הרב אבנר עוזרי

- - - לא מוגה! - - - 

‫סימן של מ״ה,

‫משנה ברורה סימן של מ״ה,

‫סעיף י״ד.

למדנו

את המשנה הברורה ‫ששייך על הסעיף הזה גם כן, ‫כמעט את כולו,

‫נשאר לנו כמה וכמה סעיפים קטנים.

‫משנה ברורה, סעיף קטן,

נ״ה.

‫כן, אתם איתי?

‫הלימוד יהיה לרפואת הרב עזרא בן סעדיה.

‫-להצלת החטופים.

‫-להצלת החטופים.

‫מה שמם ידוע לרב?

‫-לא עכשיו, ולרפואת. ‫-לרפואת.

‫-יוסף.

‫-יוסף בן זוהרה.

‫שם ידברך ישלח להם את הישועה ‫ואת הרפואה במהרה.

‫-לא יווני רפואה.

‫אה?

‫-לא יווני רפואה.

‫איך?

‫-נפתלי ולרחל.

‫-להצלת החטופים, נפתלי ורחל ו...

‫אייל בן יריס. ‫-אייל בן יריס צ'ורה, אה?

‫אייל שקר. ‫-גלעד, בן בת גל. ‫-בן בת גל. וגלעד,

‫שי.

‫בן בת גל. ‫-בן בת גלים.

כן,

‫אז מרן הביא כמה וכמה דוגמאות, ‫מה נקרא כרמלית.

‫אחת מן הדוגמאות שהוא הביא,

‫זה קרן זווית הסמוכה לרשות הרבים.

‫ובעור הדברים נכתב בהגהה, ‫שזה מבוי,

‫שיש לו שלוש מחיצות,

‫ואין לו לחי או קורה ברבית.

‫כך

נתבהר כאן בגוף דברי מרן.

‫אבל משנה ברורה מביא עוד שתי דוגמאות, ‫מה נקרא קרן זווית. ‫על פי רשי,

‫מה שהסביר, או שזה כעין איזשהו מפרץ ‫שיש ברשות הרבים,

‫כאשר יש שורת בתים, ואחד הבתים ‫נכנס יותר פנימה ‫ונסער חלק מהקרקע,

‫שאפשר שבני רשות הרבים ‫ייכנסו דרך הליכתם לשם גם כן.

‫יש פירוש נוסף ברשי,

‫שבין שני בתים עומד בית ביניהם ‫בעל אחסון.

‫אז זה גורם שאי אפשר לנצל ‫את המצב שיש שטח ביניהם,

‫כי הוא ייתקל באותה זווית ‫העומדת כנגדו מפינות הבית ההוא,

‫ולכן זה נקרא כרמלית אותו מקום.

‫עכשיו, בעניין הזה של מבוי ‫שיש לו שלוש מחיצות ‫בהן הולך ויוקורה,

‫מסביר המשנה ברורה,

‫בסעיף קטן נ״ה, ‫תסתכלו בבקשה נ״ה, ‫סעיף קטן במשנה ברורה.

‫דהי אייל אחי היה רשות היחיד ‫גמור מן התורה לעניין זריקה,

‫שהזורק מרשות הרבים לתוכה חייב.

‫כלומר,

אם היה שם לחי ברוח החרפאית ‫של אותו מבוי,

‫אז זה היה הופך להיות מן התורה רשות היחיד.

‫-להלכה,

להלכה פוסקים, ‫לכי בשום מחיצה, אתה תראה פה בהמשך.

‫בכל אופן, זה היה יוצא לנו דין חדש,

‫אתם מבינים?

מה היה יוצא לנו, איזה דין?

‫שזה היה הרשות היחיד גמור מן התורה.

‫מה זה הלחי?

כן, על ידי הלחי, שיש ברוח הרביעית.

‫אז זה היה יותר דין רשת.

‫-אז הוא מדבר בשביל... ‫-צריך ארבע? ‫-הוא מדבר למי שסובר שצריך ארבע.

‫כי אם לפי מי שאומר שלוש,

‫אז לא צריך את הרוח הרביעית ‫בשביל לחשוב את זה לרשות היחיד.

‫זה מה שהוא מתכוון.

‫אם היה לחי,

‫אז זה היה הרשות היחיד גמור מן התורה, ‫לעניין זריקה, ‫שהזורק מרשות הרבים לתוכה חייב.

‫הוא עבר פה על איסור הכנסה ‫לרשות היחיד,

‫וגם שהיה מותר לטלטל בתוכה ‫ככל הרשות היחיד.

‫ומאידך זה היה מתיר לטלטל ‫באותו מבוי,

‫משום שיש כאן מצב שאין מבוי סגור ‫מכל ד' מחיצות.

‫שלוש מחיצות ממשיות,

‫וברוביל לחי שדינוק כמחיצה, ‫דקיים על המנוחי משום מחיצה.

‫ואפילו יא ושמרה קורה דם ורק משום הכרה.

‫וגם אם נאמר שהיה רק קורה, ‫וקורה זה לא עושה מחיצה, ‫אלא היכר בלבד.

‫על כל פנים, לכו לאן מהרשות היחיד ‫ולעניין טלטול.

‫בכל זאת, התירו לטלטל שם,

‫לטלטל בתוכה כמו בשאר רשות היחיד.

‫וכל זה הוא רק לדעת הרמב״ם.

‫כל מה שאמרנו כאן זה רק לדעתו של הרמב״ם, ‫שסובר שצריך ד' מחיצות,

‫בשביל שיהיה רשות היחיד.

‫אבל לשארי פוסקים,

‫על ידי שלוש מחיצות ‫נעשה רשות היחיד גמור מן התורה,

‫ואז זורק מרשות הרבים לתוכה חייב.

‫אלא לעניין טלטול, אסור מדרבנן ככרמלית.

‫כלומר, אם יש שלוש מחיצות,

‫אזמן התורה באמת זה רשות היחיד.

‫ממילא, כמו שהזכרנו קודם, ‫אם אדם יזרוק

לתוך המבוא עם רשות הרבים,

‫זה נקרא שהוא זורק מרשות הרבים ‫לרשות היחיד, לפי שארי הפוסקים ‫שסוברים שמספיק שלוש מחיצות.

‫אלא מה?

‫חכמים עשו בטלטול,

‫נתנו לזה דין של כרמלית.

‫עד מתי?

‫עד שיעשה או לחי או קורה.

מובן.

היוצא שהלחי,

‫הוא לא פועל להפוך את זה לרשות היחיד ‫לפי הפוסקים הללו.

לפי הפוסקים הללו, ‫זו רשות היחיד גם קודם,

‫רק זה מתיר את האיסור דרבנו, ‫את האיסור דרבנן.

‫לדעת הרבם שצריך ארבע מחיצות,

‫אז חוץ ממה שזה פועל היתר טלטול,

‫זה פועל גם להפוך את זה ‫לרשות היחיד גמור מדאורייתא.

‫אבל לשארי הפוסקים,

‫זה רק פועל להתיר טלטול, ‫אבל רשות היחיד מן התורה,

‫די בשלוש מחיצות.

‫-והלחי נחשבת הוא... ‫-קיימה לן, לכי משום מחיצה.

‫קיימה לן פירושו כבר מקובל ‫הוא בידינו להלכה ‫שלכי משום מחיצה.

‫-הלכה למשה מסיני. ‫לא, לא, לא.

‫לא,

זה לא הלכה משה מסיני.

‫הלאה,

הביא הרמרן עוד דוגמה של כרמלית, ‫רשות הערבים, שהוא מקורא.

מה זה מקורא?

‫שתקרא.

‫-חשבתי על זה שיכול להיות שזה כלול ‫בכלל המחיצים שנאמרו ‫על אחר משה מסיני.

‫כן, אבל זה גובה, שאלה קצת. למה?

‫כיוון שיש שאלה בגמרא, ‫אם לא הלכה משום מחיצה, ‫אבל הלכה משום מכרה.

‫יוצא שכביכול יש מחלוקת, לפי דבריך, ‫אם זה כלול בכלל הלכה למשה מסיני או לא.

‫ולי ידוע,

מה שמקובל בידי מרבותיי, וגם בספרים,

‫שבהלכה למשה מסיני אין מחלוקת.

‫אם זה הלכה למשה מסיני,

‫זה דבר שעובר דור אחר דור ממשה רבנו,

‫ואין בזה מחלוקת. זה התקבל במסורת.

איש מפי איש על משה רבנו.

‫ואם בכל זאת אתה רואה ‫שיש בזה מחלוקת,

‫אז כנראה שלא היה פשוט להכליל ‫איזה בכלל ההלכה למשה מסיני.

‫הבנת מה שאני אומר? ‫-זה תמיד מתקבל ההלכה?

מה?

הלכה למשה מסיני, כמו שכתוב בחורף, ‫השאני מקבל הלכה ל...

כן, כן. דבר שהוא בגזר ההלכה למשה מסיני,

זה נגמר. ‫-לא היה מחלוקת שאם זו באמת ‫הנחה למשה מסיני.

‫זה מקום לדון, באמת יש בזה מקום לדון.

האמת, האמת שזה לא כל כך פשוט, משום שיש שאלה ששואלים על, זה הרמב״ם כותב את זה, הרמב״ם כותב שאין בהלכה למשה מסיימן מחלוקת.

ומצד שני,

יש דין של חסי נזק צרורות, מי שיודע, בגמרא בבא קמא.

כבודו למד פעם במסכת בבא קמא.

אז בהתחלה כתוב, יש מושג שנקרא חסי נזק צרורות.

פירושו שאם בהמה הולכת ברשות הרבים,

ברשות היחיד זה יותר פשוט, ברשות היחיד,

ומתיזה צרורות של אבנים,

זו הדוגמה הקלאסית, אבל זה לאו דווקא אבנים,

אלא פועלת להזיק על ידי הכוח שלה ולא על ידי גופה,

אז הוא לא משלם נזק שלם כמו שן ורגל,

אלא בבהמה יש שלוש אפשרויות של היזק,

וסימנם קשר, קרן, שן, רגל.

קשר.

קרן, שן ורגל.

שן ורגל, הדין אומר שהוא משלם נזק שלם בתחילתו,

ואילו בקרן הוא משלם רק חצי נזק בג' בפעמים הראשונות. אתם זוכרים? כתוב בפסוק,

וכי יגח שור איש את שור ההוא,

ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המטר חיצון.

כמה הוא משלם?

חצי.

אחר כך במשך כתוב,

או נודע כי שור נגחו מתימון שלשום, ועד בוועלה ולא ישמרנו.

אז שלם ישלם שור תחת השור, אז הוא משלם נזק שלם.

זה כתוב לגבי קרן,

אבל לגבי שן ורגל כתוב בתורה, כי אבער איש שדה או חרם,

ושילח את בעירו וביער בשדה אחר. הגמרא מבערת מה זה שילח, זה רגל,

וביער זה השן.

מיטב שדהו ומיטב כרמו יהיה שלם. פירושו שלם לזק שלם.

נו, אז כשבהמה מזיקה על ידי צרורות,

זה גם תולדה של רגל.

כי היא עושה את זה, מה?

תוך כדי הילוכה היא עושה את הנזק הזה.

אלא מה? אז למה בכל זאת הוא משלם רק חצי נזק?

זה נקרא כוח הבהמה. זו לא פעולה שנעשית בגופה, אלא בכוחה.

ומתקבלה הלכה למשה מסיני שמשלם חצי נזק שרורות.

המעניין הוא שבגמרא, בקיצד הרגל שם מובא,

שסומכוס חולק על זה.

הוא כותב נזק שלם.

מי קורא?

סומכוס.

אם זה מה שרצית לשאול, אז הקדמתי אותך.

לא, לא, לא.

ופה כבר שואלים שמה, מה, מה?

אחד המפרשים שואל על הרמב״ם, על המהלכה בשביל שנאה אין מחלוקת.

אז איך ייתכן?

זו השאלה של הרמב״ם.

לפי מה ששמואל אומר, ייתכן שיש תירוץ לזה.

שייתכן שאין שאלה מה אמרה ההלכה.

יש פה מחלוקת אחרת אם בכלל נאמרה הלכה כזו.

אבל מה? כל הלכות זה משימה.

מה?

מה? מה? לא.

ההבדל הוא פשוט.

כשנתקבלה הלכה,

כן, ואין לזה מקור בתורה,

זה ההלכה על משה מסיני.

אבל אם נאמר למשה מסיני תורה שבעל פה, התורה שבעל פה היא כילולה בתוך התורה שבכתב, בכל מיני רמזים שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו.

אתה מבין?

זה תורה שבעל פה.

עדיין זה יש תמים של דאורייתא.

מה?

זה דאורייתא. זה ברור.

זה פשוט.

זה דאורייתא גמור.

רק שאין לזה מקור בתורה שבכתב.

שאר הדברים נרמזים בתוך התורה שבכתב.

מאחר שהם רק נרמזים ולא כתובים במפורש,

אז

נאמר ללכות שבת, כן? נאמר דין שבת.

עכשיו, יש רמז מזה שהתורה הסמיכה את

המשכן לפרשת השבת ללמד שאותן מלאכות שהיו במשכן נאסרו בשבת.

זה בגדר,

כן? תורה שבעל פה.

לא כתוב במפורש מה אסור לעשות בשבת.

כתוב בתורה, לא תעשו מלאכה.

ששת ימים תעשו מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש.

שבת שבת לא להשם.

נכון?

אין מלאכה. אין מלאכה, זה נלמד.

מובן.

אבל ההלכה בשם מסיני, אין לזה מקור, אז זה

נשאר בגדר ההלכה בשם מסיני.

זה התקבל איש מפי איש על משה רבנו.

נחזור לענייננו.

אבל סתם ככה, את כל התורה פה היה אפשר ללמוד מתוך שלושה עמודות של תורת מדינת ישראל.

ואחר כך החכמים במשך הדורות

הביאו אסמכתאות לכל מה שהתקבל למשה רבנו בסיני.

כשמשה רבנו בסיני

קיבל בתור תורה שבעל פה,

פירושו שזה צמוד לתורה שבכתב אלה, שזה בא לו בעל פה,

זה למדים מכוח היכן המקור לכל דבר ודבר,

באו חכמות דורות ופרשו לך.

אבל בהלכה למשה בסיני לא היה לזה מקור, לא קל וחומר,

ולא בניין אב, ולא מה מצינו, ולא גזירה שווה.

אבל דורות שאלו אותן, שאלו אותן, האם לא שכאלה שאמרו שאם התורה הייתה נשכחת,

נשכחת,

והיו מוכרים את כל התורה בפיל כולם,

הם מחזירים. זאת אומרת שהם יוכלו להחזיר את כל התורה,

גם את כל התורה, גם את ההלכה של השם בסיני. לא, זה לא כתוב.

זה כבר באור שלך,

יסלח לי כבודו עד כאן.

אז איך הוא אומר, אני אחזיר את כל התורה בפולי.

הכוונה שזה מכוח אותם דברים שכתובים בתורה שבכתב.

אז מכוח הפלפול, מכוח ידיעתם איך ללמוד את התורה הקדושה,

על פי הכללים של י״ג מידות, היו יכולים להחזיר.

עדיאל בן נכנס, כשהיה שופט. כן, על זה הוא מדבר, אה?

3,000 מהלכות על פלפול.

היה פלפול, עוד נהיה בן נכנס. נו. כשהוא היה בדרום השלישי. בגלל שזה נשכח, נכון.

אבל זה לא, זה נאמר, זה נאמר בגלל זה. זה לא תורה חדשה. פלפול הכוונה מכוח הדרכים שהוא קיבל,

כן, מרבותיו.

דבר גם כמו נבואה מהשם. לא נבואה. לא מפורש, לא נבואה. אין.

לא באים לחדש הלכה מכוח נבואה.

ישנם כללים איך ללמוד את התורה הקדושה.

לא בשמיים.

יש דברים שזה הוראת שעה, כדוגמת אליהו בהר הכרמל,

שאז היה אפשר ש...

להתקבל מתוך דברי נבואה,

ועוד ששם זה היה נגד ההלכה,

כן, להעמיד במות ולהקריב על הבמות.

טוב, נחזור לענייננו.

יש לנו את הסעיף נו,

שהוא מקורא. הבאנו שרשות הרבים שהוא מקורא,

אומר מרן זה כרמלית.

למה זה כרמלית ולא רשות הרבים מן התורה? דהינו דומה לדגרי מדבר,

שלא היה מקורא מלמעלה.

כלומר,

כל המושג של רשות הרבים נלמד מהיכן ממה שהיה, היו עם ישראל במדבר,

והרשות הרבים שהיה במדבר, זה לא היה מקורא.

הלאה.

ותל, מוסיף מרן, ותל שיש בו ארבעה על ארבעה,

ואינו גבוה עשרה.

אם יש בתל ארבעה על ארבעה,

אז זה כבר יצא מגדר של מקום פטור.

מאידך זה לא רשות היחיד, כן, בו גובה עשרה. אם היה בו גם גובה עשרה,

אז מה הדין היה? איזה דין היה לו?

צפותי אחים.

אבל אמרת לפני שבועיים, לא רק אם זה תשעה,

אלא אם זה שם מחלוקת,

אז תסימנו עליו שיש לו גם דין של ירושת רשות הרבים.

אם רבים מחטפים עליו,

לא רשות היחיד, אלא רשות הרבים, אתה מתבלבל.

עמוד שהוא בגובה תשעה,

ורבים מחטפים עליו, אז פה, ויש שיטות, לא צריך אפילו ארבעה על ארבעה,

יש שיטות.

רוב השיטות שוברות פה צריך ארבעה על ארבעה בזה.

פה אתה רואה שצריך ארבעה על ארבעה.

פירושו שאין אפשרות שיסתייעו בזה בני רשות הרבים.

אז ממילא,

אם זה פחות מעשרה בגובה,

אז זה נשאר כרמלית,

מובן.

אומר מרן, דעילה ואחי,

אני בנ״ז, כן, אתם עוקבים אחריי,

שאם אני אתרז, תתקנו אותי.

דעילה ואחי, משום שאלמלא חן, אלמלא מה?

אם לא היה בזה ארבעה על ארבעה, הווה מקום פטור.

לכן צריך שיהיה ארבעה על ארבעה, וזה כבר לא מקום פטור.

מה שנשאר, שאם זה לא גבוה עשרה גם, כאילו זה...

זה לא ברשות הרבים.

מה?

זה לא ברשות הרבים, אז זה לא ברשות הרבים.

כן, כן, מדובר פה ברשות הרבים, בוודאי.

ואינו גבוה עשרה, ואם היה בסמסום תשעה, אלוהל, כמו שאמרנו,

שתלוי אם רבים מחטפין עליו או לא.

אם היה בדיוק תשעה,

אז זה כבר שאלה של אם רבים מחטפין עליו או לא.

ואז אם רבים מחטפין עליו,

אז יהיה דירה שונה.

מובן?

וממילא גם חוזר להיות הדין, שאם רבים מחטפין עליו,

אז לא צריך גם ברחוב ארבעה על ארבעה.

הלאה.

הגענו בסייעתא דשמיא לסעיף ט״ו, במרן.

בית שאין תוכו עשרה וקרויו משלימו לעשרה.

ישנו איזשהו חדר שהחלל שבו

אין בו גובה עשרה, בחלל.

אבל אם אתה מודד מבחוץ את המחיצות,

אז כמה יש במחיצות?

עשרה.

איך נוצר דבר כזה שזה עשרה? קירויום משלימו לעשרה.

החלק של התקרה יצר פה הגבהה נוספת, אה? יותר גבוה מהתקרה. לא.

התקרה התלבשה על המחיצות.

בנו ארבעה קירות,

הלבישו תקרה על המחיצות.

לתקרה יש עובי.

אז נאמר שהיה הגובה של המחיצה מקודם תשעה,

והתקרה הוסיפה עוד טפח.

אז כמה אם כן יש לנו כאן?

עשרה, אם אתה קיבל את העובי שלה. בדיוק.

אבל החלל פנימה, כמה יש בו? הנקודה הזאת זה תשעה. תשעה בלבד.

נו, תשעה בלבד, זה לא שייך שיהיה רשות האחים.

אומר מרן, ויש בו ארבעה,

תוכו כרמלית ועל גבו רשות היחיד.

אם האורך ורוחב

הוא ארבעה על ארבעה,

אז באופן הזה, מה דינו?

תלוי בתוכו מהו כרמלית. למה?

כי מה זה תוכו?

ארבעה על ארבעה, פחות מעשרה, זה כרמלית.

אבל על גדול זה רשות היחיד.

כי זה ארבעה על ארבעה וגובה עשרה.

ואם חוקק בו ארבעה על ארבעה, יישר כוח, תזכה למצוות.

ואם חוקק בו ארבעה על ארבעה אפילו באמצע,

רחוק מן הכתלים, נעשה כולו רשות היחיד.

מה יהיה הדין? הבן אדם הזה התחכם.

הלוא אם זה כרמלית, אז אסור לו לטלטל בבית הזה, נכון?

כי זה כרמלית, יש לי צורך לטלטל.

אבל מה הוא עושה?

הוא חקק.

כלומר, עשה איזושהי חפירה,

בקרקע הבית,

ואז כנגד מקום החפירה יש לו חלל עשרה.

צריך אבל שהחפירה הזאת תהיה לכל הפחות ארבעה על ארבעה.

מובן?

רק החלל מעשרה. נכון, מותר לטלטל היכן.

בחפירה ודאי מותר.

אנחנו באים לדון על שאר הבית, שאין שם את החפירה.

אם אין חפירה זה ארבע על ארבע.

לא, אסור לטלטל.

עוד פעם. אבל אם זה ארבע על ארבע, מותר לי עד ארבעה.

לא, אתה מדבר,

אתה מדבר לטלטל בתוכו.

זה ארבעה. כן, טלטל בתוכו.

אבל מה הדין להוציא משם החוצה?

או להוציא משם לרשות היחיד אחרת?

בלי החפירה אסור,

כי זה נקרא שאתה מוציא מכרמלית לרשות היחיד.

אבל אם אתה הופך את המקום הזה לרשות היחיד, אז מה?

תוכל להעביר את זה משם לשם?

מבית לבית?

אה.

אז תגמר.

אז הנה, זה בסדר.

נגיד שיש לו שני בתים, שני חדרים.

חדר אחד לרשות היחיד גמור.

חדר אחר זה החדר שאנחנו מדברים עליו,

והיה בו רק חלל תשעה.

אז לפני שהוא חקק, אסור לו להוציא מן הבית שחללו תשעה

לבית שלו, שאין בעיה שלא לעבור בחזרות, זה בית שלו,

לחדר הסמוך, ששם יש לו גובה עשרה,

כי זה נקרא שהוא מעביר מכרמלית לרשות היחיד.

מה עשה כשהוא חקק בו ארבעה על ארבעה?

הוא יצר כאן מצב שכנגד החפירה יש פה ודאי רשות היחיד,

כי יש פה גובה עשרה.

החידוש הוא שגם בשאר הבית,

ששם אם אתה מודד מהקרקע של שאר הבית, אין חלל עשרה.

אבל כמה סיכומים שבת?

את מה?

חס ושולי.

מה זה עוזר לך?

עוזר לך אם אתה עושה את זה ביום שישי?

ביום שישי.

על זה מדובר.

אדם רוצה למצוא איזושהי טכניקה בשביל שיוכל לטלטל,

לא רוצים משם לבית האחר.

נאמר יש לו איזשהו מחסן כזה,

ככה מחסן קומפקטי נקרא לזה ככה.

בתכלס, אם הוא מודד את החלל, אין שם עד הקרקע, עד הקרקע ששם מונח

המחסן הקומפקטי הזה, אין חלל עשרה.

אבל יש לו בעיה, הוא רוצה להוציא מהמחסן הזה אליו הביתה.

או לחצר שלו הפרטית.

מה הוא יעשה?

המחסן הוא ברשות האחר.

כן, חייב להיות.

הוא צודק.

כי אם זה ברשות האחרית, בחצר שלו עצמה הכל נקרא רשות האחרית.

אם יש לו חצר,

שהחצר שלו מוקפת במחיצות,

אז כל מה שיש בתורה זה רשות האחרית.

או באופן שהחצר שלו אין לה מחיצות.

כלומר, אין הפרש בינה לבין רשות הרבים.

אז אין מחיצות. זה לא בודק רשות היחיד, גם בדיני שבת, גם בעצם טלטול.

זה רשות הרבים.

מה?

זה לא רשות הרבים.

לא, כי זה לא מקומי לאוכל הרבים.

זה כרמלית.

כרמלית.

קודם כל, אם הוא ירצה להעביר מהמחסן הזה שאמרנו לבית שלו, הסמוך לו.

דרך חלון. נגיד שזה בשני חדרים סמוקים.

חדר סמוך למחסן הזה.

הוא רוצה להוציא דרך חלון מן המחסן לבית.

הוא רוצה לשלוח יד מן הבית לתוך המחסן,

להוציא בקבוק בירה.

לא, אבל אם סמוק... להכניס אליו.

אם זה סמוק זה לא חלק מהבית?

איך זה יהפוך להיות בית? אין לו מחיצות.

זה לא אוטומט.

זה לא אוטומט, צריכים להיות מחיצות.

ומחיצות שיש בהן חלל עשרה.

אין כאן.

איזשהו מסגרון.

אתה מבין... לא, לא. דקה. דקה.

אתה מבין מה שאמרתי?

אם יש בית וסמוך לו מחסן שפחות מגובה עשרה,

והוא רוצה... יש לו חלון שדרכו הוא יכול להושיט את ידו,

להוציא מהמחסן, להביא אליו הביתה. זה כמו אחרי רשות היחיד.

אין לו מחיצות!

מה היה מחיצות? אין לו מחיצות בגובה עשרה, נו! אבל זה כמו אחרי רשות היחיד לגבי הבית, אם יש לו חלון. איך זה כמו... כן. הוא נמצא בבית שלו,

הוא מוציא משם מהמחסן הזה. הוא מוציא... החורים של הבית המחסן הזה. זה כמו החור של הבית. אז זה נקרא כמו חורר רשות היחיד, אתה חושב?

למה? אני לא בטוח.

אני לא בטוח.

לטלטל בתוך הדבר הזה.

לא, לטלטל זה הוא תודק. מה יש לטלטול? לפחות... מה היה? בטח. בכרמלית, את בוננטו בכרמלית,

אז החמירו לתת לזה דין כמו רשות הרבים לגבי דין טלטול עד 400. אז זה יואל החקק הזה, מטלטל בשוק אישה.

אז תלוי כמה, כמה יש בו. הוא גדול. נכון, נגיד שהוא עומד ביני.

הוא גדול. בוא, נגיד... אה? הוא גדול. בכל התקרה שלו זה שעה צפחים על כל האולם הזה. יכול להיות. יכול להיות שהוא גדול.

ואז הוא רוצה, זה גם כן רעיון שהוא יפה.

הנה, יש פה עוד רעיון. מה יהיה הדין אם המחסן הזה גדול? רק שהחלל הוא פחות מעשרה.

עכשיו, הוא רוצה לטלטל בתוכו, מה הוא יעשה?

אם נתנו איזה דין של כרמלית, אסור לו להעביר יותר מ-400.

אז מה הוא יעשה?

יחסר חפירה של 4 על 4 באמצע,

וזה יתיר לו את הטלטול גם בשאר המקום.

זה יחסר כחורה רשות היחיד.

מובן?

כיוון שאין.

חפירה שישלים על ידי החפירה את החלל להיות עשרה מקרקע החפירה, מהקרקע ששם חפר,

עד התקרה יש עשרה טפחים.

ממילא גם בשאר המקום, ששם אין את החפירה,

וממילא יוצא שאין שם חלל בגובה עשרה,

יהיה מותר לטלטל.

למה? כי כמו שמותר לטלטל בחורה רשות היחיד,

זה יחשב, שאר המקום יחשב כחורה רשות היחיד.

הבנתם?

עכשיו, מה שמעניין הוא שלא צריך שיהיה בסמוך, בתוך שלושה למחיצות.

למשל לגבי סוכה מה מצאנו.

אתם יודעים מה מצאנו לגבי סוכה?

למדתי את זה איתך בתוספות, אם אתה זוכר.

סוכה,

מה יהיה הדין אם יש סוכה ששם אין חלל עשרה?

כן.

אין חלל עשרה, אין לא אוכל סוכה שלוחה.

דירה שלוחה, יפה מאוד.

עכשיו, מה הוא יעשה?

הוא רוצה

הוא רוצה...

הוא מסכך לקיר, לא בגובה.

הוא מאיתו עולה מסכך לקיר, מה?

הוא פה מסכם על הפסיקה?

אני לא חושב שמדובר שם, אני חושב שזה מדובר באותו ציור.

בגובה?

בגובה.

אתה יודע מה? יכול להיות שאתה צודק.

אני אבדוק את זה. תוספות מביאים את הדוגמה הזו בסוכה.

מה?

אין, אין.

אין צורך תוספות לביאו את זה כאן בדף,

נדמה לי, ה' עמוד ב'.

אה, ז' עמוד ב'.

מביאים

סוכה שאינה כבר עשרה.

אותו דבר.

אז כתוב שם דף ד', בסוכת דף ד', עמוד א', חכה כבר השלימה לעשרה.

אם יש מצוות חקק ולכותל ג' טפחים פסולה

כלומר אם ההפרש בין החפירה הזו שהוא עשה בקרקע

חקק, חקק כלומר עשה איזושהי חפירה בגוף הסוכה

ואז, דקה, כן כן, אז מה הדין שם?

כל מה שמועיל לחקק זה רק אם אין הפרש של שלושה טפחים בינו לבין המחיצה

אבל אם יש הפרש שלושה טפחים בינו לבין המחיצה זה לא מועיל,

מובן?

אם אין הפרש של שלושה זמן דין יש פה לבות,

זה לחשוב כאילו החפירה

בכל הסוכה, אבל דקה, אבל אם יש ג' טפחים שאז אין דין לבות זה לא מועיל

ואילו כאן מה אנחנו רואים?

שאפילו אם הארבעה על ארבעה היינו החפירה היא רחוקה יותר משלושה טפחים עד המחיצה בכל זאת

אפשר יהיה לטלטל בבית הזה,

זה יהפוך להיות רשותה אחיד, כן. מה ההבדל?

מה ההבדל?

סוכה שאינה גבוהה עשרה

וחקק בה והשלמה על העשרה

אם יש בשפת חקק ולקות אל ג' טפחים, פסולה

פחות מג' טפחים כשרה.

כלומר כל ההיתר שם על ידי החקיקה זה רק כדי להתיר את הסוכה

שיוכל לצאת בה ידי חובה ולא יהיה פסול משום דירה סרוחה,

זה רק באופן שאין הפרש של ג' טפחים בין החפירה לבין מחיצות הסוכה.

בשונה מכאן, שזה לא מפריע לי שיש הפרש של ג' טפחים ואפילו יותר,

בין החפירה לבין המחיצות.

מה ההפרש? מה הסיבה? מה זאת אומרת, רגע, שלושה דקותים מאיפה שאני חובר?

יש מחיצה,

כן, והחלל הוא פחות מעשרה.

אם הוא חובר כאן חפירה

כדי ליצור מצב שמקרקע החפירה עד התקרה יהיה עשרה,

כן?

כמה ההפרש יהיה בין החפירה לבין המחיצה? הוא חבר כאן,

כמה ההפרש שיש? אם אתה בודק.

לא בעומק, בעומק.

לא, המרחק פה זה במרחק. כן, כן. כמה המרחק יהיה בין המחיצה לבין החפירה?

הבנתי, אז בסוכה זה כאילו משמעותי, בסוכה חייב להיות פחות מג' טפחים.

אוקיי, אז כמה זה לבוד?

או, צריך להגיע לדין אבוד.

אבל בלא דין אבוד זה לא מועיל.

ואילו כאן מה אתה רואה?

שלא צריך להגיע לדין אבוד.

אולי פה לא צריך כי זה כיף, אבל איך הוא...

תוצפות במקום שם, מסביר את ההבדל.

אנחנו נלמד את המשנה ברורה. בינתיים אני נותן לכם את השאלה, מה שקשה.

זה מה שכתוב.

ואם חוקק בו ארבעה על ארבעה,

אפילו באמצע, רחוק מן הכתלים. הוא לא הזכיר את זה סתם, מרן.

מרן בא להסביר שאפילו אם זה רחוק מן הכתלים, זה שונה מסוכה.

בכל זאת זה רשות היחיד, זה לא דומה לסוכה.

למה?

הוא סמך עליך שאתה תדע לבד את ההבדל.

אז בואו נראה במשנה ברורה מה הוא מסביר.

אבל הבנתם את הקושי?

למה פסוקה צריך להגיע לדין אבוד, ובלואו דין אבוד זה יהיה פסול?

ואילו כאן לא אכפת לי שאין דין אבוד.

אלא זה כאשר גם בלי זה להגיע לדין אבוד.

אומר המשנה ברורה.

יש בו ארבעה על ארבעה. תראו משנה ברורה נט.

ויש בו ארבעה על ארבעה היינו בחללו.

כלומר, צריך להיות שיהיה החלל ארבעה על ארבעה.

מה הוא מתכוון?

נראה אם אתם זוכרים, מה הוא מתכוון?

מרובע.

לא שאפשר לרבע בו.

לא שיהיה מלבן ורק שאפשר למצוא שטח במלבן,

שאפשר למצוא ריבוע של ד' על ד'.

אלא צריך מרובע,

שאתה יכול למצוא מרובע של ד' על ד'. אתה לא חייב שכל הבית יהיה מרובע.

אפשר שיהיה אפילו מלבן.

אבל בתכלס, אם אתה מוצא באותו מלבן שטח שאתה יכול למצוא ד' על ד',

נגיד, יש פה עשרים על ד'.

אז זה בסדר או לא בסדר?

בסדר, זה לא בסדר.

אבל אם זה עשרים על ג', לא טוב.

לא טוב.

יש מחלות גדולות בסוכה, ור' של תוספות בסוכה קטנה שבעה על שבעה.

ר' של מעמיד דקתא שבעה ור' שבעה על המינימום בתוספות. נדמה לי עליה מלכה, את הילדים שלה נכנסו לתוספות.

כן. בתוספות מעמיד טבע על כל ההורציה. זה קצת דומה.

כן.

שאלה אם אפשר לשבת בסוכה כזו או לא?

אבל כשמתכבים מכניסים... כן.

ראשו ורובו.

נראה הלאה את המשנה ברורה.

אומר המשנה ברורה בסעיף קטן עוד ט',

היינו בחללו, דיין בחללו, ארבעה על ארבעה,

טוען על תוכו שם כרמלית.

לא יהיה

על התוך שם כרמלית, אז יהיה מקום פטור.

שער הטיור מציין לעוד נקודה ששכחנו לומר אותה,

שצריך שהחלל יהיה דלת על דלת ולא בצירוף המחיצות.

למדנו מחלוקת בזה, האם אפשר יהיה לצרף את המחיצות לחלל, להשלים שיעור של דלת על דלת או לא?

מה יהיה הדין אם יש ג' על ג',

אבל יחד עם המחיצות אתה מוצא דלת על דלת? מה יהיה הדין מכאן ואילך, מגובה המחיצות ומעלה?

האם נאמר, מאחר שבתקלסם מהמחיצות יש פה דלת על דלת,

אז זה כן רשות היחיד?

ממילא עד לרקיע, משם ואילך עד לרקיע הרשות היחיד.

דושן אמר לא,

צריך שיהיה בחלל לבד דלת על דלת, אז זה רשות היחיד.

אבל בלוחן, זה לא יחשב רשות היחיד בשום פנים ואופן.

אז אני צריך לדעת בדו-בגמרא עמוד ברשות הרבים ארבעה על ארבעה, לא דיברנו על החלל, על המחיצות,

כי אז זה מוכיח ועולה על הרקיע.

נכון. מהגג שלו, לא דיברנו על זה פה, זה כבר עצום. כן, כן, כן.

לא, אבל אנחנו דיברנו, למדנו בהלכה לא על עמוד.

למדנו בהלכה מה יהיה הדין,

אם יש מקום שאין בחלל לא דלת על דלת,

אבל עם המחיצות אתה מוצא דלת על דלת.

אז יש ראשונים הסוברים שאפשר לצרף את המחיצות, דעת הראשונים זה לא הרעשירה שאני זוכר,

שהוא סובר שצריך שיהיה החלל עצמו דלת על דלת.

לא מצרפים את עובי המחיצות.

אבל יש מי שחולק בזה,

סובר שלא,

שלגבי מכאן ואילך, מגובה המחיצות ומעלה אפשר לצרף את עובי המחיצות,

וממילא משם וילך זה יחזור כן כרשות היחיד.

הלאה.

תוכו כרמלית,

כיוון שמבפנים אין המחיצות גבוהות עשרה.

ועד לבוא רשות היחיד, כיוון שגבוה שם עשרה.

כלומר,

התקרה, מאחר שהיא למעשה מין קרקע רשות הרבים זה עשרה,

אז זה רשות היחיד.

ואם חכה כמו בקרקע הבית בעומק להשלים שיהיה יום העשרה אפילו באמצע, הרחוק, רוצה לומר אפילו רחוק יותר משלושה טפחים

דליקה לבמרדו כלבוד אפילו אגס אגן

בכל זאת מועיל.

מובן?

כן.

ועתה,

למה באמת בסוכה זה שונה משבת?

לגבי שבת עיקר הקפדה, שהיא הרשות שבתוכה משתמרת על ידי המחיצות המקיפים אותה.

מכיוון שהקטלים מבחוץ גבוהים עשרה טפחים,

ובתוך עגומה נמי יש גובה עשרה טפחים עד הקורה,

מקרא עגומה, הרשות היחיד גמורה.

ושאר צדדי החקק

שסביב הגומה מי קרא חורר רשות היחיד

דכאי רשות היחיד אמרו, כדל האל בסלב דלת.

רגע, למה אמרת

שהמחסן הזה זה לא חורר רשות היחיד?

אז עוד פעם, דקה, דקה. תזכור את השאלה, אני לא מתכוון לדחות אותך, אני רק רוצה

לראות שוב את הלשון.

מה הוא אומר?

אומר המשנה ברורה,

בשבת צריך שהחלל שבתוך המקום הזה ישתמר על ידי המחיצות.

אז אם בתכלס יוצא שהקטלים האלה מקיפים עשרה טפחים,

מה אכפת לי שיש הפרש בין מה שהם מקיפים לבין המחיצות?

זה לא מפריע לי בתכלס.

יש כאן מחיצות שמקיפות עשרה טפחים.

במובן, מקיפות עשרה טפחים החלל. נכון שהחלל הוא באמצע,

הוא רחוק מהמחיצות,

אבל המחיצות הללו מפרידות ביניהן.

במובן?

נו, נשאלת השאלה, נו, אז מה זה מועיל?

אבל שאלנו,

מה ההפרש בין זה לבין סוכה?

למה מסוכה צריך להגיע לדיל אבוד?

יש תפנות.

אז אני אגיד לכם מה שלי זכור.

בסוכה המחיצות עצמן הן לא עשרה טפחים.

אז אתה בא ליצור מצב שהמחיצה תיהפך, עכשיו מחיצה פחות מעשרה,

אין לה שם מחיצה.

מה, איך אתה רוצה ליצור מצב שהמחיצה תיהפך להיות מחיצה?

על ידי שתחקוק.

אז אתה צריך לדעת שיהיה סמוך.

אין דבר כזה שמחיצה, מחיצת התבוננותו, מחיצה תהיה חלקה כאן וחלקה כאן.

הרי אם יש הפרש של שלושה ויותר, שלושה או שלושה ויותר,

בין החקק לבין המחיצה,

יוצא שיש לי כביכול חלק מן המחיצה כאן וחלק רחוק יותר.

זה לא מחיצה.

בשביל להגדיר את זה כמחיצה אתה צריך שיהיה פה מחיצה של עשרה טפחים.

איך אתה יוצר את זה?

על ידי לבוד.

אבל אם אין לבוד אז לא.

מה שאין כן כאן,

במחיצות יש גובה עשרה.

אלא מה, הבעיה היא החלל, אבל המחיצות עצמן הן גובה עשרה.

גם אם המחיצות לא גובה עשרה, אז גם תגיד משהו? אז נכן עמי.

זה מה שאני בא לומר.

זה מה שאני בא לומר.

לפי זה,

מה יהיה הדין אם המחיצות אין בהן עשרה טפחים?

נאמר שהחלל עם הקורה, עם התקרה, לא החלל,

המחיצות עם התקרה זה שמונה טפחים,

ואז הוא רוצה ליצור מצב שעל ידי החפירה זה יהפוך להיות עשרה.

סיילטוסלישט. זה לא יועיל.

פרפוס, למה?

בגלל שאין על זה של מחיצה במצב כזה. צריך להגיע לדין לא עבוד.

אבל הוא לא אמר דבר כזה פה, הוא לא חילק פה.

מה?

כשהוא אמר שחוקקים, הוא לא חילק פה.

אז זה, זה מה שאני אומר לך. נו, זה ההסבר.

בוא תראה את ההמשך, נו, ברוך השם. הנה, כתוב את זה בהמשך.

ומדבריו משמע,

דהי אם לא היו הכתלים גבוהים עשרה טפחים מבחוץ,

אז לא עבור רשות היחיד,

אלא אם כן הגומה סמוכה תוך שלושה טפחים לכותל.

דאמרינא לא עבוד, הרי בגובה עשרה, כגובה עשרה טפחים.

כמובן, כלומר, במצב כזה שהמחיצות בכלל לא מגיעות להיות עשרה,

גם אם התקרה, אז אין פה מחיצה עשרה.

אז מה אתה רוצה ליצור מצב שהחקק יהפוך את זה להיות מחיצה עשרה?

אז לתת לזה שאין מחיצה אתה צריך להגיע לדין לא עבוד.

מה שאין כן במצב שדיברנו לפי מה שמרן מדבר,

מה רן מדבר באיזה מצב שהמחיצות עצמן, יש להם גובה עשרה.

נורבוס, רק מה?

יש פה בעיה שאין איזה חלל בגובה עשרה.

אם זה כל הבעיה,

אז יוצא שמה שאתה חוקק זה לא בשביל ליצור שם מחיצה,

אלא ליצור את החלל שיהיה בו עשרה.

זה יועיל, אפילו אם זה רחוק, מן המחיצות.

את השאלה הזאת, אם יש מחיצה,

אם זה לפי החלל או מגובה התקרה, זאת אומרת אם המחיצה עשרה צפקים,

והתקרה נכנסת, והתקרה היא אבק.

אז מאיפה מודדים?

זה נקרא מחיצה באמת.

מה? זה כן נקרא מחיצה.

זה נקרא מחיצה, אבל זה לא מופיע עתיד.

זה נכון.

אם החקיקה הבאת, אז הועיל לחקיקה,

אפילו לחוק מן הכתבים.

הבנת? בדוגמה שאתה הבאת עכשיו.

כן,

נראה שכן.

מה זה משנה?

זה לא משנה.

אבי אלי רבא מסתפק בזה,

אבל

אלי רבא מסתפק.

אם כשהקטלים לא גבוהים עשרה טווחים מבחוץ,

אם לא יוריד לזה גומה, גם במצב שאין דין לעבוד.

שער הציון מביא כאן, הלאור רבא אומר שלפי הר״ן יועיל גם במצב הזה.

גם במצב הזה שאין בכותל עצמו עשרה,

ועל ידי החקיקה

אתה הופך את זה להיות עשרה,

בכל זאת יועיל אפילו בלי דין ועבוד.

שאלה יפה, אינני יודע.

אבל זה מה שמביא שער הציון, של ככה דעת הר״ן.

אבל אלי רבא לגבי מה מסתפק.

עכשיו תראה מה שעולה לי רגע.

אה, זה מה שהוא אומר.

אלי רבא מסתפק בזה גופה,

אם כשהמחיצה מבחוץ אין בה עשרה, גם מבחוץ אין בה עשרה.

שייתכן בהחלט שיועיל גם באופן,

החקיקה תועיל להשלים את המחיצה להיות כמחיצה.

עכשיו עולה לי רעיון שיכול להיות שערן יתרץ,

אז אתה שואל שאלה טובה.

שואל כבוד הרב מה שימך?

תמיר.

תמיר. אז הרב תמיר שואל, מה, מה, אז באמת, אז מה ההבדל? למה בסוכה צריך להגיע לדינובות ופה לא?

לפי מה שבערנו, בערנו מצוין.

מה בערנו?

ששם מדובר שאתה רוצה להפוך על ידי החקיקה את המחיצה שתיקרא מחיצה,

כי המחיצה עצמה אין בה עשרה.

איך אתה רוצה להפוך אותה להיות כמחיצה בגובה עשרה על ידי החקיקה?

פחות צריך להגיע לדינובות.

מה שאין כן כאן,

שהמחיצה עצמה היא כן יש בה עשרה.

אלא מה הבעיה? בחלל,

אז אם הבעיה בחלל לא אכפת, לא צריך להגיע לדינובות.

כך בערנו את הדברים, וברוך השם זכינו שכך ההבנה האמיתית, כפי שעכשיו מוגן אברון עומד.

אבל בא אלי הרבה ומסתפק. למה?

הרבה אומר, כי אני רואה שברן,

הרן סובר שאין הבדל.

כך הוא למד ברן.

ברן סובר שגם באופן כזה שהמחיצות אין בהן גובה עשרה אלא בצירוף החקיקה,

בכל זאת הוא יועיל אפילו בלי להגיע לדין עבוד.

ופה השאלה, למה?

איך אפשר?

אבל בלי להגיע לדין עבוד לכאורה,

מצאנו בסוכה שזה לא מועיל.

על זה נראה לי לומר תשובה.

מה ששאלת, נראה לי לומר תשובה.

ייתכן שכאשר אתה בא לדון לגבי שבת, אז מה שאתה צריך לדעת, אם זה רשות היחיד או לא.

איך רשות היחיד נקבעת אם יש פה מחיצות כאשר יש חלל של עשרה?

אז זה לא מחיצה?

זה לא מתחקר?

לא צריך. עצם הדבר, בלי חיבור, עצם הדבר שהמקום,

המקום,

יש בו איזשהו הבדל מהחוץ,

המחיצות יצרו חיץ.

שאלה מה זה לגמרי חיצה, מלשון חציצה, חיץ.

הם הבדילו את המקום מהרשות האחרת, מרשות הרבים נאמר,

כן?

ויש גם חלל בתוכו ארבעה על ארבעה בגובה עשרה.

זה מספיק כדי להגדיר את המקום.

זה לגבי דיני שבת.

אבל בסוכה זו שאלה של דירה, שראוי שיהיה לדור שם.

ראוי לדור שם במצב הזה?

אי אפשר לדור שם במצב הזה.

הפוך אם הייתי אומר שבסוכה אפשר לדור שם,

ופה בשבת זה לא מחיצה, כי זה לא מתחבר.

הרב אמר בעצמו, כל מחיצה שאין בה עשרה היא לא מחיצה.

אז איך עכשיו אם זה יותר משלושה צמחים, ואיך אני מחבר את זה להיות במצב הזה? תראה,

אם אתה בא,

אם יש... זה לא במצב הזה, אם יש לי חקיקה גדולה, אני עושה בור עמוק. לא אכפת לי שזה רחוק, ופה זה שישה... לא, שתהיה בריא.

העיקר זה סוגר אותי, אין לי רוחות,

אני יכול לדור שם, אין לי גישה.

אבל אתה צריך לדעת שהמחיצות צריכות ליצור מצב של דירה,

ולא ליצור מצב של דירה סרוחה.

כאן הם יוצרים מצב של דירה סרוחה.

סוכה כזו לא יכולה להיות סוכה. זה לא דירה סרוחה. כן.

לא חפירה, עזוב את החפירה. זה רחקה. כן, נכון מאוד.

אבל המחיצות הללו, הדין דופן שבסוכה בא לומר שצריך שיהיה ראוי לדירה.

האם הדפנות הללו ייצרו מצב שזה ראוי לדירה?

לא.

לא.

אז הלך או לא ראוי?

למרות שיכול להיות שבשבילו היא כן תהיה ראוי לדיור,

אבל מבחינת ההלכה זה לא ראוי לדירה. מצד מה זה לא ראוי לדירה? הרי אם הוא עומד במקום החקק, יש לו עשר הצפרים.

לא ראוי לדירה, אני מדבר, בשעה שהוא יצר את המחיצות הללו,

הרי זה לא היה שם את החקק.

אה, הוא לפני החקק. מדובר... אנחנו מקבלים אחרי החקק.

אני לא הבנת.

כי עדיין לא הייתה חקיקה. מה אתה חושב שזה לא סוכה? כלומר, אז לא הייתה סוכה. פשוט. אז איך אתה רוצה ליצור סוכה? על ידי החקק.

נכון, אפילו שיהיה לך חוקה, הייתה שזה יהיה דירה.

אבל מאחר ולמעשה המחיצות הללו ייצרו מצב של דירה,

של דירה שרוחה שזה לא דירה,

אז גמרנו, זה כבר נפסם להיות סוכה,

זה לא דירה.

אבל הרב יצטרף לפני החקק, אנחנו מדברים אחרי החקק.

בעצם הדבר שבשעה שהוא עשה את ההדפנות,

ההדפנות הללו לא הועילו לסוכה.

לפני החקיקה? לפני החקיקה לא אוהב סוכר. נכון, אבל זה דירה סרוחה.

מה עכשיו תבוא ותגיד לי, שיועילו על כל פנים בשביל החפירה הזו?

אתה, אתה, אתה, זה לא יכול, לא יכול להתיר את המצב הזה, שהמציאות תשתנה.

כי באותו חלק, שאותו באו המחיצות להתיר,

אותו חלק הוא עדיין דירה סרוחה.

אתה מבין?

כשאתה, יש הבדל בין אם אתה,

בא להגדיר אותה כרשות היחיד,

לבין אם אתה בא להגדיר את זה לדירה.

כשאתה בא להגדיר את המקום שראוי לדירה,

צריך שיהיה פה, לא יהיה הפרש גדול בין המקום הזה לבין המחיצות.

אז אפשר לקרוא לזה ראוי לדירה.

אבל... הרב, אני רוצה להגיד לך, לפני שהרב הכניס את הרן, הסוגיה נשמע כמו שהרב... מצוין, מצוין. אני... שהר הלב מצוין. עכשיו הרן, צריך ליישב אותו. נכון, אז אני מסכים.

אני מסכים שהרן הוא קשה.

זאת אומרת, לפי הרן קשה מההבדל בין סוכה לבין זה.

אז לכן אני אומר שנראה שיש הבדל בין דיני שבת לבין דיני סוכה.

דיני סוכה זה צריך שיהיה דירה,

לא מספיק רשות היחיד.

אנחנו לא מעוניינים ליצור בסוכה דיר רשות היחיד, אנחנו מעוניינים ליצור דירה.

דירה סרוחה זה לא דירה.

אבל אם חתכתי ויש הסכמה, זה יותר דירה. לא, זה מה שאני בא לומר לך.

כי דירה כזו, דירה כזו היא לא דירה.

אנחנו לא רואים את זה שזו חוקה בגובה עשרה. אני מסכים, אני מסכים, אבל...

אבל אם יש לך עשרה, זו לא דירה עשרה. נכון, נכון.

אבל אני אומר, המצב הזה שהחקק רחוק מן הכתלים,

עדיין זה לא מצב שהוא אידיאלי לגור בו,

לדור שם.

זה יותר אידיאלי אם אני אעשה חוקה של שבעה על שבעה,

בגובה עשרה,

ושם הגמר אומר שזו סופה קשרה, הוא אומר, אני מרחיק את זה, ויש לגנוב העשרה.

בסדר. כי עצם הדבר שיש לך פה את החלל שבתחילה היה דירה סלוחה,

החקק הזה לא יכול לבטל את המצב הזה שהיהפך להיות דירה ראויה.

ככה נראה לי. אתה רואה שגם היה רבם מסתפק.

רבם מסתפק בגלל שהוא טוען שהוא רואה לפי הרן שהוא לא אוחז ככה.

הוא אוחז שבשבת לא צריך את זה,

אבל בסוכה זה דין פשוט בגמרא.

אתה מבין? בסוכה זה דין פשוט בגמרא שצריך להגיע לדין לבוד.

רבם רק מסתפק לומר שלפי הרן,

גם חיצות מלכתחילה לא היה בהם גובה עשרה אלא בצרוף החקק,

גם אז לא צריך להגיע לדין לווד.

בשבת? בשבת, על זה הוא מדבר.

זה מסתפק!

על זה, צריך להיות לבוד.

לא, הפוך, לא צריך להגיע לדין לווד.

ליאור רבא אומר, לפי הרען לא צריך להגיע לדין לבות. נכון, הוא מסתפק בזה. ולכאורה בסוכה ראינו לא כך.

בסוכה ראינו ששם מדובר במחיצות שאינן גבוהות עשרה,

ואשר על כן זה נקרא דירה סרוחה,

ובכל זאת אם אתה בא להכשיר את הסוכה,

אתה צריך שיהיה מה?

לבות.

מה עם הקצת שאין לבות זה רק, או שהוא יתרץ התבוננות טוב. יכול להיות שהוא יתרץ כמו שהתוספות תרצו.

עלה לי איזשהו רעיון,

כי יש, בסוכה צריך שיהיה מחיצות סמוכות לסכך.

אתם שומעים?

סמוכות לסכך?

כן,

כן. זה לא ביוסי,

הוא אומר מלמד אדמה, מלמד אדמה. לא, אתה לא, לא.

אני לא מדבר,

אני לא מדבר, יש גוד אסיק במחיצות נורמליות,

אבל צריך שיהיו סמוכות לסכך,

לא יהיו רחוקות ג' טפחים מאז כך, גם מהמחיצה, גם מהמחיצה הדמיונית.

כאשר אתה אומר גוד אסיק,

ואחרי שאתה אומר גוד אסיק, יש הפרש בין שלושה, שלושה טפחים של אוויר. אני מדבר עם אוויר.

לא משנה לי, עשרה.

גוד אסיק עד למעלה. בסדר, אבל עדיין תבדוק בבקשה מן המחיצה עד הסכך.

יש אוויר שלושה?

מין גוד אסיק עד הסכך?

לא.

יש לך פה, יש לך פה מחיצה עד לכאן? עשרה? כן, יופי. אתה אומר גוד אסיק, עד לכאן.

עכשיו, אסכך מתחיל מפה.

יש פה הפרש של אוויר,

אוויר בין אסכך לבין המחיצה הדמיונית. עד שלושה טפחים.

כלומר,

כלומר שיש דין מחיצות סמוכות לשכך.

אז נדמה לי שתוספות אומרים,

כאשר הוא עושה את החלל עשרה, אז איזה אסכך כשר?

איזה אסכך כשר?

רק אסכך שהוא כנגד החלל.

אז אין פה מצב של מחיצות סמוכות לאסכך.

לכן צריך להגיע לדין לא עבוד.

למה לא הביא את כל ה... זה שאר אסכך שלא כנגד החלל זה אסכך פסול,

אמרתי. זה איזה בורזל או משהו שם, אבל זה אסכך פסול.

ככה נדמה לי תוספות אומר. בואו נראה שוב בתוספות.

תוספות כאן בשבת, דף ז עמוד ב'.

תוספות אומר,

השאלה ששאלנו מה ההבדל בין סוכה לבין שבת, זה תוספות מביאים בשם הריבה.

כשהיה קשה לריבה, מה ההבדל? מה תרצו התוספות?

דשנא הטעם גבי סוכה, דבענן שיהיו מחיצות סמוכות לשכך,

ולאחר בענן שיהיה פחות משלושה.

זה צריך לצרף הגידוד של החקק

למחיצות,

כדי שיהיו סמוכות לשכך שכנגד הנקב.

כלומר, אתה צריך לצרף את הגידוד. מה זה הגידוד?

החלק של החפירה,

של הדופן של החפירה,

אתה צריך לצרף אותו למחיצות כדי שיהיה סמוכות לשכך שכנגד הנקב.

דופן עקומה זה בארבע אמות, זה אוויר שפושל באמצע. ואף אגב לדופן עקומה מכשרת עד ד' אמות,

אז זה יכול להיות מה הבעיה.

האנם ילכא דיכא מחיצות מעליתא,

אבל האחד דלשם ימחיצה בפחות משלושה מצטרף הגידוד על המחיצות.

אבל טווה לא מצטרף.

אז אתה הולך ללמוד את התוספות הזה בעומק,

אבל זה מה שהוא בא להסביר.

דופן עקומה זה דוגמה,

עמות הדופן מתעקנת?

דופן עקומה פירושו כאילו החלק של הזכר הפסול הוא

המשך של הדופן.

אתה מבין מה אני אומר?

מה יהיה הדין אם אתה שם בדופן דברים שהם פסולים לזכך?

זה פוסל את הזכך?

הזכך העיקר הוא כשר, נכון?

הוא תלוש,

גידולו מן הארץ,

הוא לא מקבל טומאה,

זה בסדר.

מה יהיה הדין אם אדם שם חלק מן הזכך פסול?

הוא שם ברזל, משהו מתכתי.

תלוי מה האופי.

לא האופי, זה לא תלוי מה האופי, זה תלוי ברוחב שלו.

כמה המרחק בין הזכך הכשר לבין המחיצה?

אם זה פחות מ-3 שעה. לא, לא, לא.

זה לא כמו באוויר.

הדין של שלושה זה דין באוויר.

אם יש אוויר בין הזכך הכשר לבין המחיצות, אוויר, ריק.

פה אני אומר, צריך שיהיה פחות משלושה ולא שלושה ויותר.

מובן?

אבל, אבל אם יש,

אם יש זכך פסול, יש זכך, אבל פסול.

אז הדין אומר,

עד דלת אמות ולא דלת אמות בכלל כשר, הסוכה כשרה עדיין. למה?

זה נקרא דופן עקומה,

כאילו זה חלק מהדופן,

אלא שהיא מתחכמת.

בין הזכר הדופן עד ארבע ועכשיו...

עד ארבע אמות.

ארבע אמות.

ארבע אמות ולא עד בכלל, תזכור טוב. זה שתיים ומשהו.

אני יודע, כן.

אם לפי ההחזור איש תשימה דופן.

כל אחד לשיטתו.

שתיים וחצי, שתיים וחצי.

בסדר?

טוב, נחזור לענייננו.

ואנחנו עכשיו...

רגע, לפי התירוץ הזה,

מה הצלחנו, השר?

לא לפי ערן.

לא לפי ערן, אז הסברנו.

שאם יש לזה שם מחיצה מקודם,

אז פה לא צריך, החקק לא יוצר את המצב שזה הופך להיות מחיצה,

אלא החקק רק בא להפוך את החלל שיהיה חלל עשרה.

פה לא צריך שיהיה סמוך למחיצה בתוך שלושה ילדה, אפילו יותר משלושה.

אבל בסוכה מדובר שהמחיצה לא הייתה עשרה.

אז מחיצה שהיא לא עשרה היא לא מחיצה.

על ידי החקק אתה רוצה ליצור את זה כאילו החקק יהיה חלק בין המחיצה.

ואז ייתן לזה שהיא מחיצה. פה, רק על ידי דין נובוד. בלי דין נובוד לא שייך.

פשטייסטמיר, אתה מבין מה אני מדבר?

זהו.

אבל בכל מקרה,

בכל מקרה היתה את הפירוש הזה.

כי בלי התירוץ הזה מה הייתי אומר?

כי בלי התירוץ הזה אני רוצה לומר בבקשה, שטר סמוך לדברה.

מה הייתי אומר?

הייתי אומר, תשמע, אתה אומר לי שברשות היחיד יש עשרה טפחים,

ואם יש עשרה טפחים רק כשבחלל אין עשרה טפחים,

אז אני מחווק את המכלים גם אם זה רחוק משלושה,

אז היית אומר לי שגם, היית לומד לי גם מסוגה,

שאם פשוטה יש לי פריצה עצרה טפחים.

זה רחוק משלושה

אתה שואל, אתה אומר, מה יהיה הדין? אתה שואל... הרי אתה אמר לי, גם פה. אתה אומר, מה יהיה הדין בציור כזה שאת הסכך הוא הכניס פנימה,

כמו שאתה הבאת?

יש מחצה עשרה, והסכך הוא פנימי.

כן,

ואז הוא עושה יותר מכלושת סככים.

יפה, יפה מאוד, יפה מאוד. יפה מאוד,

יפה מאוד, צריך להגיע למה שהם אומרים את החלוק הזה.

יואו!

בסדר. איך אומרים? זייר שיין.

טוב מאוד.

מה אתה אומר?

הריינו טוב משם.

יש לנו...

כן, בסדר.

איפה הריינו את זה, זה על שבת?

על שבת זה גם שם?

אם זה על שבת?

אני לא פתחתי את הריין עצמו, אני רואה את זה פה בשער הציון.

שער הציון מביא שלרבה שמסתפק,

דעתו שלפי הריין זה לא צריך לזה,

גם באופן שאין מחיצה מבחוץ עשרה,

גם אז יועיל חקק אפילו בלי להגיע לדין לעבוד.

בסדר?

נמשיך הלאה.

אנחנו בסעיף טז.

גג הבולט על מחיצות הבית.

בעניין שאין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג.

הווה כרמלית,

ואפילו גבוה ורחב הרבה.

מה יהיה הדין אם יש איזשהו בית על צמוד קרקע, כן? על הקרקע.

הגג בולט יותר מהמחיצות שבבית.

רק להשאיר בדרך על ימין.

דוגמה.

עכשיו הוא מציין בעניין שאין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג.

ראינו זה שעומד על הגג לא יכול לראות את מחיצות הבית.

אם הגג הוא שווה למחיצות הבית,

אז בהטייה כלשהי של ראשו הוא יראה את מחיצות הבית.

כאן מדובר שהוא לא יכול כי זה בולט יותר.

מה, כמו העובדה כזה עם משולש?

הווה כרמלית, לאו דווקא, לא צריך להגיע לזה.

למה צריך להגיע למשולש בלי ארכיטקטורה מיוחדת?

פשוט. המחיצות נמצאות בבצר שהן יותר פנימיות מן הגג.

מובן?

זה הבית.

זה הבית וזה הגג. נו, אז אי אפשר שיראה את ה...

כן.

ואפילו הוא גב... אז אומר מרן, הווה כרמלית.

ואפילו הוא גבוה ורחב הרבה.

כן, בסדר?

למה באמת?

למה זה כרמלית? אפילו הוא גבוה ורחב הרבה.

בגלל שהוא לא רואה את המחיצות.

למה הוא רואה את המחיצות?

יכול להיות שיש בבתים היום. הוא לא רואה את המחיצות.

מה, אז למה צריך שיראה?

כי אם יש מחיצות... יש, יש עורבים. אם יש, מה?

יש חוקים.

כן, ודאי, זה ודאי.

רגע, הכרמלית?

על הגג, מדובר פה על הגג.

הרבי שם, הרבה פתיעו שהם מקרים כרמליים?

אנחנו נראה במשנה ברורה שהוא מסביר לנו למה.

למה זה באמת כך.

ואם חלון פתוח לו מן הבית, הווה כרשות האחיד.

אבל

אם חלון פתוח לו מן הבית, מה פרוש מן הבית? הכוונה, בתקרת הבית

יש חלון, כי אין ערובה,

ששם יש אפשרות לראות את מחיצות הבית דרך אותו חלון. גם זה שעומד על הגג יכול לראות דרך אותו חלון את מחיצות הבית.

אז זה כרשות היחיד.

הלאה, איך זה מועיל?

אז שוב, המשנה ברורה ישביר לנו למה.

וכן זיזין הבולטים מן הכותל.

יש בהם ארבעה על ארבעה.

הווה כרמלית.

זיזין זה הכוונה, כן, דברים הבולטים מן הכותל.

איזה שהם מדפים או אצטבעות

או כל מיני

בלוקים בולטים, כן?

ואם הבלוקים הללו הם ארבעה על ארבעה,

אז אסור להניח על גבם כי זה כרמלית.

אלא אם כן חלון הבית פתוח להם,

שאפשר שבני הבית ישתמשו באותם זיזין,

דרך אותו חלון הפתוח בסמוך לאותם זיזין.

עכשיו נראה את המשנה ברורה למה באמת בגג הבולט

לא יהיה אפשר לטלטל על הגג אם אין חלון פתוח.

אומר המשנה ברורה בסעיף קטן סמיך דלת.

כן, אני מקווה שאתם רואים את זה יחד איתי, כן?

כי אם לא כן אז תעצרו אותי, תגידו לא ראינו, עוד לא מצאנו.

גג וכולי, כן, גג שלנו. גג, כן, גג שלנו.

הבולט,

הטעם למה שנעשה הגג רשות היחיד,

היינו כנראה קיים גג שלנו, אבל הוא מתכוון לומר שהגגות שבזמנו של החופץ חיים היה,

כמו שאמרנו, כמו שיש היום הרבה...

מה, הרב? מה כרמלית? משופר, משופר. הרב, מה כרמלית? גג כרמלית או הרב? הגג, הגג, איזה...

יש לו הבעיה איתו? בוודאי יש לו הבעיה.

לא, הוא יושב... מי דיבר? אני דיברתי על הגג. מה, אמרתי פה? שאלו אותי כבר קודם.

הבולט.

הבולט. אתם שומעים? הטעם למה שנעשה הגג רשות היחיד, אם גג לא בולט.

אז למה באמת הגג נקרא רשות היחיד עם גג לא בולט?

מה הסיבה?

לכאורה, אבל הגג עצמו אין לו מחיצות.

איך אתה מטלטל על הגג, אבל אין לו מחיצות?

נגוד הסיק, אתה יכול להמשיך?

זה יותר רציני, זאת התשובה היינו משום דאמרינן גוד הסיק,

מחיצות התחתונות למעלה ונמצא הבית מוקף למעלה מארבעה צדדים.

אומנם אתה לא רואה את המחיצות אבל יש כאן גוד הסיק.

וזה לא שייך וזה לא שייך אלא איך שהמחיצות נקראות לעומד על הגג מה שאין כן כשהגג מכסה על המחיצות לא שייך גוד הסיק.

לא שייך. אז כל הגג הוא זה?

כל הגג הוא, כן, לא שייך גוד הסיק,

אבל אין לו מחיצות.

וממילא קרנדיאלו ומחיצות הן לא רשות היחיד

ואסור לטלטל עליו כי היא מתוך ארבע אמות כשאל כרמלית.

אבל אם יש פתח לגג ונוצר את הגג. אז מה זה עושה הפתח? אז בואו נראה.

בואו נראה.

ואפילו הוא גבוה, קודם נראה קודם למה אפילו הוא גבוה ורחב הרבה.

ואחד היתה לקמן בסעיף יחד אין כרמלית תופס רק עד עשרה ולמעלה מזהם ממקום פטור.

כלומר, השאלה נשאלת, איך אתה אומר אפילו הוא גבוה ורחב הרבה?

לכאילו אבל כל הדין כרמלית זה רק עד גובה עשרה.

פה אתה אומר אפילו הוא גבוה, זה עדיין כרמלית. למה?

אז הוא אומר, היינו דווקא איך שהכרמלית מתחילת ממקום הנמוך, מן הקרקע.

אמרנו שבכרמלית מצאנו,

מצאנו שנתנו לזה דין מצד אחד כמו רשות הרבים,

שמה רשות הרבים? שהיא רק עד עשרה, נכון? ולא למעלה. אז גם כרמלית אותו דבר.

עד עשרה וכרמלית, למעלה מעשרה ומקום פטור.

כל זה דווקא כשהדין כרמלית הוא מהיכן? מהקרקע.

אבל כאן,

אז אברינן שאינו תופס עלירה רק עד עשרה דווקאי.

אבל כאן, לשם כרמלית עלה, מחמת שאלה מחיצות,

כשהרשות היחיד,

חל עלה שם כרמלית אף שגבוה יותר מעשרה מן הארץ.

מובן.

אז כאן מאחד מתחיל הדין כרמלית. מהגג.

אבל עד עשרה, לא יוצא. נכון.

זה הסברה. נותנת שאכן כך יהיה.

מה זה משנה, זה מתחיל מהגג או מתחיל מהגג?

בתכלס,

יהיה, אתה צריך לאמוד את הכרמלית,

מאחד שמתחיל עד עשרה טווחים למעלה יותר.

מיהו, אומר המשנה ברורה,

זה פשיטא דענגה גופה אינו תופס עם כרמלית על אווירו רק עד עשרה טפחים כדין בקעה.

זה פשוט.

ועיין באליה רבה שמפקפק על פסק השולחן ארוך.

ולהודות על האמת,

כתוב פה לעיין ולא עיינתי.

צריך לדעת מה הסיבה.

לפי החירוש הראשון אפשר לבנות כרמלי דר כרמלי.

אז באותו גופה, באותו חלל אוויר,

תהיה כרמלית, ואחר כך רואה פניין,

ואחר כך יהיה שם עצמו של עוד כרמלי.

לא בטוח. ולמרות שיש לדעת מעשרה טפחים למעלה מאטה מעל כרמלית, לא יהיה בטוח. אתה מרחיק לכת, נראה לי. אני אתן לך דוגמה. לבוא ליצור מצב של כרמלית על כרמלית?

אני לא בטוח.

אני אתן לך דוגמה, כמו שהתקנציה דעמות, שתוסיף שם כרמלית.

מה אתה צריך, אתה יכול לומר,

מה אתה צריך ללכת כל כך רחוק?

אתה שם תיבה שפחותה מעשרה טפחים,

ושוב תיבה עליה, שוב פחותה מהמזן,

אז אתה מגיע לכרמלית אפילו גבוהה גבוהה, משום שזה בנוי, אין תיבות שהפחותות מגובה עשרה,

אז זה מגיע לכרמלית, לפי שיטתך, זה כרמלית עד למעלה.

זה נראה בעיניי חידוש כבר גדול יותר,

ולזה צריכים רבה, זה רבה.

אדם גדול שיבוא ויגיד אם אכן אתה צודק

וכן הגרה בבעורו הביא מכמה ראשונים

דפליגה על דין זה וסברה דבכל גבנה המשך שם כרמלית למעלה מעשרה

אז אני מבין שכשהוא אומר וכן הגרה בבעורו

שגם הרבה מפקפק על העניין הזה שהוא יסבור שאין דבר כזה למעלה מעשרה שם כרמלית

אבל הרב זה מרן פסק ככה וכאילו... באור ההלכה. זה מרן, לא חשבו אם יתפקפקו או לא ככה. מה אתה רוצה באור ההלכה?

הרב, גם אם הם פקפקו...

אני לא יכול להתרכז ב... מה אתה אומר?

מה אמרת, הערונן?

גם אם הם פקפקו,

כבש שמרן פסק ככה, זהו, אתה רואה.

זה לא קופקים פקפקו, פקפקו על מה, אבל פעם ככה מרן פסק, קיבלנו להוראות מרן.

הוא לא פקפק בדעת מרן, הוא פקפק על מרן.

הוא פקפק על מרן.

בסדר.

יש יכולת בקבוצות אחרות של מרנות כזה כמוהן.

אם תהיה מראש שקיבלנו עוד מרן, אז זהו, זהו.

אז מרן זה מחמיר, אתה תקווה.

לפי מרן זה חומרה.

ודאי. אתה יכול גם להגיד שזה נקודה,

כל נקודה של החומרה,

לפי הגאון מבין לה,

כן, שהוא חולק, מביא כמה וכמה ראשונים שחולקים על זה.

אז הוא אומר, לא שייך שם כרמלית לבעל המעשרה,

אז גמרנו, נגמר הסיפור.

אז הגג הזה לא יכול להיות כרמלית, בקיצור. הגג הזה,

שעליו אומר רבי שם ראשון כרמלית, לשיטת הגאון מבין לה,

שמביא כמה וכמה ראשונים בזה.

לא יהיה שם כרמלית.

אז מה יהיה?

מה? יהיה מותר טלטל. במקום פטור.

אבל אז מה עם עשר שנים לחולקים?

הרשות האחד אני לא בטוח שיהיה, משום ש...

אין מחיצות. אין מחיצות. כלומר, ככה אני מתכוון,

אם אדם זורק ברשות הערבים לשם, הוא יהיה חייב?

כי דין זורק ברשות הערבים לשם, הוא יהיה חייב? זה לא.

יכול להיות שהם ידעו שגוד האסיק לא אברינן כאן,

ואז זה נקרא גג ללא מחיצות.

אבל מאידך גם לתת איזה שהם כרמלית, שיטתם לא יועיל, כי זה על מעלה מעשרה ולא מהנה,

אז זה מקום פטור.

אז אפילו עשר דאבון הוא לא יהיה פה.

במובן? ככה היה צריך לצאת.

עד כשמרן אמר יש אומרים ויש אומרים, עזבנו אותו לפה ועוד לפה, והכול נכנס לדברי מרן.

אבל פה מרן אומר על אדי שזה גם מרן. לא, אמרתי עוד פעם, אני לא אומר לך שלא צריך להחמיר.

צריך להחמיר מספק, משום שמרן... לא, אבל זה גם מרן. אם זה גם מרן, ויש מיהם בלהקל שזה גם מרן, אז גם בלהקל. איזה כולה? הפוך, הם מקלים הכי הרבה מכולם.

הגאול מבין לו, הוא המקל ביותר מהכול. אם זה מקום פטור אז אין שום בעיה לטלטל בתוכו, להניח על גביו, להוציא ממנו. מה הבעיה? זה מקום פטור.

הוא מחמיר.

כי לשיטתו יש עיסוק רבות על כל פנים להוציא משם למקום אחר.

אם זה כרמלית, זה שיטת המרן.

וגם בתוכו אסור פחות. אתה מבין מה אני אומר?

וגם בתוכו אסור למעלה מ-400.

זה מקום פטור ולא עושים תיילים?

ודאי, על זה הם מדברים.

זה מה שאני בא לומר.

זה ברור שהם לא באים לדון לגבי העניין הזה שזה יהיה רשות היחיד.

כי אין פה גודסיק.

הם רק באים לחלוק על הנקודה הזו שהוא אומר ששייך לתת לגג דין כרמלית אפילו שזה למעלה מעשרה מהקרקע.

זה לא שייך.

אתה מבין מה אני אומר?

זהו.

אז אם למשל יהיה מצב שאתה תיקח איזושהי תיבה והתיבה

הזו תהיה על ידי מנוף תלויה מעל גבי עשרה מקרקע רשות ערבים.

ובתוך התיבה הזו אין גובה עשרה.

האם תיתן לזה דין כרמלית או לא?

נו, מה אתם אומרים?

מה יהיה הדין אם יש מנוף שמחזיק איזשהו

איך זה נקרא?

לפי מרן. בטון, בטון, בדיוק.

בטון שבתוכו אין מחיצות עשרה פחות וממילא יוצא שלפי הגדרות לכאורה זה צריך להיות כרמלית אבל מאידך לפי הגאון מווינה אין כרמלית למעלה מעשרה.

זה מקום טוב.

אתה מודד הכל מאיפה ומאחד? לא, לא, שמה זה תן יותר מדבר לפי הגאון כי יש שמה מחיצות והכל.

אני אמדוד אותם עכשיו מקרקעי את הגג הזה.

אתה אומר שבגג זה שונה מאשר...

אין מחיצות שמה. לא מזכיר את זה כאן המשנה ברורה.

המשנה ברורה מזכיר אין שם כרמלית על למעלה מעשרה. זה הכול.

זה מה שהוא אומר. הוא עכשיו לא נכנס.

יש מחיצות, אין מחיצות. אבל אין שם כרמלית למעלה מעשרה. פירושו כאשר אתה בודק מקרקע רשות היחיד,

מהקרקע עצמה, לא משנה איזה רשות אחרות, אני מתכוון מהקרקע.

לא תוכל למצוא למעלה מעשרה מצב של כרמלית. זה הכול.

ככה אני מבין מדעת הגאון מווילנה.

ממילא יוצא שגם אם יש על ידי מנוף איזשהו תיבה או בטון שבתוכו יש חיצות עצמה הן פחות מעשרה,

ובתוכו יש ארבעה על ארבעה,

זה לא יהיה כרמלית,

כי אין כרמלית למעלה מעשרה.

מה זאת אומרת?

כל פטור, כן.

אבל שורה התחתונה אסור רק כנגד ממש.

אפשר להציע לנו, אי אפשר לסמוך על זה.

אי אפשר לסמוך על זה. אי אפשר להציע נגד מען.

אבל שורת התחתונה אפשר להציע נגד מען.

אתה יכול לסמוך על הדעת של הגאון מבין?

לא, לא. אי אפשר להציע נגד מען.

לא זה אמרתי.

לא זה אמרתי.

לא, לסמוך. אני אומר שאם...

איך ארבעה, אתה יכול לסמוך עליהם.

אם הגאון מבין לסמך ויבוא מישהו לסמוך,

‫אני לא חושב שאני יכול לחלוק עליו.

‫-לא, הם חולקים לראשונים. ‫-לא, לא. ‫-קבע שקיבלנו הוראות מר״ד, ‫זה בסדר, בסדר. ‫-אנחנו חולקים עליו.

‫אני רואה פה שיש פה ביאורים מאוספים ‫במשנה ברורה,

‫אז הוא מביא שלקמ״ן, ‫בהמשך בסימן שאילת ג׳,

‫הביא את הדעה הזו באופן סתמי,

‫שאין כרמלית למעלה מעשרה,

‫גם באופן שקרקע כרמלית היא למעלה.

‫כלומר, גם אם בתכלס

‫הקרקע למעלה מעשרה,

‫גם אז אתה לא בודק ‫מהקרקע של הכרמלית, ‫אלא מהקרקע של...

‫מקרקע עולם, נקרא לזה ככה. ‫-רב, גם עכשיו הציון מרגיש ‫שהמדען חזר בו.

‫איפה? באיזה סימן? ‫שינון ג'.

‫-שינון ג'. ‫-שינון ג', מסקנת התוספות, הרמב״ם.

‫נו, סינון ג', נו, מה אמרתי?

‫אמרתי שהוא סתם שם כדעה זו,

‫אז סוברת שאין כרמלית למעלה מעשרה,

‫גם באופן שהקרקע של הכרמלית עצמה,

‫כן?

היא למעלה מעשרה, ‫אבל בתכלס, אם אתה מודד מקרקע עולם, ‫זה כבר למעלה מעשרה, כל הכרמלית,

‫אין דין כרמלית.

‫כלומר, הדוגמה שהבאתי לכם,

‫אם יש מנוף שמחזיק איזשהו,

‫איך זה נקרא? ‫איך זה נקרא עם ה...

‫ביתוניה, נקרא לזה ככה.

‫אז באופן הזה, ‫זה לא יהיה לזה דין כרמלית,

‫כי זה למעלה מעשרה.

‫וכן לעניין הזיזין, בואו נמשיך הלאה, ‫וכן לעניין הזיזין.

‫המבואר וקמה, גם כן דעתם זה בכל כבנה, ‫אין עליהם שם כרמלית, ‫כיוון שהוא למעלה מעשרה,

‫והסכים לדינה עמהם.

‫אם אתה בבתים בטבריה.

‫בפני הבתים זה בעיה, ‫כי העיקר, הדין שם, ‫ולא כמה נגידים לירכה, ‫אה, שם, שם אני לא בטוח.

‫אתה שואל מאיפה תמדוד.

‫כן, יכול להיות שהוא מסתכל, ‫הוא לא היה גר בטבריה.

‫יש פה שאלה שצריך לבדוק.

‫הוא אומר, מה יהיה הדין ‫אם ישנם בתים שבנויים על צלע ההר?

‫-זה משיפור, אבל זה משפחה של הגגוג. ‫-תתבונן טוב. ‫-ואז ישנן דירות של מעשה,

‫הן שווה לקרקע שמצד אחד שלהן ‫יש אוויר, יש חלל,

‫אבל מצד אחד של הבית ‫זה שווה לקרקע.

‫לקרקע.

‫בקיצור, יש כמה בתים שהם למטה מראש ההר, ‫ויש כאלה שהם למעלה.

‫יש הרבה כאלה.

‫מהיכן למדוד?

‫מסתבר שנמדוד בבקרה הזו ‫מהיכן שהם בנויים. ‫לא אכפת לי מה שיש מצידם קרקע ‫שהיא שווה לחלון שלהם ‫או לגג של אותם בתים.

‫אתה בודק מהקרקע של אותו בית.

‫אתה מבין מה אני אומר?

‫-אבל זה לא כל כך מציאותי הדין הזה. ‫-למה זה הסוס היחיד, אנחנו שמים על דבריו?

‫הסוס היחיד מוכרח. ‫-לא, הוא מתכוון מה יהיה הדין ‫בציור שזה אכן יהיה כך.

‫מה יהיה הדין אם מהקרקע של ההר ‫אתה בודק,

זה למעלה מעשרה.

‫אבל אם תבדוק מהחלק של השיפוע שבהר,

‫החלק העליון יותר, זה עדיין בתוך עשרה.

‫מה אתה עושה אז?

‫נראה לי פשוט שאנחנו בודקים ‫באופן ישיר, אתה מבין?

‫מהקרקע שכנגד אותו מקום, ‫ולא משהו שסמוך לו.

אהלן.

הרב, אבל זה לא נראה לי שיש בו זה הרבה... אנחנו לא נתקדם שתהיו בריאים. נו, אנחנו...

אם אתה אומר שאין פתח,

אז אין לו אפשרות לעלות לגג, לגג, לגג, לגג, מהבית. אם יש פתח, לא יש לו אפשרות... אין אפשרות?

אם יש פתח בין הבית ולא לגג, לפי הגש... אין אפשרות, נגיד שיש בית בסמוך והוא יכול לקפוץ משם לאותו גג.

זה הבעיה.

כשזו בעיה טכנית, אז אפשר למצוא בקלות דרכים.

ואם הוא לוליין, הוא יכול למצוא איזשהו דרך לטפס על הגג, מה?

אתה מבין?

אם יש חבל,

יש חבל על הגג והוא יכול לעלות לגג על ידי חבל.

אם יש סולם, חסר אפשרויות. מה העתיד של עליית גג?

זה גם רשות האחרית.

יש את המודלות שמולדים, עולים וצמינים בין הסדרה לגג.

לא משנה.

יש ארבע מחיצות שמקיפות את הכול?

יש ארבע מחיצות שמקיפות את הכול, או לא?

נכון?

אבל אני אמצא,

זה לא בגבולה יש ארבעה טפחים.

מה אני מסתכל שם?

אני לא רואה את הסוף העולמי.

בוא נגיד נמצאים ב...

כן.

אני לא רואה את ה...

מסתמה,

מאחר ובמרכז,

מאחר ובמרכז יש לך עשרה טפחים גובה,

אז השאר תוכל להשתמש בדין חובה ברשות היחיד.

למה?

תוכל להשתמש גם באותו מקום שאין שם עשרה, מדין חובה ברשות היחיד.

למדנו שאם יש איזה שהם מקומות,

מקומות בכותל של אפשר שבני רשות היחיד ישתמשו שם,

אז אפשר להשתמש בדין חובה ברשות היחיד.

אז כאן מאחר ובמרכז הגג יש שם חלל עשרה, נכון?

מאחר ושם יש רשות היחיד, אז גם מסביב תוכל להשתמש בדין חובה ברשות היחיד.

‫הלאה.

‫חלון פתוח לו, בואו בואו נזדרז, ‫חלון, בס״ז, חלון פתוח לו לגג, ‫אי אפשר להשתמש על הגג דרך שם.

‫לכן נחשב כל הגג כחורה רשות היחיד.

‫כלומר, אם יש חלון פתוח

‫מן הבית לגג, ‫ואז אפשר להשתמש על הגג דרך שעה,

‫אז זה נחשב הגג כולו כחורה רשות היחיד, ‫שהרי יש דרך של השתמשות ‫מן הבית לשם,

‫מרשות היחיד לשם.

יפה.

לפי זה,

‫מה יהיה הדין אם יש חצר שמקיף אותה ד' מחיצות,

‫והמחיצה היא בגובה עשרה?

‫לא אכפת לי מה שיש באמצע החצר בית, ‫שיש גג בולט.

‫משום שגם אם לא נשתמש בגג של הבית ‫על מנת שנגיד גודאסי, ‫כי יש פה גג בולט ומפריע,

‫אבל כשנשתמש במחיצות של החצר,

‫זה יהיה מותר מכוח המחיצות של החצר.

‫כל מה שמדברים, זה מדובר בבית כזה ‫שאין מסביבו ד' מחיצות,

‫רק את המחיצות של הבית.

‫השקל מיכאל גמנא.

‫מובן, השקל מיכאל גמנא, ‫לא תוכל לומר גודאסי, ‫כי הגג בולט.

‫השאלה אם כורן היחיד מגיע לדרכיה?

‫מה?

‫כורן הרשות היחיד מגיע לדרכיה?

‫מקבוצות יופיעו ביחיד, ‫אבל כורן... שאלה יפה.

‫לא יודע, צריך לבדוק.

‫הוא אומר, האם כמו שהרשות היחיד עצמו,

‫מגיע עד הרקיע? ‫אז גם חורן הרשות היחיד מגיע עד הרקיע.

‫האם זה פירושו של דבר ‫שזה הופך להיות חלק מרשות היחיד,

‫ואז יחול על זה דין?

‫עד הרקיע.

‫או שזה רק היתר השתמשות, ‫אבל זה לא מקבל הגדרה ‫של רשות אחיד עצמה?

‫גם אם הוא קובע להגדרה של רשות היחיד, ‫הוא קובע את כל הדילים של זה. ‫נכון, אז זה גופה אנחנו מסתפקים.

‫האם מה שנתנו את היתר טלטול ‫בחורן הרשות היחיד,

‫זה בגלל שיש לו שם רשות היחיד ‫לאותו חור?

‫או שנאמר, לא, ‫זה רק מתיר להשתמש.

‫אבל זה לא הופך להיות רשות היחיד בהגדרה.

‫מסתבר שיש לזה דין כמו רשות היחיד.

‫מסתבר.

‫ואז נוכל לומר, עד הרקיע.

‫הוא שואל שאלה, ‫מה יהיה הדין אם להשתמש כנגד הזיז?

‫או בגג הזה.

‫בגג הזה, באוויר שלו, למעלה.

‫אם אתה אומר שכשיש חלון פתוח ‫מהבית לגג,

‫אז כל הגג הופך להיות מה? ‫חורר רשות היחיד, נכון?

‫האם תוכל לומר, עד הרקיע,

או לא?

‫השאלה מובנת, הוא לא שאל סתם.

‫נפקא מינה גדולה.

‫אם יבוא בן אדם וירצה לטלטל באוויר,

‫בגובה של עשרים אמה ‫מעל לגבי אותו גג.

‫נמשיך הלאה.

‫וכן זיזין.

רוצה לומר,

רוצה לומר,

‫עכשיו אני רואה שהביאור ההלכה מביא,

‫מה זה החלון שפתוח לגג? ‫האם צריך להיות לזה איזשהו שיעור מסוים,

‫או כל חלון?

‫-אבל מה? ‫-אז אומר הראש, הוא מביא את דעת הראש,

‫שצריך שהחלון יחזיק ד' על ד'.

‫למה צריך דעת על ד'? ‫למה כל כך פשוט לך? ‫-זה לא חלון, מה גם מהאורבים ככה, ‫שפשוט ככה עצרות מדבר בין... ‫-כן. זה בפתח, מקרי פתח שמשתמשים בו, ‫זה דבר בגתר.

‫אפילו שלמעשה אפשר עקרונית ‫להשתמש בפחות מזה.

‫אתה יכול לבוא ולהכניס את ראשך ‫בחור הזה, אתה לא צריך, ‫בשביל שהחור שלך ייכנס, ‫אתה לא צריך ארבעים סטים על ארבעים סטים,

‫ולהושיט את ידיך ולהשתמש בגג ‫באיזושהי צורה.

‫אבל הנקודה היא כנראה ‫ששם פתח זה לא פחות מד' על ד'.

‫בחלון, החלון הזה.

‫אמרנו שאם יש חלון בגג הבית, ‫אז זה מועיל לקרטל בכל הגג.

‫כמה צריך להיות החלון? ‫מה השוער שלו?

‫-לא שמענו שחורר רשות היחיד ‫צריך ד' בגל?

‫לא חורר רשות היחיד.

‫הגג יוצר אפשרות שה... ‫לא הגג, החלון יוצר אפשרות ‫שהגג יחר הרשות היחיד.

‫נו, לא שמענו שצריך פתח הדף בגל ‫בשבו לא רשות היחיד.

‫איך הוא משתמש בו?

איך הוא משתמש?

‫אם יש בליטה בבית, ‫אני חושב שיש בליטה ויש זכור רשות החלטנציה, ‫שהבליטה הזאת יהיה ד' על ת'?

‫אה, אני לא חושב ששם צריך. ‫-לא צריך, אז גם למה אתה לא חושב? ‫-פה מדברים ליצור מצב ‫שזה יהפך להיות כאילו... ‫-עבר.

‫פתח לבית.

‫-פתח לגג. ‫-אבל אם אמרת שדין של חולר רשות היחיד,

‫אז כמו שלא צריך לבליטה, ‫ככה לא צריך לדף.

‫זה לא דין בגג. ‫-אם אמרת, כל רשות היחיד. ‫-בוא נראה.

‫זה לא דין בגג, הרב, זה לא דין בגג. ‫הגג יכול להיות קטן, גדול, ‫הגג יכול להיות קטן, גדול, ‫הגג הוא במעבר לגג, ‫באפשרות שימוש בגג.

‫הייתה תאחים ילדית שיכולה להיות תל אביב? ‫-לא, לא, אני לא מדבר עכשיו על קורי הרשות היחיד. ‫אני גם עליו, איך אני מגיע לחבר הרשות היחיד.

‫אני לא מדבר על החוררת ‫שיש לך על הערביות שלהם. ‫-זה לא איך אתה מגיע, זה נהיה... ‫-יש לך עכשיו גירתות.

‫מעבר לזה נגיד שיש לזה חזור גדול, ‫אתה רוצה להגיע לזה.

‫באיזה פתח היה מותר לך להשתבש ‫במה שמרגע?

‫פתח פחות מזה, ‫אז לא פתח על פעל ארבעה, ‫מה אנחנו צריכים להגיע?

‫תקשיב,

בעניין הזה של חורר רשות היחיד,

‫יש מחלוקת האם צריך ‫שיהיה ד' על ד' או לא.

‫דעת הרזבא והמעיר היא שלא צריך.

‫אתה שומע?

‫עכשיו, פה הוא מביא דעת הראש. ‫יכול להיות שאותו ראש שאומר כאן בחלון ‫שצריך ד' על ד',

‫יצריך גם בחורר רשות היחיד, ‫האורגינל, ד' על ד'.

‫אתה מבין?

‫אבל לדעת הרזבא והמעירי, ‫יכול להיות שכמו שבחורר רשות היחיד הגילים, ‫לא צריך ד' על ד',

‫אז הוא עדין פה.

‫השאלה, האם מרן נתן לנו רמז ‫לגבי חורר רשות היחיד אורגינל, ‫בשונה מגג.

‫הוא מבין שהשולחן הערוך פסק ‫בסימן שעד שצריך שיהיה ד' על ד'. ‫אתה רואה את הביאור ההלכה?

‫הביאור ההלכה כותב, וכן כתב...

שולחן ערוך בסימן שע', ד'.

טוב,

אתה רואה?

עכשיו הוא פסק, כשאני רואה, שצריך שיהיה ד' עד ד'.

בוא נראה אם הוא כותב את זה לגבי כל חור הרשות היחיד.

הוא שואל לחלום להגיע לחור. כן, אבל מה, הוא שואל, איך אתה משתמש בגג הזה?

דרך פתח?

דרך הפתח הזה, נכון?

למה צריך שיהיה ד' עד ד'?

בסדר, בסדר, זו שאלה. זה כמו שהרב אמר, זה גדר של חלום, זה גדר של פתח.

עכשיו, למה בחור רגיל, שם לא תאמר שצריך ד' עד ד',

בגלל שבלי זה זה לא פתח.

אז אני לא צריך פתח, שם אני מגיע לאור בלי חלום, זה ישר קרוב אליי. נו, אז פה אתה לא מגיע לאחור הרשות היחיד בלי החלום הזה של ד' עד ד'?

בחלום קטן יותר? כן, אז תוכל להגיע. ברגע, אתה תוכל להגיע, נכון? אבל חזר עמוד, פחות מזה אדם לא משתמש.

המעבר, זה לא נגרם מעבר. לא צריך להשתמש, גם אם אדם לא משתמש, עצם הדבר... אדם אוהב לגבי שיתוף. שהוא יכול להשתמש בזה, זה מספיק. עירוב, למה אנחנו מצריכים דווקא?

אני מדבר על היתר של חורר רשות היחיד, שתבין.

הדין הזה של חורר רשות היחיד.

האם צריך פתח של ד' על ד' בשביל שיהיה נקרא שאפשר להשתמש בו, או לא.

אני לא מוצא בור בשביל עין ד'.

אה, אה, הנה.

אלא אם כן פתוח לא מהבית חלון ארבע על ארבע. המרן כותב שלגבי גג הבולט,

אם אתה רוצה להשתמש על הגג, אתה צריך שהחלון יהיה ארבע על ארבע. ארבעה על ארבעה.

ומשתמשים בו, תחשוב כרגע כחורר רשות היחיד.

טוב, צריך עיון ובדיקה האם בחורר רשות היחיד דעת מרן תהיה שונה, כי פה לגבי חורר רשות היחיד הוא לא נתן לנו רמז.

הוא לא נתן לנו רמז, זה האמת.

דקה, דקה, דקה, דקה.

דקה, לא, אני טועה, טעיתי.

המרן עצמו כותב אפילו אינם רכבים ארבעה.

אה, כאילו לא רכבים ארבעה.

כן, אז זה ממש ככה.

שיש הבדל אם ככה בין חורר רשות היחיד,

ששם לא צריך רכב ארבעה על ארבעה,

לבין הפתח כאן שצריך ארבעה על ארבעה.

מה קרה זה? למה אתה מצריך בשביל חורר רשות היחיד? אם זה חורר רשות היחיד,

אז מי העתיד שחורר רשות היחיד לכל דבר, לכל גבירות?

מה עובר עם ארבע ארבעה על ארבעה על ארבעה על ארבעה על ארבעה?

צריך בדיקה.

אני לא הבנתי מה שאתה אומר, תמיר.

אתה בא לעשות חילוק,

שפה זה צריך להיות פתח, ופה לא.

זה בבית, זה מחוץ לבית, אתה צריך להגיע אליו, איזה חלום זה.

איזה חלום זה, זה אותו דבר היה אמור, יש להתנדב בין שתי חצרות.

אבל כל ההיתר טלטול זה מדין חורה רשות היחיד.

גם פה וגם שם.

מדין חורה רשות היחיד.

למה המצב הזה של הפתח כאן לא יועיל להחשיב את הגג חורה רשות היחיד גם בלי שזה דלדלדלת?

כי אז זה כאילו הקיר סתום, דינית הקיר סתום. אתה ידע, אתה בטח תשבור אותו, אתה עושה הבעלה, אתה בא להשתמש.

דינית, נכון שהפיתי את התיכון, דינית זה סתום. אז למה בחור הרשות היחיד, האורגינל, לא תאמר את זה כמו סתום? כי זה הכול פתוח. איך זה פתוח?

איך זה פתוח? בתכלס אתה מוצא כניסה לחור דרך מקום שאין בו דלדלת. אני לא בטוח.

יכול להיות שזה כבר רשות היחיד. רשות היחיד. זה היה איזה מועדף שנופל, והכל כזה. לא, לא, לא.

לא, מה פתאום? הוא מדבר פה על חורים שבכתלים.

ככה מרן מביא שם, חורים שבכתלים.

יש כותל ברשות היחיד, ויש חור בכותל.

אתה יכול להשתמש בו?

כן.

צריך רוכב ארבעה? לא.

למה לא צריך רוכב ארבעה? למה?

התשובה היא, כי עצם הדבר שזה משתמשים שם בני רשות היחיד,

אז זה נחשב כאילו חלק ברשות היחיד.

אולי אפשר לחלק ששם זה בטל הכותל.

אז אם אותך משתמש בכותל בכל מקום, אז דם בהור הזה. אבל כמו שאתה רוצה לצאת מהבית שלך למקום אחר,

אז אתה צריך שיהיה פתח מתוך הבית. אתה...

אז אני לא יודע אם זה. פה הכותל, הכל הכותל הוא בשימוש שלך. מה שאין כן, יש לך פה את הקיר של הבית,

ויש משהו מחוץ לקיר הזה, אז אני צריך פתח.

אבל הדין הזה לא רק בכותל. הדין הזה הוא גם,

ואמרנו, אם יש בית שחלק מהבית הוא פחות מעשרה טפחים,

אפילו בלי קודל, כל החלק הזה אפילו רחוק רחוק זה איזה כבוד.

טוב, אני שומע.

צריך בכל זאת רעיון.

צריך לחשוב על זה, בעזרת השם.

בסדר.

אנחנו נסיים פה היום, פשוט התחלתי מוקדם בשביל לסיים בשעה כזו.

יישר כוח.

תודה רבה מאוד.