קלטת 180 - מחיר הקרן - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

במחיר הקרן! במחיר הקרן! בטח בקרן! הוא נותן לך במחיר הקרן, הוא לוקח דמי עבודה? לא, אבל למה לא במחיר הקרן? במחיר הקרן! מה הוא לוקח יותר? רק דמי עבודה. שלי לוקחים יותר על העבודה, נכון? אתה לא רוצה שיקבל על עבודה. אני רוצה לקנות שלילים במחיר הקרן. רוצים לקנות ספרי קודק במחיר הקרן. לא רוצה, שאני לא רוצה. אתה יודע מה, אני גם רוצה.

אני רוצה לחם ממחיר הקרן, בית במחיר הקרן, מכונית במחיר הקרן.

תורה צריכה להיות בחינם, מי אמר שתורה צריכה להיות בחינם?

אבל למה לקבל על דבר תורה שבן אדם מלמד עליו? למה לא? למה לא? תמות, תמות, תמות דתי, תמות, תמות, אל תחייה. למה לא בחינם? מישהו שם מלא תפקיד, הילדים שלו צריכים לאכול, מה רצית? שיאכול בעבודה אחרת. אז לא יהיה דעת. נכון, יהיו סנדלרים הכול, ומה אתה תניח על הראש? נעליים.

דורשי השם לא יחסרו קולטוב.

יש אנשים שהם חושבים שבשביל לחיות טוב בעולם צריך הכול טוב.

הכול טוב וכל טוב.

פחות מזה הם לא מבסוטים, לא מרוצים.

יש לו סובארו? לא, הוא רוצה טויוטה.

יש לו טויוטה? הוא רוצה מרצלס.

יש לו שלושה? הוא רוצה שלושה מפלסים.

לא מספיק לו.

הוא רוצה קולטוב. פחות מזה הוא מרגיש לא טוב.

יש אנשים שלא חסר להם את הקולטוב.

לא חסר להם.

הם לא רוצים את הקולטוב. דורשי השם לא יחסרו את הקולטוב שמחפשים האחרים.

זה לא חסר לדורשי השם.

כי מי שדורש את השם לא דורש את הקולטוב.

הוא דורש את השם, והשם לעולם לא חסר.

את השם הוא רוצה.

התחלתות מס' 180 181, במחיר הקרן.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירביע.

סאלח היה כבר מיואש.

הוא היה משוכנע שלעולם ועד לא יצליחו הפלסטינים להתגבר על היהודים.

לא יוכלו להגיע למדינה משלהם,

ואפילו שתשתרע רק על אחוז קטן משטחה של ארץ ישראל.

במחשבה זו הסתובב שנים רבות,

אבל בפסח הוא שינה את דעתו.

אין כמעט ילד פלסטיני שלא שמע על סאלח ת'עומרי,

או שלא יודע איך הוא נראה

כשלא רוצה להיות סאלח כשיהיה גדול.

דמות הירואית ברחוב הפלסטיני.

הוא קנה את עולמו כשניהל פעולות טרור רבות כנגד הצבא הישראלי בימי המאבק המרכזיים של הפלסטינים בשנים שקדמו למלחמת שלום הגליל.

אחר כך ישב שנים רבות בכלא הישראלי, אחר שנלכד ונשפט לשנים רבות.

בבית-הסוהר הוא הפך למנהיג המובהק של העצירים.

שום דבר לא יכלו מפקדי כלא הנאצר הישראלים להשיג מהאסירים בלי להידבר אתו.

גבוה, חסון, נראה כמו אנגלי יותר מאשר פלסטיני או ערבי.

שולט גם באנגלית מצוינת בצרפתית ובעברית,

חד-תפיסה, כריזמטי.

סלאח ת'עומרי הוא מהמשכילים בחבורה הפלסטינית.

העיתונאי אהרן ברנע כתב ספר שלם על דמותו,

וכך הוא מתאר את הסיבה לשינוי שחל בו בפסח.

הייתי אז בתאי בכלא,

סגור ומנותק,

ורק הדלת המסורגת הבדילה ביני לבין המסדרון המאורך,

שבו הסתובב 24 שעות ביממה הסוהר הישראלי החמוש בנשקו.

קראתי לו לבוא.

הבחנתי שהוא אוכל סנדוויץ' של פיתה נושך ולועס,

ושוב

נושך ולועס.

אתה יהודי? אמרתי לו.

האיש הנהן בראשו בחיוב?

אם כך, מדוע אתה אוכל חמץ בפסח?

אינך יודע שליהודי אסור לאכול חמץ בחג זה?

הסוהר נדהם מדבריו של האסיר הפלסטיני הבכיר ביותר.

חשב רגע והשיב,

אני לא מחויב לדברים שהרעו לעמי ביציאת מצרים לפני אלפיים שנה ויותר.

אין לי קשר לכך.

התיישבתי על המזרון בתאי ואמרתי לעצמי,

מספר סלאח תאומרי,

עם

שלאנשיו אין קשר עם עברם והמסוגלים בריש גלי לנגד עיניי לחלל את חוקי אמונתם,

הוא עם שניתקו שורשיו מאדמתו ונוכל להשיג את מטרותינו.

באותו לילה חל שינוי מוחלט

בגישתו של סלאח.

לא נרדמתי.

בכל שעות החשיכה ההן ישבתי במקומי והתקשיתי לחקרת שעבר עליי במפגש הקטן עם הסוהר היהודי,

אוכל החמץ בפרהסיה לנגד עינינו הערבים.

למחרת אותו יום אספתי את ההנהגה הפלסטינית שבתוך הכלא,

את כל אלה שהכירו את דעתי זה שנים שלא ראיתי סיכוי לקבל אפילו אחוז קטן.

סיפרתי להם על האירוע הטראומטי שעברתי ואת המסקנות שאליהן הגעתי.

הבהרתי לכולם שמאותו בוקר אנו יוצאים לדרך חדשה,

למלחמה על הכול.

לא על אחוז קטן,

לא על פירורים שיזרקו לנו,

שכן ממולנו עומד עם חסר קשר לשורשיו,

שעברו לא מעניין אותו יותר,

ולכן גם המוטיבציה שלו בהכרח

שתהיה נעדרת כל רצון להיאבק ולהילחם.

מאז עברתי עם הסיפור בין אלפים ורבבות, מספרת עומרי.

את כולם שכנעתי שיש לשנות את הקו,

שיש להיאבק בלא פשרות.

תה עומרי נבחר מאוחר יותר לפרלמנט הפלסטיני,

הציעו לו להיות שר בקבינט של יאסר ערפאת, אך הוא סירב.

הוא שומר על מעמד מיוחד ברחוב הפלסטיני,

ממשיך להטיף בדרכו החדשה,

זו שאימץ

מאז אותו מפגש בערבו של יום,

בחג הפסח לפני כמה שנים.

את הנזק שגרם לעם ישראל, אותו סוהר יהודי,

במעשהו ובדבריו,

לא יכולים אלפים לתקן,

ומי יודע כמה נשמות נגבו מאיתנו בגלל הפיתה בפסח.

סלאחת עומרי ראה את הפיתה בפסח והבין

שזה הזמן לעשות מהפכה ערבית

מול המהפכה החילונית שנמצאת בארץ ומנתקת את העם משורשו,

מכוחו, מאמונתו ומן הזכות על קיומו על אדמתו.

זה המצב שבו אנחנו נמצאים יהודים יקרים.

ההנהגה שלנו לא ברור אם היא יודעת בכלל מה זכותנו על ארץ ישראל

ולמה בכלל אנחנו הגענו למצב כזה.

מהתורה הקדושה אנחנו מבינים את הדברים, גם ידענו אותם מראש.

אמרנו אותם בקלטת השלום עם ערפאת לפני שמונה שנים,

שבה תיארנו בדיוק ששלום עם הערבים והמחבלים והמרצחים לא ייתכן,

וציטטנו את רבי יונתן בן עוזיאל על הפסוקים בישעיה כח שאומר,

ושלמכון דאם מחבלה לא יתקיים,

הרי מחת שנאה תטע על עכון כנחל מגבר.

מכת השונא רק תלך ותתגבר כמו נחל מגבר.

ומי ששמע הקלטות שלי 40 שנה בדור בשנת

40 לעצמאותה של מדינת ישראל,

שם תיארתי באינתיפאדה הראשונה לאן זה הולך להגיע, כשעוד לא חלמו על מתאבדים ומכוניות תופת.

והיום זה מעשים של יום-יום,

לא אחד בשבוע, שלוש ביום.

וזה לא הסוף, זה רק ההתחלה.

ואת ההמשך גם אמרתי לפני שמונה שנים.

זה לא מלחמת התשה, מה שאתם רואים עכשיו,

זה היומן לפני מה שיהיה.

המוסלמים, שיהיה לכם ברור, ישלטו עלינו פה תשעה חודשים שליטה גמורה.

תשעה חודשים גמורים.

ולא רק עלינו,

אלא שליטתם תהיה בכל העולם כולו.

הגמרא אומרת את זה במסכת סנהדרין, דף צ״ח, עמוד ב'.

לפני אלפיים שנה היא כבר אומרת.

במיכה הנביא אומר את זה בפרק ה',

שאין בן דוד בא עד שתשלוט מלכות הרשעה

בישראל ובעולם כולו, תשעה חודשים, ככתוב בספר מיכה, כעת יולדה.

תשעה חודשים.

וכתוב בספר מיכה, זה יהיה שלום,

רק שיבוא מלך המשיח, יהיה שלום.

לפני כן לא יהיה שלום.

לא יהיה,

לא יהיה,

לא יהיה. חבל על הזמן,

חבל על הטיסות,

חבל על הנסיעות, חבל.

חבל לבלבל את המוח.

הוצאתי את הקלטת המהפכה החילונית לפני חודשים מספר,

ובקלטת הזאת, בווידאו, אמרתי,

לא ברק,

לא ביבי,

לא שרון

ולא שרונה.

לא הבינו מה אני מתכוון.

היום מבינים. שרון זה שרונה.

תש כוחו כנקבה.

תיארו אותו מפרק את הסואן,

מדליק את איראן.

מה לא עשו ממנו?

רמבו.

בסוף מה? שרונה.

פיגועים כל יום,

מכוניות תופת,

מתאבדים, מקבץ,

מקבץ,

שאם תאסוף את כל ראשי הממשלה שהיו,

מה שהוא קיבל בחודשים האחרונים,

כולם ביחד לא קיבלו.

ומה התגובה שלו הכי גדולה?

הוא הוריד איזה נקודת נ״מ שם, בג'אבל,

עם איזה רדאר אנטיקה מ-67',

שהוא נמצא שם חרטא,

וסורי מפעם,

וזהו, פגע בול קליעה, כל הכבוד.

יש לך מטוס אמריקאי? צלף.

נו, אז מה עשית?

שינית את המאזן.

מה קרה?

לא מנהלים משא ומתן תחת אש.

אז מה כולם שוטטים ממקום למקום?

לא מנהלים.

כלאם פאדי.

אף אחד לא יושיע אותנו.

אפילו יהיה ביבי, וברק, ושרון.

כולם ביחד יהיו.

כל מועצת החכמים הזאת תשב ביחד, ויתכננו, ויחליטו.

לא ממשלת אחדות.

אחדות בלי ממשלה.

כולם בלוק אחד, בטון.

נו,

אז מה אתם חושבים שיקרה?

מה, המצב השתנה?

הבעיה שלנו היא שאנחנו מתנהגים כמו כלב.

כלב,

זורקים עליו אבן, מתנפל על האבן.

היא פגעה בו.

אבל כלב לא מבין שיש מישהו מאחורי האבן.

הקדוש ברוך הוא זורק עלינו את הפלסטינים,

אז אנחנו יורים לעברם.

הם יורים, אנחנו מחזירים.

אבל מי שולח את הפלסטינים?

מי נתן לערפאת את האומץ?

מי נתן להם פתאום היום? פתאום, מה,

מה נשתנה?

דווקא שהתעצם מצבה והגיעה לממדים כאלה, שזה מעצמת על כבר?

דווקא עכשיו באים עם אבנים

ועם מצלמות ומנצחים?

איך זה? מה זה, דוד וגוליית על הפוך?

כן, המצב מתהפך.

הם באים בשם השם

ואנחנו באים עם המהפכה החילונית.

יהודים יקרים, המצב לא ישתנה.

לא ישתנה.

רק אם אנחנו נשתנה, עם ישראל ישתנה,

המצב ישתנה.

אנחנו לא נשתנה, אנחנו נאכל אותה.

אין מה לעשות.

למה?

כל ארץ ישראל שייכת לנו בדים.

הובטחה לאבותינו הקדושים.

בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.

הארץ שלו,

ברצונה נתן לגויים, ברצונו נתנה מהם ונתנה לנו. זה שלנו.

הקב' הבטיח בתורה,

אמר בדיוק מה מגיע לנו.

הכל טוב ויפה.

אפילו באו״ם הכירו בזה ונתנו לנו את העניבה הקטנה הזאת,

על המפה.

טוב,

אז אנחנו פה.

נו,

אבל מישהו הבטיח לנו שנישאר פה לעד?

לא.

יש תנאי,

תנאי, בשביל שארץ ישראל תתקיים תחת ידינו.

וייתן להם ארצות גויים, בעמן לאומים יירשו, בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו הללויה.

כל הארץ הזאת,

שנלקחה משבעה עממים,

הכנעני, החיטי, היבוסי, הפריזי וכו',

ניתנה לנו

על תכולתה מוכנה כהבטחה האלוקית.

קיבלנו.

אבל בעבור ישמרו חוקיו

ותורותיו ינצורו.

אם אנחנו מפרים את ההבטחה הזאת,

לא מגיע לנו את הארץ. אנחנו לא עדיפים

מאלה שסולקו בעבורנו.

והם תובעים היום אחיזה בישראל ברורה,

ואנחנו מתנצלים, אפילו מסכימים לבינאום

על הר הבית ועל ירושלים.

אין בעיה.

לא מרגישים שזה שלנו אפילו.

קומץ קטן מזכיר את זה שהר הבית שלנו וכולי.

לא שמותר לעלות לשם, אסור לעלות לשם.

אבל שזה שייך לנו.

הרי דוד המלך קנה את זה בכסף מלא, בכסף של 12 השבטים,

מערבנא יבוסי.

קנה את זה. זה קניין.

זה כתוב בתנ״ך. זה העולם יודע.

קבר יוסף נקנה. זה שלנו.

מערת המכפלה נקנתה. זה שלנו.

בכל אלה לא בשליטתנו.

שלנו. בטאבו. בטאבו.

לא סיפורים.

נקנה.

כל העולם יודע.

אבל מי טוען על הר הבית?

ערפאת.

בשם מי?

הקוראן.

בקוראן לא מוזכר ירושלים אפילו פעם אחת.

מוחמד לא ביקר בירושלים פעם אחת.

וירושלים אצלנו בתנ״ך 700 פעם.

ודוד קנה,

ואנחנו לא מרגישים זה שלנו.

נו, אז מה אתם רוצים?

אם אנחנו כל כך נדיבים,

אז למה שהם לא יבקשו ויתבעו?

קיצורו של דבר, לא באתי לדבר פה פוליטיקה ולא באתי לדבר עכשיו על השטחים המגיעים לנו או לא. באתי לדבר.

למה אנחנו במצב הזה?

המצב הזה למעשה הולך ומידרדר.

הבעיה שאנחנו כל היום אומרים, ניקח את גורלנו בידינו.

נעמיד צבא ונילחם. נעשה כך וככה. כל כוחי ועוצם ידי מאז ומתמיד.

ומי ששמע הקלטות שלי מאז

יודע שאמרתי

שבששת הימים הייתה לנו סיעתא דשמיא גדולה,

ובשישה ימים בשביעי שבת,

והמלחמה הוכרעה בארבע שעות ראשונות.

אבל לא הודינו לשם, לא אמרנו הודו לשם כי טוב, כי לעולם חסדו.

תלינו את זה באדריכלים של המלחמה.

קיבלנו מכה ביום הכיפור,

וביום כיפורים זה היה המחדל של גולדה.

ואחר כך היה לנו שלום הגליל ואכלנו אותה 18 שנה שם.

חשבנו, נלך 48 שעות, נתתה קצת עד לבנון ונחזור עד ביירות ונחזור.

זה לקח 18 שנה עם הרבה קורבנות.

צבא גדול.

לא מצליח.

לא מצליח.

ואחר כך מלחמת המפרץ,

יורים עלינו ואנחנו לא מסוגלים להגים. מאלף קילומטר נוחתים עלינו בבתים, טילים.

ורק אומרים לנו, אנחנו נפעל, ואנחנו נגיד בזמן ובעת הראוי, זה מתאים לנו, זה כמו היום.

כמו בן אליעזר, כמו שרון.

ברור, אנחנו מאשימים את הפלסטינים, את ערפאת.

אנחנו זה מגנים, כל הכבוד.

תקליט, אבל למה לפנות? תפעיל את התקליט.

נו, אבל איפה כוחי? ואיפה עוצם ידי? איפה כל זה? איפה? אין, כן.

מצלמה אחת של ה-CNN מצלמת ילד אחד שנפגע,

וכל העולם עצבני עלינו.

פגעו בילד.

הם שהם יורים מרגמות עלינו על מנת לפגוע בילדים,

הם שמעבידים צלפים מעל חברון לירות בילדים קטנים דווקא על ידי צלפים, לא באקראי.

זה העולם שותק, העולם מבסוט.

אבל אנחנו, העם המוסרי,

העם היהודי,

העם שעבר שואה,

הוא הורג ככה אנשים?

מה זה?

איזה גינויים בעיתונות השבוע?

אנחנו נמשלים לנאצים.

מה קרה?

מתאים, מתאים לפי התוכנית.

תשעה חודשים,

גוגו מגוגו כל העולם נגדנו,

ואחרי זה משיח.

בדיוק לפי הסדר.

אז תתכוננו,

זה הכיוון.

השאלה מי ינצל.

מי ינצל? זה לא חוויה, חבר'ה.

זה לא כמו עכשיו, אתה לא יודע, חד שואל אותך, סליחה,

איפה זה אום אל-פחם,

אתה פותח את החלון ורוצה לעשות לך פחם.

לא, הוא רק מברר אם אתה יהודי, בשביל שלא יהרוג את אחיו.

לא, זה לא ככה.

זה הרבה יותר גרוע. אתם יודעים מה זה אם בידיים שלהם נופלים

יהודים

בהם שולטים?

הלינץ' ברמאללה קטן עליהם.

מי אמר לנו את זה?

דוד המלך.

מי אומר את זה? אנחנו.

כל יום אנחנו אומרים.

כל יום. בית יעקב, לכו ונלכה.

אחר כך, מה אנחנו אומרים?

אה, לולי השם שהיה לנו, בקום עלינו אדם,

אזי חיים ולעונו בחרות הפעם בנו,

לולי השם שהיה לנו, בקום עלינו אדם.

מי זה אדם?

ישמעאל.

שנאמר, והוא יהיה פרא אדם,

ידו בכל, מיד כלבו.

הוא אומר, אם לא השם ששומר עלינו,

אלה חיים בלעונו. הוא לוקח אותך חי, בולע אותך.

בחרות הפעם בנו.

זה ישמעאל.

אבל מה, אנחנו לא רואים את הדברים.

וככה מסביר לנו המלכות, זה מה שיהיה. תהיה מלכות חמישית קשה מכולן, קצרה, תשעה חודשים,

וזו מלכות תשמעאל, עליהם נאמר המזמור הזה,

וזה מה שיהיה.

מה עושים? אין מה לעשות.

רק דבר אחד, תשובה.

שום מנהיגות, שום עצה, לא יעזור.

כל הספרים, כל הנביאים.

אני עובר על הנביאים. פורעי פרק, עוד פרק, עוד פרק.

כל המפרשים, אותו דבר.

כולם אותו דבר, אומרים את אותו סיפור,

ואנחנו נמצאים בזמן ובתקופה.

כמה אנחנו יכולים להיות

עברים מלראות?

בינו שנות דור ודור.

לו חכמו ישכילו, יבינו לאחריתם. תסתכלו שנות דור ודור. מה קרה בדורות ראשונים, כשלא הלכו בדרך ה'?

מה היה להם?

תסתכלו.

יבינו לאחריתם, מה יהיה באחרית?

תקראו פרשת האזינו, מה מנבא לנו משה רבנו לעכשיו.

הם קינאוני בלא אל ואני אקניעם בלא עם, בגוי נבל אכעיסם.

זה לא עם, זה פליטים.

למה?

הקדוש ברוך הוא כועס מכעס בניו ובנותיו.

אנחנו לא הולכים בדרך ה',

אנחנו הולכים

ברוח של המערב,

אירופה.

נעורים אנחנו, אינטליגנטים.

דרך ה', זה על הדרך.

על הדרך.

בסדר, נתפלל קצת בבוקר, קצת מנחה ערבית, אולי ככה, אבל העיקר, בחוץ.

העיקר זה הבחוץ.

לחיות,

להתפתח,

לרכוש מידע, ידע, כוח, כסף, עוצמה, ביטחון אישי.

זהו, זה החיים.

מה עם התכלית שלך? למה אתה חי בשביל מה באת לעולם?

תראה, מה שאני עושה זה גם טוב.

ברוך השם, הלוואי כולם יהיו כמוני.

וכך האדם מרגיע את עצמו, שוכח את תכליתו,

הזמן עובר, העם בכללותו אותו דבר,

והנה התוצאות, התוצאות מדברות בעצמן.

אין דבר כזה שהדברים קורים באקראי. מי שאומר זאת כופר בתורת ישראל.

אין אקראי.

הכל בהשגחה מאיתו יתברך על העם היהודי,

על כל פרט ופרט ועל כל האומה בכלל.

אין דבר כזה שהכול לא מושגח.

לכן צריכים להבין,

אנחנו ערבים זה לזה, כולנו באותה סירה,

ומה שיקרה, יקרה לכולנו.

ומי שלא יהיה צדיק גמור, גמור, גמור,

יכול להיספות ברעה גם כן.

כמו שהיה בתקופות רבות שהיו פוגרומים, גם צדיקים נספו. למה? משחית אינו מבחין בין צדיק לרשע.

רק צדיק גמור, גמור,

לא יקרה לו כלום.

כמה יש כאלה?

אז מה העצה להינצל? כתוב, הרוצה להינצל מגוג ומגוג, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

אם תהיה לו לימוד התורה שהיא מגינה ומצילה בכל עת,

ותהיה לו גם גמילות חסדים שהוא עושה עם אחרים חסדים, אז ממילא הוא עושה לפנים משורת הדין, ידונו אותו גם כן מידה כנגד מידה לפנים משורת הדין,

אז יש לו סיכוי, אבל אם לא,

השם ירחם.

כן, מה רצית לשאול?

רציתי לשאול,

יש כל כך הרבה דרכים טובות להעביר את היהדות.

הסגנון הזה של הפחדה, בכל אופן, אני רואה נזיה, ואותי זה מאוד מפתיע, וזה די מקומם אותי, כי אני יודעת שביהדות יש כל כך הרבה דברים אלפים, ואפשר להעביר את זה בשמחה.

ועכשיו ששמעתי את הדברים האלה, פשוט זה די... מעורר מפלצות.

זה לא מעורר מפלצות, זה מפחיד.

זה מפחיד.

ולדעתי, בן אדם חילוני ששווה דברים כאלה, הבנתי. אז בואי אני אגיד לך, זה לא הפחדה,

זה העמדה.

אני פשוט מעמיד לך את הדברים מול הפנים.

אלה הם הנתונים.

צפי לתוצאות. אוקיי, אבל בן אדם שרוצה לחזור בתשובה... אני לא רוצה להחזיר בתשובה עכשיו, אני רוצה להודיע הודעה.

בסדר, אבל גם זה חלק מהמטרה של ההוצאה הזאת. לא, זה לא חלק של המטרה.

אם הייתי רוצה לחזור בתשובה, הייתי בא לחזור בתשובה. אבל לא נעים לאנשים לשמוע דברים מפחידים. לא נעים. את צודקת, את צודקת. יש אנשים שלא נעים, ובינתיים עוד לא ראיתי אחד שהלך.

אם נראה שילכו הרבה, אז יגידו, רגע, רגע, תחזרו, אני אדבר על ההצהרה בתשובה.

לא, ואי מה? בינתיים באתי להודיע.

כשעושים אזעקה,

לא עושים אותה חגיגית.

אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

מה כבר?

עוד ישנים?

לא, לא, דרך מטרה,

לא, לא, לא.

אז אם עכשיו אני לא אודיע, מתי אני אודיע? אחרי שיהיה כבר מאוחר, אני אגיד,

הייתי יכול להגיע, אבל לא רציתי להפחיד.

לא רציתי להפחיד.

אני בחור מותק, לא מפחיד.

תמותו, מתוקים שלי, אני לא מפחיד.

לא, לא. תמותו בשקט.

אל תדעו, אל תדעו.

בשביל מה לכם לדעת?

לא, זה נורא נכון. תמותו, סבבה. סבבה.

אבל זה מאוד, מאוד, מאוד, זה לא, אני רוצה להגיד לך שזה ממש כל יום רב, אבל זה חשוב מאוד, אני, אני חושבת שאני שמעתי הרבה הרצאות.

אני שונה, אני שונה, את רואה נאמנטנה, לא כולם ככה.

כן, אני שונה, מה נעשה?

כן, מה נעשה? אני כזה...

אבל אני חושבת שזה היה חטא, זה יותר טוב.

אני מעביר את הדברים כמו שאני מבין שהם ישפיעו, תקשיבי טוב. אני רוצה שתפחדי.

למה אני רוצה שתפחדי? לטובתך.

אם את אימא,

ותראי את הבן שלך עומד לחצות את הכביש,

ואת רואה שהסכנה נשקפת לחייו,

אני בטוח שאם תהיי במרחק ולא תוכלי להגיע אליו בנקל,

את תצעקי, תגיד לו, תיזהר, תיזהר.

ואת יכולה להמיט אותו מפחד.

אני חושב שהיית צריכה לעשות לו פססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס ולהגיד, תיזהרו.

פעם יכול להיות כזה דבר.

זה עשיתי לפני שמונה שנים,

עוד לפני שהגיע המצב, הודעתי לפני שמונה שנים.

תשמעי את הקלטת, השלום ערפאת מס' 35,

אני כבר במס' 164. זאת אומרת,

הודעתי, שמעו לי, לא שמעו, מה התוצאות? זה.

את חושבת שחיכיתי להודיע לציבור?

לא. שלחתי לביבי בזמנו,

נתתי את הקלטת לשרון,

אמרו לי שביבי שמע אותה, אמר, אם זה מה שצריך לקרות, שיקרה.

הנה, קורה.

בשביל זה הוא גם לא בשלטון.

היה שומע על הקלטת, אולי היה ממשיך קצת.

אבל מה נעשה?

זה המצב לאשורו.

זה צריכים לראות בעין גלויה. כשיקרה,

תדעו לפחות מה לעשות.

תורה וגמילות חסדים.

מי שיכין את זה מראש, אשרה ואשריה חלקו, יחייך.

מי שלא יכין מראש, השאלה אם יספיק.

זה העניין.

לכן, אני מרגיש קצת אחריות.

רואה את הדברים מראש,

כתובים, זה העיסוק שלי, אני לומד את הנושא.

מודיע לציבור,

קצת אחראי.

אבל מפחיד קצת, לא נורא.

את יודעת שכשאני הולך לפעמים לרופא, הוא גם מפחיד אותי לפעמים.

אני הייתי מעדיף שיגיד לי, לך, לך, אתה בריא.

לך.

אבל אם באתי אליו,

זה לא בגלל שהוא יודע לי שאני בריא. אם אני חושב שאני בריא, לא בא אליו.

אם היא רוצה להועיל, אז היא בדרך כלל מדברת בצורה טובה שלנו, במיוחד בתורה.

בואי, בואי, אני מוכן ללמוד ממך.

לראות את זה. בואי, בלי לדבר גבוה גבוה.

פשוט. אני לא רוצה לדבר על עצמי. לא את על עצמך. למדיני,

למדיני את החומר הזה שהעברתי עכשיו, בצורה יפה להסביר.

קצונתי.

עוד פעם, אני רוצה להגיד את מה שאמרתי בלי להפעיל.

תגידי לי איך אני אגיד.

קצונתי.

אני לא באתי בדרך להגיד, אבל אני עדיפה שאני הולכת, לא לדעת האמת.

לא.

לא לשמוע אותה. הדברים האלה, כתוב אותם,

ברור שכתוב אותם,

וכולם יודעים שכתוב אותם. כולם יודעים שכתוב אותם?

כמה אנשים לא ידעו שכתוב אותם, שהרימו את היד?

לא ידעו שכתוב, מה נעשה?

אז הודעתי שכתוב. זהו, עכשיו אני לא אחראי.

כתוב.

הנביא אמר, לא אני.

אבל אני רק מודיע.

את יודעת מה היה כתוב היום בעיתון?

את יודעת מה היה כתוב היום בעיתון?

אני לא אגיד לך מה כתוב בעיתון.

את יודעת למה?

יותר מפחיד ממה שאני אמרתי.

כל יום מפחידים, כל העיתונים מפחידים.

הרדיו מפחיד,

אתם, פלוויזיה מפחידה, מה הם מראים? רק את הדברים הם מפחידים.

זה טוב? לא, אבל אני אסביר לך מה ההבדל.

הם לא אומרים בשביל לתקן,

הם מתפרנסים מזה.

הם לא אומרים בשביל לתקן, הם לא מדריכים את העם.

הם רק אומרים מהי הרעיון. היא לא אומרת שזה טוב.

אוקיי, אבל יש הבדל.

אני בא להציל, בא להודיע,

היזהרו, קחו בחשבון,

ההצלה תלויה בידכם.

תרצו לנצל, בבקשה, לא תרצו.

האחריות עליכם.

כן, עוד שאלה.

בבקשה.

זאת אומרת, הפעם בהרצאה שלך מקלטת, אם אני לא באה, זה היה, כי יש לי הרבה קלטות שלך,

בדיוק, וסיפרת על איזה משהו, שאיזה מישהו עומד על גג והוא רואה מישהו שעומד על חצות הכביש והוא לא רואה את הרכב שבא מצד ימין.

אז הוא בא לצעוק בשביל זה,

והוא לא שומע אותו,

והוא כופף והוא רואה מה קורה לו אחר כך. זו אותה דוגמה, כמו שאתה בא על להזהיר אותנו, דברים מסוימים.

אז הסכמתי את זה, הסכמתי בסיפור הזה. רגע, את מצדדת במה שאני עושה.

במאה אחוז. במאה אחוז, אשרייך. את רואה, הנה, יש אחת שלפחות מהצד שלי.

יש תמיד בעד ונגד.

תמיד יש בעד ונגד. אני יודע, אני מסכים.

אני הייתי מעדיף להודיע לכם שכבר היום בערב מופיע המלך המשיח, והוא יתגלה והכול יהיה בסדר. אבל מה נעשה?

בינתיים אני עוד לא יכול.

כן, עוד שאלה.

אני רוצה רק ללמד אתכם עוד דבר, עד ש...

פחד

זו מידה טובה שברא הקדוש ברוך הוא בבני אדם. אם לא היה להם את הפחד,

לא היה אפשר לתקן אותם לעולם.

הכלי הזה של פחד

הוא טוב מאוד.

אם לא הייתה לנו את המידה הזאת, אוי ואבוי מה היינו עושים.

הפחד משוטר גורם לאדם לשמור חוק. אם לא היה לו את הפחד משוטר,

אוי ואבוי, איך הייתה נראית החברה שלנו.

יש פחד, יותר נכון,

זה הפחד, יראת אלוקים,

לפחד מן הקדוש ברוך הוא,

שהוא עתיד לשלם לכל אחד, אפילו שלא רואה אותו שוטר,

גם כן על מעשיו הלא טובים.

אז פחד נועד לחיוב.

צריך לדעת להשתמש איתו במינון הנכון.

גם הורים מפחידים את ילדיהם.

לא הכול אפשר להסביר.

לא בכל מצב, ולא תמיד יש את הזמן.

לפעמים צריך להתריע.

זה מה שאני עושה.

אפילו שזה נשמע לפעמים קצת מפחיד.

כן,

שאלה יש?

כן, בבקשה.

היום, מה שקורה היום,

זה נקרא שהם הולכים עלינו או שזה עוד לא?

עוד לא, זה רק היומן.

זה שתתרגל. אבל אתה רואה שהם שולטים. אתה רואה שמיום ליום המצב מחריף

והם מעיזים יותר.

זה נקרא שהם לא שולטים. לא, שולטים זה שולטים ממש. שולטים זה לא כמו ששרון שולט עלינו. שרון לא שולט בכלל.

זה יותר מזה.

שולטים זה שולטים.

אתה יודע מה זה שולטים?

אתה לא תוכל לזוז משליטתם.

אהלן עסוק.

כן.

יכול להיות מצב שיחזרו בתשובה ולא יהיה את התשעת החדשים האלה?

יכול להיות שאנחנו נחזור בתשובה ונגרום שהשליטה תהיה באופן כזה שלא נזעוק.

אולי רק יזעקו חלק קטן מאלה שלצערנו הרב לא שומעים לעצות התורה.

אבל בכל מקרה יש לי קלטת שנקראת המהפכה החילונית בטייפ, שאני אומר שאפילו במלחמת גוג ומגוג, שהיא תהיה אטומית, כימית וביולוגית,

בלי להפחיד,

אז אנשים יהיו במצב הזה ולא יקרה להם שום דבר.

יפול מצידך אלף,

חורבבה מימיניך, אליך לא ייגש.

מלאך המוות, מלאך המשחית, לא יוכל לפגוע.

כמו שהשם פסח על בתי העיוורים והוציאו אותם מארץ מצרים,

אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח.

ככה הקדוש ברוך הוא, אין לו בעיה לגונן על מי שצריך.

יש אנשים שהיו בשואה הנוראה שש שנים בתופת ויצאו משם חיים.

לא במצב טוב, אבל יצאו חיים.

אם השם רוצה,

אפשר לעבור שש שנים אפילו תחת שלטונם של הנאצים הרוצחים ולצאת חיים.

אפשר.

אם השם רוצה,

עכשיו בשביל שהקדוש ברוך הוא

ישאיר את מי שצריך להשאיר, הוא אומר מה הקריטריונים.

נשמע לו, ירווח לנו, לא נשמע לו,

אנחנו נושאים באחריות.

אבל מה אנחנו נחזור?

לחזור בתשובה ולהחזיר אחרים.

פשוט לחזור בתשובה לאבינו שבשמיים.

אבל אתה אומר שזה יהיה בקרוב.

אנחנו בדרך מאוד קרוב, אנחנו מתקרבים, את לא רואה?

לא, אבל זה לא תעלה.

באמת, החזרת התשובה זה לא שאתה אומר היום.

אני חושב שזה יותר מהר מבומטראח.

לא, אני חושבת שיש חידוש טוב מומחן. אני אסביר לך איך דוגמא. בעשרים שנה האחרונות יש מיליון בעלי תשובה.

עשרים שנה.

במשך אלפי שנים לא היה דבר כזה כלל וכלל.

היה חילוני, תמיד היה חילוני.

לא שומרי תורה, לא כמו שמוגדרים היום חילונים, אבל לא שומרי תורה.

היה תמיד. היו צדוקים.

היו ביתוסים. היו אחרים. תמיד היו.

אומנם הם היו מעט, אבל היו.

העם נדרש תמיד לחזור בתשובה. תפתחי את הנביאים, תקרי.

שופטים, תקרי. כמה היו נזקקים לשוב בתשובה, והנביא נשלח תמיד להגיד ולהתריע.

אבל בכל מקרה את צריכה להבין דבר אחד. לא היה דבר כזה של גל של תשובה.

הרמב״ם

כותב בספר ההלכות שלו, יד החזקה,

שהבטיחה תורה שישראל נגאלים בסוף גלותן על ידי התשובה.

הבטיחה תורה בפרשת ניצבים.

ושב ה' את שבותך וקיבצך מכל העמים,

ושבת עד ה' אלוקיך,

ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך.

הבטחה אלוקית.

הנה, אנחנו נמצאים בזה, מיליון בעלי תשובה. עכשיו תקשיבי טוב.

אם מיליון כל אחד לוקח על עצמו,

כל אחד לוקח על עצמו להחזיר יהודי אחד בתשובה,

תוך חודש אחד. מתלבש עליו חודש.

תוך חודש יהיה לנו שני מיליון.

אבל זה לא קל, איך של... לא קל? יש קל, הנה.

רוצה לראות? תביאו לי.

איפה המיני-סמינר?

נראה לך כמה זה קל.

לוקחים עשר קלטות וידאו כאלה,

במקום לשלוח יהודי לסמינר של כמה ימים,

עם אלפי שקלים,

לוקחים כזה דבר,

מיני-סמינר, עשר וידאו, 23 שעות, שאלות ותשובות בכל נושא יהדות,

בדיוק מה שכל החילונים שואלים,

עם הוכחות מדעיות, לוגיות והכול,

ואת הופכת משפחה שלמה לחוזרים בתשובה.

100 שקל,

עשרה תשלומים,

מצילה משפחה יהודית.

אפשר לעשות כזה דבר,

לא חודש, שבוע.

אבל זה תמיד הערכה הזאת עובדת על כל בן אדם.

עשינו סטטיסטיקה.

שלחנו למאה משפחות שתי קלטות, שלום בין יהודים.

למעלה מ-50 משפחות חזרו בתשובה. משתיים,

מעשר, פיצוץ.

אם לא חוזרים בתשובה, תעודת סתום.

אין מה לעשות. אם בן אדם סתום, אין מה לעשות. פטור מהתורה, פטור.

שוטה, לא חייב במצוות.

מה יותר פשוט?

קחי ותנסי.

אם לא תהיה לך 50% הצלחה,

אני משלם את השאר.

רגע, אז אם זה כל כך הרבה שנים, אז איך זה שעד עכשיו, המיני סמינר התחיל רק לפני חודש.

עכשיו זה מופץ בכמויות.

היום בערוץ-10 סיפרו לי שעורך-דין אחד מתל אביב

חזר בתשובה.

ממה? מקלטת.

סרקו לו קלטת בצומת, שמע את הדברים,

הרהר בדברים,

והניח אותה אצלו באוטו.

לימים, נסע עם חברו.

נסעו לגולן

לפני שיצאו לדרך,

זרק לו מהחלון את הקלטת, שישמע בדרך.

כשהגיעו לגולן,

הוא לא ירד אותו דבר.

הוא ראה שהוא השתנה.

מה קרה?

הרהורי תשובה.

לימים חזר הבן אדם בתשובה מהקלטת.

אשתו מצלצלת לעורך-דין,

בוא תציל אותי, הבן אדם מתחרפל.

מנהוד להון הוא בא, בדיוק היה נציג ערכים שם, בבית.

דיברו, דיברו, הלכו לסמינר. כולם חזרו בתשובה.

קלטת פלסטיק,

שקל.

אפשר להציל יהודים. את יודעת כמה סיפורים כאלה יש?

עשרות אלפים.

היום אין בעיה, הקדוש ברוך הוא נתן את כל הכלים בשביל להחזיר יהודים בתשובה.

אז אם הכול עובד בתוך דום דרך,

אז למה אנחנו לא עוד משקיעים כל כך הרבה בחינוך ולא יודעת בכל מיני... זה מה שאני טוען. זה מה שאני טוען, שמשקיעים איפה שלא צריך.

אתן לך דוגמה.

יהודי שחזר בתשובה מקלטת הגיע לאצטדיון יד אליהו, נתתי הרצאה לא מזמן.

שם חילקנו לכל משתתף קלטת בדיוק, המהפכה החילונית.

הוא הגיע הביתה

ושמע את הקלטת.

אחותו, שהיא אינטלקטואלית,

תואר שני בפילוסופיה ותואר שני במשפטים,

ויש לה תפקיד בכיר מאוד היום במערכת,

והיא מרצה באוניברסיטה לסטודנטים במשפט,

שמעה צעקות מהקלטת, שאלה, מה זה? למה צועקים?

התקרבה,

ראתה בדיוק את הקטע שאני נמצא באוניברסיטה העברית בירושלים,

והסטודנטים צועקים עליי.

והיא אמרה, מה זה? מה החוצפה הזאת?

למה?

החליטה לראות את כל הקלטת, רעתה את השלוש שעות,

נתפסה.

ביקשה עוד קלטות, הביא לה אחיה.

הגעתי יום אחד למשרד, אומרים לי, תשמע, זאת כך וכך וכך וכך. מה היא באה לקחת?

15 קלטות וידאו.

היא אומרת, היא גרה ברחוב לוי אשכול ברמת אביב.

בבניין

שש דירות מושכרות לעורכי דין,

כיוון שהם צריכים להיות קרוב לאוניברסיטה.

כל ערב קלטות וידאו, אמנון יצחק.

את יודעת מה זה אומר?

השאלה אם זה לא משהו שתופס רק לקצת זמן, כי... נכון, זה תופס לקצת זמן. כבר בינתיים, 20 שנה, מיליון בעלי תשובה, קצת זמן.

קצת זה לא הרבה.

עוד קצת כזה, ונגמר הסיפור.

לא יודעת, אני יודעת שעל רוב בני אדם, אז כאילו, דברים כאלה, אז ההתרגשות של ההתחלה,

כן. ואז אחרי זה, אז לא יודעת, זה כואל, לכל בני אדם.

ככה את מכירה את עצמך, אבל את לא מכירה את האחרים.

כמה יש פה בעלי תשובה, אם אפשר להרים את היד, בעלי תשובה?

גבוה, גבוה, אל תתביישו.

את רואה כמה בעלי תשובה?

תסתכלי גם פה, הנה גם פה.

את רואה?

לפני כן הם לא היו דתיים,

אולי מבית דתי, גם אני הייתי מבית דתי.

גם אני חזרתי לדבר. ברוך השם.

אז פירושו של דבר שיהודים מתעוררים.

מתעוררים. זה בדרך זו, וזו בדרך אחרת.

לא, אבל אני אומרת שצריך להיות על זה המשך.

המשך. יש טיפול, המשך.

יש משרדים שלמים, יש לב לאחים, יש ערכים, יש הדלחים,

יש שופר, יש עוד. הרבה ארגונים שעובדים, כן, ברוך השם.

יש עשרות רבות של ישיבות של בעלי תשובה שנפתחו בכל רחבי הארץ,

יש כוללים בכל מקום.

אין כמעט מקום היום שאין תלמוד תורה.

היום בתי כנסת מלאים בצעירים שמתפללים מניין, לא כמו שהיה פעם. היה עשירי, עשירי.

היו מחפשים מזקנים אחד, עשירי, עשירי.

היום, 100, 100, 200, 300. אם אנחנו אומרים שאנחנו נמידים שהמשיח יבוא כל יום, אז למה אתה שרק בתשעה חודשים אולי פלוס, אז כאילו יבוא המשיח, עד אז לא יבוא? הוא יכול לבוא, אבל עדיין זה לא אומר שהוא גואה.

אה, הוא כאילו נמחה. כן?

בבקשה, שאלתך.

לדעתי, העניין הוא לא החזרה ותשובה.

זה החלק הקל של העניין של להחזיר בתשובה או לשמור על המצוות.

החלק היותר קשה זה הדרך ארץ.

ואותי מה שמפחיד לשמוע, כשאני רואה דתיים לא מאמינים, דתיים שגונבים ופושעים וגילוי עריות ואונס, ואתה קורא את זה בעיתונים ורואה את זה אצל השכנים ורואה את זה בחור ולא יודעת איפה.

אני אומרת, איפה הדרך הארץ של אלה שמייצגים בעיניי את הדת,

את היהדות ואת האמונה?

אני לא דתי אך.

הבנתי. אני אסביר לך. קודם כל, הדתיים לא מייצגים את הדת.

הדת בוחנת אותם אם הם דתיים בכלל.

לא הדתיים מייצגים את הדת. הדת היא טהורה, נקייה, עשר.

כל אחד שחושב שהוא דתי,

כשמסתכלים מה הדת אומרת ומה הוא עושה, אז אומרים אם הוא דתי או לא דתי.

זה לא שאם הוא לובש, חזות דתית הוא דתי. לא.

אפשר להיות עם זקן ארוך ועם פאות

ועם עממה.

אפשר להיות.

זה לא אומר שאתה דתי. אתה גם יכול להיות מזוים. פלסטינים עושים ניסיונות התאבדות וכו', גם כן עם חזות דתית.

גנבים גם משתמשים בזה, מדביקים זקן והולכים לגנוב. למה אף אחד לא חושד בהם?

זה לא אומר. כיסוי כזה לא מכסה על האמת.

ואנחנו מוקיעים בדיוק כמוך אותם ולא צריכים את שנינו. התורה מוקיעה אותם.

התורה, כשמצאה פסול במישהו בתורה, פרסמה אותו לנצח.

כל שבוע כמו בעיתון. לנצח.

דברים קטנים שבקטנים.

כי התורה לא מסוגלת להחזיק בן אדם במסווה.

אמת או שקר? זהו, שחור לבן.

עכשיו, אבל האם כלל הדתיים או האמונים על התורה

הם עדיפים בחינוכם ובדרך ארץ מאשר האחרים? כן. מה נעשה? סטטיסטית זה כך.

האם החינוך של ילדי החרדים יותר טוב מאשר של החילונים? בוודאי.

היום הראו לי שעומדים לעשות בפארק בתל אביב,

הולכים לעשות שם כנס ללגיטימציה למריחואנה.

כנס.

פרסמו בתל אביב ש-200,000 בחג האהבה הגיעו הפעם.

אני לא צריך לפרש לך.

אני מבינה מה אני מדבר.

אז אני שואל אותך שאלה.

זה תרבות? זה חינוך? זה ילדי ישראל ככה?

בכמה מקרים קשים שאנחנו שומעים, לצערנו הרב,

עם ילדים קטנים בבתי ספר. את יודעת שאנחנו היום

מדינה מספר אחת בעולם באלימות בבתי ספר?

מדינה מספר אחת בעולם בסמים בנוער?

מה זה?

מאיפה זה? בטח.

כתוב שישראל או ככוכבי השמיים או כעבר הארץ.

יהודי לא יכול להישאר ככה קומסי קומסה, או הולך לשם או לשם.

והנה, תראי, אנחנו יכולים להיות במדע טובים ומצוינים ולקבל 25% ממקבלי פרס נובל בעולם,

שכל יהודי, אב לבבל, אבל יכולים להיות שפלים שבשפלים

ופושעים הכי גדולים.

מה שיכול לעשות מאיתנו בצלם אלוקים יהודים,

בצורה של יהודי, זה רק התורה הקדושה.

מי שנשמע לה,

משתפר בהתאם.

מי שנשמע פחות, פחות.

אז לכן, אל תראי את הדתיים כמודל. תראי את הדת.

מה התורה, היא חיובית או לא? אם היא חיובית,

עשי מה שהיא אומרת, תשתני את לטובה.

תשפיעי על בני הבית, על השכנים, על מה שאת יכולה.

ותוקעי את, ויש לא בסדר.

אבל לא ההגדרה עושה אותו.

משהו באמת.

כן.

רגע, שם. אם הזכרת קודם את השואה, אז אם הרבנים הגדולים שלו,

הם ערכו בשואה, מה איתם?

איך? הרבנים הגדולים, הצדיקים.

אמרתי כבר קודם,

שמי שלא צדיק גמור יכול להיספות גם כן ברעה,

כיוון שאין המשחית מבחין בין צדיק לרשע,

וניתנת רשות שהוא יפגע גם בצדיק, כיוון שעל הצדיק מוטלת חובה

להוכיח את העם.

הוכיח תוכיח את עמיתך,

ולא תישא עליו חטא. אם אתה לא מוכיח,

אתה נושא את החטא שלו גם כן.

אם את יודעת שאדם עושה מעשה פשע,

ואת לא מוכיחה אותו, על פי החוק את שותפה לפשע.

כל השאלה לא הוכיחו את השיעור שהיו צריכים.

לא לפי השיעור שהיו צריכים.

כל אחד לפי השיעור. כתוב, היכול להוכיח בתוך ביתו ואינו מוכיח,

נתפס בעוון ביתו.

היכול להוכיח בתוך עירו ואינו מוכיח, נתפס בעוון עירו.

היכול להוכיח בכל העולם כולו ולא הוכיח,

נתפס בעוון העולם כולו.

אז כל אחד לפי השיעור שלו.

יש לי שאלה אחת. בבקשה.

כן. יש לי שאלה מגווה.

ויעניה של הרב עובדיה יוסף.

כל מה שקשור באמונית הישה,

כל המעורבות שלו נגד החילונים, השמאלנים, אני חושבת שמנהיג רוחני כמוהו שלא היה בכל הדור צריך לקרב ולאחד מה שיותר.

ואני חושבת,

משהו גרם,

חלק מההתפוררות שלנו היום,

אולי הוא לא הגורם העיקרי, אבל הוא גם חלק,

שהוא גם פילג את העם,

והשנאה ליהדות רק הולכת וגוברת.

רק לך נדמה שיש הרבה שחוזרים בתשובה, אבל אני שומעת ורואה שיש הרבה שחוזרים אחורה רק בגלל העניין הזה,

שאנשים מכניסים את עצמם לעניין הפוליטי ופשוט סומכים בדרך.

במקום לקרב, הם מרחיקים את העבודה ההפוכה.

לא מה שהקדוש ברוך הוא ציפה מהנביאים,

אלא יש פה עוד פעולה הפוכה.

אתה למשל מטיב, מי שרוצה, בבקשה, מי שלא, תבוא הרבה בברכה. גא גא גא, הוא בדיוק הפוך.

הוא בא בכל מיני, יש פה הרבה הרבה קיצוניות, וחבל לרב כזה גדול,

שהוא בורא לעצמו המון המון שונאים.

פשוט אין לנושא שתסביר לי את התופעה הזאת. שמעתי מה שאת אומרת. אני חושבת שיש בזה משהו. שמעתי מה שאת אומרת.

תראי, אני לא מכיר את הרב עובדיה יוסף אישית.

אומנם הייתי אצלו פעם אחת,

אבל ממה שראיתי בשעה שהייתי אצלו, הוא אוהב ישראל שאין רבים כמותו.

זאת אומרת, הוא אוהב יהודים בכלל,

אבל הוא לא יכול לסבול את הרשעים ברשעתם. לא חילונים, זה לא משנה מי.

כל מי שעושים רשע במזיד, לא בשגגה, במזיד,

כמו אנשים שעומדים כשונאים כנגד תורת ישראל,

או כשיוצאים נגד ילדי ישראל בחינוך של ילדי ישראל לתורה,

על זה כואב לו בצורה שהוא לא יכול להשתלט על עצמו. נכון. רגע. כל הזמן הוא באמתי. רגע, רגע. אז למה הוא אמר את זה? שנייה, שנייה. זאת אומרת, אז לפעמים יוצא שהוא מתבטא, ורואים שההתבטאות שלו

היא לא התבטאות שהוא בנה איזה מהלך איך להגיד ולסדר.

הוא לא יכול, הוא לא יכול. כואב לו. כמו שאת תראי שעכשיו צובטים את הבן שלך,

ואת רואה את הבן שלך עושה, איי, איי, איי. תצעקי.

את תצעקי. את לא יכולה. הבן שלך, הוא, תחת ידו,

יש עשרות אלפי ילדי ישראל שמתחנכים,

ואם אני מתכוון במקרה, נגיד, של יוסי שריד, שהוא יצא כנגדו,

הוא לא יכול היה לסבול. הבן-אדם הזה מנסה לבטל להם תקציבים, לגמור עליהם, לא לתת להם,

להפלות אותם לרעה,

והוא יושב שם, הוא נמצא בתוך הממשלה, יש לו נציגים,

ולא נותנים להם שום דבר,

ועושים להם צחוק ומותחים אותם כמו בסטיק.

הוא לא יכול.

אז הוא החזיק.

החזיק חודש, החזיק חודשיים.

אחרי 11 חודש, לא יכול!

אמר מה שהוא אמר, בסדר.

רגע, רגע, רגע.

אני שמעתי אותך.

אני אסביר לך.

אסביר לך. כמו אמא, התופעה היא כמו אמא שצובטים לה את הילד והילד עושה אהההההההההההההההה.

אז האימא צועקת. זו התופעה.

זו התופעה, זו הסיבה שהוא עושה.

הוא לא יוזם שיחות כנגד אנשים.

לא תמצאי שיחה שלו שהוא בונה מהלך

לצאת כנגד קבוצה מסוימת סתם.

בדרך כלל הוא מגיב כנגד

שיוצאים כנגדו, או כנגד התנועה, או כנגד, או כנגד, או כנגד. עד שהוא מתמלא והוא מוציא. כי אם הוא שותק,

כולם שואלים.

בשביל מה בחרנו, בשביל מה עשינו, בשביל מה זה, הם שותקים,

לא נותנים, לא מקבלים, מוציאים אותם סחטנים, מוציאים אותם ככה,

והוא זה. אני...

שתביני, אני לא באתי ללמד זכות, רק את שואלת

למה

זה אני יודע שהוא עושה את זה מכאב.

לא כל דבר שהם עושים אני מסכים,

אבל הדבר הזה זה ברור שהוא לא מתכוון לרעה.

אם היית יודעת,

הוא ראה סרט שלי, אני הראיתי לו, ישבתי אצלו שעתיים וחצי,

הראיתי לו חילונים חוזרים בתשובה בסרט.

הוא הוריד דמעות, הוא בכה לידי, בכה, בכה כמו ילד קטן, בכה.

מוריד דמעות וזה אשריכם ישראל, אשריכם ישראל.

מסכנים, הם לא יודעים, מסכנים. ככה, הוא מסתכל שעתיים וחצי, מ-10 בלילה עד 12 וחצי אחרי יום שלם, והוא לא ילד צעיר.

איך זה?

איך אדם יכול להתחבר בשנייה? אני אראה לך את הסרט, לא תבכי.

הוא בכה.

למה הוא בכה? הוא מתרגש, רואה יהודים חוזרים למקורות.

הוא רוצה שיהודים יתקרבו, הפוך.

אבל כשעומדים אנשים שהם נגד,

קשה לו.

עכשיו אני רוצה להראות לך דוגמה.

דוגמה, שתביני.

לצערנו הרב, יש הרבה בינינו

שהם מחוברים לתשקורת.

מחוברים. מה זה? מזה הם ניזונים.

שומעים רדיו,

עיתון, אתם בפלוויזיה, אין להם משהו אחר.

אין להם משהו אחר. אין להם התוועדויות שיושבים אנשים ומטכסים עצה ומחליפים דעות.

אין דבר כזה. אז איך אתה יודע כל מה שנעשה בפוליטיקה? אני מחובר להם לעורך.

אני אומר לך, אני אומר לך,

אני כל חמש דקות מעודכן. אבל זה צורך קיום שלנו. גם אתם... תקשיבי, אבל יש לך בעיה, הבדל ביני לבינך,

שאת לא יודעת לסנן.

אנחנו יודעים לסנן.

אנחנו, לפני שהתחלנו לשמוע, קנינו מסננת

בשביל לדעת לסנן

את הדברים. עכשיו, אנחנו יודעים מי עומד מאחורי המאמר הפלוני, מה דעתו,

מי הוא. ניתחנו אותו, אנחנו יודעים בדיוק מי הוא, לאיזה פלג הוא שייך ולאיזה מפלגה ולאיזה דעה.

לוקחים דבר, ידיעה, מי אמר, יודעים כבר מה הוא התקבל.

זה רוב הציבור לא יודע, רוב הציבור. ראית?

ראית מועצה? ראית מה כתוב?

אנחנו עוד לפני שכתבו, יודעים כבר מה החרטש בכתבה.

זה ההבדל.

הציבור לא יודע.

עכשיו אני אראה לך סרט,

סרט,

שאת לא יודעת.

לא ידעת ממנו ואת לא יודעת ממנו.

ומה שתראי עכשיו תקבלי הלם.

הסרט הזה, קוראים לו בצל הדמוקרטיה.

בצל הדמוקרטיה. אני לא אראה לך את כל הסרט,

אני אראה לך כמה דקות מהסרט.

תתבונני,

תראי חלק מהאנשים שנמצאים בסרט,

ואחר כך תגידי לי איך את מרגישה אחרי שאת רואה דבר כזה.

תגידי לי את, איך את מרגישה?

כמו אימא שצופטים לה את הילד

או שנתנו לו את שפכה בראש?

בסדר?

אני אבין אותך לאט-לאט, ייקח לי זמן.

תיקח לי זמן, אני אבין אותך.

והשנאה שהולכת, אחדות, תביני.

תביאי אותנו לבית, אני שואל אותך שאלה.

אם יש לך בן

והבן שלך מסתובב עם חבר לא טוב, לא טוב, לא רע,

לא טוב,

את תזהירי את הבן שלך מלהתקרב לילד הזה?

את לא תסכים שהוא יבוא לבית, נכון?

בוודאי שלא תסכימו שהוא יהיה איתו שבת לבד.

אם חבר לא טוב, את מרחיקה.

חבר רע, מה את עושה?

אם את רואה שאת לא יכולה להשתלט עכשיו על הילד שלך, והוא נדבך לחבר,

אל תגידי לחבר הרע, תשמע, אדוני, אני לא רוצה שאתה בוא אליי הביתה.

לא יעזור, את תרימי את הכול. לא, אל תלכי לאבא שלו.

למה? כי אכפת לך על הילד שלך.

זו האחריות של הורה.

הוא מרגיש

שכבר מגיע מצב כזה שרחמנא נצלן, נדבקים.

נדבקים לדברים שהם לא טובים, אז הוא צועק.

אני לא צריך להשיב בשבילו ואני לא משווה את הכול. לא את. את דוגמה בשבילך, לא בשבילו.

אבל בשביל שתאמיני.

אפשר להתחיל?

כן. בבקשה.

בכל מהלך ההיסטוריה שמר העם היהודי על ייחודו,

לפעמים בחירוף נפש אל מול צורריו הגדולים ביותר.

בתוך תהפוכות עולם שהפילו ממלכות עתיקות וילדו חדשות תחתן,

היו אבותינו נתונים למרותם של אימפריות אדירות,

שחלשו ושלטו מקצה עולם ועד קצהו.

אימפריות אלה ניסו בעקביות להשכיח את אמונתו של היהודי ולהעבירו על דתו.

שליטים עלו ונפלו,

מעצמות קמו וקרסו,

וכל ניסיונם היה לשווא.

למרות השעבוד, עלילות הדם, גזרות השמד,

הפוגרומים, הפרעות,

שרפת כל היקר להם,

הוצאה להורג והגליה,

לא נכנעו היהודים למלכויות השונות.

אמונתו של היהודי באלוקי ישראל לא נתערערה,

כי בשורש נשמתו של היהודי הייתה רק מלכות אחת,

זו של האלוקים.

תודה רבה, אדוני.

‫אפגנשטיין?

‫לא.

‫פרקינגטינה?

‫כן.

‫אפגנשטיין?

‫אבסטנשטיין?

‫אליאפיה?

‫אפגנשטיין?

‫אפגנשטיין?

‫אנו חברי מועצת אנו, ‫נציגי הישוב העברי ‫לעשורה הציונית,

‫יום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

‫תוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ‫בלסוד החלוקת עצרת האומות המאוחדות.

‫אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית ‫בארץ ישראל.

‫במדינת ישראל.

‫מה אירע ליהודים כאשר עיצבו ‫הציונים סוף-סוף ממשלה משלהם בישראל?

‫מה אירע להם ליהודים כאשר הפכו לפוליטיקאים יהודים?

‫מה אירע לרחמים, רגש הכבוד, אהבת האחים,

‫האחווה והערבות ההדדית,

‫אשר אלפיים שנות אנטישמיות ‫לא יכלו לעקור מהנשמה היהודית?

‫עם הקמת המדינה השלילה של החרדים ‫הפכה להיות מרכיב קבוע

בזהות של החילונים ‫והייתה קשורה גם לצעדי דיכוי.

‫איפה צעדי הדיכוי האלה הורגשו במיוחד?

‫ביחס כלפי המזרחים.

‫כי המזרחים היו, הדבר המוחלט,

‫גם אם היו מזרחים,

שזה נדפס מחוץ לתרבות, ‫וגם הם היו דתיים.

כן?

‫שילוב של שני החירויות ‫שנגדם יצאה הציונות.

‫הציונות רצתה להגדיר את עצמה ‫מול המזרח הערבי,

‫ההפך מהמזרח הערבי,

ומול הדת. ‫והנה באו הנה יהודים,

מסורתיים,

חלקם דתיים, חלקם לא דתיים, ‫אבל לעולם לא אנטי-דתיים,

‫והם היו בני התרבות הערבית.

‫והמטרה הייתה, ובכלל זה היה הדיון,

‫השאלה הייתה אם בכלל אפשר לתקן אותם,

‫והוויכוח היה בין אלה שטענו ‫שאי אפשר לתקן אותם,

‫ובין הליברלים,

‫שטענו שאפשר לתקן אותם.

‫בין כך ובין כך, איש שלא קיבל

‫אותם כמות שהם.

היה צורך לתקן אותם.

הרעיון היה שכדי לתקן אותם, ‫צריך להפריד אותם מההורים שלהם.

זאת אומרת, להפריד אותם מהמסורת שלהם.

זה היה בסיס של התוכניות החינוכיות ‫המתקדמות,

שרק אם ינתקו אותם מהבית הפרימיטיבי שלהם,

ינתקו אותם מהמסורת הפרימיטיבית שלהם,

אפשר יהיה להפוך אותם לבני אדם.

אבל היה ברור שצריך לתקן אותם,

וגלידתם הייתה קשורה בגזיזת פאות,

בשלילה תרבותית,

גם שלילת הזהות היהודית שלהם וגם שלילת הזהות הערבית שלהם.

ואת זה כדאי לזכור גם כן, כן? זאת אומרת, היהודים המזרחים,

כי המושג הזה של להיות יהודי-ערבי,

זאת אומרת, אדם שהתרבות שלו מבוססת על אום קלסום ופריד אל-אטרש וקריאת שמע,

הדבר הזה, שהיה מובן מאליו,

שאתה יכול להיות יהודי-ערבי,

כשם שאתה יכול להיות יהודי פולני ויהודי-גרמני בדיוק באותה צורה,

הוא הפך להיות דיכוטומי על פי הגדרתה של הציונות.

כי אותה ציונות חילונית ששללה את היהדות,

שללה גם את הערביות.

כלומר, היחס של התרבות הציונית כלפי המזרחים היה יחס של דיכוי חד משמעי.

התימנים כולם היו חרדים,

אז לקחו אותם בכוח, הורידו אותם בשדה התעופה,

אמרו אין איפה לשים אותם.

שמו אותם במעברות ושלחו בני קיבוצים

להדריך אותם.

קטע מהמדריך השומרי,

דצמבר 1956,

כיצד ננהג בחניכים דתיים

בין חניכינו אנו פוגשים לא אחת בחניכים דתיים,

בייחוד בהדרכה במעברות יישובי העולים.

מובן שכוונתנו היא להביאם לידי הכרה כי אמונתם

באלוקים משוללת היגיון והצדקה כי הדת היא פרי המשטרים הריאקציונריים

ואין לה זכות קיום אצל הנלחמים למשטר מתקדם.

בקיצור,

בשלב זה ינהג המדריך בסובלנות וישתדל לבטל את חשיבותה של הדת כגורם מפריע לחברות בתנועה.

לאחר הסברה בזאת,

שלא כלולה בה ההתקפה ישירה על הדת,

כי עם השמטת הבסיס מתחתיה יגיע החניך בעצמו להכרה שאין אלוקים ליטוש את האמונה הדתית.

המדריך השומרי,

נשאלות בחינוך השומרי בהוצאת הסתדרות השומר.

אשתי הייתה שליחה במחנה אלר פה,

בהרי ירושלים.

עשרות, מאות ילדים גזלו להם את הפאות, אמרו, עכשיו יש הסתדרות.

הסתדרות.

עבודה, כסף, מזון,

רק מי שבהסתדרות.

ראשית, אני חושבת שצריך לעשות הפרדת הדת מהמדינה, ואפשר.

בשלב הראשון הייתי עושה הפרדת הדת מהפוליטיקה.

בהקשר של הפרדת הדת מהמדינה, אני חושבת שצריך לבטל את הרבנות הראשית, צריך לבטל את חוק בתי הדין הרבניים,

צריך לבטל את המועצות הדתיות,

צריך לספק שירותי דת. לאט-לאט, אה...

איך אומרים באנגלית? היא השאירה משהו, השאירה משהו. אוקיי, אז כיוון שכל הדברים האלה, אי אפשר לעשות אותם מיד ועכשיו, אני רוצה להציע שני פתרונות לטווח קצר. בבקשה. הפתרון הראשון שאני מצפה מכל ממשלה שתקום, בעיקר מממשלת שלום, ממשלת ברק, מרכז, עבודה, ערבים ומרצ,

אני מצפה שלא ישתפו את המפלגות הדתיות והחרדיות בקואליציה המותאכית. אמרנו אלף פעמים, אני אומר, בפעם האלף ואחת,

מרצ ושס לא יושבים בקואליציה ביחד.

זה ברור? או שמרצ יושבים בקואליציה, או ששס יושבים בקואליציה.

לא יכניס את שס לקואליציה, לא יאפשר להם להמשיך ליהנות מעטיני הכספים של המדינה לצרכים פוליטיים שלהם.

אנחנו שומעים רק לא שס,

כביכול על בסיס של העיקרון של שלטון החוק,

אבל למעשה, כפי שאפשר לראות,

כפי שאפשר לראות,

על בסיס השאיפה לשבור את היהדות החרדית.

אגב, ומבחינה זאת, הביטויים האלה,

לא תשמע אותם היום,

אבל כשאתה שומע על הצורך לייבש את הביצה שבה קמה שס,

אתה שומע בעצם את אותו דבר עצמו.

דהיינו,

צריך לתת לילדים האלה.

סוף חלק א', ההמשך בקלטת מס' 181.