הרב אבנר עוזרי 17/06/14

- - - לא מוגה! - - - 

‫גג הבולט, גג הבולט על מחליצות הבית.

בואו נראה.

‫ד', נראה אם יש דיבור על העניין הזה.

‫יש דוגמה לזה,

‫תמיר,

הרב תמיר.

‫כן, לא משנה, גם לי אומרים הרב, ‫הרב הזה.

‫כבר התרגלתי לזה.

‫טוב,

‫בקיצור, בשין עין דלת,

‫אה, אין לך את זה. ‫אה, יש לך את זה? ‫בעצם אצלך יש.

‫כן, שין עין דלת, סעיף דלת.

‫גג קטן שנפרץ קודם שבת ‫במילואו לגג גדול.

‫כלומר, היה מצב של שני גגות,

‫אתה יודע את הציון.

‫נפרץ במילואו פירושו של דבר, ‫שאין...

‫מקום החיבור של הגג הקטן ‫לגג הגדול נפרץ.

‫אבל עדיין יכול להיות שהחלק של הגג...

‫אוקיי.

‫אז כתוב, אסור להעלות עליו כלים ‫שישבתו בבית.

‫על מה? על הגג הקטן,

‫וגדול מותר. ‫-אסור לדלת בו, בגג הקטן. ‫וגדול מותר, כן.

‫לא, פה הוא מביא שכלים שישבתו על הגג, ‫מותר לטלטל עליהם אפילו לגג חברו ‫בלי ערוב כלל.

‫אם זה כלים שישבתו בגג.

‫אבל כלים שישבתו בבית,

‫אסור להעלות עליהם לגג הקטן. ‫-גם הכלב, למה הוא אומר שזה... ‫בנפרץ במילואו למקום האסור? ‫מעלהם גם מדובר שהם יערגו ביניהם. למה?

‫בנפרץ במילואו הגג הקטן למקום האסורי.

ברגע שזה הנחה בעירובים,

שזה שטח של קודם לא למקום מהעצום, אז הוא נעשה.

הגג הגדול נשאר לו פצימין, ואז זה פחות מעשר עמות.

השאלה, השאלה, הדין נפרץ אם הוא מדבר גם בגגות.

לא, לא, כי יכול להיות שאין בכלל איסור טלטול מגג לגג

כאשר הכלים שרתו בתוך הגג.

אתה מבין מה שאני אומר?

הוא מביא פה, הוא מביא פה...

הגג הגדול של ראובנו חרב וקטן בשמעון.

למה שיר צהר אבל?

כי בשתי ירושות עקפתו.

זה נחשב,

זה נחשב כאילו בטל הגדול.

בטל הגדול.

בואו נראה שע״ב.

בשע״ב כותב, הוא מציין,

וכנן בסימן שע״ב, סעיף א',

וכנן בסימן שע״ב.

כולם רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן,

שמותר לטלטלם מזה לזה אפילו אם של בעלי מרבה ולא ערבו יחד.

מותר לטלטל מחצר לחצר אחרת, או לגג או לראש כותל שביניהם.

כלומר,

כלים ששבתו בגג,

מותר לטלטלם לכל הגגות.

וכן, כלים ששבתו בחצר,

מותר לטלטל לחצר אחרת.

מובן?

אבל כלים ששבתו בבית,

אסור להוציאם

אסור להוציאם או לטלטל לחצר אחרת.

לחצר שלו מותר,

אבל לחצר של מישהו אחר אסור.

בקיצור, כלים שישבתו בגג מותר לטלטלם לגג אחר אפילו בלי אירו כלל.

כבודו מה שומע?

הלאה.

אבל גדול מותר.

גדול מותר, אני קורא בשין עין דלת, זה מדבר גם כאן על העניין הזה.

להוציא כלי הבית על גגו,

דגג הקטן לגבי נחשב כפתח מעלמא,

כיוון שאין בו יותר מעשר אמות.

מה פירוש?

מדובר שהפרצה שהייתה בגג הקטן,

גם אם זה נפרץ במילואו,

אבל זה לא היה עשר אמות.

לא היה יותר.

עד עשר אמות זה דינו כפתח.

ממילא,

אז זה נחשב כאילו פתוח לגג הגדול.

מובן?

לכן הגדול מותר לטלטול.

מה?

מה ש... התבוננות טוב.

מדובר מהבית לגג הגדול,

אבל מהבית לגג הקטן אסור.

למה?

למה זה? כי הוא עצמו נפרץ במילואו.

הדין נפרץ במילואו של הגג הקטן הוא אוסר על הכלים ששפטו בבית.

אבל הגג הגדול לטלטול זה לא נפרץ במילואו. למה? כי יש גיפופין מכאן ומכאן.

אתה יודע, אתה מבין את הציור של גג גדול וגג קטן.

בדיוק.

בקיצור, באוויר. הוא אומר פה גם למה הגג, מה שיש לך דברים לא נעשה,

הוא אומר פה ברך האמת, בחוקנו הרבות התווכה, אין תשפיתן מיוחד ותדיר. ולכן, לא הצריכו.

רשות אחת, כן, כן.

רשות אחת הן לכלים ששפטו בתוכן.

זה הדין במשנה.

כל גגים או חצרות כרפיפות, רשות אחת הן לכלים ששפטו בתוכן.

גיל ששפט בגג, זאת אומרת לו לגג אחר. בחצר, לחצר אחרת, וכן הלאה.

כרפיפות כנראה.

אבל כלים ששפטו בבית, אז זה אסור.

מובן?

עכשיו...

יש בית ויש גג קטן?

שם, בשער עין דלת, הוא מדבר באופן שיש שני בתים.

בית אחד גדול יותר,

בית אחד קטן יותר,

ממילא גם הגג ממילא הוא קטן,

והם מחוברים זה לזו עם זה.

אה, לא חנן בבית.

לא.

מובן? צמודים.

עכשיו, מה שקרה,

היה מחיצות,

כן,

גם לגג הגדול,

והיו מחיצות, ואותו דבר היה מחיצות מסביב לגג הגג הקטן.

מה שנקרא,

שאותו מקום שמחובר בין הגג הקטן לגג הגדול,

נפרץ במילואו לגמרי.

החומה נפלה.

שני אנשים אחרים עבדים האלה? ודאי.

יש שם בן אדם אחד, אין בעיה.

אין בעיה.

כן.

הדבר הזה, פשוט.

דבר ככה, כן.

למה שיהיה אסור?

אתה מבין? אז עכשיו ככה.

אז זה מה שכתוב, שהכלים ששבתו בבית,

אסור להוציאם

לגג הקטן.

גם,

אני חושב שזה מדובר גם באופן שזה כלים ששבתו בבית,

בבית של הגג הקטן אסור.

כן.

גם אז אסור.

כיוון שאתה בא להתיר, בוא נדון טוב, אתה בא להתיר את הטלטול בגג

מכוח המחיצות שעל הגג,

לא מכוח הבית.

ממילא, אם זה נפרץ במילואו,

אין אפשרות את הטלטל שם.

אתה מבין מה שאני אומר?

אם זה מותר מצד הגדעסיק,

אז אני מבין. אבל פה כנראה גדעסיק לא שייך.

משום שמחיצות הבית הקטן,

מחיצות הבית הקטן לא ניכרות. זאת אומרת, אותו מקום שמחובר לבית הגדול,

שם המחיצות לא ניכרות.

אז אין גודסיק, אתם מבינים?

כן, כן, כן. זה מצד נכבד שם בעירובין.

אני לא בזמן עברתי על זה, אחי, לפני שבאתי לפה.

אבל לא מספיק שלוש מחיצות עליו, זה לא מחיצות נגדו.

מה?

אז הוא מסביר, הוא מסביר.

והוא שיהיה מחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג.

כלומר, כל מה שאני אומר שהגדול מותר,

זה מדובר באופן שמחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג.

ממילא,

אז ממילא הגג הגדול מותר, למה?

מדין גודאסיק פשטות, נכון?

הגג קטן, למה אסור?

אבל איך נפרץ? איך נפרץ בינינו?

מה זאת אומרת? הוא מבצע ממש,

הכל כדי שאתה אומר עכשיו שר המקרות את מה שר המחזיר, זה היה פשטות, כן.

גג קטן שנפרץ קודם שבת במלואה לגג הגדול, הכוונה

שהיו בנויים יחד.

אמר לך, אם זה של בן אדם אחד, אמרת שהכל רוצה את החד, אז לא תהיה בעיה, נכון?

אם זה של שתי אנשים,

למה שיהיה מותר לגמרי את הגדול הקטן,

אל תהיה כמובן חצרות?

עוד פעם,

מדובר פה על כלים שישבתו בתוך הבית.

עכשיו, זה שהכלים מונחים בבית הקטן,

יהיה מותר לו לטלטל

על הגג הקטן.

להביא עם הגג הקטן היום הגדול?

לא, על הגג הקטן עצמו.

כלים שישבתו בבית הקטן,

יהיה מותר להעלותם לגג עצמו, בגג הקטן.

כן, אין שם מחיצות.

אין מחיצות לגג הקטן.

זה נפרץ במילואו.

זה מחיצות של הבית.

אתה אומר, יש פה גודאסיק.

בטח, על החיצות. גודאסיק, אבל אין פה דלת מחיצות, יש פה רק ג.

אנחנו מדברים על להתיר טלטול.

להתיר טלטול. אם מותר למטה, מותר למעלה, זה לא משנה. לא.

מה פתאום?

מה שמותר למטה, בגלל שזה סגור לגמרי.

סגור לגמרי,

זה עולה לרקיע, זה מאוד ברור.

נכון.

אבל כמה יש מחיצות שאתה יכול לומר עליהן, גודאסיק?

שלוש?

כן.

שלוש? כן.

אבל אם אתה יודע אם זה היה מותרות.

למה אתה צריך? יש ארבע, למטה.

יש ארבע. אתה יודע מה, בואי נראה לי.

אבל המחיצות הללו לא ניכרת למי שעומד על הגג.

ניכרות רק ג. מחיצות.

אתה מבין?

מי אתה?

יש הרלוזס צמוד זה לזה.

הבית הקטן צמוד לבית הגדול.

ממילא, אז יש פה רק ג. מחיצות.

בואו נראה את המשנה הברורה שם. גם אני עצמי, הדברים לא כל כך ברורים. אני רק רציתי למצוא את הנקודה הזו של ארבע על ארבע.

זה רק פתח על ארבע על ארבע,

מתיר את השימוש בגג.

למה לא טועה? בואו נראה.

ארבע על ארבע, על זה אני מתכוון.

כן, כן. הטעות היא גם של ה... גם בברר כתוב ארבע על ארבע.

אבל האמת היא, זה ארבע על ארבע.

משנה ברורה כותב כך, בכז שם, בש״ד.

שכל גגות שלהן חלקים היו ולא משופעים.

וכשאין בולט הגג מן הכתלי ולחוץ.

נראין מחיצות הבית לעומני עצמת הגג כשמסתכלים תחת רגליהם.

ואז אמרינן, גוד עסק מחיצתא,

וכאילו מוקף מחיצות למעלה סביב הגג.

אבל כשהגג בולט מן הכתלי ולחוץ,

הן מחיצות הבית נראים,

והן אומרים, גוד עסק מחיצת אברה וכרמלית.

ואסור לטלטל בכל אחת שאין לו שום מחיצות,

אפילו כלים ששבתו על הגג, כי אם בתוך ארבעה מאות.

כלומר,

אם זה לא בולט

וניכר אותה למי שעומד על הגג,

אז אתה יכול להשתמש במחיצות הללו,

להתיר טלטול בגג הגדול.

אם הגג לא בולט.

הגג לא בולט.

מדובר שהגג לא בולט.

ואפשר שיהיה פה גוד עסיק.

המחיצה המצוינית היא שיש מחיצה ממש.

אז הוא תגיד את זה אחריו.

כי אם לא אכן, אז גם שם לא ניכר.

אם אתה אומר ש... זה לא נכון מה שאתה אומר. אני אגיד לך למה.

כיוון שבצדדים כן ניכר.

אז לך נפלה המחיצה.

איך הייתה מחיצה ונפלה המחיצה? באיזה אופן?

אתה אומר, הייתה מחיצה שעשתה בין המפרזה בין גדול לקטן ונפלה.

גדול מותר קטן עשו. אין אופן.

אפשר לומר פשוט מאוד.

מדובר שבאותו מקום ששם מחובר הגג הקטן הגדול,

שם היה חומה.

עדיין זה בערך, בדיוק. זה מה שאמרתי עכשיו.

רק שם היה חומה, נכון? לא, אבל זה מחובר ממש.

זה כמו שזה מחובר, הבתים מחוברים. מה שאמרנו, ככה אבל. בדיוק. אז כמו יש חומה פיזית עשר צפחים, היא נפלה ו... בדיוק. אם ככה, אז בסדר.

מאה אחוז, שנינו הגענו לאותה מסקנה

שמדובר פה שיש חומה בין הקטן לגדול,

וכשנפרצה אותה חומה, אז התברר שנפרץ במלואו.

אז למה אתה רוצה להתיר טלטול?

רק מצדה הלוכה של גוד, הסיק,

מחיצה.

מדובר פה שהגג לא בולט.

אז אם הגג לא בולט מהמחיצות, אז רואים את המחיצות.

המחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג.

אלא מה?

בגג הקטן, כמה מחיצות רואים?

שלוש.

ברור שהוא נהיה נשאר בו.

מה?

ברור שהוא נהיה נהיה נשאר בו. כן, אבל זה לא יכול להועיל גוד,

אסיק שלא רואים למי שעומד על הגג.

כדי שיהיה דין גוד, אסיק,

צריך שיהיה ניכר למי שעומד על הגג.

אז כמה הוא רואה פה?

שלוש בלבד.

נכון?

מה אתה רוצה, לאתר שימוש?

מדובר פה זה של שני בתים שונים, של שני אנשים, נו.

של שני אנשים.

איך אי אפשר יהיה לקחת...

מי שאומר על הגג,

הוא לא רואה בכלל המחיצות.

הוא רואה.

הוא לא רואה גם בשלוש האורחות, זה עומד עליו. הוא מדבר, לזה הוא מתכוון.

כשהוא קצת נוטה בשפת הגג,

מסתכל, הוא רואה שיש בחיצות.

על זה מדובר.

הוא נטל על השני, הוא רואה שיש לו מחיצה שם.

זה לא יועיל. עוד פעם,

אתה צריך שיראה את המחיצות של הבית שעליו הגג.

לבוא להחליט החלטות כאלה, אתה צריך לדעת על מה מדובר.

שהמחיצות של הבית שעליו הגג נקרות.

אז בואו נתבונן. זה שעומד על הגג הקטן, הוא רואה את מחיצות הבית שלו?

הוא רואה שלוש.

נכון? יופי.

אז זה לא יכול להתיר,

מכיוון שלמעשה ברוח רביעית, זה פרוץ במילואו למקום האסור לו.

בואו נשאל ככה, נשאל ככה.

שתי גגות שונים.

עזוב, שתי גגות שונים.

מותר לטלטל כלים ששבתו בבית של בית אחד לגג של הבית השני?

מגג לגג?

דרך הגג, דרך הגג, גם אסור.

גם דרך הגג. אם זה שבת בכניסת השבת זה היה על הגג,

על זה כבר למדנו כל הגגות,

קרשו את החג לגבי כלים ששבתו בתוכה.

אבל אם זכאים ששבתו בבית,

גם אם מותר להעלותם לגג הקטן,

אבל לגג הגדול אסור.

גם חוג, זה לא אומר לגג הקטן?

זה,

מה אתה אומר?

לגג הגג הגדול מותר.

זה היה להחזיר לגג הקטן?

אני חושב שכן.

למה?

משום שזה לגביו הוא נחשב כמו פתח.

אבל אם זה של שתי אנשים, זה אפילו רובר לגבי כלים. לא.

משום שלגביו זה נחשב כאילו פתח.

כמו שמותר לטלטל.

זה כמו חדר מדרגות של שתי אנשים.

אז כנראה שהכוונה, אז כנראה שה... אתה שואל שאלה טובה. אז כנראה שהכוונה, אתה צודק,

אז כנראה שהכוונה שיהיה מותר לו לטלטל על כל פנים בגג שלו.

הגג הקטן אסור לו לטלטל גם בעל הבית הקטן.

אסור לו להוציא את הכלים מהבית הקטן לגגו הוא.

ואילו בגג הגדול מותר לבעל הבית הגדול להוציא את הכלים שישפטו בבית שלו לגג שעלה, לגג שלו.

למה?

כי הגג הקטן הוא אסור. למה?

כי זה נקרא נפרץ במילואו למקום האסור לו.

כאשר אין

היכר בין גג לגג, לא נקרא זה גג של בן אדם אחר,

אז אי אפשר יהיה לטלטל כלים שישפטו בבית.

לכן אסור לטלטל גם בגג האיתן, אבל בגג הגדול מותר לטלטל את הכלים שישפטו בבית של הגדול.

כי לגבי הגדול יש ארבע מחיצות.

איך יש ארבע מחיצות?

בדיוק. הגיפופים, זה נקרא גיפופים. רואים,

רואים את הגיפופים כשהוא עומד בשפת הגג הגדול.

כן, אני אעשה, אני.

לא התכוונו, תאמין לי, זה פשוט נסחפנו.

אני לא התכוונתי להגיע למצב הזה רק ללמוד,

רק לתת תהלכות שקשורות לעניין שלמדנו, אבל אני רואה שהם מסתעפים לדברים נוספים.

מי זה אותו גודל?

השטאי הזה אותו גודל? שתיהם בגג הקטן או שזה? אז שניהם אסורים. אם נפרץ החומה ביניהם, אז השניהם אסורים.

אם אין חומה,

אם יש חומה, זה בסדר.

אבל אם אין חומה,

כן, ואין ערובה, אז הכלים שישבתו בבית אסור לטלטל בשום מקום.

לא זה לזה ולא זה לזה.

ראובן ושמעון שיש להם שני בתים משותפים.

ארבע על ארבע פתח, נשים... או, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, זהו בהמשך.

על אב הנימי אינם ניכרות, כגון שהגגבולת עולה,

מה יהיה הדין, אבל באופן שמחיצות הבית לא ניכרות.

בגלל שהגגבולת מהמחיצות וממילא אי אפשר לומר פה גודס כי מחיצתה,

אז אין היתר להשתמש בכלל בגג, לכאלים שרתו בבית.

גם בלי העניין הזה של נפרץ במילואו,

אסור לו לבעל הגג הקטן ולא לבעל הגג הגדול.

באופן שאין גודסיק.

כי יש בליטה של הגג,

ואז לא ניכרות מחיצות הבית למי שעומד על הגג.

אז למה אתה רוצה להתיר את הטלטול בגג הגדול?

רק מצד הלוכש של חורר רשות היחיד.

אז צריך שיהיה פתח, חלון פתוח לו,

ארבע על ארבעה טפחים.

פה, זו הנקודה שראינו אתמול,

שכאן בשביל להתיר את הטלטול בגג צריך שיהיה ארבעה על ארבעה

באורך ורוחב של החלון.

אז רואים שחורר רשות היחיד כאן מתיר רק במצב של ארבעה על ארבעה.

ואילו בחורר רשות היחיד, הארגינל,

כשיש בקטנים חורים, ראינו מפורש במרן שאומר שמותר להשתמש בחורים הללו,

אפילו אינם רכבים ארבעה על ארבעה.

ופה נזקקנו לחלק את החילוק שאמרנו.

אה, לא, לא, לא, אני טעיתי.

לא, הוא אומר שכל מה שמותר להשתמש כשהפתח פתוח,

זה רק להתיר טלטול בכלים שישבתו על הגג.

זה מעניין, מאוד מפליא.

אבל בבית לא? מה שבבית יהיה אסור.

לגג?

כן.

ולמה?

ולמה? בגלל שאין...

רק רגע.

הוא אומר, למה אסור?

כי כל זמן שלא ערבו יחד, אסור לעשות, לתת שם.

כיוון שאין המחיצות ניכרות.

אם המחיצות היו ניכרות,

אז מותר לטלטל שם מכוח,

שזה רשות היחיד עצמה.

זה נכון שרשות עצמה.

ואז ממילא מה?

אי אפשר שהקטן יאסור על הגדול.

אבל במקום שהן חצות הבית לא ניכרות,

אז אתה רוצה להתיר טלטול.

איזה טלטול אתה תוכל להתיר?

רק טלטול של הכלים שישבתו על הגג ולא כלים שישבתו בבית.

כי כלים שישבתו על הבית זה כאילו אתה מוציא את זה לחצר על הגג של הקטן.

כי אתה לא רואה הבדל ביניהם.

אם זה לא ניכר,

אז אתה לא יכול לבוא ולהתיר טלטול מכוח המחיצות.

אלא מה? מכוח חורר רשות היחיד.

אז זה יכול להתיר טלטול על הכלים שישבתו בתוך הבית,

על הגג.

הוא יעלה מהבית דרך החלום, בסוף הגג וייתן טלטול. בדיוק, על זה מדובר.

אבל כלים שישבתו בבית לא.

רגע, למה? מה התחילות? אני לא יודע עליו. אה, נזכרתי.

החזון איש חולק על זה.

חזון איש חולק על זה.

זהו, החזון איש סובר שלא, שלא נכון.

וכיוון שנוכלות לעשות הבית ניכרות, זה לא שייך בזה לא מרגו דאזיק.

אף שהוא רשות היחיד במסעדה חלון,

מכל מקום הרי אין גיפופים בגדולה. בסדר, אני שומע את הסברה.

אבל השאלה איך אפשר... זה לא פה ככה ופה ככה. אם מותר,

זה גם כן, אם אתה רוצה,

אם מותר להוציא,

בכל אופן, אני זוכר

שהחזון איש חולק על הנקודה הזו.

הוא מבטל יותר?

והוא מתיר,

כן, הוא מתיר גם כלים שישבתו בבית.

אז הציור הזה שם,

הוא מדבר שם על מה שיש לגב מכיסו. לא, לא, הוא מדבר על הציור הזה,

שיש פתוח מהחלון 4 על 4. כן, אבל הציור הזה שהגב בולט החוצה מה... על זה מדובר, שכל היתר מצד החלון,

אז יהיה מותר לטלטל גם את הכלים שישבתו בבית.

לא כדעת החופש חיים, כדעת המשנה ברורה שרק

כלים שישבתו בתוכו ולא כלים שישבתו בבית.

אני מסתכל כאן אם יש

מישהו שמביא את החזון איש.

איפה ראיתי את זה?

יכול להיות שראיתי את זה בערובין, אתם יודעים מה?

תביא לי את המצוותא.

ערובין צדיק ב'.

אם לא היה לו את החלון,

אפילו היה לו לעלות עם כולם ולפחות בגז.

אם הוא שילק את עצמו מהרשות של הגז.

החזון רוצה, עושים לו, לא שילק את עצמו.

אבל באיזה דין מותר לך להשתמש?

זה חלק ברשות היחיד.

אז אם זה נובע מצוותה חלק ברשות היחיד,

אז זה חלק מהבית.

זה כמו חור בבית

לגבי היתר שימוש.

זה עוד עניין.

זה לא קשור לפה אבל.

כאן אני בא לדבר לגבי להוציא מהבית שלו לגג של עצמו אפילו.

למה שיהיה אסור?

הלוא אתה בתיר מדין חורר רשות היחיד לטלטל בגג.

אז למה דווקא כלים ששבתו בתוכו ולא כלים ששבתו בבית?

ונשאל ככה, מה שלמדנו בש״מ״ה אתמול,

שמותר לטלטל אם יש חלון פתוח.

מדין חורר רשות היחיד. האם זה דווקא, יש שם הבדל בין אם זה כלים

ששבתו בבית ובין כלים ששבתו בתוכו?

אה, אולי גם שם הוא מזכיר את העיני הזה. בוא נבדוק, אתה יודע מה? בוא נבדוק.

אה, לא צריך את המחצות.

זה חלק מחורר רשות היחיד, מדין חורר רשות היחיד.

מכיוון שהאפשרות שימוש שם,

שייכת מצד חורר רשות היחיד,

הרי זה כאילו רשות היחיד.

לא צריך מחיצות.

המחיצות של הבית מועילות להתיר את השימוש גם שם.

לא מדין גוד אסיק, לא צריך את אגוד אסיק כאן.

בש״מ״ה,

נדמה לי שם הוא לא מבדיל

לבוא ולומר כלים ששבתו בבית, כלים ששבתו בתוכו.

בואו נראה, אולי אני טוען, אני אבדוק שוב.

לא, הוא לא מחלק.

הוא לא מחלק

בעניין הזה.

שאלה למה,

מה ההבדל?

צדיק בית,

לא משנה.

אבל יש גם צדיק בית פה.

גג שפתוח לו חלון מן הבית.

תמיר, אתה שומע?

בשולחן ערוך, בסימן של ע״ד, סעיף ד', פסק

גג קטן שנפרץ קודם השבת במילואו לגג הגדול.

במטיף תהלקוט באורים.

שם הוא מביא את שתי הדעות.

אז קטן אסור לעלות עליו כלים שישבתו בבית,

וגדול מותר.

והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג,

אבל אם אינן ניכרות,

כגון שהגג בורט עליהן,

דינם ככרמלית.

אלא אם כן פתוח לו מן הבית חלון ארבע על ארבע,

וכתב המשנה ברורה,

שעל ידי שפתוח לו מן הבית חלון ארבע על ארבע, או משתמשים בו,

נחשב כל הגג כחורה רשות היחיד,

ודינו כרשות היחיד.

אבל אין זה מועיל על להתיר להשתמש בכלים שישבתו בתוכו,

כי יש עליו שם רשות היחיד.

אבל לעלות עליו כלים שישבתו בבית אסור,

כיוון שאין להם מחיצות ניכרות,

ולא שייך לומר בזה גוד השיג מחיצות.

ואף שהוא נחשב רשות היחיד מחמת החלון,

אבל מכל מקום אין גיפופים לגדולה.

זאת אומרת, למעלה אין גיפופים, משום שאין להם מחיצות ניכרות עליו.

ולכן הם מוסרים זה על זה,

לגבי כאלים שישרתו בבית,

כל הזמן שלא ערבו יחד.

הבית מותר?

מן הגג לתוך הבית מותר?

לא. אמרת שזה מותר.

אמרת שמהבית זה היה גצור לאוצי. לא אמרתי את זה. מי אמר? איפה אמרתי דבר כזה?

אמרתי שמה שמותר להשתמש במקרה שיש פתח,

זה כלים שהיו על הגג,

אז מותר להזיזם בתוך הגג.

אבל כלים ששבתו בבית, אסור לי לעלות אותם לגג.

אה, אבל זה מהגג ואנחנו לא חוזרים לבית. זה כן, אותו דבר.

אולם החזון איש נחלק על זה,

וכתב שאם פתוח לו חלון מן הבית,

מותר להוציא אליו גם כלים ששפטו בתוך הבית,

כיוון שמה שנחשב כחורה רשות היחיד נחשב כמחיצה.

זה כאילו יש מחיצות למעלה.

אבא, אל צבי,

פתרו, פתרו, אין השרות.

יש שאלות, יש שאלות.

מדבר על הגג שלו, מדברים.

אבל יש עוד גג, אבל הוא לא חרוץ. לא צריך, עוד פעם. מדברים פה על הגג שלו.

אבל יש גג סמור לו?

יש גג סמור לו, אז מה יש? אז מה זה קשור עכשיו זה לזה?

מה זה קשור? הוא לא מטלטל לגג השני.

הוא לא נפרץ למילואו, זה הגג הגדול.

לא. מדובר שהמחיצות של הבית לא ניכרות. אז אתה לא יכול להתיר את הטלטוק מצד גודסק מחיצתה, נגמר.

אז לא גיפופים יש, ולא שער מחיצות. אין כלום.

אז למה אתה מטיל את היתר טלטוק? למה אתה מטיל להשתמש שם?

רק בגלל הפתח.

אבל גם אחד שם, הוא צודק. אם יש שם עוד גבי רבי הבינתי, יהיה אסור.

יהיה אסור מה?

יהיה אסור, יהיה אסור. לא,

לא. למה שלמה אמר שעכשיו, לא זה גוף בא ואומר.

שמשנה ברורה טוען שהם לא ערו, ויהיה אסור לטלטל מן הבית לגג,

כי לא ערו.

כן?

ואילו לדעת החזון איש זה נקרא רשות היחידה,

זה נקרא כאילו יש מחיצה על הגג של הגדול,

ומילא מותר להוציא מהבית לגג הגדול.

אף אחד בישראל אין אגודסיק.

אני לא צריך את אגודסיק.

יש פה כאילו מחיצות מדין חורי רשות היחיד.

כנראה שהם חלוקים. מה זה הגדר של חורי רשות היחיד?

האם זה הופך את זה להיות כמו מחיצה ממש,

כן? או שזה רק נותן היתר שימוש,

אבל לא שיש פה מחיצה.

שוב, אני לא למדתי את זה בעיון,

אבל אפשר לומר שיכול להיות שזו המחלוקת.

הוא מביא פה שם

ה... יש מי שמקשה על החזון איש קושייה.

טוב, לא משנה.

באופן, זה דעתם, זו המחלוקת.

השאלה היא, בנידון דידן, הוא לא הזכיר את העניין הזה.

בש״מ״ה

שם הוא הבדיל, מה אמר? תלוי כאלים ששבתו בתוכנו, כאלים ששבתו בבית?

אני אגיד לכם למה.

אני אגיד לכם למה הוא לא הבדיל.

משום ששם מדובר, בהלכה, בש״מ״ה מדובר,

תמיר, אתה שומע?

בבית יחיד.

לא שיש מצורך לזהות בית של מישהו.

עכשיו הוא רוצה לטלטל מהבית על הגג,

אבל אמרתי לי, כמו שמותר לך להשתמש בכל חול של רשותה אחת,

מותר לך גם להשתמש בגג בכל חול של רשותה אחת.

דווקא ככה לא נדבר על ארבעת. כן, מדובר, נדבר על זה.

אבל באופן שזה שני בתים,

אז מאחר שאין פה היכר להבדיל בין הגג של זה לגג של זה,

אסור להוציא.

הלוא כמו שאסור להוציא מן הבית של הגדול לגג של הקטן,

אז ממילא צריך גם להוציא מהגדול,

כיוון שאין פה היכר לשני הגגות האלה,

להבדיל ביניהן.

אבל זה טוב למשנה ברורה, לא לחזור לזה.

זה מה קרה בכם. אני מדבר לפי דעת למשנה ברורה.

אני מדבר הכול לפי המשנה ברורה.

למה המשנה ברורה פה לא חילק ושם הוא חילק?

זה מה שאני אומר.

טוב, נחזור לש׳מ״ה.

אבל אם אנחנו נלמד ככה, אנחנו באמת לא נתקדם.

התלמידים כולם יברחו, אתם מבינים?

זה טוב בשביל

יש לי שיעור בעיון, אבל לא אורך זמן.

אתה רואה, כבר התייעשו, ברחו.

מי נשאר פה?

צריך לגרום שהם יחזרו.

אם הרב אמנון יגיד,

ירצה שאני אמסור עוד שיעור,

בשיעור בעיון לקבוצה מצומצמת, אין לי בעיה.

הלימוד של הגמרות אומר את ה...

מה?

הלימוד של הגמרות, עכשיו זה יותר מושך קדם מהלכות.

לא, אבל בצורה שאנחנו לומדים זה מצוין, כמו שאנחנו גם לומדים את הטעמים ואת הסברות וחילוקים.

לא, זה יפה.

אז מה הוא אומר? לשאול שאלות ולא לשאול שאלות.

צריך לשאול שאלות, זה ברור לי.

אבל אני אומר שיש מצבים שצריך להגיד סטופ, עד כאן.

זה טוב בשביל לגרום לי לחשוב,

אבל שאני אבדוק ואז אני אגיד לכם אחר כך תשובות. לא חייב באמצע השיעור.

נראה עכשיו בסעיף י״ז.

חורי כרמלית

אינם ככרמלית.

כן, אנחנו מתחילים, מיכאל.

מיכאל השר הגדול.

מיכאל הוא שר ישראל, אתה יודע.

נזכרתי באיזשהו משהו שאומר רבי שמשון מאוסטרופולי.

אומר שאסתר,

כן,

אסתר כשהייתה צריכה להיכנס לאחשוורוס,

כשהיא נכנסה פתאום הרגישה שרוח הקודש עוזבת אותה.

אז היא אמרה,

כלי, כלי, למה עזבתני?

המדרש אומר שנעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מח ורש.

מח ורש. אתם שומעים?

מה זה מח ורש?

כאילו, מלשון עניות.

הרגישה אפיסות כוחות.

אומר רבי שמשון מאוסטרופולי,

ידוע שעם ישראל,

כן,

הממונה עליו, הממונה על עם ישראל זה מיכאל.

ושני השמות הללו, מיכאל וגם ישראל,

שניהם יש בהם את האלף-למד-יוד.

אלף-למד-יוד.

במיכאל יש אלף-למד-יוד,

חוץ מהממ-כף,

ובישראל יש אלף-למד-יוד, חוץ מ...

ריש סמך, ריש סין.

נכון?

אז היא אמרה, עלי, עלי, למה עזבת לי? נתרחק האלי של מיכאל, נתרחק האלי של ישראל.

מה נשאר?

נתמך במיכאל ורס.

ישראל.

זה הביאור של שנעשה שונה או שונה של הקדוש ברוך הוא מח ורס.

הכוונה בצלו צגי נהור, כן?

אז ברק ונועם,

יש בערב חזק שהוא לפידות, והוא, מיכאל, שמו מיכאל.

למה עזבור ברק נראה פלס כברק? ולאו פתידות, שהיה עושה לפידות במשכן.

פתילות.

מיכאל, כאילו, היה מעפה אותה. למה מיכאל? כי היה מנמין את עצמו מהענבה שלו. מח, מח, מלשון מח.

מהענבה שלו.

מיכאל, מיכאל, אה, נפלא.

אז בואו נראה את סעיף יז.

חורי כרמלית אינם ככרמלית, אלא הם נידונים לפי גובהם ורוחבם.

כלומר, מה יהיה הדין אם יש

חורים בכרמלית?

הוא אומר, מה זה חורים בכרמלית? מה פירוש?

איך ייתכן חורים בכרמלית? אבל לא חייב להיות שכרמלית זה מקום שאין בו מחיצות. כי אם יש בו מחיצות, זה הופך להיות רשות היחיד,

נכון?

אם יש דלת מחיצות זה לא רשות היחיד.

בואו נראה איך המשנה ברורה מתאר את זה.

אומר המשנה ברורה, חורי כרמלית,

היינו חורים שכלפי הכרמלית,

כגון בית הסמוך לבקעה,

ויש בחוטלה חורים הפתוחים לבקעה.

ומה יראה שאינם עוברים מעבר לעבר?

די לב הכי,

הוה חורר רשות היחיד.

למה זה חורר רשות היחיד?

כי אם יש בית סמוך לבקעה,

וזה פתוח גם לצד של הבית,

של בני הבית,

אז איזה דין יש לחור הזה?

או,

אז כדי לתת לזה דין של חורי כרמלית,

על כורחנו שזה פתוח רק מצד הכרמלית ולא מצד הבית.

סימן שמ״ה, אני כבר בש״מ״ה.

חזרנו לש״מ״ה, סעיף י״ז.

אך טוב לישראל.

טוב בגימטריית ז״ם.

הלאה.

לפי גובהן ורוחבן.

אז אתם שואלים למה צריכים להגיע לציור כזה?

שאלה שלכם מצוינת.

מה הבעיה? נגיד שמדובר כאן באופן של...

שהמחיצות הן

פחות מעשרה טווחים.

לא, לא, לא.

לא, לא. לא זה התכוונתי.

התכוונתי שלא,

שלא יהיה פלא אם אני...

אשמע את השאלות ולא אתייחס ואמשיך הלאה, זה הכל.

יש לי כוונה, אין לי כוונה לברוח, שתבינו.

הכוונה שלי פשוט שנוכל להתקדם.

אז אתה אומר שמאז זה אותו דבר, אה?

לא, אבל בבקעה הוא צריך לעשות כל מיני,

בציור שהוא הביא הוא אמר, תשמע, צריך להיות לא מעבר לעבר, כי אם זה מעבר...

אה, ציור פשוט, מה הבעיה?

ציור פשוט, המחצות הללו, הוא לא כבר עשרה טווחים,

ממילא...

טוב,

מה אתה אומר?

כן,

קראתי את הסעיף קטן, אין.

קראתי סעיף קטן, אין,

שהוא בא לצייר לנו מהו חורה כרמלית,

והמצב הזה שיש בית סמוך לבקעה.

טוב, הלאה.

לפי גובהן ורוחבן.

אני שומע מה שאתה אומר,

אבל עדיין לא ברור לי שזה אכן כך.

הורה כרמלית, בסדר, אני שומע.

אני מביא רק דוגמה, בקיצור, אתה טוען שזה רק דוגמה בלבד, לא יותר מזה.

שומע?

אבל להעיד על זה שזה הפשט, אני לא יכול להעיד, אתה מבין?

בסברה לרשת אתה צודק,

אין הבדל.

אבל אני, עדיין לא ברור לי שזה אכן כך.

הלאה.

לפי גובהן ורוחבן, היינו, דיבר חבים ארבעה על ארבעה, וגובהן משלושה טפחים ועד עשרה,

הווה כרמלית.

והיא לא, הוה מקום פטור.

ואפילו אין גבוהים מארץ למעלה מעשרה.

בואו נשאל ככה.

בציור שלכם

שייך למצוא את ההיכטמציה של גובה ורוחב, שזה יהיה תלוי בגובה ורוחב?

אם למשל יש מחיצות שמקיפות את הבקעה,

פחות מעשרה.

אז שייך לבוא ולומר שיש אופנים שזה יהיה

רשות היחיד?

ודאי שלא.

נכון?

גם אם זה ארבעה על ארבעה.

כנראה בגלל זה אמר המשנה ברורה את האופן הזה,

כדי להסביר את ההמשך,

שזה תלוי בגובה ורוחבן,

כן?

ואז יהיה, פעמים זה יהיה כרשות האחיד, פעמים זה מקום פטור.

מתי אתה יכול למצוא את זה ברשות האחיד?

דווקא במקום שה...

הבית צמוד. הבית צמוד, בדיוק.

נמשיך. והיא לא אוהבת מקום פטור. ואף אחד הגבוהים מארץ...

נו, אז גם למטה זה יהיה רשות האחידה.

לא, למטה זה יהיה כרמלית, זה ככל מה שאמרת.

אה, המחיצות העליונות למעלה מעשרה?

בסדר, אתה הולך מאוד למעלה, בסדר.

אבל איך זה הופך להיות חורה? נו, אתה צריך למצוא את ההוקליטה של חורה כרמלית, שמשתמשים שם

בין אלה שנמצאים בכרמלית.

נו, זה נמצא למעלה? לא מסתבר.

מה שאמרת קודם זה יותר מסתבר,

אבל אנחנו דנים למה לא הביא את הדוגמה הזו? למה הלך לחפש דוגמה של בית?

לכן אמרתי שהסיום של פיגיון גוון ורוחבן

הוא שיקלח אותו להביא את הדוגמה הזו.

אתה מבין מה שאני אומר?

והיא לא אוהבת מקום פטור.

אומר המשנה ברורה שאם לא היה רוחב של ארבעה על ארבעה,

אז בכל מצב זה יהיה מקום פטור, ואפילו הם גבוהים מארץ למעלה מעשרה.

אבל אם הם רחבים ארבעה על ארבעה,

והגובה הזה משלושה צפחים ועד עשרה,

זה יהיה כרמלית.

וכל זה כשגובהם שלושה.

אבל בפחות משלושה, אף שאין בו ארבעה על ארבעה,

יש להם דין כרמלית.

זה חשובין כקרקע סמוך להם,

וכדלהל בסעיף י״ג לגבי חורי רשות הרבים.

גם בחורי רשות הרבים ראינו שאם החור הוא למטה משלושה סמוך לקרקע רשות הרבים,

פה לא יהיה צריך להגיע לפי גובה ורוחב.

גם חורי רשות הרבים אינם כרשות הרבים, אתם זוכרים?

רק חורי רשות האחידים הם כרשות אחרת, אבל חורי רשות הרבים נפסק להלכה,

אינם כרשות הרבים,

אלא נידונים לפי גובהן ורוחבן.

גם שם כתוב לנו בהלכה שאם החור הוא בתוך שלושה על הקרקע,

זה ודאי כרשות הרבים. כולם יודעים, פה זה לא משנה גובה ורוחב.

כל הדיון גובה ורוחב

זה הכל בגבוה משלושה עד עשרה.

שאם זה רחב ארבעה על ארבעה, אז זה הופך להיות כרמלית.

ואם לא,

ואם לא רחב ארבעה על ארבעה, אז זה מקום פטור.

מותר לו שתקבל את הכרמלית שלנו? מה?

מותר לו שתקבל את הכרמלית שלנו?

איך מותר?

אה, בלי דרדה הבאות.

כן, למה לא?

דלת אמות בתוך כרמלית מותר לו?

לא,

דלת אמות מותר לו.

לא יותר מ-דלת אמות.

אה, אני לא יודע מ-דלת אמות. אמרתי, דלת אמות, כמו רשות הרבים. כמו כרמלית? בוודאי, על זה...

היינו בגמרא שמברך אותך.

אבל אמרנו, סבבה רשות הרבים היה,

אמרנו שלכרמלית,

נתנו כולה כזו וכולה כזו,

נתנו לזה דין של רשות הרבים וגם רשות היחיד.

עכשיו, איזה דין נתנו לרשות הרבים, למשל?

את הקולה שלקחו ברשות הרבים זה עד עשרה, ולא יותר.

קולה. כן.

שלא למעלה מעשרה, זה קולה.

שלמעלה מעשרה בכרמלית זה נקרא מקום פטור.

משונים ברשות היחיד שזה לא עד לרקיח, לא אומרים בכרמלית לא עד לרקיח.

למה? כי לגבי זה נתנו את זה כמו

רשות הרבים, שעד עשרה ולא יותר.

הפוך,

זה כולה.

אם היו מחמירים, היה צריך להיות שהכרמלית תהיה דינה גם למעלה מעשרה.

אבל עכשיו שזה מקום פטור למעלה מעשרה, אז מותר לטלטל, נו.

מה לא מובן כאן?

ברשות הרבים, למעלה מעשרה, מה הדין?

מקום פטור?

מותר לטלטל שם?

אדם שטלטל ממקום פטור והוריד למטה, מה יהיה הדין?

עבר על איסור?

לא.

מותר לך תחילה? כן.

אבל אם אתה מבין את פעולה אחת, מותר, אני רוצה להכניס את שם ברשות הערבית.

זה לא.

זה גוף הכתוב.

שנתנו לכרמלית את הדין הזה,

שיהיה כמו רשות הערבים לגבי זה,

שאסור לטלטל יותר מדי אדמות.

מה כולה שאמרנו ברשות היחיד? אני לא זוכר.

לא זוכר מה אמרנו לגבי רשות היחיד, מה יהיה הכולה.

אבל הדין הזה שכרמלית לא מטלטלים יותר מדי אדמות,

זה מפורש.

לא הבנתי מה אתה אומר.

דקה.

אני מתאריך אותה כולה פשוט.

אה, אז אני רוצה מרשות ערבים אחת לרשות ערבים שנייה.

מותר להוציא מרשות?

כן. אה, זה מפורש. כולה רשות תיאחד רק

שאין לזה פחות מארבעה על ארבעה.

בגלל שאם זה יהיה ארבעה על ארבעה,

אם זה פחות מארבעה על ארבעה, זה מקום פטור.

זה מה שתפסו כולה רשותך. אבל נאחרונה מאסור לטלטל יותר מדי אדמות.

זה ודאי, זה אותו דין.

אתם לא רוצים את הכרמלית של ארבעה?

אמרתי, זה מותר כל זמן שאתה לא עושה את ד' אמות, נו.

אין לי סודות אם כרמלית זה כרמלית, לא נראה לי.

אתה לא יכול לגבות נושא את החוק הזה,

זה לא נשאר שם בודר מארבעה, בגלל ש... לא, אבל יש, יש, בהמשך אנחנו נראה שיש מצבים של כרמלית בסמוך לכרמלית,

והשאלה אם זה מקבל דין כרמלית כמו הכרמלית הסמוכה לה או לא.

נראה את זה בהמשך.

נהיה חכמים כשנגיע לזה.

בסדר?

בואו נמשיך.

למה אני שאלתי?

אם לא נשאר את הראש, את כל הרשות הערבים השני,

יהיה כרמלית גם כן,

נכון, נכון.

בואו נראה.

בואו נראה ביוד חטא. גדר כרמלית,

שלא יהיה פחות מארבעה על ארבעה,

ואין את תופסת,

אלא עד עשרה. כלומר, כשאתה בא להסביר מהו הגדר של הרשות הזו שנקראת כרמלית,

אז קודם כל צריך שיהיה מינימום ארבעה על ארבעה טפחים.

חלל, כן? חלל.

ואין את תופסת, אלא עד עשרה.

כלומר, רק בגובה עשרה,

ולא יותר.

ולמעלה מעשרה, הווה מקום פטור.

וימים ונחלים אמרנו שים או נחל דינו ככרמלית

ואז ממילא מה צריך לצאת שגם שם זה עד עשרה ולא יותר

מאחד אני מודד את העשרה האם מהקרקע של הים או הנחל

או מהמים

מאיפה אני מודד את העשרה טפחים?

מיכאל אתה שומע את השאלה?

יש ים

ואמרנו שהים דינו ככרמלית

והדין בכרמלית שעוד עשרה טפחים הוא אסור

למעלה זה מקום פטור.

מאיפה אני מודד את העשרה? מהקרקע של הים?

מקרקעית הים או מהמים?

אה?

אומר המרן,

וימים ונחלים ממה ים השכינה?

מהשכינה הכוונה מודדים את זה מהמים,

לא מהקרקע.

אז אולי אם אתה מודד מהמים מלמעלה או גם מהמים מלמטה?

אתה אומר, אדם שסוחה בתוך העם.

נו, מה? שיהיה אסור לטלטל שם.

תרמלית גם, גם תרמלית. שיהיה אסור לטלטל.

שיהיה אסור לטלטל.

או רק מהמים מלמעלה.

כמו מי שסוחה בתוך העם.

סוחה זה לא בעיה של סוחה, זה בעיה אחרת.

נדבר לגבי צלטול, אתה שואל.

אדם שסוחה ויש לו ביד חפץ.

האם יהיה מותר לו לטלטל?

מסתבר שזה יהיה כרמל...

לא, לא נראה לי, לא נראה לי.

ברור לי, אבל השאלה מה יהיה כלפי...

זה בשביל לאסור, לבוא ולומר שאסור גם בעשרה שמעל המים.

אבל הוא שואל מה יהיה הדין בתוך המים.

זה לא כרמלית.

לא, לכאורה יהיה מותר למשוך את החטאים בתוך המים.

אתה לא בטוח בזה, אבל אתה אומר סברה.

למה הוא מסביר שזה רק מאיפה מודדים? מגובה המים ומעלה.

זה המקום הכרמל... אם עכשיו אני אקח מעל הכרמל...

אם היה לזה איסור טלטול, אז אתה טוען, היה צריך לבדוק מלמטה.

כלומר, אם היה לזה ביטוי בתוך המים שיש איסור,

אם רבנן נשאו כרמלית

בתוך המים,

אז אם כן יש פה ביטוי למה שנתנו לזה דין כרמלית, לגבי תוך המים.

עד עשרה.

אלא מה רואים?

שהם לא נתנו לגוף המים דין כרמלית,

הם נתנו רק לחלק שמעל הים דין כרמלית.

לכן זה על עשרה.

בסברה אתם צודקים.

אני מסכים איתכם.

השאלה היא אם

אכן נכונים הדברים, כמו שאתם אומרים, או לא.

בסברה אתם צודקים.

אני מקבל במאה אחוז

שאם זה, אם נאמר שיש איסור טלטור גם בתוך המים,

אז אם כן, למה צריכים לומר שממה ים השכנה?

הכרמלית מתחילה מקרקע את הים,

והאיסור טלטור מתבטא בתוך הים ולא מעל הים.

זה לא רק זה, זה מיתור דרך פה במרן,

עד עשרה באוויר הבין-כרמלית. למעלה מעשרה באוויר הבין-כרמלית. למעלה מעשרה באוויר הבין-כרמלית, למעלה מעשרה באוויר הבין-כרמלית.

נכון, בדיוק. מאה אחוז.

הלאה. ויעליבם נחליה ממאיה משכינה,

נלקח ונותן מהם על פני המים עד עשרה באוויר הבין-כרמלית.

למעלה מעשרה באוויר,

ומקום פטור.

נראה, לפני שאני אראה את הרמה,

נראה את המשנה ברורה.

בסדר? יחד איתכם.

תמיד כשאתם רואים אותי שותה בלי ברכה,

אני מקווה שלא תחשדו בי, כי אני ברגתי מקודם, כשהחלטתי לפה.

כן? אז שלא יהיה, חלילה,

ראיתם לקויים, השם הוא מישראל, לא?

אתמול יצא לי לדבר בשיעור, לא פה, במקום אחר,

שאדם שהוא, לומדים ממנו,

יכולים ללמוד ממנו, צריך להיזהר בדרכיו יותר.

הגמרא שמה מביאה מעשה ברב הונה.

המשנה מביאה בפרק מרובה בבבא קמא,

שאסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל.

אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל.

אז עכשיו, רב הונה היה בבבל, רב הונה היה בבבל.

בהמה גסה אסור לבכור, ובהמה דקה אסור לגדל בארץ ישראל? בהמה דקה אסור לגדל בארץ ישראל.

בהמה גסה, בהמה גסה מותר לגדל.

אבל אסור לבכור.

אסור?

לבכור.

קוראים למי? לגוי אולי.

לגוי. אתה מתבלבל.

מדברים פה לגדל ולמכור את זה לצורך אכילה או לצורך חרישה, את זה התירו.

אבל בהמה דקה לא התירו לגדל.

אם אתה רוצה לאכול, אז תעשה בשר יבוא.

אתה רוצה לאכול בשר בהמה דקה, אז תייבא.

אבל לגדל בהמה דקה אסור.

ודאי, ודאי, ודאי.

איך היום מגדלים בהמות דקות בארץ ישראל?

כתוב שם בגמרא,

שאם למשל רוצים למכור אותם לצורך לקנות אותם, אדם קונה עכשיו בהמה דקה בארץ ישראל,

זה לצורך שהוא ישחט אותם בתוך שלושים יום לאכילה,

המותר לו.

הבנת?

עכשיו, לצורך המזבח אין מקום לשאול.

לא אמרו שכל הבהמות שמביאים לכל בנות, צריכים להביא אותן מחוץ לארץ.

מדובר פה על ההמון.

על ההמון,

לכלל ישראל אסור לגדל בהמה דקה.

למה?

שביישוב ארץ ישראל.

לא משנה, זה לא משנה.

כן, כך כתוב במשנם.

כך כתוב במשנם.

אין לגדל.

אתה שואל היום, בזמן הזה,

לא נראה לי שיש הבדל, אבל זה מה שכתוב.

יכול להיות שהטירו בזמן הזה?

לא זוכר.

בכל אופן, מה אני רוצה לומר לכם?

שם בגמרא כתוב שרב אדם הרבא שואל את רב הונה,

מה עם הבהמות שלך?

איך?

גמרא אוחזת שבבל זה כמו ארץ ישראל לגבי גידול בהמה דקה. אסור לגדל בבבל.

כי יש עניין שזה משחית את השדות של היהודים שם.

הבהמות הדקות נכנסות ומשחיתות את השדות.

שאלת הגמרא, אז רב אדם הרבא שואל את רב הונה, דידך, מה היא?

מה עם הבהמות שלך?

למה אתה מגדל?

הוא אומר לי, דידל מינטרחובה.

את שלי שומרת אשתי, קוראים לחובה.

אומר לו רב אדם הרבא, רב הונה,

חובה תקבירנו לבנה, השם מלאכם.

חובה, אשתך, ככה הוא אומר לו,

שאשתו תקבור את בניה.

אז יש ברור שאומר שהוא כאילו

קילל אותו.

השאלה נשאלת, על מה ולמה?

מה הייתה הטענה? אז רב הונה,

או שרב הונה אוחס שבבל אין איסור גידול בהמה דקה,

או שרב הונה אוחס שאשתו חובה יכולה לשמור.

אז אם היא תשמור,

אז אין בעיה שהבן אותה ייכנס.

הוא לשדות של אחרים.

אז למה הוא כעס עליו?

אז ביארתי שהטענה הייתה לרב הונה, נכון שהיא הייתה כלפי עצמך יודעת שאשתך שומרת על הבהמות.

אבל כלל ההמון לא מת ממך, הוא רואה אתה מגדל בהמה דקה.

הוא לא אומר, לא, מסתמה יש לו אישה ששומרת.

זה כבר פרצה.

כלומר, כשאדם גדול עושה משהו,

גם אם יש פרצה, אבל ההמון לא יודע את הפרצה הזו.

אלא הוא לומד להתיר, בלי פרצות, בלי כלום.

לכן האדם שלומדים מדרכיו צריך להיזהר יותר במעשיו, שלא ילמדו ממנו.

אז אם אדם חלילה מדבר באמצע התפילה,

במקום שאסור לדבר, אין יותר דיבור,

גם אם היה לו איזשהו עניין דחוף,

צריך לדעת אם זה לא פיקוח נפש, אז זה.

אנשים לומדים ממנו.

דוגמה אני מביא, אבל יש מספיק מצבים שלומדים עם בן אדם חשוב.

עדיין לא היה ישראל, כל מה ש...

לא יודע, אבל כתוב שהוא שדבר את כל ה... לא משנה, זה לא כזה.

כן, כן, זה מה שאמרתי לו.

עוד אין לו היה התקנה הזו.

מה התקנה? אבל שמר, תקור.

שמר מצוות,

הוא שמר מצוות רבנן ומצוות דאורייתא,

אבל יותר תקנה.

התקנות שנתקנו בדורות מאוחרים יותר,

אין הכרח שאברהם אבינו קיים את זה.

כל התקנות שתיקנו,

גם תיקנו שלא ילכו בבן יעקב, גם זה הוא קיבל עליו לא ללכת בבן יעקב.

ישנם דברים שגזרו מדורות מסוימים. זה מהאו״ם הרבה יותר? גזרו בדורות מאוחרים, זה הכול.

טוב,

נראה את המשנה ברורה.

אנחנו בסעיף כתר ע' ב'.

גדר כרמלית, רוצה לומר,

כלל דין כרמלית. כמה שבן אדם לומד וקשה לו,

השכר שלו יותר גדול.

פי מאה.

שלא יהא ואינה תופסת. דעקילו בה מכולי רשות הרבים ומכולי רשות היחיד. כלומר,

הקלו בכרמלית לתת לזה דין של כולה ברשות הרבים וכולה של רשות היחיד.

מכולי רשות הרבים, מהי הכולה

שנתנו לזה כמו ברשות הרבים?

דאינה תופסת אלא עד עשרה טפחים.

וכי גדר בסעיף י״ב.

ולא ההבק כי רשות האחיד עולה עד לרקיע. כלומר,

מאחר ואתה רואה שבכרמלית זה רק על עשרה,

רואים שזה כולה שנמצאנו אותה ברשות הערבים.

כי הכולה הזו לא נוצאת ברשות האחיד, כי ברשות האחיד מהדין זה עולה עד

לרקיע.

גם למעלה מהעשרה זה רשות האחיד.

בשונה מברשות הרבים שזה עד העשרה, אז גם בכרמלית אמרו עד העשרה ולא יותר.

הלאה, ומכולי רשות היחיד לא יהיה פחות מארבעה טפחים על ארבעה טפחים.

דאם העמוד מחזיק פחות מזה,

הווה מקום פטור.

כלומר, מה יהיה הדין עמוד ברשות הרבים?

שארבעה על ארבעה, שימו לב,

ופחות, והוא עד עשרה ולא עשרה,

והעמוד הזה אין רבים מחטפים עליו, מה דינו?

כרמלית.

פה, כן.

אז זה גובה כתוב כאן. שאפילו אם העמוד הזה דינו כרמלית, זה דווקא אם הוא ארבעה על הרבעה.

אבל אם הוא פחות מארבעה, כמו שברשות היחיד. כדי להחשיב את העמוד ברשות היחיד,

אתה אומר שצריך שיהיה ארבעה על ארבעה, וגבוה עשרה.

אז גם בכרמלית, שזה עד עשרה,

צריך שיהיה בו את הקולה הזו של ד' על ד'.

מובן?

בעמוד שגובה עשרה, מה הדין?

שם צריך שיהיה ארבעה על ארבעה.

אבל פחות מ-4 על 4 מה דינו של עמוד?

פתור.

גם בכרמלית, כלומר גם בעמוד של תשעה

על עשרה ולא עשרה בכלל,

שאז דינו ככרמלי זה דווקא אם זה רחב 4 על 4,

אבל פחות מ-4 על 4,

לכן הוא אומר שזה הקולה שנתנו כמו ברשות היחיד,

לגבי העמוד, אתם מבינים?

כמו שבעמוד גובה עשרה אמרו דווקא אם רחב 4 על 4,

כך בעמוד תשעה, שהוא כרמלי, זה דווקא מרחב ארבעה על ארבעה.

הלאה, הוא למעלה מעשרה.

רשות ערבים, אין אתים כדי שזה יעשה את ערבים, זה די נמר.

כן, כן. מה קורה שרואים את הערבים לגבי ארבעה על ארבעה? אמרתי, לכן, זה מה שאני אמרתי. אמרתי שמה שכתבו פה מכל רשות היחיד,

שצריך ארבעה על ארבעה,

בא לומר,

הביטוי מתבטא בעמוד.

שמה? בעמוד אמרנו שפעמים שהוא רשות היחיד,

פעמים שהוא כרמלית.

במה זה תלוי? בגובה, נכון?

אז מאחר וכל ההבדל הוא בגובה,

באו ואמרו, אבל לגבי אורך ורוחב ישבו את דינו,

את הדין של העמוד שהוא כרמלית לעמוד שהוא רשות היחיד.

כמו שבעמוד שהוא רשות היחיד,

צריך שיהיה ארבעה על ארבעה,

כך בעמוד שהוא הכרמלי,

ניתן שיהיה בו ארבעה על ארבעה, פשוט, נו.

הלאה.

אבל זה פחות מזה על מקום פטור. נכון, בדיוק כך.

ולמעלה מעשרה,

רוצה לומר,

אמרנו שלמעלה מעשרה זה במקום פטור בכרמלית. רוצה לומר שאם העמוד היה רחב ארבעה על ארבעה,

הוא פחות מעשרה בגובה שיש עליו דין כרמלית.

אז אמרנו שאיזה דין יש לעמוד הזה,

אם זה ארבעה על ארבעה ואין בו גובה עשרה, זה דין יש לעמוד הזה כרמלית,

נכון?

אז זה בא מרן ואומר,

וקלט מן האוויר שעליו למעלה מעשרה. מה יהיה הדין אם הוא לקח מהאוויר שמעל העמוד?

ואם אתה מודד, אז אתה מגלה שזה למעלה מעשרה.

מותר להוציא לרשות הרבים או לרשות היחיד,

משום דהרי קלט ממקום פטור.

מובן? הדברים מובנים.

מה הכוונה קלט? מה אתם אומרים? מה זה קלט?

מישהו זרק

איזשהו חפץ,

והוא קלט אותו באוויר שמעל העמוד.

אם ההפרש זה יותר מעשרה, בין העמוד לבין החפץ ששם הוא קלט אותו,

אז זה נקרא שהוא קלט ממקום פטור.

ממילא מותר לו להכניס את זה או לרשות האחיד או לרשות הרבים.

אבל אם למשל זה היה בתוך עשרה,

קלט מן האוויר

בתוך עשרה מן העמוד,

אסור לו.

הלאה, וכן אם נעץ קנה בראש העמוד,

ועל ידי זה נעשה גבוה למעלה מעשרה,

אבל אינם במקום פטור.

ומותר לקחת מרשות הרבים או מרשות היחיד,

ולהניח עליו.

כלומר, אם הוא נעץ קנה.

אז פה, מה נקרא כרמלית?

הקנה או העמוד?

העמוד נקרא קנה. למה רק העמוד ולא הקנה?

לא, אבל למה רק העמוד ולא הקנה?

כי העמוד יש בו ד' על ד'.

אמרנו שהתנאי המינימלי שיהיה כרמלי זה ד' על ד',

אז העמוד דינוק כמו כרמלית, זה אני מבין.

אבל הקנה שאין בו ד' על ד',

אז הוא לא נקרא כרמלית.

מובן.

אז זה גופאי ההבדל,

שאם הוא נעץ קנה ולקח חפץ מראש הקנה,

פה תלוי אם יש הפרש של עשרה מן העמוד מאותו מקום ששם החפץ מונח או לא.

אם הקנה בתוך, לא לעשרה ולא יותר,

אז אסור לו.

אבל אם הקנה הוא גבוה מעשרה, מותר לו.

מובן?

טוב,

שהקנה לא זוכרת או לא?

מה?

העמוד ברשות הרבים והקנה לא על העמוד.

בסדר?

הלאה.

על זה מדובר. אם הקנה בתוך עשרה מן העמוד,

אז אסור לו. זה נקרא שהוא...

העמוד עצמו כמה הוא?

לא זוכר מילית.

כן, כן. והקנה עמד ארבעה ספרים. לא, זה לא יש לי.

לא חושב שיש לי, אבל הוא רוצה לתת לו מקום סוף.

הנה כן אבי.

אבל למה אין פה? אם הוא לא עמוד, אז אין לו עמוד.

אבל הוא כרמלית.

אבל הוא לא יושב על הקנה, הוא יושב על הקנה, ואין שם ארבעה על ארבעה. לא משנה.

אבל זה לא מפריע לי מה שהוא יושב על הקנה.

אבל החפץ נקרא שהוא אוויר עשרה מן העמוד?

הוא בתוך אוויר עשרה מן העמוד.

אז די, זה נקרא שהוא קולט בכרמלית.

כמו שאם הוא קולט מהאוויר, ככה אם הוא קולט מקנה, זה היה נוח. זה אותו דבר.

כמובן.

הלאה, ממאי המשחינן

רוצה לומר

שאין מודדין עשרה טפוחים מקרקעית הים, אלא בשפת המים ולמעלה.

הווי כרמלית.

אז אמרנו שנוטל מן הים מעל פני המים עד עשרה באוויר, הווי כרמלית,

ואסור לטלטל לנו שם ארבעה אמות.

כלומר,

אם אדם רוצה לקחת חפץ ששת על פני המים,

לטלטל אותו ארבעה אמות בתוך הים,

לא בתוך המים,

באוויר.

מעל המים אסור, כי זה כרמלית.

וכן להוציאה משם לרשות היחיד ולרשות הרבים.

אבל למעלה מעשרה,

רוצה לומר שאם רוצה לטלטל המים שנטל מעל פני המים,

הוא לא הוליכו ארבעה אמות באוויר, למעלה מעשרה מותר.

שזה הרי הוא מוליך ממקום פטור.

כלומר, אם הטלטול יהיה למעלה מעשרה,

אין שום בעיה, כמו שלמעלה מעשרה זה מקום פטור.

הלאה.

עכשיו בואו נמשיך את הרמה.

כותב הרמה, בור העומד בכרמלית,

אפילו עמוק מהעמה הווה כרמלית,

אלא אם כן הוא רחב ארבעה על ארבעה,

דהן מקום פטור בכרמלית, כמו שנתבאר בסמוך.

אתם שומעים, מה יהיה הדין בור?

שהוא עמוק, בתוך הכרמלית, יש בקעה.

מה דינה של הבקעה?

כרמלית.

יש בתוך הבקעה בור,

והבור הזה אין בו רוחב ארבעה על ארבעה.

או אפילו יש בו רוחב ארבעה, אבל זה לא ארבעה על ארבעה.

כלומר, זה מלבנין, נאמר.

איזה דין יש לזה?

פשוט היה צריך להיות מקום פטור, נכון?

אומר לנו הרמה, לא, זה יהיה כרמלית.

אה?

אבל לפני רגע אמרנו שאם זה פחות בעד צריך שגם כרמלית צריך שיהיה במינימום ארבעה על ארבעה.

אז על זה התשובה, מתי צריך שיהיה ארבעה על ארבעה ולא כן?

אז זה לא כרמלית אלא מקום פטור?

זה הכל, אם זה ברשות הרבים.

אם זה ברשות הרבים,

אז פה אני אומר, ארבעה על ארבעה אין פה,

אז זה יהיה רשות אחרת, רשות המותרת מדאורייתא, מקום פטור.

אבל באופן שזה בתוך כרמלית,

זה נקרא כאילו שהכרמלית

והבור הזה זה אותו רשות.

למה? כי מדאורייתא

יש יותר טלטול בת הכרמלית?

כן.

בבור הזה יש יותר טלטול?

שוב כן.

לגבי דין תורה, שניהם כאילו מקום פטור.

מי נתן לזה הגדרה של איסור טלטול? חכמים.

לכן אני אומר, מצא מין את מינו ונעור.

מאחר ולמעשה בהגדרה של הבור, שזה מקום פטור,

והבקעה על פי דין דאורייתא זה גם מקום פטור.

זה אותו גדר.

אז כמו שאם דבר מונח ברשות היחיד,

מקבל את הדין של רשות היחיד בכל דבר, בכל עניין, גם אם זה בור, לא משנה,

אז גם בכרמלית,

אם יש מקום שהוא מקום פטור,

זה מקבל את הדין לפי מה שהיה דין דאורייתא של הבקעה.

במובן מאחר והבקעה היא מקום פטור,

אבל אם רכב ארבעה על ארבעה,

אז זה כבר אחרת.

מה אז דינו של הבור הזה?

רשות היחיד.

אבל זה רפורמה,

קודם אנחנו אומרים שזה דינו ככר בנט לחורמה, לא מצאמין את מינו הכוונה, לא. אתה צריך לדעת.

פה זה יוצא לחומרה פה, בדוגמה של בור.

נכון? זה כמו שהוא אומר פה.

כמו שאסור לטלטל בבקעה, כך אסור לטלטל בתוך הבור הזה.

יוצא שפעמים חמור,

הבור הזה שברשות הרבים,

מותר לטלטל.

ואילו הבור הזה שבכרמלית אסור לטלטל.

כן?

אה, עוד שתי שאלה.

ברשות הרבים,

שהוא ארוך עשרה ועכשיו ארבעה. מה אצלו?

רשות היחיד.

ואם הוא לא גמור עשרה,

בכרמלית. נכון.

ואם הוא פחות מארבעה?

מקום פטור.

מקום פטור.

אז ברשות הרבים אתה נותן לו מקום טוב.

כן. זה גרמלי לטום מה שזה גרמלי? כן.

אז ברשות הדאורייתא,

אז אתה לא מכיר... הפשוט הוא ככה. האם יש הבדל רשויות, זו הנקודה.

האם יש הבדל רשויות בין הבור לבין הבקעה או לא?

מדין תורה. נשאר ככה מדין תורה.

נכון.

אז מסביר למה. זה יותר חמור. אני מסביר למה.

מכיוון שהרשות הזו היא ודאי לא רשות הרבים. הבור הוא ודאי לא רשות הרבים.

נכון?

מה נשאר לנו? מה נשאר לנו?

כבר הגדרה חדשה של האם רשות כרמלית או מקום פטור. אז חוסר הדין צריך להיות הבעל על ארבעה בשביל שיהיה כרמלית.

אבל כאן,

שזה או כרמלית או מקום פטור,

כלומר שניהם מותר מדין דאורייתא.

כן? שניהם מותר מדין דאורייתא.

אז מאחר ולגבי דין דאורייתא הרי זה כרשות אחת,

אז ממילא, כמו שבבור ברשות היחיד,

מקבל את דינו להיות כרשות היחיד בכל מצב,

כך בור בכרמלית, אם אין בור, הוא רחב ארבעה על ארבעה,

מקבל את דינו, מתבטא לבקעה במקרה שהוא לא רחב ארבעה על ארבעה,

ודינו ככרמלית.

נכון.

נכון מאוד.

לא קשה לי.

נכון מאוד, וזה מה שיוצא.

כי אין מקום פטור בכרמלית, בקיצור, זה מה שהוא כותב.

אין מקום פטור בכרמלית, כלומר, דקה.

אין מקום פטור בכרמלית פירושו לכאורה שלא נמצא מצב כזה שיהיה רשות שיהיה מקום פטור בתוך הכרמלית.

יש הרבה.

תראה, זה סימן סבוזן.

הכרמלית אינה כרמלית, אלא נידונים

לפי גובהר ורוחבא.

יש שעד עשרה בכרמלית, ואם לא, עד הם לטומטום.

מה, מה? לא הבנתי.

על זה דיברנו קודם, לא אמר לך שצריך להמתין.

עכשיו מה הרב אמרנו?

עכשיו, עכשיו זה רבי אגד.

אני.

נכון, נכון מאוד.

עכשיו אנחנו קוראים פה למעלה שיש מקום טוב בתרמלית.

נכון.

אז אין תיאור הלכה. בהורי הלכה כמובן מתארת את זה, נו.

כן, כן.

נראית משנה ברורה בסביב קטן חיין חיין.

העומד בכרמלית,

דאילו היה עומד ברשות הרבים, היה נחשב מקום פטור, כשאין בו ארבעה על ארבעה.

כן? אבל עכשיו, כשזה בתוך כרמלי, בתוך בקעה,

אפילו עמוק מאמה, רוצה לומר,

וגם רכב פחות מארבעה על ארבעה, ועתה,

בשום דאובטא לגבי הכרמלית שהוא עומד בו.

וכדי לקמא בהגה בדעה הראשונה,

והאה, דקיימה לן דגדל כרמלית שלו היה פחות מארבעה על ארבעה.

היי לכאורה אבל אמרת שאי אפשר שיהיה

כרמלית פחות מארבעה על ארבעה, ואילו פה אתה רואה שזה פחות מארבעה על ארבעה, וזה כרמלית.

אומר המשנה ברורה,

על כורך אייר לדעת ההגהה הזו,

איך העמוד עומד ברשות הרבים.

ואילו היה עומד בכרמלית,

אפילו פחות מארבעה על ארבעה, גם כן שם כרמלית עלה,

דמצא מין את מינו ובטל לגבי.

אז אתה יכול להגיד שהרמה חולקת על מרן.

שמה?

שהרמה חולקת על מרן.

כי מרן אומר, כורי כרמלית אינם ככרמלית.

אז למה שאלות הזו מזה שהם כורי כרמלית אינם ככרמלית?

כמו כורי כרמלית, הם לא ככרמלית. אז מה דינה? בקיצור, מה שהוא שאל.

אז יוצא שמה?

שאם אין בו ארבעה על ארבעה, אז מה יהיה דינו של החור הזה?

במקום פטור.

כן. ועל זה אתה שואל, למה? לכאורה, מה הרמב״ם אמר פה?

לא, אבל אתה יכול להגיד שמה הרמב״ם אמר, הרמב״ם חלוק על מעניין. נכון, ובכל זאת, הבאור הלכה יש לו תירוץ אחר.

לומר שאין הכריח לומר שהם חולקים זה על זה.

הבאור הלכה, נו, בשביל זה הוא תהיה נקרא את הבאור הלכה.

בעמוד עמוד קבוצה דיקט,

קבוצה דיקט עמוד א',

חולק רמלית כרמלית, שם הוא מסביר.

ואפילו למה שמעסיק באגדל, מקום פטור בכרמלית, ואילו כאן אתה רואה שאם הרוחב הוא פחות מארבעה על ארבעה,

אז במקום פטור יש לך ל...

אלא אם כן היה רחב ארבעה על ארבעה, דעה זה ברשות היחיד.

עכשיו, את זה צריך לדעת, זו דעה ראשונה,

אבל יש חולקים.

בהלכה הבאה אנחנו נראה שיש מי שחולק על הדעה הזו.

וסובר שלא אומרים דבר כזה, מצא מין את מינו.

אלא אכן,

לפי הדעה ההיא, יישאר מקום פטור,

גם אם זה בתוך בקעה.

אם זה פחות מארבעה רמלית. דובר.

נראה את ההלכה היוטית, אנחנו חייבים להזדרז,

הזמן קצר והמלאכה מרובה.

לאשכנזים שעושים כמו הרמה לא יועילים לדעה ההיא שחולקת על הרמה.

לא, הרמה מביאה עצמו דעות אחרות.

הרמה מביאה את הדעות האחרות.

נראה יט. מקום פטור הוא מקום שאין בו ארבעה על ארבעה,

וגבוה משלושה ומעלה עד לרקיע.

כן? כלומר, אם יש גובה של שלושה ומעלה, אם זה פחות משלושה,

אז זה כמו אותו מקום שנמצא. אם זה ברשות הלבית, זה בצר רשות הלבים. ברשות הלבית.

אבל אם זה אין בו ארבעה על ארבעה,

וגבוה משלושה, אז צריך להגיע להלכה שזה מקום פטור עד לרקיע.

או חריץ שאין בו ארבעה על ארבעה ועמוק יותר משלושה.

אז באופן הזה, מאחר שאין בו ארבעה על ארבעה,

אז החריץ הזה, אם הוא ברשות הרבים, מה דינו?

זה מקום?

וכן המחיצות הגבוהות משלושה ולמעלה, ואין ביניהם ארבעה על ארבעה. כלומר, אם יש כותל,

ואתה יודע לגבי הכותל הזה,

אם דינו כרשות היחיד או לא.

אז אם יש בו ארבעה על ארבעה, אז מה אמרנו?

וגבוה עשרה, אז מה הדין?

דינו כרשות היחיד.

אבל אם אין בו ארבעה על ארבעה,

בכל מצב דינוק במקום פטור, בין, משלושה ומעלה.

הוא לא צריך לדון על החלל שבין המחיצות.

מה?

על החלל שבין המחיצות הוא דן.

אין ביניהם ארבעה על ארבעה, ואין ביניהם.

צדקת, צדקת, צדקת.

אין ביניהם הכוונה שאין את החלל של ארבעה על ארבעה בין המחיצות. אז באופן כזה.

עכשיו, ופה צריך להגיד, זה מה שהוא אומר.

מה יהיה הדין, אבל אם יש חלל,

אם יש אפשרות לצרף את עובי המחיצות,

לחלל הזה או לא, זה כבר מה שלמדנו.

כשיש חלק מהם. בדיוק, בדיוק.

צריך לומר שאין לצווה, ואשכנאו.

בדיוק.

אתה זוכר טוב, אתה רואה? ברוך השם.

הלאה. וכל זה,

וכל זה דווקא בעומד ברשות הרבים.

אבל בכרמלית אברינן מצא מן את מינו ונאור, ודינו ככרמלית. כמו שאמרנו.

שכל מה שאמרנו דה מקום פטור,

וזה מקבל הגדרה של מקום פטור, זה הכל דווקא אם זה לא נמצא בכרמלית.

אבל בכרמלית,

אז זה בצמית מילוך, זה הסברה שהרמאי הזכיר קודם.

עכשיו, אם יש הגדרה של פחות מארבעה על ארבעה, שאז זה במקום פטור,

כשזה בכרמלית, זה חוזר להיות כמו כרמלית.

לא, הוא מבין גם את מי, לא? אבל יש חולקים ואומרים, מה?

הוא מבין גם להתפבר על זה.

אתה מבין את גינורן?

כן, כן, אברן.

גות מרדכי וטור ואת יוסף שמה רבא

ויש חולקים ואומרים דה אין חילוק ברשות הערבים לכרמלית. לא,

כמו שברשות הערבים, אם זה פחות מארבעה לארבעה, עד מה הדין?

במקום פטור, הוא עדין בכרמלית.

אבל אם עומד ברשות היחיד, לכו לעד מה דינו כמו רשות האחים.

אבל אם זה ברשות היחיד,

זה אין מי שחולק,

ונראה את המשנה ברורה מהר,

שאין בו ארבעה, פא',

סעיף קטן פא',

שאין בו ארבעת וחצי נכון, ואפילו הוא ארוך אלף אמה.

כלומר, לא יעזור משהו מלבני ולא יהיה ד' על ד' לכל הפחות.

אם זה ד' על אל... לא ד', אם זה ג' וחצי על אלף אמה.

ג' וחצי טפחים על אלף אמה, מה דינו?

מקום פטור.

למה? דמרובע ארבעה טפחים על ארבעה טפחים בעיינה. צריך שיהיה מינימום לכל הפחות ארבעה על ארבעה.

וגבוה משלושה ומעלה, זה פחות משלושה, בטל לגבי קרקע. כלומר, אם זה היה פחות משלושה,

אז זה בטל לגבי הקרקע שנמצא. אז אם זה מסביב לא זה רשות הרבים,

אז דינו יהיה כרשות הרבים.

ואם כרמלית, אז שוב כרמלית וכן הלאה. ועמוק יותר משלושה, טעות סובר.

צריך לומר, ועמוק שלושה ויותר.

כלומר, לא רק עמוק

יותר משלושה,

אז זה מקום פטור.

בדיוק.

אלא צריך לדעת,

גם אם עמוק משלושה,

ואפילו יותר, גם שלושה לבד,

זה כבר מגדיר את זה כמקום פטור.

מה זה עמוק יותר משלושה?

יותר מה שמהרק היה יותר, אבל שלושה עצמו.

כי אדם לא יודע בדיוק, בדיוק קל. הפוך, הוא יוצא כולה, אתה לא שומע.

כשהוא אומר עמוק יותר משלושה, אז מה אתה מבין?

שרק יותר משלושה,

אז זה מקום פטור.

נכון?

ובלוזה, אבל שלושה עצמו מה דינו?

זה לא, הפוך, שלושה עצמו, הפוך! שלושה זה נכון, אז זה... שלושה כאילו זה רשות הרבים, וזה לא נכון.

מתי זה רשות הרבים? דווקא אם זה עד שלושה ולא עד בכלל, אבל שלושה ואילך לא.

ואין ביניהם ארבעה, כלומר אם אין חלל בין המחיצות ארבעה,

מלשון זה משמע דין עובי המחיצות מצטרף לארבעה,

ועין אלים סביב קטן גמל, מה שכתבנו שם שזה מחלוקת,

יש שם דעות בזה.

עם אהובי המחסות מצטרף.

וכל זה, פירוש, כל הציורים המבוארים בסעיף זה,

דיבן בו ארבעה על ארבעה ומקום פטור, דווקא בעומד ברשות הרבים.

אבל בעומד בכרמלית,

אף על גב דלא אהבה ארבעה וככרמלית.

דמצא מין את מינו. היינו,

המקום פטור מצא את הכרמלית שהיא מינו,

שהוא גם כן מקום פטור מן התורה.

ונעור ולהתחזק על ידי מינו,

להצטרף עמו ולהיות כמוהו.

כרמלית.

כן, זה כרמלית.

ודינו ככרמלית ובעמוד ובמחסות הנאלו ככרמלית על עשרה טפחים.

אבל בחריץ, אפילו עמוק מעמק. כלומר, מה שאמרנו, עשרה טפחים,

זה הכל מה?

כשזה מעל פני הקרקע.

אבל אם זה חריץ בתוך הכרמלית, פה לא יהיה הבדל

על עשרה ולא יותר.

אם החריץ הזה אין בו ארבעה על ארבעה, אז מה אמרנו, מה דינו, כשהוא בכרמלית, לפי הדעה הזו, ככרמלית?

האם נגיד דווקא עשר הטפחים הראשונים?

ואחר כך, כפתור? לא.

כי זה כלפי מטה, הכל זה כרמלית.

בדיוק. לכו לעל מה דינו כמו רשות היחיד, שכל דבר שהוא בתוך רשות היחיד, זו רשות היחיד,

בין גבוה, בין נמוך, בין רחב, בין קצר, ועין באחרונים שמצעדים לאורות כדעה הראשונה, לחומרה.

לחומרה.

ועיין בביאור ההלכה.

שמה?

עיין בסימן שלנו היא בהגהה, שלום, משמע, לא מסגרת להרע בדבר הזה.

כמה שיש לך סביבה הרזבה,

אבל בכרמלית, בקיצור, אז אדרבה.

זה אומר שלמעשה יש מי שמקל,

ובמקום הדחק אפשר להקל.

במקום הדחק אפשר להקל, לומר שזה מקום טוב.

אבל אם מי שיכול להחמיר, הוא המחמיר, תבוא עליו ברכה.

היינו מי שמחמיר לתת

דה גדר של כרמלית לכל דבר שהוא פחות מארבעה לארבעה,

כן? כי זה בתוך כרמלית,

אז תבוא עליו ברכה.

בסדר?

מישהו יכול לעזור לי לקחת את זה, כי אני חייב לרוץ?

אבי, בואי, אני מתכוון לקחת את פני הים מאלים ביניהם. בעזרת השם, אני מקווה שאני אזכור.

מסתבר יותר, כמו שאמרתם,