה. הוא צריך לחצות את כל המדינה לשער.

לא, לא מדבר, אני לא מדבר בעיר למשל,

שהיא פתוחה, נאמר,

אז אני אומר, אם יש למשל, אני לא בדקתי,

אבל אם יש למשל מצב שהרחוב פתוח,

כן, לרשות הרבים, לדרך בין עירונית,

והרחוב הזה חוצה את העיר משער לשער.

אם ברור לכם שאין, אז אני שמח עוד יותר. אז ברוך השם, ניצלנו.

אתם מבינים?

אז אין רשות הרבים, אז זה בסדר, הרוב הוא בסדר.

הלוא זה הייתה כל הבעיה, מה הייתה הבעיה שלנו?

בואו נראה, יש פה כמה וכמה, אתם יודעים, בטבתא

יש חלק שנקרא ליבה דהילכתא, שמבינים את ההלכות.

אז למטה מביאים פניני הלכה, כלומר, כל מיני נקודות שמסתעפים מכוח ההלכה.

אז אני אקרא לכם את החלק מזה.

בגמרא כתוב, בגמרא בדף ו', למדנו, איזוהי רשות הרבים,

סרטיה או פלטיה גדולה ומבואות המפולשים, זוהי רשות הרבים גמורה.

והפוסקים העריכו בתנאי המוזכר כאן לרשות הרבים, שתהיה מפולשת.

אם צריך, שתהיה מפולשת ביושר דווקא.

ונידון זה הוא מיסודי היתר הערים בתיקון עירובין. כלומר,

על סמך זה שצריך דווקא ביושר, ואם לא ביושר, זה לא רשות הרבים,

על סמך זה עושים את ההיתר.

לפי שאין התיקון בצורת הפתח מועיל, אלא כשאין רשות הרבים דאורייתא.

כלומר, כל מה שמועיל, התיקון הזה של צורת הפתח,

כמו שעושים בהיקף של העיר על ידי כאלה מכאן וכאלה מכאן וכאלה על גביהן,

זה הכל כשאין רשות הרבים דאורייתא.

ויקרא לידוני הפוסקים

אם רשות הרבים שלנו היא דאורייתא בשלוש דברים

אם צריך שיהיו בוקעים בה שישים ריבו

ואם צריך שלא יהיה עומד מרובה על הפרוץ

כן ואם צריך שיהיו המבואות מפולשים ביושר

כלומר כאשר יש מצב

שהעומד מרובה על הפרוץ

אז זה כאילו נקרא שזה סגור

אז זה שוב פעם הופך להיות כאילו רשות היחיד

כי זה נחשב כאילו הכל סגור

כאילו הכל, יש פה חומה שסוגרת

חכה, ואם צריך שיהיו המאוד מפולשים ביושר, זה הנקודה שלך

אני אומר כאשר ישנה מחיצה

ויש באותה מחיצה חלקים של פרצות

הנה אתה רואה פה

לא הקיר, נדבר על העמודים, אתם רואים את העמודים?

עכשיו פה המצב הוא שהפרוץ מרובה על העומד, כלומר החלקים הבנויים

הם פחותים מהחלק של האוויר שביניהם

אבל אם נמצא במצב הפוך, שהחלק הבנוי יותר מהאוויר שביניהם

אז זה נקרא עומד גרובה על הפרוץ,

מובן?

כתב ערבייה

לנו בזמן הזה אין לנו רשות ערבים

מפולש משער לשער,

ערבייה זה הרב אביה עזרי, זה ככה הכינוי שלו

לנו בזמן הזה אין לנו רשות ערבים מפולש משער לשער ולאחר טז למה אין

ועל כן אין בזמננו דין רשות ערבים

ובירושלמי מבואר שיטת ריש לקיש המחודשת יותר שלדעתו לעולם אין רשות ערבים

הרב אמנון, לדעתו, כלומר כך מביא הירושלמי בשם ריש לקיש

לעולם אין רשות ערבים עד שתהיה מפולשת מסוף העולם

בסוף העולם עד סופו הוא בוהר בירושלמי

שלדעתו אין רשות הרבים בעולם הזה אלא לעתיד לבוא

ויש בבית שערים שהאריך לנהל דברי הירושלמי

הוא רואה עוד מה שכתב על ירושלמי זה בכמה וכמה מאחרונים

שירושלמי זו היא שיטה זכויה מההלכה וחס ושלום לסמוך על זה כלומר לא צריך את התנאי שיהיה בסוף העולם עד סופו

ומכל מקום

אף שאין צורך שתהיה מפולשת בסוף העולמה עד סופו נקטו רוב הפוסקים שצריכים שתהיה מפולשת מקצה העיר ועד סופה

כלומר אם יש מצב כזה שהרחוב הזה חוצה את כל העיר,

כן?

כאשר זה בצורה ישרה זה בסדר,

ועניין הפילוש, אבל הטענה היא לא עד הסוף,

לא צריך שיהיה עד הסוף, מה זה עד הסוף? אם אתה יודע, מה?

כן, אבל זה גם כן, זה לא ישר.

לעניין הפילוש, באר המגן אברהם שהשערים משני צידי רשות הרבים מכוונים זה כנגד זה.

אז זה נקרא מפולש.

אבל אם למשל יש פתחים

בשני צידי הרחוב, וחוצים את העיר,

אבל הפתחים האלה לא מכוונים זה כנגד זה,

זה לא רשות הרבים.

וכן מבואר במשנה הברורה שגדר מפולשים, היינו שהרחובות צריכים להיות

מכוונים לשער ביושר ולא בעיקום זה כנגד זה.

ומה ישמע בדבריו בביאור ההלכה? שגם בעיירות שלנו שאין להן חומה צריך שיהיה רשות הרבים מפולשת ביושר.

וכן פסק בדברי מלכיאל, וכן כתב הגאון הרב שלמה הרב דוד כהנא,

כן,

הסוף.

וכן כתב רבי אהולוגוטמכר,

שעינינו רואות שהן בזמן הזה אף בעיירות היותר גדולות,

שיהיו רחבות מטז עמה ברוחב שיהיה מפולש ברוחב זה.

וכן זה כתב אמריה אסד,

ולכל הדעות צריך שתהיה רשות הרבים,

מפולש בשער לשער, שהפתחים מכוונים זה כנגד זה דווקא.

אבל כל של הפתחים מכוונים זה כנגד זה, מפולש בשער לשער,

הרי הוא רשות היחיד גמורה אף על פי שהן דלתותיה נועלות בלילה,

כמו שכתבו הבן יוסף והמגן אברהם, ובמדינותינו רוב העיירות אין פתחי שער העיר מכוונים ממש זה כנגד זה. וכתב הקניין תורה בהלכה,

שעל זה סמכו לעשות עירובים בעיירות גדולות כגון ירושלים,

לפי שאין בהם רשות הרבים מכוונת ביושר.

וכשאינן מכוונות ביושר, אינן רשות הרבים, כמו שפסקו רבא פוסקים,

כמגן אברהם, שדין זה, או אחת מתנאי רשות הרבים,

שהרחובות מפולשים מקצה לקצה, צריכו להיות מכוונים ביושר,

ולא בעיקום.

אך באגרות משה כתב שהוא נבוך, יש מפקפקים בהיתר הזה.

בכל אופן, על זה סומכים הרבה אנשים, על אותן דעות הסוברות,

שרק אם זה מפולש בשער לשער,

ומכוונים זה כנגד זה,

אז זה רשות הרבים.

אך באגרות משה כתב שהוא נבוך בעיקר דין מפולשת, שאין לה מקור ברור בשעס,

וכתב עוד דווקא עיר מוקפת חומה שלך, שתהיה מפולשת.

ושעריה מכוונים זה כנגד זה, אבל עיר שאינה מוקפת חומה,

אם יש לה שישים רבו, רחבת ז' אמה, נחשבת לרשות הרבים.

הוא רואה, וכתב, וכתב של ויזה בברוקלין.

הוא לא התכוון, הוא התכוון,

אם יש אחד,

הוא אמר את זה, הוא לא צריך גם לדעת. בגלל שהוא, לא. אני אסביר, אני אסביר למה. כי הוא נקט

שאפשר יהיה להקל על סמך הדעות הללו סובות שמרים בו.

נכון,

אבל אני אומר שלפי הדעה שמוזכרת בסתם במרן,

שהכל תלוי בז' הבא,

אז זה אותו דבר.

זה הוא, אבל הוא אמר.

אני אומר, כן, אני מסכים.

בגלל שהוא סמך על היש אומרים שבמרן.

בשביל להקל על הציבור הסמכו על היש אומרים.

לדעתו, מי שהולך באופן ברור,

כדעת מרן,

הוא לא יכול לסמוך על ההיתר הזה של מפולש משער לשער, כי זה לא מקום, דבר שמוזכר.

וראה, הוא מביא ככה, ולפי זה בברוקלין,

ובכל הערים שבאמריקה שאין להם חומה,

אין צריך שיהיו הרחובות מפולשים מכוונים זה כנגד זה.

רק אם יש חומה צריך. כלומר, אז זה הופך להיות רשות הרבים. רשות הרבים.

אם יש שישים ריבו לשיטתו וטז עמה,

ואם מספיק טז עמה, אז זה ודאי עוד יותר בעיה.

כן.

מה?

בסדר, אמרתי, מה אמרתי בתחילה?

שהאיגרות משה מפקפק בהיתר הזה.

בקיצור,

זה בראשונים, כן, זה בראשונים. למדנו את זה בסימן של מימי.

עכשיו אני מדבר להלכה, כן?

האם אפשר להקל?

רוב השיטות צוברות שאפשר להקל, בקיצור.

רק בינתיים מה שאני מוצא כאן, האיגרות משה הוא שאוחז,

שכל מה שסמכו לעניין הזה שצריך שיהיה מפולש,

זה לא מוזכר, וממילא לשיטתו

אין צורך.

גם הוא אומר ש... מה עם צורך?

תבהר, אמרת סתם. הם מבינים, אה? לא, תגיד מה עם צורך. אז אני אומר, אין צורך שיהיה את העניין הזה של מפולש משער לשער.

מכוונים לזה כנגד זה.

לא צריך, כן.

אלא זה רשות הרבים. גם בלי זה, אם אין חומה.

בתנאי, בתנאי שהולכים שם, לשיטתו, שישים ריבו וטז אמר אחריו.

אבל אם למשל...

אם הוא אומר שהוא לא מצא בשס,

מקום כזה שאומרים ביושר וביושר... בסדר, אבל זה פוסקים, נו. הוא לא יחיד, פוסקים רבים חולקים עליו. הוא שואל, אבל הוא אומר שהוא לא מצא בשס, אז מאיפה הם הביאו את זה?

אני לא זוכר. הם לומדים את זה כנראה, כמו שמצאנו בגמרא. בגמרא כתוב שירושלים,

אלמלא דלתותיה נעלות בלילה,

היה חייב עליה משוב רשות הרבים.

אז כנראה שהם לומדים ששם היה מצב שזה היה מפולש בשעה לשעה. את צריכה את התנאי של דלתותיהן נעלות בלילה.

הוא אמר בחומה, אבל כשאינם בחומה, לא מצאנו. בסדר, בסדר, הם לא מחלקים.

הם לא מחלקים לחלק בין חומה לבין לא חומה.

כשיש חומה זה רק מפולש. הוא לשיטתו, אם אין חומה,

אז רשות הרבים גם בלי פילוש, מעבר לעבר. ביושר, כמו שאומרים. אין צריך.

הם לא חלקו בזה.

בסדר, עכשיו אנחנו הגענו לסימן שמ״ה.

אנחנו לומדים משנה ברירה. צדיק.

אבל הם כולם מחמירים עם כל מה שהרב אמר,

מה שיצא לתמוך פה ולתמוך שם.

אנחנו לא נורא מחמירים.

מי? לא מטלטל, לא סומכים.

אם אתה שואל אותי, אני באמת לא מטלטל.

אני באמת לא מטלטל.

אבל השאלה אם אני צריך למחות ביד אלה שמקלים.

הרבנים שהולכים ועושים עירובים לכל אנשי העיר.

אם אין שום היתר, הם לא היו עושים. אז על מה הם נסמכים?

זה הוא כתב שם.

בגלל הרמב״ם, או בגלל שיש צורת הפתח עם יותר מעשר אמות.

ההפרש בין קנה לקנה.

אבל זה גם לומד עליו, לא בגלל הרמב״ם.

מרן מהרם למה.

בסדר.

לא מרם סתם עכשיו. מרן מהרם.

אין את זה. שיש רעמה זה עניין אחד.

זה עניין אחד. אבל שוב, אם טזיין אמה שהזכירו,

זה דווקא לפי, כשיוצא פה מרוב האחרונים,

זה דווקא מפולש, גם מגן אברהם אומר את זה.

זה רק שיהיה מפולש בשער לשער ביושר,

ואין את זה היום. אז זה לך רשות הרבים.

אתה מבין?

מי שיכול להחמיר, אדרבה,

ראוי שיחשוש לשיטות אלו,

כי זו שאלה של דאורייתא.

אבל אין לנו למחות ביד המקלים,

בפרט שהקושי הזה הוא קושי שגורם לפעמים בעיות בבית.

אם למשל אתה רוצה, כמו שאמרת, מיכאל, אתה רוצה לצאת החוצה, מה אתה תעשה?

יש לו עצה. אה?

יש לו עצה.

כן, אז אם אתה רוב עם אשתך, אז תבוא לרובה.

אנחנו נותנים לו את השלוחות האלה.

כן, כשמתלבבים, כשמתלבבים פה,

תבין.

בינתיים צריך לקחת, זה, להזמין עזרה ראשונה, שיגיע אליך.

לא, אבל אפשר להתפתח עם חבורה, אני מציע.

אבל אפשר להתפתח עם חבורה, אני מציע. גם זה לא פשוט, אני ראיתי שהם מביאים, זה לא כל כך פשוט.

זה האמת.

שוב, את המקורות לזה אני צריך לראות שוב,

אבל עברתי על זה קצת ביום שישי,

ואני רואה שהדברים לא כל כך פשוטים.

הקושי הכי קיימת בשבת, כל מה שהותר זה דרך מלבוש, אתה מבין?

מה, יש לך, איזה בעיה יש לך?

תנעל את הדלת, תשים את זה באיזושהי פינה בחדר המדרגות.

השאלה היא בחדר המדרגות, אם עשו עירוב.

אה?

קודם כל,

לא משנה, גם אם יש לך אדם מברגות,

אדם מברגות צריך גם כן... עירוב, כן, נו, זה עירוב חצרות.

עירוב חצרות בערך שתינים.

כן, כן. אז אתה לוקח.

אתה לוקח.

אה, חילוני. לא מודים בעירוב.

אתה צריך עירוב חצרות. מה זה סגור? זה לא משנה.

אבל זה, החדר המדרגות הוא מקום משותף לכל הדיירים, לא?

ממילא בלי, בלי הרוב חצרות אסור לך לתלתל.

דבר שהיה ברשות היחיד, בביתך הפרטי,

להוציא את זה לחצר או לחדר המדרגות, שזה נקרא כמו החצר, זו רשות שיתופית,

זאת אומרת, זה מקום משותף לכל הדיירים.

כן, כן.

זה שוב בעיה.

להוציא אשפה גם. כן. אותו דבר, מה זה משנה מה היא נפקה ממנו?

זה לא אומר שאם זה אשפה זה יותר קל.

זה הם לא עושים.

שוב, סומכים על העירוב. מה כל כך קשה לך?

בושי יד זשוור אומרים, מה זה כל כך קשה? מה?

עושים, סומכים על העירוב.

קשה אם אני לא סומך, אני לא רוצה להוציא סדר. נכון, אין לך להבין.

אין לך להבין. אתה בבעיה.

אם אתה רוצה להחמיר, אז אתה צריך למצוא טכניקות,

בדרך של היתר.

זה דין רב של רעי בשביל דבר. לא, לא קשור.

רב של רעי זה דין של מוקצה,

שאין בעיה של מוקצה כאשר זה קרב של רעי, אבל לעבור על דין הוצאה,

אין שום היתר.

אין שום היתר.

אז אני צריך לעשות להם תשונן של דעים, להגיד להם בור חסרות בשבת, כמוה?

לא, אין צורך.

אם אתה יודע שהם חרדים לדבר השם,

אז אתה לוקח פת,

כן, ומזכה אותה לכל הדיירים,

על ידי שאתה אומר למישהו, בוא, תזכה בזה, אתה מעביר למישהו, הוא אומר,

בוא, תגביה את זה לצורך שכל הדיירים יהיה להם חלק בפת הזו?

ואחד השכנים אחרי זה?

אחת השכנים, כן.

תגביה את זה, שהוא יגביה את זה.

לא צריך להודיע להם בכלל. לא צריך, אם אתה יודע שהם חרדים לדבר השם, כולם בסדר.

אז זכין לאדם שלא בפניו, זה העניין של זכין לאדם שלא בפניו.

אבל הוא לא מודה בעירוב, זו בעיה.

הוא לא מודה בעירוב.

לא קשור.

מודה, הכוונה, כאשר יש מושג שהוא מודה,

אז פשוט הוא מוכן כביכול להחשיב את עצמו כאילו חלק ממך.

כאילו כולם דרים בבית שלך, זה האישות שלו עירוב.

זה דין מפורש. עכשיו תעזוב אותנו סברות. כתוב שמי שמודה אינו מודה בעירוב, הוא בעיה.

יש לנו בעיה, אתה מבין? ביותר חילונית באמת יש בעיה.

גוי ואין חשש שיבוא בשבת, אז זה יותר טוב.

אה?

וגוי גם ציפור כתוב.

אז אני אומר, נדמה לי שכתוב שעם הגוי הזה אין חשש שיבוא בשבת, אז אין בעיה בזה.

שיבוא בשבת לאותו, לבית.

בית שלו.

אתה אומר שאתה גרם בבית משותף, אין גויים.

לא, לא. על מה אתה מדבר? כן, על בניין, יש שם בניין, יש שם גויים.

נכון.

אין הכי להבנת, אנחנו בבעיה.

עקום אותו דבר.

אותו.

לא משנה, לא משנה, אבל גם הוא לא יכול,

הוא מבטל לנו את האפשרות הזו.

צריכים לתת את הייעוד.

ודאי, זאת אומרת, בגלל ש...

עוד פעם אחת, אתה תעשה, מדבר, להתיר לך אישית לעשות עירוב חצרות,

זה יתיר לך בדרך הזו. אתה לא סומך על העירוב הכללי של העיר.

נכון, אבל נגיד מישהו סומך על העיר.

אה, אז יש איזה שהם טכניקות שנותנים.

זאת אומרת, הלוא מאחר ולמעשה ישנה רשות שיכולה להיכנס לכל בית ובית, ישנה. בלי רשות,

אז זה נקרא כאילו שהם הבעלי בת הם על המקום.

הצבא. הצבא, המשטרה, אני יודע מה, לא חסר...

עכשיו אנחנו לא יודעים לתת עירובים, אני רק...

נקודה קצרה שיש שיטות,

יש טכניקות בשביל להתגבר על הבעיה הזו.

כן, זה...

כן, ברור, ברור, כן, זה ברור, מאחר וזה...

אבל מה, אם זה לצורך של מצווה,

אני לא חושב שיאסרו לך את זה.

האיסור הוא דווקא באופן שאתה יכול.

לא במצב כזה שאתה לחוץ ודחוק.

אתה מבין מה אני אומר?

אז תשים את זה תחת הכיפה.

בקיצור, תוציא את זה שלא כדרך הוצאה.

טוב, נחזור לענייננו. אנחנו פשוט לא נסיים בעניין הזה.

לכן אנחנו נתחיל היום את שמ״ה.

אנחנו בסעיף

יא',

יא',

רק רגע.

כן, למדנו יא', אנחנו ביוד...

יג'.

יג'.

גם אותו למדנו.

גם אותו למדנו, בסייעתא דשמיא.

יא', איזוהי כרמלית.

לא למדנו, לא למדנו משנה פרומה גם. למדנו.

למדנו.

בטח.

אנחנו בי'ד',

הגענו לי'ד', הסברנו חלק מדברי מרן, המשנה ברורה ודאי לא למדנו.

אז בואו נראה את זה שוב.

איזוהי כרמלית.

מקום שאין הילוך לרבים.

זאת אומרת, זה תנאי הכרחי.

אם זה מקום שאינו מיועד להילוך הרבים.

שמ״ה,

סעיף י״ד.

כגון ים ובקעה,

וצטיבנית וצטבה.

פירוש,

צטיבנית, מקום שלפני החנויות,

שיושבים שם הסוחרים.

כלומר, זה כאין ספסל או איזושהי אבן.

שיושבים שם הסוחרים בסמוך לאותו מקום ששם מניחים את סחורתם.

ויצטבה הוא מקום שמניחים על הפרקמטיה.

אז כל אלה נקראים כרמלית,

שלפני העמודים ברשות הרבים.

כלומר, אם יש עמודים,

היו מניחים עמודים ברשות הרבים,

ועל מנת שיניחו על העמודים את הסחורה,

לידם היה אצטבעות.

אז אותם אצטבעות שלפני העמודים ברשות הרבים נקראו כרמלית.

והיא רחבה ארבעה וגבוה משלושה ועד עשרה.

כלומר,

אבל צריך את התנאי המינימלי שיהיה רחב ארבעה.

כי אם זה לא רחב ארבעה,

אז מה הדין?

זה מקום פטור.

איך צריך שיהיה רחב ארבעה על ארבעה?

בשטח כולל או דווקא מרובע של ארבעה על ארבעה?

למדנו שלא יועיל דבר שהוא מלבני.

אז אם יש, למשל, היום יש הרבה פעמים ספסל.

כשאתה מודד, הספסל עצמו הוא ארוך,

אבל מצד שני הרוחב הוא פחות מארבעים סנטים.

אז אין פה דלת, אז זה לא נקרא דלת על דלת,

אז זה נקרא מקום פטור.

אם אדם יעשה אמון מול הפתח של הבית שלו, ברשות הרבים אמר שהוא פותח את הדלת,

שם את ההספסלית הזאת, את המקום פטור, נכון מארבעה על ארבעה.

בסופוולוגיה הכי תוכפתת יהיה מוצר לו להתחיל להציץ מרשות היחיד ולעלות על ההספסלית הזאת.

לעלות או להניח את החפס, אתה מתכוון?

אני יכול לצאת בגלל, אם תברוך עליה אחרי זה.

בשביל מה אתה צריך לצלוח עליה?

אתה מחפש למה? אתה מחפש יותר למה?

לצאת עם החפץ. אז אמרתי.

אה, אתה מתכוון שתיקח את זה איתך אחר כך לאותו מקום?

בשביל של הסתייבמיות.

עכשיו הוא פותח את הדלת, הוא לא יוצא לרשות הרבים.

אבל הוא הולך למקום פטור.

זה מה שאתה רוצה לומר.

אז יוצא שהוא יוצא מרשות היחיד ובסוף...

איפה הוא נח?

אה, הוא נח שם באותה הצטרבנית?

אז אין בעיה, מה הבעיה בזה?

זה מקום פטור, מה אתה רוצה?

אה, אתה הגזמת.

כזו עבודה אתה צריך בשביל להגיע לבית הכנסת? לא, סתם, זה בתיאוריה, אני לא אעשה דבר כזה. בתיאוריה אין בעיה?

בתיאוריה אם הוא פותח לדית,

כולה עלמאים אותם.

בתיאוריה אין בעיה.

כשבן אדם מוציא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור, אין בעיה.

כל האיסור הוא להוציא מרשות היחיד לרשות הערבים דרך מקום פטור.

גם צריך איור, אדוני.

מה?

אני לא מדבר פה על איור,

מדבר פה על איסור הוצאה עכשיו.

מה שאתה מדבר זה שגם מרשות היחיד לרשות היחיד

יש איסור בלי ערוב חצרות.

אתה מבין?

זה עניין אחר.

אבל אם למשל יש ערוב חצרות,

הוא רוצה לקחת את המפתח לבית הכנסת יחד איתו,

אז פה אם הוא ילך בדרך של היתר, זה בסדר.

למעשה, אתה יודע מה? אתה יכול ללכת, יש לי דרך, למה אתה צריך לקחת לצטבנית?

אתה יכול לקחת את המפתח,

לשים את זה למעלה מעשרה, ובסוף להגיע לבית הכנסת.

אמרת שזה אותו דבר,

לא, זה אם זה מונח בסוף ברשות הרבים, שתהיה בריא.

מה שדיברנו,

דיברנו אם הוא עוקר מרשות האחד ונח ברשות האחיד,

כאשר הוא עובר דרך מקום פטור,

או מעביר דרך לעמוד ברשות האחיד. אבל כאן, כשהוא רוצה מרשות האחיד והניח ברשות האחיד,

והיה דרך מקום פטור, זה לא מצאנו לאסור.

אתה מבין מה שאני אומר?

אבל שיעצור מהעד.

לא צריך לעצור פה, עוד פעם.

אבל אם אני רגע עמדתי, אז לך אמרתי... לא, למה? אתה לא מבין, מה עמדת? עמדתי רגע לחוש.

אה, עמדת אז יותר גרוע, נכון.

למה? יותר טוב או למדתי?

זה אם מדובר ברשות היחיד לרשות הרבים.

כן, מרשות האחיד לרשות הרבים, דרך מקום פטור.

דיברנו על זה.

אז פה דיברנו שאם הוא יעמוד,

כן, זה יהיה מותר.

לא יעמוד, זה יהיה אסור.

מובן?

אבל מרשות האחד לרשות היחיד, אדרבה.

אם הוא יעמוד, אז זה יהווה בעיה.

משום שאז היכן הוא עמד? ברשות הרבים.

מבין?

ברשות הרבים. הוא עומד ברשות הרבים?

כן. ואמרנו שאם הוא עומד ברשות הרבים, גם אם החפץ למעלה מעשרה,

זה נקרא הנחה ברשות הרבים. זה לא מפריע שזה למעלה מעשרה.

אתה מבין?

אז אדרבה, עדיף שלא ינוח,

אלא מיד ירוץ, מה זה ירוץ? ילך כדרכו, בלי לנוח עד בית הכנסת.

זה סיפור על מערכים?

כן, ככה.

ככה, ככה.

זה לא רשות שלי.

גם אסור לי להעביר מרשות השני לרשות היחיד.

דבר אם יש ערוב חצרות. לא, עזוב, אתה לא קלט. אני מדבר שיש ערוב חצרות.

אין בעיה לא להוביל מרשות אחת לרשות היחיד.

הבעיה רק איסור ההוצאה.

אתה מבין? שלא יהיה איסור הוצאה ברשות הרבים. אז פה מצאנו את הקולה.

אתה מבין?

בפרט אם בכלל אין רשות הרבים ברחוב שלך,

בינינו, הרחוב שלך הוא רשות הרבים?

הרחוב שאתה עובר דרכו זה רשות הרבים?

לא רשות הרבים.

אבל אם יש בוודאי אפריה אמר אולי, אבל... לא, הוא לא מדבר.

יש שם צ'זינה, מה בין הבית שלך לבין בית הכנסת?

לא, ברוך.

דבר ברוך, אבל על מה הם מדברים?

ברוך רפורות. ודאי זה ברוך.

אה?

טוב.

בכל אופן, אם אתה. אמרתי, אם אתה הולך... רגע, חדר מדורגות זה כרמלית?

מה זה כרמלית?

איזה... חדר מדורגות זה כרמלית. לא יודע מי מוצאה לאשר חדר. נתנו לזה דין כמו כרמלית.

כמו כרמלית. כן.

למה לא חדר?

כי אתה מדבר על חצר. יש פה דלדלדלת, זה לא הבעיה.

זה כמו חצר.

בהלכה זה כרשות היחיד. יש פה גימל מחיצות.

אתה מבין? אבל אסרו את זה מדרבנן כדי שלא יבוא להקל, לא יוצאים רשות אחת לרשות הרביעי.

כמו שאסרו להוציא בית לחצר, ככה אסרו להוציא בית לחצר למדרגות. זה אותו דבר לחצר למדרגות, זה כמו החצר לגבי זה.

כי זה מקום שיתופי לכל הדיירים.

אבל אם זה חצר אישי שלי, אז אין בעיה.

כן.

זה הכול שלך.

אין שום בעיה.

טוב, בואו נמשיך. וקרן זווית אסמוכה לרשות הרבים,

כגון מבואות שיש להן שלוש מחיצות,

ואלה ימלך יו הקורה ברביעית.

אתם שומעים מה קורה, קרן זווית אסמוכה לרשות הרבים?

כלומר, אם יש מבוי שהוא סמוך לרשות הרבים, כנראה הכוונה שהוא פתוח לרשות הרבים.

במבואות הללו יש להם שלוש מחיצות, כלומר הם לא מפולשים.

רחוב כזה שהוא נקרא ללא מוצא.

יש לו רק פתח אחד,

ואין פתח מהצד השני.

זה נקרא רחוב, מה שנקרא בלשוננו, רחוב ללא מוצא.

אותם מבואות, גם אם אין להם לחי או קורה,

כן?

אבל זה כבר לא איסור דאורייתא, זה איסור רבנן, זה כרמלית.

כי מאחר שיש שלוש מחיצות,

כן?

אז הגם שמדאורייתא זה מספיק כדי לקרוא לזה רשות היחיד, ומותר לטלטל.

אבל באו רבנן ונתנו לו את הדין של כרמלית כל זמן שהוא לא שם לחי או קורה.

ורשות הרבים שהוא מקורה,

והוא הדין אם יש רשות הרבים, אבל אם תקרא,

הרשות הרבים הזו מוגדרת כמו כרמלית.

כי לא מצאנו

רשות הרבים מקורה במדבר.

ותל שיש בו ארבעה על ארבעה, ואינו גבוה עשרה.

והוא הדין אם יש מקום, תל,

כן?

ערימת עפר.

שיש ברוחבו, באורך ורוחב ד' על ד',

ואין בו גובה עשרה טפחים, הוא גבוה כרמלית.

וכן חריץ, שהוא ארבעה על ארבעה, ואינו עמוק עשרה. כלומר, אם יש חפירה בקרקע,

יש שם ארבעה על ארבעה ואין עומק עשרה, אז זה נקרא כרמלית. אבל כמובן,

צריך לדעת שכל זה מדובר באופן שהחפירה הזו

היא ברשות הרבים.

או בכרמלית.

אבל אם זה ברשות היחיד,

אז החפירה הזו גם כן דינה כרשות היחיד.

היא לא תהפוך להיות כרמלית

בגלל שיש שם פחות מעשרה, מה?

כן, ברשות היחיד, זה נחשב חלק ברשות היחיד.

אבל ברשות הרבים,

אם זה רחב ארבעה על ארבעה, ועמוק עד עשרה,

משלושה ועד עשרה,

אז זה כבר נפרד מרשות הרבים. ואיזה גדר יש למקום ההוא?

כרמלית.

נראה את המשנה הברורה על סעיף יד.

מי חייט,

כגון ים.

אמרנו, איזו כרמלית, מקום שאינו הילוך לרבים, כגון ים ובקעה.

משנה ברורה כותב מי חייט כגון ים,

והוא הדין נהר. אתם רואים?

ואף אגב דמאיה לא מבטלה מחיצתא,

כמו שכתבנו בסעיף עוד א'.

מה כוונתו לשאול?

כוונתו לשאול,

למה באמת אתה אומר שהנהר נקרא כרמלית?

הלוא יש שם מחיצות,

כן?

אם יש שם מחיצות,

אז זה יחשב כרשות היחיד.

לא לים, נדבר על הנהר.

מה זה נהר?

נהר זה הפשט הוא חפירה בקרקע,

שהיא כאשר, מה זה חפירה? ששם הולכים מים,

ומשני צדי הנהר יש כתלים,

לא בנויים אפילו, לא משנה.

אבל זה גם יכול לאחזון כמחיצה.

נו, אז אם יש מחיצות,

אבל המים לא מבטלים מחיצתה.

אז למה בכל זאת,

למה בכל זאת זה לא יחשב

כרשות היחיד?

יש לומר,

זה כל חריץ שאינו משופע כדי שיתלקט

גובה עשרה טפחים מתוך ארבעה אמות,

לא הבה רשות היחיד.

אתם שומעים?

כל חריץ שאינו משופע, כלומר, אם יש איזשהו שיפוע.

אבל השיפוע הזה הוא לא כזה חד.

כלומר, איך אני מודד לדעת אם השיפוע חד או שאינו חד? איך אני מודד?

אם אתה יכול למצוא גובה של ארבעה...

אם אתה יכול למצוא גובה של עשרה טפחים מתוך ארבעה אמות,

כשאתה הולך על השיפוע,

אם השיפוע הזה לאחר ארבעה אמות אתה כבר מקבל גובה עשרה טפחים,

זה נקרא שהמחיצה משופעת, יש לה שיפוע חד.

נראה לי אם השיפוע הוא חד, אז זה נקרא כן כמו מחיצה.

אבל אם למשל אתה לא יכול למצוא עשרה טפחים לאחר הילוך של ד' אמות,

זה לא נקרא מחיצה,

מובן.

לכן זה לא רשות היחיד.

ומצויו,

למה אתה רוצה, מה הייתה השאלה? השאלה היא

ומצויו שאצל שיפתו אינו עמוק כל כך תכף.

כלומר,

כדי שתהיה רשות אחת אתה צריך שיהיה לו דלת מחיצות.

אז יש איזשהו מקום ששם מתחיל הנהר, כן?

וזה מצוי שבאותו מקום אין כל כך עומק שהמחיצה תהיה כזאת חדה.

זאת אומרת, השיפוע יהיה חד.

כן כתב המגן אברהם,

ובמאירי נזכר הטעם שאומדה מחיצות רחוקות זו מזו מאוד.

אמנם שתי מחיצות יכולות להיות קרובות זו לזו,

אבל שתי המחיצות האחרות הן רחוקות.

בדרך כלל, נהר נמשך הרבה.

אז אומנם יש שתי מחיצות ששם אוכלים המים, אבל המחיצות האחרות,

המקום שמשם מתחילים המים ללכת

עד לצד השני, זה מרחק גדול מאוד.

אז מה יש?

אומר המאירי,

מאחר שהמחיצות רחוקות זו מזה מאוד,

לכן אינן מצטרפות לעשות מה שביניהן רשות היחיד.

ולפי זה,

אותו דבר, אם זה דבר כזה שהוא בדומה לנהר, אז אני אכן אמין.

כך כותב המאירי.

מה אתה רוצה שאני אהיה?

אני לא, קטונתי מלהתווכח איתו.

זה דעתו.

זה דעתו.

אני מבין מה שהוא כותב. את הסברה אני לא יודע.

אם אתה רצית להבין את הסברה, אני באמת לא יודע על הסברה.

פשטות, אני הייתי אומר שיש לך מחיצות,

כמה שיעור רחוקות, אבל בתכל'ס יש מחיצות.

לא, לא, לא. אם אתם לא רואים אותם, אז יש חשש שאתה,

גם ברשות הרבים אתה לא רואה את המחיצות ואתה תגיד שאתה ברשות הרבים. הכול זה בשביל לתת בוננטוב, זה הכול בשביל לעשות את זה דין רבנן.

אתה מבין?

אז אם תגיד איפה נספיק איצדיון, תגיד על מחיצות פה, זה הכול, איך אין שם?

אמרתי, אם זה מרחק כזה שהוא בדומה לנהר,

שבאמת אתה לא רואה...

אבל באצטדיון יש מחיצות? אני אגיד לך.

אני אגיד לך, אני אגיד לך.

העניין הזה של היכר המחיצות, מבחוץ אתה ודאי רואה עם האיצטדיון.

למשל בניין, כן? כמו האיצטדיון.

בניין.

כמה שהוא יהיה החלל שבו גדול כל כך,

שהמחיצות מכוח זה יהיו רחוקות זו מזה מאוד,

אבל בתכלס ניכר פה איזשהו הבדל, איזושהי רשות נפרדת.

כן?

אז יכול להיות שפה לא תהיה הבעיה.

יהיה מותר לטלטל, לא הלכו החכמים ואסרו.

אבל כאן, במצב הזה, שההיכר של המחיצות

הוא רק לאלה שנמצאים בתוך הנהר,

מבחוץ,

אלה שעומדים מבחוץ, הם לא רואים שום דבר. מה הם רואים?

לא רואים כלום.

כן?

רק אלה שנמצאים בסמוך, רואים נהר, יש שתי מחיצות,

מבינים שיש עוד שתי מחיצות בשני צדי הנהר.

אז מאחר שזה לא ניכר להם להדיא, אז החמירו חכמים,

שלא יטלטל, שזה יחשיב ככרמלית.

השאלה האם זה סיבה...

אה, הוא אומר אפילו לא רשות אחת מן התורה. סליחה, עוד יותר.

אפילו מדאורייתא זה לא רשות האחת.

ואז השאלה שלך מקבלת משנה תוקף. אז אתה צודק, אז שואל טוב מאוד.

מאיפה הם לוקחים את היסוד הזה?

מאיפה הם לוקחים לבוא ולומר שבמחיצות רחוקות זו מזה מאוד,

עד שאין עיקר,

אז זה הופך להיות,

זה מתבטל מלהיות רשות היחיד מדאורייתא.

השער הציון,

באות נא,

כוסף

מביא שזה לא רק דעת המאירי,

אלא גם הריטבא כותב את זה בשם הרמב״ן.

יש פה איזשהו תוספות שהוסיפו כאן על העניין הזה.

מביא שהביאור ההלכה מביא בהמשך

בסימן של מו של דעת הריטבא בשם הרמב״ן, אם הן רחוקות זו מזו,

אין הרשות שבתוכה נחשבת רשות היחיד,

אלא דינה ככרמלית.

אמנם העיר שם, כלומר רבי אור ההלכה בעצמו אומר,

שמהרמב״ן בעצמו משמע רק מחיצות שלא עשויות בידי אדם,

אז זה לא נחשב כמחיצות.

אבל אם זה מחיצות שעשויות בידי אדם,

לא אכפת לי שהן רחוקות זו מזה מאוד,

זה נחשב כמחיצות, הגם שהן רחוקות זו מזה,

זו מזו מאוד.

כן,

אצל גדול זה יותר פשוט גם בגלל הנקודה שאמרתי לך.

לא נראה לי שמה שאמר הרדווה והרמב״ן

והמאירי הם מדברים בדוגמה של בית שבנוי.

בית גדול שהמחיצות רחוקות זו מזה.

לא על זה דיברו.

אתה מבין מה שאני אומר? הם דיברו על חפירה בקרקע.

חפירה בקרקע זה פחות מאוד זו. טוב, כמו שהוא, כמה, כמה הם רחוקות?

אז אני אומר לך, נו,

אם כנראה אי אפשר לראות,

כן,

ביחד את שתי המחיצות.

כלומר, גם אחד שיעמוד באמצע הנהר, הוא לא ירץ את שתי המחיצות.

אני מליא יוצא שאין פה חיבור של המחיצות שיחשבו כזה לזה.

אבל אם הוא נהר דק?

לא מדברים על דק,

אתה לא מבין, לא מדברים על דק.

מדברים על שאינו ארוך.

לא אכפת לי על דק. הדק יוצא לי מן תאם רק שתי בחיצות,

אבל מה עם שתי המחיצות האחרות?

אתה מבין? אז אם הוא ארוך, אז אתה לא רואה את המחיצות.

אתה מבין?

אתה יודע את מקום תחילת הנהר,

ואתה יודע שסיומו של הנהר הוא בעוד קילומטר.

מה?

כן.

אתה צריך אבל למצוא איזשהו מצב מסוים שבו

זה יוצא מהמחיצות, יוצא מהמחיצות ששם עוברים המים.

זה לא מחיצה, זה מחיצה?

הראש, מאיפה שעובר מה... שלוש מחיצות אבל יש?

שלוש, שלוש, שלוש.

המקום ששם מתחיל הנהר.

בדרך כלל, כשיש נהר, אז פירושו של דבר,

שזה משהו בקרקע, שיש מסביבו מחיצות שהן גורמות לו ללכת באיזשהו מסלול מסוים.

אם תמצא נהר, תקשיב, אם תמצא איזשהו נהר

שאין בו מחיצות, אז זה רק אמיה, זה עוד יותר קל.

אנחנו מדברים על מצב של נהר שיש בו מחיצות.

ואז אם זה מחיצות,

אז זה מה שהוא שואל,

אז למה אתה נותן לזה גדר של כרמלית?

זה רשות היחיד.

יש בעיה איום שם,

אז הוא אומר שהמחיצות רחוקות, אז זה מבטל לאותם להיות רשות היחיד.

נמשיך הלאה.

כן, בהתחלה הוא דיבר כנראה על ים.

ים שזה ימה, נקרא לזה ככה, כמו הכנרת וכדומה.

אחר כך הוא ממשיך.

ונהר,

כן?

אף על גבתי שתי מחיצות אינן רחוקות זו מזו,

כיוון דאידך השתיים הן רחוקות זו מזו, כמה פרסאות

אינן מצטרפות לאלו השניים.

כן?

ואפילו לפי דברי המגן אברהם,

המגן אברהם לא הזכיר את הטעם של המאירי, אם אתם זוכרים, אלא מה מגן אברהם טען?

שבשביל שיחשב כמחיצה, צריך שיהיה לה גובה עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.

כן?

אומר המשנה הברורה, גם לפי דברי המגן אברהם, שהוא לא סובל כמו המאירי.

מדרבנן כרמלי תעוות בכל עניין, כמו שמוגם ממנו בסוף דבריו.

למה זה מתלהקט?

הרב שרק פחות מארבע.

לא.

לא לזה הוא התכוון. הוא התכוון כנראה שגם לפי דברי המגן אברהם, שלא מצריך את התנאי הזה,

של המאירי,

לא צריך שיהיו קרובות זו לזו,

אלא גם רחוקות זו מזו נחשב כמחיצות,

אבל מצד סיבה אחרת זה לא נקרא שיש להם מחיצות.

מצד הסיבה שהזכירה מגן אברהם,

שצריך שיהיה מתלקט עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.

אתה מבין מה אני אומר?

הוא בא ואומר, גם לפי דברי המגן אברהם,

שאז אין את הצורך במחיצות קרובות,

אז לכאורה, לפי שיטתו,

חוזר הבעיה.

נכון?

הוא לא מכניס בברכות, הוא מכניס את השיפור. נכון.

בדיוק, זה מה שהוא אומר. גם לפי דבריו, שהוא לא מצריך את התנאי הזה,

אבל מצד סיבה אחרת, זה לא ייחשב כרשות האחיד.

כי בשביל שיחשב כמחיצה, צריך שיהיה מתלקט

עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.

כן? בסדר? מובן.

הלאה.

ואם היה רקק מים ברשות הרבים, רשות הרבים מהלכת בו.

אם אינה עמוקה עשרה טפחים,

אף על פי שאינה רחבה ארבעה טפחים, ועל ידי זה רוב מדלגין עליה ואין מהלכין בתוכה,

אף על פי כן, הו רשות הרבים.

רקק מים ברשות הרבים. מה זה רקק מים?

שלולית.

שלולית מים ברשות הרבים.

ורשות הרבים, מה הלכת בו? מה קורה ברשות הרבים?

זה נמצא בתוך רשות הרבים,

ובני אדם גם נכנסים והולכים בתוך

שלולית המים הזו להמשיך את דרכם באותה רשות הרבים.

הוא מדגיש, רשות הרבים מהלכת בו, כלומר שהולכים שם.

באותו רקק מים, באותה שלולית.

אם אינה עמוקה עשרה טפחים,

אז לכאורה,

מה צריך להיות לכאורה אם זה לא עמוק עשרה טפחים?

מה?

אז זה מה זה?

אף על פי שאינה רחבה ארבעה טפחים,

ועל ידי זה רוב מדלגים עליה, ואין מהלכין בתוכה,

אף על פי כן הוה רשות הרבים. כלומר,

אם זה היה רחב ארבעה ועמוק עשרה,

אז איזה דין היה לו עוד תשלולית מים?

רשות היחיד.

אבל מאחר

שזה לא עמוק עשרה,

אז זה הופך, זה עדיין רשות הרבים.

לא תבוא ותגיד, אם זה לא רחב ארבעה טפחים,

אז ממילא זה יהיה מקום נפרד, זה לא יהיה רשות הרבים.

למה? כי מאחר שזה לא רחב, ממילא הרוב מדלגים על השלולית הזו.

לא הולכים בתוכה.

מפה וחומה מפה, ולבקצה גם כן עשיתי

מחיצות. מה זה בקצה?

ברוח השלישית של הרחוב.

עשיתי כאילו, עשיתי את הגיצות, וניתי את זה שזה יהיה בדיוק הרשות היחידה. גימל מחיצות, בקיצור.

מה זה נקרא? זה רשות הרבים נקרא? לא.

לא, זה כרמלית.

הרוחים זה זין, הרוחים זה זין. זה לא משנה.

צריך שזה יהיה פתוח מצד לצד.

אז למה אנחנו לא תגיד שזה יהיה רשות היחיד?

לכן, לכן אני אומר, מדאורייתא זה הרשות היחיד.

יש פה גימל מחיצות, כן.

זה כמו כל מבוי.

אפילו כשעולכים שם שישי... לא משנה, זה לא משנה.

לא משנה. צריך את התנאי הפשוט,

שזה פתוח מצד לצד, מעבר לעבר.

גם אם זה לא מכוון זה כנגד זה, אבל צריך שיהיה מפולש.

אם לא, אז התארמדים. אז כן.

אם מבוי שהוא רחוב ללא מוצא,

אז זה כרמלית, אם אין לחיות קורה.

אתה יודע מה,

אם תקיט את כל מדינת ישראל בגדר,

לגבוה עשרה תנאים, יש גם כבר גדר.

גדר ביטחון.

לא משנה, אבל אתה שים את זה ככה, אז היה עם שלוש רוחות,

ונפנית את כל מדינת ישראל, ונפנית את כל מדינת ישראל, ונפנית את היחידה לתורה.

נכון, מה נפניה?

מה?

הפכת את הכול לתעורים.

אם ככה יהיה, אז אין לכם עמי.

לא, זה כבר ריק.

הפכת את כל הדירה היתרונית.

בסדר.

בתיאוריות זה יפה מאוד.

בתכל'ס.

בתכל'ס, בתכל'ס, תעשי את זה.

לא משנה לי.

העיקר לשרוד מהחום הזה. כשבאתי הרגשתי את הצורך יותר.

ועכשיו זה כבר יותר טוב, יותר נוח.

הספקתי להתקרר קצת, ברוך השם.

טוב, אנחנו נמצאים פה בגן עיידל. מה יש?

יש משהו יותר טוב מזה?

צמודים לתורה הקדושה, וגם העולם הזה נפלא.

יש לנו משהו לשתות, יש לנו מזגן.

אין יותר טוב מזה.

נמשיך הלאה. אז אתם הבנתם. אז שוב, אם יש לולית מים באמצע החורשות הרבים,

אז אם זה עמוק עשרה ורחב ארבעה, אז מה זה? זה נחשב כרשות היחיד.

אבל אם זה לא עמוק עשרה טפחים,

אני מדבר עוד יותר.

זה לא עמוק עשרה, אלא יותר משלושה ופחות מעשרה.

כן, נכון.

ורק רגע, רק רגע.

ורשות הרבים מה הלכת בו?

אז כבר כתוב,

אה?

רשות הרבים.

רשות הרבים מה הלכת בו.

בתוך השלולית.

לא, מה הפסק שלא היה הלכת בו?

זה הכול מדובר באינה רחבה ארבעה.

הוא הדגיש אם אינה רחבה ארבעה.

אם אינה רחבה ארבעה,

אז ממילא אנשים מדלגים על זה.

מבין?

אז היה מקום לבוא ולומר, אם מדלגים,

אז זה לא נקרא שהולכים בו.

הוא אומר, אבל מכיוון שהרוחב הוא פחות מארבעה,

אז זה נחשב עדיין חלק ברשות הרבים.

ארבעה טפחים.

אבל אם זה רחב ארבעה טפחים,

פה צריך את התנאי שרשות הרבים מהלכת בו.

אבל אם לא הולכים אלא, עושים עיקוף,

אז זה לא רשות הרבים.

כי בתכלס יש פה סיבה שאנשים לא הולכים שם.

זה לא מציא.

מה?

לא מציא.

בסדר.

מצוי, לא מצוי, זה עוד עניין.

מה יהיה אם יש דבר כזה?

עכשיו השאלה נשאלת

אם שייך, מה יהיה הדין באופן הזה? משהו זמני.

באותה שבת ירד הרבה גשם,

והצטברו שלוליות בכל מיני רחובות.

והשלוליות האלה הן בעומק די רחב, די גדול,

של תשעה טפחים, של שמונה טפחים.

מובן.

האם נגיד שבגלל זה זה יבטל את הרשות מלהיות רשות הרבים?

רואים שכן.

כמה כבר, כמה כבר? מה, יש משהו שלולית שנמצאת שם לאורך ימים?

לאורך שנים?

אבל זה תלוי.

מי מבין השלושות? מאיפה, ממה נוצר השלוליות הללו?

אני מדבר באופן שזה היה מכניסת השבת. אין בעיה מבחינה זו.

אז זה יבטל אותה מלהיות רשות הרבים.

אם כתוצאה מהשלולית,

אנשים עוקפים את המקום.

נאמר שבתוך ה... איך מצטבר שלולית?

כאשר יש איזשהו עומק מסוים, איזושהי קרן גומה,

ואז כתוצאה מ...

יש מדרון, ברשות הרבים יש מדרון,

כן, מצד לצד,

ואז נוצר באותו מקום שלולית של מים.

ואז מה האנשים עושים?

לא הולכים לאדי האלו המקיפים.

היו מצבים שהיה חסימה לגמרי, שאי אפשר היה ללכת בכביש בכלל.

אתה מבין?

אבל אם למשל מכוניות הולכות שם,

יכולות ללכת שם.

הסקנו שזה יתחשב כמו בני אדם שהולכים שם.

זה לא משנה,

אז הבאנו שיש דעות ואוחזים עפרים בגדים, שהוא היה אחד מחשובי הפוסקים, אוחז שזו לא סיבה לומר שזה לא נקרא שהולכים שם בני אדם. קיימנו את זה דרך מכוניות,

דרך עגלות, לא משנה.

זה נקרא שהולכים שם.

אבל השאלה היא,

מה יהיה הדין במקום כזה שלא הולכים שם בגלל שזה שבת?

אבל אם לא הייתה שבת, היו נוצרים שם,

היו עוברים את השלולית.

האם אני מסתכל, זה שאלה צריך לבדוק אותה.

האם נבוא ונאמר, מאחר ובמציאות עכשיו לא הולכים שם,

אז זה לא רשות הרבים?

או שנאמר, לא, מאחר ופוטנציאלית יכולים ללכת שם,

אז זה מספיק,

כדי שיהיה מוגדל כרשות הרבים ללכת בו.

תתבוא לדגלי מדבר, אבל רגלי מדבר לא עשו בשבת.

בסדר, אז תבואו ותגיד שבשבת אין בעיה.

זה לא אומרים.

לומדים מדגלי מדבר את היסוד הזה של רשות הרבים.

אבל השאלה היא, כאשר יש מצב כזה שהמקום,

במקום יש איזה ביטול לרשות הרבים באופן זמני,

והזמני הזה, זה בגלל זה שבת,

האם זה יבטל את המקום להיות רשות הרבים או לא?

מי ילך היום בנסוע ככה בבני ברק, כשאין מכוניות ואין כלום?

אם ירד גשם מיום שישי וכיסה רחובות שלמים,

מי ילך בתוך הכביש?

בפרוטה בגדי שבת? מה הוא יעשה?

הוא ילך במזרחות,

הוא ילך אני יודע מה,

כל מיני,

ינסה כל מיני עיכובים,

הוא ייכנס עם הבגדים לתוך השלוליות.

יום חול זה יותר קל, כי יש מכוניות, תראו עוד פעם.

יום חול אז יש את המכוניות שנוסעות שם.

להם לא מפריע השלוליות.

אתה מבין מה אני אומר?

לא יודע, צריך לבדוק.

אני מעלה איזשהו כיוונים של ספקות, וצריך לבדוק.

אם יהיה לי תשובה לזה, אני אומר לכם, בעזרת השם.

נמשיך הלאה.

והוא עדין אם הידיו מונח על הרקק ובני אדם עוברים עליה,

הווה רשותו הרבים. כלומר, זה לא משנה אם מדלגים על השלולית הזו, כי היא לא רחבה על בעד טפחים,

או שלא דורכים בשלולית כי יש איזשהו דף. מה זה דף? מניחים איזשהו קרש,

שיכולים ללכת מעל גבי אותה שלולית.

זה לא משנה.

זה נקרא שהולכים בתוך השלולית כאילו גם כן.

כי מאחר והשלולית לא מעכבת אותם מללכת שם,

גם אם זה דרך טכניקות מסוימות,

זה עדיין רשות הרבים.

מובן.

וברש״י, משמע קצת, זה לא הווה רשות הרבים,

אלא אם כן הרבה בני אדם עוברים בתוכה.

כלומר, אם התנועה זורמת רגיל, אומר רש״י,

באותה שלולית,

נו, אז אפשר להבין.

אבל אם כתוצאה מהשלולית

נתמעטו בני אדם,

יש רק מעטים בני אדם שלוחשים לא על בגדיהם ולא על כבודם, אלא נכנסים פנימה

לתוך השלולית וחוצים ככה את רשות הרבים.

זה לא יהיה מספיק סיבה להחשיב את המקום כרשות הרבים.

בסדר?

הלאה.

ואם הרקק עמוקה עשירה הורחבה ארבעה טפחים,

אבי כרמלית כמו ים.

בואו בואו נראה, למה זה, אה, כמו ים, למה? למה זה כמו ים?

למה זה כמו ים?

זה מעניין, למה זה כמו ים?

אה, אולי בגלל זה שזה לפי המגן אברהם,

כי זה לא מתלקט עשרה מתוך גובה ארבע אמות.

למה? מה חשבתי שזה יהיה?

פשוט היחיד.

בפרט אם אתה רואה את המחיצות.

אם זה, אתה זוכר שלמדנו, בגומה,

אם הוא מילא את הגומה בפירות,

וכתוצאה מזה הוא לא רואה את המחיצות,

אז זה מבטל את המחיצות של להחשיב,

אז הבגומה לא נחשבת רשות היחיד.

הוא אומר, אבל זה דווקא בפירות. בגומה בעצמו הוא כותב, זה דווקא בפירות.

אבל אם יש מים,

והוא עדיין רואה את המחיצות גם יש מים, אז מה הדין? יש לו זה דין של מחיצות?

אתה מבין?

אז למה פה הוא מחשב את זה כמו כרמלית?

לכאורה זה עבוק עשרה ורכב ארבעה.

אז מה צריך להיות? זה רשות היחיד.

נו, שיהיה מותר לטלטל, לא?

נו.

נו, נכון. אז למה פה זה שונה?

החמירו. זו חומרה מדרבנן שלא לטלטל שם. למה? יכול להיות

בגלל סברתו של המגן אברהם.

שמה אמר? שכל היכה שלא מתלקט

עשרה טפחים מתוך ארבע אמות, זה לא מחיצה.

זאת אומרת, אתה אומר שפה הוא נאמר רק דווקא מצבועות?

לא, לא חייב להיות.

העשרה טפחים. לא, אני מתכוון לומר, מאחר ולמעשה, אם היה מצב שלא מתלקט עשרה מדרוך ארבע,

אז זה לא היה הרשות היחיד.

לכן החמירו בכל שלו, כיוון שייתכן מצב כזה שהוא לא ידע להבדיל.

מובן.

רמב״ם. רמב״ם, כן, כן.

רמב״ם.

לעיין בפריל בגדים, לא.

בפריל בגדים מסכים שזה אסור לטלטל בתוכו,

או שאסור להוציא משם החוצה.

אבל הוא מדבר על דין דאורייתא.

אומר, ועיין בפריל בגדים, איזה מסתפק לומר,

זה רק לחומרה וכרמלית.

יש לו להוציא מתוכה לרשות היחיד,

אבל מן התורה הרשות היחיד הוא.

כלומר, אם זה היה כרמלית,

אם זה היה כרמלית,

אם זה היה כרמלית, זה יותר קטן.

לא, מה פתאום?

אם בתוך רשות הרבים... הפוך, אם אתה מגדיר אותה ככרמלית,

אז מה היה הדין אם אדם מוציא משם

לרשות הרבים?

אז מה היה הדין?

מזה רבנן. אז הוא עבר רק איסור דאורייתא, דאורייתא לא.

אבל אם מדאורייתא זה רשות היחיד,

מה שאמרו כרמלית זה רק לחומרה,

יוצא שהוא עבר איסור דאורייתא.

זה מה שאומר הפריל בגדים.

פריל בגדים אומר שאל תחשוב שבכרמלית,

כן? זאת אומרת, הוא מסתפק בזה. יש מקום לומר שזה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים, אלא כרמלית.

ואז ממילא מה?

גם איסור, גם חיוב לא יהיה לו.

אם למשל הוא יוצא משם

לרשות הרבים,

הוא לא יעבור על איסור דאורייתא, הוא יעבור על איסור רבנן.

אומר הפריגדים, אני מסתפק, כי יכול להיות שמדאורייתא באמת, אם הוא יוצא משם לרשות הרבים, הוא יעבור איסור דאורייתא.

מה שאמרו, דין של כרמלית זה לחומרה, שמה?

שלא להוציא מתוכה לרשות היחיד.

אבל לרשות הרבים ברור שזה איסור.

אתם מבינים מה אני אומר?

אז זה עם השלולית בתוך רשות העדים. לא.

שלולית מדובר שזה בתוך רשות הרבים.

ברשות הרבים.

עכשיו, על זה הוא אומר, עם השלולית ברשות הרבים.

וזה עמוק עשרה ורחב ארבעה.

איזה דין אתה נותן לזה?

אומר המשנה ברורה, הרמב״ם כותב שזה כרמלית.

אז עכשיו, יש מקום לומר שהרמב״ם מתכוון לומר, זה כרמלית,

זה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים.

אז אם זה כרמלית,

יוצא שבזה אתה גם יוצא דין של כולה.

מובן?

שהוא לא עשה שום איסור אם הוא עושה משם

לרשות היחיד או לרשות הרבים.

אבל אם זה רק להחמיר,

יוצא שמדאורייתא זה רשות היחיד.

ממילא הוא עבר על איסור תורה, אם הוא מוציא מהגומה,

מהשלולית הזו,

החוצה לרשות הרבים. כי זה נקרא שהוא מוציא מרשות היחיד ורשות הרבים.

אני לא הבנתי מה להחמיר.

אני הבנתי לשים מה שהוא כותב,

שכרמלית זה להחמיר.

להחמיר לרשות היחיד.

עוד פעם, החמירו לתת לזה דין של כרמלית כדי שאדם לא יבוא ויגיד אני מוציא מרשות היחיד לרשות היחיד.

מה יהיה הדין, אדם שמוציא מהבור אם נאמר שמדאורייתא הבור הזה הוא רשות היחיד.

והוא מוציא משם לרשות היחיד אחרת.

עוקר מרשות היחיד ומנוע מרשות היחיד. אז מה הוא עשה? הוא לא עשה פה איסור.

לכן באו חכמים ואמרו לו, אסור.

כרמלית.

אם יש רשות היחיד ליד השמירה. בדיוק.

אבל מה יהיה הדין, אתה מבין, אבל מה יהיה, אבל,

אבל האם נגיד שזה רק להחמיר, מה שנדון זה דין כרמלית להחמיר,

יוצא שבמקום שזה להקל, לא, לא התירו.

אתה מבין? ממילא אם ירצה הוא לבוא להוציא מהבור הזה, מהשלולית, לתוך רשות הרבים,

יהיה איסור גמור. זה לא איסור דבר, זה איסור דאורייתא.

זה כאילו החמירו ועשו בעיה.

אז ממני יוצא שהם הלכו רק לתפוס את הנקודות של החומרה,

ולא הקלו.

להוציא משם לרשות הרבים, ברור שאסור.

אתה בא ותגיד, אה, זו רשות היחיד, אז יהיה מותר לכל הפחד להוציא לי לרשות היחיד.

ואחר כך הם אמרו, לא, זה כרמלית לגבי זה.

נכון, אבל אם אני אגיד שזה כרמלית, אז אני... אם תגיד כרמלית לכולה או לחומרה,

אם תגיד כרמלית לכולה, זה לא לחומרה לגבי הרשות היחיד.

אז זה יהיה חומר לגבי רשות היחיד, נכון? וגם לגבי לא להוציא משם לרשות הערבים. נכון, אבל אם אני יוצא לרשות היחיד, אני אכתוב שאני מדבר לרבנן, אבל בסוף אני מדאורייתא. נכון, זה גופה מה שהוא אומר.

זה גופה מה שהוא אומר. הבנת מצוין.

מה זה בעיה? זה מה שהוא אומר.

אתה מסכן את ה... מה זה מסכן? אם למשל מדאורייתא זה לא רשות היחיד,

וגם לא רשות ערבים, אז מה זה?

כרמלית.

אז אם זה כרמלית הוא עבר פה איסור דאורייתא בכלל שהוא מוציא משם לאחת מהרשויות, לרשות אחת, לרשות הרבים?

לא.

זה אם נחליט שמדאורייתא זה גם לרשות היחיד.

אבל אם מדאורייתא זה רשות היחיד,

אז ודאי שאסור להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד.

סליחה, לרשות הרבים.

נכון?

עכשיו תבוא ותגיד לי אם זה רשות היחיד זה שיהיה מותר לכל הפחות להוציא משם לרשות היחיד,

כי זה נקרא מוצאה.

עושים רשות האחיד לרשות האחיד.

על זה בא החכמים ואמרו, מחמירים לתת לזה דין כרמלית.

אבל

אני מבין את זה. אם אתה מבין, אז מה השאלה?

לא, השאלה, אין חכמים לעשות כאלה, כאילו חומרה, בסוג של חומרה, בשביל מה של אחד,

אבל הם מסכנים פה, ורק לאורי את הליכוד לגבי משהו אחר.

נכון מאוד, נכון מאוד.

אבל זו השאלה, השאלה, האם מדאורייתא זה לא מוגדר לא רשות האחיד ולא רשות הרבים?

אבל הוא אומר,

הוא אומר,

שדאורייתא זה רשות היחיד. מסתפק.

כלומר, יש לו צד לומר שמן התורה זה רשות היחיד.

משום שיש פה מחיצות,

יש פה חלל של ארבעה על ארבעה.

יש עשרה טפחים.

אז נו, אז למה שזה לא יחשיב רשות האחיד?

כן? אז זה רשות האחיד.

אה, אם ככה, אז מה, למה צריך לעשות את זה כרמלית?

כי באו חכמים להחמיר, שלא יבואו ויגיד, זו הרשות האחיד, אז מותר גם להוציא משם לרשות האחיד אחרת.

לכן אמרו, לגבי להוציא רשות אחרת אחרת, זה נכון כאילו כרמלית.

תבין, לגבי להוציא משם לרשות הרבים,

ברור שהוא עובר על איסור תורה,

על זה לא היו צריכים את חכמים?

חכמים, פה אסור מצדדין דאורייתא.

מתי היו צריכים את החכמים?

רק כשהוא בא להוציא משם לרשות היחיד.

שאז אלמלא חכמים היית אומר, מה הבעיה? תוציא.

זה ברשות האחד, זה ברשות היחיד.

לכן בא החכמים ואמרו לו, זה כרמלית.

אתם מבינים מה אני אומר?

אה?

מיכאל, הבנת מה שאני אומר?

מה קשה?

שהם הלכו ונתנו דין כולה וחומרה.

שהם כאילו אמרו שזה לחומרה. אני לא מבין.

זה לצד אחד.

בצד שני זה רעש. אבל זה לא הם, אתה לא קורא, זה לא שהם נתנו.

השאלה, איך אתה מגדיר את המקום?

אני שואל אותך שאלה, מקום שהוא כרמלית.

כן? האורגנל, כרמלית האורגנלית.

אז ממני, אם אדם מוצאים משם לרשות היחיד או לרשות הערבים, הוא עובר על איסור תורה?

מרשות, מכרמלית לרשות העתיד? או לרשות הערבים, כן.

תורה לא עובר. לא עובר, נכון?

לא. זה גובהו מסתפק.

מה שהרמב״ם אומר, כרמלית,

האם הוא מתכוון שגם מדאורייתא זה לרשות היחיד?

האם זה הרמב״ם מתכוון?

לא, זו השאלה. ואז באמת, כל מה שהוא עובר, אם הוא מוצא משם לרשות היחיד או לרשות הערבים, זה רק מדאורייתא.

או שהוא אמר לא, הרמב״ם מודה שמדאורייתא זה רשות היחיד

ממילא זה ברור שאלה הוציא משם לרשות הרבים הוא עובר על איסור תורה

אז למה היו צריכים להדלת את זה דין כרמלית?

כדי שלא יבוא אדום לעכל להוציא משם לרשות היחיד

לכן החמירו להוסיף לדין כרמלית. נכון אבל ברגע שהוא עושה את זה כרמלית אז אם בן אדם יוצא להוציא משם

הוא לא יבוא, אז עוד פעם, הוא לא יבוא להקל

הכולה כבר לא תהיה, משום שיבואו ויגידו לו

יבואו ויגידו לו, בכל מצב אתה צריך לחשוש לאיסור דרבנן אם לא לאיסור דאורייתא? נכון אבל ברגע שהוא רוצה נגיד, קרה ואוציא

קרה ואוציא, אז מה הבעיה?

הוא בא להניח, אז הוא יושב פה בטיפים מידי רבנן עכשיו אנחנו נגיד הוא עושה מכרמלית

ואין הוא ירצה להניח, איך אתה אומר?

לא יודע, נגיד הוא עכשיו ברשות הרבים והוא מסתפק להניח, או לא יודע מה, ללכת

הוא ילך לרשות היחיד, מה הבעיה?

איזה תקלה תהיה?

אתה אומר שהוא יניח את זה ברשות הרבים? למה שאין לך ברשות הרבים? הוא עבר על רשות רבנן

זהו, אז נגיד הוא הוציא עכשיו

נכון הוא הוציא נגיד יצא עכשיו מהשלולית הוציא

ועכשיו הוא עומד ברשות הרבים והוא מסתפק אם להניח שם או ללכת לרשות הרבים העניין? נו, מה אתה אומר? מה הוא יחליט?

אם הוא לא יודע שזה מהתורה

הוא לא יודע

אז הוא כבר יניח פה, מעדיף לי להניח פה. למה שיניח פה?

למה אתה חושב שיניח פה? בכל מצב טוב לו שיניח ברשות היחיד, אם הוא מסתפק.

למה ההבדל? הבדל עצום.

מי כרמלית לרשות ערבים ומי כרמלית. הבדל עצום, משום שאם הוא מסתפק,

אז זה לבד סיבה שהוא יחפש את הדרך היותר טובה.

לא יודע. אה, לא יודע.

טוב, אז כנראה שלא חששו לזה שבן אדם שלא יודע יעדיף להניח שם ברשות ערבים.

כי זה בכלל את הבעיה של מעביר 400 מרשות הרבים ברשות ה... אם הוא לוקח את זה ברשות הרבים.

אז הוא די עדיף, אם כבר, אני אקח את זה ברשות היחיד, ואז לא יהיה לי את הבעיה של מעביר 400 מרשות הרבים.

אני אומר, אז עדיף לו, גם אם יהיה ככה זמן, מה זה משנה?

כי אם העקירה לא הייתה, אתה מבין, אם העקירה לא הייתה...

כאילו, אבל זה רשות היחיד. נכון, אז בסדר, מה הוא יעדיף?

הוא יעדיף שלא יהיה ספקות,

יניח את זה ברשות היחיד, וזהו זה.

ואז בכל מצב הוא לא יעבור אישור דאורייתא.

קיצור, במילים אחרות, לא חששו חכמים למצבים האלה,

אם יבוא ויעשה.

חששו לכתחילה מה להורות לו,

מותר או אסור, יבוא וישאל, מותר או אסור.

אז אם זה כרמלית מצד דין דאורייתא זה לא רשות אחת או רשות הרבים, אלא זה גדל של כרמלית.

אז יבואו ויגידו לו,

יש פה אישור דראבונון בלבד,

לא יותר מזה.

אבל אם למשל יש פה קצת זה הרשות היחיד,

אז יבואו ויגידו לו, אדוני, תיזהר, תיזהר ותישמר לך.

אתה יכול להגיע לדחיוב לאורייתא בזה.

לכן במקום שיהיה מסופק, אם זה הרשות היחיד או לא, נגיד הוא לא בטוח שיש שם עומק עשרה.

הוא לא בטוח.

אז יצעקו עליו ויגידו,

אדוני, אתה נכנס פה לספק דאורייתא.

אבל אם נושא זו לא הייתה הרשות היחיד בדאורייתא, אז זה רק ספק זה רבנן.

אתה מבין?

בקיצור, אפשר למצוא איזשהם דרכים שהרבנן שהלכו ואסרו,

הם באו להחמיר ולא להקל.

הם לא באו להתיר ברשות היחיד לרשות היחיד, אלא אדרבה.

באו רק לומר שאסור להוציא משם לרשות הרבים.

אסור להוציא משם לרשות היחיד, סליחה.

הם חשבו את שתי החומרות, הם חשבו את שתי החומרות. נכון.

לא, לא תפסו.

את מה שאסור מדאורייתא השאירו,

והוסיף חומרה נוספת.

זהו. זה מה שאמרתי, כן.

לא, אבל הוא חושש שאם יביאו ויגדירו את זה ככרמלית,

איך הרמב״ם כותב כרמלית ולא מבאר שמדאורייתא זה רשות החדר,

ויכול לצאת מזה כולה.

שאנשים יגידו, אין פה אישות דאורייתא, רק אישות רבנן.

ולמעשה, אם אדם רוצה משם לרשות הרבים, זה עובר אישות דאורייתא.

זה היה קשה למיכאל, אתה מבין?

צריך ללמוד את מיכאל, הוא לא...

כשהוא מדבר צריך לחשוב מה הוא מתכוון.

כן.

כן.

עכשיו, אם אדם מוצאים לרשות היחידים, לרשות היחידה של חברות גיב שמון, אני לא יודע איך את זה.

אצלנו נותנים חומים אחד לשני, ישר בבית שלו,

בלי ראשים חומים ליד חדש.

נו, אז בעתיד נשארו לרשות היחידה.

מה זה משנה? מה זה משנה?

למה לא?

מה? אותו דבר.

למה צריך? אבל זה לא חצי מלכת.

אבל הוא מוציא מחצר שלו לחצר שאינה שלו.

לא, מהבית שלו. מהבית שלו לבית שאינו שלו.

מה, לבית שאינו שלו.

כן, אבל... נו, אז זה בסדר, אותו דבר.

אבל גם צריך... אז זה לא... כן, כן.

לא צריך לחצר משותפת.

לא צריך לחצר משותפת.

משותפת הוא עוד עניין.

אבל הצריכו,

במקום שאתה רוצה להוציא מבית שלך לבית שאינו שלך,

מחצר שלך לחצר שאינה שלך.

שוב דרמה, הכל דרמה.

מה אכפת לי אם אתה מכיר את זה כרשות היחיד?

וגם אם אין לי לעצור לעצמו רשות היחיד.

גם.

אבל זה לא חיוב דאורייתא, אתה לא מבין?

לא יודע, לא אמרתי, אבל אתה אמרת שאתה חיפש כרמלית, חומרה.

על הצד הזה ש...

זה מכרמלית לרשות היחיד.

נכון.

אני משופק.

אתה הערת את הערות טובה, אני משופק אבל

אם כן עשו ערובה חצרות.

אם כן עשו ערובה חצרות.

אה, אתה אומר, אתה אומר, ממה נפשך? אם אסרו רבי חסרו, זה לא משנה, לא אסרו, אבל מה, בואו, בואו, אתה שואל שאלה טובה.

בואו נחשוב ככה, מה יהיה הדין להוציא מהכרמלית הזו,

מהשלולית הזו,

שהיא לא שייכת לבן אדם פרטי?

כל מה שאסרו הוא להוציא מרשות שלך לרשות שאינה שלך,

כן?

אבל כאן זה מצב הפוך, אתה מוציא מרשות שהיא לא של אף אחד

לרשות שלך.

אולי פה אין איסור?

מי זו?

למה?

אלמדי שהיו עושים את זה כרמלית.

למה? אני מדבר אם לא היה כרמלית.

למה? אבל אם עשו, אפשר ללמוד מזה שאסור, שאמרו,

אסור לעשות הוצאה,

להכניס רכישים ברורים לחברי עתיד,

ואסור גם מזה, למדנו שגם הפוך עשו, אז גם פה... כן, זה לא קשור.

זה מדבר באופן הזה שתי רשויות נפרדות, אחת יחיד ואחת רבים.

כאן מדברים להכניס מהשלולית לבית שלך.

אז אם שניהם מוגדרים כרשות היחיד, מה הבעיה?

הוצאה זה בגלל שאתה למעשה עברת את זה לרשות אחרת.

כאן זה בעיה...

אסור גם להוציא לרשות היחיד. נכון.

שאינוס אחרת. שאינוס אחרת של מישהו אחר, שהיא שייכת למישהו אחר.

אבל פה זה לא ש... כן, אבל פה זה לא שייך למישהו אחר.

אין לזה... אתה לא יכול לבוא ולומר שזה שייך למישהו.

אז מה, זה רפת אפילו על... יכול להיות שפה, לא, הוא עושה, אין איסור.

לכן לא צריכים לתת לזה דין כרמלית.

כי כל האיסור היה דווקא במקום שיש לזה איזושהי הגדרה של בעלות של מישהו.

אני אומר, אני נותן כיוון, אני לא בטוח שזה נכון, אבל מכוח השאלה שלו אני יכול ללמוד שזה הפשט.

אתה מבין? הוא אומר, אם כרמלית זה רק להחמיר, בשביל מה צריך לתת לזה דין כרמלית?

הלוא בין כך אסור להוציא בלי רוב החצרות, להוציא מישהו.

אתה מבין?

נגיד,

הוא כאילו בא לשאול, למה צריך לתת לזה דין כרמלית?

אם זה רק לגבי לחומרה, תשאיר את זה כמו מדאורייתא, רשות היחיד.

כן?

מה תבוא ותגיד לי,

יכולים לבוא ולהקל, להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד?

לא יבואו להקל.

למה לא יבואו להקל?

כיוון שיש איסור,

זה רבנן.

אתה מבין?

אסור להוציא מחצר לחצר,

כאשר על רוב החצרות. זו הייתה השאלה שלו, הבנת אבי כהן.

על זה אני אומר שיכול להיות שכל האיסור הוא דווקא במקום שאתה מוציא מרשות של ראובן לרשות של שמעון.

אבל באופן שזה השלולית, שהיא לא שייכת לאף אחד, יכול להיות שפה אין איסור.

אם לא, שנתנו לזה דין כרמלית.

אבל על זה נאמר צריך עיון.

צריך

לבדוק אם הכיוון שלנו הוא נכון או לא.

אבל ההערה היא הערה במקומה.

נמשיך הלאה.

ובקעה.

מה זה בקעה? מקום שדות שאין מוקף מחיצות.

שלפני העמודים,

אמרנו שאם יש אצטבע,

או אצטיבנית, כן?

שלפני העמודים ברשות הרבים.

אומר המשנה ברורה, עמודים הם העומדים ברשות הרבים,

ותולין בהם התגרים פרקמטיה, כלומר סחורה.

ואצלם היו אצטבעות,

היו מניחים שהם אצטבעות כדי שישבו שם הסוחרים.

והנה מדברי המחבר,

שלא זכר דין דבין העמודים,

משמע דסבירא דבין העמודים עצמם נידון כרשות הרבים. כלומר,

מה יהיה הדין, לא בהצטבע, אלא אותו מרחב שיש בין העמודים.

ישנה רחבה

שהיא נקראת שוק,

כן?

והיה מקומות מסוימים שהיו שם עמודים.

באותם עמודים אי אפשר ללכת ישירות, משום שהעמודים לא היו מכוונים זה כנגד זה.

ממילא,

אתם זוכרים שלמדנו את הדין של בין העמודים?

כי המצב הזה שהעמודים האלה לא מונחים זה כנגד זה,

זה לא נותן לאדם ללכת באופן ישר, הוא נתקע בעמוד,

הוא צריך ללכת בזיגזג.

נכון?

האם המקום הזה שבין העמודים מתבטל מלויות רשות הרבים כמו שאר השוק?

כי בשאר השוק אפשר ללכת לאדיה, בלי בעיה.

ישר. פה אתה צריך לזגזג.

לא, בשוק אני לא יודע אם צריך את התנאי הזה.

טוב, נעזוב את זה.

מדברים על שוק. קודם דיברנו על דרך.

עכשיו,

כאשר זה בין העמודים, איזה דין יש לזה?

בגמרא לא נזכר שבין העמודים נדון ככרמלית.

אתם זוכרים?

למה? הגמרא אומרת, למה? מה היא טעמה? כיוון דלא מסתגל הוא להדיה.

מאחר שהם לא יכולים ללכת ישר בלי לזגזג.

זה נדון ככרמלית.

הוא אומר, אבל מרן לא הזכיר את העניין הזה. מה הדין של בין העמודים?

המרן לא הזכיר.

על זה דן המשנה הברורה. למה הוא לא הזכיר?

אתם מבינים את השאלה.

מדוע המרן לא הזכיר את הדין של בין העמודים?

אומר המשנה הברורה,

והנה מדברה המחבר שלא זכר דין בין העמודים.

מה שבעת הסבירה לדין בין העמודים עצמן נידון כרשות הרבים כדעת הרמב״ם. הרמב״ם פסק שזה כן כרשות הרבים.

מה?

אתה אמרת שהגמרא... אה, בסדר, יכול להיות שהיה לו מקור אחר לחלוק על זה.

לחלוק על הגמרא?

מקור אחר בגמרא.

אולי בגמרא זה מחלוקת, אני כבר צריך להסתכל שוב.

אתה פשוט מאלץ אותי.

לא, הרמב״ם, הרמב״ם, תתבונן טוב, הרמב״ם לא מחליט מעצמו בגלל שבא לו.

היו לו ודין מקורות לזה.

דקה, אני אבדוק איפה כתוב תדין של בין העמודים.

תרשה לי לבדוק.

בין עמודים, הנה, הנה.

בין העמודים נידון ככרמלית. כי אתר עבדים ימר רבי אוכל בין העמודים נידון ככרמלית.

אף אגב דדאר שברבים, עכשיו ככה,

או, מובא, יש פה דעות בזה, אתה שומע?

רבי יוחנן סובר שבין העמודים נידון ככרמלית.

רבי יהודה סובר שבין העמודים,

בין העמודים לא נידון ככרמלית.

וככה מובא גם ציון פה בצד, אבל בין העמודים נידון דרצה לרבים כרשות הרבים דמיא.

אז ככה ש...

זה לא החלטה אישית שלו.

הלאה.

הלאה, בואו נמשיך, בואו נמשיך.

בכל אופן, לגבי הדין, הפסיקה, הרמב״ם פסק כמו רבי יהודה,

שבין העמודים זה נידון כרשות הרבים.

אבל רוב הפוסקים פסקו, זה גם בין העמודים.

אף אגב דדאר שרבים, כיוון שאינה אלוך נוח כל כך,

שהיו העמודים הרבה באורך ורוחב זה שלא כנגד זה.

כי ככרמלית דמיא.

אז איזה דין יש לזה?

כרמלית.

ויהי רחבה והוא עדין לעניין את סתיוונית.

אמרנו שצריך שתהיה רחבה ארבעה.

ארבעה וגבוה, זה בעיני רחבה ארבעה. אם ייקום פטור.

כלומר, אם זה לא רחבה ארבעה, זה ודאי במקום פטור.

ואם אין הגבוה השלושה, היא רשות הרבים. ואם גבוה עשרה, היא הרשות היחיד.

וכנעל בסעיף יג'.

כלומר,

הוא מסביר.

למה צריך, אם תשימו לב,

ויהי רחבה ארבעה וגבוה משלושה ועד עשרה?

למה הוא צריך להזכיר את שני התנאים הללו?

גם רחבה ארבעה

וגם גבוה משלושה ועד עשרה.

שומעים?

הוא אומר, כי אם לא רחב ארבעה,

מה אכפת לי שזה גבוה משלושה ועד עשרה?

בתכל'ה זה יהיה מקום פטור.

מאידך, אם זה כן רחב ארבעה אבל זה לא גבוה שלושה,

אז שוב יהיה לזה דין כמו

רשות הרבים.

זה מה שהוא אומר.

אם זה גבוה עשרה,

אז זה רשות היחיד.

מדברים פה על האצטבע, כן? על המקום שיושבים שם הסוחרים. על זה מדברים.

הבנתם מה שאני אומר?

הוא בא לומר למה האצטבע נדון ככרמלית,

מדובר ברחבה ארבעה

וגבוה משלושה ועד עשרה.

למה צריך להזכיר את התנאים הללו?

כי אם זה לא רחב ארבעה, נתחיל להפוך. אם זה לא רחב ארבעה,

אז זה מקום פתור.

וגם אם זה רחב ארבעה, אז זה לא מקום פתור, אבל מאידך,

אם זה גבוה עשרה, זה רשות היחיד.

ואם זה אפילו שלושה לא, אז זה רשות הרבים. אז מדי זה כרמלית?

רק ברחבה ארבעה אז זה יוזם מקום פתור, ובגבוה ב-3 ועד עשרה.

אז זה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. אז מה זה? כרמלית.

למה לא צריך להגיד? אה, הבנתם.

אנחנו הולכים בכללים, כל מקום, לא אצטרנית, תהיה אצטרנית, כל מקום שיש שם, כל ילד שיש שם רעבים.

טוב,

תסתכל בשער הציון, אולי פה אתה תבין.

יש דעת הרשב״א

שמסופק בזה,

שאולי לא יצטרך גובה שלושה בשביל לבטל את זה מלהיות רשות הרבים.

אלא אפילו לא גבוה שלושה,

זה לא יהיה רשות הרבים. ככה הרשב״א מסתפק.

אז אולי בשביל להפוקר מדעת הרשב״א, להוציא מדעת הרשב״א, אז הוא כתב את מה שכתב.

הלאה.

כגון.

מה אמרנו?

קרן זווית הסבוכה לרשות הרבים, מה זה? מבואות שיש להם שלוש מחיצות,

ואין להם לחי יוקרה ברביעית.

אומר המשנה ברורה, דהי היה...

כגון, ויש עוד פירוש ברש״י,

כגון שהכניס הבית לתוכו והניח מקרקעו לרשות הרבים.

אתם זוכרים שלמדנו דין קרן זווית איך?

באופן שיש שורה של בתים, ואחד הבתים בנו אותו קצת יותר פנימה.

ואז נוצר כאילו שיש איזשהו מפרץ

ברשות הרבים.

כמו שיש היום לתחנות, אתם מבינים מה אני מתכוון.

כן, מפרץ לתחנת אוטובוסים.

זה גם נקרא קרן זווית.

זה מה שרש״י הביא לפרש קרן זווית. ועוד, אי נמי,

בית שפניו עומד באלכסון. רש״י הביא שני פירושים לקרן זווית.

בית שפניו עומד באלכסון, שזווית אחת סמוכה לרשות הרבים,

והשנית משוכה מרשות הרבים לפנים.

וזווית הבולטת מעכבת הרבים מלהיכנס להדיא בתוך כניסה של הזווית האחרת.

נראה אם יש לי את הציור הזה פה.

אתם זוכרים את הציורים?

מה זה הבאלכסון, אתם יודעים?

טוב, מה, אה?

אולי פה אני אמצא את זה, אז אני...

רק רגע, רק רגע.

קרן זווית.

או מה אני עושה?

צריך את זה פה.

פה יש את הציורים.

שיכולים לעזור לכם.

אני בזמנו הבאתי את הציורים הללו.

לא, אני לא מוצא פה, אבל, את הציורים.

לא זוכר איפה ראינו את זה. ראינו את הציורים הללו,

שראשי מביא שני פירושים בזה. מה זה קרן זווית?

או שהבאתי את זה מהמשנה ברורה בעצמו?

אני לא זוכר.

או, הינה, הינה, הינה.

הינה.

הפירוש הראשון זה כאן, תראה להם.

זה הפירוש הראשון, זה קרן זווית.

בית אחד פנימה.

שורה רגילה, ופה הפירוש השני של רשי.

שבית אחד באלכסון.

הבית האמצעי.

תסתכלו בבקשה בשני הציורים להבין את שני הפירושים של קרן זווית.

וואי וואי וואי, איך שהזמן רץ.

טוב, אני חייב ל...

בסדר, נסתפק בזה להיום, מחר בעזרת השם נגמור את ה...

משנה ברורה.

בסדר?

מקווה שאתם לא כועסתם עליי.

לא הספקנו, אבל אין מה לעשות.

רבי יחנן ה' אומר, ראשון הקדוש ברוך הוא לזכא יהודא ישראל.

לפי כוח אחר בעולם תרונו מסביבת שנה אמור איננו הוא חופץ