הרב ניסים אביטן 15-06-14

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נאמר בתורה

לא תבשל גדי בחלב אמו

שיש איסור לבשל

בשר וחלב

והתורה כתבה את זה שלוש פעמים

כדי ללמדנו שאסור גם לבשל

אפילו אם לא אוכלים

ולאכול את מה שנתבשל אפילו אם אדם בעצמו לא בישל

וגם ליהנות מזה אסור.

אבל חכמים אסרו לא רק לבשל

אלא גם לא לאכול בשר וחלב ביחד

ולכן

אדם שיושב לאכול

צריך להיזהר

שלא יהיה על השולחן גם בשר וגם חלב ביחד

כי הוא עלול לטעות

ולקחת

ולאכול גם מהבשר וגם מהחלב

לכן אסור בזמן אכילת חלב

שיהיו דברים בסריים על השולחן

או בזמן שאדם אוכל בשר אסור שיהיו דברים חלביים על השולחן

שמא

ייכשל בטעות

ויאכל משני סוגי המאכלים

וייכשל באיסור בשר וחלב

יש עכשיו מעשה לא מזמן

בבחור אחד

שנכנס לרב חיים קנבסקי

ורב חיים קנבסקי אמר לו שעל המצח שלך יש דמות של טלה

האם אתה ניזה בבשר וחלב?

הבחור הודה לפניו

שיש לו יצר גדול לאכול שוקולד חלבי אחרי בשר

ובאמת הוא היה אוכל שוקולד חלבי אחרי אכילת בשר?

אז אמר לו הרב חיים קנבסקי לכן יש לך על המצח

חקוק את החטא שלך

טלה שבא לרמוז את העניין של לא תבשל גדי בחלב אמו

המקור לזה זה מהזוהר

שבזוהר כתוב שאם אדם נכשל באיסור בשר וחלב

אפילו רק באכילת בשר וחלב

חקוק על מצחו את החטא של בשר וחלב על ידי דמות טלה

וכתוב בזוהר

שמי זוכה לראות את הדבר הזה?

אדם שלומד תורה לשמה והוא ענו,

אז אדם שהוא עמל בתורה לשמה ויש לו ענווה הוא זוכה לראות

על האדם שחוטא על המצח שלו את הדמות של טלה שבא לרמוז על עניין של בשר וחלל

ולכן מובן למה הרב חיים קנבסקי נמנע מלגלות להם מה המקור שהוא ידע את העניין הזה

כיוון שהוא לא רצה להגיד שהוא ענו

ומהענווה שלו הוא הסתיר את המקור הזה אבל הם חיפשו לבד השומעים ומצאו את המקור הזה בזוהר

בכל אופן רואים

שאיסור בשר וחלב

אפילו איסור רבנן זה חוקק על מצחו של האדם את החטא

לכן

חז״ל הרחיקו אותנו מלהיקשב בשר וחלב על ידי

שאדם צריך להיזהר לא להשאיר על השולחן

גם מאכל של בשר וגם של חלב מחשש טעות שיבוא להיקשר ולאכול

משני המאכלים ביחד

אם זה שני אנשים שאוכלים על שולחן אחד

אחד אוכל בשר

ואחד אוכל חלב

כן שני בני אדם

אחד אוכל חלב

ואחד אוכל בשר

אם הם לא מכירים אחד את השני

אין להם שום ידידות, אין להם שום היכרות

אז מותרם

למשל שניים יושבים במסעדה

בשולחן

אחד תפס לו פינה אוכל חלבי אחד אוכל בשרי

הם לא מכירים אחד את השני אין להם שום היכרות

אז ודאי שאין פה חשש שאדם יושיט את היד שלו לקחת

מהמאכל של החבר שלו בלי רשות?

הוא אוכל בשרי, אוכל חלבי, לא מכירים אחד את השני.

אין חשש שאדם ייקח מהמאכל של השני, כי הוא לא מכיר אותו, הוא מתבייש ממנו.

אבל אם הם שניהם שמכירים אחד את השני, שני ידידים, שני בחורים שמכירים אחד את השני,

ויש להם ידידות,

ובדרך הידידים זה לכבד אחד את השני.

אז אסור להם לאכול אחד בשר ואחד חלב,

מחשש שמא

אחד יכבד את השני,

או שיש להם כל כך ידידות שאפילו הוא לוקח, בלי לשאול אותו בכלל,

הוא לוקח ממנו, הוא לוקח ממנו.

אז במקום כזה שיש חשש שאחד יאכל מהשני,

אז אסור להם לאכול אחד בשר ואחד חלל.

כדי שזה יהיה מותר,

יש לנו שני דרכים להתיר את זה.

או שהם ישבו בריחוק מקום,

שהם ישבו אחד בקצה של השולחן

ואחד בקצה השני שהוא לא יכול להושיט את היד שלו למאכל.

אם זה כזה ריחוק מקום שאדם לא יכול להושיט את ידו למאכל של השני,

בזה אומר הפתחי התשובה שאין חשש שהוא יבוא לאכול מהמאכל של השני.

לקום במיוחד עד למקום של השני, לקחת,

יכול להיות שכבר ייתן לו את התזכורת שהוא בשרי והשני חלבי וכדומה.

אם הם יושבים סמוכים אחד לשני,

הם לא רחוקים אחד מהשני ויש אפשרות להושיט את היד בקלות למאכל של השני,

אז כאן צריכים לעשות היכר אחר.

או להניח חפץ ביניהם,

חפץ שהוא לא רגיל להיות על השולחן,

להביא איזה אגרטל, לשים ביניהם.

להביא איזה מכשיר שלא רגיל להיות על השולחן, להניח אותו ביניהם.

לעשות איזה היכר ביניהם

על ידי חפץ שלא רגיל להיות על השולחן בזמן החילה.

וברגע שהחפץ הזה נמצא על השולחן,

אז החפץ הזה כל הזמן נותן להם תזכורת שאנחנו צריכים להיזהר אחד מהשני לא לקחת אחד מהמאכל של השני.

או על ידי מפה.

כלומר שאדם ייקח איזה מפה נפרדת,

איזה מגבת קטנה אחד שם מתחת לצלחת שלו, מפה.

אז אם אדם שם מפה מתחת לאוכל שלו והשני לא,

אז על ידי שיש מפה,

אז ממילא זה נותן תזכורת שאנחנו שנינו צריכים להיזהר אחד מהשני.

הרב אלישיב כותב שכל העניין של המפה זה מועיל דווקא במקום שלא רגילים כולם לאכול עם מפות נפרדות.

אבל אם זה מלון או מסעדה ששם רגילים להביא לכולם מפה,

ככה זה דרך כבוד לשים כזה נייר, כזה מפה מתחת למאכל של כל אחד.

אז המפה פה לא מהווה תזכורת,

כי ככה הרגילות שאצל כולם יש את המפה הזו.

אז המפה הזו היא לא היכר,

במקום כזה לא יעזור מפה,

אלא פה צריכים איזה חפץ,

לשים איזה חפץ ביניהם שהוא לא אמור להיות כאן ולא רגיל להיות כאן,

וזה ייתן להם את התזכורת לא לאכול אחד מהשני.

אפילו גוי ויהודי

שמכירים אחד את השני,

ואחד אוכל בשרי ואחד אוכל חלבי,

היות והם מכירים אחד את השני,

אז גם כן יש חשש שמחמת הידידות שביניהם,

ההיכרות שביניהם,

שמא יבוא לקחת אחד מהמאכל של השני וייכשל ליהודי בשר וחלב,

אז אפילו אם הגוי אין לו כישלון,

אבל מהצד היהודי שאוכל עם גוי והוא עלול לקחת מהמאכל של הגוי, אפילו אם הוא כשר בתכלית אבל הוא חלבי והוא בשרי,

אז גם כן צריכים לעשות היכר או לא לשת ביחד במקום אחד כדי לא להיכשל באיסור בשר וחלב.

גם אדם שהוא בשרי

והוא עכשיו לא אוכל,

אבל הוא בתוך שש שעות, הוא בתוך שש שעות שהוא צריך להמתין

עד אכילת החלב.

והוא בא לשבת את חבר שלו שאוכל עוגת גבינה,

בורקס גבינה,

שותה קפה חלבי, מאכלים של חלב.

יש מקום להיזהר לא להתקרב אליו מחשש שהוא עלול לשכוח שהוא בשרי ולאכול מהמאכל החלבי. נכון שעכשיו הוא לא אוכל,

הוא לא עסוק עכשיו באכילה,

אבל עצם העובדה שהוא במצב בשרי והוא במצב של המתנה שצריך להמתין שש שעות,

יש מקום להחמיר שלא להתקרב לאחד שאוכל מאכלי חלב מחשש שהוא יכבד אותו. נו תתכבד, קח בורקס קטן,

קח איזה עוגיה חלבית והוא ישכח שהוא בשרי ויכול לבוא לאכול מהמאכלים החלביים שחברו אוכל.

נוהגים לאחד מלחיות נפרדות,

מלחייה לסעודה בשרית

ומלחייה לסעודה בשרית.

תעודה חלבית

במלחיות הפתוחות

שהאצבעות

לוקחות את המלח ואת הפלפל,

אז ודאי,

כי הרי האצבעות של האדם יש להן שאריות של מאכלים בשריים,

שאריות מאכלים חלביים,

אז אחד מכניס את האצבעות שלו עם מאכל בשרי,

אז הוא לכלך את המלח עם שאריות בשריות.

בא חברו, לוקח את המלח עם שאריות הבשר,

מולח את הדברים החלביים שהוא אוכל,

אז ימצא שהוא אוכל בשר וחלב,

או להפך.

לכן במלחיות כאלה ודאי שצריכים לייחד מלחייה בשרית ומלחייה חלבית.

אם המלחייה היא סגורה,

כמו שהיום אנחנו רגילים יותר מלחיות סגורות,

אז בזה אין חובה לייחד מלחייה חלבית ומלחייה בשרית,

כיוון שאף פעם אנחנו לא נוגעים, לא בפלפל שחור באצבעות ולא במלח,

אלא תמיד

מנערים את המלחייה ודרכה מביאים את המלח למאכל החלבי או הבשרי.

אז פה מעיקר הדין,

אין חובה לייחד מלחייה נפרדת.

אבל גם בזה ראוי לייחד מלחייה נפרדת,

כי הרבה פעמים המלח לא יוצא בקלות,

המלח ישלול לחות.

ואז מה האדם עושה? פותח את המחייה ולוקח מהמלח באצבעות ידיו.

אז יש חשש שאדם לפעמים כן פותח את המחייה ומושיט את אצבעות ידיו לקחת מהמלח או מהפלפל.

אז ממילא יש חשש רחוק שאדם כן ייכשל על ידי

הלכלוך של אצבעות ידיו,

שהוא מטנף את המלח או את הפלפל שחור עם שאריות, בשריות או חלביות,

ואחרי כן הוא גורם לאחרים להיכשל בבשר וחלב.

לכן ראוי לייחד מלחייה נפרדת לבשרי ומלחייה נפרדת לחלבי.

אדם שאוכל בשר,

בן

של בהמה,

בן של חיה,

חיה כשרה,

בן של עוף,

צריך להמתין שש שעות.

כל סוגי הבשרים,

בין בשר בהמה,

בין בשר חיה,

בין בשר עוף,

חייב להמתין שש שעות.

חוץ מדגים שאין לזה שם של בשר,

שם זה רק עניין נפרד של סכנה לא לאכול דגים עם חלב או דגים עם בשר מחשש לצרעת.

אבל אין בזה את האיסור של בשר וחלב,

כי בשר דג לא נקרא בשר,

ולכן אין בו את העניין להרחיק בין אכילת דג לאכילת חלב שש שעות.

אבל כל סוגי הבשרים, בהמה, חיה ועוף,

צריך להמתין שש שעות מלאות בין אכילת הבשר לאכילת החלב.

ואפילו אם אדם רק לעס את הבשר,

יש אנשים שלועסים את הבשר ופולטים אותו החוצה, לא בלעו מהבשר כלום,

אבל הם לעסו אותו כדי לטחון אותו לתינוק.

יש להם תינוק ורוצים להאכיל אותו בשר,

ואין להם אפשרות עכשיו לרסק את הבשר בדרכים אחרות,

אז הם נועסים את זה בפה ונותנים לתינוק.

עצם לעיסת הבשר בפה,

ואפילו שהוא לא בלע אותו,

צריך להמתין שש שעות אחרי הלעיסה של הבשר.

ואפילו אם אדם שתה מרק צח

בשל קציצות של בשר בתוך מרק,

עוף בתוך מרק,

והוא עכשיו לא לקח את המרק עם בשר בכלל,

הוא שותה רק את המרק שהוא צלול לחלוטין,

ושותה אותו לבד, בלי הבשר בכלל, לא טעה מהבשר בכלל.

גם כן, היות שהשומן של הבשר,

השומן של העוף נכנס במים של המרק,

אז השומר של הבשר, השומר של העוף שנכנס במרק,

הופך את המרק להיות בשרי גמור,

וצריך להמתין שש שעות

אחרי אכילת המרק הבשרי הזה.

אותו דבר גם ירקות,

שבישלו אותם עם בשר או עוף,

תפוח אדמה,

בישלו אותו עם בשר עוף, שועית, חומוס,

בישלו אותו ביחד עם הבשר,

חמין, חמין בשרי,

ואדם לא אוכל מהבשר, הוא לא אוכל מהבשר,

הוא לא אוהב בשר, לא אכל מהבשר,

הוא אוכל רק את החומוס, את תפוח האדמה, את החיטה שהיה בתוך הסיר הבשרי,

הוא אוכל רק את הירקות שהן פרווה,

הירקות בעצם מצד טבעם הן פרווה,

אבל מאחר שהם נתבשלו עם הבשר ביחד,

הם קיבלו את טעם הבשר בתוכם,

ולכן מי שאוכל את הירקות האלה יש לו דין של בשרי והוא צריך להמתין שש שעות

כאילו שהוא אכל בשר ממש

אבל זה הכל

אם התבשל הירק עם בשר ממש

בישלתי את תפוח האדמה עם הבשר ממש

בישלתי את הקישואים עם הבשר ממש

בישלתי את הגזר עם העוף ממש

אז כל הירקות האלה הופכים להיות בשרי.

אבל אם לקחתי סיר בשרי נקי,

אין בו בשר.

לקחתי סיר בשרי שבישלו בו בשר בבוקר,

ועכשיו שטפו אותו, שמו אותו בצד,

ואחרי כן בישלתי בזה פירה.

בישלתי תפוח אדמה, עשיתי פירה בתוך סיר שהיה בשרי.

כלומר שבישלו בו בשר אפילו בתוך 24 שעות,

או אפילו לא בתוך 24 שעות. אבל בכל אופן,

הסיר עכשיו,

הסיר הזה הוא ריק,

הוא נקי מבשר, אין בו בשר,

ואני מבשל בו רק ירקות פרווה בתוך סיר בשרי.

אני לא יכול להכניס חלב שם, אבל לא קריב. אסור חלב.

מי שיבשל חלב בתוך הסיר הבשרי הזה,

החלב נאסר, וגם הוא עבר על איסור בישול בשר וחלב.

אבל אני מדבר, לא, לא בישלתי חלב. אני מבשל ירקות פרווה בתוך סיר

שהוא בשרי.

אבל אין בו בשר עכשיו בכלל.

אז הדין הוא שאחרי הירקות האלה לא צריכים להמתין שש שעות.

אם לא אכלתי בשר והירקות לא התבשלו עם בשר, הם התבשלו רק בסיר בשרי,

אז נכון שהסיר הוא בשרי והוא פולט טעם מתוך הדפנות שלו לתוך הירקות,

אבל במקום כזה היות שהירקות לא התבשלו עם בשר ממש,

אלא יש רק בליעת בשר שיוצא מהדפנות,

לא צריכים להמתין שש שעות.

אז לאכול לאכול את זה עם חלב?

מה?

אבל ראוי להימנע מלאכול את זה עם חלב ישירות.

לאכול אותו עם חלב ממש, לא.

כלומר לאכול את הירק

ואחרי כן את החלב אפשר.

אבל לכתחילה לבשל בסיר בשרי כדי לאכול עם חלב?

אסור.

אבל אם בדיעבד קרה שכבר בישלו את הירק,

לא ידעו את הדין, לא ידעו,

והם בישלו את הירק בתוך סיר בשרי ועכשיו הוא בא לשאול את הרב מה הדין, האם אני יכול לאכול את זה עם חלב? מותר.

אבל אם הוא בא לשאול לכתחילה האם אני יכול לבשל ירק פרווה בתוך סיר בשרי כדי לאכול אותו ישירות עם חלב?

הרב יגידו לא, לכתחילה לא עושים את זה

אבל בדיעבד אם זה נעשה אז מותר לאכול את זה אפילו עם חלב

אבל לאכול אותו אחד אחרי השני תמיד זה מותר, אפילו לכתחילה

אפילו לכתחילה מותר לבשל ירק בתוך סיר בשרי על מנת לאכול אותו לבד וחלב לבד

ולא צריכים להמתין שש שעות בין אכילת הירק שהתבשל בסיר הבשרי למאכל חלבי

בנתל״פ אז יותר קל,

אם עברו 24 שעות אז מותר אפילו לכתחילה

זמן השש שעות

זמן השש שעות, ממתי מודדים את זה?

מזמן גמר אכילת הבשר

ולא מה?

לא הולכים אחרי זמן שבירכו ברכת המזון

אלא מזמן שסיימת ללגוע בבשר, משמה ממתין שש שעות

למשל

אכלו את המנה הבשרית בשעה עשר

בשעה עשר הייתי בשעון, גמרתי לאכול את הבשר

אבל הסעודה מתארכת, שירים של שבת, דברי תורה,

פיצוחים, פירות,

גלידות, עוגות,

מאריכים את הסעודה עד השעה אחת שעה וחצי

מתי סיימו את הסעודה? בירכו ברכת המזון באחת שעה וחצי

ממתי צריכים לספור את השש שעות?

מעשר שסיימתי לאכול את הבשר או מאחת שעה וחצי שבירכתי ברכת המזון?

מעשר, ממתי סיימת את הבשר?

לא הולכים אחרי זמן ברכת המזון,

מתי סיימתי את הסעודה בפועל,

אלא מתי סיימתי את אכילת הבשר בפועל.

אז אם סיימתי...

את אכילת הבשר מוקדם,

אז אפילו שאירחתי בסעודה עוד כמה שעות על ידי דברי תורה ושירים ואכילת קינוחים וכדומה,

מספיק לספור את השש שעות מזמן סוף אכילת הבשר,

ולא צריך להמתין עד אחרי

ברכת המזון ומשם לספור שש שעות.

בחולה,

אפילו שאין לו סכנה והוא נצטרך לאכול חלב,

או יולדת מניקה,

מעוברת, שהיא חלשה והיא זקוקה לאכול מאכלי חלב, לחזק את ליבה,

אז היא לא חייבת להמתין שש שעות.

אם היא יכולה להמתין שלוש שעות, מה טוב.

אם היא לא יכולה להמתין שלוש שעות אלא רק שעה אחת,

אז מספיק שעה אחת.

אומר הבן איש חי, מספיק לחולה שאין בו סכנה להקל לו ולהמתין שעה אחת,

שישטוף את פיו היטב,

ינקר אותו מכל השיריים של הבשר,

ומותר לו לאכול אחריכן חלב אחרי שעה אחת בלבד.

אבל כמובן זה רק לחולה או לחולה מעוברת, מניקה, יולדת,

שהמצב שלהם מצריך את אכילת החלב,

אז במקרים כאלה אפשר להם להקל אחרי שעה.

אם אפשר קצת יותר, אז יותר.

אבל לא צריכים להחמיר עליהם שש שעות.

קטנים,

ילדים קטנים

עד גיל שלוש לא צריכים להחמיר איתם בכלל.

ילד קטן עד גיל שלוש,

נתת לו לאכול בשר,

עוף,

מרק,

אחרי כן אפשר לתת לו קוביית שוקולד, ארתיק חלבי.

אין בעיה, מותר.

לא צריכים להקפיד עם קטנים עד גיל שלוש, כלום.

מגיל שלוש עד גיל שש-שבע,

אז אומרים הפוסקים, צריך להתחיל לחנך אותו, להרגיל אותו,

שעה.

מחנכים אותו שעה להפסיק ביניהם.

ואז אם הוא בא לבקש ממזק חלבי, אומרים לו, לא, אכלת עכשיו בשר?

אתה מתחיל להיות כבר גדול, אז שעה אחת, בעוד שעה תבוא.

מגיל שבע, שמונה,

מתחילים להרגיל אותם שלוש שעות.

שלוש שעות.

בגיל שתים עשרה,

שזה כבר גיל שקרוב לבר מצווה,

או בנות מגיל 11,

שהן קרובות לבת מצווה,

כבר מחנכים אותם לשש שעות מלאות.

אז עד גיל שלוש אין מה להקפיד איתם בכלל.

מגיל שלוש עד גיל שבע, שמונה, שעה.

מגיל שמונה מתחילים לחנך אותם לשלוש שעות.

מגיל 12 כבר מתחילים לחנך אותם לשש שעות מלאות,

על מנת שיתרגלו כבר מקטנות להרחקות של בשר וחלב,

וגם כי הזקין לא יסור ממנה. חנוך לנער על פי דרכו,

גם כי הזקין לא יסור ממנה.

ברגע שילד מתרגל לכך בילדותו,

אז הוא כבר ממשיך כל ימי חייו להקפיד בזה כמו שצריך.

למה?

כי עד גיל שלוש אין שום עניין, הוא לא מבין,

הוא לא מבין כלום, הוא לא מבין מה זה בשר, מה זה חלב,

מה העניין להרחיק ביניהם.

אז עד גיל שלוש אין שום סיבה לעשות דברים שאין לו הבנה בזה.

אין לו עניין,

אין עניין בדבר הזה.

לא, לא יהיה לו שום טלה.

כל מי שעושה על פי חכמים,

אין שום טלה.

מי שעובר על דברי חכמים, אז יש לו טלה.

אם זה מצייר את התינוק או פוגע בבריאות שלו,

אני לא יודע מה אתה עושה עניין בזה טוב.

היום זה לא בעיה, כי היום יש כל כך הרבה עם מסערים.

אולי פעם זה היה...

אם אין שום צורך, אם אין שום צורך ואתה לא מרגיש שום תועלת בזה, ואתה יכול לתת לו מספיק מאכלים אחרים, תעשה מה שאתה רוצה.

שואלים אותך מבחינת הדין.

אתה מבחינת הדין, אתה עובר פה על איסור בזה שאתה מאכיל אותו בשר וחלב? לא.

מותר לך על פי דין.

אתה רוצה

להסתדר בלי זה? תסתדר.

אדם שהוא בשרי,

אדם שהוא בשרי אכל בשר או עוף

והוא עכשיו בתוך השש שעות שצריך להימנע מאכילת חלב.

מה?

אנחנו לא צריכים את המדע כדי להצדיק את דרכנו,

את דברי התורה הקדושה.

רק לפעמים זה טוב להראות לעם שהקדוש ברוך הוא, שהוא ברא את האדם וברא אותו ויודע את מה שמזיק לו ומה שמטיב לו,

אז הוא רואה כמה הקדוש ברוך הוא דאג לבריאות שלנו להימנע מלאכול דברים שמזיקים לנו.

זה טוב לחזק,

אבל לא שאנחנו בנויים על המדע.

לא צריכים לבנות על המדע, אלא כך ציווה השם וכך אנחנו עושים,

בין אם אנחנו מבינים את התועלת שבדבר, בין אם אנחנו לא מבינים, אנחנו עושים כי כך השם ציווה.

אם אתה מוצא מדע שמחזק לנו את העניין,

עד הבא. לפעמים זה רק מראה את היופי של התורה והקדוש ברוך הוא, איך הוא ידע את כל הצפונות

שטמונים באדם, מה מזיק לו ומה לא מזיק לו.

טוב, זה עניין אחר.

זה עניין אחר.

זה להאכיל אותו מאכל של איסור.

זה להאכיל אותו מאכל של איסור.

להאכיל קטן מאכלים של איסור,

אז אסור בידיים להאכיל אותו מאכלים של איסור.

זה משהו אחר, זה מטמטם את נפשו.

זה מטמטם את נפשו של האדם.

אבל פה זה מאכלים כשרים.

שוקולד קשה, אל תהיה שוקולד קשה, אל תהיה שוקולד קשה.

גם לאחר שאדם המתין שש שעות,

אם הוא מנקר את השיניים

ומוצא שיריים של בשר, צריך לנקר אותם

ולנקות את השיניים מכל שיריים של בשר.

ואם אדם יודע שיש לו חורין בשיניים

ודרך הבשר להיות בתוך הנקבים שבתוך השיניים,

אז הוא צריך להקפיד לנקר את כל השיריים של הבשר מתוך החורין והסדקים שבתוך השיניים,

כי גם בהם יש את האיסור של בשר וחלב.

אז מה שאנחנו אומרים שש שעות, כי בדרך כלל אחרי שש שעות כבר לא נשאר בשיניים כלום,

אבל אם אדם יודע שנשאר,

הוא צריך לנקר את זה ולפלוט את זה מהפה שלו.

ואם אדם בולע את זה,

יש מחמירים שצריכים להמתין שש שעות.

הרב אלישיב אומר שאפשר להקל בזה,

אבל יש פוסקים שמחמירים שלא,

שאם אדם בלע את השיריים האלה, אז צריך להמתין משם שש שעות.

אפילו, לא חייבים שיעור באכילת בשר כדי להמתין שש שעות.

גם אם אכלת כל שיעור ובלעת את זה,

אתה צריך להמתין שש שעות.

אם אדם רק שם בשר בפה שלו ולא בלע,

טעם בלשון ופלט את זה,

מיד, לא צריך להמתין שש שעות.

אדם טעם משהו בלשון שלו ומיד פלט את זה,

אין הנה שש שעות. אם הוא בלע,

אפילו כלשהו צריך להמתין שש שעות.

לגבי שיריים של בשר בשיניים,

יש כאלה שמקילים אפילו אם בלע את זה אחרי שש שעות, ויש מחמיאים שלו שצריכים להמתין שש שעות.

לכן ראוי לנקר את השיניים ולפלוט את זה, לא לבלוע את זה,

אלא לסלק את זה מהפה ולא לבלוע את השיריים של הבשר.

אדם שהוא בשרי,

הוא נמצא בתוך השש שעות לאכילת הבשר,

והוא בא ולקח סכין חלבי.

כשאני אומר סכין חלבי, הפירוש הוא סכין שחתכו בו גבינה רותחת,

ערבבו בו חלב רותח.

אז הסכין הוא סכין חלבי.

לא שהשתמשו בו בצונן,

לא שאיחדתי סכין לחלבי אז זה הפך אותו להיות חלבי.

כי סכין שהשתמשו בו בחלב קר או בגבינה קרה הוא לא חלבי.

הוא כלום

אלא אם הסכין השתמשו בו בחלב רותח

או בבשר רותח או בחלב רותח או בגבינה רותחת, חתכו בזה עוגת גבינה רותחת

שהיא צולדת בה

דרגת חום של ארבעים וחמש מעלות,

ערבבו בזה חלב רותח.

אז אם יש מצב שהסכין, אני יודע שהיא חלבית,

חלבית גמורה על ידי שבישלו בה חלב,

חלב, היא הייתה תמונה בתוך חלב

ואני לוקח ולוקח בצל,

בצל,

בצל הוא פרווה

ואני חותך את הבצל, להחליש אותו בתוך סלט,

לאכול אותו בנפרד, סתם סלט, פרווה.

אם אתה בשרי וחתכת על ידי סכין חלבית את הבצל,

הבצל הוא דבר חריף,

הבצל הוא נקרא דבר חריף

ועל ידי החריפות של הבצל עם הדוחקה דה סכינה שאדם חותך את הבצל,

עובר טעם החלב שנמצא בתוך הסכין לבצל והופך את הבצל להיות חלבי.

ממילא אם אתה רוצה עכשיו לאכול את הבצל הזה בתוך סלט פרווה,

בתוך שש שעות לאכילת הבשר,

אתה נכנס פה לבעיה האם זה נקרא שאתה אוכל חלבי אחרי בשרים.

אז בזה יש מחמירים לא לאכול את זה אחרי בשר,

כי הבצל הפך להיות חלבי.

חתכת בזה צנון,

צנון זה דבר חריף.

חתכת בזה לימון, לימון הוא חמוץ, הוא נקרא חריף.

אז הלימון הזה הופך להיות חלבי.

אז אם אתה בשרי, יש לך בעיה.

יש פוסקים אומנם שמקילים בזה,

ואומרים שעד כדי כך לא צריך להמתין

ולהימנע מלאכול אותו בתוך שש שעות לאכילת בשרי,

אבל יש מחמירים בדבר.

לכן רצוי לאחד סכין פרווה,

שבזה לחתוך ירקות פרווה על מנת שהם לא יהפכו להיות לא בשרי ולא חלבי.

כי אם אני חותך בצר עם סכין בשרי או חותך בצר עם סכין חלבי זה הופך להיות או בשרי או חלבי.

לכן רצוי לאחד סכין פרווה כדי לחתוך בזה את הדברים החריפים על מנת שהדבר החריף לא יהפוך להיות חלבי או בשרי.

האם קולדים ב-24 שעות או אפילו אחרי 24 שעות? אפילו אחרי 24 שעות. למה?

כי דבר חריף יש לו תכונה להשביע.

החריפות של הדבר החריף,

הוא משביח את הטעם אפילו אם הוא פגום.

ואין באיזה תדין שנותן טעם לפגם.

כי הדבר החריף הוא משביח את הטעם אפילו שהוא פגום.

לכן בדבר חריף זה חמור.

לכן רצוי לאחד סכין פרווה בבית שבזה חותכים את הירקות

החריפים על ידי סכין פרווה כדי לא להפוך אותם לא חלבי ולא בשרי, ואז אפשר להשתמש בו חלקם לבשרי, חלקם לחלבי בלי שום חשש.

אם בן אדם עשה את זה בעיה. מה? אם בן אדם עשה את זה בעיה.

בציור שדיברנו עליו אפשר להקל.

דהיינו אחרי בשרי.

אבל בנפרד.

אבל אם אתה מתחיל לבשל אותם ביחד,

אתה נכנס פה לבעיה יותר חמורה של תערובת של בשר וחלב.

מה זה? אה, עם בחרים?

כן. אם אתה תבשל עכשיו,

תבשל את הבצל הזה בתוך שיא בשרי,

אתה מתחיל להיכנס לבעיה של בשר וחלב.

כי הבצל הוא חלבי,

ואתה מבשל אותו עם בשר,

זה כבר נושא של בשר, ממש בישול בשר וחלב. זה לא רק הפסקה בין בשר לחלב,

אלא זה עניין של בישול שתי מאכלים,

של בשר וחלב, זה חמור.

עד כאן דיברנו על אכילת בשר,

שאדם צריך להמתין שש שעות מלאות אחרי בשר.

ואפילו אם יש לו ספק אם עברו שש שעות, צריך להמתין עד שיצא הספק מליבו,

ואז להתחיל לאכול מאכלי חלב.

ויש פה עוד נקודה שצריך להדגיש אותה.

אם קרה,

אני חושב שזה לא כל כך מצוי.

אבל אם קרה שהייתה סעודה,

למשל בשבת,

שהתארכה שש שעות,

אכלתי בשר,

ומהרגע שאכלתי את הבשר סיימתי אותו,

האריכו בסעודה שירים, דברי תורה,

סיפורים, ואוכלים, ושותים,

ועברו שש שעות.

ואדם עכשיו רוצה לאכול חתיכת שוקולד,

והוא רואה עברו שש שעות, מה? כל כך מהר עברו שש שעות? כן.

אבל הוא עדיין לא בירך ברכת המזון של הסעודה בשרית.

אומר הבן איש חי, אסור לך לאכול חלב.

אתה צריך גם ברכת המזון.

רק אחרי שאדם מפסיק את הסעודה לגמרי,

הבשרית,

על ידי ברכת המזון,

אז אני אומר שמותר אחרי שש שעות לאכול חלבי.

אבל אם אתה עדיין לא בירכת ברכת המזון,

על אף שכבר סיימת מאכילת הבשר שש שעות,

צריכים גם את ברכת המזון, שזה מפריד אותך מסעודה הבשרית לגמרי,

ורק אחר כך לאכול את דברי החלב.

שאלה כבר, אם אני אכלתי בשר, ואני מוכרח של השש שעות, ולא שמתי לב שקרתי ולקחתי איזשהו משהו כדי להגיד, ובירכתי את השעה.

הוא שואל אדם שהוא בשרי,

ובטעות, בתוך שש שעות, בירך על מאכל חלבים.

עכשיו הוא עומד בבעיה.

מצד אחד הוא בשרי ואסור לו לאכול חלב,

מצד שני הוא בירך ברכה, הוא בירך שהכל נהיה בדברו על שוקולד.

מה יעשה?

מה?

אז הדין הוא, הדין הוא שיטעם מעט

מהדבר החלבי כדי להינצל מברכה לבטלה,

ולא

שיימנע מהאכילה לגמרי ויגרום לברכה לבטלה.

אבל כמובן משהו מעט מן המעט.

ואם יש לו אפשרות

למצוא דבר אחר שברכתו שהכל שעומד לפניו,

או אם יש לו משהו שהוא לא חלבי לפניו,

שברכתו שהכל,

אז שיטעם את הדבר השני, שברכתו שהכל,

ובזה אין ברכתו לבטלה ולא אוכל את הדבר החלבי.

אז אם אין לו פה לפניו שום דבר שברכתו שהכל,

מותר לו לטעום מעט מהחלבי כדי להינצל מאיסור ברכה לבטלה.

לא, לטעום ולבלוע. כי אם אדם פולט אז זה לא נקרא שהוא טעם.

הרי אמרנו שאם אדם שם בשר ופלט אותו זה לא נקרא שאכלתי בשר.

אז גם אם אתה טועם חלב, זה לא נקרא חלבי, אז לא טעמת.

אז כדי שהברכה תחול זה על בליעה,

על פליטה זה לא ברכה.

לכן מותר מעט לבלוע, וזהו, כדי לנצים ברכה. אבל אם יש לך אפשרות למצוא מאכל אחר שברכתו שהכול, ואותו לאכול,

אז עדיף.

עד כאן דיברנו

בהפסק בין אכילת בשר לאכילת חלל.

אבל מה הדין

אחרי שאדם אוכל חלבים?

כמה הוא צריך להמתין לאכילת בשר?

אז האמת, מעיקר הדין

היה מספיק

לאכול חתיכת לחם,

לאכול איזו חתיכת ירק,

לשטוף את הפה ואת הידיים ולאכול את הבשרים מיד אחרי אכילת החלב.

היה מעיקר הדין מותר כך,

אדם אכל חלב,

מותר לו לאכל גבינה, גבינה רכה,

אני מדבר על גבינה שנמרחת,

אני עוד מעט אסביר למה דווקא גבינה נמרחת.

מאכלי חלב רכים,

מאכלי חלב רכים, לבן,

גבינה רכה, שמנת, כל המאכלים הרכים האלה.

אז מעיקר הדין היה מספיק לשטוף את הידיים,

לאכול איזו חתיכת לחם, חתיכת ירק,

ולקנח בזה את הפה,

ואחרי זה לאכול בשר מיד.

אבל המנהג,

להמתין לפחות חצי שעה בין אכילת חלב לאכילת בשר.

זה מכוח מנהג.

יש עוד מנהגים אחרים, שכאלה שנהגו שעה,

ויש את האריזה שהחמיר 24 שעות.

הרבה מנהגים של חסידות נאמרו בזה,

אבל מה שמעיקר הדין,

מעיקר הדין לא צריך המתנה,

אבל חצי שעה זה המנהג הנפוץ והידוע בין אכילת חלב לאכילת בשר.

24 שעות?

כן.

יותר מאשר מ... כלומר,

לא, גם בבשר הוא היה ממתין ככה.

הם לא היו אוכלים יום שלם,

לא אכלו שני מאכלים ביום שלם. 24 שעות בין אכילה לאכילה.

אמר ביום.

24 שעות.

מי שאוכל על ידי כפית דברי חלב

לא חייב לשטוף את הידיים.

אדם שאוכל

על ידי כפית

את המאכלי חלב, מעיקר הדין אפילו לשטוף את הידיים.

לא צריך.

אמרת, אחד לשבות, מה אריה עשה?

מה?

אחד לשבות, רק עצרו מאכלה.

לא ידוע לי מה הוא נהג בשבות.

בבן איש חי

החמיר לשטוף את הידיים גם כשהוא אכל מאכלי חלב על ידי כפית ומזלג,

גם כן החמיר לשטוף את הידיים מחשש שאולי בכל זאת נשאר איזה שיריים חלביות באצבעות,

ולכן הוא כן החמיר לשטוף את הידיים בין אכילת חלב לבשר.

כל זה אבל דווקא באכילת דברי חלב רכים.

אבל גבינה צהובה.

אז אותן גבינות צהובות שבהולנד,

שמייצרים אותן בהולנד, שהן קשות מאוד,

עם כל מיני נקבים,

ויש בהן כאלה תולעים שנוצרים מהן,

שמותר לאכול אותן.

בכל אופן, הגבינות הצהובות הקשות,

שהיו משהים אותן לפחות חצי שנה,

ועד שבאמת היו יכולות להיות קשות.

בגמרא כתוב שהיו גוררים אותן במסור.

כלומר, לחתוך את הגבינות האלה,

אני זוכר שהיו לי חברים מהולנד שהיו מביאים את הגבינה אצלי לארץ, לישיבה,

עם סכין רגילה, שמה שאוכלים בישיבות אי אפשר לחתוך.

זה סכין שחותך מים. את הגבינה העצובה הזו לא יכלו לחתוך.

היה צריך ממש סכין קשה כדי לחתוך את הגבינה.

אז זו גבינה קשה,

שמי שאוכל אותה ודאי חייב להמתין שש שעות.

מה?

מדובר שעמד עליו ישראל,

דאגו שזה לא חלב נוכרי, היהודים בדקו, ראו.

אין בעיה, לא מבחינת הכשרות אנחנו מדברים.

מדברים עכשיו מבחינת הגבינה הכשרה לחלוטין,

רק היא גבינה קשה. ייצרו אותה בהולנד, ייצרו אותה פה בארץ, גם פה יכולים לייצר כזו גבינה.

אם ייצרים גבינה קשה כזו,

אז אין שום ספק שצריך להמתין שש שעות.

השאלה על הגבינה הצהובה שבזמננו נפוצה בחנויות.

הגבינה הצהובה של תנובה, של טרה,

הגבונה העצבה הזאת היא לא ישנה של שש חודשים.

זו גבינה שעושים אותה תוך כמה שבועות.

היא צהובה קצת,

אבל הם מייצרים אותה בכל מיני שיטות בצורה מאוד מאוד מהירה.

השאלה אם הגבינה הצהובה הזאת היא נקראת גבינה קשה או לא.

בזה נחלקו גדולי הפוסקים בני דורנו בשנים הקודמות קצת.

אני חושב שהבעלנו קוטלר היה מקל בזה, הוא אומר שזה לא נקרא גבינה קשה ולא צריך להמציא שש שעות,

אלא דינה כמו גבינה רכה ולא צריך להמתין שש שעות.

מצד שני, הרב אלישיב היה מחמיר בגבינה צהובה גם של זמננו,

שדינה כגבינה קשה וצריכים להמתין שש שעות.

ואפילו גבינה מלוכה,

גבינה צפתית,

שהיא לא רק קל למריחה,

הראו אותה לרב אלישיב ואמר

כל גבינה שהיא לא מתמרחת

אלא צריך סכין לחתוך אותה,

היא הופכת להיות כמו גבינה קשה.

אפילו שהיא לבנה,

זה לא תלוי בצבע, גבינה צהובה או לבנה,

אלא זה תלוי אם היא קשה או לא קשה.

אומר הרב אלישיב שגם גבינה לבנה,

גבינה לבנה, אבל היא צריכה סכין כדי לחתוך אותה,

דבר שצריכים סכין לחתוך אותו והוא לא מתמרח,

אז דבר כזה דינו כגבינה.

גבינה קשה, וצריך להמתין שש שעות.

ובאמת הנוהג בינינו,

שמי שאוכל את הגבינות הצהובות,

יש הרבה שמקפידים עד היום להמתין שש שעות.

ככה,

בתור ילדים, ככה הקפדנו.

אבל במשך הזמן שמענו שיש שיטות לכאן ולכאן.

לכן, מי שרוצה להחמיר,

תבוא עליו הברכה, שש שעות.

מי שרוצה להקל, יש לו על מי לסמוך.

בכל אופן,

הנושא של גבינה צהובה של זמננו זה לא מוחלט שזו גבינה קשה,

יש בזה נידון בפוסקים,

חלקם צידדו שזה רך,

חלקם צידדו שזה קשה,

ולכן כל אחד יעשה כפי מה שרבותיו יורו לו.

זה לא משנה אם בישלת אותה וריככת אותו או לא,

מתייחסים למציאות שלה, איך היא נוצרה.

אם היא נחשבת כגבינה קשה,

אז אפילו אם תתיח אותה בבישול היא נשארת קשה,

ואם לא ייתחת אותה זה אותו דבר,

אין הבדל.

הבישול לא משנה כלום לגבי הגבינה הקשה.

כן, אם בפיצה יש גבינה צהובה,

צריך להמתין שש שעות אחרי אכילת הפיצה הזו,

כיוון שיש בה גבינה צהובה, ומי שמקפיד שש שעות,

אז הוא חייב להמתין אחרי הפיצה שש שעות.

הרב אלי אשר אומר שגם גבינה צפתית,

היות וזו גבינה שלא מתמרחת,

דינה כגבינה קשה.

ככה מובא בספר אשרי איש,

שהגבינה הזאת נחשבת לגבינה קשה.

זה נחשב לגבינה קשה.

והראו לו, אמרו לו.

נגיד משהו על פרשת השבוע.

חז״ל אומרים

על הפסוק

האלוקים חשבה לטובן

והם חשבוה לרעה.

אז זה הולך על המרגלים.

הם באו לארץ ישראל

וראו שהם עסוקים בקבורת מתים כל הזמן.

ואז הם באו והוציאו דיבה שזה ארץ אוכלת יושביה.

האלוקים חשבה לטובה.

הקדוש ברוך הוא רצה שהגויים בארץ ישראל לא ירגישו במרגלים.

12 אנשים חשובים

הולכים בארץ ישראל לאורכה ורוחבה,

זה מיד מטיל חשד שהם מרגלים.

עשרת השבטים באו למצרים,

יוסף הטיל עליהם חשד, אתם מרגלים.

נכנסתם כל אחד מפתח אחר, אתם מרגלים, ערוות ארץ באתם.

אז ודאי שגם בארץ ישראל,

אם רואים 12 אנשים עם דמות של יהודים,

אז ודאי שיחשדו בהם שהם באו לרגל את הארץ.

אז מה הקדוש ברוך הוא עשה?

הטיל על הגויים

להיות כרודים באבלם,

הרג אנשים אצלם,

היו עסוקים בקבורה כל הזמן, לוויה, לוויה, לוויה,

ואז הם לא נתנו לב

למרגלים שהם הולכים לאורכה ורוחבה.

אז האלוקים חשבה לטובה,

אבל המרגלים חשבו עליה לרעה,

אמרו זה ארץ אוכלת יושביה.

ולכן נטבעו המרגלים על זה שהם הוציאו דיבה על ארץ ישראל.

ולכאורה שואל הבן איש חי,

הרי זה מה שהם ראו,

הם ראו שבאמת

אנשים עסוקים בקבורה כל הזמן.

אז הם לא הבינו שהקדוש ברוך הוא עשה את זה לטובה.

אבל בכל אופן, הרי הם סיפרו את האמת שזו ארץ אוכלת יושביה.

אז מה כל כך התביעה הייתה גדולה עליהם?

למה אתם פירשתם את זה לרעה ולא לטובה?

הרי היה להם מקום לטעות ולחשוב שבאמת זו ארץ לא טובה.

אז למה כל כך התורה הקפידה איתם ושירבבה את לשונם

והרגה אותם בצורה משונה?

אומר הבן איש חי

כי אם הייתה להם קצת התבוננות

היו רואים את האמת.

כי מי מת באותם ימים?

לא מתו האנשים הפשוטים,

מתו האנשים הכי חשובים של הגויים באותם ימים.

הגמרא מסכת סוטה אומרת

שמי נפטר שם? איוב.

איוב, שהיה אדם כשר, נפטר.

ואיתו נפטרו גם כן עוד אנשים כשרים וחשובים.

הם מתו, לא אנשים פשוטים.

אם באמת כמו המרגלים, שזו ארץ אוכלת יושביה,

זה לא הגיוני.

אדרבה,

מי צריך למות בגלל האוויר שהוא לא טוב,

או בגלל תנאים לא טובים שיש בארץ.

אם באמת כדבריהם, שהארץ לא הייתה טובה.

היו צריכים למות האנשים הפשוטים.

האנשים הפשוטים, שהם חיים בתנאים עלובים,

בתנאים

תת-אנושיים,

אז הם יכולים בקלות להידבק בחיידקים ולמות.

אבל האנשים שהם חשובים, גרים בבתים מפוארים,

אוכלים מאכלים בריאים,

שותים

שתייה ערבה, יושבים על מיטות כמו שצריך, יש להם היגיינה, הכל,

הם לא צריכים למות.

אז אם אתם צודקים שאתם חושבים שזה עץ אוכלת יושביה,

הייתם צריכים לשאול, אז איך זה שאנשים הכי חשובים נפטרים? היו צריכים למות האנשים הפשוטים יותר.

אלא זה מראה שאתם בכוונה תחילה הוצאתם דיבה על הארץ.

אתם ידעתם את האמת שזה לא עץ אוכלת יושביה,

אלא אתם הוצאתם דיבה כדי לא להכניס את העם ישראל לארץ ישראל,

כדי להישאר במדבר, ותמשיכו להיות נשיאים.

כתוב בפסוק שמשה רבנו אמר למרגלים לבדוק

האם

הארץ

היא שמנה או רזה,

האם חזק או רפה,

במחנים, במבצרים,

והוסיף עוד שאלה שהם צריכים לבחון אותה? היש בה עץ אם אין?

היה קשה לרש״י,

מה זה היש בה עץ אם אין?

מה, אם היא שמנה אז ודאי שיש בה עצים,

וחוץ מזה איזה ארץ אין בה עצים?

אומר רש״י, מה זה היש בה עץ אם אין?

האם יש בה אדם כשר שיגן עליהם כמו עץ,

שמשוחח

על האנשים שיושבים בצילו?

ככה הצדיק

שנמצא בתוך עיר,

הוא חופף ומציל על כולם.

הוא מגן על כל אותה עיר.

זה מה שהוא שאל אותם.

תבדקו האם יש בה עץ, האם יש בה אנשים כשרים,

שיכולים להגן על בני דורם שלא להפסיד במלחמה?

וזה מה שיהושע אחריכם וכלב אמרו להם.

כשהם באו חזרה,

המרגלים כולם הוציאו את דיבת הארץ,

אז יהושע וכלב אומרים,

שר צילה מעליהם.

מה זה שר צילם?

אומר רש״י, איוב,

שהיה אדם כשר והיה מגן עליהם כצל,

שר צילה מעליהם, הוא נפטר.

ולכן אין להם שום זכות

שיכולים להצליח במלחמה.

לכן לחמנו הם, אנחנו יכולים לאכול אותם כמו לחם,

ואין לנו חשש להפסיד איתם במלחמה.

רואים שאפילו אצל אומות העולם אדם כשר יכול להגן על כל הדור.

אדם כשר אחד יכול להגן על כל הדור.

אברהם אבינו,

כשהתפלל על סדום,

אז הוא שאל אם יש עשרה צדיקים.

כי אם היו עשרה צדיקים בסדום זה היה מציל את כל סדום.

אומר אורח חיים הקדוש, אם אברהם אבינו היה גר בסדום,

בזכותו לבד הייתה ניצלת כל סדום.

כי עשרה צדיקים של סדום הם משתווים לצדיק אחד כמו אברהם.

אבל רואים שאפילו אדם אחד יכול להגן על הדור.

כמו צל.

הגמרא מספרת שאבושע בן לוי, אליהו הנביא היה, נגלה אליו.

פעם הוא לא הגיע אליו כמה ימים.

אמר לו, למה לא הגעת?

אומר כי אחד האנשים פה בעיר הזאת נטרף על ידי אריה.

כי לא התפללת מספיק כדי להציל את בני הדור.

ולכן רבי יהושע נענש שאליהו הנביא נמנע מלהתגלות אליו כמה ימים בגלל זה.

כי הצדיק יש לו כוח להגן על כל הדור.

ולכן אומרת הגמרא מסכת סנהדרין,

איך ידע מאפיקורוס?

מה זה נקרא אפיקורוס?

זה האדם שאומר, מה הועילו לנו תלמידי חכמים?

מה מועיל לנו התלמידי חכם?

לידידו שנו, לידידו אותנו. הם לומדים לעצמם בתוך הבית מדרש,

יושבים, תופסים גמרא ומתנדנדים וככה לומדים כל היום.

מה זה מועיל לנו?

אדם חקלאי מועיל לכולם, משווק ירקות,

אדם מהנדס מייצר מכונות,

נגר מייצר ארונות, הם מועילים.

אבל התלמידי חכמים ספונים בתוך בית המדרש, מה הם כבר מועילים?

זה הכל לעצמם, הם מחכימים לעצמם, לומדים לעצמם.

אומר גם זה אפיקורוס.

למה?

כי התלמיד חכם, בזכותו הוא מציל על כל בני הדור.

בזכות לימוד התורה שלו, שהוא עושה את זה בצנעה,

במקום שאף אחד לא רואה.

אבל לימוד התורה שלו מגן על כל בני הדור.

לכן זה אפיקורוס.

הגמרא אומרת שכל השפע הגשמי,

כל מה שהטייקונים פה בעולם,

יש להם עושר של מיליארדי דולרים,

זה יכול לפעמים לרדת כל השפע הזה בזכות איזה צדיק אחד.

הגמרא אומרת שכל העולם כולו ניזון בשביל חנינא.

וחנינא בן דוסא דיו בקו חרובים מאלף שבת לאלף שבת.

אז בחנינא היה יושב בית המדרש,

לומד כל השבוע בעמל ויגיעה עצומים,

מתוך תענית,

אוכל קו חרובים מאלף שבת לאלף שבת.

כל העולם כולו ניזון בזכותו,

והוא מספיק לו את זה.

ומה אנשים חושבים?

איזה מסכן זה, איזה עלוב זה, בחר לו חיי עניות,

לדידו תנו, לדידו שנו.

טמבל, טיפש.

כל העושר שלך זה בזכותו?

כל מה שאתה ניזון זה בזכותו?

ואתה חושב שאתה המפרס? אתה שמביא לו את התועלת?

וזה כל הדעה שהולכת היום בתקשורת ובעיתונות החילונית.

וזה גם דתיים עם כיפות סרוגות חושבים אותו דבר.

שצריכים לעזור לבני התורה כדי להתרווח,

שיצאו לשוק העבודה,

שיהיה להם יותר כסף,

שיהיה להם יותר תנאים,

שהילדים שלהם לא יחיו כל כך בצמצום,

במירכאות, שיהיה להם יותר חיי רחבות,

שיהיה להם יותר מותרות,

שיהיה להם יותר אפשרות לבלות.

אנחנו נעזור לכם,

נציע לכם מקצועות,

צאו לשוק העבודה ויהיה לכם...

וחלקם אומרים,

אתם לא יכולים ליפול נטל על הציבור.

הציבור הישראלי לא יכול לממן את בני הישיבות,

הוא לא יכול לממן את האברכים, כאילו הם המממנים.

אבל על פי חזל הקדושים זה הפוך.

כל השפע הגשמי שיש בעולם זה בזכות לומדי התורה.

בזכות לומדי התורה יש את השפע הגשמי לכולם.

הם ניזונים בזכותנו.

הם מתפרנסים בזכות אותם לומדי תורה.

אותם עמלי תורה שעמלים מתוך צער ויגיעה, בזכותם יש את השפע הגשמי.

ואותן דעות זה דעות של אפיקורסות.

זה אפיקורס.

הדעות האלה זה אפיקורסות, זה אדם שהוא אפיקורס, ככה הוא חושב.

שהוא מפרנס, הוא הזן,

והוא לא יודע שהוא הניזון בזכות התלמיד החכם.

התלמיד החכם זה בחינה של עץ שהוא מצל על כולם,

הוא חופף על כולם.

במלחמת המפרץ

רב חיים קנייבסקי אמר שכאן בבני ברק לא יפלו

טילים.

לא היה פה צריך מערכת ברזל ולא מערכת שביט, קסמים ולא שום דבר. פה לא ייפלו טילים.

ייפול מצדך אלף, עורבבה ממיניך, אליך לא ייגש.

רק בעיניך תביט ושלעומת רשעים תראה.

למה? הוא אומר כי החזון איש אמר כבר

שבני ברק זה מקום של תורה ופה לא יכולים לפגוע טילים.

שאלו אותו אבל איך זה יכול להיות? הוא אומר להם אני לא מבין, אין לכם עיניים לראות?

הרי כל בני ברק

בשמיים מלאה דפי גמרא,

והדפי גמרא שמקיפים את כל בני ברק זה כיפה שמגינה על המקום הזה שאין חדירה של טילים לכאן.

אני זוכר שבאמת אחד הטילים נפל.

אני זוכר באותו לילה שהתחילה המלחמה,

אז כל הבית שלי רעד ברמת אלחנן מההדף של הטיל שנפל באזור שם של כביש גאה באחד המקומות,

הטיל הראשון שנפל.

כל ההדף, אני זוכר, כל הבית רעד.

אחריכם בליל שבת, באמצע התפילה,

רצנו מהבית כנסת, זה היה באמצע התפילה, סוף תפילת שמונה עשרה של ליל שבת,

רצנו כל אחד לבתים כדי להרגע את האישה ואת הילדים,

ואני ראיתי טיל אחד עובר כאן מעל פז'ו,

וראיתי אותו במעוף שלו, את כל האש שהוא בזמן המעוף שלו,

והוא נפל

קרוב מאוד לבני ברק,

אבל מה זה היה?

רחוב אחד אחרי בני ברק, זה היה גבול רמת גן.

באו לרב חיים כנבשקי, אמרו לו, נפל. הוא אמר, לא, זה לא בני ברק, זה רמת גן.

זה גבול רמת גן.

בבני ברק לא נפל, בגבול רמת גן, גבול בני ברק כן, אבל לא בפני ברק.

ובאמת כל השלושים ותשע הטילים, אף אחד לא נפל כאן.

כל הטילים נפלו בים,

מצד ימין, מצד שמאל, קרוב, אבל לא כאן.

כי לימוד התורה,

התורה היא מגנה ומצלה.

יש כוח בתורה הקדושה להגן ולהציל.

אבל אותם...

אלה שלא יודעים להכיר בערך התורה והם חושבים שהם המגינים,

הם השומרים, אז אותם הכדור ברוך הוא מעניש.

כיוון שיש להם דעה אפיקורסית אז אין להם את הזכות שהתורה תגן עליהם.

אבל אותם אלה שמאמינים בכוח התורה יש להם את הכוח בזכות לומדי התורה גם כן להיות מוגנים.

בכל אופן אנחנו צריכים אבל לחזק את עצמנו תמיד

לא להיות מושפע מאווירת הרחוב.

אווירת הרחוב היא ההפך דעת תורה.

כל הדעות שלהם זה דעות משובשות.

לפעמים אדם שומע אותם והוא לא מסכים איתם אבל זה מחלחל לו בתוך הלב

לחשוב שאולי באמת אנחנו פרזיטים,

אולי באמת אנחנו עול ונטל על הציבור,

אולי הם באמת צודקים שהם מממנים אותנו, אולי ככה ואולי ככה.

הפוך,

אדם צריך לחזק את עצמו במבט של תורה,

במבט של תורה כתוב שבזכות לומדי התורה לכן מנצחים במלחמות.

עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים.

בזכות מה היו עומדות רגלינו

במלחמה?

בזכות שעריך ירושלים, בזכות אותם אלה שלומדים בתוך שערי ירושלים, בתוך בתי המדרשות.

כלומר שההצלחה של הצבא זה בזכות לומדי התורה.

השפע הגשמי זה בזכות לומדי התורה.

כל העולם כולו ניזון בזכות חנינה בני, וחנינה בני מסתפק בקרב חרובים.

כלומר שרב חנינה את כל הצמצום שהוא מצטמצם זה מוריד את השפע על האחרים.

אז השפע שאחרים חיים זה על חשבונו של רב חנינה בן דוסה,

ולא ההפך.

וכן על זה הדרך.

כל הדעות שלהם זה דעות משובשות,

זה דעות של גויים,

זה דעות של אנשים שסטו מדרך התורה,

זה דעות של אנשים שטמטמו את נפשם באכילת נבלות וצרפות,

ואין להם את ההבנה הבסיסית שלומדי התורה הם המקיימים והם מורידים את השפע על העולם.

זה הפסוק בא ואומר,

היש בה עצים עין, תבדקו מי שבהם אדם כשר, כי אדם כשר יכול לגרום להצלחת כל המ...

להציל את כל העם במלחמה.

יכול להגן עליהם. אם היה איוב חי בזמן כיבוש הארץ,

יכול להיות שעם ישראל לא יוכלו לכבוש את הארץ.

למה? איוב הוא אדם כשר.

אבל ברגע שסר צילה מעליהם, איוב נפטר, אומר הרשי,

והתעסקו בלוויה שלו,

ואז מילא סר צילה מעליהם,

אז לחמנו הם,

אנחנו יכולים לאכול אותם פה לחם ולא לחשוש מהם.

אז אפילו אצל אומות העולם יש אדם כשר יכול להגן.

קר וחומר צדיקים, תלמידי חכמים, עמלי תורה,

שעמלים בתורה יומם ולילה,

איזה כוח עצום,

איזה שפע גדול הם מורידים לעולם בזכות לימוד התורה שלהם.

אבל אנחנו צריכים לחזק את עצמנו בידיעות האלה,

ולא חס ושלום קצת,

אפילו להכניס איזה הרהור או איזה מחשבה קטנה שאולי באמת הם נותנים ואנחנו המקבלים.

הם המקבלים הכי גדולים שיכול להיות.

אנחנו הנותנים, אנחנו המשפיעים,

ואנחנו המועילים,

ואנחנו המגינים,

כי בזכות התורה הקדושה יש לנו את הקיום לנצח נצחים.

תודה רבה.