מה זה ראפ

- - - לא מוגה! - - - 

בעזר השם ידברך, ערב טוב וחיבור יקר.

בקשור, שבוע שעבר,

שהרעיונות שאנחנו מדברים היו קשורים מבוקר רגע לפרשה של השבוע.

בעזר השם ידברך, שהמוסר יעבור דרך,

דרך ארוכה ונכבדת, דרך הפרשה בעזרת השם ידברך.

בדיוק אני הגיע לרב שיימן,

עשית את זה ככה.

שאלנו כל הרב איזה קושייה רצינית.

לא הראש, קושייה רצינית זה טוב, מה הקושייה?

כל הרב קושייה קשה, אני לא יודע למה הרב לא רמד על הקושייה כבר.

איך הרב אחרי בעשרים רוצה לערענות לשמיים, שאת הקושייה הזאת עדיין לא ישב.

אבל מאחר כך אני שומע מה הקושייה.

כל הכבוד הרב,

הולכים בכנסת, מפלגות, ג', ש״ס, רגיל התורה.

למה לא יעשו כולם ביחד? יישבו ביחד, וישבו ביניהם,

ויתנגדו, ואז החרדים יהיו כוח גדול במדינה.

ואז אי אפשר לפעול על הרבה דברים נפלאים, כמו אמר.

רב שמא יסתכל עליו,

ואיך יהיה?

זה מזכיר לי פעם אחת עשיתי איזה שיעור בהלכה.

היה שם איזה ילדי אחד תמים.

אז אמרתי, דעת רבותי ככה, דעת רב ראשי לוי רבי יושי, ככה.

הוא אמר לי, כבוד הרב, אני לא מבין מה, אי אפשר להפגיש את כולם ביחד, ויסגרו את ההלכה למעשה טיק צ'אק.

נשים את כולם ביחד, נסגרו את הסיפור, מה זה אומר ככה, זה אומר ככה.

נסגור את הסיפור לאט לאט.

בקיצור,

אז ככה שאל את הרב שטימון.

נאמר לו, תודה רבה תשובה אין צריך,

למה לא ישבו כולם? אז היו ביחד כל גדולי הדור,

ביחד כל הרבים יוספו ביחד והכל ניסיון.

אמר הרב שטימון למה?

הוא אמר לו, תודה רבה למה?

כולם ביחד, כוח של תורה,

כל גדולי דור ביחד,

היי, איש אחד ללב אחד,

עם ישראל הם אחד, אי אפשר להם כמו שמע רבי מגור,

ולא אחד בלבד עמד עלינו חלותיהם, אומר רבי מגור.

זה שלא היה אחד, זה בלבד

למה דאנו לך יותר זמן? צריך את זה דבר שניינו מוזר.

הוא אומר לו, אבל למה?

תסבור לך למה, תסבור לך למה, תסבור לך למה.

הוא אומר לו, למה אתה חושב שלא חשבנו על זה,

ואף על פי כן נשאר לנו כל אחד במקום הזה?

והגיע עם הסרב אצל יעקב אבינו עם שתי הבנים.

והוא מבין את כולם, הוא שם אותנו בחיים הקדוש שם, הביא חשבון

איך הוא ידע שיושב מימינו ויושב מסבילו,

חוץ מהפשוטים לרוח הקודש,

שם איך הוא ידע מימין ומשמאל?

אבל דרז יעקב אינו ידע.

אומר לו יוסף ליעקב, יעקב, יש טעות קטנה בקצר.

וחיים הקדוש אומר שיש שם שתי הסברים, מה אפשר שיש טעות?

או שבאמת הוא טעה, כך הוא אומר, שהוא לא שם לב מימין ושמאל,

או שיש איזה עניין בסוד בדבר,

אבל יוסף רצה כביכול לתת כביכול מוסר לאבא ולהגיד לו, תשמע, אבא, זה עדיין הבחור.

וראי ורבותי,

אומר לו חיים הקדוש, זה היו שתי האופנים שם.

ומה עולה לו יעקב?

ידעתי בני, ידעתי.

אל תחשוב שאתה מחדש לי משהו.

ידעתי הכל, מאיפה שבאת התחלתי,

רבותי לבעלם מוסר, היו שם סיפור.

זה איזה יהודי רעד, הלך בהר גבוה,

נוסע ונוסע ונוסע ונוסע, והוא הולך ונופל,

והוא הולך ונופל, ארבעים יום.

סוף סוף הגיע לקצה, הגיע לקצה של ההר הגבוה,

הוא עולה לשם ואומר, זהו,

נכנסתי לשיאים,

אני עכשיו אחד מהפרוסמים בעולם, הצלחתי להגיע לשיא, לדוף של ה...

פתאום הוא רואה לידו איזה מישהו כאן,

בן תשע.

אומר לו, עצורי והבוי, אני ארבעים יום הולך בדרך.

נופל וכאן, נופל וכאן,

מטרף, אדם בן תשע כאן נמצא, מה הולך כאן?

שאלו, תגיד, איך קרה בארצותי? היו לי ככה מלחמות ואתה קרה בארצותי.

אמר לו, לידי, סליחה שאני נולדתי פה, אתה הרופא, אבל אני נולדתי כאן.

כשבאים לגדולי הדור,

כשבאים לשאול איזו שאלה, זה לא שאתה מבין ככה או מבין ככה,

אלא הם נולדו אחרת, אטמוספירה אחרת. דהיינו, עכשיו בדעת תורה שהם קיבלו זה אטמוספירה אחרת לגמרי.

אמר מה ידעתי בני ידעתי.

אבל כמו שהקדמתי, הם יודעים מה הם אומרים,

ולא מחשב יותר למחשב אותם,

כמו שכתב התורה לצדיק על מנחם פרסל בסבל יוקותי מוהרן,

שטוב מאוד שיש קושיות על הצדיקים,

אדם בא, וואו,

למה הצדיק ידע שזה קרה?

למה הוא דיבר לזה ככה לא יפה? למה הוא אומר לזה ככה?

אמר רבי נחמן, טוב מאוד שיש קושיות על הצדיקים,

וטוב מאוד שיש קושיות על השם יתברך.

ולמה?

על השם בא ארצו שיש קושיות?

על השם בא ארצו שיש קושיות, חס ושלום?

אמר רבי נחמן פרסל באמת עשה את זה טוב.

אם לא היו קושיות על השם, אז הוא היה אחד מאיתנו.

אז כביכול הכל היה מובן,

אז זה דיין נתפס בשכל ועדיון.

בבית ודאי איפה שבו העולם הוא נשגב מאיתנו, בזה שיש חושיות שלא מצליחים להעביר לכם.

אז כמובן שגם להבין את גדולי הדור אנחנו לא יכולים. להבין את הרבנים, מחשבותיהם, קשה להבין.

להבין את האבות הקדושים מפורסם, מה שכתב הרוחיים הקדוש, הרמב״ן, הספורנו, כולם,

שאין לנו בכלל הבנה והשגה באבות הקדושים.

אפשר?

שלום דבר ראשון.

שאין לנו בכלל הבנה באבות הקדושים,

ועל מורי ורבותי,

אם בהם אין לנו הבנה, אז במיוחד בבחיר האבות, יעקב אבינו, כמו שכתוב בדרש רבא,

שיעקב היה בבחיר האבות, אין לנו הבנה.

אי אפשר להבין מה הם אומרים.

הרב סולופון פרמחה סיפר,

שהיה סיפור מפורסם עם המארים דיסקין.

יום אחד המריקדיסקי קרא לאחד התלמידים שאמרו לו בואנה.

אמר לו, כן, כבוד הרמב״ן, אתה צריך.

אבל אני חייב שתעזור לי דחוף.

והמריקדיסקי קרא לאחד התלמידים שלו הצפופים.

אמר, עזרא תרופה, כן, כבוד הרב מייסרא.

הוא אומר, אתה עכשיו הולך לאחד מגדולי הדור,

ואתה אומר לגדול הדור,

בשמי, בשביל המריקדיסקין,

עשרה פבריז, קודש קודשים.

אתה אומר,

תאמרו לכם, השם בן אדם מה לגדול הדור שלו.

...

אז אמר לי דיסקין,

אמר לתלמיד שלו, שמע, אתה חייב לעזור לי.

כן, כבוד הבמה, אמר, אתה עכשיו הולך לגנול לדור השני,

ואתה צועק עליו ואומר לו שאני מה תגע וקח, שיפסיק.

עכשיו זה בסך הכול סרדין בין כרישים,

אמרי דיסקין נער גבוה,

וגם הוא אחד מגדולי הדור.

אז מה, עכשיו זה בושה וחרפה ללכת עכשיו איזה יהודי קטן,

הוא הולך עם גדולי הדור ופחד?

אבל מצד שני,

חוזקייה עליו,

בבקשתו של מר ידיסקין ללכת, מה עושים?

עולם, אמר ריבונו של עולם, יהי רצון מפניך שהרב ישן,

יהי רצון מפניך שהרב לא מרגיש טוב שככה לא יצטרך להתפגש איתו,

יהי רצון שבן-הבית לא ידבר איתו, אתה מתפלל כמה שיותר תפילות, העיקר לא לפגוש את הרעב,

כמה להתחמק, מה יצרנו, זה מפריד, ככה לדבר עם הרב.

בריי ורבותיי, תעשו את זה על גדולי הדיונים, הבן אדם מגיע.

מגיע, הבן אדם דופק בדלת, ריבונו של עולם, שלא ישמעו,

שלא ישמעו, מי ייתן שעכשיו לא ישמעו? דופק, שולענו.

מבחינה רבנית,

יהי רצון שהרבנית הזאת תהיה תקיפה,

תהיה רבנית מכבידה,

שלא תהיה רבנית עדינה, אם הרבניות אין להן תקיפות מפחידות אתה מופיע לביתה ומפחיד בטלפון, הרב לא יכול, די, די, תעשו את האבות.

וקיצר רבי זית,

הוא הרבה מודד, יצא לו אחר כך שורה באמת,

אמרה לו ידידי היקר,

למה לא מפריע לרב לי להודיע? לא, הביתה! אמרה, השם ישמור אותך, תודה רבה, השם יברך אותך.

ואז בשמחה הוא רוקט ומפזל, מקעקע, חזר לשם,

אחרי מה הם קוראים למרגליסקי ואומרים לו להגיד לי המשימה שביקשתי ממך עשית?

אמר לו כבוד הרב אה אה אה אה אה אה אה לא היה, כן היה, אז אמרו לו אחר כך לא הלכת אה אה אה אה התבלבל, אמר לו הרב גיסר את האמת,

פחדתי.

מפחיד הרב! מה עשר דין? איזה פרד פחדית זה אומר, זה פחד!

אבל איזה יהודי חייב כשהוא נכנס לבבה אלעזר,

אתה יודע מי שנכנס פעם לבבה אלעזר, יודע,

להיכנס לבבה אלעזר זה היה מפחיד,

ובכל מקום הוא חזק כמו איש, דד דוד, אז סופר לי שפעם אחת הוא נכנס, הוא אומר ומאחוריו בתור היה איזה מרוקאי אחד, סקי מבוגר, ישיש

אז הוא אומר וכלם אומרים ואמרו לו יסג החם מגלימה, אומר כולם בפחד,

פתאום המרוקאי הזה נאמד,

יאיר עזר,

תליף את הלאש מהאל, תליף את הגלימה, אתה ישבת עליה עם הברכיים, תליף את הלאש,

הוא אומר פתאום חתק את כל האווירה של ילדים, והבבה אלעזר בצדקות שלו ירא,

אה כן,

כמו שישבו, נתנו ערק, ישקעות וצמרים וזה,

אם אין ערק, תרים אין לך הביתה.

זה ידע, פתח את הכל, איזה פחד, לעמוד מול רב גדול.

אז מה עכשיו, לדבר עם הרב ככה, פתוח, זה מפתיע.

אבל ללכת עכשיו,

אתם יודעים, אתה מדבר עם רעב, אתה מדבר, הרב אמר, הרב נותן, הרב נותן.

אבל יש כאלה מדברים, הרב, הרב, הרב, הרב, אבל מדברים אותו חפשי, הוא רק אומר את הרב.

היה סיפור מפורסם, שזה אין לך תפעם אחת, חוזר הביתה,

אבא עצמני. אבא, מה קרה? למורה שהתקשר.

נו, מה הוא אמר?

מה, תגיד לי, אתה לא מתבייש?

המורה אומר, שאמרת לו, אתה חמור.

אומר לו, אבא, כן, הוא חמור.

הוא אומר, כן, כמה אמרת למורה, אתה חמור לך דרך ארץ.

מה, למה?

הוא אומר, אתה חמור, תגיד, הרב חמור? זה יפה להגיד, אתה חמור?

אתה ממש לא אמר, הרב חמור. אתה קורא לרב אדם, אתה חבר שלך, חמור, אין מה שאתה אגיד לו, אני אגיד, הרב חמור. מה זה אתה חמור?

ויש כל הרבה אנשים שישמע הרב, מה נשמע רבנו, משהו רע?

הרב, רבנו, רבנו, אתה יכול לעזור לי? לא רבנו, אתה לא צודק.

לא רבנו, אתה טועה, לא רבנו, אתה קליפה. ככה יש לו, תמשיך רבנו, ככה חושבים יותר ידיים. הכל ברבנו, נדמור על זה, נשכבאק ומסע מסוות זו רביבי,

בביאג למטה שם.

בקיצור, רבי ישראל, אתה יודע איך הדבר הזה מדבר על הרב, מפחיד?

אתה יכול לדבר, מי יכול לדבר? שווה לשלם את דעת.

כי זאת אומרת שהרב שך נפטר.

אז אתם יודעים, יש הרבה אנשים ככה, אנחנו עומדים בבית הכנסת,

הרב חיים רבי בישיבה,

הרב חיים רבי ככה היה שם על התיבה והוא קורא בתורה,

וכולו, בין עניין לעלייה,

הוא מוסר דרשה.

מה רוצים לקרוא? הוא נותן את זה רעיון מוסרי.

תראה, כיאת התורה לא קראת שם איזה שעה.

אתה אומר כי הוא נותן דברי תורה חיזוקים באמצע דברים מאוד יפים.

אז אחד הגיע, עלה לתורה, אמרנו כולו רב,

הרב שך נפטר השבוע.

תעשה לרב שך אשכבה, נשמע את הרב שך, אתה יכול לעלות על שבת רבי, לכבוד הצדיק, לכבוד הזה, זה יותר רגוע, זה יותר בריא.

זה קיצור, לעזור לעמוד דיסקי. לעזור תלמיד פחד מאוד.

אמר לרב, כבוד הרב יגידו את האמת, פחדתי.

אמר לעמוד דיסקי, הבנתי אותי.

נשמע טוב עכשיו.

נשמע טוב מה שאני אמר להם.

היו פעם

סוחרים בעצים,

תופסים יער, מתלבשים עליו,

ועל היער הזה מתלבשים,

חותכים את העצים, עוזבים אותם,

הסקה, שולחים למפעלים, שולחים לבניין, וכו' וכו'.

הרב ערד,

אחד מהסוחרים המפורסמים ביותר כבר הגיע לקבורות.

הבנתי את שלוש בניו, הרב יהודים, וכבר לכם את שבותו.

אתם עכשיו חיים פה על העסק?

העסק של העצים בשבילכם.

אבל מה אני מציע לכם, אתם יודעים, אני בענף כבר כמעט 50 שנה בענף העצים.

כל שאלה, תמונה, בעיה, קושייה, אבא אמינא, מסקנה,

כל מה שיהיה לכם בעצים אני האדון, הרב הפוסק של כל העצים הם אמרו את השטח, גלות.

טוב, הבנים שאמרו לאבא אתה מבין ואתה יודע, סגור.

כל שאלה שהתעוררה להם, אבא אבא. פעם אחת נפלה להם עסקה מבורכת עם שבועיים.

מה הייתה העסקה?

הציעו להם לקראת פרדס, שלם, ענק, יער ענק.

ביער הזה מלא עצים.

וזו הייתה הצעה מפתה מאוד עם פרנסה בטורה לאיזה עשר שנים לפחות בשפע רב להתעשר ולהיות בגדר העכבר ששוחררם על דינארים.

באו לאבא, אבא, מה אתה אומר?

אמר להם, אבא, תגידו לי רגע, חבר'ה,

בני היקרים, זה קרוב למעיין? קרוב למים?

אמרו לאבא, לא, אין פה לא מעיין ולא מים קרוב. כמה זמן מעלה מפה למקור מים?

אמרו לו, אבא, שלושה ימים.

אמר אז אל תקחו.

אמרו לאבא, מה קשור מים? אל תקחו.

יצאו החוצה, אמרו, כנראה אדוננו יזדקן.

כנראה הגיע כבר לגיל,

חבלים נחלו לי בנעימים, חבלים נבלים בצקן כבר,

אף נחלה שפירה עליו, נגמר הסיפור, גם קמטים כבר רב,

גבו חרשו חורשים,

איך לא למעני דם.

בקיצור, עשה את שלו, איך אומרים?

הזקן מדבר, תן לו לדבר, אבל עשה כבר את שלו.

החליטו ביניהם, לוקחים את העסקה,

ממש, חודש אחרי העסקה פרצה דלקה ביער שלהם,

ואז היה צריך מים, עבודה תביא עכשיו מים, שלושה ימים הולכים וחוזרים, ועד שאתה הולך ונצטרף הכול.

לא שמעו.

אבל אל רבב הם בושה,

אמר להם חבר'ה מה תפסידו לך, קודש.

אני אמרתי דברים שאני מכיר מהענף, מהמקצוע.

די, ידעתי בני ידעתי.

כשהרב אומר משהו נגמר הסיפור, אין לו מה לדבר יותר.

כשהרב אומר משהו, אין לו מה לדבר.

זה מה שאמר יעקב ליוסף.

נכון שאני מקדים את אפרים למנשל, אבל ידעתי בני ידעתי.

אני יודע שאני לוקח את הבכור ועושה אותו לא בכור,

ואת הפחות בכור אני עושה אותו והוא לא בכור. נכון, תקפיים יהיו בכור,

אבל מי שמנשל לא בכור.

אבל אסמוך עלי שאני אדע מה אני עושה.

עד כאן מורב רבותי, זוגמה?

מה הלך שם? אנחנו לא מבינים, לא יודעים. הרב יודע מה הוא רוצה.

אבל אם קצת יורשה לנו לנסות לחפור,

באמת, מפרשים כן דנים,

מה ראה יעקב להקדים את אפרים?

מה רע? אז רש״י מסביר על פי התולדות מי שיצא ממנו.

כן, יצא ממנו את האדם של יהושע בן נון, שיעמית חמה,

ויצא וכו' וכו', גם כשממנשה צריך לצאת, אבל מיהושע ומאפרים יותר, ככה רש״י מביא על דרך הפשט.

דברי ורבותי,

יש רעיון מוסרי שהביאו אותו רבותינו בעלי המוסר,

איפה להשקיע, איפה להשקיע את כל הכוחות של האדם.

אני אביא לכם איזה מעשה,

ועל פי המעשה אתם תביאו מה אני רוצה מכם.

הייתה לי אישה אחת, כבוד הרב, תעשה טובה שלום בית.

לא עונה לדורש כל, אני חושב בבני ברק.

כבוד הרב, תעשה טובה שלום בית. פיתוסים בבית. פיתוסים.

אמר לה הרב, איזה פיתוסים?

גוג ומגוג, אדמאות זכויים, איפה אתם אוכזים? בסולם.

כבוד הרב, פיתוסים.

טוב, אז תגידי למלא שיצר אותו.

כן, ידידי, מה זה? אני עם הרב של השלום בית. שלום הרב, זה יותר בגדר כבר, שלום לבית, כי אני רוצה לפרק.

אמר לפני שאתה מפרק את הבית, יצאה אחרונה,

בוא אל הכולל לשיא הכולל מומחים כבוד שלום בית. לפי כל האברכים מומחים כבוד שלום בית. כל מה שאתם צריכים לעשות את זה אפשר ללמוד איתם.

אמר לה הרב, האמת היא שאני עכשיו גם לא עובד, אני אבוא, אמר לה אני איש שלום לך, בוא, שב נלמד.

טוב, זה יושב שם חודש, בא אחרי חודש שאתה אומר, כבוד הרב, אמרת לומחים כבוד שלום בית. מילה אחת לשלום בית לא דיברוי.

מילה אחת.

אמרת לו כבוד הרב, אמרת שלום בית,

אבל מלה אחת הוא לא ראיתי, אין שלום בית, כל האברכים, מילה לא מזכירים שלום בית.

אחרי חצי שנה אמרו, אמרו כבוד הרב, התייבסתי פה,

אני כל יום עומד, אמר רבי בורנה, אמר רבי אבא, אמר אבא, די, שיגעת אותי. אמר לי פעם איזה מישהו, כבוד הרב, בהתחלה אמרתי להתחזות בתשובה, תשמור שבת,

פתאום התחלת כזית, קבצה, נטילת ידיים, בלי ברכה, סבבה, לא סבבה, רק צריך להתשחרר, אמרת בקטנה, שבת נגמר, ואתה אומר שזו שבת שלום, אומרים ונגמר, שמרת שבת, לא עושה הכל, יש הלכות, מה נעשה?

בקיצר, רבי זית,

מוצר אחד, בא לרב אחרי חצי שנה, כבוד הרב, אני אעזוב את הכולל,

אמרת לעשות בית,

נתפסת לו הרב עמון, תגיד לי רגע, שאלה אני אליך.

תגיד את האמת,

בשנה האחרונה, בחצי שנה שאתה כאן בכולל, כמה מריבות היו לך בבית?

אמרנו כמה מריבות,

האמת, כבוד הרב, האמת,

אפשר לספור עליה את האצבעות, וגם אם זה נגמר צ'יק צ'אק,

תוך חמש דקות נגמר המריבה.

אמרנו ולמה?

הוא אומר, לא יודע, כבוד הרב.

טוב ודאדומה היא אלוהינו, ואלה זה העולם שאנחנו נהיה פתאום.

תגיד את האמת, כמה מריבות היו לך בבית בשנה האחרונה, כל האמת עליו, כבוד הרב,

פעמיים, וגם זה היה בקטנה, הייתי עייף, היא הייתה עייפה,

כמובן לא הייתה שיאת את נשבעה בבריבה.

הוא לא נתן לך בית באותו זמן.

אבל לא, אז אני מומחה לשלום בית או לא מומחה לשלום בית? אומר כבוד הרב, מילה אחת לא שמתי לשלום בית.

אמרתי לך, חוץ מהזכות של התורה, שאתה לומד תורה, חוץ מזה,

את כל הכוחות שלך,

במקום לזרוק בבית על אשתך, אתה זורק כאן על התורה.

כל האנרגיות, כל האנרגיות שלו יש לו אנרגיות בשלו.

במקום את כל הכוח, מוציא שם בבית,

אתה מוציא כאן בכולל, בעל הכולל העיר,

ואז בבית פחות או תירגעו במקום מסדר גמור.

כל הבעיה של הריבות עם אנשים בדרך השיעמום או הצהרות וזה, תוצאות מה ש... מה עם בן-אדם, אין לנו מה לעשות, אין לנו מה לעשות, אז יאללה,

מתחיל לעשות בעיה. אני מכיר את ברוצ'יק כראתי תל-אם?

ברוצ'יק הגיע כבר לגיל 60 ויצא לפנסיה.

אני אומר, תגיד לי, מה אתה עושה?

הוא אומר, אני עכשיו עוסק בדיני תורה. אמרתי לו, וואו, התחלת ללמוד העיינות? הוא אומר, לא,

אני נסגר מי עשה לי רע בחיים טובות על דין תורה. הוא משעמם לי, כבר אין לי מה לעשות בעבודה.

גם בבוקר, מי עשה לי רע בחיים? דין תורה. הוא אומר, כל יום אני בית דין.

למה?

יש לו כוחות, יש לו מה לעשות, אבל מה? לא חבל, בנק ישראל אפשר לשונע את הכוחות האלה לתת איפה, לתת את הכוחות האלה סתם בעצבים,

בלחץ ובריבות.

מורי ורבותי,

היי רבי ישי, זה היה יעקב.

מנשה היה גם לא מטורף,

אבל בעיקרון היה מחזיק תורה.

מנשה סימל לא את עמל התורה, אלא החזקת התורה יותר, כמו זבולון.

אפרים היה רגיל אצל יעקב בלימוד התורה.

אפרים היה רגיל אצל יעקב בלימוד התורה.

אם אנחנו, יורשה לנו להגיד

למה יעקב אבינו מראה בברכה את אפרים ולא את מנשה,

יעקב ידע איפה צריכים להשקיע את הכוחות האלה.

להשקיע ברכות, מורי ורבותי,

זה רק בהשקעה בטוחה, השקעה בטוחה של תורה.

צדקתו עומדת לעד זה אדם, מורי ורבותי ורבותי, מה נגמר בבבא בתרא, שהוא כנס ספרים ומשאיר לאחרים.

צדקתו עומדת לעד, אם אדם רוצה באמת לעשות צדקה אמיתית,

כמו שכותב הרמב״ם, אם באת לבקש לעשות צדקה, מביא את השכונות ויורד דעה.

אם באת לבקש לעשות צדקה,

צריך לעשות צדקה עם עמלי תורה, אדם שעמל בתורה. מה העניין?

מה הנקודה?

הנקודה, ימורי ורבותי, היא שצדקתו עומדת לעד.

התורה זה הדבר הנצחי שנשאר,

ועמל התורה זה ההשקעה הכי בטוחה שיש.

כשהאדם יודע לקחת את הכוח הזה, האמיתי, של ההשקעה, כמה שיותר, את כל כוחות משקיע בתורה,

האדם הזה מצליח, פורח והולם על המעלה.

יעקב אבינו זה לא סתם מסר.

ידע מה שכתב רבנו בעל שם טוב, שאם אדם קורא את התורה ומחושב תשמע על סיפורים שהיו בעבר,

אז הזוהר אומר על עקרים נוראים,

בעל שם טוב כותב, וזה בעצם מה שכתוב בגמרא בעשרת מגילה,

הקורא את המגילה למפריע לא יצא,

אדם שקרא את המגילה למפריע לא יצא, אומר הבעל שם טוב, אדם שקורא את התורה למפריע היה פעם, לא יצא.

התורה זה להיום, התורה זה לה עכשיו.

יעקב מלמד אותנו יסוד. אתה רוצה להשקיע קורות?

יש לך קורות, המון קורות. עזוב, תשקיע את זה בתורה.

מה אתה אומר לך, אז תשקיע את הקורות הללו בתורה.

יהודי רב פעם מגיע לרפא ואומר לך, כבוד הרב, אני רוצה לפתוח סמינר.

הוא אמר לך, נכנער מדי.

אמר לרב, אדרבה, בגלל שאני צריך להשתער בכוח.

הוא אמר, תראה, זה ספק יציע, ספק ביציע, כמובן יש עניין גדול.

אבל קודם כול, את כל המרץ תשקיע בתורה.

כל המרץ שיש לך, כל המרץ,

בגמרא כתוב שהיו תנאים שהיו יוצאים מהשיעור,

אומר לגבאי שלו, בוא תחזיק אותי בעניין ימין,

הגבאי השלט תחזיק אותי בעצמו, יאללה, תרים אותי.

והרם צריכים להרים אותך?

מה, אם זה נראה עם הרב הזה, הוא אוכל הרבה פוגר,

אז הוא אומר לך, זה נגע מהגלגל,

זה להרים אותו, זה סיפור שלם.

לא, אתה תרים אותי, תלך הרבה, בלטת מטטה, תלך לבד, מה נתיר אותי?

תרים. שאלו שם את הרב, אתה מטריח את האנשים?

אמר להם הרב, ההליכה זה כוח, ואת הכוח הזה אני שומר לתורה.

ההליכה זה כוח, אם הגבאים יכולים להם, הרי אני לא מבין כמו שאני לומד,

אם באמת הם יכולים להחזיק אותי מה רע, כל העולם נברא בשביל ללמוד תורה,

כל העולם להשקיע כוח בתורה, יש פה גבאים, עכשיו הם יכולים לעזור. יאללה, עשו אותי מכאן מכאן, מכאן, ואת הכוח הזה להשאיר לתורם, רבותי, זה נקרא לנצל את כל הכוח,

כל הכוח של האדם לתורה, ולכן,

יש כאן דבר אחורי ישיבות, אני רואה,

צריכים לדעת שאדרבא, צריך לאכול, וצריך לישון טוב, ושהכול יהיה בסדר.

למה שכל הכוח יהיה ממוצע לתורה. סיפר לי זהודיכא שהוא עזב עבודה,

והוא נכנס את הכול אלה.

אז יש כאלה הרבה פיתוחים,

לפני יומיים הוא היה בתיכון כיתה י' ועכשיו הוא רוצה להיות בבסלים.

כן, כמה? לפני יומיים היה בזה בתיכון כיתה י' ועכשיו הוא רוצה פתאום להיות דריש לקיש.

בא לקרוא לו לבית-כנסת, לא אוכל, לא שותה, יושע על הספסלים,

הפסלים,

תצאו, הוא עכשיו מחזיק בעצמו, עכשיו מקסימום מקסימום חמוץ של רבי יוחנן,

מקסימום.

ומה קורה לו? לאט לאט

הטהרות עולות.

למה הוא לא מדליק על מה שצריך לתת את העץ הרעה,

האוכל ואת השינה, ואז הגור כאילו יכול מתחיל לבגוד.

ואז בן אדם אחרי חצי שנה מקבל איזו בגידה מהגור, כי הגור צריך לדרום, אז הגור מחזיר את ציון, אין מה לעשות.

אז תראו שפעם שנייה, שתי תלמידי חיים באו לרבנו קודם.

ואמרו לרבנו קודם, כבוד הרב,

הרב ישתנו לשאלה ברמב״ם. אחד היה בן איזה 60, ראש שבעה חשוב מאוד,

חלקה למור,

משהו נראה משובח כמו פעם ומנעמים.

והשני היה ראש שבעה צעיר, בן 30, 32. רבנו קודם זרק קושייה,

אמרו אותו לכבד כאילו כבוד הראש שבעה ממוגר, שהוא יתערץ.

בואו הוא התחיל להגיד, יכפיץ פה, יכפיץ שער,

יצריך פה לדון ביחד,

הכוס בתוך המים, מחזיקים את הכוס, כל מיני שורות עקומות.

והוא ראש שבעה חשוב, טוב, כנראה הוא לא הצליח לתת על זה,

שמעו את זה לראש שבעה הצעיר.

יש לך תירוץ? כן, מה תירוץ? ככה וכך, אין, זה, יהושע, הקשקת קושייה, אטלם, טירץ, פה, נתן פה, ופיפ.

אמרו בן אדם, אש.

ראש שבעה הוא נחלש, חלשה דעתו, אני בן 60, מפורסם, זה הם, אמרו את שבעה צעיר,

נהיה ראש שבעה, תראה עלה עליו.

תגיד לי, מתי אכלת פעם אחרונה?

לא לפני יומיים.

מתי אכלת? אומר גם, יום וחצי.

כמו יום שבעה צעיר, מתי אכלת? אומר הרב, כבוד הרב, היום אכלתי אכלה ארוחה.

אכלתי ארוחה עסקית.

עסקית.

וואלה, אתה רואה, זה אכל, יש לו פעם.

הפעם עובד, אכל, ישר, הכל בסדר גמור.

אז סיבל יותר רע, עד שהוא עושה עם עבודה ונכנס הכל עם רצה וצדיק.

עכשיו פתאום באמצע ההון,

באמצע הסדר,

באמצע הסדר, באמצע העניינים, הבטן מקרקרת.

מה עושים?

באמצע הלימוד, הבטן עכשיו מקרקרת. מה עושים עכשיו?

כן,

תראים את זה שפתאום יושבים באיזה שיעור תורה ונכנס מגש בורקס?

ואז אתה רואה, הרב מדבר לבורקס. אתה יודע, כן. אבל תדבר לבורקס, כולם ראשיים, תדבר גם אתה שם. אתה רוצה את הציבור, נכון? אתה רוצה? תדבר לבורקס ישירות. תגיד לו, אדון בורקס, שיש לי חיסוק בשבילך, קח גבינה לדרך, כן, תדבר עם הבורקס.

בקיצור,

היה לנו אחד בישיבה,

והוא הלך לאיזה אדמו״ר אחד,

האדמו״ר אמר לו,

ואללה, היום הוא קו שידוך.

הגיע כבר רגל 25-26,

והקבל למכולל זה זקן הרווקים.

זה החברה, נשאר רווקים.

עכשיו כולם מתחתנים, כולם מתחתנים ילדים, וזה עדיין.

היה איזה אדמו״ר אחד, אדמו״ר חשוב. והוא הלך אליו, אמר לו, שמע, אני רואה שהמצעות שלך זה מסכת ברכות. התיקון שלך,

לסיים את מסכת ברכות שישים פעם.

שישים פעם נסיים, זהו, נימא הסיפור.

טוב, ההוא עזב את הסדר של הישיבה, האדמו״ר אמר לו, לא למדנו פה בכמה לכולם, כל המורות, ומתי כבר יש פעם בערבים, קצת דברים, קפריסין, וזה, מורות.

עשר מורות, עכשיו אבא שלו היה בכסף,

אין שום בעיה, כן, רק תגיד כמה.

הוא רושם שם צ'ק, שולח את הכרטיס, מגייס, מחבר, איך שמעת את זה, הוא נותן הכול.

בקיצור, הבן אדם מלמד ברכות,

טוב, עשה תוך חודשיים סיום הסרט.

אחרי זה כבר יותר קל, תוך חודש סיום הסרט.

אחרי זה יותר קל, שבועיים.

עכשיו בקיצור, למה שאתה מפנק?

אבא שלך ראה את זה לא יעסק, אי אפשר ככה לתת צעודה כל פעם.

אמר לבן שאתה מסיים כל מיני מסכת, תשמע, גם אני, יש לי משפחה גם בשלי,

מה עשה? אמר לך אין שום בעיה, אתה מסיים סיפור,

תגיד שתי מגשי בורקס,

שתי מגשים של בורקס ואז נגמר הסיפור.

שתי מגשים של בורקס ונגמר הסיפור.

ככה היה בבר.

כל סיום הסרט, בורקס. סיום הסרט, בורקס, בורקס, בורקס.

טוב, ברור של דבר התרגלנו כל הפסקה כמעט עד סיום הסרט, בורקס. התרגלנו. אז אתה יודע, בסיום הסרט יש.

רעי בר חכה ברבבה, חבא ברבבה, אחרי ברבבה, רפרה ברבבה, היינו צועקים לו יאללה, בורקס ברבבה.

תמיד העניינים טיק טיק זרס, העניין, כי רוצים כבר להגיע לעסק עצמו.

בקיצר, רבי ישראל.

אז זה הגיע, הבחותי כזה, עזב תורה, עזב עבודה, בא ללמוד תורה, נכנס הכל, יושב לומד, לא רוצה לאכול כלום. יושב לומד, עכשיו פתאום ככה, כמו מה עושים.

אמר הבחותי כזה משפט של נכנס חזק,

עדיף שתאכל ותחשוב על הגמרא

אך מאשר שתלמד גמרא ותחשב על האוכל, זה עדיף. לך תאכל, תשתה, הכל בסדר. יש לרב יצחק ספר, ספר שנקרא ירקות לבן תורה, משהו כזה, איגרת לבן תורה.

שם הוא אומר שאם אדם יותר מדי ממעיט בשינה בשביל ללמוד, אבל בסוף המוח נהיה יותר עקום, ועייפות, ועצבים, וזה,

עליו נאמר הרב לאחרים משכימי קום, לך תישן טוב,

תאכל טוב,

תאכל להורים בישיבות,

תאכל כמו דוב, תאכל כמו זה, העיקר תלמד כמו אריה. אמרתי את זה פעם לרב שמעון חיילים, הוא קורא לתת תל אביב, הוא אומר חס ושלום, כי הוא שימש לי פעמיים,

אחד מראשי ישיבות, אמר,

תאכל כמו סוס,

תישן כמו חמור,

זה, זה, זה, זה, זה, זה, נאכל כמו חזיר, העיקר תלמד כמו אריה. אנחנו היינו בהתלהמות אכלנו, אכלנו, אכלנו, אכלנו, ואיך היה לימוד לא זוכר את הדבר, אבל את ההלכה שאכלנו כמו סוז, ואכלנו כמו חמור, את זה אני אומר, זה דבר סודו.

זה כמו לך הציבה לדרוש.

מה לאמרי לרבותיי, אתם חייבים ללמוד משניות אחרי התפילה.

הלכות ומשניות אחרי התפילה זה עולמות.

ללמוד הלכות אחרי התפילה זה כמו

לשתות סודה אחרי תשות.

טוב, עברו כמה שנים, בן אדם בעל הפרשה,

פתאום תופס את הרב הזה, תומד איזה יהודי אחד, אומר לו, כבוד הרב, חיזקת אותי, שמאת לי עצה לחיים, אחלה עצה.

יש פרשה אחת שמעתי ממך, אני לא שוכח.

אומר לו, מה קיבלת ממנו? תגיד לי מה קיבלת ממנו.

אומר, סוד אחרי ג'ונדס,

עולמות, עולמות.

זה מה שהוא זכר, זה מה שנשאר.

אמרתי, זה בא ועם המחירה, הוא אמר, חס ושלום, לאכול פה סוס. אוי, חס ושלום, מה פתאום? אל תגיד את זה לאנשים, אל תגיד את זה.

אמרתי גם מה הוא אמר.

הבוחרי איפהר, יש שרוצים לישון פה סוס, לישון פה סוס, אין בעיה, זה שיטי בשמינה, כמו אמרנו. אבל אלה שרוצים ללמוד מסרים,

אבל עדיף באמת,

שבעלי תבוא, אין בעיה, תאכל, תשתה, תעשה הכול, בעיקר שהלימודים כל הכול,

שכל הגורות שלנו רבי שאינו, שנושאים בתורת תימדים,

בן אדם הולך בעולם ויש לנו ים בכוחות,

אנשים נכנסים לישיבות, תוסעים את החודש, אחת רצינות בישיבה,

אתה רואה בן אדם מתחיל לפרוח ולהתגלות, אני הגעתי למערכת סמל בחולון,

ואומר לכם, בן אדם שהיה בין הבטלנים, הבטלנים באמת,

פעם אחת הוא עשה יום הולדת של גיל 30,

ואז הוא אמר לי, זהו, קיבל פלאש. מה קרה?

הוא אומר, ראיתי שהכרפתי קידומטה.

ואמרתי, תראה, הילדים מתקרבים.

וזה הולך לראשית,

בראשית זה שילד נולד, זה בראשית.

בראשית נוער, בהתחלה כשאתה מלמד הכול נוח, ילד קטן ולביאים לו לאחור, הכול בסדר,

אבל אחרי זה הוא מתחיל ללכת,

לך לך.

ואירע, מתחיל לראות דברים, נשמע, יש פה, יש כאן, קלפים, ואירע.

הוא גודל אחרי זה חיי שרה, צריך להתחתן.

צריך להתחתן אחרי זה תולדות, להביא לילדים.

כן? אחרי התולדות, אין מה לעשות.

צריך להביא כסף לחתן את הילדים.

הרי רוחבה בת שלוש מסכנה כבר עדיין, אין לה לדירה, אמר לי פעם איתך עשיתי,

רוחבה שלי כבר בת שלוש, אתה בלי דירה, מסכנה, רחמים. אמרתי לו, באמת רחמים? שועה מרחמים במעונך. באמת רחמים? באמת.

טוב, אז צריך להביא לדירה, אז וייצא, יוצא לעבוד.

יוצא לעבוד וישלח. מתחיל לשלוח כספים לכולם, מתחיל לחלק, בסדר גמור.

אבל רבי עיסאי, אחרי זה, אחרי אבא ישלח, מגיע, זהו, חידדתי את כולם, תן לי, יאללה, תן לי ויושב,

תן לי לשבת בשקט, תן לי כבר לשבת, ודאי אני כבר סגדי את כולם.

אבל כשבן אדם כבר יושב בשקט, „הוא רואה פה אבוי,

נגמרים לו את החיים.

נגמרים לו את החיים, עוד מעט החיים נגמרים לי, די כבר, מה אני אעשה עכשיו?

ויגש! ניגש לאבקולל, ניגש לתפילה,

ויגש! מתחיל ללמוד תורה כדי לדבר כמו שצריך כדֵביּה,

ויגש.

ואז מורי ורבותי, אחרי שהוא ניגש לתפילה, אחרי שהוא ניגש כדי באי, מקץ בלכי.

אז הקץ מגיע, ואז בעולם הבא הוא זוכה לחיים אמיתיים,

אם הוא זוכה לגשת, סוף סוף.

עכשיו מה צריך להגיע לכל התהליך?

בואו נתחיל בבראשית.

בראשית נוער ויגש!

כמו שנוער לך ישכר, ויעל בנוחה מתום.

דארץ כי דאמה, ועד שירמון לסבול ולמה שורת. רבי צייזי ישכר, ישכר היה בעל התורה.

כמו שהרמון כותב, רש״י, יושב בין המשפטיים, בין תחומי העיר.

כבר האדם שלומד תורה, הכל הרע היא,

העיקר רוח, הכל בעולם הזה הרע היא.

הכל הרע היא, העיקר מנצל את החיים לתורה. אכלת, לא אכלת, ישנת, כן ישנת, לא ישנת.

טוב, אז למדת, אתה מנצח. לא למדת, סתם קמת. אומר אחרי יברושין, למדת, קמת בבוקר, אומרים לו תורה, חבל, אז סתם, חבל שקמת אותו היום.

מבקש חכמים על הנשמה, אבל הנשמה רוצה תורה, הנשמה רוצה תפילה, התקדמות בתורה ועבודה.

כמה שאדם יותר מתקדם בתורה ועבודה, זה שם רבי ציין.

כל הכוחות, זה מה שאמרנו ליעקב ויוסף, ידעתי בני ידעתי,

אבל אני הרי משקיע,

אני המשקיע הגדול. אתה יודע מי אני משקיע?

אני משקיע באפריים.

למה אומר רש״י, אפריים היה רגיל אצל יעקב?

מה זה רגיל?

רבי רבות אלה בעלי המוסר בשומר רגל,

כמו שומר רגל עושה עבודה,

לא נהפה, לוקח זה, הנה מחזיר מסוף היום, ממצאים, מחזיר מזה גם, ממצאים, סוף היום יש לו ממצאים.

אני אומר יעקב, משקיע באדם שיודע לרגל כל הזמן מבצעים. למה? הבן אדם יש לו אש, הבן אדם לא הולך לרגע, במנשה יצא לי, ברור.

אבל אפריים לא פספס רגע.

כל זמן שיעקב בחיים אני מנצל אותו לתורה, יכול לנצל עוד דרך גמרא, עוד תשובה של תורה.

הגמרא היה בעירובין, בסליחה היה בחולין, עין א',

עיניין עין פמות א', אומרת הגמרא בן עזאי,

שכל רחמי הדור היו לפניו כקליפת השום, בן עזאי, הגדלות שלו,

ואין בטור אבן עזר, מה שמביא שבן עזאי על פי גמרא בקידושין כת,

שבן עזאי אמר להם, רבי ישראל צריכים להתרתן ולהביא ילדים, אמרו לו, אתה נאה דורש ולא נהם כאם, הלוך נתחתן.

אמר להם, מה יעשה, ונפשי רשקה בתורה.

אמר הבן ישראי, תגיד להם, לא, אהרון, מה זה מה יעשה?

אבל נפשי רשקו לתורה, מה זה הפוך הוא שבע יעשה?

אומר הבן מה בן ישראי,

ויביא את זה גם הגדולות ואומרות על עצוב, הוא לא מביא את זה בן ישראי, אבל הוא מביא את זה בדילם.

מה יעשה?

ניסיתי לפנות חיי משפחה,

לא להתרבר.

לא להתרבר. אתה יודע, אתם מדברים בשאלה, מה שלומך, מה נשמע, איך את מרגישה,

חוצר מפה בדרשת של הרבי, זה לא מביא את זה, הוא בכלל במפה, חבל.

מה איתך? מה שלומך? לא צריך.

הוא אומר לזה, לדבר איתך.

ניסיתי לצאת מהמורה של התורה, לשמוע את האישה,

ואתם יודעים, לשמוע את האישה צריך ראש וצריך הרבה אוזניים, כי אישה שרוצה לספר בה קרוב שתיים בצהריים מתחילה מהנס.

כן? יצא לזה ברמה בצהריים, קמתי בבוקר, הלכתי לכאן, בסדר, הגיעי לעניין, רגעי, כבר הגיע העניין, שים 40 דקות על השעון,

זה בחסדי שמיים נגיד אישה סריזה.

בן הזה אומר, תשמע, ניסיתי, רציתי, לא מצליח.

מראש שהוא היה קוראים לו תורה,

לא יכול להתעתק בתורה, לא יכול, לא יכול. במשך עכשיו,

פעם אחת,

עליו ברחוב,

אז אמר לגבאי שלו, יעשה תורה,

כל השאלות ששאלת אותי 30 יום אחרונים בהלכה, תחזור אליהן.

אמר לו, איפה אני זוכר? אמר לו, אתה חייב למצוא מה ששאלת אותי בהלכה למעשה. הוא אומר, למה הרב אומר, כי הייתי תקוע באיזה רמב״ם,

ואני פוחד שהייתי תקוע ברמב״ם, זה פשוט, הרסתי את הפסק ההלכה, כי הייתי תקוע באמת ברמב״ם, רק כדי כך.

הרב,

ספר במחיצתיו, הרב לוריץ, מספר שפעם אחת דיבר עם הרב קודר בטלפון.

הוא אומר, אני אדבר איתו על נזכי דגל התורה, מה עושים כאן, זה, איך נלך,

איזה רבנים נזמין לכנס, איזה זה נזמין כאן.

הוא אומר לו, אתה לא מבין שזה לא מסתדר עם הרמב״ם בטומאת בית?

אמר לו, הרב, איזה רמב״ם בטומאת בית? איך נזמין את הרמב״ם?

800 שנה איך נזמין את הרמב״ם?

בעיה לכאורה, אולי לרחוב רמב״ם ולבשלט איך נזמין את הרמב״ם?

זה בעיה לכאורה איך להזמין.

אמר לו, לא, לא, זה לא מסתדר, אמר לו, כבוד הרב, אתה איתי? אמר לו, כן, אגב, אתה יכול לעשות מה אמרתי? חזר לענקול.

הוא אומר, כבוד הרב, אז איך אתה גם חושב איתי וחושב בלימוד?

כל עוד לא משנה, איך אפשר לעזוב את הלימוד?

הוא מדבר איתו דברים בטילים, דברים שקשורים עכשיו בכנסים וזה, אבל המורה שלו בחביל לימוד, זה פלפליים.

פעם מסר שיעור, באמצע שיעור אחד מהתלמידים היה צריך לקום, חוץ מכבודכם היה לו סימן ג' בשולחן ארוך,

וסימן ג' ארוך, הוא לא קצר.

היה לו צריך לצאת את השירותים.

בקיצור!

מזכיר לי, יש תשובה אחת,

אחד הרבנים כתב איזה תשובה בהלכה, רצה להתיר שם איזה משהו,

ונדחק בלשון מרן,

היה לו איזה תוכן בלשון מרן,

ואז הוא כותב שם אותו רב בתשובה,

פעם על פי שנדחקתי בלשון מרן, באמת נדחקתי בלשון מרן,

אבל בגלל שהמוחש לא יכחש, ידוע כתב סופר אומר, וגם מטה יהודה היאש, שאומר שברגע שיש סתירה בין הלשון למציאות, הולכים אחרי המציאות. למה? אומר כתב סופר, המוחש לא יכחש.

לא יסתור שזה היה בשביל תביא המציאות. אז בלשון קשה, יאללה, בלשון אפשר לכווץ,

אבל המציאות אי-אפשר להכריש, מציאות, אחת הטענות ברבנו תם, ברצת צדיק ח', ברצת סף א', כל המזכור שמה פורסם לגבי הזמן של רבנו תם.

אז אותו רב כתב תשובה בהלכה,

ושלח את זה לארודות שובר.

אמר ארודות שובר שאף על פי שנדחקתי בלשון מרן,

אבל המציאות אמורה שלו יוכחש, כל מיני סיפורים יפים שסיפור לו שם בהלכה.

ארודות שובר כותב לבוא לידי היגר, פעם, עכשיו ארודות שובר,

גאון אדיר, גאון אדיר, כאילו אין, איזה מוח היה לו, פעם אחת הוא היה קורא במהירות הבזק, במהירות,

פעם אחת הביאו לו איזה ספר שהוא קיבר,

אמר לו כבוד הרב, חיבר לי ספר רב בכל העין, אמר תמיד,

פתח את הספר, חזיר דפדף, פשששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

היה שם צפוץ בהתחלה, חידשתם לי, לא ידעתי שיש שם צפוץ, חידשתם לי, עצוב הרב,

אורגו ג'ובר,

אז תגיד את זה רבי ישראל,

אנשים גאוני עולם, גאוני עולם,

אז חברים שארבל אופיין היה באמצע שיעור, מוסר שיעור,

באמצע שיעור ככה בהערכה,

ואחד היה צריך, אז סליחה, סליחה, אני רוצה לסיים לכם בסיפור,

כסגור שאתה לא יכול לדבר עליך יותר מדי.

אז בקיצור, עובדי עבד שלח לעבודות שיעור ולוחתם, כבוד הרב אני רוצה להתיר כר וכך, שאלה לעבודות שיעור, תשמע, לכבוד ידידי רצית להתיר כר וכך,

ומה שרצה להתיר לא מירא, למה? נסתר מגמרי כר וכך, לא מסודר מגמרי כר וכך, לא נקבע כר וכך,

כאילו כל מה שאמר לו סתר אותו, כל מה שאמר לו סתר אותו.

ובסוף הוא כתב לו, ויהיה שולחן ערוך,

סימן ג' סיפט, כי מדומם.

הוא אומר בסדר עד עכשיו התשובה הייתה קשורה אבל מה פתאום נכנס סימן ג' לכל בתי כיסא, מה זה שייך להלכה שרציתי לחדש בבית הכיסא.

הוא אומר אבל הרבות שבע לא כותב סתם.

פתח שולחן עורך סימן ג', סיפט, מה הוא רואה במרן?

לא לתחוק עצמו יותר מדי.

הוא הבין עכשיו, לתחוק עצמו יותר מדי, שם מדובר על ההערכות עצבם, והוא אמר לא לתחוק עצמו יותר מדי, בנושא של מרן כדי כך.

בקיצור, רבי אלוקיין,

אבא עצר שיעור, באמת היה שיעור,

הוא מוכן לייצר שירותים, גרוב.

אז הוא קם,

ומולה יש הרבה אלוקיין,

יצא החוצה, ואתם יודעים, הרבה אלוקיין מלוויזם במבט.

אני אתן לך דברים.

עכשיו יסתכלו שאתם רואים תורה סיבורית אם הוא מתרגש את זה היום.

בקיצור,

בקיצור,

ההוא קם, אחרי הדרשו לענאים לו,

אחרי הדרשו לענאים לו בא לרבי אלוקיין,

אמר לו, כבוד מרים ורבי, עטרת ראשי, הפטיש החזק, המסמר הימני, ואינטרנטור שלו עובד מזמן,

אמר לו, תעשה דבר,

שלום ביבך לי, אמרו, כתוב, בשוק, כמה, מה אני אעשה, כבוד הרב? לא הסתדרתי.

אבל אני לא ראיתי שקמת.

אמר לו, בואו, מה זאת אומרת?

הרב ראה, קמתי גול לעיניים של הראק. הוא אומר, כן, לא שמתי לב.

אמר לו, בואו, אבל הרב הסתכל עליהם וליווה את המבט שלי. הוא אומר, כן, אה, אתה מדבר על זה.

אצלנו בכרם לימדו אותנו שכמה שאתה מסתכל אתה לא רואה.

אמר לו, הרב פרה, אמר לו, כן.

אמר לו, אני גם רוצה להסתכל ולהראות עוצמה.

אמר לו, בן כמה אתה? אמר לו, הרב בן 17. אמר לו, אה, זה דבר מאוחר מדי.

עבודת הלב, עבודת הנפש, כל הכוחות מושקעים בצעירות ובנערות, אי אפשר, כרצים ביד גיבור,

כן, בני הנעורים,

ואוה ורבותי הגמרא וכולי, אין, איך אומרת הגמרא,

אז בן עזי, כמו שהקדם לו על-פי קידושין כ'-' שהיה גאון אדיר, כל רכמי הדור לפניו, קליפת השום, לא יכול לקחת אישה מהתשוקה שלו לתורה.

בן עזי הזה שמע איזה רידוש מרבי ישמעאל, אבל תזרו לו עוד פעם על הרידוש.

אמרו לו, כן, תמא, כך אמר רבי ישמעאל, ואמרו לו, לא יכול לב.

אז בן עזי שמע רידוש מרבי ישמעאל,

והוא ראה שהוא לא ידע את הרידוש הזה קודם.

אמר בן עזי לעצמו, אמר להם רבותי, אוי אוי לבן עזי,

אוי לבן עזי, שלא שימש את רבי ישמעאל,

אוי ואבי לבן עזי, שלא שימש את רבי ישמעאל.

זה פרק להיר, כי הרי בן עזי, כל רבי דורו לפניו סיפת השום, אז מה, אם לא שמעת, זה נגמר דורא אחד,

אף נגמר הסיפור, נגמר הכול.

ורש״י כותב שם בעולם, לא שימש נזק וחבלה ובעולם, יכלתי לשמש את הרב, יכלתי לשמש את הרב, נזק וחבלה בעולם.

אמרי ורבותי, בן עזי, עם כל הדרגה שלו,

עם כל הדרגה,

ועם כל העוצמה ועם כל הכוח על מה הוא מורה שהוא לא שמע דבר טובה אחת עוד ברבי ישמעאל.

בא נענענו בימים של דבר באנו. אנשים מתבזבזים את הזמן על שטריות, על הבלים, כל הכוחות נגמרים.

בן אדם עובד בעבודה, אז הולך לעבוד, וחוזר הביתה ומתקלע.

אז גם הוא יוציא אותו אחד מככה, ואחר כך על האוכל ואוכל.

וידוע שנאכול זה אחת מהלכות הקשות שבמשכן, כמו שהמופאים אומרים.

כשהאוכל לוקח על בן אדם, למה בן אדם שאוכל קשה לו אחרי זה לקום?

ויש כאלה שאוכלים גם מזיעים,

מבחינת קהל עצמאותי תאמרנה, יש כאלה שמתנענעים,

כל אחד ואחד לפי האכילה שלו, כל אחד לפי את כבותיו, מה שנקרא בלעז.

אז זה לוקח הרבה כוחות, לוקח הרבה אנרגיות. בן אדם מגיע לשאירות תורה,

ואז הוא מתחיל לראות את הרב שלוש פעמים.

מה קרה? בן אדם הזה כל היום מזבז את הכוחות.

נגמר הכוח, נגמר הכוח, נגמר הכוח, נגמר הכוח. כל הכוחות מזבזת על סתם.

את הכוח שלך תבזבז על תורה,

על תורה, על דבר שהוא נפשר על נצח נצחים.

לא חבל.

רבותי, בזה רמוזים על הפרשה שלנו עוד פעם, בעוד מקום.

מקום אחד, בו שהתאמתי,

שיכן את ידיו, אני לוקח את רון הבררה. למה? זה יותר משתלם מאשר מלך צדיק, אבל לפני כן זה תורה.

זה עסק, משתלם כל הכוח בתורה.

ולכן רשי מרגיש רגיל אצלו שכל הזמן תורה.

רבותי וגם אצל יהודה,

יהודה אתה ידעו ואחריך,

מאף שאת יהודה אתה ידעו ואחריך, שימו לב, כל הבכבנים שיעקב דיבר אתם, הוא לא דיבר אתם בנוכח.

ראובן, ברווי איתן, כוכבים ערך שלטוני ואז הוא מתחיל,

פרסת המים, אטוטר, וכו' וכו'. מתחיל שמעון ולווי, בכלל לא מדבר עליהם, אמרו, הפעם גיעז, אמרתם כי התגשת,

מסודם מדבר עליו פשיעי, וכאלה מחד כבודי,

מדבר תורה עם פה לשון אחר, לא פעמים בו בנים.

כשמגיע ליהודה ולמד ואומר ליהודה אתה ידעו ואחריך.

כשהגיע ליהודה דבר איתו אתה, נוכח, מה זה אתה?

אומר אחריך הקדוש, כל העולם הוא קירח אותם,

שיהיו להם ארץ טובה ויהיה להם נחלים ומעיינות ושפע.

למה? כי עתיד הצאת גם עם מישהו שיראה את העולם.

גם הם תושבים של פטיעה, אבל יצא שפויץ הלאה בדורות הבאים.

כמו שחש יובי שם, מחד נחץ.

אצל יובל אמר ליעקב ואומר לך עם הקדוש, אתה אין לדורות עליך.

אתה לא תרדורות, לא תרשום ראשים, לא צריך כלום.

עכשיו אתה השפיץ שיש בעולם. עכשיו אתה כבר בתור, אתה השפיץ.

שאלה משלת,

מה זכה מכל האחים מיהודה,

שנקרא מלך מכל האחים, כמו שדיברנו שם מה שאמרנו?

ומה זכה עכשיו יהודה לקבל ברכה מיעקב, שיעקב הרי ראה, יעקב בריא ראה,

שיהודה זה לא רחבה לגמרי. מה זכה?

תשובה למרבי ורבותי,

אם נתבונן בחיים של יהודה בסקירה מהירה,

הייתה לו מטרה עבד.

מה שאני יכול לעשות אני עושה. מלחמה, נלחם.

עוד פעם יש לי לנצל,

יכול לבנות שיעור תורה לפני שיעור תורה.

את יהודה שלך מפניו ועוד ונגושנא, עליה נעשה בתורה.

יהודה היה פעיל, כל התורות בתורה, כל התורות ליד שמים.

אחרי מיכאל יוסף, הורידו את יהודה וקטוייתו, הורידו אותו.

בן אדם כזה שהיה מלך אצל השבטים הקדושים, מורידים אותו, אתם יודעים את הצער הזה?

בן אדם היה מסיים אותו היום רב של בית הכנסת, ובסוף מעיפים אותו,

עוד גנץ המשבר השנה לא יוצא מהבית. למה? לא נעים, הוא כבר הוציא את דבריו מבית הכנסת.

לא נעים.

יהודה, הורידו אותו מהמלחות, הוא היה אצל האחים.

הורידו אותו מהקטנות הזאת, הירד יהודה, הורידו בגדולתו.

ועם כל העומדה מהגלדות, מה כתוב אחרי זה? ויית אדישא דולמי ויגר אשמע וכו' וכו', הלך להתחתן.

שנייה, אתה באמצע משבר. מה אתה מתחתן?

באמצע משבר מקים בית?

אדישא דולמי, אומרים רבותינו בעלי המוסר, עד עולמי,

יהודה זה גדר של עד שאני לא עוזב את העולם הזה, נלחם ויית אדישא דולמי.

עד שאני מגיע לעולמי אני לא עוזב,

עד שאני מגיע לעולמי אני לא מניח,

לא מאבד, כל היום מלחמה.

אמרי לו רבותי, אמר לו יעקב, אתה יתוכח לך.

אתה נלחם על כל דקה? לא, תלך תעבוד, יצא ממך איזה בן, לא, אתה בעצמך, מנדאומן, כבר עכשיו.

הברכות שאומרת זה לא לעתיד, זה עכשיו, זה הכול מתקיים עכשיו.

היא דיברה בגלל הרבי בן-קוצק,

אמרה לו יואב, תברך אותי. מה זה אומר אותי?

שיהיו יכולים צניקים.

אמרנו לו, אם אני אמרתי, זה ככה,

אז גם הבן שלך יבוא לדבר ארץ-יש, שיהיו לו בנים צדיקים,

וגם הבן שלו שיהיו לו בנים צדיקים,

ואז השאלה מי ישאר צדיק? כל אחד רוצה שהבן יהיה צדיק, מי יהיה צדיק לעצמו?

הרב מצרים היה מרבה להבין את המדרש, המדרש אומר,

ולמדיתם אותם את בניכם,

לא קטעו אותם ליבם, כתוב אותם ליבם, אתם.

אומר הרב מצרים, מפורסם במדרש,

קודם כול בנדידם אתם תלמד אתה שהפרה נראה של הדמון בעומר, והפרה נראה דוגמה אישית.

מורי ורבותיי, צריך לדעת על מה להשקיע את הכוחות, דוגמה אישית, להשקיע כל רגע ורגע לתורה, לצל כל רגע, כי כל מילה של תורה לא יש שתלבו בפס ערכה.

כל מילה של תורה, שנים לכמה סלצויות, זה התוך, זה השיא, כמו שאמר הרב מצרים,

שכל הספריות שיש בבית, והשולחנות שיש בבית והמתקרר והכול,

זה בשביל הספרים שמונחים בספרייה, שתיקחו אותם אי פעם.

והבן אדם מסתובב כל היום סביב כל זה, שורן, יש את הפרשן המולדת,

מזבח מרפר, זה כבר מזבח כברה, לא נר ולא זר, וכל הספרים קורבנות, כולנו קורבנות על המזבח.

המקרר פטירת היכל כל חמש דקות, פטירת היכל שתייה, פטירת היכל מי זכה בעוגיה,

פטירת היכל מי זכה בקבינה, כל סתייה פטירת ההיכל,

אהרונות, יאללה, בוא נרליף, בוא כאן, אבל הספרים, מהם הספרים?

מהם הספרים? מה איתם?

הייתי פעם איזה חבר, רציתי ככה למנות איזה ספר,

בסוף הוא רואה, הוא רוצה סט יפה.

האועות ואומר לגבי השאלה האם תלמד עם הסט או כל לא, זה מתאים לצבע לספרייה שלך?

כי הוא קונים סט וספרים, למה, זה מתאים לצבע לספרייה שלו, התחילה כאן.

מהמפרים, כל מה שבאתו לעולם האלה זה אותם סטים שנמצאים בספרייה, אז אתה יודעים מה,

אז תלמד,

אחד הדודים מגיע, הביא מתנה, מטריה.

אמר לו, אבא, לא נעים שאני שואל אותך אבל יהיה לך פתוח, די, כולם מביאים ספרים וזה, מה אתה מביא מטריה?

אמר לו, לפחות נצא במבטח, את הספרים הוא לא יוצא.

שאני מטריה ואתה הוא פתח, עד גשר ראשון, ומטריה ואתה הוא פתח, עד כדי כך.

ואז רבותי, ניצול כל הכוחות, כל הכוחות האפשריים, זה סיפור מובן וחומה שמגידים,

שיש בו לחזק אותנו ולתת לנו הרבה כוחות, הרבה כוחות, ומה להשקיע,

שזו השיחה היום, את כל הכוחות שלך תשקיע במחניות.

מהשביעות הזאת, טיק צאק, טקטק, דניאלים, מה שאפשר, להסתדר,

בגד ללבוש, ואין לכם לאכול בגד ללבוש, כמו שאמר יעקב אבינו, אז כמובן אנחנו לא בדרגה כזאת,

אבל כמה שפחות,

כמה אנשים רוצים להכין סלט, שעה מכינים סלט, סלאק סלאק, שלא חס ושלום יתערבו העגבניות עם מלפפונים טרם זמנם,

למה, אולי זה מה שמותר,

ומסדרים איש על דגלו ואיש על מחנה ולבין את אבותם, יש מקצוע כזה, מסדרים את השולחנות.

זאת אומרת, ארבע שעות מסדרים את השולחן של איזה עשר דקות שכבר נעלם,

ואולי יוצא מזה, אולי, סימן זין בשולחנוך אשר יצר, אולי, אחרי זה יוצא מזה, אולי, זה דבר טוב, אולי זה יצא.

מסדרים את זה, ושקועים סודר, ואיזה יופי, ומפיות,

יאללה, אז הזדמנים,

תביא אוכל לגמר הסיפור, מה אתה עושה על הגן שלהם?

גם שידוכים, היום זה נהיה מכה קטסטרופה, הוא רוצה לראות תמונה,

הוא רוצה לראות תמונה לפני חודשיים,

תמונה אחרי חודשיים, מה קרה?

שמא גרם אחר, התחערה, מה אתה עושה פה, תראה, תבואו לפגישה, לא, פורקים, אני אומר לכם, אנשים פורקים, תתפגש,

אז זה לא נראוס את האי-נעימות,

אלא נסגור את הסיפור כאן עכשיו,

ורוצים את הכי טוב שיש.

אני אומר לכם, הגענו לדור בעייתי מאוד,

זה סיפור מזעזע,

שידוך טוב שהיה,

שאיכשהו היינו צוררים אליו.

זה היה שידוך, פגישה, שתי פגישות, שלוש פגישות.

פתאום בחור החליט, לא מוצא, לא מוצא.

ושם הוא שואל, מה הבעיה?

הוא אמר, היא לא מספיק מודרנית מיום.

נכון, עכשיו מהבסט, מהבסט!

כן, והוא בא, הוא אומר לי, תשמע, הרב, תגיד להורים שלה שאני שווה דירה. אמרתי לו, אתה אומר, אתה שווה מלונה, אולי, מלונה, אולי מחסן, אני אגיד לך, מחסן, שווה מלונה, אולי תחגג לאוכליים, ומסדר לו משהו.

לא, אולי, אולי, גג.

אולי עם מלונה.

לא, שווה דירה, שווה דירה, ואולי, לא, זה לא מספיק מודרנית שלי. כמה חושר, אמרתי לו, רבותיי, כל הכוחות מנצחים על שטויות.

נפגשתי בחור בראשון, ואני אגיד, מה, מה,

למה הוא נסגר ראשית וכאילו? הוא אומר, לא, הוא לומש את איפור זול.

הוא אומר, איפה אתה יודע איזה איפור זול? הוא אומר, מה, אני בקיא בהכול?

הוא אומר, אחד לאחת.

מה אני עושה בישיבתו?

כל הזמן יש לי הפסקות, לא הפסקה שלוש שעות. בסדר, דיילים. גר, שלום, רוב התבחורים שיש שם מצמידים, ושנגיע לנעליים שלנו ולהתורה.

הוא רק אומר שיש היום בדור הרבה הפרעות, הרבה הפרעות, הרבה כל כך חשוך,

שהכל נהיה, ולפעמים דווקא אלה כביכול לא, כביכול המשקף.

אני אמרתי לאנשים פעם, היום בדור שלנו,

תמיד בכל הדורות, אל תיקח דוגמה מאף אחד. לא, זה קל, כלום.

קח דוגמה מהשולחנות. אבל הרוב הזה עשה ככה.

דוגמא אמר לך זה איך מתנהג, דוגמא אמר לך זה זה, ככה עשה ככה דיבר.

סליחה,

אדם בא למשפט,

אדם עשיתה וראה, האדמויות ההוא ככה עשה לאשתו.

מה זה קשור עכשיו?

מה זה קשור? תגיד לי, לא, ככה עשה את זה. אני אטפל פה גם.

יש מחלקה מיוחדת גם בצדיק, אה את אומרת? יש מחלקה.

יש מקום לקום כולם?

אדם לא יחסר שום דבר, יש מקום לקום כולם. אבל מה איתך? מה תענה אתה?

רבותיי ורבותיי, זו השיחה שלנו, תפסיק להתמקד בכל מה שמסביב.

להתמקד בתורה.

פעם נתתי שיחת טלפון לרב חיים רבי בליל פורים.

בראש שבעה שלי.

אמרתי לו, כבודו רב, הייתי מסיבת פורים, כולם בליל פורים, באווירה של המסיבות.

אז אמרתי לו, כבוד הרב, יש לי הרצאה אחת מסיבת פורים,

שביקשו שאני אגיע מסיבת פורים.

אבל מצד שני, יש את החבר'ה של הישיבה שרוצים לשמוח, איפה עדיף? עדיף לתת את ההצעה או עדיף וזה.

הוא אמר לא זה ולא זה.

הוא אמר,

האדם האמיתי בורים לומד תורה.

הוא אמר, הצעה, עכשיו פורים זה שעת רצון, כיבורים, פורים.

עזוב, ההצעה של פורים איזה חיזוקים, רוצים שילד יצחיקו אותם, פורים, סייסטיין לפיד, שיקחו משבר אחר.

המסיבה בישיבה, נכון, זה דבר גדול, ריב גיבוש.

אבל אם אתה אוהב תורה, אתה לא רוצה את זה.

נשארתי בבית, נראה לי איזה פורים יש שמח בחיים. עכשיו אני כבר לא יכול, כי באמת יש הרבה, לא יכול.

אבל באותו פורים שם, הרגשתי גם עדן.

אחרי פורים רגשתי, נו, היא שרתה? אמרתי לו לא.

הוא אמר, זה היה אסור.

אתה היית בטוח, הם היו, נכון, השמחה מביאה לידי השראה. ההשראה למה? אולי נזכירה לידי השראה לתורה.

שמחה גדולה, מצווה לא יהיה בשמחה. נכון, למה? איזה מצווה? אם אתה ויהיה כל הזמן שמח, או כן, או כן, או כן, עולה בתורה. בשמחה? הרי פיקודי השם, בשביל להצליח להם.

אז אתה דילגת על כל המסיבות בשביל להגיע, בשביל להגיע, בשביל להגיע.

אתה כבר בתור, אתה כבר פה בפנים, אתה כבר בתורה עצמה.

מורי ורבותי, זה מושג לכל אחת ואחד מאתנו. תשקיע את הכוחות שלך ישר מוכניות.

אני אומר לכם, אותו אחד שהגיע לגיל 30 ונהפך,

היום הבן אדם יודע ששס, הוא קיבל על עצמו, הוא היה ראש טוב.

קיבל על עצמו שהוא לא נכנסת הראש על הכרית, בלי שם לדפה גמרא.

תוך שנה סיים את השס, אתם יודעים, בן אדם סיים פעם אחת פעם את השס, קיבל חשק,

לא מוזל אותו, עושה סיומים, על גבי סיומים כל היום, כל היום, מרביץ תורה.

ובדקס תדע בבתים הבן אדם לא מפסיק ללמוד למה משרה של החיים להשקיע את כל הדורות

הוא פעם אחת היה באיזו הלוויה של אחד האנשים המיליונרים אשר בארץ צמא

היום הוא כבר שוכנה עפר

בקיצור, יצאו כולם מהלוויה

הבן שלו היה עורך דין גם מפורסם, גם האבא מפורסם גם הבן, בקיצור ההלוויה הייתה מפוצצת לאנשים, כבוד גדול לעשות במתו

הגיעו כולם מהלוויה מורי ורבותי

ושם בהלוויה, כבוד גדול, הבן שלו עורך דין הולך ממש ברמה, קומה סקובה

ופתאום אחרי הקדיש אומרים לו, חלום, תגיד קדיש,

תגיד קדיש!

פה נתקע,

מה זה קדיש,

פטיש, אולי התיש, יש לנו קדיש לבית, מה זה קדיש?

הוא אומר לו קדיש, התגדל והתגרש,

הוא נבוך, עורך דין, ברגע גבוהה, הוא לא יודע מה זה קדיש.

הוא ראה הכרת שולים לגבי סף, הוא עכשיו נכוך מאוד.

הוא בא לאבא שלו,

רק לפתר,

הוציא לו את הטלית מעליו,

הוא אומר לו, אבא זה בגללך, אני לא יכול להגיד לו רקדיש.

עכשיו אני לא רוצה להגיד, זה בגללך, וגם אני לא רוצה להגיד לך.

כל החיים גידלת אותי, השקעת אבל,

את התור ואת החסד של אמת, כמו שכתב רשי חסד, שעושים אמיתי בפרשה שלנו.

אז מה שווה כל החיים?

הבן-אדם משקיע את מידו בכוחו, הולך, יוצא לעבוד, מביא כסף, ומה בסוף?

בן-אדם לא יודע להגיד גדיש.

ויש אנשים שאין להם מה לאכול כמעט, עבר אשפה נחמה מיד הפה, אבל משקיעים בחינוך,

משקיעים בעיר השמים של הילדים, בתפילה, בפחות,

דיברו בקול רם.

הוא לא יודע אם הוא סוגר את הרודש אבל מפריע לבבל בר בכל רם או לא. ואז יוצאים משם מהורי עולם,

יודעים במה להשקיע,

יודעים איפה להשקיע את החיים האמיתיים, יודעים במה להשקיע, להשקיע במי שאמר והיה עולם,

זה השקעה בטובה, תשקיע בחינוך של הילדים. כן, לא, אני משקיע, אבל גם צריך זה, וגם פרנסה, וגם אם זה בינתיים כל הבית נהיה הפוך, כי אתה קודם חושב על הכסף.

לא, גם זה מעניין אותי, היה פעם ידידיך, תשכניס את הארץ שלו בבית-אל-חילוני.

אבל הרב סטרל פטרון אמר לו, יש שם לשמור. הוא אמר לי, לא, לא, לא, אל תדאג, הרב.

אני פשוט רוצה שילמדתם בשפות אחרות, ואין את זה אצל החרדים. אז לא היה.

הוא באופן משנה, עזוב שפות אחרות עכשיו,

אבל תראה, העיקר העיקריים שהבין לי טוב, הוא אמר לו, אל תפרד, הרב. אל תפרד, אל תפרד. יהיה בסדר כבוד הרב, הרב ירגע, יהיה בסדר, הרב ירגיע, יהיה בסדר.

רק לדרך כלל, שיהיו כולו צועף.

מה קרה?

הרב, כמה מסים רוצים ממני בעסק, כמה כסף רוצים ממני, כמה מסים קם על הגן.

אמר לו, הרב, תירגע, יהיה בסדר.

אמר לו, הרב, מה זה יהיה בסדר?

זה מסים, מה קרה לסוגי דרונש? הוא אמר לי, רגע, הכל יהיה בסדר,

הכל יהיה בסדר.

בוא, הרב, מה אתה עושה לי?

מה אני אספר לך סיכם?

ראשון, שפעם אחת הגיע אחד החברים של הילדים שלהם

לחצר של הרב, שיחקו משחקים,

וכו' וכו'.

כנראה שהכדור ברח לאחד מהם והוא לא סיבב בדיוק את הרגל בצורה הנכונה, התגלגל כולו והמדרגה, בום, והראש משפיש של המדרגה.

וכל המדרגות גם, המדרגות לעצמן היו אדומות,

כך כתוב, מדרגות אדומות,

אז ככה לא יודעים אם זה דם, לא מבחינים בין דם לדם, דין לדין, נגע לנגע, לא מבחינים.

רבשולי שדרום לא נלחץ, גם אשתו הייתה צדיקת עולם, קרא לו רבשולי צריכים לקחת אותו על מיון,

עכשיו הוא אמר, אני עושה עדיף, הכול בסדר, בוא איתי. תפס את הילד הזה על הידיים,

והוא מתחיל לרוץ אצל המיעוט.

אומר רבשולי בנידיה ועובדה,

הייתה נשארה אחת מבוגרת, זקנה,

ראתה אותה בגלל רצים, וראתה מישהו מדמם, אבל לא נורא, לא נורא, ככה גודלים, השם יעזור, השם יעזור, לא נורא, ככה גודלים, השם יעזור.

טוב, התקרבנו אליי, והיא אומרת, יהיה לי סדר, זה ילדים, זה החיים, זה מה לעשות.

פתאום היא קולטת שזה הנכד שלה.

לא,

מה קרה? מי עשה? אמר ראשון, לא נורא, ככה גודלים, השם יעזור, יהיה בסדר, לא נורא, ככה גודלים,

מה קרה אז?

שאלה לא נורא, כשזה הגיע לחינוך הנהגים שלך,

מה מדהים? בסדר, השם יעזור, זה לא מזיז לך באמת, זה לא שלך, זה לא קשור אליך.

כשזה נוגע בכסף אתה מתפוצץ!

למה? כי זה אתה.

אתה, זה החידוש שלך, זה אתה. אמרי ורבותי,

אם נסתכל טוב, תראה כמה דברים רוחנים ונוחסים בקלינה, למה? נכון, צריך, נכון, למה?

אני אמרתי שלא צריך תורה, ואתה צריך תורה, שם אחד עשרים אחד.

אלף פעם!

צריך תורה!

אבל!

כל אבל מנוול. איך אמר אחד לא אמר אותו? אין אבל. בלי אבל.

כי צריך תורה, תלמד תורה.

מה אם באמת אחד?

ואתה כולם לומד?

אמרתי לו, אבל הלוואי.

הוא אומר, מה אין עבודה?

אמרתי לו, הפספוריה הזאת, הוא שולח.

אמרתי לו, פעם ראית את השורה החלוונית?

איזו פעם?

נגמר בסוף קידושין.

אמרתי לו, תפסיק עם כל הספרים שלך. דבר איתי פתוח עכשיו.

בינינו!

אמרתי, למה בינינו? הוא מוכן מדינת כולם גם. אמרתי לו, יאללה, ללכת כולם, תבל לי, לא עובד, מה עושים?

אמרתי לו, בוא נשמע מה אתה תורה. הוא אומר, אני תוהה גם תורה, גם עבודה.

אמרתי לו, בן אדם רחוק, אמרתי לו, אם אתה מוכן בחצי-חצי, חצי יום אתה לומד, חצי יום אתה לומד, אני מוכן לעבוד חצי יום.

מה זה, אני מתערב בחיים?

למה? אני יודע, בן אדם יבוא שם, פגישה,

תביא לראות לשור של רגע את הפרה ותחיל לדוח לך בראש, מה השם הוא נראה לי, כמו שרקתי מהשור.

מיץ מיץ השור בפעם.

מי זה שור? פרחם לי שור? אולי שוקולד, מסבירה של פרה, ואולי אצל, דווקא מדברתי בלי איזה בדאצ או בדאצה, אני שומע, אבל מה אכפתי מישור? אני לא רוצה להגיד, בישיבה שבונות לישיבה, הקבלן היה חייב לרב שמונה עוד שקל.

חייב לרב לישיבה.

בוא לרב עד שאני אביא כסף, קול מהשקל שעה תורה, תבוא.

אמרו לו הרב בכיף, נקרעתי פה בבטון, במלט, ועכשיו איזה יופי, רק לבוא שמונה שעות וסוגר את הכסף, יאללה,

כן, אתה יודע, חביבי קור, פה לא משנה עם השאלה,

שם ללמוד קור, אה, סליחה, יש פה קפה, כן, פרח קפה, שק קפה, חמש, פרח קפה,

ורבע מים.

אני איתך, אני איתך, אני שומע, אני שומע, אני שומע, אני שומע, אני שומע.

מה קרה?

הוא נדחה בבטון, במלט, בזלט, אי אפשר, אבל תורה זה יותר קריאה.

אז למה אלה שלומדים תורה לא מרגישים את הקריאה, למה לא?

כי זה הם.

אתה אולי לא יכול להתאפק מהבן שלו?

זה הבין-לאומי שלו זה הטובה.

אין אפשר.

חבריי ורבותיי, זה החיות האמיתית, זה החינוך האמיתי.

אולי אני מסיים את העניינות.

כל הכוחות שלך, כל מעייניך,

כל המעיינות שלך, תחשוב, תסתכל. היום בן אדם יחשום,

סרף בואן, כמה אני יודע?

כמה אני יודע?

ואפשר, הרי אפשר עם טיפה מחשבה, בן אדם הופך את היום שלו.

אתה יודע כמה אתה יכול ללמוד בין ההפסקות, בין הזה?

אז זה לא בהפסקות, בשרים עצמם, בשיעור עצמו. יש אנשים, יש לי 17 שנה בשיעור תורה ולא יודעים להכנת אף גמרה.

זו לא בושה.

בן אדם היום הולך לקורסים,

לגיהינם שלהם, לבגרויות ולדברים האלה,

תוך שלושה חודשים בגרות, יוצא, הייתי אצל רופאי שיניים השבוע,

אסור להיזכר בטפור.

הגיע ליד האוזן עם הבדיחות, כבר, עשו את זה אחר בטפור.

יושב, סתכלתי בממן שלו,

כתוב, ואז זהו, טיפול שורש,

חמש דעות, בום, בי, עשר, כן, נפתלייב, שבע דעות, בום, בי, כן, גולבבוב, תשעים, שמונה, לא כלום, זה כתר, זה, זה, כתר, כתר הרימון, כתר רימונים, כתר לימונים, זה, כתב, כתב, סגרנו, חרסית, צבע בשיניים, זה כבר נגמר, זה זה.

הסתכלתי בממן שלו מהבוקר, אני הייתי אחרי צהריים,

אמרתי לך, כמה בן אדם מספקת עליו?

יצאתי משם חיזוק,

זהו, בשיניים יוצאים לסוף היום.

מה הוא הביא לשמיים? מה עשית? קטר, קטר יתנו לך?

זה כתר זמני, אחי, זה לא כתר,

זה לא כתר שלישה תל אביב, זה כתר זמני.

מה אתה תגיד להשם?

למדתי כאן בחור במופה שלהם.

ברור לנו משלת חגים, אני לא אומרת, מה עשר?

דבר, דבר.

אתה לא זוכר בדיוק איזה בעיה, אבל שאלה מספיקו לך, אבל התאמצת לזכור, לדעת,

ולדעת שזה העסק שלו, הוא מצחון הכל, למה כתוב בחזל?

בספר ספרספרים סמולות, שאם אדם מסיר את עסק, זה ספר פתוח,

אז זה גורם משאיר לך, למה?

כי התורה זה עסק,

בשטח רב,

על פי הרמה של סימן מ״ז,

שאשגלזים מלאים לעסוק בדברי תורה, התורה זה עסק,

אדם יבוא להסיר את העסק שלו בטוח ולצל? לא, למה?

משהו יכול יכול להעשיר ולצל?

אבל אם יישאר איזה משהו, יבוא את זה בגלח וזה באסור תום אלפים.

איך אתה משאיר את הסבר ככה פתוח?

איך? איך אתה מושך בכוח?

אמרי ורבותי זה היסוד, אשרי מי שלא ישכחך.

אשרי מי שלא ישכחך ובן-אדם יתאמץ בך אשרי אדם יתאמץ בך.

אשרי מי שמתאמץ בך.

כל מעייני בא.

המאמצים זה ברור עולם, כל הכוח, כל הכוח, רבי ישראל וה' יתברך.

כשאדם עושה את כל הכוח ואת כל המלאכים,

אה, זה ברכה אמיתית.

כששמחה אלוקים כאפרים יכירים לה' בחי באר ישראל לאמור.

כששמחה אלוקים כאפרים! איתי ואת אפרים. אפרים זה יותר ברכה משתלבת מאשר מנשה.

נזכה כולנו לבית ראשי ותברך להתגונות תורת שמיים ולצאת לאוכנות כדי בעל. לצאת כל הכוח באשר יתברך ובן-אדם יתאם אצבעך ואז בית ראשי ותברך יהיה אשרה אדם או תורך.

מי שרוצה יש כאן קונפרסים,

יגניס כמו כן מה זה בסביבה.

בואו נסביר לך להגיע ברגע שלא עובר לצער הכדור בר-בולר לכל יושב-ראש וברכותו של נאמר.

כך אומר חברי סלבן, אין כמו להגדיל תורה ויאדיר.