מגילה הרב אמנון יצחק ב'

- - - לא מוגה! - - - 

עזר מלמד שכל אחד ואחד השקעו מיין מדינתו.

זאת אומרת, כל אחד מאורחי הסעודה השקע אותו יין שהוא רגיל בו

ולא השתכר ממנו.

וזהו אין אונס,

שרצה שישתו כל אחד לפי רצונו ולפי הרגלו.

במדרש אסתר רבה

ב' יג',

כתוב

כדת,

לא כתוב

כדת איזה מקום.

בשתייח הדת

לא כתוב איזה דת,

איזה מקום.

והרי במשתה הזה השתתפו אנשים מהרבה מדינות.

על כן, משמע כדת

זה של כל מקום ומקום.

לכל סועד נתנו לשתות כדת מקומו,

שכן

איתא תר דבעם מגס ובטר כן שתי.

יש אדם שבא ממקום, שם נוהגים לאכול,

ואחר כך לשתות.

כדרך הטוגרמים.

ויתא תר דשתי ובתר כן מגס.

יש אדם

שבא ממקום המנהג לשתות,

אחר כך לאכול,

כדרך הערביים.

ועוד, שם הוא אומר, המדרש.

כדת של כל אומה ואומה,

כאילן כותאי,

דלא שתן חמרה דזיקין,

איתא להון חמרה דקוליה.

אז הוא אומר שנתן להם,

לכותים,

שהם מארץ כות,

שהם לא שותים יין המשתמר בנודות של עור,

הביא להם יין שמשתמר בכלי חרס.

ועוד, מביא המדרש.

רב אמר, אין אונס

ביין נסך.

זאת אומרת, לא אנסו את היהודים לשתות יין נסך,

אלא הביאו יין כשר לשתייה.

ושתייך הדת

אין אונס,

כי כן ייסד המלך

על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש.

מה זה על כל רב ביתו?

במדרש כתוב שהמלך ייסד זאת על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש.

המלך ציווה למשרתי ביתו לעשות לגדולי מלכות הבאים לסעודה,

שכל אחד ואחד יהיה רשאי לצחוק עם בניו ועם בני ביתו.

שיהיה כל שר רשאי לשבת יחד עם בני ביתו.

וזה שאומר כאן לכל רב,

רב זה שר.

תרגום של שר בארמית זה רב.

שר ביתו עמו.

והכול כדי לעשות רצון איש ואיש.

על כל רב ביתו.

שם אותו עם המשפחה.

תערובת, בקיצור,

שכולם יושבים בתערובת, גברים ונשים ביחד.

לעשות כרצון איש ואיש, הגמרא במגילה יב אומרת,

אמר רבה לעשות כרצון מרדכי והמן.

מרדכי,

כתוב,

איש יהודי.

אז זה איש.

המן כתוב,

איש צר ואויב.

איש.

רשאי אומר, כרצון מרדכי והמן,

שהם היו שרי המשקים במשתה.

אז השתייה כדעת,

כרצון איש ואיש,

זה מרדכי והמן שהיו שרי המשקים,

ששניהם נקראו איש יהודי ואיש צר ואויב.

ובהגדות מרשאה הוא אומר, ואין פירושו של רשי מבורר לי, דאדרבה משמע דייסד המלך את שרי המשקים,

שיעשו כרצון איש ואיש השוטה.

לא שרצונם

הם יעשו וישקו מה שהם רוצים,

אלא שהם יעשו את רצון כל איש ואיש מה שהוא רוצה לשתות.

ונראה כפירוש התרגום, למעבד כרעות גברה דבית ישראל

וכרעות גברה דכל אומה ולשון.

זאת אומרת, לעשות כרצון איש ואיש,

זה הישראלים ואומות העולם.

מדכתיב איש ואיש, בלשון יתר,

אמרו כי תלה, כתוב, כלל ישראל במרדכי,

היינו כרצונו

שלא להאכילן ולהשתותן דברי איסור,

ומרדכי גופה הוא עצמו ודאי שלא היה נהנה כלל מאותה סעודה,

וכן תלה, כלל האומות בהמן, שרצונו בכל האכילות.

הפסוק הבא,

גם בשתי המלכה עשתה משתי נשים בית המלכות,

אשר למלך אחשוורוש.

במדרש, באסתר רבה ג' ט',

אומר שם דבר אחר,

גם בשתי המלכה, אין גם

אלא ריבוי,

גם זה לשון ריבוי.

כלומר,

ריבה כתוב בתיבת גם,

לומר שסעודתה הייתה גם כן באותה עשירות.

כל העושר שלמדנו אתמול, שהיה בסעודה אצלו,

אותו דבר היה אצלה.

מה זה בשישה ניסים?

אף זו בשישה ניסים.

אחשוורוש התפאר במשתהו בשישה ניסים,

בשישה אוצרות של מלכים, כמו שדרשנו למעלה אתמול.

אף בשתי התפארה במשתה שעשתה בשישה ניסים.

מה זה, במיני יציאות?

אף זו במיני יציאות.

בשתי התפארה במשתה

כמו אחשוורוש.

הוא התפאר כמה יציאות הוא הוציא רבות כדי לפרסם את עושרו.

גם היא התפארה בכל מיני יציאות.

מה זה אחשוורוש

בסעודת ארץ-ישראל,

שעשה להם סעודה כפי שנוהגים עשירי ישראל בהיותם ארץ-ישראל?

אף זו

בשתי עשתה כן לנשים בסעודת ארץ-ישראל.

מה זה בבגדי כהונה גדולה?

אף זו בבגדי כהונה גדולה.

שני הרשעים האלה לבשו בגדי כהן גדול,

הוא והיא.

כן.

לבשה בגדי כהונה גדולה.

וזאת למה היא עשתה?

כדי שיתייאשו בני ישראל מלבנות שוב את בית-המקדש.

גם בשתי המלכה עשתה משתי נשים בית-המלכות אשר למלך אחשוורוש, הגמרא במגילה יב.

בית-הנשים מבעילה.

היה צריך לומר,

גם בשתי המלכה עשתה משתי בית-הנשים,

לא בית-המלכות,

הייתה צריכה לעשות במקום צנוע,

בבית-הנשים, לא לעשות בבית-המלכות, שזה מקום

שהוא פרוץ לאנשים רבים.

אמר רבא,

שניהם לדבר עבירה נתכוונו.

אחשוורוש ובשתי,

שניהם התכוונו לדבר עבירה.

מלבד שחפץ אחשוורוש שתבוא לפניו ערומה

להראות את יופיה,

נתכוונה בשתי עצמה גם כן

להראות את יופיה,

ולכן עשתה את המשתה בבית-המלכות במקום פרוץ לאנשים,

שכולם יעברו. אתם מכירים את זה שהולכים היום לחתונות?

אז הנשים עומדות דווקא במעברים,

שיראו אותן

לא מצטנעות, בורחות הצדה או משהו,

דווקא במעבר.

זו הייתה

תכונתה של ושתי.

היינו דאמרי אינשי,

זה מה שאומרים אנשים, פתגם שמקובל,

איהו בקרא ואיתתה בבוציני.

הוא מתעסק בדלוע גדול, דלועים גדולים,

והיא מתעסקת,

את אשתו בדלוחים קטנים,

אפילו שהם שונים זה מזה בגודלם,

אבל שניהם מתעסקים באותו מין.

אף כאן שניהם התכוונו לדבר עבירה.

זה הפתגם שאומרים,

איהו בקרא, היא תטה בבוציאנה.

אותו חבר'ה, זה אותו,

אותן כוונות.

במדרש אגדת אסתר,

דבר אחר, למה אמר בית המלכות?

עכשיו, תשמעו דבר מדהים.

תשמעו איך המגילה חוקקת את זה בסלע ואומרת לנו את זה בפירוש.

למה נאמר בית המלכות?

למה המשתה שלנו עשה בית המלכות?

למה לא בבית הנשים?

אלא מכאן אתה למד

שהנשים מבקשות להיות יודעות הכול.

סקרניות, רוצות לדעת הכול.

הכניסה אותן, בשתי,

למקום שהמלך ישן.

והייתה אומר להן, זו מסיבה של מלך,

וכאן הוא אוכל,

וכאן הוא ישן.

לכן

לא עשתה את המשתה בבית הנשים, אלא בבית המלכות. כי מה היא תספר שם ותראה לנשים?

היא מכירה את הנשים,

הן רוצות לחטט, לדעת מה את אומרת, תראי לי, איפה זה? תראי לי, תן.

אז היא עשתה את זה שם, בבית המלכות,

מסיבה זאת.

טוב,

אז זה הפסוק הזה.

הפסוק הבא, ביום השביעי,

כטוב לב המלך ביין

אמר למהומן, בזיתה חרבונה, בקתה ואבקתה, זיתר וחרקס,

שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשוורוש.

ביום השביעי,

כטוב לב המלך ביין,

בגמרא במגילה יב.

ביום השביעי,

כטוב לב המלך ביין,

שואלת הגמרא, את הועדה שתה לא תב ליבי בחמרה?

מה,

עד היום השביעי עדיין ליבו לא היה טוב ביין?

הרי כל ימי המשתה היה טוב ליבו ביין.

אמר רבא,

יום השביעי, מה שכתוב פה, שבת היה.

ביום השביעי זה בא ללמד אותנו דבר נוסף, שהיום השביעי הכוונה הוא על יום שבת.

למה?

בואו ניכר הבדל עצום בין ישראל לעמים,

שבזמן שישראל אוכלים ושותים,

מתחילים בדברי תורה.

ישראל, שמחינן, מייד מתחילים לעסוק בדברי תורה ובדברי תשבחות,

ומקלצים לקדוש ברוך הוא.

אבל עובדי כוכבים,

לאומות העולם, בשעה שהם אוכלים ושותים,

אין מתחילים לעסוק אלא בדברי תפלות,

בדברי הבל, לפריצות יתרה של עריות.

אז ביום השביעי הכוונה ביום השבת,

כתוב לב המלך ביין,

וכן בסעודתו של אותו רשע,

התרחש בסעודה שלו,

מה היה?

הללו אומרים

מדיות נאות,

בנות מדי הן יפות,

והללו אומרים פרסיות נאות,

שהפרסיות הן נאות.

אמר להם אחשוורוש,

לשרים שלו,

כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיהי ולא פרסי,

אלא קסדיהי.

רצונכם לראותה?

אומר להם הרשע,

לשרים, האישה שאני משתמש בה בדרעימה היא לא מדית ולא פרסית,

אלא היא קסדית מבני קסדים, ואין נאה כמותה.

אתם רוצים לראות להביט ביופייה?

אמרו לו, אין, כן, כן, כן.

ובלבד אמרו לו שתהיה ערומה.

למה?

שלא נוכל לומר שמחמת הבגדים הנאים שעליה,

אבל היא עצמה לא יפה.

זה עוד, אם היה, הנה לא משקר שהוא נתן להם.

נו,

אז מה קרה לאחר מכן?

אמר להם,

למאומן בזדה האחרונה, בקתה והבקתה, זיתר וחרקה, שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשוורוש,

להביא את ושתי המלכה לפני המלך

בכתר מלכות

להראות העמים והשרים את יופייה,

כי טובת מראה היא

אז להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות.

מה זה אומר?

רק עם כתר מלכות.

במדרש הבא גוריון

אמר רבי יבש לא יהיה עליה כלום,

רק הכתר,

וככה היא תבוא לפניהם.

בגמרא במגילה יב נשאלת השאלה

למה סיבב הקדוש-ברוך-הוא כך שתהרג ושתי ערומה ביום שבת,

שבמידה שהאדם מודד, בה מודדים לו.

מלמד שהייתה ושתי הרשעה

נביאה בנות ישראל

ומפשיטן ערומות

ועושה בהן מלאכה בשבת.

ולמה ערומות?

כדי שיתגרו בהן האנשים.

היינו דכתיב,

אחר הדברים האלה,

כשוך חמת המלך אחשוורוש,

זכר את ושתי ואת אשר עשת

ואת אשר נגזר עליה.

מזה שכתוב ואת אשר נגזר עליה,

ולא כתוב אשר גזר,

לומדים שמן השמים כבר

נגזר עליה למות.

וזה היה מידה כנגד מידה.

כשם שעשתה,

כשם שהיא

פשעה בבנות ישראל ביום השבת,

כך נגזר עליה שתהרג ביום שבת ערומה.

מידה כנגד מידה.

טוב,

אז הם הלכו לבקש ממנה שהיא תבוא.

ותמאן המלכה ואשתי לבוא בדבר המלך

אשר ביד הסריסים,

ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו.

הגמרא במגילה יב,

מקדי פריצתה הבית,

ואשתי היתה פרוצה הרי בגדרי צניעות.

דאמר מר, לעיל,

שניהם

לדבר עבירה נתכוונו.

הרי למדנו כבר שבשתי באחשוורוש

התכוונו לדבר עבירה, והיא גם בחרה בבית המלכות בשביל שהיא תתראה בעיני הגברים וכולי.

אם כן, מה היא טעמה לו עתה, אז למה היא לא באה?

למה היא סירבה לבוא לפניו ללא בגדים?

אמר רבי יוסף בר חנינא,

מלמד שפרחה בה צרעת.

במצח שלה מן השמים דאגו שיהיה לה צרעת.

כל זה בשביל שהיא תמות, שהיא לא תסכים,

וישלמו לה מידע כנגד מידע שהיא תמות.

לכן היא התביישה להופיע כך בפני משתתפי הסעודה. בלי הצהרה עד הייתה הולכת.

במטניתא תנא,

מברייתא שנינו, בא גבריאל

ועשה לה זנב.

מה זה בא גבריאל?

המלאך גבריאל, שהוא ממונה על הדינים,

הוא עשה לה זנב. מה זה זנב?

חתיכת בשר יתרה על פניה.

ככה, הדבק לה איזה חתיכת בשר.

אתה יודע אם יש לה אנשים כל מיני גידולים כאלה בולטים ודברים כאלה.

על הפנים עשה לה שנייה מכוערת.

אז איך היא תצא ככה?

במדרש באסתר רבה ג' יד שלחה ואמרה לו ביד הסריסים האלה

דברים שהם נוגעים בלבו.

זאת אומרת, אמרה לו דברים לטובתו.

אמרה לו

אם רואים אותי נאה הם נותנים

עיניהם להשתמש בי

והורגים אותך.

ואם רואים אותי כעורה,

הרי מתגנה בי.

אז היא אומרת לו, תקשיב, תקשיב, יא אבל,

תקשיב מה שאני אומרת לך.

אם אני אבוא והיושבים יראו אותי נאה,

הם יתנו עיניהם בי ויורידו אותך, אתה מאמין, כדי לקחת אותי.

ואם הם רואים שאני כעורה,

יהיו לך פדיחות,

תיבזו אותך על השולחן.

דיברנו מדיעות פרסיות, אמרת לנו קסדיות. זה מה שהבאת?

זה לא טוב בשבילך.

ממה נפשך?

כך או כך?

לא טוב לך. או שתמות או שתבוסה.

לא כדאי.

דיבר על לבו.

אבל אהבל, נשאר אהבל.

ויקצוף המלך מאוד בחמתו בערבו.

הגמרא במגילה יב.

מזה שכפל את העניין של החמא, ויקצוף בחמתו,

משמע שהיה לו כעס רב לאחשוורוש.

אז הגמרא שואלת, עמאי דלכא בי כולי האי?

למה הוא נדלק ככה? פערה בו.

נדלק כל כך.

למה הוא כעס כל כך?

אמר רבא,

מפני שבשתי שלחה לו על ידי הסריסים דברי זלזול.

והיא אמרה לו,

בר אהור ירד הבא.

אתה, בסך הכול,

אחשוורוש, היית שומר של הסוסים של אבא שלי,

בלשצאר, מלך בבל.

וההבדל בין אבא שלי אליך, הבדל עצום.

אבא לקבל אלפה חמרה שתי ולא רבי.

אבא שלי היה שותה מול אלף איש יין

ולא היה משתכר ונשאר צלול בדעתו.

וההוא גברה,

השתתה בחמרה.

אבל עתה, יא מסטול,

אתה משתתה מהיין

ומבקש ממני לבוא לפניך

ללא מלבוש?

מיד שמע את דבריה מפי הסריסים,

בחמתו בערבו.

היא הזכירה לו מאיפה הוא בא.

במדרש כתוב שהיא גם הזכירה לו שכשהוא היה שם באורווה,

אז הוא היה מביא כל מיני נשים אליו וכולי.

ואתה עדיין נשארת כמו שהיית.

במדרש אסתר רבה אמר רבי יוחנן,

אחשוורוש, יש היום הרבה,

אתם יודעים,

נשיא צרפת ועוד כמה כאלה אחשוורושים,

קלינטון

וכל מיני כאלה, כן, אחשוורושים כאלה.

יש על כולם,

יש על כולם, יש על כולם, יש, יש.

פוטין התגרש בכלל, יש לו בחורה צעירה.

על כניסה שלו.

כן, יכולה להיות.

ובכן,

במדרש

אמר רבי יוחנן

באותה שעה

שביקש הקדוש ברוך הוא להפר את

שמחתו של אחשוורוש,

הקדוש ברוך הוא

ביקש

להפר את שמחתו של אחשוורוש,

אמר הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על החמא,

חוט פח זיקה בקרסה.

רד

וטפיח רוח בקרס שלו

לעלות את קצפו.

זה בא לו מבפנים ככה, בובום.

ונפח בכתמה.

והוא נפח בו רוח של כעס באב שלו, הבעיר אותו.

עלה עשן באפו.

איי, איי, איי.

וזרוק ופריטה באתונה.

תזרוק גופרית

בכבשנו להעביר אש בוערה בכבשן חמתו.

זה משל לכעס גדול של אדם שהוא כמו כבשן שבוער בגחליו וגופרית נזרקת ממנו.

בקיצור,

ויאמר המלך לחכמים

יודעי העיתים כי כן דבר המלך לפני

כל יודעי דת ודין.

הוא פועל לפי חוקים,

הוא צריך לשאול את יודעי העיתים

מה יהיה הדין עכשיו עם המלכה הזאת,

המורדת במלכות.

אז הוא ביקש

את החכמים יודעי העיתים.

בגמרא במגילה יב'

כתוב ויאמר המלך

לחכמים יודעי העיתים

מן חכמים.

רבנן

יודעי העיתים

שיודעים לעבר שנים

ולקבוע חודשים.

אמר להוא דיינוה לי,

אמרו היכן העבד,

נמלי קטלה למחר פסיק לחמרה.

מדכיר לה,

ובא אל עמינן.

למה ליה שבכה?

כא מזלזלה במלכותה.

אמרו לו,

מיום שחרה בית המקדש

בגלינו מארצנו,

נתלה עצה ממנו.

ואין אנו יודעים לדון דיני נפשות.

זיל לגבי עמון ומואב.

דיאתווה בדוכתיהו.

כחמרה דיאתיו על דור דיה.

מה היה פה?

הוא ביקש את החכמים היהודים,

שיודע עיתים,

שיודעים לעבר שנים ולקבוע חודשים.

חכמים גדולים מאוד.

אמר להם, תדונו לי בבקשה אותה, הדבשתי מהדין.

החכמים אמרו בלבם,

מה נעשה?

אם נאמר לו שהדין שצריך להרוג אותה,

מחר יפוג לו היין,

יזכור את דבשתי

ויתבע אותה מאתנו.

זאת אומרת,

יערער

על מה שפסקנו שדינה להריגה,

ויעניש אותנו.

אה,

אתם אמרתם לי להרוג את אשתי, אה?

להרוג את החכמים.

אם נאמר לו שיניח אותה בחיים,

נגיד לו שהפסק שיתישאר בחיים,

אז זה יהיה זלזול במלכות.

הוא יחשוב שאנחנו מעוניינים

לבזות אותו.

אז החליטו לא להתערב במשפט.

מה שלא תעשה, תצל אותו.

אז אמרו לו, תשמע,

מיום שחרב בית המקדש

וגלינו מארצנו, מארץ ישראל,

נתלה עצה מאתנו,

נתלה עצה והתבונה והדעת,

ואנחנו לא יודעים לדון דיני נפשות.

דעתנו לא מיושבת לקבלת החלטות גורליות בדיני נפשות.

אבל אם ברצונך לדון אותה כפי דיני המשפט,

יש פתרון.

תלך לעמון ומואב, הם החכמים גדולים,

והם יושבים בתמידות על מקומם, הם לא גלו מארצם,

והם ממש כמו יין שמונח על שמריו,

הם מיושבים בדעתם, בוודאי שהם ישפטו אותה כרחות.

העבירו את התיק

לעמון ומואב.

איי, איי, איי, איי.

וטעמה אמרו להם,

טעם יפה אמרו לו,

שבוודאי כן הוא הדבר שמתוך שהאדם שקט דעתו צלולה ומיושבת.

והביאו לו ראיה מן הפסוק

שכתוב שאנן מואב מנעוריו, גם הביאו לו פסוק שיהיה כפתור ופרח.

זאת אומרת, בעת היות מואב לעם, הוא יושב בשלווה,

ושוקט הוא אל שמריו,

והוא נח על מקומו כי יין שנח על שמריו.

ולא הוא רק מכלי אל כלי,

ובגולה לא הלך.

על כן עמד טעמו בו,

וטעם היין מתקיים.

דרכו לא נמר,

לא נתחלף הריח.

המשיל זאת הפסוק ליין,

כי דרך היין, שכשהוא נח,

אז

השמיים יורדים למטה,

והיין,

המים זאת אומרת, המים יורדים למטה, והיין הוא צלול ומשובח.

אך אם מנערים אותו,

אז

השמיים מתערבים ביין נעשה עכור.

מושג לא מובן כל כך. כמו כן,

דעתם של עמון ומואב צלולה וביכולתם

לפסוק לך את גזר דינה שלבשתי.

מיד שמע בקולם ופניי אל שרי בני עמון ומואב, כמו שנאמר,

בקרוב אליו

כרשנה שתר

אדמתה תרשיש

מרס מארסנה ממוכן

ושבעת שרי פרס ומדי רואה פני המלך השוורים ראשונם במלכות.

והוא פונה אליהם כדת מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך

אשוורוש

ביד הסריסים.

הגמרא במגילה יב

אומרת, אמר רבי לוי,

כל פסוק זה על שום קורבנות,

נאמר,

בשאר עבודות המקדש.

והתיבה של והקרוב

הוא לשון הקרבת קורבן,

שהמלאכים הזכירו את זכות הקורבנות שהקריבו ישראל לפני הקדוש-ברוך-הוא לעשות נקמה בבשתי שתהרג,

משום שהיא מנעה מאחשוורוש

לתת רשות לבני ישראל לבנות את בית-המקדש.

ושתבוא אסתר למלוך תחתיה,

ותהיה הצלה לישראל,

וייבנה בית-המקדש,

וישובו בני ישראל לעבודתם.

אז רבי לוי אומר שכל הפסוק הזה,

והקרוב אליו,

זה מעניין הקורבנות

שעם ישראל הקריבו.

הם הקריבו

הקרבת קורבן,

שהמלאכים הזכירו את זכות הקורבנות שהקריבו ישראל לפני הקדוש-ברוך-הוא

לעשות נקמה בבשתי,

שהיא תהרג משום שמרם אחשוורוש לתת רשות לבני ישראל ולבנות את בית-המקדש,

ואז תבוא אסתר למלוך תחתיה, ותהיה הצלה, וייבנה בית-המקדש וישובו לעבודתם.

ככה יוכלו לשוב לעבודה.

אז זכות הקורבנות

עמדה בשביל לחסל אותה.

למה?

כי היא מנעה את עבודת הקורבנות שלא ייבנה בית-המקדש.

ולכן, והקרוב,

עניין הקורבן,

זה עמד לישראל,

שתהרג גבשתי,

תעלה אסתר, ויתקרב עניין בניין בית-המקדש.

וככה נדרש הפסוק.

כר שינה.

מה זה כר שינה?

זה צירוף של התיבות.

כר שנה.

כר משמעותו כבש שמן ורך.

כרים.

כר, כבש

שמן ורך בן שנה.

זה כר שינה.

זה שם.

אבל זה בנדרש

על העניין הזה, כר שנה.

כר שנה.

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש-ברוך-הוא, ריבונו של עולם,

האם אומות העולם הקריבו לפניך?

האם הם הקריבו קורבנות של כרים?

צאן בני שנה שמלא שנתם כדרך שהקריבו ישראל לפניך בבית-המקדש?

והקרוב,

כר שינה?

הם הקריבו כר שינה?

כר בן שנה?

הם הקריבו או לא הקריבו? לא הקריבו אומות העולם.

עם ישראל הקריבו.

שתר,

שתר.

נו,

אומות העולם הקריבו לפניך שתי תורים,

שתי תורים שתר,

כמו שישראל היו מקריבים, כגון יולדת,

זב וזבה,

שומעים שני תורים.

שתר?

שני תורים הם הביאו?

הם הקריבו? לא הקריבו.

עד מתה?

עד מתה?

מלשון אדמה.

האם הם בנו לפניך מזבח אדמה?

להקריב עליו קורבנות?

כמו שכתוב, מזבח אדמה תעשה לי,

וזבחת עליו את עולתך ואת של עמך?

כר שינה?

שטה?

עד מתה?

אה, הם עשו את זה? לא עשו את זה.

תרשיש.

תרשיש.

המלאכים עובדים קשה בשביל עם ישראל.

תרשיש זה אבן יקריו.

האם הם שימשו לפניך בבגדי כהונה,

שהחושן שבהם היה מקושד באבנים יקרות?

שאחד מהם הייתה אבן תרשיש,

כמו שכתוב,

באחד מטורי אבני החושן בשמותם,

תרשיש ושוהה מיושפיהם.

נו,

היה תרשיש.

לא היה תרשיש.

מרס.

היה מרס.

לשון מרוס.

כלומר,

האם אומות העולם מרסו,

מרסו בדם לפניך כדרך שישראל בחשו בדם של הקורבנות

כדי שלא יקרוש

ויהיה ראוי לזריקה. האדם, אם מעמידים אותו קצת, הוא נהיה

גושים-גושים.

אז עושים מרס,

ממרסים אותו.

למה?

כדי שיהיה דליל שאפשר יהיה לזרוק אותו.

אז הם שאלו אותו,

את הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

נו,

כר שינה, שתר, אדמתה,

מרס.

מרסנה,

מה עם מרסנה?

מרסנה זה מלשון ערבו ובלילה.

האם אומות העולם מרסו במנחות לפניך כמו שהיו ישראל בוללים בשמן את המנחה?

מרסנה, הם עשו כזה דבר? בללו?

את המנחות? היו מנחות, הם הגישו במדרה.

ממוכן.

מה עם ממוכן?

מלשון עריכה והכנה.

האם אומות העולם הכינו שולחן

כמו לחם הפנים לפניך?

ממוכן. הם הכינו לך לחם הפנים?

כל הזכויות הללו הזכירו המלאכים לפני הקדוש ברוך הוא כדי שתהרג ואשתי ותיכנס אסתר לבית המלוכה.

איי, איי, איי, מדהים, מדהים, מדהים, מדהים, מדהים, מדהים.

עכשיו אתם רואים שכתוב,

שכל מקום שכתוב המלך,

בלי המלך אחשוורוש הכוונה לקדוש ברוך הוא.

אז עכשיו, תשמעו איך הפירוש מסתדר.

והקרוב אליו,

הם אמרו לו,

הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

הקרוב

אליו

הם הקריבו קורבנות כמו עם ישראל, כשהיה בית-המקדש בנוי.

כרשנה שתה,

אדמתה תרשיש,

מרס מרסנה ממוכן,

שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך,

היושבים ראשונה במלכות.

שם המלאכים,

שהם רואי פני המלך,

אמרו לו, הקרוב אליו,

קרשנה שתה.

צריך לעשות על זה שיר,

חייבים לעשות על זה שיר.

בקיצור,

אז מה קרה?

ויאמר,

כדת מה לעשות במלכה ובשתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך אשמירוש מיד הסריסים.

כן?

ואז כתוב, ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים,

לא על המלך לבדו עוותיו אשתי המלכה,

כי על כל השרים

ועל כל העמים

אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש.

ויאמר ממוכן,

בגמרא במגילה יב, תראו כמה ביב יש דברים,

בלי סוף, לא נגמר יב.

תנא,

ממוכן זה המן הרשע.

ממוכן.

למה נקרא שמו ממוכן?

שמוכן לפורענות.

הוא מיועד כבר מן השמים להביא פורענות על עצמו שהוא עומד להיות תלוי על העץ.

ממוכן. כבר מזמן מוכן.

יאי, יאי, יאי, הקדוש ברוך הוא יושב למעלה וצוחק אז זה עדות הזה בא, נותן עשרת אלפים כיכר כסף, חושב שהוא ימחק את כל היהודים,

כאילו אני לא בתמונה, הוא,

והוא לא יודע שהוא כבר ממוחט,

כבר מזמן הכנתי לו את העץ, הכל ממוחט,

רק תיכנס בדיוק בזמן והכל יהיה בסדר.

איי, איי, איי, איי.

הוא בתוספות שם,

וזה לשונו.

יש מדרש

שהיה דניאל,

זאת אומרת שממוחט זה היה דניאל,

ולפי שהיה נשוי לשרית,

שהייתה גדולה ממנו,

שלא היה יכול לחופה

לדבר כלשונו,

יעץ לעשות כן.

אז זאת אומרת, דניאל, הייתה לו בעיה.

אשתו לא רצתה לדבר בשפה שלו,

והיא הייתה שרה חשובה מאוד יותר ממנו במלכות,

והיא לא רצתה לדבר בשפה שלו.

אז בשביל לחוף אותה,

להכריח אותה שהיא תדבר בלשון שלו, של דניאל,

אז הוא נתן עצה לאחשוורוש,

שכל הנשים ידברו כלשון בעליהן,

תקע את כל הפרסים והפרסיות ואמר,

יש לי עצה.

צריכות כל הנשים לדבר כלשון הבעלים שלהן.

אז יש תוספות שאומרים שממוכן

זה היה דניאל.

דניאל, הייתה לו אישה,

שהיא היתה שרה גדולה וחשובה ממנו, לכן היא אמרה, מה פתאום שאני אתכופף

לשפה שלך, אתה תדבר בשפה שלי.

ואז

הוא נתן את העצה שכל הנשים ידברו

בשפה של הבעלים.

ממילא היא תהיה מוכרחת,

לאור הפסק החדש,

שיהיה שוויון בנטל.

כן?

קראת לי?

ויאמר ממוכן

לפני המלך והשרים.

בגמרא במגילה יב

אמר רב כהנא

מה אמר רב כהנא מכאן

קופץ בראש.

מה פירוש?

אמר רב כהנא, הוא פירט לנו הכתוב את השמות של שבעת השרים שהם רואי פני המלך,

קרשנה,

שתר,

אדמתה,

תרשיש,

מרס,

אמר סנא ממוכן, מי הראשון, מי האחרון?

ממוכן אחרון.

הוא פירט אותם הכתוב, לפי גודל מה?

חשיבותם וגדולתם.

הוא מדינקט ממוכן לבסוף,

משהו הקטן בכולם.

ואם כן,

מה לא לקום ראשון לתת עצה לפני המלך והשרים,

אלא מכאן רואים

שהדיוט קופץ בראש.

כשאדם

חסר ערך,

הוא קופץ בראש לענות לפני מי שגדול ממנו,

זה מראה שהוא נטול ערך.

מה אתה קופץ בראש?

הדיוט, אדם פשוט, הדיוט,

קופץ בראש.

למה?

הוא קל ראש.

יש לו קלות ראש,

קל לא לקפוץ.

אבל מי שיש לו שיקול דעת, שיקול ראש, ראש מלא,

הוא לא יכול לקפוץ מהר, כי הוא כבד.

ראש מלא.

הוא לא קופץ.

אבל הדיוט,

קופץ בראש.

אסתרה בלגינה, קישקיש קריא.

ויאמר ממוכן

לפני המלך והשרים, אוי,

אוי,

לא על המלך לבדו עבדיו אשתי המלכה,

כי על כל השרים

ועל כל העמים

אשר בכל מדינות המלך אשוורון.

אז קודם כול יושב את מה שאמרנו קודם.

למאן דאמר ממוכן

זה האמן.

למאן דאמר זה דוניאן.

אז כשכתוב, אדיוט קופץ בראש,

זה למאן דאמר שזה האמן.

אבל למאן דאמר זה דוניאל,

זה לא מראה שזה טיפשות, זה חוכמה.

למה? זו ההזדמנות עכשיו לכפות את אשתו

שידבר בשפה שלו.

אם הוא לא יקפוץ עכשיו, הוא ייתן לה לראשון קרשנה שהוא ידבר,

אז הוא מאבד את הזמן בעיתוי שהוא יכול לשנות את הגזירה, ואז סוף-סוף אשתו תהיה מוכרע, תדבר בשפתו.

אז זה רק למאן דאמר שזה האמן.

למאן דאמר שזה דניאל. הוא ניצל את העיתוי

וקבע את מה שקבע.

אז מה אמר ממוכן?

הוא אומר שלא רק על המלך עבדה בשתי המלכה לבדו,

כי על כל השרים ועל כל הערבים אשר הולכו לבדו.

כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן.

באומרם המלך אשוורוש אמר להביא את בשתי המלכה לפניו, ולא בא.

והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי,

אשר שמעו את דבר המלכה

לכל שרי המלך.

די בזיון בקצף.

אז מה העצה?

אז מה העצה?

אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו,

ויקטע בדתי פרס ומדי, ולא יעבור אשר לא תבוא בשתי לפני המלך אשוורוש,

ומלכותה

ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה.

במדרש,

באסתר רבה ד' באב,

מה ראה ממוכן

לייעץ על ושתי משפט מוות?

רבי יוחנן אמר,

תלת האמוראים,

שלושה האמוראים נתנו טעם בזה,

אחד אמר,

על-ידי שהייתה מסטרטו,

הוא רצה שהוא יהרוג את והשתי, למה? היא היתה נותנת לו סטירות

בנעל.

כל פעם שהייתה רואה את המן, לוקחת את הנעל,

הוציאה, חלע, נותנת לו סטירה

ישר לפנים.

והייתה עושה לו את זה במגלובה,

לא צד אחד, גם מהצד השני.

אחד, שתיים.

אז לכן,

היה לו הזדמנות לסגור חשבון.

זה הוא אמר,

חייבים להחליף אותה.

היא הייתה עושה לו את זה לזלזל בו ולייסרו,

ועתה מצא מקום לנקום נקמתו ממנה.

בחרינה אמר,

המורה אחר נתן טעם

על-ידי שלא הזמינה ושתית אשתו

לסעודת הנשים.

בחרינה אמר, המורה אחר נתן טעם על-ידי שהייתה לו להמן בת,

והיה מבקש להסיעה למלכות.

זאת אומרת, הוא יציע את ביתו לאחשוורוש והוא יהיה חתן, המלך.

אז אתם רואים שכל היועצים יש להם

חשבונות אישיים,

כן?

כשבאים ונותנים עצה

אז בודקים, אתה מבין איפה אני מרוויח, מה אני זה, זה מאז, מהומון,

זה לא מהיום.

מאז הומון. או שסוגרים חשבון ככה,

או שיש חשבון ושיקול כזה,

שאה, לא עשו לי ככה, זו הזדמנות לתקוע אותה,

או אם יש לי איזה רווח שאני הולך להרוויח.

זאת אומרת, יש פה משהו שאני יכול להרוויח, אז זו ההזדמנות, אז למה לא?

לשים את הבן שלי בתפקיד הזה, והבת שלי בתפקיד הזה,

וטעו בתפקיד הזה, ונסדר לזה פה ושם, זה בסדר.

אז לכן חייבים להחליף, אמרו לו, בסדר, זה לא,

ממש הוא לא נותן, זה לא שביעות רצוננו,

זה לא מה שהתכוון הרב.

אנחנו צריכים לשנות ולסדר את הכל כמו שצריך.

זה עומד.

ככה זה עומד.

אז הוא אמר, וכדי בזיון בקצף,

במדרש מאסתר רבה ד',

ח', אמר רבי חנינא,

אל תדמע איך יצא עליה הקצף.

מאת המלך

להרוג את דבשתי.

אל תטמא, שכן רוח הקודש אומרת

כדאי הוא הביזיון

שביזה אביה

בלשצר מלך בבל את כלי בית המקדש

לקיצפון

שקצף עליה בעלה אחשוורוש והרגה,

שכן ושתי

בעצמה מנעה מלבנות את בית המקדש,

שאמרה לאחשוורוש,

מה

שהחריבו אבותי

אתה מבקש לבנות,

על כן בא עליה

הביזיון והקצף.

וכדאי

ביזיון

והקצף

כדאי הוא הביזיון

שביזוויה את כלי בית המקדש,

כדאי הוא הביזיון הזה לקיצפון

שקצף עליה בהרגה.

וכדאי ביזיון,

כל הביזיון שעשה בלשצר אבא שלה,

שהשתמש

להתגאות

בעת המשתה בכלי בית המקדש,

כל זה מגיע שישולם לה הקצף שקצף עליה בעל אחשוורוש,

כיוון שגם היא קשורה לאותו עניין.

אביה זלזל בבית המקדש

והיא רצתה למנוע את בניין בית המקדש,

ואמרה,

אם אבא שלי מנע

את הבניין אתה רוצה

אתה רוצה לבנותו,

על כן הוא די ביזיון בקצף.

כדאי וראוי

כל הביזיון שעשה בלשצר

לקצף

שקצף עליה אחשוורוש והרג את ושתי הרשעה.

עד כאן להיום.