זה מותר להכלימו א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בוקר טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, השם עלינו ורחמיו ירוויח.

כמה מעשים

לחדד אותנו קצת

ולראות מנפלאות הבורא ומחוכמת חכמי ישראל.

מעשה במלך אחד שיצא לטייל חוץ לעיר

ואמר לגאון רבי יהונתן אייבשיץ,

זכר צדיק וברכה, בעל הורים מתומים,

אתם אומרים שחכם עדיף מנביא,

ואתה חכם.

תגיד לי באיזה פתח השער משני השערים אשר לעיר

אני אהיה בעתיד נכנס לעיר בחזרתי,

כי בצד צפונה של העיר היו לה שני פתחים,

אחד קטן ואחד גדול.

אז הוא אמר לו, תשמע, אני יוצא כרגע למלחמה,

וכשאני אחזור מן המלחמה אני רוצה שתגיד לי באיזה פתח אני אכנס.

ויש שני פתחים, אחד גדול ואחד קטן.

כיוון שאתה חכם, חכם, עדיף מנביא,

לפי מה שאתם אומרים, אז בבקשה, אדוני החכם,

תגיד לי באיזה פתח אני אכנס.

אמר לו הגאון,

אדוני המלך,

אי אפשר להגיד עכשיו את זה מראש,

אני אכתוב על נייר מה שאני ארצה לכתוב,

ואני אשים את זה במעטפה סגורה וחתומה בטבעת המלך,

וזה יהיה איתך עכשיו.

יש בלב, יש בלב.

מאחר שתיכנס לעיר ותשב על כיסא המלוכה,

תפתח את הנייר,

ותראה, ותקראנו לפניי,

ואז תדע לך דבר.

ויאמר המלך, טוב הדבר מאוד, ויעש כן.

וייקח המלך את הכתב הסגור והחתום, וניחו בחיכו.

ורכב המלך על סוסו לבוא אל העיר,

וחשב מחשבות בדעתו,

ונתבלבל, ולא ידע מה לעשות בנפשו,

כי שמא הרב כתב שער גדול,

או כתב שער קטן,

והוא כמובן רצה להכזיב את דברי הרב.

אז התחכם המלך לעשות דבר חדש.

ופרץ גדר בחומת העיר,

כדי לא להיכנס באחד משני השערים.

וישמח המלך על זה שעשה בדעתו,

ואמר ודאי שהרב כתב שייכנס

באחד משני השערים בנייר שכתב.

וככה נצחנו.

וישב על כסאו,

והרב עומד לפניו,

והוציא המלך את הנייר מחיכו,

ויפתח וימצא בו כתוב

לשון המשנה.

שש תיבות.

בזה הלשון.

המלך פורץ גדר לעשות לו דרך.

והמלך ידע לקרוא בכתב שלנו, בתורה שבעל פה.

ויתפלא המלך על הדבר הזה, ואמר לרב, איך ידעת את הדבר הזה?

אז ענה לו הרב ואמר,

אדוני המלך,

זהו הדבר שאמרו החכמים.

חכם עדיף מנביא,

כי חכם ברוב חוכמתו מוליד ומבין משכלו את כל הדבר לאשורו.

כשנאמר פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו.

ואני שיערתי בדעתי,

כי מאחר שהמלך רוצה להכחיש את דבריי,

אז לא ייכנס, לא בשער הגדול

ולא בשער הקטן.

ולכן הוא מוכרח שיעשה לו פתח חדש להיכנס בו.

אז איך הוא מה?

אלא יפרוץ לו גדר בחומה

בין מוחין בידו.

כמו שכתוב,

המלך פורץ גדר לעשות לו דרך. מישהו יכול למחות בידו?

ואז ענה המלך ואמר,

אתם אמת

וגם התורה שלכם היא אמת.

היא ירדה מן השמיים בלי ספק.

והריני מאמין

מעשה לרב כבוד גדול מאותו יום

ולכן נאמר על עם ישראל רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה.

וגיליתי לכם לב נתיבות חכמה ובינה וסודות ורזין אלעין.

ולא עשיתי כן לכל גויי האדמה ומשפחותם.

ועוד מעשה ברבי יונתן אייבשית זכר צדיק וברכה ששאל אותו הנסיך

אמר לו, איך אתם יש לכם דינים שלא מתיישבים על פי השכל

ואין להם שום טעם?

אמר לו הרב, כן הוא הדבר הזה אשר דיברת.

כי התולד שהיא בתוך הפרי,

כיוון שלא פירש,

אדם בול עובה לא נמאס בו,

אך כיוון שפרש אפילו ברגע אחד נמאס ולכן אסור.

ואמר לו הנסיך חזק ואמץ כי נכונים דבריך,

ועכשיו עלה על דעתי כי תורתכם היא נאמנה ועמוקה מאוד ואתם עם שבחר לו אלוקים בכם.

לכן יש פה רמז לתלמיד,

תלמיד שפורש מהתורה,

בר מינן,

קשה לו מאוד שיחזור לתורתו ונמאסת לו חמדת התורה כמו הרוק שפירש מן הפה.

לכן,

ואגית בו יומם בלילה,

כי בתורה ניכרים שם עם סגולה.

מעל כן נאמר, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה,

לכן ואפקוד עליכם את עוונותיכם

אם לא תעסקו בתורתי.

רבי יונתן נולד בשנת תנ-1690,

לפני 320 שנה בערך,

בפולניה.

לאביב הגאון המקובל רבי נתן נטע מקרקע.

הוא היה נכד של הרב בעל מגלה עמוקות

מעיר אייבשיץ.

כשהיה רבי יונתן

בן חמש שנים.

עם ל',

בחיידר, שאל פעם את הילדים, תגידו לי,

מה היה שמו של מלך סדום?

יונתן קפץ,

וענה כתוב בפרשת לך לך,

ברע מלך סדום.

ענה עם ל',

אבל בסדר הקטורת אנחנו אומרים

מלח סדומית רובע.

תכף ענה יונתן.

ברע ורובע אותו דבר.

אבל משהפך הקדוש ברוך הוא את סדום ואת רכושה,

אז נהפך גם השם של המלך ברע לרובע, לרבע.

זה בן חמש.

כשהיה בן שבע, התחיל עם ל', ללמדו גמרא ביצה.

אמר לו לרבי יונתן,

מסכת ביצה היא קלה למדי.

אז רבי יונתן אמר לו, ביצה היא קלה, אבל היא יכולה להיות גם קשה.

אתה לא יודע איך מבשלים אותה.

בגיל 12 אביו נפטר, בגיל 21 הוא נתמנה לרב בפראג,

עיר ואם בישראל.

ואז ההגמון

הזמין את הרב לעמוד לפני יועצה ושרה, וכן היה, וענה על כל השאלות שלהם.

ובין כך לכך שאל את אחד היועצים הנוצרים, את הרב הצעיר, ואמר,

אתם חכמי ישראל מתפארים

כי לי כמידי דלורמיזה ואורייתא.

אין דבר שלא רמוס בתורה, ככה אתם אומרים.

בבקשה תראה לי איפה כתוב שאסור להאמין

באותו האיש,

ישו,

ראשי תיבות, יימח שמו וזכרו.

תכף אחזיר לו הרב.

בתורה הקדושה, פרשת ראה כתוב

כי ישיתך אחיך בן אמך

לא טוב אלו,

ולא תשמע אליו.

אמר לו, הלא האיש ההוא

הוא בן מרים אשת יוחנן.

לכן בא ללמד אותנו, כי אם מסיתך בין אמך מי שיש לו אם ואין לו אב,

הרי הם טוענים שהוא לא בא מאבא,

הוא בא מאימא רק.

אז הוא אומר, כי ישיתך בן אמך, לא בן אביך.

אחד שאין לו אבא, יש לו רק אימא.

אז הוא אומר, אסור לשמוע בקולו.

פסוק, הוא אומר לו, מפורש בתורה.

שתקו ולא ענו דבר.

לא יודע מה לענות לו.

בשנייה שלף להם.

כומר אחת שאל אותו, אצלכם היהודים,

היום הולך אחר הלילה.

כי אצלנו, בערב, בערב, בוקר, יום אחד. זה מתחיל מהלילה יום.

ומשום כך אתם קדשים בלילה של שבת ויום טוב,

שזה שייך ליום שלאחריו.

מדוע בפורים אתם משנים לעשות סעודת פורים בלילה שלאחר יום פורים?

החזיר לו הרב, אתם הנוצרים קובעים את השבתות שלכם

בלילה של אחר היום.

נגיד יום שבת,

אז בלילה במוצאי שבת הם עושים את זה.

כך נהוג אצלכם.

ולמה סעודת חג המולד,

הוא שואל אותו, למה סעודת חג המולד של אותו האיש קבעתם בלילה שלפני היום?

אבל התשובה מתורצת, הוא אומר לו.

התשובה מתורצת.

אחת בחברתה.

כי בפורים אנחנו נוהגים מנהג גויים,

מפני שפורים בא לנו מידי גוי,

מהמן.

לולי המן לא היה כלל פורים.

ואולם החגה שלכם

הלוא הייתה יד יהודי באמצע,

שהרי אותו איש יהודי,

ולכן אתם נוהגים בו מנהג יהודים,

שאתם עושים את זה כמו היהודים בלילה שלפני היום.

אבל בעוונותינו הרבים היום אנחנו מזמינים

אנשים לחתונה, למסיבה, לכל אירוע,

בלילה של היום אחרי.

אומרים, החתונה תהיה ביום ראשון בלילה.

מה פתאום ביום ראשון בלילה? זה כמו הגויים.

צריך להגיד, בליל שני.

ואיך נוהגים כולם להגיד?

ביום ראשון בלילה, כמו מנהג הנוצרים.

וגם התאריך, כמו הנוצרים.

כן, השם ירחם.

טוב, זה היה לחימום.

ועכשיו כמה דברים רציניים. תראו ככה איך העולם מתנהל.

למדנו שהכל גזור משמיים, נכון?

בימים האחרונים,

שהכל בגזירת הבורא יתברך, הוא מנהל את העולם, הוא קובע מי ירוויח ואיך ירוויח ובאיזה דרך וכו' וכו', נכון?

עכשיו בואו נשמע כמה דברים.

מעשה שסיפר הרב רבי יוסף חיים זוננפלד,

אשכנזי, זיכרונו לחיי העולם הבא,

שנתבקש בישיבה של מעלה בשנת תרצב בירושלים,

תיבנה ותיכונן.

והוא בעצמו עד וראה בעיניו את המעשה הנורא,

מה שקרה בזמנו הוא.

אז הוא סיפר,

רבי יוסף חיים זוננפלד, שהיה רבה של ירושלים,

הוא סיפר דבר שהוא היה עד שקרה בזמנו בעיר פרשבורג באוסטריה,

הונגריה,

באוסטריה, שבהונגריה היה סוחר גדול,

מכובד

ונדיב לב,

גדול ועסקן ציבורי.

ולא, חנות גדולה במרכז העיר.

והיה מנהגו יום-יום מדייק במעשרות שלו ונותן לישיבה של חכמים וסופרים שלומדים בה תמיד.

ומתוכם, כעין חשמל,

מתוך האש,

רבי יוסף חיים זוננפלד,

זיכרונו לברכה, והרב בן כתב סופר,

זיכרונו לברכה, היו לומדים במקום שהוא היה מממן.

ושניים אלו הם עדים בדבר הזה, פלא גדול מאוד.

לסוחר הזה היו לו רק חמש בנות,

אך בנים לא היו לו.

ובר מינן,

נקטף הסוחר בחצי ימיו ומת.

ואשתו היתה אשת חיל וחרוצה מאוד ועוזרה אותו בכל דבריו ובקיעה במסחר.

גם אחרי מות בעלה היא המשיכה במסחר בעלה וגם במעשר להביא בעצמה ולמסור לחכמי ורבני הישיבה,

יען כי אין לה בן

שיגיד קדיש לנשמת בעלה.

ולכן ביקשה מראש הישיבה וכל הרבנים

שיגידו יום-יום קדיש לעילוי נשמתו

עד גמר שנה ויום פטירתו.

ועוד יגידו קדיש שני בעד מישהו אשר לא אמרו קדיש עליו יורשיו יום-יום.

והרב התלמידים קיבלו עליהם את זאת

כי אשת הסוכן נותנת להם כסף מלא.

ולפעמים מאה כתרים ליום

זה לירות.

וכך המשיכה עד עשר שנים.

לא שנה ראשונה, עשר שנים.

ופתאום גלגל נהפך עליה והפסידה בסחורה עד גמירה בר מינן.

ניסיון.

כמו שלמדנו, שער הביטחון.

התהפך הגלגל ואין לה מה לתת מעשר.

ועם כל זאת הייתה תמיד שואלת לראש הישיבה

אם הם עושים מה שאמור בדיוק

או לא.

ועונים לה כן, אל תדאגי, הכל בסדר.

בסוף מכרה את כל כלי הבית, תקרה ערך,

כדי לזון את בנותיה.

ומצבה הוא רע מאוד עד שאין מי שיכיר בכלל.

ובית המסחר שותק.

למרות כל זאת

באה השטחן והציעה לעניין השידוכים לבנותיה הבוגרות.

וכששמעה

הורידה נחלי נהרי דמעה ובכתה בשתי עיניה,

וקמה והלכה אל ראש הישיבה,

ושם שפכה את שיחה במר ליבה לפניו ואמרה לו,

למה הגעתי למצב הגרוע הזה?

ועוד כתוב, הריקותי לכם דוכר הגלידל.

ועוד כתוב.

ופתאום נפתחה הדלת

ונכנס

איש כבר קומה ומכובד,

ובעל זקן גדול,

ושאל ואמר לה, גברת,

למה את בוכה?

ואני ידעתי את מצבך,

והנני מוכן לעזור לך,

ואני מבקש ממך,

בואי איתי למשרד של הישיבה,

את

וגם שני הרבנים הללו שיבואו למשרד.

מי הם?

רבי יוסף חיים זוננפלד,

שמספר את הסיפור שהיה עד,

והשני הוא הרב של הבן של הכתב סופר.

ונכנסו למשרד

ואמר לה,

הנה לבנות שלך צריך להן בסך הכל

עשרת אלפים כתרים

עבור נדוניה ורהיטים

וסידור לכל הבית,

לכל אחת ואחת, אלפיים,

אז עשרת אלפים.

בת גם כן צריכה לחזור למסחרך בסך עשרת אלפים כתרים,

סך הכל עשרים אלף.

נתן לה צ'ק חתום בחתימתו בהמחאה של עשרים אלף כתרים,

וגם העדים חתמו אחריו והעידו על חתימתו שלו,

הרבנים הנ״ל,

וגם הוא חתם על פנקסי שני הרבנים

לראיה כי חתימתו האמיתית שלא לערער עליה כלל,

חתימות זהות.

הוא פנה אל האישה ואמר לה,

מחר בשעה תשע תלכי לבנק הממשלתי וייתנו לך עשרים אלף כתרים.

וכולם התפלאו על העניין,

סכום עתג.

כאילו זה חלום.

פתאום נכנס בן אדם,

אני יודע מה מצבך,

אומר לה כמה בנות, כמה כל אחת צריכה נדוניה,

ושהיא צריכה לחזור למסחר ונותנת כל הכסף, מה זה?

וכולם התפלאו על העניין כאילו חלום זה.

והאיש יצא תכף ונעלם מהעין.

יצאו אחריו לבקש ממנו בעד הישיבה איזה סכום כסף,

נעלם מעינינו.

למחרת היום,

בשעת האשה הלכה אישה עם הצ'ק לבנק,

הגישה את זה לפקיד.

כשראה את הסכום הגדול הזה, אמר לה גברת, חכי עד שאין לך לקבל אישור בהנהלה,

כי זה סכום גדול מאוד.

כשרע״ם מנהל את חתימת הצ'ק,

התעלף.

הבהילו את הרופא על המקום,

החזירו להכרתו, אבל כבר יצא קול,

ובאו שוטרים לחקור מה קרה פה.

לאחר חקירה או דרישה,

סגרו את האישה בחדר עד שיבררו את העניין.

ואז שאל המנהל

למי שייך הצ'ק הזה?

אמרו לו שלאישה ניצבת פה בחדר.

תכף קם המנהל,

הלך אצלה ואמר

כי היא אישה צדקת

וצדקה ממני מאוד.

הוא ביקש ממנה סליחה

ואמר לה בואי איתי למשרדי.

הלכה אחריו למשרד

ושאלה לאמור,

שאל אותה לאמור, מי בסר לך

את הצ'ק הזה?

וסיפרה לו את כל העניין

מעניין הקדישים

על הנעדרים שלא אמרו להם קדיש

לעילוי נשמתם בישיבה הנזכרת להם.

הרי היא נתנה כסף

בשביל שיגידו קדיש על בעלה.

וגם בשביל שיגידו קדיש

על אלה שלא אומרים עליהם קדישים.

וישאל אותה

האם היא מכירה את דמות התמונה של בעל הצ'ק?

היא אמרה לו כן, רק אתמול ראיתי אותו במשרד של הישיבה

וגם שני הרבנים חתמו על זה,

פלוני ופלוני.

והנה חתימתם.

שלח המנהל תכף לקרוא להם,

ובאו העידו שני הרבנים.

ואז אמר להם דעו כי אני אשלם את הסכום הזה מכספי הפרטי.

אני ואשתי הגויה

גם כן צריכה לחתום על זה.

תכף קראו לאשתו,

ובאה לשם,

ואיתה כל התמונות של כל אנשי הבית,

גם אלה שנפטרו.

והראה לאישה ולעדים את כל התמונות,

וזיהו את תמונת אביו הנעדר שמת כבר עשר שנים.

ואמרו לו, זאת תמונתו בדיוק של האדם שראינו אתמול אצלנו.

ואז ידעו בבירור שהכול מן השמיים.

המנהל ואשתו הגויה האמינו בדבר

כי בלילה בא להם בחלום.

האבא

ואמר לבנו

מחר

תבוא אישה אצלך ואתה תיתן לה את הסכום הזה

אחרת

אני אבוא וחנוק אותך

אם לא תיתן לה

ואז פנה לרבנים ולאישה ואמר להם דעו נא

כי אתם ראיתם אתמול את אבא שלי המנוח

והוא היה מנהל הבנק הזה ונפטר לפני עשר שנים

ומינו אותי מנהל תחתיו

ואני מודה על האמת

כי לא אמרתי קדיש עליו אפילו פעם אחת

ולכן בא אליי בחלום אתמול בלילה

ואמר לי בפירוש

לתת לאישה עשרים אלף כתרים

כי היא הצילה אותו מדין גיהינום באמירת הקדיש

על שם כל המעוניין הזה

והוא זכה בקדיש הזה ונכנס לגן עדן

אז נודע לו

שהאישה נמצאת במצוקה

וגם דמעתה עלתה לפני הקדוש ברוך הוא

הוא בא אליי בחלום נורא מרוגז עליי

ואני סיפרתי את כל זה בבוקר, את עניין החלום לאשתי הגויה וגם היא נבלה מאוד

ולכן כשראיתי את הצ'ק התעלפתי

ואז ידעתי כי נכון הדבר וממהר האלוקים ועשה הוא

בענייני ממלא את בקשת אבי המנוח

לשלם לצדקת הזאת את עשרים אלף הכתרים האמורים

והנה לך עוד עשרים אלף

כתרים

בגלל הדבר הזה שמילאת את חובתי

כי אני הייתי מחויב בזה ולא היא

והנני מתחרט חרטה גמורה וחוזר בתשובה שלמה ומקבל עליי עול תורה ומצוות

ועתה ידעתי כי השם הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד מלעדו

ומשלם לכל אדם גמולו ולתת לאיש כדרכיו וכמעלליו

ואשתו גם כן קיבלה על עצמה את כל התורה ומצוות

וביקשה מאשת הסוחר ומרבנים לאדריכה בדרך תורה

וחזרו שניהם בתשובה שלמה

ולקחה את ארבעים אלף הכתרים

והלכה לישיבה ונתנה את המעשר שלה מהם ראשית כל

ואחר כך סידרה את מסחרה

והבנות נישאו לתלמידיה חכמים מובהקים

והשם הצליח בכל דרכיה

ועל כל זה העיד הרב

רבי יוסף חיים זונלפלד זיכרונו לברכה לחיי העולם הבא

שהוא היה עד למעשה הזה.

נו,

נו,

הקדוש ברוך הוא מגלגל

את העולם איך שהוא רוצה.

אה?

ברוך אתה אלוהינו מלך העולם שהכל נהיו בדמורו.

כתוב שובה ישראל עד השם אלוקיך כי חשלת בעווניך

שובה ישראל בגלגול

כי חשלת בעווניך

לפעמים אדם ישוב בתשובה, ישוב לעולם בשביל לשוב בתשובה בגלגול

אז כתוב שובה ישראל עד השם אלוקיך, עד גימטריה בגלגול

אז שובה ישראל בגלגול

כי חשלת בעווניך

באה לך גזירה

באה גזירה לך

בעליך גזירה לבטלה

זה ראשי תיבות בגלגול

ובכן אתם רואים איך מתגלגלים החיים

אם מישהו מבין

אבל בן אדם זוכה לכזה מראה, למזג, לכזה גילוי

אי אפשר לעמוד מול זה

אבל אנחנו לא צריכים את זה, מספיק לנו שמעיד לנו רבי חיים יוסף זוננפלד

מי שלא יודע זה אחד מגדולי ישראל בדור הקודם

רבה של ירושלים

יש ספר ירושלים של מעלה

שמביאים שם עם כל גדולי הצדיקים בדורות

אז מי שרוצה לדעת ולעמוד על מהותו של האיש הגדול הזה צריך לקרוא קצת

כן חיים, עכשיו אתה ילד טוב, מצביע

אפשר לספר לרב סיפור שקרה לי אתמול מהשיעור הזה?

השתבח הבורא, כל יום יש לך סיפורים מהשיעור הזה לא, אבל זה סיפור אמיתי, זה לא... אה, כל הסיפורים קודמים אחר כך? זה גם אמיתי, רק זה השגחה פרטית שראיתי

ומה שהרב אמר לנו לעשות בשיעור אמרתי אני אשתמש עם זה, את אותן המילים אחד העובדים שלנו מחפש רכב של תשע מקומות לקח אותי לפני יומיים שלושה

לאיזה מקום לקנות מי שמתיר ברכבים טויוטה הגדול הזה של תשע מקומות לא יודע איך קוראים לזה בקיצור זה מהממשלה וזה מחפש ואשתו לא מוכנה להתפשר על שמונה מקומות רק על תשע מקומות תשעה, תשעה, שמונה, כן אז אמרתי לה הרב אמנון אמר לנו שכל דבר שרוצים אם יש אמונה ומגיע לנו נקבל את זה איך? אני לא יודע בטלפון אני מדבר איתה שלשום

ואני אומר לה תשמעי חשבתי על זה יש רק שתי סוגי רכבים במדינה שאת יכולה להשיג או הטויוטה ההיא שזה ישן זה על 270 אלף קילומטר או הפולקסוואגן טרנספוטר שעכשיו עומד לידי סתם ברחוב חזון איש אז אמרתי לה רק רגע בטלפון פתחתי את החלון נישן לה הגשמה אמרתי לה אני יכול רגע לדבר איתך? היא אומרת לי לא לא אני ממהרת אמרתי לה אני מחפש אוטו כזה היא אומרת לי לא אבל אני לא רוצה למכור

היא אומרת לה לא משנה את יכולה לעצור רגע?

אז היא אומרת לי אבל אני ממהרת אמרתי לה בסדר אפילו שאת ממהרת תעצרי דקה בצד עצרה בצד היא אומרת לי מה אתה רוצה ממני? אמרתי לה אני רוצה לקנות את האוטו הזה ובראש שלי אני אומר אין עוד מלבדו

היא אומרת לי אבל אני לא רוצה למכור את האוטו אמרתי לה בסדר לא משנה אפילו שאת לא רוצה למכור את האוטו אני רוצה התחלתי לדבר איתך ממש לא תחמוד דאורייתא

לא בשבילי, האוטו לא בשבילי, האוטו לא בשבילי, אבל היא אומרת לי, האוטו הזה זה אוטו של נכה היא אומרת לי, אבל אני לא יכולה למכור אותו, למה את לא יכולה למכור אותו? לא, עלינו שלא תקום פעמיים צרה, זה הם קנו את זה בשביל הבן שלהם והוא נפטר לפני שנתיים, ילד בן חמש אז היא אומרת לי, אני אגיד לך את האמת, היות ועצרת אותי אני לא יודע למה עצרת אותי,

בעלי משגע אותי שנתיים למכור את האוטו.

ואני לא רוצה למכור את האוטו. אמרתי לה, נכון, אבל תני לי את הטלפון של בעליך.

היא אומרת לי, לא, אני לא רוצה, לא רוצה למכור.

אמרתי לה, אבל לא כל כך קשה לכם לומר את הטלפון של בעליך, אני לא נושך.

היא אומרת לי, טוב, אתה יודע מה, אתה נראה לי כזה נחמד,

או נודניקי רצתה להגיד במקום נחמד, נתנה לי את הטלפון של בעלה.

אני מתקשר לבעלה,

הוא אומר לי, מה?

אשתך נתנה לך, אין, איפה אתה יודע את הטלפון שלי? אמרתי לו, מה, אשתך נתנה, הוא אומר לי, לא יכול להיות, איך היא נראית? אמרתי לו, כך וכך, הוא אומר לי, זה לא יכול להיות, אם היא נתנה לך את הטלפון,

קנית את האוטו.

טוב, אני שואל אותו, למה?

הוא אומר, שנתיים אני ממרר לה את החיים שתמכור את האוטו הזה, והיא לא רוצה.

למה? כי האוטו הזה גם מזכיר לה את הילד, לא יודע מה, היא לא מוכנה למכור את האוטו הזה בשום אופן.

האוטו הזה, מי שמביא במכוניות,

טרנספוטר, תשע מקומות, תשעה, תשעה, 65 אלף קילומטר, שנת 2005, אוטו חדש מהניילון.

טוב, הוא אומר, אם מישהו נתן לך את הטלפון, סימן שאתה קונה את האוטו.

הלכנו לבדיקה, בבדיקה אמרו, זה אוטו חדש.

אין, יש את הזה, הכל תקין, תקין, תקין, תקין, תקין.

אמרתי לו, כמה אתה רוצה על הרכב?

הוא אמר לי, כמה שהוא רוצה.

אמרתי לו, עשרת אלפים שקל פחות,

שזו לא הייתה מציאות בעולם שהוא יוריד כי זה אוטו חדש, הוא לא רוצה למכור, אשתה אמרה לו לא, בשום אופן לא.

וכל הזמן אני אומר בראש שלי ואמרתי להם,

שתדעו לכם, מי שיש לו אמונה,

תראו בסוף מה יהיה.

התחלתי לדבר איתו על הילד, אמרתי לו שיעזור משהו לארגון וזהו. עוד יעזור לארגון.

אני אמרתי לו,

אחרי שנפגשנו,

אמרתי לו, תגיד תודה רבה שאתה לא תורם את האוטו.

עשוי לי, אני אגיד לך את האמת, לקחתי אותו בצדה,

והוא לא יהודי ששומר תורה ומצוות, אבל יהודי תימני שיודע הכול. שנה הוא פירש.

אז הוא אמר לי שיש לו משפט על הבן,

הוא צריך לקבל סכום גדול.

הוא אומר לי, אני מבטיח לך, בני נהדר, אני מצליח במשפט, 15,000 שקל אני תורם לך לארגון. אז אמרתי לו,

ואיך אתה רוצה לשקול במשפט?

והוא בא לעולם לא ייתן לך סתם ככה מתנות.

אמרתי לו, יש לך תפילין? הוא אומר לי, יש לי תפילין מהודרות.

אני מקבל על עצמי, ככה הוא אמר לי, אתמול זה היה.

אני מקבל על עצמי, בלי נהדר, כל בוקר להניח תפילין, אפילו שאני לא שומר שבת.

אני רוצה להצליח בעזרת השם במשפט. אמרתי לו, תדע לך, אם תניח תפילין כל יום, אתה תסתכל.

באתי להם, לעובד שרצה לקנות את זה, תראו מה עושה הקדוש ברוך הוא.

הכניס לו שיגעון בראש,

הוא אומר, אתם לוקחים את האוטו קומפלט.

המעלית לבד, המעלית שיש שם, של הנכה, עולה 30,000 שקל.

לרוב, מפרקים את המעלית.

מי מוכר אוטו עם הכורסה שלו בבית?

הוא אומר, האוטו הולך קומפלט עם הכול.

זה נס, זה אחד חלקי מיליון שיכולים, א', לקנות כזה אוטו, אין. מי שמכיר את המכוניות האלה, אין להשיג במדינה כזה או זאת.

ואם יש, זה רק טרנסקוטר, 300,000 קילומטר של זה,

לא נהג יחיד, אין כזה מושג להשיג איזה דבר.

ואני אומר, זה בשכות השיעור.

שהקדוש ברוך הוא יעזרנו הלאה. אין עוד מלבד.

יהיה מרי.

חסכת לי סיפור, חסכת לי סיפור.

אפשר ללמוד את השיטה.

להשתמש בכל התחומות, לרגל, לזה ולכל.

מעשה באישה אלמנה וענייה בעיר פרנקפורט שהיה לה בן יחיד ואהוב לה מאוד.

בר מינן נקטף בדמי נעורה ונפטר.

בכתה עמו עלה בכי רב מאוד ומאנה להנחם על בנה יחידה בעולמה.

אך אין מי שיגיד עליו קדיש

כי בחור הוא.

לכן שכרה את השמה של בית הכנסת

להגיד לנשמתו קדיש,

והמשיכה בזה כמה חודשים,

כי עובדת היא אצל נדיב אחד בנאמנות.

אז הוסיף לה על שכרה כמה מרקים,

ואז באה על המחשבה כדי להוסיף גם אי כסף עוד לשמש,

כדי להגיד קדיש גם למי שהוא מעוניין להגיד לעילוי נשמתו, לזכותו, לגן עדן.

וכן היה.

זאת אומרת, כמו המעשה הקודם,

היא תורמת שיגידו קדיש לאלה שמעוניינים שיהיה להם קדיש לעולם העליון.

דהיינו שלא פועלים בשבילם כאן.

וכך המשיכה הרבה ימים,

וגם הולכת לבית הכנסת לעזרת נשים,

ושומעת את הקדיש מפי השמש.

והנה יום אחד

יצאה מעזרת נשים,

ובא לקראתה איש מכובד,

ושאל אותה מה היא עושה פה בשעה זאת,

ומה היא מדברת עם השמש.

סיפרה לו מה שהיא עושה עם בנה הנפטר,

וגם עם הגלמות של נפטר,

שנתנה פרוטות להגיד גם על נשמתו קדיש נוסף.

שאל לשמה,

ונתן לה צ'ק לפלוני בנק, לבנק מסוים,

ומשם תקבלי סכום כסף הגון, ונחלם לו.

והאישה טמאה על זה והלכה הביתה,

ולא שמה לב על זה.

ובבוקר השכם שאלה משכנים, איפה יש בנק כזה?

ואמרו לה.

הלכה, עמדה ליד הקופה ומסרה את ההמחאה לפקיד,

וכשראת הסכום הזה הלך למנהל של הבנק

כדי לחתומו על זה,

וכשהעם מנהל את ההמחאה אמר, מי הביא את זאת שייכנס אצלי פה?

ושאל אותה, אם מתי קיבלת זאת ומי נתן לך?

ענתה לו אתמול ליד בית הכנסת,

בא אדם ונתן לי.

אמר, תביטי פה בתמונות, אולי את מכירה את הנותן.

אמרה לו, כן, אדוני,

הנה זה בכבודו עצמו.

קם, קרע את בגדיו ואמר,

אוי, נא לי, זה אבי הנפטר מלך שלושים שנה,

ולא אמרתי קדיש על נשמתו,

וישר העוותי ופשעתי,

וחוזר אני מרעתי לפני השם אלוקיי בכל ליבי ומאודי.

באת הגברת, קחי את הכסף ממני,

ונוסף על זה הנה לך חדר מרוהט

בתוך דירתי בכל מחסורך עליי,

ותהיי לי לאם הבית

כי את הצלת את אבי מגיהנום,

וגם אותי הצלת מרשע,

ועל ידך חזרתי למוטב,

וברוכה את להשם,

וברוך טעמך.

שבי איתי את אם רחמנית,

ישלם השם פעולך,

ותהיי משכורתך שלמה מעם השם אלוקי ישראל,

וישבה עמו עד יומה האחרון.

אז השיטה הזאת כנראה עובדת.

וכדאי לאמץ אותה.

פשוט לתרום בשביל אלה שלא אומרים עליהם קדישים, לך תדע מי יבוא עם צ'ק, וייטפט.

חדר מרוהל בבית, עד סוף ימיה. איך אפשר לדעת על מי לא אמרו אימה?

לא! הם תרמו באופן כללי.

ואז למי שזה...

היה פעם הרב פיש,

הוא היה אומר קדישים לנשמות העשוקות,

ולנשמות האלה שהן גולגלות וכל אלה.

היה דואג שיגידו קדישים עליהם.

המקור של הדברים,

סיפרתי לכם את זה בקצרה באחד השיעורים הקודמים,

מעשה ברבי עקיבא,

שהיה מהלך בבית הקברות

ופגע באדם אחד ערום ושחור כפחם,

והיה טעון על גבו עצים וקוצים הרבה ורץ כסוס.

אז גזר עליו רבי עקיבא והחמידו ואמר לו, מה העבודה הקשה הזו?

עליך להגיד לי,

אם אתה עני ויש לך אדון,

אני אשחרר אותך.

ענה לו, אני מבקש ממך, אל תעכב אותי, שמא ירגזו עליי הממונים.

אז אמר לו, תגיד לי, מי אתה ומה מעשיך?

אמר לו, מת.

בכל יום-יום שולחים אותי לחתום עצים, לשרוף אותם,

לשרוף אותי בם,

כי אני הייתי גובה המס מישראל,

והייתי עושה מסופנים בין העשירים לעניים.

אמר לו,

אולי שמעת אם יש לך תקווה לנוח שם?

אמר לו, שמעתי מהם דבר שאי אפשר להיות.

שאילו היה לי בן לאותו אדם עני שיהיה עומד בציבור, הוא אומר, קדיש וברכו, ויענו אחריו, אמן, יש, מר, רבה, וברכו,

אז יהיה לי מנוחה.

אבל הוא אומר, עזבתי אישה מעוברת,

ואני לא יודע אם ילדה זכר.

וגם אם ילדה זכר,

מי ילמד אותו להגיד קדיש עליי?

באותה שעה רבי עקיבא קיבל על עצמו את זאת,

ואמר לו, מה שמך?

אמר לו, שמי עוקבא, בשם אשתך,

אמר שושיבה, בשם עירך,

לנקוע.

מיד הלך רבי עקיבא ושר עליו,

אמרו יימח שמו בגיהנום,

ועל אשתו אמרו יימח שמה וזכרה.

שער על בנו הילד,

אמרו לו שהילד ערל ולא מל.

מיד נטל אותו רבי עקיבא ומל אותו,

והושיבו לפניו,

ולא היה לומד תורה.

עד שישב רבי עקיבא כמה טעניות עליו,

מקום אחר כתוב ארבעים,

יצתה בת קול ואמרה לו,

על מה זה שאתה מתענן כל כך?

אמר לפניו ריבון העולמים, הלא גלוי וידוע לפניך שאני ערבתי הוא.

מיד פתח הקדוש ברוך הוא את ליבו של הילד בתורה,

ולמד קריאת שמע בתפילה,

בברכת המזון,

ואז העמידו לפני הקהל,

ואמר קדיש,

וברכו את השם המבורך,

וענו אחריו

ברוך השם המבורך לעולם ועד,

מאמן יש מרבה מבורך,

ובאותה שעה התירו את אביו מצערו ונח בגן עדן אלוקים.

מיד באותו הלילה בא לרבי עקיבא בחלום,

ואמר לו, תנוח דעתך,

כי נחתי בצלטן עם דין גיהנום,

פתח רבי עקיבא ואמר,

וימינו פשוטה לקבל שווים,

ובזכות הבן זכה השם שמך לעולם,

השם זכרך לדור ודור.

לכן ציווה גם יעקב אבינו לבניו להגיד קדיש עליו את כל יוצאי רחוק כולם,

ובזה נעשה בחיר שבאבות.

וגם אביגיל אמרה על דוד, והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את אדוני אלוהיך ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע.

כי בזה רמזה לו כל מי שמשבחים בו שמו של הקדוש ברוך הוא,

בין בחייו ובין במותו,

בשבח הגדול והנורא מאוד של הקדיש,

אז תהיה נשמתו צרורה במקום המחצב שלה.

אבל אלו רשעים שלא אומרים על נשמתם קדיש ושבח

לקדוש ברוך הוא.

עליהם אמרה אביגיל,

ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע.

ומי יודע,

אחרי כמה מאות בשנים היא נתקנת

בנסתרות לשם, ודי בזה להבין

בעזרת האל.

עכשיו אתה מבין מה זה הקדיש שאתה אומר,

ובהתלהבות

זה שבח גדול ונורא יותר מהקדושה.

יותר מהקדושה,

שאומרים בחזרת השליח ציבור,

הקדיש זה השבח הגדול והעצוב.

לכן צריך גם להגיד אותו עם כוונה שיתגדל סוף סוף שמו של הקדוש ברוך הוא, כמו שאמרנו, והתגדלתי ונתקדישתי ונודעתי מנגועים רבים,

שזה יהיה בגוג ומגוג,

וצריך גם לענות אמן,

כמו שאנחנו אומרים לך, הלוואי שתרוויח מיליון דולר.

אז אתה לא תגיד, אמן,

אמן,

אמן.

אם יגידו רק איזה דבר אתה קופץ במה כה ואומר, אמן!

אז אותו דבר, אתה צריך לשמוח שמשבחים את הקדוש ברוך הוא בשבח הגדול והנורא.

כן, חיימק'ה.

רציתי לשאול, אדם שהשאיר אחריו זה אור ישרים, כשאומרים קדיש,

אבל הוא עצמו לא היה יהודי שאומר תורה ומצוות,

אז הקדוש ברוך הוא מוותר לו כאילו על הכל והקדיש מספיק?

ברם זכה הבא, קדיש בלבד לא מספיק, אבל ברם זכה הבא בשביל להוציאו,

בשביל להוציאו.

אבל הוא יקבל גיהינום.

הוא צריך להתנקות, אי אפשר להיכנס לגן האנדל בלי להתנקות.

אבל ההוא שמסופר עם רבי עקיבא סבל וסבל וסבל וסבל וסבל וסבל וסבל ואין לו זכויות שיוציאו אותו.

אז היה צריך לייצר זכויות בשביל שהוא יכול היה לצאת.

עקיבא הוציא את אורך. אפילו עם הזכויות,

בן אדם לא יחשוב שהוא לא יקבל גיהינום.

מה? מה? אפילו עם הזכויות,

בן אדם לא יחשוב שהוא לא יקבל גיהינום בגלל שאני לא יודע מה הוא משאיר אחריו דור ישראל.

כל מי שבא עם נשמה מלוכלכת חייב להתקבס

לפי

עומק החטאים שיש בו.

אז הכביסה היא לפי הפגמים שיש בנשמה.

אז מה עוזר הקדיש?

שבסוף הוא יוכל לצאת.

אם הוא גמר והוא נקי, אז הוא יצא במלך.

תלוי, אם יש לו בכלל זכויות.

ואם זה רשע כזה שקיללו אותו ככה וכו' וכו',

אז גם זכויות אין לו.

וגם אם הוא עשה איזה זכויות, זה היה בשביל אינטרס.

אז צריך לצאת. ולצאת צריך להגיע לאנשהו, ולהגיע לאנשהו צריך שיהיה לך איזה זכויות ממשיות.

כן? רגע, אז אם הבן חזר בתשובה,

לא בזכות האבא. אבא בכלל לא רצה את זה ומת ברשעו.

יש לאבא זכויות מהבן הזה? כן, כי ברם זכא אבא.

אפילו שהוא התנגד לזה? כן.

בגלל שהפרי מעיד על העץ. אז איך אנשים,

הצופים, מדברים בקדיש?

הצופים באמת?

ועבונם גדול מנשוא.

איך הם מדברים?

בגלל שם רשעים.

מה זה יו?

מה זה יו?

מה זה יו?

משבחים את הקדוש ברוך הוא ומפריע באמצע? אז הרשע מרושע.

הרי אם היו משבחים אותך ומישהו היה אומר בוא בוא בוא תשמע סיפור וזה,

אתה היית אומר לו בוא הנה סתום את הפה אתה לא שומע מה מדברים פה?

אתה לא היית מוותר על הכבוד שנותנים לך.

תאר לך, יש טקס עובד מצטיין אחרי 22 שנה שאדם עבד

היה פראייר כמו שצריך, קיבל משכורת, סנע והכול, בסוף נותנים לו נייר ששווה 5 שקל

וכתוב עליו עובד מצטיין

במסגרת של 10 שקלים.

עושים טקס גדול ומחלקים לו את זה.

ואיך שמתחיל הטקס ומתחילים להגיד ועכשיו נזמין את העובד המצטיין וזה וזה וזה,

שיעלה לבמה, כולם יוצאים לאכול בורקס.

והוא נשאר לבד.

אה? איזה אחרון אף יהיה לו על כל החבר'ה מהעבודה.

הוא לא יבוא יותר לעבודה.

מה?

מה?

מה?

אני אהיה חלק מהפירות טובים, חלק מהעצור, מה לא עבד?

אז עושים מיקס כזה, מסדרים לו את הכול.

כמו שהוא עשה מיקס בעולם הזה, עושים לו מיקס גם שם.

הרב, אחרי חמישה קדיש... אחרי חמישה מן מותר לדבר?

לדבר, לא להגיד אמן על קדושה.

לא מדברים בבית הכנסת בכלל משעה שנכנסים עד שיוצאים.

רק, רק בדבר מצווה במקומות המותרים.

מה יש לדבר?

כתוב בתי כנסת. אם פה דיברת, איפה תתפלל?

מה, אתה בא לדבר בית כנסת? באים להתפלל.

שכינה לנגדך,

אתה בא להתפלל.

כן, אבל לפי ההלכה...

לפי ההלכה. הלכה, הלכה, הלכה.

הלכה, לא מדברים בבית הכנסת, נקודה.

כבוד הרב, אני שמעתי ממור אבי, זיכרונו לברכה,

ואני ראיתי את זה בעיניים.

יש בתי כנסיות בטורקיה,

הוא נולד שמה, יש בתי כנסיות בטורקיה שהם בתוך שוק,

שהקירות עומדים ואין גג,

וזה חי עד היום הזה בגלל שבבתי הכנסיות האלה ידוע, הקפידו, הם היו הרי עמי ארצות,

אבל הקפידו, אוי ואבוי,

אוי ואבוי,

אם מישהו מדבר מילה בתוך בית הכנסת.

אני לא ידעתי אם זה,

והכדוד כול יעזור לי שאני אחזור בתשובה שלמה,

שאני אשתום את הפה שלי בתוך בית הכנסת. אבל נכנסתי לבית הכנסת בשבת בטורקיה.

היו שם איזה 12 או 13 איש,

והם עוברים כל שבת מבית הכנסת לבית הכנסת. זה בהזמיר, בשביל לשמור על בית הכנסת,

שהממשלה לא תסגור את זה.

אז אמרתי למישהו משהו.

אני אומר לרב, קם הגבאי,

הוא התחיל לצעוק, כאילו נתתי לו מקום.

אמרתי לו, טוב, מחילה, ואני מדבר ספניונית.

אמרתי לו, לא התכוונתי. הוא אומר לי, אין התכוונת, לא התכוונת.

פה בבית הכנסת הזה מילה לא מדרגת.

הוציאו אותי מהבית הכנסת.

מי ידע שם מבעל הבית הכנסת הזה, אני רואה שאם יש איזה משהו, אז אני כמו פנטומימה על ידי קו, ולמה?

בגלל שלא נכרע. ואני שמעתי, אני לא יודע ממי,

שלא עלינו, למה נחרבו הבתי כנסיות בגרמניה?

בגלל שהיו בכל זאת מדברים. זה הרב ווזנר אמר את זה פה ברחובה של העיר,

ואני שמעתי את זה מפיו,

והוא אמר שניצולו

יהדות ספרד ותימן וכל אלה בגלל שהיו מכבדים בתי כנסת ולא מדברים בתפילה.

וביהדות אשכנז זלזלו בזה.

בתוספות יום טוב היה אומר משברך מיוחד למי שלא מדבר בתפילה.

משברך מיוחד הוא תיקן.

תיקן משברך מיוחד למי שלא מדבר בתפילה.

שם מרחם, זה ניסיון גדול.

אז הוא אומר שאחרי החמישה אפשר כבר להשתחרר.

אה, יצר הרע.

אין שום דבר על זה כנסת, זו הלכה.

אם עושים קדיש בבית קברות, אז עד החמישה המינים הראשונים לא מדברים, ואחר כך אפשר להגיד איזה דבר.

אנחנו מדברים בבית הכנסת. זה לא שנייה, אז אני דיברתי על הלכות קדיש.

בית הכנסת לא מדברים בכלל.

צריך לבוא לבית הכנסת מתחילת התפילה עד סופה.

אין לך מה לדבר, מה זה?

בית משתה זה? מה זה? בית מרזח?

מה זה?

בן אדם בא,

תכבד את המקום.

אנשים נכנסים לאופרה,

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

נכנסים, בוסמכסתם, זולזול, זולזול, דולרים, יורו, יורו, זה, זולזול, מה,

הוא שם אחר פעם.

מעשה היה בפולניה,

בשר אכזרי,

שונא ישראל

ורשע גדול, תראו כמה מחמאות יש.

ותמיד היה מענה את ישראל בעינויים קשים ומרים מאוד, כנוצרים השמחים במפלת ישראל,

ובפרט בחגים שלהם שעושים חינגה ושמחה.

ופעם אחת,

כשבוע לפני פסח, בדרך מקרה,

נפל לידו יהודי אחד ותפס אותו כדי לשחק בו משחק הידוע להם בחגיו.

ואמר לסגנו שלו, קח את היהודי הביתה אצלי.

וגם לסגנו, היה לו בבית משרת יהודי,

והיה מענה אותו בעבודת פרך לנקום בו.

כי גם סגנו היה שונא וצורא ליהודים כמוהו.

ואז אמר לסגנו, תביא את שני היהודים

כדי להכניסם בעורו של הארי ובעורו של הנמר.

שיהיה לי ולך מבלי ידיעה,

שיכיר אש את רעיהו שהם יהודים.

ובאופן שאי אפשר לדעת שישנם בני אדם בתוכם

אלא ארי ונמר.

ונזמין את כל השרים והסגנים למקום מיוחד לכך,

כדי שיראו מי מפיל את מי בגישתם יחד להיאבק.

וניתן לנמר ולארייה שייאבקו.

וכך עשו.

הזמינו את כל השרים,

הם ונשיהם,

וישבו במקום המשחק.

ויביאו את הארי ואת הנמר,

בדיוק עם ראש ורגליים וזנב.

והיהודים הללו כלואים בתוכם

מבלי להכיר שיש אדם שם,

הם לא רואים מחוצה,

והולכים על ארבע כרגיל כמו חיות טורפות.

וגם היהודי לא ידע כי העומד כנגדו נמר הוא יהודי

כדי ללחום כנגדו ולהמעיט אחד את השני.

ויהי כי הוציאה מותה ממקום הגדר תין,

ומחאו כולם כפיים ושמחו על זאת מאוד.

אז הנמר חשב על הארי שהוא ארי,

ולהפך, הארי חשב שהנמר הוא נמר,

והיה להם צער גדול בתוך העורות, וגם פחדו זה מזה,

ולא קרה זה אצל זה כלל.

וכל אחד מהם ברח לו לפינה אחת.

כי הארי חשב כי בא קיצו ביד הנמר העז,

וגם הנמר חשב כך.

אז צעק הארי במר נפשו ובקול גדול,

שמע ישראל!

זה אריה חוויף.

קיבל פחד,

קרא קריאת שמע.

ויהי כי שמוע נמר, שתי המילים האלה, צעק השם אלוקים.

ואז ידעו זה מזה, וקרבו זה לזה בחיבוק ונישוק,

ואמרו שניהם,

אדוני איש מלחמה,

אדוני שמו.

באותו רגע

רעדה האדמה ונפל הבניין של כמה קומות עם בני האדם הרואים במשחק,

כמו שמשון בן מנוח ובית דגון,

איפה שהוא דחף את העמודים,

ומתו שם הדוכס

וסגנו וכל המלכים והשרים,

ושני היהודים פשטו את עורם ויצאו בשמחה גדולה וברחו לנפשם בשקט גמור.

כן יאבדו כל אויביך השם,

ורווח והצלה עמד ליהודים במקום אחר.

ראיתם? אין לאבד את האמונה בשום רגע בחיים,

אפילו אם נמר

עומד מולך,

שמע ישראל

גם הארי יגיד,

השם אלוקינו, השם הארי.

הנה, מי יכול לחלום?

מי יכול לחלום שבתוך הארייה יש יהודי?

אז יכול להיות שגם אם תיתקן עם הארייה, יכול להיות שהוא גלגול.

אבל שמע ישראל יכול לא עול.

ועוד מעשה אחד לפני הצ'ונט,

ואחרי זה נלמד

שער הביטחון.

מעשה בעיר אל-ג'יר,

במלך ישמעאלי ושר האוצר שלו שהיה יהודי ירא שמיים מאוד.

פעם בא היהודי לדבר עם המלך בעניין כסף לאוצר,

והיו יושבים אצלו שרי המלכות וגם המופתי בתוכם.

באותה שעה קם המלך תכף

ועזב את האסיפה,

ונכנס לחדר המיוחד לדבר עם היהודי.

וכמה פעמים זה קרה כך.

כשראה המופתי, המלך מכבד את היהודי כל כך,

התמלא חמה.

ויבס בעיניו לשלוח ידו ביהודים

לשנאתו הגמורה.

אבל השר היהודי

לא ידע מזה מאומן.

נהנה מלאג המלך

ביום שישי היה הולך בדרך

בית המופתי ורוכב עמו בעגלה,

והולכים שניהם בכבוד למסגד הגדול,

ובגמר התפילה היה חוזר המלך לבדו,

והמופתי היה עושה השתחוויה,

איש ת'חוויה.

והוא אומר כי הוא בכל יום שישי רואה את נביא השקר שלהם,

ומדבר עמו,

וכך היה מרמה את המלך

ומחזיק את עצמו בעיניו לאיש קדוש.

וכולם מאמינים בו,

וחושבים שהוא אכן קדוש המופתי הזה, והוא מחריד גדול.

ומסנאטור היהודי,

ושר האוצר היהודי חיפש תחבולה

איך לשלוח ידו בכל יהודי אלג'יר.

ובראותו כי אין המלך מקבל לשון הרע על היהודים,

כיוון שהוא אוהב את שר האוצר הנאמן לו מאוד,

אז חשב המופתי כך,

יום אחד אסף את כל השרים,

ושרי המלך לביתו,

וסיפר להם בשם נביא שקר שלהם,

כי בצער הוא מאוד והוא רותח בתוך זפת.

ממש בצער גדול,

כשערבים יושבים בשלום עם היהודים ועושים עמהם משא ומתן,

ולוקחים מהם כסף בריבית,

ועושים להם טובות הרבה.

לכן הנביא בצער על זה.

והנביא אומר לו, בכל יום שישי

ומדבר בגנותם הרבה מאוד,

עד שהכניס שנאה גדולה בלב כל הישמעאלים והשרים.

והנה ביום השישי

עשו עצה רעה ליהודים

שלא לתת להם ולא לשאת עמהם כלום.

להכריז חרם על היהודים.

ואם יבוא יהודי לדבר איתם,

יריקו בפניו

וכדי ביזיון וקצף.

וכן עשו.

ביום הראשון גירשו את היהודים מן השוק

ונשארו בלי אוכל,

וצר להם מאוד.

עבר שבוע ימים,

לא נשאר להם אוכל,

ולא קמח,

ולא ירק,

ועוללים שעלו לחם

ופורסן להם.

ואפילו בהון רב

אין מי שיענה להם.

ההיא כראותם כי צרתם היא צרה,

באו אצל הרב להתייעץ כי באו מים עד נפש.

לכן פנו לגדולי התורה לקחת עצה מהם

שהם עיני העדה.

תכף קם הרב הראשי

והלך אל שר האוצר היהודי

וסיפר לו את כל העניין הזה.

הוא ביקש ממנו ללכת אל המלך ולומר לו לבקש ממנו רחמים על ישראל.

ושר האוצר היהודי ידע שהמופתי אשם בכל זה,

והוא יזם הכול.

אז אמר השר לרב,

לך מהר כנוס את כל היהודים בצומת תפילון מקירות ליבם,

ובכן אבוא אל המלך ואומר לו,

אולי בשכר זה יעזרני הקדוש ברוך הוא ויצליחני.

ויעשו חן וגזרו צום,

קול,

ממון, צום,

תפילה, בצדקה,

והורידו דמעות שליש.

הובא רעיון לשר היהודי

והלך אל הצורף היהודי לעשות לו זוג צמידים של זהב,

שחוט עם מרגליות ויהלומים ואבנים טובות יקרי ערך

מביקים כחשמל מתוך האש.

ויעשו צורף מלאכת מחשבת

והיה לו סייעתא דשמיא ויצא מזה כלי מופלא מאוד בעיני המלך.

ויהי בחצי הלילה קם היהודי בעזרת האל

ולקח איתו את אחת הצמידים וקרך אותה במשי ובפסמים והוליך אותה למלך,

ואת האחת

הניח בביתו וצעק צעקה גדולה לפני המלך

עד שקמו כולם לקולו ולבכי שלו ולצעקתו.

וגם המלך שמע.

תכף ציווה המלך להיכנס אצלו,

וכשנכנס אצלו נפל על ברכה והתעלף.

המלך התפלא איך זה בחצי הלילה פתאום קרה כל הדבר הזה.

הוא שאל אותו מה קרה?

אמר לו,

אדוני המלך, יש לי סוד לדבר עם אדוני.

ויעש, כן.

ואמר לו, עתה הלילה הזה בא מלאך מן השמיים, כולו אש,

והקיץ אותי משנתי.

ואמר לי,

קום קח את צמיד הזהב הזה ותוליך אותו מתנה למלך,

כי אתה נאמן למלך.

וצמיד שני, כמו זה בדיוק,

הוא ישלח עם המופתי,

ביום שישי הבא.

יען כי גם הוא איש טוב וגדול.

ויפתח המלך את מפת המשי,

וראה הנה לפניו דבר עיקר ערך מאוד,

צמיד יפה מאין כמוהו.

וישמח שמחה גדולה מאוד,

ואמר,

כל כך יהודי, איש קדוש,

זכה לדבר כזה שיבוא לו מלאך של אש,

וייתן לו, בגלל שהוא נאמן למלך,

ייתן לו ממש

צמיד כזה מזהב לתת למלך.

אחרי כן הלך הסער היהודי הביתה לישון, שינה ערבה.

ויהי בבוקר,

בא המופתי למלך כרגיל לקבל את פניו,

וסיפר לו המלך את כל העניין.

והראה לו את הצמיד היפה מאוד.

ואמר לו, כי הצמיד השני,

אתה צריך להביא לי אותו ביום שישי הבא.

ככה אמר המלאך לשר היהודי.

ויהי קירות המופתי את זאת,

וכששמע את זה,

ארקובותיו דה לידה נקשן.

הרגליים שלו התחילו לרעות ככה.

מחשך העולם בעדו,

ונצטער מאוד בליבו ונחרד חרדה גדולה עד מאוד.

כי הוא ידע שאין לו ידיעה בדברים כאלה.

הרי הוא כל פעם סיפר למלך

שהוא בא אליו מוחמד ומספר לו סיפורים,

והוא אומר לו, תגיד למלך ותגיד למלך ותגיד למלך.

ועכשיו היהודי הפתיע.

הגיע עליו מלאך ממש מהשמיים, מלאך של אש,

וגם נתן לו,

נתן לו לתת למלך.

והמלאך הזה גם אמר שהמופתי יביא בשבוע הבא ביום שישי.

עכשיו הוא יודע מאיפה הוא יביא לו כזה דבר.

לא דובים ולא יער.

והבין שהיהודי עשה את זה בעורמה כדי להפיל אותו בבור עמוק.

ותכף הלך ישר אל בית היהודי,

והשר קיבל אותו בסבר פנים יפות

ובכבוד גדול של מלאכים,

וישבו יחדיו להמתיק סוד.

אז אמר לו המופתי, תגיד, מה עשיתי לך שהכנסת אותי בבוץ הגדול הזה?

כי אתה יודע שאין לי שום השגה,

לא מנביא השקר ולא כלום.

ואני עושה את זה רק

כדי שיאמינו בי לטובתי.

אז אמר לו השר,

דע לך,

מה עשו לך ישראל? מה עשו לך ישראל?

כשהכנסת אותם בצרה גדולה כזאת,

מאחר ואין להם לאן ללכת ולאן לברוח,

ומנעת מהם לקנות שום דבר בשוק וכו' וכו'.

לכן בא אליך גם אתה תלאה,

ובעד מה אתה שונא את ישראל?

אז תקן את המעוות.

אמר לו המופתי, חטאתי נגד ישראל והצילני לה מצרתי זאת, ואני אלך ואני אתקן את עבדתי.

ענה לו השר, לך תתקן מהר, תבוא אליי ואני אציל אותך, כי הצמיד השני נמצא אצלי והוא באמתחתי.

ואז הראה לו את הצמיד,

וישמח המופתי מאוד,

ותכף הלך ואסף את כל השרים והסגנים עוד פעם, ואמר להם, דעוי ידידיי,

כי הלילה בא אליי הנביא שלנו, והוא בוכה בדמעות שליש,

וסיפר לי שכמה יהודים,

כמה ימים היהודים מתפללים בתענית ובוכים,

ולכן השר של ישראל התחזק הרבה מאוד ורוצה להפילו.

לכן אמר לי, כל זמן שישראל הם צבעים ועשירים ויש להם פרנסה וכל טוב, הם לא מתפללים,

והם לא שומרים שבת ומועד, ועוזבים את התורה מצבות דינים. זה אמיתי.

ואז

שר של ישמעאל עולה.

אבל עכשיו הם בצרה גדולה,

והם נמצאים בתפילה וצעקה ובחייה,

ועל ידי זה בגבר ישראל.

לכן לכו מהר לעשות להם שלום,

וכל השמעאלים ייכנסו בשוק היהודים במשא ומתן כרגיל עד עתה,

ויסבירו להם פנים יפות, ולקנות מהם יוקר,

ולתת להם בזול.

והכל למען הנביא שלנו, שהוא בצער.

ויעשו כן,

והתבטלה הגזירה.

וחזרו למצבם הקודם.

ואז הלך המופתי אצל היהודים ומסר לו את הצמין,

וביום השישי הולכו למלך

וישראל עושה חיל,

ויושע השם את ישראל ביום ההוא

על ידי השר היהודי.

אז זאת אומרת,

רואים בתחבולות עשינו לך מלחמה,

והקדוש ברוך הוא נותן עצה.

זה דברים שעם ישראל ככה ניצל במשך כל הדורות.

היה מעשה ביהודי אחד בתימן,

שהיה לו שכן,

הם היו גרים אחד מעל השני.

היהודי היה אומר כל פעם איזה דברים,

וזורק

מטבעות למטה,

וכאילו מדבר עם הבורא וזה, פה ושם,

ואומר, ריבונו של עולם, תזרוק לי ככה וככה.

וטריק, היה נופל מטבעות

לשכן הערבי למטה.

והגוי היה כל פעם שומע שהיהודי מבקש מהקדוש ברוך הוא כסף,

נופל למטה.

אבל נופל לשכן, לא נופל אצלו אצל היהודי.

ואז הוא היה בא אליו, הוא אומר לו, תשמע,

נפל אצלך ככה וככה?

אז הוא אומר לו, כן, הוא אומר, תביא לי את זה.

ביום השני הוא מבקש ממנו,

תזרוק לי ככה וככה. הוא זורק, טריק, ונופל.

והוא זורק בעצמו על תוך העצר שלו,

ואחר כך הוא אומר לו, תביא לי.

אחר כך,

יום אחד הוא בא אליו ואמר לו, תשמע,

תביא לי 50 ריאל,

סכום ענק

לערבי, בלי שאלות, תביא לו ערבי וזהו.

אז הוא אמר לו,

אחרי כמה זמן, נו, אתה מחזיר?

הוא אומר, מה אני המחזיר?

הוא נתן לך 50 ריאל.

הוא אמר, אתה נתת לי? הקדוש ברוך הוא נתן לי, אני כל פעם בא אליך,

הקדוש ברוך הוא זורק לי אצלך ואני לוקח.

מה, מה, מה שני יום ימים?

50 ריאל האלה הם שייכים לקדוש ברוך הוא, הוא זורק.

זה תמיד נופל אצלך.

ואני מקבל ממך מה שזורקים לי.

לא, מתרגז.

כי אותו לילה הוא לא שמע שקבעו איזה סכום, איזה,

והוא בא לקח ממנו ככה 50 ריאל.

אז הוא אמר לו, תשמע,

אני אקרא אותך לקאדי,

זה השופט שלהם.

הישמעאלי.

אומר לו, אני אקח אותך לקאדי.

אמר לו, אני בעל ללכת איתך לקאדי.

אבל מה, אתה רוצה שאני אלך ככה?

אתה עשיר,

ואני עני, אני כל פעם צריך לבקש מהקדוש ברוך הוא כמה פרוטות עד שהוא זורק לי אותן, ועד שזה...

אז זה לא חוכמה, אם אני אלך ככה, הוא יראה אותי עני והוא יראה אותך עשיר, הוא ישר ידון אותך, הוא יזכה אותך.

אבל אם אתה רוצה שאני אבוא איתך,

בשביל שיהיה משפט צדק,

תן לי בגדים. תן לי בגדים כמו שלך

ותן לי חמור כמו שלך

ואני אלך איתך.

אמר לו, בסדר, ההוא רוצה להוציל את החמישים מן הילכו לקאדי,

הגיעו לקאדי.

אמר לו,

מה הדין, מה קרה, מה, מה, מה הריב, למה אתם מתווכחים וזה?

אמר לו, תשמע, זה היה כל פעם מדבר עם הקדוש ברוך הוא,

וזורק לו כסף, והייתי מביא לו.

פעם אחת הוא בא אליי בקש חמישים ריאל,

אבל לא היה שום דבר שלא נפל אצלי מהשמיים, זה שלי ממש נתתי לו.

והוא אומר לו, איזה מה, קדוש ברוך הוא.

הוא אומר לו, זה הסיפור? הוא אומר לו, כן.

הוא אומר לו, ומה אתה אומר היהודי?

הוא אומר לו, תגיד לי, אדוני הקאדי, זה נשמע לך רציני? אני טועק?

איפה נשמע דבר כזה צועקים והקדוש ברוך הוא זורק?

הוא עוד זורק אצל השכן? לא זורק אצלי.

אם הוא רוצה לתת לי איתו, אני אשר, מה פתאום הוא נותן אצלו?

ומי נותן חמישים ריאל, סתם ככה?

בלי שהוא ישמע את הקדוש ברוך הוא, שהוא אומר, תן לו.

אם אתה אומר שכל יום אתה רגיל שהקדוש ברוך הוא זורק,

אז הוא אומר, זה סיפורי בדים.

ואתה יודע מה?

הוא כל כך משוגע, השכן שלי,

שהוא עוד מסוגל להגיד שהבגדים זה שלו בחבור שלו.

אז הוא אומר, כן, כי זה שלי. הוא אומר, אמרתי לך,

אמרתי לך, לא נורמלי זה.

הקול שלו הוא חושך.

אז הקדיש ערר אותם ואמר לו, חביבי, זה הקול של היהודי ותן לו גם קנס.

מה היה הקנס?

אמרתי לו, אתה חייב ללכת עכשיו לאכול אצל היהודי צ'ונד.

מה זה אתמול? ראית לשלוש שעות. ראית את התמודה שלך. אני בחירוף נפש פה. לא יושב.

תן לי לעשות סיכוי לברשת.

לא תזהר.

אני מוחה בכך מה שאתה עושה עם דם.

אין לך לאן, אתה צדיק. תעשה לנו רמקול, למה אנחנו לא שומעים שם המציאות.

מה כל כך קשה לשכן רמקול? השכנים לא ישמעו, אנחנו בקושי שאלה.

הרב עמר זו בעיה. מה? למה?

למה? תגיד.

הרב עמר זו בעיה.

תודה רבה.

זה בן אדם, יש במאתר שופר,

הוא שקל עם של שופט,

איים אותו במקום,

על השקרים השאירים הוא אומר שהוא יותר גדול מארצים.

הוא לא מצפה את זולם,

הוא לא מצפה את דברים חריפים, שופט חילוני,

וזה באותו מקום,

חברי הכנסת,

תודה רבה.

אה, אני מבזל את העניינים.

אה, אני מבזל את העניינים.

אה, אני מבזל את העניינים.

אה, אני מבזל את העניינים.

אה, אני מבזל את העניינים.

אה, אני מבזל את העניינים.

אני מבזל את העניינים.

אה, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

תביא לכם סרטים אולי, לא?

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אה, אני מבזל את העניינים.

אה, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

אדוני היושב-ראש, אני מבזל את העניינים.

עכשיו קוראים לה הלאכלה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

בבקשה.

חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת נכבדה,

‫אז הוא לא יכול להגיד פה שאלה, ‫צריך לפות.

‫אז אל תדאג, אתה תתחתן מייד, ‫בעזרת השם, תמשיך אבל. ‫היה פה קודם, למה צריך להחליף? ‫-לא, שמעת טוב. ‫-שמעתי טוב, כן.

‫-שלום, אדוני היושב-ראש,

‫אנחנו ממשיכים.

‫פירוש החלק הרביעי בענייני חובות, ‫הלבבות והאיברים,

‫שאדם מתייחד בתועלותם ונזכר.

‫אז יש חובות של הלבבות והאיברים,

‫מהאיברים שהאדם מתייחד בתועלותם ונזכר,

‫כמו צום, תפילה,

‫מצוות סוכה,

‫לולב, ציצית,

‫שמירת שבת ומועדים,

‫וההימנעות מן העבירות,

‫וכל חובות הלבבות,

‫שהן לא קשורות לזולתו,

‫והתועלת והנזק מיוחדות בו.

‫אופן היושר

של הביטחון בחולם על האלוהים יתברך,

‫זה מה שמבאר רבנו בכם,

‫והוא אומר, ומאלוהים אשאל,

‫להורות אותי האמת ברחמיו.

‫גאון, צדיק וחסיד,

‫הוא יודע מה הוא הולך לכתוב ולדבר, ‫הוא אומר שהאלוקים

יורה אותי את האמת ברחמיו.

‫אז הוא אומר כך,

‫מעשי העבודה והעבירה לא ייתכנו לאדם,

‫כי אם ביכבד שלושה דברים,

‫כל מעשה מצווה וכל מעשה עבירה

‫שאדם עושה לא ייתכן

‫אלא בשלושה דברים שיתקבצו יחדיו.

‫האחד,

‫זה הבחירה בליבו ובמצפונו.

‫זאת אומרת, כל בן אדם, ‫לפני שהוא עושה מעשה,

הוא בוחר,

‫והבחירה היא בליבו ובמצפונו,

‫דבר ראשון.

‫דבר שני,

זה הכוונה בהסכמה לעשות מה שבחר בו.

‫אחרי שאתה בוחר לעשות מעשה,

‫אז אתה מתכוון לעשותו,

‫ואתה מסכים לעשותו, דהיינו, אתה מתחיל לפעול,

‫וליישם את מה שבחרת לעשות.

‫אתה עושה את זה בכוונה

‫ובהסכמה לעשות את מה שבחרת.

‫והדבר השלישי

זה שישתדל לגמור את המעשה ‫באבריו הנראים,

‫ויוציא אותו אל גדר המעשה.

‫זאת אומרת, אני החלטתי השנה לבנות סוכה.

‫נגיד שהיה אחד בעל תשובה, ‫עוד לא בנה סוכה,

‫הוא עכשיו חזר בתשובה, ‫החליט לבנות סוכה.

‫אז הוא בחר כרגע לקיים את המצווה,

‫הוא מתכוון לעשות אותה, ‫והוא הסכים על עשייתה, ‫והוא התחיל לעשות,

‫ועכשיו הוא צריך להשתדל,

‫מכל איבריו הנראים,

‫להוציא לפועל את בניין הסוכה.

‫ומה שאינו נעלם ממנו בהם ‫כבחירת העבודה והעבירה,

‫והכוונה וההסכמה על המעשה,

‫הביטחון על האלוהים בזה טעות וסכלות.

‫כי הבורא יתברך הניח ברשותנו ‫בחירת עבודתו והמרותו,

‫כמו שכתוב, ובחרת בחיים.

‫אז זאת אומרת,

‫אדם צריך לדעת שהכול תלוי בידו, ‫ויש בידו את הבחירה לבחור לעשות.

‫מה שבידו מהם לעשות כשירצה, ‫ואינו נעלם מכוחו.

‫ואם אדם חושב שזה נעלם ממנו ‫והוא לא יכול,

‫הוא לא בוחר בכלל בענייני המצווה והעבירה,

‫הוא אומר, זה לא בשליטתי, ‫זה לא ביכולתי, ‫זה לא כל מיני תירוצים כאלה.

‫אדם כזה,

אם הוא בוטח שהוא לא יעשה שום דבר ‫וזה יבוא לו,

‫זו טעות וסכלות, ‫כי הבורא יתברך הניח בידינו את הבחירה, ‫ואמר, ובחרת בחיים.

‫אז את הבחירה יש לנו לעשות.

‫את הכוונה וההסכמה זה בידינו.

‫אבל השלמת המעשה,

‫אם נוכל לקיים את המצווה עד תום,

‫או אפילו אם תרצה לעשות עבירה, ‫אם תוכל להשלים אותה או לא,

‫זה לא הניח ברשותנו הבורא יתברך,

‫אלא בסיבות שהן חוץ לנו,

‫שהן מזדמנות בקצת העיתים ‫ונמנעות בקצתם.

‫אדם רוצה לעשות עשר מצוות,

‫והוא הצליח לעשות רק שמונה.

‫באמת רוצה.

‫בחר,

כיוון, הסכים,

‫ושתיים לא יצאו לפועל.

‫והוא באמת השתדל עד כמה שאפשר ‫לעשות בדיוק כמו בשאר המצוות שלו,

‫ולא יוצא.

‫אני אתן לכם דוגמה.

‫אחד רוצה להזמין תפילין, ‫תפילין מודר.

‫אז הוא רצה את זה שעד שבוע הבא יהיה לו.

‫ופתאום הוא אומר לו, ‫תשמע, תשאל מה קרה, ‫הוא לא יודע מה, ‫בסוף הוא מקבל את המצווה אחרי חודש.

‫אחד רוצה לכתוב ספר תורה, ‫אמרו לו כך וכך, ‫לקח עוד חצי שנה.

‫אחד רצה בכלל לעשות איזו מצווה כלשהי,

‫ולא יצא לו להשלים את המצווה.

‫אם זה מחמת אונס שהוא לא יכול,

‫או מחמת שמישהו אחר כבר עשה,

‫או כל מיני סיבות אחרות.

‫אדם חשב לעשות עבירה, ‫תכנן לעשות עבירה, ‫בחר לעשות עבירה, ‫כיוון והסכים לעשות, ‫התחיל לצאת לדרך,

‫ולא התאפשר.

‫מן השמיים מנעו אותו ‫שלא יכול לבצע את העבירה.

‫אז לא תמיד, לא תמיד מה שאדם בוחר,

‫ומתכוון ומסכים, ‫הוא יכול להוציא לפועל ולגמור את המעשה.

במי זה תלוי?

במי זה תלוי? בקדוש ברוך הוא ‫אם יהיה גמר המעשה ‫או לא יהיה גמר המעשה.

אז זאת אומרת,

‫מה יש בידינו בסך הכול?

‫הבחירה והכוונה וההסכמה.

‫בגמר המעשה לא בידינו.

‫אבל זה רק אחרי שהשתדלנו

בכל האיברים הנראים

‫לעשות כל אשר לאל ידינו, להוציא לפועל.

‫לא כשאדם עושה איזה מין פעולה, ‫חצי פעולה כזאת, וחושב, ‫הנה, זה כבר ייגמר, ‫ואם לא נגמר,

‫אז כנראה מן השמיים לא רצו.

לא.

אתה צריך לעשות עד איפה ‫שידך משגת והיא יכולה.

זה לא קשור לניסיון, ‫זה קשור לזה אם אתה רוצה ובוחר לעשות טוב ‫או לא בוחר לעשות טוב.

מי שרוצה לעשות מצוות,

‫אז מגלגלים זכות על ידי זכאי, ‫ומצווה

באה אחרי מצווה, ‫כי שכר מצווה מצווה.

‫ומצווה גוררת מצווה.

‫אז ממילא הוא יזכה לעשות הרבה מצוות.

‫אבל לא תמיד הבחירה והכוונה ‫היא שלמה עד הסוף.

‫לדוגמה, יש כאלה שרוצים לקום בבוקר,

‫רוצים לקום בבוקר, ‫אבל לא רוצים לקום לגמרי.

‫רוצים לקום אם יהיה אפשר לקום.

זאת אומרת, אם יהיה נוח לקום, ‫אם לא יהיו עייפים לקום.

הם רוצים. מי אמר שהם לא רוצים?

מי לא רוצה עולם הבא?

‫אבל בשביל העולם הבא צריך לעבוד.

‫זה החלק שהם לא כל כך רוצים.

‫את החלק ההוא של לקבל כבר את השכר, ‫זה ודאי שרוצים, אבל את החלק עד שם,

‫הם לא מוכנים לבצע עד הסוף.

‫אז הנה, אני היום רציתי להיות פה בשלוש. ‫אז לא ישנתי בכלל.

‫יש כאלה גם שאני יודע שלא ישנו בכלל.

‫אז מה קרה?

אז מה קרה? מה קרה?

‫לא ישנים? מה יש? מה יש?

זה לא אסון?

‫אבל מה?

‫לא, מה, מה?

מה יש?

‫-זה מחכה תחילת שבת.

‫למה בשבוע? לפני שולחן שבת.

‫יש לך את יום שישי.

‫מי אמר לא? ‫-הוא עובד מחר בשבע בבוקר.

‫מה? ‫-הוא עובד בשבע בבוקר והוא... ‫לא ישן.

‫-לא ישן.

‫-והוא כל ערב לא ישן. ‫-שן.

‫לא, הוא לא ישן. ‫-כן, אבל הוא עובד אחר הצהריים ‫הוא שינה את הערודה שלו בשביל השיעור.

‫בסדר גמור.

‫רגע, רגע, רגע, רגע. ‫-שנוכל לישון, צריך לעמוד מחדר 16 לחדר 18. ‫-כן, כן.

‫רק, רגע, אתם לא יודעים עוד משהו.

‫היהודי הזה הוא חילוני.

‫זה חילוני? ‫-כמה חילונים? זה חילוני.

הלו, אתמול זה פעם ראשונה ‫שהוא התפלל מניע תפילין.

‫השבת, בעזרת השם... ‫השבת הזאת תהיה בעזרת השם שבת

ראשונה.

‫-שמחהות.

‫-שמחהות.

‫רגע, רגע,

‫ואף אחד לא שכנע אותו לבוא. לבד? ‫-הוא נדבק אליו, הוא רוצה לבוא.

הוא רוצה לבוא.

‫גם אם הוא לא ירצה לבוא, ‫הוא יביא אותו.

‫אז אם בן אדם יכול שיהיה לו כוח ‫לא לישון בשביל לבוא לשיעור בבוקר ‫ב-1630, מילא בן אדם רוצה לחזור בתשובה, ‫נגיד, רוצה לחזור.

‫הוא לא אמר שהוא רוצה אפילו לחזור, ‫הוא רוצה לשמוע.

‫אז מתי שומעים? ‫אחרי הצהריים? בערב?

‫מי משוגע לקום בה?

‫ולא לישון בשביל לשמוע שאולמה, ‫מה קרה?

‫זה מחייב את כולם, שתדעו, ‫כל מי שפה וכל מי שצופה בנו, ‫וגם מי שבשידור חוזר.

זה לא צחוק.

‫בן אדם יש לו כוחות אדירים, אדירים. ‫בן אדם יש לו כוחות אדירים. ‫השאלה אם הוא רוצה.

‫אז אם בן אדם שלא שייך לזה כרגע,

‫מוכן לבוא לשמוע דברי אלוקים חיים,

‫מה אדם שהוא דתי? ‫-280 בתי אב צופים בנו כרגע ‫מכל העולם.

‫אז זאת אומרת, יהודים יקרים, ‫אין דבר כזה. אם אדם רוצה,

‫הוא יכול להשיג כל דבר.

כל דבר ממש. כל דבר יכול להשיג.

‫כל דבר יכול להשיג. ‫כל דבר יכול להשיג.

‫אספר לכם סיפור שסיפרתי בשיעור, ‫שהיה מר מוטי.

‫מסופר בספר ראשית חוכמה,

‫שהיה פעם בן אדם

‫שהתאהב בבת המלך. ‫הוא אדם פשוט.

‫והוא, בלי בושה, ככה, ‫באחת ההזדמנויות,

‫אמר לה שהוא רוצה להיפגש איתה.

‫אדם פשוט ניגש לבת המלך, ‫אומר לה, הוא רוצה להיפגש איתה.

‫אז היא אמרה לו, אין בעיה,

‫ניפגש בבית הקברות.

‫הבן אדם חשב שהיא רוצה להיפגש איתו ‫במקום מסתור, ‫שאף אחד לא ידע מה פגישה.

‫הלך והמתין לה בבית הקברות.

‫חיכה יום, יומיים, וזה. ‫אמר בית העל, לא מתאפשר לה.

‫מחפשת הזדמנות שלא ירגישו.

‫ושעה שמה שבוע ושבועיים, ‫ובאהבתו אליה,

‫לא הסיר את מחשבתו ממנה. ‫לא הסיר. כל הזמן חושב מתי היא תבוא, ‫איך היא תבוא, מה יהיה איפה.

‫כל הזמן הוא רק חושב עליה.

‫ומה היא התכוונה?

‫היא התכוונה לפגש בית הקברות,

‫כשמתים,

‫אז בת מלך ואדם פשוט זה אותו דבר.

‫שוכבים באותם קברים,

‫ואין הבדל.

‫בין מלך ללא מלך זה, ‫אוכלים אותם, תולעים אותו דבר.

‫והוא הבין מה שהבין, ונשאר שם.

‫מרוב שהוא היה מייחד את מחשבתו ‫באותה אישה,

‫לאט-לאט הוא התפשט מן החומר.

‫זאת אומרת, כבר לא הרגיש את הגוף שלו, ‫בכלל לא הטריד אותו שהוא בית קברות,

‫ואיפה הוא ישן ומה הוא אוכל ומה זה. ‫היו עוברים שם האורחות של האנשים, ‫היו רואים בן אדם בבית קברות, ‫רואים אותו ככה נראה.

‫מה, אז היו נותנים לו אוכל, נותנים לו זה, נותנים לו ככה.

והבן אדם יושב ולאט לאט התפשט מהחומר לגמרי עד שנדבק במושכלות

והתחיל להתחבר אל האלוקים

והתחיל לחשוב בדברים הגבוהים,

המושכלים העליונים

וזכה לרוח הקודש

והיו עוברים אנשים ומתברכים על ידו ויצא שמעו בכל הארץ.

ממה?

מזה שהיה מייחד את מחשבתו בדבר אחד.

אז תראו מה זה, מאהבת בשר ודם, לאן הוא הגיע לאהבת הבורא יתברך בדרגה הכי גבוהה?

בתוך בית קברות.

ואז מה?

ואז מה?

ואז מה?

ואז מה?

בעל הראשית חוכמה מביא את המעשה.

אז זאת אומרת שבן אדם,

אם רוצה משהו,

יכול להתפשט לגמרי מהחומר.

כמו שלמדנו אתמול בשיעור, שהחסידים והפרושים היו עוזבים את בתיהם והכול והולכים למדברות,

למערות, להרים, לכל מיני מקומות,

ושם היו יושבים להם ומתחברים אל האלוקים.

איך זכו כל גדולי ישראל להיות נביאים?

היו רועי צאן.

ומה זה רועי צאן?

יושב במדבר,

אין אף אחד,

רק אתה והשמיים.

עם מי תדבר?

אין פלאפון, אין שום דבר,

מחובר לאיש בשמיים,

כל היום

מדבר איתו.

מה אז?

מי המפריע הכי גדול לבן אדם להתקדש ולעלות?

החברה,

לא היצר.

היצר שלו חיילים, קוראים להם החברה, חבר'ה.

החבר'ה.

והם מטרידים את הבן אדם.

זה אומר לו בוא, וזה אומר לו קח, וזה אומר לו תן, וזה אומר לו...

וכל אחד אומר משהו,

וכל רגע פלאפון, וכל פעם ככה וככה. איך הוא יכול להתרכז במשהו? הוא לא יכול לדבר.

תגיד לו, שעתיים תלמד תענית דיבור, לא מבין על מה אתה מדבר. איך אפשר? איך אפשר?

איך אפשר?

שעתיים ביממה, איך אפשר, הוא אומר?

מה זה איך אפשר? מה קרה?

מה קרה?

אתה יושב עם הבורא, יתברך,

עכשיו תלמד, תחברותא איתו.

באמצע חברותא עם הקדוש ברוך הוא אתה מפסיק? אתה אומר למישהו, סליחה, הקדוש ברוך הוא תמתין, אני זה? מה?

מה אתה אברהם אבינו?

אברהם אבינו, בשביל הכנסת אורחים, שזה גדול מהקבלת פני שכינה,

עשה את זה, כי הוא יודע שזה רצון הבורא.

אבל להפסיק,

להפסיק בשביל לדבר שטויות עם חבר באמצע הלימוד,

לא יאה.

אז אדם שלא יתבכיין, הוא יכול להשיג הכל אם הוא רוצה. אם הוא לא רוצה,

ככה הוא יזכה, לפי מה שהוא רוצה.

עכשיו, אם יבטח על האלוהים בבחירת עבודתו,

ויאמר, לא אבחר.

אני סומך על הקדוש ברוך הוא שהוא יבחר בשבילי.

הקדוש ברוך הוא יבחר בשבילי.

למה אני צריך לבחור? אולי נבחר משהו לא טוב.

הוא אומר, אני לא בוחר בכלל.

משהו ששם יבחר לי,

ואני לא אכוון לעשות כלום מעבודת הבורא עד שהוא יבחר לי את הטוב ביותר.

אדם כזה טועה מדרך הישר,

ומעדו רגליו מאופניה נכונה.

כי הבורא, נדמה לי, כבר ציוונו לבחור

במעשה העבודה ולכוון אליה בהשתדלות,

בהסכמה ובלב שלם לשמו הגדול.

אז צריך קודם כל להשתדל, השתדלות גדולה בעשיית המצוות.

לא למצוא טרף לביתו,

לא לפתוח פלאפל,

ולחשוב שמשם הפרנסה,

או אם אני אקח כשרות כזאת או כשרות אחרת,

אז יכול להיות שלא יבואו, וכן יבואו,

ואם יבוא מורי תרבוזיו, ויקנה או לא יקנה, ותלמידה ומדרימה,

צריך להבין שלא בהא טליא, אלא במה.

הכל תלוי אם אתה עושה על דרך הישר,

בהשתדלות,

לעשות הכי טוב והכי מובחר שאין בו ספק,

ולעשות בהסכמה וגם בלב שלם לשמו הגדול, שזה יהיה מצווה לשמה.

זאת אומרת, אני פותח בשביל לעשות קידוש השם.

כמו שסיפרתי לכם פעם, ואני אחזור על זה בקצרה,

כי יש פה ציבור גדול חדש,

שהיה אחד,

ופה מישהו אמר לי בסוף שהוא מכיר את הבן אדם,

שהיה אחד

שחזר בתשובה, כמו הבחורצ'יק הזה,

ובתחילת התשובה שלו הוא היה חקלאי גדול והיו לו שטחים דונמיים.

התברר לו שעכשיו, לפני ראש השנה,

מתחילה שנת השמיטה,

ואסור לו יותר לא לזרוע ולא לחרוש ולא כלום, שום דבר, אין מלאכות.

זה, זה, זה, מזה הוא מתפרנס.

עלה בכתו, חזר בתשובה בדיוק ששמיטה.

מה יעשה?

אבל הוא היה מהחבר'ה האלה שהם רציניים, שהם מחליטים, מחליטים.

אז הוא שאל, מה עוד אפשר לעשות? אמרו לו, תשמע, נשאל לך עוד שבועיים, אם אתה יכול לזרוע משהו,

אז לפני שיגיע הזמן, ואחרי זה אתה לא אוכל שום דבר.

אמר, אבל אין עכשיו, זה לא עונה.

זה לא עונה עכשיו לפני ראש השנה, לא זורעים לפני ראש השנה.

אמרו לו, טוב, זה מה שיש.

אחרי זה, זה אסור.

אז לא היה לו מה לעשות. צלצל משרד החקלאות, נתנו לו איזה זרעונים, אני לא זוכר של מה.

סתם אני אגיד, של דלעת.

מה זה היה?

קרפס. קרפס זה היה?

אתה הכרת אותו?

לא, אני לא. אני קורא את הסיפור הזה. זה היה קרפס, זה היה קרפס, נגיד קרפס.

בקיצור, מי אוכל קרפס אצלנו? זה רק בפסח.

ובראש השנה גדל, מה הקרפס עכשיו? זה היה קרפס.

בקיצור,

לקח כמה שנתנו לו ושם.

ויצא לו כמות פי שלושה

מהגודל הטבעי, יעני, אם גודל עד כאן, גדל לו עד התקרה.

עכשיו לך תוריד את זה.

אתה יודע כמה פועלים צריך רק נזק. זה נזק עכשיו, כי

מי ייקח את זה בכלל?

רק מה אמר? אני אעשה משהו, כאילו, רגיל לעבוד שלו.

נראה את זה ריק כל השנה.

מן השמיים

הייתה קרה באירופה,

צלצלו לכל הארצות החמות לברר איפה יש את הכרפס הזה,

והתברר שבישראל

גם כן אין, אבל נזכר זה משנתנו שם את הזרעונים והכול, משרד החקלאות,

נזכר שנתנו כמות כזאת לפני שנה לבן אדם,

צלצלו אליו,

שאלו, תגיד, מה קרה עם הכרפס?

אמרו, מה קרה?

זה בשביל מדינות, זה.

אמרו לו, מדינות מבקשות עכשיו כרפס.

באירופה הם צריכים את זה, ושם הייתה להם קרה, הכול נדפק.

והם מבקשים מישראל, הם יכולים לעזור אם יש להם.

הביאו לו משאיות על חשבונם, פינו את הכול, זה. בקיצור, הבן אדם התעשר.

מה זה התעשר?

בקנה מידה, חבל על הזמן.

הבן אדם ישר הלך, קנה לימוזינה.

לא, מי קונה לימוזינה? תקנה מרצדס, תקנה...

לימוזינה.

וכתב עליה,

בזכות השמיטה

פתח מפעל

ניילונים,

שאז היה בהתחלה עוד לא היה הרבה ניילונים. כשהעולם פה התחיל לפני כמה 30 שנה, משהו כזה, התחילו הניילונים, כן? שקיות, שקיות, שקיות, שקיות. כולם הולכים עם סל.

אתם זוכרים? שוק הכרמל עם סל.

השקיות.

24 שעות עם 40 עובדים.

שלוש משמרות עובדים.

הבן אדם התעשר אחר הזמן. ממה?

מניסיון אחד.

הוא לא עשה חשבון שלו,

הוא עשה מה המצווה אומרת.

אמרו לו, זה המצווה?

עשה את המצווה, זה הכול.

זכה לביטחון כבר בפעם הראשונה.

והשם כבר שילם לו, ישב.

אז מי שיש לו חנות פלאפל שנים,

ויש לו לקוחות,

ויש לו זה, עוד יותר קל.

אם ישפר את הכשרות ויעשה אותה למהדרין כמו שצריך,

הקדוש ברוך הוא שולח את הקונים.

זה לא משא ומתן מה מדברים.

זה שבאים אנשים ואומרים, למה אין לך ככה ולמה אין לך ככה,

זה רק יצר רעש שולח אותם,

בשביל שחס ושלום אתה לא תעלה בקדושה ובטהרה.

בן אדם צריך לצפצף על כל השואלים,

על כל האומרים,

כל העונים וכל המשיבים,

ולעשות מה שנכון.

וכשהוא יעשה מה שנכון,

הקדוש ברוך הוא יתפעל.

כל הכבוד. אני רואה שאתה בוטח בי ולא בהם.

אתה לא סומך על ההבטחות שלך.

אם אתה תעשה ככה, אני אביא את ה-20 תלמידים שלי, יקנו אצלך.

ואם אתה תעשה ככה, אני אביא 50 תלמידים.

ואם אתה לא תעשה ככה,

אני לא אביא אף אחד ואני אגיד שלא יקנו אצלך.

הפרנסה זה מהשם יתברך,

לא מאף אחד.

אני מכיר אחד בשווייץ,

בשווייץ,

שהוא קנה עסק שהיה כושל.

קוראים לזה בוקסנבייגל.

בוקס, ספרים,

אנבייגל, ובייגלה.

חנות שיש בה, מוכרים ספרים וגם בייגלה.

והבייגלה,

הם עושים את זה לבד, לא בייגלה קשה כזה כמו שלנו, בייגלה כאלה, לחמניות כאלה, עגולות.

חותכים את זה ושמים על זה כל מיני ממרחים, סלטים, סלט ביצים, זה פה, שם כל מיני.

ומוכרים את זה, באים אנשים, זה יחסית זול,

אתה לא צריך לשבת עם הרבה בלאגן וזה, לוקחים צ'ינג, צ'ינג, צ'ינג, הוא עושה לך גם טוסטים מזה, עוזר וכל מיני.

אבל זה היה כושל אתמול.

אשתו הייתה עובדת שמה,

זה היה כושל.

הם החליטו לקנות את הזכות,

וזה הצליח.

למה? כי הבן אדם,

המצב שלהם לא היה טוב כלכלית.

והוא היה הולך ללמוד, כל הזמן ללמוד, לא מעניין אותה שום דבר.

רק אשתו הייתה עובדת, הוא היה לומד.

והמצב שלהם היה דחוק מאוד.

והקדוש ברוך הוא נתן עצה שהם ירצו למכור את החנות או להשכיר אותה וכו'.

והם החליטו לקחת את זה.

ושפר מזלם,

וזה הולך נפלא.

אין תנועה של הרבה אנשים,

אבל יש הזמנות.

ומי מזמינים?

גויים.

בית עסקים כזה ובית עסקים כזה במקום שאוכלים שם 30 עובדים, במקום של 50 עובדים, במקום של זה,

הזמנה בטלפון, והם רק, דגתום באה, דגתום באה, דגתום באה, דגתום באה, דגתום באה.

רק ממלאים ושולחים. ממלאים ושולחים, ממלאים ושולחים.

אם השם מחליט,

חבל על הזמן.

אתה יכול לקבל מהם בייגלה.

הנה, תפנה לכרפס.

מכל מקום,

אם אדם רוצה, יש לו בחירה.

בכוונה והסכמה,

גמר המעשה זה על השם.

אבל אם אדם יגיד, אני לא אבחר בכלל, אני מניח את זה על יד השם, יתברך, שהוא יחליט בשבילי והכל, ואני אצפה.

לא אלך.

לא אלך. אתה צריך לבחור, אתה בעצמך.

והשם ציווה אותנו לבחור במעשה העבודה ולכוון אליה בהשתדלות והסכמה, בלב שלם, לשמה גדול.

והודיעה לנו כבר מהם האופנים לעשות את זה בדרך הנכונה בעולם הזה ובעולם הבא.

ואם הזדמנו הסיבות,

וייתכן כבר המעשה בעבודתו אשר קדמה בחירתנו בה,

יהיה לנו השכר הגדול על הבחירה בעבודה ועל הכוונה לעשותה ועל השלמת מעשיה באיברים הנראים.

עכשיו, אם השם יזמין לנו את הסיבות

שבעזרתן נוכל לעשות את המצוות שחפצנו לעשות,

אם הזדמנו הסיבות,

ואז ייתכן גמר המעשה על ידי העבודה שבחרנו לעשות והבחירה שלנו קדמה קודם,

כי החלטנו לעשות את המעשה הזה,

אז על מה יהיה לנו שכר גדול?

שימו לב, יהיה לנו שכר גדול על הבחירה בעבודה, שזה התנאי הראשון,

משלושה אופנים,

יהיה לנו שכר על הכוונה לעשותה,

שזה הדבר השני,

ויהיה לנו שכר על השלמת המעשה באיברים הנראים, כיוון שעשינו את זה בעצמנו, בגופנו,

והצלחנו להשלים את המעשה של המצווה עד תום.

אז יש לנו שלושה חלקי עבודה שנקבל עליהם שכר.

הבחירה,

הכוונה וההסכמה והשלמת המעשה.

ואם יימנע,

אם יימנע מן האיברים גמר המעשה.

לא הצלחנו להשלים את המצווה.

יהיה לנו שכר

על הבחירה,

יהיה לנו שכר

על הכוונה וההסכמה,

כמו שזכרנו,

אבל יחסר לנו המעשה.

השם החליט שאנחנו לא נשלים את המעשה,

אבל על הבחירה נקבל,

ועל הכוונה וההסכמה אנחנו מקבלים.

ואז זה נחשב

כמי שעשה.

הוא לא עשה אותה בפועל,

אבל כמי שעשה. כי מה גורם

לעשייה זה קודם כל הבחירה והכוונה וההסכמה.

זה מה שגורם.

אם השם ירצה שנשלים או לא ירצה שנשלים, זה עניין שהשם מחליט.

אבל על מה אנחנו עיקר המעשה שלנו, הכוונה שלנו,

ההסכמה שלנו,

מה העיקר?

זה קודם כל שנבחר בטוב ושנתכוון ונסכים לעשות.

אחר כך נתפלל שהשם ישלים על ידינו את המעשה.

אם רצה, הנה מה טוב, ואם לא, לא.

ואותו דבר גם על עבירות.

אותו דבר.

אם אדם בחר לעשות עבירה והתכוון

לעשות את העבירה והסכים לעשות את העבירה,

ובסוף גם ביצע את העבירה, ומן השמיים אפשרו לו,

לא מנעו אותו,

הוא יקבל על כל החלקים האלה עונש.

זה המחשבה. ואם הוא התכוון, זה המחשבה, הבחירה והכוונה.

ואם הוא בחר לעשות את העבירה, והתכוון לעשות,

והשם לא נתן לו להשלים את העבירה,

אז יהיה לו עונש

על שני החלקים הקודמים שלו.

דהיינו הבחירה והכוונה לעשות.

אז מפה אנחנו רואים

שכל מה שמוטל עלינו זה בעצם לבחור בטוב.

עיקר העיקרים זה שתמיד נבחר בטוב.

ברגע שבחרנו בטוב זה לא משנה אם נצליח או לא נצליח.

כי בשמיים ידונו אם בחרנו בטוב או לא, אם התכוונו והסכמנו לעשות. זה הכול.

יש בן אדם,

אין לו אפשרות לתרום.

אין לו.

אבל הוא רוצה לתרום, ויש לו כוונה לתרום,

והוא מסכים לתרום, אבל אין לו כסף.

אין לו כסף.

אז בשמיים מחשיבים את הבחירה והכוונה שלו.

ואם יחליט השם

שיהיה לו, יהיה לו.

ואם יחליט שלא יהיה לו, הוא לא יפסיד.

משום שהוא בחר בטוב,

הוא התכוון לטוב, הוא הסכים על הטוב.

רק נמנע ממנו.

מה? נחשב לו שנתן.

נחשב לו שהוא רוצה לתת, וזה כמי שנותן.

ומן הסתם, ברוב המקרים,

הקדוש ברוך הוא מסובב, שגם יצא לפועל.

אני סיפרתי באחד השיעורים בשבת

שבארגון שופר זוכים לתת אנשים כסף,

לא עשירים,

אנשים עניים ותפרנים, שזה לא יאומן כי יסופר, שנותנים מלשת עצמם.

והיה לי מעשה בטיול אחד, כשנסענו לצפון,

ואישה מבוגרת, זקנה, צדקנית, תימניה,

אמרה לי,

אני רוצה לתת

אלף דולר זה היה משהו, מניה של משהו של אלף דולר,

אני רוצה לתת,

אבל תגיד לי,

אני מקבלת בטוח לאומי,

וזה בקושי מספיק לי בשבילי,

מה אני רוצה?

מה אני אעשה?

אמרתי לה, סבתא,

את פטורה.

עכשיו שאמרת לי את זה, זה כאילו נתת לי, אני כבר קיבלתי, תהיי בריאה,

שמברך אותך, הכל בסדר.

אמרה, לא, לא, אבל אני רוצה לתת באמת.

אמרתי לה, אבל אין לך,

אין לך, את לא צריכה לרעב בשביל זה, את לא צריכה, זה בסדר, הכל בסדר, אני שמעתי,

ואני כאילו קיבלתי ממך ממש, מה את דואגת?

בשמיים זה ודאי נרשם, הכוונה הטהורה שלך.

זהו, שלום, מה אני עוד יכול להגיד לך?

אחרי כמה חודשים אומרים לי שיש אישה מבוגרת שרוצה להיכנס אליי.

אמרתי, מה היא רוצה?

אמרו, היא רוצה לתת מניה.

אמרתי, מה הבעיה? שתיתן שם בקבלה.

ואני אברך אותה בטלפון, בדרך כלל אני לא מקבל אנשים.

אמרו, לא, לא, היא מתעקשת להיכנס רק לרב, לתת לך ביד.

טוב, מי עומדת בדלת?

אסבתא יקרה.

והיא מחייכת.

כבוד הרב,

אני הצלחתי, אסבתי אלף דולר.

הביאה לי שקית, שטרות, מטבעות, בלאגן.

שאלתי אותה, מאיפה זה?

אמרה לי, תשמע, אני לא נרגעתי.

אני הלכתי לעבוד בספונג'ה.

היא בת 75 לפחות.

הלכה לעבוד בספונג'ה

בשביל להביא את הכסף.

ואני שמחה ומאושרת

שאני הצלחתי להביא את האלף דולר.

ועוד טובה יצאה לי מזה שעכשיו אני ממשיכה בספונג'ה ואני עוזרת לנכד שלי ואני משלמת לו כסף שיוכל ללמוד בכולל.

וואי וואי וואי, איזה השגחה. אה?

כשרוצים

גם בגיל כזה ואין אפשרות,

וזה לא דבר שקל, ספונג'ה, בגיל 75. ללכת אצל אנשים, לעשות להם ככה בשביל להביא את זה.

זה רוצה.

אבל אחד אומר, תאמין לי שאני רוצה לקום בבוקר. לא יוכל, לא יוכל.

תאמין לי, אני לא יוכל.

אתה לא רוצה.

אם אתה רוצה אתה תקום.

אתה תקום, חביבי.

אין דבר כזה לא יכול.

לא רוצה, זה הכול.

יש סיפורים כאלה בלי סוף, בלי סוף, של אנשים

שרואים שכוח הרצון שלהם הוא אדיר.

אדיר.

אבל... תודה רבי, אם היו מבטיחים 100 דולר פה לכל אחד, אני מבטיח שהיה תור מפה עד רחוב. מה אתה מדבר? אם תראו להם צ'ון, תראה כמה יש פה.

ב-100 דולר הרחוב היה מלא.

יש איזה אחד בארצות הברית, הוא נותן איזה 10 דולר או 15 דולר, מי שבא להתפלד איתו.

יש לו את המיליון הכי גדול. אלחנן, אלחנן.

שהציבור בעולם יראה כמה יהודים יושבים פה כדי לעשות סיבוב, למה זה...

בלי עין הרע, בלי עין הרע.

אבל עוד לא הגענו ל-200.

כן, אנחנו עוד לא...

אנחנו צריכים להגיע ל-200.

כן, עוד שבוע אנחנו צריכים פה 200. חבר'ה, כל מי ששומע אותנו,

אנחנו חייבים להגיע לשיא הזה. 200.

כבוד הרב, אפשר לשים רמקול, לא שומעים באזור הזה. שומעים.

מה לא יודעים אפשר לשים רמקול?

השכנים, השכנים יקומו. איזה שכנים? אנחנו לא שומעים, השכנים ישמורו.

צריך לקום מרצון.

רמקול על חלש, לא שומעים שם.

עכשיו שימו לב, מה ההפרש בין עבודת הבורא ושאר מעשי העולם בעניין הביטחון באלוקים יתברך?

מה ההפרש? מה ההבדל?

בין מי שעובד את הבורא לבין מי שמתעסק בענייני העולם.

בעניין הביטחון באלוקים יתברך.

איך לפתוח בשם יתברך בענייני עבודת הבורא

או בענייני העולם?

שאר ענייני העולם לא גלויים לנו אופני הטוב והרע והמועיל

בסיבה מן הסיבות,

ולא אופני ההפסד והרע בחלק מהם,

כי לא עמדנו על איזו מלאכה מן המלאכות שטובה לנו וראויה לנו יותר,

כדי שנבקש

לעסוק בה, להביא את הטרף לביתנו,

ובאיזו עבודה יש יותר בריאות

ופחות נזק,

ובאיזו סחורה להתעסק,

באיזו דרך,

ובאיזה מעשה מן המעשים העולמיים נצניח שנתגלגל בהם.

כל הדברים האלה הם נסתרים,

אנחנו לא יודעים מראשית

מה יהיה האחרית.

אז כל מקצוע שנבחר, וכל מלאכה, וכל עיסוק,

אתה לא יודע מה ההשלכות.

קודם כל, אם תרוויח,

ואם זה יהיה לבריאותך,

ואם זה לא יזיק לך, וכו', יש כאלה שעובדים

בעמידה עד היום.

חייבו את הנשים לעמוד, לעמוד ליד הקופות, לעמוד ליד הקופות.

מסכנות, כמה ורידים, וכמה צרות מזה, וגם בן אדם, גומרים על הבן אדם בשביל לעמוד לקחת את הכסף למישהו אחר.

עכשיו, סוף סוף, אחרי שישים וכמה שנה, אחרי עצמאות, ועוד עצמאות, ועוד עצמאות, ועוד עצמאות החליטו

לתת להם עצמאות ושישבו על כיסא.

אבל תאר לך שהייתה אחת קופאית מקום המדינה.

היא כבר כמו נר.

לא נותנים לשבת, שמונה שעות.

זה לא יאומן כי סופר.

ויש אנשים שעוסקים במלאכות, שיש בהם עשנים וריח,

או רעש,

או רעש,

או אבק, או כל מיני...

אז הוא עובד, נכון שהוא עובד, אבל מה?

יש כאלה עם מסעות והכל לפעמים, חס ושלום, נופל עליהם, יש כאלה עם דיסק, וזה, פתאום עף להם אצבע, וזה.

יש כל מיני דברים, אתה לא יודע במה,

מה ייטב לך?

אי אפשר לדעת.

ומן הדין עלינו שנבטח באלוקים

בבחירת

המלאכה והשלמתה,

שיעזור אותנו על מה שיהיה בו לטובתנו,

אחר שהחלטנו להתגלגל במלאכה מסוימת,

אבל לפני כן נתחנן אליו

שיעיר את ליבנו לבחור את המלאכה הטובה והראויה לנו מהם.

אז אל תתפעל כשאתה רואה שיש עכשיו הצלחה בסוג מלאכה מסוימת.

נגיד עכשיו פתחו פיצוציות,

אז החליטו עכשיו, פיצוצייה זה טוב, זה מביא כסף, הרבה אנשים באים עם פיצוצייה.

זה לא אומר שכל אחד ייהנה מזה.

יש גם הרבה שודים בלילה של פיצוציות.

הוא נשאר לבד,

ובאים אליו כמה חבר'ה כאלה וכאלה וכו'.

יש כאלה נמצאים בתחנות דלק,

ובאים אליהם, שודדים אותם בערב, באמצע הלילה, ב-2-3 בלילה, בא בן אדם, שודד אותם.

או ממלא בטוז נוסע.

והוא אחר כך, מחייבים אותו לשלם את זה, כי הוא לא שמר. מה אתה, זה, זה, זה.

וכל מיני נזקים וצרות ובעיות, אתה לא יודע ממה.

אתה לא יודע ממה.

צריך להתחנן לבורא,

שייתן לנו את העצה הטובה לבחור בטוב.

קודם כל, אמרתי לכם כבר, ואני חוזר עוד פעם.

אמרתי לכם שיש הרבה באים אליי ומבקשים ברכה,

שאני אתפרע עליהם שאין להם פרנסה טובה, וימצאו עבודה טובה, ומלאכה טובה, ושזה, זה וזה וזה.

ואמרתי לכם שכמעט אף אחד לא בא אליי לבקש ברכה, שהוא לא יצטרך לעבוד בכלל.

אחרי השיעור ההוא שאמרתי, אז באו אליי שלושה,

וביקשו.

ואני מקווה שאכן מן השמיים יענו להם בבקשתם.

אבל אדם צריך לדעת קודם כל מה מבקשים מהקדוש ברוך הוא.

אם אתה יכול לבקש מהקדוש ברוך הוא, בגדול, תבקש בגדול. למה אתה מבקש בקטן?

אף אחד לא מבקש מהקדוש ברוך הוא. ריבונו של עולם, תעשה טובה, תוריד לי מאה שקל.

אם כבר הוא מבקש איזה סכום ככה הגון וכולי, נכון?

אז אם אתה יכול לא לעבוד ולקבל הכל, למה אתה צריך לעבוד

ולהביא את הכל?

אנשים לא יודעים מה לבקש.

שלמה המלך ביקש חוכמה וקיבל גם כבוד וגם עושר.

ואנשים לא מבקשים חוכמה בכלל.

לא מבקשים חוכמה.

ואם הם מבקשים חוכמה,

זה רק בשביל העסקים.

אלה שבחרו כבר ללמוד, מבקשים חוכמת התורה.

אבל אלה שעוד לא בחרו ללמוד,

הם לא יכולים לבקש חוכמת התורה,

כי הם לא התכוונו ללמוד עוד.

רק מי שמתכוון כבר ללמוד, יבקש את חוכמת התורה.

אבל הם לא משתמשים בחוכמה על דברים אחרים.

יש מלך שהכריז שאם יבואו אליו ביום פלוני אלמוני, כל מה שיבקשו,

הוא ייתן.

והגיע אליו אחד,

אמר לו, מה אתה רוצה?

הוא אומר, תעשה לי טובה, אדוני המלך.

כבר שבוע ימים.

עדות שמש שלי דולף.

שלח מישהו שיתקן לי.

נו, זה אדם חכם או טיפש?

אתה כבר אצל המלך, היית מבקש ממנו עכשיו קרקע גדולה, שכונה,

מה שהיית מבקש.

המלך אמר, מה שתבקש תקבל, תבקש בגדול.

מה?

זה בגלל שהמושגים של האיש הזה הם ככה, פיצי.

המושגים שלו הם קטנים.

אתם לא מאמינים שאתם יכולים להיות מלאכים.

אם הייתם מאמינים שאתם יכולים להיות מלאכים,

אתם יכולים להיות מלאכים.

אם אתם מאמינים

שאתם יכולים לחיות בלי עבודה,

כמו שהקדוש ברוך הוא ברא את הדם הראשון, רק הוא חטא, אז בגלל זה הוא נענש.

אבל אם אנחנו לא נחטא,

ונחליט שאנחנו רוצים לדבק בקדוש ברוך הוא,

אתה חוזר להיות מה שהיה האדם הראשון בלי שום בעיה.

וגם אם לא תהיה בדיוק בדיוק בדיוק,

גם יש כאלה שהם לא בדיוק בדיוק והם לא עובדים ומקבלים.

אז למה שאתה לא תוכל?

כי לא, הוא רוצה הוא להשיג, ויש לו תוכניות, והוא מתבייש לבקש מהקדוש ברוך הוא להגיד לו כל פעם מה הוא רוצה.

וגם הוא לא רוצה תמיד מה שהשם רוצה.

אז לכן הוא מעדיף לא לבקש וללכת לחפש את זה לבד, ולהסתדר לבד.

אבל אם בן אדם היה רוצה מה שהשם רוצה, למה שהשם לא ייתן לו?

אני אבא ויש לי ילד, ואני רוצה שהילד שלי ילמד. אני לא אשקיע בו שילמד? למה שלא אשקיע בו שילמד?

או בפרט אם יש לי.

והקדוש ברוך הוא חסר לו?

לא חסר לו. אז למה שהוא לא ייתן?

כי הבן לא מבקש.

הבן לא מבקש.

תבקש בקדוש ברוך הוא, אל תפחד. מה שאתה רוצה, תבקש. מה שאתה רוצה.

אבל ברוחניות,

למטרות שלו.

כל מה שתבקש, אפילו אם לא תקבל מיד, תקבל אבל.

צריך זמן.

הוא רוצה לראות גם שאתה רציני.

כתוב בזוהר הקדוש שבן אדם רוצה ללמוד תורה.

אם הוא רוצה ללמוד תורה,

אז מה אתם חושבים? כשאדם מתחיל ללמוד תורה אז הוא כבר מבין? אין דבר כזה.

רק יגעת ומצאת האמן.

גם מה שאתה יגע,

אחרי זה זה רק בגדר מציאה.

כמו שאדם הולך במצע מציאה

אלא מה? אבל צריך את היגיעה. בלי יגיעה גם לא מוצאים

אז בן אדם צריך להשקיע כל הזמן בשביל ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד ואם בן אדם ישקיע בשביל ללמוד, הוא יזכה

הוא יקבל הכל ואתה חונן לאדם דעת,

מלמד לאנוש בינה אז אומר הזוהר הקדוש

למשל מה הדבר דומה? אחד לומד, לומד, לומד

אחרי השבועיים אומרים לו נו איך? הוא אומר תאמין לי, אני יושב שם כמו גולם, לא מבין מילה וחצי מילה מהם מדברים איתי

אומרים לו אין בעיה, תמשיך, תמשיך, תמשיך הוא אומר טוב, כמה אני אמשיך? שנה, שנתיים ואני לא מבין מה זה?

תמשיך, תמשיך, תמשיך ובסוף הכול ייפתח

הזוהר מביא על זה דוגמה

אחד

ראה אישה

שעדיין לא נשואה,

וחשק ליבו בא ורוצה להתחתן איתה.

אבל אישה צנועה,

והיא לא מסתובבת,

והיא לא יורדת למכולת, לא כלום, והיא כל הזמן מסותרת בבית.

מה עשה?

הלך, קנה גיטרה,

וישב לה ליד החלון,

והתריס,

טננננן, טנננן, טנננן, טנננן, טנננן, והתחיל לנגן, נגן,

שר לה בלדות, וזה, ופה, וחרית, ברית, וזה,

מזרחית, אשכנזית, פרסית, הכל, כל הניגונים, זה,

אין תגובה.

יום שני,

מהבוקר, ארבע וחצי.

מנגן, מנגן.

שום דבר.

אחרי שבוע ימים,

פתאום נפתח שלב אחד,

שלב אחד.

הוא ראה עיניים מציצות ונסגר.

וואי, וואי, וואי, איך הוא התלהג.

הלך, קנה תופים.

הביא תופים, התחיל, טררם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם.

ואחרי שבוע ימים, שני שלבים נפתחו. יא ביי. שבוע אחרי זה, והוא הביא תזמורת.

והתחילו לנגן בכל השכונה.

עד שהיא פתחה את החלון לגמרי, והוא ראה אותה מלוא קומתה והדרה.

אומר הזוהר הקדוש ככה, התורה.

התורה מסתכלת, אם אתה מחזר אחריה,

אז אחרי תקופה היא תפתח לך שלב.

ואז אתה פתאום מבין קושייה ומתרץ תירוץ,

ואתה, וואו, וואי, וואי, וואי. ואומרים לך שאתה כיוונת על דעתו של רבי עקיבא איגר. יוא, מי זה?

מסבירים לך. ואתה קופץ, וזה,

ואיך אתה מבסוט, וזה, מה אתה אומר? אתה בטוח? כן, תראה לי, תראה לי איזה גברים, לא זה, וואו, זה מתחיל עכשיו, בוא נלמד.

מתחיל ללמוד, רציני, וזה, זה.

אחרי עוד שבוע מצליח עוד משהו, ואחר כך עוד משהו, ואחר כך עוד משהו, והבן אדם, די, זהו. נמכר לתורה, לא יכול בלעדיה, זהו.

מעולפת ספירים.

אבל זה, הנה, תראו כמה התחלנו.

התחלנו עשר, עשרים,

בבית התחלנו, אחת, שתיים,

עשר, עשרים, מאה, מאה, מאה, מאה, מאה, חמישים, בלי עין רעה.

איך זה?

ארבע מאות, אני לא יודע. כן, לא, אני מדבר על אלה. זה שפה, שבאים בגשם, ובאים בזה,

יש פה יהודי, אתם רואים אותו? רבי פנחס.

האשכנזי פה, האשכנזי.

רבי פנחס.

הוא מתפלל איתנו מנחה ערבית בשופר.

סבתא שלו מסתם הייתה ספרדית.

יכול להיות.

מכל מקום, מכל מקום,

יום אחד דיברתי איתו, ואמרתי לו, תשמע, זה, תבוא, תלמד איתנו בארבע וחצי, תסתכל עליהם.

זה כאילו, אחד אומר לך, אתה יודע מה? בוא נעוף מהגג.

איזה מין בקשה, על מה אתה מדבר? כאילו, מאיפה הגעת?

חסידים מתחילים בשמונה, בתשע, איש כאלה בשתיים עשרה.

היה מבקש ממנו ארבע וחצי בבוקר, למה, מה קרה?

הוא רק הולך לישון.

מה קרה?

הייתם צריכים לראות את המבט.

ואני לאט-לאט, אתה יודע, לא מפחד ולא מתייאש. הוא אומר לו, מסביר לו, ודיברנו דברי מוסר, והסברתי לו.

נו, נו.

אמרתי לו, תנסה, תנסה. אם פעמיים תבוא, פעמיים תבוא, אני מבטיח לך שלא תפסיק.

פעמיים תבוא, אבל.

פעמיים.

יום אחרי אני פוגש אותו, הוא אומר, תשמע,

ניסיתי, אבל זה לא, לא הצלחתי.

יום אחרי זה אני אומר לו, מה? הוא אומר לי, תשמע, גם הפעם ניסיתי, אבל לא הצלחתי.

אני מתכוון, אולי, אולי אני אבוא ביום חמישי.

ואז הוא בא.

בא יום חמישי, ופתאום אמרו אותו גם ביום שישי, או שזה היה שישי ושבת.

שישי ושבת זה היה נכון, שישי ושבת.

שבת בבוקר, זה אומר, בשבת בבוקר חסיד כמה שנים ב-2010.

תשע מתחילים.

מאז הוא לא פספס יום אחד.

כמה זה? כבר חודש עוד מעט?

כמעט חודש.

אפילו למה לא נודע פעם. למה? תועמי החיים זכו. כן, הוא נסע עד ערד.

בא לשיעור בבוקר ארבע וחצי בערד.

בערד, הוא בחיים טובי.

ועוד חבר שלו גם כן, יואל, יואל איש.

אז זאת אומרת, תועמי החיים זכו.

התורה פותחת לך.

כל פעם פותחת, פותחת עוד, פותחת עוד, עד שאתה רואה את המלוא. אדוני אומר, איך אפשר לחיות בלי זה? איך הייתי חי עד היום בלי זה?

איך אפשר לחיות בלי זה?

זה לא רק עונג ואושר, ואתה לומד חוכמת חיים, ואתה לומד איך לחיות, ואתה לומד על העולם הבא,

ואתה מקבל תירוצים לקושיות והכול.

אתה מקבל הנאה בעולם הזה ושכר לעולם הבא, זה כלום.

מה שאתה נהנה פה זה אפס אפסים.

אתם יודעים מה החשיבות של בן אדם שקם באמצע הלילה ומחבר לילה ויום ביחד?

תביא לי מה זה, יש לי חוברת קטנה בתוך הזה.

אתם יודעים כמה גודל השכר של בן אדם, מה הקדוש ברוך הוא נותן לו בשכרו על זה שהוא קם בלילה?

הזוהר מלא מזה.

מה השכר של מי שקם

בלילה ומחבר

לילה ויום ביחד?

ושמונה עשרה, שמונה עשרה

אלף עולמות הקדוש ברוך הוא שט למעלה,

ומסתכל מי אלה בכל העולם שקמים לכבודו השכם בבוקר.

מי אלה שקמים השכם בבוקר

לכבודו של הקדוש ברוך הוא,

ויוצאים מהבתים שלהם,

והולכים לבית הכנסת.

אתם יודעים איזה תמונה יש בלוויין על הבית הכנסת פה יביע עומר?

רואים ככה אנשים זורמים,

אתם יודעים מה זה? לאן הם הולכים?

מה הם הולכים?

נכנסים לבפנים בשביל ללמוד תורת השם, איזה תמונה זאת.

אנחנו מצלמים פה מדי פעם כמה אנשים יש.

בשמיים יש שם לוויין.

לוויין.

רואים כל אחד ואחד איך האנשים מאושרים, שמחים.

לא, לא, לא, בתוך השקית יש משהו קטן.

חוברת קטנה.

עוד חוברת קטנה.

אין?

טוב, לקחו את זה.

בכל מקום,

השכר על זה שקמים בבוקר עוד בלי ללמוד.

עצם זה שבאים ללמוד, עוד לא התחלנו ללמוד. עצם זה שבאים ללמוד,

השכר הוא אדיר וחוט של חסד משוך על האדם,

והשם נותן לאדם גם כוחות לא טבעיים

שיוכל להחזיק מעמד במשך היום,

עד שהוא יתרגל שהוא יכול גם בלי לישון להחזיק מעמד.

אתה בית-הישן פחות ממה שהיית ישן לפני שבאת לפה, נכון?

בכמה שעות היית ישן, כמה אתה ישן פחות עכשיו?

כמה אתה ישן בכלל היום?

שבע שעות. שבע שעות.

וכמה היית ישן קודם?

תשע. תשע שעות.

וכמה אתה ישן היום?

ארבע-חמש. וכמה היית ישן קודם?

שמונה.

וכמה אתה?

ארבע שעות.

וכמה היה קודם?

שש שעות. וכמה אתה?

אותו דבר בדיוק. אתם רואים מה קרה?

אנשים הצליחו לצמצם בשינה ולהמשיך לחיות כרגיל. זה לא מפריע לי כבר. פעם אחת, בשבוע הראשון הייתי יושן כבר, בשבוע הראשון אצלך,

הייתי בא הביתה ב-80 והייתי הולך לישון.

אבל אחרי שבוע זה כבר עדיין. חזרתי ל... זה... כבוד הרב, שר השינה מוקצל בתיטו.

כן.

לא היה לו מה לעשות.

לא. עכשיו הוא עובד שעות נוספות אצל השכונה פה,

שלא יתעוררו, שלא יתלהבו.

אז הוא יושב אצלם, עכשיו אתה מבין שלא יקומו.

מסבים שגם החברים יש שם מזודי שינה, אז אמרתי להם, תעשו טרור לזה. נכון, נכון, אבל בכל מקום צריך להבין, הנה,

הקדוש ברוך הוא מבטיח שהוא ישלים וייתן כוח לאדם

שיוכל להתגבר על החסר של השעות ובמציאות מה שחלמנו שלא אפשר לקום בכלל.

כל שכן, להחזיק מעמד, והנה אחרי השבוע, שבועיים,

בן אדם מרגיש שבכלל זה לא חסר לו.

והאמת,

גם כשהיינו קמים בשבע-שמונה בבוקר,

איך היינו עייפים, ואם אפשר לישון עוד,

היינו מעדיפים לישון.

והיום מה?

קמים בשמחה,

מגיע הזמן, בלי עיכובים,

ישר לעבודת הבורא, בשמחה, עם חיוך,

עם חיוך, באים ללמוד.

נו, איך זה?

הייתי קם בשמונה, כמה ישנים פה אתם רואים? הנה אנשים פה משלוש, אתם רואים מישהו ישן?

חוץ מאחד שלא ישן פה כמעט כל השבוע.

אף אחד לא ישן.

איך זה?

אתה בא לבית כנסת אפילו בשבת,

רק מתחילים פרשת השבוע,

כולם ככה, אין עם מי לדבר. גם אני הייתי ככה, רב.

אומרים, אומרים שלישי,

שלישי, שלישי.

חורף.

כבוד הרב, כבוד הרב, יש עוד משהו שאני מסיק בזה שאני אקם מוקדם. אשתי מפנקת את זה. כל היום מפנקת אותי.

היא אומרת לי, קמת בבוקר או לא קמת בבוקר?

אם אני קם בבוקר, אז היא עושה לי זה וזה וזה וזה.

לא קמת בבוקר, תשמע, אני קם את הדבת בית, אני עושה לי את הדבת בית.

תראה דיסה טובה.

כן. אבל הסיבה שלא היא שנייה, בגלל שאפילו עץ רעה, אני רוצה לשמוע מה אתה אומר. כן, נו.

אז הדבר הכי נוראי שחוצה ככה בית זה דברי תורה.

קמת תורה ויוצא חטאים.

ענף שבא לבוקר ללמוד, הוא חילוני.

זה גם מוציא חטאים, זה לא תורה. בוודאי.

כל מצווה שאדם עושה,

אמרתי כל מצווה, לא רק תורה.

מה זה משנה? זה גם מצווה.

כל מצווה שאדם עושה כנגד העבירות.

יש לך חבית מלאה עבירות.

אתה מכניס מצוות יוצאות עבירות. כמו שאם יש חבית של מים ואני שופך לתוכה רביעית יין,

כנגד הרביעית שנכנסה יין יוצא רביעית מים.

אני אכניס עוד רביעית יין עד שיתחלף הכל. כמה שנשפוך יותר יין, בסוף יתחלף כל המים עם היין.

ככה שאדם עושה.

אפילו חילוני מתחיל,

ככה זה עושה. זה מוציא, מוציא, מוציא. זה לא רק שאתה זוכה במצוות,

אתה גם רוקן מעליך עבירות.

זה דבר אדיר, זה דבר נפלא.

לכן אמרו חכמים, עשית חבילות חבילות של עבירות,

תעשה חבילות חבילות של מצוות.

אז עכשיו,

מן הדין עלינו שנפתח באלוקים בבחירתה והשלמתה לעוזרינו, אם בחרנו באיזושהי מלאכה?

ושיהיה לטובתנו,

ונתחנן אליו להעיר את לבבנו לבחירת הטובה והראויה לנו.

אבל בעבודת הבורא, לא במלאכה,

זה לא כך.

מפני שכבר הודיע לנו הקדוש ברוך הוא את האופנים של הדרך הנכונה,

וציווה אותנו בתורה לבחור בדרך העבודה הנכונה בתורה,

ונתן לנו את היכולת עליה.

וגם אמר לנו את הגמול שנקבל, גם כתוב מה השכר שנקבל.

ואם נתחנן אליו בבחירתה ונפתח עליו,

שיראה לנו את אופני הטוב לנו,

נשב ונגיד בבית לריבונו של העולם,

תן לי את הבחירה הטובה,

תעשה לי טובה, תכוון אותי למה שאתה רוצה,

תראה, תראה, תראה, תראה, תראה, תראה, הוא אומר, נהיה טועים בדברינו ושכלים בביטחוננו.

מה אתה מתחנן מהקדוש ברוך הוא שייתן לך לבחור בטוב?

מה פירוש? זה בידך.

הוא כבר כתב בתורה בדיוק מה יועיל לך בעולם הזה ולעולם הבא.

בזה אתה לא צריך לבטוח,

בזה אתה צריך לעשות, לקום ולעשות.

לבטוח זה מה שלא בידך.

מה לא בידך?

פרנסה, הטרף, זה לא בידך.

אם השם יגזור שתרוויח או לא, תפסיד או לא, תהיה בריא או חולה, זה לא בידך.

אבל בזה זה רק בידך.

הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים. ייראת שמיים זה אתה צריך לבחור לפי מה שכתוב בתורה, ואם אתה לא יודע מה כתוב, תשאל חכם,

אני אגיד לך מה צריך לעשות.

בזה לא בוטחים,

בזה עושים.

כמו שכתוב, ויצוונו השם לעשות את כל החוקים האלה, ליראת השם אלוקינו,

לטוב לנו כל הימים.

ואמר בגמול העולם הבא שצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות.

צדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות.

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא דואג לנו בענייני העולם הזה.

ואנחנו לא צריכים לדאוג שום דבר מעניין העולם הזה.

רק לא להפריע לקדוש ברוך הוא לתת לנו.

ולבטוח בו בביטחון גמור.

ואשליך על השם יהבך והוא יכלכלך.

וגם אם אתה לא בעל ביטחון גמור ואתה יוצא למלאכה ועבודה,

גם כי תתפלל שהשם יכוון אותך שלא יהיה לך נזק מזה ורק תועלת ושלא תיכשר ולא תטעה ולא כלום ולא כו'.

ואחרי כל זה תתפלל אליו שהוא יושיע אותך מהדבר הזה ומהסיבה הזאת.

ושתתפלל גם שלא תצטרך לזה.

והקדוש ברוך הוא יסדר את הכול.

פה אין לך יותר מה לעשות.

וכמה שתשתדל פחות,

תקבל יותר.

כי כמה שתסמוך פחות על זולתו ותסמוך עליו, אז הוא ייתן לך יותר.

אבל בענייני העולם הבא,

אתה חייב לטרוח ולהשתדל ולברר ולמצוא ולחפש

ולהגיע לכל דבר ודבר עד תכלית כוחותיך

בשביל

לעמוד בדברים.

אז אתה תבחר בטוב, תתכוון ותסכים לטוב,

ותשתדל באיברים שלך הנראים לעשות כל מה שאפשר להשלים את החפץ האלוקי.

אם תצליח או לא, זה כבר תלוי בידי הבורא,

ואל תתחרט,

ואל תתאכזב אם לא הצלחת, כי לקדוש ברוך הוא חשבונות,

אבל שכר ודאי יתקבל על הבחירה ועל הכוונה ועל ההסכמה.

אז אף פעם אתה לא מפסיד.

עכשיו תשמעו דבר מדהים.

תראו מה הקדוש ברוך הוא,

כמה טוב הקדוש ברוך הוא, כמה נותן לו אפשרות לזכות לאין שיעור.

מי שמסית את חברו, דין מסית ומדיח, מסית את חברו לעבוד עבודה זרה,

כל המסית את חברו לעבוד עבודה זרה, דינו סקלה.

עכשיו בא אחד, מסית את חברו לעבוד עבודה זרה, והחבר שלו לא שמע לו.

לא ניסת.

מה דינו של המסית? הוא לא הצליח להסית.

מה דינו? סקלה.

גם כשהוא לא הצליח.

וההוא לא עבד עבודה זרה,

וגם צחק עליו על טיפש. מה, אתה חושב שאני טמבל, אני אלך לעבוד לפסלים?

מה, אתה נורמלי?

צחק עליו.

והוא אפילו נעלב ונפגע.

הורגים אותו בסקלה.

זה דין מסית ומדיח.

הוא הסית.

אבל אולי בתוצאה,

לא צריך. בדיוק, לא צריך.

אחד מסית את חברו בט',

לא בט', לדרך הטובה.

הוא אומר לו, בוא נחזור בתשובה.

או חזור בתשובה.

והוא מנסה להשפיע עליו שיחזור בתשובה. ולא מצליח.

והוא צוחק עליו, מלגנג ועליו, טמבל, קוקו, ו... לא מצליח.

מה הוא מקבל?

כאילו החזיר אותו בתשובה.

מה?

אין לך את הסיפור במיידי, כי הוא לא חזור בתשובה.

אדוני, אני חילקתי מיליון שבע מאות חמישים אלף דיסקים בבתי אב ישראלים בארץ. אתה יודע למה?

אני בשמיים החזרתי את כל המיליונים של היהודים בתשובה בארץ ישראל.

בשמיים?

מעבר למה שהחזרתי בפועל וה' הצליח.

מה שלא הצלחתי, גם הצלחתי.

חילקתי. בשמיים לא יכולים להגיד.

אתה לא השתדלת.

יכולת להגיע לכולם ולא הגעת. מה זה לא הגעת?

הגעתי וחילקתי ושילמתי והתרמתי ועשיתי ופעלתי ונתתי לכל בית

את כל האפשרות לחזור בתשובה.

ואת כל הדבר הגדול שאני בניתי במוח חיי,

את כל הסטארט-אפ

של לעשות אנציקלופדיה מדברת,

שכל שאלה ששואלים, אני עונה בסרט סטארט-אפ עולמי,

נתתי את זה בשביל העם היהודי.

אבל מה זכיתי?

שאני החזרתי את כל עם ישראל בתשובה. אי אפשר להגיד שאני לא.

ועכשיו הפרויקט הבא שלי זה להשלים את התקליטור התורני,

להביא את התורה כולה לכל בית יהודי בישראל.

אז גם את התורה הבאתי לכולנו.

תורה ותשובה.

ועכשיו בעזרת השם ברמת גן,

בפועל אנחנו עושים עולם התשובה ועולם התורה יחדיו,

אחדות גמורה בעם ישראל.

אז אני עשיתי את מה שאפשר לעשות, השתדלתי, תוצאות זה לא עליי.

גמר המעשה זה הקדוש ברוך הוא.

אני יכול להשתדל ולעשות הכול באיברים הנראים,

לבחור, להתכוון, להסכים,

וגם להשתדל עד טיפה הזיעה האחרונה.

זה אני יכול לעשות.

ומה התוצאות?

זה לא תלוי בי.

אבל דבר אחד ברור,

שאני

אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשא וריכו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשא וריכו אנו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשא וריכו אנו אנו אנו אנו

עבדו דה קודש אבריכו,

עבדו דה קודש אבריכו,

עבדו דה קודש אבריכו, עבדו דה קודש אבריכו,

אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, א�

אדם גודל שבאתי

עבדה בקודש אבירךו,

חנו,

חנו,

עבדה בקודש אבירכו,

חנו,

חנו, חנו,

עבדה בקודשם בריחו,

עבדה בקודשם בריחו, עבדה בקודשם בריחו, עבדה בקודשם בריחו, עבדה בקודשם בריחו, עבדה בקודשם בריחו, עבדה בקודשם בריחו,

אנו, אנו, אנו, אדא דקודש אבריכו,

אנו, אנו, אנו, אדא דקודש אבריכו,

אנו, אנו, אנו, אדא דקודש אבריכו,

אנו, אנו, אנו, אדא דקודש אבריכו,

עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים, עזרו חיים

ענון ענון ענון ענון ענדקו לשברינו ענון ענון ענדקו

אנו אנו אנו אנו ארדן דקושה בריפו אנו אנו אנו אנו ארדן דקושה בריפו אנו אנו אנו אנו אנו ארדן דקושה בריפו אנו אנו אנו אנו אנו אנו ארדן דקושה בריפו

רבי חנניהו בבקשה אומר הרצא הקדוש ברוך הוא זדקות ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ עמאן צמחו יגדיל תורה ויאדיל יתגדל ויתקדש שמר הבא יעלמד יברך יוטה וימליך מלכותה ויצמח בוגנה ויכרב ושחרר לך יאכון ויום יאכון ובחיי לכל בית ישראל

באה גלה ובזמן קריב ואמרו אמן

ושחרר לך מלך מעליו ולעלמי העלמיה יברך והשתבר ויפר ויתרומה ויתעשת ויתאדר ויתומא ויתעלל שמדי חודשה ומיכוח אלא מכל מלכתה שירתה וכנובתה ולחמתה דם מירם ועלמה ואמרו אמן

על ישראל ועל רבנם ועל תלמידי תלמידון ועל כל תלמידי תלמידון

דעסקים ואורייתא כדישתה יקוד ואתרעתם ודבכל אתר ואתר

יעל הנא אלוהו נולחום חנאה וחסדה וחמא מנקודם מראה שמיה וערב ימוה אמן ויש לומר אבא משמיה חיים ושמה וישועה ונחמה תשא זבה ופרועה וגאולה וסליחה וכפרה

ורבע ארבע הצלם לנו ולכל עמו ישראל ויאמרו אמן

עושה שלום במרומיו ובהחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ויאמרו אמן

יאללה, יאללה, יאללה. רבי אברהם, איך אנחנו נוסעים לצפות הזאת?