הרב שמעון חי רחמים : פלא יועץ

- - - לא מוגה! - - - 

הנושא של היום אהבת לומדי התורה ויראי השם וחושבי שמו.

נתחיל.

אהבת לומדי התורה ויראי השם וחושבי שמו גם היא נמשכת מאהבת המקום ברוך הוא.

כי מי שיש לו אוהב נאמן הוא אוהב גם את בניו ובני ביתו.

ועוד כיוון שיש לו אהבה אזי אם אוהבו הוא מבקש את טובתו בכל נפשו ובכל לבבו.

כי כל העושה טובה ונחת רוח לאוהבו הוא אוהב אותו.

ועוד שכבר אמרנו שהשכל מחייב לאהוב את איש חמודות

השלם במידות ובדעות,

וכל שהוא בדומה לו בעל חמודות אוהב את השלמות

אף אם אינו בו.

והנה מכל אלו הטעמים ראוי לעורר את האהבה ללומדי התורה וליראי השם ולחושבי שמו.

שיהיו חביבים כבבת עינו והנה שכרו איתו.

וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה שאמרו

מאן דרחם רבנן אב ינלה בנין רבנן

ועיקר האהבה היא בלב.

אבל צריך שתהא ניכרת גם כן במעשה שאם הרחיב השם את גבולו יהא מחזיק ביד לומדי התורה בכל נפשו ובכל מאודו.

ויהיה עושה ומעשה

ואם אין ידו משגת על כל פנים יעשה בגופו

גדול שימושה

כל אשר בכוחו באופן שיהיה בלי טרדה

ויעמוד על המשמר על התורה ועל העבודה.

וגדול המעשה וכמו שנכתוב עוד לקמן בזה.

ואין צריך לומר שצריך שישמור נפשו מאוד שלא לצייר תלמיד חכם

ושלא ימצא שום תלמיד חכם מקום קפדה עליו.

וכבר הזהירה תנא באבות הווה מתחמם כנגד אורן של חכמים

והווה זהיר בגחלתן שלא תיחבה.

פעם ראיתי באחד מהספרים של הרב חיים פלג'י

זכר צדיק וקדוש לברכה שתיקנו

סדר לימוד מיוחד כל חודש, יש להם סדר לימוד מיוחד.

את הסדר לימוד הזה זה לא היה לבעלי בתים זה היה סדר לימוד לתלמידי חכמים.

מה תלמיד חכם צריך להספיק במשך כל החודש כולו ללמוד?

עשרות דפים,

עשרות דפים על גבי דפים של תפילות ולימוד וסיום זוהר וסיום משניות וגמרות ומדרשים ודברים מבהילים.

אז ככה בשיחה עם אחד האברכים אצלנו אמרתי,

תראה איך זה יכול להיות היום בקושי מספיקים ללמוד משהו.

ובזמנם,

עם כל הקשיים, עם כל

האי-הצלחות שהיו,

והיו כל כך הרבה מספיקים ללמוד ועוד היו מתקנים את כל התיקונים ואת כל סדר הלימוד שתיקנו.

ועוד היה להם זמן לעבוד את השם בשמחה,

והיום יש את הכול, אתה רוצה

לחפש, אתה לא צריך ללכת עד הנהר.

כפתור אחד, שם קצת אבקה, נגמר הסיפור. היום גם אבקה לא צריך לשים.

יש רובוט שהוא מסדר את הכול, שם את האבקה, מוציא את הכביסה, הכול.

ככל שהטכנולוגיה מתחדשת ומתקדמת, ככה בני אדם נהיים יותר עצלנים לצערנו הרב.

אבל בזמנם היו טורחים, טרחה מרובה, ללכת לנהר.

מספרים על הרבנית אלישיב,

שיום אחד אחד מהשכנות שלה,

ככה הייתה במצב של אי-אהבה כלפיה,

והיא הלכה ו...

פשוט את כל הכביסה שהרבנית במשך שעות,

על גבי שעות בנהר,

בידיה הקדושות חיפשה, היא הלכה ותלשה מהחבל, הפילה את הכול, גזרה את החבל, הפילה את כל הכביסה, הכול התלכלך בזמנה, מהבוץ, לא היה כמו היום ריצוף.

התלכלך הכול, היא הייתה צריכה ללכת שוב פעם, והיא ידעה מזאת.

שום דבר היא לא אמרה לה, תראו איזה עבודה על המידות.

שום דבר היא לא אמרה לה, אהבת עם ישראל אמיתית.

הלכה עוד פעם לנהר, עוד כמה שעות לכבס את הכול, לנקות את הכול,

והעיקר שהרב יישב וילמד, שלא יפריע לו, שחס שלום,

שלא יהיה טרוד באותה שכנה שמפריעה בזה. השכנה שראתה את זה,

הזדעזע אם זה ככה,

אני כבר לא שווה לי להציק לה אם היא לא מתייחסת.

הרי זה שמציק רוצה שיתייחסו אליו,

אם היא לא מתייחסת,

סימן שכבר לא שווה לי להציק לה, איזה מידות של גדולי עולם.

אז אומר פה הרב פלא יועץ,

מה זה האהבה האמיתית ללומדי תורה?

ליראי השם ולחושבי שמו?

זה קודם כל שהאדם יאהב את הקדוש ברוך הוא. ברגע שהאדם אוהב את הקדוש ברוך הוא, הוא מעריך גם את הדבוקים בקדוש ברוך הוא.

את בניו שהם דבוקים בו,

הם יודעים את דרך האמת. אבל אם אדם לא אוהב את הקדוש ברוך הוא,

והגדרנו מה זה נקרא אהבה אמיתית בשלושת הדברים שאדם אומר כל יום בקריאת שמע כמה וכמה פעמים.

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

שלוש דרגות אהבה אמיתיות, אם אדם יודע לקיים אותם, לא רק לומר אותם, אלא לקיים אותם, ממילא גם הוא יאהב את אותם אלו שדבוקים בקדוש ברוך הוא. ומיהם?

תלמידי חכמים שהם יושבים ועוסקים בתורה,

יראי השם וחושבי שמו.

זה מחולק פה לשלושה קטגוריות.

נכון שאחד יכול להכיל את כולם.

מי שיושב ועוסק בתורה והוא יראה שמיים אמיתי, אז גם הוא חושב את שמו של הקדוש ברוך הוא תמיד,

כמו שהמשנה ברורה כותב, שיביתי השם תמיד.

אבל זה גם מתחלק לשלושה אנשים. יש אדם שהוא יושב ועוסק בתורה,

ויש אדם שהוא קשה לו לשבת ולעסוק בתורה, אבל הוא ירא שמיים. הוא מקפיד לקיים את המצוות, מצווה קלה כבחמורה.

ויש את זה שהוא טמון בכלל בשיא העבודה,

בשיא אי הזמן שלו,

שהוא עוסק אך ורק בגשמיות ולא ברוחניות, אבל הוא חושב את שמו.

אומר ריבונו של עולם, כל צעד ושעל אני איתך, אני חושב עליך.

תעזור לי, תסייע בידי, כדי שאני אוכל להעניק הלאה.

וזה אומר הרב, כל זה נמשך ממה? מאהבת הקדוש ברוך הוא, מאהבת המקום.

כי מי שיש לו אוהב נאמן, הוא גם יאהב את בניו ובני ביתו.

למה אדם לא מרגיש אהבה כלפי בני ביתו?

למה אין לו זמן להשקיע בילדים שלו? אין לו זמן להשקיע במשפחה שלו? כי אין לו אהבה אמיתית לקדוש ברוך הוא.

אם יהיה לו אהבה אמיתית לקדוש ברוך הוא, ממילא גם הוא יאהב את כל בני ביתו.

פעם,

קרה במחשבה שנייה עלה במוחי,

לפעמים אדם כועס.

הוא בא אחרי יום,

הוא כעוס על איזה משהו, לא הסתדר לו, איך אומרים? לא הלך היום חלק.

הוא בא הביתה, חס ושלום, חס וחלילה, יכול להוציא את העצבים שלו על הילדים,

לעקוד את הילדים, על כלום.

הילד עשה משהו קטן.

אם נחשוב, וכי הקדוש ברוך הוא רוצה שתכה את הילד הזה בשמו? הוא הביא את הילד הזה אליך,

לעולם. הוא יכל לך שלום, חס וחלילה, לא להביא לך ילדים.

מה היית עושה?

את מי היית מכה?

למי היית צריך להרביץ?

היית בדדה, היית מרביץ לעצמך? לא.

אז למה לילד שלך, שזה בן של הקדוש ברוך הוא,

שהקדוש ברוך הוא גם שותף בעסקה הזו שהוא הביא אותו לעולם, שלושה שותפים באדם,

למה אותו כן אתה מכה בקלות?

למה אתה לא מבליג?

נכון שצריך לחנך אותו, אבל גם צריך לדעת מתי.

מתי להכות ומתי לא, מתי לדבר ומתי לצעוק.

אז למה אתה ישר באלימות?

למה ישר אתה מכה?

זה מורה על אדם שאין לו אהבת השם.

כי אם אין לו אהבת השם,

כי אם היה לו אהבת השם, אולי הוא עושה את זה.

הוא ידע שהכל מאיתו יתברך ומחנך אותו במתו.

דברי חכמים בנחת נשמעים.

ועוד כיוון שיש לו אהבה, אזי אם הוא עבור ומבקש טובתו בכל נפשו ובכל לבבו.

כי כל העושה טובה ונחת רוח לאוהבו,

הוא אוהב אותו, את מי, את הקדוש ברוך הוא.

כי אם לא הייתי אוהב את הקדוש ברוך הוא, לא הייתי מעניק לבנים שלו.

ואם הקדוש ברוך הוא נתן לי

את הסייעתא דשמיא האמיתית כדי להבין מה זה נקרא אהבת השם,

אז אני צריך גם לאהוב את הבנים שלו. ומי זה הבנים שלו? עם ישראל.

ועוד שכבר אמרנו שהשכל הוא מחייב לאהוב את איש חמודות,

שלם במידות ובדעות,

כלשהו בדומה לו בעל חמודות אוהב את השלמות אף אם אינו בו.

אתה לא מרגיש את הקרבה האמיתית אליו,

אבל אתה יודע שהוא דבק בקדוש ברוך הוא, אתה חייב לאהוב אותו.

והנה מכל אלו הטעמים ראוי לעורר את האהבה ללומדי התורה ולירא השם ולחושבי שמו, מה שהיום זה נקרא האמת תהיה נהדרת.

היום רואים אברי אלה אוכלי חינם.

רואים בחורי ישיבות, אה, אלה כל היום יושבים

ומאבדים את הזמן. לכו תאהבו, פרזיטים, פה, שם, עניינים.

ושיהיו חביבים כבבת עינו.

אין לו אהבה אמיתית להשם, אז מה אתה רוצה שהוא יאהב את הבנים של הקדוש ברוך הוא?

הוא לא יודע מה זה אהבת השם, אז איך הוא יאהב את הבנים שלו?

אם הוא לא יודע מה זה אהבת השם, הוא היה מעריך כל צעד ושאל.

הנה הקדוש ברוך הוא מוכיח שחור על גבי לבן,

צהל, צהל, צהל, נו, כמה זמן עבר כבר?

היום זה בדיוק שבועיים.

בלילה זה בדיוק שבועיים לחטיפת החטופים.

ושום דבר, סרקו את הכול, בורות,

כלום, לא מוצאים שום דבר. הקדוש ברוך הוא

מוכיח

שהכול בידיו יתברך.

לא גבורת צהל ולא גבורת הממשלה.

הכול מאיתו יתברך, גבורת התורה.

אם עם ישראל יזעק, אם עם ישראל יתאחד,

אבל באמת ובלבב שלם למען הקדוש ברוך הוא,

למען שמו יתברך הקדוש ברוך הוא, בשנייה אחת

יביא את החטופים בעזרת השם

בריאים ושלמים הביתה.

אבל מה שיצא מפה לפחות זה ההתעוררות של עם ישראל.

באמת,

תפילות, קבלות של תהילים, כל יום

הודעות על גבי הודעות, אנשים,

עוד תהילים, עוד משניות, עוד לימוד תורה, עוד זכות, עוד פה, עוד שם, הכל למען שלושה יהודים יקרים.

תראו כמה הקדוש ברוך הוא מאחד את עם ישראל דווקא ברגעים הכי קשים,

וכולם ברוך השם צועדים בייחוד החשוב הזה.

ועיקר האהבה היא בלב,

כמו שאמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, מנדרחם רבנן, הביאלנה בנים רבנן.

אדם שמרחם על בניו של הקדוש ברוך הוא, על תלמידי חכמים,

אביאלנה בנין דה רבנן, באים לו בנים תלמידי חכמים.

ועיקר האהבה היא בלב,

אבל צריך שתהיה ניכרת גם כן במעשה.

זה לא מספיק, אני מאמין בלב. אתם מכירים את האנשים האלה?

אני מאמין. איך אתה מאמין?

אני מאמין בלב.

פעם שאלו אותי,

מי אמר שצריך ללבוש כיפה?

יש לך איזה מקור? אין מקור שצריך ללבוש כיפה.

אז כידוע, שהכיפה

מוסיפה יראת שמיים לבן אדם.

דהיינו שאדם הוא כפוף

לקדוש ברוך הוא, לכן נקרא מלשון כיפה.

מלשון כפיפה לקדוש ברוך הוא, אדם מתכופף כלפי קוד שבריחו.

אני אמרתי להם שיש פסוק מפורש בתורה שממנו אפשר ללמוד שחייב ללבוש כיפה.

וזה פסוק שנקרא אותו

בפרשיות של ספר במדבר.

ושם כתוב

לגבי עניין של טומאת קלי,

אם אפשר חומש, זה יועיל גם.

במדבר, כן, במדבר.

יישר כוח.

הנה, זה בפרשה של השבוע.

בבקשה. פרשת חוקת, פרק יט, פסוק טו.

תזכרו את זה. וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו, טמא הוא.

בואו נראה מה מפרש רשי. רשי אומר, וכל כלי פתוח בכלי חרס הכתוב מדבר, שאין מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו.

ולפיכך, אם אין מגופת צמידתו פתולה עליו יפה בחיבור, טמא הוא.

האם יש צמיד פתיל עליו?

טהור.

אז זה כתבתי כדי להוכיח את עניין הכיפה.

כידוע, המוח של האדם זה כלי קיבול.

כלי קיבול לקבל אך ורק

דברים טובים.

אבל אם חס ושלום, חס וחלילה, אדם רחוק מתורה ומצוות,

אז הכלי הזה מתמלא במה? מתמלא בדברים שליליים, חס ושלום.

וקשה מאוד מאוד מאוד להוציא את הדברים הללו מראשו. כידוע, כמו שאמרנו, הדברים הללו יצופו ויעלו לבן אדם בשיא השיאים של הקדושה,

תפילת שמונה עשרה.

כשאדם צריך לכוון שהוא נמצא בקודש הקודשים פנימה,

עומד לפני ולפנים, לפני הקדוש ברוך הוא, אז יצופו לו כל אותם השטויות והמחשבות הזרות.

אז אומרת התורה, וכל כלי פתוח,

אם ככה הראש שלנו, זה כלי, כלי למעלה לקבל את הדברים הטובים.

אם הוא פתוח, דהיינו, הוא לא מכוסה, הוא מגולה.

אין לו כיפה על ראשו,

אשר אין צמיד פתיל עליו.

אם תעשו צמיד פתיל בגימטריה קטנה זה תשע.

כיפה בגימטריה קטנה, תשע.

ככה יצא לנו.

אין צמיד פתיל עליו, אם אין עליו את הכיפה שהיא צמודה עליו,

תמהו.

למה?

הוא פתוח, ממילא נכנסים בו כל מיני שטויות, כל מיני מחשבות זרות.

אבל אם אדם מצמיד את הכיפה עליו,

יש לו את היראת שמיים,

הוא כופה את עצמו כלפי בוראו,

הוא כופה את עצמו לעבוד את השם יתברך ברמח אלרים ששגידים,

וגם מניח עליו את המכסה של הכלי.

ממילא מה הוא מכניס לתוך ראשו? אך ורק מחשבות טהורות.

ממילא הוא טהור, כמו שאומר רשי.

האם יש צמיד פתיל עליו? טהור הוא.

למה זה מכוסה?

אז זה המקור, קודם כל, לכיפה, אם ישאלו אתכם איפה צריך לדעת שצריך ללבוש כיפה.

חוץ מיראת שמיים, יש אנשים לא מבינים מיראת שמיים.

וכל כלי פתוח, פרשת השבוע.

ולכן ראוי לעורר את האהבה ללומדי התורה ולראי ה' וחושבי שמו שיהיו חבבים כבבת עינו.

והנה שכרו איתו, אדם שיעשה את זה יקבל שכר על כך.

וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה שאמרו מאן דרחם רבנן אביינלי בנין רבנן.

ועיקר האהבה צריכה להיות בלב.

אבל צריך גם שתהיה ניכרת גם כן במעשיה. זה לא מספיק, אני אוהב את הקדוש ברוך הוא בפנים,

אני אוהב את הקדוש ברוך הוא בפנים.

תראה את זה גם כלפי חוץ.

אם אתה באמת אוהב אותו, אתה מעניק גם אהבה כלפי חוץ. אדם נתן מתנה למישהו.

הדוד הגיע מאמריקה,

הביא מתנה לאחיינים שלו, הם מוכירים לו אהבה, מושיבים אותו,

מכינים לו את החדר,

פרסו לו מצעים על המיטה,

סידרו, לוקחים אותו לפה, לוקחים אותו לשם, מכירים לו את ההוא, מכירים לו את זה.

למה?

תמורת מה שהוא נתן להם הם מעריכים ומוכירים לו את האהבה.

אז אם אדם יאהב את בניו של הקדוש ברוך הוא,

שהם לב-ליבו של הקדוש ברוך הוא,

לומדי התורה, ירא השם וחושבי שלמו רק בלב, מישהו ירגיש את זה?

אף אחד לא ירגיש את זה.

תוציא את האהבה הזאת כלפי חוץ,

שתהא ניכרת גם כן במעשה,

שאם הרחיב השם את גבולו, אם יש לו

מצב טוב, יהיה מחזיק ביד לומדי תורה,

בכל נפשו ובכל מאודו,

ויהיה עושה ומעשה,

לא רק לאהוב פנימי, אלא גם לעשות,

להוציא את האהבה החוצה, שיראו כולם.

ואם אין ידו משגת על כל פנים, יעשה בגופו גדול שימושה, ישרת תלמידי חכמים.

אני מכיר בן אדם שהוא לא יודע ללמוד,

גם הרב מכיר אותו.

הוא לא יודע ללמוד,

אבל יש לו אהבה עזה לתורה הקדושה.

הוא מגיע לשיעורים לשמוע, לקרוא הוא לא יודע, עולה חדש.

הוא מגיע לשמוע שיעורים,

מאוד אוהב את הרב, חזר בתשובה בזכות הרב.

איך?

הוא היה אוסף גורדאות.

היה אוסף גורדאות, יום אחד הוא מצא טלוויזיה, הוא אמר, מה נראה בתוך הזה?

אז הוא היה מפנה כל מיני תכולות של בתים שהיו זורקים, יום אחד הוא מצא ארגז של מלא קלטות של הרב.

הוא לקח את הקלטת, שם שם בתוך, אתם בטלוויזיה,

והתחיל לראות את ההרצאות.

לאט, לאט, לאט, לאט, מזה הוא חזר בתשובה,

פלאי פלאים.

היה במיוחד מה...

אתם מכירים אותו, הוא הגיע לפה לעזור הרבה.

הוא אוהב את הרב,

הוא היום עובד חצי יום, חצי יום הוא קובע עתים לתורה,

שואל אותו, למה אתה עובד?

למה אתה לא בא ללמוד בכולל יום שלם? הוא אומר, אני רוצה לתמוך

בארגון הקדוש.

אני חייב לעבוד, לעשות משהו כדי לתמוך. אז זה מבחינת עושה ומעשה.

הוא גם אוהב את הקדוש ברוך הוא, הוא גם אוהב את בניו,

וגם מעשה.

הוא עושה מעשה בידיים.

משתדל שהקדוש ברוך הוא,

אללה, ייתן את הכוחות לבניו כדי שיוכלו אללה להשיב בנים

מהטעות שלהם.

ואם אין ידו משגת על כל פנים יעשה בגופו,

גדול שימושה. אז הוא גם מגיע מדי פעם אצלנו לכולל,

מסדר, מנקה, מכין קפה,

תה, מי שרוצה, העיקר תלמדו תורה.

העיקר תלמדו תורה.

אז זה גדול שימושה יותר מלימודה.

וכל אשר בכוחו באופן שיהיה בלי טרדה עומד על המשמר, על התורה ועל העבודה.

וגדול המעשה הוא, כמו שנכתוב עוד בזה לקמן, ואין צריך לומר שצריך שישמור נפשו מאוד שלא לצייר תלמידי חכמים,

תלמיד חכם מקום קפדה עליו.

וכבר הזהיר התנא הווה מתחמם כנגד אורן של תלמידי חכמים,

לא באורן

של תלמיד חכם, כי אסור להשתמש בתלמיד חכם,

אבל כנגד אורן של תלמיד חכם, בהשפעה שהתלמיד חכם מקרין,

בזה הוא מתחמם.

והווה זהיר בכחלתן שלא תיחבא.

ועם גדול חיוב האהבה לתלמידי חכמים,

אפילו אינם קרוביו,

שהכול כקרוביו,

כל ישראל ערבים זה לזה אחים אחד לשני.

אם אדם חס ושלום יעשה עבירה והוא נמצא בקצהו של העולם, בקצה השני סובלים בגללו.

על אחת כמה וכמה אם התלמיד חכם הוא קרובו ממשפחתו שחייב לאהוב אותו יותר ויותר. כמה מקיימים את זה?

עניי עירך קודמים, כמה מקיימים?

אתה שומע את פלוני, לאן אתה תורם?

תורם לשמה.

מה יש לך עם שמה?

קיבלת מהם טובה?

אתה בא לפה ללמוד,

אתה בא לפה לשאול, אתה בא לפה לקבל, אתה הולך לשמה?

מה יש לך עם שמה? אם היית מקבל משמה, שומע משמה, נותנים לך משמה, ניחא.

ואם הוא קרוב משפחתו פי כמה וכמה,

הוא צריך לתמוך ולאהוב אותו יותר ויותר.

וחובה מוטלת עליך וכל קרוביו להחזיק בידו ביתר שאת ויתר עוז.

שיעמוד על המשמר, על התורה ועל העבודה. יש לנו אחד בתל אביב,

עשיר גדול.

כל הבנים שלו, לצערנו הרב, הם

הלכו איתו לעבודה.

בן אחד נשאר לו. פגשתי אותו בסופר לפני שבועיים ביום שישי.

אמרתי לו, תדע לך, כולם היו בחורי ישיבות.

ברוך השם, נשארו יהודים טובים.

קובעים איתים לתורה.

אבל הם הלכו למסחר. האבא היה הלומן, זה קצת קורץ להם.

אז הלכו לעזור לאבא בחנות, מה שנקרא.

אמרתי להם, תדעו לכם.

אמרתי לו, תדע לך, אתה נוטל שכר כולם. הוא לומד בי קירי, בירושלים.

עכשיו אתה נשארת, הבן תורה היחיד במשפחה שיושב ועוסק בתורה.

אם אתה תנצל כל רגע ורגע,

אין לך בעיה של תמיכה. כל האחים שלך יתמכו בך, ההורים שלך יתמכו בך,

לא חסר להם כסף.

אבל את השכר של כולם, אם אתה תאבד, שלום, חס וחלילה, המשפחה תיפול.

אם אתה תשב ותעסוק בתורה עד ללכה, כל המשפחה תצליח בזכותך ואתה נוטל שכר כולם.

ברוך השם, היה לו שבת,

היה שבת לאח שלו שבוע שעבר.

אצלנו נולד לאח שלו בת, הוא לא הגיע, הוא נשאר בישיבה.

ראיתי אותו השבוע בחתונה

של משפחת טורק,

בועם בני ברק.

אמרתי לו, אני מצדיע לך, מוריד את הכובע בפניך, כל הכבוד לך.

מה זה שבת?

נולד לך אחיינית, אחיינית ראשונה.

נולד לך, כל בחור בישיבה היה סוגר את הספר, הוא אומר, מה זה, מגיע לי מזל טוב, אני הייתי דוד סוף סוף.

מה, אני לא אבוא לשבת?

נשאר בישיבה ללמוד.

אמרתי לו, אני מוריד את הכובע בפניך,

איזה גדולה וכבוד עשית בשמיים,

ואיזה נחת רוח להשם יתברך.

בזכות זה שאתה ישבת ועמלת בתורה,

למרות שהם פה נהנו,

לא הפסדת שום הנאה,

אבל הרווחת עוד תורה ועוד תורה ועוד תורה.

ולכן חובה מוטלת על אחיו ועל קרוביו להחזיק בו ביתר שאת ויתר עוז, שיעמוד על המשמר, על התורה ועל העבודה.

לא להקשות עליו, להפריע לו.

וזו תהיה להם לתהילה ולשם ולתפארת.

ובזו עושים כבוד לאביהם, שיהיה לו נחת רוח על ידי בנו התלמיד חכם.

וגם הם ייקחו את חלקם.

הם, בעניין של תמחין דאורייתא, תומכים בו, והוא יושב.

אז הם גם יקבלו את החלק שלהם.

וזה חלק איש מכל עמלו אשר יעמול,

ונמצא שעושה חסד עם המתים ועם החיים.

ולכן אשרי אנוש יעשה זאת, ובן אדם יחזיק בה.

ועליו נאמר הפסוק במשלי עץ חיים היא למחזיקים בה,

ותומכיה מאושר.

ואומנם לא מפני שהאדם מספק,

צורכי תלמידי חכמים יקל בעיניו חס ושלום.

פרזיטים, אה, לכו לעבוד. מה, אני צריך לפרנס אתכם?

הנה אתם סובלים, הנה קשה לכם.

זה לא שאחד שיש לו כסף, טוב לו.

אני מכיר הרבה כאלה, אין להם לא יום ולא לילה, והם כמו מסכנים ממורמרים.

ממורמרים.

ויש להם, לא חסר להם כסף, כל היום הם ממורמרים.

ולעומת זה הם מגיעים להתפלל מנחה אצלנו בכולל בתל אביב.

תשמע, השעה הזאת מוסיפה לי יותר מכל היום כולו.

הם מרגישים משהו חדש.

ואל יחזיק טובה לעצמו שהוא זן ומפרנס אותו.

מה פתאום? זה לא שלך בכלל.

כי חלקו מונח בתוך נכסיו. אם אתה לא תיתן, הקדוש ברוך הוא ייקח לך, ייתן את זה למישהו אחר.

כרגע זה ניסיוני אצלך, אם אתה עושה את הפעולה הטובה,

תומך ונותן,

עושה את רצונו של השם יתברך, הקדוש ברוך הוא ייתן לך יותר כדי שתמשיך לתת.

אם לא תיתן,

אז בשביל מה הוא צריך להשאיר את זה אצלך?

מה, חסר לו מקומות אחרים לשים את הכסף? הוא ייתן למישהו אחר.

כי חלקו מונח בתוך נכסיו, וכמו שאמרו על הפסוק, את העני עימך.

אתה צריך להשתתף יחד עם העני, גם בצער וגם בשמחה.

איך? על ידי שתיתן.

ושליחותי דרחמנהו דעוות.

ולא עוד אלא שיותר ממה שעושה העשיר עם העני,

עושה העני עם העשיר. היום העשירים לא חושבים ככה.

הם בטוחים שהם עושים את הכול.

אבל המורה דרך הנכון צריך לתת להם הרגשה, מה פתאום? אתה לא עושה טובה.

אם אתה לא תיתן, הקדוש ברוך הוא ישלח בכיוון אחר.

אנחנו עושים טובה לך שאנחנו לוקחים ממך,

ולא אתה עושה טובה שאתה נותן.

ולמה? שזוכה בעבורו לעולם שכולו טוב. אם אתה לא תיתן, תתזכה לעולם שכולו טוב.

מה פתאום?

מי הבטיח לך?

וכמאמרם זיכרונם לברכה על הפסוק,

האיש אשר עשיתי עמו היום, בועז,

לכן היזהר בכבודו.

וגם התלמידי חכמים צריכים להיזהר בכבודם של החיים העשירים,

המענים אותם ומחזיקים בידם.

שאם אמרו שרבי ורבי עקיבא היו מכבדים את העשירים, אף שלא היו צריכים מהם שום דבר.

כל מי שכן נצרך להם ונהנה מהם, חיוב הרם יעלה שלא להיות כפוי טובה ולכבדם קצת. שימו לב מה הפה ליועץ אומר.

אל תכבה אותם הרבה, אל תתחנף אליהם.

תראה להם שזהו הם, כי הכל מידו יתברך.

אם אתה בוטח בעשיר,

אוי ואבוי, אתה בוטח בשר ואדם ולא בקדוש ברוך הוא,

אתה כופר בהשם חס ושלום.

אתה צריך לפתוח בקדוש ברוך הוא, אבל גם לא לתת טיפה את הכבוד.

שרבי ורבי עקיבא היו מכבדים את העשירים,

אף שלא היו צריכים מהם שום דבר.

כל מי, כל שכן מי שצריך להם,

בקצת שהם נותנים,

ונאמא מהם דחיוב ארם יעלה שלא להיות כפוי טובה ולכבדם קצת,

ולטרוח קצת אליהם,

למעבד לאור ניחרוך.

וחיבה יתרה יהיה נודעת להם, וילמדו אליהם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו.

בנועם שיח ולשון חיבה. כי אם אדם יגיד,

או, יופי, רק את הכסף אני רוצה,

ולזלזל בו. אז מור יגיד, זה בן תורה אמיתי?

זה אדם שיושב ועוסק בתורה?

איפה המידות שלו?

איפה הערכים שלו? איפה המוסר שלו?

האמת בדבר, שאדם צריך לכבד כל בריאה ובריאה, לא משנה מי זה ומה זה.

ועל ידי הכבוד האמיתי, כמובן, לא לזלזל בכבודו של השם יתברך,

אלא לכבד אותו בכבוד הראוי לו, וממילא על ידי כך למשוך אותו לכיוון הטוב.

כי אם הוא ימשוך אותו, חס שלום, לא לכיוון הטוב, לשלילי, אז חס שלום, חס שלום, הוא גורם נזק לא רק לו,

אלא לכולם. אה, זה הדתיים?

אה, זה אלה שיושבים ועוסקים בתורה? אה, ככה הם מתנהגים? ככה הם מדברים?

הוא עושה חס שלום, חילול השם שאין לו כפרה.

ובנועם שיח ולשון חיבה, טובה תוכחת, מגולה מאהבה.

מתי שצריך להוכיח, תוכיח.

מתי שצריך לאהוב, תאהב.

וישתתפו בצרתם, לנוד להם ולהתפלל עליהם. זה לא רק הוא מבין, נגמר הסיפור. מה, לא מספיק מה שאני לומד?

תתפלל גם עליו.

שישוב בתשובה שלמה,

שאוהב את השם כמו שצריך,

שישב ויעסוק בתורה, גם שלא יהיה חלק בהשם יתברך.

ותמיד תהיה תפילתם עליהם למען ישכילו בכל אשר יעשון. כי בעל המאה הוא בעל הדעה בדרך כלל.

הוא לא רוצה לקבל דעות של אחרים, הוא רוצה לקבל את הדעה של עצמו.

תשמע, אני נותן בגלל שטוב לי לתת.

אני לא נותן בגלל שזה עוזר לי וזה לא נותן לי ברכה. ככה הם בדעה הזאת, שזה לא נותן להם ברכה.

אבל הם לא יודעים את האמת האמיתית שרק הברכה זה בזכות לומדי התורה.

ותראו עכשיו,

עוד פעם עושים נזקים לעולם התורה, פה נשרף, שם נשרף, פה נזק, שם נזק.

חטופים, בלאגן, כל זה למה? כדי שיעריכו את לומדי התורה.

כדי שלא יזלזלו בלומדי התורה. כל קושי שהממשלה עושה,

עשרים נזקים אחרים.

ואנשים הולכים כמו עיוורים, לא רואים את האמת.

ותמיד תהיה תפילתם עליהם למען ישכילו בכל אשר יעשונו, ובכל תורתם ומעשיהם הטובים יכוונו גם עליהם.

וכזאת וכזאת ישמע חכם ויוסיף לקח,

ויעשה באופן שימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.

ופה הוא מביא מעשה על הגאון רבי עזרא עטיה, זכר צדיק וקדוש לברכה.

בואו נראה מה המעשה.

ועד הישיבות בארץ ישראל ערך מעמד הוקרה לראשי ארגון הסיוע, הג'וינט.

ארגון זה היה מורכב מאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות

החיים בארצות הברית,

ומפעם לפעם הגישו סיוע נדיב לעולם התורה שהיה עוד בראשיתו בארץ הקודש.

היה זה כשעולם התורה רק החל להשתקם מחורבנו העצום בשואה האיומה.

מאות רבנים וראשי ישיבות נספו,

רבבות ואלפים של בני תורה נהרגו,

ושארית הפליטה לא מצאה מנוח לכף רגלה.

היו אלה אנשי הג'וינט שזיק היהדות שבוער בלבם התעורר לפתע.

הם נענו לבקשת הרבנים ונטלו חלק נכבד בשיקום הישיבות בארץ ובארצות הנכר.

גדולי התורה וראשי הישיבות כיבדו את המעמד בנוכחותם ובנשיאת דברי הכרת הטוב כלפי העסקנים והנדיבים.

הם העריפו עליהם שבחים כנים על שנטלו חלק במשימה כה חשובה.

ומזכיר ועד הישיבות,

הרב מוישה דוביד טננבוים, זכר צדיק לברכה,

הזמין את רבנו הגאון האדיר, רבי עזרא עטיה,

זכותו תגן עלינו, ראש ישיבת פורת יוסף, לעלות לדוכן הנואמים.

ראש הישיבה עלה לשאת את דבריו, הוא ניסה לפתוח בדברים, אך קולו נשתנק.

קול בכי חרישי עלה מתוך גרונו ועיניו דמעו.

הקול ציפו לשמוע את דבריו, אך הוא לא הצליח להוציא אפילו הגה.

נזעק הרב טננבוים אל הדוכן ושאל בבעלה את רבנו, מה קרה שכך?

כבודו בוכה.

וכי כבודו לא חש בטוב?

ראש הישיבה ענה שהוא חש בטוב, אך נימק את סיבת בחייתו.

ומהי?

כשעליתי לשבח את הנדיבים, חשבתי עד כמה אנחנו

בגלות.

לו קרן התורה היא אמורם, לו כבר הייתה כבר הגאולה.

הרי במקום שאנו נודה לנדיבים,

אלו על שיסייעו בידינו,

הרי אלו הנדיבים שעורכים מסיבה לכבודנו,

על שזכינו אותם לקחת חלק וחבל בהחזקת תורתנו.

הוא אומר, לא עשינו את המסיבה לכבודם,

אלא הם עושים את המסיבה לכבוד התורה הקדושה.

אז אם הגענו למצב כזה, לא נבכה?

שהנדיבים צריכים לעשות מסיבה שיושבים ועוסקים בתורה.

הערפת השבחים על הנדיבים הזכירה לו את חשכת הגלות,

ושהמשיח טרם בה. תראו מה זה צדיקי האמת.

אהבת רעים.

וידוע הדבר כמה גדלה מעלת אהבת הרעים, עד שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.

ופרשוה רבותינו זיכרונם לברכה, דרצונם לומר דעלך סני לחברך לתעביד.

והנה, לפי גודל הטובה, כך יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום,

עד שבעוונותינו בעוון, שנאת חינם חרבה עירנו, ושמע מקדשנו, וגלינו מארצנו.

ועדיין השטן מרקד בינינו לשטננו.

איש לביצעו פנה ואינו חושש לתקלת חברו.

לא אכפת לאנשים שאחרים טועים.

וישו שמח הסלום לעת,

ויש בשביל הנאה כל דעו איש את רעהו חיים בלעו.

כבוד, גדולה, משרה.

אוי לעיניים שכך רואות כי עינינו תכלנה אל ציפייתנו ציפייה לישועה.

הוא מושיע עין כל עוד שמידה זו מצויה בעינינו,

ולכן צריך להתחזק ולעורר את האהבה, ופרטי אהבת רעים כבר בירם,

לאורך ולרוחב בספר הברית.

ואני אבוא בקצרה,

והוא שצריך לקיים בעניין זה סור מרער,

ואחר כך ועשה טוב.

וצריך לסור מרע בדיבור ובמעשה.

בדיבור, איך סרים מרע בדיבור? דעלך סני לחברך לתעביד. מה ששנואי לאדם לא עשה לחברו.

וצריך להיזהר ולהישמר מלדבר אל חברו

או על חברו שום דיבור שאינו רוצה שידברו לו או עליו.

ובזה נכלל עוון לשון הרע והונאת דברים וכהנה רבות.

וכן על זה הדרך צריך לסור מן הרע.

ובמעשה מה זה?

שלא להזיק בחברו או לגרום לו שום נזק.

כל דלא ניחלה שיעשו לו. אתה רוצה שיעשו לך נזק כזה? אתה לא רוצה, אז למה אתה מזיק לחברך?

וצריך להעמיק בזה כי רבו הטעויות היצר הרע.

הצער אומר זה טוב? מה פתאום?

לטובתו?

איזה לטובתו?

וביותר צריך להיזהר במקום שיש חסרון כיס.

שאדם עשוי לאורוי היתר על עיניו של לנטות אחרי הבצע המגיע לו אפילו בהפסד חברו.

ולא לחינם אמרו אדם ניכר בכיסו ואשרי איש יראה את השם ואוהב את השם בכל מאודו ולא יטה אחרי הבצע.

וכן צריך לקיים במצווה זו ועשה טוב ובדיבור ובמעשה, בדיבור ולדבר דברים טובים ונכונים, לשמח את האנשים כגון בשורות טובות

ועצות טובות ולהרים מכשול מדרך חברו ולהודיע לו אם יודיע שיגיע לו שום

נזק בשום אופן וללחמו בעת צרתו וכיינה רבות.

ובמעשה עשות חסד בגוף ובממון

כאשר חפץ שיעשו לו ושירחמו עליו ושידחקו עצמם כדי לרחם עליו.

ככה יעשה למען עשות חסד ולקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך.

כי אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה ולפום צערה אגרא.

כי לפום צערה עושה נחת רוח ליוצרו.

וכרחם אבל בנים ואחלה צרה יולד.

כן איש את רעו יעזרו.

כי כולנו בני איש אחד אנחנו, אחים אנחנו.

וכאשר יחוס על אחד מאיבריו,

כן צריך לחוס על כל אדם מישראל.

כי כולנו כאיש אחד, כגוף אחד. כל ישראל ערבים זה לזה.

והנה האדם אוהב את עצמו ואת בנו ואת אחיו מפני שהטבע מחייבו לאהוב אותם.

למה הוא אוהב את הבן שלו? למה הוא קונה לו? כי הטבע מחייב.

למה את אחיו? כי זה אח שלי, בשר מבשרי.

אבל לגבי חברו במקום שסובר דהית לפסדה או טרחה דה גופה, אהבת עצמו גוברת עליו.

אם הוא יודע שיש לו איזה הפסד שהוא יפסיד או איזה טרחה מרובה, עזוב, אני כבר לא יכול.

קשה לי.

אי אפשר.

אז סליחה, איך אתה אוהב את החבר שלך?

איפה האהבה האמיתית, אהבת רעים?

אהבת עצמו גוברת על אהבת חברו.

ומה גם שלהיות הדבר מצבה רבה יצרו של האדם מתגבר עליו, להעבירו על דעת קונו.

למען היא אבד טובה הרבה.

וצריך להתגבר על עצרו ולחוס על כבוד קונו ולעורר את האהבה.

ואשריהם ישראל כמה יגיעות יגעים וכמה טרחות סובלים,

וכמה הוצאות מוציאים על דבר מצווה ומעשים טובים.

זה כך ולכאון,

אבל דע עקא שיש מצוות גדולות אשר דורש אין להן,

מחמת שאין מחזיקין אותן למצוות כל כך.

וכבר אמרו רבותינו,

אבירץ למצווה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות.

על אחת כמה וכמה מצווה רבה כזו שנכלל בה אהבת חסד ואהבת רעים ודרכי שלום,

שראוי לרדוף אחריה כרודף אחר החיים.

ומאחר שייצר סמוך מורה מ״ט פנים לטהר את השרץ ולקרב התועלת לעצמו, העצה רמה עובד על האדם.

אומר לו, מה פתאום?

למה שתעזור לו? תעזור לעצמך.

תרוויח. מה, אתה הולך לשם ואתה מפסיד?

בשביל מה?

ומאחר שייצר סמוך מורה ארבעים ותשע פנים לטהר את השרץ,

רק כדי להכשיל אותך שלא תעשה את זה,

ולקרב התועלת לעצמו,

ומה גם שיש בדבר הזה כמה עניינים שירא את דבר השם נבוכו ואינו יודע איזה דרך ישכון אור, לא יודע מה לעשות. מי האמת?

איפה האמת האמיתית? מצד אחד הוא רואה מאות

גדולים, מצד שני מיעוט גדולים.

רגע,

הולכים אחרי הרוב, לא? אחרי רבים להטות, אז נלך לשם.

אבל אתה הולך עם השקר, אתה לא הולך עם האמת.

לכן העצה, ייעוצה, היא לקיים את מאמר התנא שאמר, ואל בינתך אל תישען.

וזה כלל גדול בכל התורה כולה,

וכל שכן במילה דממונה,

והולך אל חכמים יחכם וישיג אורחות חיים.

ועיקר מצוות אהבה היא בלב שלא ישמח בתקלת חברו חס ושלום,

רק ישמח בטובתו ויצטער בצרתו עד שיתפלל עליו.

ואופן כניעת אהבה היא זו, כאשר ייתן אל לבו, כמאמרם זל.

דאפילו בזמן שהרשעים בצער, שכינה מצטערת.

אפילו הרשע מצטער,

הקדוש ברוך הוא מצטער איתו.

ומה הלשון אומרת?

ומיניה דכשם שהאדם בנחת שכינה בנחת,

ואם יש לאדם צרה, גם השכינה בצרה.

ואם כן יש לו לאדם שהוא אוהב את השם לשמוח בשמחה, את קודשא בריך הוא שכינתנו להצטער בצרתם.

ועוד דכשם דכשאדם בנחת ויש לו עושר ונכסים, לא ייבצר מערבות מצוות ומעשים טובים.

ויש נחת רוח ליוצרינו.

מה שאין כן כשאדם בצער,

ליבו בא לאימו, הוא לא יכול לקיים מצוות, אין לו שמחה. תעודד אותו,

תחזק אותו.

הוא מקצר בעבודת השם יתברך, ועניות לא הניח מידה טובה.

ועל כן עובר על דעת כונו וממרר ליולדתו.

ומכלל האמור ישמע חכם שיש לשמוח שמחה גדולה,

כשרואה בני אדם עושים רצון קוניהם,

ולהצטער צער בנפש על עוברי העבירה. אתה רואה מישהו שנכשל? אתה צריך להצטער.

בגללי הוא ככה.

אני לא מסייע לו, אני לא מחייך לו. אמרת שלום בבוקר לבן אדם?

עולם ומלואו נתת לו.

משלום מה אפשר לעשות? העולם הוא משכן אצל

ההורים שלי, כשהייתי קטן,

הוא עבר דירה לחולון.

אחרי חודש הוא בא, דופק בדלת,

הוא אומר לאבא שלי, אני מצטער שעברתי.

מה קרה?

הוא אומר,

אם אני דופק לבקש משהו מהשכן, לא רק שלא פותחים, אפילו מאחור לא מציצים,

לראות מי זה.

שלום בבוקר, הוא אומר, אני מרגיש שאני נמצא בסדום העמורה.

מה, איזה חמימות היה לי פה, איזה אחדות בין שכנים, איזה שמחה, איזה טובה, איזה עזרה,

סמכות, אירועים.

שום דבר, הוא אומר. כלום!

לא פותחים את הדלת, לא מסתכלים, לא מעניין אותם,

רק הם ועצמם.

אחר כך הוא עבר משם, חזרה.

הבן אדם לא מוצא את עצמו.

ואפילו אם הוא מקצר בעבודת הבורא, לא ייתווה שגם חברו יהיה כמותו.

למען תהיה צרת רבים בני חמת שוטים. הלמען דבר דומה למטרוניתא שיש לה עשרה בנים,

וציווה המלך עליהם לזון ולפרנס אותה ולהספיק לידי מחסורה.

והיה יום אחד מבני המלך הפר חוק ולא נתן חוקו לאמו.

אף על פי שהוא ענו שיענש מכל מקום הבן האוהב את אמו וצר לו על היעדרו את חוקו.

שאול ישאל, האם לפחות אחיו השלימו את חוקם?

גם אם הוא רחוק מהשם יתברך, יהיה אכפת לו מה עם האחים שלו.

כי בזאת תהיה לו חצי נחמה הר, אוקיי, לפחות שהם עשו.

ואם יאמרו שכולם בוגדו כמוהו כמוהם, יגדל צערו להם תבכה ותתייפח על שנשארה ברעב וצמא ובחוסר כל.

והנמשל אומר הפה ליועץ מובן מאליו,

ועוד יש לאדם לשמוח בטובת חברו, מאחר כי ברבות הטובות יערבה עשיית המצוות ומעשים טובים.

ובריבוי עשיית מצוות ומעשים טובים גם לו מגיעה הטובה.

שלא יכריעו חובותיו את כף העולם לכף חובה, ואנוש ייענש על כל הרעה אשר גורם.

וברבות הטובה על ידי שחברו מכריע את העולם לכף זכות, ביום טובה גם הוא יהיה בטוב.

עשית טוב לבן אדם, עזרת לחבר שלך לעשות טוב,

גם לך יגיע הזמן הזה ותקבל את

טוב. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נכבדה, נכבדה,

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה,

נכבדה,