חלק א' "ישראל אשר בך אתפאר" – סיפור לידת הבעל שם טוב הקדוש! חלק ב': חובות הלבבות | שער עבודת האלקים פרק ד'

תוכן עניינים

היום אנחנו נלמד על הבעל שם טוב "זכר צדיק לברכה". 1

אנחנו ממשיכים בשער עבודת האלוקים, פרק רביעי. 7

ואתמול סיפר לי הרב יוסי וליס מנכ״ל ערכים, 18

 - - - לא מוגה! - - - 

היום אנחנו נלמד על הבעל שם טוב "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז).

רבי אליעזר, אביו של הבעל שם טוב, אמרו עליו שהיה גר במדינת מולכוי, סמוך לגבול של מדינת רוסיה ואוקראינה. הוא היה עם אשתו זקנים ובאו שודדים ושבו אותו ואשתו נמלטה מידם בהלכה לעיר אחרת ונעשית שם מילדת ומצאה כדי פרנסתה.

והרב רבי אליעזר שבו אותו למרחקים מקום שאין שם יהודים ומכרו אותו לאדונים קשים, אבל היה משרת באמונה ונשא חן בעיני אדוניו ויפקידהו על ביתו וכל אשר היה עושה השם מצליח בידו.

ויבקש מאת אדוניו לתת לו מנוחה ביום השבת קודש ומילא את שאלתו. ויהי כי ארכו לו שמה ימים ורצה לברוח להציל את נפשו ונתגלה לו בחלום 'אל תדחק את השעה כי עדיין צריך אתה להיות פה'

ויהי היום והנה אדוניו מסר אותו במתנה, הוא נתנו למשנה למלך ויועצו למצוא חן בעיניו. כשראה המשנה את הרב שהוא מצליח בכל העסקיו מצא חן בעיניו נתן לו חדר מיוחד וישב שם. ולא נתן לו לעשות שום שירות רק כאשר בא המשנה מאצל המלך אזי יוצא לקראתו עם ספל מים לרחוץ את רגליו כי כן הוא המנהג של השרים הגדולים. אחרת היה יושב כל הזמן בחדר שלו על התורה ועל עבודת השם בתפילות ובקשות בחדר שלו.

פעם אחת היה למלך להתייעץ עם המשנה שלו איך לכבוש את המדינה אחרת שקמה כנגדו ואיך יהיו תכסיסי המלחמה והמשחית והצבא. ולא יכלו לעמוד על אמיתות הדבר ואיך לעשות ונתמלא המלך רוגז וחימה על אשר המשנה לו יכול לתת עצה הגונה בעת צרה.

וילך המשנה סר וזעף לביתו והנה הרב מורנו הרב רבי אליעזר בא לקראתו עם ספל המים לרחוץ את רגליו כדרכו ולא קיבל ממנו ושכב על משכבו בפנים זועפות המשנה למלך.

אמר לו הרב: אדוני, מדוע פניך זועפים? ספר נא לי. 

ויגער בו המשנה באומרו: 'מה עסקך בזה?!'

אבל בהיותו משרת נאמן לו וחפץ למען צדקו הרהיב עוז בנפשו פעם ושתיים עד שהסכים לספר לו את המאורע.

וענה לאדוניו: "הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים" (בראשית מ, ח) יען כי "ה' אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות טו, ג) תן לי זמן שאצום הפסקה שני ימים ושתי לילות ואשאל מאת השם יתברך אלוקי ישראל על הסוד הזה והוא יגלה לי את הסוד.

עשה שאלת חלום בליל התענית וישיבוהו מן השמים על ידי מלאך כל אופני המלחמה ואיך יצליח המלך באר היטב.

בבוקר סיפר הרב למשנה את תוכן המלחמה ואיך יצליחו כמו שגילו לו מן השמים.

וייטב בעיני המשנה, תכף ומיד הלך אל המלך בשמחה רבה 

ואמר: 'אדוני המלך! זאת העצה היא ייעוצה' ויספר לו את הכול.

כששמע המלך את דברי המשנה ענה המלך: 'זו העצה אינה שלך אלא היא של בן אדם שהוא פלא יועץ אשר רוח אלוקים בקרבו ואדם כזה אין מדורו עם בשר ודם או שברוח הטומאה אתה מדבר. והנה אני יודע בך שאתה אינך בר הכי ואין אתה יכול לתת עצות כאלה בשום אופן ואין זה אלא שאתה מכשף!' 

והוכרח המשנה להודות על האמת וסיפר לו את העובדה כאשר היא והביא לפניו את הרב והשתחווה לפניו ושאל ממנו כמה שאלות והשיב לו תשובות על כל דבר ודבר. ומצא חן הרב בעיני המלך ונעשה יועץ לו.

אז נסע המלך עם חילותיו בספינות למלחמה ולקח אתו גם את הרב באחת הספינות.

ויהי בבואם למקום אשר שם המערכה ראה המלך את העיר אשר היא קטנה בעיניו.

אמר המלך: 'הנה היום ירד מאוד והמדינה היא קטנה באי שבים ונלין פה קצת רחוק מהמקום ובבוקר השכם לא נטריח את הצבא כולו יען כי במעט העם נתפוס אותה בנקל'.

ועשו כן לנו בלילה ההוא שם בערב שהיה איתם בא מלאך והודיע לו בחלום הלילה שילך אל המלך ויגיד לו: 'שלא יהיה הדבר הזה קל בעיניו והמלחמה קלה שלא יחשוב שזה קל שלא יחשוב שזה יהיה קל כי יאבדו בכל חילו! כי הנה בים שם סביב העיר יש בים עמודי ברזל סביבות העיר ואי אפשר להגיע לשם עם הספינות כי יתהפכו הספינות אלא רק דרך אחת בסימנים לדעת דרך מבוא העיר כאשר גילו לו מן השמים דרך ישר בסימנים מובהקים כדי שלא יטעו בדרך'.

זאת אומרת היו ברזלים שהם מתחת לפני המים עד גובה מסוים שכל ספינה שתיתקע היא תשקע.

והמלך קם בבוקר בזריזות עם כל הצבא והמלחים שיזיזו את הספינות לצד העיר. והרב לא רצה ללכת 

ואמר: 'יש לי מה לדבר עם המלך'. מיד סידר עצמו ולבש בגדים נאים יבוא אל המלך בספינה קטנה ויספר למלך את כל אשר גילו לו מן השמים.

ויאמר למלך: 'אם אין אתה מאמין בזה תנסה ישלח המלך ספינה קטנה עם חייבי מיתה שם ונראה מה מתרחש שם' ויעש המלך כן.

וכאשר באה הספינה אל מקום העמודים נהפכה הספינה עם האנשים וירדו לתהום.

אמר המלך: 'אם כן תן עצה! מה לעשות?'

ענה לו הרב: 'יש דרך ישר אל מבוא העיר אשר אנשי העיר הולכים' בה והראה להם את הסימנים שהראו מן השמים ועשו כדברו והצליחו וכבש המלך את העיר 

ואז גידל המלך את הרב ונהיה שר צבאו על פיו יצאו ועל פיו יבואו יען כי רעש??? השם אתו וכל אשר עושה השם מצליח בידו כמו יוסף הצדיק ולמלחמותיו לכל אשר יפנה יצליח.

אבל הרב חושב: 'מה יהיה סופו? מתי אני אלך אל מקומי ואל ארצי' וגילו לו מן השמים שעדיין יישאר פה.

ויהיה יום וימות משנה למלך וישם את הרב תחת המשנה ליועץ כי מצא חן בעיניו ויתן לו את בת המשנה לאישה אבל הרב לא נגע בה בעזרת האל יתברך ועשה כל מיני תחבולות שלא התייחד עמה באשר היא גויה ולא נגע בה כלל.

פעם אחת אמרה לו אשתו: 'אמור לי! איזה מום ראית בי?!'

אמר לה: 'הישבעי נא לי שאת לא מגלה לשום אדם את הסוד ואני אומר לך את האמת'.

ותשבע לו

אמר לה: 'יהודי אני ואת אסורה לי ואתם אם תראו יהודי אחת דתו להמית ועל זה אני מבקש ממך שתשלחי אותי למקומי ועוד אני כבר זקן ואת בחורה שלא מעמי מה אני מועיל לך?!'

כששמעה זאת, עשתה כרצונו ושילחה אותו לארצו עם כסף וזהב רב מאוד ומלבושים. ותעש הכל בסתר שלא ירגישו אנשי המקום.

בדרכו באו ליסטים, לקחו את כל אשר אתו עד הפרוטה האחרונה ולא עזבו לו דבר. נצטער מאוד על זה ונשא עיניו לשמים בכה 

ואמר: 'ריבונו של עולם! עד מתי אני אהיה בצרה?!'

והנה נגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב ואמר לו: 'בזכות כל זה שעבדת את השם אלוקיך בלבב שלם הקדוש ברוך הוא ייתן לך בן וקראת את שמו: 'ישראל' והוא יאיר את עיני ישראל. ועליו נאמר: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט, ג).

ובא לביתו ומצא את אשתו בחיים ושניהם סמוכים בערך למאה (100) שנה, [הגיל שלהם]

וכן היה שהקדוש ברוך הוא זכר אותם ונתן להם בן, הוא הרב בעל שם טוב, זכותו יגן עלינו, אמן.

וכמו אברהם אבינו עליו השלום ושרה אמנו עליה השלום, נולד הבעל שם טוב ועל זה גילה הבעל שם טוב 

ואמר: 'לא היה באפשרות להמשיך נשמתו כי אם כאשר כלתה אהבתו' [ודי למבין...] זאת אומרת שאבא שלו כילה את אהבתו כבר בן מאה רק אז הוא יכול למשוך נשמה קדושה כזאת מהעולם העליון.

איך שיהיה "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל" (בראשית כא, ח) וה' נתן לו שכל גדול עוד היותו קטן 'אך אליה וקוץ בה' יען כי הגיע עת אביו הרב רבי אליעזר ונתבקש בישיבה של מעלה ובעת פטירתו לקח את בנו על זרועותיו 

ואמר את אלו המילים: 'הנה אני רואה שאתה תאיר נרי ולא זכיתי לגדל אותך לתורה ולמצוות, אבל אהובי בני את זאת זכור תזכור כל ימי חייך שהשם יתברך אתך. ולכן, אל תירא ואל תחת משום דבר שבעולם רק את השם אלוקיך תירא ואותו תעבוד כל ימי חייך!'.

והגם שהבעל שם טוב היה עדיין קטן מאוד אבל שמר את הדברים בליבו יען כי היה שורש נשמתו שרבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) עליו השלום כמו שראינו במקומות אחרים.

והנה אחר פטירת הרב רבי אליעזר אביו זיכרונו לחיי העולם הבא. ויגדל הילד ואנשי העיר שמו עין עליו מפני שיקרה היתה נפש אביו בעיניהם מאוד מאוד. גמלו חסדים אתו ושמו אותו אצל המלמד שילמד עמו ובעזרת השם הצליח בלימודו מאוד.

אבל היה לו טבע אחר, שהיה לומד כמה ימים אחר כך בורח ומתבודד לו לבדו ביער. ואנשי העיר חשבו ותלו הדבר מפני שהוא יתום ואין מי שישגיח עלי והוא נער שובב. לכן הביאו אותו למלמד עוד פעם ולא הועיל, היתה תמיד היה בורח ליער להתבודד שם עד שנתייאשו להחזירו אצל המלמד עוד פעם ואף אחד לא היה מכיר במעשיו.

ויגדל הילד שלא כדרך כל הארץ, רק הקדוש ברוך הוא יודע בו שכל מעשיו בצנעה.

סוף סוף השכיר עצמו להיות שמש ולהוליך ולהביא תינוקות של בית רבן (תשב"ר) לבית המדרש וגם כן להוליך אותם לבית הכנסת בשעת התפילה, ללמד אותם לענות 'אמן יהא שמיה רבא מברך' ואמן בקדושה ו: 'ברכו' בקול נעים. 

וזאת היתה מלאכתו מלאכת שמים עם תינוקות של בית רבן שזה 'הבל שאין בו חטא!' ובכל עת היה שר איתם שירי קודש בקול נעים ובחשק רב ונשמע קולם למרחוק, יען שקולם עושה רושם למעלה ונחת רוח לפני הקדוש ברוך הוא כמו הלוויים בשעה שהיו שרים בבית המקדש והיה עת רצון גדול מאוד בשמים.

ויבוא השטן לערבב את השמחה והתלבש בגוף של מכשף אחד כי ידע עד היכן הדברים מגיעים למעלה בשמים וימנע אותם מלשיר והפך עצמו למין חיה טורפת וינוסו מפניו בפחד גדול וחלק מהם נפלו בחולי בר מינן לכן ביטלו תנועתם ולא שרו.

אבל הרב היה מצטער מאוד ותכף זכר מה שאמר לו אביו, זכור לטוב זיכרונו לחיי עולם הבא, שלא ירא משום דבר כי השם אתו והלך לדבר על לב ההורים שימסרו הילדים על ידו והוא יהיה אחראי בעדם, בעזרת האל, למה יבטלו את התלמוד של תינוקות של בית רבן?! שהיה גדול מאוד! ומרוב אהבת אביו זיכרונו לברכה ומסרו לו עוד פעם את הילדים וחזר על כנו. אבל לקח מקל טוב בידו ויהי כאשר הלך כפעם בפעם בקול שיר נעים עם הילדים 

והמכשף נפל עליהם בפרצוף החיה הטורפת וירוץ אליו הבעל שם טוב ויכהו על מצחו וימות. כמו גוליית אשר הרגו דוד המלך עליו השלום.

ויהי בבוקר והנה ראו ערל המכשף מת ומוטל על הארץ "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה'" (שופטים ה, לא).

ומאז עשו אותו שומר לבית המדרש וכך היה דרכו כל הזמן שהיו יושבי בית המדרש עוסקים בתורה הוא היה ישן. וכשהם היו ישנים, היה קם בעל שם טוב ועוסק בתורה בצנעה גדולה כדי שלא יתפרסם עד העת שהיו נעורים ואז היה חוזר וישן וחושבים אותו שישן כל הלילה ולא מרגישים בו כלל "וה' עִמּוֹ" (שמואל-א יח, יד) "אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל" (משלי יז, ח) ויצליח.

אמרו חכמים שבאותו הזמן היה איש אחד למדן ובעל קבלה מעשית ושמו רבי אדם זיכרונו לברכה.

פעם הלך לתוך מערה אחת ונגלו לו מכתבים שהם עתיקים רזי דרזין וסיתרין דאורייתא ועשה בהם פלאי פלאות עם המלך ומשנה שלו. ואחרי שהגיע עת פטירתו של רבי אדם קרא את בנו שהיה חכם ועשיר וגיבור 

ואמר לו: 'יקירי בני, אתה עדיין לא יודע להשתמש בהם, אבל יש איש אחד הוא בן 14 שנה. הקונטרסים והמכתבים שייכים לשורש נשמתו יען כי מן השמים הודיעו לי בחלום ונקרא שמו ישראל בן רבי אליעזר מעיר עכוף. והמכתבים הם 410 מכתבים והם רזין שלא הכיר בהם שום אדם ואתה תחפש אחריו עד שתדעהו ואתה בני חביבי אין לך רשות לקרוא בהם, אבל אם תשב אצלו באשר הוא שם ותעזוב הנאת עולם הזה ולשרת אותו בדרכי תורה ויראה ואם תזכה שילמוד אתך - הרי טוב. אחרת אל תעכב לעשות את צוואתי זאת!' 

ונפטר לחיי העולם הבא ובנו שהיה בקי ולמדן מופלג גדול בתורה ומושלם בכל דבר, לקח עגלה והלך מעיר לעיר, עד שמצא מבוקשו על ידי אחד מנכבדי הקהל בעל האכסניה שלו 

ושאל אותו בעל הבית: 'הכרת פניך ענתה בך שאתה איש יקר! ולא קבצן'. 

ענה לו: 'כן, מור אבי עליו השלום היה אדם גדול בנגלה ובנסתר ואחרי שנפטר לבית עולמו ציווני לקחת לי אישה מפה ולגור פה'.

כשמוע גביר את האיש ואת שיחו, שכלו ותורתו, תכף ותהום כל העיר. ומצאו לו אישה הגונה, בת נגיד, אחד מהקהל יען כי מצא חן בעיניו ובעיני כל רואיו.

ויהי אחרי החתונה חיפש אחריה איש ולא מצא כי אם את ישראל שהוא משרת בבית המדרש ואחרי שתהה על קנקנו הרגיש בו שמעשיו נסתרים מעין כל והוא איש קדוש ואין תוכו כברו 

אמר: 'יכול להיות שזה הוא'.

אז אמר לחותנו: 'אני מבקש לעשות לי מחיצה בבית המדרש יען כי פה אצלכם קשה ללמוד 'ובמקום רינה שם תהיה תפילה' ופה יש לי בלבול...' 

ויעש כן כי הוא יקר מאוד בעיני חותנו. אבל מגמתו היתה לדעת היעמדו דברי אביו או לא?!

ויצב הנגיד הבעל שם טוב לשרת אותו והוא ישלם לו בעד השירות ועשה כן בענווה כי היה ענו מאוד.

פעם אחת בלילה בנו של הרב עשה עצמו כאילו גם כן מן הישנים ואז קם הבעל שם טוב על עומדו כרגיל ולמד בסתר לבד וניסה פעם ושתיים ואז הבין שזה האיש שהוא מבקש בשעה שהוא ישן הבעל שם טוב לקח קונטרס אחד מתוך ה - 410 והניח לפני הבעל שם טוב בשינה ולא הודיעה. 

כשקם מהשינה לקח את המכתב בידו וראה אז את הכתוב נזדעזע ממראה עיניו ולמד מזה רזין עילאין ויצניעם מעיני כל חי בחיקו.

פעם שנייה בלילה השני, זרק לו עוד אחד מהדפים. וכן בשלישי וכבר היה בזה חזקה ואז גילה לו את הכל מה שציווה אותו אביו 

ואמר לו: 'הנה כל המכתבים לפניך אבל אחת שאלתי מהאדוני ואותה אבקש ותיקר נפשי בעיני אדוני שתלמד אותי גם את הדברים המתוקים מדבש ונופת צופים',

הסכים 

ואמר לו: 'כן יהיה אבל בתנאי, שלא ידע שום אדם זולתך ויהיה הסוד כמוס בלבבך ובפיך לעשותו ורק לבדך יהיו "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב כב, כח) ואתה תצווה עליי תמיד לשרת אותך כדי שלא יתפרסמו הדברים' 

וכן עשו. זאת אומרת הבעל שם טוב ביקש ממנו שימשיך לשרת אותו.

אחרי זאת אמר בן הרב לחותנו הנגיד 'הנה אני רוצה כעת פרישות יתרה אם אפשר להשיג לי מקום מחוץ לעיר בית לבד כדי לשבת שם על התורה ועל העבודה' 

ותכף הכין לו מקום ועוד ביקש ממנו שישכור את הנער הבעל שם טוב שישב ללמוד אתו מה שיכול להבין וגם שיהיה לו לצוותא ולשרת אותו ולשלוח אותו בעת שיש לו צורך. ויעש כן, יען כי האיש נכבד מאוד. 

וכאשר ראו טובי העיר שרבי ישראל לומד עם בן הרב אמרו 'בוודאי זכות אביו גרמה לו שהשם גלגל על ידי הסיבה הזאת שיחזור לתורה וללכת בדרך טובים. ושמו לו עין הטבה ונתנו לו אישה כדי שילמוד התורה בטהרה, נתנו לרבי ישראל, כן, הבעל שם טוב.

אבל בר מינן לא האריכה ימים אתו ונפטרה. איך שיהיה נשאר הבעל שם טוב בלא אישה והמשיכו ללמוד גמרא, פירוש רש"י ותוספות ופוסקים בכל כתבי הקודש בנגלה ובנסתר והתחילו ללמוד באותם הקונטרסים והמכתבים שהם כולם רזין עילאין קבלה אלוקית וקבלה מעשית.

פעם אחת ביקש בן הרב [בן הרב אדם] את הבעל שם טוב שיוריד את שר התורה כדי שיבינם באיזה סוד, אבל דחה הבעל שם טוב! 

באומרו: 'אם נטעה חס ושלום יהיה סכנה יען כי אין לנו אפר פרה להיטהר בו' א

בל הרבה הפציר והפציר בו ולא יכול היה להשיב את פניו ואז התחילו בטבילות וסיגופים ויטענו הפסקה משבת לשבת [ממוצאי שבת עד יום שישי תענית בלי אכילה ושתייה כלל] ועשו זאת בזהירות גדולה וסבילות בכוונה וכראוי.

וממוצאי שבת קודש התחילו לכוון כוונות גדולות וידועות להם בחדר המוכן להם מחוץ לעיר

 והנה פתאום צעק הבעל שם טוב: 'אוי ואוי כי טעינו והנה ירד שר האש לשרוף את כל העיר! מהר לך ותגיד להם שיצילו כי אתה נכבד בעיני הקהל ולנגיד חמיך שיעזור לך יען כי אליו ישמעו כי מהרה ישרוף את העיר!'. 

וכן היה רק הצילו את נפשם והעיר נשרפה! ויהי אחרי זאת ויגדל האיש עד מאוד בעיניהם לאיש אלוהים ולאיש מופת 

אחרי כל הדברים האלה ארכו הימים עוד פעם ביקש מהבעל שם טוב: 'שיוריד את שר התורה!' 

בכמה הפצרות ובקשות עד שהסכים הבעל שם טוב ועשו כבראשונה כנזכר נהל עד מוצאי שבת [בתענית הפסקה] ובשעת המעשה 

ויצעק הבעל שם טוב: 'עתה עתה נגזר על שניהם בר מינן מיתה בלילה הזה! אבל תקנתנו אם נתחזק שנינו לכוון אותן הכוונות כל הלילה ולא לטעום טעם שינה - אז בטל דינא!' זאת אומרת הדין ישבות מאתנו ויתבטל. אבל אם נתנמנם חס ושלום אבודים הם יען כי השינה מסיטרא דמותא מצד המוות אזי יהיה אחיזה לבעלי דינים לשלוט בהם חס ושלום.

ויעשו כוונות כל הלילה וקודם אור הבוקר בנו של הרב לא יכול בעצמו לעמוד על נפשו ונתנמנם מעט ואז נתעלף וכשראה הבעל שם טוב את המראה הנורא רץ וצעק ולא הועיל כבר נפטר בנו של הרב. וכבוד עשו לו במותו בהספד גדול עשו לו תהא נפשו צרורה בצרור החיים אמן כן יהי רצון.

אחרי זאת נסע בעל שם טוב משם והלך לעיר הסמוכה לעיר בראד ונעשה שם מלמד והצליח וימצא חן בעיני כולם, יען כי היה למדן מופלג עד מאוד וגם חכם גדול, עד כדי כך שכל דברי הקהל נחתכים על ידו ונגמרים על פיו "עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ" (במדבר כז, כא). 

וכשהיו שני אנשים באים לדין אצלו היה עושה כך ששני האנשים יהיו שבעי רצון, כל כך היה חכם יען שיודע לעשות פשרה ביניהם או ממציא לחייב כסף מאיזה מקום שהוא אז מדבר על ליבם עד שיצאו שניהם שמחים מאצלו, כך היה מושך את לבבם עד שהיו אוהבים זה את זה במאוד מאוד כולם בצורה כזו וכדומה.

והנה באותו זמן היה הרב רבי גרשון בן הרב אברהם זיכרונו לברכה ראש בית דין בקהל קדוש בראד ואביו רבי אברהם הנזכר לעיל היה לו דין ודברים עם אדם אחד מאנשי הקהל שהרב בעל שם טוב היה גר שם. ובא הרב אברהם לשם כדי לקחת את בעל דינו לעיר בראד ושם לגמור בבית דין שבנו רבי גרשון היה ראש בית הדין.

ואמר לו האיש: 'הנה יש אתנו פה מלמד אחד מופלג בתורה והוא עושה משפט צדק אשר בכל פעם שיבואו בעלי דינים לפניו הם יוצאים שבעי רצון מפסק דינו שמסביר את הפסק דין היטב נלך ונסדר את טענותינו ואם לא ימצא חן בעיני אדוני אזי נלך אתו לבראד' 

וישמע לעצתו והלך עמו.

אבל מיד כשבא הרב רבי אברהם לפני הבעל שם טוב תכף נאמר לבעל שם טוב ברוח הקודש: 'שביתו של הרב אברהם היא תהיה בת זוגו!' 

ועשה לו כבוד גדול והושיב אותו במקומו הראוי לו וגם לנטען כך והתחיל לומר לפניו הלכות על דרך פשט מהרמב״ם בחריפות וכמה הלכות מגמרא בזריזות עד שמשך את ליבו אליו ואהב אותו מאוד ונפשו נקשרה בנפשו. אחרי כן סידרו בעלי דינין את דבריהם וטענותיהם לפניו והיה ביניהם סכסוכים רבים.

אחרי שמיעת הטענות של הצדדים בתוך שעה קלה הוציא לאור את משפטם דין אמת לאמיתו ויפלא מאוד בעיני הרב אברהם ויאהבהו עוד.

וכשידע שאין לבעל שם טוב אישה והוא פנוי ולרב היתה בת והיא גרושה 

בא אליו בסתר לאמור: 'שמעתי שמעלת כבודו שרוי בלא אישה אולי יוכשר בעיני כבודו לישא את ביתי?'

אמר לו: 'טוב הדבר ואני מסכים. אבל היות שהקהל חפצים בי לכך צריך להסתיר את הדבר לבל ייודע לאיש, יען כי לא אוכל להעז ולפרסם הדבר אחר שיטיבו לי תמיד ונישאו אותי למעלה ואם ירצה כבוד תורתו נכתוב התנאים בסתר וגם לא בגלל תורתי' זאת אומרת לא להתגדל אלא לכתוב: 'מר ישראל בן מר אליעזר השם ישמרהו ויחייהו בלי לפרסם אותי כלל' [לא לכתוב הרב והרב בן הרב וזה]...

והסכים הרב הנזכר לעיל את דבריו וכתבו התנאים וחתמו עליהם בסתר ובלי שום מקום מגורים ולא נודע הדבר לשום אדם.

ויהי בנסוע הרב מורנו הרב רבי אברהם לביתו בר מינן חלה בדרך ונפטר לעולם הבא והודיעו לקהל קדוש בראד ולבנו הרב הגאון רבי גרשון ובא עם קהל רב ועשו לו הספד כדת מה לעשות.

וקיבל כל המכתבים אשר היו עם אביו [הרב גרשון קיבל את כל המכתבים של אביו] והנה בתוכם מצא את שטר התנאים איך ששידך את ביתו אחות רבי גרשון עם איזה איש אשר שמו 'ישראל' ויהי לפלא בעיניו יען כי אביו איש מפורסם! ואיך יעשה שידוכין עם נחות דרגה ואיש פשוט כזה?! וגם לא נודע מקומו ומשפחתו 

וסיפר לאחותו את העניין והראה לה את השטר

אז אמרה לו: 'אחי היקר! אחרי שהוכשר האיש אצל אבינו אין לנו להרהר אחרי זה איך שיהיה הדבר'.

והרב בעל שם טוב חיכה עד שגמר את זמן הלימודים 

ואז אמר לאנשי העיר: 'אני רוצה לחזור למקומי'.

אמרו לו: 'תשב ונוסיף לך כסף כמה שאתה רוצה!' 

ולא הסכים כיוון שכוונתו היתה ללכת אצל בת זוגו. כך עשו צדיקי עולם שהוא גם כן מניצוץ ההוא כמובן. קם והלך בצורה כזו שרוולים קצרים חגורה רחבה כאחד הריקים ויתחפש וישנה את טעמו לבלי ייודע וילך לקהל קדוש בראד 

ויעמוד בפתחו של רבי גרשון בנו של הרב רבי אברהם זיכרונו לברכה והנה הוא מעיין בדינם של טוען ונטען שעומדים לפניו ורבי גרשון חשב אותו איזה עני מקבץ ורצה לתת לו כמה פרוטות.

ענה לו הבעל שם טוב: 'דבר סתר לי עמכם תכניסני לחדר מיוחד לדבר איתי רק אני ואתה,' 

הכניס אותו בחדר הוציא את התנאים הראה לו 

ואמר: "הָבָה אֶת אִשְׁתִּי" (בראשית כט, כא)

כאשר ראה הרב את איש שיחו נבהל איזה עניין עשה אביו זיכרונו לברכה!? 

ויקרא לאחותו אחד רב ויספר לה את הדברים והיא חזרה על הדברים כמקדם 

ואמרה לו: 'מאחר שאבינו עשה זאת אין לערער אחריו ובוודאי "מהשם יָצָא הַדָּבָר" (בראשית כד, נ) ואולי יצא ממנו זרע מעולה!'.

אחרי שראה שאחותו הסכימה תכף הגביל זמן החתונה בקרוב 

והבעל שם טוב אמר לו: 'אני רוצה לדבר עם אשתי לבדה קודם החופה, כמאמר ריבותינו זיכרונם לברכה!' 

ונתן לו לדבר עמה שניהם לבדם. 

וגילה הבעל שם טוב לאשתו את האמת כולה והשביע אותה שלא לגלות את טעמו כלל אחרי החתונה עד שיבוא זמן הכמוס אצלו לא לגלות דבר וחצי דבר ואפילו אם היא תהיה שרויה בצער פרנסה, בדוחק גדול הסכימה על זה.

והנה אחרי החתונה לקח אותו ריבי גרשון ללמוד עמו אולי יבין קצת, אבל הבעל שם טוב עשה עצמו כמי שאינו מבין כלום מדבריו במשך כמה ימים השתדל אתו ריבי גרשון ולא הועיל לו כלום וחרה לו מאוד שהוא לא תופס במוחו דברי תורה.

אז אמר הרב לאחותו: 'אחותי היקרה! תשמעי לעצתי זאת אם תרצי להתגרש ממנו הרי טוב, אחרת אם לא תסכימי לעצתי אני אקנה לכם סוס עם עגלה מכיסי ותלכי אתו באשר תלכי לגור עמו יען כי חרפה היא לי מאישך שאינו למדן'.

והיא הסכימה שיקח לה עם סוס ותלך עם אישה לכל מקום שהוא ועשה את רצונה ולקח עגלה עם סוס ונפרדו איש מרעהו.

וישראל נסע לו על אחד המקומות ויקבע לו מקום מגורים לו ולביתו 

ואמר לה: 'תראי, אני רוצה ברשותך לעשות זאת ומגמתי להתבודד בין ההרים האלו בכל יומיים שלושה תבואי עם העגלה והסוס למקום החניה ושנינו נמלא את העגלה טיט ותוליכי את זה למכור לפרנסתך ואני ביום ובלילה אשאר שם'.

אמרה לו: 'בכל זה אני עוזרת לך ולא אעשה דבר נגד דבריך'.

והבעל שם טוב היה מתענה תמיד בהפסקות גדולות וכאשר רצה לאכול היה חופר גומה בארץ ונותן שם קמח ומים ונאפת מחום השמש בנס והיה אוכל לחמו בטהרה וזה היה כל מאכל שלו אחר תעניתו.

בכל ימיו מתבודד בין ההרים הגבוהים ובין הגאיות העמוקות וארץ גזרה בלי מסדרון כלל ונקראים 'הרי גיבריג'

פעם אחת הבעל שם טוב נכנס בעומק הסוד בהתבוננות עד שלא ידע את דרכו ולא מביט תחת רגליו והוא הולך על ההרים ומאחד לשני על אוויר גאה עמוק מאוד. זאת אומרת הוא הולך על הפסגה ורגל אחת באוויר, יעני עכשיו זה מדרון הוא יכול ליפול וליסטים ראו אותו מרחוק שהוא בעומק המחשבה 

ואמרו: 'עכשיו הוא ייפול לעומק הגיא חס ושלום!' 

אבל כשבא קרוב לגיא סמוך ממש התקרב ההר השני ונעשה ישר תחת רגלי הרב והלך להם מרחוק ואז נפרדו ההרים זה מזה. ובחזרתו שהוא עוד פעם היה הולך ככה חוזר ההר עוד פעם סוגר את הפער והוא הולך דורך על שניהם וממשיך ככה. והוא לא רואה ולא מרגיש בכלל את כל מה שנעשה עמו.

וראו הליסטים בעיניהם כמה פעמים את הפלא הנורא הזה ובאו ונפלו לפני רגליו ומנשקים את ידיו ואת כפות רגליו וסיפרו לו איך שראו בעיניהם בהליכתו וקופצו את ההרים איך קפצו אחד אל השני והוא עובר עליהם 

ואמרו לו: 'איש אלוהים קדוש אתה! לכן בקשתנו שתתפלל בעדנו' זאת אומרת הליסטים בעצמם השתגעו מן המראה הזה וביקשו את ברכתו.

פעם אחת באו שני גזלנים לדון לפניו, אבל אחד מהם יצא מלפניו לא שבע רצון 

ואמר בליבו: 'בשעה שיישן הבעל שם טוב אני אבוא ואני אהרוג אותו!'.

בא אליו אחר שישן לקח קורדום להרים להכות בראשו והנה תכף חטפו אותו שניים ולא ידע מי ומי והיכו אותו מכות נמרצות עד שלא נשארה בו הכרה ודיבור וכוח לזוז ממקומו והיקיץ הבעל שם טוב וראה אדם אחד מוטל ארצה מוכה ופצוע

וישאלהו: 'מי אתה? מה קרה לך?' אין קול ואין עונה. והלך הרב לדרכו. 

למחרת בא הגזלן אצלו וסיפר לו את כל המאורע הוא בעצמו מה הוא התכוון לעשות לו.

הרב בעל שם טוב הלך בדרכו בעומק הסוד בהתבודדות דרך שלושה ימים, עד שיצא רחוק מאוד מהמקום ההוא וביום השלישי ראה עצמו במדבר שמם ורחוק הרבה מיישוב 

ואמר: 'הלא דבר הוא, מי הביאני עד הלום? יען כי לא דבר ריק הוא'. 

הביט וראה נחל מים ובתוכו צפרדע אחת גדולה עד מאוד וכמעט לא הכיר איזה בריה היא. ותכף הבין שבגלל זה בא פה. 

ושאל אותה: 'מי את?' 

ויען ויאמר: 'אני תלמיד חכם שנתגלגל בצפרדע זו והרי חמש מאות שנה שהוא מגולגל בה. ואפילו שהרב האר"י, זכר צדיק וקדוש לברכה תיקן כל הנשמות אך מרוב פשעיו שעשה אז הרחיקו אותו עד פה מקום שאין בני אדם מצויים שם בכדי שלא יתוקן'.

שאל אותו הרב: 'מה היה פשעו?' 

[תשמעו מה היה פשעו, מה שאמרתי לכם בשיעורים קודמים...] 

זלזל בנטילת ידיים שלא נטל כהוגן וקטרגו עליו בזה השטן וכל חילותיו.

והתשובה היתה: 'שאין להאשימו על זה. אך ורק אם יכול להעביר אותו עוד עבירות אחרות אז בצירוף עם זאת יוכלו להאשימו. ואם ישוב בתשובה אז ינקה מכל וכו'. והכשילו אותו עוד, עד שכמעט אין עבירה כתובה בתורה שלא עבר עליה וסוף סוף לא חזר בתשובה ועבר כל העבירות שבעולם. ומי גרם לו כל זה? - הנזיקין של החטא על שזלזל בנטילת ידיים!'.

אמרתי לכם: 'שכתוב בשולחן ערוך: 'שכל המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם!'. 

על כן נגמר דינו להתגלגל בצפרדע שהוא תמיד במים ובמקום שאין בני אדם מצויים. אבל גילו לי: שאם יעבור מפה איזה תלמיד חכם, [הוא מספר מגולגל] ויכוון על איזה ברכה או כוונה אחרת, אז יתוקן ויכול להוציא יקר מזולל.

והרב בעל שם טוב בירך על המים שבנחל ושתה ותכף נתקן והצפרדע מת, אבל יצא ממנו קול רעש גדול מאוד.

וכך היה הולך הבעל שם טוב שבע שנים בין ההרים הוא מתבודד. והנה הגיע אתו עת דודים להתפרסם בעולם.

כל זה עד עכשיו היה ההכנות שלו לפני שהוא התפרסם בעולם.

חזר אל אשתו לקהל קדוש בראד אצל גיסו הרב גרשון, שאל בשלומו ובשלום אחותו ואיך ומה היו עושים וענו לו כל משך הזמן היו הולכים מעיר לכפר ומכפר לעיר וראו צרות רבות עד אין מספר ואין חקר.

ואז נתמלא הרב הגאון רבי גרשון עליהם רחמים מפני אחותו ונתן להם דירה. והבעל שם טוב משרת לפניו בעגלה ובסוסים.

פעם אחת היו נוסעים באיזו דרך והבעל שם טוב מנהיג את העגלה והרב רבי גרשון ישן לו בעגלה והבעל שם טוב הוריד את הסוסים, לאגם המים מלא רפש וטיט עד שאי אפשר בשום אופן להוציא משם את הסוסים ואת העגלה. בינתיים הוא מכה את הסוסים והקיץ הרב רבי גרשון משנתו וראה כי צרתם צרה ואז ידע כי לא יצליח הבעל שם טוב לעבודה זו וחשב בדעתו לשלוח אותו לכפר להביא ערלים לעזור להם להוציא את העגלה והסוסים. אבל חזר בו 

ואמר: 'אולי גם לא יחזור וילך לו לנפשו...' 

והלך הרב בעצמו להביא ערלים להוציא את העגלה מהבוץ 

ואמר לו: 'אתה תישאר פה עד שאני אחזור'. 

והלך הרב והביא כמה אנשים לעזור להם והנה הבעל שם טוב לקראתו עם הסוסים.

ואמר לו: 'מי הוציאה לך מהטיט?' 

אמר לו: 'הכיתי פעם אחת בסוסים ויצאו בנחת מטיט' 

אמר לו הרב: 'גם לזה השירות לא מועיל ולא יצלח לשום מלאכה'.

ושכר לו הרב מורנו הרב גרשון, כפר אחד בשבילו כדי שיתפרנס שם. וכן עשה והצליח הבעל שם טוב בכפר ההוא וקנה שלמות בכפר ובנה לו בית ביער ותמיד היה בדד יושב ולומד ומתפלל ביום ובלילה רק משבת לשבת. והיה הביתה כנהוג והיה לובש בגדי לבן בשבת היה לו גם כן בית המרחץ והטבילה תמיד טובל בקדושה וטהרה ואשתו עסוקה אתה תמיד בפרנסתם והשם שולח ברכה על ידה וכל מה שהיתה עושה השם מצליח בידה. 

ועליו נאמר: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים" (שמות יח, כא)

הנשמה של רבי הבעל שם טוב, רבי ישראל כן? שהוא היה הבן של מי? של רבי אליעזר. הנשמה הזאת הקדוש ברוך הוא הוריד אותה מן השמים. וישב שבי לקח את הנשמה הזאת מן השמים והוריד אותה לעולם הזה, שזו נשמת רבי שמעון בר יוחאי. "וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" (במדבר כא, א) זה שמעון בר יוחאי. שמעון בר יוחאי זו נשמה שהוריד אותה וגם את הנשמה של רש"י שלמה בר יצחק גם אותה הוריד למטה. ורבי ישראל היה גלגול של רבי שמעון בר יוחאי. לכן זה רמוז ב: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים" וכו'. 

מה שנוגע לפרשה שלנו. זה הפתיח של הבעל שם טוב. 

ואחר כך המהפכות שהוא עשה תמשיכו לבד אחרי הצ'ונט...

מי שרוצה לדעת את הספר ניתן להשיג ספר מעשי הגדולים תכף אגיד לכם איפה אפשר להשיג אצל הרב יצחק אבידני בטלפון 0505340978... מעלה אדומים.

אנחנו ממשיכים בשער עבודת האלוקים, פרק רביעי.

ואם יעשה מן המעשים המותרים על דרך שווה ונכונה - הוא צדיק.

אתמול אמרנו שיש מי שעושה את ההיתר די סיפוקו ויש מי שמרבה ויש מי שמקצר. עכשיו אנחנו אומרים, מי שיעשה מן המעשים המותרים על דרך שווה ונכונה הוא צדיק.

כמו שאמר דוד המלך עליו השלום: "טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט" (תהלים קיב, ה) ואם יהיה מרבה ועובר די הסיפוק הוא מקצר, מפני שהוא מבין למה שהזהיר ממנו האלוקים. אז אם אדם מרבה על מה שצריך לקחת מן ההיתר די סיפוק, האדם הזה נקרא מקצר בעבודת השם,

זאת אומרת לא עושה כראוי והוא יכול לבוא לידי מה שעשר הקדוש ברוך הוא ומה שהזהיר הקדוש ברוך הוא.

אתמול למדנו ברמב״ם שאדם שמרבה במאכלות, רודף אחרי המאכלות ורודף אחרי הממון, זה מהעוונות הגדולים שקשה מאוד לשוב עליהם בתשובה.

ואם יקצר מידי הסיפוק עם יכולתו עליו ותהיה כוונתו לייסר נפשו בעבודת השם ולמשול בתאוותיו כדי להתקרב אל האלוהים או לפרוש מן העולם ולנטות אל העולם הבא, הוא צדיק ומעשהו טוב ואם אינו לשם שמים, הוא מקצר ומעשהו מגונה.

הצד השני, שאם אדם מותר לו להשתמש בהיתר, מה זה היתר? דברים שהתורה לא אסרה ולא צוותה לעשות. כגון: אכילת בשר וכל מיני דברים שבעצם אין בהם גדר שכתוב במפורש מה אסור מה מותר אלא זה בדרך היתר. אז אם בן אדם מקצר בזה, לא אוכל כדי סיפוקו עושה מעשים כדי סיפוקו אלא מקצר אם זה בשביל לפרוש, כדי להתקרב אל האלוקים ולמשול בתאוות, כמו שאנחנו עושים תענית ארבעים יום, או לפרוש מן העולם ולנטות אל העולם הבא, הרי זה צדיק ומעשהו טוב.

ואמרנו אתמול שהרב מוצפי (הרב בן ציון מוצפי שליט"א) בשאלה שאלו אותו, מה יעשה אדם ורוצה לתקן חטאת נעורים, או איסורי עריות למיניהן? מה יעשה?

אמר: יתענה ארבעים תעניות רצופות.

אז מי שמקצר כדי למשול בתאוותיו ולהתקרב אל האלוקים והוא מקצר מכדי סיפוקו, הרי זה צדיק ומעשהו טוב. אבל אם זה לא לשם שמים, נגיד הוא לא אוכל בגלל שהוא קמצן או דברים כאלה הרי שמעשהו מגונה.

והנה נחלקו מעשי בני אדם אל טוב ואל רע. אז אנחנו רואים בתורה שבעצם הדברים נחלקים לטוב ורע, מצוות עשה ומצוות לא תעשה.

מה משכיל? מי ששוקל את מעשיו קודם עשותם במשקל הזה ויבחן אותם במחשבתו הטובה וכוח הכרת, יבחר בטוב מהם ויעזוב זולתו. כמו שאמר דוד עליו השלום: "חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ: חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֺתֶיךָ" (תהלים קיט, נט-ס).

זאת אומרת: כיוון שמעשי האדם נחלקו לטוב ורע, משכיל אדם שהוא בעל שכל שוקל את המעשים קודם שהוא עושה אותם במשקל הזה מה שמצווה לעשות הוא עושה, מה שאסור לעשות הוא לא עושה, מה שמותר הוא עושה כדי סיפוקו ואם הוא מקצר זה רק בשביל שהוא רוצה לפרוש מתאוות ולהתקרב לשם, אם הוא עושה חשבונות כאלה ובוחר בטוב ועוזב את הלא טוב 

הרי שעליו אמר דוד המלך השלום 'חישבתי דרכי' לפני שהיה עושה דוד משהו היה מחשב באיזה דרך ללכת 'ואשיבה רגלי אל עדותיך' תמיד רגליו הוליכו אותו לקיים את מצוות השם ואיך היה עושה זאת? בזריזות! 'חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך' 

למה? כי אם אדם ממתין אז בינתיים יצר הרע יכול לפתות אותו, להשהות אותו, לעכב אותו עד שיבטל אותו. 

בגלל זה ראינו שהיה ויכוח בין השבטים בין שבט בנימין לבין שבט יהודה מי ירד לים תחילה, כשהגיעו לים סוף היה ארבע כיתות ביניהם היתה הכיתה של בנימין והיתה הכיתה של יהודה אז כתוב: שבנימין ירד ראשון "בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם" (תהלים סח, כח) "בִּנְיָמִן צָעִיר" הוא היה הצעיר שבשבטים והוא "רֹדֵם" רד - ים, ירד לים ראשון "יְהוּדָה רִגְמָתָם" (שם) שבט יהודה רגמו אותם באבנים

למה הם ירדו לים, ראשונים? מה זה? למה צריך לרגום אותם באבנים?!

הרי משה רבנו שמע מהקדוש ברוך הוא "מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות יד, טו) הים לא יפריע. אז בנימין קפץ ראשון, אז למה רוגמים אותם, יהודה באבנים?!

וכתוב שהם קיבלו שכר שניהם! בנימין "יְדִיד השם" (דברים לג, יב) ידיד השם. "וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן" (שם) זכה שבית המקדש יהיה בחלקו. ויהודה זכה למלכות שניהם זכו.

משל למלך שהיו לו שני בנים; אחד צעיר ואחד מבוגר.

אמר לצעיר: תעיר אותי בנץ.

אמר למבוגר: תעיר אותי בשלוש שעות.

בא הצעיר להעיר את אבא שלו המלך.

אחיו הגדול לא נותן לו.

הוא אומר לו, מה אתה מעיר אותו?!

הוא אומר לו, הוא אמר לי שאני אעיר אותו בנץ.

הוא אמר לי, הוא אמר שאני אעיר אותו בשעה שלישית.

התחילו לריב ביניהם.

המלך התעורר. ראה ששניהם מכוונים לטובתו כל אחד רוצה לקיים מה שהוא רוצה נתן לשניהם שכר.

 אותו דבר...

אבל מה היה הוויכוח בין השבטים? בנימין רצה לקדש שם שמים והוא פחד שאם הוא לא יעשה את זה במהירות "חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי" אם הוא לא ייכנס לים הוא עלול להתקרר והוא לא ייכנס בסוף אז לכן הוא החליט שהוא קופץ למים הראשון.

יהודה סברו שאם בנימין יורד, זה לא יגרום שהשבטים ילכו אחריו כיוון שהוא הצעיר ואז מה יאמרו? כיוון שהיו כיתות אחרות שאמרו: "וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (במדבר יד, ד) והיו כאלה שאמרו שהתאבדו כאילו העם אלה שהיו מהעם מהערב רב 

אמרו: 'להתאבד!' כי המצרים מאחורה מוטב שנמות בטביעה מאשר ישחטו אותם... אז אם הם קופצים הצעירים יגידו זה מהפחד מהייאוש! ואז לא יקפצו אחריהם השבטים האחרים. 

אבל אם זה השבט המבוגר יהודה שהם שקולים ומתונים ומכלכלים את כל המצב כשהם יחליטו לרדת אז ודאי כולם ידעו שזה בשיקול דעת וכולם ירדו אחריהם לכן הם ניסו למנוע אותם שלא ירדו שלא יבינו אחרת.

אבל השם אמר: 'שניכם התכוונתם לשם שמים, אתה תזכה שבית המקדש יהיה בחלקך ואתם תזכו שהמלכות תהיה שלכם כי המלכות צריכה מתינות, צריך שיקול דעת 'הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין!' (אבות א, א)

אז לכן יהודה שהיו מתונים זכו למלכות ובנימין שהזדרז לקדש שם שמים לא להתמהמה כדי שלא יצליח יצר הרע לעכב אותו ולבטל אותו אז זה מגיע לו שבית המקדש יהיה בחלקו.

על זה אמר דוד המלך: "חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֺתֶיךָ" (תהלים קיט, ס) צריך לעשות הכול בזריזות ולא להתמהמה. 

והראיה: על בירור שזכרנו במעשים הטובים והרעים מה שאמר החכם: "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע" (קהלת יב, י) והנה הכניס את כל המעשים כולם תחת ההגדרה של טוב ורע. 

זאת אומרת, כמו שזכרנו מעניין המשובח והמגונה אז החכם מכל אדם אומר שהכל נחלק בתורה לטוב ורע. מצוות עשה מצוות לא תעשה, משובח ומגונה.

ש: כבוד הרב, סליחה שאני מפריע רק בככה. השעון בדיוק הגאון זה קרה לי השבוע. למה? הרי בט״ו, בשבט מותר, מותר, מותר, יכול להיות צריך להתענות. מה נכון, אשתי אמרה נקודת, יש לך הלכה, הרב עדי יוצא אומר, ט״ו בטוב ושבט, אתה לא, אתה לא צם. זו הלכה שלא תעשה שטויות. אמרתי, בסדר, שמעתי אותה, בסדר, בסדר. רגע, מה רואה? אנשים פה אוכלים. אני באמת חשבתי לאכול. אני יושב פה, אני חושב. אני, יש יצרים חזקים, לא יודעים מה. אמרתם לי, אני אוכל, אם אז אני לא יודע, אחר כך זה יעבוד עליה. זה עוד שובר אותי. אמרתי, מה, אני לא אוכל לעצמי. לא אוכל, לא אכלתי. אמרתי, אני לא רוצה לאכול. אני מרגיש טוב, להפך, אני לא אוכל מרגיש יותר טוב. על כל המטרה שלה, אני מרגיש טוב. לא אכלתי אותו היום. לא אכלתי. לא, ברוך השם, אני פחדתי על עצמי, אם אני אוכל, זה פתח, עוד לא אוכל, אני פחד, אמרתי, אני לא רוצה, אמרתי, לא רוצה לאכול, אני מרגיש יותר טוב. אני מקווה שעשיתי טוב, לא יודע. היתה לי עוגמת נפש, כפי שאני שומע פה, אני מקווה שעשיתי טוב.

תראה, לא אכלת אכלת אותה לא נורא.

ש: אכלתי אותה, לא אכלתי אותה, אני מרגיש יותר טוב, כבוד הרב, אני לא אומר, אני לא אומר בדיחה, אני לא מרגיש יותר טוב, יש לי זמן, פנוי, לא רעב, לא צמא, ברוך השם, נכון, קצת קשה בסוף, אני לא אגיד שעד כדי כך, אבל בסך הכל הרווח שאתה מרוויח מזה, הוא עובר את כל, אין לזה שיעור מהרווח, מה שאני מבטיח, ברוך השם, אתה, בסיעתא דשמיא השם, שיזכה אותנו כולנו, כולנו נחשב, איך אומר לבית המלך, הוא מחשב כל דבר, 

הרב: כן, עכשיו אתה כבר חצי מלאך,

ש: חצי מלאך, הייתי כאן זה חצי השני של זכה אותנו השם, זה לא משנה, 

הרב: אז אתה תפסיק לאכול גם בלילה, 

ש: עד כדי כך לא, נדבר פחות או יותר בנית, יש קול, יש קול, יש קול, יש קול,

הרב: הוא כבר התבהר, שבת שלום, שבת שלום, שבת שלום "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל" (תהלים פד, ח) יש לו עוד שיעור, יש לו שיעורים שנים, זה לא מהיום,

הוא כבר התבהר, כי מעשי בני אדם יחלקו לשני חלקים, לשני חלקי התורה. רצוני לומר ציוויים ואזהרות לבד.

אז בני אדם כל מעשיהם מתחלקים לשניים ציוויים ואזהרות, מצוות עשה ומצוות לא תעשה. ומפני שהיתה תורה, שימו לב ומפני שהיתה תורה מילות ועניינים, נחלקו בני האדם בחוכמת התורה על עשר מעלות.

מה שאתם הולכים ללמוד עכשיו לא שמעה אוזן! תקשיבו עכשיו טוב, איפה הדרגה שלכם? איפה הדרגה שלכם לפני האלוקים? עכשיו אתם תדעו בדיוק מי אתם ומה אתם שווים לפני האלוקים...

ומפני שהיתה תורה מילות ועניינים, נחלקו בני האדם בחוכמת התורה על עשר מעלות.

תחילתם דרגה ראשונה הכי נמוכה: אנשים שלמדו את החומש והמקרא והספיק להם בגרסת הפסוק מבלתי הבנת העניין ואינם יודעים פירוש המילות ושימוש הלשון והם בתכונת 'חמור נושא ספרים'.

אנשים שמכירים את הפרשה יודעים לקרוא את הפרשה, יודעים להגיד את הפסוקים, חומש ומקרא ומספיק להם גרסה. אבל הם לא יודעים מה הם קוראים בכלל ולא יודעים את פירוש המילות ואת שימוש הלשון והם בתכונת חמור נושא ספרים.

דרגה שנייה: זה אנשים ביקשו לברר קריאתם. אלה כבר רוצים לברר מה הם קוראים. מה אמרנו? ולשמור התנועות. ושמו רוב השתדלותם בידיעת מקומות הניקוד ואלה בעלי הניקוד והמסורת, אלה המדקדקים, 

שהם אומרים לך: 'לא קוראים ככה, קוראים ככה. לא קוראים ככה, קוראים ככה...' אלה מדקדקים לפי הניקוד והמסורת.

זאת אומרת: הם לא רוצים לחטוא בלשונם ורוצים לקרוא את לשון הקודש בניקוד ובטעמים כראוי, אבל עדיין לא מבינים את העניין, כי אותם הקוראים בתורה על פי דקדוק ואינם יודעים מאומה.

הדרגה השלישית: אנשים שראו את החיסרון של מי שקדמנו להזכיר אותם עכשיו, השניים הקודמים והשתדלו לדעת עילות הניקוד והטעמים וחיברו עליהם דעת שימוש הלשון ודקדוקו ודעת השמות והפעלים ותיבות הטעם והסמוך והנפרד וסיפור העבר בלשון העתיד והציווי בלשון המקור והשלם והחסר והנח והכפול והנראה והנסתר והדומה לזה. ואלה רק דרגה שלישית אלה רק דרגה שלישית. מה זה אומר?

כל מה שאמרנו. אלה שרוצים לדעת שימוש הלשון ודקדוקו ודעת השמות והפעלים. למה השם שמים? למה ארץ? למה ראובן? למה שמעון? הם רוצים לדעת את הפעלים, תיבות שמראות על פעולה, הלך, בנה, אכל, שתה. 

והם רוצים לדעת את שורש התיבות, כי שורש התיבות הם שלוש. שלוש אותיות הפועל תמיד, השורש. השורש הוא מורכב משלוש: אכול, שתו, בנו. תמיד זה הולך עם שלוש. וזהו בניין הקל. יש בפעלים שבעה בניינים: יש בניין הקל שהוא פעל נפעל פיעל פועל הפעיל הופעל והתפעל. [מי שלמד דקדוק פעם יודע על מה מדברים פה]

ועיין במדקדקים את הפירוש ותיבות הטעם הוא הנקרא מילת הטעם שנותן טעם לשבח לאבינו ולחבר המקרא. מילות הטעם זה כמו שאומרים: גם למען, בעבור, אשר, עם, את. זה מילות הטעם נקראים.

והסמוך שלומדים סמיכות: אומרים זקן ביתו, לא זקן ביתו, זקן ביתו. אז זקן כותבים עם קמץ, זוקן.

אבל אם זה סמוך, הקמץ מתחלף לשוא ואומרים זקן ולא אומרים זקן. זה נקרא מילים סמוכות וזה נקרא דבוק.

ויש סיפור העבר בלשון העתיד. כמו שכתוב: "וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ" (במדבר ט, יח) על פי השם יחנו?! היה צריך להגיד על פי השם חנו.

"כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב" (איוב א, ה) הכוונה ככה עשה איוב. היה לו לומר בלשון עבר רק מפני שהוא הווה אז נוכל לאומרו בלשון עתיד וכיוצא, צריך לדעת את הכללים האלה. 

והציווי בלשון המקור כמו שאומרים זכור בשוא שזה ציווי. וזכור בקמץ זה המקור. המקור זה זכור והציווי זה זכור אז צריך לדעת.

ומצינו בתורה "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות כ, ז) שהוא ציווי בלשון מקור "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" זה גם ציווי אבל בלשון מקור כי בדרך כלל ציווי אומרים זכור. ופה כתוב זכור שזה לשון מקור אבל זה גם ציווי כמו "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (דברים ה, יא)

והשלם זאת מילה שאינה חסרה שום אות, לא בעבר ולא בעתיד כגון: פקד שזה עבר ובעתיד יאמר יפקוד ותמיד יש בו את אותיות השורש פקוד תמיד הם יופיעו פקד פוקד ויפקוד תמיד שלושת אותיות השורש של פקוד נמצאות בכל המצבים, עבר ובעתיד. בה חסר, זה נקרא מילים שחסר מאותיות השורש כמו נגח כשאומרים ייגח ירדה הנון מלשון נגוח, עכשיו זה ייגח חסרה את הנון ובדגש בגימל במקום הנון.

ואנח, זו מילה שאינה חסרה את אות השורש בעתיד, רק שעות אחת מן השורש היא נחה ואינה נקראת כמו אכל ייאמר בעתיד, יאכל ולא שומעים את האלף האלף לא נקראת אלא נחה.

וכפול, זה שאות אחת כפולה בה, כמו סבב ותחסר בית אחת בעבר ובעתיד לומר בעבר, סבוטה ירדה בית אחת ובעתיד ייסוב תיסוב ואין בית נוספת כי המקור כאילו השורש זה סבוב והנראה סבוטה והנראה הוא אות שבסוף המילה, שאין תחתיה נקודה והיא נקראת במבטא כגון אברהם, אז ה: מ'ם הסתומה היא נח נראה ונח נסתר ועוד שאינה נקראת כמו קרא, קרא, עוצרים ברש, קרא, לא משמיעים את האלף בסוף וזה נח, נסתר.

אז אלה כל מיני דברים שצריכים ללמוד אותם ומי שיודע אותם ואמרנו בקצרה, יש עוד, כל זה רק דרגה שלישית של האנשים שהם נקראים אנשי התורה שצריכים לדעת את דקדוק הלשון והטעמים והכללים וכו' זה רק דרגה שלישית.

והרביעית: זה האנשים שהוסיפו על מה שהקדמנו את זכרם בפירוש המילות המסופקות בספרי הקודש והנראה מן הפשט וחקרו עם זה על ידיעת העובר והאמתי בלשון העברית והשמות הדומים ושאינם דומים והנגזרים ושאינם נגזרים והזרים.

וכן בתארים ובפעלים והדומה להם. אלה כבר למדנים יותר. מה הם יודעים? אלה רוצים לדעת את המילים המסופקות מצד הדקדוק, כפי הנראה מפשט הכתוב, כגון שהיא עבר במקום עתיד או שאר דברים זרים, אז אתה לא יודע מה כוונת הכתוב. האם הוא מדבר בעבר או שהוא מדבר בעתיד? לדוגמה:

אם אומרים בא, זה נקרא בהווה. אם אומרים באה, זה בלשון עבר. אז כתוב, אותו דבר כתוב. השאלה איפה הטעם? אם זה באה, זה עכשיו באה. והנה היא באה אלינו לקראתנו באה לקראתו באה לקראתו. אבל אם היא באה, זה היה פעם בעבר לפני כן.

ויש גם ידיעת העובר והאמתי. מה שאומרים בלשון העברה בלשון העברית כגון: שמות ודברים מושאלים שלא נאמרו בדרך אמיתות על מה שנאמרו להם בדרך משל ומה שנאמר בדרך אמיתות זה כגון השמות והדברים המוחלטים.

זאת אומרת: יש דברים שמשתמשים בהם בלשון מושאל, מה שאנחנו קוראים כמו שאומרים למשל: בדרך העברה ראש ההר להר יש ראש? זה רק בהשאלה. רגלי ההר, יש לו רגליים? זה רק בהשאלה.

זאת אומרת: יש שמות שהם דומים אף על פי שהם שונים. נגיד אישה אומרים שהיא בהיריון, הריון זה מלשון הר שהבטן שלה זה כמו הר, זה נקרא הריון.

מה השמות הדומים כמו אף על פי שהם שונים בכוונה כמו שכתוב: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים" (בראשית לב, ד) "וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט" (בראשית יט, כט) יש הבדל בין ישלח לבין ישלח, שזה לשון שליחות וזה לשון שילוח; וישלח - זה שליחות ויישלח זה שילח אותו. "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה" (בראשית ח, ח) וכן "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה" (בראשית מא, יד) "וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" (בראשית יח, טז) זאת אומרת: הם היו אצלו כאילו עצורים בתוך הסעודה,

אז לכן ויישלח, אז הוא שחרר אותם, שילח אותם מהמעצר שהיו עצורים בסעודה, כאילו נתן להם רשות ללכת. אם שאינם דומים הכוונה להפך והם נקראים שמות נרדפים. כמו שהמילות משונות, שונות וכוונתם אחת; איחר ובושש. שניהם על אותה כוונה.

בגד ושמלה. שניהם לשון בגד ודומיהם רבים. ויש הנגזרים, כמו אישה הרה, שזו מילה נגזרת מהר.

וכן בשמות בני אדם. נראה הרבה כמו שמות בני יעקב. "רְאוּבֵן" - ראו בן. שִׁמְעוֹן, שָׁמַע השם (בראשית כט, לג). יְהוּדָה - לשון הודאה (בראשית כט, לה) וכן הלאה.

והזרים, כמו שיש מילות זרות "וַיִשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת" (שמואל-א ו, יב) כשהפרות לקחו את ארון ברית השם ולקחו אותו מאצל הפלישתים להביא אותו לישראל כתוב: "וַיִשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת"

מה הם עשו, הפלישתים? הם קיבלו מכות השם נגף אותם בכל הערים שהיה שם ארון השם ובסוף הם החליטו שאין ברירה, חייבים לשחרר את זה למה מתים מתים אנשים.

אבל מה החרטומים שלהם החכמים יעני אמרו: תשמע, זה לא בטוח שזה בגלל זה זה יכול להיות שזה סיבות אחרות בואו נעשה ככה. 

לקחו פרות יש להן עגלים קשרו אותן לעגלה חדשה שהם לא רגילים להלוך בה קשרו את הפרות הפוך לא עם הפנים לכיוון הנסיעה הפוך, שהם הלכו ברוורס מה שנקרא ואמרו, אם הם ילכו ויקחו את הארון בדרך כזאת ששומעים את העגלים בוכים והם גם הולכות הפוך וגם יש להם עגלה חדשה שזה לא נוח בצוואר. אם הם ילכו ככה זה סימן שבאמת המכות באו מארון ברית השם 

שמעתם? זה כמו לקשור בן אדם באזיקים ולהגיד לו תלך. אם תגיע לשם אז אתה באמת זה פה יש משהו...

כתוב: "וַיִשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת" הפרות הלכו ישר למרות שהן הפוך והכול והגיעו אל מחנה ישראל. 

ודורשים חכמים לא רק שהם הלכו ישר אלא הם גם שרו בדרך! אז לכן "וַיִשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת" חכמים רצו להבין מה הלשון "וַיִשַּׁרְנָה" כי זה לשון זר. מה זה "וַיִשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת"? אז דרשו חכמים דרשות על הדבר. 

או כמו שאומרים אנדרוגינוס מה זה אנדרוגינוס? אתם יודעים, זה זכר ונקבה, נכון? התימנים לא אומרים אנדרוגינוס. אנדרוגינוס. אנדרוגינוס. מה זה אנדר? זכר וגינוס זה נקבה. זכר ונקבה בלשון רומי. אז אומרים אנדרוגינוס, אבל זה לשון שהיא זרה לכאורה כי המקור שלה הוא מקור מרומי ואין להעריך בתארים ובפועלים.

בקיצור: חוקרים מה עובר ומה אמתי וכו' וכל מיני גשמות תכף נראה.

הדרגה החמישית: זה האנשים שהוסיפו על מה שהקדמנו זכרם בדעת ענייני ספרי הקודש ולהבין שורשיו ולחקור על העובר והאמתי מענייניו כגשמות הנזכרת ב... והם המפרשים ספר האלוהים כנראה ממנו ואין סומכים על הקבלה. 

אלה הקראים מהצדוקים שאלה כבר דרגה חמישית. שהם מה אומרים? הם חוקרים את הכול וגם את הגשמות הם אומרים, 'כתוב: "עיני השם, ידי השם, "חֲרוֹן אַף השם" (במדבר כה, ד) והם רוצים להעמיד את הדברים כמו הפשט בלי הקבלה המסורה לנו מהר סיני, מה הביאור בכל דבר ודבר ושהדברים האלה רומזים לעניינים גבוהים. 

או כמו שכתוב "עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים" (זכריה ד, י) זה מדובר על מלאכים שהם נקראים עֵינֵי השם שהם "מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ" (שם) וכו' הם הולכים לפי מה שהם רואים מה שכתוב תפילין איפה הם שמים? בין העיניים. בין העיניים בדיוק. טלית איפה הם שמים? על הקיר "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" (במדבר טו, לט) כן. אז את אומרת זה ג'ננה הם מחליטים. 

אבל מה? הם גם מפרשים. בלי קבלה בלי קבלה. ומה לכתוב בתוך התפילין? לא כתוב בתורה. אז מה לכתוב? לא כתוב. אז מה מכניסים בפנים? כלום. ואיפה כתוב שזה צריך להיות מרובע ושחור? לא כתוב. לא כתוב. אז מאיפה תביאו? ואיפה כתוב שצריך רצועות ושחורות? איפה כתוב? לא כתוב. אז מאיפה תעשו? "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ" (דברים יא, כ) מה לכתוב? איזה פרשיות? איפה לשים את המזוזה? לא כתוב אז איך אתם עושים? יש להם פירושים שלהם. הם החליטו. 

זה 'קראים' והם לא מבני ישראל ואסור להתחתן איתם. כי הם חיים בינינו, אבל הם מתחתנים והם מתחתנים מהם. אסור להתחתן איתם!

ש: אבל לא יודעים עליהם. מה זה, איך הם יודעים דקדוק ויודעים מקום. אני מכיר האישית לא יודעים. 

הרב: מה זה, אז מה? מה זה, אז מה? זה א', ב', שכל ילד בתלמוד תורה צריך לדעת. עד פה מה שלמדנו? עד פה מה שלמדנו זה כל ילד בתלמוד תורה צריך לדעת. אתם עונים בגיל שלוש, ארבע, חמש, יודעים את כל מה שאמרנו. בתלמוד תורה כבר קוראים בספר תורה ויודעים את כל הדקדוקים ויודעים נע ונח ויודעים שווא ויודעים זה ויודעים את כל ה... הכל יודעים, כל זה יודעים. זו דרגה חמישית. רק מה, בתלמוד תורה מאמינים למלמד שזה לא כמו שכתוב רק וזה לא ניתן לפירוש של כל אחד אלא שיש מסורה על זה. מסורת.

[נסיים עם השתייה, החבר'ה האלה שהם מתענים...]

ש: ניתן להבין שלכאורה לא צריך את זה בינתיים, את הדברים או שזה חובה ועכשיו ממשיכים הלאה. 

הרב: בטח זה חובה, חובה וממשיכים הלאה. זה הסטארט זה הסטארטר שאתה מתחיל להניע.

ש: אבל חוזרי בית שבת לא לומדים עכשיו ב... לא למדו א', ב', ג'. 

הרב: אז תשאל את פנחס אתמול, אם לא לימדתי אותם, איך קוראים קדיש. אנשים לא יודעים לקרוא קדיש בכלל.

כן, הם לא יודעים שאומרים 'שְׁמֵהּ' 'מַלְכוּתֵהּ' 'פֻּרְקָנֵהּ' 'מְשִׁיחֵהּ' הם לא יודעים מזה מפיק ה'א הם לא משמיעים את זה, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְֹרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. 'שְׁמֵהּ' זה שמו. זה השם שלו 'שְׁמֵהּ', אם אתה אומר 'שְׁמֵי' זה כמו שמים שמי השמים.

אבל זה בארמית אתה אומר, אז אתה צריך להגיד 'שְׁמֵהּ' ולהשמיע את ה: ה'א עם מפיק ה'א. ואנשים לא משמיעים עין ולא משמיעים ח' וחצי עין וחצי ח' ומחרבשים את הכול.

ובכלל ב: 'קריאת שמע' אנשים לא יודעים בכלל איך קוראים קריאת שמע, גם לא יודעים מה מכוונים בקריאת שמע איום ונורא. 

ש: מה עושים? 

הרב: מה עושים? לומדים. אז אתמול לימדתי את כולם להגיד

אחד... שידעו להגיד, אז לא ידעו, אז אמרתי תוציאו את הלשון תגידו ד... תוציאו את הלשון ד... אבל אם אתה אומר אחד! אתה צריך להאריך בדלת כדי שתמליך את הקדוש ברוך הוא בארבע רוחות השמים, אז צריך להספיק להאריך בח' כדי להמליכו בשבעה רקיעים ואחד ארץ. 

וב: דל'ת אתה צריך לחשוב שאתה ממליך אותו בארבע רוחות השמים. אז אם אתה אומר אחד! איך אתה תספיק בד'! לחשוב על ארבע רוחות השמים?! 

ועוד אומר הגאון שב: דל'ת צריך להאריך יותר מה: חי'ת. אז זאת אומרת ודאי שזה מדובר כמו שהתימנים אומרים אם לא אחד דא זה כלום ובכלל יש אנשים תושבים מה שאומרים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד) זהו. הוא לא יודע לפי זה, הוא לא כיוון כלום, הוא לא יודע כלום, הוא לא יודע שום דבר 

ואחר כך מה? יש מליעל ויש מלרע ואסור לחבר מילים "וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם" (דברים יא, יח) אם אתה אומר וקשרתם אותם וקשרתם מותם וקשרתם מותם, הוא קשרתם מותם אז אתה אומר מותם, מותם, מותם אתה צריך להגיד "וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם" לעשות הפרדות ויש שם כוכביות 

וכל זה וכשאתה אומר דלת אז יש דלת דגש ויש דלת רפה כמו "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ" (דברים יא, יד) לא דגניך ואספת דגניך. למה? משום שיש כללים. בגד כפת בראש מילה דגש. אותיות בית, גימל, דלת, כף, פי, תו זה תמיד דגש בראש מילה. אבל אם יש אותיות אהווי, א', ה' ו', י', שהם באים לפני בגד כפת ואין טעם מפסיק ביניהם אז זה מוריד את הדגש. אותיות אהווי זה א', ה' ו', י'. אם הן באות לפני בגד כפת, הן מבדלות את הדגש. 

עכשיו שכתוב "וְאָסַפְתָּ" כתוב "וְאָסַפְתָּ" זה קמץ בסוף. הקמץ הזה בסוף למעשה "וְאָסַפְתָּ" צריך לכתוב אותה עם ה'א, ה', שלא נשמעת. קמץ בסוף זה במקום ה'. אז אתה אומר "וְאָסַפְתָּ" מה יש בסוף? ה'א. לא אומרים ואספת, כי אין, זה ה'א שלא נשמעת אז לכן "וְאָסַפְתָּ" עם ה'א בסוף, מה אמרנו הכלל? שבגד כפת בראש מילה יהיה רפה, בלי דגש. אז איך צריך להגיד ואספת זה ד...גנך ולא דגנך, כי בגד כפת בראש מילה זה רק בדגש אם אין א ה ו וי לפני. אז לכן צריך לדעת לקרוא.

"וּלְעָבְדוֹ" (דברים יא, יג) לא ולאובדו, לא כתוב דגש. אז זאת אומרת, צריך לדעת לקרוא. אם לא קוראים בדקדוק קריאת שמע, יוצאים רק ידי חובה בדיעבד. 

אז תראו לדוגמא הבריסק, חסידים של בריסק, הם אומרים בדקדוק ומשתדלים ומשתדלים להגיד כל דבר. אדם צריך ללמוד מה לעשות. זה א' ב' שאדם ידע איך להתפלל בכלל. ואם הוא לא יודע והוא לא מתפלל כמו סופר מעות, מילה, מילה, מילה, מילה, אלא בולע את הכול.

איסגל ואיסגל שמי רבה. .. אמן. .. אש הדא?! מה זה?! מלחמה?! טררררר צרורות מה הולך פה? צריך להמתין עד שיענו 'אמן' אחרי אמן להמשיך יש כללים צריך להשתחוות צריך לדעת איפה, מה זה?! הכל דרנגדרנגדרנג הלכו.

ש: אז ודאי שהחברות, השפילה של הפרזים זה כמה מהכללים, סייל וזה, אין בעיה... 

הרב: לא חשוב עכשיו אני לא מדבר מה נהגו כל אחד להגיד אני מדבר, צריך לפי הכללים של הדקדוק ולהגיד כל דבר בהפרדה אני לא מדבר עכשיו אם אומרים נכון, שהם אומרים סו, או שהם אומרים סמך והם אומרים שין והם אומרים הכל אותו דבר אני לא מדבר על זה. אני לא מדבר על איך הם אומרים צירה ואיך הם אומרים ככה וככה. אני מדבר עכשיו כשאומרים צריך להגיד כמו שכתוב, אפילו לשיטתם לשיטתם, איך שהם קוראים, שקראו נכון אבל אם בן אדם לא יודע, אתה מבין? סתם הוא מרעיש, מרעיש עם המילות וזהו. זה כמו בן אדם לוקח פסנתר ועושה

תא תא תא תא תא תא תא תא... אבל אם הוא היה יודע איך לעשות, היה יוצא אחלה מוזיקה. אותו דבר רק לדעת איפה ללחוץ לפי הסדר וזה יוצא מוזיקה. אבל אם לא, זה טח - טיח, טח - טח, זה שום דבר זה מגיע למעלה, זה רק מרגיז.

ש:. ..

הרב: נכון נכון זה הופך אותו ממלעיל לדיעבד.

ובכן שישית: אנשים סמכו על קבלת הקדמונים שהיא המשנה והגיעו לקצת חיובי התורות והמצוות והדינים מבלי עיון בתלמוד. יש אנשים שכבר יודעים את המקרא יודעים את הדקדוק יודעים את כל הדברים שדיברנו. עכשיו יש אנשים שהם כבר דרגה יותר גבוהה הם כבר זכו ללמוד את המשנה והם יודעים את המשנה אבל הם לא יודעים לעיין בתלמוד והם לא יודעים את התלמוד. ועליהם אמרו התנאים: 'שהם נקראים מבלי עולם שמורין מתוך משנתן'.

זאת אומרת: מי שמורה הלכות מן המשנה זה נקרא מבלי עולם. זאת אומרת, אי אפשר להורות מן המשנה. אז לכן אלה שכבר למדו את המשנה והגיעו קצת לחיובי התורה והדינים מבלי עיון בתלמוד זו דרגה שישית, אלה נקראים מבלה עולם.

הדרגה השביעית: אצל אנשי התורה זה אנשים שהוסיפו על כל מה שזכרנו בעיון התלמוד והשתדלו בגרסתו בקריאת הלכותיו אבל לא פירקו את הקושיות ולא פתחו את הסתומות.

זאת אומרת: בהתחלה הם גורסים ואחר כך הם צריכים לסבור. אלה השתדלו בגרסה קראו את ההלכות הכתובות אבל לא פירקו את הקושיות ולא פתחו את הסתומות. דהיינו לא תרצו כל מה שקשה בו ולא בארו את הדברים הסתומים בו ולא ידעו לפרש אותם. אלה הם הדרגה השביעית.

השמינית: זה אנשים, לא הספיק להם מחוכמת התורה מה שהספיק לאלה שקראנו עליהם עד עכשיו. עד שהטריחו עצמם להבין את דברי אנשי התלמוד ולהתיר את ספקותיו ולפתוח סתומותיו, לקנות בזה השם והתפארת! אלה בדרגה השמינית, אלה למדנים שלומדים בשביל השבח והתפארת!! איז אלמדן, הוא יודע לעשות ככה באצבעות הוא יודע לפרק את הקושיות, הוא יודע לעיין והוא למדן.

אבל אומר עליו רבנו בחיי: האנשים האלה מתעלמים מחובות הלבבות ואינם מתעוררים למפסידי המעשים וכילו ימיהם בידיעת העניינים הנוכרים מתולדות הדינין.

זאת אומרת: דינים שאין להם מזה שום נפקותא הם נוכרים לגביהם והזר הקשה מפסקי הדינים וזכרו מחלוקת בעלי התלמוד בחידושים הנופלים בדינים, הם יכולים להגיד לך את כל השיטס את כל השיטות והתעלמו מעיין במה שאין להם רשות להתעלם ממנו מענייני נפשותם אשר הם חייבים לחקור עליו מאמיתת אותות הנביא עליו השלום והקבלה שקיבלנו מאבותינו ותנאיה אשר בהם תתברר ומה שחייבנו בו הבורא מהבאת הראיות עלה בשכלנו ולעובדו בלב שלם!

זאת אומרת: הוא אומר אלה שהגיעו לדרגה השמינית אל תתפעל מהם עדיין. יש כאלה שהם רק קונים את בזה את השם והתפארת אבל הם מתעלמים מחובות הלבבות שצריך כל אדם לדעת מה הוא חייב בעבודת הבורא מהמצוות והמעשים והם לא מתעוררים ללמוד מה מפסיד את המעשים, מה גורם להם להפסיד את המעשים. הם מסתפקים בזה שהם למדנים יותר מכולם הם יודעים, יודעים להקשות קושיות, לתרץ תירוצים, אבל בעבודת האלוקים הם מתעלמים עדיין מהחובות המוטלות עליהם ומה הדברים המפסידים אותם ומתעלמים ממה שאין להם רשות להתעלם ממנו מענייני נפשותם ומה שהם חייבים לחקור עליו הם מתעסקים בדברים שהם נוכרים מן הדינים, בדברים שלא יהיו להם שום נפקותא והדברים שהם חייבים, כמו שכל הפוסקים אומרים, שחייב אדם לדעת הלכות. קודם למה שהוא יודע את הגמרא וכו' צריך לדעת מה יעשה אדם. ככה אומר המשנה הברורה וככה אומרים כל הפוסקים שצריכים לדעת הלכות, אז מה אדם יעשה? ידע לפלפל ולעשות לא עושה אז לכן הוא אומר שזו דרגה שמינית והיא עדיין לא הדרגה הראויה.

הדרגה התשיעית: זה אנשים שהגיעו נפשותם לדעת את חובות הלבבות, שימו לב! והאיברים, לדעת גם מה החובות של האיברים, המצוות באיברים לא רק בלב וללמוד גם אם יודעים את מעשי המעשים מה מפסיד אותם מה גורם להפסד שלא יעשו מעשים כראוי והבינו את הפשט של דברי הקודש ויודעים את מצפוני עניינו ועמדו על אמיתת הקבלה גם מן הכתוב וגם מן המושכל הם משיגים את כל התורה גם מן הכתובים על פי הקבלה המסורה איש מפי איש ממשה רבנו וגם את סדרי הדינים והכל על פי השכל גם וחילקו חובות המעשים כפי הראוי לענייני כל זמן והתחלקו את הדינים, 

כל מקום, אחר שהבינו את שורשי ספר התורה ונזהרו בם וגם הזהירו אחרים עליהם, פשש... איזה אנשים מושלמים אלה, עם הפקת האמת בסתר ובגלוי ולנטות עם האמת באשר הוא נוטה והם הולכים עם האמת בכל מחיר והם בעלי הגמרא והגאונים שנהגו את מנהגיהם אחריהם. אלה הדרגה התשיעית.

הדרגה התשיעית: זה אלה שיודעים את התורה ולומדים את הכול ומקיימים את כל החובות וגם לומדים בעצמם נזהרים מהכל מזהירים אחרים, נוטים אחרי האמת בכל מחיר אלה בעלי הגמרא דה הגאונים שבאו אחריהם ונהגו מנהגיהם, זו דרגה תשיעית.

דרגה עשירית: זה המעולה ביותר שיא השיאים. אנשים שירשו את חוכמת התורה מהנביאים בכל פירושיה ותולדות שורשיה והם אנשי כנסת הגדולה ומי שקיבל מהם מן התנאים והם בעלי המשניות והברייתות, זה המשניות החיצוניות. 

וכמו שנזכר במסכת אבות: 'מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה' (אבות א, א) ואנשי כנסת הגדולה לשמעון הצדיק ושמעון הצדיק לאנטיגנוס ואנטיגנוס ליוסף בן יועזר וליוסף בן יוחנן איש ירושלים והם מסרוה ליהושע בן פרחיה שהוא היה הרב'ה של יימח שמו וזכרו... וניתאי הארבלי והם מסרוה ליהודה בן טבאי ולשמעון בן שטח והם מסרוה לשמעיה ואבטליון, שהיו גרי צדק ומהם לשמאי והלל ומהם לרבן יוחנן בן זכאי ורבן יוחנן בן זכאי לרבי אליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל ורבי אלעזר בן ערך ורבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל. 

ומהם לרבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה ורבי טרפון ורבן שמעון בן גמליאל ומהם לרבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי יהודה הנשיא. והוא רבנו הקדוש, אשר קיבץ את ענייני המשנה בסדרם וחלקם לפרקים וחיברם והוא עיקר כל הקבלה שסומכים עליו בתורתנו. זה הדרגה העשירית.

עכשיו תחליטו באיזה דרגה אתם!...

ש: אבל יש קפיצה מאוד גדולה, משש, שבע, לעשר לשמור ראשון.

הרב: נו, מה לעשות צריך לקפוץ בסוף, לא?

ש: הרב שאלה: כתוב, 'מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי' מה סוד מסיני? משה קיבל תורה מהקדוש ברוך הוא.

הרב: משה רבנו קיבל את התורה נכון מהקדוש ברוך הוא, אבל תחילתה שנמסרה בסיני. אז תחילת מסירת התורה היתה מסיני ומשם זה המשיך הלאה כיוון שמסיני זה היה במעמד של כל ישראל ומיליונים ראו שהוא קיבל את התורה מסיני. 

שלא יגידו שזה כאילו הוא בא אתה מבין עם איזה סיפור איזה דמיונות איזה משהו פתאום הוא אומר ככה וככה. כולם חזו ראו ושמעו את הקולות. "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ, ב) כולם ראו כל הקולות היו כתובים בשמים, ראו שהוא יורד מהר סיני עם הלוחות, אז משה קיבל תורה מסיני ומשם זה הכול מתחיל.

ש: כבוד הרב, יש לי שאלה. 

הרב: בטח.

ש: זה נכון שהוא ביום האחרון ירד עם 13 ספרי תורה שקרא בו על... 

הרב: זה ביום האחרון לפני שהוא נפטר, הוא כתב 13 ספרי תורה. 

ש: אה, זה היה ביום האחרון שהוא נפטר, אבל זה ביום האחרון שקיבלו את התורה?

הרב: כן. 

אז ראינו שיש עשר דרגות באנשי התורה וכל אחד יחשוש.

נראה לי שכולנו תקועים בדרגה הראשונה. בם בפרשה, 

ש: הרב, יש כאלה שלא יודעים דקדוק.

הרב: ילמדו. 

ש: אבל לומדים, אבל לומדים, נגיד, שולחן ערוץ. 

הרב: שמעת מה שאני אומר? אדם שלא יודע, לא יכול להבין הרבה דברים. יש אנשים שקוראים גמרא, לא יודעים לקרוא פסוק, כי הם לא ראו אף פעם את התנ״ך והם קוראים את התנ״ך מהגמרא ושם אין ניקוד והם משבשים את הלשון. יש פעמים שהגמרא אומרת חצי פסוק ראשון והיא לא מתכוונת עליו, היא מתכוונת על הסיפא לכן כתוב וגו' – וגומר, אז לכן צריך לגמור את הפסוק בשביל לדעת על מה מדובר הוא בכלל לא יודע ונותן דרשות וזה בכלל לא מכוון. אז לכן צריך לדעת. אדם צריך לקרוא תורה, נביאים, כתובים וצריך לדעת במה מדברים וכן הלאה.

לכן שיטת המהר״ל מפראג היתה שיקראו תנ״ך שילמדו תנ״ך בשביל שמגיעים לגמרא ידעו על מה מדברים.

אז לכן גם הרמב״ם אומר שהאדם ילמד בדרך זו.

ש: אצל הרב דור ברליה עושה בית ספר שלומדים את התורה בעל פה.

הרב: בקיצור זה לא החוכמה, זה דרגה א' זה דרגה א', לדעת בעל פה זה דרגה א'

מי שמלמד דקדוק, למעשה כל התורה שילמד הילד הזה בהבנת התורה זה בזכותו. את הנטיעות האלה שהוא נתן לו את האותיות ואת הניקוד והטעמים, אם הוא לימד אותו כראוי, זה הבסיס שהוא יבין את כל התורה אחר כך. אם הוא לימד אותו משובש השם ירחם. לכן מה שהוא משקיע המלמד הם נקראים 'מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד'

ש: כבוד הרב, יש מקום שיש מקומות שיש מקומות מההתחלה לפי הסדר שדיברת?

הרב: יש מקומות, כן. לא בכל מקום אבל יש מעט, 

ש: כבוד ישוע שהרג את ההוא שלא לימד את התלמיד, אמר לו תרוג את כולם והוא חשב רק להרוג את הדברים ואמר לו, מי הבא על המלמד שלך והוא הרג אותו?

הרב: ובכן, אלה עשר דרגות, עכשיו אנחנו צריכים להתחיל להתקדם וללמוד, בעזרת השם יתברך, מההתחלה. יש הרבה אנשים שחזרו בתשובה והם חושבים שזהו, חזרנו בתשובה ונגמר. עכשיו צריך להיכנס לכיתה א' ולהתחיל ללמוד ברצינות ובאמת את כל הדברים, מייסודם ומשורשם. וזה לצערי הרב לא עושים ויהי רצון שאני אזכה לעשות זאת. 

ש: אמן! 

אם אתם תעזרו לי, אני אעשה הרבה דברים. אם לא תישארו ככה, בעזרת השם! אתה רואה, אני רומז לכם כל פעם בקטנות כמה דברים לגרות אתכם ואני לא רואה שאתם רודפים אחריי להגיד נו, הלאה, מה, איך, מה, מו. אתם רק...

ש:. ..

הרב: אפשר, אפשר, כן. אפשר, אפשר, אפשר. אפשר, אפשר, אפשר.

כבר דיברתי אתמול עם שניים שעשו כבר קריאת התורה עם טעמים נכון ולקרוא את התורה נכון ובכלל לדעת ואחר כך להבין לאט-לאט, אנחנו מתחילים. כן, שיעור ראשון, אחר כך שיעור ב'. בעזרת השם, שמע ישראל, בעזרת השם, אני חייב ללמד אתכם. את כל התפילה שלך זה, צריך לדעת את זה טוב, טוב, טוב, טוב. טוב, הלאה

ש: יחיד הכל דיעבד, דיעבד, דיעבד. 

הרב: אתה לא יהודי בדיעבד, תגיד. אני יהודי לכתחילה, אז אני לא רוצה להיות בדיעבד. 

טוב: 'אך דעות, דעות אנשי התורה...' שימו לב! עכשיו אנחנו עכשיו לומדים משהו עוד יותר עכשיו בכלל, עכשיו נתברר לנו ויתברר לנו מי אנחנו בכלל.

'אך דעות אנשי התורה באמונתם וקבלת עבודת השם יתברך הם על עשר מדרגות, עכשיו תראו באיזה מדרגה אתם.

דעות אנשי התורה באמונתם וקבלת עבודת השם יתברך הם על עשר מדרגות: תחילתם אנשים נשא אותם הסכלות גם גובר התאוות עליהם למאוס בתורה וחשבו אותה כמנהגים שמנהיגים בהם האומות וכחוקים שמנהיגים בהם הכסילים מפני גובר התאווה על שכלם ועובי טבעם ואינם נכנסים תחת עול התורה ולא נמשכים בעבודות השכל מפני שהם חפצים בהפקר. ובכמותם אמר החכם 'לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות ליבו'

הדרגה הזאת של הפרופסורים והדוקטורים והעורכי דין והרואי חשבון, מאלה שהם לא שומרי תורה ומצוות מה הם אומרים? זה עשו לכם את זה בשביל שתהיה לכם הנהגה ראויה זה שיהיה לכם חוקים. משה רבנו ידע שאתם יצאתם ממצרים עבדים אז בשביל להנהיג אתכם בדרך ישר ובדרך מוסכמת כדרך החוקים שעושים כל בני האדם, אז נתנו לכם את זה שלא תאכלו אחד את השני ותריבו. אז שיהיה לכם איזה סדר וחוק.

ולמה הם אומרים את זה הסכלים האלה בעלי התואר האקדמי? בגלל שהם בעלי תאווה והם רוצים לעבוד זאת אומרת, הם רוצים להיות בהפקר' עבדא נחלי בהפקרא'. עבד נוח לא להיות מופקר. הוא לא רוצה עול הוא לא רוצה מסגרת הוא לא רוצה כלום. לכן הם מואסים בתורה, כי התורה מגבילה אותם ואומרת להם מה מותר ומה אסור, מתי ואיך. הם לא רוצים, כי גוברות התאוות עליהם מאוד והם חושבים שכל התורה זה רק כמו מה שמנהיגים את האומות וחוקים של הכסילים וזה בגלל עובי טבעם הם ממש כבהמות שרוצים רק תאוות. עליהם נאמר 'לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות ליבו'. אלה דעות במדרגה ראשונה.

מדרגה שנייה: אנשים לא יכלו לדחות את האותות ולהכחיש את האותות והמופתים שנראו על ידי הנביאים. כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים, שרבנו סעדיה גאון אמר שעם ישראל בתורותיו, תורה שבכתב תורה שבעל פה, לא יוכלו לנצח אותנו שום עם. באשר אנחנו יכולים להוכיח את אמיתת תורתנו, אנחנו יכולים להכחיש את תורתם ולנו היו אותות ומופתים שלא ניתן להכחישם, שהיו במעמד של מיליונים במשך כל הדורות.

אז הדרגה השנייה, זה כאלה אנשים שהם לא יכולים לדחות את האותות ולהכחיש את המופתים שנראו על ידי הנביאים מפני פרסומם. איך אפשר להכחיש דברים שנעשו לעיני מיליונים? אבל אלה נסתפקו בעמיתת התורה ואמרו דברים לדעת מי שהקדימנו זכרם, שהאלוקים רצה להורות את בריותיו דרך שיתוקן בו עניינם בעולם הזה. אלה אומרים חידוש: לא, זה באמת נכון, היה אותות, היה מופתים. אבל הקדוש ברוך הוא, הוא רצה לתת איזה חוקים ודברים כאלה והוא העיר את הנביא להנהיג אותם במה שצריך להם מן החוקים ונתן לו אותות ומופתים לשמוע את דבריו ולקבל חוקיו והם אינם מאמינים בגמול ועונש. הם אומרים זה רק להיטיב, אבל אם אנשים לא יעשו בדיוק מה שכתוב, אז אין שכר ואין עונש, זה רק ככה בשביל שיהיה טוב לבריות, שתהיה מסגרת.

והוא אומר: ואני רואה לבאר מה שיש עליהם מן התשובות בקצרה על דרך המניעות וההסכמה. על דרך המניעות כי הבורא נעלה ומרומם לשנות מנהג למי שמחזב עליו ויאמר בשמו מה שלא אמר.

זאת אומרת: הקדוש ברוך הוא הוא נעלה ומרומם לשנות מנהג שאם מישהו אמר משהו בשמו והוא לא אמר לא להגיד את זה אז הקדוש ברוך הוא לא ייתן לו לכזב בשמו. ואם הוא מיישר אותם בכזבו על אלוקים אל האלוקים ונגיד שהנביא הזה כאילו מכזב אותם אבל בשביל האלוקים כדי שיעבדו את האלוקים כי אין החזון הנראה על הנביא יותר נפלא וקשה משנות המנהג לו.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא, מה הבעיה? הוא יכול לסתור את מה שעושה הנביא הזה אם הוא לא עושה על פיו מאשר לשנות את המנהג שהם אומרים שבעצם האלוקים לא מדבר עם נביא. כאילו, איך הקב"ה מדבר עם נביא?! אין לו פה, אז איך הוא מדבר אתו. כאילו הם נתקעים עם זה שהקדוש ברוך הוא אין לו פה איך הוא מדבר!...

אז הוא אומר לו: אם הקדוש ברוך הוא יכול להגיד את מה שהוא רוצה לנביא, או לפרסם את זה לברואים או שיכול למנוע אותו או לסתום את פיו, למה הוא לא יכול לדבר אתו?! 'הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט' מה הבעיה?! יש לקדוש ברוך הוא בעיה?! 

אבל הם רוצים להגיד שמזה אין שכר ועונש כי לא יכול להיות שהוא דיבר. רק מה הנביא רוצה לעשות את זה בצורה כזאת וכו' זה על דרך המניעות.

על דרך ההסכמה. אילו היה מתברר בראייה ברורה שהוא כן היה מן הדין יימשך אחריו. זאת אומרת: על דרך ההסכמה אתה יודע מה? בואו נסכים אתכם שזה באמת הנביא מדבר מצד עצמו ולא מצד שהקדוש ברוך הוא ציווה אותו. אילו היה מתברר בראייה ברורה שהוא ככה כמו שאתם אומרים אפילו, גם כן היה מן הדין יימשך אחריו, אחרי הנביא. למה? כי אין הבורא יתברך משנה מנהג ולא מראה מופת על ידי מי שאינו יודע דרך הטובה והישרה. ומי שבחר אותו הבורא יתעלה להורות לנו הדרך הטובה והישרה ולהנהיגנו אחרי שנראה את האותות על ידו אז ראוי שנסמוך עליו בהרכבתנו ובהנהגתנו ואנו חייבים בזה למלך או לשלטון מעין חוכמה כמו שאמר: 'ירא את אדוני בני ומלך' וכל שכן מי שנראה מופת על ידו.

למה שמלך לא יסכים שמישהו יורה דרכיו ויגיד אותם? לכן ירא בני את מי? את השם? ומלך. ואם עשה האדם השלוח גם אותו - ודאי שנשמע לו כי הרי מי שיבוא בשם המלך גם בלי אותות נשמע לו. ואם הוא עוד עשה אותות ודאי שנשמע לו.

ולכן על פי שני הפנים האלה חייבים בקבלת התורה ובכמותם אמר החכם:

'הבינו פתאים עורמה וכסילים הבינו לב' אם אתם פתאים אז תבינו תחקרו קצת ותגיעו למסקנה שאמרתי לכם. ולכן אמר "הבינו" הבינו לשתי הצדדים.

המדרגה השלישית: אנשים שנתבררה אצלם אמיתת התורה וחשבו כי הוא מחסד האלוהים ליישר בבריותיו בעולם הזה ולהנהיג אותם בו בלבד, אבל לא לגמול בעולם הבא ולא לעונש.

אלה שהם בעלי הדרגה השלישית מה הם אומרים? ברור להם שהתורה אמת, הם חושבים שחסד שהבורא נתן לבריות אותה ולהנהיג אותם על פי התורה, אבל זה לא בשביל עולם הבא ולא יהיה עונש, זה רק בשביל העולם הזה שיהיה לנו טוב פה. כן, כן.

ויטעם בזה משהו שב פעמים בספרי הנביאים מן הגמול והעונש בעולם הזה ולא בעולם הבא. כמו שכתוב לפעמים, "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ" (ויקרא כו, ד) אז כאילו רואים שהכל זה בשביל העולם הזה.

הוא כבר העריך רבנו סעדיה זיכרונו לברכה בפרשת "אִם בְּחֻקֹּתַי" (ויקרא כו, ג) מה שהתברר בו, ביטול דעות האנשים האלה.

אז הדרגה השלישית זה שמאמינים שהתורה אמת וניתנה לעולם הזה על ידי הבורא כחסד אבל לא שייכת לעולם הבא ואין עונש.

אבל בספרי הנביאים סימנים חזקים מענייני השכר והעונש בעולם הבא ומהם מה שאמר קהלת: "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע" (קהלת יב, יד). 

אז הנה שומעים שהקדוש ברוך הוא יביא במשפט על כל נעלם בין טוב ובין רע.

ומהם מה שאמר מלאכי: "וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר ה' צְבָאוֹת" (מלאכי ג, כא) וזה נאמר לעולם הבא.

ואמר במלאכי גם כן: "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ" (מלאכי ג, יח) מתי זה יהיה? - לעולם הבא.

ואמר בישעיה: "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר" (ישעיה סו, כד) וזה לעולם הבא.

ואמר בתהילים: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" (תהלים לא, כ) וזה לעולם הבא.

ואמר בזכריה: "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה" (זכריה ג, ז) וזה לעולם הבא.

ואמר ישעיהו הנביא: "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" (ישעיה סד, ג) זה לעולם הבא.

ואמר דניאל: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם" (דניאל יב, ב) זה לעולם הבא. 

ומהם מה שאמר ישעיהו: "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ" (ישעיה נח, ח) והרבה כאלה מה שיארך זכרם, כל זה עדות וראיה לחיי העולם הבא. זה סותר את בעלי הדעה הכוזבת הזאת.

מדרגה רביעית: זה אנשים שהתקיים בנפשותם בירור התורה, הם מבוררת להם התורה ואמיתת הגמול והעונש בעולם הבא. אלה כבר יודעים שיש גמול ועונש, שכר ועונש בעולם הבא. אלא שנפשותם היטו אותם אל אהבת העולם ותאוותיו ולקחו את מעשי העבודה למצודות יצודו בהם העולם.

זאת אומרת: אלה כל הבמבות, כל הבבות וכל הלהטוטנים וכל המחריטים אלה מאמינים בכול, אלא מה? בגלל אהבת העולם ותאוותיו והכסף והפלוס והביזנס, כמו הליצנים יש היום רבנים ליצנים רק ליצנות, ליצנות, ליצנות, ליצנות בדיחות, בדיחות כל היום, זה לוקחים את מעשי העבודה למצודות, יצודו בהם העולם וקיבלו התורה בגלויים אבל לא במצפונם. בגלוי מקיימים תורה, לא במצפונם, בלשונם, אבל לא בלבבם ובכמותם נאמר: "בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ" (ירמיה ט, ז) ונאמר: "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי" (ישעיה כט, יג).

זאת אומרת: כל אלה חיצוני משתמשים, זה מה שכתוב: "פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" (תהלים לא, כ) הם חוסים בשם רק כשהם "נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" כשאין בני אדם חבל על הזמן אם תראה אותו בחדרי החדרים מה הוא עושה ומה זה, השם ירחם!

ש: אבל הם מאמינים. חלקם כן מאמינים. 

הרב: נכון. ולמרות זה יש להם תאוות ופלוס וממון וכבוד ושבח וגאווה וכל הדברים "הטובים של יצר הרע" ועם זה הם עושים פרנוסה (פרנסה)...

דרגה חמישית: אנשים שנתברר להם כל מה שהקדמנו מעניין התורה ואמיתת הגמול והעונש בעולם הבא, אלא שהיטו אותם נפשותם לאהבת העולם וקיבלו התורה וכיוונו בקבלתה להגיע לגמול האלוקים, אבל גם לשבח בני אדם ולכבוד בעולם הזה עליה ואלה הם משער החונף 'כת חנפים' שאינם קבלת פני שכינה! והם השיתוף הנסתר, עובדים את השם בשיתוף כי הם עובדים גם את עצמם בנסתר לא בגלוי.

זאת אומרת: לא מרגישים בהם אבל הכל הם עושים למעלת השבח והגאוה והכבוד והדברים האלה. אלה לא צדים בני אדם אלה רק אוהבים כבוד וחניפות וקשרים קונקשן והכול והם לא יוכיחו בני אדם וחס ושלום לא להסתכסך עם הבריות לשמור על פרופיל רגוע ולהיות נחמד,

ש: ואהבה ואהבה.

הרב: כן ועושים את זה עם ליצנות למשוך את הלבבות והם לא כמו אלה שמטיפים לחזרה בתשובה, 'בה! בה! בה!...' שחורים כאלה. הם ליצנים כאלה שרק עושים עוויות עוויות עם הפנים ולוקחים אלף (1,000) שקל לכל הופעה וזה אנשים נחמדים...

מדרגה שישית: זה אנשים שכיוונו במעשיהם לגמול הבורא בעולם הזה בלבד מאהבתם אותו ובחרו בנעימות ואינם מבינים גמול העולם הבא בנעימותם.

הם אומרים: 'תשמע לא יודע עולם הבא מה יש שם? אני אשב שם עם סטנדר אני אלמד גן עדן?! זה, לא יודע מה וזה. אני פה בעולם הזה יכטה, בוכתה, שכתה, חרטה, תן לי פה אני בסדר אני מוכן הכל לקיים אבל אני רוצה, הנאות העולם הזה...'

המדרגה השביעית: זה אנשים שהתברר להם כל מה שהקדמנו אלא שהיתה כוונתם בעבודתם לאלוהים לתוחלת הגמול בעולם הזה ובעולם הבא. אבל הם לא יודעים את אופני עבודת השם לעבוד לשמו, לגדלו, לכבדו, לרוממו, למה שיאות לו בלבד.

ועליהם אמרו רבותינו זכרונו לברכה: 'אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם' (אבות א, ג).

 זאת אומרת: הדרגה השביעית הכל הם עושים בסדר, אבל הם רוצים פְּרָס. הם רוצים שני עולמות לא רק פה גם שם אבל פְּרָס. אם יגידו שאין פְּרָס - לא עובדים! מה שאין פְּרָס לא עובדים.

המדרגה השמינית: אנשים, התברר להם בנפשותם כל מה שקדמנו וזכרו, אלא שהם מקבלים עבודת השם מיראתם את עונשו בעולם הזה ובבא. אלה יש להם גם כן גנות. אתה לא עובד בשביל פרס, אבל אתה עובד מהפחד רק שלא תקבל עונש בעולם הבא אבל אם לא היה פחד לא היה עונש, היית עושה את מה שאתה בעצם מנוע מלעשות. זו דרגה שמינית, אבל היא עדיין לא זאת. היא עדיין לא זאת.

המדרגה התשיעית: אנשים האמינו בתורה ובגמול, תקשיבו עכשיו משהו מפחיד: האמינו בתורה ובגמול ובעונש עליה בשני העולמות, הם יודעים שיש שכר ויש עונש. כיוונו בעבודת השם לשמו ולמה שיאות לו, אבל לא נשמרו ממפסידי העבודות. ונכנס ההפסד עליהן ולא הכירו מאין דומה למה שנאמר: "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט" (קהלת י, א).

"סִכְלוּת מְעָט" יכול להפיל את כל החוכמה והכבוד שיש לך והכול עם שכלות לבד ב: "זְבוּבֵי מָוֶת"! היצר הרע נקרא זבוב יכול לומר זזזזזזזזזזזזזזט וישב לך על איפה שיש לך טיפה לכלוך וחביבי זה יראה שיש לך חביבי עדיין משהו לתקן ומה זה תקשיבו טוב! זה דרגה חבל על הזמן, זה תשיעית זה לפני האחרונה. 

ואמר קצת החסידים לתלמידם, קצת החסידים זה נקרא בן סירא. אילו, אמר לתלמידים שלו: 'אילו לא היו לכם עוונות, כלום, אין לכם שום עוונות, הייתי מפחד עליכם ממשהו גדול מן העוונות!'. 

אמרו לו: 'מה גדול מן העוונות?' 

אמר להם: 'הגבהות והגאווה! כמו שאמר הכתוב: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" (משלי טז, ה)

זאת אומרת: אם אחד יגיע לדרגה התשיעית אבל הוא מתגאה, יש לו גבהות, 'אני, אני, אני אני עובד 'לשמה'... איי, איי, איי, הוא עובד בסילודין וזה, אבל יש לו גבהות הלב והכול, הוא מתועב אצל הקדוש ברוך הוא.

המדרגה העשירית: אנשים שהתבררה אצלם אמיתת התורה בכל מה שהם חייבים מן הגמול והעונש עליה בשני העולמים, והתעוררו מהתעלמותם, הם לא מתעלמים משום דבר וראה ליבם מה שחייבים בו לבורא לגודל טובו וחסדו עליהם והם מחזירים באמת כל מה שמגיע לקדוש ברוך הוא ולא שמו אל ליבם לא גמול ולא עונש, הם לא עושים בגלל גמול שכר והם לא עושים בגלל עונש, אך מיהרו אל עבודת האלוקים לשמו לגדל ולרומם בכוסף ובלבב שלם בעבור ידיעתם אותו בהכרתם את עניינו!

זאת המעלה הרמה שבמדרגת אנשי התורה וזו מעלת הנביאים והחסידים אשר נמסרו אל האלוקים, מסרו את חייהם לאלוקים. וכרתו עמו ברית, לא עם שום אדם בעולם וסחרו עמו, כמו שכתוב: "כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף" (משלי ג, יד)

והסכימו עליו ונתנו לו נפשותם ובניהם וקניינם, שום דבר בעולם לא יכול לעכב אותם מלעבוד את הבורא, לא בניהם ולא נשותם ולא קניינם, שום דבר לא יעכב אותם ועמדו באמונתם במה שקיבלו על נפשותם ועליהם נאמר: "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח" (תהלים נ, ה). 

ואם הם צריכים היו גם למסור את נפשם על קידוש השם היו מוסרים את נפשם על קידוש השם! 

אתם שומעים דבר כזה?

ואתמול סיפר לי הרב יוסי וליס מנכ״ל ערכים, 

סיפור, שאני אגיד לכם קצרה כי הזמן קצר, שהוא גילה שהוא ספרדי, מה זה גילה שהוא ספרדי? הוא וליס והתברר לו שבאילן היוחסין שלו יש רפאל וליס שהוא היה רב, שהוא היה הנעקד האחרון מהאנוסים בספרד. ועקדו אותו והוא הגיע, עשה חקירה ולקח את החוקרים והגיע לשם אמר סיפור חבל על הזמן. הוא הבטיח לי שהוא יעשה מזה הקלטה ויספר את הסיפור.

ועל מה תפסו אותו? האינקוויזיציה היו מחפשים את אלה שהיו התנצרו, הוא התנצר התנצר בגלל שהוא היה אנוס אבל הוא התנצר ובסתר היה מקיים תורה ומצוות. אבל הרבה הם לא יכלו לעשות כי עקבו אחריהם. אבל הוא היה עשיר גדול והם חיפשו את העשירים תמיד להפיל אותם כי הם היו חולקים חצי לממשלה וחצי לכנסיית הכסף והיו מוציאים להורג את אלה שחרגו... 

מה הוא עשה? הוא פרסם בקרב כל האנשים היהודים, הוא פרסם להם באי מיורקה בספרד, הוא פרסם להם שיש תענית אסתר שלא ישכחו תענית אסתר כי אסתר היתה האנוסה הראשונה שאחשוורוש לקח אותה. והם עשו תענית ותענית כשמתענים לא יכולים להרגיש. כי אתה לא עושה כלום אם אתה לא אוכל אף אחד לא מבין למה אתה לא אוכל אתה לא מכריז, אני בתענית אתה לא אוכל. וככה הם יזכרו כל ימי חייהם שהם אנוסים. כמו אסתר, תענית אסתר דווקא שזה שהיא היתה אנוסה 

ככה הוא פרסם להם אשתו היתה מפיצה את זה והוא היה מפיץ את זה וזהו. והם תפסו שהוא מפרסם את הדבר הזה 

ואמרו לו: 'שהוא יחזור בו להיות נוצרי טוב ואם לא הם ישרפו אותו על המוקד! הם ישרפו אותו על המוקד'.

ואז מה קרה? הוא לא הסכים, 

אז אמרו לו: 'טוב, גזר דין שלך. הוא ואחותו תפסו אותם כשהם עושים את זה... 

אמרו לו: 'אבל לפני שאתה תצא להורג צריך לטהר אותך. אז שנתיים אתה תעבור עינויי אינקוויזיציה...'

אתם יודעים, תולשים אצבעות תולשים ציפורניים נותנים ככה עושים ככה עינויי עם השם ירחם מותחים את האיברים. שנתיים עינו אותו 

וכל פעם אומרים לו: 'נו, אתה חוזר בך? לא חוזר? לא חוזר? לא חוזר?!...' 

נגמר השנתיים. הגיע היום, עשו מדורה התאספו שם שלושים אלף (30,000) איש. המושל עמד שם להדליק זה כבוד כאילו משואה. הוא מדליק את המשואה לשרוף את הבן אדם. קשרו את הרב רפאל וליס. קשרו אותו רחוק מן המדורה לא בתוך שלא יישרף מהר. שרק הלהבות יחרכו אותו כל פעם קצת קצת קצת עד שתצא נשמתו.

בשביל שכל פעם הכומר עמד לידו 

והיה אומר לו: 'תחזור בך? תחזור בך.' 

את אחותו קשרו אחריו, שכשהוא ידלק הוא ידליק אותה וככה זה יהיה. וכולם מסתכלים. והדליקו את האש. והלהבות התחילו לשרוף אותו והוא סבל וצעק. והוא הגיע למצב שכבר הבטן נבקעה והשומן היה נוזל. והוא עומד והוא כבר לא יכול לשאת. ומה שהוא צריך זה רק לסמן לכומר. ואז אם הוא מוכן כאילו לקבל עליו את הדת הנוצרית אז יהרגו אותו במיתה יותר קצרה לא יצילו אותו יהרגו אותו במיתה יותר קצרה בלי לענות אותו...

וכשהוא עשה ככה 

אחותו צעקה לו: 'הם לא יכולים לשרוף את הנשמות שלנו! רק את הגוף!!' 

והוא הוריד את היד ולא קרא לו. והוא נשרף על קידוש השם הוא היה האחרון. ואחר כך אחותו נשרפה כליל וזה היה המושל וזה היה הסיפור והכל.

והנה, הרב יוסי וליס מגלה פתאום שיש לו שורשים שמה. והוא הולך ומברר והתברר לו כל הסיפור והוציאו את הארכיונים והם כתבו את הכול כתבו את הכול, בדיוק את התיאור ומה הוא אמר. הכול הכול, יש להם פרוטוקולים לנוצרים על הכול בכול מכל כל. 

והם היו שואלים כל אחד מהמשפחה שלך כדי לתפוס את כולם, כל הסיפור שמה. ושמעו שהוא מחפש שיש איזה ישראלי עכשיו שמסתובב ומעורר את כולם שהם יהודים וזה וזה וזה... התברר שכל משפחת וליס עם יהודים שם יש שם עשרים אלף (20,000) יהודים. שהם כולם אנוסים, אבל למה הם יהודים? כי הם אסרו עליהם להתחתן עם גויים, רק אנוס עם אנוסה.

בקיצור, 

קרא לו המושל ואמר: 'מה אתה מחפש פה מה אתה עושה?' סיפר לו את הסיפור.

אמר לו: 'אני מוכן לתת לך תואר כבוד של ספרד'. 

אמר לו: 'אני בז למה שאתה רוצה לתת לי אני לא מעוניין בזה. אתם לא מתביישים?! אני מסתובב. שום מקום לא כתוב שעשו פה אינקוויזיציה. שום מקום, כל הכנסיות פה זה על בתי הכנסיות. כל הרכוש זה 'מגן דוד' של יהודים. זה כתר תורה של ספר תורה. שום דבר לא כתוב. באים תיירים מכל העולם, אתם לא מספרים את הסיפור האמתי!! טבחתם אנשים! עשיתם את הכל ולא שום דבר. אתה רוצה לתת לי עוד כבוד?! על מה?! אני בז לך!' ככה אמר לו.

יצא משם, יצא משם, לא מזמן, יצא משם אחרי חודשיים הוא מקבל מכתב מהמושל שהם ישבו במדינה בפרלמנט והחליטו להנציח את הרב רפאל וליס והם מזמינים אותו להגיד 'קדיש' כמו שהוא ביקש במרכז העיר והם יאספו את כולם והמושל הנוכחי התנצל על האינקוויזיציה ומה שעשו ליהודים ושהוא יבוא לשם אם הוא רוצה והזמינו תקשורת עולמית, 

הטיימס וכל מיני עיתונים וכל מיני זה והזמינו אותו לשם ורצו להזמין גם את ראש הממשלה והכול 

אמר: 'שום דבר אם אתם רוצים שאני אבוא אף אחד מהמדינה שלא ידע. ונסע לשם ואמר 'קדיש' בדמעות שליש 

וכל העשרים אלף לפני שהוא אמר את הקדיש הוא ביקש להגיד להם: 

'רבותיי! אני הנכד של הסבא של הסבא רפאל וליס וגם אתם העשרים אלף (20,000) הנמצאים פה אנחנו משפחה גם אתם יהודים תעמדו לאמירת הקדיש!' 

וכולם עמדו שם בוכים כולם. והוא אמר את הקדיש והתנצל שם המושל ותיעדו את הדבר הזה ועכשיו הוא חזר לישראל.

וסיפר את הסיפור לרב ניסים קרליץ והרב חתם שזה יהודים והוא עשה סמינר ראשון והולכים לעשות סמינר שני והרב שטיינמן ביקש שיבנו מקווה דבר ראשון ואם יש תורם שרוצה לתרום מקווה שם במיורקה בשביל שיהיה ליהודים האלה עשרים אלף כבקשת הרב שטיינמן אתם תפרנים אבל אולי מישהו שומע אותנו שיש לו אפשרויות לקיים את המצווה חצי מיליון דולר (500,000$) אני יודע כמה...

בקיצור זה סיפור שאתמול אני ישבתי ושמעתי מפיו וזה בקצרה זה דבר מדהים לראות מה זה שיהודים נמצאים והיו שלושים ארבעים איש הראשונים שהיו בסמינר ועכשיו סמינר שני זה מצמרר.

אמרתי לו: 'תבדוק הלאה מי עוד היה לפני הרב רפאל וליס?' 

למי שלא מכיר את הסיפור שלו איך הוא התעורר לחזור בתשובה.

אז אני אגיד לכם בקצרה עוד חצי דקה:... יוסי וליס סבא שלו ממש סבא שלו עכשיו סבא אבא וסבא כן, הסבא שלו הוא גם היה הנהרג הראשון במחנה שהרגו אותו הגרמנים במלחמת העולם השנייה מה היה?

היה גרמני כבר היה שביתת נשק והוא היה ביער ובא אליו איזה גרמני רשע ידע שיש שביתת נשק 

אבל אמר ליהודי: 'תאכל קודלי חזיר ואם לא תאכל אני יורה לך בראש!' 

שביתת נשק אין מלחמה כבר! 

אומר לו: 'אם לא תאכל אני יורה לך בראש' 

ואז הוא לא רצה לשמוע אליו והוא ירה לו בראש הרג אותו.

איך יוסי וליס חזר בתשובה?

יום אחד הוא היה במסעדה בארצות הברית והוא עומד בתור, תור ארוך אוכלים שם חזיר והוא עומד בתור וכשהוא אוכל את הביס פתאום הוא נזכר שסבא שלו מת על 'קידוש השם!' בגלל שלא רצה לאכול חזיר והוא עומד פה כמו חזיר ואוכל חזיר בארצות הברית?! השליך את זה 

ואמר: 'אני חייב לבדוק את השורשים שלי!'

ויצא לבדיקת השורשים והיום הוא מנכ״ל ארגון 'ערכים' שמחזירים אלפים ורבבות של יהודים בעולם. 

אמרתי לו: 'יכול להיות שאתה הגלגול של רפאל וליס שחזרת בחזרה לשם להגיד קדיש על עצמך!'.

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר"' (מכות ג, טז).