דיסק שמע מס' 490 - בעלי השכל הקטן - חלק ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

קלטת מספר 490, בעלי השכל הקטן, חלק ב'.

לאחר הבשרות ותחינות רבות הוא ניאות וכתב להם כך

אני החתום מטה,

רבה של קרקוב

ואב בית הדין הגדול,

שהוציא את פסק הדין נגד שני הקצבים השותפים,

וגזר עליהם את תשובת המשקל החמורה כדי לכפר על פשעיהם העצומים,

והם קיימו אותה בשלמות לכל פרטיה ודקדוקיה,

הריני גוזר בזה שכשם שקבענו בבית הדין של מטה,

כך יקיימו בבית הדין של מעלה,

בשניים יהיו מנוקים מכל עוון ואשמה ורשע.

את זה הוא כתב במגילת קלף

ונתן אותה

ביד אחד מהם.

לאחר זמן,

דווקא זה שלא היתה לו את מגילת הקלף

הגיע למצב שהוא חולה, חולה קשה,

והגיע למצב של גסיסה והוא פחד פחד מוות.

פחד מוות.

ריבי פתח בעל התשובה הגוסס,

כשהוא מסנן את המלים בקושי רב

מתוך שפתיים מכחילות,

כשהדמעות זורמות ושוטפות את פניו הצהובים כדונג.

ריבי, לבי מתפוצץ מאימה,

ואף לרגע לא מרפה ממני הפחד שמא לא נתקבלה תשובתי בשמים.

ואזי אוי ואבוי לנשמתי החוטאת,

והאני, אנה אני בא?

הרי לנצח לא אצא מהגיהינום.

אהיה אבוד בכף הקלע ובעינויי התופת לנצח נצחים.

לבו של הרב גלה עמוקות נשבר בקרבו למראה הסיוטים הקשים הפוקדים את החולה, והוא שלח לקרוא לבעל התשובה השני, ופקד עליו למסור את מגילת הקלף לידי הגוסס שייקח אותה אתו אל הקבר.

ואילו על הגוסס, הנותן עמוד צבעה, לתת תקיעת כף לשותפו ולהבטיח לו

שלאחר מותו יבוא אליו בחלום

וימסור לו דיווח מלא ומפורט על כל מה שהרה לו מהרגע של יציאת נשמתו ועד שהגיעה למקום מנוחתו.

וכך היה,

מסר לו את המגילת קלף,

הבן-אדם נפטר,

בא על מגליה עמוקות בלוויה, השמיע דברי הספד נרגשים וקול חוצב להבות אש שהרטיט את הלבבות,

וכל הקהל הגדול פרץ בבכי.

בדבריו גולל הרב

את פרשת העינויים והסיגופים הנוראים שהנפטר קיבל על עצמו באהבה וברצון

כדי לכפר על חטאיו ולטהר ולזכך את נשמתו מכל סיגוף גם.

טעו וראו מה גדול כוחה של תשובה שהיא מגעת עד כיסא הכבוד,

פנה הרב אל הנאספים.

אפילו החוטא הגדול ביותר,

שדומה שאין לו תקנה כלל,

גם הוא יכול לעשות תשובה כל זמן שהנשמה בקרבו

ולהגיע לעולם הבא נקי מכל חטא ועמון.

ברעימו בקול אדיר סיים את דברי ההספט שמבטו מופנה כלפי מעלה.

פנו מקום,

צדיק גדול מגיע עתה למנוחתו.

נשמה של פז וספירים עולה וחוזרת למכור מחצבתה.

זכה וטעורה בדיוק,

כפי שהייתה בעת ירידתה לעולם.

השותף השני ממתין,

עוברים ימי השבעה,

שום חלום.

שבועיים אין חלומות.

שלושה שבועות.

אבל יום אחד אחרי השלושים,

יום אחד אחרי השלושים הוא מופיע בחלום.

בהופיעו בחלומו

כמעט ולא הכיר את שותפו,

אותו שותף שבילה אתו את כל שנות חייו,

בתקופות של שמחה ועושר ובתקופות של יגון וכאב.

כולו היה קורן אור.

כל דמותו הבהיקה באור יקרות.

הוא הפיץ סביבו זיו של קדושה וזוך

שסימר את העיניים.

כנוגה השמש בצהריים

עד שהיה קשה להסתכל בו.

גם התכריכים שלו היו צחורים מצחור,

כלאובן של שלג מבהיק

בהשתקפו באור השמש,

ללא כל צל או רבב.

כל ישותו אמרה, הוד והדר של צדיק

הנהנה מזיו השכינה בגן-עדן העליון.

והקול של דמות הפלאים,

של מי שהיה שותפו לשעבר,

קול מלטף ומעודד כצלילי פעמוני כסף.

במשך שנות התשובה שכח כבר שאי-פעם היה שותפו מסוגל לדבר בקול נמרץ וערני.

כל הזמן היה קולו עצוב ולאה, מחריש יותר מאשר מדבר.

וגם מעט המילים שהיה מוציא מפיו פה ושם,

היה להם צליל צרוד וחורק,

כאילו בקעו מקברו של מת חי,

ואילו עתה

הקול צלול, מלא עדנה ומתיקות,

ושופע עושר ונחת רוח.

רחוק כרחוק מזרח ממערב, מקולו של קציו,

בור ועם הארץ,

שקופה של שרצים, עוונות ופשעים חמורים

תלויה לו מאחוריו.

היה זה קול מעודן שנזדכך

על-ידי שקידה נמרצת

בחיי קדושה וטהרה.

חברי האהוב,

הגיע קולו המעודן והרך של הנפטר,

אצלכם בעולם השפל

לא יודעים כלל מיהו בעל המגלה העמוקות,

מה גדולה מעלתו בשמים,

בתוך הפמליה של מעלה,

ובאיזו מידה מתחשבים שם בדעתו.

כל השערים של העולמות העליונים עומדים פתוחים לפניו,

והרי הוא שם כבן-בית,

יוצא ונכנס.

הקול נשמעים למוצא פיו

וששים למלא את רצונו.

מה שהוא גוזר שריר וקיים.

ואז התחיל הנפטר לספר את כל הקורות אותו מאז יציאת נשמתו.

פחדי,

אמנם לא היה פחד שווא,

רע ומר היה לנו ונשמותינו לנצח נצחים אלמלא היינו חוזרים לתשובה בעודנו בחיים,

כי כאן,

למעלה, בעולם העליון,

אי-אפשר יותר לתקן

מה שקלקלו למטה.

ובכן,

מסכת איפה הוא שמה חברי היקר,

ופה הוא מספר לו בדיוק מה היה מרגע שהוא הגיע לבית-דין.

יש פה פרק שלם

מה עבר שם.

אני לא מספר לכם.

זה מפחיד,

אבל זה משמח.

למה זה מפחיד?

כי כשיודעים

מה יש באמת למעלה, זה מפחיד.

אבל כשיודעים שגם את זה אפשר לתקן

ולברוח מהעונש והייסורים,

אז זה משמח

שאין שמחה יותר גדולה מזו.

והתשובה

היא בהישג יד,

כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו,

ואין בן-אדם

שלא יכול לעשות תשובה,

ואין בן-אדם

שלא יכול לעשות תיקון על הקלקול.

את הספר יהיה ניתן להשיג פה בסוף הערב, וזו לא המטרה.

המטרה היא שבאמת אדם שרוצה,

רוצה

לעשות תשובה אמיתית ולהיות בטוח

שהוא יהיה נקי וזך לחיי העולם הבא,

כמובן שלא כל אחד צריך לחבור את מה שכתוב כאן.

לחטיא במשך עשרות שנים

ערים שלמות בישראל שאוכלים נבלות וטרפות, שכל עוון, שתבינו, זה כרת.

כל מי שאוכל,

כל שגגה זה משהו איום ונורא,

וכל מזיד

וכל סיר וכל כלי נטרף,

אפילו אם תביא בשר טוב אחר כך, זה טרפה.

זה לא יאומן, כי יסופר מה גודל העוונות שהם צברו.

אני אגיד לכם מה קרה אחרי שאני קראתי את הסיפור הזה,

סיפור אמיתי שהעיד עליו אחד מגדולי ישראל בבני ברק.

קודם כול החלטתי להדפיס ספרים כאלה.

הדפסתי 22,000 ספר

ושלחתי מאות ספרים כאלה לאתליזים,

בלי לדעת מי נמצא מאחורי האתליז.

לקחתי כתובות מדפי זהב, אתליזים,

ושלחתי לכולם ספרים.

זה דבר ראשון, קודם כול.

דבר שני, הבנתי שאני עוד לא עשיתי תשובה.

אני עשיתי תשובה.

איזה תשובה?

הבנתי שטעיתי,

עזבתי בתשובה, יותר לא עשיתי מה שעשיתי,

אבל לא הצטערתי, לא הרגשתי כאב, לא הרגשתי,

יופי, גיליתי שיש תשובה, ברוך השם,

זו הדרך האמיתית, אני לא אחיה יותר בשקר, נפלא.

יש יותר טוב מזה?

שמחה גדולה.

אבל אחרי שראיתי מה שהם עברו,

אמרתי, משהו אני חייב לעשות.

ללכת יחף ברחוב,

יגידו שאני משוגע.

אז אני לא יכול ללכת יחף ברחוב,

אבל אני יכול להכניס את הרחוב לתוך,

חוץ מכבודכם, לתוך הנעליים שלי.

איך?

החלטתי לקחת

13 אבנים

קטנות חצץ

לנעל ימין, ועוד 13 לנעל שמאל,

כנגד שם השם הגדול,

י' ו-ה' ו-ו' ו-ה'.

שמתי את זה בתוך,

ובמשך שבוע ימים אני הולך, כשאני דורך על חצץ בתוך הנעליים,

סגור עם שרוחים.

לעמוד רק, לעמוד, לא לזוז,

זה כאבים חבל על הזמן.

ללכת, לעלות מדרגות ולרדת,

לאט, לאט, לאט.

אבל כשאתה הולך ברחוב,

אתה לא יכול ללכת כמו נכה,

כי כולם ישאלו, מה קרה?

מה קרה?

אתה צריך ללכת כאילו הכול בסדר.

אז אתה הולך והולך והולך,

וזה כואב.

לפעמים נכנסת לכם אבן קטנטונת, נכון? אה,

מפריע. ישר מוציאים את הנעל ומנערים.

אבל אני הרגשתי

ניקיון וזוך.

אין, אין גאווה.

אין גאווה. אתה לא אדם חשוב, אתה כלום. אתה גורנישט, מית גורנישט.

כלום.

פתאום אתה רק עסוק

באיך הולכים.

איך הולכים?

איך עוברים את המדרכה?

איך עוברים את הכביש?

אתה עובר כביש, אתה לא יכול לרוץ.

אתה צריך לחכות עד שכל המכוניות יהיו רחוק לעבור.

כי אם תצטרך לרוץ, אוי ואבוי.

הכול עם חשבון.

פתאום מתחילים לך חיים עם חשבון.

עכשיו אתה צריך ללכת לישון

כשאף אחד לא ידע שיש לך בנעליים אבנים.

אסור שהאישה תרגיש.

אסור שהילדים ירגישו.

אתה צריך ללכת,

איזה תיקון זה היה.

אתם יודעים מה זה בלילה להוריד את הנעליים?

שששש. גן עדן.

גן עדן.

יואו, יואו, יואו, יואו, יואו. שבוע ימים.

אבל מה דאגתי?

שמישהו יקרא גם את הספר,

ועוד אחד שיקרא את הספר, שיהיו לי שני שותפים.

וגם הם הלכו כמוני.

אז לא הייתי לבד.

והלכנו ככה.

וכל אחד מדבר על השני במשך היום, מה עובר עליו?

משהו מדהים.

דבר שני,

החלטתי

שאני מקבל על עצמי תענית דיבור כל שבת.

נכנסת שבת,

תענית דיבור עד מוצאי שבת.

כמה שנים

הילדים שלי לא שמעו אותי מדבר בשבת.

הכול עם סימנים.

למה?

תענית דיבור שקולה כנגד אלפי תעניות של אוכל.

תסתום את הפה זה קשה מאוד,

בפרט שיש לך מה להגיד.

ובפרט שאתה בעל גאווה, יש לך מה להגיד. אם אתה לא מדבר, כולם מדברים, כולם אומרים את החוכמות שלהם, אתה לא יכול לדבר.

מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, אתה לא יכול.

מתחיל לכתוב פתקים כל היום.

בעיה, אתה צריך לסתום כאילו אתה לא נמצא.

קשה,

אבל קל מאוד.

פשששש, איזה אושר.

עד שהעזתי פעם אחת

לעשות 40 יום תענית דיבור כל חודש אלול עד יום כיפור.

היה קל, קל,

והייתי נותן הרצאות.

ואף אחד לא יודע שאני מתענית דיבור.

זה רק מהספר הזה.

זה.

מי שמבין מה המתנה הגדולה שנותן לנו הקדוש ברוך הוא,

חיים, בריאות, עיניים,

אוזניים,

לב, כליות, עגליים, הכול הוא נותן.

חינם.

חינם.

מה אתה רוצה, לגנום לו עשרה שקלים?

עבירה פה, עבירה. זה הרווח שלך?

זה הרווח שלך?

יום אחד תצטרך לתת את הדין על זה.

מה תעשה?

שמה תגיע,

ולפני כולם זה

איזה בושה.

חסד השם עלינו,

שנתן תשובה.

אל תסתכלו

על קטנות העבירה,

תסתכלו על גדלות

מי שציווה עליה.

אדם לפעמים מקטין את העבירה, וזה, מה זה, מה עשיתי? מה אמרתי? כלום, שום דבר. זה דברים קלים.

אל תסתכל על קטנות העבירה, תסתכל על גדלות מי שציווה. אלוקי השמיים בארץ ציווה אותך משהו.

ואתה מזלזל, אתה חי בזכותו,

חי לפניו, אתה גמד שבגמדים.

לא רואים אותך ממגדל שלום.

מחוץ לכדור הארץ

לא נמצא כלום, לא רואים שום דבר.

ואתה,

אזער,

זעטוט,

עומד פה וגונם עשרה שקלים.

כאילו אתה מרוויח על חשבון, מרוויח. מה אתה מרוויח?

ובורא עולם, תמורת ההא של ההאבצ'י,

לא נותן מיליון דולר,

חיי נצח מגן עדן.

נו, מי טיפש להפסיד את זה?

אבל מה, יש כמה חבר'ה טובים שדואגים שאנחנו לא נהיה בתשובה.

החכמים של השכונה, חכמי העיר,

הם דואגים ללגלג,

לבזות.

גם אתה, גם אתה, גם אתה.

ככה פותחים עיניים עם מנגינות.

ובן אדם מושפע, כן, כמה שהוא יגיד, אני לא עושה חשבון, מושפע ועוד איך מושפע.

אבל אדם צריך להיות חזק.

החיים הם שלך, הם רק שלך.

אם תחלה, אף אחד לא יהיה מוכן לקחת חצי מהמחלה אליו.

אף אחד.

אף אחד, חבר הכי טוב, לא.

תהיה חולה לבד.

למה הוא לא משתתף איתך? בכל הוא רוצה להשתתף, למה בזה לא?

אל תאמינו לאף אחד, יהודים יקרים.

יש לנו אבא בשמיים, טוב ומיטיב לכול, רוצה בטובתנו.

אבל צריך להיות חכמים,

לשמוע בקולו.

זה מה שכתוב בפרשה.

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר עליהם.

אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות אותם.

אלוקים מצווה אותנו לעשות משהו,

צריך להיות חכמים לעשות אותם.

בעל הבית אומר לך לעשות משהו, אתה שומע לו,

בשביל 25 שקלים לשעה?

אתה עבד שעה

בשביל שבעל הבית ייתן לך 25 שקלים לשעה,

אם לא, הוא גם יפטר אותך.

שמעתם? חוצפה.

בן אדם כמוך אומר לך, אדוני,

אם אתה לא קם ולוקח את האוטו ונוסע ומביא וחוזר והולך ומחלה ומוריד,

החוצה.

רגע, בכמה הוא קנה את השעבוד?

ב-25 שקלים.

ואתה עבד.

כן, זה ברמלה.

קיצורו של דבר,

לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר.

בני אדם

קובעים לנו את החיים,

שיש לנו אבינו שבשמים, מלכו של עולם,

שמה שהוא רוצה יוצא.

אי-אפשר נגדו,

אי-אפשר עליו.

כדאי להיות איתו ולצדו.

את הספר ניתן יהיה להשיג בסוף הערב כאן, מחירו 10 שקלים בלבד.

אבל מי שחכם,

שלא ילך הביתה בלי לקחת ספר,

לקרוא אותו מתחילה עד סוף, בלי הפסקה.

זה לא לוקח הרבה זמן.

אבל מי שיראה את מה שהיה פה,

ידע,

החיים זה מתנה שאין כדוגמתה.

אם אדם לוקח את המתנה

ומבזבז אותה,

אין שוטה יותר גדול ממנו.

מתנה-מתנה.

למי שיש שאלות, בבקשה,

תנו לבחור שם בצד, כן, עם הכיפה, הלבנה, כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

כבוד הרב אמר,

האדם מקבל, אם זה מחלות, אם זה צרות וכו',

ורוצה, אוקיי, מסכים עם כבוד הרב שצריך להחזיר בתשובה.

כיצד ידע האדם,

ויפשפש במעשיו,

מה החטא שעשה על מנת

גם לחזור בתשובה?

הרי לא מספיק לחזור בתשובה, הוא צריך לתקן את אותו חטא.

כיצד ידע איזה חטא זה הוא?

אם אדם עושה הרבה חטאים ועוונות, זה בעיה.

אז הוא לא יכול לפשפש ולחפש איזה משהו ספציפי.

אבל יש דבר אחד פשוט,

אם בן-אדם עושה תשובה על הכול, בכול מכול-כול,

ודאי שהוא גם כולל את מה שיוצר את הבעיה.

לא תמיד בעיה נוצרת מעבירה ספציפית בלבד.

היא יכולה לבוא בהצטרף לעבירות שנעשו,

אפילו אם הן פעוטות בערכן, בעיניו,

ביחס לאחת שהיא גדולה.

למה יש מושג כזה? עד שתקדש הסאה,

כשכבר העבירות

עוברות את הסאה וזה כבר נשפך,

אז כבר המקטרג לא נותן מנוח וצריכים לפגוע באותו בן-אדם.

בדרך כלל

אדם מקבל איתותים הרבה לפני שהוא מקבל מחלה.

הרבה מאוד איתותים.

לא מסתדר פה, לא מסתדר שם, לא הולך דברים חלק, קצת בעיות בעבודה, קצת הם שכנים, קצת פה, קצת שם,

אחר כך קצת הפסדי ממון, פה רפורט, שם, הדפיקה באוטו, פה ככה, פה הלך מנוע, פה ככה, פה ככה, פה ככה, ואחרי שבממון הוא לא מבין, אז לאט-לאט הוא מקבל איזה פגיעות או שריטות או איזה עלבות או איזה ביזיונות או כל מיני דברים שהם כבר נוגעים אליו קרוב יותר לגוף.

ואם גם זה הוא לא מבין, אז פתאום יש לו איזה חשש למשהו והוא צריך בדיקות והוא כבר נבהל והוא כבר מפחד והוא כבר זה.

ואם גם זה הוא לא מבין, אז פתאום מודיעים לו גם שיש לו באמת את מה שהוא חשש ומה שהוא פחד ומה שהוא זה,

ולכן על זה הדרך, זה הולך ומסתבך.

ככה זה בדרך כלל קורה.

אם בן-אדם מבין את האיתות מההתחלה,

אז על המקום, אתה מבין?

איך אומרים החבר'ה? פוס,

יוצא מהמשחק, אני חוזר בחזרה, זהו. יותר לא מתעסק, לא עושה שטויות, הפוך,

מקפיד על קלה כחמורה.

ומעשים כאלה,

לצערי הרב, אני מכיר

מהבוקר עד הערב,

של אנשים שהגיעו למצבים קשים ביותר, שהם כבר על-פי פחד,

וזהו.

הרופאים כבר אומרים להם,

לא נותנים להם מגילת קלף

שהם יגיעו לחיי העולם הבא בגן-עדן, אלא נותנים להם תעודת פטירה

שהם הולכים,

אבל לאן הם לא אומרים.

ומי שמכיר כבר את הסרט של נסים התותח,

ששבוע לפני שהוא גמר על-פי הרופאים,

וממר ישראל 110 קילו הופך להיות 47 קילו עוף

כמו שפעת העופות,

ובן-אדם קיבל על עצמו מה שאמרתי לו, שהוא יחזור בתשובה שלמה ויהיה צדיק,

ויקפיד על קלה כבחמורה ואף יותר מזה.

כל מה שהוא יכול להוסיף, שיוסיף.

והוא אמר לי, תשמע, אבל אני חילוני גמור כל ימי,

אני קרוב גיל 50, בחיים שלי לא עשיתי מצוות, לא יודע על מה אתה מדבר.

אני אפילו כיפור לא שמרתי.

אמרתי לו, עצם זה שאתה מקבל עליך עכשיו לחזור בתשובה שלמה,

עצם זה שאתה מקבל,

אפילו שאתה עוד לא מקיים, בשמיים אתה בא על תשובה.

מה חסר לו עכשיו? הידיעה.

אני אדאג שרב גדול יסביר לך בדיוק מה אתה צריך לעשות, אתה תעשה,

ולפי הקצב שהוא יגיל לך ככה תתקדם. אבל מה שהוא אומר לך, אתה חייב לעשות, ולעשות מייד.

והוא הלך על זה.

היום אנחנו כבר שלוש-ארבע שנים אחריה, בן-אדם בריא ושלם ולומד בכולל עם זקן גדול,

יהודי שחזר לאיתנו שמח, מאושר, משהו לא ייאמן. הוא היה עכשיו, לפני שבועיים,

בבנייני האומה בהרצאה, מי שראה אותו לא האמין.

מה שרואים בסרט ומה שרואים בחיים לאחר מכן,

אחרי כל כך הרבה שנים, שאמרו שהוא לא יחיה,

זה מדהים.

מי עשה את זה?

התשובה עשתה את זה, מה שהסברתי לכם כל הערב.

תשובה.

מה זה תשובה?

לחזור לאבא.

התרחקת מאבא?

תחזור לאבא.

ילד הולך עם אבא שלו בג'ונגל,

אבל החליט באיזשהו שלב לעזוב את אבא שלו,

ונשאר בודד,

ופתאום אריות ונמרים הקיפו אותו,

והוא פוחד והוא צועק,

אבא, אבא, אבא.

מי יכול לעזור לו עכשיו?

אבל אם הוא מצליח להגיע איכשהו לאבא ולתפוס לאבא את היד,

אז אבא שלו יכול להבריח אותם עם כלי הנשק שיש לו ועם כל מה שיש לו, האפשרויות,

להרחיק אותם.

מלכו של עולם,

יש פה ג'ונגל.

העולם הזה ג'ונגל.

יש חיות טורפות ויש אנשים טורפים.

כל זמן שאתה מחזיק ביד של הקדוש-ברוך-הוא,

אל תפחד מאף אחד.

פיתח באחד ואל תפחד.

אבל אם אתה עוזב את היד של אבא לכמה זמן,

אתה פשוט נכנס לסכנות.

וכשאתה רחוק מאבא ואתה לא יודע איפה האבא אפילו, אתה לא יודע איך מגיעים לאבא, איך מתחברים לאבא,

אתה באמת בבעיה.

צריך רק מישהו להביא אותך למצב שתדע איך מתחברים לאבא.

ברגע שהתחברת,

אין לך שום בעיה, אתה חוזר לחיות.

ואתם, הדבקים בשם אלוקיכם,

חיים כולכם היום.

כל זמן שאתה דבוק, אתה חי.

ברגע שאתה מתנתק,

אדם שנופל מספינה

נאחז במשות.

כל זמן שהוא מחזיק במשות הוא צף.

ברגע שהוא עוזב את המשות הוא טובע.

מי אשם?

המצוף

או הוא?

הוא אשם.

מי אמר לך לעזוב?

כל זמן שאתה מחזיק בקדוש-ברוך-הוא, אתה צף.

אתה עוזב אותו?

תובע.

את מי אתה מאשים?

תאשים את עצמך. מי אמר לך לעזוב אותו?

להסתדר בלעדיו אי-אפשר.

אפשר פרק זמן. גם מי שהולך ביער, לא תמיד מגיע אריה מייד.

אבל בסוף יגיעו אריה ודב וברדלס ותנין, כולם יגיעו.

לכן, אחי, בטוח,

גם כי ילך בגד צלמוות,

לא יירא רע כי אתה עימדי. אם אתה עימדי, לא מפחד משום דבר.

אבל אם הקדוש-ברוך-הוא לא אתך, מה יועל לך?

הבנתי אותך.

כן, תודה, כבוד הרב.

על מנת לעשות עינן של קודש, האירוע האחרון שהיית פה לפני כשנה וחצי היה עינוי לרפואה של חנן פרץ.

הייתה לו מחלה שלא נדע ונכון שהוא עבר את התהליכים הרפואיים וכו'.

אבל אנחנו מאמינים שכבוד הרב שכנע פה הרבה אנשים לקחת על עצמם כמה דברים,

אם זה שלוש תפילות ביום, אם זה נשמת כולך, אם זה שיר השירים, אם זה תגיד קטן וכולי,

וברוך השם,

לאותו ערב חנן עברי לחלוטין.

ברוך השם.

ברוך השם.

השם חנן אותו.

ברוך השם.

ערב טוב,

כבוד הרב.

כן, ערב טוב. יש לי שאלה.

בן-אדם שמקורב אלי, בן-משפחה,

והוא כאילו, הוא מאמין בבורא עולם והכול,

אבל בדבר אחד הוא לא מאמין,

בעולם הבא.

אז אני רציתי,

אם אולי תיתן לי, בשבתות לפעמים אני מדבר אתו כשהם באים אלי.

אני אומר לו, כאילו, כל מיני דברים שאני שומע בקודש שלנו,

בבית-המדרש,

והוא עדיין, כאילו, בגלל שהוא היה בשואה והוא מאמין שאם הקדוש-ברוך-הוא לא היה אתם שם,

אז אולי הוא נתן שאלה.

אז אני רציתי שאולי תיתן לי כמה דברים להסביר לו איך לחזק אותו באמונה.

תראה, אם הוא מתוך שישה מיליון ניצל,

אני חושב שאפשר להגיד שיש איזה מישהו שמשגיח, לא?

כן, אבל הוא ראה שם את הדברים, ו...

הבנתי.

פעם אמרתי לאחד,

כשהייתי בבית-סוהר נתתי הרצאה,

לא אני הייתי, הזמינו אותי כמרצה,

אז

היה שם אחד, כשהתחלתי לדבר, והוא אמר,

הוא אמר, עונה, אתה לא תשכנע אותי שום דבר, חבל לך על הזמן הזה, אתה יכול להגיד לאלה, הספרדים,

אני לא אשפיע עלי שום דבר. אמרתי לו, למה, היית בשואה?

הוא אומר לי, כן, ומה שאני ראיתי, ומה שקרה למשפחה שלי וזה, לא ישכנע אותי שום דבר, שום דבר.

אמרתי לו, אני לא מבין מה הטענה שלך.

אם הטענה שלך שאין אלוקים,

אז בעצם את מי אתה מאשים?

ואם אתה טוען שיש אלוקים,

אז תסמוך על זה שהוא יודע מה הוא עושה.

דבר נוסף אני רוצה לדעת.

אם היית נוסע במונית

עם בני משפחה

בדרך לירושלים והייתה תאונה וכולם נהרגו ואתה ניצל, אתה מודה לה' על שאתה ניצל או לא?

מודה.

מודה.

הוא אמר לא. אמרתי, תצטרף אליהם.

למה אתה לא מצטרף אליהם? מנצל את החיים שהוא נותן לך בשביל לטעון כלפיו?

אלא מה, יש כאלה שלא רוצים לקבל תשובה.

מכל מקום על השואה יש לי תשובה ארוכה,

בקלטת מס' 12 נבואות שהתגשמו.

כדאי שישמע אותה שם. אני מקריא את כל השואה כתובה בתורה בספר דברים, פרק כח בתוכחה.

יש גם קלטת קפיצה קטנה לקנדה, ששם היה מישהו שאמר שאני לא אוכל לעולם לשכנע אותו שהקדוש-ברוך-הוא היה בזמן השואה.

אמרתי לו, אני מוכן לנסות ולהתאמץ בתנאי שאם אני אוכיח לך, אתה תשים ציצית.

וכשהתחלתי להסביר, כמובן שהוא כל הזמן הנהן בלגלג וכו' וכו', אבל אחרי 20 דקות הוא שם ציצית.

אז כדאי לראות את זה גם.

זה בשביל ההוא שהיה בשואה.

אם הוא רוצה לראות את העולם הבא,

יש שתי אפשרויות, או מכאן או משם.

אם הוא רוצה לראות אותו משם,

אז מתי שהוא יחליט לעשות את זה,

יוכל לראות.

ואם הוא רוצה עדיין מכאן,

יש קלטת חיים לאחר המוות,

שלוש שעות ורבע שבהן אני מוכיח שיש חיים לאחר המוות, על-פי המדע דווקא,

חוץ מהתורה, כמובן.

מתים קליניים,

סיאנסים, גלגוני נשמות ועוד.

אפשר לראות את הדברים,

גם עם אנשים שמתו וחזרו לחיים.

אז זה אם הוא רוצה.

אבל לפי מה שאני שומע, שאתה מנסה הרבה זמן, הוא לא כל כך מעוניין.

כי אם הוא היה מעוניין, הוא היה מגיע למקומות שאפשר לברר.

חוץ מזה, יש היום

הרבה אתרי אינטרנט מלאים בחיים לאחר המוות,

מיליונים של אתרים,

לא מאות אלפים, מיליונים,

שמדברים על חיים לאחר המוות,

עם הוכחות מדעיות וחוקרים מכל העולם

שמוכיחים שאכן יש הישארות הנפש ויש קשר בין העולמות העליונים לעולם הזה.

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן.

טוב, השאלה שלי היא כזאת.

איך יכול להיות שיש אנשים שמתים מוות קליני והם לא חוזרים בתשובה?

כתוב בגמרא שרשעים אפילו על פתחה של גיהנום לא חוזרים בתשובה.

זאת אומרת, אלה שמתו מוות קליני וחזרו, זה קטן, זה קל.

יש אנשים, הם בפתע של הגיהנום, הם רואים את הגיהנום, לא פה בעולם הזה, כשהם שם,

והם לא חוזרים בתשובה.

למה?

משום שמידות של בן-אדם,

מידות של בן-אדם,

הן האישיות שלו, הן המהות שלו.

מכיוון שהמידות לא משתנות כשנפטרים, אלא נשארות אותן מידות,

אז אדם שהוא עקשן ובעל גאווה,

כמו שהוא לא הודה בעולם הזה אפילו אם ייתנו לו את ההוכחה הכי ברורה,

יעשו לו אותות ומופתים,

כל הזמן הוא ירצה להכחיש זאת,

גם בפתחה של גיהנום הוא יעשה כן.

הוא יישרף אפילו,

והוא לא יקבל.

ויש מקרה מפורסם מאוד,

עם חיאל בית האלי,

שיהושע קילל שמי שיבנה את חומות יריחו בצעירו ייסדנה ובבחורו יצב דלתיה,

ככה אמר וקילל יהושע בן נון.

וחיאל בית האלי,

התחיל לבנות

עם הבן הצעיר שלו, והוא נפטר.

באים לשבעה ואומרים לו, זה בגלל הקללה של יהושע בן נון.

והוא מלגלג, זה וירוס.

אליהו הנביא מבקר שם,

ואומר לו, זה בגלל הקללה, והוא מלגלג, והוא מביא לו ראיות והוכחות

וכל מיני שטויות.

אחרי פרק זמן קצר נפטר הבן השני.

באים עוד פעם לשבעה,

אומרים לו, זה הקללה,

לא עוזר שום דבר.

פעם שלישית,

נפטר עוד אחד,

לא מקבל, הוא מלגלג על כולם.

נפטר הרביעי,

נפטר החמישי,

נפטר השישי,

מת השביעי.

זהו.

בדיוק כמו שאמר יהושע בן נון, הוא הודה על האמת?

הוא לא הודה.

שפעת עופות.

אותו חיאל בית האלי,

כשהיו נביאי הבעל

ואליהו קרא להם להר הכרמל

ואמר להם, עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים עם השם

ואלוקים לכו אחריו ועם הבעל לכו אחריו?

ועשו מזבח.

ואמרו, מי שתרד אש מן השמים ותאכל את הקורבן,

הוא האלוקים.

אליהו הנביא נותן לנביא הבעל זכות קדימה,

והם

קוראים לבעל ורוקדים ומשתגעים ועושים כל מה שהם עושים,

ואפילו כמעשיהם דוקרים אחד את השני לרצות את הבעל,

אין קול ואין קשר.

הגיע כבר זמן המנחה,

צוחק עליהם ומלגל ליאון. הנביא אומר להם, אולי הוא עסוק,

אולי הוא טרוד,

אולי הוא צריך ללכת להתפנות, אולי

לא מקבל שיחות עכשיו, not available.

הם ראו שהם לא יכולים.

אליהו מכין את הקורבן

ופונה להשם יתברך

ואומר להשם ענני, השם ענני,

ויורדת אש מן השמים ומלחכת את הכול, כולל המים שהיו מסביב,

וכולם רואים שהשם הוא האלוקים, השם הוא האלוקים.

בנביא הבעל בורחים,

והעם הורג בהם, וככה זה מסתיים.

מפרקים את המזבח.

את יודעת את מי מוצאים למטה?

את חיאל בית האלי.

מה הוא עושה שם?

הוא היה למטה

על מנת להדליק אש,

שבשעה שצריך שתרד אש מן השמים, הוא ידליק אותה מלמטה.

אבל הקדוש-ברוך-הוא שלח לו נחש,

והנחש הקיש אותו,

והוא מת

טרם זימתו תתקיים.

את שומעת? שבעה ילדים הוא קבר,

ועדיין הכחיש את האלוקים. הוא יודע שאין לו אלוהים,

הכול רמאות, אין בעל ואין חריץ,

והוא יושב מתחת למזבח

על מנת להדליק. הוא יודע שאין אף אחד, זה רק הוא. אם הוא ידליק אז יהיה, ואם לא, לא יהיה.

ואדם כזה חי בשקר עד הרגע האחרון של חייו.

הבנת מאיפה זה יכול להגיע?

זה המצב, לצערנו הרע.

לכן, צריך ללמוד הרבה ספרי מוסר ולהשתנות.

בספר הזה, כור ההיתוך,

ממש הוא כור של היתוך של המידות,

לתקן את האדם ולהביאו לדרך ישר.

תודה על שאלתך.

כן, הנה פה בחורצ'יק עם חולצה אדום, בז' עם כיפה סרוגה,

ג'ינס,

בריא בלי עין הרע, עם משקפיים,

לא נראה אשכנזי.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

רציתי שאלה ראשונה לגבי תענית הדיבור.

אם הבן-אדם עובד

והוא צריך לדבר כל היום בעבודה, אז איך הוא שומר את הצום?

הוא לא יכול לעשות תענית דיבור אם הוא יתחייב למעביד

לעבוד ולדבר.

אבל בשעה שהוא עוזב את העבודה הוא יכול להתחיל תענית דיבור, ועד שהוא מגיע לעבודה הוא יכול להיות בתענית דיבור.

ובעבודה, מה שהוא לא נצטרך לעבודה,

הוא יכול לא לדבר, ובפרט

לא לדבר, לשון הרע,

ולא הוצאת שם רע, ולא דברים מיותרים.

הוא שולט בפיו.

מוות בחיים ביד הלשון.

ואל תיתן את פיך לחטיא את כל בשרך.

בפה שלנו אנחנו קובעים גורלות, שלנו ושל אחרים.

יש ספרים שלמים על זה. ספר שמירת הלשון של החפץ-חיים מומלץ לכל אחד ללמוד שתי הלכות ביום.

אתה רואה מה כוחה של הלשון.

בלשון יש העונשים הכי גדולים

ואת הזכויות הכי גדולות.

לשון הרע,

יותר גרוע,

לשון הרע, יותר גרוע,

משפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות.

בלשון אפשר ללמוד את התורה ולזכות לחיי העולם הבא, שהיא שקולה כנגד כל המצוות כולן.

זו הלשון הקטנה הזאת. אתה שומע? לשון קטנה,

שהקדוש-ברוך-הוא יהיה יחידה בכל האיברים ששם אותה בשכיבה.

כל האיברים זקופים,

וזאת בשכיבה.

ולא עוד, אלא ששם אותה בתוך הפה,

יש לה שני סוגרים,

גם שיניים, 32 שומרי החומות,

וגם שפתיים, ויש כאלה שיש להם שפם.

והלשון הזאת משתמשת לשני דברים, גם לדיבור וגם לאכילה.

ואם היא בשכיבה ככה,

תאר לך אם הייתה בעמידה.

וכל זה, לרמז לאדם

כמה צריך לשמור את הפה שלו.

אם תצליח לעשות תוכנית דיבור,

חבל על הזמן.

גודל השכר שלך הוא עצום. והגאון מווילנה אומר שמי שהולך לבית-הכנסת בבוקר

וסותם את פיו

עד שהוא חוזר מהתפילה ולא אומר שום מילה שאינה קשורה לתפילה,

זוכה לראות אור הגנוז ששום מלאך ושום בריא לא זוכים לראות.

זה הכוח של הפה שלנו.

ולא אמרתי אפילו אפס קצה.

האמנת?

ואם קשה לך להתחיל אפילו כל היום,

תקבע לך שעה. בין שעה זו לשעה זו

אין דיבורים.

אתה יכול לדבר עם תנועות, אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה למי שאתה רוצה, אבל לא דיבורים.

דברי תורה מותר לדבר,

ברכות מותר לברך,

אבל דברי חולין, שום דבר.

אתה פשוט מקדש את הפה שלך,

ואתה גם שולט על עצמך.

זו שליטה.

אדם שיכול לבלום את הפה

תולה ארץ על בלימה. תולה ארץ על בלימה. כל העולם עומד על בלימה שאדם בולם את פיו,

בשעת מריבה בפרט.

אוקיי.

שאלה שנייה.

אני הפסקתי לא מזמן עם העציצית.

ורציתי לקבל על העציצית. האם אני צריך לברך שהחיינו או שלא?

מברכים בעצם על הבגד,

על השמחה שיש בבגד, ועל זה מברכים שהחיינו.

אז אם אתה רוצה, אני אתן לך בחינם

ותברך שהחיינו.

כן. בכבוד.

ברוך.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

אחרי שאלה.

תביאו לו פה בבקשה שאלה, שורה ראשונה.

כבוד הרב, יש לי שאלה.

קודם אמרת על משהו שאתה עשית, על האבנים בנעליים.

אז יש לי שאלה, כאילו, מה יותר כפרת אבנות, האבנים בנעליים או תענית דיבור?

תראה, אפשר ללכת גם עם זה וגם עם זה.

חוץ מהנחות של כאב, אתה מבין, אין בעיה אם מתאנחים.

אבל תענית דיבור,

אם אתה תשתלט על זה,

זה חשוב ביותר מאוד מאוד.

תראה,

אבנים בנעליים, אני אגיד לך מה זה עושה.

זה גורם לשפלות,

וזה הדבר הכי חשוב, שאדם ישפיל את הגאווה שלו, אתה מבין?

כשאתה הולך עם אדידס

ואתה ככה מדלג במדרגות,

וואו, אתה חושב את עצמך משהו.

אבל כשאתה בקושי הולך, אתה מבין, בקושי הולך,

אתה רואה את האפסיות של הבן-אדם, וזה חשוב מאוד לאין כמוהו.

תנסה קצת מזה, קצת מזה.

ובעיקר,

ללמוד ספרי מוסר, שהם מתקנים את האדם

ואומרים לו בדיוק בדיוק מי הוא ומה הוא ומה צריך לתקן.

זה הדבר הכי חשוב.

לא כדורים, לא תרופות, לא שום דבר.

זה מה שצריך.

היה פעם רופא שהזמינו אותו בהול, בהול,

יש מישהו שעומד לקבל שבץ.

והרופא הזה, רופא מפורסם מאוד, עלה למעלה בלי תיק,

בלי סטטוסקופ, בלי כלום.

אז הוא שואל את החולה,

תגיד לי, מי השכן שלך?

הוא לא שואל אותו בכלל, מה כואב לך, איפה כואב לך, מי השכן? אתם בסכסוך? אתם במריבה?

והוא אומר לו, כן, איך אתה יודע?

הוא אומר לו, תראה, לא יעזור, אני אתן לך תרופות פה ושם, אבל כל זמן שאתה לא תחליט

שאתה חי בשלום ובשכנות טובה עם השכן, אפילו אם הוא רע בעיניך,

לא יעזור, כי המידות שלך יהרגו אותך.

המידות שלנו הורגות אותנו. מה זה כעסים? מה זה לחצים?

זה מידה של גאווה. אתה בעל גאווה, אחד העליב אותך,

אתה הולך להתפוצץ.

למה אתה מתפוצץ?

הוא אמר מלה, אז מה?

אמר לך טיפש. נו, אז מה אם הוא אמר טיפש?

תצחק.

אם אתה חכם,

אז בזה שהוא אמר שאתה טיפש, לא נהיית טיפש, נכון?

ואם הוא אמר שאתה טיפש ואתה טיפש, אז הוא צודק, מה אתה רוצה ממנו?

למה לכעוס? על מה לכעוס?

אם בן-אדם יפרק את הדברים, אתה מבין, כמו שצריך, ולא יחשיב את עצמו באמת,

הוא ינצל מכל פגעי הזמן,

מכל פגעי החברה.

שום דבר לא יכול עליו. שום דבר. הוא מחייך, צוחק, רואה את החיים בקלות,

סבבה.

הבנת?

אז עם מה אתה מתחיל?

אז אני רוצה לשאול אותך, למשל, בבוקר כשאני הולך לתפילה,

מאז שאני יוצא מהבית, כאילו, עד שאני יוצא מבית-כנסת,

כאילו אני חייל, עד שאני מגיע לבסיס,

זה בסדר, כאילו? מצוין, מה זה בסדר? מצוין, הגאון מווילנה מבטיח לך.

יום אחד עובר בשבוע, כאילו. יום אחד בשבוע, מצוין, מצוין, לא רק מצוין.

בעזרת השם. השתבח המורה, שתצליח.

כן, יש שם,

נרים את היד,

הנה שם הבחורצ'יק.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

לכבד הוא לנו שיש לנו צדיק כמוך בדור.

יהי רצון.

יש לי שאלה קצת

בקשר למדע.

האם מותר לשבט בני-אדם, ואם כן, לאלו מטרות?

אי-אפשר לשבט שום דבר

ולשום מטרה.

איך אמרת? קצרה.

תשובה קצרה.

הרב, אבל ידוע שזה בדרך.

בדרך מה?

לשבט.

בני-אדם. אנחנו?

לא, העמים.

העמים עושים גם דברים שאסור להם אפילו בשבע מצוות בני-נוח, אז מה זה נוגע אלינו?

העמים גם הורגים אנשים. אתה לא יודע מה עשו הגרמנים, זה מותר.

מאיזה סיבה עשו?

תראה, הנאצים אמרו שיש גזע ארי,

וכל הנכים וכל המוגבלים וכל זה, אין להם שום זכות קיום.

גם עמים לא מוצלחים, צריך למגר אותם.

ושיבוט יגיע לאותם ממדים, שיבחרו פשוט איך לבנות אנשים, אתה מבין, בצורה מסוימת, לשכפל דווקא את הטובים

ולהימנע מהלא-טובים במושגים כאלה ואחרים שלהם.

יצליח, לא יצליח, זה לא ענייננו,

אותנו מעניין דבר אחד, מותר או אסור? אסור.

גם לא למטרות רפואיות.

לשום מטרה אסור.

אתה יודע, פעם שאלתי רב גדול בבני-ברק

אם מותר לעשות סיאנס בשביל להוכיח לאנשים

שיש קשר עם הנשמות.

אמר לי לא.

אמרתי לו, אבל אפילו זה יציל את הבן-אדם מכפירה ומגיהנום. אמר לי, לא.

הרב, זה אסור על-פי התורה או על-פי,

על-פי גימנסיה הרצלייה.

טוב.

תהיה בריא מותק.

כן.

שלום, כבוד הרב.

אהלן.

רציתי לדעת

אם הציצית באמת שומרת, כמו שאומרים.

בטח שומרת.

הוכחה.

הוכחה שהיא שומרת? כן.

איך אני אתן לך הוכחה שהיא שומרת?

איך?

לא יודע, אני שואל אותך, אתה הרב.

מה זה הוכחה?

הוכחה זה צריך להוכיח לך בעיניים, מה שנקרא, כן?

סיפורים אתה מאמין?

זה הוכחה בשבילך?

יש לי בעיה עם זה, עם כל הסיפורים וזה.

זה הבעיה, הבנתי. לכן אתה רוצה הוכחה.

כן.

תראה, לי יש ציצית, והיא שומרת עלי מאוד.

תרצה עוד הוכחה מזה?

לא יודע, לא יודע.

תראה, קודם כול היא שומרת עלי בחורף שלא יהיה לי קר.

זה שמירה או לא שמירה?

שמירה.

שמירה.

היא גם שומרת עלי שאני לא עושה עבירות.

זה שמירה או לא שמירה?

אפשר גם לי ציצית לא לעשות עבירות.

אבל יש לי מזכירים, ארבעה מזכירים,

שמירה או לא שמירה?

שמירה.

יאללה, בוא תשים.

בוא, מתוק.

ואחרי זה אתה תוכיח לנו אם זה שומר או לא שומר.

לא מסוגל לקחת על עצמי ציצית, למה אני לא אמות בזה?

אה?

למה? למה?

כל החיים החילוניים משפיעים עלי.

זאת אומרת שהיא שומרת.

קיבלת הוכחה?

קיבלת הוכחה?

כן. אתה רואה?

עכשיו, למה אתה לא רוצה להישמר מחטא ועבירה?

אם אתה יכול להישמר,

למה אתה צריך חלילה להיכשל?

בחברות!

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן!

השם ישמור עליך כל מחטא,

ושלא תזדקק לזה, זה תהיה הרמצתי שעובדת שם.

כן, איפה המיקרופון נמצא כרגע?

שלום, כבוד הרב, ערב טוב.

איפה, איפה?

ערב טוב, כבוד הרב אמנון יצחק שליטה.

שמי יצחק חיון.

אנחנו הגענו הערב מדימונה, מי שיודע איפה זה.

הגענו לשמוע קודם כול את הרצאתו של הרב,

ואני חייב להביע את רגשותי,

שבאמת הלב מרנין ממש לראות את הקדושה ואת העול, המלכות שכל אחד מקבל פה.

וממש, כולם פה מרגישים

שממש זו עת רצון גדולה בשמים כרגע.

אז אנחנו, איך אומרים, תפסנו טרמפ על עת הרצון הזה,

שבעזרת השם גם באנו פה באופן אישי לבקש,

ובזכות הציבור של הרב, בעזרת השם,

אני אבריך, ברוך השם, בן תורה.

ברוך השם שקודם כול זכינו להיות בני תורה.

אני נעשוי לרעייתי, שתחיה כבר תשע שנים,

ועדיין לא זכינו להיפקד בנושא של זרע של קיימא.

ואני ראיתי פה, באמת,

בדרך כלל לא אופיין לי לדבר בערבים ולא להתפרץ,

אבל ראיתי פה את העת רצון, ובאמת,

התעוררות,

וחוץ מזה שהיינו אצל אחד מהגדולים,

מגדולי ישראל, שאמרו לנו לאחרונה,

גם נתנו את ברכתם וגם אמרו,

תגיעו לערב של הרב אמנון,

ושהרב באופן אישי גם את ברכתו ייתן,

וגם ייתן לכם איזושהי קבלה לקבל על עצמכם קבלה, עצה מעשית,

שהזכות הזאת והזכות של הציבור שיענו אמן לברכה של הרב,

תעורר עלינו איזו זכות.

אז אם הרב יוכל, בעזרת השם,

גם לתת לנו איזו עצה, איזו קבלה,

וגם ברכה, בעזרת השם.

מה אתם אומרים? לתת?

טוב, אתה רואה, עם ישראל אוהבים האחד את השני.

אז בוא תשמע, אתה אברך, אתה אומר, אתה לומד כל יום בקולם.

כן. אשתך, מה עושה?

ברוך השם, אישה יריעת השם,

מצדקת, מה עושה? היא עובדת, גננת.

הבנתי.

אתה תקבל על עצמך בלי נדל ללמוד שעתיים בתחנית דיבור כל יום.

מקבל בעזרת השם.

שלושה חודשים לפחות, ואם תרצה להמשיך, אשריך.

כולל שבת.

בעזרת השם. כולל פסח.

בעזרת השם.

כולל הכול. יש לנו את דף היומי, אז אפשר להכניס את זה. לא חשוב, העיקר שזה יהיה שעתיים רצופות בתענית דיבור.

באישה תלמד כל יום חצי שעה מוסר.

בעזרת השם, כן.

מה השמות?

יצחק בן מימי. יצחק בן מימי. וחפצי בת סילביה.

וחפצי בת סילביה. תזכו לזרע חי וקיים מהרה, אמן. אמן.

תהיה בריא.

אתה לא חייב להישאר, אתה יכול לחזור לדימונה.

מי מניח פה שני תפילין ביום?

יש פה מישהו שמניח שני תפילין?

שני זוגות תפילין?

אתה מניח שני תפילין?

מי מניח שלוש זוגות תפילין ביום?

אין?

אתה מניח שלוש?

שתיים. מי מניח שלוש זוגות תפילין?

זה שחיזק את השני.

אתם יודעים כמה תפילין אני מניח ביום?

מלנת אלפים.

מי לובש פה הערב שתי ציציות?

שתי ציציות?

אחת שהייתה לך, ואחת שלקחת עכשיו.

יפה, שתי ציציות.

אתם רואים עם כמה ציציות אני הולך?

כל ערב נגמרות לפחות 50 ציציות.

תעשו ככה במשך שנים.

וכמה קיבלו עליהם לשים ציצית?

בשמים נרשם שכל יום אני הולך עם סך הציציות האלה.

שווה או לא שווה?

וכך כל המצוות.

יש תרסיס חדש,

שאתה רואה חילוני ברחוב,

אתה עומד מולו, אומר לו, תן חיוך, הוא מחייך, אתה עושה לו,

הוא נהיה דתי.

הוא אוהב את זה.

יש לך כמה בדרך שהיית רוצה לרסס אותם, אה?

אתם יודעים מה זה?

אתם רואים, חבר'ה משינוי, ניגשים אליהם, הופה, מה אתה בוחר? שינוי? צס,

בוחר משהו אחר.

זה פטנט, לא?

אפשר שיהיה דבר כזה? אתם חושבים עם צס, אפשר?

אפשר דבר כזה?

זה חזון אחרית הימים, זה.

אני אומר לכם שאנחנו המצאנו דבר כזה, אמיתי-אמיתי.

זה לא שופרת שעושים צס.

זה דיסק.

דיסק.

הוא מסתובב,

במקום לרסס הוא מסתובב מהר, מסתובב, מסתובב, מסתובב.

ומי שרואה את זה במשך שעתיים-שלוש,

נהיה דתי.

תקליטורים,

DVD,

עושים מהפכה.

יש DVD אחד, נקרא מבראשית.

שלוש שעות ורבע הוכחות מהבריאה

עד אחרית הימים,

עולם הבא,

הוכחות חיים לאחר המוות, נבואות שהתגשמו,

כל מה שרציתם לדעת

ב-DVD אחד.

אם בן-אדם רואה את זה ולא משתנה,

אפשר לתת לו תעודה סתום.

פעם אמרתי לאחד,

כשהייתי בבית-סוהר נתתי הרצאה,

לא אני הייתי,

הזמינו אותי כמרצה.

אז כל זמן שאתה מחזיק בקדוש ברוך הוא אתה צף.

אתה עוזב אותו?

תובע.

את מי אתה משה?

תאשיב את עצמך, מאיפה הלכה לעזוב אותו?

להסתדר בלעדיו אי אפשר.

אפשר פרק זמן, גם מי שהולך ביער, לא תמיד מגיע אריה מיד.

אבל בסוף יגיעו אריה ודוב וברדלס ותנין, כולם יגיעו.

לכן הכי בטוח,

גם כי אלך בגצל מוות,

לא יירא רע כי אתה עימדי. אם אתה עימדי, לא מפחד משום דבר.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779

03-6777779 או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.supar.net