הרב שמעון חי רחמים בספר דניאל 31-03-14

- - - לא מוגה! - - - 

הגרסה מספרת על איזה מלך אחד שעבדה לו טבעת

והמלך הזה חיפש את הטבעת ולא מצא

חיפושים, חיפושים, חיפושים בכל העיר, שום דבר, לא מוצאים את הטבעת

הוא החליט לעשות פרסום יותר רחב, לפנות לציבור

זקוקים לעזרת הציבור בחיפושים אחר טבעת המלך

וכמובן שהוא הפיץ פשקווילים שכל הציבור ידע וכל מי שימצא את הטבעת

יקבל מהמלך סכום של אלף זהובים

עבר שם איזה יהודי אחד גם ככה קשי יום

אמר ריבונו שלא יהיו לנו אלף זהובים לפני חג הפסח,

השתבח שם הבורא העולם,

נו אני מוכן אפילו במחצה,

בחמש מאות זהובים,

העיקר שיהיה

שולחן כמו שצריך בפסח

מה עושים? פונים למלך

ואז הוא פונה למלך,

אומר לו אדוני המלך גם בחמש מאות זהובים אני מוכן, המלך ראה עסקה משתלמת, איך לא?

אמר בבקשה, אני יודע גם שהיהודים לא רק שהם

אמינים אלא גם יש ברכה, זאת אומרת גם אם הוא יקבל חצי מהמחיר, מה שהגוי מקבל הוא יעשה עבודה יותר טובה

ובפחות זמן.

אמר המלך אני נותן לך

חודש ימים,

הנה זה התשלום בבקשה מראש, חודש ימים

אתה צריך להתייצב להביא לי את הטבעת, לא? אתה מחזיר גם את הסכום וגם תיענש.

אמר לו היהודי אדוני המלך אל תדאג הכל יהיה בסדר

קיבל את הסכום והלך לדרכו והכין לו את כל ההכנות,

מצות, יעיל, כל הדברים שצריכים לפסח.

הגיע ליל הסדר

זה עדיין בתקופת החודש ימים

היהודי בינתיים לא מחפש שום דבר, הוא תולה ביטחונו בהשם, הכל יהיה בסדר בינתיים אנחנו נחוג את חג הפסח ופשוט הוא יוציא אותנו מעבדות לחירות כמו שאומרים

והוא עשה את ליל הסדר והכל אלה הגויים שם, השרים אמרו אדוני המלך אתה נתת ליהודי אתה אמרת יהודים אמינים בוא אנחנו נראה לך מה עושה אותו יהודי שנתת לו את הסכום של החמש מאות זהובים בוא תראה מה הוא עושה במקום לחפש

אתה חושב שמעניין אותו הטבעת שלך?

שום דבר לא מעניין אותם, מעניינים אותם רק הדברים של התורה שום דבר חוץ מזה

אמר אני לא מאמין לכם, תמיד אתם מקטרגים על עם ישראל, על היהודים

ובסוף יוצא שהיהודים צודקים

אני רוצה לראות במו עיניי

אמרו לו בסדר, מכינים את הכרכרה המלך והשרים נוסעים לאן? לבית של פלוני, אותו יהודי הם מגיעים שם לבית של היהודי וכמובן שהם רואים

הנה בבקשה, השרים צדקו

היהודי הזה חוגג, פתח שולחן כמו שאומרים

ארבע כוסות, המלך אמר תראו, יכול להיות שהוא גם מצב הוא עוד לא הביא לי בגלל החג שלהם

מעניין אותי לשמוע מה הם מדברים, אני רואה אותם כל אחד קורא, כל אחד מדבר שמחים, נהנים, מה הם מדברים? תפתחו את החלון

אחד מהשרים שם ככה

ממש

פתח

קצת את החלון ואז המלך שומע את השיר הבא הילו הוצאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים, דיינו רואים את הבצל, זה רודף אחרי ההוא צ'פחה

דיינו די דיינו ואמר המלך

עכשיו אני יודע מי גנב לי את הטבעת

היה לו שר שקראו לו דיינו

אמר אלה לא סתם שרים אלה כנראה יודעים שהטבעת נמצאת אצל השר דיינו לכן אומרים דיינו דיינו עושים מזה שיר

לכו מהר תבדקו בבית של דיינו תראו באמת אם זה נכון, באמת בדקו בבית של השר הזה שקראו לו דיינו הוא לא היה באספה הכללית שם עם המלך מצאו את הטבעת אצלו

אמר המלך לשרים אתם רואים מה זה חוכמה של היהודים

עכשיו תזמנו את אותו יהודי אחרי פסח, עוד 500 זהובים העניק לו.

אמר לו, אם כבר אמרתי אלף,

קיבלת אלף. אפילו שהיה לך די בחמש מאות, אבל עשית את זה מהר, מה שגוי לא היה עושה.

אומר המגיד מקוז'ניץ,

שאת שלושת הסיפורים הללו סגולה לספר אותם בשבת מברכין של חודש ניסן.

זו סגולה שלא יחסר לאדם בהוצאות החג.

הוצאות הפסח,

בדרך כלל כל חג,

הגוש ברוך הוא שולח את הברכה שלו.

אבל בפסח זה יותר מדי הוצאות, אה?

צריך להלביש את כולם,

להנעיל אותם,

לקנות בשפר אוכל,

ולא תמיד אוכלים את המוצר הזה,

בכשרות הזאת, צריך את הכשרות הכי טובה,

זה פסח,

ללא חשש קטניות.

צריך את הכל, כמו שאומרים, זה הרבה כסף.

הרבה כסף.

צריך הרבה שפע.

אומר המגיד,

אם אתה תספר את הסיפורים הללו,

זה סיפורים של אמונה.

אדם, חודר בו האמונה. ברגע שאתה תחדיר לעצמך את האמונה בה' יתברך, שה' יתברך הוא זל ומפרנס,

אתה תזכה לשפע כזה גדול שהכל יבוא לך מאיתו יתברך.

אבל אדם כמובן צריך להכין את עצמו כצינור לקבל את השפע.

אם אדם מכין את עצמו ככלי מיוחד

שיכול להכיל את כל השפע הגדול, יושב-ראש הוא ישלח לו את השפע הזה.

וזה ההכנה על ידי

על לימוד בתורה הקדושה, במיוחד שאנחנו נמצאים בימים שמחפשים את התורה,

מחפשים את הדת, מחפשים להכפיש ולפגוע ולגרום נזק.

אם אדם מוסיף תורה ותורה ותורה ותורה, השכר שלו פי כמה וכמה גדול.

כן,

אז אנחנו ממשיכים בספר דניאל, פרק ה'.

דיברנו בשיעור הקודם

על הבן של נבוכדנצר. עם נבוכדנצר כבר סיימנו.

הבן של נבוכדנצר,

קראו אותו בלשצר מלכה.

הוא עשה סעודה, כמו שאומרים, השתמש עם כלי המקדש,

וירדה יד מן השמיים וכתבה כתב על גבי הקיר,

שאת הכתב הזה רואה רק המלך.

ואז הבן של נבוכדנצר כולו נתמלה בהלה.

הוא נבהל, מה זה הכתב הזה שכתוב?

למה רק אני זכיתי לראות את הכתב הזה? מה עושים?

הוא פנה לכל היועצים, השפים, המכשפים,

מה שהיו משרתים ומשמשים את אביו נבוכדנצר,

אלה הנותרים ממה שהוא הרג,

ואז אמר להם, בואו תפרשנו לי את מה שכתוב.

הפעם זה לא כמו אצל אבא שלי, שאין חלום ואין תשובה,

ואתם צריכים להביא את הכול.

הפעם יש כתב,

אבל אתם צריכים רק לפענח מה כתוב בכתב הזה ומה זה אומר.

וכמובן שהם לא מצליחים לפענח לו,

ואז הוא פונה למי? להתייעץ עם אשתו.

אשתו המלכה אומרת לו, מה אתה? כבר אביך מינה מישהו חכם יותר מכל האשפים והמכשפים האלה.

למה אתה לא מתייעץ איתו?

מה, איך קוראים אותו?

זה, קוראים אותו בלצ'צר,

דניאל.

הוא הממונה הכי גדול על כל האשפים והמכשפים. למה אתה לא פונה אליו ישירות?

ואז כמובן שהמלך מזמן אותו.

אז הנה, עצרנו פה, ממשיכים מפה.

המלך מזמן אותו ואומר לו, תדע לך, הנה יש לי פה כתב, אני רוצה שאת הכתב הזה אתה תפרשן לי.

ואם בעזרת השם אתה תפרש את הכתב כמו שצריך,

אני אתן לך הרבה הרבה הרבה מתנות, ואתן לך תפקיד גדול.

בעדיין ענה דניאל ואמר קדם מלכה, מתנתך לך להבין ונביז ביתך לאחרן הב.

ברם כתבה אקרא למלכה ופשרה עוד, הנה.

אומר לו דניאל, את המתנות עשיר לך,

את הכבוד תשיר לך, תיתן גם לאחרים,

אבל ממני אני יכול לתת לך דבר אחד,

לקרוא את מה שכתוב ולפתור לך, זה מה שאני אעשה.

אקרא את מה שכתוב ואודיע את הפתרון למלך.

לכאורה, למה דניאל לא רוצה להתקדם, אה?

היום אנשים מתים על תפקיד,

מחפשים תפקיד.

פתאום דניאל, אתה כבר מקורב, אתה יכול לקבל עוד תפקיד הרי.

תהיה שולט על עוד כמה ערים,

על עוד כמה מדינות שם.

אז למה לא?

אם אתה יכול להציל את האחים שלך, את היהודים, למה לא?

דניאל ידע שככל שהוא יתקדם יותר לתוך המלכות, ככה הוא יידרדר יותר.

ולכן הוא חיפש כמה שיותר לברוח מזה.

רק שעם נבוכדנצר היה לו בעיה.

אם הוא יתחיל להתחמק, נבוכדנצר יתחיל לכעוס,

והוא יעשה לו בעיות.

אבל עם בלשצר, עם הבן שלו, זה פחות בעיה.

למה? כי הבן שלו לא היה שולט כמו האבא על כל המדינות

שנבוכדנצר שלט.

הוא כבר ירד בדרגה

של השליטה.

ממילא אפשר איכשהו להתחמק.

הוא לא כזה כעסן ורגזן כמו אביו.

ולכן הוא אומר לו, את המתנות תשאיר לך,

את כל מה שאתה רוצה תחלק לאחרים,

ואני אפרש לך ויודיע לך את מה שכתוב.

אנתמלכה היא לעם, מלכותה ורבותה, ויקרא והדרה יעיב לנבוכדנצר רבוך.

הקדוש ברוך הוא נתן מלכות

גדולה כבוד. למי? לאבא שלך נבוכדנצר.

ומן רבותה די אהב לכל עממיה ומיה ולשניה,

אבו זעין ודחלין מן קדמוהי.

די אהבה צבא אהבה קטל, ודי אהבה צבא אהבה מחה,

ודי אהבה צבא אהבה מרים,

ודי אהבה צבא אהבה משפית.

אומר ויותר מזה, הגדולה

מה שהוא נתן לו לנבוכדנצר זה לא סתם גדולה

זה גדולה שכולם היו מפחדים ממנו דהיינו היו יראים ממנו יש מלך, הוא שולט, אבל כמה מפחדים ממנו? זו עוד שאלה

כמה שרים למה שהוא אומר? זו עוד שאלה אצל נבוכדנצר לא היה מצב שמישהו לא שומע לו

שמישהו לא מפחד ממנו כולם מפחדים ממנו באותה דרגת פחד

כולם שרים לשמוע את הדברים שלו באותה רמה

ולמה? כי נבוכתנצר היה ישר קוטל, הורג

לא היה עושה חשבון לאף אחד

לא נראה לו מתאים להורג

כמו שהוא עשה לאשפים, למחשבים, לכל מי שלא היה נראה לו היה הרוג אותו ישר

ויש בו עוד מעלה

את אשר הוא היה רוצה הוא היה מחייה

ומי שלא הוא היה רוצה היה נותן לו גם תפקיד, מרים אותו

ומי שהוא היה רוצה להשפיל אותו גם היה משפיל אותו

דהיינו, היו בו הרבה מעלות.

וכדירם לבבי ורוחי תקפת

להזדה הנחת מן כרסי מלכותיו יקרא עד איב מיניה.

וכאשר הוא התחיל להתגאות, נבוכדנצר,

ואמר, כשהוא הלך לתומו בארמון, הנה, ברוך השם,

אני שולט על כל העולם,

הכל בסדר, אין מי יאמר לך מה תעשו, מה תפעל?

מה עשה קוצ'בריחו?

העביר את המלכות ממנו.

הוא לא העביר אותה למישהו אחר.

דהיינו, הוא נטל ממנו את הסמכות, נטל ממנו את המורא שהיה כלפי העמים.

אמר לו, כרגע אתה תהיה בובה בלי תפקיד,

והכול יהיה בסדר.

ונראה אותך עכשיו חושב מי הבעל בית ומי העבד.

ולכן הוא גם קיבל עונש, הוא מן בני נשה תריד.

הוא נטרד מבני האדם, בני האדם לא יוכלו להסתכל עליו, לא יוכלו לסבול אותו.

ולבביהם חיבתה שבי ואם ארדיה מדורה אסבא כתורין יתעמונה ומיטל שמעיה גשמי צטבה.

ומה, קוצ'ברו הפך את ליבו כלב של חיה.

הוא היה מסתובב עם כל הערודים, איפה שכל החיות נמצאים,

היה אוכל עשב כמו השברים,

וגופו היה נרטב מהגשם.

כמו החיות, אין להם מקלחת. מה הם עושים?

או הולכים לנהר,

שם הטובלים, כמו שאומרים, יוצאים החוצה,

משתספים עד שזה מתייבש,

או מהגשם, הם ככה שוטפים את עצמם,

וידי פעם ככה הם

זזים ימינה ושמאלה על הגב בחול,

מתנערים, מתגרדים להם,

אבל רוב הזמן הם לא מתרחצים אם אין להם מים.

כן? הפך אותו ממש ל...

על ארבע, כמו שאומרים.

ציפורניים ארוכות, שערות ארוכות, ממש עשה אותו כחיית השדה.

וגם היה אוכל עשבים,

נמצא עם בעלי החיים.

וכל זה למה? כדי שנבוכדנצר ידע שהקודשא בריחו הוא השליט,

והוא ממליך את האדם ומוריד את האדם. נכון שנבוכדנצר יש לו גם כוח להמליך ולהוריד, להרוג, להשפיל ולהרים,

אבל הכל נובע מצינור אחד, שזה קודשא בריחו,

לא נבוכדנצר עצמו.

ואנת ברא בלשצר לא השפלת לבבך,

כל קבל כי כל דנא ידעת.

ואתה, בלשצר עכשיו,

אחרי שידעת את כל מה שאביך קיבל ונענש,

אחרי שהוא התגאה,

מה אתה עשית?

במקום ללמוד, לעשות

לימוד אחד ועוד אחד,

לראות שמה שאבא עשה ככה,

והקב' ברוך הוא סילק אותו,

נטל ממנו את כל השליטה והמלכות,

מה אתה עושה?

אתה מוסיף

למדורה,

אתה מוסיף עוד חומר דליק למדורה.

אתה לוקח את הכלים שאבא שלך השתמש איתם,

כלים קדושים, כלי המקדש,

לובש בגדים מיוחדים שכוהנים היו משתמשים איתם, מזמין את כולם ונענק, כמו שאומרים.

זאת אומרת, אין כזה דבר לא לתת את הדין על כזה דבר.

אם אבא שלך נתן את הדין, גם אתה צריך לתת את הדין.

ואם לא למדת מהטעויות של אבא שלך, עכשיו אתה תלמד ותשלם.

ולכן לא השפלת לבבך,

וכל מה שידעת, לא התייחסת לזה.

ועל מראה שמאיה התרוממת, אתה התגאית כלפי קודשא בריחו.

ולמאניה דיבטא

היטיב קדמך,

ואנת ורברבנך שגלתך ולחנתך אמרה שתיין בהון,

ולאלוהי כספיו את אהבה נחש הפרזלה והבנה דילוך אזין ולא שמין לא ידין שיבחת,

ולאלוהי הדין נשמתך בידי וכל אורחותך ללא הדרת.

הוא אומר, ומה עשית נוסף לזה? הוספת חטא על פשע. הרי אמרנו שעל כל כוס שהוא שתה,

שמהאורחים שלו שתו שמה,

כי מדומני 150 איש היו,

שהוא הזמין אנשים חשובים, שרים או מלכים,

שהוא עליהם שליט,

כלפי כל אחד הוא עשה איתו לחיים על כוס יין. זאת אומרת, אתה שותה כוס יין, גם אני שותה איתך.

ככה 150 כוסות כלפי 150 אנשים הוא שתה.

אז כל זה אתה שתית, ובסוף מה עשית?

נכנס יין, יצא סוד.

אבל במקום לצאת סוד, התחלת לדבר שטויות.

התחלת לדבר שמי שהתחלת להלל את אלוהי הזהב, אלוהי הכסף,

חרס, ברזל, אבן, נחושת, מה עשית?

עשית פדיחות.

במקום ללמוד מהטעויות של אבא שלך,

קלקלת עוד יותר.

וכי לא ידעת שנשמתך תלויה בידיו של הקדוש ברוך הוא?

אם הוא רוצה בשנייה אחת, הוא נוטל את נשמתך.

וכל אורחותיך,

כל מה שאתה עושה, הכל ממנו יתברך.

כל הכוח שהוא נותן לך, גם את זה אתה לא חשבת ולא התבוננת,

ולא כיבדת ולא שיבחת את הקדוש ברוך הוא?

לכן נשלחת היד.

בעדיאל מן קדמוהי שליח פסד ידיו וכתבה דנא ראשים.

לכן יורדת היד הזו מן השמיים וכותבת את הכתב על גבי הקיר, שאתה בעצמך מתבונן ורואה.

כי זה מסר אישי רק לך, בלשצהר.

דנא פשר מילתא,

סליחה, ודנא כתבה דיראשים מנה מנה תקלו פרסיין. מה יד הזו רשמה שם?

היא רשמה משהו, מה היא רשמה? מנה מנה תקלו פרסיין.

דנא פשר מילתא מנה מנה אל ההם מלכותך והשלמה.

דהיינו תקל תקלתא במאזניה והשתכחת חסיין.

מה פשר הכתב הזה?

שאתה ראית שהוא נכתב.

אותה יד שירדה היא רושמת דבר מקודשא בריחו, דהיינו שהקדוש ברוך הוא מנה

את מלכותך,

מנה והשלים לך את הזמן שאתה צריך למלוך,

ואתה נשקלת בעיניו במאזניים.

כתוב שמיכאל

הוא שר ישראל,

והוא מקריב את הנשמות הנפטרים לקדוש ברוך הוא בשמיים.

האדם עולה, הנשמה שלו עולה אחרי, כמובן, שבמשך שנה הבנים יכולים לתקן,

לעשות תיקון לאבא.

אחרי שנה מתחילים לדון את האדם בשמיים. לא עולה ישר, נכנס לגן עדן.

אין לאף אחד פרוטקציה שם.

שנה שלמה הוא נמצא במצב של המתנה.

מה עושים לכבוד נשמתו?

קדיש, דברי תורה,

דף היומי, מסירות נפש,

עוד משניות, עוד זוהר.

כל הדברים הללו נוקפים במשך שנה על ידי הבנים,

המשפחה, הסובבים את האדם הזה לעילוי נשמת אותו אדם.

אחרי שנה בא מיכאל,

שהוא שר של עם ישראל בשמיים,

לוקח את אותה נשמה, מקריב אותה על גבי המזבח העליון.

ואז מתחילים לדון את האדם, שמים את המאזניים,

צד אחד את כל המצוות והמעשים הטובים שהוא עשה,

את התורה שהוא למד,

כל הדברים הטובים, מצד שני שמים את כל הדברים השליליים,

הרעים.

ומשני הצדדים נוספים, המלאכים הטובים, מלאכי חבלה, וכן על זה הדרך.

אז גם אתה, הבלשצה,

מה עשה הקדוש ברוך הוא? שקל לך את הדין שלך במאזניים,

לראות מה יצא, אם יש מה לשקול, נכון?

אחרי שאתה, ומה יצא?

הכף חובה הכריע להיות כבדה ביותר.

אחרי שעשית את המעשה הזה, יכול להיות שעד עכשיו זה היה פיטים,

זה היה בסדר.

עד עכשיו יכלת, איך אומרים, עדיין להישאר ולחיות, אולי גם לשלוט על המלוכה.

אבל אחרי שעשית מעשה כזה נורא,

שגם ידעת את מה שאבא שלך עשה ובגעת בקדוש ברוך הוא,

וגם אתה התגאית על ידי שזלזלת בעניין השיבוח של הקדוש ברוך הוא,

בעניין שתיית היין,

בעניין השתמשות בכלי המקדש, בכלים הקדושים,

אז אתה גרמת לעצמך את ההכרעה בכף המאזניים לכף חובה.

וזה נכתב, מנה מנה תקלו פרסים.

דהיינו, נשקלת, תקל זה נשקלת במאזניים ונמצאת חסר.

עכשיו זה כבר החל לכף חובה, זאת אומרת, הזכויות שלך הן ממש קטנות לעומת העוונות שלך, ונמצאת חסר מכל צדקה.

פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי הוא פרס.

ואז המלכות שלך, כמו שאמר דניאל, לנבוכדנצר בשלב השלישי.

בהתחלה נבוכדנצר שולט על כל העולם, השלב השני זה מגיע,

הבן שלו ישלוט על פחות מדינות,

כמו שאמרנו במספר 150 מדינות.

מתחת לזה כבר זה מתחלק לשני חלקים.

זה מתחלק צד אחד לפרס.

מצד שני זה מתחלק למדי.

שני מלכויות,

שניהם שולטים בכיפה,

אבל שניהם מקבלים את המלכות חצי וחצי.

בואו נראה.

פרס פריסת מלכותך ויעיבת לפרס ומדי. אז כמובן שנפרסה מלכותך, מעכשיו והלאה כבר אתה לא מלך,

ככה הכריזו בשמיים, ככה יצא גושפנקה,

ומעכשיו זה כבר פרס ומדי.

בעדין אמר בל שצר והלבישו לדניאל,

ארגבנה ואמינך די דהווה

על צווארי, והכריזו אלוהי די להווה שליט לטה במלכותה.

אז כמובן שפה בלשצר מנסה,

איך אומרים? לתקן, כמו שאומרים.

אולי על ידי שהוא יצ'פר את דניאל,

אז דניאל יתחיל להתנבא,

להביא לו דברים טובים.

אבל כמובן שדניאל איש אמת,

לא עושה חשבון. מה שצריך להגיד, מה הנבואה, מה כתוב,

זה מה שאומרים.

לא מתחנפים עכשיו למלך, כמו אותם אשפים וכזדים. המלך לעולם יחיה, המלך לעולם יחיה, יחיה המלך.

מה צריך להגיד, זה מה שיהיה.

ולכן אומר דניאל,

סליחה, ולכן בלשצר מצווה להלביש את דניאל בגדים,

בגד ארגמן, רביד זהב על הצוואר,

והוא מכריז עליו, הנה אני נותן לך גם תפקיד.

אתה לא רצית לא בגדים ולא תפקיד,

אני גם צריך אותך צמוד אליי.

אתה כל כך חכם, כל כך פרשנת לי את זה. טוב?

בבקשה,

קיבלת גם תפקיד. על מה אתה תהיה אחראי? על שליש מהמלכות.

דהיינו, כמו שאומרים,

המלך משמר כבר שליש מלכות בידיו של דניאל.

אז יש לו כבר משהו לאחוז.

בעדיין אמר בלשצר, והלבישו לדניאל ארגמנה

והמניחה די דהווה על צוואריה,

והכריזו על אוהידי להווה שליט תלתיו במלכותא.

בבלילה כתיל בלשצר מלכה הקסדה.

ובאותו לילה, כמובן,

אחרי כל המעשה הזה, נהרג בלשצר הקסדי.

פה נגמר סופו של בלשצר, ומתחיל,

כמו שאמרנו, המלכות השלישית.

ודריווש,

דריווש,

מדעה קיבל מלכותה קבר שנין, שיטין ותרטין.

כשהוא בן שישים ושתיים שנה הוא מקבל את התפקיד להיות מלך,

דריווש.

שפר קדם דריווש והקים על מלכותה לאחשדר פניה מאה ועשרים די להבון בכל מלכותה.

פה כבר נכנס הכתוב בדברי

מגילת אסתר.

מאה עשרים מדינות, החשדר פנים והפחות, כל הדברים הללו כבר מתחילים מפה.

ודריווש מקים מלכות מיוחדת,

שהמלכות הזו היא שולטת על מאה עשרים ושבע מדינות,

ובכל מלכות כזאת,

מה מאה עשרים מדינות,

יש שם אחד שהוא ממונה, הוא נקרא חשדר פנים.

דהיינו אליו פונים עם כל הדברים, והוא פונה לממונה ממנו.

ועילה מנהון סרכין תלתה די דניאל חד מנהון די להבון אחשדר פניה אילן יהבין להון טעמה,

ומלכה לא לאבן אזיק.

מעל המאה העשרים הממונים המיוחדים הללו,

בכל אופן צריך

לשים גם מעליהם מישהו. אי אפשר לבוא ישר לדפוק בדלת של המלך. אדוני המלך,

יש לנו בעיה במדינה כזו וכזאת, לא מסתדרים,

לא רוצים לשלם, לא פה, לא שם.

גם המלך צריך את הרוגע שלו,

סוף כל סוף הוא מלך, הוא לא עבד.

אז מה הוא עשה? הוא מינה על המאה העשרים עוד שלושה אנשים שהם ככה ברמה מאוד גבוהה,

חכמים וידועים ונבונים, שהם ישלטו על המאה העשרים.

והמאה העשרים שולטים על העם.

ואחרי השלוש הללו, מי נמצא? כבר נמצא המלך.

כמו שאומרים, זה סגנון מועתק מיתרו.

שרי חמישים, שרי עשרות,

שרי אלפים, נכון? שרי מאות.

עשה כי אין הסגנון שיתרו אמר למשה רבנו. בשביל מה אתה כל הזמן עומד מבוקר עד ערב? נבול תיבול, גם אתה, גם כל העם אשר זה.

שם כתוב במפרשים, מה עשו עם ישראל?

כידוע, האדם הולך לצדיק, הוא מקבל השראה.

הוא רואה את האור,

את הקדושה שנמצאת אצל הצדיק.

היינו כמו בני בית אצל הבבא אלעזר. היינו תמיד הולכים, כמדי כל חודש, היינו הולכים לרב לקבל ברכה. הרב אהב מאוד את העדה הבוכרית.

אמר הבוכרים זה עם מיוחד.

כמה פעמים כשהיינו, הרב הרים את הג'לביה,

מה שהוא לא היה עושה אף פעם.

הרים את הג'לביה, מסתכל על הטה בוכרי, יושב פה, לידי.

הביא בקבוק יין,

התחיל להעריף ברכות.

אחת מהפעמים, הראשונות שהגעתי, אמרתי לזה שנסעתי איתו, יש פה ריח מיוחד.

אולי זה כמו הספרי של המתאר אוויר משהו,

אולי יזמו באיזה פינה, יש פה ריח ממש.

הוא אומר לי, אני לא יודע, מעניין, יכול להיות שבאמת יש.

מסתכל, מסתכל, מחפש, אין מתאר אוויר כזה שם.

לא למעלה, לא למטה, שום דבר.

עכשיו, אחד מהשמשים שלו, קוראים לו שמש.

הוא תושב תל אביב.

אה?

כיום הוא באשדוד, אבל הוא היה תושב תל אביב.

גדל אצלנו בקריית שלום בתל אביב.

אז אנחנו מכירים פחות או יותר טוב. אמרתי,

תגיד לי, מה זה הריח המיוחד פה?

איזה ספרי יש פה

לריחות טובים?

זאת אומרת, אין שום ספרי.

אז פה כבר

הובן מה שכתוב,

ראה ריח בני כריח השדה אשר בערכו ה'.

אתה בא לצדיק, אתה בא לשכינה, אתה בא לגן עדן.

אתה מריח את הגן עדן בעולם התחתון.

ממש ככה, איזה ריח. השתבח שם וברואו עולם.

אז כמובן שהוא ממנה את אותם אנשים חשובים.

והוא שם למעלה מהם שלושה שרים.

מי זה אחד מהשרים?

דניאל כמובן זה הבן אדם המיוחד,

שהוא ממונה על שליש מהמלכות של בלשצר,

והוא יישאר גם בתפקיד

פה כמובן לא בתפקיד של ממונה על שליש מהמלכות, כי הייתה פה כבישה.

כבשו, הרגו את בלשצר ודרייבש, עכשיו הוא נהיה השולט.

אבל מה שכן הוא ייתן לו, ייתן לו תפקיד, היות והוא חכם, היות והוא

אדם מאוד מאוד מיוחד, והוא כבר קרא ושמע בהיסטוריה

של בבל שיש בן אדם מיוחד שהוא צמוד למלכות, ולכן גם הוא רוצה אותו בצמוד אליו.

עד יין דניאל דנא אהבה מתנצח על שר חייו ואחשדר פניה, הכל קבל דירוח יתרה ב,

ומלכה עשית לעקמותה על כל מלכותה.

וכמובן שדניאל היה מנצח את כולם, כל השרים ואחשדר פנים,

כל מי שהיה מנסה להתחרות איתו, דניאל היה כובש אותם,

מנצח אותם. ולמה? כי הוא זכה לרוח אלוקים,

רוח מיוחדת ויתרה שהייתה במוחו.

ואז המלך החליט מה לשים אותו מעל כולם.

כל כזה בן אדם מיוחד הוא לא אמור להיות בשלישייה שלפני המלך.

הוא אמור להיות

האחד שלפני המלך,

והשניים יהיו מתחתיו,

או שיחפשו עוד שותף לשניים, יהיה שלושה.

עד יין ציר חייו ואחשדר פניה, אבוא בעין הילה להשכחה לדניאל מצד מלכותה, וכל הילה ושחיטה לא יכלין להשכחה.

כל קבל די מהימן הוא וכל שלור שחיטה לא ישתכחת עלוהי.

וכמובן שדרכם של הגויים למצוא קנאה ושנאה ותחרות, במי?

בעם ישראל.

ומה עשו אותם הגויים?

הם חיפשו עלילה לעליל על דניאל.

ההוא שדניאל כבר כל כך מצליח, כבר שלוש מלכויות דניאל צמוד למלך,

והם הולכים ונדחקים החוצה.

מה צריך לעשות? צריך לסבך את ה...

יהודי הזה, לסבר את העניינים,

שהמלך יזרוק אותו, והכל יהיה בסדר, אנחנו נישאר, כמו שאומרים, קרובים לצלחת.

ולכן הם חיפשו למצוא איזה מעשה עוול שדניאל עושה, איזה שחיתות.

שום דבר לא יכלו למצוא. דניאל היה נקי כפיים ובר לבב.

שום דבר.

עדיין גובריה הילה חמרין דילו נהשכח לדניאל דנה כל עילה,

להן אשכח נא עלוהי בדת אלאה.

אמרו, יש לנו רעיון.

אם לא מצאנו איזה כתם, איזה רבב על בגדו,

אנחנו יכולים למצוא רבב באלוהיו.

הרי דניאל זה מהפליטים של מה?

של עם ישראל, של היהודים,

שבאו מהגולה.

אז יש לנו רעיון.

אנחנו נמצא את הפגם במי? באלוהים שלו.

באלוהים של דניאל אנחנו נמצא את הפגם, דהיינו,

דרעייו יש לו עובד לאותו אלוהים.

נכון? לא עובד תקושה בריחו.

הוא עובד משהו אחר, עבודה זרה.

אז אנחנו נגיד לדרעייו ושנה, איך אתה לוקח אחד כזה ומצמיד אותו הכי קרוב אליך ומרחיק אותנו? בוא תראה, הוא עובד למישהו אחר ואתה עובד למישהו אחר, אז הוא בכלל לא קרוב אליך, הוא בכלל לא אוהב אותך.

מה לך ולא?

ממילא יהיה פה סכסוך,

המלך יכעס.

אז יזרוק את דניאל, או יהרוג אותו לצורך העניין, ואז הכל יבוא על מקומו בשלום.

ככה הם מתכננים להפיל את דניאל.

עדיין צרחיה ואחשדר פניה, אילן הרגישו על מלכה,

וכן אמרין לדריה ושמלכה לעלמין חייה.

ואז כמובן שהם מתייצבים ועולים ברגש, בהתרגשות מיוחדת.

הולכים להפליל את דניאל.

השר החשוב ביותר של המלך, הולכים להפיל אותו.

צריך לבוא בתחילו ורחימו.

והם מגיעים כמובן ופותחים כמו שכל אותם החכמים פותחים ואומרים, המלך לעולם יחיה.

הפרגון, כמו שאומרים, ההתחנפות.

עתיעתו כל צרכיהם מלכותה,

סגניה ואחשדר פניה,

הדבריה ופחבתה לקיימי קיימי מלכה ולתקפה השר די כל די,

וטבעה בהו מן אלהה ואנש עד יומין תלתין.

להן מנח מלכה יתרמה לגובה יבטה.

ואז כמובן שהם מתייעצים

ומטכסים עצה יחד כל הסגנים והחשדרפנים,

היועצים והפחות אשר למלך,

והם רוצים לחוקק חוק. מה החוק?

עושים גזירה. מה הגזירה? כל מי שיעבוד אלוה האחר

יושלך

לגובה העריות.

וכמובן שמשם דניאל, שהוא עובד אלוהים אחרים,

את קודשא בריחו,

ממילא הוא יושלך לגובה העריות והכל יבוא על מקומו בשלום.

וכך היה.

אבל זה לא סתם חוק

על יום אחד,

הם יכולים להגיד מה? הנה, עבדתי יום אחד, מה אתה רוצה?

אלא צריך שיהיה חזקה, שלושים יום.

אם הוא עובד, האלוקים שלו, שלושים יום, פה כבר אין חרטות.

זאת אומרת, הוא דבוק בזה, הוא מנוסה,

הוא כבר גמר בדעתו שרק אותו הוא עובד.

אין לו שינויים. אם אין שינויים, סימן שזה תופס

ואפשר להפליל את אותו בן אדם.

כאן מלכת הקים עשרה ותרשים כתבה, דילו להשנייה כדת מדי ופרס, דילו תעדה.

ואז כמובן שהמלך מחוקק חוק

ואיסור ורושם שאת החוק הזה אי אפשר לשנות.

לא רק שהם עושים חוק, אלא גם אי אפשר לשנות אותו.

זה לא כמו בבית העבודה הזרה בכנסת.

שם מחוקקים חוקים,

כל מיני חוקים למיניהם,

שונים ומשונים. יבוא ממשלה אחרת, הכל יפילו.

פה הוא עשה חוק לעולמי עד. זה נכתב בספר

של המלכות.

ומה שנכתב בספר של המלכות, לא משנים אותו. אי אפשר לשנות אותו.

זה עובר מדור לדור. במצרים היה מנהג.

כל מלך היו קוראים לו פרעה. אחד פרעה נכו, פרעה חיגר. כל אחד היה לו את השם, כינוי קודם כל פרעה.

אחר כך יש לו שם שמתווסף שלו.

תוספת על השם.

מי שפרץ את השם הזה מזעיה, יוסף הצדיק.

יוסף היה קרוי יוסף.

שליט על מצרים.

אולי כמו פרעה.

למרות שיש גרסאות לא נכונות.

כל מיני ספרים לא טובים שהם כותבים, כן, שגם הוא היה נקרא פרעה. זה לא נכון.

פרעה זה היה פרעה. יוסף זה היה יוסף.

זה אחת הסיבות שעם ישראל ניצל. שלא שינו שמם ולבושם ושפתם.

דהיינו, דרך הנהגתם. לא שינו.

בזכות זה הם ניצלו. ויוסף הוא היה השורש להצלה.

כי הוא זה ששלט והוא זה שהשליט והוא זה שהסדיר את הכול.

וכמובן שהפריט.

ולכן אומרים לו, אדוני המלך, זה לא מספיק שאנחנו נעביר חוק כזה, אלא גם המלך יכתוב

שאי אפשר לשנות את החוק הזה. ואוי ואבוי מי שיעשה שינויים.

כל קבל דנא מלכת רעייו יש רשם כתבה ועשרה.

וכמובן שככה המלך כתב, שבאמת אסור לשנות את החוק הזה. החוק הזה נחקק ובחוק הזה עומדים.

ודניאל כדי אדדי ראשים כתבה לבתי,

וכבין פתחין לבעלייתה נגד ירושלם,

וזמנין תלתה ביומה.

ההוא ברך על ברכוהי ומצלם מודעה קדם אלאה, כל קבל די, הבה עבד,

מן קדמדינא.

ואז דניאל ידע שנרשם החוק הזה.

הגיע בדרך לא דרך ההעתק לבית שלו.

כנראה שככה היה שם מישהו מהגויים ששלח לו איזה העתק הביתה שהתכונן.

מה עשה דניאל?

הוא הגיע הביתה ועשה לו מקום תפילה. עכשיו, הוא לא יכול כבר להתפלל בחדר שלו במלכות.

הוא רק יכול להתפלל בסתר, איפה הוא? בבית.

אז מה הוא עשה? הוא עשה עליית גג,

ושם הוא עשה פתח חלון שכנגד ירושלים.

ושלוש פעמים ביום הוא היה מתפלל,

וקורא ומשתחווה ומודה להשם על מה שנתן לו, להתפלל לפחות במקום שהוא נמצא.

עדיין גבריאי הלך הרגישו והשכחו לדניאל באום מתחנן כדם אל אההה.

ואז כמובן שאלה אותם האנשים שמו אנשים שיחפשו את דניאל לראות מה הוא עושה בשעות המיוחדות הללו שהוא לא נמצא במלכות.

ואותם האנשים גילו שדניאל מה עושה? מתפלל להשם,

מתחנן לאלוהיו, כמו שאומרים.

בעדיין קריבו ואמרין כדם מלכה על אסר מלכה הלא אסר רשמת די כל אנש די אבעמין כל אל אהה,

ואנש עד יומין דלתין להן מנח מלכה יתרמה לגובה יבטה.

אנא מלכה ואמר יציב מילתא כדת מדי ופרס דלא תעדה.

ואז כמובן שהם ניגשים למלך ואומרים אדוני המלך אתה כתבת הרי שאסור להתפלל שלושים יום למישהו אחר.

יום יומיים שלוש שבוע שבועיים כן אבל שלושים יום כבר קבעת בדעתך שזה האלוהים שלך זה האל שאתה מתפלל אליו?

בוא תראה מה קורה פה.

והחוק אומר שמי שעובר על השלושים יום הזה מושלך לגובה עריות.

אמר המלך נכון אמת הדברים שלכם כתבנו חוק חתמנו על החוק ומי שיפר את החוק יושלך לגובה עריות.

בעדיין אנו ואמרין כדם מלכה די דניאל דין מבני גלותא די יהוד לא שם עליך מלכה

טעם ועל עשרה די רשם וזינין דלתה ביום הבעי בעותה.

אדוני המלך לא תאמין למראה עיניך אותו דניאל שאתה נתת לו תפקיד מיוחד

אותו דניאל שאתה נתת לו משרה מכובדת אותו דניאל שנתת לו כבוד

מיוחד יותר מכולם והמלכת אותו על כולם תחת

מלכותיך הוא לא פחות ולא יותר מה עושה?

מתפלל בעליית הגג שלו אל מול פני ירושלים ועושה מה שבא לו.

ואם אתה רוצה את הגזירה והעלית אותה על הכתב עם חתימה איפה התשלום? איפה העונש? בבקשה אדוני המלך

אנחנו מוסרים לך את הדברים תבדוק את הדברים תחקור את הדברים וכמובן תביא את האדם

את דניאל על עונשו

עדיין מלכה קדם מלדה שמע שגיא באש על אוהי ועל דניאל

שם בל לשזיבותי ועד מעלי שמשה אבי משתדר לצלותייה.

ואז כמובן שהמלך שמע את זה נהיה לו רע.

ככה דניאל עושה שהוא נמצא, שימו לב גם הם הכפישו אותו.

הם לא אמרו דניאל המלך בתפקיד מכהן במשרה ככה וככה וככה עם דרגות כאלה וכאלה.

הם אמרו אדוני המלך זה דניאל מהיהודים מהפשוטים.

אלה שהביאו אותם מהגלות שאותו שמת לתפקיד כזה

מכובד הוא עמריד נגדך הוא עושה נגדך הוא עובר על צוואת המלך עושה את מה שהמלך

ציווה לא לעשות.

המלך ידע שהם שומעו היהודים אבל שיטת ההשפלה של הגויים שהם באים ושומעים הוא עם היהודים הוא כבר אוטומטית נהיה שפל דהיינו הוא לא משלנו

הוא לא ידע דניאל היה עושה את זה תמיד בסדר איפה? בארמון המלוכה

תמיד הוא היה חושב שהוא נמצא מכהן בתפקיד שלו אני יודע מה מסדר את העניינים של המלוכה

עכשיו כשהוא יוצא מחוץ למלוכה ועושה את זה במקום אחר פה כבר נדלק נורא אדומה

מה הוא עושה איך הוא עושה למה הוא עושה זה שהוא יהודי הוא יודע

אבל זה שהם באים אליו ואומרים לו הוא יהודי זה כדי להשפיל אותו לא כדי להוכיח שהוא יהודי הוא יודע

עדיין מלכה כדי מילתא שמעה שגיאה באש הלא היא המלך כולו

התחיל לרתוח

אבל הוא שם על ליבו דבר אחד, להציל את מי? להציל את דניאל. הוא חיפש איזה פתרון על מה שהוא כתב וחתם.

הרי אי אפשר לשנות את המלך. מלך עשה חוק,

אתה לא יכול לשנות את זה.

אולי עד זמן שהמלך ימות,

אחר כך אתה תוכל לשנות. אבל כל עוד שהמלך עשה חוק והמלך קיים, החוק צריך להיות קיים.

ואז הוא מחפש איזה דרך,

איזה כניסה, כמו שאומרים, לרחם על דניאל ולהציל אותו.

עדיין מלכה כדי מילתא שמע שגיא באש הלוהי, ועל דניאל שם בה לשזיבותי.

ועד מעלה שמשה, דהיינו עד שתעלה השמש. כל הלילה הוא חושב מה לעשות עם דניאל,

איך לפטור את דניאל מהעונש.

הווה משתדר לעצלותי, הוא חיפש דרך כדי להציל אותו.

בעדיין גובריה אילך הרגישו על מלכה.

אותם הגברים, אותם האנשים שהגיעו,

אלה המלשינים,

על דניאל הם חיפשו, הם ראו שהמלך.

איך יותר מדי מתמהמה? אמרו לו, אדוני המלך,

חוק זה חוק,

צריך להוציא את הגזר דין לפועל.

למה אתה כל כך מתמהמה? הם שמו לב שהמלך...

ואמרין למלכה דמלכה די דת למדי הוא פרס די כל עשר וקיימדי מלכה יעקים לו להשנייה.

הרי כל מה שהמלך גזר, כל חוק שהמלך העביר, אי אפשר לשנות את החוק הזה.

איך אתה, אדוני המלך,

רוצה לעשות כל מיני שינויים?

לוותר, כביכול, על העונש.

אז אמר המלך, והביאו את דניאל, הנה,

בעדיין מלכה אמר,

והיטיב לדניאל ורמו לגובת די עריבתה על המלכה, ואמר לדניאל, אלא הך דיאנת פלח לבית הדירה, הוא ישב זינח.

ישיז זווינח, כן.

אז אומר המלך לדניאל, תדע לך,

אני יודע שחוק זה חוק, וגזרה זה גזרה, ואני צריך לזרוק אותך, למה?

לגובה האריות, אין ברירה, אבל דבר אחד אני יכול לתלות בו תקווה.

האלוקים שלך, זה שהשתפללת אליו בתדירות של שלושים יום,

הוא זה שאמור להציל אותך, והוא זה שיציל אותך.

אני לא יכול להציל אותך כרגע, כי חוק העברתי, אני צריך לזרוק אותך. אם יקרה נס

כתוצאה ממה שאני אעשה, זה משהו אחר.

אבל אם לא יקרה נס, זה כבר, איך אומרים,

לא תהיה אשמתי אלא אשמתך.

כי להעביר אותך אני לא יכול לעשות

להעביר את העונש מעליך.

אבל דבר אחד כן אני יכול לעשות לך, מה זה?

לזרוק אותך ולבקש מבורא עולם שהוא זה שיציל אותך.

הוא רוצה שגזר שמישהו יתקלל ללילה אחר, ועכשיו הוא אומר שהוא מכיר את כל העולם.

כן, כי זה כפו עליו לגזור את זה.

זה מה שנקרא הצבעה של רוב.

חוק זה חוק, אני לא יכול לשנות.

מה כן אני יכול לעשות? לבקש ממך שאתה תבקש מהאלוהים שלך שהתפללת עליו בתדירות שלושים יום, שהוא זה שיציל אותך.

חרטומים.

אולי הוא חשש להראות להם שהוא כופר באבודנטיה.

לא, זה כבר רחוק יותר מדי קיצוני.

בפועל הוא לא כופר.

לא שהוא כופר במאי, אבל יש להם חוק.

כמו שאמרו היום, ראית מה קורה בסוריה בכל מיני ארצות הזרות?

לא נאה להם מהמלך? יאללה,

עושים הפגנות, מעבירים אותו.

הוא רק עכשיו נכנס לתפקיד.

עוד לא טעם, כמו שאומרים, את טעם המלוכה, עכשיו כבר יוציאו אותו.

אף מלך לא רוצה שיעשו על ההתחלה, יזרקו אותו.

אבל אם מסתכלים היום, יש את האימאמים שהם יודעים בוודאות שהעם היהודי באה אליי, אבל לא יגידו את זה לקהל שלהם.

בינם לבין העצמא הם יהודים. אני דיברתי עם איזה סודני בתל אביב לפני שבועיים,

שלוש שבועות כבר.

זה היה בתענית אסתר.

שאלתי אותו, תגיד לי, יש הרבה מאצלם שהתגיירו,

הכושים, סודנים, לא יודע,

התגיירו ממש.

נהיו דתיים, שומרי תורה ומצוות לכל דבר.

ראו כמה הדת היהודית היא חשובה, כמובן שהיה להם קצת

קשיים עשו להם בהתחלה, לא מקבלים את הגרים.

והתגיירו, נהיו לכל דבר. אתה רואה אותו, אתה רואה חרדי.

ממש.

יושב, עוסק בתורה.

אמרתי לו, איך זה עובד אצלכם?

אתם בשבת עובדים? הוא אומר לו, אצלנו בשבת באים לבית הכנסת. אמרתי, בית הכנסת? או-הו,

אצלנו יש בית כנסת, אצלכם זה בית עבודה זרה.

הוא אומר לו, אנחנו מתפללים לאותו דבר כמוכם.

זה חידוש בשבילי.

אלה נוצרים,

גם חלקם מוסלמים.

הוא אומר, כן, אני מתפלל לאללה,

אני מתפלל להשם.

אבל הנביא שלנו זה על פי הספר שלנו.

הנביאות, התורה, זה על פי הספר שלנו.

הוא אומר, יש הרבה דברים שמועתקים ממכם.

רוב-רובם של הדברים מועתקים מהספר היהודי, התנ״ך.

אבל קצת פה ושם אנחנו אומרים, שינויים כדי להתייפייף.

זה הם עשו ככה כדי שימצאו חן, אחרת זה לא מעניין. זה אותו דבר כמו אצל הדת ההיא, אז מה ההבדל?

אז הם חיפשו ככה שינויים קלים, כמו שאומרים.

אז אותו דבר פה, המלך פחד.

תאר לך שהוא יעשה משהו לא במקום,

ישר יוציאו עליו כולם

מה שנקרא היום חוזה,

או מורידים אותו או הורגים אותו.

מה זה, במקום לקדם את האינטרסים של העם שלו, הוא מקדם אינטרסים של עם אחר?

לא מתאים.

בנוסף לזה, זה יגרום גם נזק לכל המלכות.

אם ישמעו כולם שאם דניאל פרץ גדר והכל בסדר, והמלך הסכים איתו,

אז כולם יחליטו לפרוץ גדר, והכל יהיה בסדר. אף אחד לא יעשה להם שום דבר. אז איזה מלכות זאת?

זה לא מלכות.

ולכן הוא אומר לו, תדע לך, מי שיכול להציל אותך, דרג אל אלוהי השמיים.

זה שאתה מתפעל אליו בתדירות שלושים יום, הוא זה שיציל אותך.

והייתה את אבן חדה ושמא את אלפום גובה,

וחתמה מלכה בעזיקתיה ובעזיקת רברב אנוהי,

די לא תשנה צבו בדניאל.

וכמובן שהביאו אבן אחת ושמו אותה על פי הבור.

והאבן הזו הייתה חתומה בחותמת של המלך,

וגם בטבעת של כל אותם האנשים הגדולים של המלך,

אשר הדין לא יהיה שונה ברצונו של דניאל.

די, זאת אומרת, הם גם עשו נוסף

לרצונו של המלך,

כביכול, לוותר לדניאל על ידי שאלוהי השמיים יציל אותו,

הוא עצמו לא יכול להציל אותו.

למה? יש פה חתימה של המלך,

יש פה כתיבה של המלך, חתימה של הגדולים שלו. אף אחד לא יכול לשנות את הדין עם דניאל. זורקים אותו לגוב, מה יהיה שם הלאה? זה עוד משהו.

זאת אומרת, אם הוא ינצל בגוב,

בגובה האריות, אז כן יוכלו להעלות אותו.

אבל כל עוד שהוא לא נזרק לבפנים,

הדין שהוא צריך להיזרק לגובה האריות. זה הדין שלו.

נעצור פה.

ברוכים תהיו.

רבי חנא בבקשה אומר.