קלטת מס' 106 - מונטריאול - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

מונטריאול, 106-107

אתם מתארים לכם כזה דבר? איזה חוצפה!

אדם גמד מטר שבעים.

מהבניינים אצלכם פה לא רואים אותו בכלל.

מהירח לא רואים את הכדור בכלל.

בא הקדוש ברוך הוא,

שמי השמיים לא יכלכלוך,

והוא אומר לו זעתות כזה.

והוא אומר, לא בא לי, אני לא בקטע הזה.

אתה לא בקטע הזה? ייקחו אותך לקטע אחר, אין בעיה.

אם אני עונה לך על שתי התשובות האלה,

אתה מקבל עליך ערב עול מלכות שמיים?

עושים דין או לא?

בלי נדף.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו בנחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה לעילוי נשמת יריב בן דניאל אבי רן ולעילוי נשמת דבורה ניקול בת אסתר ומנוחתם עדן.

ברוכים הבאים, תודה שבאתם.

לפני מספר חודשים

הגיע למשרדנו אחד מהמפקדים הבכירים בחיל האוויר.

הוא שאל שאלה.

הוא לא בא בשביל זה, אבל הוא שאל שאלה.

האם יש הוכחה

למציאות הבורא?

אמרתי לו, כן.

אמר כן, אבל הוכחה לא אם משנים.

משהו שכלי, לוגי.

אמרתי לו, כן.

אפשר תוך עשרים דקות להסביר לך,

ואם אתה מבין מהר, תוך חמש דקות.

מה ההוכחה?

אמרתי לו, אתה ההוכחה.

איך?

אמרתי לו, אם נוכיח שאתה נברא,

מוכרח שיש בורא.

אם אתה לא בראת את עצמך,

מוכרח שנבראת על ידי מי שקדם לך,

שברא אותך.

מוכרח.

אבל קודם נצטרך להוכיח שאתה לא בראת את עצמך.

מה אתה אומר? אתה בראת את עצמך או לא?

אמר לא.

אמרתי לו, אם כן, הדרך קצרה.

אבל בוא נבדוק.

ישנה אפשרות,

אחת משתיים.

או שאתה קדמת לבריאתך,

או שלא קדמת לבריאתך.

אם קדמת לבריאתך,

לא היית צריך לברוא את עצמך כי היית קודם.

אם לא קדמת לבריאתך,

לא יכולת לברוא את עצמך כיוון שלא היית בשביל לברוא את עצמך.

מוכרח שנבראת על ידי מי שקדם לך.

הוא הסתכל עליי כמו שאתם מסתכלים עליי.

והבנתי שהוא לא הבין.

אז אמרתי לו, אל תדאג, אני אחזור עוד פעם.

שתי אפשרויות.

הנה, מפקד חיל האוויר.

יש אפשרות שאתה היית לפני שנבראת?

יש אפשרות שלא היית לפני שנבראת?

אם היית לפני שנבראת,

לא היית צריך להיברע כי היית.

אם לא היית לפני שנבראת,

אז לא יכולת לברוא את עצמך,

כי לא היית.

מוכרח

שמישהו קדם לך וברא אותך.

נכון או לא?

גם הוא אמר נכון.

אמרתי לו, בוא נמשיך.

זאת אומרת,

הנבראים

מעידים שיש בורא.

כל נברא בעולם זו עדות שיש בורא.

אז יש בורא שברא לכל הנבראים.

אבל צריך לדעת עוד דבר.

לבורא לא יכול להיות בורא.

כי אם לבורא יש בורא, גם הוא נברא.

אז יהיו נבראים בלי בורא.

ואי אפשר כבר הוכחנו שיהיו נבראים בלי בורא.

אז מוכרח

שיש בורא שברא לכל הנבראים,

ואין לו בורא,

כי אחרת היו נבראים בלי בורא.

וזה לא ייתכן.

מוכרח

שהבורא הוא מגביל ולא מוגבל.

הכוס הזה מוגבל.

מישהו הגביל אותו, עשה לו גבולות.

השולחן מוגבל.

מישהו הגביל אותו.

האולם מוגבל.

מישהו הגביל אותו.

קנדה מוגבלת.

מישהו הגביל אותה.

העולם מוגבל.

מישהו הגביל אותו.

הירח, השמש, הכוכבים, מוגבלים.

הגלקסיות מוגבלות, מישהו הגביל אותן.

המקביל לכל המוגבלים הוא הבורא שברא לכל הנבראים,

והוא אינו מוגבל.

שאם הוא מוגבל, יש מישהו שהגביל אותו.

ואין מי שקדם לו שאחרת הוא היה הבורא שלו.

מוכרח שהבורא

שברא לכל הנבראים מגביל ואינו מוגבל,

מוכרח

שהבורא הוא הכל יכול.

שאם הוא לא הכל יכול,

הוא מוגבל.

ואי אפשר שיהיו שניים הכל יכול,

משום שנשאל

אם זה הכל יכול וזה הכל יכול.

שאלה,

האם הכל יכול הזה

יכול להגביל את זה?

אם הוא יכול להגביל את זה,

זה מוגבל, לא הכל יכול.

ואם הוא לא יכול להגביל את זה, אז הוא מוגבל, לא הכל יכול.

אי אפשר שיהיו שניים הכל יכול, אלא רק אחד,

הבורא לכל הנבראים,

מגביל ואינו מוגבל, הכל יכול יחיד בעולמו.

פחות מחמש דקות.

אמרתי לו, וזה כתוב בשורה הראשונה,

בהרמב״ם,

בספר מדע,

יד החזקה.

יסוד היסודות

ועמוד החוכמות

לדע שיש שם מצוי ראשון,

ממציא לכל הנמצאים.

היסוד של כל היסודות,

כשמעמידים יסוד,

אי אפשר להעמיד בניין בלי יסוד,

אבל גם ליסודות של הבניין צריך יסוד, את הקרקע.

היסוד לכל היסודות

והעמוד שעליו נשענות כל החוכמות,

ואי אפשר בלי זה,

זה לדע, לא להאמין, לדע

שיש שם מצוי ראשון,

ממציא,

לכל הנמצאים.

אחרת

לא היינו נמצאים כאן.

ואנחנו ההוכחה שיש בורא לעולם.

עד כאן ברור?

ברור. ברור? כן. ברוך השם.

אתם יכולים כבר להיות מפקדים בחיל האוויר?

עוד דבר אמרת,

שמוכרח שהבורא הוא חכם.

אם אנחנו יודעים לשחרר חוכמה, מה היא?

אנחנו אומרים על אדם חכם, או אנחנו אומרים על מכשיר שניכרת בו חוכמה.

אם כן,

מניין לי חוכמה, לכם חוכמה, לכל דבר?

מניין?

הרי לא בראנו את עצמנו,

אלא קיבלנו

את המנה של כל אחד ואחד.

אז מי שנתן חוכמה בעולם, ואנחנו יודעים להעריכה,

הרי הוא החכם מכל.

והוא נטע את החוכמה.

אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה,

רק הוא.

חכם לא עושה דברים ללא תכלית,

חכם עושה דברים לתכלית. מי שעשה את הכוס הייתה לו תכלית.

מטרה,

כוונה.

מי שעשה את הספר הייתה לו כוונה,

יש תכלית לספר,

למפה,

לכל דבר.

הבורא שברא את כל הברואים

הייתה לו תכלית, כוונה, כוונה בבריאה.

למה ברא את כל הברואים?

אם הייתה לו כוונה,

הוא צריך להודיע את הכוונה שלו לברואיו,

אחרת לא תצא כוונתו לפועל.

אדם שרוכש מכונת כביסה, יש הוראות יצרן.

מגץ חשמלי, הוראות יצרן.

יש מוצר,

יש יצרן,

יש הוראות יצרן.

יש מוצר,

יש יצרן.

איפה הוראות יצרן?

לכן הקדוש ברוך הוא לא מניח את עולמו בלי הוראות יצרן.

והקדוש ברוך הוא

מודיע לנו בשלושה דרכים.

גילוי עצמי שלא במעמד הר סיני,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

מוריד את התורה והמכתב, מכתב אלוקים, חרוט על הלוחות.

ושולח ביד עבדיו הנביאים

את כל

הנבואות שהוא רוצה לנבא את בני האדם.

אבל הקדוש ברוך הוא, לפני שמתגלה במעמד הר סיני,

מקדים לכך

עשר מכות במצרים

למען תספר באוזני בנך ובין בנך את אשר התעללתי.

למה עושה את זה הקדוש ברוך הוא?

בשביל שלא יהיה מפקפק ומערער לומר אחיזת עיניים.

וכשהקדוש ברוך הוא נותן את התורה דיברה ראשונה, הוא אומר,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

לא אנוכי השם אלוקיך אשר בראתי שמיים בארץ,

שלכאורה זה הרבה יותר חשוב מיציאת מצרים, כל בריאת העולם כולו,

אלא לא.

אומר, אני זה שאתה מכיר אותו ממצרים,

אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ממילא תדע הכול.

מה הראה הקדוש ברוך הוא

בארץ מצרים? שהוא הכל יכול.

שהוא הכל יכול, ואין נמנע

מלפניו דבר,

ואין מי שיכול למנוע,

ואין מי שיכול להתחמק מגזרתו,

ושהוא שולט בכל,

ויודע הכל,

ומשגיח על הכל.

עשר מכות.

היה יכול לתת את המכה האחרונה שהכריעה מכת בכורות,

וחבל על הזמן.

אם אדם יכול לעלות

לזירה, לעמוד מול המתאגרף השני בנוקאאוט, להוריד אותו,

לא היה מחכה לכמה סיבובים ולהוריד אותו בנקודות.

ולמה פה הקדוש ברוך הוא נותן עשר מכות?

תן לו חבטה אחת ותגמור.

יש בזה הרבה הסברים, אני אגע רק באחד.

סדר המכות,

דצח עדש באחיו.

מה מראה הקדוש ברוך הוא? שליטה

מן התהומות למטה

עד שמי השמיים למעלה, בסדר עולה.

שימו לב.

מכה ראשונה, דם.

מכה הקדוש ברוך הוא את כל הייאורים והאגמים והנהרות.

אז הוא מראה שהוא שולט עליהם, יכול לפעול בהם כרצונו.

מכה שנייה, צפרדע.

מראה הקדוש ברוך הוא שהוא שולט בכל בעלי החיים שבתוך המים.

מכה שלישית, קינים.

מראה שהוא שולט על כל הרומס על פני האדמה.

מכה רביעית, ערוב.

פילים, אריות, ברדלסים, נכנסים למצרים.

תערובת של חיות.

מראה הקדוש ברוך הוא ששולט בכל בעלי החיים.

דבר.

מראה הקדוש ברוך הוא ששולט בכל הנגיפים והחיידקים המסתובבים באוויר, לתת מחלות בכל מה שרוצה.

מה יש לנו אחרי זה?

שחין.

שחין.

הקדוש ברוך הוא מראה שהוא שולט בגופו של האדם לפגוע בכל נקודה שבו.

פצעי שחין זה דבר קשה ביותר.

ברד.

מראה הקדוש ברוך הוא שהוא שולט

במים ובאש.

כי הברד היה יורד עם אש מתלקחת בפנים.

הפך הטבע.

אין אצל הקדוש ברוך הוא טבע.

הוא קובע מהו הטבע.

הרבה.

מראה הקדוש ברוך הוא ששולט בכל המעופפים.

כל העופות.

חושך.

מראה הקדוש ברוך הוא שהוא שולט במאורות.

מכת בכורות.

מראה הקדוש ברוך הוא שהוא יודע להבחין בין טיפה לטיפה מי בכור ומי לא ולהכות אותם

ברגע אחד את כולם.

השגחה פרטית על כל אדם באדם ואין נעלם ומכוסה מעיניו.

אחרי זה הוא מוציא את ישראל ממצרים נגד רצונו של פרעה,

שהוא קם עם פיג'מה באמצע הלילה.

וצועק למשה, קומו, צאו מתוך עמי.

די, נמאס לו.

כשאמרו לו, החרטומים, אצבע אלוקימי,

יש לך עוד תשע מכות,

תשע, עשר, ביחד, חביבי.

הוא לא שמע, אמר, מי זה אלוקים?

אני לא מכיר אחד כזה.

אתה לא מכיר? תכיר אותו, לאט-לאט.

והוא מגרש את ישראל, אבל ישראל אמרו לו, לא, אנחנו לא יוצאים בלילה כבורחים.

לא, בבוקר, בבוקר, אחרי ארוחת בוקר, עם קפוצ'ינו.

אחרי זה, מה בוער?

יוצאים בבוקר לצבאותם, מסתדרים פתאום, שבטים,

יוצאים ביד רמה,

והולכים להם לדרכם.

לאן הולכים?

למדבר.

ארץ שיאה,

נחש שרף ועקרב.

איזה מין יציאה זאת?

מיליונים הולכים עם ילדים קטנים למדבר.

אין סככה,

אין מכולת,

אין קיוסק.

לאן הולכים?

כמה כסף תיקח?

כמה אוכל תיקח?

מה תעשה עם זה?

אבל עם ישראל, שומעים למנהיג שלהם,

משה רבנו,

ויוצאים אחריו.

לצערנו הרב, לא כולם יצאו.

האמת, לא כולם יצאו.

80% לא רצו לצאת ממצרים,

ומתו במכת חושך, עם המצרים.

בחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים, רק 20% יצאו.

השאר לא רצו.

אנחנו עוד מעט נצטרך לעמוד במבחן הזה גם כן.

האם נסכים לצאת או לא נסכים לצאת?

עוזבים את קנדה או לא?

ובכן,

יוצאים, מגיעים לים סוף.

מגיעים לים סוף,

ים מלפנים,

פרעה מאחור.

מה עושים?

הקדוש ברוך הוא קורא עליהם את הים,

נבקע הים מ-12 גזרים,

וכל שבט הולך במסלול אחר.

מימינם ומשמאלם חומת מים,

והם עוברים.

עוברים.

כשהאחרון מישראל עולה,

נכנסים המצריים, והים שוטף את כולם, מידה כנגד מידה,

על הגזרה של כל הבן, הילוד, היעורה, תשליחוהו,

החזיר הקדוש ברוך הוא לפרעה ולכל חילו,

על אותה גזירה, מידה כנגד מידה, כיוון שהקדוש ברוך הוא כך

מנהיג את עולמו.

יש לו מקאם.

מקאם, ראשי תיבות, מידה כנגד מידה.

ואי אפשר להימלט.

אחרי שיוצא עם ישראל למדבר,

צריך לאכול.

מוריד להם את המן,

לחם אבירי אכל איש, כל יום יורד מן,

ולא סתם,

בנס.

כל אחד יכול לקחת רק עומר לגולגולת.

אחד שרבה ואחד שהמעיט לא עזר.

זה הספיק בדיוק.

אחד שלקח יותר ורצה להשאיר למחרת,

ירום תולעים.

מטליע.

וכל יום היו צריכים להאמין שמחר ירד עוד פעם.

גם במזונות שלנו היום, אנחנו חושבים שאם יש לנו בבנק

אפשרות

או יש לנו כסף,

אנחנו חושבים שזה מה שבאמת מחזיק. לא, יכול לבוא עיכול,

יכולה לבוא גזרה אחרת.

צריך לדעת שכל יום מזונותיו של האדם קצובים לו.

אבל הם חיו בהרגשה ניסית, חושית, ראו הכל בעיניים.

מים, מאיפה יש מים במדבר?

בעירה של מרים.

איך אפשר לחיות בשמש?

ילדים קטנים.

מקיף אותם בשבעה ענני כבוד, מיזוג אוויר של אז.

יותר טוב מהאר קונדישן כאן.

ועוד ניסים מעלה להם את הסלב, ועוד ועוד ועוד.

ואחר כך מעמד הר סיני.

אז כשהוא אומר, אנוכי השם אלוקיך,

אלוקיך הפרטי שלך,

אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אתה יודע מאיפה יצאת.

210 שנה עבדות קשה ביותר.

נתנו לנשים עבודת גברים ולגברים עבודת נשים.

עינוי.

מי שלא גמר ללבון לבנים,

היו משקעים את בניו להשלמת המכסה היומית.

גזרות נוראות.

210 שנה.

בשנה האחרונה נתן הקדוש ברוך הוא לבני ישראל לשחוק

על מצרים.

את אשר התעללתי.

וזה למען תספר באוזני בנך ובין בנך.

אין מניעה ממני לגאול אתכם

ברגע אחד.

כהרף עין,

כמו שהעין שלך נסגרת ונפתחת,

כהרף עין אני יכול לגאול את עם ישראל.

רק שיהיו ראויים.

רק שיסכימו לקבל עול מלאכותי. זה הכול.

עם כזה מקבל במעמד הנשגב הזה מיליון בני אדם,

גם מאומות העולם היו, גם ערב רב עלה איתם,

מקבלים את ספר התורה הקדוש,

שבו יש את הוראות היצרן.

ושם הקדוש ברוך הוא מצווה את עם ישראל, את המצוות,

לטובתם בעולם הזה ולאחיותם לעולם הבא.

הוא אומר לנו בתורה שלא העיקר העולם הזה,

זה עולם של מעבר, פרוזדור.

העולם שאליו נגיע הוא העיקר.

כמו שבהריון האישה

העובר נמצא תשעה חודשים בבטן והוא חי,

אף על פי כן ספירת ימיו מתחילה מיום צאתו,

וזה נקרא עיקר חייו, ככה אנחנו מבינים,

ואין מתייחסים לתשעה חודשים.

ככה העולם הזה

זה רק ההכנה ליציאה לעולם האמיתי.

בבטן האם הפשלנו את עצמנו מן השלייה,

יצאנו לכאן.

בבוא היום נפשיל מעצמנו את הגופה,

והנשמה תישאר לבדה

כיום יצירתה על ידי הבורא עולם,

ותצטרך לתת לפניו דין וחשבון,

האם היא אכן עמדה

בקיום הוראות היצרן או לא.

ואז נצטרך למסור דין וחשבון.

מה עשינו?

האם הבנו את תכלית הבריאה?

האם מיצינו אותה?

האם עשינו את מה שביקש מאיתנו הבורא?

על זה ישאלו אותנו.

אחד אחרי 70, אחד אחרי 120, אבל כולם יוצאים, אף אחד לא נשאל.

ומהי התכלית של כל הבריאה?

להיטיב לאדם.

אני אסגור לכם עכשיו את המעגל.

הקדוש ברוך הוא טוב,

שנאמר טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשר.

מדרך הטוב להיטיב,

מי שהוא טוב מטיב,

וכדי להיטיב צריך שיהיו מקבלי הטבה.

לכן ברא הקדוש ברוך הוא את כל הברואים,

כדי שיקבלו את ההטבה.

מי מרגיש טובה?

מי שחסר אותה.

אני צמא.

נותנים לי לשתות.

השלימו את חסרוני, זו טובה.

אם אני רווי,

ייתנו לי לשתות.

לא אשתה ולא עושים לי טובה.

טובה זה רק מי שחסר.

לכן נבראנו בעלי חסרונות. כולנו בעלי חסרונות.

ובהשלמתם אנחנו מרגישים את הטובה.

עני, שנותנים לו כסף, מרגיש השלמה טובה.

עשיר, תיתן לו כמה פרוטות, הוא יצחק עליך.

אתה מעליב אותו, זה לא טובה.

זאת אומרת,

נבראנו בעלי חסרונות.

אבל יש הבדל בין טובה לטובה.

יש...

טובה

שאתה מקבל אותה בחסד,

ויש טובה שאתה מקבל אותה בזכות.

מה זה חסד?

אני בא לאדם ואומר לו, אני רעב, תן לי לאכול.

הוא נותן לי לאכול,

הוא עשה לי טובה.

אני חסר אותה.

אבל זאת לא טובה גמורה.

מדוע?

כיוון שאני מתבייש.

אני מקבל את זה בחסד.

אני נשארתי חייב.

הייתי מעדיף שלא אבקש.

אבל אין ברירה.

יש לי עם זה בושה.

יש טובה בזכות.

אני בא,

מבקש לאכול, ומשלם על זה כסף.

קיבלתי את האוכל, זו טובה.

אבל קניתי את זה בזכות.

אני לא מתבייש כשאני אוכל.

מה עדיף לאדם?

טובה בחסד או בזכות?

בזכות.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

שתהיה להם זכות.

לפיכך,

הרבה להם תורה ומצוות.

בגלל שהקדוש ברוך הוא הוא טוב גמור,

וכשהוא רוצה לתת לברואים שלו את הטובה,

הוא רוצה לתת להם את הטובה גם הכי טובה.

בזכות ולא בחסד.

לא להגיע לעולם האמת כאוכל חינם.

לא לאכול לחם שיש עימו בושה,

אלא לאכול בזכות המעשים שאתה עושה.

לכן נתן לנו ספר הוראות,

חוקים ומשפטים ומצוות,

שבהם, אם אנחנו עושים אותם כפי שהוא אמר,

אנחנו קונים בזה זכויות

שבזכות זה לא נבוש ולא ניכלם לעולם ועד.

ונאכל את שכרנו בעמלנו שעמלנו.

אין טובה גמורה מזו.

ואורך הטובה

שיעד הקדוש ברוך הוא לברואיו,

נצח.

בזמן הבחינה,

שנים ספורות.

עומדים במבחן של שנים ספורות

ומקבלים חיי נצח בטובה בלתי פוסקת

ובלתי נמאסת.

אתם מתארים לכם איזה טובה זאת?

ואם אדם לא הלך לפי הוראות יצרן,

עוד טובה עשה הקדוש ברוך הוא,

שנתן לו אפשרות לתקן את אשר עיוות.

יש אפשרות בדרך הקלה ביותר, זו תשובה, לחזור בתשובה,

להתחרט על מה שעשה,

לקבל עתיד שלא לעשות יותר עבירות,

ולהתוודות.

אנה ה' חטאתי עוויתי פשעתי ועשיתי כך וכך.

ואם לא ניצל אדם את התשובה,

יש עוד דרך.

זה טובה גם כן, אבל לא כל כך אהובה.

טוב, אבל אם אתה בוחר בה, מה נעשה?

ייסורין,

שולח הקדוש ברוך הוא לאדם ייסורין, לעורר אותו, לאותת לו.

הנה, אתה רואה, אתה קיבלת פה מכה, שם הפסד ממון,

פה ביזיון,

שם כך ופה כך.

כל זה לעורר אותך שיש מי שמשגיח למעלה.

אתה זוכר את מצרים עם עשר מכות?

אתה לא רוצה להיות כמו פרעה, נכון?

אז קח בחשבון.

כל איתות בא לעורר אותך.

התרחקת יותר מדי,

שוב אל אביך.

שובו בנים שובבים,

הרפא משובותיכם.

אם גם זה לא עזר,

ואחרי כל הייסורים שאדם סבל, התעקש לא להבין.

אז הקדוש ברוך הוא עדיין,

הדרכים מצויות לפניו,

ויכול האדם להגיע לעולם העליון, יצטרך להגיע לגיהינום,

שם יצטרך להזדקק

זיקוק אחר זיקוק

עד שיהיה נקי ויוכל לעלות לגן עדן

בשביל לקבל שכר על המצוות שעשה.

ופעמים,

לפי חשבון שמיים,

אדם יצטרך להתגלגל שוב לעולם הזה,

ותינתן לו אפשרות נוספת.

אותה נשמה תיכנס

בגוף חדש,

והוא יתחיל מחדש.

אם הוא ינצל את ההזדמנות הזאת,

הנה מה טוב ומה נעים.

אם לא, יש עוד אפשרות שלישית לבוא בתור אדם.

ואם אחרי שלישית גם לא נצא,

עקשן,

אז הוא יצטרך להתגלגל בדומם או בצומח או בחי עד זמן שנקצב לו,

הוא יתייסר במצבו זה ויגיע על תיקונו בסוף.

יש כאלה שיצטרכו לעבור תיקונים רבים כאלה.

וכל זה מדרך הטוב.

למה? כי המטרה לתקן את האדם שיגיע לתכלית הרצויה שבשבילה נברא,

לקבל את הטובה לנצח נצחים.

אבל על האדם שולטים כוחות.

יש לו יצר הטוב ויצר הרע,

וזוהי המלחמה בעצם של כולנו.

האם להיכנע ליצר הטוב לטובתנו?

זה נקרא להיכנע, כי יצר הרע אומר שאתה מפסיד כל הזמן.

אם אתה לא נהנה כמו שיצר הרע רוצה, או לא אוכל כל מה שהוא רוצה,

או לא נשמע שבת, טהרה, כשרות,

כל הדברים האלה, אם אתה לא עושה, הוא אומר לך, אתה רק מפסיד.

אתה מפסיד, תראה כולם, הנה, תראה, תראה, תראה, אתה מוגבל.

כדאי להיכנע ליצר הטוב,

כיוון שבאמתחתו יש טוב.

ואם נכנעים ליצר הרע,

אז פשוט מאוד, מדחי אל דחי עד תהום הנשייה.

ולמה צריך לעבור מסלול של מכאובים בשביל הנאות של רגעים?

הרי כל ההנאות בסוף מסתכמות ברגעים ספורים.

אבל העונש גדול, אחד עבר באדום, כמה שניות הוא נהנה כשהוא נסע באדום?

וכמה שעות אחר כך הוא צריך לעבוד בשביל לשלם את הרפורט?

אז לעומת ההנאה,

כמה שתקבל ייסורים לא שווה. וזו הדוגמה הכי פשוטה, הכי קלה. אוי ואבוי,

אם בן אדם מזלזל בדברים אחרים, פעמים כשאדם מזלזל, אומרים לו, אל תאכל את המאכל הזה,

והוא כן אוכל.

למה? כי הוא תעב לו.

ואחרי איזה שלושה ימים הוא צריך, אתם יודעים מה לעשות,

לקחת כדורים.

פירושו של דבר,

שבהנאות הקטנות עלולים אנחנו להביא על עצמנו ייסורים שיעוררו אותנו.

אפשר להתחמק מכל זה, ואפשר ללכת בדרך הישר.

והאמת שלא מפסידים כלום.

רק מה? יש מסגרת,

וצריך להתנהג במסגרת, כמו שפה.

יש מסגרת של חוקים.

כל מדינה, יש לה מסגרת של חוקים.

ואם אתה יודע שחוק

זה לטובתך, ואפילו אם אתה לא יודע זה לטובתך, אם אתה יודע שיש עונש שמכביד

לאחר מכן,

כדאי להימנע מעבירות.

אצל הקדוש ברוך הוא זה לא דומה, כי פה בחוק, אם אתה מצליח להערים על החוק, הרווחת כאילו.

אצל הקדוש ברוך הוא אי אפשר להערים עליו.

גם אם אפשר להחביא ממנו.

אתה מצולם,

מתועד,

מוקלט,

אתה עתיד להגיע למעלה, ויראו לך הכול.

ובפרהסיה,

איזה בושות.

מגיד לאדם מסכו,

אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו, מגידין לו לאדם בשעת הדין.

אדם נמצא בחדרי-חדרים,

הוא מדבר בשקט,

ושם פותחים לו את זה על פול ווליום.

וכולם שומעים,

אוי ואבוי, איזה בושה.

כל דבר ודבר שאדם עושה בסתר, סוף דבר הכול נשמע.

ישמיעו לאדם הכול.

לכן את האלוקים ירה ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

עד פה זה מובן מה שאמרתי?

כן. עכשיו שאלות, בבקשה.

כן, הנה היהודי שם עם הצהוב.

כבוד הרב, אני רציתי לשאול אותך שאלה מעניינת.

קודם כל,

אני רוצה לשאול אותך שאלה מעניינת.

אמרת שהקדוש ברוך הוא יצר את העולם, יצרת את האדם ונתן לו תורה.

ואחר כך אמרת שהוא עזר ליהודים לצאת ממצרים.

וכתב לשתים עשרה שבטים דרכים, ובשביל ההעזרה של פעמון,

כולם טבעו.

מה עם השואה?

רגע, אתה אומר שהרחמן הוא אדם טוב.

הוא לא אדם בכלל.

בחור טוב, אתה מתכוון.

זה לא דבר שאפשר לראות, אבל אתה אומר שהוא מלחם על כל אחד ואחד.

נכון. עכשיו אני אשאל אותך שאלה,

איך זה יכול להיות שבמלחמת העולם השנייה,

כאשר הגרמנים לקחו ילדים ולקחו צדיקים וחתכו להם את הפאות ורצחו אותם,

האם הרחמן בעצמו לא ריחם על כל האנשים האלה,

לא אמר שיש ביניהם צדיקים לפני שהוא קורא את אטרופי סדום ועמורה,

הוא אמר, אין פה אף צדיק.

שאלה יפה.

ולכן אני באתי לשאול אותך את השאלה הזאת.

תודה.

עוד שאלה... בטח שיש עוד, אבל רק רגע, אחד-אחד.

לא, זו שאלה יותר מעניינת. אפילו פרעה קיבל מכה אחרי מכה ונתנו לו רווח של שבוע.

עוד שאלה

היא

מאין בן אדם

שהוא לא דתי,

שהוא רוצה לחזור בתשובה,

מאין לא לדעת

באמת

שהנשמה עולה למעלה?

מאין ההוכחה הזאת,

האם חזרה פעם איזו נשמה ואמרה,

אני חזרתי, והיה ככה וככה וככה?

עוד לא הוכח את זה.

אף נשמה לא חזרה.

מה השם שלך? שמי אבי.

אבי או אברהם?

אברהם. חזרת בתשובה.

אברהם, שים לב. אני אגיד לך את האמת, אני לא דתי, שומר מסורת.

רואים עליך.

אברהם, שים לב.

אם אני עונה לך על שתי התשובות האלה,

אתה מקבל עליך ערב עול מלכות שמיים?

תראה, לשכנע אותי זה קשה.

נכון.

לכן אני מבקש תמורה. אני מכבד אותך, שאתה אורח פה במונטריאלד, ואתה נותן הרצאה מעניינת,

ואני באתי לשמוע את ההרצאה שלך.

האם כבודו יקבל על עצמו עול מלכות שמיים?

אתה רוצה ממני תשובות ישירות, וגם אני מבקש תשובה ישירה.

אני לא רוצה תניים.

דיירקט לי.

אני אגיד לך,

אני בשלב זה רוצה לשמוע את התשובות.

ואני בשלב זה מעוניין לשמוע את תשובתך.

עושים דיל או לא?

בלי נדל.

בלי נדל.

בורכתו אדוני, אדוהינו מלאך העלום שהכל נהיו בדבורו.

גם אברהם

ושאלתו נהייתה בדברו.

ובכן, אברהם, בפרק כח בספר דברים,

פרשת כי תבוא,

פרשת התוכחה,

מתוארת השואה לפרטי פרטים עד דק.

זאת אומרת, התורה אמרה לנו מראש שכך יהיו פני הדברים.

למה?

בוא, אני אקריא לך קטע קטן,

בגלל שאתה אמרת בלי נדר,

אז אני אתאמץ יותר.

בהתחלה יש ברכות,

ואחר כך הקללות.

בברכות, והיה אם שמוע תשמע בקול אדוני אלוהיך לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר הלכי מצווך היום,

ונתנך אדוני אלוהיך העליון על כל גויי הארץ.

ובאו עליך כל הברכות האלה ושיגוך, כי תשמע בקול אדוני אלוהיך, ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה,

ברוך פרי בתנאך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שגר אלפיך ועשתרות צונך,

ברוך תנאך ומשארתך, ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך,

ייתן אדוני את אויביך קמים עליך נגפים לפניך,

בדרך אחד יצאו אליך ובשבע דרכים ינוסו לפניך.

יצב השם איתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך וברכך בארץ אשר אדוני אלוהיך נותן לך.

הקימך השם לו לעם קדוש כאשר נשבע לך,

כי תשמור את מצוות השם אלוקיך והלכת בדרכיו.

וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך,

ואותירך השם לטובה בפרי בתנאך ובפרי מהמתך ובפרי אדמתך

על האדמה אשר נשבע השם לאבותיך לתת לך.

יפתח השם לך את אוצרו הטוב את השמיים,

לתת מיטה לארצך בעיתו ולברך את כל מעשי ידיך,

והלווית גויים רבים ואתה לא תלווה,

ונתנך השם לראש ולא לזנב,

והיית רק למעלה

ולא תהיה למטה,

כי תשמע אל מצוות השם אלוקיך אשר אנוכי מצווך היום לשמור ולעשות,

ולא תסור מכל הדברים אשר אנוכי מצווה אתכם היום, ימין ושמאל ללכת אחרי אלוהים אחרים לעובדם.

כל הברכות האלה מובטחות אם תשמע בכל השם אלוקיך,

כמו שהוא התכוון,

לטובתך אתן לך ברכה עד בלי די.

אבל אומר הקדוש ברוך הוא,

והיה אם לא תשמע בכל השם אלוקיך,

לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו. מסורתי זה לא מספיק.

את כל מצוותיו וחוקותיו אשר אנוכי מצווך היום,

ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך.

ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה,

ארור תנאך ומשארתך, ארור פרי בטניך ופרי אדמתך, אשגר אלפיך ועשתרות צונך,

ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך.

ושלח השם בך את המארה, את המהומה ואת המגערת בכל משלח ידך אשר תעשה,

עד ישמדך ועד עבודך מהר מפני רוע מעלליך אשר עזבתני.

מספיק, אה?

הקדוש ברוך הוא גם אומר מספיק למה שאנחנו עושים, ואנחנו לא מפסיקים,

זה הבעיה.

הלאה אומר,

ידבק השם בך את הדבר עד כלותו אותך מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה.

היו שקראו לברלין ירושלים

עד אשר אתה בא שמה לרשתה.

הכחה השם בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשידפון ובירקון,

ורדפוך עד עובדיך.

יתנך השם ניגף בפני אויביך,

בדרך אחת תצא אליו, ובשבעה דרכים תנוס לפניו, והיית לזעבה לכל ממלכות הארץ.

זוועה, כמו שנראתה בזמן השואה,

לא נראתה

אלפי שנים.

והייתה נבלתך למאכל לכל עוף השמיים ולבהמת הארץ, ואין מחריד.

אומות העולם ידעו מקיום השואה

ולא התערבו.

עד שנגמרה הגזרה,

היה, ואין מחריד.

אף אחד לא הלך לעשות את מה שצריך לעשות,

ועשו בסוף.

יכך השם בשחין מצרים ובתחורים ובגריו ובחרס אשר לא תוכל לרפא.

יכך השם בשגעון ובעוורון ובתמאון לבב.

זאת אומרת, אדם יהיה משוגע ממראה עיניו אשר יראה.

אדם לא מאמין, צלם אלוקים נאבד לגמרי.

והיית ממשש בצהריים כאשר ימשש העיוור באפלה, ולא תצליח את דרכיך.

והיית אך עשוק וגזול כל הימים בעין מושיע.

אישה תארס,

ואיש אחר ישכבנה.

בית תבנה ולא תשב בו. כרם תטע ולא תחללנו.

שורך טבוע לעיניך ולא תאכל ממנו.

חמורך גזול מלפניך ולא ישוב לך.

צונך נתונות לאויביך ואין לך מושיע.

בניך ובנותיך נתונים לעם אחר.

ועיניך רואות וכלות עליהם כל היום, ואין לאל ידיך.

והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה.

יכך השם בשחין רע על הברכיים ועל השוקיים אשר לא תוכל

ירפא מכף רגלך ועד קודקודך.

והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך השם שמה.

בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי.

וכך ממשיכה התורה ומעריכה ובאו עליך כל הקללות האלה. הורדפוך והשיגוך.

היו אנשים שהתחבאו מאחורי אותם גרמנים.

והיטלר, ימח שמו וזכרו, אמר להם לו,

אתם לפני שלוש-ארבעה דורות הייתם יהודים.

זאת אומרת, הקללות רדפו והשיגו כל אחד

מי שנגזר עליו באותה גזירה.

כי לא שמעת בקול השם אלוקיך

לשמור מצוותיו וחוקותיו אשר ציווך.

והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם.

יד ושם בכל העולם.

תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך.

בשמחה ובטוב לבב מרוב קול. תקשיב טוב.

לא שכתוב שרק תעבור עבירות

החמורות שבתורה,

אלא במקום שאתה תעבוד את הקדוש ברוך הוא שברא אותך לטובתך.

בשמחה

ובטוב לבב

מרוב קול שנתן לך,

אם לא עבדת אותו בשמחה וניצלת את הטובות שקיבלת

לדברים אחרים שלא נצטווית עליהם.

כתוב, ועבדת את אויביך אשר ישלחנו השם בך

ברעב ובצמא ובערום ובחוסר כול,

ונתן עול ברזל על צוואריך עד השמידו אותך.

יישא השם עליך גוי מרחוק מקצה הארץ,

כאשר ידעה הנשר, סמלם של האס אס,

גוי אשר לא תשמע לשונו,

גוי עז פנים אשר לא יישא פנים לזקן,

ונער לא יחון.

וכאן כתובים עוד דברים קשים יותר,

על אכילת בשר בנים ובנות

מהרעב והמצור והמצוק שיציק האויב,

וכן הלאה.

וכל זה כתוב בסוף,

והשיב בך את כל מדווה מצרים אשר יגורת מפניהם

ודבקו בך

גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת,

יעלה השם עליך עד שם אדח,

התוצאות של המלחמה.

ונשארתם במתי מעט

תחת אשר הייתם ככוכבי השמיים לרוב,

כי לא שמעת בקול השם אלוקיך.

מה היה?

כאשר שש השם עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם,

כמו שאמר בברכות,

כן יסיס השם עליכם להעביד אתכם ולהשמיד אתכם,

וניסחתם מעל האדמה אשר טבע שמה לרשתה,

והפיצך השם בכל העמים,

מקצה הארץ ועד קצה הארץ,

ועבדת שם אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ ואבן,

ובגויים הם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך,

ונתן השם לך שם לב רגז וכליון עיניים ודאבון נפש.

והיו חייך תלויים לך מנגד,

ופחדת לילה ויומם, ולא תאמין בחייך.

בבוקר תאמר מי יתן ערב,

ובערב תאמר מי יתן בוקר מפחד לבבך אשר תפחד,

וממראה עיניך אשר תראה.

וישיבך השם מצרים בעוניות,

מעפילים,

בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה,

התמכרתם שם לאויביך, לעבדים ולשפחות, ואין קונה.

אלה דברי הברית

אשר ציווה השם את משה

לכרות את בני ישראל בארץ מואב,

מלבד הברית אשר כרת איתם בחורב.

זה אנחנו רואים שכתוב מפורש כל הפרשה הזאת, בלי להיכנס לכל הפרטי פרטים.

ועכשיו אני אראה לך דבר מדהים.

בפרק ל״א בספר דברים

כתוב שם דבר

לא יאומן. כידוע לכם שיש היום

גילוי מדהים של קודים בתורה שמגלים דברים שהוסתרו על ידי כותב התורה

בדרך מאוד מתוחכמת, שאינה מאפשרת הסבר שהתורה הזאת נכתבה על ידי בשר ודם,

כי אדם לא יכול להצפין בצופן קבוע בתורה דברים שעתידים

להיות ולהתרחש

רק אם הוא יודע אותם מראש והם מוכרחים לקרות.

ומי יודע מראש 3,300 שנה קדימה

מה יהיה בדיוק

ואיך תיקרה מלחמה

ומה יהיה הפרטים שבה,

וכן על זה הדרך.

בקוד של 49.50 דילוגי אותיות בתורה

מופיע פה בספר דברים, פרק ל״א,

פסוקים

ט״ז, י״ז, י״ח.

תבדקו את זה בבית.

ויאמר השם אל משה

הינך שוכב עם אבותיך.

זה היה לפני 3,300 שנה.

וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ

אשר הוא בא שמה בקרבו.

ועזבני ואפר את בריתי אשר קראתי איתו. בזמן השואה

הגיעה ההתבוללות

בגרמניה ל-60%.

זאת אומרת שנגע האפיקורסות וההשכלה פסה בעם

לשיעורים מדהימים

שעוד מעט ולא יישאר כלום.

לצערנו הרב,

היום מספר המתבוללים היהודים באמריקה גדול מזמן השואה.

75%. ובאירופה יותר.

ואחרי השואה נספרנו כ-18 מיליון.

היום אחרי 50 שנה אנחנו מונים 15 מיליון.

איך זה יכול להיות?

איפה הריבוי?

ההתבוללות

חותכת בעם היהודי בלי סוף.

וחראפי בו ביום ההוא

ועזבתים והסתרתי פניי מהם והיה לאכול

ומצאוהו רעות רבות וצרות.

ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוקיי בקרבי מצאוני הרעות האלה.

שאלו איפה היה הקדוש ברוך הוא בשואה?

ואנוכי הסתר אסתיר פניי ביום ההוא

על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלוהים אחרים.

תיקחו את ספר התורה.

מהפסוק ט״ז.

יזן יחט אמרנו, ויאמר השם אל משה,

מהאות ה של משה,

תספרו 49 אותיות,

האות ה-50 ש,

מהש,

49 אותיות,

האות ה-50 ו,

100 ו,

49 אותיות, האות ה-50 א,

100 א,

49 אותיות, האות ה-50 ה,

השואה נצפנה בתורה באותו הקשר לפני שלושת אלפים שלוש מאות שנה ונקראה בשמה שעוד לא היה ידוע אז.

בפסוק אחרי זה,

פסוק יט כתוב

ועתה

כתבו לכם את השירה הזאת

ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם

למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל.

זו עדות

שהשירה הזאת, התורה הקדושה, נכתבה

והיא צופנת בתוכה את כל העתידות של העם היהודי.

עכשיו, לנו נראה

שזה חוסר רחמנות.

אם היו אותם יהודים

שהיו בזמן השואה,

המשכילים והאחרים, אני אדבר תכף על הצדיקים והקטנים,

אם היו,

ממשיכים לחיות,

מזדהים עם הגרמנים,

הולכים במלבושיהם, מדברים את שפתם, חיים את חייהם

והיו נפטרים באריכות ימים,

לאן היו הולכים?

לגיהנא גיהנום.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

מה שהבטיח בתורה קיים בהם,

אבל מה התוצאה?

הם מתו כהרוגי מלכות

שיש להם שכר

כרבי עקיבא וחבריו.

במקום לגרום

מערכת של גלגולים נוספת

בלי סוף,

בייסורים נוראים, בחיי נצח, לא לשנים ספורות,

הקדוש ברוך הוא פשוט

כרת

את הנמק שהתפשט בעם ישראל.

אדם שמתחיל אצלו נמק,

אין ברירה,

חייבים לכרות את העבר בשביל שלא ידביק את כל הגוף.

אם לא היה כורת הקדוש ברוך הוא באותו מעמד

את החלק שהחליט שהוא הבטוח שצריך להוריד,

חס ושלום לא הייתה תקומה לשונאיהם של ישראל.

ואתם יודעים, כשכורתים נמק,

פעמים צריך לקחת חלק מן החי על בטוח שיהיה.

הצדיקים שהיו נתפסים גם בעוון, כי כתוב בשעה שיש גזירה מן השמיים ומידת הדין מתוכה,

כשניתנת רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע,

כי ישראל ערבים זה לזה.

אם נוסעים בספינה אחת, לכל אחד יש תא.

אם אחד יחליט בתאו לעשות חור,

כולם יתבעו.

ויש מצוות תוכיח, תוכיח את עמיתך,

ואם לא, תישא עליו חטא.

אדם שלא מוכיח את חברו ויש ביכולתו,

ולא הוכיחו, התעלם ממנו,

הוא נתפס בעוון שלו גם.

ועוד הרבה חשבונות שלא אפרט כאן,

אבל הכל נעשה בדין.

וילדים קטנים,

שהם לא בני חיוב במצוות בכלל,

על מה הם נידונו?

אלה באו בגלגול כדי לתקן את עברם, כמו שהיום עובר

נפטר במעי אימו,

או שהיא מבצעה תפלה, רחמנא נצלן,

או כאלה ילדים שבימינו סתם מתים ממוות עריסה,

או מקרים אחרים, אסונות כאלה. הם לא סתם, אין סתם.

אין מיתה בליעוון.

אין דבר כזה.

הכל הולך עם חשבון מדוקדק.

אבל לא תמיד על של עכשיו.

כי ילד קטן עד גיל 13 לא חייב במצוות בכלל,

אז על מה עונשין אותו?

לא על עכשיו.

על הגלגול הקודם, שאמרנו שאם אדם לא חזר בתשובה,

והחליטו מן השמיים לתת לו אפשרות נוספת,

פעמים שהוא בא רק לצורך התיקון הזה.

ומביאים את אותו ילד להורים כאלה, שגם על פי חשבונם

הם ראויים לצער כזה.

ואז נפרעים ממנו ומהם,

אחרת זה לא יהיה צדק.

לכן כתוב, משפטי השם אמת צדקו יחדיו.

לכן כתוב, עצור תמים פעולו, כי כל דרכיו משפט

אל אמונה ואין עוול,

צדיק וישר הוא.

שואלים חכמים, איזה שבח אתה אומר אין עוול?

גם שופט בשר ודם לא עושה עוול. יש לו ספר חוקים, רוצח זה 25 שנה?

הוא אמר 25 שנה.

זה עוול? ככה כתוב.

זה עוול.

למה?

הוא שולח את הרוצח ל-25 שנה,

אבל באותה עת הוא גוזר על אשתו להיות אלמנה 25 שנה,

ובניו יתומים 25 שנה.

הקדוש ברוך הוא לא כך, אין עוול.

אם יש אדם רשע

שצריך למות על פי מעשיו,

הקדוש ברוך הוא לא יוציא את דינו עד שיסתכל בכל

הסובבים אותו הקרובים אליו והאוהבים אותו עד שכולם יהיו ראויים לרמת הצער לכשיתברר להם שהוא מת.

אם יהיה אחד

שלא ראוי שיצטער במיתתו,

ימתין הקדוש ברוך הוא עד שאותו אחד יתחייב גם הוא במעשיו עד שיגיע להיות ראוי להצטער,

ורק אז יחיל הקדוש ברוך הוא את עונשו על אותו רשע.

לכן כתוב,

משפחה שמת למת תדאג כל המשפחה.

חבורה שמת למת תדאג כל החבורה.

עיר שמת למת

תדאג כל העיר.

מדובר במי שמת שלא בשעתו.

למה?

שאם היו מבני חבורה או בני משפחה או בני העיר כאלה צדיקים שאינם ראויים להצטער,

הקדוש ברוך הוא היה ממתין כי הוא לא עושה עוול.

משמע שאם הוא נפטר ואתה מצטער,

הדין חל גם עליך.

וחוץ מזה, ידידי אברהם,

את כל מידת הרחמים שאתה היום מכיר,

זה רק מתנה אלוקית שנתן לך.

אתה ואני ואנחנו חושבים שאנחנו רחמנים.

אם הבן שלנו יתלכלך,

מיד ננקה אותו.

אם הוא נחבל,

נחוס עליו מאוד.

אם נראה את בן חברנו מתלכלך, נקרא לאימו,

בואי!

איך את מפקירה אותו?

מה זה, לא ילד? למה אתה לא מטפל בו?

זה שלי?

זה לא שלי.

שהיא תדאג לו,

שהוא יבכה.

איפה הרחמים?

אצלנו מידת הרחמים מסויגת.

לקרובים אלינו אנחנו יותר מרחמים, לרחוקים פחות. שומעים שבמדינה מסוימת היה אסון?

וואי, וואי, וואי. זהו.

זה מה שאתה יודע לעשות.

זהו.

אנחנו קיבלנו מיליגרם רחמים,

ופונים לבעל הרחמים ואומרים לו, איה רחמך!

חברת חשמל.

עשתה חשמל, תראו איזה יופי, יש חשמל.

אפשר לעשות מיזוג.

יש כוח,

אנרגיות.

אבל היא אומרת, עם כל הטובות שענקתי לך,

דיר באלכ מן החשמל.

חשמל גם מחשמל.

אל תכניס את האצבע לשקע.

אמנם זה מדגדג,

אבל מתים מזה.

והיא זהירה, ועשתה זץ.

סימן שלה.

והתראות.

בא אחת,

רוצה שידגדג אותו.

והוא התפחם, נהיה פחם.

חברת חשמל אשמה.

הקדוש ברוך הוא אמר, אם בחוקותו ייתן לכו,

כל הברכות.

פלורסנטים, אור, חשמל, הכול.

אבל דיר באלכ,

אם בחוקותיי לא תלכו, תתפחם.

זה לשאלה הראשונה בקצרה,

עם כל הכאב בנושא.

השאלה השנייה, כמו תמיד, אני שוכח.

אז לכן, אברהם, תחזור עליה.

אבל נראה לי שגם אתה שכחת.

וכשהוא רוצה להיות דתי,

ורוצה לחזור בתשובה,

ואתה אומר לו, תשמע, יש נשמה.

אה, הוכחה, נזכרתי.

האם יש הוכחה שמישהו חזר מעולם האמת,

ואם מישהו חזר, אתה חוזר לדרך אבותינו הקדושים.

לא אני, על המיליונים אולי.

מה אני ואתה נתחיל?

ובכן, אברהם,

אני אזכה אותך הערב לראות גלגול נשמה שחזר לעולם.

אדם שמת התפוצץ ונשרף.

לא נשאר ממנו זכר.

קברו אותו,

כתבו עליו בעיתון,

דיברו עליו בטלוויזיה בישראל.

מת.

מת, סופית, קבור, טמון בחול.

חוזר עוד פעם לעולם

בגוף חדש

ומזהה את כל עברו,

ומגיל שלוש

אומר למשפחתו מיהו ומה היה איתו.

ומתלווים אליו לברר,

ומתברר שהאיש הזה היה חי כבר קודם,

וחזר שוב.

והוא מגלה את הבן שלו,

שהוא יותר גדול ממנו.

והוא עומד לידו,

והם עומדים ליד הקבר שלו,

שקברו אותו.

בואו נראה את זה בעזרת השם יתברך עכשיו על המסך.

איבון נשמות התיאוריה שקיימת בכל המסורות הרוחניות בצורה פחות או יותר נסתרת.

יש מסורות רוחניות שבהן התיאוריה הזו גלויה מאוד, כמו למשל באינדואיזם ובאינדואיזם,

גם בדת הדרוזית,

ודתות אחרות, כמו ביהדות, היא יותר נסתרת. זה שייך לסוד, למשל הקבלה ביהדות.

כך שזו תיאוריה שמאוד מפוצה,

ומחקרים מגלים עכשיו שיש כ-70% מכל האנושות כיום שמאמינים בתיאוריה הזו.

עצר אדמים בפיגוע חבלני בבית הממשל הצבאי. תנועת אבו רוקון, זיכרונו לברכה,

איש משמר הגבול בן 38 מעוספייה,

נתמן לחלקה הצבאית בבית הקברות בעוספייה. תמיד כשהילד קטן אנחנו שופטים היה לספר משהו,

שאומר, למה קרה שם? בדיוק ברגע האחרון.

אסור לה להגיד.

מאחסינו אלא פטת סיירה, משום כנראה שאנחנו סיירה.

פטת סיירה,

ופקעת.

אמרו שמי נוספות עדי או איפה קולי בניין.

מר רוחד כאן מוקע לאדי אל שבבי ותנאה.

אמה חסית אלא כול גאללה.

סרים זלו דם.

עכשיו תכלו לימד מוץ' סאיד מוץ'

תמיד נאמרת בעדינן אברהם אמרו את זה.

מה נראה לי?

‫אני האיש שהיה בגלגול שעבר, נועד,

‫ואני שירתי במשמר הגבול.

‫נפטרתי בלבנון, בצור.

‫זה התחיל בערך כשהוא היה בערך בגיל שלוש, ‫בן שלוש.

‫היה מבטא שמות בצורה נכונה,

‫ואז כל הזמן הוא רצה כביכול לפגוש עז. ‫הם לא ידעו מי זה עז, ‫הם חשבו שעז זה השכן שלנו,

‫שקוראים לו אבו לעז. ‫אז כשבאה אחותה של נבילה אלינו, ‫וסיפרנו את המקרה הזה,

‫וידענו שהיה אירוע בחודש נובמבר, ‫והבן שלי יולד בחודש נובמבר,

‫אז היא הבטיחה לבדוק את זה ‫אצל המשפחה של נועדה בורובי, זכרונו לברכה,

‫שנהרג, והבן שלו במקרה קוראים לו גם אז.

‫כשהייתי בן שלוש, אמרתי להורים שלי ‫שאני רוצה את האזרחיות שלי.

‫באנו משפרעם לעוספיא,

‫ואני ואמא שלי ודודה שלי,

‫הלכנו ברגל בבית שלי שהיה.

‫אני זוכר שהלכנו ביחד,

‫הוא רצה שהוא יראה לי את הבית של רונט,

‫הוא בא לביתה, נכנס לכאן ‫כאילו שזה הבית שלו.

‫הוא הכיר את המקום למרות שזה היה לא שלו,

‫אבל הוא הכיר את זה פה,

‫אז גרו אנשים אחרים.

‫הוא התחיל לשאול איפה הדברים האישיים שלו, ‫איפה המדים. הוא התחיל לחפש, אשתו הייתה פה, ‫גם השכילים פה, אנשים.

‫-יום אחד אני יושב פה,

‫נכנסו אליי אדיב, שהיה ילד קטן, ‫אני חושב שבגיל שלוש, שלוש וחצי,

‫אבא שלו ואימא שלו.

‫איך שהוא נכנס, אמר להם, זה נזי.

‫ישבנו פה כמה אנשים וזה,

‫הוא זכר אותי ואמר, זה נזי.

‫נועד היינו,

אנחנו באותו גיל כמעט, ‫הוא קצת מבוגר ממני והוא בן דוד שלי,

‫והיחסים בינינו היו הדוקים. ‫-הטיולים, אני נזכר בהם,

‫כשהלכנו לטבריה וישבנו על הדשא. ‫-על הדשא, נכון. ‫שאל את רונט בפגישה הראשונה,

‫אם היא זוכרת אותו. ‫-זאת רונט.

‫זאת האישה שלי, ‫שהייתה בארגון שעה הקודם. ‫אנשים חשבו שכן נועד חוזר, ‫לא ידעו שזה ילד קטן ‫שהוא אומר שהוא נועד,

‫שהוא בא, הנה זה הבית שלי, ‫וזה הדברים האישיים שלי, ‫זאת אשתי, זה הבן שלי,

‫הוא החזיק ביד שלו, ‫ולא נתן לו ללכת.

‫אז התחילו אנשים פה להגיד, ‫לא, זה לא עז, זה עז על ילד אחר, ‫להצביע על ילד אחר. ‫הוא לא נתן לאף אחד לשכנע אותו.

‫לי אפילו, אם אל תאמיני להם, ‫זה הבן שלי, זה הילד שלי, זה שלי, ‫זה עז שלי,

‫ואני מכיר אותו טוב, ‫הוא לא נתן לאף אחד ‫לעבוד עליו או לרמות אותו.

‫זה הבן שלי. ‫אני מרגיש שזה אבא, ‫ואני מאמין בגלגול נשמות.

וככה אלוהים אמון.

בשיחה עם אדיב,

‫אני מאוד התרשמתי מזה ‫שמדובר בילד רגיל,

‫ילד בן 12 שיש לו את התחביבים שלו, ‫את הספורט, את הבית הספר, ‫את החברים, החברות, גם שמעתי,

‫כך שמדובר בילד שמציאותי מאוד, ‫שחי את ההובה שלו.

‫השתכנעתי לחלוטין ‫שלא מדובר בפנטזיות ‫או בדמיון שלו, ‫לגבי כל הסיפור הזה על הגלגול שלו,

‫אלא שמדובר בזיכרונות אמיתיים.

‫אני צריך לזכור שהייתי גדול,

‫עכשיו אני קטן,

‫ויש לי בן,

‫אז זה משהו ש...

תודה.

‫אברהם, אברהם,

‫אתה רואה? זה אחד שחזר,

‫ויש כאלה רבים,

‫אם תפתח את האינטרנט,

‫יש שם אתרים שלמים על מתים קליניים,

‫על סיאנסים,

‫על גלגולי נשמות,

על היפנוזה ועוד,

‫שמוכיחים את העניין של שארות הנפש ‫וחיים מעבר לעולמנו זה ‫על ידי בדיקות של מדענים מפורסמים בעולם.

‫לדוגמה, המדענית אליזבת קובלר רוז,

‫או פרופ' יאן סטיבנסון,

‫או דוקטור מודי, אתרים מפורסמים באינטרנט.

‫אתה מבין, אברהם?

יאללה, תקרא לו, רבי.

ריבי אברהם.

‫אתה רוצה עכשיו לקיים את החלק שלך? ‫-בעזרת השם. ‫-בעזרת השם. אני יכול להזמין אותך ‫לשים ציצית במעמד זה?

כן. ‫-בכבוד.

‫ברכת שהחיינו.

‫-ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם,

‫השחיינו וקיימינו והגיענו לזמן הזה. אמן!

‫השם יברך אותך שתצליח לעלות מעלה-מעלה.

‫כבוד.

‫מילת כבוד של יהודי,

אשראו ואשראי חלקו. ‫כן, מי יש לו עוד שאלה? בבקשה.

‫תן לה בבקשה מיקרופון.

יש אנשים עם מיקרופון פה?

פתוח, כן?

שמעתי חצי סיפור שלפני שבועיים בארץ,

היה משהו, גם גלגול,

‫שהבעל חזר בתוך גוף של אשתו ‫עם רב בסלי ו... ‫-בנושא הזה אני לא רוצה להתייחס.

זה אמיתי?

לא מתייחס.

בסדר.

עוד שאלה?

אני מאמינה בגלגולים, ‫ומה שראינו זה משהו שצריכים להאמין,

אבל זה לא מסביר לנו שמישהו היה למעלה,

וחזר, וראה, והיה לו דין, והיה בית דין,

והוא צריך לחזור ולתקן את מה שהוא עשה.

הבנתי.

ובכן, את צריכה לדעת, לגבי מתים קליניים,

שמתים וחוזרים לחיים, כולם מספרים שעברו במנהרה,

ראו אור עצום וכו'. יש כאלה שמספרים שהם הגיעו למקום אחר.

יש לי קלטת וידאו מספר 2,

שאני מקריא מעיתון מעריב, שמובא מחקר

שכ-300 איש עברו תהליך מסוים שהם מתארים אותו בדיוק כמו הגיהינום שמתואר במקורות שלנו.

זאת אומרת,

יש נתונים על הדברים האלה.

בסיאנסים שמעלים נשמות ושואלים אותם מה עובר עליהם בעולם העליון,

שוב פעם התיאורים חוזרים כמו המקורות, כמו שכתוב בזוהר הקדוש,

וזה אנשים שהם חילונים דווקא ולא יודעים מה שכתוב בזוהר הקדוש.

רק מי שיודע, יודע שזה עימות למה שידוע אצלנו.

יש על זה קלטות שלמות שמדברות בזה בנושא חיים לאחר המוות.

שלוש שעות ישקלט את המת החי,

שם תוכלי לקחת הרבה חומר

שהוא עובדתי,

ולקחת משם כדי להשביע את שאלתך.

אבל דעי לך

שמעבר לתורה הקדושה שאומרת את הדברים,

היום המדע שבודק את הדברים,

יש לו בדיוק אותן ידיעות כמו אצלנו

לגבי הישארות הנפש.

כן,

בבקשה.

מה היה חסר לקדוש ברוך הוא שהוא ברא אותנו?

הוא שואל, מה היה חסר לקדוש ברוך הוא שהוא ברא אותנו?

לא היה חסר לו כלום.

אז למה הוא ברא אותנו?

אמרתי את זה קודם,

שמדרך הטוב להיטיב.

דרכו של טוב להיטיב.

אם אתה אדם שיש לך נדיבות לב,

כשאתה רואה אדם עני או נזקק ואתה נותן לו כסף,

חסר לך משהו?

לא חסר.

לא. גם הוא לא חסר לו.

הטוב מיטיב, הנדיב נותן.

זה לא חסרון.

אז עוד שאלה עכשיו.

בן אדם לוקח פרה,

שוחט אותו כשר,

מוכר את החלקים הכול,

אחד עושה ברכה ואחד לא עושה, שני מוכרים.

מה קורה עם הנשמה?

עולה, יורד, נשאר?

הנשמה של מי? של הפרה, מספיק. לפרה אין נשמה.

לפרה נשמה, אז למה צריך לברך על הכול? מה זה יעזור?

לפרה יש נפש.

נפש, נו. נפש זה לא נשמה. נשמה זה... זה לא נפש שלו. נשמה,

אתה מתערבב כנראה

עם נושא גלגול נשמות. בטח שמעת פעם את המושג

שאם מברכים על דבר והיה בו גלגול נשמה, אם מברכים, אז הנשמה מתקנת. ואם לא מברכים, אז הנשמה לא מתקנת. זה לא מדובר על הפרה עצמה.

זה מדובר על נשמה של מגולגל שנכנסה בתוך פרה,

והיא יכולה להשתחרר ולהגיע לתיקונה בעזרת הברכה.

זה המדובר. אבל הפרה עצמה, אין נשמה.

יש לה נפש בהמית,

שברגע שהיא נשחטת,

אין כלום, לא נשאר ממנה שום דבר.

היא לא נבראה כבריאה

שצריכה לחיות חיי נצח.

היא רק

באה למטרת האדם.

כל הבריאה נבראה לצורך האדם,

ורק נשמת האדם היא נשמה נצחית.

כל השאר אין בהם נשמה נצחית.

אתה מבין, אתה מבין?

תודה.

רגע,

תן לו בבקשה את המיקרופון.

הייתי רוצה הסבר על המשפט רשע וטוב לו,

צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. הבנתי.

הוא רוצה הסבר

צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.

בקצר,

אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב

ולא יהיה חטא.

אז רובו זכויות,

מעוטו עוונות, חטאים יותר נכון.

אין רשע גמור שאין לו אפילו מצווה.

אז רובו עבירות,

מעוטו זכויות.

הקדוש ברוך הוא לא עושה עוול, למדנו.

והוא לא מוותר, רק אם עושים תשובה.

אז לכל אחד הוא צריך לתת כפי מה שהוא.

תשאל את הרשע.

אתה רוצה שכר? אני אגיד לך כן.

איפה אתה רוצה שכר? הוא אומר פה,

אכול ושתו, כי מחר נמות.

הרשע הרי לא מאמין בעולם הבא. אם היה מאמין, היה מכין מצוות לשם.

הוא לא מאמין, רוצה לחיות חיי רגע, חיי שעה.

איפה תהיה ההנאה שלו בעולם זה?

הקדוש ברוך הוא משלם לו את כל שכרו בעולם זה,

ולכן אתה יכול לראות אותו מסתובב עם יגואר ויש לו מסעדות והכול,

אבל כל החבילה מחכה לו לכשיצא.

הצדיק,

כל עמלו זה לעולם הבא,

אבל יש לו קצת עבירות שהוא צריך להתנקות מהן.

תשאל אותו, איפה אתה רוצה עונש?

בעולם הבא או בעולם הזה?

בעולם הזה עדיף לגמור פה ומהר

מאשר להתייסר לאורך זמן.

לכן הוא מקבל עונשו כאן,

וכל שכרו ממתין לו לכשיצא.

לכן כתוב, הוא משלם לשונאיו אל פניו להעבידו מי שהם לא עושים את מצוות השם.

הקדוש ברוך הוא משלם להם את שכרם,

אבל אל פניו, עכשיו, לפניו, בעולם הזה,

להעבידו מחיי העולם הבא.

ואילו הצדיקים

שומר חסד לאלפים,

לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור,

ושם שומר להם את שכרם.

בפסוק אחד-שניים אומר דוד המלך את הכול,

איש בער לא ידע,

וכסיל, לא יבין את זאת.

איך זה בפרוח רשעים כמו עשם,

ויציצו כל פועלי אבן,

הוא עונה,

להישמדם עדי עד.

כיוון שהם מצליחים פה, נשמדים עדי עד.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא משלם לכל אחד ופורע מכל אחד.

רק לצדיקים בעולם הזה, האיסורים והשכר שם,

כמו שאתה אומר בתפילה, ודע

מתן שכרם של הצדיקים לעתיד לבוא.

והרשעים שרוצים את שכרם בעולם הזה,

נותן להם כאן.

אבל זה לא נכון לומר שכל צדיק רע לו,

וזה גם לא נכון שכל רשע טוב לו.

אנחנו מכירים רשעים הרבה בבתי סוהר,

וסובלים מיסורים,

ואנחנו מכירים צדיקים רבים שחיים בשפע ובנחת בלי שום בעיה.

רק השאלה זה על המיעוט מכל צד,

וגם על זה יש את התשובה שנתתי לך.

בסדר?

אקסלונט.

כן.

אחרי יציאת מצרים,

אתה אמרת ש-80% נשארו במצרים,

למרות כל המכות שאלוהים נתן,

וזה בכלל לא הזיז להם, כי 80% נשארו. נכון. ה-20% שיצאו,

היה להם aircondition,

היה להם לחם והיה להם בשר.

והם גם עשו את עגל הזהב וגם בגדו וגם

לא הלכו בדרך התורה. אז אני לא מבין, 80% אם אני הולך לבחינה במתמטיקה,

לדוגמה,

ואני לא מצליח, 80% אני הפסדתי.

אני לא מקובל.

עכשיו, נוסף לזה,

יש לך גם את ה-20% שלא מקבלים את זה,

כי בהר סיני, מה שקרה, הם עשו את העגל.

וזה 20%. אז על אחת וכמה שהיום יש אוכלוסייה כל כך גדולה של יהודים שהתרחקו.

אז הם, שראו והיו שם, לא קיבלו את זה. אז מה אנחנו?

שאלה יפה מאוד,

אבל היא לא תעזור לך להתחמק.

אני אענה לך, יוני.

אתה רואה אחד

מקבל מכה,

והזהירו אותו.

אתה תמה עליו, מה, הוא לא מבין עניין?

אמרו לו שייתנו לו מכה,

ואף על פי כן לא נזהר.

אתה רואה אחד שנזהר באותו מעמד,

ואחרי כמה זמן מזהירים אותו גם.

והוא מתפתק כמו הראשון ומקבל עוד מכה.

ואתה תמה עוד יותר ואומר, מה קרה לו? מה, הוא קוקוזי?

הוא לא ראה את ה-80 אחוז.

ואתה היום, אחרי 3,300 שנה,

שמעת על עוד הרבה מכות,

כולל השאלה של אברהם, המכה האחרונה של השואה הנוראה.

אתה אומר, מה, עוד לא הבינו?

ואתה עומד אחרי 3,300 שנה ואומר, אז איך אני,

שראיתי כל כך הרבה מכות שקיבלו, לא אהיה כמוהם.

אתה צריך להגיד בדיוק הפוך.

אם הם קיבלו כל כך הרבה מכות ולא הבינו,

לפחות אני אבין.

הבנת?

לא בדיוק, אני אחזור, אתן לך עוד מכה.

אדם שרואה שאחרים מתייסרים מדבר מה, ודאי שצריך להתרחק. זאת השאלה שלך הכואבת, אני מסכים איתה.

כבר ה-20 אחוז היו צריכים להבין מה-80 אחוז, מה צריך עוד?

אחד הכניס את האצבע לחשמל, מת.

השלישי גם הכניס, והחמישי, והשביעי,

עומד התשיעי ואומר, מדהים, איך אנשים לא קולטים.

והוא גם מכניס את האצבע, באמת.

מדהים.

עכשיו הבנת יותר טוב, או עוד דוגמה?

אני מתכוון על ההתגלות של אלוהים.

הרי הוא התגלה.

כן. נכון, ראו את זה. נכון. למה פה אנחנו לא רואים? אני אגיד לך למה. אבל לפני שלושת אלפים שנה, אני אגיד לך. אם אני אעביר לך פה סיסמה,

אני אומר לבחור פה לידי משפט,

עד שזה יגיע אליך,

זה כבר יהיה משהו אחר לגמרי. נכון. זה מה שקרה בתקופה של חמשת אלפים שנים. בוא, תעמוד רגע.

אני רוצה להראות לך משהו.

קודם כול, לא היה טלפון שבור אצלנו, ואני אוכיח לך. אבל לפני כן אתה אומר, למה הוא לא עושה ניסים?

אתה בעצמך אומר שהניסים של מעמד הר סיני לא עזרו להם.

אז גם לך, מן הסתם, לא יעזרו.

רגע.

אבל אני יודע שהקדוש ברוך הוא יודע שאנחנו לא מבינים בניסים, לכן הוא לא מבזבז אותם עלינו.

אני אתן לך דוגמה.

הנה, תסתכל את היד שלי. אתה רואה?

אני שם מניח אותה על השולחן.

ואני שואל שאלה.

האם כרגע

מה שהאצבע שלי זזה,

זה נס או טבע?

זה הטבע. טבע.

אם אני אומר לכוס,

קפצי,

והיא תקפוץ,

זה נס או טבע? נס.

אתה רואה שאתה לא מבין בניסים?

אני אסביר לך למה.