הרב עזרא מחפוד ההלכה במטבח

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בעזרת השם נדבר קצת בהלכות פסח.

מרן מביא בתחילת הלכות פסח, סימן תכט.

שואלים בהלכות פסח,

קודם לפסח שלושים יום.

ככה מרן בשולחן ארוך מתחיל את ההלכות ועובר כסדר.

למעשה כשאנחנו אומרים שצריכים ללמוד את ההלכות

יש שתי סיבות.

סיבה אחת מאוד עיקרית,

אם אדם לא ילמד את ההלכות הוא לא ידע איך לקיים.

כדי לדעת איך לקיים את המצוות אז חייבים ללמוד את ההלכות קודם.

אדם לא יכול לשמור שבת בלי ללמוד הלכות שבת. הוא חייב ללמוד הלכות שבת היטב היטב

כדי שיוכל לקיים ולשמור את השבת כהלכתה.

כמו כן,

עוד יותר בפסח דינים מרובים, דינים חמורים.

אדם לא יכול לקיים את כל מצוות הפסח כהלכתם אם הוא לא ילמוד את כל ההלכות,

א', ב', גם ישנם דברים שצריך היכן למוקדם.

אז מן התורה בעצם, אם בן אדם בודק טוב-טוב, אם הוא בדק טוב, היטב היטב בחורים מוצדקים, הוציא את כל החמץ, שרף את מה שנשאר,

אז הכל בסדר גמור.

חכמים תיקנו לנו לא רק לבדוק ולשרוף את מה שמצאנו, אלא גם לבטל.

לבטל את החמץ,

אנחנו צריכים לדעת, יש ביטול בלילה, כלומר ככה,

איך שאנחנו באים בלילה, כמו שאמרנו, ביום ראשון בלילה אחרי תפילת הערבית,

להיות מוכנים כמובן להכין את הבית טוב, כדי שאפשר לבדוק בצורה נכונה אם הבית יהיה מבולגן, לא מסודר, לא נקי, קשה מאוד לבדוק.

אז ביום ראשון בלילה רצוי להתפלל ערבית ומייד,

תכף ומייד לבוא הביתה, להתחיל עם הבדיקה

לפני שבודקים, מברכים, אשר קידשנו במצוותיו ציוונו על ביעור חמץ, כמו שאמרנו,

לא מ...

מה?

על בדיקת חמץ. לא, על ביעור חמץ.

ביעור, לא.

תכף אני אסביר.

הנוסח בלשון השולחן ערוך הוא ככה גם בסידורים.

אשר קידשנו במצוותיו ציוונו על ביעור חמץ.

זה נוסח הברכה.

זה כל העדות אותו דבר, וזה על הבית בבית,

אז הוא יכול גם לזכות, לשמוע את הברכה.

אז השליח מברך על ביעור חמץ, הוא חול נאמן, והשליח עושה את כל הבדיקה.

הביעור, כמובן,

בביעור חמץ יש לנו שני חלקים.

חלק אחד זה הביטול שאנחנו מבטלים, זה גם חלק מהביעור.

כמו שאמרנו, הרי בודקים כדי למצוא חמץ.

את כל החמץ שמצאנו וכל החמץ שנשאר אנחנו אמורים לשרוף למחרת.

אבל מעבר לבדיקה והשרפת חמץ אנחנו גם מבטלים.

כל זה בעצם כלול בברכה

שלא ראינו, כי יש חמץ שאנחנו רואים.

הרי יש לנו חמץ שאנחנו משאירים.

את זה אנחנו לא מבטלים, כי אנחנו עדיין מתכוננים להשתמש איתו.

ביום למשל,

ביום אחרי שכבר בבוקר קמים מוקדם, כמובן מתפללים וכו', ואז באים לאכול ארוחת בוקר,

ואז ניתן לאכול את החמץ עד שעה מסוימת, צריך לשים לב לפי הזמנים.

לגמור את האוכל,

עונה אמן, מתכוון לצאת בברכה.

עכשיו הוא יתחיל לבדוק קצת פה כדי שלא יהיה לו הפסק.

יבדוק קצת, אני אגיד לו שיבדוק איזה קטע קטן פה,

ואחר כך ילך לדירה השנייה שלי, ימשיך שמה. דירה או מחסן, לא משנה מה.

ובזה אני מקיים את מצוות הבדיקה בצורה טובה מאוד.

פה ארמון מוסיף,

נוהגים להוסיף,

נוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שנמצאים הבודק,

כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.

זאת אומרת,

ארמון בעצם הביא שיטה כזאת, זה מחלוקת בראשונים אם לחשוש או לא,

השיטה חוששת.

במיוחד,

כמו שהרבה טוענים היום, ניקנו את הבית, הכול נקי, אין כלום, לא נמצא כלום.

אז הראשונים האלה אומרים, בעצם, אם מה יצא, בסוף אתה מברך,

אתה בודק, לא מצאת כלום, לך אור הזה ולך לבטלה.

אז מה את צעק?

כן, בוא נניח, אחרי שניקנו את הכול,

נניח פתיתים פה ושם ונמצא אותם,

הנה הברכה לא לבטלה.

ככה השיטות האלה סוברות.

יפה מאוד, אבל צריך לשים לב ש...

כן, לא, העיקר, מה שעדיף לשים לב,

שנגיד אם שמים עשרה,

שפחות או יותר זה שמניח ידע איפה הוא הניח,

כי מה קורה אם בעל הבית

בודק מצא שמונה, מה עם השתיים?

אז הוא לא מצא אותם.

אז יגידו אותו, תחפש עוד, עוד, עוד.

והיה אם לא מצא, אז אם זה שהניח ירשום לעצמו איפה הוא הניח, אז לא יהיה בעיה.

בסוף ימצאו את זה.

אבל אם קורה שלא ירשמו או לא יזכרו,

אז תהיה בעיה איפה החמ... נשאר. נכון שהביטול יעזור לנו,

אבל אנחנו רוצים להרוויח, לא להיכנס דווקא רק בגלל הביטול.

כן, נכון.

עכשיו, כאן הוא מביא,

אבל אחר כך, בהמשך, הוא אומר, מי הוא אם לא נתן לו עיכב,

הרב עצמו שכתב שנוהגים להניח,

הוא בעצמו כותב לא נתן לו עיכב, די דעת כל אדם, עם הברכה לבער אם נמצא.

זה בעצם שיטה חולקת,

ולכן הרבה לא נוהגים להניח, זה על פי השיטה הזאת.

עכשיו,

פה המשנה ברורה מביאים, מכל מקום אין כדאי לבטל את המנהג, חיי אין שלו שנותן טעם למנהג.

גם האריזה אל כתב,

מנהג זה, ושיניח עשרה פתיתים.

אכן, יש להיזהר הרבה שלא יאבד אחד מן הפתיתים,

וכולי. זאת אומרת, בעצם המקור עשרה פתיתים, מה שדיברנו קודם זה האריזה, זה על זה שנברואה מביא,

הרבה אחרונים מביאים את המקור הזה,

הרבה נוהגים להניח עשרה פתיתים.

מי שלא נהג, לא נהג. זאת אומרת, זה לא אומר שיש לו איזושהי בעיה בהלכה, כמו שראינו שהרמוב בעצמו כותב,

שיש כאלה שאומרים שלא נורא,

אז ממילא מי שנהג נהג, זה מנהג טוב, מי שלא נהג,

שני הדברים הם, יש להם מקור בהלכה.

עכשיו, הרבה שואלים,

ברוך אתה נהנה, אני חושב שהכול נהנה.

העניין הוא שבפועל, רוב האנשים שלהגים את הבית,

הם לא ימצאו אותם מאמץ כשהם עושים את הבדיקה הזיה, בשביל זה היה לפניח את הפתיתים, כל מיני.

זה בעצם אחת הסיבות, זה נכון.

עכשיו, בעצם הרבה שואלים איפה לבדוק, מה לבדוק.

בהלכה מוזכר,

כשאנחנו רואים בהלכה בכלל על הבדיקה,

כשמהרן מדבר על הבדיקה,

הוא מדבר לאור הנ... בודק כל המקומות שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ.

לכן,

כל חדרי הבית והעליות צריכים בדיקה שפעמים, אדם נכנס בהם פתאום בידו וכו',

ואחר כך הוא נכנס לעוד כל מיני פרטים.

הרבה פעמים יצא לי לדבר בנושא,

הרבה שנים לפני פסח דיברתי בנושא,

אז אני שואל לפעמים את האנשים איפה הם בודקים.

אז הרבה עונים ככה באופן ספונטני, אומרים כן, בודקים תחת הארון, תחת המיטות,

בפינות.

בסדר, כמה זמן לוקח לבדוק? 20 דקות, חצי שעה, מחמירים 40 דקות.

עכשיו אני שואל אותם, מה עם הפרישדר?

מה עם המקפיא?

מה עם ארונות מטבח? למעלה למה? הוא אומר, לא, זה נקי, הכל מלא פסח.

הפרישדר מלא, המקפיא מלא, הכל כשר לפסח.

אז שמה לא בודקים.

אבל בהלכה לא כתוב ככה, בהלכה הרי כתוב, איפה צריך לבדוק?

לא תחת המיטות, בהלכה כתוב,

בודק כל המקומות שיש לחושב שהם הכניסו מהם חמץ.

איפה אנחנו מכניסים חמץ? אנחנו רגילים להכניס כל השנה חמץ,

או בארונות מטבח,

שם אנחנו רגילים להניח חמץ,

או במקפיא, בפרישדר,

כל אחד איפשהו רגיל.

אז בעצם עיקר הבדיקה, איפה צריכה להיות?

עיקר הבדיקה צריכה להיות דווקא במקומות הללו.

בפרישדר, במקפיא, בארונות.

אבל מה הטענה? כבר שבוע שלם הארון מלא במוצרי פסח, כי שם הכל כשר לפסח.

המקפיא עמוס בבשר ועופות, הכל כשר לפסח. אז מה, עכשיו נתחיל לפרק?

אבל מצד שני השאלה,

אבל אתם לא בודקים במקום הנכון.

אז במה נפשך?

אם אנחנו צריכים לבדוק, צריכים לבדוק יותר איפה שרגילים להניח חמץ,

לא איפה שלא רגילים.

אז יוצא שאיפה שרגילים להניח חמץ, לא בודקים.

בארונות מטבח, בפרישדר, מקפיא, לא בודקים.

למרות שכל השנה רגילים דווקא שם להניח.

איפה בודקים? תחת הארון, שאני לא יודע אם בכלל היה שם פעם חמץ,

או תחת המיטות וכדומה. אני לא אומר לא לבדוק תחת המיטות, תחת הארון.

במיוחד אם יש ילדים,

בוודאי שצריך לה... חורים, צדקים כמו שכתוב.

אבל אי אפשר להתעלם, אי אפשר להתעלם מהעובדה שעיקר החמץ בדרך כלל נמצא במקומות האלה.

ואנחנו מדלגים על העיקר, עוזבים את העיקר לחלוטין.

השאלה, אז הרבה שואלים, נו, אז מה לעשות? עכשיו, בלילה הזה להתחיל לפרק את הכול, זה לא נגמור עד הבוקר.

זאת אומרת, השאלה היא שאלה.

אבל מצד שני, אנחנו צריכים למצוא פתרון, שהפתרון יהיה על פי ההלכה.

השאלה, מה ניתן לעשות על פי ההלכה?

מה הפתרון שניתן לעשות על פי ההלכה?

האמת, היה פעם מישהו שאל, כן, אבל בין כך אין, בין כך אין חמץ. אז היה לפני כמה שנים,

היה פעם, זה היה סיפור,

היה סיפור עם בן אדם שהתקשר אליי בפסח, בפסח עצמו היה אדם אחד הרימה אליי טלפון בחול המועד בפסח,

אומר לי, תשמע, אני פותח את המקפיא, אני מגלה בפנים כמה פיתות, שתי פיתות היה לו,

חטופות, היטב, היטב, מה לעשות?

אמרתי לו, תשמע, קודם כל יש לך בעיה, אתה לא בדקת חמץ כמו שצריך.

זאת אומרת, אתה לא יכול להגיד, אני אעלה.

אנשים מתקשים, אז גם אני ממליץ לעשות את הדרך הזאת.

לא לברך. לא, לא, כמובן שבלי ברכה.

עכשיו, הרי אנחנו עדיין,

אנחנו לא גומרים את הבדיקת חמץ, אנחנו רק מתרכזים סביב המקומות הקשים.

אנחנו פשוט רוצים לעזור לאלה שקשה להם לעשות את הבדיקה מההתחלה על כל המקומות העיקריים,

אז לפחות להתחבר אל, יש לזה מקור, אני פשוט לא רוצה להיכנס לפרטים,

איך להגיע לנקודה הזו,

יש לזה מקום די רחב בהלכה.

זאת אומרת כך, עושים בדיקה לפני פסח,

אבל בלילה, כשזה יהיה כמו שכתוב בגמרא, לילה זה זמן מתאים,

ואז הנר מאיר תוק,

ובודקים,

ומתכוונים לשם בדיקה רק בלי ברכה וניח פתיתים.

שאם הוא ישכח, וזה, כן, כמובן.

כי זה,

אולי, זה לא,

הביטול יהיה כאן בעיה,

וגם השיעור הוא חשוב בשביל האיסור.

כן, אז ככה אנחנו מרוויחים, שגם,

כן, גם, אז אין לנו כאן כזית, כן.

אז בכל מקרה, אם אתה עושה את הבדיקה, כמו שאתה אומר, בשיטה השנייה,

אז אתה רוצה נניח להניח חזר רב טיטי, כן. אתה לא יכול להכניס את זה לך, זה חזר למקומות האלה שבדקת,

והכל נקי.

כן, כן, ברור.

ונשאר, ונשאר אולי בפינות הבית, אבל מובן. בסדר, שיהיה ככה, לא משנה, אבל לפחות.

את הבדיקה עצמה אתה עושה בכל המקומות האלה, אפילו שזה נקי, ואין שם חזר?

כן, אתה עושה בדיקה, נכון.

עשרה פחיתים אתה מכניס מקומות שאין שם חזר. נכון, בהחלט, כן, נכון.

השאלה שנייה, אם עושים, אם יש לבן אדם בית,

בבני ברק, בית שני בתקווה, או רחוק, אז הוא יכול מאוד שליח לבית בטלפון יתברך והוא יגיד לבן בטלפון והוא יתחיל ל... זה לא יעזור.

זה לא יעזור כי בסך הכל אי אפשר להוציא, אתה לא יכול לעשות הבדלה למשל לחבר שנמצא במקום אחר דרך טלפון.

כן, אבל זה לא נקרא שהוא יוצא, אי אפשר להוציא מישהו בצורה הזאת, להוציא...

אז אין לו ברירה, אז הוא ימנה אותו שליח והוא יברך, נגיד אם יש לי דירה פה ובירושלים נגיד, אני ממנה שליח בירושלים ואני מברך פה ואני מתחיל פה, ואז לאותו שליח אני אומר,

אתה תבדוק שם, כשאני אתחיל אני...

כן, אני אומר לו, אני מתחיל בשעה כזאת, תתחיל איתי ביחד, אבל ברכה באמת לא יהיה לו.

מה שכן...

אפשר להגיד אמן, אבל הוא לא הרוויח את הברכה.

אי אפשר להוציא דרך טלפון, אי אפשר להוציא.

אחת השניים, למשל דוגמה.

אם אני נגיד עושה הבדלה,

ומישהו אומר לי, תשמע, תוציא אותי,

אני לא יכול להוציא אותו. הוא יכול לענות אמן אם הוא יודע שעכשיו אני מברך. אם זה שידור חי ואני מברך, הוא יכול לענות אמן.

אבל אני לא יכול להוציא אותו.

להוציא אותו בהבדלה, אני לא יכול.

מה שכן, אם הוא ישמע את ההבדלה ממנו, הוא יכול לענות אמן.

אבל לא מעבר לזה. לכן, גם כאן, אם הוא ישמע את הברכה על... זה יעזור למה שארבע אמר שזה באותו זמן.

רק שיעזור, שהוא יעשה את הבדיקה איתי ביחד, כן.

מה שכן, אם יש לו, הוא בעצמו, דירה שם,

אם הוא בעצמו יש לו דירה שם והוא מברך לעצמו וכשהוא יגמור לברך לעצמו ולבדוק לעצמו יעבור לדירה שלי אז הוא יכוון גם על זה אז יש כאן איזשהו קשר

משהו שזה לא בלי ברכה לחלוטין אבל כל מה שאנחנו תמיד מצריכים שיהיה ברכות וכדומה זה כדי שהמצווה תהיה בשלמות כי הרי באמת באמת גם בן אדם שלא בערך בכלל נגיד בן אדם בדת

שכח לברך או לא ידעתי לעצמי לברך בדק וכו' ושרה וכו' וכו' עבר פסח זהו אז הוא נזכר אה לא ברכתי

אין כאן שאלה יצאת לא יצאת

כי את המצווה כמובן שקיימת חסר לך פרט הברכה חסר

כל המצוות אנחנו הרי יודעים שברכות לא מעכבות גם בן אדם שהניח תפילין נגיד שכח לברך לא ברך שכח לברך וזהו

אם מי ייזכר מיד זה יברך אחר כך אבל נגיד באופן שהוא לא נזכר

אנחנו לא נגיד שהוא לא קיים את המצווה, הנחת תפילין בעצם הוא קיים,

חסר לו את הברכה ומצווה בלי ברכה הערך שלה קצת פחות לכן אנחנו תמיד משתדלים מאוד מאוד שהמצווה תהיה עם ברכה ולפעמים גם אם זה קשה מחפשים כל מיני עצות שהמצווה תהיה עם ברכה

הברכה זה מצווה נפרדת? לא לא זה לא נפרד, זה לא מצווה נפרדת?

הכוונה שלי לומר שזה לא מעכב, זה לא נקרא שלא קיימתי את המצווה

נגיד בן אדם הניח תפילין, לא ברך שכח לברך אבל הוא התקבל לשון מצווה הכל טוב ויפה וזהו,

למחרת נזכר אתמול לא ברכתי, הוא לא יגיד לעצמו תשמע אתמול לא קיימתי את המצווה

אתמול שהנחת תפילין ולא ברכת חסרה לך ברכה

אבל את המצווה כמובן שהוא כן קיים לחלוטין,

כמובן תמיד אנחנו משתדלים שהמצווה תהיה עם הברכה בצורה

הכי מסודרת ולכן בן אדם שלא יכול לברך משום מה,

אז אנחנו נגיד לו תחכה עד שתוכל לברך.

נגיד הוא רוצה לקיים איזה, נגיד רוצה להפריש תרומות ומעשרות

באופן שיש לו תבל ודאי הוא צריך לברך,

שהוא לא יכול לברך מאיזושהי סיבה אז אנחנו נגיד לו תשמע תחכה אל תקיים את המצווה עכשיו תחכה עוד מעט

כשתוכל לברך אז תקיים את המצווה אז כדי שהמצווה תהיה בשלמות כלומר עם הברכה אבל והיה אם לא ברך אז כמו שאמרנו גם אם לא מברכים

המצווה כן מתקיימת ומתבצעת ואדם יצא ידי חובה.

השליח מברך כשאני לא מקיים את המצווה אבל אם אני מקיים והוא רק ממשיך את החלק האחר בזה הוא לא מברך.

אם הוא שליח שלי לחלוטין אז הוא מברך אז הוא שליח שלי גם על הברכה אבל אם אני מברך ואני מוציא את עצמי והשליח בסך הכל הוא ממשיך עוזר לי הוא לא יכול לברך בפני עצמו.

מה שאמרנו שהוא יעמוד אצל בעל הבית ישמע את הברכה וככה הוא יהיה מחובר גם כן אל הברכה.

אבל הסיבה שאי אפשר להוציא את זה לפחות אלף הטלסון היא בגלל שזה בעצם לא הקול שלו. נכון נכון. כי הוא עובר, הרי האוטו זה עובר עוד חשמלי.

נכון. זה לא נושא בכל שני עוד אחת. בהחלט כן נכון.

זה לא משנה העיקר זה לא אותו זה לא כמו שאתה מדבר זה לא הדיבור שלך זה עובר ועובר כן זה

נושא בפני עצמו. מה נפקא מינא? נפקא מינא שלא יכול להוציא לכן לא יכולים להוציא בגלל הסיבה הזאת זה בעצם האחרונים הרבה מעריכים רק אנחנו פה לא נכנסנו כרגע לערב את הפרט הזה אבל באופן כללי זה מה שאנחנו יודעים אם זה שידור חי אתה יכול לענות אמן אבל לצאת ידי חובה אתה לא יכול שיוציאו אותך ידי חובה.

למעשה החלק הזה של הבדיקה ושל הביטול בזה אנחנו מסיימים את החלק האחד זה כמובן חלק חשוב

ואחרי שאנחנו למחרת כמו שאמרנו אנחנו הרי גומרים לאכול

שורפים את החמץ שרפת חמץ שתהיה בזמן כמובן לשים לב לזמן לבדוק ששרפת החמץ תהיה לפני הזמן שלא יעבור חס ושלום הזמן ואז יצא שלא שרפנו את החמץ בזמן הנכון ואז כל מה שהשארנו נשאר לנו קיים לא קיים כל דבר שהוא חמץ

שורפים אותו לפני הביטול לפני שאני עושה את הביטול השני למה כי אם אני אבטל את החמץ אם אני אגיד כל חמירה וחמירה עדיקה ברשותי

וחזית ולא חזית ולא חזית ולא יערטית יתבטל אחר כך כשאני אבוא לשרוף אז אני כאילו שורף לא את החמץ שלי לכן המנהג הוא שקודם כל אחרי שהחלטנו שצריכים לשרוף שורפים את החמץ לחלוטין

אחרי שגמרנו לשרוף את החמץ אז אנחנו אומרים את הביטול

הביטול הגמור זה נקרא הביטול של היום שאז אנחנו מבטלים את החמץ בין שראינו בין שלא ראינו לכן הנוסח הוא דחזית עבד לא חזית עבד בערת עבד לא בעי כמו שכתוב בנוסח בסידורים.

לשים לב להגיד את הכל כמובן להגיד את הכל בזמן מיד אחרי השרפה לא לדחות כי לפעמים בן אדם דוחה אחר כך יעבור הזמן ישנו מצב שזה כבר לא יעזור כיוון שהזמן עבר לחלוטין

אז לכן כיוון שכן צריך לשים לב, מה? שלוש פעמים.

מקפידים אבל מעיקר הדין כן זה כמו הרבה דברים שאנחנו אומרים עוד פעם עוד פעם אבל זה כבר חלק של הקפדה זה לא חלק מעיקר ההלכה, מעיקר ההלכה ברגע שאמרתי את הביטול פעם אחת בצורה ברורה ואני יודע מה אני אומר ומבין את כל מה שאני,

מה? נכון.

שראיתי ולא ראיתי.

נכון. שזה אמרנו, מי שמבין את הנוסח שכתוב שיגיד את הנוסח שכתוב, מי שלא יגיד גם בשפה אחרת הוא יכול להגיד.

רק שיתרגמו לו בדיוק את הנוסח לשפה אחרת כי לא בכל שפה זה אותו.

על כל פנים שנדע זה לא איזה מין תפילה או בקשה זה ביטול זה אנחנו מחשיבים את החמץ הזה כעפר הארץ מבטלים אותו לחלוטין שזה חלק מהתקנת חכמים שמעבר לבדיקה

והשרפה אנחנו מבטלים שהכל יהיה ביטול בלב אומרים והביטול בדרך כלל זה בלב אנחנו מבטאים באמירה

אז זה מחזק את הרצון של האדם שבעצם הכל בשבילו זה בטל ומוטל לחלוטין.

אני אומר לך בערב מברכים פעם אחת נכון? בערב מברכים לפני הבדיקה.

גומרים לבדוק אומרים רק את הנוסח יש ביטול של הלילה מבטלים

את מה שלא ראינו.

בבוקר אין ברכה כבר, כי כבר ברכנו בלילה, בבוקר מה שצריך זה לשרוף את החמץ.

אחרי שגמרנו לשרוף, אז אומרים נוסח, אומרים את נוסח הביטול,

כמו שכתוב בסידור, אנחנו מבטלים את החמץ בין שראינו,

בין שלא ראינו, בין שידוע לנו, בין שלא ידוע לנו,

וזה בעצם אנחנו...

זה חוזרנו עוד שלוש פעמים?

כן, כמו שכתוב בסידור, זה כדאי שיהיה סידור, וגם מי שאמר פעם זה מספיק, אבל יש עניין.

יש עניין להגיש שלושה פעמים, כמו שכתוב, זה עניין גדול, אבל לזכור שהעיקר זה עצם האמירה, עצם הביטול, גם אם היה פעם אחת, זה גם כן מספיק.

יש כאלה גם שלא נהגו בכלל לעשות את זה שלושה פעמים.

למעשה, מעבר לכל הדברים האלה,

רציתי קצת לדבר בהכנות של המטווח,

פחות או יותר,

זאת אומרת, השאלה היא כזאת, בזמנם היו הרבה נוהגים לעשות הגעלת כלים,

ליבון כלים,

ובהלכה זה מובא מאוד מאוד באריכות,

גם הגעלה, גם ליבון, הכול.

היום אצלנו, רוב העולם,

רוב העולם היום קונים כלים חדשים,

יש בזה עניין גדול בעצם.

יש עניין שיהיו כלים מיוחדים, אני מדבר על סתם כלים,

צירים, כפות, מזלגות, סכינים וכולי, מיוחד לפסח זה הדבר הכי טוב שיש.

פעם כנראה זה היה אולי יותר קשה, היום יותר קל, לא יודע. המציאות היא היום שרוב העולם את הכלים קונים,

יש מיוחד לפסח, כל שנה מוציאים את המיוחדים לפסח.

אבל ברור שעדיין ההלכה קיימת,

מי שרוצה להגעיל כלים אז בוודאי שניתן להגעיל,

יש מקומות ש... יש פרסומות, מקומות שרגילים להגעיל, אז אין בעיה.

אדם שלא למד טוב את כל ההלכות, לא כדי שעשה הגעלות לבד, הוא יכול לטעות, שלא להיכנס לכל מיני ספקות.

אז הוא יכול לשאול רב או ללמוד, ואז לעשות...

הכלל הוא, כמו שמרן מביא,

מרן מביא כאן בכמה סימנים,

כאשר עיקר הסימן של ההגעלה זה תנא.

תנא זה הסימן של ההגעלה.

אחרי זה יש עוד גם

דיני הגעלת כלים,

כדירות של חרס שנשתמש בהם חמץ כל השנה, אפילו אותם שעושים בהם דייסה וכדומה,

משפשפן היטב בעניין שלא יהיה בהם חמץ ניכר, מותר להשפטן. זאת אומרת ככה,

דבר ראשון אנחנו צריכים לדעת,

כלים,

כלים של חמץ,

אין בהם בעיה, העיקר לא להשתמש בהם. תנקה אותם טוב-טוב ותשמור אותם, מסיים אותם באיזה מחסן, באיזה בוידים או משהו,

אז זה בסדר גמור.

אנחנו לא משתמשים איתם, אין בעיה. לא צריכים להגעיל אותם סתם. אם אני לא מתכוון להשתמש עם הכלים בפסח, לא צריך להגעיל, סתם אין צורך.

עצם זה שאנחנו נקים היטב היטב, לא נשאר כלום בכלי,

ברגע שהכלי נקי לחלוטין, אז זה בסדר גמור.

שימו אותו, העיקר שלא תהיה גישה אליו, שיהיה סגור באיזשהו מקום, ככה תמיד היו נוהגים.

ישנם כלים שלא ניתן להכשיר כמו כלי חרס, בסדר.

אז מנקים אותם ושמים אותם, כמו שאמרנו,

סגור באיזשהו מקום.

היום, כמו שאמרנו, רוב העולם נוהגים

שיהיו להם כלים מיוחדים לפסח, זו הנהגה מאוד טובה.

מי שבכל זאת רוצה להשתמש עם כלים לא של פסח, שכבר השתמש איתם, אז הוא יכול לעשות הגעלה,

כמו שאמרנו על פי ההלכה.

לפעמים קורה שיש לאדם אורחים,

הוא לא התכונן,

וברגע האחרון אמרו לו, צריכים להגיע,

יש לו עוד כמה ימים מלבד עד פסח, עד שיקנה וכו' וכו', מכל מיני סיבות.

אז הוא יכול לקחת סיר גדול של יום חול, לא של פסח, ולהגעיל אותו על פי דין, ואז הוא יכול להשתמש בפסח.

בדרך כלל,

יש לנו כלל, כבולעו כך פולטו, זה מה שמרן מביא את כל ה...

אחרי שהוא מביא שבחרץ לא.

סכינים, מגעילן כלי ראשון מותרים, כלי ראשון נקרע וכו',

אחר כך הוא מביא כלים שמשתמשים בהם על ידי האור, כגון שפוטים, משכילאות וכיוצא בהם, צריכים ליבון,

והליבון עד שהן ניצוצות נתקזים.

כלים שמשתמשים בהם בחמין, כפיתה שמישה נכשרן,

אם תשמישן כלי ראשון, כגון כף שמגיסים בו וכו'.

בקיצור, מרן מביא כאן, יש הרבה אריכות בנושא.

מה שמשתמשים על ידי אש,

כמו שפוטים, למשל צולים,

צולים למשל יש שפוט, אתה שם בשר, שמים... הבשר הזה מצד עצמו לא חמץ, אבל התבלינים וכדומה, חמץ.

אז כיוון שצולים מזה כל מיני דברים,

כדי להכשיר את השפוטים, השכלאות וכדומה,

צריכים לעשות ליבון.

ליבון חמור זה נקרא, זה עד שיהיה ניצוצות נתזים.

כלומר, לקחת את הכלי הזה,

ללבן אותו, ללבן אותו עד שאתה רואה אותו אדום,

וברגע שהוא אדום, תיתן לו מכה, זה יעיף ניצוצות.

לא כל דבר אפשר ללבן, יש דברים שילכו לאיבוד. לכן, כלים כאלה שצריכים ליבון,

ואדם יחוס עליהם מללבן אותם, כי הוא חושש שזה ילך לאיבוד.

כן, בן אדם ייקח, נגיד, מגשים וכדומה,

ירצה ללבן אותם. הוא יפחד, אם אני אלבן אותם עד כדי כך,

אז ילכו לאיבוד.

אז הוא לא ילבן כמו שצריך.

לכן, בדברים כאלה שיש חשש שהאדם לא ילבן כמו שצריך,

מראש אנחנו אומרים לו, תשמע, אל תלבן,

אסור, אי אפשר ללבן, אין לזה תקנה.

עכשיו, ישנם דברים שאין בעיה.

אתה יודע, אתה מלבן ואתה לא חושש, אז אין הכי נעמי.

מה שמשתמשים על ידי אש,

על ידי אש בצורה יבשה, כמו שאמרנו, אז התיקון שלו זה על ידי ליבון.

מה שמבשלים, כלומר זה על ידי מים, סיר, כל הסירים למיניהם,

סירים גדולים, קטנים, לא משנה מה,

זה הגעלה שלהם על ידי כלי ראשון,

ניתן להגעיל אותם, אתה שם חבית גדולה או כלי גדול,

מרתיח את המים, ברגע שהמים רותחים, אתה מכניס את הכלים בפנים,

את כולו כמובן,

ברגע שהוא נכנס למים רותחים,

כבולעו ככפולטו,

הוא פולט את כל מה שהוא בלע,

אחרי שהם מגעילים, שם את זה במים קרים, וזה התיקון שלו.

בדרך כלל זה האק.

ישנם דברים שלא חייבים הגעלה כזאת חמורה,

נגיד כמו כפות מזרגות,

אז ניתן לעשות את הגעלה אפילו בכלי שהורדנו אותו מהאש,

לפעמים גם כלי שני, לפעמים גם רק בעירוי, כל כלי לפי העניין שלו.

אבל כמובן, הגעלה הכי טובה זה תמיד על האש.

וכמו שאמרנו, מי שלא מתעסק כל כך בהגעלה,

ייקח את זה למקומות שעושים הגעלה כללית,

ששם יש מי שמבין ויודע להתעסק עם הדברים.

וכמובן, לפני הגעלה צריכים לנקות היטב היטב את הכלי,

כי אם הכלי לא הכי נקי,

יש לו שכבת שומן פה ושם,

ואתה הולך ומגעיל אותו,

אז בעצם אין לו גישה למים הרותחים, אין גישה לעומק הכלי להפליט את החמץ,

אז ממילא הגעלה לא טובה.

במקרים כאלה, אז לא מגעילים.

לא ניתן להגעיל, או שינקה היטב היטב,

או לפעמים אפשר לעשות ליבון קל במקומות האלה. למשל, יש סירים,

שקשה מאוד לנקות. משתדלים, רואים שלא יתנקה לחלוטין.

מה עושים? מה ניתן לעשות במקרים האלה?

אז ניתן לעשות ליבון קל על ידי איזה ברנר או משהו למקום הזה,

זה ישרוף את החלק הזה, ואז אפשר לעשות את החלק האחר על ידי הגעלה.

אבל זה באופן שלא ניתן לנקות. אבל איפה שניתן לנקות,

כמובן שלנקות היטב היטב, ואז עושים הגעלה.

עכשיו, כשאנחנו נתקלים במטבח בכלל,

עכשיו יש לנו עוד דברים. אז יש כאלה, למשל, כשאנחנו מדברים על גז,

שזה ודאי, כל בית צריך שיהיה לו גז,

אז מה עושים? אז יש כאלה שיש להם גז מיוחד, יש כאלה שיש להם את החלק העליון מיוחד.

אלה שאין להם כלום, אין להם משהו מיוחד לפסח,

והם רוצים להשתמש והם צריכים להשתמש עם הגז, מה לעשות?

בפוסקים האחרונים מביאים לכאן ולכאן.

אז המבערים עצמם, אני אדבר על החלקים האלה, המבערים עצמם, ניתן לנקות אותם היטב היטב על ידי חומרים שמנקים ולהדליק אותו, להדליק, ברגע שאם נשאר חס ושלום משהו,

אז זה שורף.

ברגע שניקנו טוב על ידי חומר שמנקה היטב היטב,

וגם הדלקנו כמה דקות את המבער,

אז אין שום חשש,

אם היה משהו כבר נעלם, נשרף ואין שום דבר.

מה קורה עם החצובות?

לנקות אותם היטב היטב, יש מקפידים ללבן קצת,

אבל יש הרבה שחוששים שהליבון יקלקל,

אז אחרי שמנקים היטב היטב, ניתן לעטוף את זה בנייר כסף. אה?

אפשר להקהיל, הרב, אתה אומר שאפשר, אפשר, אפשר, אמרתי, יש מחמירים מגעילים, יש כאלה שעושים ליבון קל,

כי ההגעלה קשה בגלל, קשה לנקות את זה.

אבל אם קשה גם זה וגם זה, לנקות היטב היטב ולעטוף את זה עם נייר כסף, נייר קצת קשיח,

שנייר הכסף חזק, לא שיכול ליפול בקלות,

ואז פתרנו את הבעיה.

אז אם נעטוף את זה היטב,

המשטח שלמטה, לנקות אותו כמובן היטב היטב,

אז יש כאלה מערים ושמים נייר כסף,

או אפשר גם,

בלי להראות,

רק לנקות את זה היטב היטב,

לשים נייר כסף, ובזה פתרנו גם כנראה את הבעיה בחלק הזה.

לא לשכוח את הכפתורים,

כפתורים תמיד מלאים,

הרי תמיד שמדליקים, לא תמיד מנקים את הידיים, יש בצק וכדומה.

כן, כל בן אדם באמצע השנה ינסה לבדוק את הכפתורים, יראה פה כל מיני דברים, שזה בהחלט חמץ גמור אפילו,

אז כמובן...

שאותם צריכים לנקות היטב היטב אבל ניקיון מספיק להם אין צורך בתיקונים מיוחדים עצם זה שמנקים אותם עם חומר היטב היטב אז בזה פתרנו את הבעיה של הכפתורים

פחות או יותר ככה גמרנו את הבעיה של לא לשכוח גם בגז הרי יש גם את החלק שעומד

אז הוא אמנם לא בו אנחנו לא מבשלים בו ולא כלום אבל לנקות אותו בוודאי שצריכים

הוא בדרך כלל לא בולע אולי לפעמים מהעדים

הוא קצת אולי גם לא מוכרח אבל לנקות בוודאי שצריכים אם לעטוף או לא יש כאלה מקפידים לעטוף יש כאלה שלא מקפידים לעטוף גם אם לא מקפידים זה לא נורא כי גם במשך הפסח אין לנו השתמשות איתו ביחד

עכשיו מה קורה עם תנור אפייה זה שאלה גדולה מאוד אחרונים דנים בזה לאורכה ורוחבה ניתן לתקן ניתן להכשיר תנור אפייה לא ניתן

זו שאלה באמת גדולה

אם כן ניתן להכשיר אותו או לא

באחרונים זה מחלוקת מחלוקת יש כאלה אומרים כן אני אגיד שתי דעות יש כאלה טוענים

לא ניתן בשום אופן להכשיר כיוון שהוא בולע לא על ידי מים כאילו זה לא זה לא בישול

הוא בולע על ידי אש חום חום בצורה יבשה

והוא זקוק לליבון ליבון חמור זה אומר עד שיהיה ניססות נתזין אף אחד לא עשה כזה ליבון

כיוון שכן לא שייך ללבן אותו ואין מה להשתמש איתו

אלה הדעות הכי מחמירות שכותבים לא להשתמש בשום אופן בתנור כאילו לנקות אותו כמובן

ולסגור אותו לסגור ולשים בו אפילו דבק שלא תהיה גישה אליו וכו'

אגב לבדוק אותו ודאי שצריכים מבדיקת חמץ ודאי צריכים לבדוק אותו כי אם הוא נמצא במטבח

אז בוודאי לפחות לעשות לו בדיקה כי במשך השנה הרי נמצא שם

חמץ לאו דווקא כשאופים הרבה פעמים גם כשלא אופים משאירים שם את החמץ אז במשך השנה ודאי שנמצא שם חמץ אז בדיקה ודאי שצריך אבל האם ניתן להכשיר אותו או לא אז זה כמו שאמרנו יש שיטה אחת שסוברת שלא ניתן להכשיר אותו בשום אופן

כיוון שצריך לעשות ליבון ליבון חמור אף אחד לא יעשה ליבון חמור עד שיהיה ניססות נתזין לכן לא להשתמש איתו לנקות אותו היטב ולסגור אותו

זה דעה אחת ישנה דעת ביניים

שהם סוברים שלוש אפשר לנקות לנקות אותו היטב היטב כמובן עם חומרים שמסירים שומנים וכולי ואז להדליק אותו שעה שעתיים אחרי שהוא הגיע למקסימום אחרי שהוא מגיע למקסימום שעה שעתיים ואז אחרי זה לעטוף אותו בנייר כסף וככה אפשר להשתמש

ויש דעה עוד יותר מקלה שהם טוענים

כל הדברים כל מה שאנחנו אומרים זה זה בהלכה יש לכל דבר איזשהו מקור השאלה מאיפה אנחנו מתחילים

וכמובן קשה להיכנס לפרטים כי צריך לראות את הסוגיות היטב היטב רק אנחנו אומרים את מסקנת

מסקנת הפוסקים מה לעשות אז כמו שאמרנו יש כאלה שאומרים שבשום אופן לא ניתן לתקן את התנור ויש כאלה שטוענים שניתן על ידי הדלקה שעה שעתיים אחרי שהוא מגיע לחום הכי גבוה

ולעטוף איתו בנייר כסף

ויש כאלה שאומרים שאין צורך לעטוף בנייר כסף מספיק שאתה מנקה את כל הבעין את כל מה שנראה כל השומנים הכל נקי נקי ולהגליק את התנור על החום הכי גבוה שעה שעתיים וזהו ואחר כך אתה יכול להשתמש כמובן שכולם מסכימים שמהתבניות לא להשתמש

על זה לא היה ויכוח כל הנושא היה על עצם התנור אם כן להשתמש בו או לא להשתמש איתו אבל בתבניות בוודאי

כולם מסכימים שאכן צריכים כי ללבן כל ליבון יכול לקלקל במיוחד תבניות כאלה עדינות יכולות להתקלקל

אז אף אחד לא יעשה ליבון כמו שצריך מה גם שהתבניות הן הכי בולעות כי המאכל בא איתן במגע ישירות

אז לכן עם התבניות אנחנו לא מדבניות אותן בוודאי צריך לקחת חדשות לחלופין ניתן להשתמש עם תבניות חד פעמיות וזה בסדר גמור

כמובן תבניות חד פעמיות להשתדל שיהיו בכשרות

מכל מיני סיבות וברוך השם היום יש מספיק תבניות חד פעמיות שקשרות לפסח אם זה כן ניתן להשתמש.

עכשיו מה קורה עם הפלטה?

זה גם נושא שהרבה מעסיק מה לעשות עם הפלטה כן ניתן או לא ניתן להשתמש איתה

הפלטה במידת מה זה הרבה יותר קל מתנור תנור הרי הוא מקום סגור וזה בולע והרבה נשפך וכאילו התיקון שלו הוא מאוד מסובך בגלל הבעיות

שבתוך

פלטה לעומת זאת הבעיה היא פחות.

ניתן לנקות אותה היטב היטב להדליק אותה על החום אם גם אחרי הניקיון נשאר איזשהו משהו אז החום ישרוף ישרוף את הממשות אם יש בכלל ממשות ולחטוף בנייר כסף וזהו פתרנו את הבעיה.

רובם אומרים ככה למרות שיש כאלה שטוענים שלא חייבים לחטוף בנייר כסף אבל עוד יותר טוב אם זה לא

אז מה יש לך טוב? יש סימנים לפעמים, לפעמים זה אתה יודע במיוחד אם זה ישר ואתה רואה זה לא מספיק קשה לנקות את זה טוב

ברמת העיקרון מבחינת החשבון אתה צודק אבל אם אתה עוטף אחרי שנ... לא דיבר על האירועים בכלי ראשון אפשר גם כאילו יש כאלה שאומרים לעשות אבל אם אתה שם נייר כסף ואתה חיממת קודם ברגע שאתה מחמם אז גם אם היה משהו בעין אז זה נשרף

עכשיו גם אם לא נשרף טוב או אני לא יודע מה יכול להיות נשמת נייר כסף פתרת את הבעיה

לכן אמרתי בדברים האלה באחרונים מובא לכאן ולכאן

ברגע שאתה אם תעשה עירוי תשים נייר כסף או אם תדליף תשים נייר כסף עשינו את הדבר הכי טוב,

את הדבר הכי נכון וזה פתרנו בעצם הרבה הרבה מהשאלה הזאת כי ברגע שאתה עוטף את זה בנייר כסף היטב אני לא מדבר על נייר כסף שיכול להיקרע נייר כסף טוב שהוא באופן הזה

‫אז זהו, נגמר. החששות כבר לא קיימות.

‫לא כמו שבתנור, שאמרנו, ‫גם אם אתה זה, אולי אתה צריך ליבון חמור. ‫פה אין צורך בליבון חמור, ‫כי המאכל לא בא במגע, ‫לא עם החלל של... אין לו חלל,

‫ואין שום מגע עם... ‫אז כל החשש הוא מאוד מאוד רחוק.

‫לכן,

אם כבר אנחנו עוטפים מיליארד כסף, ‫אנחנו עושים מעל ומעבר. ‫זה תיקון גמור לחלוטין.

‫עכשיו, השאלה, מה קורה עם כיורים, ‫כיור?

‫אז שוב,

‫הרי גם, בדרך כלל, במשך השנה, ‫גם הכיור בולע וגם השייש בולע. צריכים... מה התיקון של זה?

‫אז יש כאלה שאומרים,

‫יש כאלה שמערים מים רותחים, ‫וזהו, זה מספיק.

‫יש כאלה שמערים מים רותחים, ‫ועוטפים מנייר כסף את כל השייש, ‫נייר כסף או את הפה, ‫לא משנה מה. זאת אומרת,

‫גורמים למצב שתהיה הבדלה בין...

‫עכשיו, במיוחד,

‫במיוחד אם זה... ‫יש כאלה שטוענים שאצלם בבית ‫אף פעם לא מערים, לא נשפכו דברים חמים, ‫כי חוששים שהשייש יתקלקל, ‫אז במשך השנה בין כה וכה לא משתמשים בחם, ‫זה כמעט ולא בולע בחם, ‫אז אין לכילה מזה יותר קל.

‫אבל כמו שאמרנו, יש כאלה שמערים, ודיי, ‫יש כאלה שמערים על השייש בבקיור,

‫ובשייש מנחים נייר כסף, ‫בקיור יש כאלה ששמים פלסטיק ‫או איזשהו משטח.

‫וכל הדברים האלה, גם אם נגיד שלא חייבים, ‫גם אם נחליט שלא חייבים,

‫אבל תמיד,

ככל שעושים יותר טוב, ‫זה עוד יותר טוב.

‫הרי אנחנו יודעים שכל המושג הזה ‫של חמץ, חמץ בפסח במשהו,

‫זה מסובב אותנו כל הזמן, ‫מכל הניסה בחמץ, ‫אז כתוב, מובטח, לא הרבה דברים.

‫אז לכן, גם אם אנחנו עושים דברים ‫שנראה לנו שזה מעבר,

‫אבל כל זמן שיש לזה אפילו צד הכי רחוק, ‫יש עניין גדול בזה.

‫כמו שמביאים שלא ללעוג משום מנהג, ‫במיוחד בדברים הללו, ‫שעם ישראל תמיד הקפידו ‫בכל המקומות, בכל האזורים שהיו יהודים, ‫תמיד הקפידו לקראת פסח, ‫עם ניקיונות והיכנות והכול והכול.

‫למה?

שוב, כי הסמל של החמץ זה יצר הרע,

‫וצריך לשרש עד הסוף. ‫ככל שאדם יותר ויותר ישרש,

‫אז זה מועיל גם כן לעצמו. ‫לכן...

‫נכון.

‫לכן אנחנו עושים פעולות, ‫הרבה דברים שאדם עושה, פעולה.

‫הפעולות שאדם עושה זה מחבר את

‫את האדם לעניין שהוא רוצה, ‫לחלק הרוחני,

‫ואז הוא מצליח. ‫לכן זה לא סתם סגולה,

‫זה מחבר אותו לחלק הרוחני, ‫ובזה הוא יכול יותר לשלוט על יצר הרע.

‫לכן, כל מנהג ומנהג שעושים,

‫רק מה? תמיד אנחנו צריכים לדעת ‫מה הדין,

מה ההלכה ומה החומרה. ‫נפקא מינה, לפעמים בן אדם מתארח.

‫אז לא לראות, נגיד, אם אני בבית שלי ‫מקפיד על זה ועל זה ועל זה, ‫עושה כל מיני דברים.

‫לא לראות את האחר שלא עושה את מה שאני עושה, ‫שהוא כבר לא בסדר.

‫ולפעמים זה גם גובל בשאלה של שלום בית או משפחות. ‫הרבה פעמים לא לרוץ,

‫לא לרוץ לפסול חס ושלום מישהו אחר. ‫לצערנו, היום קורה שיש כאלה שחושבים ‫מה שאצלו בבית או איך שהוא גדל, ‫זה בסדר גמור. ‫אם לא, זה גרוע מאוד. זה לא ככה. ‫בהלכה יש לנו עדין, ‫יש עניינים של חומרה וכדומה. ‫אז צריכים לדעת מה זה ומה זה.

גם הרבה קורה של חתנים אחרי החתונה, באים ומתארחים

אצל ההורים.

אז רואים, זה לא בדיוק כמו אצלכם בבית. בסדר, זה לא אומר כלום. זאת אומרת, זמן בבית הקפדתם מאוד מאוד.

אשריכם שהחמרתם וזכיתם וכולי. אבל לא כל מי שלא עושה כמותכם,

סימן שהוא לא בסדר.

אז צריך לשאול, לברר.

אם זה חס ושלום שלא על פי ההלכה, אז גם, גם אם זה דברים שנוגדים את ההלכה, גם צריך לדעת איך לגשת.

כל שכן,

כשאנחנו מדברים לא על דברים שנוגדים את ההלכה, דברים שבהלכה זה בסדר גמור.

רק מה,

אתה בעצמך רצית להחמיר על עצמך,

אבל מזה ועד לעשות מחלוקות וכדומה,

זה בוודאי שצריך מאוד מאוד להיזהק.

כי לצערנו, אנחנו שומעים כל כך הרבה שאלות,

כשלא לומדים טוב את ההלכות אז לא מבחינים מה ההלכה ומה זה חומרה,

ולפעמים זו גם שאלה של רק מידת חסידות.

אז צריך להבין, לזכור, לדעת איפה החומרה, איפה ההלכה, איפה החסידות,

ולא חס ושלום ישר לפסול וכדומה.

מעשה ישנם עוד הרבה דינים והלכות, רציתי רק עוד איזושהי נקודה שהיא לא כל כך נוגעת ישירות לחלק שלה.

גם בחלק הכשרותי של המדבש, יש עדיין הרבה פרטים,

וכל אחד לפי הבית שלו, אבל תמיד כדאי להתייעץ, לשאול רב, להתייעץ מה מותר, מה אסור, מאיפה עד איפה וכו'.

ישנם הרבה דברים במוצרים,

אני כרגע מדבר על סתם,

אני לא רוצה להיכנס לכל הנושאים האלה, כי זה צריך שיעור בפני עצמו, אבל

נקודה אחת שאנחנו נתקלים בה הרבה,

זה בעצם,

הדבר האחד זה אורז,

הדבר השני זה חילבה, אני רוצה קצת, בנקודות האלה, כי זה,

אני, לפי מה שאני רואה, השאלות,

כמעט כל יום מגיע אליי שאלות כאלה וכאלה וכאלה,

אז מה כן טוב, לא טוב,

איך לעשות, מה לעשות.

אז בנוגע

לאורז,

אז כמובן אנחנו צריכים לדעת לקנות, זאת אומרת, אלה שנוהגים לאכול אורז, שוב אני מדבר, לא כולם נוהגים, כל אחד צריך לבדוק מה קורה איתו, יש כאלה שלא נוהגים,

שכאלה יחמירו, שכאלה יחמירו, חומרה פרטית,

זה משהו אחר.

אבל לזכור דבר אחד, האורז צריך לבוא ממקור שלא היה חס ושלום תערובת של חמץ חיצוני,

לא איפה שארזו ולא איפה שהמוכר מערבב דברים עם דברים,

האורז צריך לבוא ממקור נקי.

גם אחרי שהאורז בא ממקור נקי,

כמובן אם אתה קונה או בכשרות טובה או ממוכר שהוא מוכר לך ישירות מהשק,

שאין את הבעיות האחרות,

אבל לזכור,

לבדוק היטב היטב, יש כאלה אומרים שלושה פעמים,

ארבעה פעמים,

אבל העיקר הוא לבדוק היטב היטב, לבדוק טוב, אם בדקת טוב טוב אז זה בסדר, אפשר להשתמש, אלה שנוהגים להשתמש, אין להם בעיה.

יש כאלה שמקפידו לא להשתמש, אני לא מדבר על,

חוץ מקטניות, יש כאלה שקטניות אוכלים, אורז לא אוכלים,

יש כל מיני עדות כאלה ואחרות.

אני פשוט דיברתי על אלה שכן נוהגים, גם אלה שכן נוהגים,

לבדוק היטב היטב ולא לסמוך על שבדקו ועברו הבדיקה, לא לסמוך על אף אחד.

ישנה את הנקודה היותר חשובה שהתכוונתי לדבר,

זה נושא, בעיקר אצל נקיימנים זה הרבה מסתובב,

זה החלק של החלבה.

אז קודם כל צריכים לדעת דבר אחד,

לדעתי לא כדאי לסמוך על אף אחד,

לא כדאי לסמוך במיוחד אם זה חלבה מוכנה, חלבה תכונה.

בדקנו, לא בדקנו, לדעתי אין אפשרות לבדוק כמו שצריך

בצורה המונית.

אני לא הייתי ממליץ לאף אחד לקנות משהו מוכן.

אפילו שיגיעו לך, תשמע, היה והיה.

לא לקנות משהו מוכן, אני גם אסביר למה.

ידוע,

אני גם שנים עוקב אחרי,

שבינתיים בכל השקים של החלבה שמובאים, ולא משנה מאיפה,

ידוע שיש שם חיתים.

ידוע שיש שם חיתים, זו מציאות.

א. ב. ידוע שלפעמים אחרי שלוש, ארבע ואפילו חמש פעמים עדיין מוצאים חיתים.

למה?

כי החלבה והחיטה מאוד דומים,

ולפעמים חיטה שבורה זה דומה, זה נראה כמו חלבה,

עד כדי כך שגם בפעם שישית ושביעית מוצאים.

אז קשה לבוא ולומר אחרי פעמיים-שלוש, הכל בסדר גמור.

אז לכן אני הקדמתי ואמרתי שלא לסמוך על אף אחד.

כל אחד יקנה לעצמו, יברור לעצמו, יבדוק הרבה פעמים,

א.

ולא רק לבדוק בן אדם אחד, כי לפעמים בן אדם בדק פעם-פעמיים שהראה שנקי,

אחר כך הוא מריץ,

זו לא בדיקה מדוקדקת.

אחרי שבדקת שלושה פעמים, תתן לי מישהו אחר. לפעמים

מישהו אחר לא משוחד לבדיקה שלך.

אז הוא בודק יותר מדוקדק וקורא שמוצאים גם כן אחר כך חיטים.

עכשיו, מה הבעיה?

אנשים חושבים שכל השאלה של החילבן זה שאלה של חוזר ונעור ולא חוזר ונעור, אבל זה לא נכון.

ישנו מושג, ישנת השאלה של חוזר ונעור או לא, זו מחלוקת גדולה,

שזה, כמו שאמרתי, זה נושא מפני העצמות.

חוזר ונעור זה אומר, דוגמה, למשל אם בן אדם היה לו סוכר,

טחן סוכר עם קמח,

סליחה, עם לחם נגיד,

והתערבב לו הכול באיזה מאכל, עשה קציצות בשר והתערבב לו.

אז אתה יכול להגיד, שמע, זה היה חמץ לפני פסח וזה התבטא לפני פסח.

עכשיו, בפסח, האם אומרים חוזר ונעור או לא? זו שאלה.

זו השאלה של חוזר ונעור.

אני לא מדבר מצד זה.

בחילבן השאלה יותר גרועה.

הרי ברגע שאתה טוחן את החילבן, אתה טוחן אותה, היא עדיין לא חמץ.

כי החיטה, חיטה זה לא חמץ.

הרי גם מצות עושים מחיטה.

החיטה, חיטה שמורה היא לא חמץ.

עכשיו, כשאתה טוחן חילבן עם חיטה,

אם לא מנקים נכון,

אז זה עדיין לא היה ביטול, כי זה לא היה חמץ.

עכשיו, יש לך אפקה שמכילה

טחינה של חילבה וטחינה של החיטים.

ברגע שבפסח אתה משרה את החלק הטחון הזה, היבש הזה,

אתה משרה אותו במים.

בפסח זה נהיה חמץ.

זה לא החמץ שהיה קודם שהתבטל.

זה חמץ שנהיה עכשיו.

והרי חמץ בפסח במשהו זה הלכה, זה לא תלוי במחלוקת של חוזר ונעור.

אז לכן פה השאלה היא יותר חמורה. זה לא שאלה של אם אומרים חוזר ונעור או לא אומרים.

אני לא נכנס לשאלה הזאת, שאלה בפני עצמה.

אני מדבר באופן הזה שאם אתה לוקח את החילבה ואתה טוחן ויש שם חיטים, אם לא ניקו, נכון?

לפני פסח היא לא התבטלה כי עדיין זה לא היה חמץ. מתי זה נהיה חמץ?

זה נהיה חמץ רק בפסח? ברגע ששמים את זה עם מים.

כל שכן, שאחר כך מוסיפים תבלינים.

התבלינים בוודאי גורמים להחמצה.

וזה נהיה חמץ בפסח והרי הדין הוא שחמץ בפסח אוסר במשהו.

אם פירור אחד נכנס לסיר ענק של מרק זה אוסר את הכול.

למה? חמץ בפסח במשהו, ככה שחנן ארוך פוסק.

אז ממילא הבעיה של החילבה היא כפולה, היא מאוד קשה.

כי זו לא שאלה של חוזר ונעור.

לכן, לדעתי, לא לסמוך על אף אחד,

לקחת מעט ולבדוק לאט-לאט ממש.

עכשיו, יש כאלה שעושים, זו עצה די טובה,

יש כאלה שטוחנים את החילבה קודם,

נגיד היום, נקים כמובן, וטוחנים,

ומשרים אותה במים, משרים אותה כבר במים.

בזה מרוויחים גם אם לא בדקנו טוב,

גם אם לא בדקנו טוב, הם מרוויחים שעכשיו זה מחמיץ וזה מתבטל לפני פסח. ואז נכנסים לשאלה,

האם אומרים חוזר ונעור או לא אומרים חוזר ונעור?

אז זה כבר תלוי בשאלה של חוזר ונעור.

אבל אלה שלא עושים ככה אלא טוחנים יבש,

אפקאי ושע ובפסח הם משרים את זה במים זה לא שאלה של חוזר ונאור.

כאן הבעיה היא יותר חמורה כי זו שאלה של חמץ בפסח במשהו וזה ודאי אסור.

לכן הרבה הקפידו לעשות את החלבל לפני כן שלפחות יהיה ביטול.

שוב אני אומר זה לא פתרון אחיד זה לא פתרון במעט החוזים אבל אלה שעושים ככה זה עוזר שנכנסים רק לשאלה האם אומרים חוזר ונאור

או לא אומרים חוזר נאור אז שזה כבר בעצם שאלה אחרת.

עדיף לא לעשות בכלל את זה. לא, עדיף אם לומדים את ההלכות תראה גם מצות לאכול

זה שאלה אם לא עושים נכון אבל מה לא יש ברוך השם הרבה הלכות צריך ללמוד את ההלכות ללמוד לראות איפה השאלה איפה הבעיה

איזה פתרון ניתן אם ניתן אם ניתן פתרון בוודאי אז למה לא.

אני רק התכוונתי להוציא מטעות שהרבה חושבים שהבעיה של החילבה אולי זה לרמב״ם שסובר

שאומרים חוזר ונאור בפסח.

אני טוען זה לא רק לרמב״ם גם לאלה שחולקים על הרמב״ם ולא סוברים חוזר ונאור אבל החילבה בפסח מחמיסה בפסח כי כשטחנת אתה גרגירה חילבה עם חיטה

זאת אומרת שמישהו שלא בדק נכון לא בדק טוב אז זה מחמיס בפסח

ברגע שאתה שם את זה עם מים ותבלינים זה

מזבא פסח עצמו חמץ בפסח בכל שוב זה ודאי זה אוסר

וצריכים לדעת מי שיגיד שהוא בדק ולא מצא אז הוא לא יודע לבדוק

אני יודע אני הרבה פעמים בתוך שעורים או זה אז אני מנסה פחות או יותר גם לשמוע

גם השנה שמעתי לא אחד ולא שניים שאמרו לי על 200 גרם מצאו שלוש גרגרי חיטה על חצי קילו שבע שמונה גרגרי חיטה ושוב לא מצאו את זה בבדיקה הראשונה

ברביעית ובחמישית

אז זאת אומרת זה לא אי אפשר לבוא ולהגיד תשמע אני בדקתי טוב בדקת טוב אבל לדעת שהבדיקה צריכה להיות מאוד מאוד מדוקדקת כי המציאות בינתיים יש תערובת של חיטים אי אפשר להגיד שאין תערובת של חיטים אולי בן אדם יגיד הוא אולי משמיים זיקו אותו שאצלו לא היה אבל עד כמה שאני שומע ומברר פחות או יותר גם אני מדבר על החלק שזה מאוד נקי לא על החלק הלא נקי

מדובר על סחורה נקייה מאוד

היה חבר שלי דיבר איתי אתמול הוא אומר שאשתו מצאה שבע שבע גרגירה חיטה וחצי קילו זה כבר לא בפעם הראשונה זאת אומרת היא

חלק מצאה פעם ראשונה חלק שנייה עשה שש או שבע זה כאלה שמאוד מאוד מקפידים רק הוא רצה להראות לי עד כמה הנקודה היא רגישה וחשובה מאוד לכן כמו שאמרנו אפשר להשתמש אבל לא לסמוך על אף אחד כל שכן לא לקנות מוכן

כי זה נושא מאוד רגיש ולעשות את זה בצורה המתוקנת וכמובן בן אדם שמתאמץ יש לו סייעתא דשמיא בכל דבר זה ככה בן אדם שמתאמץ אז יש לו סייעתא דשמיא שלא ייכשל

הקדוש ברוך הוא יעזור שנוכל לבוא לסדר מוכנים עם ההלכות עם הדינים ונזכה לגאולה מהירה אמן ואמן